הדפסה

WASHITA SERVICES LTD. נ' פיוז'ן דנטל גרופ בע"מ ואח'

בפני
כב' השופטת דניה קרת-מאיר

המבקשת

Washita Services Ltd.
ע"י ב"כ עוה"ד קרן ריבר, עוה"ד שי צוקרמן

נגד

המשיבים

1.פיוז'ן דנטל גרופ בע"מ
2. שי וייזל
3.פיוז'ן אירופה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אורי בן יוחנה

החלטה
1. מהות הבקשה
בפני בקשה לאישור ארבע תביעות כתביעות נגזרות ( להלן: "הבקשה" או " בקשת האישור") לפי ס' 198 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"). הבקשה מוגשת על ידי חברת Washita Services Ltd. ( להלן: "המבקשת" או "וואשיטה") שהינה בעלת 50% ממניות המשיבה 3, חברת פיוז'ן אירופה בע"מ ( להלן: "פיוז'ן אירופה" או " החברה"), אשר בשמה מוגשת הבקשה. יתר מניות החברה מוחזקות על ידי המשיבה 1 פיוז'ן דנטל גרופ בע"מ (להלן: " פיוז'ן דנטל גרופ").
בבקשה נאמר כי במסגרת התמחרות אשר נערכה בהתאם להסכם המייסדים, ביום 27.5.2014 , חתמה המבקשת עם פיוז'ן דנטל גרופ על הסכם התמחרות. במסגרת הסכם זה נקבע כי המבקשת תרכוש את יתר מניות פיוז'ן אירופה כך שתהפוך לבעלת המניות היחידה בפיוז'ן אירופה. המבקשת טוענת כי הסכם ההתמחרות הופר ולכן הודיעה ביום 21.7.2014 על ביטולו. בגין טענות המבקשת בקשר עם הסכם ההתמחרות הוגשה על ידה תביעה בת.א. 15386-09-14 הנדונה בפני כב' השופט אבי שליו בבית משפט השלום בתל אביב ואשר טרם הוכרעה.
תביעה נגזרת מוגדרת בס' 1 לחוק החברות כלהלן: " תביעה נגזרת: תביעה שהגיש תובע בשם חברה בשל עילת תביעה שלה".

הליך אישור תביעה נגזרת מוסדר בפרק השלישי של חוק החברות בסימן א'.
ס' 194(א) לחוק החברות מבהיר כי כל בעל מניה ודירקטור בחברה רשאים להגיש תביעה נגזרת, אם התקיימו הוראות הסימן.
ס' 198(א) לחוק החברות קובע: "תביעה נגזרת טעונה אישור בית המשפט, והוא יאשרה אם שוכנע כי לכאורה התביעה וניהולה הן לטובת החברה, וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב".
מדובר כאמור בבקשת וואשיטה לאישור ארבע תביעות נגזרות כדלקמן:
בעניין תביעה נגזרת א' מבקשת וואשיטה לאשר לפיוז'ן אירופה להגיש תביעה נגזרת בשמה של חברת פיוז'ן סקנדינביה ( להלן: "פיוז'ן סקנדינביה"). בעניין תביעות נגזרות ב'-ד' מבקשת וואשיטה לאשר לה להגיש תביעות בשמה של חברת פיוז'ן אירופה.
תביעה נגזרת א' היא תביעה כנגד חברת אי אנד או יזמות וניהול בע"מ ( להלן: "אי אנד או") וכן כנגד מר עופר שמש ( להלן: "שמש") ומר ארז בנדט ( להלן: "בנדט") בגין משיכות כספים שלא כדין מפיוז'ן סקנדינביה .
לאור מסקנתי אשר תפורט להלן, כי בעניינה של תביעה נגזרת א' לא מתקיימים התנאים הנדרשים לאישורה על ידי בית המשפט, יוער בקצרה ולמעלה מן הנדרש כי ברע"א 2903/13 אינטרקולוני השקעות בע"מ נ' שקדי ( פורסם בנבו, 27.8.2014) (להלן: "עניין אינטרקולוני") נקבע כי בעל מניות בחברת אם יכול להגיש תביעה נגזרת בשם חברה המצויה במורד שרשרת ההחזקות, בנסיבות בהן מתקיימת שליטה לכל אורך שרשרת ההחזקות. תביעה כזו היא תביעה נגזרת מרובה. בהתאם לכך, נראה כי לפחות מבחינת הגשת הבקשה לאישור תביעה נגזרת א', אין מניעה שוואשיטה - שהיא בעלת 50% ממניות פיוז'ן אירופה, שהיא בתורה בעלת 50% ממניות פיוז'ן סקנדינביה - תגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם פיוז'ן סקנדינביה.
תביעה נגזרת ב' היא תביעה כספית ותביעה למתן חשבונות כנגד פיוז'ן דנטל גרופ וכנגד המשיב 2 מר שי וייזל ( להלן: "וייזל") בגין פניה לצדדים שלישיים בניגוד לאמור בס' 19 להסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה.
תביעה נגזרת ג' היא תביעה כספית כנגד וייזל, חברת פיוז'ן לייזר בע"מ ( להלן: "פיוז'ן לייזר"), חברת אן.די.אם דנטל בע"מ ( להלן: "אן די אם") וחברת א. לוי דנטל דפו בע"מ (להלן: "א. לוי") בגין גרם הפרת חוזה בין פיוז'ן אירופה לבין פיוז'ן סקנדינביה וכן תביעה כספית ותביעה למתן חשבונות כנגד אי אנד או, שמש, בנדט, פיוז'ן דנטל גרופ ווייזל בגין גרם הפרת הסכם המייסדים של פיוז'ן סקנדינביה. נטען כי במסגרת הסכם זה פיוז'ן סקנדינביה התחייבה לרכוש את המוצרים אותם היא מפיצה בסקנדינביה באמצעות פיוז'ן אירופה בלבד.
תביעה נגזרת ד' היא תביעה כספית כנגד פיוז'ן דנטל גרופ בגין אי תשלום עבור רכישת מוצר מפיוז'ן אירופה.
בקשת האישור נתמכת בתצהירו של מר ארצי ויין ( להלן: "ויין"), אשר מונה כמנהל בפיוז'ן אירופה ורשום כדירקטור מטעמה (ראו נספח 8 לבקשה). החל מחודש מאי 2013 כיהן ויין כדירקטור בפיוז'ן סקנדינביה מטעם פיוז'ן אירופה.
בבקשה ובסיכומים הוסבר כי ויין הוא נציג המבקשת. בחקירתו הנגדית העיד ויין כי הוא אינו בעל מניות, דירקטור או מנכ"ל במבקשת אלא נציגה ( עמ' 1, ש' 17-23 לפרוטוקול). ויין טען בחקירתו כי בעלי המניות בוואשיטה הם חברת נאמנות בשם טריידן טראסט בקפריסין וכי הדירקטורים של חברת הנאמנות נתנו לו ייפוי כוח לפעול בשמם ( עמ' 1 ש' 26 – עמ' 2 ש' 4 לפרוטוקול). ייפוי כוח כזה לא הוצג במהלך ההליכים. בהמשך סתר ויין את עדותו הקודמת כאשר השיב כי אינו יודע מי הם בעלי המניות בוואשיטה ( עמ' 2 ש' 20-24 לפרוטוקול). ויין טען כי הוא נמצא בקשר עם הגב' אנדרולה פלורנזו מחברת טריידן טראסט ( עמ' 3, ש' 4-5 לפרוטוקול).
מהאמור לעיל עולה ספק באשר לסמכותו של ויין לפעול בשם המבקשת. אין די בכך שויין מציג את עצמו כנציג המבקשת. ויין אינו בעל מניות או נושא משרה במבקשת ולא צורף ייפוי כוח או כל מסמך או אינדיקציה לכך שהמבקשת או מי מטעמה הסמיכו אותו לפעול בשם המבקשת. יתר על כן, ויין סתר את עצמו בעדותו בעניין זהותם של בעלי המניות במבקשת ולבסוף השיב כי הוא אינו יודע מיהם בעלי המניות במבקשת. תמוהה בעיני העובדה שויין אינו יודע מיהם בעלי המניות במבקשת שהוא כביכול פועל מטעמה. כמו כן, לא הוצגה כל תשתית ראייתית לטענה על פיה קיים קשר בין חברת טריידן טראסט והגב' אנדרולה פלורנזו אשר עימה נמצא ויין בקשר, לטענתו, לבין המבקשת בהליך זה.
אינני רואה גם בסיס לעדותו של ויין על פיה הוגשה בקשת האישור על דעתו של מר רוני דרורי (להלן: " דרורי"). מתצהירו ומחקירתו של ויין עולה כי דרורי מונה כדירקטור בפיוז'ן סקנדינביה מטעם פיוז'ן אירופה וכיהן בתפקיד זה עד אשר התפטר במהלך שנת 2013 ( ס' 18 לתצהיר; עמ' 4, ש' 19-20 לפרוטוקול). כמו כן העיד ויין כי דרורי הוא שותף מלא לכל ההליכים וכי דרורי אמר וכתב לו את הדברים, ובלשונו של ווין: "... הוא אמר אתה תנהל את כל העסק הזה כראות עיניך" (עמ' 3, ש' 25 – עמ' 4 ש' 5 לפרוטוקול). על אף תפקידו של דרורי בפיוז'ן סקנדינביה במהלך השנים 2012-2013 ועל אף כי לשיטת ויין דרורי הוא שותף מלא לכל ההליכים, לא צורף לבקשה תצהיר מטעמו של דרורי. מקובלת עלי טענת המשיבים כי בנסיבות אלו יש בהימנעות המבקשת מצירוף תצהירו של דרורי המאשר את טענותיו של ויין - כדי להקים חזקה ראייתית כנגדה לפיה היה בתצהיר, לו צורף, כדי לפגוע בגרסתה ( ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק ( פורסם בנבו, 4.11.2001)).
ביום 1.10.2014 התקיים דיון בבקשה לצווים זמניים מטעם המבקשת בו נחקרו ויין ווייזל. ביום 22.12.2014 התקיים דיון בבקשת האישור אשר גם בו נחקרו ויין ווייזל. הצדדים הסכימו כי בדיון הזה תושלמנה החקירות מעבר לחקירות שנערכו במסגרת הדיון בבקשה לצווים הזמניים. כמו כן, הוסכם כי החקירות אשר נערכו בדיון בבקשה לצווים הזמניים ישמשו כחלק בלתי נפרד מחומר הראיות בבקשת האישור; כי הצדדים יסכמו אך ורק בבקשת האישור וכי לא תינתן החלטה בבקשות האחרות שהוגשו.
2. הצדדים והמבנה התאגידי
וואשיטה הינה חברה פרטית הרשומה באיי הבתולה הבריטיים.
פיוז'ן דנטל גרופ הינה חברה פרטית הרשומה בישראל בה מחזיקים בחלקים שווים תשעה בעלי מניות; וייזל ועוד 7 אנשים פרטיים אחרים וחברת א. לוי. וייזל שימש מנכ"ל של פיוז'ן דנטל גרופ בכל המועדים הרלוונטיים לבקשת האישור והוא משמש בתפקיד זה עד היום. פיוז'ן דנטל גרופ עוסקת בייצור ושיווק של סורקים דיגיטליים וכתרים דנטליים ( להלן: "המוצרים" ראו את ה-"Whereas" הראשון בעמ' הראשון להסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה, המצורף כנספח 6 לבקשה).
על מנת לייצא את מוצריה של פיוז'ן דנטל גרופ לאירופה הוקמה על ידה ועל ידי וואשיטה חברת פיוז'ן אירופה, הנמצאת בבעלותן בחלקים שווים (50% כל אחת). כחלק מהקמת מערך השיווק ברחבי אירופה התקשרו הצדדים באמצעות פיוז'ן אירופה בהסכמי המשך עם גורמים במדינות שונות באירופה, בין היתר בפולין ובסקנדינביה.
בסקנדינביה התקשרה פיוז'ן אירופה עם אי אנד או. חברת אי אנד או מצויה בשליטה משותפת של שמש ובנדט בחלקים שווים. יחד הקימו הצדדים את חברת פיוז'ן סקנדינביה המוחזקת באופן שווה על ידי פיוז'ן אירופה וחברת אי אנד או. פיוז'ן סקנדינביה היא כיום הנכס המרכזי של פיוז'ן אירופה שכן פעילות פיוז'ן פולין לא צלחה.
וייזל ודרורי, שהוא בן דודו של וייזל, מונו כדירקטורים בפיוז'ן סקנדינביה מטעם פיוז'ן אירופה. בנדט ושמש מונו כדירקטורים בפיוז'ן סקנדינביה מטעם אי. אנד. או. במהלך 2013 התפטר, כאמור, דרורי מתפקידו בדירקטוריון פיוז'ן אירופה ובמקומו מונה ויין.
3. רקע ועובדות מוסכמות
פיוז'ן דנטל גרופ עוסקת בייצור כתרים לשיניים באמצעות טכנולוגיה של בניית הכתרים מעפרות מתכת על ידי שימוש בסריקת לייזר תלת ממדית. כתרי השיניים מיוצרים בעזרת סורק שהותאם והותקנה בו תוכנה לשם כך. הסורקים נמכרים לפיוז'ן דנטל גרופ על ידי חברת סרטק בע"מ אשר בבעלות וייזל.
שיטת הפעולה של פיוז'ן דנטל גרופ היא העמדת הסורק לרשות מעבדות שונות שיזמינו את מוצריה בארץ ובעולם, בתמורה להתחייבות הקונה לרכוש מפיוז'ן דנטל גרופ מספר כתרי שיניים כל חודש.
על פי ס' 5 להסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה ( מצורף כנספח 6 לבקשה) החברה תעסוק בייצור ו/או שיווק ו/או מתן שירותים בקשר עם המוצרים באירופה בכלל ובסקנדינביה בפרט, באמצעות מיזם משותף עם אי אנד או כפי שייקבע על ידי הדירקטוריון מעת לעת.
על פי ס' 5 להסכם המייסדים של פיוז'ן סקנדינביה ( מצורף כנספח 10 לבקשה) החברה תעסוק בייסודן והחזקתן של חברות בנות באזור סקנדינביה, שכל אחת מהן תעסוק בייצור ו/או שיווק ו/או מתן שירותים בקשר עם המוצרים כפי שייקבע על ידי הדירקטוריון מעת לעת.
בהסכם המייסדים של פיוז'ן סקנדינביה נקבע בס' 9 כי חתימת אחד מנציגי כל קבוצה בדירקטוריון, דרורי ווייזל מטעם פיוז'ן אירופה ובנדט ושמש מטעם אי אנד או, תחייב את החברה.
4. עיקר טענות הצדדים
4.1. טענות המבקשת
המבקשת טוענת כי לפי הסכמי המייסדים פיוז'ן אירופה אמורה לשווק אך ורק מוצרים הנרכשים מפיוז'ן דנטל גרופ ואילו פיוז'ן סקנדינביה אמורה לשווק בסקנדינביה אך ורק מוצרים הנרכשים מפיוז'ן אירופה. בסיס הדברים היה כי פיוז'ן אירופה תשמש " צינור" להספקת הסחורה מפיוז'ן דנטל גרופ לחברות הבנות שיוקמו בכל מדינה. נטען כי כך קובעים הסכמי המייסדים של פיוז'ן אירופה ושל פיוז'ן סקנדינביה. לפיוז'ן אירופה אין כל קיום עצמאי אלא כמפיצה של מוצרים לחברות הבת שלה. כדי ליצור ערך לפיוז'ן אירופה, וחשוב מכך כדי לא לרוקן אותה מכל תוכן, חייבת חברת הבת ( במקרה הנוכחי פיוז'ן סקנדינביה) לרכוש את מוצריה רק דרך פיוז'ן אירופה שכן אחרת לא היה כל טעם בהקמת פיוז'ן אירופה מלכתחילה.
לדברי המבקשת, עקיפתה של פיוז'ן אירופה ורכישת מוצרים ישירות מהיצרן, בין אם פיוז'ן דנטל גרופ ובין אם אחר, פוגעת בתכלית הקיום היחידה של פיוז'ן אירופה. נושא זה הוא מקובל ורגיל בחוזי הפצה שכן אם מוענקת זכות הפצה למפיץ מסוים והיצרן מוכר ישירות לקהל היעד שלו - אין כל משמעות לזכות ההפצה. נטען כי לא מדובר בנוהג אלא בהסכם מחייב. מרגע שנוצר הקשר לשוק בסקנדינביה הפכה זכות ההפצה שבידי פיוז'ן אירופה לנטל גם על פיוז'ן סקנדינביה שהעדיפה לרכוש מוצרים בזול יותר ישירות מפיוז'ל דנטל גרופ וגם על פיוז'ן דנטל גרופ, שהעדיפה למכור מוצרים ישירות לפיוז'ן סקנדינביה מבלי לשלם על כך עמלה לפיוז'ן אירופה.
משמעותה של טענת המבקשת כמפורט לעיל היא, למעשה, טענה לבלעדיות בהפצת ורכישת המוצרים בין פיוז'ן דנטל גרופ, פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה.
המבקשת מסבירה כי בשלב מסוים, לאחר תחילת פעילותה של פיוז'ן סקנדינביה, נשקלה אפשרות להשיא את רווחיה על ידי רכישת כתרי השיניים מיצרן אחר מאשר פיוז'ן דנטל גרופ. זאת, ככל שהמחיר לכתר יימצא נמוך מזה המוצע על ידי פיוז'ן דנטל גרופ ובלבד שכל הרכישות ייעשו באמצעות פיוז'ן אירופה כאמור בהסכם המייסדים. ההסכמה הבסיסית הייתה שמוצרים יירכשו מפיוז'ן דנטל גרופ, אך הסכמה זו הייתה כפופה לכך שהרכישה תתבצע בתנאי שוק מיטביים עבור פיוז'ן אירופה ועבור החברות הבנות. הרעיון לא היה שפיוז'ן דנטל גרופ תמכור את מוצריה במחירים מופקעים אלא ברווח שישקף את הכמויות שהיא מוכרת ואת החשיפה לשווקים חדשים שהיא זוכה לה דרך פיוז'ן אירופה. בפועל, פיוז'ן דנטל גרופ התאימה עצמה למצופה ממנה ולא בוצעו כל רכישות מיצרנים אחרים על ידי פיוז'ן סקנדינביה.
מטבע הדברים הרצון היה לרכוש מוצרים מפיוז'ן דנטל גרופ אשר לה היו אמורים להיות כל הכלים על מנת להציע את ההצעה הכדאית ביותר לפיוז'ן אירופה, כפי שאכן קרה בפועל.
לשיטת המבקשת, הוסכם כי פיוז'ן סקנדינביה תתקשר עם אי אנד או בהסכם ייעוץ ( להלן: "הסכם הייעוץ") לפיו אי אנד או תהיה זכאית לקבל תשלום עבור שעות ייעוץ שיינתנו על ידה לחברה ( להלן: "דמי הייעוץ"). התנאי לכך היה שפיוז'ן סקנדינביה תסיים את השנה הרלוונטית ברווח ושאי אנד או תגיש דיווח מלא על השעות בהתאם להוראות ההסכם ( העתק הסכם הייעוץ מצורף כנספח 12 לבקשה).
נטען כי בחודשים האחרונים נודעו למבקשת מספר עובדות המלמדות כי בפיוז'ן סקנדינביה קיימים אי סדרים כספיים חמורים הכוללים הן משיכות כספים על ידי שמש ו/או בנדט ו/או אי אנד או בניגוד להסכם הייעוץ, והן תשלומים לצדדים שלישיים שונים הקשורים לפיוז'ן דנטל גרופ שתכליתם לעקוף את פיוז'ן אירופה. זאת, תוך הפרת סעיפי המטרות ותניית אי התחרות בהסכמי המייסדים של פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה.
נטען כי פיוז'ן סקנדינביה שילמה לצדדי ג' הקשורים לוייזל תשלומים בהיקף של מאות אלפי שקלים, ובנדט ושמש משכו סכומים שלא הגיעו להם מקופת פיוז'ן סקנדינביה.
לטענת המבקשת התמונה המצטיירת היא של שיתוף פעולה בין וייזל לבין אי אנד או לשם פגיעה במבקשת וקיפוח שיטתי של זכויותיה. וייזל, בכובעו כנציג פיוז'ן אירופה בפיוז'ן סקנדינביה חותם על העברות כספים מפיוז'ן סקנדינביה לחברות עמן הוא קשור, תוך שהוא עוקף בכך את פיוז'ן אירופה. בעשותו כן מעל וייזל בתפקידו כדירקטור בפיוז'ן אירופה שמטעמה הוא שימש גם כדירקטור בפיוז'ן סקנדינביה. כמו כן, וייזל חתם על העברות כספים מפיוז'ן סקנדינביה לאי אנד או בניגוד להסכם הייעוץ עמה. המצב שנוצר משרת את כל הצדדים מלבד המבקשת ופיוז'ן אירופה. וייזל מעדיף לשלם לאי אנד או תמורה שאינה מגיעה לה בגין ייעוץ שלא ניתן, ואם ניתן לא דווח בהתאם להסכם הייעוץ. מכל מקום, טרם הגיע המועד לשלם עבור הייעוץ לפי הסכם הייעוץ שכן פיוז'ן סקנדינביה אינה רווחית. התמורה המשתלמת עבור הייעוץ זניחה ביחס לרווח אותו וייזל ויתר הגורמים הקשורים לו מפיקים ממכירה ישירה של המוצרים לפיוז'ן סקנדינביה, מבלי שיהיה צורך בגורם הביניים המעיק פיוז'ן אירופה.
נטען על ידי המבקשת כי התקיימו התנאים המוקדמים להגשת הבקשה. כך, נתבקשה הסכמתו של וייזל להגשת תביעה כנגד אי אנד או. למרות שברור היה כי הסכמה כזו לא תינתן נשלח לוייזל מכתב טרם הגשת הבקשה. וייזל התנגד להגשת תביעה כנגד אי אנד או ( נספחים 45-46 לבקשה). נטען כי סירובו של וייזל להגיש תביעה, לכל הפחות כנגד אי אנד או בגין משיכת הכספים, מעיד על ניגוד העניינים בו מצוי וייזל ועל האינטרס הברור שלו לפעול בניגוד לטובתה של פיוז'ן אירופה.
בקשר לתביעות האחרות, נטען כי לא היה טעם בפניה מוקדמת כתנאי להגשתן הואיל וההלכה בעניין זה ברורה. לשיטת המבקשת, מדובר במקרה קלאסי בו אין כל טעם מעשי בפנייה מוקדמת לפיוז'ן אירופה. וייזל בעצמו ובאמצעות פיוז'ן דנטל גרופ הונה את פיוז'ן אירופה כמתואר על ידי המבקשת. לכן, ברור כי הוא לא ייתן יד לתביעה של פיוז'ן אירופה נגדו ונגד חברות שבשליטתו.
נטען כי ישנן ראיות מהימנות ומוצקות לקיום עילות התביעות. המבקשת טוענת כי הפסיקה הקלה עם מבקש אישור התובענה הנגזרת מתוך הבנה שהוא נתקל לא פעם בבעיה של חוסר מידע. לכן, נפסק כי בית המשפט רשאי לאשר תובענה נגזרת גם כאשר מלוא הפרטים אינם מצויים בידי המבקש, כאשר עצם קיומה של עילת התביעה הוכח לכאורה. נטען כי עניינן של כל התביעות במסגרת הבקשה במסכת של מעשי הונאה שתוכננו והוצאו לפועל על ידי וייזל בשיתוף עם בנדט ושמש. וייזל לא ידע להסביר את שלל המשיכות שאישר בכובעו כנציג פיוז'ן אירופה בדירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה לצדדים שלישיים הקשורים אליו. הנתונים המלאים לגבי משיכות אלו הוסתרו והנתונים החלקיים שכן הוצגו, בהיקף של כשליש מהסכום הנטען, אינם תומכים בטענות המשיבים אלא להיפך. מאידך, אישורו של וייזל בכובעו כנציג פיוז'ן אירופה בפיוז'ן סקנדינביה לשלם לאי אנד או דמי ייעוץ בניגוד להוראות הסכם הייעוץ - לא זכה להסבר רציני אלא לטענות בעל פה כנגד מסמך בכתב ולפרשנות מאולצת ומופרכת של הסכם הייעוץ. לשיטת המבקשת, נראה ברור למדי כי מדובר בעסקת חליפין בין וייזל לבנדט ושמש על חשבונה ומאחורי גבה של המבקשת.
4.2. טענות המשיבים
נטען כי המקרה הוא מקרה ברור ומובהק של שימוש לרעה בהליכי משפט. המניע היחיד העומד מאחורי ההליך הוא ניסיונה הפסול של המבקשת להתחמק בכל כוחה מתשלום חובותיה למשיבים על פי הסכם ההתמחרות מיום 27.5.2014.
המשיבים טוענים כי המבקשת סומכת טענותיה בדבר הבלעדיות על הוראות סעיף המטרות ( ס' 5) שבהסכם המייסדים של פיוז'ן סקנדינביה. לפי הוראות אותו סעיף עניין זה ממילא כפוף להחלטות הדירקטוריון כפי שיקבעו על ידו "מזמן לזמן". החלטות, כאמור אף התקבלו בישיבות הדירקטוריון השונות שהתקיימו בפיוז'ן סקנדינביה בנוכחות נציגי המבקשת. בהתבסס על אותן ההחלטות אף פעל ויין עצמו, אשר שימש כאמור מנהלה הכללי של פיוז'ן אירופה, במספר הזדמנויות שונות בכדי להביא לכך שחברת פיוז'ן סקנדינביה תרכוש את הכתרים הדנטליים הדרושים לה לצורך פעילותה העסקית מספקים אחרים זולת פיוז'ן דנטל גרופ. מכך מתחייבת אפוא המסקנה לפיה אף לתפיסתו של ויין עצמו - אין כל תניית בלעדיות בין הצדדים ולכן אין מקום לטענה כי הופרה על ידי מי מהמשיבים.
המשיבים טוענים כי בין פיוז'ן דנטל גרופ לפיוז'ן אירופה סוכם כי בגין מכירת כל כתר דנטלי שתבוצע על ידי פיוז'ן סקנדינביה תשולם לפיוז'ן אירופה עמלה בסך 1 יורו ( להלן: "העמלה"). במטרה לסייע לפיוז'ן סקנדינביה לבסס את מעמדה בשוק הסקנדינבי ולהשיא את רווחיה, ויתרה פיוז'ן אירופה בסוף שנת 2012 על גביית העמלה ממכירת הכתרים הדנטליים. מכוח הנוהג שהשתרש בין הצדדים, ורק מכוחו וחרף ויתור פיוז'ן אירופה על העמלה, המשיכו כספים עבור רכישת מוצרים מאת פיוז'ן דנטל גרופ על ידי פיוז'ן סקנדינביה לעבור דרך ובאמצעות פיוז'ן אירופה. מכך עולה כי לפיוז'ן אירופה אין כל אינטרס לגיטימי ובר הגנה לפיו העברת הכספים בגין מכירת מוצריה של פיוז'ן דנטל גרופ באמצעות חברת פיוז'ן סקנדינביה תבוצע אך ורק דרכה ובאמצעותה. ערכה האמתי של פיוז'ן אירופה נובע מעצם אחזקותיה בחברת פיוז'ן סקנדינביה ובחברות אחרות אותן הייתה פיוז'ן אירופה אמורה להקים ברחבי אירופה.
לטענת המשיבים, לפיוז'ן דנטל גרופ ולפיוז'ן סקנדינביה לא הייתה כל סיבה אמתית להימנע מלהמשיך ולהתנהל באופן הזה עד אשר החל ויין, במהלך שנת 2014 , לעכב כספים אותם העבירה פיוז'ן סקנדינביה דרך פיוז'ן אירופה אל פיוז'ן דנטל גרופ בעבור כתרים דנטליים שסופקו לה. הדברים הגיעו לכדי מצב דברים אשר מנע והכביד על המשך התנהלותה התקינה של פיוז'ן סקנדינביה, עד שביום 13.5.2014 נאלצה פיוז'ן סקנדינביה לכנס אסיפת דירקטוריון מיוחדת שכל כולה התמקדה בניסיון לפתור את בעיית עיכוב הכספים על ידי ויין באמצעות פיוז'ן אירופה. במסגרת אותה ישיבת דירקטוריון חתם ויין על כתב התחייבות בשמו ובשם פיוז'ן אירופה שלא לעכב " שום סכום ומשום סיבה שהיא" אשר יעבור מחברת פיוז'ן סקנדינביה אל פיוז'ן אירופה עבור מוצרים שתרכוש מפיוז'ן דנטל גרופ.
נטען כי ויין הפר את התחייבותו הנ"ל, תוך שהוא פועל בערוצים נוספים במטרה להשבית ולשתק את פעילותה של פיוז'ן סקנדינביה. בין היתר, שיגר ויין מכתבי דרישה לסניפי הבנק בהם מתנהלים חשבונותיה של פיוז'ן סקנדינביה, במסגרתם ניסה להביא להקפאת חשבון הבנק של החברה. כמו כן שלח ויין מכתבי איום באמצעות ב"כ המבקשת למנהלת החשבונות אשר ניהלה את פעילותה החשבונאית של פיוז'ן סקנדינביה. רק לאחר הגשת בקשת האישור והבקשות למתן הצווים הזמניים הועברו לראשונה ביום 11.8.2014 תשלומים באופן ישיר מפיוז'ן סקנדינביה אל פיוז'ן דנטל גרופ שלא באמצעות ודרך פיוז'ן אירופה. הודע לויין כי ככל שיועברו התשלומים המעוכבים אל פיוז'ן דנטל גרופ תחזור פיוז'ן סקנדינביה להעביר את תמורת המוצרים דרך ובאמצעות פיוז'ן אירופה. מכאן עולה כי העברת תמורת הכתרים הדנטליים שלא דרך ובאמצעות פיוז'ן אירופה - נעשתה אך ורק בשל היעדר ברירה אחרת לנוכח פעולותיו הפסולות של ויין בשם פיוז'ן אירופה ולאחר שהמבקשת כבר נקטה בהליך הנוכחי.
המשיבים מסבירים כי וואשיטה הינה בעלת 50% ממניותיה של פיוז'ן אירופה אשר מכוח אחזקותיה מינתה דירקטורים בפיוז'ן סקנדינביה. עד לחודש מאי 2013 כיהן דרורי מטעם המבקשת כיו"ר דירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה. כל הדוחות הכספיים בגין כל שנת פעילות של פיוז'ן סקנדינביה אושרו על ידי דירקטוריון החברה ובכלל זה על ידי הדירקטורים מטעם המבקשת.
המשיבים טוענים כי לויין ולדרורי גישה מלאה לכלל חשבונות הבנק של פיוז'ן אירופה ופיוז'ן סקנדינביה. מעצם היותה של המבקשת בעלת מניות בפיוז'ן אירופה ומתוקף תפקידם של ויין ודרורי כדירקטורים בחברה, יש לתהות כיצד לא הבחינו בזמן אמת ובפרק זמן המתפרס על מספר שנים באף לא אחד ממעשי הברחות הכספים הנטענים בבקשה. המבקשת בחרה שלא לצרף ולו בדל של ראיה ביחס לכספים לגביהם נטען כי הועברו לצדדי ג' שונים וביחס לאי החוקיות שבהעברתם אלא טענה בעלמא כי הועברו סכומים שונים. זאת, כאמור, כאשר למבקשת גישה מלאה לכלל חשבונות הבנק ולמסמכי הנהלת החשבונות הן של פיוז'ן אירופה והן של פיוז'ן סקנדינביה.
עוד נטען, כי לפי הסכם הייעוץ זכאותה של אי אנד או לדמי הייעוץ אינה תלויה ברווחיותה של פיוז'ן סקנדינביה אלא שאי אנד או תהיה זכאית לדמי הייעוץ בכל מקרה - ואפילו תפסיק פיוז'ן סקנדינביה את פעילותה לחלוטין. משהתחייבו בעלי המניות בערבות אישית לשאת בחלקים שווים בעלות דמי הייעוץ, הרי שהמחלוקת האמתית והיחידה בין הצדדים בעניין זה הינה באשר למועד בו רשאית הייתה אי אנד או למשוך מהחברה את דמי הייעוץ.
המשיבים טוענים כי במהלך שנת 2012 לא נמשכו על ידי אי אנד או דמי ייעוץ אלא שהיה מדובר בדמי ייעוץ שנרשמו כחוב ולא שולמו. בתחילת שנת 2013 קיבל דירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה החלטה לפיה " שכר המנהל בסך שך 3,000 יורו לחודש מאושר עד תום הרבעון הראשון... ולאחר מכן יוצג לדיון מחדש". את החלטת הדירקטוריון בעניין זה כתב ויין עצמו ( נספח 28 לתגובה). בהיעדר החלטה אחרת בתום הרבעון ומאחר והתשלומים הנ"ל היו אמורים להיות משולמים באופן חודשי - משכה אי אנד או במהלך שנת 2013 את הסכום בסך 180,000 ₪ (15,000 ₪ X 12). בעקבות ישיבת הדירקטוריון מיום 27.3.2014 ( נספח 6 לתגובה), במסגרתה הוחלט כי אי אנד או תשיב לחברה את הכספים שנמשכו כדמי ייעוץ במהלך שנת 2013 מעבר לתקרת הרווח - מעבר לחובתה ולמען שלום בית בלבד - השיבה אי אנד או ביום 2.5.2014 סכום בסך 100,000 ₪ לקופת החברה. מאחר ובאותה ישיבת דירקטוריון הוחלט כי הסכומים יושבו עד לתקרת הרווח, עם השלמת הכנת הדוחות הכספיים של פיוז'ן סקנדינביה לשנת 2013 על ידי רואה החשבון של החברה, השיבה אי אנד או ביום 1.7.2014, סכום נוסף בסך 48,559 ₪. בשלב זה סיימה פיוז'ן סקנדינביה את שנת 2013 ברווח של 31,441 ₪ כאשר את הסכום הזה הותירה בידיה אי אנד או בהתאם להחלטה שנתקבלה בישיבת הדירקטוריון מיום 27.3.2014.
ויין שימש כמנהלה הכללי של פיוז'ן אירופה מטעם המבקשת לאורך כל תקופת פעילותה ועד היום. הדוחות הכספיים והתפעוליים נשלחו לכלל הדירקטורים בחברה. דרורי שימש כאמור כיו"ר דירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה מטעם המבקשת עד לאמצע שנת 2013. כל פניה לקבלת מידע או נתונים נענתה באופן מלא ומידי על ידי החברה ולא בכדי לא הציגה המבקשת כל ראיה סותרת בעניין זה. גם לויין, אשר שימש כדירקטור חליף מטעמו של דרורי, ניתנה גישה לכלל מסמכיה הפנימיים של פיוז'ן סקנדינביה והוא אף נכח בכלל ישיבות הדירקטוריון ומעבר לנדרש אף בישיבות ההנהלה של פיוז'ן דנטל גרופ. כל הדוחות הכספיים נשלחו אל ויין ודרורי ואושרו על ידם וכך גם לעניין דוחות התקציב ודוחות המכירות.
5. דיון והחלטה
א. בקשה לאישור תביעה נגזרת – המסגרת הנורמטיבית
כאמור בס' 1 ו-ס' 194(א) לחוק החברות, הליך התביעה הנגזרת מאפשר לבעלי מניות בחברה או לחברי דירקטוריון החברה להגיש תובענה בשם החברה, בגין עילת תביעה של החברה, להבדיל מעילת תביעה אישית שלהם כנגד החברה ( עניין אינטרקולוני בפס' 13; ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ, פ''ד נא(2) 312, 324 (1997) (להלן: "עניין מגן וקשת"); ע"א 52/79 סולימאני נ' בראונר, פ"ד לה(3) 617, 623 (1980) (להלן: "עניין סולימאני"); צפורה כהן בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות כרך ג' 439 (מהדורה שנייה, 2010) (להלן: "צ. כהן בעלי מניות בחברה"); וראו גם: ע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ' CIBEL FINANCIERE S.A, (פורסם בנבו, 10.2.2011), פסקה 14). הליך התביעה הנגזרת מעניק "לבעל מניות ' זכות עמידה' לתבוע בשם החברה, בשל הימנעותם של האורגנים המוסמכים להגיש תביעה בשם החברה" כנגד נושא משרה בחברה, בעל שליטה בה או כל גורם חיצוני ( רע"א 5296/13 אנטורג נ' שטבינסקי ( פורסם בנבו, 24.12.2013) (להלן: "עניין אנטורג"); עניין אינטרקולוני בפס' 13).
הזכות להגיש תביעה נגזרת אינה מוקנית באופן אוטומטי והיא טעונה אישורו של בית המשפט. בבחינת בקשה לאישור תביעה נגזרת, על בית המשפט לבחון אם קיימת עילת תביעה כנגד הנתבעים, אם התביעה וניהולה הם לטובת החברה ואם התובע אינו פועל בחוסר תום לב. על בית המשפט לבחון, בין היתר, את הסיכוי הלכאורי של התביעה והאם התביעה עשויה לתרום להגדלת ערך החברה ( עניין סולימאני בעמ' 627; רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן ( פורסם בנבו, 26.4.2015) (להלן: "עניין אפריקה ישראל"); עניין אנטורג בפס' 18). הנטל להראות כי התקיימו התנאים כאמור לאישור התביעה הנגזרת מוטל על המבקש את אישורה ברמה לכאורית בלבד. זאת בשל פערי המידע בינו לבין החברה ובהתחשב בקשיי הנגישות שלו למידע הנדרש לביסוס התשתית העובדתית שביסוד הבקשה לאישור התביעה הנגזרת ( עניין אינטרקולוני בפס' 58; ע"א 324/88 ברבלק נ' שביט ( פורסם בנבו, 27.6.1991) (להלן: "עניין ברבלק"). בעניין אפריקה ישראל ביאר כב' השופט עמית כי בתביעה נגזרת נדרש התובע להראות תשתית ראייתית ראשונית כבר במועד הגשת הבקשה לאישור התביעה הנגזרת.
עילות התביעה העיקריות המצוינת בבקשה שלפניי הינן הפרת חובות הזהירות והאמון המוטלות על וייזל כנושא משרה, בין היתר מכוח ס' 252 ו-254 לחוק החברות, ותרמית מצדו של וייזל יחד עם שמש ובנדט:

חובות האמון ועילת התרמית - כללי
חובת האמון היא חובה כללית המוטלת על בעל כוח. משמעותה היא שעל בעל הכוח לפעול בתום לב, בהגינות ולמען טובת הגשמת תפקידו ( ע"א 817/79 קוסוי ואח' נ' בנק י.ל. פויטונגר בע"מ ואח' ( פורסם בנבו, 9.7.1984) (להלן: "עניין קוסוי")).
לחובת האמון הכללית המוטלת על בעל הכוח מתייחסת א. חביב סגל ז"ל בספרה דיני חברות ( להלן: "חביב סגל"). בפרק י' מסבירה חביב סגל את חובות האמון של דירקטורים ונושאי משרה. נאמר כי בכל מצב בו מנהל אחד את נכסיו של אחר או נמצא במצב בו יש לו כוח להשפיע על מצבת נכסיו של אחר – מכפיפה מערכת המשפט את בעל הכוח לחובה לנהוג באמון כלפי מי שכפוף לפעולותיו.
חובות האמון מתחלקות לשלוש חובות מרכזיות: חובת הנאמנות, אשר קיבלה ביטוי בשתי מסגרות של הסדרים – ההסדר הכללי של חובת האמונים ( ס' 254 לחוק החברות) וההסדר של עסקאות בעלי עניין; חובת הזהירות; חובת הגילוי.
במהלך השנים התפתחו מספר כללים לעניין חובת הנאמנות: איסור התעשרות עצמית; איסור על עמידה משני צדדי העסקה; איסור על ניגוד אינטרסים; איסור על תחרות עם עסקי החברה ואיסור על ניצול הזדמנות עסקית של החברה.
חוק החברות אימץ את ההגדרה המסורתית של חובות הנאמנות ואת המסגרות המסורתיות של חובה זו בסעיף 254( א) לחוק החברות, אליהן גם התייחסה המבקשת במסגרת הבקשה.
הוראות ס' זה קובעות כדלהלן:
"254. (א) נושא משרה חב חובת אמונים לחברה, ינהג בתום לב ויפעל לטובתה, ובכלל זה –
(1) יימנע מכל פעולה שיש בה ניגוד ענינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחר שלו או לבין עניניו האישיים;
(2) יימנע מכל פעולה שיש בה תחרות עם עסקי החברה;
(3) יימנע מניצול הזדמנות עסקית של החברה במטרה להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר;
(4) יגלה לחברה כל ידיעה וימסור לה כל מסמך הנוגעים לעניניה, שבאו לידיו בתוקף מעמדו בחברה.
(ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת אמונים של נושא משרה כלפי אדם אחר".
לצידה של חובת הנאמנות התפתחה חובת הזהירות של הדירקטור ונושא המשרה. בתי המשפט האנגליים הכירו בקיומה של חובת זהירות מושגית של הדירקטור ונושא המשרה כלפי החברה כאשר זו נחלקה למספר מסגרות מקובלות: חובת קיומה של מיומנות סבירה; חובת הפעלת שיקול הדעת ( וההימנעות ממחדל); חובת איסוף האינפורמציה; סבירות תוכנו של שיקול הדעת העסקי.
חובת הזהירות נקלטה במבנה המקורי שלה אל תוך חוק החברות בסעיפים 252-253 לחוק החברות:
"252. (א) נושא משרה חב כלפי החברה חובת זהירות כאמור בסעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
(ב) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי למנוע קיומה של חובת זהירות של נושא משרה כלפי אדם אחר.
253. נושא משרה יפעל ברמת מיומנות שבה היה פועל נושא משרה סביר, באותה עמדה ובאותן נסיבות, ובכלל זה ינקוט, בשים לב לנסיבות הענין, אמצעים סבירים לקבלת מידע הנוגע לכדאיות העסקית של פעולה המובאת לאישורו או של פעולה הנעשית על ידיו בתוקף תפקידו, ולקבלת כל מידע אחר שיש לו חשיבות לענין פעולות כאמור".
חביב סגל מסבירה בעמ' 505:
"ראשית, חובת הנאמנות נקשרה בדיני עשיית העושר ולא במשפט, המתמקדים בהתעשרותו העצמית של המפר; בעוד שחובת הזהירות התפתחה כענף של האחריות הנזיקית, המתרכזת ביסודותיה של עוולת הרשלנות, ובפיצוי החברה הניזוקה בנזק שנגרם לה. בהתאם, בעוד שבסיס האחריות בגין הפרת חובת הנאמנות הוא המניע הסובייקטיבי של נושא המשרה להפיק רווח אישי מן הפעולה; בסיס האחריות בגין הפרת חובת הזהירות הוא הבסיס האובייקטיבי של הסטייה מסטנדרט זהירות סביר.
...
... בעוד שיסוד הנזק מהווה את אחד מיסודותיה של עוולת הרשלנות, כך שבהיעדר נזק אין עוולה, הרי שבקונטקסט של חובת הנאמנות, שבו בתי המשפט והדגישו כי המנהל מפר את חובת הנאמנות שלו כלפי החברה, כל אימת שהוא מציב עצמו במצב של ניגוד עניינים, וגם כאשר לא נגרם לחברה כל נזק כתוצאה מהתעשרותו העצמית".
לדיון מפורט בחובות האמונים של דירקטור ונושא המשרה בחברה, ראו שם עמודים 556-578.
ראו גם ע. ליכט, דיני אמונאות, חובת האמון בתאגיד ובדין הכללי ( להלן: "ליכט").
בעמ' 52 לספרו מציין ליכט כי ניתן למצות את תוכנה של חובת האמון בעזרת שני כללים: איסור על ניגוד עניינים וחובה לגלות גילוי מלא. בעמ' 54 מסבר ליכט כי לפי ס' 254(א)(1) לחוק החברות לא רק אינטרס אישי אסור אלא גם אינטרס צדדי או אחר. חוק החברות אינו מספק הדרכה מהותית בשאלה מהו עניין אישי ולכן לשיטת ליכט יש לחלץ את פרשנו המושג בעיקר מן הפסיקה. ליכט מפרט כי עניין אישי כולל קודם כל עניין אישי ממוני. לשיטת ליכט טובת הנאה ממונית מניגוד עניינים אישי עשויה לצמוח באופן ישיר למשל בדמות שוחד. דוגמה נוספת היא ניצול הזדמנות עסקית של החברה בידי נושא משרה ( עמ' 55).
לעניין טענת התרמית, כלל הוא כי הטוען לתרמית נדרש לפרוש תשתית עובדתית מפורטת. כך עולה מתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ומעניין אפריקה ישראל.
כפי שנראה להלן, אין בטענות המבקשת בבקשה כדי להניח תשתית ראייתית ראשונית בעילות התביעה הנטענות של הפרת חובות הזהירות והאמון או תרמית.

ב. האם קימות ראיות לכאורה לביסוס עילת תביעה המוקנית לחברה
- טענות המבקשת בדבר דמי הייעוץ ( תביעה נגזרת א')
המבקשת טוענת כאמור כי פיוז'ן סקנדינביה שילמה לחברת אי אנד או מעל 300,000 ₪ בגין דמי יעוץ נכון למועד הגשת הבקשה. נטען כי התנאים החוזיים לתשלום דמי הייעוץ - היות החברה רווחית והגשת דוחות שעות - לא התקיימו. לשיטת המבקשת החלטת אי אנד או להשיב את הכספים בדיעבד היא עדות לכך שנמשכו בניגוד לדין.
המשיבים טוענים כאמור כי לפי הסכם הייעוץ זכאותה של אי אנד או לדמי הייעוץ אינה תלויה ברווחיותה של פיוז'ן סקנדינביה. לדבריה, דמי הייעוץ נמשכו בהתאם להחלטת הדירקטוריון שהתקבלה בעניין זה ובהתאם להסכם הייעוץ. הכספים שנמשכו מעבר לתקרת הרווח של פיוז'ן סקנדינביה הושבו.
אין מקום לק בל את טענתה של המבקשת.
בס' 4.1-4.3 להסכם הייעוץ נקבע כדלקמן:
"4.1 For rendering the Services under this agreement with regard to Fusion's activities the Consultant shall be entitled to a Consultancy fee in the amount of 150 NIS per hour +VAT per working hour (the "Consultancy Fee") up to a maximum of 100 hours per month and subject to a detailed hours report (Time-sheet) submitted by the Consultant at the end of each month.
4.2 This report should be monthly approved by the chairman of the board.
4.3 The actual payment of this Consultancy Fee shall be subject to Fusion being profitable as follows:
4.3.1 Until Fusion is profitable the accrued Consultancy Fee shall be recorded in Fusion's books as owed to Consultant.
4.3.2 Once Fusion is profitable on a monthly basis:
4.3.2.1 The Consultancy Fee shall be paid on a monthly basis.
4.3.2.2 The recorded balance of accrued Consultancy Fee shall be paid to the Consultant from the accrued profits prior to any dividend distribution by Fusion and to any repayment of shareholders' loans".
כך, ס' 4.1 להסכם הייעוץ קובע את שכרה של אי אנד או ואת מגבלת השכר ( לא יותר מ-100 שעות חודשיות). כמו כן, נקבע כי יש להגיש דוח שעות מפורט בסוף כל חודש, אשר לפי ס'4.2 יאושר כל חודש על ידי יו"ר הדירקטוריון.
ס' 4.3 קובע כי תשלום דמי הייעוץ יהיה בכפוף לרווחיותה של פיוז'ן סקנדינביה כמפורט בהמשך הסעיף.
ס' 4.3.1 קובע כי עד שפיוז'ן סקנדינביה תהא רווחית, יש לתעד בספרים את דמי הייעוץ הצבורים המגיעים לאי אנד או.
ס' 4.3.2 קובע כי דמי הייעוץ ישולמו כאשר פיוז'ן סקנדינביה תהיה רווחית על בסיס חודשי.
ס' 4.3.2.1 קובע כי דמי הייעוץ ישולמו על בסיס חודשי.
ס' 4.3.2.2 קובע כי דמי הייעוץ ישולמו מתוך רווחי החברה לפני חלוקת דיבידנד וכן לפני פירעון הלוואת בעלים.
הקביעה המהותית בסעיף זה לעניין שלפניי היא הקביעה לפיה דמי הייעוץ ישולמו לאי אנד או מדי חודש בהתאם לרווחיותה של פיוז'ן סקנדינביה מדי חודש.
מסעיף 5 לפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 27.3.2014 ( נספח 6 לתגובה) עולה כי ההוצאה המופיעה כדמי ייעוץ בדוח מקורות ושימושים ( נספח 13 לבקשה) נרשמה כחוב ולא שולמה במהלך 2012. רישום דמי הייעוץ כחוב בדוחות החברה עולה בקנה אחד עם הוראות ס' 4.3.1 להסכם הייעוץ.
בחקירתו הנגדית אישר וייזל כי " שנת 2012 הסתיימה בהפסד" (עמ' 37, ש' 16 לפרוטוקול). כמו כן וייזל הסביר כי מכיוון שבמהלך אוקטובר-נובמבר 2012 פיוז'ן סקנדינביה הייתה רווחית, ניתן היה לשיטתו לשלם לאי אנד או את התמורה המוסכמת לפי הסכם הייעוץ ( עמ' 37, ש' 23-26 לפרוטוקול).
בתחילת שנת 2013 קיבל דירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה החלטה לפיה " שכר המנהל (אי אנד או – ד.ק.) בסך של 3000 יורו לחודש מאושר עד לתום הרבעון הראשון – סוף מרץ 2013 ולאחר מכן יוצג לדיון מחודש" (מתוך סיכום ישיבת דירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה מיום 14.1.2013, נספח 28 לתגובה). המבקשת מסכימה כי השכר אושר לשלושת החודשים כאמור ( ס' 68 לסיכומי המבקשת).
המשיבים מציינים, כאמור, כי בהעדר החלטה אחרת בתום הרבעון, ומאחר והתשלומים הנ"ל היו אמורים להיות משולמים באופן חודשי, משכה אי אנד או במהלך שנת 2013 סך של 180,000 ₪ (15,000 ₪ X 12 חודשים). המשיבים מסבירים כי בישיבת הדירקטוריון מיום 27.3.2014 הוחלט כי אי אנד או תשיב לחברה את הכספים שנמשכו כדמי ייעוץ במהלך 2013 מעבר לתקרת הרווח וזאת מעבר לחובתה ולמען "שלום בית" בלבד. לאור זאת, השיבה אי אנד או ביום 2.5.2014 סכום של 100,000 ₪ לקופת החברה.
עם השלמת הדוחות הכספיים של פיוז'ן סקנדינביה לשנת 2013 על ידי רואת החשבון של החברה, השיבה אי אנד או ביום 1.7.2014 סכום נוסף בסך 48,559 ₪. את הסכום של 31,441 , שהוא סכום הרווח של פיוז'ן סקנדינביה לשנת 2013 , הותירה בידיה אי אנד או בהתאם להחלטת הדירקטוריון מיום 27.3.2014.
וייזל מתאר את השבת הכספים כאמור בחקירתו הנגדית ( עמ' 39, ש' 18-25 לפרוטוקול):
"בוא אני אגיד לך ככה. ב-2013 הייתה רווחית בכ-40,000 להערכתי. ובסופו של דבר עופר החזיר את כל הכספים עד ה- 40,000 ש', שאותם גם לפי הפרשנות הכי מחמירה להסכם הזה, הוא יכול למשוך. ברמה השנתית. ולכן הוא החזיר את כל הכספים בהתחלה, 100,000, איך אומרים כאמירה. ולאחר שרואת החשבון עשתה חישוב מדויק, הוא החזיר את שאר הסכומים. ולכן 2013, אחרי דמי הניהול שעופר משך, מאוזנת לחלוטין".
כמפורט לעיל, אין מחלוקת כי דמי הייעוץ ששולמו בחודשים ינואר עד מרץ 2013 שולמו בהסכמת הצדדים. כך גם, ככל שפיוז'ן סקנדינביה הייתה רווחית בחודשים מסוימים, הרי שבהתאם לס' 4.3.2 להסכם הייעוץ יש לשלם לאי אנד או את דמי הייעוץ באותם חודשים רווחיים באמצעות תשלומים חודשיים ( ס' 4.3.2.1 להסכם הייעוץ). זאת בכפוף לדוח שעות שיאושר על ידי יו"ר הדירקטוריון ( ס'4.1-4.2 להסכם הייעוץ).
בישיבת הדירקטוריון מיום 27.3.2014 התקבלה ההחלטה הבאה ( נספח 6 לתגובה, עמ' אחרון לפרוטוקול הישיבה מיום 27.3.2014):
"החלטה: הנוסח הבא מאושר פה אחד ' ניתן למשוך [ שכר מנכ"ל] כל עת שיש כסף בחברה. באם אין בחברה כסף בחודש נתון אז עופר רושם שכרו כחוב".
בחקירתו הנגדית נשאל וייזל מדוע שולמו כספים לאי אנד או לפי הסכם הייעוץ מדי חודש גם בשנת 2014. וייזל הסביר כי בישיבת הדירקטוריון האחרונה שהתקיימה במרץ 2014, בה נכח גם ויין סוכם כי " כל זמן שיש כסף בחברה, זכותו ( של שמש – ד.ק.) לקבל שכר" ( ש' 25-26, עמ' 41 לפרוטוקול).
בסוף ההחלטה כאמור נרשמה ההערה הבאה בכתב ידו של ויין: "וזאת בכפוף לכך כי באם בכל שלב מעתה והלאה יהיה חוסר כספים בחברה, עופר יחזיר הכספים שמשך. מכל מקום בעלי המניות לא ייקראו להכניס כספים לחברה בכל מקרה!!!".
מההחלטה זו עולה הסכמת הצדדים למשיכת דמי ייעוץ מהחברה מדי חודש בו החברה רווחית. הסכמה זו אף עולה בקנה אחד עם האמור בהסכם הייעוץ ( ס' 4.3.2). ויין מוסיף בכתב ידו כי ההחלטה הנה בכפוף לכך שככל שיהיה חוסר בכספים בחברה יוחזרו דמי הייעוץ שנמשכו. מעבר להערה זו ויין אינו מסתייג או מתנגד ללשון ההחלטה, ואף מכפיף את האמור בהחלטה לדרישה שיוחזרו הכספים שנמשכו מעבר לתקרת הרווח של החברה. כמו כן, ויין אינו מציין כי משיכת דמי הייעוץ כפופה להגשת דוח שעות על ידי אי אנד או.
בחקירתו הנגדית העיד ויין כי אישר את ההחלטה בכפוף להערותיו ( עמ' 72-74 לפרוטוקול). משכך, אין בידי לקבל את התנגדותו הנוכחית של ויין למשיכת דמי הייעוץ מדי חודש בהתאם לרווחיות החודשית של חברה או להשבת הכספים אשר נמשכו מעבר לתקרת הרווח. התנגדותו הנוכחית סותרת את ההחלטה שהתקבלה בישיבת הדירקטוריון ואף את ההערה שהוסיף בכתב ידו.
בנסיבות אלה ולאור כל האמור לעיל נראה כי המבקשת לא הראתה תשתית ראייתית ראשונית המקימה עילת תביעה כנגד המשיבים בגין משיכת דמי הייעוץ.
- טענות המבקשת בדבר הפרת הסכם המייסדים והעברות הכספים ( תביעות נגזרות ב'-ג')
המבקשת טוענת כאמור כי וייזל אישר בכובעו כדירקטור מטעם פיוז'ן אירופה בפיוז'ן סקנדינביה רכישת מוצרים ישירות מחברות הקשורות אליו בסכומים של מאות אלפי שקלים, בניגוד להוראות ס' 19 להסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה. נטען כי כל רכישה מצדדי ג' שאינה באמצעות פיוז'ן אירופה מהווה הפרה של ההסכם.
אין מקום לטענה זו.
הסעיף הרלוונטי על פיו יש לבחון את יחסי הצדדים ומטרת ההתקשרות הוא סעיף 5 לשני הסכמי המייסדים.
כמפורט לעיל, ס' 5 להסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה קובע כי החברה תעסוק בייצור ו/או שיווק ו/או מתן שירותים בקשר עם המוצרים באירופה באופן כללי ובסקנדינביה בפרט, באמצעות מיזם משותף עם אי אנד או, כפי שיוחלט על ידי הדירקטוריון מעת לעת. סעיף זה אינו כולל תניית בלעדיות מפורשת או משתמעת.
ס' 5 להסכם המייסדים של פיוז'ן סקנדינביה קובע כי החברה תעסוק בהקמה ואחזקה של חברות בנות באזור סקנדינביה אשר תעסוקנה בייצור ו/או שיווק ו/או מתן שירותים בקשר עם המוצרים, כפי שיוחלט על ידי הדירקטוריון מעת לעת. גם כאן אין לומר כי הסעיף כולל תניית בלעדיות מפורשת או משתמעת.
תמיכה למסקנה על פיה לא נכללו תניות בלעדיות בהסכמי המייסדים עולה במפורש גם מהתנהגותם של הצדדים, ובפרט מהתנהגותו של ויין.
בתכתובת דוא"ל מיום 29.8.2013 כתב ויין לבנדט: "לפי החלטת הדירקטוריון יש לך חלופה פתוחה למצוא ספקים חליפיים במחיר יותר טוב ( בכפוף לשמירה על הרמה- כפי שסוכם). בנוסף לרשותך החלופה המידית להזמין כל היציקות אצל ספק אחר אם בדנמרק או כל מקום אחר- וללא סנקציה – הן האמור לגבי הזירקוניה והלבה".
בתכתובת נוספת מאותו היום כתב ויין לבנדט: "בסקנדינביה הבהרתי עמדתי הברורה והחד משמעית שסקנדינביה לא תוכל לעמוד בהעלאת מחירים וסוכם וגם בפרוטוקול כי אם יידרשו העלאות – תהיה לסקנדינביה הזכות לנהל מו"מ עם ספקים אחרים ללא זכות שיבה לגלובל" (שתי תכתובות הדוא"ל מיום 29.8.2013 מצורפות כנספח 7 לתגובה).
ויין אישר בחקירתו ( בעמ' 13 לפרוטוקול) כי בסוף פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון של פיוז'ן סקנדינביה מיום 27.3.2014 ( נספח 6 לתגובה) הוסיף את ההערה הבאה בכתב ידו: "שי! שכחת להוסיף כי פיוז'ן חושבת למצוא מקורות שיהיו זולים מהספק הקיים ויכולה גם באותה מידה לפרסם מודעה לחפש ספקים חדשים וא"א אינו מונע זאת. ארז אמר שישקול הנושא".
בישיבת הדירקטוריון מיום 13.5.2014 התקיים הדיון הבא בין ויין לבנדט, בס' 190-199 לתמלול:
ארצי ( ויין): "ואני אמרתי, אני השגתי את זה בוויכוח גבוה עם אדון פיוז'ן דנטל גרופ שיש זכות ללכת לספקים אחרים".
ארז ( בנדט): אני, נכון, וספקים אחרים זה כולם.
ארצי: אבל דרך פיוז'ן אירופה.
ארז: מה פתאום? לא, לא, סליחה! המשפט הזה, אני מבקש, דקה דקה דקה, זו בדיוק הנקודה שאנחנו כנראה לא מבינים אחד את השני. פיוז'ן אירופה, סליחה, אושר בדירקטוריונים שמותר לסקנדינביה לקנות מספקים חליפיים. ואם אני מוצא ספק חליפי אני לא קונה מאירופה, אני קונה מספק חליפי. זה בדיוק העניין. אני יכול לקנות, מחברה שבדית ואני לא אקנה מאירופה, וזה אושר פה. גם אתה אישרת את זה.
ארצי: אבל מפיוז'ן דנטל גרופ אתה גם יכול לקנות.
ארז: אני יכול לקנות מכל מי שאני רוצה.
ארצי: הבנתי הבנתי.
ארז: רגע ארצי אני אקנה מכל חברה שתאושר על ידי הדירקטוריון, אמרנו נציג, ונשקול, על פי השיקולים העסקיים של סקנדינביה, זה הכל.
ארצי: אמת, אמת".
(העתק תמלול ישיבת הדירקטוריון מיום 13.5.2014 מצורף כנספח 8 לתגובה).
מן האמור לעיל עולה כי ויין עצמו יזם את זכות הפנייה לספקים חליפיים על מנת להשיג מחיר טוב יותר עבור פיוז'ן סקנדינביה. כמו כן הוסכם בין בנדט לויין כי הרכישה תתאפשר מכל חברה ספקית שתאושר על ידי הדירקטוריון, ולא רק דרך פיוז'ן אירופה.
גם מבחינה מהותית מקובלת עלי טענת המשיבים כי הערך האמתי של פיוז'ן אירופה נובע מעצם אחזקותיה בפיוז'ן סקנדינביה ובחברות האחרות אותן הייתה אמורה להקים ברחבי אירופה ולא בעמלה שפיוז'ן אירופה ממילא ויתרה עליה. משעה שפיוז'ן אירופה ויתרה על העמלה הרי שאין משמעות להמשך העברות הכספים דרך ובאמצעות פיוז'ן אירופה. כך עולה גם מדבריו של ויין בחקירתו הנגדית בעמ' 5 לפרוטוקול, ש' 21-27 ועמ' 6 לפרוטוקול, ש' 1-3 ובפרט מדבריו בעמ' 87 לפרוטוקול, ש' 14-17: "... אני אמרתי שבתור דירקטור בפיוז'ן סקנדינביה חובתי לעזור ולוותר על עמלה משום שפיוז'ן אירופה לא נועדה לקבל עמלות. לא בשביל זה נוצרה פיוז'ן אירופה".
הדברים האמורים עולים בקנה אחד עם עדותו של וייזל מטעם המשיבים.
בדיון שהתקיים ביום 1.10.14 הסביר וייזל כי "אין שום דבר שמכריח את פיוז'ן סקנדינביה רק לרכוש מפיוז'ן אירופה הנוהג הזה השתרש בעיקר עקב לחץ על ארצי אבל זה לא משהו שהיינו חייבים. בהתחלה פיוז'ן סקנדינביה רכשה כתרים מפיוז'ן לייזר ורכשה כתרים מחברות אחרות... באיזשהו שלב רק בשל גישתו של ארצי, או יותר למען שקט בית או שלום בית, אמרנו לא אכפת לנו להעביר את זה דרך אירופה, כי אצל אירופה לא נשאר כלום, היא לא לוקחת עמלה על שום דבר, היא צינור..." (עמ' 27 לפרוטוקול).
עוד העיד וייזל כי לא הייתה כל החלטה לפיה על פיוז'ן סקנדינביה לרכוש כתרים רק דרך פיוז'ן אירופה "פיוז'ן סקנדינביה היא חברה סולבנטית שאמורה לרכוש כתרים מהמקום הכי זול באיכות הכי טובה". (עמ' 30 לפרוטוקול).
עדות זו הגיונית לחלוטין מבחינה מסחרית . היא מתיישבת אף עם הסברו של וייזל לפיו הבנתו הייתה כי פיוז'ן דנטל גרופ השקיעה כדי להקים חברה באירופה ולפתח את השוק. "אבל בדרך שאירופה מפתחת את השוק ומפתחת חברות בנות, וזה נאמר גם בהסכמי המייסדים של אירופה וגם בהסכם המייסדים של סקנדינביה, כי צד פועל כדי לפתח את השוק ולהביא, מה שנקרא עוד כתרים למרכזי הייצור" (עמ' 30 לפרוטוקול).
וייזל חזר והסביר כי פיוז'ן אירופה הוקמה כדי לפתח את השוק באירופה. במסגרת אותה פעילות הוקמה פיוז'ן סקנדינביה וכולם היו בדעה שהיא צריכה לרכוש כתרים ולהרוויח הרבה יותר "הרעיון היה שבסוף כל שנה היה מצטבר רווח, מחלקים דיבידנד לבעלי המניות... פיוז'ן אירופה בהתחלה כדי לפתח את השוק... גבתה עמלה של אירו אחד לכתר, מסוף שנת 2012 ארצי הגה את הרעיון שבו נוותר על האירו ניתן לסקנדינביה להרוויח ואז כל אחד יקבל דיבידנד יותר גדול. אירופה... בצעד הזה פסקה להרוויח ממכירת הכתרים המקור שלה לרווח היה מהעלאת ערך החברה, מהעלאת הרווח בסקנדינביה ולקבל בחזרה את הנתח בדיבידנד שלה באירופה" (עמ' 32 לפרוטוקול).
עדות זו בדבר הכוונה למקסם את הרווח באמצעות הדיבידנד אותו תקבל פיוז'ן אירופה, גם אם לא תבוצע מכירה באמצעותה, הגיוניות וסבירה אף היא מבחינה עסקית ועולה בקנה אחד עם הוראות הסכם המייסדים.
לאור כל האמור לעיל, לא הניחה המבקשת תשתית ראייתית, ולו ראשונית או לכאורה, לקיומה של בלעדיות עליה התבססה הטענה בדבר הפרת הסכמי המייסדים.
העברות הכספים
אין גם לקבל את טענת המבקשת לפיה הוצאות הנהלת החשבונות שולמו בניגוד למוסכם. בהעתק הודעת הדוא"ל מוייזל לשמש מיום 15.8.2013 ( אשר העתקה מצורף כנספח 33 לתגובה) כותב וייזל:
"פיוזן דנטל גרופ נושאת בעלויות אלה, למיטב זכרוני החל מינואר 2013. נדרש לפתור את חוסר האיזון בהשקעות בין השותפים בדרך הבאה: 1. פיוז'ן סקנדינביה תשלם את עלות הנהח"ש (2,000 שקלים לחודש)...".
ניתן להסיק מהודעת הדוא"ל כי לשיטת וייזל, החל מינואר 2013 פיוז'ן דנטל גרופ נושאת לבדה בעלויות הנהלת חשבונות בסך 2,000 ₪ לחודש, סכום שיש לאזן באמצעות תשלום על ידי פיוז'ן סקנדינביה. הודעת הדוא"ל כאמור אינה מתייחסת לתשלום הנהלת החשבונות משנת 2012. לכן, בניגוד לטענת המבקשת, אין בכך שפיוז'ן סקנדינביה נשאה בעלות הנהלת החשבונות בשנת 2012 כדי לסתור את האמור בהודעת הדוא"ל הזו.
בחקירתו הנגדית ( עמ' 22-23 לפרוטוקול) הסביר וייזל כי הוצאות הנהלת החשבונות נדונו ואושרו בישיבת דירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה מיום 19.8.2013 ( נספח 5 לתגובה). כך עולה גם מסיכום ישיבת הדירקטוריון מיום 14.1.2013 אשר סוכמה בהודעת דוא"ל באותו היום על ידי ויין עצמו ( נספח 28 לתגובה). כמו כן, הוצאות אלו אושרו על ידי דירקטוריון החברה במסגרת הדוחות הכספיים ודוח התקציב השנתי, לרבות על ידי הדירקטורים מטעם המבקשת ( העתק הצהרת דירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה מיום 25.4.2014 מצורף כנספח 26 לתגובה).
מעיון בס' 9 לפרוטוקול ישיבת דירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה מיום 19.8.2013 ( נספח 5 לתגובה) שכותרתו "החזר הוצאות לפיוז'ן גרופ", עולה כי סוכמו בו נושאים שונים בקשר עם החזר ההוצאות לפיוז'ן גרופ, כאשר כל נושא סוכם בפסקה נפרדת.
הפסקה הראשונה מתייחסת לזמן ועלות עבודת מנהלת החשבונות, השנייה להחלטת שמש האם למצוא מנהלת חשבונות בשכר נמוך יותר, השלישית לתשלום עבור עבודה נוספת לסקנדינביה, הרביעית למחירון כתרים חדש והחמישית לבדיקת אלטרנטיבות אחרות לייצור.
בפסקה השלישית נכתב:
"תשלום עבור עבודה נוספת לסקנדינביה: ארצי וארז נחרצים בדעתם כי פיוז'ן סקנדינביה לא צריכה לשלם ליצרן שום דבר מעבר למחיר הכתר. והיה והיצרן נושא בעלויות חריגות הדבר צריך להתבטא במחיר כתר ולא מעבר לכך".
המבקשת טוענת כי מדובר בהתנגדות לתשלום כלשהו מעבר למחיר הכתר, לרבות להנהלת החשבונות.
המשיבים טוענים כי מדובר בנושא נפרד.

מקובלת עלי טענת המשיבים.
מקריאת סעיף 9 כולו עולה כי כל פסקה דנה בנושא נפרד. כך, שתי הסוגיות הנוגעות להנהלת החשבונות נדונו והתקבלו לגביהן ההחלטות הרלוונטיות בשתי הפסקאות הראשונות בסעיף. לאחר מכן, הפסקה השלישית דנה בעלויות ייצור הכתרים ואין לראות בה כקשורה לנושא הנהלת החשבונות.
כך עולה גם מחקירתו הנגדית של וייזל בעמ' 22-23 לפרוטוקול אשר היטיב להסביר את הדברים:
"ש. זה טלי מנהלת החשבונות, ועל זה דובר בישיבה הספציפית. הבקשה הזו נדחתה. עכשיו השאלה אם אתה יכול להראות לי מקום שבו אושר לפיוז'ן לייזר לקבל 2,000 ש' לחודש. אתה מדבר על סכומים שנמשכו.
ת. מה שאתה טוען פה פשוט לא נכון. שים לב שבסעיף 9 יש כמה בולטים. הראשון היה שטלי נתנה סקירה. מלכתחילה גם ארצי ואולי גם ארז, אני לא זוכר, אבל הוא פה והוא יכול להגיד, אמרו ש-2,000 ש' לחודש עבור הנהלת חשבונות זה הרבה כסף, עבור הצרכים של פיוז'ן סקנדינביה. קראנו למנהלת החשבונות שאמונה על כולנו. והיא אמרה שבסופו של דבר היא עובדת בשבוע כיום וחצי עבודה עבור פיוז'ן סקנדינביה, ולכן עלות מנהלת חשבונות עבור יום וחצי עבודה, כי שכרה ידוע לכולם וכל החברות מתחלקות על פי האחוזים היחסיים, זה 2,000. וזה היה מקובל. כדי להפיס את הדעה של אנשים שחושבים שאולי זה יקר, בולט מספר 2 אומר את זה בדיוק. עופר, כמנכ"ל סקנדינביה, יחליט האם להעסיק את טלי שעלותה 2,000 ש' בחודש, או ימצא מנהלת חשבונות זולה יותר. בולט 3 בכלל לא מדבר על הנהלת חשבונות. הוא מדבר על עבודה נוספת לסקנדינביה. זו חיה אחרת. זו תמיכה טכנית. לדוגמה, וזה מפורש בהחלט באי-מייל שאמר".
יתר על כן, אין בכך שהמשיבים לא תמכו את העברות הכספים בכל החשבוניות שהוצאו על ידם כדי להעיד על פעילות פסולה, תשלומים אסורים או תחרות פסולה מצד המשיבים כנטען על ידי המבקשת. בחקירתו הנגדית של וייזל הוא נשאל מדוע לא צירף חשבוניות בנוגע לכל הסכום שנטען כי הועבר לפיוז'ן לייזר אלא רק חשבונית לדוגמה שמסבירה העברה של 187,000 ₪ מתוך 593,455 ₪.
וייזל השיב כי הוא יכול להביא ממנהלת החשבונות את כל החשבוניות על כל הכספים שהועברו, לרבות בעבור ייצור כתרים, וכי הוא עצמו ביקש רק חשבוניות דוגמה ( עמ' 18-19 לפרוטוקול). תשובתו מקובלת עלי. החשבוניות שצורפו לתגובה צורפו במטרה לתת מענה לטענת המבקשת בדבר העברות כספים שבוצעו לטענתה לאורך השנים באופן פסול ללא ידיעתה ותוך הפרת הסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה לחברות שבשליטת ו/או בבעלות וייזל ( ראו ס' 30-31 לתצהירו של וייזל).
בחקירה הנגדית במסגרת הדיון בבקשת האישור נטען על ידי המבקשת כי בין החקירה הנגדית הראשונה של וייזל - לבין הדיון השני במהלכו נחקר פעם נוספת - הוגשה תגובת המשיבים לבקשת האישור ולתגובה זו לא צורפו מסמכים רלוונטיים לגביהם נשאל וייזל כבר בחקירתו הראשונה. וייזל השיב לכך כי המסמכים לא צורפו שכן לא התבקשו וכי לויין ולדרורי ממילא יש גישה באינטרנט לחשבון הבנק של פיוז'ן סקנדינביה ( ש' 1-6, עמ' 95 לפרוטוקול).
בבקשה לאישור תובענה נגזרת על המבקש לשכנע את בית המשפט, בין היתר, כי קיימת לחברה עילת תביעה לכאורה כנגד הנתבעים. ככל שהמבקשת סברה כי באמצעות חשבוניות כאלו ואחרות היא תוכל להוכיח עילת תביעה לכאורה, עמדה לרשותה האפשרות להגיש בקשה לגילוי מסמכים לפני או אחרי הגשת הבקשה לפי ס' 198א לחוק החברות.
המבקשת לא הגישה כל בקשה בעניין הזה וטענותיה מכוונות כנגד אי צירופן של החשבוניות על ידי המשיבים. אולם, אין די בכך כדי להצביע על פגם כלשהו בהתנהלות המשיבים לפי אי אלו מסעיפי הסכם המייסדים או בכלל.
המבקשת טענה בסיכומיה כי בית המשפט רשאי לאשר את הגשתה של תובענה נגזרת גם כאשר מלוא הפרטים אינם מצויים בידי המבקש. זאת כאשר עצם קיומה של עילת התביעה הוכח לכאורה אך חסרים פרטים לגביה ( עניין ברבלק; ע"א 2699/92 בכר נ' ת.מ.מ. תעשיות מזון ומטוסים ( נתב"ג) בע"מ ( פורסם בנבו, 2.6.1996)). עוד מפנה המבקש לדבריה של חביב-סגל כי די ב"רסיסי אינפורמציה" לצורך אישור הגשת התובענה כתובענה נגזרת.
כפי שנקבע לעיל, לא הניחה המבקשת תשתית ראייתית ראשונית לטענותיה ולא מדובר רק בפרטים חסרים. יתר על כן, הפסיקה העדכנית קבעה מפורשות כי אין די ברסיסי אינפורמציה על מנת לעמוד ברף של הוכחה לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגזרת.
בית המשפט העליון קבע בעניין אפריקה ישראל, בפס' 17-19, לעניין רף ההוכחה הנדרש לקיומה של עילת תביעה נגזרת:
"בתי המשפט המחוזיים הסתייגו מהרף של " רסיסי אינפורמציה" כאמור בעניין בכר, וסברו כי לא סגי בכך כדי להקים את הרף של " לכאורה" כנדרש בסעיף 198 לחוק ( השופטת רות רונן בתנ"ג ( מחוזי ת"א) 15442-11-09 ברטי סין בטי נ' לב לבייב [ פורסם בנבו] (28.4.2012); השופט עמירם בנימיני בת"א ( מחוזי ת"א) 1267/03 להבה חתמים בע"מ נ' שלמה בורכוב [ פורסם בנבו] (18.6.2006) (להלן: עניין בורכוב). וראו, בדומה, ת"א ( מחוזי י-ם) 4071/10 זנון קולגר נ' אולג איזיקוביץ', [פורסם בנבו] פסקה 13 (1.5.2011); ראו והשוו אירית חביב-סגל דיני חברות 691-690 (2007) ( להלן: חביב-סגל)).
18. אף אני סבור כי לא די ברסיסי מידע על מנת לעמוד ברף של הוכחה לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגזרת".
בתנ"ג ( מחוזי ת"א) 15442-11-09 ברטי סין בטי נ' לב לבייב ואח' ( פורסם בנבו, 28.4.2012) בפס' 68, הסבירה כב' השופטת רונן כי הסתפקות בדרישה מצומצמת כל כך של " רסיסי אינפורמציה" תפר את האיזון בין טובת החברה לבין מתן סמכות חריגה לבעל מניות לפעול בשם החברה, תוך שקיימת גם אפשרות של ניצול לרעה של סמכות זו. כן נקבע כי אין די ב"רסיסי מידע" כדי לשכנע את בית המשפט ברמה של שכנוע " לכאורה" הנדרשת בס' 198 לחוק החברות כי ניהול התביעה הוא לטובת החברה. בלשון כב' השופטת רונן: "ניהול תביעה נעדרת בסיס, עלול לגרום נזק רב מאוד לחברה, ולכן אף אם ניתן להקל עם מבקש האישור, אין להקל עמו עד כדי ויתור על דרישת השכנוע לכאורי בעילת התביעה הנטענת".
לאור האמור לעיל, נראה כי המבקשת לא הראתה תשתית ראייתית ראשונית בקשר עם טענותיה כלפי המשיבים בעניין העברות הכספים.

- התביעה לתשלום עבור הסורק ( תביעה נגזרת ד')
המבקשת טוענת כי וייזל, באמצעות פיוז'ן דנטל גרופ, סרב להחזיר סורק השייך לפיוז'ן אירופה. לטענת המבקשת וייזל שינה מספר פעמים את תנאי התשלום על גבי החשבונית שהוצאה בגין הסורק ומשהבין כי נתפס בקלקלתו החליט וייזל לקזז את עלות הסורק מול חוב מומצא של פיוז'ן אירופה לפיוז'ן דנטל גרופ. המשיבים לא התייחסו לטענות המבקשת לעניין הסורק לא בתגובה ולא בסיכומים מטעמם. די היה בכך, אילמלא הקביעות הנוספות להלן, כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית לקיומה של עילת תביעה כנגד פיוז'ן דנטל גרופ.
לסיכום פרק זה, לגבי חלקן הארי של התביעות הנגזרות שאישורן מבוקש בבקשה (במסגרת תביעה נגזרת ד' נתבע סכום של 64,649 ₪ בלבד אשר אינו מהווה את עיקר התביעות), לא הוצגה התשתית הראייתית הראשונית הנדרשת על מנת שבית המשפט יאשר את הגשת התביעות הנגזרות.
המבקשת לא הראתה, ולו ברמה הלכאורית, כי וייזל הפר את חובות הזהירות והאמון המוטלות עליו כנושא משרה או כי וייזל יחד עם שמש ובנדט נהגו בתרמית כלפי המבקשת. די בכך כדי לדחות את עיקר הבקשה כבר בשלב זה.
ג. שאלת תום הלב של המבקשת והאם התביעה ראויה להתברר כתביעה נגזרת
במקרה הנוכחי משליכה שאלת תום הלב של המבקשת, ובפרט קיומו של אינטרס אישי בהגשת הבקשה, באופן ישיר גם על שאלת טובתה של החברה בהגשת התובענות הנגזרות ולכן הנושאים האמורים ידונו בסדר הזה.
חובת תום הלב לעניין אישור בקשה לתביעה נגזרת מקבילה לדרישות תום הלב שנקבעו בפסיקה לפיה בעלי דין מחויבים לפעול באופן הוגן והגון ( חביב סגל, פרק יב', ס' 3.ג.2; תנ"ג ( מחוזי ת"א) 48081-11-11 רוזנפלד נ' בן-דב ( פורסם בנבו, 17.3.2013)). דרישת תום הלב היא תנאי הכרחי לצורך אישור התביעה כתביעה נגזרת ( רע"א 4121/14 טל נ' קו אופ ישראל אגודה שיתופית בע"מ ( פורסם בנבו, 5.2.2015)).
ניסוחו של ס'198(א) לחוק החברות בעניין דרישת תום הלב הוא על דרך השלילה.
מכאן עולה כי על הטוען להעדר תום לב - להציג בפני בית המשפט לכל הפחות ראיות לכאורה הפוגמות בתום ליבו של התובע ורק אז יעבור הנטל לתובע להוכיח לבית המשפט כי הוא פועל בתום לב.
צ. כהן בספרה בעלי מניות בחברה זכויות תביעה ותרופות מבהירה בעמ' 518 כי מקרה בולט של העדר תום לב הוא כאשר התובע פועל מתוך אינטרס אישי שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים של החברה. במקרה כזה עשויה התביעה להיפסל גם מהטעם שאינה לטובת החברה.
המשיבים טוענים כי הבקשה לא הוגשה בתום לב ומשכך גם התביעות הנגזרות אינן לטובת פיוז'ן אירופה.
המבקשת טוענת כי היא פעלה בתום לב וכי דווקא המשיבים הם אלו אשר פעלו בחוסר תום לב.
- קיומו של אינטרס אישי בהגשת התביעה
המשיבים טוענים בתגובה כי טענות המבקשת הן טענות מובהקות של עושק המיעוט. לטענתם, מדובר בתביעה של בעלת מניות הטוענת כי יתר בעלי המניות העבירו את פעילותה של החברה לחברות אחרות שבשליטתם.
הנזק לו טוענת המבקשת הוא כי כפועל יוצא מכך נהנים בעלי מניות הרוב מטובות הנאה שונות על גבה ועל חשבונה של המבקשת. אלו טענות הנוגעות בבירור לעושק המיעוט.
יתרה מכך, לטענת המשיבים, גם בחינת הטענות שהועלו במסגרת בקשת האישור מלמדת שהמבקשת מעוניינת לתבוע דווקא את נזקה ולא את נזקה של החברה. לא טובתה של פיוז'ן אירופה היא העומדת לנגד עיניה של המבקשת אלא טובתה שלה. העובדה כי המבקשת הגישה תביעה זהה לבית משפט השלום במסגרת תיק אזרחי 15386-09-14 , במסגרתה עתרה לסעדים שעניינים קיפוח זכויותיה כבעלת מניות, מחזקת טענה זו.
עוד נטען כי ניהול התובענה אינו לטובת פיוז'ן אירופה. הבקשה נעדרת ראיות שבכוחן להוכיח באופן לכאורי ביותר את טענותיה המופרכות והמוכחשות של וואשיטה.
מדובר בטענות שכל כולן עוסקות בטובת וואשיטה בלבד - כאשר טובתה של פיוז'ן אירופה אינה אלא מטרה משנית אם בכלל. מעבר לעובדה כי אין המדובר בהפרה כלשהי של הסכמי המייסדים, הרי שהסכמי המייסדים נועדו דווקא להגן על המייסדים, הצדדים לאותו הסכם, ולא על החברה.
מעצם העובדה כי החברה אינה רווחית וחשבונה מצוי ביתרת זכות מינימלית בסך 17 ₪ נכון למועד הגשת התגובה, הרי שברור כי ניהול תובענת הסרק של וואשיטה לא תשרת את טובתה של פיוז'ן אירופה אלא להפך.
מאחר ווואשיטה רכשה את כלל אחזקותיה של פיוז'ן דנטל גרופ בפיוז'ן אירופה, הרי שככל שתזכה פיוז'ן אירופה בתביעותיה יהיה בכך כדי לשרת את טובתה של וואשיטה בלבד, ופיוז'ן אירופה תשמש צינור להזרמת הכספים לכיסה של וואשיטה.

המבקשת טוענת בסיכומים כי ניהול התובענות הוא לטובת פיוז'ן אירופה. במצב דברים בו יש לוייזל, באמצעות פיוז'ן דנטל גרופ, שהיא בעלת מחצית ממניותיה של פיוז'ן אירופה, אינטרס מובהק לפעול שלא לטובתה ואף חמור מכך לפעול לריקון נכסיה - יש לאפשר הגשת תביעות אשר ישיבו לקופתה של פיוז'ן אירופה כספים אשר נמנעו ממנה על ידו. כל עילות התביעה נוגעות לכספים שהיו אמורים להיכנס לחשבונה של פיוז'ן אירופה ולא לחשבונה של וואשיטה.
נטען כי מדובר בגרימת נזק לחברה שאינו יכול להקים עילת תביעה בגין עושק המיעוט לבעל מניות כזה או אחר. משהחליטה פיוז'ן סקנדינביה, יחד עם המשיבים וחרף עמדתה של המבקשת, להפסיק לספק את המוצרים דרך פיוז'ן אירופה - לא רק שהפרה את הסכם המייסדים אלא שהלכה למעשה רוקנה מתוכן את פיוז'ן אירופה. לטענת המבקשת, לא מדובר בנזק ספציפי אינדיבידואלי לבעל מניות אלא בנזק קרדינלי לחברה עצמה . אין מדובר בחלוקת משאבים לא הוגנת או התעשרות על חשבון המבקשת דווקא אלא על ריקון החברה מכל תוכן.
כמו כן, נטען כי יתכנו מקרים בהם תקום עילת תביעה אישית לבעלי מניות במקביל לעילת תביעה שקמה לחברה עצמה אותה ניתן לאכוף באמצעות תביעה נגזרת. אין בעובדה שקמה למבקשת גם עילת תביעה אישית - כדי למנוע ממנה להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בגין נזק שנגרם לחברה.
מקובלת עלי טענת המשיבים כי מהבקשה עולה שהמבקשת מעוניינת לתבוע את נזקה שלה ולא את נזקה של החברה.
מלשון הבקשה עולה במפורש כי המבקשת מלינה על הפגיעה בה ובזכויותיה, עקיפתה, הונאתה והפרת ההסכמים עמה. כך, בס' 73 לבקשה נכתב ( ההדגשות הוספו - ד.ק.): "למעשה, התמונה המסתמנת היא של שיתוף פעולה בין ויזל לבין אי אנד או לשם פגיעה במבקשת וקיפוח שיטתי של זכויותיה"; בס' 76 לבקשה נכתב: "המצב שנוצר משרת את כל הצדדים, מלבד המבקשת ופיוז'ן אירופה"; בס' 80 לבקשה נכתב: "... תוך רמיסת זכויותיה של המבקשת והפרת הסכמי המייסדים"; בס' 81 לבקשה נכתב: "... למעשה יכולים גורמים אלו לעקוף את המבקשת בנקל ולבצע כל הוצאה מפיוז'ן סקנדינביה מאחורי גבה של המבקשת"; בס' 94 לבקשה נכתב: "אין כל ספק כי כוונתם של שמש, בנדט ווייזל הייתה להונות את המבקשת"; בס' 97 לבקשה נכתב: "... הצליח וייזל לקבל תמורה כספית מבלי לחלוק בה עם המבקשת, קרי תוך הפרת ההסכמים עם המבקשת ועקיפה מכוונת של פיוז'ן אירופה".
כך עולה גם מתכתובת הדוא"ל שבין ויין לוייזל מיום 10.3.2014 ( נספח 44 לתגובה), בה כתב ויין בין היתר: "הדבר היחיד שאני רוצה זה להוציא השקעתנו במלואה". מכאן עולה בבירור כי הנזק שנגרם לשיטתו של ויין הוא נזק שנגרם למבקשת.
ממכלול טענות המבקשת כמפורט לעיל, בנוסף לעובדה שהמבקשת הגישה תביעה עצמאית בת.א. 15386-09-14, עניין שהוסתר מבית המשפט, עולה כי המבקשת עותרת, למעשה, לפיצוי בגין נזק שנגרם לה, לטענתה, ועל בסיס רצונו של ויין לקבל חזרה את השקעתו בחברה.
כל האמור לעיל הינו מעבר לקביעותיי באשר לאי הנחת תשתית ראייתית לכאורה לגבי הטענות לגופן.
- אופן הגשת התובענות
לשיטת המשיבים, ניתן ללמוד על חוסר תום לבה של וואשיטה גם מכך שנקטה בשלושה הליכים נפרדים לאישור תובענה נגזרת. מהלך זה נועד באופן ברור להשית על המשיבים עול הוצאות כבד.
כמו כן, וואשיטה מעולם לא פנתה אל פיוז'ן אירופה בדרישה כי תפעל למיצוי זכויותיה. הפנייה הייתה לוייזל במכתב בו התריעה המבקשת כי בכוונתה לפעול לשם הגשת תביעה נגזרת ביחס לחברת פיוז'ן סקנדינביה - כאשר בפועל בקשת האישור הוגשה ביחס לחברת פיוז'ן אירופה.
כמו כן, בעוד שוואשיטה הודיעה כי בכוונתה להגיש בקשה לאישור תובענה נגזרת נגד חברת אי אנד או, שמש ובנדט, הוגשו בפועל שלוש תובענות נגזרות נגד אי אנד או, פיוז'ן סקנדינביה, שמש, בנדט, פיוז'ן דנטל גרופ, וייזל, פיוז'ן לייזר, אן די אם וא.לוי - כאשר בקשת האישור נתבקשה אך ביחס לפיוז'ן דנטל גרופ ווייזל.
המבקשת טוענת כי שלחה לוייזל מכתב בטרם הגשת הבקשה ווייזל התנגד להגשת התביעה כנגד אי אנד או ( נספחים 45-46 לבקשה). סירובו של וייזל להגיש תביעה, לכל הפחות, כנגד אי אנד או בגין משיכת הכספים, מעיד על ניגוד העניינים בו מצוי וייזל ועל האינטרס הברור שלו לפעול בניגוד לטובתה של פיוז'ן אירופה.
באשר להגשת הבקשות הנוספות - לא היה טעם בפניה מוקדמת כתנאי להגשתן. וייזל, בעצמו ובאמצעות פיוז'ן דנטל, הונה את פיוז'ן אירופה ולכן אך ברור כי הוא לא ייתן יד לתביעה של פיוז'ן אירופה כנגדו וכנגד חברות בשליטתו.
יש לקבל את טענות המשיבים.
מעיון במכתב ששלח עו"ד צוקרמן לוייזל ביום 13.7.2014 ( העתק המכתב מיום 13.7.2014 מצורף כנספח 45 לתגובה) עולה כי למרות שכותרת המכתב הינה “Fusion Scandinavia Ltd”, הרי שבגוף המכתב נאמר כי המבקשת תפעל להגשת תביעה נגזרת מטעם פיוז'ן אירופה. בניגוד לדרישת ס' 194(ב) לחוק החברות, המכתב נשלח לוייזל במקום לדירקטוריון פיוז'ן.
כמו כן, צודקים המשיבים בטענתם כי בעוד שוואשיטה הודיעה שבכוונתה להגיש בקשה לאישור תובענה נגזרת נגד חברת אי אנד או, שמש ובנדט - הוגשו בפועל שלוש בקשות לאישור תובענות נגזרות - כנגד פיוז'ן סקנדינביה, פיוז'ן דנטל גרופ, וייזל, פיוז'ן לייזר, אן די אם וא.לוי.
מן האמור לעיל עולה כי ספק רב אם עמדה המבקשת בתנאים הנדרשים בחוק החברות לעניין הדרישות המקדימות להגשת התובענות הנגזרות.
- התנהלותה של המבקשת בהליך
המשיבים טוענים בסיכומים כי המבקשת דאגה להציג בפני בית המשפט את טענותיה באופן מגמתי וחלקי, תוך הסתרת ראיות המצויות בחזקתה ובשליטתה בניסיון פסול להטעות את בית המשפט, כאשר המבקשת עצמה טוענת נגד החלטות להן הייתה שותפה מלאה באמצעות נציגיה.
לעניין זה הפנו המשיבים לתנ"ג ( ת"א) 46074-01-14 טל נ' קו אופ ישראל אגודה צרכנית שיתופית בע"מ ואח' ( פורסם בנבו, 12.5.2014) שם נקבע כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב קיצוני ובחוסר ניקיון כפיים, שכן המבקש טען נגד החלטות שהתקבלו בדירקטוריון החברה בתמיכתו ובברכתו.
המשיבים טוענים גם כי כלל הטענות בדבר המעשים או הפעולות המיוחסים להם אשר נושאות גוון פלילי נטענו באופן בוטה ומשתלח מבלי שגובו בראשית ראיה.
המשיבים מפנים לעניין זה לתנ"ג ( ת"א) 53116-04-13 צפנת נ' גרונדמן ושות' שיווק מוצרי ספורט בע"מ ( פורסם בנבו, 13.1.2015). שם נקבע כי טענות הקונספירציה שנטענו על ידי המבקש לא גובו בבדל של ראיה וכי בהטחת האשמות בעלות גוון פלילי - נדרשת רמת הוכחה מוגברת ולא ניתן להסתפק בהפרחת טענות כלליות שאינן מגובות בתשתית ראייתית מבוססת.
לשיטת המשיבים, המבקשת מונעת משיקולים פסולים ופועלת בחוסר תום לב קיצוני. כל תכליתה של בקשת האישור, כמו גם יתר ההליכים בהם נקטה המבקשת, אינה אלא ניסיון נואל לגרום למצב של קיפאון בפיוז'ן סקנדינביה, במטרה להחזיק את המשיבים כבני ערובה בידיו של ויין עד אשר יענו לכל דרישותיו.
מקובלת עלי טענת המשיבים כי המבקשת הציגה את טענותיה בפני בית המשפט באופן מגמתי וחלקי, תוך הסתרת ראיות אשר היו מצויות בחזקתה או בשליטתה ובניסיון להטעות את בית המשפט.
כך עולה מטענותיה של המבקשת לפיהן נמשכו בשנת 2012 על ידי אי אנד או דמי הייעוץ ( ראו ס' 55-56 לסיכומי המבקשת). מסיכום ישיבת הדירקטוריון של פיוז'ן סקנדינביה מיום 27.3.2014 ( אשר העתקו צורף כנספח 14 לבקשה) עולה במפורש כי הוסבר לויין כבר באותה הישיבה שדמי הייעוץ נרשמו בשנת 2012 כחוב ולא שולמו בפועל.
כך גם לעניין התייחסותה של המבקשת לרווחיותה של פיוז'ן סקנדינביה. המבקשת התייחסה פעם אחר פעם, גם במהלך החקירות הנגדיות של ויין, ללשון הסכם הייעוץ בטענה כי נקבע בו שדמי הייעוץ ישולמו כל עוד פיוז'ן סקנדינביה רווחית מבחינה שנתית. המבקשת אף ציטטה את הסכם הייעוץ כדלקמן:"Once Fusion is profitable…" (ראו ס' 55 לסיכומי המבקשת וס' 25 לבקשה). אלא שציטוט זה הוא חלקי ומטעה שכן המבקשת השמיטה את העובדה שנוסחו המלא של ס' 4.3.2 להסכם הייעוץ קובע: “Once Fusion is profitable on a monthly basis”.
השמטת המשכו של המשפט בו נקבע כי דמי הייעוץ ישולמו בהתאם לרווחיות החברה מדי חודש - עולה בפירוש כדי הצגה מטעה של האמור בהסכם הייעוץ ומצביע על חוסר תום לב מצידה של המבקשת.
כך נהגה המבקשת גם בעת שציטטה באופן חלקי את ס' 5 להסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה ואת ס' 5 להסכם המייסדים של פיוז'ן סקנדינביה. המבקשת השמיטה את המשכי הסעיפים בהם נקבע כי פעילות החברה תיקבע על ידי דירקטוריון מעת לעת. ( ראו ס' 13 ו-15 לבקשה).
עוד יש לציין את העובדה כי טענות המבקשת בדבר בלעדיות בהסכמי המייסדים נסתרו על ידי דבריו ופעולותיו של ויין עצמו כפי שנקבע לעיל.
לא היה גם כל מקום לטענות המבקשת לפיהן נמשכו לאחר שנת 2012 על ידי אי אנד או דמי ניהול ללא ידיעתה וללא הסכמתה. החלטה נתקבלה, כאמור, בדירקטוריון פיוז'ן סקנדינביה ביום 27.3.2014, וויין הוסיף בכתב ידו הסתייגות יחידה לפיה ההחלטה כפופה לכך שככל שיהיה חוסר בכספים בחברה - יוחזרו דמי הייעוץ שנמשכו.
בסיס נוסף לקביעה בדבר התנהגות בחוסר תום לב מהווה טענת המבקשת לפיה לא היה המידע אודות פיוז'ן סקנדינביה נגיש, גלוי וידוע לה ולנציגיה בכל שלבי פעילותה של החברה, וכן הטענה כי המבקשת לא הייתה מודעת להעברות הכספים ולתשלומים כפי שבוצעו בזמן אמת.
ויין אישר בחקירתו כי ניהל בפועל את פיוז'ן אירופה ( עמ' 6 לפרוטוקול). כמו כן, אישר ויין כי החליף את דרורי לאחר ש התפטר מכהונתו כדירקטור בפיוז'ן סקנדינביה מטעם פיוז'ן אירופה ( עמ' 4, ש' 19-20 לפרוטוקול). יתר על כן, כפי שעולה כאמור מהפרוטוקולים והסיכומים של ישיבות הדירקטוריון, ויין השתתף מטעם המבקשת בישיבות אלה והיה שותף לקבלת ההחלטות.
התנהלותה חסרת תום הלב של המבקשת עולה גם מתשובותיו המתחמקות של ויין במהלך חקירתו הנגדית .
ויין נשאל האם רק ביום 11.8.2014 הועברו לראשונה באופן ישיר תשלומים מפיוז'ן סקנדינביה לפיוז'ן דנטל גרופ בגין המוצרים שלא דרך פיוז'ן אירופה ( עמ' 48, ש' 9-12 ו-19-24 לפרוטוקול). ויין השיב " אני לא יודע אם בוצעו, אני לא יודע מתי בוצעו... אני לא יודע. אני לא יודע שום דבר ממה שנעשה" (עמ' 48, ש' 25-27 לפרוטוקול).
לאור תפקידיו של ויין כדירקטור ומנהל בפיוז'ן אירופה ודירקטור בפיוז'ן סקנדינביה אין לקבל כאמינה את עדותו לפיה אינו יודע מתי הפסיקו התשלומים לעבור דרך פיוז'ן אירופה או כי הוא " לא יודע שום דבר ממה שנעשה".
אין גם לקבל כסבירה או כאמינה את עדותו לפיה לא נשלחו אליו אימיילים שכתובת האימייל שלו מופיעה בהם, כפי שטען בחקירתו הנגדית שלא נשלחו אליו ( עמ' 64 לפרוטוקול).
גם לשאלה פשוטה האם החלטת הדירקטוריון ( אשר העתקה מצורף כנספח 6 לתגובת המשיבים) התקבלה פה אחד כפי שנכתב בה, השיב ויין רק לאחר שנשאלה השאלה מספר פעמים רב ולאחר התחמקות מצדו ( עמ' 73-74 לפרוטוקול).
מכלל האמור לעיל עולה כי המבקשת וויין לא פעלו בתום לב בהגשת הבקשה.
ד. האם התביעות וניהולן לטובת החברה
המשיבים טוענים כי אין להכיר בתביעה כתביעה נגזרת מחמת העובדה שהחברה מהווה למעשה "חברת צינור", קרי למעשה החברה אינה פעילה.
המבקשת טוענת כי בקשת האישור הוגשה במטרה לפעול להשיב את ערך פיוז'ן אירופה ולמנוע ריקון קופתה של פיוז'ן סקנדינביה שהיא הנכס המרכזי של פיוז'ן אירופה.
נטען כי ניהול התביעות לא רק שלא יסב כל נזק לחברה אלא שקיים פוטנציאל ממשי כי ישיא את רווחיה. ככל שתזכה המבקשת בתביעות בשם החברה תועשר קופת החברה בה מחזיקה המבקשת רק בחלק ממניותיה.
בנסיבות העניין שלפניי לא ניתן לקבוע כי ניהול התביעה הוא לטובתה של החברה. גם אם היה בסיס ראייתי לעילות התביעה הנטענות וגם אם לא היה מקום לקביעה לפיה לא נהגה המבקשת בחוסר תום לב – הרי שתשלום לחברה יהווה מקור לתשלום למבקשת כבעלת מניות, ולכן אין הגשת התביעה לטובתה של החברה.
מחומר הראיות עולה בבירור כי הצדדים נמצאים במצב של מבוי סתום שאינו מאפשר את המשך הפעלתה של פיוז'ן אירופה במשותף. הצדדים חתמו, כאמור, על הסכם התמחרות לאחר שנקטו במנגנון התמחרות על פי הסכם המייסדים - אשר תוקפו ותוצאתו אינם ברורים.
במצב דברים זה של משבר אמון מוחלט בין בעלי המניות בחברה, כאשר קיימת מחלוקת באשר לתוקפו של הסכם למכירת מניות בחברה – לא ניתן לומר שהגשתה של התביעה היא לטובתה של החברה.
במקרה הנוכחי מתעוררת גם שאלת הגשתה של תביעה נגזרת כאשר החברה אינה פעילה. שאלה זו נבחנה בת"א ( מחוזי ת"א) 53375-06-14 אפרתי נ' כסיף יועצים לשירות מעליות בע"מ ( פורסם בנבו, 12.5.2015) (להלן: "עניין כסיף") נקבע כי העובדה שהחברה אינה פעילה או כי הצדדים ביחסים מעורערים - אינה צריכה לכשעצמה להביא למסקנה לפיה אין מקום להגשת תביעה נגזרת בשמה.
עם זאת, הובהר בפסק דינו של כב' השופט כבוב בעניין זה כי בהעדר פעילות של החברה במשך זמן ממושך יש כדי להשפיע על החלטת בית המשפט בבואו לאשר הגשת תביעה נגזרת:
"לשיטתי, בעובדה כי החברה אינה פעילה והיא חסרת כל פעילות עסקית מזה זמן ממושך, יש כדי להשפיע על החלטת בית המשפט בבואו לאשר תביעה נגזרת, ועת מדובר בחברה לא פעילה יש להעדיף הגשת תביעה אישית של בעל המניות בגין הנזק שנגרם לו על פני הגשת תביעה נגזרת, שכן במצב כזה לרוב אין מקום לעסוק ב"טובת החברה" ואין ליחס לחברה עילת תביעה כלשהי. במקרה שכזה כל סעד כספי אשר החברה תזכה בו לא ישמש את החברה אלא יגולגל הוא לבעלי המניות וישרת את האינטרס הכלכלי שלהם, והם בלבד יהיו הנהנים מהסעד בו תזכה החברה. כדברי השופט ע' עיילבוני בבש"א ( מחוזי נצ') 135/09 סרף נ' טוקאר (10.5.2009) ( להלן: "עניין טוקאר"), אשר עסק אף הוא בסכסוך בין שני בעלי מניות בחברה פרטית אשר איננה פעילה עוד...".
ויין העיד בחקירתו הנגדית כי בפיוז'ן אירופה לא הייתה פעילות עסקית וכי מדובר, למעשה, בחברת צינור ( עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 15-16). כך עולה גם מעדותו של וייזל מטעם המשיבים ( עמ' 29 לפרוטוקול).
אף אחד מהצדדים לא הצביע על רצון להמשיך בפעילות המקורית של פיוז'ן אירופה באמצעות הקמת חברות בת נוספות.
העדר פעילותה של החברה במקרה שלפניי והעדר הסיכוי לפעילות מחודשת, מביאים למסקנה כי אין מקום לקבוע כי הגשת התביעה היא לטובתה של החברה.

ה. התביעות כנגד בעלי מניות בפיוז'ן סקנדינביה ופיוז'ן דנטל גרופ וכנגד חברות נוספות
הבקשה לאישור התביעות הנגזרות הוגשה, כאמור, כנגד פיוז'ן דנטל גרופ, וייזל ופיוז'ן אירופה בלבד. בבקשה לא צוינו כמשיבים אי אנד או, שמש ובנדט שהם בעלי מניות בפיוז'ן סקנדינביה, פיוז'ן לייזר, אן די אם דנטל וא. לוי שהיא בעלת מניות בפיוז'ן דנטל גרופ ( להלן ביחד: "יתר הצדדים").
המשיבים טוענים כי מאחר והמבקשת לא טרחה לצרף את יתר הצדדים כצדדים לבקשת האישור, הרי שאין לאשר את ניהול התובענות נגדם ( ס' 77 לתגובה).
המבקשת טוענת כי כל עוד לא ניתנה החלטה המקבלת את הבקשה לאישור התביעות הנגזרות אין בפני בית המשפט תביעה כלשהי. כלומר, לטענתה אין מניעה כי לא תהא זהות בין בעלי הדין נשוא הליך זה לבין בעלי הדין בתביעות הנגזרות.
לטענת המבקשת, בחינתה של בקשה לאישור תביעה נגזרת נערכת במישור היחסים בין מגיש הבקשה לבין החברה במסגרת הליך דיוני נפרד ועצמאי.
בעניינו, לה היה צורך לצרף את יתר הצדדים לבקשה, שכן טרם אושרה הבקשה וברור כי אין שום מקום לאפשר ליתר הצדדים לטעון לעצם זכאותה של המבקשת להגיש תביעה נגדם.
אין לקבל את טענת המבקשת.
הלכה פסוקה היא כי לנושאי משרה שהם נתבעים פוטנציאליים בתביעה נגזרת, יש מעמד כמי שזכויותיהם המהותיות והדיוניות עלולות להיפגע אם תאושר הבקשה. לכן, יש לצרפם לבקשה לאישור.
כמו כן, נפסק כי על אף שהבקשה לאישור מוגשת בנפרד מהתביעה הנגזרת, לא מדובר בהליך נפרד ועצמאי מהתביעה הנגזרת עצמה. דרך המלך היא לברר את הבקשה לאישור התביעה הנגזרת במסגרת התביעה.
כך קבע כב' השופט עמית בסוגיות אלו בעניין אפריקה ישראל:
"לדידי, הבקשה לאישור התביעה הנגזרת הייתה צריכה להיות מוגשת מלכתחילה גם כנגד המבקשים, בהיותם צדדים חיוניים ונדרשים שעלולים להיפגע מההחלטה לאשר את התביעה, ועל מנת לאפשר לבית המשפט להכריע ביעילות בכל השאלות שבמחלוקת ( וראו תקנה 24 לתקנות סדר הדין האזרחי. התקנה חלה גם על הליכי תביעה נגזרת מכוח תקנה 2 המחילה את התקנות בכל עניין אזרחי למעט " במידה שבעניין פלוני נוהגים לפי סדר דין אחר"). ליבת התביעה הנגזרת נסבה על טענות חמורות של תרמית ושל כשלים חמורים בהתנהלותם של המבקשים, בהיותם נושאי משרה בחברה. קשה להלום כי רק לאחר אישור התביעה הנגזרת, יתאפשר לכל אחד מהדירקטורים להתגונן לראשונה באופן אישי מפני התביעה שכבר הוגשה נגדו. בתביעה נגזרת כגון דא, שיש בה אף כדי לפגוע בשמו הטוב של הדירקטור, תביעה שלעיתים יוצרת תהודה ציבורית, ראוי לדון ולהכריע בשלב האישור לאחר שניתנה לנושאי המשרה הזדמנות להשמיע את גרסתם ואת טענותיהם בנפרד מהחברה.
אכן, הבקשה לאישור מוגשת בנפרד מכתב התביעה, אך אין משמעות הדבר כי הבקשה לאישור היא הליך עצמאי ונפרד מהתביעה הנגזרת עצמה. דרך המלך היא לברר את הבקשה לאישור תביעה נגזרת במסגרת התביעה עצמה...
קיצורו של דבר, כי ככלל, לנושאי משרה כנתבעים פוטנציאליים בתביעה נגזרת יש מעמד כמי שזכויותיהם המהותיות והדיוניות עלולות להיפגע אם תאושר הבקשה, ויש לצרפם אפוא כצד לבקשה לאישור ( וראו תנ"ג ( מחוזי ת"א) 28587-10-11 צבי זיו נ' אהרון וידר [ פורסם בנבו] (18.1.2012); כבוב ומימון-בלאו המצדדים אף הם בצירוף נושאי המשרה כבר בשלב בירור הבקשה)".

בענייננו, עיקרן של התביעות הנגזרות שאישורן מבוקש נסוב על טענות חמורות בדבר משיכות כספים שלא כדין, הפרת הסכם המייסדים של פיוז'ן אירופה, גרם הפרת חוזה ועוד תביעה כספית ותביעה למתן חשבונות בגין גרם הפרת הסכם המייסדים של פיוז'ן סקנדינביה, אשר נטענות כנגד יתר הצדדים שלא צורפו לבקשה.
נראה כי גם בהליך הנוכחי הייתה הבקשה לאישור התביעות הנגזרות צריכה להיות מוגשת כנגד כל הצדדים המפורטים לעיל, אף אם אינם נושאי משרה בפיוז'ן אירופה. יש לראות בהם צדדים חיוניים ונדרשים אשר עלולים להיפגע מההחלטה לאשר את התביעות.
כפי שנקבע בעניין אפריקה ישראל, אין זה סביר כי רק לאחר הגשת התביעות הנגזרות יתאפשר ליתר הצדדים המעורבים להתגונן לראשונה.
אי צירופם של יתר הצדדים מתווסף לכל הטעמים אשר פורטו לעיל המביאים למסקנה כי יש לדחות את בקשת האישור.

6. סיכום
התוצאה מכל האמור לעיל היא כי דין הבקשה לאישור התביעות כתביעות נגזרות ודין התביעות להידחות.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 50,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

דניה קרת-מאיר , שופטת

ניתן היום, יג חשוון תשע"ו, 26 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.