הדפסה

TICAREL VE SANAYI GERECLERI DORUKEV ואח' נ' טלל בע"מ ואח'

בפני
כב' השופט אליהו בכר

התובעים

1.TICAREL VE SANAYI GERECLERI DORUKEV
2.TURK EXIMBANK EXPORT CREDIT BANK
שניהם על ידי ב"כ עו"ד יורם סמואל ושות'.

נגד

הנתבעים/התובעת שכנגד

הנתבעים שכנגד

1. טלל בע"מ
על ידי ב"כ עו"ד שאול קוטלר
2. שאוב לורנץ בע"מ
3. יוסף רוזנצוייג
על ידי ב"כ עוה"ד חיים צדוק ושות'

נגד

1.TICAREL VE SANAYI GERECLERI DORUKEV
2.ג'אמל דרגולו (DEREOGLU CEMAL)
3. TURK EXIMBANK EXPORT CREDIT BANK
שלושתם על ידי ב"כ עו"ד יורם סמואל ושות'

פסק - דין

מבוא
1. לפני תביעה ותביעה שכנגד. במסגרת התביעה העיקרית עותרים התובעים 1 ו-2 לתשלום יתרת תמורה המגיעה לתובעת 1 (להלן: "התובעת"), בגין הזמנת תנורים אותה ביצעה הנתבעת 1 (להלן: "טלל") ממפעל התובעת שבתורכיה. לטענת התובעת התנורים שווקו בישראל באמצעות הנתבעות 1 ו-2, אותן ניהל הנתבע 3.
התובעת 2 ביטחה את התובעת בביטוח סיכוני סחר חוץ, שילמה לה תגמולי ב יטוח בסך 150,000$ והצטרפה לתביעת התובעת כמשובבת הסכום אותו שילמה .

2. למול תביעת התובעים 1 ו-2 הגישה טלל (התובעת שכנגד) תביעה שכנגד כנגד התובעים 1 ו-2 וכן כנגד מר ג'מאל דרוגלו מהנדס מפעל התובעת בתקופה הרלוונטית. טלל ראתה בו אחראי, ביחד עם הנתבעים הנוספים , לנזקיה . לטענת התובעת שכנגד נגרמו לה נזקים בשל הצורך להתמודד עם תנורים לקויים לרבות הצורך בהחלפתם ותיקונם, כמו גם נגרמו לה נזקים בשל הפרשי מחיר בהתייחס ל- 4,000 תנורים שהיו אמורים לה ימכר לה במחיר ישן אך נדרש בגינם מחיר חדש וגבוה יותר. מעבר לאלה עתרה טלל לפיצוי בגין הנחת מחזור בגין רכישותיה , החזר עבור הוצאות מכון התקנים ולבסוף להפרת סיכום בינה לבין התובעת בכל הקשור עם פטנט לבניית תנור הכולל פלטת שבת. התובעת שכנגד עתרה לקיזוז נזקיה מתביעת התובעים מחד ובמקביל תבעה 4 מיליון ₪, לצרכי אגרה, בשל ה נזקים שנגרמו לה לטענתה מעבר לקיזוז במסגרת התביעה שכנגד.

טענות התובעים כעולה מכתב התביעה העיקרי
3. התובעת רשומה בלשכת המסחר באיסטנבול שתורכיה והינה כאמור חברה המייצרת ומשווקת תנורים בתורכיה ומחוצה לה וידועה גם בשמה המסחרי "SUSELER".
טלל ייבאה ושיווקה את תנורי התובעת בישראל. הנתבעת 2 (להלן: "שאוב לורנץ") אף היא עוסקת ביבוא ושיווק מוצרי חשמל אותם היא מוכרת בישראל, כאשר התנורים אותם היא מוכרת יוצרו בין היתר על ידי התובעת ויובאו בפועל לישראל על ידי טלל. לפיכך, ביקשה התובעת לראות בשאוב לורנץ מי שייבאה התנורים באופן ישיר מהתובעת בדומה לטלל ולכן לטעמה על שתי הנתבעות – טלל ושאוב לורנץ – לשאת בחבות כלפי התובעת באופן ישיר.
אשר לנתבע 3 טענה התובעת כי הינו בעל מניות יחיד ומנהל יחיד הן ש ל טלל והן של שאוב לורנץ, והיה מי שניהל את היחסים המסחריים עם התובעת באמצעות טלל ושאוב לורנץ.

4. מערכת היחסים העסקית בין התובעת לטלל החלה כבר בשנת 1997, עת האחרונה ייבאה תנורים תוצרת התובעת לישראל והיא נמשכה עד שנת 2007. בשנה זו הזמינה טלל מהתובעת משלוח גדול במיוחד של תנורים אך נמנעה לשלם תמורתו מה שהביא לה גשת התובענה.
פניות התובעת לטלל להסדרת התשלום נדחו. לתובעת התברר, כך טענה, כי הנתבע 3 העביר את פעילותה של טלל לשאוב לורנץ, רוקן את המלאי ה עסקי של טלל, ושאוב לורנץ מציגה עצמה כיבואנית התנורים אותם ייבאה טלל, עוסקת בשיווקם בישראל ונהנית מתמורת מכירתם והכל מבלי ששילמה עליהם דבר לתובעת .
בהתנהלות טלל ראתה התובעת הפרת הסכם, חוסר תום לב ואף תרמית כלפיה, כאשר טלל מתעשרת על חשבונה שלא כדין. שאוב לורנץ, כך נטען, חבה אף היא כלפי התובעת בשל הפרת ההסכם, הפרת חובת תום הלב וביצוע תרמית בהיותה מעורבת ישירות ביבוא, וכאשר יש לייחס לה את חובות טלל ואת חובות הנתבע 3 כלפי התובעת באמצעות הרמת מסך ההתאגדות. כך גם שאוב לורנץ חבה בטענת גרם הפרת חוזה. הנתבע 3 עצמו חב כלפי התובעת לטענתה בשל הפרת ההסכם, חובת תום הלב ואף תרמית, אף זאת באמצעות הרמת מסך ההתאגדות, ואף בשל חבות אישית בעוולת הרשלנות. כלל הנתבעים חבים לתובעת בשל התעשרותם שלא כדין על חשבונה. לפיכך עתרה לחיובם ביחד ולחוד בסכום ההזמנה שלא נפרע עומד לטעמה על קרן 943,880$ .

5. תביעת התובעת 2 כמשובבת כלולה כאמור בעילות תביעת התובעת 1 ושלובה בהן.

טיעוני ההגנה והתביעה שכנגד
6. הנתבעים טענו כי עסקינן בתביעת סרק שנועדה להקדים את תביעת טלל ולהציג בפני בית המשפט את תביעתם כתביעה העיקרית, וכל זאת למרות שהתובעת כשלה מהותית במערכת יחסיה מול טלל. כך גם העלימה התובעת עובדות ומסמכים והעלתה מנגד טענות שאינן אוחזות במציאות.
אשר לתובעת, טענו הנתבעים להעדר יריבות, שכן החוב הומחה לטענתם במלואו לתובע 2 כבר בשנת 2008. מעבר לכך טענו הנתבעים, כי לא ברורה המחאת הזכויות שבין התובעת לתובע 2, מה גם שהדין הזר התורכי לא הוכח בכל הקשור להמחאת הזכות.
כך גם דינה של תביעת התובע 2 להידחות על הסף מחמת התיישנות לאור הוראות הדין התורכי.

7. מעבר לטענות הסף טענו הנתבעים , כי שאוב לורנץ אינה חבה לתובעת דבר באשר אין ביניהן כל קשר עסקי או משפטי, וכי את אותם תנורי ם שרכשה שאוב לורנץ מטלל, היא שילמה לטלל מחיר מלא, כולל עמלה.
בכל הקשור לנתבע 3 טענו , כי הוא פעל מאז ומעולם כאורגן של טלל כדין והוא אינו מחויב אישית כלפי התובעת. הנתבעות הדגישו, כי הנתבע 3 לא הציג כלפי התובעת כל מצג בשמו באופן פרטי או בשם שאוב לורנץ כלפי התובעת.

8. הנתבעים הדגישו, כי מעולם לא נכרת בין הצדדים הסכם בכתב אלא בעל פה בלבד. מכל מקום, אין כל אמת בטענת התובעת, כי טלל רוקנה את ע סקיה והעבירה אותם לשאוב לורנץ, וכי עסקינן בטענת סרק. מע בר לכך, טענת התובעת כאילו טלל ביצעה הזמנה חריגה בגודלה בשנת 2007 אינה מדויקת, שכן הזמנת המשלוח נעשתה כבר בשנת 2006, לא היתה חריגה בגודלה והמשיכה בשנת 2007 . טלל הדגישה כי השינוי בגודל ההזמנה ביחס לשנים עברו נבע מרצ ונה של התובעת לשפותה בגין נזקיה.
טלל הדגישה עוד , כי ההזמנה משנת 2006 "גלשה" לשנת 2007, מאחר וההזמנה לא סופקה במלואה ולכך מצטרפת העובדה שהתובעת נמכרה לקונצרן איטלקי בשם "קנדי" שהביאה אף להעלאת מחירי המוצרים בכ- 18%. לפיכך טענה טלל, כי שילמה ביתר בגין התנורים, מה גם שמגיעים לה החזרים ופיצויים בשל הנזקים שנגרמו לה בשל תקלות ופגמים בחלק מהתנורים, בגינם התחייבה התובעת לשפות את טלל בזיכויים, הנחות והתחייבויות מהן חזרה בהן התובעת ואף חברת קנדי, אליה נמכרה כאמור.
טלל הדגישה, כי עם העברת החברה מהתובעת לקנדי, ההסכמות ביחס להזמנה משנת 2006 (8,000 תנורים, מחציתם במחיר הישן), וכן הפסקת פיתוח מוצר המתבסס על פט נט שפיתח הנתבע 3, הסבו לה נזק רב. טלל הדגישה, כי עתרה לקיום פגישות בקשר לתקלות בתנורים, כפי שנהגה לעשות מדי שנה בשנה, אלא שבשנה זו – 2007 – נדחתה ב "לך ושוב". טלל הוסיפה, כי נאלצה לקבל אלפי תנורים בחזרה מלקוחותיה הזועמים לאורך השנים, כאשר התובעת מתחייבת לתקן את הפגמים ולטפל באופן שוטף באספקת חלפים ומוצרים מתוקנים, אך לא נהגה כן לאחר שהעבירה בעלות למפעל וטלל נתקלה בטענה ולפיה מדובר בבעלים חדשים, ולכן כל ההבטחות והמצגים שניתנו קודם לכן אינ ם ברי יישום. בכך, נותרה טלל חסרת אונים מול אלפי פניות של לקוחות נזעמים, כאשר התובעת מתעלמת מ המוצרים אותה ייצרה עם יציאתם את מפעלה, למרות ששנים קודם לכן הכירה בחובתה לטפל באותם ליקויים, ואף שלחה נציגים במיוחד לארץ לבדיקת הליקויים בתנורים.
אשר לשאוב לורנץ, זו אינה חבה כאמור לתובעים דבר מששילמה מלוא התמורה לטלל בתוספת עמלה, כפי שנהגה כל השנים. בנוסף צוין, כי שאוב לורנץ חייבה את טלל בהפרשי המחירים והנזקים או הכשלים שהתגלו בתנורים שסופקו על ידי התובעת לטלל ושנמכרו על ידי האחרונה לשאוב לורנץ. ב- 2007 עמדו ההפרשים האמורים על 1,525,755 ₪, וטרם חויבה טלל במלוא הנזקים שנגרמו לשאוב לורנץ. נזקים אלה הועמדו לאחר הגשת חוות דעת המומחה מר אברהם זגול על 3,633,060 ₪ .
כאן המקום לציין, כי בין השנים 2006-8, ריכזה טלל באופן חלקי כטענתה דו"חות או תלונות על כשלים בלמעלה מ- 2,000 תנורים. כשלים אלה כללו פגיעה במולדה (חלקו העליון של התנור), דליפות גז, שסתומים לא תקינים, פיצוצים באמייל, להבות שא ינן דולקות, תנורים מעוותים, תקלות טכניות במערכת הגז, מערכת לחצנים (ווסטים) פגומה, עיוותים בתאי האפייה, עיוותים ברגלי התמיכה, דלתות שאינן מתאימות וכיו"ב.

9. עוד הוסיפו וטענו הנתבעים כי חלק י חילוף שנשלחו מהתובעת לטלל נמצאו לא פעם כלא מתאימים. פגישות שהתקיימו בספטמבר 2006 הביאו אמנם להסכמות בין הצדדים אלא שלמרות הסכמות אלה הליקויים לא תוקנו, ההבטחות לגבי אספקת תנורים וחלקי חילוף לא קוימו ואף לא התקיימו פגישות רבעוניות שהוסכם עליהן. אי ביצוע הסכמות אלה התברר בדיעבד כנובע מניהול מו"מ בין התובעת לחברת "קנדי" האיטלקית לרכישת מפעלה של התובעת, והשעיית כל הפעילות מול טלל עד להשלמת המו"מ.
טלל הדגישה, כי אינה חבה לתובעים דבר, להיפך, התובעים חבים בגין נזקים שנגרמו לה ובשל כך אף הוגשה התביעה שכנגד.

10. בכל הקשור עם התביעה שכנגד, טענה טלל כי במהלך שנת 2004 פיתח הנתבע 3 רעיון המשלב פלטת חימום עליונה (על מכסה התנור) כחלק אינטגרלי מהתנורים ( להלן: "פלטת שבת" או " תנור שבת"). הנתבע 3 פעל לשילובה של התובעת בהכנת המוצר ופיתוחו ואף סיכם את חלקה העתידי של התובעת בשיווק ובזכיינות, באופן שהתובעת אמורה היתה לספק לישראל ולעולם תנורים עם פלטת שבת. פלטת חימום זו אף זכתה לרישום פטנט בישראל וברוב מדינות העולם. הנתבע 3 והתובעת הסכימו לפעול יחדיו ליצור תנורים המשלבים את אותה פלטת שבת ואף ייצרו דגם ראשון שהופץ ושווק על ידי שאוב לורנץ בישראל. גם מערכת יחסים זו שבין הצדדים לא עלתה באופן מסודר על הכתב. הצדדים הסכימו, כך נטען, כי המוצר המוגמר ישווק ויופץ בישראל ולאחר מכן תקבל התובעת זיכיון להפצת הפטנט בשווקים בשאר העולם, מלבד ישראל וארה"ב, תמורת עמלה.
מערכת יחסים הסכמית זו הגיעה לגמר בהסכם שבין הנתבע 3, טלל והתובעת בדבר שימוש בפטנט ויצור המוצר הסופי. נציגי התובעת הכינו בתאריך 3.8.06 שרטוטים ו"טבלת פיצוץ" המפרטת את כל החלקים של התנור, לרבות פלטת החימום/שבת. הנתבע 3 הכין תקציר הפטנט, ערך סקר שווקים בארץ, כולל בדיקות שוק, והעלה תחזית מכירה של 50,000 תנורים משולבי הפטנט לשוק הישראלי עד שנת 2010. ב "טבלת פיצוץ" התכוונו הנתבעים לכך שמדובר בשלב האחרון שלפני היצור ההמוני המצריך תכנון וירידה לפרטים , מה שמלמד על ההסכמות שבין הצדדים, כאשר התובעת אף הכינה "שטנץ" (תבנית לפס יצור של המכסה) כחלק מתהליך הכניסה ליצור המוני.

במקביל, קיבל התנור המשולב עם פלטת השבת אישור מכון התקנים וכן הכשר של חברת "צומת" המקובלת על המגזר הדתי, הופק קטלוג שהופץ ברחבי הארץ והחל פרסום למגזר הדתי ושומר המסורת, כמו כן החל מסע שיווק ברשתות שיווק גדולות. בתוך זמן קצר (מספר חודשים ספורים) נמכרו כ- 1,245 תנורים. בפגישה שנערכה בין הצדדים ב- 23.9.06 הוסכם כי טלל תרכוש את התנורים ותשתמש בפטנט לשוק הישראלי ואילו לארצות אחרות, מלבד ארה"ב , התובעת תשווק את התנור. עוד סוכם, כפי טענת טלל, שבפגישה שאמורה להתקיים בין הצדדים בחודש דצמבר 2006 יסוכמו תנאי התשלום שיקבל הנתבע 3 בגין השימוש בפטנט. בשל הפרת סיכומים אלה, בעיקר כתוצאה מרכישת התובעת על ידי חברת קנדי, הופסק יצור התנור עם פלטת השבת ונגרמו לטלל נזקים כספיים העולים כדי 16,976,233 ₪, שנתמכו בחוות דעתו של פרופ' עלי קרייסברג.

11. בכל הקשור עם הנזקים השונים לתנורים ועל פי חוות דעת המומחה זגול אברהם, וכפי העולה מהתביעה שכנגד לשנים שבין 2005 עד 2008 נזקי התובעת שכנגד המתייחסים לצורך בהחלפת התנורים עומדים על 3,633,060 ₪, כאשר לסכומים אלה מתווספים הפרשי הצמדה וריבית ובסה"כ עומד הסכום על 4,306,124 ₪.

12. עוד טענה טלל, כי התובעת חייבה אותה על 4,000 תנורים במחיר חדש, למרות הסיכום מחודש ינואר 2007 כאשר ההפרש בין המוסכם לנדרש עומד על 67,402$.
מעבר לאלה, ובשל פיצוץ שנגרם כתוצאה מפגם ביצור ב- 60 תנורים (גז-גז היינו חלק עליון ותחתון הפועלים על בסיס גז) הסכימה התובעת לפצותה בספטמבר 2006 ובעלות 261$ לתנור, ובסה"כ 15,660$.
כך גם התחייבה התובעת בפיצוי בשיעור 10% מעלות 482 תנורים שהתגלו בהם פגמים בעלות של 233$ לתנור ובסה"כ 11,231$.
בנוסף, התחייבה התובעת להעניק לנתבעת כטענתה 1% הנחה מהמחזור, כפי שנעשה בשנת 2005, כאשר המחזור בשנת 2005 עמד על 759,000 $ ובשנת 2006 על 943,000$. לכן שיעור ההנחה המגיע עומד על 17,380$.
ולבסוף, על הנתבעות שכנגד להחזיר הוצאות מכון התקנים כפי שסוכם בין הצדדים כטענת טלל בסך 20,000$.
התובעת שכנגד ראתה במר ג'מאל דרגלו אחראי יחד עם הנתבעים שכנגד הנוספים במשותף לנזקי טלל בהיותו מהנדס המפעל ולאחר מכן המנכ"ל ודובר האנגלית היחידי שמסר למר רוזנצוויג התחייבויות בדבר תיקון התקלות הנטענות בתנורים אך בפועל לא עשה לשם כך דבר, וכך גם הפר ההתחייבות ביחס לייצור התנורים משולבי פלטת השבת
הנתבעים שכנגד טענו לקיומן של עילות תביעה מכוח דיני החוזים, דיני עשיית עושר ולא במשפט, גזל, מרמה ומצגי שווא רשלניים והתנהגות רשלנית מתחום דיני הנזיקין. כאשר ביחס לנתבע שכנגד 2, חיובו הינו אישי לאור התחייבויותיו האישיות לביצוע תיקונים בתנורים מהם התנערה התובעת וכן בשל הסתרת המידע ביחס לרכישת התובעת ע"י חברת קנדי הקנדית.

טיעוני הגנת הנתבעים שכנגד
13. התובעת הגישה כתב הגנה לתביעה שכנגד. לאחר צירופו של התובע 2 והגשת כתב תביעה מתוקן הוגשה גם תביעה שכנגד מתוקנת המופנית גם כנגד הבנק (התובע 2). גם הנתבע שכנגד 2 הגיש כתב הגנה לתביעה שכנגד המקורית. יצוין, כי הנתבעים שכנגד 1 ו-3 לא הגישו כתב הגנה שכנגד מתוקן וסמכו ידם על כתב ההגנה המקורי שהגישה הנתבעת שכנגד 1 (התובעת) (ר' הודעת ב" כ הנתבעים שכנגד 1 ו-3 מתאריך 30.1.13 עמ' 12 מול 23 ). גם הנתבע שכנגד 2 לא הגיש כתב הגנה מתוקן לתביעה שכנגד המתוקנת אלא שלא מסר הודעה מתאימה על כך לביהמ"ש.

14. בכתבי ההגנה שכנגד דחו הנתבעים שכנגד מכל וכל טיעוני התובעת שכנגד. התובעת ציינה, כי כל טיעוני טלל כנגד מר ג'מאל דרוגלו אינן במקומן לאור האישיות המשפטית הנפרדת של החברה וצירופו נעשה בחוסר תום לב. מכל מקום הכירה התובעת בכך שכלל מעשיו בוצעו מטעמה ועבורה.
כמו כן, הכחישה התובעת מכל וכל טיעוני טלל לכלל הנזקים שנגרמו לה כפי טענתה הן לעניין הפגמים בתנורים שנדונו ונפתרו בין הצדדים לאורך השנים בפיצוי ובמתן הנחות להזמנות עתידיות תוך המשך מערכת היחסים שבין הצדדים, וכך גם לעניין הנזקים שגרמו לה פגמים אלה לרבות הצורך בקיזוזים כלשהם כפי שנטען ע"י התובעת שכנגד בגין סכומים המגיעים לטלל כפי טענתה ולבסוף הכחישה קיומו והפרתו של הסכם לייצור התנורים עם תוספת הפטנט- פלטת השבת המצורפת לתנור על טענות טלל לנזקים בעניין זה .

15. התובעת שכנגד הגישה כתב תגובה לכתבי ההגנה שכנגד וחזרה על היות טלל ושאוב לורנץ שתי חברות נפרדות, כי אין כל שחר להתקשרות עם התובעת בתנאי FOB כטענת התובעת, כי נותר היקף תקלות אדיר שלא טופל ע"י התובעת. כך גם חזרה על חבותו האיש ית של מר ג'מאל טרוגלו

הפלוגתות שבין הצדדים:
16. על פי טיעוני הצדדים בתביעה ובתביעה שכנגד הפלוגת ות שבניהם הן כדלקמן:

  1. המחאת זכות התביעה מהתובעת לתובע, האם שללה זכות התביעה מ התובעת?
  2. מהי כמות התנורים שהוזמנו על ידי הנתבעת 1 מהתובעת, עלותם המוסכמת והתמורה

הכוללת המגיעה בגינם לתובעת. האם הוסכם להפחית מעלות התנורים שהזמינה טלל
פיצוי בגין 60 תנורים שהתפוצצו בשל פגם ביצור, כמו גם האם הוסכם על 10% הנחה ל-
482 תנורים כמו גם על הנחה בשיעור 1% מהמחזור לשנים 2006-2007 ולבסוף על השבת
הוצאות מכון התקנים שהוציאה הנתבעת ?
3. האם קמה חבות לנתבעים 2 ו- 3 לשאת בהזמנות הנתבעת 1 מהתובעת ?
4. מה שיעור הנזק שנגרם לטלל עקב החלפת תנורים שהתגלו בהם כשלים?
5. מה שיעור נזקי טלל בשל אי ייצור התנור הכולל פלטת שבת?

המחאת הזכות בין התובעת לתובע
17. לטענת התובעת, היא בוטחה בביטוח סיכוני סחר חוץ בבנק התובע, קיבלה ממנו פיצוי בסך 150,000$ בגין חוב הנתבעים שלא שולם ומנגד המחתה התובעת לתובע זכויותיה בעניין זה באופן שהבנק יהא זכאי לסכום של 150,000$ מכל סכום שייפסק וישולם לתובעת ע"י הנתבעים , היא תעביר הסך של 150,000$ לתובע 2.

18. טלל סבורה, כי מנוסח המחאת הזכות, כפי שהינה מופיעה בנספח א1 לתצהירו של מר רוזנצוויג, המגדיר את החוב שהומחה לתובע, אין לתובעת זכות תביעה בגין החשבוניות בהן הינה מבקשת לחייב את טלל משאלה הו מחו לתובע 2 . עוד טענה טלל כי מלבד מסמכי המחאת הזכות לא הציג הבנק הטורקי כל מסמך או אסמכתא המלמדים על רכישת הזכות תמורת התשלום בסך 150,000$ ובכך נשמטת הקרקע מתחת לתביעת הבנק הטורקי.

19. עיון בחומר הראיות ולרבות מסמכי המחאת הזכות וכן עדותה של נציגת הבנק הגב' באנו ארקוק מלמדת, כי התובעת אמנם המחתה לבנק את הזכות לתבוע הסך של 150,000$ בלבד מתוך מלוא סכום התביעה הנתבע עפ"י החשבוניות לפיהן מבקשת התובעת לחייב הנתבעות בהזמנות שלא שולמו.
כתב המחאת הזכות אותו העבירה התובעת לבנק מציין בתרגום חופשי כי: " אנו ממחים בזאת וחותמים באופן בלתי הפיך לבנק את חובנו לסכום של 150,000$ שהועבר קודם לכן ..." (נספח א1 לתצהירו של מר רוזנצוויג נ/3), כך גם צו ין במכתב הפניה מטעם הבנק (נספח א/2 לנ/3) וכן במכתב התובעת לטלל המסביר אף הוא כי החיובים עד לסך של 150,000$ הוסבו לבנק (נספח א3 לנ/3) במילים אחרות, המחאת הזכות הינה לסכום שאינו עולה על 150,000$ ואין לכן כל מני עה לתובעת לתבוע בגין יתרת הסכום (ר' לעניין זה גם עדותה של הגב' באנו ארקוק עמ' 53 מול 5-7 וכן עדותו של מר אלחנן לנגה שמונה ע"י הבנק לעקוב אחר התביעה והסביר כי הבנק לא הגיש מלכתחילה תביעה כנגד הנתבעים מאחר והתובעת עשתה כן ולכן הוא לא ראה בכך צורך ורק לאחר התייעצות עם ב"כ התובעת הוחלט לצרף את הבנק. עמ' 59 מול 1-5) .

20. בכל הקשור עם רכישת זכותו של הבנק לתבוע, עצם הסבת הזכויות ואישור התובעת בחתימתה אודות הסבת הזכויות מלמד, כי למול החובה של התובעת קמה הזכות של הבנק לעשות שימוש בעילת התביעה הנובעת מהסבת זכויות זו. זוהי העסקה הבסיסית שבין התובעת לבנק המאפשרת קבלת תמורה בסך 150,000$ מחד והעברת הזכות לקבל חזרה סכום זה מאת טלל.
מיותר לציין, כי טענות טלל בכתב ההגנה בכל הקשור עם ה זכויות עפ"י הדין הטורקי נזנחו בסיכומים. גם לו הועלתה בנסיבות טענה זו ובהעדר הוכחת הדין הטורקי ע"י הטוען לדין שונה מהנטען, עדיין היתה חלה בנסיבות חזקת שיוויון הדינים המכירה בדין הישראלי כחל ולכן מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח,תשמ"א-1981, בהיעדר כל טענה כי אין במערכת יחסי התובעת והבנק מערכת יחסי ביטוח או כי הפוליסה אינה מתירה אפשרות שכזו או שלא הוכחה פוליסה שכזו, קמה לבנק כסוג של חברת ביטוח זכות התחלוף כלפי הצד השלישי. אפילו לא תאמר כן קמה זכות שכזו במסגרת חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 המאפשר את עצם המחאת החיוב ללא הסכמת החייב בין כולה ובין בחלקה בדומה לנסיבות המקרה דנן. משהומחתה זכותה של התובעת לבנק הועברו גם כוחות התביעה ביחס אליה כחלק מהזכות עצמה ולפיכך גם מטעם זה לבנק זכות תביעה כלפי הנתבעים והכל עד לסך של 150,000 $ כאמור (ר' לעניין ההסכם שבין התובעת לבנק הנספחים שצורפו כ- ת/2 המהווים בין היתר את מסמכי ההתקשרות שבין צדדים).

הזמנות התנורים שלא שולמו
21. לשם הוכחת ההזמנות שביצעה טלל באמצעות הנתבע 3 סמכה התובעת ידה על תצהירו של ג'ם שקיר (להלן: "ג'ם" ת/1), ששימש בעת הרלוונטית מנהל הייצוא של התובעת משנת 2007 וקודם לכן שימש כעוזר מנכ"ל התובעת משנת 2003.
לטענת ג'ם, כעולה מסעיפים 20-21 לתצהירו ת/1, בסוף חודש ינואר 2007 ביקר הנתבע 3 בטורקיה וקיים פגישות עם נציגי התובעת והוא בניהם. במהלך הביקור נדונו דגמי התנורים שירכשו הנתבעים ומחיר הרכישה. כך, ובהתאם למוסכם ולהזמנות בין התאריכים 15.2.2007-10.5.2007, שלחה התובעת אל הנתבעים 11 משלוחים של תנורים בסכום כולל של 943,880$. סה"כ ייצאה התובעת לנתבעים 6,173 תנורים (ר' חשבוניות שצורפו לת/1 וסומנו 9-19 כאשר לכל חשבונית בשפה התורכית צורף גם מסמך נלווה באנגלית). למרות מסירת התנורים לטלל , הנתבעים לא שילמו בגינם דבר , מה שהביא את החשבון שבין הצדדים לחשבון הפתוח הגבוה ביותר לכל אורך שנות ההתקשרות שבניהם. התובעים אף ציינו כי מדובר בכמות התנורים הרבה ביותר שהוזמנה לאורך השנים מ-2003-2007.

22. אשר לסכומים הנדרשים בגין התנורים ציינו התובעים כי בהמשך לפגישה מסוף חודש ינואר 2007 בה נכח הנתבע 3 בטורקיה, והמחירים החדשים שנשלחו לנתבע 3 בתאריך 18.1.2007 (נספח 8 לתצהיר ג'ם) פנה הנ תבע 3 בתאריך 28.1.2007 במכתב לתובעת ובו בירך את מנהלה החדש ואת ג'מאל שמונה כמנכ"ל התובעת , התייחס למחירון החדש שנמסר לו והציע תמחור משלו לתנורים ודורש כי 4000 תנורים ישולמו לפי המחירים הישנים לטענתו כפי שסוכם עם ג'מאל ב-23.9.2006. (נספח 40 לתצהירו של ג'ם )). מנכ"ל התובעת השיב לנתבע 3 בתאריך 30.1.2007 ופירט את הרציונל לתמחור החדש (נספח 41 לתצהירו של ג'ם ובו מציין ג'מאל דרוגלו כי העליה במחיר הינה של 4-5% בלבד ביחס לשקל וכי מדובר בהעלאה נורמאלית של המחיר, כמו גם ביחס לשער הלירה הטורקית. בסיכום המייל מבקש ג'מאל מהנתבע 3 להתחשב גם בכך בהערכות אותן הוא מבצע לשנה החדשה. עוד הוסיף , כי התובעת תשוחח עם הנתבע 3 אודות המחיר במחצית השניה של השנה וכי יעשו כמיטב יכולתם ביחס לתקופה זו) . בתאריך 31.1.07 שלח ג'מאל לטלל את התמחור החדש בו הופחתו סכומי התנורים לעומת המחירון החדש שנשלח לנתבע 3 מתאריך 18.1.2007 (נספח 42 לתצהיר ג'ם).

בתאריך 31.1.2007 הנתבע 3 השיב לתובעת , (נספח 43 לתצהיר ג'ם), כי למרות שהמחיר גבוה הוא מבין שג'מאל אינו יכול לשנות ההחלטה כעת וביקש כי מאחר ומדובר בתחילת העונה הבוערת ו התובעת לא סיפקה די סחורה, כי התובעת תשלח לא פחות מ-760 תנורים (ולא 790 כמצוין בתצהיר ג'ם ובסיכומי התובעת) ב-4 קונטיינרים.
בהמשך, החל מ-1.2.07, הזמין הנתבע 3 תנורים נוספים בסדרת הזמנות (ס' 59 לתצהירו של ג'ם) ולפיהן סיפקה התובעת את התנורים נשוא תובענה זו.

23. טלל מצידה מודה בהזמנת 8,000 תנורים בחודש ספטמבר 2006 וכן מודה כי כמות התנורים נשוא התובענה עומדים הינה 6,173 תנורים (ס' 29 ו-30 לסיכומי הנתבעת 1). יחד עם זאת, טלל אינה מודה במחירי התנורים נשוא החשבוניות אותן צירפה התובעת לתצהירו של ג'ם. לטעמה, חזרה בה התובעת מהסכמות אליהן הגיעו הצדדים וחייבה את טלל במחירים השונים מהמוסכם תוך שהיא מ פיקה חשבוניות על דעת עצמה במחירים שלא הוסכמו.

מחירי 6,173 התנורים נשוא התובענה
24. התובעת מציינת כאמור, כי מחיר התנורים עולה מהמחירון אותו הפנית לטלל (נספח 8 לתצהיר ג'ם והמחירון המשופר נספח 42 לתצהיר ג'ם ) וכן מהחשבוניות אותן הפנית התובעת לטלל ( נספחים 9-19 לתצהיר ג'ם).
טלל מצידה מכחישה כי הסכימה למחירים אלה. לטעמה, 4,0 00 תנורים אמורים היו להיות מחויבים במחיר הישן, במחירים הנהוגים ב-2006 כעולה מסיכום הפגישה עם ג'ם ( נספח כ' לתצהיר הנתבע 3 בטבלה "EXISTENT PRICES"), והיתר במחיר החדש. טלל הודתה כאמור, כי החוב הינו בגין אספקת 6,173 תנורים מתוך הזמנה כוללת זו. טלל מסכימה למחירים החדשים כלשונה "בלית ברירה"(סעיף 30 לסיכומיה) ובתנאי שאלה יהוו עליה בשיעור של 5% מהמחיר הישן (נספח כ' לתצהיר הנתבע 3 שהינו זהה לנספח 40 לתצהירו של ג'ם וכן נספח כא' המהווה השוואה בין המחירים בהם נמכרו התנורים למחירים לגביהם קיימת הסכמה לטענת טלל).
המסקנה הינה שהנתבע 3 מוכן לשלם תוספת של 5% למחירים הישנים לאחר קבלת 4,000 התנורים במחיר הישן ו בפועל יש להפחית מדרישת התובעת כפי טענתו 67,402$ (ר' נספח כא לתצהיר נתבע 3 ).

כיצד אם כן ניתן לקבוע מה המחיר המוסכם שבין הצדדים ?

25. אין חולק בין הצדדים כי הסכמים ממצים בכתב לא היו נחלת ההתקשרות שבניהם לאורך השנים. יחד עם זאת, ניתן ללמו ד על הסכמות עליהן הגיעו הצדדים מה התכתבויות שנערכו בכתב. עוד אין חולק, שמערכת היחסים שבין הצדדים היתה לבבית וטובה, חברית ומליאת אמון לאורך שנות מסחר רבות בין בעלי התובעת דאז מר סורל לבין הנתבע 3. שני הצדדים העידו על כך תוך הסכמה מליאה ( ר' ס' 11-13 לתצהיר ג'ם וכן סעיף 18 לתצהיר הנתבע 3) . מעבר לאלה ברור ומוסכם על שני הצדדים כי מחלוקות שנוצרו נפתרו בשיחות ובהסכמה הדדית מליאה.
אלא ש לטענת טלל, ושלא כטענת התובעת, התובעת מכרה את השליטה בה לחברה זרה (קנדי האיטלקית) בסוף 2006 מה שהביא לעזיבתו של מר סורל ולכן לשבר במערכת היחסים שבין הצדדים, לאחר שהנתבע 3 נותר ללא פרטנר , וכאשר החברה המצויה כעת בבעלות חדשה, אינה נוטלת אחריות לפעולות העבר.
טלל טענה , כי מערכת היחסים הטובה ששררה בין הצדדים בעבר אף הביאה למערכת פיצוי לו זכתה טלל מהתובעת על תקלות שונות בתנוריה ומעבר לפיצוי כספי שניתן, הוסכם גם שלא להעלות את מחירי התנורים (ס' 18 לתצהיר הנתבע 3).

26. נדמה, שאין חולק בין הצדדים כי התובעת דאגה לתגמל את טלל לאורך השנים כחלק מיחסי העבודה השוטפים איתה. אתייחס לכך ב יתר הרחבה בהמשך, יחד עם זאת, אציין כבר עתה, שלא מצאתי כי נושא העלאת המחירים לאורך השנים היה דווקא אחד מהנושאים בהם תוגמלה טלל במובהק ע"י הנתבעת אם כי אלה היו בוודאי נושא למו"מ בין הצדדים גם בשנים עברו כפי שהודתה התובעת עצמה (ר' ס' 31 לתצהיר ג'ם המתייחס להעלאת מחיר בשנת 2003, ס' 34 לתצהירו בו מתייחס להעלאת מחירים בשנת 2004). מכאן, שלמרות טענות טלל, עדיין מחירי התנורים עלו עם השנים ובהסכמות עליהן הגיעו הצדדים ביחס להעלאות אלה מעת לעת .
בכך, יש דווקא כדי ללמד על ההסכמה האחרונה שבין הצדדים לעניין העלאת מחירי התנורים פעם נוספת לאחר שלא בוצעה העלאה לאורך זמן ניכר ולאור ההסבר שניתן ע"י ג'מאל להעלאות אלה לאור שער הדולר ביחס לשקל ולשער הלירה הטורקית, לאור הפחתת שיעור העלאה בסיכומו של יום כפי שבוצעה ע"י התובעת (נספח 42 לתצהיר ג'ם) והסכמתו המשתמעת של הנתבע 3 למחיר כפי העולה ממכתבו אל התובעת מתאריך 31.1.2007 (נספח 43 לתצהיר ג'ם) בו ציין כאמור, כי (תרגום חופשי): "ג'מאל היקר וג'ם, המחירים אותם הנכם דורשים מאוד גבוהים והעלאת המחירים מוגזמת. אני מבין שזו החלטתכם ואינכם יכולים לשנותה כעת". בכך סתם ולא הוסיף דבר אלא הזמין כאמור 760 תנורים נוספים.
לטעמי, אין לי להבין את הכתוב אלא כלשונו ולפיו מגלה הנתבע 3 הבנה ל העלאת המחירים למרות התרעומת אותה מגלה ביחס לגובהם. מכאן שבעצם ההזמנה הנוספת הינו מגלה דעתו כי הינו מקבל את שיעור העליה במחירי התנורים . לפיכך, אין מנוס מלקבוע כי המחירים החדשים כפי שבאו לכלל ביטוי בנספח 42 לתצהיר ג'ם מוסכמים גם על התובע.
תימוכין נוספים לכך הינם עצם קבלת התנורים על החשבוניות שלהן בישראל מבלי להפסיק את הזמנתם. כיצד זה ניתן להתייחס לרוכש סביר ככזה עת הינו מקבל את המוצר עליו מופיע המחיר והינו טוען לאחר מכן למחירים שונים בעוד שאינו עושה דבר עם המחיר כבר במועד קבלתם?
נדמה, כי היה זה מאוד נוח לנתבע 3 לקבל התנורים , למכור אותם ברווח ולטעון לאחר מכן לעלות מחיר נמוכה יותר מה ש אינו מעיד בהכרח על תום ליבו של הנתבע 3 בביצוע הרכישה ובעצם העלאת הטענה למחיר נמוך יותר שהוסכם בין הצדדים . כמו כן התקשיתי לקבל עמדת הנתבע 3 לפיה הניח עניין זה לעת מצוא כהמשך למערכת היחסים הטובה שבין הצדדים שכן באותה העת הוא מודע היטב לעובדה ולפי קנדי האיטלקית הינה הבעלים החדשים של התובעת ויתכן שמה שהיה בעבר כבר לא יחזור בעתיד בבחינת "מה שהיה הוא שיהיה" (הודעה על החלפת הבעלות נמסרה לתובע ב-18.1.2007 ואת הזמנתו הוא ביצע בסוף ינואר ואילך).

27. עתה, משמחירי התנורים נהירים, יש לערוך חישוב עפ"י ההזמנות המתייחסות ל-6,173 התנורים בהם עסקינן. התובעת הפנתה כאמור לחשבוניות בשפה התורכית אליהן צורפו מסמכים מתאימים בשפה האנגלית אלא שטלל סברה שהמסמכים בשפה התורכית שאינם מתורגמים לעברית אינם יכולים לשמש ראיה מה גם שהסכומים במסמכים שבשפה האנגלית אינם תואמים את הסכומים בחשבוניות שבשפה התורכית.

28. לטעמי אין להתעלם מהעובדה ולפיה ג'ם, שהינו עד מטעם התובעת , מעיד נכוחה אודות החשבוניות במסגרת תצהירו שתורגם לשפה העברית והחשבוניות מהוות חלק מתצהירו בתיק כאמור . מתצהירו של ג'ם עולה, כי ס"כ החשבוניות בשפה התורכית עומדים על הסך של 943,880$ ולא סברתי כי יש שוני מהותי בין חשבוניות אלה בשפה התורכית לבין המסמך הנלווה בשפה האנגלית בהם שיעור ההזמנות עומד על 943,763$ שהינו הפרש זניח ביחס לכל 11 ההזמנות ואין מקום להתעכב על כך באופן מיותר.

29. המסקנה מכל האמור לעיל הינה שהתובעת הוכיחה כי סיפקה לטלל 6,173 תנורים בסכום של 943,880$ וכי טלל לא שילמה לתובעת בגינם ולו אגורה שחוקה אחת . בכך גם מתקבלת תביעתם העיקרית של התובעים.
בכל הקשור לשיעור הריבית המבוקשת בתביעה זו אתייחס לכך בסוף פסה"ד. אציין כבר עתה , כי אין בקביעתי בדבר קבלת התביעה העיקרית כדי לייתר הד יון ביתר טענות התובעים המתייחסות לחבות כלל הנתבעי ם יחד ולחוד וכן לנושא נזקי הנתבעים המחייבים קיזוז מסכום זה ואף נזקים נוספים שנגרמו להם לכאורה בהם אדון בנפרד להלן.

נזקי טלל
30. טלל התייחסה לנזקיה בשלושה ראשי נזק מובחנים. האחד, התייחס לפגמים ותקלות בתנורים שסופקו על פי חוו"ד של השמאי אבי זגול, השני התייחס לפיצויים או תשלומים עליהם הסכימו הצדדים: פיצוי בספטמבר 2006 בגין 60 תנורי "גז-גז" פגומים בסך 15,660$ והכוללים את עלות המוצר, הובלה ימית, הוצאות נמל, שחרור הסחורה, אחסונה, הובלה יבשתית ושירות טכני; פיצוי על 482 תנורים חדשים ופגומים בשיעור 10% מעלותם הכוללת הובלה ימית, יבשתית, הוצאות נמל, הוצאות שחרור, אחסון ושירות טכני ובסה"כ 11,321$; הנחת מחזור 1% בגין מחזור 2006 ו-2007 כאשר האחרון ששולם היה ב-2005 ובסה"כ 18,594$; החזר הוצאות מכון התקנים בסך 20,000$ כפי המוסכם ב-27.1.05; והשלישי נזקי טלל בשל עיכוב ומניעת שווק תנור עם פלטת השבת עפ"י חוו"ד של פרופ' עלי קרייזברג.
נדון בנזקים אלה עתה.

פגמים ותקלות בתנורים
31. לטענת טלל, לאורך השנים נגרמו לה נזקים שהוערכו בחוו"ד של מר זגול אבי (ר' נ/2). במסגרת חוו"ד זו מתאריך 1.9.2008, הסביר מר זגול את אופן התנהלות טלל למול המזמינים באופן הבא: לאחר שנרכש תנור, מזמין הלקוח טכנאי גז מורשה המחבר את התנור למערכת הגז ומבצע בדיקה כי אין בתנור דליפו ת גז וכי התנור תקין. טכנאי הוזמן גם לטיפול בתקלות בזמן התפעול השוטף והיה מתקן או מחליף בתנור את שנדרש. החלפים שהוחלפו היו חלפים חדשים והמשומשים הפכו לגרט. במקרים של תקלות חמורות או חוזרות הוחלף התנור בחדש והמשומש הועבר למחסני החברה בניסיון לשקמו או למוכרו כגרט ככל שהניסיון לשקמו כשל.
במסגרת חווה"ד עקב המומחה לטענתו אחר תנועותיהם של 2,719 תנורים מדגמים שונים שיובאו ע"י טלל ולמד, כי תנורים הוחלפו ע"י טלל באותם מקרים בהם התגלו בהם עיוותים, סדקים ופגמים שניתן לגלותם בעין רגילה ואינם ניתנים לתיקון. בחווה"ד לא עסק המומחה בתנורים שתוקנו והוחזרו למצב תקין. עוד צ יין המומחה, כי התנורים יובאו לישראל בין השנים 2005-2007 כאשר בשנת 2005 יובאו 4,500 תנורים, ב-2006 5,600 תנורים וב-2007 5,850 תנורים בסה"כ מתוכם הוחלפו כאמור 2,719 תנורים פגומים. הסיבות להחלפת התנורים היו מגוונות והתייחסו לפגיעה במולדה (חלקו העליון של התנור), דליפות גז, שסתומים שאינם תקינים, כיריים זזות ופגיעות בפח, פיצוצי אמאייל בתא האפייה, להבות שאינן דולקות, תנורים מעוותים, תקלות טכניות במערכת הגז, מערכות לחצנים (וסתים) שאינה תקינה, עיוותים בתא האפיה, עיוותים ברגלי התמיכה, דלתות שאינן מתאימות. כל אלה הינם לטענת המומחה פגמים בייצור וההחלטה להחליף לתנור אחר היתה של הטכנאי הבודק.

אשר לאופן ביצוע הבדיקה ציין המומחה, כי את הבדיקות ביצע לאורך חודשיים (יולי-אוגוסט 2008) בהם בחן ויזואלית את הפגמים בתנורים המאוחסנים שהוחזרו מבתי הלקוחות בעקבות החלטה להחליפם וכן בחן חומר כתוב שהועבר אליו ע"י טלל לרבות מסמכי הנהלת חשבונות שכללו השבתת התנורים, עלויות תיקונים והוצאות הכרוכות בכך .

לצורך הבדיקה הוויזואלית ביקר צוות של 3 אנשים ממשרדו של המומחה במחסני טלל ואיתר את הנזקים שצוי נו לעיל בתנורים לאחר שהוכרזו כאבדן כללי. הבדיקה אישרה, כי אמנם מדובר בנזקים המצדיקים אבדן כללי כאמור. אל נציגי המומחה התלווה טכנאי של טלל שסייע בבדיקת התנורים ואיתור התקלות.

מבדיקת מסמכי הנהלת החשבונות עלה, כי נמסרו דו"חות טכנאי ביחס ל-632 תנורים, בעוד ש-2,087 תנורים נוספים הוחלפו אך לגביהם לא נשתמרו דו"חות הטכנאים. המומחה קיבל נתונים אלה ככתבם וכלשונם כפי שגם נלמד מטכנאים שונ ים של טלל. את חשבון העלויות נטל המומחה מספ רי טלל ועל בסיס החשבוניות שקיבל כאסמכתאות לבדיקה ה וויזואלית.

מעבר לאלה בדק המומחה תנורים שהוחזרו עקב ביטול העסקה שבין הלקוח לטלל בשל תקלה בתנורים. כספם של לקוחות אלה הושב להם והתנור ים הוחזר ו למחסן למכירה כמשומש ים או כגרט.

עוד בחן המומחה את העלויות הנלוות לנזקי התנורים והמתייחסות לביקורי הטכנאים בבית הלקוחות, ניסיון התיקון והחלפת החלפים כמו גם הובלה של תנור חדש לבית הלקוח והעברת התנור הפגום למחסנים. המומחה ציין, כי העלויות שנקבעו בחווה"ד לעניינים אלה הינן ממוצעות כפי המקובל בחברות מתחרות עבור שעת עבודה של טכנאי, שעת נסיעה נבחנה בהתאם לסקר שוק שערך המומחה בין מעבדות העוסקות במתן שירותים דומים.

המומחה הדגיש, כי תיעוד טכנאי קיים ביחס ל-632 תנורים בלבד וכי את הבדיקה הו ויזואלית ערך ביחד עם אנשיו לחלק ניכר מכמות זו. ביחס ליתר 2,087 התנורים שנטען כי היו פגומים אף הם , אלה לא עמדו לבדיקה ויזואלית שכן לא היו בנמצא, אך עליהם למד המומחה ממסמכי ונתוני טלל.

אשר לעלות התנור המוחלף, זו חושבה בהתאם למחירון היצרן בהפחתת רווח סיטונאי ואחוז רווח המיוחס לאחריות הניתנת למוצר.

המומחה הדגיש כי חווה"ד אינה לוקחת בחשבון יותר משני ביקורי טכנאי בבית הלקוח והוצאות תקורה.

בסיכומו של יום הגיע המומחה לנזקים בשיעור של 3,633,060 ₪ המתייחס לחלוקה לפי שנים כדלקמן:
2005- 315,051 ₪; 2006- 1,267,632 ₪;2007- 1,647,301 ₪; 2008(מחצית)- 403,076 ₪.

32. התובעת מצידה הכחישה הנזקים הנטענים בכל הקשור עם התנורים. תחילה ציינה כי הנתונים העולים מחווה"ד של מר זגול אינם מדויקים, לשון המעטה , למרות שהתובעת אינה מתכחשת לאפשרות קיומן של תקלות בתנורים, אלא שאלה עומדים על 1-4% בלבד מהתנורים המיוצרים כפי שמתרחש אצל כל חברה דומה, אחרת יש ליצרנית בעיה , מעבר לאלה, תקפה התובעת את חווה"ד בכל דרך אפשרית אם כי מצידה לא המציאה חוו"ד נגדית. התובעת הוסיפה , כי מערכת ההסכמים שהיתה בין הצדדים מאפשרת חישוב אחר של הנזקים הנטענים.

33. התובעת הדגישה, שההתקשרות שבין הצדדים הינה בתנאי " FOB" היינו אחריות התובעת לתנורים הינה עד להעלאתם על האניה בדרכם לארץ (עדות ג'ם עמ' 46 שורות 16-24) וכי האח ריות של מה שהתרחש מהמפעל ועד לאניה זו חלה כמובן עליה (עדות ג'ם עמ' 47 שורות 1-11).
עוד ציינה התובעת, כי אמנם לאורך השנים עלו טענות מצד הנתבעים ביחס לאיכות התנורים אך אלה טופלו בפן המסחרי בפגישות תקופתיות לרבות בדרך של זיכויים והנחות תוך המשך מערכת היחסים שבין הצדדים. בפן הטכני בדקה התובעת את הטענות וסיפקה להן מענה הולם.
כך למשל, טענות שכאלה עלו בשנת 2002 כאשר בעקבות טענות אלה ביקרו נציגי התובעת בישראל ולאחר הביקור הפנתה התובעת מכתב למר רוזנצוויג בתאריך 16.6.2002 ובו התייחסה לנושאים שעלו במהלך הביקור וכן לטענות בדבר הפגמים (נספח 21 לתצהיר ג'ם וכן ס' 29 לתצהירו) דוגמא נוספת היתה בעת ביקורו של מר רוזנצוויג בשמחה משפחתית של מר סורל כשבמהלך ביקורו דנו גם בנושאים עסקיים לרבות נושאי התקלות ובבקשתו להפחית מחירים. כך העביר מר רוזנצוויג מכתב לבעלי התובעת והודיע , כי מהנדס וטכנאי מטעמו יגיעו למפעל לדיון בבעיות טכניות שהתגלו מתחילת 2002 כאשר לאחר הביקור כתב הבעלים הקודם של התובעת מכתב לנתבעים וציין את העבודה המשותפת למציאת פתרונות לבעיות שעלו. כך גם נמשך המו"מ לגבי המחירים (נספחים 22 ו23 לתצהיר ג'ם), ההתכתבות נמשכה (נספח 24 לתצהיר ג'ם) והצדדים אף הגיעו להסכמות כתובות (נספח 25 לתצהיר ג'ם ) בהן הוסכם על הנחה גלובאלית של 1% מערך כל משלוח באמצעות אספקת חלקי חילוף ללא תשלום או במוצרים נוספים לבחירת הנתבעות , כמו כן הוסכם כי החל מספטמבר 2003 יועבר דו"ח דו חודשי על בעיות טכניות במוצרים. מעבר לאלה הוסכם , כי במקרים של תקלות בייצ ור תדווחנה על כך הנתבעות באופן מ ידי כאשר הדיווחים חייבים לכלול את המספרים הסידוריים המופיעים על גבי התנורים הפגומים . כמו כן הוסכם, כי התובעת לא תיתן כל אחריות לגבי התנורים שיוצרו לאחר ינואר 2003 ללא אותם מספרים סידוריים. לבסוף הוסכם , כי בתמורה להנחה בסך 5,000$ הגיעו אל פתרונן כל הבעיות ה נוגעות לתנורים עד לסוף שנת 2002 (ס' 32 לתצהיר ג'ם).
בתצהירו מציין ג'ם התנהלות משותפת מוסכמת לפתרון הבעיות שעלו בנושא הפגמים בתנורים גם בתקופה שלאחר מכן (נספחים 29-31 לתצהיר ג'ם). מכאן, הסבירה התובעת , ש טענות ביחס לפגמים בתנורים היו לאורך השנים אלא שתדירות הטענות הלכה והתעצמה בד בבד עם פיגור הולך וגדל בפירעון חיובי טלל לתובעת , ו במקביל מגדילים הנתבעים את שיעור ההזמנות אותם הם מבצעים אצל התובעת. התובעת הדגישה, כי התנורים אותם שיווקה לנתבעים בשנים 2006-2007 הם אותם תנורים ששיווקה לנתבעים לאורך כל השנים בשינויים ספורים וזניחים יחסית כאשר התנורים החדשים שסופקו היו באיכות טובה יותר מאלה שסופקו בשנים קודמות לאור השינויים שבוצעו בהם.

34. עוד הוסיפה, כי גם ביחס לשנים 2004 ו-2005 הגיעו הצדדים להסכמות במהלך העסקים הרגיל ונסגרו כל העניינים הפתוחים שבניהם. כך, הוסכם שהתובעת אינה אחר אית יותר לתנורים שיוצרו על ידה עובר לתאריך 27.1.2005 (ר' נספח 32 לתצהיר ג'ם).

35. באשר לשנים 2006-2007, טענה התובעת, כי במהלך ספטמבר 2009 ביקר מר רוזנצוויג בתורכיה וקיים פגישות עם נציגי התובעת בנוכחות מר ג'ם ובהן סוכם כי טענות הנתבעים ביחס ל-482 תנורים פגומים שנותרו במחסניהם תגענה אל פתרונן בהנחה בסך 4,000$ ועם ביצוע ההנחה יתמצו טענות הנתבעים בכל הקשור עם הסחורה הפגומה שבמחסני הנתבעים. עוד סוכם, כי הנתבעים יידעו את התובעת כל אימת שיצטברו במחסני טלל 50 תנורים פגומים כשאז ידונו הצדדים בדרכים לפתרון הליקויים אך זאת שוב באמצעות המספרים הסידוריים שלעל התנורים. כך גם סוכם , שלא תישמרנה טענות מצד הנתבעים ביחס לתנורים שיוצרו בשנים קודמות. הנתבעים מצדם התחייבו לשלם את יתרת התמורה עבור התנורים שסופקו ולא שולמו במלואם. לבסוף הציעה התובעת למר רוזנצוויג להכניס שיפורים בתנורים בעלויות זניחות (דו"ח סיכום הפגישה אליו צורף גם תעריף חדש של התנורים צורף כנספח 37 לתצהיר ג'ם).
בהעדר התייחסות פנתה התובעת בתאריך 5.10.2006 למר רוזנצוויג וביקשה התייחסות לנקודות שעלו בנספח 37 האמור (נספח 38 לתצהיר ג'ם) ובתאריך 10.12.2006 התייחס למכתב זה מר רוזנצוויג והסכים להנחה של 4,000$ בגין אותם 482 תנורים שנותרו במחסני טלל ובנוסף ביקש כי מתוך 8,000 התנורים שיוזמנו על ידיו 4,000 יירכשו בתעריף הישן והנותרים במחיר החדש (נספח 39 לתצהיר ג'ם).
הזמנות הנתבעים לתנורים סופקו בשנת 2007 (מעל 6,000 תנורים) כאשר מר רוזנצוויג ממשיך ומתייחס לתקלות לכאורה שהתגלו בתנורים. נציגי התובעת הגיעו לישראל בחודש יוני 2007 אך לא זכו לקבל ממר רוזנצוויג את מספריהם הסידוריים של התנורים הפגומים לטענתו. שוב הוצעה למר רוזנצוויג 10% הנחה אך מר רוזנצוויג החליט שאינו מעוניין לשלם בגין כלל ההזמנה (דו"ח סיכום הביקור צורף כנספח 44 לתצהיר ג'ם והתייחסות התובעת לפיגורים בתשלומים במיילים הדדיים צורפה כנספח 45 לתצהיר ג'ם) התכתבויות מאוחרות שבין הצדדים לא הניעה את מר רוזנצוויג לשלם עבור התנורים שסופקו לו.

36. המסקנה מהאמור לעיל הינה שהצדדים הצליחו במהלך השנים הגיע לכלל הסכמות בכל הקשור עם תנורים פגומים. ההסכמות התייחסו להטבות כספיות שהעניקה התובעת לנתבעים או מי מהם בעת ביצוע הזמנות מאוחרות. כך, הוסכם בין הצדדים על מתן הנחה בשיעור של 10% על תנורים פגומים מסוימים וכן הנחה נוספת בשיעור של 1% על ההזמנות העתידיות לביצוע באמצעות חלפים או מוצרים. אבחן אפשרות זו ככל שחווה"ד של מר זגול לא תעמוד לנתבעים.

37. בכל הקשור עם חווה"ד של מר זגול, צורפו לה לא פחות מארבעה כרכים של מסמכים ובהם בין היתר התייחסות של הטכנאים להחלפת התנורים והסיבה לביצוע החלפות אלה. הנתונים סוכמו במסגרת טבלאות שצורפו לחווה"ד (עמ' 68 מול 1-2). יחד עם זאת, אין חולק, כי עסקינן בדו"חות המתייחסים ל-632 תנורים בל בד ולא לכלל 2,719 התנורים שנטען כי היו פגומים.
טענה נוספת המופנית כלפי הדו"ח מתייחסת לעובדה ולפיה הצדדים הסכימו בניהם שתנורים שסופקו עד לתאריך 27.1.200 5 (נספח 32 לתצהיר ג'ם) לא תהיינה לגביהם כל טענה. יחד עם זאת, דו"ח השמאי מעלה שלפחות 20 תנורים נרכשו קודם לתאריך 27.1.2005 (עמ' 1-2 לנספח הערכת נזקים) .
השמאי זגול גם לא ידע לומר באילו שנים יובאו התנורים הפגומים (ר' עדותו עמ' 60 מול 24-26) וכי האינפורמציה ביחס למועד היבוא (2005-2007) התקבל מהנתבעים (עמ' 61 מול 1). כך גם לא יכול היה לדעת האם חלק מהתנורים הפגומים אליהם התייחס בחווה"ד יובאו עוד קודם לשנת 2005 (עמ' 74 מול 23-26 וכן עמ' 73 שם מתייחסים לתנורים המציינים מועד רכישה 2004 ).
מעבר לאלה, למרות שבחווה"ד ציין השמאי כי בחן "חלק ניכר מכמות זו" (632) של התנורים (עמ' 8 לחווה"ד), בחקירתו הנגדית ציין, כי בפועל בדק כ-60 תנורים בלבד (עמ' 6 מול 15-16) . במילים אחרות, למרות רשימות הארוכות של תנורים פגומים לכאורה שצורפו לחווה"ד , לא בדק המומחה את כלל התנורים אלא מדגם מייצג בלבד. וכיצד יכול היה להתייחס בכזו פרטנות כעולה מחווה"ד לכל תנור ותנור פגום? אתמהה .
מעבר לבעיית הבדיקה הבודדת וההסתמכות על מסמכים ולא על בדיקת התנורים כולם בעין, מודה המומחה כי כלל אינו מומחה לתנורים ולטעמו אין צורך במומחיות לשם כך (עמ' 60 מול 8-9) . עוד מציין מר זגול בחקירתו שיתכן וחלק מהתנורים הפגומים תוקנו (עמ' 63 מול 22-23) ולכן שווי הנזק אינו 100% כמצויין בחווה"ד ולמרות זאת מציינת חווה"ד 100% נזק לכלל התנורים , מדוע? (עמ' 64 מול 9-13) .
בנוסף, הטבלאות אותן ערך מר זגול וצורפו לחווה"ד אינן מציינות חלק ניכר מ שמות הרוכשים. וכיצד ניתן להתייחס לתנור לקוי מבלי להתייחס לאדם המתלונן שהינו פגום? מדוע לא צוינה עובדה זו גם כן ? גם בכך יש כדי שלא לאפשר בחינה נכונה, מק יפה ומתאימה של טענות הנתבעים כלפי התובעת.
בנוסף, לצד העדר שם הרוכש לא מציינת הטבלה בחלק לא מבוטל מהמקרים מה סוג התקלה שבגינה נאלצו הנתבעים להחליף התנור. וכלשון השמאי בעדותו "בתנורים שאינם מפרטים שם רוכש, תקלה וכו' ולמעשה אינם מפורטים, איני יודע עליהם דבר, למעט מה שקיבלתי מהחברה" (עמ' 72 מול 8-9) וכיצד ניתן לגשר על פער ראייתי זה לטובת קביעה כי התנורים אמנם הוחלפו וכי ההחלפה בוצעה בשל פגם בתנור?
מעבר לאלה, מציין השמאי, כי אינו יכול לדעת מה מקור התקלות וכי אלה אמנם יכולים להתרחש בחלקם במהלך התובלה באוניה וממנה למחסן היבואן (ר' עמ' 70 מול 10-11) אך גם בדרך מהמפעל לנמל (עמ' 82 מול 21-22).
עוד התייחס השמאי במענה לשאלות ספציפיות לתנורים שצויינו כפגומים בחווה"ד, אך עולה לכאורה שאין מדובר בתנור פגום שכן זה הוחלף למשל מחמת טעות באספקת סוג התנור (עמ' 72 מול 26); או החלפת תנור בשל טעות במידות (עמ' 73 מול 8 כאשר השמאי מציין ברחל בתך הקטנה " הוטעיתי. זה לא היה צריך להיכלל ברשימה") או תנור אחר שתוקן ולמרות זאת נדרש לגביו מלוא הנזק בשל אבדן כללי (עמ' 75 מול 14-17) או תנור שהוחלף בשל הזמנת תנור בצבע אחר (עמ' 76 מול 12-17) או תנור שהוחלף רק מאחר והלקוחה בקשה זאת (עמ' 76 מול 25-28) ועוד כהנה דוגמאות שכלל אינן מציינות פגם בתנור ולמרות זאת התנור הוחלף (ר' עמ' 77 לפרוטוקול מ-18.2.2013).

38. אשר להוצאות הנסיעה ועלויות הטכנאים שצורפו לכל תלונה על תנור פגום והעובדה שמדובר בסכומים דומים ולא סכומים שהוצאו בפועל הודה השמאי שלא בדק את הסכמי השירות שיש לנתבעים עם נותני השירות-הטכנאים , מה גם שהמומחה לא ידע להסביר האם יש לשאת בתשלום גם ביחס לתקלות שהן מעבר לתקופת האחריות (עמ' 81 מול 1-4).

39. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי את רוב רובה של האינפורמציה מסר למר זגול הנתבע 3 מר רוזנצוויג באמצעות עובדיו או מי מטעמו. אף לא אחד מהם העיד בעצמו בביהמ"ש על כל המשתמע מאי העדת עדים רלוונטיים. מכל מקום, המומחה הסיק מאינפורמציה חלקית ובלתי מליאה זו כמו גם מבדיקה חלקית בלבד של התנורים, כי כלל התנורים ניזוקו באופן בלתי הפיך שחייב החלפתם, בעוד שנתונים מלאים לכאורה יש לטכנאים בלבד בכל הקשור עם 632 תנורים. ביחס לחלק מתנורים אלה מובן כי הגיעו לישראל עוד לפני 27.1.2005 ולכן אינם יכולים להיות במחלוקת , וכמו כן חלקם לא הוחלפו בשל פגמים שהיו בהם.

באשר לעלויות הנסיעה והטכנאים אלה לא נמדדו על פי ההסכמים שנעשו בפועל בין הנתבעים או מי מהם עם הגופים נותני השירות, כך גם שווי הגרט בתנורים הינו קבוע בדר"כ וללא קשר ישיר למכירת אותו גרט שניתן היה ולו לכאורה ללמוד לגביו ממסמכי הנהלת החשבונות. מעבר לכך, הנתונים שעלו בטבלאות שצורפו לחווה"ד ביחס לרוב התנורים שהוחלפו אינם מלאים באופן מעורר תמיהה. כך גם חלקם אינו מציין את מהות התקלה , חלקם לא מציין את שמות הרוכשים וחלקם חסר את שני הפרטים גם יחד. מכאן שביהמ"ש מתקשה עד למאוד לקבוע כי אמנם 2,719 תנורים הגיעו לישראל כשהם פגועים וכי מלוא הנזקים נגרמו להם בייצור או בעברה מהמפעל אל האוניה. בדיקת השמאי את התנורים הפגומים לכאורה בשטח היתה שטחית (פחות מ-10%) ולא ממצה והיה בה יותר משום עיבוד נתונים שהועברו אליו ע"י מי מהנתבעים מאשר קביעות שבמומחיותו השמאית ולא יהיה מיותר לציין כי הינו חסר כל מומחיות בתחום התנורים באופן בולט כפי הודאתו שלו.

40. המסקנה הינה שאינני יכול לסמוך ידי על חוו"ד השמאי לעניין שיעור הנזק שנגרם לנתבעים בשל פגמים בתנורים. השמאי , שהינו שמאי של חברות ביטוח גם כן, מסכים שהיה מתקשה להמליץ לחברות הביטוח לשלם לנוכח הראיות שעמדו לפניו לו דובר בתביעה ביטוחית וכלשונו ביחס לשאלה האם היה ממליץ לחברת הביטוח לשלם בנסיבות השיב: "האם כל התנורים או חלקם? לא יודע, לא ראיתי את כולם, לא יודע מה שיעור הנזקים בסה"כ, אך יכולתי לומר שיש נזק לתנורים" (עמ' 80 מול 17-28).
יחד עם זאת, אין באמור לעיל כדי לקבוע שלא היו כלל פגמים בתנורים, אך נדמה, כי אלה אינם עולים כדי הכמות לה טענו הנתבעים וכי הינם בשיעור פחות בהרבה, שיעור העומד בין 1-4% תנורים פגומים כפי הצהרת התובעת. באלה הנסיבות אין לי אלא לסמוך ידי על הודאה זו מצד התובעת (ר' הודאת ג'ם בחקירתו עמ' 27 שורה 12) . יובהר, כי שיעור שכזה אינו עניין של מה בכך, עמד על כך שמאי הנתבעים מר זגול שסבר שמדובר בשיעור פגמים המחייב ביצועRECALL (עמ' 78 מול 16-18) אלא ששני הצדדים ידעו לגשר על הפגמים בשיחות בניהם באופן שהביא לפיצוי כספי שהיה בדר"כ לשב יעות רצון שני הצדדים, פיצוי שלא ניתן לתקופה שבין 2005-2007 אך כן שולם לתקופות קודם לכן.
העמדת הסכמות העבר כבסיס לפיצוי בגין שיעור התנורים הפגומים לתקופה שבין 2005-2007 מביאה אותי למסקנה, כי מס"כ התנורים שנמכרו בין השנים 2005-2007 - 15,950 תנורים- 4% הינם 638 תנורים פגומים, הזהים בקירוב לכמות התנורים לגביהם יש תיעוד כי הינם פגומים (6 32 תנורים). 4% נזק מסך הזמנה בסך 943,880$ עומדת על הסך של 37,755$ אותו יש להפחית . לא מצאתי להפחית את שווי הגרט מסכום זה לאור העובדה ולפיה יש להניח כי נגרמו לנתבעים הוצאות הקשורות בטיפול בתנורים אלה באמצעות טכנאים כמו גם הובלה וכיוצ"ב וכן יכולתי להבין כי לפחות חלק מהתנורים תוקן או נמכר לתושבי הרשות הפלשתינאית שלא במחירי גרט אך גם לא במחיר מלא .
בכך גם נדחית טענת הנתבעים לחיובים נוספים מעבר לחוו"ד מר זגול לשנים 2008 ומחצית 2009 בגין נזקים נוספים שלא רק שלא הוכחו באמצעות חוו"ד, אלא יש בהן קושי מובנה כאמור לעיל.

4,000$ פיצוי על 482 תנורים פגומים
41. הצדדים הסכימו על פיצוי בסך 4,000$ בגין 482 תנורים פגומים (ר' הסכמת מר רוזנצוויג בנספח 39 לתצהיר ג'ם שאמנם מתייחסת ל -10% מסכום ההזמנה אך שיעורה בסך 4,000$ עולה מנספח 37 לתצהיר ג'ם). מכאן שיש להפחית סכום נוסף בסך 4,000$ מהסכומים המגיעים לתובעת.

1% הנחת מחזור לשנים 2006-2007 ותשלום הוצאות מכון התקנים
42. טוענת טלל בסיכומיה, כי הינה זכאית להנחת מחזור בסך 1% כפי שסוכם בין הצדדים ובסך של 18,594$, וכן להחזר הוצאות מכון התקנים בסך 20,000$ (נספח 32 לתצהיר ג'ם). טלל חזרה על כך בתצהירו של מר רוזנצוויג (ס' 107 ו-108 לנ/3). מאידך, התובעת לא התייחסה לכך בסיכומיה הראשיים ובסיכומי התשובה . המסקנה המתבקשת הינה שיש להפחית מהחוב כלפי התובעת וכפי המוסכם הנחת מחזור בסך 1% מההזמנות לתקופה שבין 2006-2007 וכן את עלות בדיקת מכון התקנים ובסה"כ יש להפחית מחיובי טלל לתובעת 38,594$.

לסיכום, עד כה יש לקזז מהסך המגיע לתובעת בגין התנורים סך של 80,349$ בהתאם לאמור לעיל.

התביעה שכנגד
עמדת התובעים שכנגד
43. בתביעה שכנגד טענה טלל, כי התובעת עכבה ומנעה שיו וק תנור עם פלטת שבת ו/או חימום (להלן: "תנור השבת"), לגביו רשם מר רוזנצוויג פטנט וביקש ליישמו יחד עם התובעת. בכך פגעה התובעת בהוצא תה לפועל של תכנית הצדדים לשיווק התנורים עם הפטנט והסבה לתובעת נזק כבד בסכום של כ-17 מיליון ₪ בקירוב, סכום שהועמד לצורכי האגרה ע ל 4 מיליון ₪.

את תביעתה זו תמכה טלל בחוו"ד של הכלכלן פרופ' עלי קרייזברג, המתבסס על דחיית הפרוייקט ב-34 חודשים מהמועד בו הודיע התובעת לטלל על כוונתה להפסיק ולייצר את אותם תנורי שבת ועד שיווקם באמצעות חברה אחרת.
כעולה מחוות דעתו של פרופ' קרייזברג שנמסרה בחודש אוגוסט 2012, נתבקש המומחה על ידי טלל לחוות דעתו המקצועית בכל הקשור עם אומדן הפער בין שווי הפעילות של טלל במצב עולם בו לא הופרו ההסכמים הנוגעים ליישום הפטנט של כיריים משולבות עם כיסוי לחימום מזון בתנורי בישול (תנור השבת) לבין שווי הפעילות המסתמכת על פטנט זה במצב בו הופרו ההסכמים על ידי התובעת. על פי ממצאיו, הנזק שנגרם לטלל בעקבות הפרת ההסכמים לכאורה על ידי התובעת, הינו 16,976,233 ₪.

בסיכומיה טענה טלל, כי כנגד חוות דעת זו לא הגישה התובעת חוות דעת נגדית ולכן חוות דעת כלכלית זו לא נסתרה. כך גם לא נסתרו, לטענת טלל , הנתונים העובדתיים עליהם התבססה חוו ת הדעת, לרבות היקפי השיווק, קצב החלפת תנורי הבישול בישראל וכיו"ב.
טלל הדגישה, כי בינה ביחד עם מר רוזנצוויג לבין התובעת היה הסכם בו הציעו לתובעת יצור ופיתוח של תנורי שבת והתובעת קיבלה את ההצעה, ואף פעלה על בסיס מוסכם זה תוך יצור של כ- 1,500 תנורים, כמו גם תוך יצירת ציפייה והסתמכות על התובעת לשיתוף פעולה בנושא זה.
התובעים שכנגד תיארו את השתלשלות העניינים שהובילה להסכם שבין הצדדים, כך שבמהלך שנת 2004 פיתח הנתבע 3 את הרעיון של שילוב פלטת שבת על מכסה תנור כחלק בלתי נפרד ממנו ורשם פטנט על שמו, תוך כוונה לשווק את התנורים באמצעות טלל בישראל, ומחוץ לישראל על ידי הנתבע 3 באופן אישי (עדות מתאריך 30.6.13, עמ' 103, ש' 26-28). התובעים שכנגד הדגישו, כי בינם לבין התובעת התגבש הסכם בעל פה, לפיו התובעת תהיה זו שתייצר את התנורים.
רישום הפטנט התבצע בשנת 2006 בישראל, ותוקפו נקבע לתקופה של 6 שנים מתאריך 2.6.2005 (נספח ב/1 לתצהיר הנתבע 3).
לטענת התובעים שכנגד בסיכומיהם, הם הוציאו סכומי כסף לא מבוטלים לקדם את פרויקט תנורי השבת, לאחר שהתבססו על ההבנה כי התובעת תמשיך בפיתוח המוצר ותשווקו בכמויות גדולות. סנונית ראשונה לשיתוף הפעולה היה הדגם הראשון שיוצר ע"י התובעת ושנקרא KALORIC 621 TSR. התובעים שכנגד הדגישו, כי למרות שאין הסכם בכתב בין הצדדים אודות יצור הפטנט, עדיין קיימות ראיות בכתב (נספחים י"ב, י"ג לתצהיר מר רוזנצוויג) שהינן מכתבים שכתב כמאל דרוגלו מהתובעת לטלל בתאריך 1.12.06 ובו מודיעה התובעת כי לא תוכל להמשיך לייצר את תנורי השבת בשל חוסר יכולת טכנית, וכן מאחר ופס היצור נתפס בתנורים חדשים, ובמענה של הנתבע 3 הינו מציין, כי הינו משוכנע שהתובעת תהיה מסוגלת להמשיך בפרויקט למרות הקשיים. כך גם העיד ג'ם, כי התובעת קיבלה על עצמה את יצור התנורים (עמ' 39 לפרו' מ- 31.1.13). למרות שהתגלו פגמים במוצר, אנשי התובעת תיקנו את אלה והבטיחו שאלה לא יישנו, והצדדים אף שוחחו על זיכיון שיימסר לתובעת להפצת התנור ושאר העולם מלבד ישראל וארה"ב תמורת עמלה, כפי ששוחחו ביניהם הצדדים בפגישה מספטמבר 2006 (סעיף 54 לתצהיר הנתבע 3).
התובעים שכנגד ציינו, כי ההסכם שבין הצדדים הגיע לכלל גמר בהתייחס לשימוש המאסיבי בפטנט ויצור המוני של המוצר בשנת 2006, כאשר נציגי התובעת הכינו בתאריך 3.8.06 את "טבלת הפיצוץ", שהינה פירוט של כלל חלקי התנור כולל פלטת השבת.
מר רוזנצוויג מצידו הכין תקציר של הפטנט וכן סקר שווקים בארץ, כולל בדיקות שוק ואפשרויות שיווק, עם תחזית מכירה של 50,000 תנורים משולבי הפטנט עד 2010 (נספח ב/4 לתצהיר מר רוזנצוויג הינו "טבלת הפיצוץ", המהווה כאמור שרטוט מדויק של אופן ההרכבה מבורג ועד לרכיב חשמלי המפורטים במספרים ובאופן מקצועי והינה מהווה את השלב האחרון לפני היצור ההמוני).

44. התובעת עצמה הודתה בעדותו של ג'ם, כי ייצרה 1,500 תנורים, השקיעה בפס יצור, והכינה את "טבלת הפיצוץ" לאחר יצור דוגמאות (עמ' 39-40 לפרו' מ- 31.1.13). מכל אלה הבינו התובעים שכנגד, כי נושא היצור של תנורי השבת נמצא בפני גמר וכי הפרויקט ממשיך כמתוכנן. במקביל, קיבל התנור אישור מכון התקנים הישראלי, לאחר שנמסר לו דגם משופר שיוצר על ידי התובעת, וכן התקבל הכשר של חברת "צומת" המקובלת על המגזר הדתי, החשובים לשיווק התנור בישראל ולאוכלוסייה הדתית בפרט. כך גם הוכן קטלוג שהופץ בארץ והחל פרסום המוצר במיוחד בסקטור הדתי ושומר המסורת, והחל גם מסע שיווק באחת מרשתות השיווק הגדולות למכירת מוצרי חשמל "מחסני חשמל". בישראל נמכרו 1,245 תנורים ברבע האחרון של שנת 2005 ותחילת 2006, כאשר התחזית היתה ל- 50,000 תנורים עד לשנת 2010, כאשר ג'ם מודה בעדותו כי התובעת היתה מודעת להצלחת המוצר בישראל (עמ' 40-41 לפרו').

45. הנתבע 3 ציין בתצהירו (סעיף 54), כי בפגישה שהתנהלה בין הצדדים במשרדי התובעת בתורכיה בתאריך 23.9.06 הובהר, כי בכל הקשור לישראל טלל תרכוש את המוצרים ותשתמש בפטנט, ואילו לארצות אחרות, מלבד ארה"ב וישראל, התובעת תשווק את המוצר, כולל הצגת המוצר בתערוכה עולמית בגרמניה בתחילת שנת 2007. כמו כן סוכם, כי בפגישה שתוכננה לדצמבר 2006 יסוכמו תנאי התשלום וסכומי הכסף שיקבלו התובעים שכנגד בגין השימוש בפטנט. אלא שבמייל מחודש דצמבר 2006 (נספח י"ב לתצהיר הנתבע 3) התנערה התובעת מכל הנושא בשל בעיות כביכול בתחום האמייל, כטענת התובעים שכנגד, אלא שהתובעים שכנגד לא קיבלו טענתה זו ו טענו כי המניע האמיתי להחלטת התובעת, הינו ההסכם שנכרת עם חברת קנדי האיטלקית. התובעים שכנגד הדגישו, כי מעולם לא הסכימו להפסיק את ייצור תנורי השבת לישראל, התובעת אף היתה מוכנה להציע פתרונות לבעיות האמייל בתנורי השבת (נספח 37 לתצהיר ג'ם מ- 22.9.06). תימוכין לכך מצאו גם בעדותו של ג'ם (מעמ' 42 לפרו' ש' 9-10).

46. התובעים שכנגד הדגישו בנוסף, כי מעולם, קודם למשלוח המייל בחודש דצמבר 2006, לא דיברו התובעים שכנגד עם התובעת על הפסקת הייצור של תנורי השבת לישראל. התובעים שכנגד חזרו והדגישו, כי הסיבה לחזרת התובעת מהסכמותיה ליצור תנורי השבת מיוחסת כולה להחלפת הבעלות בדורוק (התובעת) והפנו לשם כך לעדותו של ג'ם שבנושא זה היתה לטעמם עדות כבושה ובה טען ג'ם לראשונה, כי ההחלטה על הפסקת היצור היתה לכאורה משותפת לתובעת ולנתבע 3 לאור אפשרויות שהעלה הנתבע 3 של פנייה ליצרניות הנוספות (עמ' 42 מול ש' 22-28).

47. לאחר שהתובעת החליטה כאמור להפסיק את יצור תנורי השבת, פנו התובעים שכנגד לחפש מפעל חדש. לטעמם, מדובר בהליך קשה ורק בחודש יוני 2008 נוצר הקשר הראשוני עם המפעל החדש. לאחר יצירת קשר זה, החלה טלל בבניית אב טיפוס לצורך קבלת אישור מכון התקנים ותו תקן, והיצור ההתחלתי החל רק בשנת 2009 כשהמכירות החלו מתבצ עות רק בשנת 2010 (סעיף 62 ל- נ/3).

עמדת הנתבעים שכנגד
48. הנתבעים שכנגד טענו מצדם , כי בין הצדדים מעולם לא נכרת הסכם בכל הקשור לניצולן של זכויות פטנט כלשהן, לקבלת זיכיון להפצתו או לתשלום תמלוגים או עמלה בגינו. עוד הדגישו, כי למעט ניסיון ליצר תנורים עם פלטת שבת, התובעת מעולם לא התחייבה לדבר כלשהו בנוגע לתנורים אלה. התובעת עצמה השקיעה מאמצים ומשאבים נכבדים בהליך יצור תנורי השבת, כמו למשל השקיעה 100,000$ לצורך תכנון, יצירת ויציקת שתי תבניות ברזל, באמצעותן יוכנו הכיריים של התנורים עם פלטת השבת. שתי תבניות אלה נותרו במפעלה עד היום כאבן שאין לה הופכין (נספח 53 לתצהיר ג'ם).
עוד הדגישה התובעת, כי התגלו בעיות ביצור תנורי השבת , במיוחד כך בכל הקשור לציפוי האמייל מה שהביא בסיכומו של יום להחלטת התובעת להפסיק את יצור התנורים עם פלטת שבת. מעבר לכך, טענה התובעת, כי פס היצור של אותם תנורים בא על חשבון מוצרים אחרים שהתובעת מייצרת (ר' עדות ג'ם עמ' 41 ש' 14-19, ובו מציין "סורל, ג'מאל ואני ישבנו בפגישה משותפת. לפני התאריך הזה (8.9.06 – א.ב.) יוסי התלונן שחלק מהמכסים לא תקינים, הציפוי אמייל נסדק, וגם ככה אנו נתקלים בקשיים ביצור המכסים המיוחדים. הגענו להחלטה משותפת כפי שכתוב, אנו רצינו להביע את נכונותנו להפסיק את יצור המכסים המיוחדים. והנה, החלק העליון של המסמך זה תשובת יוסי. החלק התחתון של המייל כתבתי לו באנגלית, במקום המודל של TSR איזה מודל היית רוצה. והנה החלק למעלה של המייל זה התשובה. ענה שבמקום התנור הזה TSR יש פירוט, המסמך מעט מחוק. הוא מדבר על אותו משלוח").
בתשובה לשאלת בית המשפט ציין ג'ם, כי התובעת ביקשה להפסיק ולייצר את התנורים כי נוצרו בעיות אמייל, וכי מר רוזנצוויג לא רצה את תחליף הצבע שהוצע על ידה (עמ' 44 ש' 11-17).
בכל הקשור עם אותה "טבלת פיצוץ", המהווה לכאורה לטענת התובעים שכנגד ראיה להשתכללות הסכם בין התובעת למר רוזנצוויג בדבר שימוש בפטנט, טענה התובעת שאין אלה פני הדברים שכן "טבלת הפיצוץ" הינה תרשים הנדסי המשמש ביצור דגמי תנורים ומקובל להכינו לפני יצור כל מוצר, הא ותו לא. הכנת השרטוט אינה באה להעיד על התחייבות כלשהי של התובעת ליצור התנור ולהיקף היצור (ר' עדות ג'ם עמ' 40 ש' 3-18, שם מציין "זו טבלה סטנדרטית, אנו עושים אותה לכל מוצר, לכל המוצרים שאנו מייצאים מבית החרושת,... אני עושה את הטבלה הזו בכל מקרה גם לכמות מזערית"). ג'ם אף ציין, כי התאריך המצוין על אותה "טבלת פיצוץ" מעלה כי מדובר על מועד שלאחר יצור התנורים, כאשר כבר בשנת 2005 החלו בפיילוט, מאמצע 2005. בכל מקרה, כשמדובר בתנורים חדשים המפעל מייצר דוגמאות, ורק כעבור חודש חודשיים מכין את "טבלאות הפיצוץ".

49. הנתבעים שכנגד אף הפנו למסמכים בכתב בכל הקשור עם העדר רצון מצד התובעת לייצר את תנורי השבת. כך למשל, בתאריך 8.9.06 פנתה התובעת למר רוזנצוויג והודיעה לו כי אינה מעוניינת עוד להמשיך ולייצר את תנורי השבת (נספח 54 לתצהיר ג'ם, בו מציין ג'ם באנגלית ותרגום חופשי "איננו מעוניינים לייצר את דגמי TSR (תנור השבת – א.ב.) אנא הודע איזה מודל אתה מעונין במקומם"). באותו חודש אף התקיימה פגישה בין הצדדים ובה סוכם, כי באותו שלב יופסק יצור התנורים עם פלטת השבת (נספח 37 לתצהיר ג'ם) ובו מצוין ברחל בתך הקטנה, במסמך התובעת בסיכום אותה פגישה תחת הכותרת "בעיות איכות ושירות" תחת הנקודה השלישית ובתרגום חופשי: "הוזכרו אחוזים גבוהים של בעיות אמייל לדגמי TSR הוחלט לא לייצר דגמי TSR עד לקבלת אישורה הסופי של טלל. דורוק תבחן אפשרות שימוש באבקת צבע. הדוגמא תישלח לטלל לאישורה".
בחודש דצמבר 2006 שלח מר רוזנצוויג תגובתו לדו"ח סיכום הפגישה שהציגו התובעות וציין, כי בהתייחס לשיתוף הפעולה באשר ליצור ושיווק תנורי השבת, תמסור טלל את עמדתה עד ליום 31.12.06 (נספח 39 לתצהיר ג'ם, שם מציין מר רוזנצוויג כך "בהתייחס לשיתוף הפעולה ביצור ושיווק הפטנט של מר רוזנצוויג בין דורוק למר רוזנצוויג הוסכם שדורוק תמסור תשובתה עד 31.12.06 ביחס לרצונה וכוונותיה כאמור").
במילים אחרות, גם לגישתו של מר רוזנצוויג בפגישות שהתקיימו בספט' 2006 הוסכם שהתובעת תודיע אודות כוונתיה בעניין הפטנט עד לתום אותה שנה, ואכן בתאריך 1.12.06 הודיעה התובעת על העדר כוונה מצידה להמשיך ביצור התנורים והבהירה, כי חרף העבודה הרבה שהושקעה על ידה אין בדעתה להמשיך ולייצרם, כאשר מר רוזנצוויג חופשי לפנות לכל גורם אחר לפיתוח אותם מוצרים.

הנתבעים שכנגד הדגישו, כי קנדי לא היתה מעורבת בהחלטת התובעת להפסיק את יצור תנורי השבת וכי החלטה זו נתקבלה ע"י סורל, ג'מאל וג'ם (עדותו של מר ג'ם בעמ' 42, מול ש' 22-28, וכן עמ' 50 מול ש' 12-13).

50. משהודיעה התובעת על ביטול פס היצור של תנורי השבת, פנה מר רוזנצוויג לחברה אחרת ודרכה פיתח את הפטנט, כפי שאמנם היה ידוע גם לג'ם (עמ' 44 מול ש' 4-5).
בכל מקרה, גם מבחינתו של מר רוזנצוויג, כך טענו הנתבעים שכנגד, אין מדובר בהסכם אלא בסיכום בעל פה (עמ' 104, ש' 21-26), שהיה חסר פרטים כמו מחירים, תנאים מסחריים, כמויות תנורים לייצור, וכך גם לא קיים כל מסמך מזמן אמת, בו טוען מר רוזנצוויג כלפי התובעת כי הפרה עמו הסכם כלשהו המתייחס לפטנט.

51. הנתבעים שכנגד הוסיפו וציינו, כי לחוות דעתו של פרופ' קרייזברג אין כל רלוונטיות, לאור העובדה ולפיה לא הופר כל הסכם בין הצדדים. מעבר לכך, ולאור חוות דעתו של מר זגול לפיה שליש מתנורי השבת נמצאו פגומים, וכיצד יש בנתון כדי להשפיע על חוות דעתו, השיב המומחה כי מדובר בפס יצור פגום המחייב ריקול והפסקת יצור (עמ' 43 מול ש' 15-21), עוד הסביר, כי חוות דעתו מתייחסת רק למצב עולם בו קיימים הסכמים, היצור הינו בדיוק לפי הפטנט ואין פגמים, אך לא למצב שבו קיימים באמת פגמים (עמ' 44 ש' 3-9). עוד טענו הנתבעים שכנגד, כי פרופ' קרייזברג לא בדק את התקופה משנת 2009 ועד להגשת חוות הדעת, במהלכה נמכרו תנורי שבת שיוצרו על ידי יצרן אחר (עמ' 45 ש' 17-1), ומכאן שחוות דעתו הינה תאורטית, מבוססת על הנחות ולא על הסכמים.

דיון
52. בנושא תנורי השבת יש תחילה לקבוע, האם אמנם הגיעו הצדדים לכלל הסכ מות, מהן אותן הסכמות האם יש בהפרתן כדי לגרום נזק לתובעים שכנגד ומה שיעורו.
בכל הקשור עם ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, מובן כי הסכמות אלה לא עלו על הכתב במסגרת הסכם מסודר, אלא יש ללמוד אודות הסכמות אלה מאופן התנהלות הצדדים, כפי העולה מהמסמכים השונים שצורפו לראיות הצדדים, וכן מעדויותיהם ג'ם מצד התובעת ומר רוזנצוויג מצד התובעים שכנגד.
כבר עתה אציין, כי לתובעים שכנגד טענות קשות בכל הקשור עם אי העדת עדים מצד התובעת , באופן התומך בכלל טענות התובעים שכנגד בתיק. כך למשל לא העיד מר ג'מאל דרוגלו מטעם התובעת, למרות ששימש בתקופה הרלוונטית במספר תפקידים, החל ממנהל יצור מחקר פיתוח ואיכות, בהמשך עוזר מנכ"ל ואחראי על קשרי יצוא ובשנת 2007 כמנכ"ל התובעת. אותו ג'מאל אף נתבע כנתבע שכנגד ואף לצורך כך לא הגיע לתן עדותו, כך גם לא הגיעו בעלי תפקיד נוספים מטעם התובעת, כמו למשל נציגי משפחת סורל, בעלי המפעל, מהנדס המפעל ונציג חברת קנדי.
יחד עם זאת גם מהצד האחר של המתרס , מעבר לתצהירו של מר רוזנצוויג הוגש תצהירו של מר חמיד עוואד, בהסכמת ב"כ התובעת, אך אף הוא , בדומה לג'מאל, לא התייצב לעדות והסכמה לצרף את תצהירו לחומר הראיות היתה מבלי להודות בכל העולה ממנו , ולכן ג ם משקלו בהעדר חקירה נגדית בהתאם. כך גם לא העידו טכנאים מטעם טלל, נציגי הנהלת חשבונות מטעמה ועוד .
בהינתן דברים אלה, אציין כבר עתה כי עדותו של ג'ם מטעם התובעת היתה עדות כנה, קוהרנטית ועניינית באופן שהותיר עלי רושם מהימן, כאשר עדותו נסמכת לא אחת על מסמכים בכתב, ולפיכך קשה להתעלם מעדות זו, אפילו נטען כלפי העד כי איננו בכיר העדים האפשריים מטעם התובעת. מדובר בעד שהיה בכיר דיו ומעורב דיו, על מנת להעלות את העובדות כפי שהועלו במסגרת תצהירו ובכך דייני. אין בכך כדי לומר שלא ניתן היה לזמן עדים נוספים אך רמת הפגיעה בראיות התובעת בשל אי הזימון כאמור אינה גבוהה בנסיבות מתן עדותו של ג'ם.
מהצד האחר של המתרס התקשיתי להתרשם מעדותו של מר רוזנצוויג . עסקינן באיש עסקים היודע דבר או שניים בהלכות התנהלות עסקית, המעוניין לכל אורך הדרך להגיע לתוצאה המיטבית בניהול עסקיו ובראיית התוצאה הסופית לנגד עיניו תמיד. תוצאה סופית זו, הצדיקה התייחסות שאינה בהכרח קוהרנטית עם המציאות והעמדת דברים באופן שהיה בו דווקא כדי לפגום בהגיונם ש ל הדברים ולכן, גם נולד אצל בית המשפט הקושי לקבל את עדו תו חטיבה אחת כמהימנה באופן מוחלט.
כששני עדים אלה, שהינם העדים המרכזיים כאמור, לנגד עיני, יצוין כבר עתה כי התקשיתי להאמין, לנוכח המסמכים, התצהירים והעדויות, כי בין התובעת לבין טלל נכרת הסכם המחייב את התובעת ליצר עבור טלל 50,000 תנורי שבת עבור צרכנים ישראלים כחלק מיישום הפטנט אותו רשם מר רוזנצוויג .
הרושם שנוצר הינו שהצדדים דווקא בחנו אפשרויות לייצור תנור השבת עבור השוק הישראלי בתחילה, אלא שבשל תקלות בכמות רבה מאד בפלטות השבת באותם ת נורים, במיוחד באמייל, תקלות שהגיעו ל כדי שליש מסך התנורים שיוצרו, ויוצרו כ- 1,500 תנורים כפי עדותו של ג'ם, כי אז החליטה התובעת שהיא אינה יכולה לעמוד בציפייה של ייצור תנורי שבת באופן ראוי, ו"ירדה" מהעניין.
החלטת התובעת להפסיק את יצור תנורי השבת נעשתה באופן מושכל שהיה מוסכם גם על טלל באמצעות מנהלה מר רוזנצוויג, אפילו נטען להרחבת חזית בנושא זה. ההתכתבות שבין הצדדים שצורפה לראיות התובעת מעלה זאת באופן מפורש. על פי ראיות אלה, כבר בחודש ספטמבר 2006 מודיע ג'ם למר רוזנצוויג, כי התובעת אינה מעוניינת עוד לייצר תנורי שבת, וכי על טלל להודיע באלו תנורים הינה מעוניינת במקום זאת (נספח 54 לתצהיר ג'ם מתאריך 22.9.06).
על פי נספח 37 לתצהירו של ג'ם, שמהווה סיכום ביקור בתורכיה, מציינת התובעת , ברחל בתך הקטנה , כי הוסכם שלא להמשיך ולייצר את תנורי השבת (דגמי TSR) עד לקבלת אישור סופי מטלל. כמו כן, הוסכם ש התובעת תנסה לבחון האם ניתן לעשות שימוש באבקת צבע בייצור התנור כחלק מפתרון התקלות באותו תנור שבת ודוגמא לכך תישלח לאישורה של טלל.
בתאריך 5.10.06 פנה בעל המפעל, מר סורל , למר רוזנצוויג וביקש התייחסות לסיכום הביקור שנשלח אליו כבר בחודש ספטמבר (נספח 38 לתצהיר ג'ם).
התייחסותו של מר רוזנצוויג למכתב סיכום זה לאור הביקור בתורכיה בין התאריכים 22-23.9.06, מעלה, כי בכל הקשור עם תנורי השבת, היתה בהודעת מייל מתאריך 10.12.06 מיועדת אל ג'ם, ובה בסעיף 8 הינו מציין בתרגום חופשי : "בהתייחס לפרויקט הייצור והשיווק של הפטנט של מר רוזנצוויג בין דורוק למר רוזנצוויג, הוסכם שדורוק תיתן תשובה עד 31.12.06 אודות רצונה וכוונותיה ביחס לכך".
במילים אחרות, מוסכם גם על מר רוזנצוויג כי קיים קושי לתובעת ל ייצור את תנורי השבת, במיוחד בכל הקשור לאמייל. יש כמות גדולה של תקלות בתנורים אלה, כמות הע ולה לכדי שליש מכמות הייצור עד לאותה עת, והתובעת אינה מעוניינת להמשיך ולייצר אותם, במקביל היתה התובעת מוכנה לנסות ולבחון שיפור בתנורי השבת, אך בכל מקרה עמדה לתובעת הזכות להודיע כי אינה מעוניינת להמשיך בפרויקט באופן משותף.
בתאריך 1.12.06 שלח מר ג'מאל דרוגלו התייחסות לבקשתו זו של מר רוזנצוויג (נספח י"ב לתצהיר מר רוזנצוויג) ובו הינו מעלה על הכתב את החלטת התובעת ביחס לתנורי השבת ובתרגום חופשי הינו מציין כדלקמן:
"עבדנו רבות על פרויקט זה מעיצובו לייצורו, אך לא יכולנו לעשות זאת עם אמייל.
עתה, מאחר ואנו עובדים על דגמי תנורים חדשים וכן מוצרים אחרים חדשים, מילאנו את מכונות הייצור עד תום לפרויקטים חדשים.
למרבה הצער, הנני להודיעך שלא נוכל להמשיך בייצור תנורי השבת לשנה הבאה. תוכל לעבוד עם כל חברה אחרת לשם כך".

בתאריך 4.12.06 שולח מר רוזנצוויג מכתב למר ג'מאל דרוגלו ובו מציין כך:
"ג'מאל היקר
כפי שאתה יודע השקענו הרבה כסף בפטנט ובשנה אחרונה מכרנו בישראל את
ה- TSR. אני יודע ומעריך את פעילותכם בכל הקשור עם תנורי השבת וכפי שאני מכיר אותך ב- 10 השנים האחרונות, אינך האדם שמרים ידיים בפרויקטים. אנחנו מעוניינים להמשיך בישראל ומחוץ לישראל עם הפלטה, לכן אני מבקש ממך לעשות כמיטב יכולתך שפרויקט זה יצליח. הכיסוי הצבוע בשחור אינו מסחרי ואנו מעוניינים להמשיך עם האמייל, עם שני הפחים הקטנים, ולדאוג לשתיים או שלוש נקודות עליהם דיברנו כדך שסחורה זו תהיה מספיק טובה לשוק הישראלי. כמובן שאתה תצטרך לדאוג לאריזה".

53. במילים אחרות, התקיים רצון משותף לשני הצדדים לקדם את הפרויקט, אך רצון זה הגיע לפרשת דרכים מקום בו איכות התנורים לא עמדה בציפיותיה של התובעת . ציפוי האמייל בעייתי ואילו הצפוי בצבע שחור אינו מסחרי לטענת מר רוזנצוויג. לפיכך, הוסכם בין הצדדים, כי על התובעת להודיע למר רוזנצוויג האם יש בדעתה להמשיך בייצור תנורי השבת, אם לאו, לנוכח התקלות שבייצורם.
התובעת מצידה אמנם מסרה הודעה מתאימה למר רוזנצוויג, אלא שהודעתה זו, למרות היותה מסוכמת כאמור, לא היתה מקובלת על מר רוזנצוויג שסבר שניתן לפתור את הבעיות. יחד עם זאת, הבעיות היו ונותרו בעיות האמייל ולמרות זא ת היה מוכן מר רוזנצוויג להמשיך בייצור תנורי האמייל כחלק מתנורי השבת, אלא שהתובעת כאמור לא היתה מוכנה לכך.

ניתן לראות זאת גם בהודעתה של התובעת לבעלים האיטלקי (נספח 49 לתצהיר ג'ם) שנשלח מתל אביב בתאריך 20-21.8.07 ומציין בסעיף 3 שלו בתרגום חופשי כך:
"3. פיצויים בגין הפסדים בהתייחס לפרויקט כיסוי מחמם
(זה היה פרויקט משותף שלנו עם טלל. קראנו לו כיסוי דתי. הרעיון הוא למקם אלמנט מחמם בכוח נמוך על הכיסוי על מנת שישמור מזון חם במהלך היום שכן זה אסור למגע אש. תפקודית זה עבד אך לא יכולנו למנוע פיצוצים באמייל שעליו).
הוזכר על ידי מר יוסי שהוא הוציא כ- 170,000$ עבור הפטנט והפרסום של פרויקט הכיסוי המחמם ועתה כשדורוק החליטה לייצר את הדגמים הללו, מה עליו לעשות?
הוסבר שגם דורוק הוציאה הרבה כסף לפרויקט זה ועבדה קשה אך לבסוף, מאחר והתוצאות היו מאד לא חיוביות, דורוק החליטה לא להמשיך ולייצר הכיסוי המחמם ואינפורמציה זו נמסרה לטלל גם קודם לכן".

54. אמרו אם כן מעתה, כי פרויקט תנורי השבת היה משותף מתחילתו. במסגרתו יו צרו כ-1,500 יחידות ששווקו בישראל. תקלות חוזרות ונשנות במיוחד באמייל הביאו לפגמים בכ-1/3 מהתנורים ללא אפשרות למתן פתרונות ע"י התובעת לפיכך הופסק הייצור .
אפילו לא תאמר שהיתה הסכמה ברורה בכל הקשור עם הפסקת הייצור, לא סביר בעיני שיצרנית תנורים כלשהי תהא מוכנה לחזור לפס הייצור לייצור תנורים שהינם פגומים ב-33% מהם רק מכיוון שהלקוח עומד על כך. ניסיון קודם יש לצדדים עם פגמים בתנורים אחרים בשיעורים שלטענת התובעים שכנגד הם גבוהים. לפיכך אין כל סיבה להמש יך בייצור התנורים ע"י התובעת דווקא. נכון עשתה התובעת כאשר הפנתה את מר רוזנצוייג ליצרנים אחרים למימוש הפטנט, אולי הם יצליחו טוב יותר ממנה .
לא מיותר לציין, כי לא מצאתי בראיות כל קשר לרכישת התובעת ע"י קנדי כבסיס להפסקת הפרויקט המשותף. האמנתי לג'ם כי הסיבה האמתית להפסקת הפרויקט היתה הבעיה הטכנית ממנה סבל תנור השבת וחוסר האפשרות לפתור בעיה זו לאחר שהתובעת הוציאה סכום לא מבוטל של כ-100,000$ בהכנת הפלטות לייצורו, סכום שירד כאמור לטמיון. מעבר לכך, ברור לי כי פוטנציאל הייצור הרב שהיה לתנור זה, לאור חוו"ד ד"ר קרייזברג, היה אמור דווקא להניע את התובעת ליצרו לולא נכשל ה ייצור כאמור, ולכן סברתי כי ההפסקה בייצור נבעה כולה בשל הכשל הטכני שבייצורו ומעל לכל , כשל שהיה גם מוכר היטב למר רוזנצוויג.

55. בכך לכאורה היה די, שכן בהעדר הסכם להמשך ייצור תנורי השבת, שמתבטל כאמור בהסכמה, אין גם מקום לחוו"ד של פרופ' קרייזברג. יחד עם זאת ולשם השלמת התמונה אציין, כי חווה"ד ניתנה בעולם תאורטי במהותו ותוך התעלמות מהבעיות המשפטיות הנובעות ממערכת היחסים החוזית שבין הצדדים כמו גם מבעיותיו הטכניות של תנור השבת כפי שעלתה במהלך הדיון ולא אוסיף .

המסקנה המתבקשת עתה, הינה כי יש לדחות את התביעה שכנגד בכל הקשור עם נזקי הפסקת ייצור תנור השבת. בכך גם נדחית התביעה כנגד ג'מאל דרוגלו.

חיובם של הנתבעים 2 -3 בחובות טלל
56. טענה התובעת כי גם על הנתבעים 2 ו-3 לשאת בתשלום חובותיה של הנתבעת. כבר עתה אציין כי לא קיבלתי את עמדת התובעת בכל הקשור עם נתבעים אלה ואסביר.

57. אין חולק, כי שאוב לורנץ לא ביצעה כל הזמנה מהתובעת באופן ישיר ואף לא הביעה את הסכמתה באופן מפורש, לשאת בשמה של טלל בחובותיה כלפי התובעת באופן שאף יחייבה ישירות בתשלום כאמור בהיבט החוזי של המילה . כיצד אם כן ניתן לחייבה בחובותיה של טלל?

התובעת למדה על מחויבותה של שאוב לורנץ לשאת בחובות טלל מאופן התנהלותה, המביע לטעמה את היותה של זו הרוכשת בפועל למרות שלא שילמה מעולם על הזמנות אלה והכל בשל המצג אותו הציג מר רוזנצוויג, מנהלן של שתי החברות, לפיו שאוב לורנץ היא זו שמייבאת את התנורים בפועל .

מעבר לכך טענה התובעת, כי בין השנים 2004-2005 העבירה שאוב לורנץ לתובעת מדבקות בשפה העבר ית שהיה על התובעת להצמיד אל התנורים שייצרה עבור השוק הישראלי. על המדבקות צוין שמה של שאוב לורנץ כיבואן (ס' 10 לתצהיר ג'ם) . מעבר לכך, מר רוזנצוויג העיד ביחס למדבקות אלה שהצרכן יודע להגיע לשאוב לורנץ ולא מעניינת אותו טלל (עמ' 89 שורה 18) . מר רוזנצוויג ביקש אף הוא להציג לצרכן בישראל את שאוב לורנץ כיבואן (עמ' 89 מול 20).
מעבר לאלה, מר רו זנצוויג העיד שתעודת האחריות לתנורים ניתנת ע"י שאוב לורנץ (עמ' 91 מול 2-3), המחסן שבו אוחסנו התנורים שייך לשאוב לורנץ ולא לטלל והתנורים אף הגיעו ישירות לשם (עמ' 93 מול 13-14). טלל ושאוב לורנץ רשומות תחת אותה כתובת, שתי הן מנהלות את עסקיהן מאותו מקום, ומאותו משרד, לשתי החברות אותה מזכירה ואותו רואה חשבון, לשתי הן אותם עובדים משותפים אם כי ישנם גם עובדים שאינם משותפים כמו אנשי המכירות או הטכנאים (עמ' 85 מול 7-11). מר רוזנצוויג הדגיש, כי טלל לא מכרה דבר לצרכן (שם). מעבר לכך, מרכזיית הטלפונים משרתת את שתי החברות (אותו מס' טלפון) החברות שייכות שתיהם למר רוזנצייג כחברה משפחתית והוא משמש כדירקטור יחיד בשתיהן. עוד מודה מר רוזנצוייג כי מדובר בשתי חברות אחיות כאשר טלל הפסיקה לעבוד מ ול צרכנים עוד בשנת 2002. בכך, כך טענה התובעת, פעל מר רוזנצוויג לטשטש כל גבול בין שתי החברות והן פועלות למעשה במשולב ולכן אחראיות יחד ולחוד כלפי התובעת.

58. אלא שבכך לטעמי לא די על מנת להציג בפני התובעת מצג ולפיו שאוב לורנץ הינה הרוכשת בפועל או שהינה מסתתרת מאחורי טלל שכן בין טלל לשאוב לורנץ מתנהלת מערכת יחסים עסקי ת. טלל מוציאה לה חשבוניות וקבלות, טלל רושמת לעצמה רווח על מכירותיה לשאוב לורנץ שתיהן מנהלות הנהלת חשבונות נפרדת אפילו שהינה מבוצעת מאותו המקום. מעבר לכך, מעבר למכירת תנורי התובעת בישראל, שאוב לורנץ עוסקת ב מכירת מוצרים נוספים שאינם תנורי התובעת, ויש בכך כדי להצביע על שמירת הפרדה ברורה בין טלל לשאוב לורנץ.
מעבר לאלה, גם התובעת עצמה טרחה לכל אורך הדרך להתכתב דווקא עם טלל באופן מודע. מבחינתה טלל הינה הגוף מולו הינה מתקשרת (ר' לדוגמא נספחי החשבוניות ששלחה התובעת לטלל והמתייחסים לטלל בלבד), בכך יש כדי להצביע על הפרדה ברורה הנשמרת בין החברות כאשר מר רוזנצוויג דואג כי הפרדה ברורה שכזו תישמר בין טלל ושאוב לורנץ כמו גם במערכת היחסים למול התובעת וכאשר מבחינתי אין בהזמנת מדבקות של שאוב לורנץ על התנורים על מנת לזהותם כמוצר המיובא ע"י שאוב לורנץ וכן מתן אחריות ע"י שאוב לורנץ לתנורים כדי להפוך את זאוב לורנץ לרוכשת .
אודה, כי העובדה ולפיה שתי החברות מתנהלות מאותו מקום, ע"י חלק מאותם עובדים ומשתמשת באותם אמצעים כמו מחסנים יוצרת טשטוש מסוים בין שתיהן כלפי חוץ, אך לא כך בהכרח כלפי פנים וההתנהלות עצמאית של שתיהן תוכיח. מכל מקום טענה כי חברה אחת חוסה תחת רעותה במגמה להסתיר את החברה הרוכשת על מנת להונות את הספק הינה טענה קשה המצדיקה לכן ראיות בעלות משקל סגולי רב יותר, אם כי לא כאלה המשנות את "מאזן ההסתברויות" , ולא יכולתי להיווכח מחומר הראיות כי כך הם אמנם פני הדברים.

החשש במקרים כגון דא הינו שאדם מקים לעצמו מספר חברות יוצר הפרדה בניהן באופן מלאכותי ומביא לחדלות פירעון של אחת מהן או יותר על חשבון נושיה במגמה שהאחת תסתתר מאחורי חברתה. אפשרות טכנית כזו קיימת בנסיבות שהרי טלל עסקה ביבוא ומיד העבירה את התנורים לשאוב לורנץ. למעט רווח מסוים מהמכירה לא נותר בידה דבר. מכאן, שככל שטלל תבקש להפסיק את התשלומים כפי שבוצע בנסיבות דנא היא תוכל להימלט מפני התובעת בהיותה קליפה ריקה. חשש זה לא נעלם מעיני, אלא שטלל עושה כן לפחות 5 שנים קודם להיווצרות המשבר האחרון שהוליד את התביעה וכאשר מערכת היחסים שבין הצדדים בתקופת מר סורל הינה טובה ביותר שאף לא עלתה על הכתב למרות שיעור עסקאות במיליוני דולרים רבים לאורך השנים, מה שלא מעיד על מגמת הברחה או כוונה לפגוע בתובעת.
מכל מקום מעיד מר ג'ם מטעם התובעת ברחל ביתך הקטנה כי ככל ששאוב לורנץ שילמה לטלל על התנורים, אין לתובעת מה לתבוע אותה, וכלשונו ביחס לנסיבות אלה: " נכון שאם טלל קיבלה את הכסף אין לי תלונה לגבי שאוב לורנץ" וכן "שאוב לורנץ לא צריכה לשלם לדורוק" (עמ' 58 מול 22-25)
לפיכך לא ראיתי בשאוב לורנץ מי שאמורה לשאת בעלויות התנורים במקום טלל ו/או ביחד עימה.

חבות אישית למר רוזנצוויג
59. בכל הקשור עם היותו של מר רוזנצוויג חב באופן אישי כלפי התובעת, גם כאן התקשיתי לקבוע כי כך הם אמנם פני הדברים.

תחילה אציין, כי ככלל, נושא משרה בחברה, הפועל כשלוח או כאורגן שלה, אינו חב באחריות אישית לחובות החברה. יחד עם זאת ייתכנו מצבים בהם נושא המשרה עשוי לחוב באופן אישי כלפי צדדים שלישיים. הטלת אחריות אישית על נושא משרה שונה מ"הרמת מסך" ההתאגדות, שכן מהותה של הרמת המסך הינה התעלמות ממסך ההתאגדות וייחוס חובת החברה לבעלי מניותיה. לעומת זאת הטלת אחריות אישית על אורגן שומרת על עקרון האישיות הנפרדת של החברה, ומבוססת על אחריות אישית של האורגן (ראה א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת מסך", עיוני משפט יז, 197, 214 ; א' חביב-סגל, דיני חברות (תשס"ז-2007) 281 ואילך )).

אחריותו האישית של האורגן עשויה לצמוח מכוח אחריותו בנזיקין. בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661, 698, קבע כב' הנשיא שמגר:

"הנושה החוזי הוא נושה רצוני. אין אדם נכפה, בדרך כלל, להתקשרות חוזית עם חברה. האחריות הנזיקית נכפית על המזיק הר כגיגית. היא איננה מבוססת על פעולה רצונית של הניזוק. הנושה הנזיקי איננו נושה רצוני. הוא מוצא עצמו מול חברה. הנושה החוזי של החברה יכול לבחור בין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה בלבד לבין מסלול של התקשרות חוזית עם החברה ובעלי השליטה בה. התנאת התקשרות עם החברה בחיוב אישי של מנהליה – חיוב עיקרי או משני (בטוחה קניינית או אישית – ערבות) -פירושה העברת נטל סיכון לחדלות פירעון החברה מהנושה אל בעלי השליטה (או נושאי המשרה, האורגנים של החברה או כל אדם אחר). הנושה החוזי רשאי לבור לעצמו – התקשרות עם החברה בלבד או התקשרות עם החברה ועם בעלי השליטה (או כל גוף אחר בחברה). מסתבר, כי התקשרות עם החברה בלבד תתומחר במחיר ההתקשרות ("פרמיה" בעבור סיכון חדלות הפירעון; להצגת התיזה, א' פרוקצ'יה, במאמרו "מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 167, 178-184). שונים הם פני הדברים ביצירת הקשר הנזיקי. קשר זה אינו רצוני. הנושה אינו רשאי לבור לעצמו מסלול של קשר עם החברה בלבד או מסלול של קשר עם החברה וגופים נוספים בה. נושה רצוני-חוזי אשר התקשר עם החברה בלבד אינו יכול לשטוח את טרונייתו כי החברה חדלת פירעון (להוציא, מקרים נדירים דוגמת תרמית). לעומת זאת, הנושה הנזיקי אינו צריך להיפגע מעצם העובדה כי חברה ביצעה את העוולה כלפיו. ודוק: אין בכך הצדקה להרמת מסך. יש בכך הצדקה לנקיטת הדרך המתונה של הטלת אחריות אישית על מנהלים, אם הם עצמם – אישית – קיימו את יסודות האחריות בנזיקין".

כך גם תוטל אחריות אישית על אורגן שניהל עם צד שלישי משא ומתן בחוסר תום לב, גם אם האורגן עצמו לא היה צד להסכם (ע"א 230/80 פנידר חברה להשקעות ופיתוח בע"מ נ' קסטרו, פ"ד לה(2) 713, 723 (1981) , וד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות ובניין נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673(1983)).

60. הטלת אחריות אישית בשל עוולה מחייבת הוכחת כל יסודות העוולה ביחס לאורגן, ואין די בקביעת מעמדו בחברה ובקביעת האחריות של החברה עצמה (ע"א 407/89 הנ"ל וכן ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים, פ"ד נח(2) 36,( 2003) פסקה 9 ובהמשך לה בה קובעת כב' הש' חיות כך:
"מי אשר מבקש להטיל אחריות אישית על בעל תפקיד בתאגיד, נדרש להצביע על עילה ספציפית נגדו ולהניח תשתית ראייתית שעולה ממנה כי בעל התפקיד קיים את יסודותיה. שאם לא יעשה כן, יוכל אולי להיפרע מן התאגיד, אך לא מבעלי התפקיד בו (ראו עוד ע"א 391/87 אולן בע"מ נ' מתפרת העמק ברוך ובניו בע"מ [8]) ").

ור' לאחרונה פס"ד של כב' הש' חיות בע"א 6507/11 מבעלי בניה לוקי בע"מ נ' עיט חברה לשרותים בע"מ (11.3.2014).

61. בנסיבות המקרה דנא, לא מוכיחה התובעת שמר רוזנצוויג עוול כלפיה באופן אישי. כך, לא יכולתי להתרשם כי מר רוזנצוויג בעת ביצוע הזמנת תנורים נמנע מלשלם עליהם בכוונת מכוון או ב עצימת עיניים או ברשלנות. יכולתי להתרשם כי מר רוזנצוויג היה מעוניין להמשיך בקשרים המסחריים עם התובעת בהגעה להסדר כפי שהיה בשנים שעברו על דרך המשך ההתנהלות השוטפת ומציאת פתרונות בדרך של הנחות על הזמנות עתידיות, הנחת מחזור, פיצוי באמצעות חלקי חילוף שלא בתמורה וכיוצא באלה. במיוחד כך לאור העובדה שממכתביו של מר רוזנצוויג לתובעת עולה שרצה עד מאוד להמשיך הפעילות ה משותפת שבין הצדדים במיוחד בכל הקשור עם תנורי השבת. מכאן שלא יכולתי להתרשם כי ביקש לפגוע בתובעת על דרך של הזמנת תנורים ללא רצון כלל לשלם עליהם.
מכאן, ובאותה נשימה ,לא מצאתי כי מר רוזנצוויג התנהל בחוסר תום לב כלפי התובעת בעת ניהול המו"מ לרכישת תנורים נוספים שהגיעו לטלל ב-2007. מכאן גם שאין מקום לחיובו האישי בשל התנהלות שאינה ראויה מצדו.

62. בכל הקשור עם הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות החברה לבעל המניות שלה , לא מצאתי בנסיבות מקום להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את מר רוזנצוויג כבעל מניותיה של טלל בחובותיה שלה.
סעיף 6(א)(1) לחוק החברות,תשנ"ט-1999 קובע:

" 6. (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם
מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם
השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של
החברה;
(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי
סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו
ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת
החברה לפרוע את חובותיה."

במילים אחרות ולענייננו, הרמת המסך תתבצע מקום בו צודק ונכון לע שות כן בנסיבות בהן מר רוזנצוויג פעל להונות או לקפח את התובעת, התנאי האפשרי השני אינו חל לטעמי בנסיבות.
הרמת מסך נעשית בנסיבות קיצוניות בלבד כאשר ישנה מגמה של שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של חברה (ר' לדוג' ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5)353(1992)).
התייחסות לכך גם נמצאה בעדותו של ג'ם המציין כי מר רונזצוויג לא התחייב אישית לשלם (עמ' 57 מול 23-24), ולמעשה הינו נתבע רק מחמת היותו בעליה היחידים של טלל (ר' עדותו עמ' 57 מול 22), כשמובן שמדובר בעד יחיד של התובעת לעניין זה, ויתכן כי היו אחרים שיכלו לשפוך אור רב יותר על סוגיית הרמת המסך כמו מר סורל או ג'מאל כאשר ידועה ההלכה לעניין זה של צד הנמנע מהעדת עד רלוונטי.
מאחר ולא מצאתי כי מר רוזנצוויג פעל במהלך עסקיו עם התובעת באופן שיש בו כדי להונות או לקפח את התובעת מקום בו סבר כי זו הסבה לו נזקים העולים על נזקי התובעת, כי אז אין זה נכון וצודק להרים המסך בעניינו.

המסקנה המתבקשת הינה, כי אין מקום לחייב הנתבעים 2 ו-3 בחו בות טלל לתובעת.

סוף דבר
63. התביעה העיקרית כנגד טלל מתקבלת היא תישא בנזקי התובעים בסך של 863,531$ (943,880$ בניכוי הסכומים בשל ליקויים בתנורים, וסכומים נוספים המוסכמים בניכוי בסך 80,349$). סכום זה ישולם כפי ערכו בשקלים נכון ל-10.7.2007 (שער דולר של 4.23 ₪ לדולר) בעקבות הסכמה עקרונית של הצדדים לתשלום שוטף + 60. סה"כ עומד הסכום על 3,652,736 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מאותה העת ועד ליום מתן פסה"ד הינו עומד על 5,017,115 ₪. מאחר והתובענה הוגשה על סכום של 3,886,325 ₪, צירוף הפרשי הצמדה וריבית לסכום זה להיום מעמיד את הסכום לתשלום על הסך של 4,936,102 ₪ שהוא יהא הסכום לתשלום.

התובעים יחלקו בינם לבין עצמם את הסכומים שיתקבלו מטלל כפי המוסכם בניהם.

64. בנוסף תישא טלל באגרת המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הוצאתה ועד למועד התשלום בפועל.
עוד תישא טלל בהוצאות המשפט ושכ"ט עוה"ד בסכום כולל של 300,000 ₪.

65. משנדחתה התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3, מחד, והתביעה שכנגד נדחתה אף היא מאידך, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בשני אלה.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון בתוך 45 ימים מיום קבלת עותק פסה"ד.

המזכירות תישלח עותק פסה"ד בדואר לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014 בהעדר הצדדים.