הדפסה

TESFAMARIAM ואח' נ' בצלאל קריה לבניין ותשתיות בע"מ ואח'

15 נובמבר 2015

לפני:

כב' השופט אורן שגב

התובעים
1. HABTESELASF TESFAMARIAM
דרכון אריתריאי מס' 4628136232
2. DEBESAY TEKLE
דרכון אריתריאי מס' 462898771
3. GEREMICAEL ISHAQ
דרכון אריתריאי מס' 4628129803
4. ISMAIL YAHYA MOHAMAD ISHAG
דרכון סודני מס' 00338131P
5. MOHAMAD ADAM ISMEL
דרכון סודני מס' 00340560P
ע"י ב"כ עוה"ד אפרת מור מילמן
-
הנתבעים
1. בצלאל קריה לבניין ותשתיות בע"מ
ח.פ. 514450592
2. נירן אוהד חי גד ת.ז. XXXXXX767

פסק דין

בפניי תביעתם של התובעים לקבלת שכר עבודה, שלטענתם לא שולם להם.

העובדות הצריכות לעניין
לטענת התובעים, הם עבדו בנתבעת 1 (להלן – " החברה") מיום 20.03.12 ועד ליום 11.04.12 כפועלי בניין וסרו למרותו של מנהל בשם איציק, אשר התחייב בפניהם כי יקבלו שכר עבודה.
שעות עבודתם נרשמו על גבי טפסים של הנתבעת (נספחים 1-4 לכתב התביעה). לטענתם, הם לא הוחתמו על כרטיסי עבודה, לא ניתנה להם הודעה בנוגע לזהות מעסיקם, והכל בניגוד לדין.
לפיכך, תבעו הם, בין היתר, כי בית הדין יורה על הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין הנתבע 2, שבהתאם לתמצית הרישום מרשם החברות, רשום כבעלים וכדירקטור היחיד בחברה. התובעים הדגישו כי אינם מכירים אותו באופן אישי.
בהסתמך על דוחות השעות, תבעו התובעים את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הלנת שכר :
התובע מס' 1 – 4,800 ₪;
התובע מס' 2 – 8,385 ₪;
התובע מס' 3 – 8,227 ₪;
התובע מס' 4 – 4,815 ₪;
התובע מס' 5 – 3,885 ₪.
בכתב ההגנה, טענו הנתבעים כי הנתבע 2 אינו מכיר את התובעים ולא העסיק אותם מעולם. עוד נטען, כי בבירור שערך הנתבע 2 עם אביו, נירן יצחק, הסתבר לו כי החברה העסיקה אותם וקיבלו תשלומים שוטפים במהלך עבודתם, למעט "חוב לא גדול", אותו לא קיבלו בשל הימנעותם לחתום על הסכומים שקיבלו (סעיף 2 לכתב ההגנה).
עוד טענו כי הם מוכנים "להגיע להבנות והסכמות על גובה הסכום שנותר ואופן התשלום, אך זאת רק לאחר בירור החוב המדויק בלבד" (סעיף 6 לכתב ההגנה).
בדיון מקדמי שהתקיים בפניי ביום 29.12.14, טען מר יצחק נירן, אביו של הנתבע 2, כי בעקבות מבצע צוק איתן, מצבו של בנו אינו מאפשר לו להגיע לבית הדין והצהיר כי הוא מכיר את התובעים. עוד טען כי החברה אינה פעילה.
במהלך הדיון הציג מר נירן הזמנה/הצעת מחיר שבתחתיתה מצוין כי ביום 09.03.12 שולם סכום של 2,000 ₪ לתובע 1 (עמ' 3 לפרוטוקול מול שורה 9). התובע 2 שנכח באולם הצהיר בפני בית הדין, לאחר שהוזהר כחוק, כי לא קיבל כל סכום כסף בגין עבודתו וכך גם חבריו .
בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 13.07.15, שב מר נירן יצחק וטען כי שילם לתובעים סכומי כסף שונים במזומן. כשנשאל מה הסכום שלשיטתו הוא נותר חייב להם השיב: "לשאלת בית הדין, לא ערכתי כרגע חישוב מדויק אני מעריך שמדובר בכ- 5,000 ₪." (עמ' 4 לפרוטוקול מול שורה 17).
בחקירותיהם העידו התובעים כי לא קיבלו כל תשלום בגין עבודתם. מנגד, מר נירן העיד בחקירתו הנגדית כי שילם במזומן אך לא הציג כל אסמכתא בכתב לכך. מר נירן שב וטען כי רישומים שונים שערך בכתב ידו על גבי דוחות הנוכחות מעידים כי שילם לתובעים חלק מהסכומים המגיעים להם.

דיון והכרעה
לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות בתיק, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל במלואה, וכי במקרה דנן, מתקיימות הנסיבות להורות על הרמת מסך ההתאגדות בין החברה לבין הנתבע 2. ואלו הם טעמיי.
בפסק דין מקיף שיצא מלפני בית הדין הארצי לעבודה ביום 04.12.14, סקר כב' השופט רבינוביץ את העקרונות המנחים בדוקטרינת הרמת המסך בכלל, ובעולם דיני העבודה בפרט (ע"ע 3903-0511 פאולינה איפראימוב ו- 3 אח' נ' ר-צ פלס טבע"מ ו- 2 אח'). נביא להלן את עיקרי ההלכה:
עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד, הוא כלל יסוד בדיני החברות ולפיו "חברה היא תאגיד הנפרד מבעל מניותיו, מנהליו ועובדיו, לכל דבר ועניין" (ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין - ערב חדש עתונות - אילת בע"מ, מיום 17.12.02, להלן - פרשת זילברשטיין).
לצד עקרון זה, התפתחה תחילה בפסיקה ולאחר מכן עוגנה בחוק, הדוקטרינה של הרמת מסך ההתאגדות, המאפשרת לבית המשפט להתעלם מן ההפרדה שבין בעלי המניות לבין התאגיד, וליצור, במקרים חריגים וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, יריבות ישירה בין נושי התאגיד לבין בעלי מניותיו (ע"א 4606/90 מוברמן נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו(5) 353, 361-362, להלן – פרשת מוברמן).
בהוראת סעיף 6 ל חוק החברות, תשנ"ט-1999, נקבעו המקרים בהם רשאי בית המשפט להרים את מסך ההתאגדות, באופן שנקבע כי הרמת מסך תיעשה במקרים שבהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם או לקפח נושה, או במקרים בהם נעשה מעשה שפוגע בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר ביחס ליכולתה לפרוע את חובותיה. עוד נקבע כי במסגרת השיקולים אם להרים את מסך ההתאגדות, על בית המשפט ליתן דעתו בין היתר, לשאלה האם יכולה החברה לפרוע את חובותיה.
בתחום משפט העבודה, ניתן מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה.
בפסק הדין בעניין ע"ע 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - ישראל שיינפלד (16.2.2012), נקבע כי מקרה של חוסר תום לב מובהק בא לידי ביטוי בהקמת חברות סדרתית.
עוד נקבע כי במקרה בו מוכחת התנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה קמה הצדקה להרמת מסך ההתאגדות.
האפשרות שניתנת לבית המשפט לבצע הרמת המסך, נובעת מעיקרון העל של תום לב. מעצם החובה לנהוג בתום לב ובהגינות, נדרש כי האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד לא תוכל לשמש ככסות לנהוג בדרך שאיננה תמת לב.
במשפט העברי מעוגן עיקרון תום הלב, במשפט שיש בו סיכום של התורה כולה על רגל אחת והוא "ואהבתך לרעך כמוך". מכוח עקרון זה המציב את הנורמה 'שמה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך', מושתתת חובת תום הלב על פני כלל העיסוקים של החברה האנושית, ובהפרתה של חובה זו יש את האפשרות הניתנת לבתי המשפט לסכל זאת, באמצעות הכלי של הרמת המסך.

ומן הכלל את הפרט
לאחר ששבתי ובחנ תי את חומר הראיות שהוצג בפני י, הגעתי למסקנה, כי התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם ולכן דין בקשתם להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעים לבין עצמם – להתקבל.
אין חולק כי הנתבע 2 הנו בעל המניות היחיד בחברה ומשמש, כך על פי הרישום כדירקטור. עוד אין חולק, כי בפועל, לא היתה לו כל מעורבות בהסקתם של התובעים ואביו, מר יצחק נירן, הוא זה שלמעשה היה המוציא והמביא בחברה וזה שעשה בה שימוש, לרבות העסקת התובעים.
בנסיבות המקרה דנן, טענתם של התובעים כי לא שולם להם שכר עבודה, לא נסתרה, שכן הנתבעים לא הציגו כל הגנה של ממש. הטענה כי שולמו סכומים מסוימים במזומן, הנה טענה מסוג 'הודאה והדחה' שעל הטוען אותה להוכיחה. כזאת לא נעשה במקרה דנן.
מר נירן לא הביא כל ראיה לכך ששילם במזומן ואף לא ידע להסביר כמה כסף, לשיטתו, הוא נותר חייב לכל אחד מהתובעים.
זאת ועוד. ברי, כי לנתבע 2 עצמו לא היו יד ורגל בהעסקתם של התובעים ובקיפוח זכותם האלמנטרית לקבל שכר עבודה, ואולם, הואיל והוא אדם בוגר, אשר איפשר לאביו לעשות בחברה כבתוך שלו, אין מנוס מלהטיל עליו את האחריות למעשיה ומחדליה של הנתבעת, שנעשו בניצוחו של אביו.
לאור כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה, כי התקיימו הנסיבות המצדיקות הרמת מסך כנגד הנתבע 2, וכך אני מורה.
לאור העובדה שטענותיהם של התובעים לא נסתרו, הנני פוסק להם את מלוא הסכומים שנתבעו על ידם כדלקמן:

התובע מס' 1 – 4,800 ₪;
התובע מס' 2 – 8,385 ₪;
התובע מס' 3 – 8,227 ₪;
התובע מס' 4 – 4,815 ₪;
התובע מס' 5 – 3,885 ₪.

לכל אחד מהסכומים הנ"ל יתווסף סכום של 1,000 ₪ (סה"כ 5,000 ₪) בגין פיצויי הלנת שכר, וזאת משום שלא מצאתי כל צידוק לאי תשלום שכר עבודתם.

סיכומו של דבר
התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 מתקבלת במלואה.
הנתבעים (ביחד ולחוד) ישלמו לכל אחד מהתובעים את הסכומים שנפסקו לטובתו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
בנוסף לאמור לעיל, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לכל אחד מהתובעים סך של 500 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (סה"כ 2,500 ₪).

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ו, (15 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .