הדפסה

STOKKE AS נ' רשם הפטנטים

תיק עש"א 59175.12.12

לפני: כבוד השופט הבכיר גדעון גינת

המערערת: STOKKE AS
נ ג ד
המשיב: רשם הפטנטים, המדגמים וסימני המסחר

ערעור מיום 30.12.12 על החלטה מיום 29.11.12 של רשם סימני המסחר (הרשם אסא קלינג) ב-בקשה לרישום סימן מסחר מספר 170443

בא-כוח המערערת - עו"ד ד"ר שלמה כהן
באת-כוח המשיב - עו"ד גב' ג' אריאל קצ'קו, פמת"א אזרחי

פסק דין

א. רקע ההליך
1. ערעור על החלטת רשם סימני המסחר מיום 29.11.12, שבה נדחתה בקשה לרישום סימן מסחר מס' 170,443, שהינו סימן מסחר תלת מימדי בדמות כסא מתכוונן. הרשם המלומד קבע, כי סימן המסחר שרישומו מבוקש אינו עומד בתנאים לרישום סימן מסחר תלת מימדי: הכסא הוא מוצר בעל אופי פונקציונאלי ואסתטי ממשי, ומכל מקום, המערערת לא הוכיחה, כי היא עושה שימוש בכיסא כבסימן המסחר שלה, ולא הוכיחה כי הכיסא רכש אופי מבחין בישראל. המערערת סבורה, כי קביעות אלה של הרשם שגויות.

2. המערערת הינה יצרנית רהיטים גדולה ועתירת מוניטין, שמקום מושבה בנורבגיה. מוצריה נמכרים זה עשרות שנים ברחבי העולם, ואף בישראל (סעיפים 3-4 ו- 17 לתצהיר מיום 8.3.06, של Herleif Ulstein, יועצה המשפטי של המערערת, שצורף כנספח יד להודעת הערעור). הכסא אשר את דמותו מבקשת המערערת לרשום כסימן מסחר עוצב על ידי מעצב ידוע בשנת 1972, והוא מיוצר על ידי המערערת משנת 1973. במהלך השנים נמכרו על ידי המערערת כ-5 מיליון כסאות מדגם זה (סעיפים 5 ו-14 לתצהיר אולסטיין). מדובר בכיסא מתכוונן, שניתן להעלות ולהוריד את גובה המושב שלו, המיועד לשימושם של ילדים. להלן תצלום הכסא שהוצג לבית המשפט במועד שמיעת הערעור:

3. ביום 22.2.04 הגישה המערערת בקשה לרישום סימן דמות הכסא בסיווג 20: "רהיטים, לרבות כסאות וכסאות ילדים...". לאחר שהבקשה נבחנה על ידי מחלקת סימני המסחר של הרשם ונדחתה, ביקשה המערערת להשמיע טענותיה בפני הרשם. ביום 18.1.10 התקיים דיון בפני הפוסק הרוחני נח שלו שלומוביץ. בתום הדיון ניתנה למערערת אפשרות להשלים הגשת "חומרים", אך ביום 22.6.11, לאחר שהמערערת ביקשה וקיבלה מספר ארכות, הודיעה המערערת, כי אין ברצונה להגיש חומר משלים, וכי היא מבקשת שההחלטה תינתן על בסיס החומר המצוי בתיק. מכיוון שההודעה ניתנה לאחר פרישתו של הפוסק הרוחני, ניתנה ההחלטה על ידי כבוד הרשם, בהתאם לתקנה 73א לתקנות סימני מסחר, 1940.

4. בהחלטתו סקר כב' הרשם את ההלכה בנוגע לרישום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר, כפי שנקבעה בע"א 11487/03 August Storck KG נ' אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ (23.3.08) (להלן: " עניין טופיפי"). לדבריו, באותו עניין נקבע כי סימן מסחר כאמור יהיה כשיר לרישום בתנאי שמוכח כי רכש אופי מבחין, וכי צורת המוצר אינה ממלאת תפקיד פונקציונלי או אסתטי (מעבר לתפקיד זניח). הרשם בחן את הבקשה שלפניו לאורם של עקרונות אלה והגיע למסקנה כי "צורת הכסא במקרה שלפני ממלאת תפקיד פונקציונאלי בצורה ברורה וודאי שמעבר לתפקיד זניח" (עמ' 6 להחלטתו). עוד מצא הרשם כי המערערת לא הוכיחה שסימן דמות הכסא רכש אופי מבחין, בפרט לא בישראל.

הרשם התייחס לטענת המערערת, לפיה המבחן שצריך להדריך ברישום סימן מסוג זה הוא "מבחן התחליפיות", דהיינו, האם קיימות דרכים אחרות להשיג את תפקידו הפונקציונאלי של המוצר. לאחר שבחן את הראיות שהציגה המערערת, דחה הרשם את טענתה לפיה ניתן להשיג את המטרה הפונקציונאלית של הכסא, גם בצורות שונות. לפיכך, הגיע הרשם למסקנה כי "... עיצובו של הכסא הוכתב על ידי עקרונות פונקציונאליים" וכי: "הענקת זכויות בלעדיות לגבי הכיוונון הפונקציונאלי של כיסא מסוג זה, עלולה להגביל למעשה את התחרות בשוק הכסאות הגבוהים המתכווננים" (עמ' 7 להחלטה).

הרשם מצא, כי הדגש ששמה המערערת עצמה בעיצובו הייחודי של הכסא, והעובדה שהכסא הוצג במוזיאונים ובתערוכות וזכה בפרסי עיצוב, מלמדים כי עיצובו של הכסא ממלא גם תפקיד אסתטי. לפיכך, קבע הרשם כי: "... הכסא הוא בגדר מוצר בעל אופי פונקציונאלי ואסתטי ממשי לגביו לא מתקיימים המבחנים אשר נקבעו בעניין טופיפי" (עמ' 8 סע' 28 להחלטה).

אף שדי היה במסקנה זו של הרשם כדי לסתום את הגולל על הבקשה לרישום דמות הכסא כסימן מסחר, הוסיף הרשם ובדק גם את התנאי השני שנקבע בעניין טופיפי, דהיינו, האם הוכח כי המערערת עושה בדמות הכסא שימוש כבסימן מסחר, והאם הוכח קיומו של אופי מבחין נרכש לדמות הכסא. הרשם קבע, כי אין די בראיות שהציגה המערערת כדי לבסס את טענתה שהיא עושה בסימן דמות הכסא שימוש כבסימן מסחר, וזאת בעיקר משום שבצילומים שהוגשו, דמות הכסא לרוב אינה מופיעה לבדה, אלא לצד סימן מסחר אחר של המערערת, ובחלק מן המקרים לא הופיעה דמות הכסא כלל.

בהחלטה צויין, כי המערערת כלל לא הוכיחה שימוש בסימן בישראל, וכל שהציגה לעניין זה היה מודעת פרסומת אחת בעברית, בה לא נעשה שימוש בדמות הכסא כבסימן מסחר, והכסא הוצג לצד כסאות אחרים מתוצרת המערערת, מבלי שהוענקה לו כל תשומת לב מיוחדת (עמ' 8 להחלטת הרשם).

נוכח כל האמור לעיל, דחה, איפוא, הרשם את בקשת הרישום.

5. בהודעת הערעור טענה המערערת, כי בניגוד להחלטת הרשם, סימן דמות הכסא איננו פונקציונלי או אסתטי. המערערת מדגישה, כי בכל מוצר צריכה יש רכיבים פונקציונאליים ואסתטיים, ולכן צורתו של מוצר צריכה תהיה פסולה להגנת סימן מסחר רק אם שיקולים אלה הם דומיננטיים לחלוטין, ולצורה המוצעת אין תחליפים של ממש. במקרה דנן, טוענת המערערת, ניתן להשיג תפקוד זהה של הכסא על ידי צורות תחליפיות. בכל מקרה, רישום הסימן לא יקנה הגנה על שיטת הכיוונון של הכסא.

אשר לתנאי השני שנקבע בעניין טופיפי, טוענת המערערת, כי סימן דמות הכסא משמש כסימן מסחרי שלה, וכי הוא משמש לזיהוי שלה כמקור של מוצרים שונים. לדבריה, צרכנים מזהים את דמותו התלת מימדית של סימן דמות הכסא איתה ועם מוצריה. המערערת משתמשת בדגמים גדולים מאד או קטנים מאד של סימן דמות הכסא כדי לפרסם את מוצריה השונים, ולא רק את הכסא. סימן דמות הכסא זכה, לדבריה, להכרה ולהוקרה בקרב הצרכנים כסימן המסחר של המערערת, בעולם בכלל ובישראל בפרט, והוא מזוהה עימה באופן מובהק. מאז החל יצור הכסא בשנת 1973, נמכרו כ-5 מיליון כסאות ברחבי העולם, והכסא זכה לפרסום רב. גם בישראל נמכרו מאות כסאות בדמות הסימן, ולאור מחירו הגבוה, מדובר בכמות בלתי מבוטלת. ממילא, הציבור בישראל נחשף למוניטין שצבר הכסא ברחבי העולם.

לבסוף טענה המערערת, כי סימן דמות הכסא נרשם במדינות רבות בעולם, וגם עובדה זו מחזקת את המסקנה בדבר היותו כשיר לרישום (סעיף 27 לתצהיר מטעם המערערת, נספח יד להודעת הערעור).

המערערת מציינת כי מכיוון שהרשם שכתב את ההחלטה נשוא ערעור זה לא שמע את התיק, אין במקרה זה כל יתרון לערכאה הדיונית על פני ערכאת הערעור, ואין מניעה שערכאת הערעור תתערב גם בממצאים עובדתיים שקבע הרשם. יש לציין כי בדיון שהתקיים בפני הפוסק הרוחני לא נשמעו עדויות, אלא טענותיו של ב"כ המערערת בלבד.

6. בדיון שהתקיים בפניי ביום 30.10.13 העלה ב"כ המערערת טענה חדשה, לפיה היה על הרשם לבחון גם האם לדמות הכסא אופי מבחין אינהרנטי. ב"כ המערערת טען כי ההכרעה בעניין זה בפסק הדין בעניין טופיפי איננה עקבית, וכי הרשם שגה כאשר הניח כי הפסיקה שללה אפשרות זו. טענה זו לא נטענה בהודעת הערעור מטעם המערערת, וגם לא בעיקרי הטיעון מטעמה. היא הופיעה אמנם באחד ממכתביו של ב"כ המערערת למחלקת סימני המסחר, מיום 1.1.09 (נספח יא להודעת הערעור), אך בדיון שהתקיים בפני הרשם ביום 18.1.10 טען ב"כ המערערת במפורש, כי אין טענה לערך מבחין אינהרנטי ביחס לסימן דמות הכסא, אלא רק לערך מבחין נרכש (נספח טו להודעת הערעור, עמ' 32 ש' 3-4).

יתר על כן, טענה זו של ב"כ המערערת עומדת בסתירה חזיתית לדברים שאמר בדיון בפני הרשם, שם הבהיר כי המערערת איננה טוענת לאופי מבחין אינהרנטי של סימן דמות הכסא, לנוכח העובדה שבית המשפט העליון קבע כי אין אפשרות לרשום סימן מסחר תלת מימדי בגין צורת המוצר לפי חלופה זו (עמ' 33 ש' 9-10). כפי שיפורט להלן, טענות המערערת בעניין זה אינן מבוססות גם לגופן.

ב. דיון והכרעה

7. החלטת הרשם מעוגנת בחומר הראיות, כמו גם בהלכה המשפטית. כפי שעולה בבירור מן הפסיקה, רישום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר הינה חריג, שיש לאפשרו רק במקרים יוצאי דופן, בהם הוכח בצורה ברורה וחד משמעית על ידי מבקש הרישום, כי דמות המוצר משמשת אותו כסימן מסחר וזכתה להכרה ולהוקרה על ידי ציבור הצרכנים (היינו, הסימן רכש אופי מבחין למעשה), וכי צורתו של המוצר אינה בעלת תפקיד פונקציונאלי או אסתטי ממשי. הלכה זו שנקבעה בעניין טופיפי אושרה גם בדיון הנוסף באותו עניין (דנ"א 4237/08 אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ נ' August Storck KG (5.10.09)), וכן בע"א 3776/06 עין גדי קוסמטיקס בע"מ נ' רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר (12.5.08), בפסקאות 8, 10.

8. יש לדחות את ניסיונו של ב"כ המערערת לשוות גוון של עמימות לפסיקת בית המשפט בעניין טופיפי, ולהציג סתירות, כביכול, בהכרעה שם בנוגע לאפשרות של רישום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מדמות המוצר לפי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי (ראו דבריו בפרוטוקול הדיון מיום 30.10.13, בעמ' 2 ש' 19-20). זאת בפרט לאחר שבדיון בפני הרשם, ביום 18.1.10, ציין ב"כ המערערת כי: "טופיפי אמר שלגבי מוצר ניתן להגן עליו רק על בסיס של ערך מבחין נרכש", וכן "אני לא רוצה להתמודד פה עם השאלה של האם אפשר אינהרנטי או לא, כי בית המשפט העליון אמר לנו בשלב זה שלא..." (עמ' 12 ש' 19-20; עמ' 33 ש' 9-10).

יש לדחות גם את הניסיון לטעון, כאילו נקבע בעניין טופיפי, כי סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר לא ירשם רק אם הרכיבים הפונקציונאליים והאסתטיים בו הינם "דומיננטיים לחלוטין". לא זו היתה קביעתו של בית המשפט. נהפוך הוא.

9. בעניין טופיפי התלבט בית המשפט העליון בשאלה אם יש לאפשר רישום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של המוצר. בית המשפט הדגיש את החשש שרישום סימן מסחר במקרה כזה, יעניק לבעל הסימן מונופולין לזמן בלתי מוגבל על צורתו של המוצר. לדבריו: " תוצאת רישומו של סימן מסחר ביחס לצורת המוצר הינה מניעת אפשרות שימוש בצורה האמורה על ידי מתחריו של בעל הסימן... בכך נמנעים מהם היתרונות הפונקציונליים והאסתטיים הגלומים בצורה הנזכרת" (פסקה 11).

בית המשפט הגיע למסקנה, כי אין מקום לאפשר רישום סימן מסחר שכזה על פי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי, וזאת מכמה טעמים. ראשית, לאור התפקיד הפונקציונלי והתפקיד האסתטי אשר ממלאות צורותיהם של מוצרים, הרי שבמקרה הרגיל קיים ספק ממשי באשר ליכולתה של הצורה להיות בעלת אופי מבחין אינהרנטי. בה בעת, קשה יהיה לקבוע מבחן אשר יאפשר זיהוי ברור של אותם מקרים מעטים בהם צורתו של המוצר הינה בעלת אופי מבחין אינהרנטי. שנית, קובע בית המשפט: "על פי רוב, השאלה האם ממלאת צורת המוצר תפקיד פונקציונלי או אסתטי הינה שאלה מורכבת אשר התשובה לה אינה כה ברורה... בהיעדר מבחן ברור קיים חשש, כי יהיו מקרים בהם צורותיהם של מוצרים יירשמו כסימני מסחר על אף שבפועל ממלאות הן תפקיד אסתטי או תפקיד פונקציונלי" (פסקה 29).

לאור הדברים הללו, קבע בית המשפט את מסקנתו הברורה והחד משמעית:

"כאשר מצרפים לחשש מפני פגיעה בתחרות את הנתון לפיו ממילא אך במקרים נדירים עשויה צורתו של המוצר להיות בעלת אופי מבחין אינהרנטי, הרי שאין מנוס מן המסקנה לפיה אין מקום להכיר באפשרות רישומו של סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של המוצר על פי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי" (פסקה 29).

ובמילים אחרות, בית המשפט אינו שולל את האפשרות שבמקרים נדירים ביותר, צורתו של מוצר תהא בעלת אופי מבחין אינהרנטי. אלא שנוכח הקשיים שהדבר מעורר, הוא מגיע למסקנה כי אין מקום לאפשר רישום סימן מסחר שכזה.

10. הדברים שנאמרו בסעיף 30 לפסק הדין, בהם מנסה ב"כ המערערת להאחז כדי לבסס את טענתו בדבר סתירות בפסק הדין, כלל אינם מתייחסים לסימן מסחר תלת מימדי, אלא לסימני מסחר בכלל. בסעיף 30 מציין בית המשפט כי: "ערים אנו לכך שהכלל הוא כי אופיו הפונקציונלי של סימן מונע רישומו כסימן מסחר אך על פי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי, ולא על פי החלופה של אופי מבחין נרכש". ניתן להבין כי אמירה זאת מתייחסת לכלל שהוא רלוונטי לסימני מסחר באופן כללי מדברי בית המשפט בהמשך הפסקה: "כך או כך, למצער ככל שהדבר נוגע לסימני מסחר תלת ממדיים המורכבים מצורתו של המוצר, אין מנוס מן המסקנה לפיה היותו של הסימן בעל אופי פוקנציונלי (או אסתטי) שולל את כשרותו להירשם כסימן מסחר, וזאת אף אם יוכח כי רכש אופי מבחין למעשה".

משמע, בית המשפט ער לכלל לפיו העובדה שמוצר הינו פונקציונלי מונעת את רישום הסימן רק אם מדובר בסימן מסחר בעל אופי מבחין אינהרנטי. לכאורה, אם כן, אין מניעה לרשום סימן מסחר בעל אופי מבחין נרכש, גם אם הוא פונקציונלי. מכיוון שסימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורת המוצר יכול להירשם רק אם הוא בעל אופי מבחין נרכש, אזי לכאורה אין מקום לדרישה של העדר פונקציונליות.

דומה, אם כן, כי לא הרשם כשל בהבנת פסק הדין וההלכה הנובעת ממנו.

11. על הקביעה לפיה לא ניתן לרשום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר על פי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי חזר בית המשפט העליון בעניין עין גדי הנ"ל, שם אומר בית המשפט את הדברים הברורים הבאים: " בפסק דינו בעניין טופיפי התייחס השופט א' גרוניס לסוגית רישומן של צורות מוצרים תלת מימדיות כסימני מסחר. נקבע, כי צורתו התלת מימדית של מוצר כשרה לרישום כסימן מסחר ביחס למוצר עצמו רק על פי החלופה של אופי מבחין נרכש, ולא על פי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי". עוד נקבע כי: "נוכח פסיקתו של בית משפט זה בעניין טופיפי שהוזכרה כבר לעיל, כאשר עסקינן בסימן תלת מימדי של צורת מוצר – לא ניתן לרשמו כסימן מסחר על פי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי. קביעה זו סותמת, אפוא, את הגולל על טענות המערערת במישור זה" (פסקה 10).

בהחלטה שדחתה את הבקשה לקיים דיון נוסף בעניין טופיפי, צויין, כי בפסק הדין נשוא הבקשה נקבעה הלכה חדשה לפיה:

"...באותם המקרים בהם יוכח בבירור כי צורת המוצר משמשת בפועל לבידולו של המוצר (היינו, הינה בעלת אופי מבחין נרכש), וכי הצורה אינה בעלת תפקיד אסתטי או פונקציונאלי ממשי -תהא הצורה כשרה לרישום כסימן מסחר" (דנ"א 4237/08 אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע"מ נ' August Storck KG (5.10.09)).

בנסיבות אלה, לא ברור כיצד יכולה המערערת לטעון כי ההלכה בעניין זה איננה חד משמעית.

12. בדיון ביום 30.10.13 תקף ב"כ המערערת את פסק הדין בעניין טופיפי מזווית נוספת, שלא באה לידי ביטוי בהודעת הערעור, ואשר אף היא איננה נכונה. ב"כ המערערת טען כי ישנה טעות רווחת, שבאה לידי ביטוי מסוים גם בעניין טופיפי, לפיה סימני מסחר תלת מימדיים הם מראש בלתי כשירים לרישום, ויהיו כשירים לרישום רק על בסיס הוכחת ערך מבחין נרכש (עמ' 2 ש' 16-17). ואולם בפרשת טופיפי מבהיר בית המשפט כי: " באותם מקרים בהם יש ביכולתם של סימנים תלת מימדיים לסמל את המוצר ולבדלו מבחינת זיהוי המקור, הרי שממלאים הם את התפקיד הקלאסי של סימן מסחר. מבחינה זו ראויים הם לכאורה להירשם כסימן מסחר" (פסקה 9). עם זאת, כפי שפורט לעיל, בית המשפט מוצא כי קיימים קשיים שהינם ייחודיים לסימן תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר, שלאורם ראוי לשלול אפשרות של רישום סימן כזה אם הוא לא רכש אופי מבחין למעשה.

13. לאחר שמצאנו כי התנאים לרישום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר הינם ברורים, נשאלת השאלה האם נפלה שגגה בהחלטת הרשם לפיה סימנה של המערערת אינו עומד בתנאים אלו. הרשם קבע כי "לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי היא עושה שימוש בכיסא כבסימן המסחר שלה ואף לא הוכח אופי מבחין נרכש". בעיקר סבר הרשם, כי המערערת לא הוכיחה שסימנה רכש אופי מבחין בישראל. הרשם הבהיר כי: "קיומו של אופי מבחין נרכש נלמד מנתונים עובדתיים שונים, לרבות משך השימוש בסימן; אופי והיקף פרסום הסימן; והאמצעים שננקטו על ידי היצרן בכדי ליצור תודעה צרכנית של קשר בין הסימן לטובין המסויימים" (כך נקבע בעניין עין גדי, בפסקה 11).

הרשם בחן את הראיות, שהגישה המערערת להוכחת אופיו המבחין הנרכש של הסימן, והגיע למסקנה כי הן אינן מבססות את טענתה. מדובר בקביעה מובהקת שבעובדה, אשר ערכאת הערעור לא תתערב בה אלא במקרים חריגים (עין גדי בפסקה 11). כך הדבר במיוחד כאשר הערכאה קמא הינה ערכאה בעלת מומחיות מקצועית (רע"א 6837/12 Merck Sharp & Dohme Corp. נ' אוניפארם בע"מ (28.4.13) בפסקה 6). מטענות המערערת לא עולה כי המקרה דנן הינו חריג.

החלטת הרשם נכונה גם לגופה. המערערת צרפה לתצהירה תצלומים המלמדים, כי היא עושה שימוש ברפליקות של הכסא בגדלים שונים. לתצהיר מטעמה של המערערת צורפו גם דוגמאות של פרסומות, בהן מופיעה דמות הכסא. בצדק קבע הרשם כי בכך אין די כדי לבסס אופי מבחין נרכש. כפי שציין בית המשפט בעניין עין גדי: "על המבקש לרכוש זכות קניינית בסימן מסחר מוטל נטל הוכחתי כבד...נדרשת הבאת ראיות בעלות משקל לא מבוטל לצורך הוכחת המובחנות שרכש הסימן..." (שם, בפסקה 11). כפי שנקבע בע"א 18/86 מפעלי זכוכית ישראליים פניציה בע"מ נ' Les Verries de Saint Gobain, פ"ד מה(3) 224, 238, הדגש בהקשר זה איננו במשך השימוש בסימן ובהיקפו, אלא באופי השימוש בסימן, היינו האם היה כזה שבעקבותיו יקשר הציבור את המוצר נשוא הסימן עם בעליו. או במילים אחרות: "השאלה הקובעת כאן איננה, אם נעשה שימוש ואם נעשה מאמץ כדי להחדיר את הסימן לתודעת הציבור, אלא אם המאמץ השיג את התוצאות הרצויות" (ע"א 941/05 יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ' חברת הכרם בע"מ, פ"ד סא(3) 350, בפסקה 45). משמע, על מנת להוכיח כי דמות הכסא הינה בעלת אופי מבחין נרכש, היה על המערערת להראות כי ציבור הצרכנים מזהה את דמות הכסא עימה, ולמצער עם מקור מסויים. צילומים של פרסומות אינם מהווים הוכחה מספקת לכך.

בהודעת הערעור, כמו גם בתצהיר שהוגש לערכאה קמא, טענה המערערת כי צרכנים מזהים את דמותו התלת מימדית של סימן דמות הכסא איתה ועם מוצריה (סעיף 18 להודעת הערעור וסעיף 20 לתצהיר). הצהרה שכזו מצד המערערת, שאיננה מגובה במסמכים כלשהם, איננה יכולה לשמש הוכחה מספקת לטענתה. בתצהיר הוסיפה המערערת וטענה, כי בסקר צרכנים שנערך בשוודיה, זיהו 9 מכל 10 הורים לילדים עד גיל 7 את הכסא עם המערערת (סעיף 21 לתצהיר). הסקר לא צורף לתצהיר, וברי שאין כל אפשרות להסתמך על טענה זו, שאיננה אלא עדות שמיעה. מכל מקום, הסקר יכול, לכל היותר, ללמד כי דמות הכסא רכשה אופי מבחין בשוודיה, אך ודאי לא בישראל.

המערערת טענה עוד, כי העובדה שסימן דמות הכסא מוכר היטב ברחבי העולם, מחייבת מסקנה כי הסימן מוכר גם לישראלים, שכן אלו מטיילים הרבה בעולם. גם טענה זו איננה יכולה להוות תחליף להבאת ראיות להיכרות של הציבור בישראל עם סימן דמות הכסא (כפי שנעשה, למשל, בבקשה לרישום סימן מסחר מס' 212302 בעניין Crocs, אותה הציג ב"כ המערערת. באותו מקרה הוגש לבית המשפט סקר צרכנים שנערך בישראל על ידי מומחית, שאף התייצבה לדיון בפני הרשם).

אמנם, כפי שמסכימה גם הפרקליטה בתשובתה לערעור, ישנם מצבים בהם ניתן להניח שמוצר זכה למוניטין בינלאומיים במידה כזו, שהוא ודאי מוכר היטב גם לצרכן הישראלי. אך על הטוען זאת מוטל הנטל לבסס את טענתו בראיות, ולא ניתן להסתפק בהנחת הנחות בעלמא.

14. הרשם הגיע למסקנה כי הכסא הינו בעל אופי פונקציונאלי ואסתטי ממשי וגם מטעם זה הוא אינו ראוי להרשם כסימן מסחר. כפי שנקבע בעניין טופיפי:

"בדברינו על שיקולים פונקציונליים, מתכוונים אנו לכך שצורת המוצר מיועדת לאפשר את פעולתו התקינה של המוצר ולהשיג תוצאה טכנית או הנדסית מסוימת. לעתים, לא ניתן כלל לייצר את המוצר אלא בצורה תלת ממדית מסוימת. כך למשל, צמיג רכב לא יוכל למלא את ייעודו אלא אם צורתו תהא עגולה. במקרים אחרים ניתן אמנם לייצר את המוצר במספר צורות תלת ממדיות, אלא שאימוץ צורה מסוימת תאפשר ייצור יעיל יותר של המוצר ביחס ליתר הצורות האפשריות. בדברינו על שיקולים אסתטיים מתייחסים אנו לכך, שעל אף שצורה מסוימת של המוצר אינה נדרשת לשם השגת תוצאה פונקציונלית כלשהי, הרי שלאותה צורה נודעת עדיפות על פני צורות אפשריות אחרות בשל טעמים של אסתטיקה והעדפותיו של ציבור הצרכנים הרלוונטי... צורתו של המוצר מהווה שיקול מרכזי, או למצער שיקול מסוים, ברכישתם של מוצרים רבים. כפי שיובהר בהמשך הדברים, טעם זה הוא שעומד בבסיס ההסדר המשפטי הקבוע במסגרת דיני המדגמים. צורה בעלת ערך אסתטי צפויה ליהנות מיתרון מסחרי חשוב על פני צורות אחרות, שהרי ציבור הצרכנים יעדיף לרכוש מוצר בעל צורה כזו על פני מוצר דומה בעל צורה חלופית. רישום סימן מסחר ביחס לצורה שכזו ימנע ממתחרים לעשות שימוש בצורה, ובכך יקשה עליהם להתחרות בבעל הסימן. אף במקרה זה, התוצאה עלולה להיות פגיעה בתחרות" (פסקאות 10-11).

ב"כ המערערת סבור, כי הכלל שנקבע בעניין טופיפי הינו שסימן תלת מימדי לא ירשם רק אם הוא בעל אופי פונקציונאלי או אסתטי "דומיננטי לחלוטין", זאת משום שבכל מוצר צריכה יש רכיבים פונקציונאליים ואסתטיים. אין יסוד לטענה זו. בית המשפט בעניין טופיפי קבע כי סימן תלת מימדי לא ירשם אם הוא בעל אופי פונקציונאלי או אסתטי "ממשי", ובמקום אחר הבהיר כי הכוונה היא לאופי פונקציונאלי או אסתטי שהוא "מעבר לזניח". ברי, אם כן, שבית המשפט לא התכוון להגביל את הרישום רק במקרי קיצון, בהם הסימן הוא בעל אופי פונקציונאלי או אסתטי "דומיננטי". בית המשפט היה ער לעובדה שבמרבית המקרים לצורתו של מוצר נודעת חשיבות הן במישור הפונקציונלי והן במישור האסתטי, וזו בדיוק הסיבה שסרב לאפשר רישום של סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורת המוצר לפי החלופה של אופי מבחין אינהרנטי (פסקאות 12 ו-29).

ב"כ המערערת סבור כי המבחן לאופיו הפונקציונאלי של הסימן הינו מבחן התחליפיות: האם ניתן להשיג את הפונקציות שממלא המוצר גם בדרכים אחרות. זהו, לטענתו, גם המבחן לאופיו האסתטי של הסימן. במקרה זה, טוען ב"כ המערערת, המערערת הציגה דוגמאות של צורות תחליפיות המעידות כי ניתן להשיג את מטרת הכסא (כסא מתכוונן "הגדל" עם הילד) גם בדרכים אחרות (נספח B לתצהירה, וכן מסמך שכלל לא הוגש לרשם, אלא הוגש לבית המשפט במהלך הדיון ביום 30.10.13 וסומן "א").

גם בעניין זה לא מצאתי כי נפלה טעות במסקנת הרשם המצדיקה התערבות של בית המשפט. הרשם בחן את הדוגמאות שהציגה המערערת, אך לא מצא בהן הסבר באשר לאופן פעולתם של הכסאות התחליפיים, באופן שניתן יהיה לדעת אם יש ביניהם דימיון פונקציונאלי. הרשם הוסיף כי עיון בחלק מהכיסאות מעיד על דימיון פונקציונאלי מסויים בהתאמת גובה המושב וחלקים אחרים של מכלול הכסא. לפיכך, הגיע הרשם למסקנה, כי עיצובו של הכסא הוכתב בין השאר על ידי עקרונות פונקציונאליים.

בדומה, מצא הרשם כי עיצובו של הכסא הושפע גם מטעמים אסתטיים, ועל כך מעידים פרסי העיצוב הרבים בהם זכה הכסא, והעובדה שהוצג בתערוכות רבות ובמוזיאונים. בהקשר זה, כלל לא ברור מהי טענת המערערת – שהרי היא איננה חולקת על עיצובו הייחודי והאטרקטיבי של הכסא (סעיפים 7-11 לתצהירה). ברי, אם כן, שמתן הגנה לדמות הכיסא כסימן מסחר, תפקיע מן הציבור ללא הגבלת זמן את האפשרות לעשות שימוש בצורתו המיוחדת של הכסא. תוצאה זו הינה בדיוק התוצאה שבית המשפט בעניין טופיפי ביקש למנוע, באומרו שיש בה משום עקיפה של דיני המדגמים, המעניקים אמנם גם הם מונופול על עיצובים ייחודיים, אך בניגוד לסימני מסחר, הם עושים זאת לתקופה מוגבלת בלבד (פסקה 14 לפסק הדין).

15. לסיום יוער, כי המערערת סמכה את בקשתה, בין היתר, על העובדה שהסימן נרשם במקומות רבים ברחבי העולם. לטענת באת-כוח המשיב, נמנעה המערערת, למרבה הצער, מלעדכן את הרשם או את בית המשפט כי הבקשה שעל בסיסה הוגשה הבקשה לרישום הנדונה בדין קדימה, נמשכה לאחר שסורבה לרישום באירופה, עוד ביום 17.9.08 (ראו נספח 2 למוצגי המשיב).

ג. התוצאה

16. החלטת הרשם לדחות את הבקשה לרישום סימן מסחר על דמותו התלת מימדית של הכסא מתוצרת המערערת מבוססת היטב, ולא נפלה בה טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. הערעור נדחה.

17. המערערת תשלם למשיב (באמצעות בא-כוחו) הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ להיום.

ניתן והודע היום ‏כ"ג כסלו תשע"ד 26 נובמבר 2013, בהעדר ב"כ בעה"ד.

שופט בכיר