הדפסה

RIVER LIGHT V L.P. נ' אטיאס ואח'

בפני הרשמת - כב' השופטת אביגיל כהן

המבקשת- נתבעת 2: בת שבע בן מוחה
ע"י ב"כ עו"ד עינת אלמלם
נ ג ד
המשיבה - התובעת: RIVER LIGHT V.L.P
ע"י ב"כ עו"ד רותם חקלאי

החלטה

1. לפני בקשת הנתבע ת 2 – בת שבע בן מוחא (להלן: "המבקשת") שהוגשה ביום 5.1.2014 לבטל את פסק דין אשר ניתן נגדה על ידי כב' הרשמת א' נחליאלי- חיאט ביום 2.12.2013, בהעדר כתב הגנה.
כן מבוקש לבטל את ההליכים שנפתחו כנגד המבקשת לצורך מימוש פסה"ד, לרבות הליכי הוצל"פ.

2. עסקינן בתביעה כספית לפיצויים סטטוטוריים בסכום המקסימלי הקבוע בסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999 וכן, פיצויים סטטוטוריים בסכום המקסימלי הקבוע בסעיף 56 (א) לחוק זכות יוצרים, תשס"ח -2007 ולצרכי אגרה, הועמד סכום התביעה על סך 300,000 ₪. כן מבוקש צו מניעה.
עפ"י כתב התביעה, התובעת (להלן: "המשיבה") הינה הבעלים של סימני המסחר TORY BURCH ולוגו TT ולאחרונה גילתה שהנתבעים משווקים בהיקפים מסחריים ניכרים מוצרי TORY BURCH מזויפים.

3. המבקשת טוענת כי ביום 27.10.13 קיבלה לידיה את כתב התביעה אולם לא פעלה כנדרש בשל מצב כלכלי קשה אליו נקלעה. ביום 11.12.13 קיבלה את פסה"ד ובקושי רב פנתה אל באת כוחה על מנת שתגיש את הבקשה דנן. המבקשת מציינת כי סמוך להגשת כתב התביעה סגרה את חנותה "בטשי עיצובים" והדבר הביא לקריסתה הכלכלית.
המבקשת טוענת כי מכרה את התיק לנציג המשיבה אולם לא ידעה שסמלו דומה לחברה מסחרית וסברה שמדובר בתיק רגיל עם אבזם. לטענת המבקשת, לא היו בחנותה תיקים דומים וזה היה התיק היחיד שכן רכשה את התיק עת טיילה בחו"ל, אולם משחזרה לארץ לא מצא חן בעיניה והחליטה למכור אותו בחנותה. לטענת המבקשת, מכרה בעבר תיקים עם סימני מסחר אחרים אך לאחר שנקנסה ונאלצה לשלם סכומים רבים מכיסה, נזהרה מאוד שלא להכניס דבר אשר מהווה זיוף של סימן מסחר כלשהו.
המבקשת סבורה כי יש לה טענות הגנה מוצקות.

4. ב"כ המשיבה מבקש לדחות את הבקשה. לטענתו, המבקשת העלתה טענות עובדתיות שונות הנוגעות לטובין המזויפים ולמצבה הכלכלי שאינן נתמכות בתצהיר ודי בהעדרו של תצהיר כדי לדחות את הבקשה על הסף. עוד נטען כי המבקשת לא הציגה סיבה ממשית המצדיקה את מחדלה שלא להגיש כתב הגנה והיא גם לא העלתה טענת הגנה מהותית לגופה של התובענה.

5. בתשובה לתגובה מוסיפה המבקשת וטוענת כי התצהיר לא נשלח למשיבה בשל תקלה ועל כן הוא מצורף לתשובה לתגובה. לטענת המבקשת, בתקופה בה הוגשה התביעה היתה במצב כלכלי ונפשי קשה, פעלה להציל את העסק מקריסה וניסתה למצוא פתרון למצב בדרך של פנייה לעורכי דין אולם לא יכלה לעמוד בתשלומי שכר טרחה אותם נדרשה לשלם.

6. משהוסף התצהיר, אפשרה כב' הרשמת א' נחליאלי – חיאט למשיבה להגיב ולמבקשת להשיב לתגובה.
המשיבה טענה בתגובתה מיום 24.2.14 כי התצהיר , התומך כביכול בטענות העובדתיות שטענה המבקשת בבקשה, צורף לתשובה לתגובה שלא כדין וללא היתר ובכל מקרה, אין בתצהיר כל נימוק אמיתי מדוע לא הגישה כתב הגנה במועד. לטענת המשיבה, אין למבקשת הגנה לגופו של עניין ובנסיבות אלה, אפילו אם תתקבל הבקשה לביטול פסה"ד, לאחר עלויות רבות למשיבה ולמבקשת, בסיומו של ההליך יגיע ביהמ"ש לאותה התוצאה. המשיבה מבקשת לחייב את המבקשת לשאת בהוצאותיה בהגשת תגובה זו, ללא קשר לתוצאות ההליך בבקשה לביטול פס"ד.
המבקשת בתשובתה מיום 18.3.14 טוענת כי כשהוגשה הבקשה לביטול פס"ד היה מונח בפני ביהמ"ש גם התצהיר. כן מבקשת מביהמ"ש להימנע מהטלת הוצאות עד שתתברר התביעה.

7. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לבטל את פסה"ד מהנימוקים כדלקמן:

א. ראשית אציין כי בבקשה לביטול פס"ד המבקשת אכן ציינה בסעיף 14 כי תצהירה מצורף לתמיכה בבקשה אך בפועל לא צורף התצהיר. יחד עם זאת, משצורף התצהיר לתשובה לתגובה וניתנה למשיבה אפשרות להגיב בשנית לבקשה לאחר צירופו, מצאתי כי יש מקום לקבל את התצהיר מטעם המבקשת.

א. ביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, יכול שיעשה מכוח אחת משתי עילות: האחת, ביטול מתוך חובת הצדק, העוסק בהחלטה אשר נפל פגם בנתינתה והשנייה, ביטול על פי שיקול דעת [ראה: יואל זוסמן, סדר הדין האזרחי, (ירושלים 1995) עמ' 737-738].

ב. עסקינן במקרה שבו יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט ולא מחובת הצדק, שכן אין טענה ולפיה לא בוצעה מסירה כדין ואין טענה ולפיה הוגש כתב הגנה במועד ובכל זאת ניתן פס"ד במעמד צד אחד, אלא שהמבקשת מאשרת כי לא הגישה כתב הגנה כנדרש.

ג. בנסיבות אלו, על בית המשפט לבחון שתי שאלות:
אחת – הסיבה לאי הגשת כתב הגנה במועד.
השנייה – סיכויי ההצלחה של המבקש בתיק, אם יבוטל פסק הדין שניתן בהעדר הגשת כתב הגנה.
 
התשובה לשאלה השנייה – היא החשובה יותר.
 
באשר לסיבת המחדל:
לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בספרו של כב' השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) , בעמ' 373:
"אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה, הרי שבגין המחדל יסתפק בית המשפט, בדרך – כלל, בהטלת הוצאות על המבקש (אפילו יזכה בבקשה לביטול). בדונו בשאלה זו ייטה בית המשפט להיעתר לה אלא אם כן שוכנע כי אין בתשלום ההוצאות משום פיצוי הולם לנזק אשר נגרם ליריבו. אם ניתן לפצות את התובע בפסיקת הוצאות בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לו על ידי הפיגור וכאשר מגלה הנתבע-המבקש סיכויי הצלחה – יש להיענות לבקשת הביטול.
כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה היא כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי ומגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל-דין, לא-תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)".

במקרה דנן, שוכנעתי, על סמך הנטען, כי המחדל באי הגשת כתב הגנה נובע מ התנהגות רשלנית של המבקשת וחוסר תשומת לב כתוצאה מהמצב בו היתה מצויה וניתן "לכפר" על המחדל ע"י פסיקת הוצאות וזאת אם בוחנים את סיכויי ההצלחה כפי שיפורט.

ד. באשר לסיכויי ההצלחה:
במקרה דנן, המבקשת מעלה סיכויי הגנה אפשריים.
המשיבה אומנם אינה מקבלת את טענות המבקשת, אך לא ניתן לומר בשלב זה כי בבקשה לביטול פס"ד לא הועלו טענות הגנה אפשריות, שיש מקום להתייחס אליהן.
בפסה"ד שניתן ע"י כב' הרשמת א' נחליאלי – חיאט ביום 2.12.13 נפסקו לחובת המבקשת פיצויים בסך של 100,000 ₪. הפיצויים המבוקשים הם פיצויים סטטוטוריים, ללא הוכחת נזק. לביהמ"ש שיקול דעת בקביעת הפיצויים ואין לשלול אפשרות כי בסופו של יום, לאחר שטענות ההגנה של המבקשת יבחנו, אזי גם אם לא יתקבלו טענות ההגנה של המבקשת במלואן כי אז יופחת סכום הפיצויים לסכום נמוך יותר באופן משמעותי.
בנסיבות אלה, למרות המחדל שבאי הגשת כתב הגנה; לאור האמור לעיל, אזי יש מקום לבחון את טענות ההגנה לגופן.
יודגש כי במקרה דנן חלק מהנתבעים הגישו כתבי הגנה והתובעת תאלץ ממילא לנהל הליך לגופו של עניין בתובענה.

בנסיבות שפורטו לעיל , יבוטל פסק הדין שניתן נגד המבקשת בהיעדר הגנה, כפוף לתשלום הוצאות.
8. לסיכום:
 
א. פסק הדין מיום 2.12.13 יבוטל כנגד תשלום הוצאות בסך 7000 ₪ בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

ב. כתב הגנה יוגש, כפוף לתשלום ההוצאות, בתוך 40 יום מקבלת החלטה זו.

ג. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

החלטתי זו ניתנת במסגרת תפקידי כרשמת.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.