הדפסה

Prince International S.A ואח' נ' טינוס יבוא בע"מ ח.פ 514363454 ואח'

בעניין:
Prince International S.A

ע"י ב"כ עוה"ד סורוקר-אגמון
המבקשת

נגד

  1. טינוס יבוא בע"מ
  2. ג'אדה קובאטי

ע"י ב"כ עו"ד וסים דכוור
המשיבים

החלטה

מבוא

המבקשת, חברה פרטית שמקום מושבה ביוון, מתמחה לפי הנטען בבקשה בשיווק של תשמישי קדושה נוצריים שבהם תבליטים של מוטיבים נוצריים נבחרים מצופים בזהב וכסף עם מסגרת עץ (להלן: "המוצרים"). המוצרים הנדונים מיוצרים עבור המבקשת על ידי חברת Gauging Technology Service s.r.l (להלן: "גאוזינג") באיטליה ונמכרים על ידה ברחבי העולם.

לטענת המבקשת, המשיבים, אשר מכרו את מוצריה של המבקשת, בשנים 2012-2013, חדלו מכך והחלו למכור מוצרים זהים שהם "העתקת קוף" של מוצרי המבקשת (להלן: "המוצרים המפרים"). הבקשה שלפני היא למתן סעד זמני ולפיו יחדלו המשיבים מייצור, שיווק, פרסום, העמדה למכירה, מכירה או יצוא של המוצרים המפרים וכן סעדים נלווים נוספים.

המשיבים חולקים על טענות המבקשת ועמדתם היא כי מי שהעתיק ממי הוא דווקא המבקשת שנטלה עיצובים ייחודיים שלהם והעתיקה אותם ועתה טוענת לבעלות על אותם עיצובים.

לכתחילה התבקש מתן סעד זמני במעמד צד אחד. משזה לא ניתן נקבע דיון במעמד שני הצדדים. הדיון יתקיים ביום 2.9.14. במסגרתו נחקרו המצהירים נגדית חקירות קצרות והצדדים סיכמו את טענותיהם.
הבקשה

המבקשת טוענת כי היא בעלת זכות היוצרים במוצרים וכי השקיעה משאבים רבים של זמן וכסף בתכנון המוצרים המקוריים והקפדה על איכותם הגבוהה. את התבניות למוצרים מייצרת חברת גאוג'ינג עבור תאגיד אחר מקבוצת החברות שהמבקשת נמנית עליה וזכויות היוצרים הוקנו לה. היא מצרפת לבקשה את ההסכם בין החברה האחרת, פרינס סילברו, לבינה וכן חשבוניות המעידות על רכישת המוצרים המוגמרים מגאוג'ינג. עוד מצורף אישור של ג'אוגינג שהזכויות על המוצרים הם של המבקשת. בנוסף לחשבונות אלה צורפו כנספח לבקשה גם חשבונות של גורם נוסף, שמייצר עבור המבקשת חלק מרכיבי המוצר – חברת FAG – (להלן: "פאג").

לפי הנטען בבקשה הפיצו המשיבים את המוצרים בשנים 2012-2013 ורכשו אותם מהמבקשת. הם הפסיקו לייבא את המוצרים ואז העתיקו העתקה בוטה של לפחות 20 עיצובים בגדלים שונים של המוצרים המקוריים של המבקשת. המדובר בהעתקת "קוף" כהגדרתה של המבקשת שכוללת את הרקע, של המוצרים, את מסגרות הכסף המעוצבות של המבקשת ואת העיצוב הכולל של המוצרים. עוד נטען להעתקת תעודת האחריות והקופסאות.

מעשי ההפרה מהווים לטענת המבקשת הפרת זכויות היוצרים שלה, עוולה של תחרות לא הוגנת והתערבות בלתי הוגנת בעסקי המבקשת, עשיית עושר ולא במשפט, גניבת עין ורשלנות. לפי הנטען מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקשת נוכח זכותה הקניינית וההכרח במניעת המשך ההפרה.

התגובה לבקשה

המשיבים חולקים על קיומן של זכויות יוצרים או זכויות אחרות של המבקשת במוצרים המקוריים. בתצהירו של המשיב מס' 2 נטען כי המשיבים עוסקים, בדרך כזו או אחרת, במכירת תשמישי קדושה לנוצרים מאז שנת 1992 (המשיבה מס' 1 משנת 2010) והם שחשפו בפני המבקשת את לקוחותיהם. הם מתארים כי תשמישי הקדושה הם ציורים או העתקה של תמונות הקדושים הנוצריים. את התמונות לא ניתן לשנות והשינויים היחידים הם קוסמטיים ומתמקדים במסגרת התמונה, ברקע שסביב לתמונה (להבדיל מהרקע בתוך התמונה) ובקישוט הפנימי של הכתרים מסביב לראש של מרי הקדושה וישו הילד, שאותו היא אוחזת בידה.

עד שנת 2010 רכשו המשיבים את המוצרים מידי חברת אקסיון ביוון ולאחר מכן מידי ספק אחר. במהלך שנת 2012 סיכמו המשיבים עם המבקשת כי המשיבה מס' 1 תהפוך משווקת בלעדית של המבקשת וזאת לאחר שהמבקשת הכינה את כל הדוגמאות שביקשו המשיבים בכל הגדלים. המוצרים נמכרו בישראל ובשטחי יו"ש על ידי המשיבים עד שהמשיבים הפסיקו לרכוש מהמבקשת בשל הפרת תנאי הבלעדיות, לטענתם.

לפי האמור בתצהירו של המשיב מס' 2 כאשר ראה שהמבקשת מפרה את תנאי הבלעדיות הוא העדיף לחפש אפשרויות אחרות לעתיד ולכן פנה כבר בחודש יולי 2012 לחברת Tangary, (להלן: "טאנג'רי"), שהיא חברה איטלקית המייצרת ומוכרת תמונות מקודשות לנצרות, מסגרות לתמונות. הוא ביקש שהחברה תכין מוצרים המבוססים על עיצוב ייחודי של המשיבים, שאותו העביר לה. חברת טאנג'רי הכינה את העיצוב לפי הרעיונות של המשיבים ויצרה 40 תבניות. בהמשך פנו המשיבים וטאנג'רי לחברת פאג, כדי שתייצר עבורם את המוצרים. לצד עיצוב המוצרים על ידי המשיבים הוגשה מצדם בקשה לרישום סימן מסחר.

המשיבים טוענים כי המבקשת היא שהעתיקה את המוצרים שעצבו וייצרו ביחד עם טאנג'רי במפעלה של פאג. הם מפנים לכך שמוצרים אלה, שהם לכאורה המוצרים שהמבקשת טוענת להפרתם, לא היו כלולים בקטלוג של המבקשת אלא הוספו לאחרונה מיד לאחר שהמשיבים עצבו את המוצרים ודאגו לייצר אותם.

מכאן שהמוצרים הנחזים להיות מקוריים, כמפורט בבקשה, הם לטענת המשיבים מוצרים מועתקים מתוך מוצרי המשיבים, שהם המוצרים המקוריים.

התשובה לתגובה

המבקשת חולקת על הטענות שמעלים המשיבים תוך שהיא עומדת על הסתירה הפנימית בין הטענה כי היא זו שהעתיקה את מוצריהם של המשיבים לבין הטענה כי אין כלל זכויות במוצרים אלה. מכל מקום נוכח הטענה כי המבקשת היא המעתיקה סבורה המבקשת כי יש ללמוד על כך שגם המשיבים מסכימים כי המוצרים מושא התביעה והבקשה הם דומים ולכן הועתקו זה מזה.

בתשובתה לתגובה מציינת המבקשת עובדות נוספות המלמדות לדעתה כי הרעיונות למוצרים נגנבו על ידי המשיב מס' 2 כאשר ביקר במשרדיה של המבקשת בחודש ספטמבר 2012, ביקור שבמסגרתו הוצגו לו תמונות של הקולקציה החדשה של המבקשת. המשיב מס' 2, כך הטענה, הזמין את המוצרים מחברת טאנג'רי תוך שהוא עושה שימוש פסול בתמונות.

אותם מוצרים מפרים לטענת המבקשת הם באיכות נמוכה ומחומרי גלם זולים וכאמור בבקשה הועתקה גם תעודת האחריות. עוד טוענת המבקשת כי טענות המשיבים אינן נכונות ומס לפות את העובדות תוך שהמבקשת מפר טת עובדות שונות המעמידות בספק את נכונותן לרבות טענות לעניין לוח הזמנים.

חקירת המצהירים מטעם הצדדים

מטעם המבקשת העיד מר קנלקסי מיליטיאדיס, שהוא מנהל המכירות שלה. העד נשאל שאלות לגבי מועד הכנת הקולקציה החדשה של המוצרים (זו הזהה לזו שמוכרים המשיבים) והוא השיב כי כל הפרטים אמורים להיות מתועדים ורשומים (עמ' 5). עוד העיד כי ידע לראשונה על כך שהמשיבים מוכרים מוצרים שהם לטענת המבקשת מפרים בחודש פברואר 2014 (עמ' 5). ההסבר שנתן לשאלה מדוע המתינה המבקשת עד ליום 29.6.14 לצורך הגשת הבקשה היה כי חזר לאתונה, נפגש עם בעלי החברה, נדרש פרק זמן לאיתור עורך דין ולהכנת תביעה (עמ' 6). אשר לעיתוי ייצור המוצרים נשאל העד בדבר הזיקה בין השלמת היצור לבין הכללת המוצרים בקטלוג של החברה ואישר כי כאשר מוכנה יחידה אחת מוכנס המוצר לקטלוג. (עמ' 6-7). העד נשאל בנוסף באשר לאפשרות שחברה אחת מייצרת חלק מהמוצר עבור שני הצדדים (חברת פאג). הוא לא ידע להשיב על כך אך מנגד לא ידע להסביר את החשבונות של חברה זו, שאותם צרפה המבקשת לבקשה.

המשיב מס' 2 מסר בעדותו בבית המשפט כי המשיבים היו נציגים בלעדיים של המבקשת בישראל ובאוטונומיה בין חודש מרץ 2012 לחודש מרץ 2013. הוא אישר במקביל כי כבר בחודש יולי 2012 החל, לטענתו, לפעול במקביל להכנת המוצרים המתחרים במוצרי המבקשת וזאת למרות הבלעדיות (עמ' 8-9). ההסבר שנתן לכך בעדותו היה כי כבר בתחילת יחסי הבלעדיות הפרה אותם המבקשת ולכן אמר לה שירכוש מוצרים מספקים אחרים וכן כי נערך להפסקת ההתקשרות (עמ' 10). העד לא חלק על כך כי ביקר במשרדי המבקשת בחודש ספטמבר 2012 אך טען כי לא הוצגה לו הקולקציה החדשה של המוצרים. עניין נוסף שעלה בחקירתו נגע להפרת זכויות קניין רוחני מול גורם אחר. העד אישר כי אכן חתם על ההסכם מב/1 אך הוסיף כי באותו מקרה פעל כחברת עמילות מכס ולא ייבא את המוצרים בעצמו. עמדתו של העד הייתה כי המבקשת היא שהעתיקה ממנו את המוצרים שעיצב (עמ' 13). בסיום חקירתו הוא נשאל לגבי קיומו של רישום מסודר של המכירות ועלה כי רישום כזה אינו קיים וקשה לעקוב מה הכמות הנמכרת מכל מוצר (עמ' 13).

הטיעונים המשלימים שהועלו בעת הדיון

המבקשת טוענת כי המשיבים מנסים בכוונת מכוון לטשטש את התמונה העובדתית ולהפוך תיק פשוט וברור לתיק מסובך. עמדתה היא שקיימים שני צדדים: האחד מעצב ומייצר משך שנים והשני שמכר את מוצרי הראשון והחל להעתיקם. המשיבים, לשיטת ה של המבקשת, הם עמילי מכס ויבואנים של מוצרים שונים שראו את מוצרי המבקשת ובחרו להעתיק אותם. הם הפנו לכך שאין לקבל את טענת המשיבים לכך שהחלו בהכנות לייצור המוצר בעיתוי שנטען על ידם שכן באותה תקופה היו מצויים ביחסי בלעדיות עם המבקשת. מכאן שאו שהמשיבים נהגו בחוסר תום לב קיצוני כאשר בעת תקופת הבלעדיות בחרו לפעול לייצור מוצרים מתחרים או שהחלו לפעול לייצור המוצרים לאחר שהמשיב מס' 2 ביקר במשרדי המבקשת בחודש ספטמבר 2012.

אשר לשיהוי בהגשת הבקשה סבורה המבקשת כי לא נפל שיהוי, שכן פרק הזמן שנדרש להוצאת המכתב ולאחר מכן להגשת התביעה הוא סביר. המבקשת למדה מכך שהמשיבים לא הגיבו למכתב ההתראה, אף שטענתם היא כה חמורה , על חוסר אמינות הטענה לכך שהיא זו שהעתיקה מהם.

במהלך הדיון שהתקיים בבקשה אישר בא כוח המבקשת, עו"ד סורוקר, בהגינותו, כי המבקשת אינה טוענת לכך שהמשיבים מוכרים את המוצרים שאותם הם מייבאים תוך הצגה כי אלו המוצרים של המבקשת אלא כי החשש הוא מכך שהגורמים הפעילים בשוק, ובעיקר סוחרים, יבינו כי ניתן להעתיק את מוצרי המבקשת ולמכור אותם. עוד הובהר כי הטענה למוניטין אינה מופנית כלפי צרכן הקצה של המוצרים אלא כלפי אותם בעלי חנויות שמוכרים את המוצרים, היו רגילים לקבל קו מוצרים מתוצרת המבקשת ומקבלים עתה קו מוצרים המשווק על ידי המשיבים, שזהה לו.

חששה של המבקשת הוא אפוא ממצב שבו עם חלוף הזמן לא יהיה השוק מוכן לקבל עוד את מוצריה ולשלם את המחירים שאותם היא גובה עבורם לאחר שיתרגל לקנות את המוצרים המועתקים בזול.

באשר לאפשרות שהמבקשת תוכל להיפרע על נזקיה מאת המשיבים אם תתקבל תביעתה בסופו של דבר טען בא כוח המבקשת שהוא חושש מכך שלא ניתן יהיה לערוך התחשבנות מסודרת.

עמדת המשיבים היא כי יש לדחות את הבקשה הן בשל השיהוי בהגשתה, חוסר ניקיון הכפיים, וכן כי אין למבקשת זכות קניינית במוצרים. המשיבים טוענים כי המבקשת היא זו שהעתיקה את המוצרים שעיצב המשיב מס' 2 ולא כפי שנטען על ידי המבקשת.

המשיבים מפנים, בין היתר , לכך שטענה כה משמעותית כי המשיב מס' 2 נחשף למוצרים בעת שביקר ביוון אצל המבקשת בחודש ספטמבר 2012 אינה מופיעה בבקשה אלא רק בתשובה לתגובה לאחר שהמבקשת ראתה את טענות המשיבים. עמדתם היא כי אותו חסר בטענות מלמד על חוסר אמינותה של הבקשה וכפועל יוצא מכך מחייב את דחייתה. עוד מפנים המשיבים לכך שצורפו מסמכים חלקיים בלבד שלא ניתן ללמוד מהם דבר על זכויות המבקשת במוצרים ומכל מקום עלה כי המוצרים מיוצרים על ידי אותו יצרן ואין כל עדות קבילה לכך שלמבקשת הזכויות בהם. בהקשר זה הפנו המשיבים לכך שאף שהעד מטעם המבקשת לא ידע לומר כי היא אכן רוכשת מחברת פאג את חלק ממרכיבי המוצרים צורפו לבקשתה חשבוניות של אותה חברה.

טענה נוספת שמעלים המשיבים היא טענת השיהוי. המשיבים טוענים כי אין כל הסבר להמתנה של ארבעה חודשים להגשת הבקשה וכי יש בכך כדי לתמוך בעמדתם באשר לאי מתן סעד זמני.

בא כוח המשיבים היה נכון להצהיר לשאלת בית המשפט כי המשיבים מסכימים לכך שהמבקשת תוכל לעיין בכל המסמכים שמצויים בידי רשות המיסים והמתעדים את יבוא המוצרים אם התביעה תתקבל וזאת כדי להסיר את החשש כי המבקשת לא תוכל לדעת מהן הכמויות שבהן מדובר.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שפורטו לעיל וכן את הדברים שעלו מתוך המסמכים ומתוך העדויות הגעתי לכלל מסקנה כי בכפוף להצהרת המשיבים על נכונותם לחשיפת המידע אודות היבוא שעשו ויעשו – דין הבקשה להידחות.

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת כי:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין שאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

בית המשפט רשאי אפוא לקבוע סעד זמני אם שוכנע בקיומה של עילת תובענה, ולאחר שנתן משקל ראוי למאזן הנוחות בין הצדדים, לתום הלב של המבקשים ולמידת הצדק שיש במתן הסעד הזמני(רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטראשייפמדיקל, פסקה 10 (5.4.2012)). בבוא בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני עליו לשקול שני שיקולים עיקריים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. לצד שני אלו, על בית המשפט לבחון גם שיקולי יושר (רע"א 4783/13 עו"ד יוסי כהן נ' יואב יצחק, פסקה 5 (7.7.2013)). שיקולים אלו מקיימים ביניהם יחסי גומלין של "מקבילית כוחות", כך שככל שעולה עוצמתו של אחד מהם, ניתן ליחס לשיקול השני חשיבות מועטה יותר (רע"א 5711/12 נ.מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פסקה 5 (25.2.2013), רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ, פסקה 6 (12.2.2013), רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל נ' ביאטריס בגס, פסקה 4 (25.12.2005)).

אשר לסיכויי התביעה הרי שבמקרה זה, שלא כרגיל, קיימת הסכמה כי אחד הצדדים מעתיק מהאחר את העיצוב שהכין וייצר אלא שכל צד טוען כי הצד שכנגד הוא המעתיק. קיימים תימוכין, כאלה ואחרים, ל טענתו של כל אחד מהצדדים.

כך, דומה כי המבקשת היא אכן גוף שעוסק בתחום זה באופן ממוסד ומסודר יותר ועל פני שנים בעוד שהמשיבים החלו בייצור עצמי ויבוא של המוצרים רק עתה. בנוסף עולות תהיות לגבי העיתוי שבו החל היצור על ידי המשיבים – בתוך התקופה שבה מכרו באופן בלעדי את מוצרי המבקשת.

מן הצד האחר – קיים קושי עם ייצור חלק מרכיבי המוצר על ידי אותו יצרן והיעדר התייחסות ממנו באשר לזהות הגורם שפנה אליו לראשונה. בנוסף עלה קושי גם מכך שהמבקשת ציינה את דבר הביקור במשרדיה בחודש ספטמבר 2012 רק במסגרת התשובה אף שניתן היה לצפות שעניין כה מהותי יעלה בפתח בקשתה. עוד עולות שאלות מכך שהמוצרים הוכללו על ידי המבקשת בקטלוג שלה בשלב מאוחר יחסית וכן כי לא הובאה מלוא התשתית הראייתית שניתן היה לצפות שתובא.

אף שאני נכון להניח כי הונחה תשתית מספקת, גם אם באופן לא מלא, לקיומה של עילת התביעה אין מדובר בתביעה שהראיות התומכות בה הן בעוצמה כה גבוהה שיש בהן, לכשעצמן, להטות את הכף.

מכאן לשיקול האחר - איני סבור כי במקרה זה מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת אלא ההיפך מכך. המבקשת לא הצביעה על כל נזק, למעט נזק כספי, הנובע מאבדן המכירות, שייגרם לה אם לא יינתן הסעד המבוקש. כפי שניתן היה להתרשם מהמוצרים עצמם אין מדובר במוצרים שיש להם מיתוג ברור או שצרכן הקצה מודע לזהותו של היצרן או נותן לה כל חשיבות. המדובר במוצרים שנמכרים על ידי חנויות וסוחרים שהם אלו שיכולים לזהות מי היצרן ומי היבואן ולייחס לכך משקל – ככל שנכון לעשות כן לדעתם . מכאן שציבור ה"מוטעים" האפשרי הוא ציבור מצומצם מאוד שניתן על נקלה לאתר אותו, וליידע אותו על טענות המבקשת.

לא זו אף זו – ככל שיתברר בסופו של יום כי המשיבים הם שזייפו את מוצרי המבקשת ולא להיפך – ניתן יהיה על נקלה לדעת כמה פריטים ייבאו המשיבים מכל אחד מהמוצרים, להוכיח את הפסד הרווח של המבקשת כתוצאה מכך שלא נמכר על ידה ולכמת את הפסדיה באופן מדויק. איני סבור כי הונחה תשתית מספקת לקביעה כי צפוי להיגרם למבקשת נזק אחר או שהונח בסיס לקבוע כי קיימים פערי איכות בין המוצרים באופן שיכול להביא לכך שהצרכנים יימנעו מלרכוש את המוצרים בעתיד בשל כך שרכשו את מוצרי המשיבים דווקא (שלפחות באופן חלקי מיוצרים על ידי אותו יצרן). אין אפוא לראות את מאזן הנוחות כנוטה לטובת המבקשת דווקא.

תמיכה למסקנה אליה הגעתי ניתן למצוא בעניין נוסף. למבקשת נדרשו ארבעה עד חמישה חודשים עד לפנייתה לבית המשפט כאשר הפנייה למשיבים נעשתה בחלוף חודשיים מיום שהיה ברשותה המידע. הדעת נותנת כי המתנה כה ממושכת יש בה כדי ללמד על כך שאין מדובר בנזקים כה חמורים שמצדיקים מתן סעד זמני טרם התבררה התובענה. לא הייתי מייחס לנימוק זה משקל מכריע אך הצטרפותו לנימוקים האחרים מביאה גם היא למסקנה כי אין מקום למתן סעד זמני טרם בירור מלא של התובענה, של הזכויות במוצרים והכרעה בדבר זהות המעתיק.

המבקשת העלתה כאמור קושי שיכול לנבוע מהיעדר היכולת לדעת בחלוף הזמן כמה מוצרים מפרים נמכרו – אם וכאשר תתקבל התביעה וזאת משהוברר כי ניהול החשבונות של המשיבים אינו ממוחשב ואינו נותן פירוט מלא של הפריטים הנמכרים. כדי לענות על הקושי האמור נשאל בא כוח המשיבים האם יסכימו להצהיר על הסכמתם לקבלת המסמכים שנמסרים לרשות המסים בעת יבוא הטובין כדי ללמוד מהם מה ייבאו המשיבים במהלך התקופה ולדעת מכך מהו היקף המכירות שלהם ופילוח המוצרים הנמכרים. בא כוח המשיבים היה נכון להצהיר על כך והצהרתו נרשמה בפרוטוקול.

סיכום

בכפוף להצהרת בא כוח המשיבים כאמור לעיל – הבקשה נדחית.

הוצאות הליך זה תובאנה בחשבון בעת מתן פסק הדין בהליך העיקרי.

ניתנה היום, ז' אלול תשע"ד, 02 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.

ארנון דראל, שופט