הדפסה

Lauron נ' דורות ואח'

17 נובמבר 2015

לפני:
כב' השופט ד"ר יצחק לובוצקי - שופט בכיר

התובעת
Mergie Lauron
ע"י ב"כ עו"ד אורלי לייבו
-
הנתבעים

  1. רחל דורות
  2. יצחק דורות ז"ל (עזבון המנוח)
  3. מיכל דביר

ע"י ב"כ עו"ד אורנה שמריהו

פסק דין

לפנינו תביעתה של הגב' Mergie Lauron , עובדת זרה מהפיליפינים (להלן: "התובעת" או "העובדת"), אשר הועסקה כמטפלת סיעודית אצל הגב' רחל דורות (להלן: "הנתבעת 1" או "גב' דורות" או "הקשישה"), תקופה של 53 חודשים ועד ליום 31.12.12.

הנתבע 2, הוא עזבון מר יצחק דורות ז"ל, בעלה של הגב' דורות, אשר התגורר עמה (להלן: "המנוח"); והנתבעת 3, הגב' מיכל דביר (להלן: "גב' דביר") היא בתם של בני הזוג דורות.

אין מחלוקת כי התובעת התגוררה בבית הקשישה, יחד עם המנוח שנפטר ביום 21.11.12.

השכר הקובע לצורך חישובים בתיק זה עמד על סך 4,300 ש"ח לחודש (ר' פרוטוקול מיום 12.3.15, ש' 17-21) (משכורת חודשית).

התובעת עותרת לחיוב הנתבעים, ביחד ולחוד, בתביעות כדלקמן (ר' עמ' 5 לפרוטוקול ש' 4-20):

"הפרשי שכר עבודה".
"הפרש דמי הבראה".
"הפרש פדיון חופשה".
"פיצוי בגין אי הפרשות מעביד לקרן פנסיה".
"תמורת הודעה מוקדמת".
"הפרש פיצויי פיטורים".
"פיצויי הלנת שכר".
"פיצויי הלנת פיצויי פיטורים".
"פיצוי בגין פיטורים שלא כדין".

"הפרשי שכר עבודה":

התובעת עותרת לתשלום הפרשי שכר עבודה בסך כולל של 143,200 ₪, בגין טיפול במנוח משך תקופה של 34 חודשים ועד לפטירתו (לפי משכורת חודשית נוספת בסך 4,300 ₪).

לטענת הנתבעים, התובעת כלל לא נדרשה לטפל במנוח, למעט בשלושת החודשים האחרונים לחייו, בגינם קיבלה תשלום ראוי נוסף בסך 3,000 ₪.

הוכח במשפט, בין היתר, ובעיקר באמצעות הקלטות הסתר שהתובעת עצמה הקליטה את בני המשפחה, כי המנוח נהג לנזוף בתובעת על כי אינה מטפלת ברעייתו. שוכנעתי כי התובעת, לצורך הקלטותיה, ניסתה להסית את השיחה ולטעון כי היא נדרשת לטפל במנוח, אך זה האחרון, שמן הסתם לא ידע כי השיחה מוקלטת, הבהיר לתובעת כי עליה לטפל ברעייתו ולא בו. בעת שהתובעת נדרשה באופן ממשי לסייע במשהו גם בטיפול במנוח, היא קיבלה תוספת שכר תמורת עבודה זו (תוספת של 1,000 ₪ למשך שלושה חודשים).
שוכנעתי, כגרסת הנתבעים, כי עד לתקופה זו, היה המנוח עצמאי ולא נזקק לשירותיה של התובעת, למעט שנעזר בתובעת באופן טבעי במטלות הבית, בית שגם הוא התגורר בו.

אשר על כן, תביעת התובעת ל"הפרשי שכר עבודה" בגין טיפול במנוח נדחית; לא לפני שאזכיר את פסיקת בית המשפט העליון מן הזמן האחרון, לפיה "הקלטה בסתר" של המעביד או חבר לעבודה במקום העבודה, יכול שתהווה נגועה ב"פגם מוסרי" (בר"ש (עליון) 4550/15 חיה עופרה שמואלי נ' מד"י, פס"ד מיום 6.7.15).

"הפרש דמי הבראה":

התובעת עותרת לתשלום "יתרת דמי הבראה" בגין התקופה שמחודש אוגוסט 2012 עד דצמבר 2012 (5 חודשים) , בסך כולל של 1,082 ₪.

הנטל בעניין זה מוטל על כתפי הנתבעים, אשר בסיכומיהם, זנחו כל טענה בקשר לכך ויש להניח כי הם מודים בחבותם. אשר על כן, זכאית התובעת לסכום הנתבע על ידה.

"הפרש פדיון חופשה":

לא הוצג פנקס חופשה או כל רישום אחר אודות ניצול/מאזן ימי החופשות של העובדת. אין אלא לקבל את גרסת התובעת, ולקבוע כי היא זכאית ליתרת "פדיון חופשה" בסך של 1,003 ₪ כפי הנתבע על ידה.

"פיצוי בגין אי הפרשות מעביד לקרן פנסיה":

אין חולק, כי לא בוצעו הפרשות פנסיוניות עבור התובעת במהלך תקופת העסקתה. כך גם אין חולק כי שולם סכום של 4,034.84 ₪ בתום תקופת ההעסקה.
התובעת לא הוכיחה את טענתה, כי היא זכאית ליתרת תשלום בסך 2,155 ₪, מה גם שצו ההרחבה, כטענת הנתבעים, קובע כי חובת ביצוע ההפרשות חלה רק לאחר 6 חודשי עבודה.

"תמורת הודעה מוקדמת":

אין מחלוקת כי התובעת פוטרה על-אתר, מבלי שניתנה לה "הודעה מוקדמת", וזאת בשל מעבר הקשישה לבית אבות. הנתבעים אמנם טענו כי היו מוכנים לשלם לתובעת בעבור חודש הודעה מוקדמת, אך לא שילמו. לא שוכנעתי בגרסתם כי הציעו לתובעת לעבור עם הקשישה לבית האבות, גרסה זו אינה מתיישבת עם ההיגיון לפיו בית האבות עצמו כולל צוות סיעודי, ולפיכך אין עוד צורך בשירותי התובעת.

התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בסך 4,300 ₪.

"הפרשי פיצויי פיטורים" :

אין מחלוקת כי נותרה יתרת תשלום לה זכאית התובעת בסך של 4,100 ₪.

"פיצויי הלנת שכר":

לטענת התובעת, יתרת משכורת חודש 12/12 בסך 1,800 ₪ שולמה לה רק ביום 9.1.13, ולפיכך היא עותרת לתשלום פיצויי הלנת שכר בסך של 4,050 ₪.

הנטל לעניין תשלום שכר מוטל על כתפי המעביד. הנתבעים טענו כי התובעת ביקשה ששכרה ישולם למישהו מטעמה, אך מאחר והתובעת לא העבירה כל ייפוי כוח לאחר, ובאין כתובת מגורים של התובעת, נמנע מהם לשלם את שכרה במועד.

גרסה זו של הנתבעים אינה נקייה מספקות; ואולם התובעת עצמה אינה נקיית כפיים בהתנהגותה, שכן חודשים ארוכים התמקדה ביצירת תביעות יש מאין כנגד הנתבעים.
אני מפחית את פיצויי ההלנה ומעמידם על סך של 2,000 ₪.

"פיצויי הלנת פיצויי פיטורים":

גם כאן, בדומה לרכיב הלנת השכר, קיים קושי ממשי להכריע באשמת מי מהצדדים, לא שולמו הפיצויים במועדם. אני מעמיד לפיכך את סכום פיצויי ההלנה להם תהא זכאית התובעת על סך 3,000 ₪.

"פיצוי בגין פיטורים שלא כדין":

התובעת עותרת לפיצוי בגין אי עריכת "שימוע". אכן הפיטורים היו לאלתר וללא שנערך לתובעת שימוע כדין. אולם, אין להתעלם מכך שהשימוע בנסיבות דנן, אינו אפקטיבי; זאת בשל מעבר הקשישה לבית האבות, שאז לא נותר לתובעת מקום עבודה.

עם זאת, סבורני כי היה על הנתבעים ליתן לתובעת הזדמנות כלשהי להישמע טרם סיום העסקתה, ולו לשם הקשבה למצוקותיה בשל הסיום הפתאומי של עבודתה.

אני פוסק לתובעת פיצוי של 2,150 ₪ (מחצית משכורת חודשית ) בגין רכיב תביעה זה.
אשר לטענת הקיזוז שהועלתה ע"י הנתבעים, הרי שזו נטענה בעלמא וללא כל ביסוס משפטי, וממילא דינה להידחות

סוף דבר:

התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד. הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את הסכומים הכוללים, כדלקמן:

"הפרש דמי הבראה" בסך 1,082 ₪.
הפרש "פדיון חופשה" בסך 1,003 ₪.
"תמורת הודעה מוקדמת" בסך 4,300 ₪.
"הפרש פיצויי פיטורים" בסך 4,100 ₪.
פיצויי "הלנת שכר" בסך 2,000 ₪.
"פיצויי הלנת פיצויי פיטורים" בסך 3,000 ₪.
"פיצוי בגין פיטורים שלא כדין" בסך 2,150 ₪.

יתר רכיבי התביעה, נדחים.

הסכומים שלעיל,יישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום הגשת התביעה (5.8.13) , ועד התשלום בפועל.

הוצאות:
הנתבעים ישלמו לתובעת סכום נוסף של הוצאות משפט (חלקיות) בסך של 1,500 ₪ בצרוף מע"מ, כשכ"ט עו"ד.

זכות ערעור: תוך 30 יום.

ניתן היום, ה' כסלו תשע"ו, (17 נובמבר 2015), בהעדר הצדדים.