הדפסה

BETEILIGUNG JKV נ' עירא

התובעת
GmbH Beteiligungs JKV

על-ידי ב"כ עו"ד חרש

נגד

הנתבע
עירא דביר

על-ידי ב"כ עו"ד רוזנבוים
פסק-דין

1. התובעת, בעלת השליטה בחברת ההזנק הישראלית מונלייט אלחוט בע"מ (להלן: " מונלייט"), העמידה לנתבע, מייסדה ומנהלה הכללי , שתי הלוואות כטענתה . האחת , בסכום של 300,000$ והשנייה בסכום של 50,000$ .

אשר לסכום של 300,000$ (להלן: "הסכום"), חלוקים הצדדים בשאלה האם מהות ההסכם שנכרת ביניהם בהקשר זה, הנה ככותרתו, הסכם הלוואה, או שמא עסקינן בהסכם למכירת מניות במונלייט . אשר לסכום של 50,000$ (להלן: "ההלוואה"), חלוקים הצדדים בשאלה האם נסיבות חיצוניות הקשורות בה משליכות על החבות בפירעונה.

2. הדיון בתובענות שהגישה התובעת ביחס לסכום ולהלוואה אוחד . סופו של הליך דיוני ארוך, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית שלפיה יינתן פסק-דין מנומק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] ה תשמ"ד-1984, ללא שמיעת עדים, לאחר דברי סיכום, בטווחי סכומים של 80,000$ ל- 190,000$ במצטבר לשתי התובענות, נכון למועד פסק הדין ו בתוספת ריבית דולרית שנתית בשיעור של 5%.

3. לאחר עיון בטענות הצדדים והתרשמות מראיותיהם, שוכנעתי כי יש לחייב את הנתבע להשיב לידי התובעת סכום של 115,000$ בגין שתי ההלוואות מושא הדיון ואלו נימוקיי.

רקע

4. מונלייט הוקמה על-ידי הנתבע ושניים נוספים בשנת 1999 ועסקה בפיתוח אלגוריתמים והתקנים לדחיסת מידע וידיאו לתקשורת ולאחסון. הונה הורכב ממניות רגילות וממניות בכורה, אשר הוקצו למייסדים ולמשקיעים שונים. קניינה הרוחני הוא הנכס העיקרי שלה והוא כולל פטנטים , תוכנות וקודים שפותחו על-ידה.

5. הנתבע עבד במונלייט כשכיר ממועד הווסדה - יום 18.4.99. מיום 1.1.03 שימש בה הנתבע באופן פורמאלי כמנכ"ל וכדירקטור במועצת המנהלים. הנתבע הוא גם בעל השליטה בחברת עירא דבירטק בע"מ, אשר החזיקה ב-3,000 מניות רגילות של מונלייט, שהיוו כ-20% ממניותיה הרגילות בעת הרלוונטית (להלן: " דבירטק"). ביום 27.9.04 פוטר הנתבע ממונלייט.

6. התובעת היא חברה המאוגדת בגרמניה , העוסקת בהשקעות בחברות ישראליות ומצויה בשליטתו של מר אויגן פיהוף. התובעת , כמשקיעה העיקרית במונלייט, הנה גם בעלת המניות העיקרית ובעלת השליטה הפורמאלית בה.

7. כחצי שנה לאחר פיטוריו של הנתבע, הגישה מונלייט ביום 14.3.05, בקשה לפירוק לבית המשפט המחוזי תל-אביב (ת/13, פר"ק 1279/05). ביום 18.4.05, מונה עו"ד רון גזית למפרק מונלייט (להלן: " המפרק").

ביום 15.1.09 התקבלה בקשתו של הנתבע, כנציגה הלא רשמי של קבוצת בעלי מניות המיעוט במונלייט , למנות את המפרק לחקור את נסיבות קריסתה ואת הגורמים שהובילו לכך (בש"א 16815/08). בחלוף כשנתיים וחצי, ביום 3.10.11 הגיש המפרק דו"ח מקיף שהעתקו הוגש גם לתיק זה (להלן: "דו"ח המפרק" - נ /14). המפרק קבע כי בעלי השליטה במונלייט פעלו ממניעים זרים ופסולים שלא לטובת ה ובניגוד לדין. יצוין, שערכה של מונלייט , ערב פירוקה, הוערך בסכום של למעלה מ-30 מיליון דולר.

בעקבות ממצאי דו"ח המפרק, התיר בית המשפט בתיק הפירוק ביום 19.7.12, להמחות לנתבע ולבעלי מניות מיעוט נוספים את זכות התביעה של מונלייט, כנגד בעלי מניות הרוב (ר' נ/15). ערעור על החלטה זו הוגש וטרם הוכרע (ר' ע"א 7102/12). על-סמכה של החלטה זו, הגישו הנתבע ובעלי מניות מיעוט נוספים במונלייט, בחודש פברואר 2014, תביעה בסכום של 80 מיליון ₪ כנגד התובעת וזאת על דרך תביעה שכנגד לתביעה עיקרית בסכום של 10 מיליון ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבע ובעלי מניות מיעוט נוספים, בטענה שהם אלו שהובילו לקריסת מונלייט (ר' ת"א 19187-03-12).

8. טענות הנתבע אודות הנסיבות שאפפו את פירוק מונלייט, מהוות טענות הגנה גם בהליכים שמלפניי. תמציתן, כי פעולות שביצעו בעלי השליטה במונלייט , במטרה לגזול את הטכנולוגיות וקניינה הרוחני , הובילו לקריסתה המכוונת ולפירוקה ו הן שמנעו את השלמת העסקאות בין הצדדים מושא הדיון ויצרו חיוב לכאורי שאין בו ממש.

9. בקשות רבות הוגשו בתיק המאוחד. ההליך שמספרו 2891/06, הוגש תחילה לבית משפט השלום תל-אביב והועבר לבית משפט זה (בהחלטה מיום 22.6.06, א 11589/06, בש"א 157526/06). בקשות נוספות עסקו בצירופם של 4 צדדי ג' להליך (ה"ה אהרון ולדמן, אויגן פיהוף, מנפרד רוגמן ז"ל ודוד דניאלי ) לרבות בקשות להיתרי המצאה מחוץ לתחום, למחיקת ההודעות לצדדי ג' וערעור על ההחלטות שניתנו בהן. בסופו של יום, נמחקו ההודעות כנגד צדדי ג', ניתנו החלטות בבקשות לסילוק על הסף ולהפקדת ערובה , התקיים הליך של גילוי מסמכים והצדדים הגישו תצהירים מטעמם .

הסדר דיוני נוסף אליו הגיעו הצדדים, כלל צמצום הפלוגתות ומיקודן כך שנותרה מחזית המריבה ההתייחסות המתבקשת להלוואה ולסכום גרידא.

ההלוואה- דיון

10. ביום 30.6.03, חתם הנתבע על שטר חוב (ר' ת/2 ותרגומו), שלפיו התחייב להשיב לתובעת סכום של 50,000$ שקיבל ממנה, בצירוף ריבית שנתית בשיעור של 5%. סוכם כי ההלוואה תיפרע ביום 30.6.04 ולכל המאוחר במועד המוקדם מבין המועדים הבאים - ביום 30.12.04 שהתובעת רשאית להאריכו חד-צדדית עד ליום 30.6.05, או בקרות אירוע "הפרה". אירוע "הפרה" הוגדר כאי תשלום קרן או ריבית של התחייבות זו, או אי יכולת הנתבע לשלם חובות, או הליכי פשיטת רגל של הנתבע, או מינוי של כונס נכסים לנכסיו.

11. לטענת התובעת, הנתבע לא פרע את ההלוואה עד ליום 30.6.04. במסגרת הסכם פשרה שנחתם ביום 24.1.05, בבית הדין האזורי לעבודה, הסכימה התובעת להאריך את המועד האחרון ל פירעון ההלוואה עד ליום 31.12.05. זאת כנגד הסרת העיקולים שהט יל הנתבע במסגרת אותו הליך על נכסי מונלייט. ביום 3.2.05 שילם הנתבע סכום של 3,750 $, על חשבון שיעור הריבית ומאז לא שילם דבר.

12. לטענת הנתבע, על-פי הסכם העסקה איש י (ר' נ/7) התחייבה מונלייט לשלם לו בונוס בשיעור של 1% ממניות מונפקות, אם וכאשר יגיע שוויה לכ-30 מיליון דולר. דהיינו, הנתבע אמור היה לקבל בונוס בסכום של 300,000$ בתוך זמן קצר ממועד החתימה על הסכם ההעסקה. כתמריץ ועל מנת ש לא ימכור את המניות המוחזקות אצלו לאדם אחר, הוצע לו על-ידי המנוח מר מנפרד רוגמן - דירקטור מטעם הקבוצה הגרמנית השולטת בתובעת ומי שהיה יד ימינו של מר פיהוף, לקבל הלוואה אישית בס כום של 50,000 $ אשר תוחזר למונלייט מתוך הבונוס האמור. מכאן, טען הנתבע כי יש לראות את שני המסמכים - הסכם ההעסקה ושטר החוב הרלוונטיים , כשלובים זה בזה ולפטרו מחיוב בתשלום בגין ההלוואה.

13. סברתי כי מארג הראיות מוביל למסקנה שעל הנתבע להשיב לתובעת את מלוא סכום ההלוואה בערכי קרן ו בסכום של 50,000$. לא מצאתי בסיס לקשר שמבקש הנתבע ליצור בין ההלוואה לבין הבונוס המגיע לו כטענתו ושוכנעתי שהעובדה שלא הוענק בסופו של יום, אינה מאיינת את הצורך בפירעון ההלוואה. מקובלות עלי טענותיה המשפטיות של התובעת, שלפיהן הנתבע טוען טענת "הודאה והדחה" בנושא ומפנה טענות לא מבוססות בעל-פה כנגד מסמך בכתב – ת/2 .

14. תימוכין חד במסקנתי מצאתי בהודעת הדוא"ל ששלח הנתבע ביום 28.12.04 לנציגת התובעת, גב' כריסטינה דווד (ת/8), 3 ימים טרם המועד האחרון לפירעון ההלוואה, שעניינה "Loan repayment" ובה נכתב , כהאי לישנא:
Dear Mrs. Davood"
I am about to repay Mr. Viehof a loan of 50,000USD. I'd like to make sure what bank account I should make the transfer to.
Please send me the detaild to enable the money transfer.
Merry Cristmas,
Ira"

ת/8 עליו נסמכת התובעת לא זכה להתייחסות המתבקשת מאת הנתבע בסיכומיו ומשמעותו המילולית הברורה לא נסתרה. הודעת דוא"ל זו נשלחה 3 חודשים אחרי שפוטר הנתבע ממונלייט ומספר ימים טרם שהגיש את תביעתו לבית הדין האזורי לעבודה בעניין דיני מגן. במועד זה, כבר נעכרו יחסי הצדדים וניתן לומר שהייתה זו תקופת השיא של הסכסוך ביניהם.

15. ראיה נוספת לה ייחסתי משקל מכריע לחובת הנתבע , הנה "הודעה על הסכם פשרה בדבר הסרת העיקולים" מיום 24.1.05 (ר' ת/5) בצירוף תשלום ששילם הנתבע ביום 3.2.05, על חשבון חוב הריבית בסכום של 3,750$. בסעיף 4 לת/5 הסכימו הצדדים, כך:

"הנתבעת 3 (התובעת, א"י) תוציא לתובע מכתב בדבר הארכת מועד פרעון ההלוואה שסכום הקרן בה הוא 50,000$, עד ליום 31.12.05. התובע ישלם לנתבעת 3 את סכום הריבית שנצבר בגין הלוואה זו עד היום בסך של 3, 750$, וזאת בתוך 7 (שבעה) ימים מביצוע התשלום האמור בסעיף 2 לעיל. במהלך תקופת הארכת ההלוואה האמורה, תמשיך ההלוואה לשאת ריבית בהתאם לנקוב בהסכם ההלוואה".

הסכם פשרה זה כלל התחייבויות נוספות וביניהן תשלומים שעל התובעת לשלם לנתבע בגין עבודתו ומהלך פיטוריו. ההתחייבויות הנטענות לא הותנו זו בזו, לא במפורש ולא במשתמע.

16. ת/5 ו- ת/8 נעדרים התייחסות לבונוס הנזכר בסעיף 13 לנספח תנאי העסקה להסכם העסקה אישי (ר' נ/7) ו זאת על-אף ששני המסמכים נערכו לאחר שהנתבע פוטר ממונלייט , בשיאו של הסכסוך כשחוסר אמון מוחלט שורר בין הצדדים. הנתבע כבר ידע במועד זה אודות פיטוריו שלו ושל המקורבים אליו – העדים מטעמו רו"ח אלון חיים וד"ר ניצן הורוביץ ועל כוונה להשתלט על מונלייט (ר' סעיף 24 לדו"ח המפרק שלפיו התגלעו המחל וקות הראשונות בחודש ינואר 2004; כתב התביעה בתיק עב 2218/05 שהגיש הנתבע לבית הדין האזורי לעבודה, נ/38).

ברי כי בעת זו כבר התבהר לנתבע שהבונוס הנזכר לא ישולם לו, למצער לא במתכונת שעליה סוכם. בכל זאת, סבר שעליו ל השיב לתובעת ככזה ראה וקדש סכום של 50,000$ ואף נתן לכך שני ביטויים חיצוני ם ואובייקטיבים.

17. בנסיבות אלו, מתבקשת הקביעה שלפיה הנתבע עצמו לא קשר את אי מתן הבונוס להחזר ההלוואה. על רקע זה, אין רלוונטיות לצרכי הדיון בהלוואה בטענת הנתבע בסעיף 5.10 לתצהירו, שלפיה בעקבות הגשת הבקשה לפירוק מונלייט נגרם לו : "הפסד כבד ביותר באבדן הבונוסים שכבר הגיעו לי ונועדו לפירעון ההלוואה".

הסכום - דיון

18. ביום 19.5.04, התקשרו הצדדים בהסכם "הלוואה" ככותרתו, שלפיו תלווה התובעת לנתבע את הסכום בריבית שנתית בשיעור של 5% שתחילת חישובה ביום 1.11.04. מועד פירעון נקבע ליום 30.6.05 (להלן: " ההסכם").

כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם הסכום מושא ההסכם ניתן לנתבע כהלוואה או כתמורה למכר מניות דבירטק במונלייט .

19. בסעיף 2 להסכם נקבע כי הנתבע יעביר לתובעת, כבטוחה, 150 מניות רגילות. בסעיף 3 להסכם נקבעו תנאים לצד מתן הסכום לנתבע. הראשון - שהנתבע לא יתפטר מתפקידו כמנכ"ל מונלייט טרם יום 3.6.05 או הראשון מבין אירוע מכר או הנ פקה. התנאים השני והשלישי נוגעים למועדי סיום השלמת של שני מוצרים של מונלייט (להלן ביחד: "התנאים"). בסעיף 4 להסכם נקבע כי בתוך 90 יום מהפרת איזה מהתנאים, תהיה התובעת זכאית לבקש החזר כספי של הסכום ואם לא תעשה כן, אזי זכותה לדרוש תשלום בטלה והחזר ו יבוצע על-ידי מכירת מניות.

20. לטענת התובעת ובין היתר, הנתבע הפר את ההסכם בכך שהסתיימה העסקתו בחודש ספטמבר 2004. התובעת לא הספיקה למצות את האפשרות לדרוש את החזר ההלוואה בתוך 90 הימים שהוקצו לה, זאת נוכח הגשת הבקשה לפירוקה של מונלייט והפיכת המניות לחסרות כל ערך כלכלי.

21. הנתבע טען מנגד ובין היתר, שההסכם אינו אלא הסכם למכירת 150 מניות רגילות לתובעת, שהוחזקו על-ידי דבירטק, במחיר 2,000$ למניה ובס כום כולל של 300,000$. סוכם, כך נטען, שרק אם אחד התנאים יופר, תוכל התובעת לדרוש החזר כספי . הנתבע הדגיש את ברירת המחדל הנקובה בהסכם כ מכר מניות.

22. סברתי כי מכלול הדברים מוביל למסקנה ש מתוך הסכום על הנתבע להשיב לתובעת סכום של 65,000$ בערכי קרן. התרשמתי כי שני הצדדים יצרו מתווה חוזי יציר כלאיים שמסגרתו הנורמטיבית אינה ברורה. טושטשו גבולות הלשון בהסדר החוזי בין הצדדים, אך נשמרה בהירות תכליותיו, בדמות מבוקשה של התובעת במניות ומבוקשו של הנתבע בממון לבניית ביתו.

הסכמה לפסיקה על דרך הפשרה, ייתרה בחינה ראייתית מתחייבת של הנסיבות הלכאוריות הקשורות בהסכם, כדי לאמוד את השינוי החד והמהיר הנחזה כפי שנעשה מהסכם מכר מניות להסכם הלוואה.

טווחי הסכומים שהוצגו לפסיקה בפשרה מבטאים "זליגה" מסוימת בהתייחסותם לשתי התובענות ובאופן המתיישב אף הוא עם עמימות התייחסותם לתכלי ות ההסכם.

23. פרשנות חוזה, כהסכם, נעשית תוך התבוננות רחבה עליו. על-פי לשונו, על-פי התכלית והנסיבות שעמדו ביסוד עריכתו ועל-פי המוסד החוזי שאליו הוא משתייך [ר' ע"א 3894/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' בן שלום (6.6.13]. לכל חוזה מאפיינים יחודיים ו מוחלות עליו מערכות דינים שונות המעצבות את האיזונים הראויים (שם, פסקה 10).

התנהלות שני הצדדים בעירוב יוצרות, מעוררת קשיים בבחינת גרסאותיהם בהתייחס ללשון ההסכם, לנסיבות כריתתו ול"מוסד" החוזי אליו יש לשייכו.

בעצם חיוב הנתבע בסכום שנקבע, ביקשתי לשקף קשיים אלו ולאזן בין האינטרסים הפרטניים השונים ובין הסיכונים שנטלו עליהם הצדדים בהעמדת ההסכם לדיון משפטי. בנוסף, לא נעלמה ממנו רוח הפשרה המתבקשת מהסכמתם.

24. אשר ללשונו של ההסכם , כותרתו הברורה אינה חזות הכל ו נקבע בו כי ברירת המחדל היא העברת המניות בתמורה: "בתוך תשעים (90) יום ממועד ההפרה של תנאי אחד או יותר של תנאי ההלוואה כאמור בסעיף 3 דלעיל, המלווה יהיה בעל הזכות לבקש החזר כספי של ההלוואה..." (הדגשה הוספה – א"י).

ב נוסף, הוראת סעיף 2.1 להסכם קובעת ש לצורך העמדת בטוחה הנתבע יעביר את המניות לתובעת.

לשון ההסכם אינה זרה גם למאפיינים של הסכם הלוואה - הכותרת והסמנטיקה ("לווה", "מלווה") וגם למאפיינים של הסכם למכר מניות – עת מוסכם כי ההחזר יבוצע בדרך של העברת מניות, אלא אם יתקיים תנאי כלשהו והתובעת תבקש את פירעון ההלוואה בכסף. מאפייני ההסכם , הנחזה לשרת את טובתם של הצדדים, מתמצים בהרחבת השליטה במונלייט מצד התובעת ומימון לבניית בית מצד הנתבע.

אלו יוצרים ערפל גם מעל המוסד החוזי תחתיו יש לחסות את ההסכם. לשון שלפיה "הלוואה" לא תוחזר בכסף, אלא רק אם יתקיימו תנאים מסוימים ורק אם בתוך מועד מסוים תודיע התובעת על רצונה בהחזר כספי, אינה רווחת בהסכמי הלוואה סטנדרטיים ויוצא כי עסקה בסכום בלתי מבוטל של 300,000$ אינה מגובה בערבויות. מניות דבירטק במונלייט לא שימשו כבטוחה להשבת הסכום, שכן סוכם ש תועברנה בד בבד לבעלות התובעת.

25. אין חולק של ממש אשר לנסיבות שקדמו להסכם לפיהן בחודש ינואר 2004, זמן קצר טרם חתימתו, גילה מר פיהוף את רצונו בהגדלת מספר המניות של בעלי השליטה במונלייט וכן עלתה לראשונה שאלת הנפקת מונלייט. הנתבע סירב למהלך במתכונת שהוצעה ומכאן החל הסכסוך בין הצדדים. ביום 2.5.04, כשבועיים טרם שחתמו הצדדים על ההסכם, חתם מר פיהוף בעצמו על הסכם אחר למכירת מניות דבירטק במונלייט לתובעת. הנתונים המספריים שבהסכם אחר זה, זהים לאלו שבהסכם - העברת 150 מניות שהוחזקו על-ידי דבירטק, לתובעת, תמורת סכום של 2,000$ למניה ובסך הכל - 300,000$ (ר' ת/16).

26. קיימת מחלוקת בשאלה על מי חל הנטל להוכיח שהתנאים התקיימו בגדר הפרת ההסכם ומהי דרך ההוכחה המספקת לשם כך . איני נדרש לקביעת ממצאים ישירים ביחס לשאלות אלו. ניתן להסתפק בקביעות המסתברות מהראיות וההפניות שנפרשו לפניי, לפיהן אין לראות בנסיבות שנוצרו גם לאור תרומתה הנחזית של התובעת, כהפרת תנאי ההסכם המאפשר ת דרישת החזר הסכום בממון.

די אם אפנה בהקשר זה לסעיף 13 לדוח המפרק, בצירוף לתמלולי החקירות שבוצעו במסגרת דו"ח המפרק אשר לערב פירוק מונלייט ( ר' ת/26, ת/28, ת/38). המכלול מעלה ממצאים רלוונטיים הנקשרים בפיטוריו של הנתבע ובפירוק מונלייט ו לצרכי הדיון שמלפניי, די בו כדי לשמוט את הטענה כי הנתבע הפר את התנאי מהתנאים שלפיו לא יתפטר מתפקידו כמנכ"ל מונלייט. גם מניין 90 הימים שהוקצה לתובעת לדרוש את החזר הסכום בכסף, לא הגיע לקיצו בעטיו של הנתבע.

אשר לתנאים השני והשלישי הנוגעים למועד הכנת מוצרים, הנתבע שלח ביום 18.1.05, הודעה למר פיהוף, שלפיה אלו התמלאו (מועד זה הינו קודם למועד האחרון לסיום פיתוח המוצרים כפי שנקבע בהסכם - יום 28.2.05 ויום 31.5.05) וטען בהרחבה להוכחת הדבר לרבות צירוף אסמכתאות ( ר' נ/25-נ/31). לא שוכנעתי ש נסתרו טענות הנתבע המפורטות, הכוללות טענה בדבר הצגת המוצרים האמורים בתערוכה בלאס-וגאס בחודש ינואר 2005 (ר' ת/14).

לא הובהרה עד תום בחירת התובעת לסתור את טענות הנתבע המגובות בהצהרות מאת עדים נוספים, אך באמצעות תצהירה של גב' באייר. התרשמתי כי לא חסרו גורמים רלוונטיים בארץ ובחו"ל שיכלו לספק הצהרה תואמת מהיכרות צמודה יותר למהלך האירועים. באמרת אגב אציין כי גם המפרק לא מצא לזמן את הגב' באייר לחקירה מטעמו (ר' נספח ב' לדוח המפרק).

27. ת/16 – ההסכם שעסק מפורשות במכר מניות לא נחתם על-ידי הנתבע . מנגד, לבקשתו, שלחה מזכירת מונלייט, ביום 2.5.04, הודעת דוא"ל לבעלי המניות, שעניינה מכירת מניות מונלייט המוחזקות על-ידי דבירטק לתובעת, אליה צורף מסמך המפרט את התנאים של עסקת מכר המניות שנחתמה ( ר' נ/21). הנתבע חתם גם על שטר העברת מניות ועל החלטה של מועצת המנהלים של דבירטק. אין מחלוקת כי לא נשלחה הודעת תיקון ברוח השינויים שבין ת/16 להסכם.

28. אף לשיטתה של התובעת, באה עסקת ההלוואה חלף עסקת מכר מניות, במטרה שלא השתנתה להעביר לנתבע סכום כסף לצרכי בניית ביתו . לא ניתן הסבר מתבקש להנחת הדעת מטעם הצדדים מדוע וכיצד "בוטלה" עסקת מכר המניות שדווחה לבעלי המניות ביום 2.5.04 וכיצד לביטול זה לא ניתן כל ביטוי. התכלית העסקית בין הצדדים הקשורה בסכום נותרה כפולה באופן שאינו מחמיא לגרסאות שניהם – קבלת הנתבע כספים לבניית ביתו תוך השגת יתרון אישי ו רכישת מניותיו באופן המשקף את רצונ ם האמיתי של בעלי השליטה במונלייט ומתיישב עם התרחשות האירועים טרם ואחרי כריתת ההסכם.

29 . התרשמתי כי בנסיבותיו הייחודיות של העניין, מתייתרת השאלה האם הושלמה העסקה מושא ההסכם אם לאו. בחינת השלמתה בדיעבד, לאחר פרוץ הסכסוך, אינה רלוונטית. טענות הנוגעות לאופן ביצוע מכר מניות אשר ודרישות תקנון החברה (ר/ נ/22), אינן מטות את כף המאזניים. גם אם לא התמלאו הדרישות בדקדקנות וגם אם נפל פגם בחלו פת הדוא"לים שהתקיימה באותו היום ואיני מקבע מסמרות בעניין, התנהלותו הנחזית של הנתבע קרבה את כל הנדרש ל שליטתה של התובעת וזו לא פעלה להשלמת העסקה טרם פירוק מונלייט, מועד בו "אופס" שווי מניותיה .

30. כנגד כל אלו, עומדת לחובת הנתבע יוזמתו הנחזית להטות את נוסחו של ההסכם למחוזות ה"הלוואה" משיקולי מס שלא נסתרו על פנייתו לנציג בעלי השליטה במונלייט בהודעה כי זו תינתן לו באופן אישי ולא לדבירטק (ר' ת/22).

סוף דבר

31. הנתבע ישלם לתובעת סכום של 115,000$ בתוך 30 יום מהיום. על-פי הסכמת הצדדים, התשלום יבוצע בדולר ארה"ב ותתווסף לו ריבית דולרית שנתית בשיעור של 5% מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

32. נרשם עיקול לטובת התובעת על מלוא סכום התביעה על זכויות הנתבע בביתו, ברחוב בנבנישתי 13 ראשון-לציון . בהתאם להסכמת הצדדים, ניתן להפחית את שווי העיקול הרשום לסכום של 123,000$. לאחר שישולם התשלום המלא מושא פסק דין זה, יוסר העיקול.

33. אשר לסוגיית ההוצאות - התחשבתי בתוצאה אליה הגעתי, בהתנהלותם הדיונית של הצדדים , במתווה הפשרה שהושג ובמכלול נסיבות העניין. אני מחייב את הנתבע בנשיאה מתונה בהוצאות התובעת בסכום כולל של 15,000 ₪. לתשלום בתוך 30 ימים מהיום ולא ישא הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור – כדין.

לידיעת הצדדים.

נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

ניתן היום, ב' אב תשע"ד, 29 יולי 2014, בהעדר הצדדים.

חתימה