הדפסה

ABRAHAM נ' מגה קמעונאות בע"מ ואח'

11 אוקטובר 2015
לפני:
כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש

התובע:
MELES ABRAHAM
ע"י ב"כ: עו"ד רובין

-
הנתבעים:

  1. מגה קמעונאות בע"מ
  2. מ.א ניקיון ואחזקה בע"מ
  3. ***ג'י.סי. ניהול פרויקטים בע"מ
  4. רויאל קלין בע"מ
  5. מוחמד מחאג'נה

החלטה

לפניי בקשת עו"ד שירלי לוז (להלן: "המבקשת") למתן עיון בכל המסמכים המצויים בתיק דנן, לרבות כתב תביעה ובקשות מקדמיות, פרוטוקולים, תצהירים, הסכם פשרה ו/או הסכם גישור ופסק דין (להלן: "הבקשה").

הרקע לבקשה
ביום 10.11.13 נכנסה לתוקפה תניית אי-תחרות, בעקבות פירוק משרד עו"ד רובין-לוז, האוסרת על עו"ד בנימין רובין, אשר שימש בעבר כשותף של המבקשת, להתחרות במבקשת באופן ישיר או עקיף בייצוג לקוחות אריתראים בתחום דיני העבודה , עד ליום 10.2.2017.
לאחרונה הגישה המבקשת תביעה בבית המשפט המחוזי (להלן: "התובענה בבית המשפט המחוזי") כנגד עו"ד בנימין רובין ועו"ד רוני רובין, ב"כ התובעים בתיק זה (להלן: "המשיבים").
הבקשה הוגשה בקשר עם הסכסוך המסחרי המתברר במסגרת התובענה בבית המשפט המחוזי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה, כך שיותר למבקשת לעיין בתיק. להלן אפרט טעמיי.

המסגרת הנורמטיבית
תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג – 2003 (להלן: "התקנות"), קובעת, כמצוטט:
"(א) כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין.
....
(ד)בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעינינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה".

בפסק הדין שניתן בבג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נגד שר המשפטים (ניתן ביום 8.10.09) חידד בית המשפט העליון את חשיבותו של עקרון פומביות הדיון והיותו בעל מעמד חוקתי במשטר הדמוקרטי. עוד נפסק כי זכות העיון הינה נגזרת של העיקרון החוקתי בדבר פומביות הדיון ובדומה לפומביות הדיון מדובר בזכות יחסית, שיש לאזנה מול זכויות ואינטרסים שונים העשויים להיפגע כתוצאה מהעיון בתיק בית המשפט. בית המשפט העליון פסק כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה שיש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט.

בית המשפט העליון קבע שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון, כמצוטט:
"ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: "הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ראו עניין גהל, בעמ' 437). "עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט(3) 714 (2004) (להלן: עניין גל)). אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת ([פורסם בנבו], 1.5.2006)) ".
בית הדין הארצי חזר על הלכה זו בבר"ע 9668-08-14 שגב דאדו נגד ארגו תקשורת בע"מ (ניתן ביום 12.1.15) (להלן: "פרשת ארגו"), וקבע כי נקודת המוצא לבחינת בקשות העיון הינה שיש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט וכי הנטל לשכנע שאין להתיר העיון מוטל על כתפי המתנגד לעיון.

דיון והכרעה
כאמור, הכלל הוא התרת העיון ואי התרתו היא בבחינת חריג. בנוסף נקבע כי: "ככלל טענה לפיה מסמכים המצויים בתיק דרושים לצורך התדיינות משפטית אחרת מהווה סיבה לגיטימית לעיון וזאת אף מבלי להיזקק לבחינה מדוקדקת של הזיקה בין ההליכים" (תע"א 757-05 (ת"א) קרקובסקי נגד לבבי ( ניתן ביום 8.4.15)).

ההלכה הפסוקה היא כי באם לא הצביע הצד המתנגד לעיון על איסור בדין לעיון בחומר המבוקש, עליו להצביע על טעם כבד משקל האוסר את העיון המבוקש.

ערה אני לטענת המשיבה בדבר פגיעה אפשרית בסודותיה המסחריים, ככל שהבקשה תתקבל, אולם בהתחשב בעובדה כי זוהי לב המחלוקת בין הצדדים בתובענה בבית המשפט המחוזי, לא מצאתי בטענה זו כדי להביא לדחיית זכות העיון.

משלא קיים איסור בדין לעיין בחומר המבוקש ולא מצאתי טעם כבד משקל שיש בו כדי להגביל באופן גורף וכללי את זכות העיון של המבקשת, ובהתחשב בכך שיש הצדקה עקרונית לאפשר את העיון על מנת שתוכל המבקשת לעשות שימוש במסמכים במסגרת התובענה בבית המשפט המחוזי סבורה אני כי יש מקום להתיר את העיון , במיוחד במצב בו הנתבעת 1 היחידה שהגיבה להחלטת בית הדין, הבהירה שהיא משאירה את ההחלטה בנדון לשק"ד בית הדין.

סוף דבר
הבקשה מתקבלת.
המזכירות תאפשר למבקשת לעיין בתיק כאמור, בהתאם לנהלים.
העיון ניתן למשך 10 ימים.

ניתנה היום, כ"ח תשרי תשע"ו, (11 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.