הדפסה

51882595 ואח' נ' בע"מ

מספרי בקשות:19, 20, 21, 22, 23, 24, 25, 26 ו- 28.
לפני :
השופט יעקב שפסר

המבקשים:

יסודות יניב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איתמר כץ

נגד

המשיבים:

אפרים לביא ואחרים 51882595
ע"י ב"כ עו"ד גליה גרימברג

החלטה

סדרת בקשות שעניינן סילוק על הסף של המרצת הפתיחה ביחס למבקשים 6 ( בקשה 19), 22 ( בקשה 20), 30 ( בקשה 24), 36 ( בקשה 21), 52 ( בקשה 22), 62 ( בקשה 23), 63 ( בקשה 27), 70 ( בקשה 25) ו-80 (בקשה 26) בהמרצת הפתיחה; בקשה להורות על פיצול התובענה העיקרית וקיומו של השתק שיפוטי ביחס למבקשים 4, 16 ו-79 בהמרצת הפתיחה; וכן בקשה להורות לבאת כוח המבקשים בהמרצת הפתיחה להמציא ייפויי כוח עדכניים המסמיכים אותה לייצגם במסגרת התובענה העיקרית.

רקע הבקשה הינו המרצת פתיחה אשר הוגשה על ידי המשיבים ( המבקשים בהמרצת הפתיחה, להלן ביחד: "המבקשים" או " הדיירים"), שהינם בעלי הדירות בבניין המצוי בחלקה הדרומי של גבעת שמואל ( להלן: "הבניין"), כנגד המבקשת, חברת יסודות יניב בע"מ, אשר בנתה את הבניין ( המשיבה בהמרצת הפתיחה, להלן: "המשיבה" או " החברה"). במסגרתה של התובענה העיקרית מבקשים הדיירים הצהרה לפיה מאחר שייעודו של הבניין לא שונה מדיור מוגן לייעוד של מגורים, לא עמדה החברה בהתחייבויותיה אשר נקבעו בהסכמי הפשרה שנחתמו בין הצדדים ובין חברת הניהול של הבניין, במהלך השנים 2007-2009 ( הסכמים אלו, הכוללים הן את הסכם הפשרה והן את ההסכם משנת 2007 המצורף אליו כנספח א', יכונו להלן ביחד: "הסכם הפשרה"). כמו כן, מבקשים הדיירים אכיפתו של הסכם הפשרה האמור באמצעות מינוי שמאי מוסכם אשר יבצע הערכות שווי לדירותיהם ויקבע את סכום הפיצויים שחבה להם החברה בגין אי עמידתה בהתחייבותה לשינוי יעוד הבניין.

תמצית טענות החברה

לטענת החברה, יש לסלק על הסף את התובענה, ביחס לחלק מן הדיירים, לאור הנימוקים הבאים:

העדר זכויות בדירות בבניין - המבקש 6 ( מר גרשון אקשטיין), המבקש 36 ( מר יהודה שוורץ), המבקשת 52 ( הגב' דיין קלר), והמבקשת 62 ( הגב' מזל חמיאס) אינם כיום, ומעולם לא היו בעבר, בעלי זכויות בדירה כלשהי בבניין, לרבות במועדים בהם חתמו על הסכם הפשרה, ולפיכך, אין כל בסיס להצטרפותם להגשת התובענה המבוססת על הוראות הסכם הפשרה החלות על בעלי דירות בבניין בלבד.

השתק שיפוטי - המבקש 4 ( מר אשר ישראלי), המבקשים 16 ( הגב' סימה יפה ומר דוד יפה) והמבקש 79 ( מר שי שביט) מנועים מלטעון כי רישום הבניין כבית משותף חסר חשיבות עבורם או חסר השפעה על שווי דירותיהם בבניין, בשל קיומו של השתק שיפוטי. לגרסת החברה, טענתם בהמרצת הפתיחה של דיירים אלה, לפיה נגרם להם נזק אך מהעדר שינוי יעוד של הבניין ולא מהעדר רישום הבית המשותף, סותרת טענה אשר נטענה על ידם בהליך שיפוטי קודם בין הצדדים, ולפיה העדר רישום הבניין כבית משותף פוגע בהם באופן כה מהותי, עד כי יש לאפשר להם לבטל את ההסכמים מכוחם רכשו דירותיהם בבניין. כמו כן, מבקשת החברה כי הדיון בתובענה העיקרית יפוצל, כך שעניינים של הדיירים 4, 16 ו-79 ידון בנפרד מטענותיהם של יתר המבקשים בתובענה העיקרית, שכן לטענתה, ההשתק השיפוטי בעניינם עקרוני לבחינת אומד דעת הצדדים בהסכם הפשרה ויוצר הבדל מהותי בינם לבין יתר הדיירים.

לעניין זה יצוין, כי נוכח הסכמת הצדדים לסילוק על הסף של התובענה ביחס לחלק מן הדיירים ( המבקשים 22, 30, 55, 63, 70 ו-80 בהמרצת הפתיחה), כעולה מהתגובות לבקשה ומהתשובה להן, פורטו לעיל טענותיה של החברה אך בנוגע לאותם דיירים אשר לגביהם נותרה מחלוקת בין הצדדים.

בנוסף, מבקשת החברה כי באת כוחם של הדיירים, עו"ד גליה גרימברג, תציג את כלל ייפויי הכוח העדכניים אשר ניתנו לה על ידם, המסמיכים אותה לשמש כבאת כוחם בגדרי התובענה העיקרית ( להלן: "ייפויי הכוח"), וזאת מאחר, שלטענת החברה, חלו ליקויים בהרשאתה של עו"ד גרימברג לשמש כבאת כוחם של חלק מן הדיירים. לעניין זה טוענת החברה כי לדוגמא המבקשת 52 ( הגב' קלר דיין) כלל איננה בעליה של דירה 800 בבניין ומעולם לא הייתה, וכי בעליה של דירה 800 הינו מר דוד דיין, המתנגד לצירופו לתובענה העיקרית ( כאשר החברה צירפה מכתב מאת מר דיין לפיו מבקש הוא להיגרע מן התובענה). כמו כן טוענת החברה, כי התובענה הוגשה בשם המבקשים 55 ( חיה ואליעזר קידר) ללא הרשאתם.

תמצית טענות הדיירים
לטענת הדיירים, יש לברר את הבקשות השונות לסילוק על הסף כחלק מהליך ההוכחות, שכן עניינן בשאלה האם יש לאפשר סעד של אכיפת ההסכם ביחס לדייר כלשהו הינה שאלה לגופו של עניין. לטענותיה הספציפיות של החברה בדבר סילוק על הסף, משיבים הדיירים כדלקמן:

העדר זכויות בדירה בבניין – לטענת הדיירים, כל המבקשים חתמו על הסכם הפשרה עם החברה, כאשר שמותיהם וההסכמים החתומים עימם נשלחו לחברה עובר לחתימתם. על כן, טוענים הדיירים, אילו סברה החברה כי חלק מן החותמים אינם בעלי זכויות בדירות בבניין, היה עליה להתריע על כך עוד בשלב החתימה על הסכם הפשרה. בנוסף, טוענים הדיירים כי מר אקשטיין ( המבקש 6) רכש את דירה 216 בבניין עבור בנותיו ואולם לפני כשנתיים הועברו אליו ואל אשתו כל הזכויות בדירה ולכן מר אקשטיין הינו בעל זכויות בדירה בבניין. לגרסת הדיירים, מר שוורץ ( המבקש 36) רכש את הדירה עבור בנותיו, בהיותו אפוטרופוסן החוקי, ואולם בנותיו הותירו בידיו את הזכויות לעניין הסכם הפשרה ולכן אין מקום לסילוקה של התובענה לגביו. עוד טוענים הדיירים, כי הגב' קלר ( המבקשת 52) רכשה את דירתה בבניין כרוכשת " מיד שנייה", ולא ישירות מהחברה ועל כן, לגרסתם, הינה בעלת הזכויות בדירה 800 בבניין ( ולא בדירה 1021 כפי שנכתב בטעות בהמרצת הפתיחה). בנוסף מציינים הדיירים כי הגב' חמיאס ( המבקשת 62), הינה מיופת כוחו של מר אילן חמיאס, שהינו בעליה של דירה 908 בבניין, לרבות לצרכי הטיפול בהליכים המשפטיים מול החברה ועל כן אין לסלק את המרצת הפתיחה על הסף ביחס אליה.

השתק שיפוטי – לגרסת הדיירים, לא קיים השתק מסוג זה בתקנות סדר הדין ואין כל מניעה לדידם לטעון טענות משפטיות חלופיות. כמו כן סבורים הדיירים כי מאחר שההליך לגביו טוענת החברה להשתק שיפוטי הסתיים במחיקתו בהסכמת הצדדים וללא פסק דין מנומק, ממילא לא יכול לחול כל השתק לגביו. בנוסף, טוענים הדיירים כי הנושא נדון והוכרע במסגרת דיון שהתקיים בפני חברי, כב' סגן הנשיא אברהם יעקב וכי לפיכך לא נדרשת הכרעה נוספת בו.

לעניין בקשת הצגת ייפויי הכוח טוענת באת כוחם של הדיירים, עו"ד גרימברג, כי הגב' קלר ( המבקשת 52) ייפתה את כוחה לנקוט בהליכים משפטיים בקשר עם ייעוד הבניין בשנת 2008 ומאחר ותוקפו של ייפוי כוח הינו ל-10 שנים, מדובר בייפויי כוח התקף גם לתובענה הנוכחית.

ביחס לגב' חיה קידר ולמר אליעזר קידר ( המבקשים 55), מסכימה עו"ד גרימברג כי צירופם לתובענה נעשה בטעות ולפיכך מבוקשת מחיקתם מהמרצת הפתיחה. בנוסף טוענת עו"ד גרימברג, כי אין מקום להצגת ייפויי כוח עדכניים אשר ניתנו לה על ידי הדיירים, שכן לדידה בקשת החברה להצגתם נסמכה על ייצוג לקוח אשר מלכתחילה לא טענה עו"ד גרימברג להיותה באת כוחו.

כמו כן, בתגובותיהם לבקשות הסכימו הדיירים למחיקת המרצת הפתיחה על הסף ביחס למבקשים: 80, 70, 22 ו-30.

דיון והכרעה
נוכח הסכמת הצדדים, נמחקת התובענה ביחס למבקשים 22 ( מר רם בן אפרים), 30 (הגב' רחלי מרום), 55 (מר אליעזר קידר והגב' חיה קידר) ו-70 (מר אריה אלדד) וכן נדחית ביחס למבקש 80 ( מר יוסף שקד).

בנוסף, לאור חזרתה של החברה, בהודעתה מיום 16.2.2015, מבקשתה לסילוק על הסף של התובענה ביחס למבקשים 63 ( שילוני), מתייתר הדיון בבקשה זו.

עיקרן של הבקשות הנותרות לסילוק על הסף בשתי סוגיות. הראשונה, הינה עובדתית - האם המבקשים 6, 36, 52 ו-62, אשר חתמו על הסכם הפשרה עם החברה, היו בעבר או הינם כיום בעלי זכויות בדירה כלשהי בבניין ( כך שזכאים הם להגיש תובענה כנגד החברה בהתבסס על הוראות הסכם הפשרה)? בעוד שהסוגיה השנייה מחייבת בחינה משפטית בעיקרה – דהיינו, האם חל על המבקשים 4, 16 ו-79 השתק שיפוטי מקום בו ההליך הקודם אותו ניהלו מול החברה הסתיים במחיקה וללא הכרעה לגופן של טענות הצדדים? את ראשיתו של הדיון אקדיש לשאלת סילוק התובענה העיקרית על הסף ולאחר מכן אפנה לבחון את סוגיית ייפויי הכוח.

א. סילוק על הסף
כידוע, יש לנקוט משנה זהירות בהיעתרות לבקשה למחיקה או לדחייה של תביעה על הסף, ובקשה כאמור תתקבל אך במקרים בהם ברור כי לא יהא בידי התובע לקבל את הסעד המבוקש, על יסוד הטענות המבססות תביעתו ( רע"א 9070/11 אייזיקוביץ' נ' קלוגר, פס' 6 להחלטתה של השופטת חיות ( פורסם בנבו, 16.1.2012):

"סילוקה של תביעה על הסף מהווה אמצעי קיצוני הננקט רק משהוברר כי ההליך שהוגש אין לו תוחלת....."

(ראו גם אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 375, 386 ( מהדורה 11, 2013) ( להלן: "גורן"); רע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) בע"מ נ' פרימיוס קלאס בע"מ, פס' 6 להחלטתה של השופטת חיות ( פורסם בנבו, 31.1.2011)).

משכך, בחינת בקשות החברה לסילוק על הסף תיעשה באופן פרטני, ביחס לכל אחד מן הדיירים, הן באשר לטענה בדבר העדר זכויות בדירות בבניין והן באשר לקיומו של השתק שיפוטי.
( א) העדר זכויות בדירות בבניין
בראשית הדברים אציין כי לא מצאתי ממש בטענת הדיירים לפיה מוטל היה על החברה להודיע כי חלק מהחותמים על הסכם הפשרה אינם בעלי דירות בבניין עוד בשלב החתימה. גם אם מדובר בהתנהלות אשר הגיונה בצידה, ברי כי אין בחתימתם של חלק מן המבקשים על הסכם הפשרה, כשלעצמה, כדי להקים להם זכויות מהותיות אל מול החברה מקום בו הוראות הסכם הפשרה עצמו שוללות אפשרות כאמור. בחינת הוראות הסכם הפשרה מלמדת כי תחולתו הינה על הגורמים המכונים במסגרתו " בעלי הדירות בבניין" או " בעלי הנכסים" (ראו לדוגמא ס' 1, 2, ו-7 להסכם הפשרה), וכן כי הוא נחתם עם נציגות הבניין, אשר נבחרה על ידי " בעלי הדירות בבניין". כמו כן, בסעיף 19 להסכם הפשרה מצוין ( ההדגשה במקור – י.ש):

"מוסכם בזאת כי הסכם זה על כל סעיפיו מחייב את היזם [ החברה בענייננו, הערה שלי – י.ש] וחברת הניהול הקודמת כלפי כל בעלי הדירות החתומים עליו בלבד."

יוצא אפוא, כי על בסיס לשונו המפורשת של הסכם הפשרה, נועדו הוראותיו להסדיר את מערכת היחסים שבין החברה לבין מי שבבעלותם דירה בבניין. הדיירים מצידם, אינם טוענים לתחולת הסכם הפשרה על מי שאינם בעלי דירות בבניין. משכך, אף אם הלכה למעשה ובשל קיומן של נסיבות שונות נחתם בפועל הסכם הפשרה גם על ידי מי שאינם בעליה של דירה בבניין, הרי שאין בעובדה זו בלבד כדי להקים חובה בת-אכיפה של החברה כלפי גורמים אלו, מקום בו הוראות הסכם הפשרה עליו חתמו אינן מאפשרות כן ( ראו ת"א ( ת"א) 2773/00 בוקר נ' מינהל מקרקעי ישראל, פס' 10 לפסק דינה של השופטת ברון ( פורסם בנבו, 14.9.2006).

זכויותיו של מר אקשטיין

מן האמור בתשובת הדיירים, עולה כי ילדיו של מר אקשטיין היו בעליה של דירה 216 בבניין ( להלן: "דירה 216 ") במועד חתימת הסכם הפשרה, כאשר בשנת 2013 הועברה דירה 216 לבעלותו של מר אקשטיין. החברה בתשובתה לא כופרת בבעלותו הנוכחית של מר אקשטיין בדירה, אולם לטענתה, מאחר שבמועד חתימת הסכם הפשרה לא היה מר אקשטיין עצמו בעל זכויות בדירה 216, אין הוא יכול להתבסס על הסכם החל על בעלי דירות בבניין בלבד. טענתה האמורה של החברה במסגרת תשובתה, איננה מתיישבת אפוא עם הנטען על ידה באשר למר אקשטיין במסגרת בקשתה – קרי, שמר אקשטיין איננו, ומעולם לא היה, בעל זכות בדירה כלשהי בבניין ( ס' 5 ו-6 לבקשה 19). הקושי השני בקבלת בקשת החברה נובע מן העובדה שמר אקשטיין עצמו חתום על הסכם הפשרה העומד בבסיס התובענה העיקרית, בנוסף להיותו הבעלים הנוכחי של דירה 216. מכאן, שלא ניתן לקבוע, כי למר אקשטיין אין בסיס לקבלת הסעד המבוקש בתובענה, באופן המצדיק סילוקה על הסף, כאשר עצם ההכרעה האם הסכם הפשרה חל בעניינו של מר אקשטיין דורשת פרשנות ודיון החורגים מגדרי הבקשה דנן.

מסקנתי לפיכך היא כי הבקשה לסילוק על הסף של המרצת הפתיחה ביחס למר אקשטיין – נדחית.

זכויותיו של מר שוורץ

דירה 518 בבניין רשומה על שם בנותיו של מר שוורץ, אשר אינן נמנות על המבקשים בענייננו. לגרסת הדיירים, בנותיו של מר שוורץ הותירו בידיו את הזכויות הקשורות בהסכם הפשרה. לשם הוכחת טענתם צורף אל התגובה לבקשה מכתב מאת הגב' מיטל שוורץ, אשר לפיו:

"אני, מיטל שוורץ...בעלת דירת 518.... מצהירה כי זכויות התביעה של יסודות אפרים נשארים [ כך במקור - י.ש] אצל אבי על אף שהדירה היא על שמי."

בעניינו של מר שוורץ קיים חוסר בהירות עובדתי באשר לבעלות בדירה 518, שכן מתגובת הדיירים עולה כי הדירה רשומה על שם בנותיו של מר שוורץ, בעוד שמן המכתב האמור משתמע כי הגב' מיטל שוורץ הינה בעלת הדירה היחידה. כמו כן וכפי שנטען על ידי החברה, תגובת הדיירים לטענות החברה כנגד מר שוורץ, לרבות מכתבה של הגב' מיטל שוורץ, לא נתמכו בתצהיר כנדרש בתקנה 241( ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ( להלן: "התקנות").

בנסיבות אלו ניתנת לדיירים אורכה להגשת תצהיר ואסמכתאות נוספות מטעמו של מר שוורץ, אשר יהא בהן כדי להבהיר עמימות עובדתית זו, וזאת עד יום 31.5.15. ככל שלא יוגש הנדרש, תמחק התובענה ביחס לדירה זו.

זכויותיה של הגב' קלר

לטענת החברה, הגב' קלר איננה בעליה של דירה כלשהי בבניין. ואולם, טוענים הדיירים כי הגב' קלר הינה בעלת זכויות בדירה 1021 ולא בדירה 800 בבניין, ככתוב בהמרצת הפתיחה, ומשום כך מבקשים הם לתקן את כותרת המרצת הפתיחה בהתאם. יחד עם זאת, תגובות הדיירים לעניין זה אינן מספקות מענה ישיר לאמור בבקשת החברה, שכן הבקשה מתייחסת להעדר זכויות של הגב' קלר בדירה כלשהי בבניין ולא רק בדירה 800. כמו כן, תגובות הדיירים אינן מגובות בתצהיר כנדרש בתקנה 241( ג) לתקנות או בכל מסמך אחר, דוגמת הסכם המכר, אשר יש בו כדי להבהיר את סוגיית זכויותיה של הגב' קלר בדירה כלשהי בבניין.

נוכח האמור, ניתנת לדיירים אורכה לשם הגשת תצהיר בנושא מטעם הגב' קלר ו/או אסמכתאות מתאימות אחרות, שבעקבותיהן תתוקן התובענה בהתאם וזאת עד יום 31.5.15. ככל שלא יוגש הנדרש, תמחק התובענה ביחס לדירה זו.

זכויותיה של הגב' חמיאס

כעולה מתגובת הדיירים ( שלא נתמכה בתצהיר) מר אילן חמיאס ( להלן: "מר חמיאס") הוא הבעלים של דירה 908 בבניין, הגם שהגב' חמיאס היא הרשומה כמבקשת בהמרצת הפתיחה וכבעליה של דירה 908. לטענת החברה, יש למחוק את שמה של הגב' חמיאס כמבקשת בהמרצת הפתיחה ולהגישה בשם מר חמיאס, כבעל הדין בתובענה, כאשר ככל שהגב' חמיאס הינה מיופת כוחו עליה לצרף ייפוי כוח נוטריוני המסמיכהּ לנהל את התובענה בשמו של מר חמיאס.

תקנה 11 לתקנות קובעת כדלקמן:

"מקום שהתובע תובע בחזקת נציג או שהנתבע נתבע בחזקת נציג, צריך שכתב התביעה יראה בחזקת מי הוא תובע או נתבע".

יוצא אפוא, כי ככל שהגב' חמיאס הגישה את המרצת הפתיחה בגדר מיופת כוחו ונציגתו של מר חמיאס ולא מכוח זכותה האישית כבעלת דירה בבניין, יש לציין זאת באופן מפורש בהמרצת הפתיחה ( ראו גורן, בעמ' 158; ע"א 312/88 הולנדר נ' יחיא, פס' 2 לפסק דינו של השופט לוין ( פורסם בנבו, 31.12.1988)).

מאחר שאין כל מחלוקת בין הצדדים כי בעל הדין הנכון הינו מר חמיאס וכי הגב' חמיאס איננה בעלת דירה בבניין ( כך שלמעשה לא מתקיימת כל יריבות ישירה בינה לבין החברה), ומבלי שיהא בדבר כדי להוות קביעה כלשהי לעניין חתימתה על הסכם הפשרה, סבורני כי יש לאפשר תיקון המרצת הפתיחה, כך שמר חמיאס ימנה על המבקשים והגב' חמיאס תירשם כנציגתו, וזאת ככל שתוגש על כך הודעה מתאימה עד ליום 31.5.2015. לא יעשה כן – תמחק הגב' נחמיאס מהמרצת הפתיחה.

(ג) השתק שיפוטי
על פי דוקטרינת ההשתק השיפוטי אשר השתרשה זה מכבר בפסיקתנו, בעל דין הטוען טענה עובדתית או משפטית מסוימת בהליך אחד, מושתק מלהתכחש לטענתו זו במסגרת הליך אחר, וזאת גם במקרים בהם ההליך האחר מתקיים כנגד יריבים שונים מאלו שנכללו בהליך הראשון, שכן ההשתק השיפוטי חל במישור היחסים שבין בעל דין לבין בית המשפט ולא בין בעלי הדין עצמם. משום כך, אין נפקות ממשית לזהותם של המתדיינים בהליכים השונים לשם הקביעה כי מתקיים השתק השיפוטי (ע"א 513/89 Interlego A/S נ' Exin-Lines Bros. S.A, פ"ד מח(4) 194 (1994) (להלן: "פרשת אינטרלגו"); רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פס' 9-10 לפסק דינו של השופט גרוניס (פורסם בנבו, 8.3.2005) (להלן: "פרשת בית ששון"); ע"א 5315/12 בדיחי נ' מיוסט, פס' 35 לפסק דינו של השופט שהם ( פורסם בנבו, 17.2.2015) (להלן: "פרשת בדיחי")). כמו כן, אין מניעה כי טענה לקיומו של השתק שיפוטי תיטען אף ללא קשר לנושא המשפטי המהותי העומד על הפרק (ראו פרשת בית ששון, בפס' 9-10).הרציונל בבסיסה של דוקטרינת ההשתק השיפוטי הינו כפול, וכולל הן את ההיבט שכונה בפסיקה " הפן המוסרי", אשר נועד למנוע ניצול לרעה של הליכי המשפט והבטחת ניהולם בתום לב על ידי הצדדים, והן את ההיבט הפרגמטי, או " הפן המעשי" של הדוקטרינה, אשר תכליתו למנוע קיומן של הכרעות סותרות בבתי המשפט ( ראו את פסק הדין אשר ניתן לפני מספר ימים בעניין בר"מ 8689/14 הוועדה המקומית לתכנון ובניה מגדל העמק נ' מבני תעשיה בע"מ, פס' 9 לפסק דינו של השופט פוגלמן ( פורסם בנבו, 4.5.2015) (להלן: "פרשת מבני תעשיה")).

האם רק במקרים בהם נדונה טענתו של בעל הדין לגופה והתקבלה בהליך הראשון ניתן יהיה לטעון כי מושתק הוא מלהעלות טענה סותרת בהליך האחר? דומה כי התשובה לכך נעוצה בפרשנות הניתנת לרציונל המצוי בבסיס דוקטרינת ההשתק השיפוטי, על רקע קיומם של שני אדניה – ה"מוסרי" וה"מעשי" (פרשת מבני תעשיה, בפס' 10). בנושא זה נראה כי חל שינוי מסוים בעמדת הפסיקה ברבות השנים. בעבר ניתן היה למצוא תימוכין בעיקר לגישה המתמקדת בהצלחת ההליך הראשון ( המכונה גם " כלל ההצלחה הקודמת"), ואשר לפיה יחול השתק שיפוטי על בעל דין רק במקרים שבהם זכה בהליך הראשון על סמך הטענה שאת היפוכה טוען הוא בהליך השני (פרשת בית ששון, בפס' 9-10):

"אחד התנאים לקיומו של השתק שיפוטי הינו הצלחה בהליך הקודם....כלומר, תנאי הוא שבעל-הדין שכלפיו נטען ההשתק השיפוטי זכה בהליך הראשון על סמך טענה שאת היפוכה הוא טוען בהליך השני...."

(וראו גם פרשת אינטרלגו, בעמ' 194; רע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן, פ"ד נ(5) 418, 422-421 (1997))).

לעניין משמעותה של ההצלחה הנדרשת, הבהיר בית המשפט בפרשת בית ששון כי ( פרשת בית ששון, בפס' 11) (ההדגשה שלי – י.ש):

"השאלה הנוספת שיש ליתן עליה את הדעת היא מה המשמעות של הדרישה בדבר הצלחה בהליך הראשון. האם מתחייב מכך בהכרח שהמתדיין זכה בדין בהליך הראשון? התשובה לכך היא שלילית. די בכך שהטענה התקבלה על-ידי בית-המשפט אף אם בסופו של יום לא צלח בעל-הדין במשפט..."

בפסיקה מאוחרת יותר ניתן לראות ריכוך מסוים בדרישת " ההצלחה", כאשר " לפי חלק מן השיטות, היא איננה נחוצה לשם החלת כלל ההשתק השיפוטי" (ראו פרשת בדיחי, בפס' 35). ואולם, גם לפי עמדה זו נדרשת התנהגות חסרת תום לב או ניסיון לניצול לרעה של ההליכים מצדו של בעל הדין על מנת לקבוע קיומו של השתק שיפוטי ( ע"א 6283/12 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פס' 9 לפסק דינה של השופטת חיות ( פורסם בנבו, 26.3.2014) (להלן: "פרשת צדוק"). גישה נוספת אשר הוכרה במשפטנו הינה גישת ביניים, הבוחנת האם לבעל הדין הטוען הושגו " טובת הנאה" או יתרון כלשהו בפסק הדין הראשון, אף אם הלכה למעשה לא קיבל בית המשפט את טענתו. במקרים בהם התשובה לכך הינה בחיוב, יוחל על אותו בעל דין השתק שיפוטי ולא תתאפשר העלאתה של טענה סותרת מצדו ( ראו פרשת בדיחי, בפס' 35; רע"א 4533/14 חמדאן נ' בדר, פס' 17 להחלטתה של השופטת ברק-ארז ( פורסם בנבו, 29.6.2014); פרשת מבני תעשיה, בפס' 13-14, 17). בשולי נקודה זו יצוין כי ההלכה בעניין דרישת ההצלחה בהליך הקודם כתנאי בילתו אין להחלת השתק שיפוטי טרם גובשה באופן סופי ( פרשת בדיחי, בפס' 35; פרשת צדוק, בפס' 9).

מן הכלל אל הפרט
החברה טוענת כי בשל קיומו של הליך קודם בין הצדדים ( ת"א 1958/03, להלן: "ההליך הקודם") במסגרתו טענו המבקשים 4, 16 ו-79 כי לרישום הבניין כבית משותף קיימת השפעה על שווי דירותיהם, מושתקים הם מלטעון בגדרי התובענה הנוכחית טענה סותרת, לפיה הנזק הממוני אשר נגרם להם נובע מהעדר שינוי ייעוד הבניין ולא מסוגיית רישומו של הבניין כבית משותף. לטענת הדיירים, היות שההליך הקודם בו נטלו חלק המבקשים 4, 16 ו-79 הסתיים במחיקתו בהסכמה, ובחתימת הסכם פשרה בין הצדדים, ללא דיון בטענות לגופן, לא יכולה החברה לטעון לקיומו של השתק שיפוטי כלפי המבקשים 4, 16 ו-79.

בפרשת מבני תעשיה, נדונה על ידי בית המשפט העליון, בין היתר, השאלה האם יחול השתק שיפוטי מקום בו נטענו בהליך הראשון טענות הסותרות את טענות ההליך הנוכחי כאשר טענות אלו לא הוכרעו לגופן בהליך הראשון בעקבות הגעת הצדדים להסכם פשרה. בפרשה זו נקבע כי באופן עקרוני אין דרישה לכך שבית המשפט בהליך המקורי יקיים דיון לגוף הטענה על מנת שיקום השתק שיפוטי ( פרשת מבני תעשיה, בפס' 14) (ההדגשה שלי – י.ש):

"ברגיל, אפוא, מקום שבו העלה בעל דין טענה בהליך שיפוטי אחד ובהמשך צמחה לו טובת ההנאה במסגרת ההליך, אפשר להשתיקו מלטעון טענה מאוחרת שסותרת את טענתו הראשונה גם מקום שבית המשפט לא דן בטענה הראשונה לגופה..."

בית המשפט בחן את הוראות הסכם הפשרה וקבע כי יש להחיל השתק שיפוטי מקום בו הסדר הפשרה טמן בחובו טובת הנאה או תמורה לבעל הדין ( פרשת מבני תעשייה, בפס' 17):

"סבורני כי כאשר התקבלה טובת הנאה במסגרת הסכם הפשרה ( למשל, אם הצדדים קבעו כי צד אחד יפצה צד אחר), תהא התשובה לשאלה זו בחיוב......סבורני כי הסדר פשרה שבגדרו התקבלה תמורה אצל בעל דין בהליך ראשון, מהווה טובת הנאה שמצדיקה להחיל את כלל ההשתק השיפוטי בבואו לטעון, בהליך מאוחר, טענה הפוכה לזו שטען תחילה".

השאלה האם הסדר פשרה אשר במסגרתו לא ניתנה תמורה מהווה כשלעצמו טובת הנאה העשויה להקים השתק שיפוטי נותרה על ידי בית המשפט בצריך עיון ( פרשת מבני תעשיה, בפס' 18).

באשר לקיומה של טובת הנאה למבקשים 4, 16 ו-79 במסגרת הסכם הפשרה בענייננו, סבורני כי די בטענת הדיירים ( השנויה במחלוקת בין הצדדים במסגרת התובענה העיקרית) - לפיה הסכם הפשרה מאפשר להם למנות שמאי אשר יקבע את גובה הפיצוי לדירותיהם בגין העדר שינויי הייעוד - כדי להסיק כי על פי פרשנות הדיירים עצמם, ומבלי שיהא בדבר כדי להוות קביעה כלשהי ביחס להליך העיקרי, יש בהוראות הסכם הפשרה כדי להפיק להם טובת הנאה.

ברם, בכך אין די כדי לקבוע כי בענייננו מתקיים השתק שיפוטי, מקום בו לא עלה בידי החברה להוכיח עצם קיומה של סתירה בין הטענות אשר הועלו על ידי המבקשים במסגרת ההליך הקודם ובהליך הנוכחי. בחינת תוכנן של טענות המבקשים 4, 16 ו-79 בהליך הקודם ( כפי שהן עולות ממסמכי ההליך הקודם אשר צורפו על ידי החברה), איננה מובילה למסקנה כי הן עומדות בסתירה ישירה לטענותיהם בהליך הנוכחי. טענת המבקשים הרלוונטית התמקדה בהליך הקודם בשאלת אפשרות ביטול הסכמי רכישת דירותיהם של המבקשים 4, 16 ו-79 לאור העדר רישום הבניין כבית משותף, ולא בשאלת הפיצויים המגיעים למבקשים 4, 16 ו-79 (ראו מיקוד המחלוקת בין הצדדים במסגרת ההליך הקודם כאמור בנספח 7 לבקשה 28 וכן בנספח 10 לבקשה 28), זאת בעוד שבתובענה דנן, טענת הדיירים הינה כי הנזק הממוני אשר נגרם להם נובע מהעדר שינוי ייעוד הבניין ולא מסוגיית רישומו של הבניין כבית משותף. מאחר שההליך הקודם כלל לא עסק בסוגיית הפיצויים או הנזק מהעדר רישום הבניין, אלא בזכות הביטול של הסכם הרכישה כתוצאה מהעדר הרישום, לא שוכנעתי כי מתקיים בענייננו תנאי הבסיס לקיומו של השתק שיפוטי - העלאתן של טענות סותרות.

מן האמור לעיל, ותוך ששקלתי אף את הפגיעה הצפויה בזכותם של המבקשים 4, 16 ו-79 לקבלת " יומם בבית המשפט", ככל שתתקבל טענת ההשתק השיפוטי בנסיבות אלו, ומבלי לקבוע עמדה באשר לתוצאות התובענה העיקרית, סבורני כי דינה של טענת ההשתק השיפוטי ביחס למבקשים 4, 16 ו-79 - להידחות ( ראו לעניין זה גם פרשת בדיחי, בפס' 35; פרשת צדוק בפס' 9; פרשת מבני תעשיה, בפס' 13).

בשולי נקודה זו אציין כי לא מצאתי מקום לייחד דיון לטענת הדיירים ( בס' 18 לתגובה המקדמית לבקשות) לפיה הכריע חברי, כב' סגן הנשיא אברהם יעקב, בסוגיית ההשתק השיפוטי לגופה, בדיון אשר נערך בפניו ביום 16.12.2014, שכן לא נמצא כל תימוכין בפרוטוקול דיון זה ( או בפרוטוקולים אחרים בתיק) לקיומה של הכרעה כאמור.

באשר לבקשת החברה לפיצול הדיון בתובענה העיקרית כך שעניינם של המבקשים 4, 16 ו-79 ידון בנפרד מטענותיהם של הדיירים האחרים, דעתי היא כי אין מקום להיעתר לבקשה. תקנה 48 לתקנות קובעת כי לבית המשפט סמכות להורות על פיצול התובענה אם נוכח כי יש בפיצול כדי לייעל את הדיון בתובענה.

בענייננו, אף כי קיימות סוגיות הנוגעות למבקשים 4, 16 ו-79 בלבד, הרי שעיקר השאלות שבמחלוקת משותפות להם וליתר המבקשים בתובענה, הנובעות מחתימתם של כלל הדיירים על נוסח זהה של הסכם פשרה עם החברה. משכך, סבורני כי דווקא בקיום הדיון במסגרת תובענה אחת יהא כדי לקדם את יעילותו ולמנוע התמשכות ההליכים שלא לצורך ובחינה כפולה של סוגיות משותפות ( תא ( ת"א) 1648/00 קלמן נ' הקרן הקיימת לישראל, פס' 5-6 להחלטתו של השופט סטרשנוב ( פורסם בנבו, 2.1.2002);

ב. הצגת ייפויי הכוח
החברה סבורה כי קיימים ספקות בדבר הרשאתה של באת כוח הדיירים, עו"ד גליה גרימברג, לייצג את כלל הדיירים המופיעים כמבקשים בתובענה העיקרית וכי קיים חשש שחלקם כלל אינם מודעים להגשת המרצת הפתיחה. עו"ד גרימברג מציינת כי ככל שישנם אי דיוקים בזהות חלק מן המבקשים, נבע הדבר הן מטעות סופר בהמרצת הפתיחה, והן מטעות עובדתית של החברה באשר ללקוח אשר עו"ד גרימברג טענה לייצוגו במסגרת ההליך העיקרי. לפיכך, סבורה עו"ד גרימברג כי אין מקום לחייבה להציג את כלל ייפויי הכוח מאת הדיירים.

תקנה 472 לתקנות קובעת כדלקמן:

"כל פעולה בבית משפט הנדרשת מאת בעל דין או המותרת לו על פי דין, רשאי בעל דין לעשותה בין בעצמו ובין על ידי עורך דין שהודיע בכתב הטענות הראשון שהוא מגיש, שיש בידיו ובידי עורכי הדין הכלולים ברשימה כאמור בתקנה 472 א ייפוי כוח מטעם בעל הדין, והוא כשאין הוראה מפורשת אחרת בכל דין; אין בהוראת תקנה זו כדי למנוע מבית המשפט לחייב, ביזמתו או לפי בקשה, את המצאת ייפוי הכוח לכל בעל דין או לבית המשפט."

אף על פי כן, לא צוין על ידי עו"ד גרימברג בהמרצת הפתיחה כי ברשותה ייפויי כוח מאת כלל הדיירים בהליך. הגם שליקוי זה עשוי לבסס מניעה לפעולתה של עו"ד גרימברג בשם הדיירים בבית המשפט, אין בכוחו כדי לפגום ביחסי השליחות בין עו"ד גרימברג לבין הדיירים, ככל שקיימים יחסים כאמור ( ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לח(4) 309, 315 (1984):

"העובדה, שלא הוגש לבית המשפט ייפוי-כוח מאת המערערת וככל הנראה לא היה אז בידי עורכי הדין הנ"ל, אינה גורעת מסמכותם..... תקנה 433 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג 1963, שהיתה בתוקף באותה עת ( כיום תקנה 472 מתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984), היא הדורשת הגשת ייפוי-כוח לבית המשפט. אך הוראה דיונית זו, שיכולה לשמש מניעה לפעולת עורך-דין בבית-משפט ללא ייפוי-כוח בכתב, אינה יכולה לפגוע ביחסי שולח ושלוח, אם כאלה נוצרו בדרך אחרת....."

(ראו גם ע"א 9678/05 חב' בתימו בע"מ נ' ARRABON -HK- limited , בפס' 15 לפסק דינו של השופט פוגלמן ( פורסם בנבו, 3.3.2008) (להלן: "פרשת בתימו"); דנ"פ 2192/00 נוי, עו"ד נ' אמינוף – שופט בית-המשפט המחוזי בנצרת, פס' 6 להחלטתו של השופט מצא ( פורסם בנבו, 9.4.2000)).

כמו כן, אני סבור כי בעובדה שאף בתגובותיה לבקשה לא ציינה עו"ד גרימברג כי בידיה ייפויי כוח תקפים מאת כלל הדיירים, ונוכח ריבוי הדיירים ( המבקשים) בהליך העיקרי והמחלוקת העובדתית הקיימת בין הצדדים לעניין הרשאת הייצוג, יש כדי לחזק את הצורך בהוכחה עובדתית של הרשאת הייצוג במקרה דנן ( גורן, בעמ' 1370):

"בלא הרשאה פורמלית אין עורך דין מוסמך לייצג לקוח ולפעול בשמו ובמקומו לצורך כל עניין, לרבות לצורך הליך משפטי. שאלת קיומה של הרשאה כאמור היא שאלה שבעובדה הדורשת הוכחה."

על כן דין בקשת החברה להתקבל, כך שעוה"ד גרימברג תמציא לבית המשפט ולחברה את כלל ייפויי הכוח המסמיכים אותה לשמש כבאת כוחם של הדיירים בהליכים דנן ( ראו לעניין זה גם פרשת בתימו, בפס' 15).

סוף דבר
36. סיכומם של דברים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינן של הבקשה לסילוק על הסף בשל השתק שיפוטי ולפיצול סעדים - להידחות, ודינן של בקשות החברה לסילוק על הסף להתקבל חלקית, כמפורט להלן:

המרצת הפתיחה נמחקת ביחס למבקשים: 22 (מר רם בן אפרים), 30 (הגב' רחלי מרום), 55 (מר אליעזר קידר והגב' חיה קידר) ו-70 (מר אריה אלדד).

באשר למבקשת 62 ( הגב' מזל חמיאס), הנני מתיר לדיירים לתקן את המרצת הפתיחה, כך שמר חמיאס ימנה על המבקשים והגב' חמיאס תירשם כנציגתו, וזאת ככל שתוגש על כך הודעה מתאימה עד ליום 31.5.2015. לא יעשה כן – תמחק הגב' נחמיאס מהמרצת הפתיחה.

המרצת הפתיחה נדחית ביחס למבקש 80 ( מר יוסף שקד).

ניתנת לדיירים אורכה, עד ליום 31.5.2015 להגשת תצהירים ואסמכתאות נוספות מטעמם של מר שוורץ והגב' קלר. ככל שלא יוגשו תצהירים ואסמכתאות כאמור עד למועד זה, יובן כי הדיירים אינם עומדים על תובענת מר שוורץ והגב' קלר והם ימחקו מהמרצת הפתיחה.

בנוסף, תמציא עו"ד גרימברג עד ליון 31.5.15 עותק מכלל ייפויי הכוח המסמיכים אותה לשמש כבאת כוחם של הדיירים בהליכים דנן.

תשומת לב עוה"ד גרימברג לטענות ב"כ המשיבה בנוגע לאי היותה של התובענה ראויה להתברר בהליך של המרצת פתיחה, טענה שטרם ניתנה לה תשובה וככל שעומדת היא על בירור התובענה במסגרת זו, מוזמנת היא להגיש טיעוניה בעניין זה עד ליום 7.6.2015.

בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון ליתן צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת להמציא עותק מהחלטתי זו לב"כ הצדדים, ולהביא התיק לפני עם קבלת ההשלמות הנדרשות או בחלוף המועד לפי המוקדם.
ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ה, 10 מאי 2015, בהעדר הצדדים.