הדפסה

תת"ע 7589-09-11 מדינת ישראל נ' ויינריך

בית משפט השלום לתעבורה בעכו
תת"ע 7589-09-11 מדינת ישראל נ' ויינריך

26 יוני 2012

בפני כב' השופט אבישי קאופמן
המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשם
איתן ויינריך
<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה: מר שקולניק
הנאשם: נוכח

פרוטוקול

עדת תביעה מס' 1, הגב' קרני שילר מוזהרת לומר את האמת, ומעידה:
ב"כ המאשימה מציג דו"ח תנועה לעדה. לשאלתו משיבה העדה:
אני ערכתי את הדו"ח, את נסיבות המקרה ותגובת הנהג אני רשמתי.
הדו"ח הוגש וסומן ת/ 1.
כמו כן ערכתי מזכר – הוגש וסומן ת/2.
כמו כן ערכתי דו"ח עיכוב – הוגש וסומן ת/3.
אני זוכרת את האירוע. אין לי מה להוסיף על מה שנכתב.
ש. מאיזה מרחק הבחנת בנאשם בעת ביצוע העבירה?
ת. הוא הגיע משמאלי. הוא היה במרחק של 10 מ' ממני.
ש. לאיזה מרחק העבירה נמשכה?
ת. כשנסעתי אחריו לא ראיתי אם הוא ממשיך להחזיק את הטלפון או לא. אני הבחנתי בו מחזיק את הטלפון למשך כמה שניות בזמן שחלף על פניי. אני מעריכה שמדובר ב-6 מ' נסיעה.
ש. באיזה שלב הורית לו לעצור?
ת. באותו רגע שהבחנתי בו כרזתי לו לעצור. הוא עצר פעם אחת בבית הכנסת שזה במרחק של 300-400 מ' מהמקום, ואח"כ הוא פנה שמאלה בכיכר השניה ונעצר מול המל"ל הישן במרחק של עוד 200 מ'.
ש. למה לא נעצר לאחר הכריזה הראשונה שלך?
ת. אני לא יודעת.

בחקירה נגדית לנאשם:
ש. נכון שאני יצאתי מרמזור?
ת. נכון.
ש. כמה זמן היה לך קשר עין איתי כשראית אותי מדבר?
ת. מהרגע שפנית שמאלה, מטרים ספורים ממעבר החציה. מרח' המייסדים כשהוא פנה שמאלה לא היה לי שדה ראיה. אני מעריכה את זה כ-10 שניות.
ש. אני אומר לך שמדובר בשניה או שתיים.
ת. החזקת טלפון ביד ימין, מה דיברת ומי אני לא יודעת. אני לא מתמחה בשניות או זמנים אז אני לא יכולה לומר את המהירות. אם אתה אומר שנסעת במהירות 30 קמ"ש אני לא יכולה להתייחס לכך.
ש. האם כשיצאת אחריי, באיזה מקום הפעלת משהו מולי, האם כריזה או רעש?
ת. מהרגע שאני יוצאת אני מפעילה את הרעש בשל סכנת חיים.
ש. אם אגיד לך שלפני רח' הרצל שמעתי אותך מצפצפת, או עושה סימן, והמקום היחיד שחשבתי שאני יכול לזוז הצידה כדי לתת לך להמשיך לאירוע אחר, אז איפשרתי לך?
ת. כשאני יוצאת מהצומת אני חייבת להפעיל את הרעש.
ש. עצרתי ליד בית הכנסת. עצרתי בצד לא על מנת לדבר איתך. את הגעת אליי, ואז הורית לי לנסוע ולעצור.
ת. ביקשתי ממך לנסוע ולעצור במקום בטוח לי ולך.
ש. האם בפניה הראשונה שלך אליי, נראה לך שביצעתי עבירה או שהבנת שאפשרתי לך לנסוע לאירוע שלא ידעתי מהו?
ת. נראה לי שידעת שעשית עבירה.
ש. יכול להיות שאת טועה?
ת. לא. לא הייתי יוצאת אחריך אם לא ראיתי את הטלפון ביד.
ש. מה זה טלפון בהיר?
ת. אם רשמתי בהיר, זאת אומרת שלא היה שחור. לא זכור לי הצבע.
ש. אם בן אדם מחזיק טלפון ביד ימין, ואת בצד ימין, את יכולה להבחין בצבע?
ת. אם הטלפון בצד שלי אז ברור, אם היה בצד שני לא הייתי רואה את הצבע.
ש. האם כף היד לא מסתירה את צבע הטלפון?
ת. לא. אם לא הייתי רואה לא הייתי מציינת.

חקירה חוזרת:
אין.

הנאשם מוזהר לומר את האמת, ומעיד:
בכל יום בצהריים בתקופה ההיא, הייתי לוקח את אבא שלי לחברה שלו בסביבות השעה 11:30. אני לא נכנס לאוטו לפני שהטלפון בדיבורית. היו מקרים שירדתי מהבית וכשאני לא רואה שהטלפון שם, סימן ששכחתי אותו בבית. מהרגע שהטלפון בדיבורית הוא לא יוצא משם, אין צורך. הגעתי לנהריה, פניתי שמאלה, על סמך הדיון הקודם, ניסיתי לחשוב האם לא היו שתי ידיים על ההגה. אני לקחתי שמאלה, הגעתי לרח' הרצל, אז שמעתי מן סירנה של משטרה. זזתי מיד הצידה לפנות את הדרך ליד בית הכנסת, וראיתי שהשוטרת לא ממשיכה והיא עצרה לידי ואמרה תמצא מקום. גם לא חניתי עמדתי במקביל לרחוב. היא אמרה לי תמצא מקום, חיפשתי מקום לא היה, עד שלקחתי שמאלה לכיוון רח' ויצמן ליד המל"ל הישן מצאתי מקום. ניגשה אליי השוטרת ביקשה רשיונות ונתתי לה רשיון רכב, וביקשה רשיון נהיגה ונתתי לה. שאלתי מה הבעיה, והיא ענתה שדיברתי בטלפון. אמרתי לה שמהבוקר לא היתה לי כל שיחה לא נכנסת ולא יוצאת. הצעתי לה להכנס לרכב ולבדוק את השיחות היוצאות והנכנסות וזה הכי פשוט בעולם. אמרתי לה שאני עשיתי קורס במתנ"א ואני הייתי צריך להיות מתנדב. אחרי זה ניגשתי למשטרת נהריה ושאלתי מה עושים. ביקשתי שמישהו במשטרה יקח את הטלפון ויראה ויתן עדות שאין שיחה יוצאת או נכנסת לטלפון. אז הגעתי לעכו ונשאר לי להסריט את המכונית ואת הטלפון איך שנמצא עם השיחות הנכנסות ויוצאות.

לאחר הפסקה:

הנאשם הציג את הסרט בו נראה כי אין שיחות נכנסות או יוצאות בשעה הרלבנטית לרישום הדו"ח ולא נמצאה הודעה שהתקבלה בסמוך לאותה שעה. לא הוצג בסרט פירוט שיחות שלא נענו.

הנאשם ממשיך בעדותו:
אני לא איש מקצוע ואני חי מהאמת שלי. יכול להיות שמההתרגשות לא עשיתי את זה 100% אבל אני חושב שרק ממה שרואים בסרט, וזו באמת הנקודה. אני אדם שהאמת היא הבסיס ואין משהו אחר מהאמת. צר לי, כל מה שאמרתי לשוטרת זה מכאב שלא היתה מוכנה לשמוע, משהו הכי קטן שתבדוק את עצמה. אני איש חינוך, גם כיו"ר ארגון ארצי ושנים רבות בהנהלה והייתי אחראי לנושא זהירות בדרכים, וזה נר לרגליי. בפגישה ב"אור ירוק" שהייתי בנושא זה. אז שאלו אותי למה אני לא מתנדב במתנ"א, למרות שמצב בריאותי לא טוב, הלכתי ועשיתי את זה, וקצת קצת כאב לי מה שעשתה. לא סתם הוצאתי מכתב לברונו שטיין. אני מאוד מבקש להאמין לי ולבטל את הדו"ח הזה.

בחקירה נגדית לב"כ המאשימה:
ש. למה התווכחת בצורה ארוכה וחריפה כ"ל עם השוטרת?
ת. כי כל כך נפגעתי מהתנהגותה של השוטרת כי היא התייחסה בכזה זלזול ויוהרה ואני לא רוצה לומר יותר מזה. נתתי לה את האפשרות לומר שהיא טעתה וזו לא בושה.
ש. אני רואה שהשוטרת לא טעתה כשאמרה שראתה מכשיר בהיר.
ת. היא ראתה אותו בדיבורית בהיר. היא לא יכולה היתה לראות אותו ביד.
ש. אתה רוצה להגיד לי שהמסקנה שמציינת שהיא הבחינה בך מדבר בטלפון בהיר, הגיעה לאחר שעצרה אותך?
ת. אני לא יודע. אין לי מושג. הסיטואציה נראית לי הזויה כי אין לי שימוש כמו לגרד איתו באוזן, אין לי אגו, שוויץ, אני לא עושה את זה. אני לא מחזיק טלפון ביד בזמן נהיגה נקודה. אני לא ידעתי שהיא עוצרת אותי בכלל, חשבתי שהיא רצה.
ש. אני רוצה להבין שאיך יכול להיות שתתאר את הטלפון כשהוא בדיבורית ולא ביד?
ת. כשהיא עצרה אותי היא ראתה את צבע הטלפון. עובדתית חד משמעית, הטלפון לא היה אצלי ביד. אני מוכן לציין שהרכב הוא חדש וקניתי אותו לפני שנתיים והזמנתי התקנה לדיבורית יום לפני שקניתי את הרכב.
ש. אתה זיהית את השוטרת, באיזה שלב?
ת. אני הבחנתי בה לפני שהגעתי לרמזור, ראיתי את הניידת עומדת, ראיתי אותה כשעברתי לידה.
ש. מתי הבחנת בה לראשונה?
ת. לפי מה שבדקתי היום זה היה 25-30 מ', זה היה עניין של שניה.

ב"כ המאשימה מסכם:
אבקש להרשיע ולקבל גרסת השוטרת שהיא אמינה. השוטרת ציינה בפירוש את תיאור הטלפון כפי שהוכח אכן היא צדקה ודייקה וראינו את הטלפון. מדובר בטלפון בהיר כסוף, נשוא העבירה. היא לא היתה יכולה להבחין בטלפון הזה אלא אם כן אחז בו כפי שתיארה זאת. מעבר לכך, הנאשם ניסה להוכיח את חפותו ע"י הצגת שיחות יוצאות-נכנסות, אבל אין אינדיקציה ולא הראה אינדיקציה לגבי שיחות שלא נענו. כך שהנקודה הזו בטלה מעיקרה ולא מהווה שום משקל. התביעה הרימה את נטל הראיה. אבקש להרשיע את הנאשם.

הנאשם מסכם:
גם אני חושב שהשוטרת ניסתה לעשות עבודה אובייקטיבית. במקרה שלי אני חושב שנחצו גבולות, משהו פה לא תקין וקשה לי להגיד את זה בקול רם אפילו. אין שום סיכוי שהשוטרת יכלה לראות את צבע, אם זה נכון שהיא ראתה את מה שטוענת שראתה, לא יכול להיות שראתה את צבע הטלפון ממרחק כזה, זה הזוי, יכול להיות שכתבה את זה כשראתה את הדיבורית כשהגיעה אליי לרכב לקחת את הרשיונות ולתת לי את הדו"ח. לגבי שיחות שלא נענו, אני מבקש כי ביהמ"ש יאמין לי שאין מצב שאני לא עונה לשיחה, אין מצב שאני לא עונה לשיחה. בשעה 12:00 בלילה 1:00 בלילה, אמצע שיחות, אני לא מסנן שיחות כל מי שצריך אותי מוצא אותי. לכן, גם אם לא הסרטתי את השיחות שלא נענו, אולי זו טעות, אך זו לא טעות שצריכה להכריע בנושא זה. אין מצב שאני לא עונה לשיחות. בכל זאת, אבקש מביהמ"ש לזכות אותי לחלוטין מכל אשמה כי זה ממש לא אני, לא יכול להיות דבר כזה. עם כל הצער בזה ששוטרת עשתה דבר כזה. אני חושב שאם הייתי אשם באחוז אחד או בחלקיק האחוז, לא הייתי רץ למשטרת עכו ונהריה, לא הייתי כותב מכתבים, הרגשתי כל כך נפגע מעצם ההתנהגות שלה. לא רוצה לומר הדיבור.

<#5#>
החלטה

נדחה למתן הכרעת דין במעמד הצדדים ליום 25.7.12, שעה 09:00.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ו' תמוז תשע"ב, 26/06/2012 במעמד הנוכחים.

אבישי קאופמן, שופט

3

7