הדפסה

תת"ע 1859-10-08 מדינת ישראל נ' אשקר

בית משפט השלום לתעבורה בעכו

תת"ע 1859-10-08 מדינת ישראל נ' אשקר

תיק חיצוני: 12200601008

בפני
השופט אבישי קאופמן

מאשימה

מדינת ישראל

נגד

נאשמים

איהאם אשקר

החלטה

בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה של נהיגה בשכרות וכן נהיגה בלא ביטוח.

הנאשם לא חלק על העובדות הבסיסיות כי נהג ברכב לאחר שצרך משקה אלכוהולי, אולם טען להיעדר אחריות למעשיו עקב מחלת נפש.

הנאשם הופנה לבדיקת הפסיכיאטר המחוזי אשר קבע שהנאשם אכן סובל מסכיזופרניה פרנואידית אשר אובחנה מספר חודשים לאחר האירוע, אולם ככל הנראה החלה להתפרץ כבר כשנתיים קודם לכן. לפיכך קבע הפסיכיאטר ד"ר מירז כי "בסבירות גבוהה יותר היה שרוי במצב נפשי בו היתה השפעה למחלתו על מעשיו ולא היה בר עונשין".

המאשימה ביקשה לזמן את ד"ר מירז לחקירה וזו נערכה בפני ביום 22.12. במועד זה הסביר ד"ר מירז את חוות דעתו ואת מצבו של הנאשם וסיפר כי לעתים קרובות חולים במצבו של הנאשם צורכים אלכוהול מתוך תקווה שיקל על סבלם, אם כי למעשה התנהגות זו רק מחמירה את מצבם.

ד"ר מירז הסביר כי הגם שהמחלה אובחנה בספטמבר 2008, הרי המצב הפסיכוטי קדם לתאריך זה, ולדעתו היה הנאשם מצוי במצב זה כבר במועד ביצוע המעשים הרלוונטיים לכתב האישום בחודש יוני 2008.

כידוע קובע סעיך 34ח' לחוק העונשין:

לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה אם, בשעת המעשה, בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי, היה חסר יכולת של ממש –
(1) להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו; או
(2) להימנע מעשיית המעשה.

לעניין נטל ההוכחה של הסייג כולל החוק שתי הוראות: הראשונה בסעיף 34ה, ולפיה: "חזקה על מעשה שנעשה בתנאים שאין בהם סייג לאחריות פלילית". ההוראה השניה, המשילהמ להוראה זו מצויה בסעיף 34כב(ב) ולפיה: "התעורר ספק סביר שמא קיים סייג לאחריות פלילית, והספק לא הוסר, יחול הסייג".

כלומר מלכתחילה החזקה היא כי אדם הינו שפוי בדעתו ובר עונשין, אולם מרגע שעורר את הספק בכך, הנטל הוא על המאשימה להוכיח כי לא כך הדבר.

במקרה דנן הציג הנאשם מסמכים רפואיים רלוונטיים, אשר עוררו את הספק באחריותו למעשיו. לנוכח עובדה זו הופנה הנאשם לבדיקת הפסיכיאטר המחוזי. חוות דעתו של הרופא לא רק שלא שללה את טענת הנאשם, אלא קבעה כי היא מצויה בסבירות "גבוה יותר". חקירתו של הרופא בבית המשפט הבהירה את קביעתו וחיזקה אותה.

בנסיבות אלה, אני קובע כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו ביום העבירה המיוחסת לו 20.6.08 והוא אינו בר עונשין.

לנוכח המלצת הפסיכיאטר המחוזי בחוות דעתו וההבהרה שנתן בדיון, ניתן בזאת צו לטיפול מרפאתי כפוי לתקופה של שישה חודשים. הצו יוארך במידת הצורך לפי שיקול דעת הפסיכיאטר המחוזי והמלצת הרופא המטפל.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים וכן לפסיכיאטר המחוזי.

ניתנה היום, 29 דצמבר 2011.

2 מתוך 2