הדפסה

תרימה תוצרי רפואה ישראליים מעברות בע"מ נ' NOVEL THERAPEUTIC TECHNOLOGIES INC/ ואח'

בפני
כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל

תובעת

תרימה תוצרי רפואה ישראליים מעברות בע"מ

נגד

נתבעים

1.NOVEL THERAPEUTIC TECHNOLOGIES INC/
2.נובל טרפיוטיק טכנולוגיות בע"מ
3.צחי טורקלטאוב

פסק דין

זוהי תביעה כספית על סך 970,733 ₪ שהוגשה בעילה כספית וחוזית, לאכיפת הסכמים והסכמות בעל פה ובכתב שנחתמו בין הצדדים ואכיפת ההתחייבות לתשלום סכום קבוע.
רקע
1. התובעת עוסקת בפיתוח ייצור שיווק והפצה של תרופות ותכשירים רפואיים. נתבעת 1 היא חברה אמריקאית שעוסקת בפיתוח מערכות אספקת תרופות (להלן: "NTT ארה"ב/נתבעת 1") נתבעת 2 היא חברה ישראלית שעוסקת בפיתוח מערכות אספקת תרופות שהינה בבעלות מלאה של נתבעת 1 ( להלן: "NTT ישראל/נתבעת 2"). נתבע 3 הוא מנכ"ל נתבעות 1 ו-2, (להלן: "הנתבע").
ביום 06.05.10 נחתמו 2 הסכמים בין התובעת לבין נתבעת 1 באמצעות נתבע 3: הסכם אחד הינו הסכם פיתוח המוצר 3, (להלן: "הסכם הפיתוח"). ההסכם השני הוא הסכם ייצור על פיו התובעת תייצר את המוצר עבור נתבעות 1 ו-2 (להלן: "הסכם הייצור").

תמצית טענות התובעת
2. נתבע 3 שהינו הרוח החיה של הנתבעות, הציג עצמו בפני התובעת כאיש עסקים, בעלים ומנהל של הנתבעות. בתחילת שנת 2010 החלו בין התובעת לנתבע 3 מגעים לשיתוף פעולה עסקי לגבי מוצר לחיטוי ידיים בשם וירונקס (להלן: "המוצר") וביום 06.05.10 התקשרה התובעת עם הנתבעות בשני ההסכמים.
בתאריכים 20-21.12.10 שלח מנכ"ל התובעת דאז, אנדי קידר לנתבע 3 מסמך ובו פרוט תנאי תשלום ומחירון, עלות ייצור המוצר בבקבוקים של ליטר, חצי ליטר, 100 מ"ל ו-60 מ"ל. במסמכים אלה העלה אנדי קידר על הכתב את יתר הסכמות הצדדים לפיהן: זמן אספקת המוצר לנתבעות יהיה עד 8 שבועות מיום ההזמנה, המחירים הינם בשער מפעל התובעת, רווח התובעת משיתוף פעולה עסקי הוא 20% מהמחירים שאינם כוללים מע"מ. ביום 23.12.10 אישר נתבע 3 בדואר אלקטרוני את תנאי התשלום ומחירון עלות ייצור.
3. הנתבעות הזמינו מהתובעת שתי הזמנות במסגרתם ייצרה התובעת 20,800 ליטר מהמוצר עבור הנתבעות: הזמנה ראשונה – על פי תעודת משלוח מיום 22.02.11 במסגרתה סיפקה התובעת לנתבעות 10,201 ליטר. עלות רכישת המוצרים והייצור של ההזמנה הראשונה הסתכמה בסך 247,690 ₪ וביום 20.07.11 שילמו הנתבעות 60,000 ₪ על חשבון הזמנה זו. החוב הנותר בגין ההזמנה הראשונה הוא 187,690 ₪.
ההזמנה השנייה - מיום 31.03.11 במסגרתה ייצרה התובעת עבור הנתבעים 10,000 ליטר מהמוצר באריזות של ליטר. לבקשת נתבע 3 לא יוצרו מוצרים נוספים שמפורטים בהזמנה השנייה באריזות של 100 מ"ל ו-60 מ"ל, למרות שהתובעת רכשה את חומר הגלם עבורם. עלות הזמנה זו הינה 154,561 ₪ סכום שלא שולם ע"י הנתבעות והתובעת מחזיקה עבורן מלאי בכמות 9,988 ליטר מהמוצר. כן רכשה התובעת חומרי גלם לצורך ייצור המשך ההזמנה השנייה שהוזמנה על ידי הנתבעים ונדרשה על ידם.
4. עלויות נוספות שעל הנתבעים לשלם לתובע, לטענתה, במסגרת ההתקשרויות ביניהם הן כדלקמן:
116,556 ₪ עלות רכישת חומרים להמשך ההזמנה השנייה. התובעת מדגשיה, כי לחומרים אלה אין שימוש אחר אצל התובעת.
271,236 ₪ עלות פיתוח המוצר טרם ייצורו.
5,531 ₪ עלות אחסון מוצרי ההזמנה השנייה שהנתבעים לא לקחו.
114,014 ₪ 20% תוספת תשלום על פי הסכמות הצדדים.
109,455 ₪ - מע"מ.
סך הכל העלויות הנוספות הינו 611,262 ₪.
לטענת התובעת, הנתבעים חייבים לה 948,598 ₪ בגין פיתוח וייצור המוצר עבורם ואספקת חלק ממנו וכן את עלות הרכישה של חומרי הגלם הנוספים. פניות התובעת לנתבעים להסדרת החוב לא נענו ולכן לא נמסרו להם המוצרים הנוספים. לטענת התובעת, כל מוצרי ההזמנה הראשונה סופקו לנתבעות 1 ו-2 ונתבע 3 התחייב באופן אישי בעל פה ובכתב שנתבעות 1 ו-2 תשלמנה את יתרת החוב. חלק ממוצרי ההזמנה השנייה יוצרו עבור הנתבעות אשר לא שילמו את תמורתם.

תמצית טענות ההגנה.
5. ההסכם הינו בין התובעת לנתבעת 1 בלבד ושיתוף הפעולה ביניהן התנהל כשורה עד אשר התובעת התכחשה להסכם בין הצדדים וניסתה לשנות את תנאיו המסחריים. התובעת לא הסכימה לספק את המוצר שהוזמן בתנאים שנקבעו מראש וניסתה לשפר משמעותית את המחיר ותנאי ההסכם לטובתה, תוך שהיא מסרבת לספק את המוצר בתנאים שהוסכמו. נתבעת 1 נקלעה למצוקה, כיוון שבהסתמך על ההסכם נשוא תביעה זו היא התקשרה עם צדדי ג' ועקב הפרת ההסכם על ידי התובעת, נאלצה להתקשר עם ספק אחר ולהתחיל מחדש את תהליך הפיתוח התעשייתי והייצור. בכך נכנסה לעלויות נוספות ועיכובים באספקות שהתחייבה אליהם כלפי צדדי ג'.
לנתבעת 2 אין כל התקשרות עם התובעת הנוגעת למוצר נשוא תביעה זו, היא אינה קשורה בהסכם ו/או בהתחייבות לעניין זה, הטענות כלפיה סתמיות וחסרות בסיס חוקי, כיוון שרק נתבעת 1 התקשרה עם התובעת, כך עולה גם מהודעת דוא"ל שכתבה התובעת לנתבעת 1 ביום 25.07.11.
6. גם הנתבע צורף לתביעה ללא עילה, הוא אינו מנכ"ל נתבעת 1 אלא מנהל בנתבעת 2 ואין כל יריבות בינו לבין התובעת. נתבעת 1 נוסדה בארה"ב ובין בעלי מניותיה גם האוניברסיטה העברית בירושלים. היא הוקמה במטרה לפתח ולמסחר טכנולוגיות שנחקרו והומצאו על ידי האוניברסיטה העברית בתחום התרופות, מוצרי צריכה רפואיים ומוצרים קוסמטיים. המגעים בינה לבין התובעת לא היו באמצעות נתבע 3 והתנהלו מגעים לגבי שלושה מוצרים, אך רק לגבי המוצר נשוא תביעה זו (הויירוקס) התממש שיתוף הפעולה ורק באמצעות נתבעת 1 שנקשרה בהסכם מול התובעת.
נספח ב' לכתב התביעה אינו נוגע למוצר נשוא תביעה זו, וההסכם הרלוונטי הוא נספח ג' לכתב ההגנה שכותרתו "הסכם לא בלעדי לפיתוח וייצור". את פיתוח המוצר ביצעה נתבעת 1 והפיתוח בהסכם מתייחס להתאמת המוצר לייצור בקנה מידה גדול ומסחרי.
7. הנתבעים אינם יודעים מהי הכמות שיוצרה על ידי התובעת, כיוון שההזמנה השנייה כלל לא סופקה להם. ההזמנות שביצעה נתבעת 1 אצל התובעת היו טרם שהתובעת החליטה להציב דרישות חדשות חסרות הגיון וניסתה לשנות את תנאי ההסכם, כולל המחיר. לכן, גם אין רלוונטיות לכך שהתובעת רכשה חומרי גלם.
בהזמנה הראשונה נתבעת 1 הזמינה 10,000 ליטר של המוצר באריזות של ליטר. נספח ז' לכתב התביעה אינו הזמנת הרכש שביצעה נתבעת 1 אלא מסמך שערכה התובעת וכלל אינו חתום.
הנתבעים מכחישים את עלות ההזמנה הראשונה כפי שנטענת על ידי התובעת. לטענתם, מנכ"ל התובעת דאז, אנדי קידר, כתב במכתבו מיום 21.12.10 שעלות בקבוק של 1 ליטר הינה 12.60 לכך יש להוסיף 20% כך שמחיר בקבוק 1 ליטר הינו 15.12. ₪. זהו המחיר הסופי, כולל הוצאות התובעת וחומרי הגלם ואין להוסיף למחיר זה דבר. משכך, התמורה בגין ההזמנה הראשונה, אילו ההתקשרות הייתה יוצאת אל הפועל, הייתה 153,105 ₪. עתה דורשת התובעת הוצאות נוספות, שאין להן מקום על פי ההסכם בין הצדדים.
8. טוענים הנתבעים שאין לחייב בתוספת מחיר בגין דוגמאות ליציבות, שהינה תוספת בגין הליך ייצור נאות, אותו מחויבת התובעת על פי תקנות משרד הבריאות. כמו כן, אין לחייב את הנתבעת בגין הובלה כיוון שהאספקה היא בחצר התובעת, ואין לחייב סך 67,714 ₪ בגין מס קנייה – אלכוהול כיוון שעל פי ס' 5.4 להסכם תשלום המיסים חל על היצרן והם גולמו במחיר הרכישה. מציינים הנתבעים כי הסך 60,000 ₪ שולם לתובעת טרם פרץ הסכסוך.
לעניין ההזמנה השנייה שביצעה הנתבעת 1 טוענים הנתבעים, שעם מינוי מנכ"ל חדש לתובעת, התובעת החליטה לשנות באופן חד צדדי את תנאי ההסכם לטובתה והחליטה שלא לשחרר סחורה ממחסניה לנתבעת, אלא בכפוף לתנאים החדשים שהציבה. התובעת הזניקה את מחירי העלות שנקבעו ע"י המנכ"ל הקודם (אנדי קידר) מהסך של 12.6 ₪ לבקבוק של 1 ליטר לסך של 18.24 ₪ לבקבוק של 1 ליטר. כן קבעה התובעת, שתנאי התשלום לא יהיו עוד "גב אל גב" – כפי שסוכם עם אנדי קידר - וכי הנתבעת 1 תהיה חייבת לטפל בעצמה בהחזר מיסוי האלכוהול הרפואי, מה שיעלה עוד את עלות המחיר לנתבעת 1. עוד דרש המנכ"ל החדש, שהנתבעת תתחייב לבלעדיות לתובעת. בכך, טוענים הנתבעים, מנסה התובעת לסחוט את נתבעת 1.
9. מוסיפה נתבעת 1, כי התובעת הפרה את ההסכם בכך, שבניגוד לס' 10 להסכם הוא סעיף סודיות, האוסר על היצרן להעביר לאחר פרטים אודות המוצר והקובע שהנתבעת 1 העניקה לתובעת רישיון יצור בלעדי שאינו ניתן להעברה, הרי שהתובעת העבירה את הייצור לחברה אחרת בשם "פלוריש", שבחצריה התבצע תהליך הייצור. בניגוד לכך, סיפקה התובעת תוויות מוצר, לפיהן, היא זו שיצרה את המוצר. לטענת הנתבעים, התובעת הפרה גם את ס' 6 להסכם בכך, שלא העבירה לנתבעת 1 את מסמכי הרגולציה. התובעת אף ניסתה למכור את המוצר לחברה אחרת ללא אישור הנתבעת בניגוד לס' 2.2. להסכם.
10. לאור העובדה שהתובעת הפרה את ההסכמים ואף סירבה לספק את מוצרי ההזמנה והנתבעת לא הסכימה להיכנע לתכתיביה, נאלצה הנתבעת לפנות לגורם אחר לשם ייצור המוצר והסדרת הרגולציה שלו מה שהסב נזקים לנתבעת כדלקמן:
ביטול העסקה מול הונג קונג לשמה בוצעה ההזמנה השנייה בסך 270,000 דולר ולאחר שהתובעת לא סיפקה לה את המוצר אלא בהתאם לתנאים החדשים שהציבה, בוטל הסכם ההפצה שעומד על 22,000,000 דולר ושווי העסקה היה 1,063,800 ₪.
עיכוב החוזה מול חברת מייזלר הברזילאית להפצת המוצר והנזקים עד להגשת כתב ההגנה עם 2,301,761 ₪.
הנתבעת נאלצה לטפל בהסדרת התהליך של רגולציית המוצר כיוון שהשלב היה שלב שהמכירות של המוצר צברו תאוצה ונאלצה לערוך אף תהליך חדש. הנזק הוא 118,000 ₪.
חשיפת סודות מסחריים – הנזק הוא 100,000 ₪
ובסך הכל הנזק הוא 3,583,561 ₪.

דיון
המחלוקת הצריכה הכרעה בתביעה דנן, הינה האם על הנתבעים, או מי מהם, לשלם לתובעת את סכום החוב הנדרש על ידה ומי מהצדדים הפר את ההסכם.
עדויות
מטעם התובעת הגישו תצהירים ציפי אלמון, משה טליאס, יוחנן פורמן ואנדי קידר.
11. ציפי אלמון מנהלת הכספים בתובעת וחברת הנהלה, אשר לא נכחה במעמד חתימת ההסכם נשוא תביעה זו הצהירה, כי ההתנהלות בין הצדדים הייתה באופן שכל הנתבעים היו מעורבים בהתקשרות, תוך נטילת כל ההתחייבות על נתבעת 1. התנהלות התובעת הייתה מול נתבע 3, אשר נכח במשא ומתן לסגירת החוב והתחייב באופן אישי לשלם אותו והוא אף חתום על ההסכם ועל הודעות דוא"ל, הגיע למשרדי התובעת להסדרת התשלום והציג עצמו כמנהל שתי הנתבעות. נתבעת 2 נרשמה אצל התובעת ואצל רשויות המכס כיצואן של המוצרים וזאת, לבקשת הנתבעים ודן טויטו שהוא ביחד עם נתבע 3 בעלי מניות ונושאי משרה אצל נתבעות 1 ו-2. ההתכתבות בין הצדדים נעשתה ללא הבחנה בין שלושת הנתבעים ולכן, התובעת הבינה שכל הנתבעים חד הם.
ציפי אלמון מפנה כך שביום 06.01.11 פנה דן טויטו מטעם הנתבעים אל משה טליאס מטעם התובעת והודיע שנתבעת 2 היא היצואנית של המוצר. ביום 07.02.12 פנה מר משה טליאס מטעם התובעת אל דן טויטו וביקש ממנו פרטים של NTT באופן כללי לקבלת פרטים נדרשים, במענה לפניה זו, דן טויטו העביר פרטים של נתבעת 2 ולא נתבעת 1, החתומה על ההסכם. כך שבפועל, נתבעת 2 צורפה להסכם ונטלה על עצמה את כל ההתחייבויות ודן טויטו במכתבו מיום 16.02.11 לתובעת הביע דעתו כי נתבעת 1 ו-2 חד הם.
12. לדבריה המוצר סופק לנתבעת 2, החשבוניות הופקו על שם נתבעת 2 ונשלחו אליה וביום 20.07.11 שילמו הנתבעים 60,000 ₪ באמצעות חשבון הבנק של נתבעת 2 והקבלה הונפקה על שם נתבעת 2. לטענתה, נתבע 3 התחייב באופן אישי לתשלום החוב כלפי התובעת ובכרטיס הביקור שלו מציין שהוא נשיא נתבעת 1. עוד לדבריה, הנתבעים הפרו את התחייבויותיהם בהסכם ונמנעו מלשלם חלק מההזמנה הראשונה שסופקה להם. הם אף סירבו לאסוף את המוצרים שהוזמנו במסגרת ההזמנה השנייה. ביום 21.08.11 כתב ד"ר מרקוס מטעם התובעת לגב' אלקה טויטו מחברת היישום באוניברסיטה העברית, אשר קישרה בין הצדדים לתביעה זו, כי יוחנן פורמן, מי ששימש מנכ"ל התובעת בין החודשים יולי 2011 לדצמבר 2012 , דורש ש-NTT תחתום על הסכם שכולל תנאי למכירות עתידיות של המוצר. כן דרש יוחנן פורמן, שאם התובעת תחליט להמשיך עם הפרויקט NTT תצטרך לשלם את החובות ולהבטיח את התשלום של ההזמנות העתידיות.
13. לטענת ציפי אלמון, התובעת ביקשה שלגבי הזמנות עתידיות, שיטת התשלום לא תהיה "גב אל גב", כיוון שהנתבעים לא שילמו לה בגין המוצרים שקיבלו עבורם תשלום מצד ג' שלו נמכרה הסחורה. לכן דרשה התובעת שהתשלום יבוצע בתוך 62 יום מקבלת המוצרים, או הוצאת החשבונית לפי המוקדם, בהמחאה. לגרסתה, גם דרישת התשלום של מס הקניה עבור האלכוהול לא הייתה דרישה חדשה, אלא הייתה זו הסכמה בין הצדדים, כיוון שרק NTT ישראל נרשמה כיצואן ולא התובעת ורק היא הייתה יכולה לקבל את ההחזר. לטענתה, מס הקניה לאלכוהול מהווה מרכיב עיקרי במוצר וחלק מעלות חומר הגלם ולכן הוא חלק מהייצור של המוצר שעלותו, עפ"י ההסכם בין הצדדים, חלה על הנתבעים (סעיף 5.4 להסכם ונספח כ"א לתצהירה שהינו התכתבות בינה לבין נתבע 3).
14. בחקירתה העידה, שאין ממש בטענה שחברת קרדות, שהינה ספק של התובעת, ייצרה את המוצר. חברת קרדות הינה ספק אשר סיפקה את האלכוהול, חברת פלוריש היא חברת ייצור, שאינה קשורה לתובעת, אך סופחה על ידי התובעת באישור משרד הבריאות, כדי לייצר את המוצר ובפועל חברת פלוריש היא שייצרה את המוצר עבור התובעת. את חומרי הגלם התובעת סיפקה לפלוריש ו- NTT נתנה לתובעת אישור לכך, על פי אישור במיילים (עמוד 9 שורות 17 עד 25 לפרוטוקול). למיטב ידיעתה, מי שמחזיק בפטנט המוצר וירוניקס היא אלקה טויטו יישום, שאינה קשורה לתובעת אלא הינה אגף באוניברסיטה העברית. פרופ' אלקה טויטו עשתה את הפטנט מטעם האוניברסיטה העברית, אך ציפי אלמון לא ידעה להשיב מהי צורת התשלום לפרופ' אלקה טויטו , במישרין או בעקיפין, דהיינו, האם משלמים לה באמצעות חברה. לגרסתה, יש לתובעת קשרים עסקיים עם אלקה טויטו שמייעצת לתובעת ללא כל קשר למוצר נשוא תביעה זו. בנה הוא דן טויטו אך התובעת התנהלה רק מול נתבע 3. משהוצג לה מייל אותו הפנתה לדן טויטו אישר זאת ב"כ התובעת (נספח י"ט לתצהירה של גב' אלמון) (ע' 16 לפרוטוקול). עוד העידה ציפי אלמון, שהמוצר הינו פטנט של אלקה טויטו ונתבע 3 אמור לשלם להם תמלוגים על המוצר.
15. את החשבונית הפיקה התובעת בהתאם לנתוני הלקוחות במערכת המחשוב, הלקוח מוסר למי למען את החשבונית ומי הגוף שאחראי לתשלום, מוציאים את הכמות שסופקה ללקוח עפ"י הנתונים שמקבלים ממחלקת הייצור ומפיקים חשבונית. לגרסתה, יש כמות של 10,000 בקבוקים שחלקם לייצוא וחלקם לדוגמאות ועפ"י המחיר מחושבת הכמות ומונפקת החשבונית. החיוב הינו על פי ליטרים ובחישוב של 12.60 ₪ לליטר, לכך יש להוסיף 20%. עפ"י נספח ז'2 לתצהיר ציפי אלמון, הסכום הוא בהתאם לעלות המוצר והעלות הינה "דבר דינמי". דהיינו, מחיר חומר הגלם בעת תחילת הייצור הוא X עליו יש להוסיף את חומרי האריזה והנתונים. בנוסף, יש מקרים שמחיר חומר הגלם עולה ולעומת זאת אם מגדילים כמויות מקבלים הנחה, לכן העלות דינמית ויש להוסיף 20%. ההשלמה למחיר העלות הינה כמעט 4 ₪ כך שאין מדובר במחיר קבוע אלא מתווספים עלויות בתהליך העשייה והייצור.
16. לגרסתה, בהסכם כתוב שהתובעת צריכה לקנות את החומרים אך לא לשלם עבורם. בהמשך תיקנה עצמה ואמרה שהתובעת קונה את החומרים על חשבונה אך היא חייבה בעלות החומרים את הנתבעת/הלקוח, "כי כך כתוב בהסכם" מול מנכ"ל תרימה שאיתו נעשה הסכם.
ציפי אלמון העידה שהחשבוניות הופקו על מוצר וברגע שהוחלט להגיש את התביעה עקב הפרת ההסכם, הוספו עלויות הביטוח כחלק מהתביעה. אין חשבוניות כיוון שלא נלקחה הסחורה וחשבונית אמורה להיות מלווה בתעודת משלוח לפיה הסחורה סופקה ללקוח. מה שקיים זה נייר אקסל שעוקב אחרי העבודה מול הלקוחות שהוא חשבון של חיובים וזיכויים. גב' אלמון העידה שיצואן הסחורה יכול לקבל החזר תשלום מס הקניה וכיוון שהתובעת אינה יצואן נתבע 3 הסכים שהנתבעות תהיינה יצואניות.

17. יוחנן פורמן אשר היה מנכ"ל התובעת בין חודש יולי 2011 וחודש דצמבר 2012 חזר על טענות התביעה ועל המפורט בתצהירה של הגב' אלמון. לגרסתו לא הייתה כל דרישה חדשה שהנתבעים ישלמו לתובעת את מס הקניה עבור האלכוהול, אלא מכיוון שרק נתבעת 2 נרשמה כיצואן של המוצרים, רק היא יכולה הייתה לקבל את החזר המס חזרה. לדבריו, למרות שההסכם נחתם רק עם נתבעת 1, התקשרות בהסכם היא בין התובעת וכל הנתבעים, לאור העובדה שנתבע 3 הציג עצמו כנציג הנתבעות וכנשיא של שתיהן, גם במסמכים ובהתכתבויות מול נתבעת 2 . נתבע 3 התחייב שהתובעת תקבל את הכסף. מבחינתו, נתבעות 1 ו-2 היו אותה חברה והוא הבין מנתבע 3 שהוא אחראי לתשלום.
18. לדבריו, המחיר בהזמנה השנייה היה לפי קוסט + 20%. באמצע שנת 2011 מחיר הקוסט היה שונה מזה שהיה ביום 21.12.10 ( ביום 21.12.10 הקוסט היה 12.6 ש"ח + תוספת של 20%). השוני היה כיוון שהיה מס קניה שלא חושב קודם. הוא הסביר, שבמהלך הייצור התובעת בודקת שהקוסט הוא אמיתי ואז יש גורמים נוספים שמשנים את המחיר. בפועל השתנה מס הקניה שהינו מרכיב של מחיר חומר הגלם ורק אם אפשר לקבלו חזרה מורידים אותו מהקוסט. כן השתנו דברים נוספים שהסתבר שעולים יותר ממה שנקבע. המחיר של 12.6 ₪ לפני התוספת של 20% אינו נכון, כיוון שהוא לא כלל את מס הקניה והמחיר של 18.25 ₪ כולל את מחיר לליטר, את הקוסט ואת ה-20%. הקוסט הוא חומרי הגלם, העלות של פלוריש ועלויות המעבדה. הוא אישר שהוא רצה לשנות את ההסכם ולהבטיח את הכסף
19. יוחנן פורמן העיד שלא הסכים לשחרר את המוצרים עפ"י ההזמנה השנייה כיוון שהיה על הנתבעת לשלם את תמורת ההזמנה הראשונה "גב אל גב" אך היא לא שילמה במשך חצי שנה ולכן סירב לשחרר את המוצרים, כן העיד שרק חלק מההזמנה השנייה יוצר, לא יוצרו בקבוקים קטנים וגם חלק מהבקבוקים הגדולים.
לדבריו יבואן חומרי הגלם הוא חברת גדות, חברת פלוריש ערבבה את החומר כקבלן משנה של תרימה באישור משרד הבריאות ומי שאורז את המוצר הסופי ומשחררו הוא היצרן במקרה זה התובעת.
20. אנדי קדר מנכ"ל תרימה בין חודש יולי 2002 לסוף חודש יוני 2011 העיד, שמי שחתם על ההסכם היא נתבעת 1, אך נתבע 3 ייצג את שתי הנתבעות ומבחינתו הוא היה הנתבעות והנציג היחיד ואלקה טויטו יועצת חיצונית לתובעת מזה שנים רבות.
לגרסתו עלות החומר זה חומר גלם, עבודה, אנרגיה, מיסים והסך של 12.6 ₪ מגלם את המיסים שהיו ידועים בזמן הרלוונטי. תשלום זה חל על הנתבעים בתור עלות של התובעת כמו אנרגיה וחומר גלם שהם כולם חלק מהעלות. לגרסתו בכך שנתבע 3 הסכים למחיר וביקש הנחה, הוא קיבל את הסכמתו למחיר שהיה מפורט בנספח ח' ט' לתצהירו.
21. משה טליאס אשר ניהל את פרויקט וירוניקס בתובעת העיד שיש התחייבות של הנתבעת 1 לחומרי הגלם שנרכשו עבור ההזמנה הראשונה ואת התמורה בגין הזמנה הראשונה דרש על פי המחיר הישן ובהתאם להצעת המחיר. בס' 39 לתצהירו טען משה טליאס שבתחילת חודש יולי 2011 פנתה התובעת אל הנתבעים בכתב ובעל פה בדרישה להסדיר את תשלום החוב בגן ההזמנה השנייה ויתרת החוב בגין ההזמנה הראשונה, כדי לאפשר משיכת ההזמנה השנייה שהוזמנה ויוצרה
22. משה טליאס העיד (ע' 78 לפרוטוקול):
עו"ד שינדלהיים: אתה באותה נשימה אומר שאתה לא תשחרר את ההזמנה השנייה אם לא ישולם בגין ההזמנה הראשונה. נכון או לא נכון?
ת: לא. תראה לי איפה אני כתבתי אני לא אשחרר. אני אף פעם לא כתבתי אני
לא אשחרר.
ש: אז מה כן כתבת? תגיד לי.
ת: תמיד ביקשתי לשלם את התשלום כדי שיתאפשר השחרור של ההזמנה
השנייה .
ש: זה באותם מילים רק,
עו"ד שטרן: זה אתה אומר.
העד:זה לא אני. לא אני לא מאפשר את ההוצאה.
עו"ד שינדלהיים: עוד לא סיימתי. אני מראה לך את המסמך הזה שאתה הוצאת.
מה יש לך להגיד עליו? זה קודם כל זה אתה שלחת?
ת: וודאי. אני מבקש להסדיר את התשלום על המשלוח הראשון לפני שנוציא את
המשלוח השני. מה פה סירוב לא להוציא את המשלוח. זה לא סירוב.
ש:זה לא סירוב?
ת:לא.
ש: ז"א שאם לא היה משולם אתה רואה בזה פרשנות שאם התשלום הראשון לא
היה משולם, אז הסחורה הייתה יוצאת?
ת:אני מעריך שהמנכ"ל היה עוצר את המשלוח השני כי הוא לא מקבל תשלום.
בהחלט זה היה רוח הדברים.
ש:אתה יודע שהתשלומים היו back to back?
ת:אני לא הייתי מודע לזה.
ש:אז איך לפני זה בחקירה אמרת שזה היה סביר מאוד אחרי ארבעה חודשים
שהם קיבלו את הכסף אז הם העבירו . איך אתה אומר בתצהיר שידוע לך ש-
NPP קיבלה את הכסף והם לא שילמו , למרות שהם קיבלו.
ת:אמרתי שאני שמעתי ולא שאני יודע.

23. יצחק טורקלטאוב (להלן: הנתבע 3) הוסיף בתצהירו, כי הוא לא היה מנכ"ל נתבעת 1 אלא דן טויטו אשר גם היה בעל מניות בנתבעת 2. נתבע 3 טוען, כי מעולם לא יצר התחייבות אישית שלו כלפי התובעת, לא נתבקש ולא נתן כל ערבות לחובות הנתבעות ואין כל חיוב אישי נגדו. לטענתו, אין כל קשר בין נתבעת 2 למוצר נשוא תביעה זו, אין הסכם ביניהם ונתבעת 2 היא יצואנית הסחורה נשוא ההסכם. נתבע 3 טוען, כי מעולם לא התחייב באופן אישי למפורט בהסכם בין התובעת לנתבעת 1, ממש כפי שאנדי קידר לא לקח על עצמו את ההתחייבויות של התובעת.
לדבריו, הוא לא היה מנהל בנתבעת 1, הוא, ביחד עם דן טויטו היו מנהלים בנתבעת 2 ודן טויטו היה מורשה החתימה. ביחד הם פעלו מול התובעת, אך התובעת בחרה לתבוע רק אותו ולא את דן טויטו. בעלי המניות בנתבעת 1 הן האוניברסיטה העברית בירושלים, חברת היישום שלה, משקיעים זרים, דן טויטו וגם נתבע 3 בעל מניות בשיעור 3% ושניהם חברי הדירקטוריון. נתבע 3 הוא נשיא, יו"ר ומנהל של נתבעת 1 ונתבעת 2 ודן טויטו אינו מכהן בחברות אלה מינואר 2012. נתבעת 1 מחזיקה בקניין הרוחני של האוניברסיטה העברית כולל הפעילות והפטנטים, היא מעולם לא הייתה חברה פעילה אלא מחזיקה את הנכסים ונתבעת 2 עוסקת בשיווק ומכירות של האפליקציות הקיימות בטכנולוגיה שהיא מורשית לשווק על ידי האוניברסיטה העברית. נתבעת 1 נוסדה כדי לפתח טכנולוגיות שפותחו באוניברסיטה העברית על ידי פרופ' אלקה טויטו. את פיתוח המוצר ביצעה נתבעת 1 ביחד עם האוניברסיטה העברית.
24. בחודש דצמבר 2010 העביר אנדי קידר (מנכ"ל התובעת דאז) לנתבע 3 את מחיר עלות הייצור של המוצר לפי 12.60 ₪ לבקבוק של ליטר אחד. לכך הוסף 20% רווח לתובעת, דהיינו המחיר הסופי לבקבוק של ליטר הינו 15.12 ₪ וסוכם שהמחיר יהיה "גב אל גב" בכפוף לקבלת התמורה ממזמיני הסחורה. נתבע 3 מפנה לסעיף 5.4 להסכם מיום 6.5.10 ולמכתבו של אנדי קידר מיום 21.12.10 בו יש התייחסות ספציפית לשאלה מה כלול בעלות המוצר. נתבע 3 מפנה לנספח ה' לתצהירו שהוכן ביחד עם משה טליאס מטעם התובעת ועל בסיסו נכתב מכתבו של קידר מיום 21.12.10.
על בסיס זה הזמינה הנתבעת 1 - 10,000 ליטר באריזות של בקבוקים של ליטר אחד. 20% רווח כולל את כל הוצאות התובעת, לרבות חומרי גלם ומסים (סע' 4.1, 5.4 להסכם). על פי סעיפים אלה התובעת אמורה לרכוש את חומרי הגלם על חשבונה כיצרן והיא אינה זכאית להחזר הוצאות בגין חומרי גלם, כאשר התמורה מגולמת כולה בתוך אחוזי הרווח המתווספים לעלות ייצור המוצר. לכן אין כל בסיס לתביעה לתשלום בגין רכישת חומרי גלם. התובעת היא שנושאת בעלויות הפיתוח והתוספת ליציבות היא חלק מהליך הייצור הנאות על פי דרישת משרד הבריאות.
25. בחקירתו העיד נתבע 3, שחומר הגלם הוא חלק מעלות המוצר וכך גם האלכוהול ומס הקניה בגינו, כל עוד מדובר ביצרן. בפועל התובעת לא הייתה יצרנית של האלכוהול ומכאן החלה המחלוקת בין הצדדים, כיוון שהתובעת העבירה את הייצור לחברת פלוריש. כיוון שהתובעת לא הייתה יצרן ולא יצואן, היא לא היתה זכאית להחזר מס בגין האלכוהול. לגרסתו, היצואן הייתה נתבעת 2 והיצרן הייתה חברת פלוריש, עובדה שהתבררה לנתבעים בדיעבד (עמ' 136 לפרוטוקול). הנתבעת 2 כיצואן, לא פנתה לקבל החזר כיוון שיוחנן פורמן טען שהיא לא תצליח לקבל את ההחזר של המס. לגרסתו, סוגיית המס לא הייתה במחלוקת והייתה ברורה בהסכם.
לדבריו, התובעת התעלמה מההסכם והפרה אותו ואין לחייב את הנתבעת בגין הובלה, כיוון שעל פי ההסכם המוצר מסופק בחצרי התובעת והתובעת מנעה מהנתבעת לקחת את המוצרים. גם מס קניה מוטל על התובעת כיצרן ונכלל במחיר הרכישה. הנתבעת 1 הביעה נכונות לסייע לתובעת לקבלת החזר המס בהיותה יצואן, אך משהבינה שזה יגרור את אותה לתשלום עצמו, הבהירה כי לא תתערב בעניין.
26. מוסיף נתבע 3, כי מתצהירה של ציפי אלמון ניתן ללמוד, שגם רו"ח גלוטמן שיעץ לתובעת, סבר שהתובעת הכשילה את האפשרות לקבל החזר מס, כיוון שלא ייבאה את האלכוהול בעצמה, אלא רכשה אותו מחברת גדות והוא נמכר לתובעת על ידי חברת גדות, בתוספת מס הקניה. רק אם התובעת הייתה היבואן של חומר הגלם, היא יכולה הייתה לקבל את ההחזר.
לטענת נתבע 3, בחודש מרץ 2011 נתבעת 1 ביצעה את ההזמנה השנייה, אולם אז התחלף מנכ"ל ומונה יוחנן פורמן, אשר החליט לשנות חד צדדית את תנאי ההסכם לטובת התובעת. התובעת לא הסכימה לשחרר את הסחורה, אלא בכפוף לתנאים החדשים שפורטו באי מייל מטעמה מיום 25.7.11 בו הזניקה את מחירי העלות באופן דרסטי מ- 12.6 ₪ לבקבוק של ליטר ל- 18.25 ₪. עוד דרשה התובעת, שהנתבעת תטפל בעצמה בהחזר מיסוי האלכוהול הרפואי. יוחנן פורמן החליט באופן חד צדדי לא לספק את ההזמנה השנייה בתנאי ההסכם אלא בתנאיו החדשים ואף כתב ביום 22.8.11 שמכתבו של אנדי קידר מדצמבר 2010 אינו תופס, זאת כשמעולם לא הוסכם על ביטול אותו מכתב שהיווה את הבסיס לביצוע הזמנות על ידי נתבעת 1, כאשר עד לחילופי המנכ"לים בתובעת, הכל התנהל כשורה והתשלומים היו "גב אל גב".
27. נתבע 3 מפרט שהתובעת הפרה את ההסכם הן בהעברת הייצור לחברת פלוריש כשעל התווית נכתב שהתובעת ייצרה אותו וכן הפרה את התחייבותה להסדיר את הרגולציה של המוצר ולהעמידם לרשות הנתבעת ובנוסף, פנתה לצדדי ג' בניסיון למכור את המוצר. לעניין הפרת הסכם הסודיות השיב הנתבע 3, כי נספח יט' לתצהירה של ציפי אלמון מאוגוסט 2011 מהווה הפרת הסודיות ולטענתו אלקה טויטו אינה בעלת הפטנט, אלא פיתחה את הטכנולוגיה. הנתבע מפרט באריכות בתצהירו (סע' 26-27) את הנזקים שנגרמו לנתבעת 1.
בחקירתו, ביקש לתקן את המפורט בסעיף 26 לתצהירו, כך שהמפיצה של נתבעת 1 בהונג קונג ובסין התחייבה ל- 22 מיליון דולר. על פי עדותו, נתבעת 1 קיבלה חלק מהתמורה, 60,000 ₪, בגין הסחורה שנמכרה לחברה הסינית (בהונג קונג) וסכום זה הועבר לתובעת תחת מחאה עקב פרוץ הסכסוך מתוך תקווה שהנושא ייפתר בין הצדדים. יתרת הסכום לא הועברה לתובעת עקב הסכסוך, כיוון שהתובעת גרמה לנתבעות נזק גבוה מהסכום שהיה על נתבעת 1 לשלם לתובעת, מה עוד שהתובעת טרפדה את ההסכם שבין הנתבעות לחברה הסינית. הנתבעות דרשו מהחברה בהונג קונג את מלוא התמורה בע"פ וגם נציגי התובעת נפגשו עם נציגת החברה הסינית בעת ביקורה בארץ.
28. נתבע 3 העיד, שהסינים לא שילמו את מלוא תמורת ההזמנה הראשונה, כיוון שהם לא היו בטוחים באותו שלב אם הם רוצים בקבוקים קטנים או גדולים, והם ביקשו להשהות את משלוח הבקבוקים הגדולים, אך לא לעצור אותו. הסיכום בין הצדדים היה שהתשלומים יועברו לתובעת, רק לאחר שהחברה הסינית תשלם לנתבעת. בניגוד למסמך ת/2 בו כותב אנדי קידר לציפי אלמון, שהנתבעת תשלם 179,000 ₪, הוא - נתבע 3, לא התחייב לתשלום זה. הוא הפנה לנספח ד' - לתצהירו הודעות דוא"ל מתאריכים- 6.5.11, .28.6.11 30.6.11, 10.7.11 בהם פירוט ההתנהלות בין הצדדים. מסמכים אלה מדברים על הסכמות היסטוריות ומצביעים על כך שהמנכ"ל החדש סרב להכיר במצב הקיים ואף הודה שמכתבו של המנכ"ל הקודם, אנדי קידר, בענין המחירים, היה טעות. בשלב זה, טוען נתבע 3, נשלח דוא"ל מיום 5.7.11 וזאת לאחר שהמנכ"ל החדש העביר לנתבעות הסכם עם תנאים חדשים והודיע מפורשות שלא תהיה המשך התנהלות ושחרור המשלוח עד אשר הן יחתמו על ההסכם החדש, אשר סתר את ההסכם הראשון. בהסכם החדש דרש המנכ"ל החדש תשלומי יתר, מה שהצריך את אישור חבר המנהלים.
29. לעניין זה מפנה נתבע 3 למיילים הרבים כגון: נספח ד', נספח ו' ו-ז' לתצהירו וגם מפנה לתצהירו של יוחנן פורמן אשר בו מפורט מפורשות שהוא מסרב לשחרר את הסחורה עד שייחתם ההסכם ועד שהתמורה תשולם מראש ואף לא הסכים להיפגש עם נתבע 3 טרם תשולם תמורת הסחורה. לגרסתו, להודעת הדוא"ל של גב' אלמון, נספח טז' לתצהירה, בו היא הודיעה שטרם בוצע התשלום, הוא השיב לה שהוא מודע לאי ביצוע התשלום, הוא לא הוסיף על כך כיוון שלא היה מדובר בתכתובת משפטית, פשוט הודיע לה שעובדה זו ידועה. אך הוא לא הבטיח שישולם התשלום. לגרסתו, הוא לא מתנהל ולא מתווכח באמצעות המייל.
לגרסת נתבע 3 התובעת היא שהפרה את ההסכם, דרשה תשלום שאינו צודק ואינו תואם את ההסכמות בין הצדדים, הוא אישית לא התחייב לכל תשלום שהוא והנתבעות עומדות בכל התחייבויותיהן.

הצדדים להסכם
30. ההסכם נחתם בין התובעת לנתבעת 1. נתבעים 2-3 אינם חתומים על ההסכם ונתבע 3 לא התחייב בכתב להיות אחראי ו/או לערוב לחובות נתבעות 1-2. עדי התובעת העידו, שהם ראו בנתבע 3 נציג הנתבעות וכמי שהציג עצמו, לדבריהם, כנשיא של הנתבעות. ציפי אלמון העידה שראתה בנתבע 3 נציג הנתבעות (ע' 21 שורות 2-7 לפרוטוקול), אנדי קידר העיד שראה בנתבע 3 נציג הנתבעות ואין בידיו כל מסמך המעיד על כך, (ע' 62 – 63 לפרוטוקול), יוחנן פורמן העיד, שאינו זוכר מתי נתבע 3 התחייב ולגבי מי מהנתבעות, אך הוא הבין שנתבע 3 אחראי לתשלומים (ע' 48 לפרוטוקול).
31. לטענת התובעת מדובר ב"טשטוש חברות", כאשר ההתקשרות נעשתה מול נתבעת 2 ולפחות מול שתי הנתבעות גם יחד. לטענתה, נתבע 3 ודן טויטו הציגו לתובעת מצג ששתי הנתבעות הן צד להתקשרות, המוצרים סופקו לנתבעת 2 אשר, לבקשת הנתבעים ודן טויטו, נרשמה אצל התובעת לרשות המכס כיצואן של המוצרים. ההתכתבויות היו בין התובעת ל- NTT שלטענת התובעת הן נתבעות 1-2 והתובעת מפנה למכתבו של דן טויטו מיום 6.1.11 לפיו, נתבעת 2 היא היצואן של המוצר וביום 16.2.11 המציא לתובעת דן טויטו את פרטי נתבעת 2 לצורך פתיחת תיק לקוח אצל התובעת. לכן, כך התובעת, הלכה למעשה, צורפה נתבעת 2 להתקשרות נשוא ההסכם ונטלה על עצמה את התחייבות נתבעת 1. יתרה מכך, המוצרים סופקו לנתבעת 2 והחשבוניות הופקו על שמה (נספחים 6 – 9 לסיכומי התובעת) ונתבעת 2 שילמה ע"ח ההזמנה הראשונה 60,000 ₪ (נספחים 10 -11 לסיכומי התובעת).
32. חברה הינה אישיות משפטית נפרדת ולא נטען ובוודאי שלא הוכח, ע"י התובעת להרמת המסך. העובדה שנתבע 3 ניהל את המו"מ בשם מי מהנתבעות אינה הופכת אותו לחייב אישית להתחייבויותיהן, ממש כפי שלא ניתן לחייב את מנהלי התובעת אשר ניהלו את המו"מ בהתחייבויות התובעת היא. (ע"א 313/08 נשאשיבי נ' רינראוי).
בהודעת האימייל מיום10.7.11 (נספח 18 לסיכומי התובעת) כתב וחתם נתבע 3 כנשיא NTT, ש- NTT תשלם את סכום החשבונית שנשלחה בחודש פברואר 2011 עבור ייצור הסחורה, אך התשלום יהיה תחת מחאה. דהיינו, כנשיא החברה כתב שהחברה תשלם ואין מדובר בהתחייבות באופן אישי.
33. אציין כי לא ברור מדוע התובעת בחרה לצרף את נתבע 3 ונמנעה מלצרף את דן טויטו, בנה של גב' טויטו המשמשת כיועצת חיצונית לתובעת, אשר משמש בנתבעות בתפקידים דומים לאלו של נתבע 3 ואף היה מנכ"ל נתבעת 2. (ראה ס' 51 לסיכומי התובעת). לטענת התובעת, גם נתבע 3 וגם דן טויטו היו המחליטים בנתבעות. בסעיפים 9 – 8 לתגובת התובע לבקשת הנתבעים למחיקה על הסף (התגובה הוגשה ביום 2.9.12 – בקשה 1) כותבת התובעת מפורשות, כי נתבע 3 ודן טויטו שניהם נושאי משרה והמוציאים והמביאים בנתבעות 1-2 ושניהם אלה שהציגו מצגים בפני התובעת את המצגים. התובעת גם מפרטת בתגובתה הנ"ל שהיא שלחה מכתבים לנתבע 3 ולדן טויטו בעניין פירעון החוב ובעניין תיק הלקוח. לטענת התובעת, (ס' 52 לסיכומיה) דן טויטו הביע דעתו שנתבעת 2 תשלם את חלקה של נתבעת 1 ולטענת התובעת, דן טויטו הוא זה שיצר את הטשטוש בין נתבעת 1-2.
34. בבש"א 176338/05 ת.א. 35438/05 י.ת.א.ר נכסים ובנין בע"מ ואח' נ' ועד הבית ברח' מבצע קדש 46 ת"א ואח' קבעה כב' השופטת ריבה ניב:
אינני סבורה, כי עצם העובדה שנוהלה התכתבות כלשהי עם המבקשת 3 בתוקף תפקידה כמנהלת המבקשת 1, מחייב את צירופה באופן אישי לתביעה...... העובדה שגורמים מסוימים הינם בעלי מניות ומנהלים בחברה, אינה מצדיקה, כשלעצמה, הגשת תביעה אישית כנגדם. הגשת תביעות כנגד בעלי תפקידים בחברה, תוך התעלמות ממסך ההתאגדות הנפרד של חברה בע"מ, צריך להיות נתמך בתשתית עובדתית, ולו המינימלית, אולם לא כך נעשה בענייננו.
יפים לענין זה דבריו של כב' הנשיא זוסמן בע"א 301/77 מנצורה נ' כהן, פ"ד לב(3) 405, 407:
"כבר נפסק בענין Cain v. Butler (1916) כי מי שמשמש מנהל של חברה אינו מנהל עסקו הוא מקום בו החברה מנהלת עסקיה, שכן חברה ומנהלה לא חד הם..."
ראה גם: ת"א 949/92 (חי') עזבון נאמן נסים ואח' נ' יובל הנדסה בע"מ ואח', דינים מחוזי, כרך כו(8), 281, שם נדונה תביעתם של קוני דירות כנגד חברת בניה ומנהלה בגין ליקויי בניה, ושם קבע כב' השופט סלוצקי, כי:
"נכון הוא כי היותו של הנתבע אורגן של הנתבעת אינה מקנה לו חסינות בנזיקין, ואין הוא יכול להסתתר מאחורי אישיותה המשפטית הנפרדת של הנתבעת, אך כל זה, אם הוכח כי מעשה נזיקין זה או אחר בוצע על ידו, לאמור, באם נתמלאו יסודות עוולה בנזיקין שגרמם..."
ובהמשך:
"בעניננו לא הובאה כל הוכחה כי חלה על הנתבע חובה חוזית או אחריותה אישית בנזיקין. אחריות אישית אינה חלה משום כך בלבד שהוא שימש כמנהלה וכאורגן של הנתבעת, שבנתה את הבית הנ"ל."
35. בעניינינו, ההסכם נחתם בין התובעת לנתבעת 1, אך בהתנהלות מול התובעת לאחר חתימתו, נוצר "טשטוש" בין נתבעות 1 ו- 2. נתבע 3 ודן טויטו בשם שתי הנתבעות, הציגו מצג ששתי הנתבעות הן צד להסכם. המוצרים בהתאם להסכם סופקו לנתבעת 2, אשר, לבקשת נתבע 3 ודן טויטו, נרשמה אצל התובעת ורשויות המכס כיצואנית של המוצרים. ההתכתבויות בין התובעת לבין דן טויטו ונתבע3 נעשו ללא הבחנה בין שתי הנתבעות והן הוצגו כישות אחת.
ביום 6.1.11 כתב דן טויטו לתובעת שנתבעת 2 היא היצואנית, וביום 7.2.12 כתב דן טויטו לתובעת את פרטי נתבעת 2 לצורך פתיחת תיק לקוחות. המוצרים סופקו לנתבעת 2 אשר גם שילמה את תמורתם בסך 60,000 ₪ ביום 20.7.11.
במקרה דנן אין מדובר בהטעיה ומצג שווא לעניין ניהול החברות (נתבעות 1-2), אך בפועל, גם התובעת וגם נתבעות 1-2 התייחסו אל ההסכם ככזה ששתי הנתבעות הן צד לו. נתבעת 1 התקשרה בהסכם, וכך נהג (בעיקר) דן טויטו בהתכתבויות בינו לבין התובעת, נתבעת 2 שילמה עבור חלק מההזמנה, החשבוניות הונפקו על שמה, היא נרשמה כיצואנית ולכן ככל שייקבע שיש לקבל את התביעה, יש להתייחס אל נתבעת 2 כחלק מן ההסכם.
אני קובעת כי נתבעת 2 לקחה על עצמה להיות צד להסכם, אך לא כך לגבי נתבע 3 ו/או דן טויטו שלא צורף כנתבע לכתב התביעה.

ההסכם ותנאיו
36. ההסכם לא כלל את מחיר הרכישה וזה נקבע במכתבו של מנכ"ל התובעת דאז (אנדי קידר) מיום 21.12.10 (נספח ג' להסכם / נספח 3 לסיכומי התובעת). ממכתב זה עולה שמחירו של בקבוק 1 ליטר הינו 15.12 ₪ לפני מע"מ כולל 20% רווח לתובעת, כמפורט במכתבה מיום 20.12.10 (נספח 2 לסיכומי התובעת).
ס' 4.1. להסכם קובע שהתובעת- כיצרן- תרכוש על חשבונה ותשיג מלאי מספיק של חומרי גלם כדי לספק את הזמנת הנתבעת.
ס' 5.4 להסכם קובע כי "היצרן (התובעת) אחראי לתשלום כל המיסים, מכסים, אגרות או היטלים אחרים שעשויים להיות מוטלים בקשר לייצור ולאספקה של המוצרים ומילוי חובות היצרן עפ"י ההסכם, לרבות, אך לא מוגבל, למס הכנסה, מס מכירות, מס יבוא, מע"מ, מס רווח, ניכוי מס במקור ומס רכוש. סכומי המיסים האמורים ייחשבו כנכללים במחירי הרכישה"
ס' 10 להסכם קובע שהיצרן (התובעת) לא יגלה במישרין או בעקיפין, ללא הסכמתה הספציפית ובכתב של החברה (שעפ"י ההסכם היא נתבעת 1) ולא ישתמש בכל מידע שלו ייחשף ועם סיום ההסכם, מכל סיבה, יחזיר את כל המידע לחברה.
37. שני הצדדים מסכימים שמחיר המוצר עפ"י ההסכם הוא זה שפורט במכתבו של מנכ"ל התובעת דאז – אנדי קידר מיום 21.12.10 (שנתבע 3 חתם עליו לאישור תנאי התשלום) ולפיו:
זמן האספקה 6-8 שבועות מיום האספקה, עלות בקבוק של 1 ליטר הינה 12.60 לכך יש להוסיף 20% כך שמחיר בקבוק 1 ליטר הינו 15.12. ₪, המחירים הינם בשער המפעל של התובעת ואינם כוללים מע"מ. יתרה מכך, גם לגרסת התובעת, אנדי קידר לא העלה כל אפשרות לייקור המוצרים, כיוון שבמכתבו ציין, כי ניתן להוזיל את המחיר לאחר שתתקבל מסגרת הזמנות. (ס' 2.ד. לסיכומי התובעת). ההסכמה הייתה לתשלום "גב אל גב" מול תשלום הלקוח (המפיץ), (עדותה של גב' ציפי אלמון ע' 40 שורות 10-12 לפרוטוקול, ס' 48 לתצהיר פורמן וס' 8 למכתבו מיום 25.7.11).
38. לטענת התובעת, חובם של הנתבעים עומד על סך נומינלי של 948,598 ₪ נובע מפיתוח המוצר ע"י התובעת עבור הנתבעים, אספקת ההזמנה הראשונה ועלות רכישת חומר הגלם. לטענתה, כעולה מתעודת המשלוח מיום 22.2.11 היא יצרה עבור הנתבעים 10,201 ליטר מהמוצר באריזות של ליטר – "ההזמנה הראשונה" שעלות (רכישת חומרים וייצור) 247,690 ₪ וביום 20.7.11 שילמו הנתבעים, באמצעות נתבעת 2 סך 60,000 ₪ ע"ח הזמנה הראשונה ולכן נותרו חייבים 187,690 ₪. "ההזמנה השנייה" הינה מיום 31.3.11 עפ"י יצרה התובעת 10,000 ליטר מהמוצר באריזות של 1 ליטר ועלותה (רכישת חומרים וייצור) 154,561 ₪.
39. עלויות נוספות בסך 606,346 ₪, שלטענת התובעת על הנתבעים לשלם לה הן:
עלות רכישת חומרים לייצור המשך ההזמנה השנייה, ולחומרים אלה אין שימוש אצל התובעת מלבד לייצור המוצר עבור הנתבעים 116,556 ₪.
עלות פיתוח המוצר טרם יצורו 271,236 ₪.
עלות איחסון מוצרי ההזמנה השנייה 5,131 ₪.
תוספת תשלום בשיעור 20% להזמנה השנייה 104,953 ₪.
40. לטענת התובעת, המחיר שנקבע הינו מחיר עלות + 20% ורכיב העלות הינו דינמי, זאת בהתאם למחירון אשר קבע שהמחיר הינו נכון לחודש דצמבר 2010 ובהסתמך על עדות ציפי אלמון לפיה, מחיר החוזה הוא קוסט שנתון לשינוי אם יש עלויות נוספות בתהליך הייצור מה שעשוי להוסיף למחר. לדבריה העלויות משתנות כאשר מגדילים את הכמויות ואפשר לקבל הנחה או שחומר הגלם עולה (ע' 26, 27, 38 לפרוטוקול). פורמן העיד שהמחיר אמצע 2011 היה אחר מזה שבחודש דצמבר 2-1- "היה מס קניה שלא היה בפנים ועוד" (ע' 51 'ורות 204 לפרוטוקול) לדבריו, נתבע 3 קיבל את האסמכתאות לפיהן הגיעה התובעת לתחשיב החדש.
41. לטענת הנתבעים, המחיר שנקבע במכתבו של אנדי קידר מיום 21.12.11 הינו המחיר הסופי, כולל הוצאות התובעת וחומרי הגלם ואין להוסיף למחיר זה דבר. משכך, התמורה בגין ההזמנה הראשונה, אילו ההתקשרות הייתה יוצאת אל הפועל הייתה 153,105 ₪. עתה דורשת התובעת הוצאות נוספות, שאין להן מקום על פי ההסכם בין הצדדים. לטענתם, גם אם המחיר עליו סוכם מראש לא לקח בחשבון מס קניה, לא ניתן לשנותו באופן חד צדדי. לכן החשבוניות ע"ס 35,559 ₪ מיום 31.3.11 ועל סך 32,155 ₪ מיום 31.5.11 הוצאו בניגוד להסכם.

42. אציין כבר עתה כי אין להסתמך בפסק דין זה על תצהירו של דן טויטו אשר הוגש במסגרת תשובת התובעת לתגובת הנתבעים לבקשה להוספת ראיה, שהוגשה ביום 10.2.14 לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק. בקשת התובעת להוספת יה נדחתה בהחלטה מיום 11.2.14. אילו התובעת ביקשה להסתמך על עדותו של דן טויטו במסגרת הראיות בתיק, היה עליה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו במועדים שנקבעו לכך ולנתבעים הייתה האפשרות לחקור אותו על תצהירו. אי הגשת תצהיר מטעמו והגשתו בשלב כה מאוחר להתנהלות התביעה, הינה בעכרי התובעת דווקא.
וכבר נקבע כי "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד... ככלל,אי העדת עד רלוונטי "יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו...". (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י (1) 239 בע"מ 245. ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. נ' צ'רבוס ניהול, תק-של 2002 (2) 650, עמ' 655.

43. מס קניה - לטענת התובעת חישוב מס הקניה על האלכוהול כחלק מעלות הייצור של המוצר, אינה מהווה הפרת הסכם, כיוון שלמרות של התובעת לשאת בתשלום המיסים, אין עליה לשאת במיסים אלה בפועל.
טוענים הנתבעים, שהתובעת אחראית על רכישת מוצרי הגלם ואחראית גם לתשלום מס הקניה בגין האלכוהול או לפעול לקבלת פטור. לטענתן, התובעת בחרה שלא לקבל פטור כיצרן, כאשר בחרה לא לייצר בעצמה אלא באמצעות חברת "פלוריש". היא גם בחרה שלא לקבל פטור כיצואן, כאשר בחרה שלא לייצא את האלכוהול בעצמה, אלא באמצעות חברת גדות. הנתבעים מפנים לעניין זה לחוו"ד רו"ח בלוטמן, (נספח כ' לתצהיר ציפי אלמון). לכן לטענת הנתבעים, הנתבעות לא היו מקבלות החזר בכל מקרה, כיוון שהאלכוהול יובא ע"י חב' גדות ויוצר ע"י חב' פלוריש.
44. לא הוכחה בפני טענת התובעת, (ס' 31 לסיכומיה) שהנתבעים התחייבו לסייע לה להירשם כיצואן ברשומון המכס וגם לא הוכח שהם לא ניסו לסייע לה בכך. ההסכם כלל לא עוסק בשאלה מי אחראי לטפל בזיכוי מס קניה, אלא רק באחריות התובעת לתשלום כל המיסים. העובדה שהנתבעות הסכימו לשתף פעולה ולסייע בקבלת הפטור כיצואן, שלדבריהם יכול שבמקרים מסוימים לסייע בקבלת הפטור, אינה מעבירה את האחריות לקבלת הפטור ואת התשלום אל מי מהנתבעות ובוודאי לא מחייבות את הנתבעות לשלם, במסגרת ההזמנה הראשונה, מס קניה שהוטל על חברת גדות. (חשבוניות נספחים יא' 2-3 לתצהיר יוחנן פורמן).
45. השאלה מדוע לא ניתן הפטור, מהסיבה שהתובעת בחרה שלא לייבא את האלכוהול בעצמה אלא באמצעות ספק מטעמה או כל סיבה אחרת, אינה גם היא מעבירה את האחריות לקבלת הפטור אל הנתבעות. התובעת מגדירה את מס הקניה כחלק מעלות הייצור (ס' 31 לסיכומיה), אך כאמור, עפ"י ס' 5.4. עליה בלבד לשאת בתשלומם ואין לכלול אותם בתחשיב עלות המוצר. יתרה מכך, אנדי קידר העיד שהמחיר בו נקב במכתבו מיום 21.12.10 כלל את המיסים שהיו קיימים באותו מועד, לדבריו, עלות כוללת, את מה שלדעת התובעת משפיע על עלות המוצר, כגון: חומר גלם, אנרגיה, עבודה, ומיסים שידועים באותו מועד (ע' 65 – 66 לפרוטוקול). הגם שיוחנן פורמן סבר שתמחור המוצר ע"י אנדי קידר במכתבו מיום 21.12.10 לא היה נכון, (מכתבו מיום 22.8.11 ועדותו בע' 56 לפרוטוקול), אין בכך כדי לפגוע בסיכום שהיה בין התובעת לנתבעות לגבי מחיר . יוחנן פורמן בעדותו, אישר שלדעתו - המחיר ש"נתן" אנדי קידר לתובעת לא היה נכון ולכן הוא - יוחנן פורמן- בחר לשנותו. יוחנן פורמן מודה שהשתנה מחיר המוצר, בין היתר בגלל שהוסף מס קניה ועלויות נוספות. שינוי זה אינו חלק מההסכם וממכתבו של אנדי קידר והתובעת אינה יכולה, על דעת עצמה לשנות את מחיר המוצר. במכתב של אנדי קידר אין רמז לטענה שמחיר הקוסט ישתנה והמוצר כלל גם מיסים.
46. אני מקבלת את גרסת הנתבעים. התובעת אחראית לרכישת ותשלום חומרי הגלם, לייצור מוצר, לתשלום לספקים ולתשלום כל המיסים, המכסים, האגרות והיטלים אחרים בקשר לייצור ולאספקת המוצרים. התובעת, ככל שהדבר מגיע ונכון, היא שאמורה לטפל בפטורים ובזיכויים השונים ממיסים והיטלים אלו, בין שבחרה ליצר בעצמה ובין ע"י אחרים.
יוחנן פורמן מפרט בס' 39 לתצהירה כי עלות ההזמנה הראשונה מפורטת בחשבוניות נספחים יא' 1-3 לתצהירו. חשבונית המצורפת כנספח יא' 1 כוללת מחיר לדוגמאות ליציבות, וחשבוניות –נספח יא' 2-3 הן בגין תשלום "מס קניה אלכוהול גדות סחר והפקה בע"מ". גם כרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעים אצל התובעת (נספח ט' לתצהירו של יוחנן פורמן) נוקבת מפורשות במחיר 18.25 ₪ ליחידה, וגם ציפי אלמון בעדותה (ע' 38 – 37) מאשרת שהמחיר בחשבונית חושב לפי הסך 18.25 ₪. כפי שקבעתי, תשלום אלה אינם חלים על הנתבעות אלא על התובעת ולכן אין הנתבעות חייבות לשלם סכום זה. דרישה זו של התובעת מהנתבעות, והעמדתה כתנאי לאספקת ההזמנה השנייה, מהווה הפרת ההסכם בן הצדדים
47. עולה כדלקמן: מחיר ההזמנה הראשונה חושב בהתאם למחיר שנקבע במכתבו של אנדי קידר מיום 21.12.10. ביום 20.7.11 הנתבעות שלמו סך 60,000 ₪ מתוך סכום של 247,690 ₪ והחוב הנותר בגין ההזמנה הראשונה הוא 187,690 ₪. תנאי התשלום היו "גב אל גב" ולטענת התובעת הלקוח בסין שילם לנתבעות את מלוא תמרות הזמנה, אך טענתה זו לא הוכחה . עם זאת מעדותו של נתבע 3 עולה, שהיו כספים שהנתבעות קיבלו מהלקוח ולא העבירו אותם לתובעת. (ע' 101 שורות 7 – 23 ע' 105 שורות 12 – 21 לפרוטוקול). לטענת התובעת, לא כל תמורת ההזמנה האשונה שולמה ע"י הלקוח (ס' 26 לסיכומיה). אלא שלטענתו, הסכום הנ וסף שלא הועבר לתובעת, הועבר אל הנתבעות כאשר כבר החלו המחלוקות ביניהן בנושא שינוי ההסכם ע"י התובעת והחשבוניות לתשלום ההזמנה הראשונה כללו כבר מס קניה, כמפורט לעיל.
בחודש מרץ הזמינו הנתבעות את ההזמנה השנייה והתובעת חייבה גם בגין המוצרים בהזמנה השנייה, בניגוד להסכם, בסכום הגבוה שמהווה התייקרות של 70,000 ₪ לגבי ההזמנה השנייה. במכתבו מיום 25.7.11 אל נתבע 3 דרש יוחנן פורמן שמחיר בקבוק של ליטר יעלה על הסכום שנקבע במכתבו של אנדי קידר 12.60 ₪ ל- 18.25 ₪ ושתנאי התשלום לא יהיו "גב אל גב" אלא 62 ימים מקבלת החשבונית או הסחורה – לפי המוקדם ושהנתבעות תהינה מחויבות לטפל בעצמן בהחזר מיסוי אלכוהול רפואי.
48. למכתב זה השיב נתבע 3 ביום 10.8.11 שהמכתב אינו משקף את ההסכמות ביניהם, שהאמור בו סותר את הסכם הייצור מיום 6.5.10 ואת ההסכמות ונוהלי העבודה שהיו עד אז. לכך השיב לו יוחנן פורמן ביום 11.8.11, כי "...........לאחר התחלת עבודה ניתן להתאים ..... לאחר העברת התיקונים למכתב נראה האם יש תאם להמשך העבודה אם עד יום ראשון לא אקבל תיקונים לסעיפים שאתה לא מסכים אראה במכתב כמוסכם וזאת לא לפי דין. אינך מדייק, לא אמרתי כך, אמרתי שאיני נכנס להסכם הנ"ל כי הוא יהיה מסננת וגם אתה במכתבך שאנדי דחה בקשת תיקונים והשלמות ועל כן אני חוזר המכתב בה לתת את התשובה לנקודות אלה. אמרתי לך אין בעיה להיפגש מאחר ואתה לא משלם ולא מקיים את ההסכם ניפגש לאחר התשלום ועמידתך בהסכם. במידה והנושא לא יסגר לפני המילואים שלך המשך הטיפול יעבור לעו"ד של החברה כולל ניסוח כל ההסכמים.
דרישות אלה של התובעת שבאו באופן חד צדדי ללא הסכמת הנתבעת, הן דרישות לשינוי הסכם בכתב, משנות משמעותית את ההסכם המקורי מבחינת עלויות ותנאי התשלום.
49. מכתבו של יוחנן פורמן מדבר על כך שהנושא של שינוי ההסכם לגבי המשך העבודה, צריך להיות לפני צאתו של נתבע 3 למילואים, דהיינו התובעת התנתה את המשך העבודה בשינוי ההסכם. הראיה, שפרוט החשבון לגבי ההזמנה השנייה (נספח יא' לכתב התביעה) חישב את הסכום לתשלום עפ"י המחיר שהתובעת דרשה לשנות - של 18.25 ₪ לבקבוק של ליטר ולא לפיה הסכום שנקבע בהסכם בין הצדדים. גם כרטסת הנתבעים אצל התובעת (נספח ט' לתצהיר פורמן) קובעת מחיר של 18.25 ₪ לבקבוק במקום 12.60 ₪ לבקבוק.
המפורט לעיל לגבי תחשיב המחיר וחוב התובעת בשתי ההזמנות, סותר את טענת התובעת (ס' 36 לסיכומיה) שדרישתה לשינוי תנאי התשלום, לא נגעו להזמנות שבוצעו בעבר ע"י הנתבעים, אלא רק כלפי הזמנות עתידיות ככל שיבוצעו והיא לא סירבה לספק לנתבעים את מוצרי ההזמנה השנייה שייצרה עבורם, לא ביקשה לשנות את תנאי התשלום בגין מוצרי ההזמנה השנייה. התובעת טוענת שמכתבו של יוחנן פורמן מיום 21.8.11 המופנה לגב' אלקה טויטו (ולא לנתבעים) בו הוא מבקש שהנתבעות יחתמו על הסכם למכירות עתידיות כך שהתשלום יהיה תוך 62 ימים מקבלת המוצרים, נכתב לאור העובדה שתמורת המוצרים לא שולמה הגם שצד ג' שילם את התמורה לנתבעות.
50. לטענת התובעת, דרישתה שמוצרי ההזמנה השנייה יסופקו רק לאחר שהנתבעים ישלמו את תמורת ההזמנה הראשונה, (שכאמור הלקוח שילם את התמורה לנתבעים) אינה בבחינת הפרת הסכם אלא ניסיון למזער את נזקיה. בנוסף לטענתה, נתבע 3 הוא שדרש פעמיים שלא לשחרר את הסחורה נשוא ההזמנה השנייה בכתובת דוא"ל מיום 5.7.11 בו ביקש לא לשחרר את הסחורה עד לפגישה ולאחר הפגישה ביום 7.10.11 כתב שהוא מבקש לעכב כל משלוח נוסף של המוצר, עד להפיכת ההסכמות שהיו בעבר להסכמות בכתב שמחייבות את שני הצדדים, והוסיף שהנתבעות יממנו את האחסון.
אלא שחשבונית מיום 31.3.11 ע"ס 35,559 ₪ וחשבונית מיום 31.5.11 ע"ס 32,155 שהן לגבי ההזמנה הראשונה, כוללות מס קנייה. בס' 39 לתצהירו מפרט משה טליאס, שבחודש יולי 2011 פנתה התובעת אל הנתבעים כדי שישלמו את תמורת ההזמנה השנייה ויתרת החוב בגין ההזמנה הראשונה כדי שהתובעת תספק את ההזמנה השנייה. דהיינו, התובעת הציבה תנאי לשחרור ההזמנה השנייה לתשלום מראש את תמורתה. דרישה זו הינה בניגוד להסכם שקבע תנאי תשלום "גב אל גב".
דרישה חד צדדית זו של התובעת לייקור המחיר, מזה שנקבע בהסכם ולשינוי תנאי התשלום והחשבונית לתשלום, מהווים הפרת ההסכם.
51. גם דרישת התובעת, שתמורת ההזמנה הראשונה, במחיר שונה מזה שהוסכם, תשלום במלואה טרם אספקת ההזמנה השנייה (ס' 35 לתצהיר פורמן וס' 39 לתצהיר טליאס) מהווים הפרת ההסכם. לא נקבע שתנאי לאספקת ההזמנה השנייה הינו תשלום מלוא תמורת ההזמנה הראשונה. לא הוכח שהלקוח שילם את מלוא תמורת ההזמנה הראשונה ושיטת התשלום הינה "גב אל גב". אמנם נתבע 3 העיד שעיכב חלק מהתמורה שקיבל מהלקוח, ועדיין אין הוכחה ששולמה לנתבעות מלוא תמורת ההזמנה הראשונה. כיוון שההסכם אינו קובע שהתובעת רשאית לעכב אספקת הזמנה עד תשלום כל הכספים שהגיעו מהלקוח.
התובעת, בניגוד לס' 2.2. ו – 8.1 להסכם האוסרים על התובעת בתקופת ההסכם ושנה מסיומו למכור את המוצר או מוצרים דומים לצד ג', והמגביל את התובעת לרישיון יצור אחד בלבד ולשימוש פנימי בלבד, ניסתה למכור את אותו המוצר לצד ג' . גם בכך הפרה התובעת את ההסכם. איני מקבלת את טענת התובעת שהיא הייתה רשאית לעשות כן כדי למזער נזקיה. ההסכם לא מתיר לה למכור את המוצר או דומים לו לאחרים, באופן מוחלט.
הנתבעות הפרו את ההסכם בכך, שעפ"י עדותו של נתבע 3 חלק מהכספים ששולמו ע"י הלקוח לא הועברו לתובעת (ע' 101, 105 לעדותו)
לאור קביעתי שעל התובעת לשלם את כל המיסים, דרישתה בחשבונית מיום 31.3.11 (נספח 8 לסיכומיה) וחשבונית מיום 31.5.11 (נספח 9 לסיכומיה) הכוללות מס קנייה, מהוות הפרת ההסכם.
52. גם דרישת התובעת שהנתבעות ישלמו לה את ההובלה ללקוח הינה בניגוד לס' 4.1 להסכם הקובע שהאספקה תהיה בחצר התובעת.
גם הדרישה לתשלום בגין "דוגמאות" ליציבות הינה בניגוד לס' 4.2 להסכם הקובע, שהיצרן הוא שיבצע הליכי פיתוח, כולל ייצוב נוסחאות. ס' 4.2 להסכם הקובע שהיצרן יצבע תהליכי פיתוח מסוימים וככל שהחברה ( NTT ) תבחר לסיים את ההסכם ותבקש מהתובעת להעביר את תיק הייצור אליה או לצד ג', יהיה עליה לשלם ליצרן עבור הוצאות במזומן לפיתוח המוצר.. בחודש פברואר 2011 עת הוצאה החשבונית בגין הוצאה זו, ביצוע ההסכם היה בעיצומו ולא דובר על סיומו .
סודיות
53. לטענת התובעת היא לא הפרה את תניית הסודיות בהסכם, כיוון שחבר' פלוריש מייצרת לתובעת ובין השתיים הסכם סודיות והמוצר יוצר ע"י פלוריש בידיעת והסכמת הנתבעים ודן טויטו, התאם להסכם. התובעת מפנה למכתבו של דן טויטו לאנדי קידר מיום 8.12.10 בו מבקש דן טויטו שכיוון שהמוצר ייוצר ע"י פלוריש הוא מבקש שפלוריש תחתום על הסכם ואנדי קידר משיב לו באותו יום לגבי הסכם הסודיות שנחתם עם פלוריש. התכתבות זאת הייתה טרם הוסכם על תנאי תשלום במחירון ב20 -21 לדצמבר 2010.
לאור המפורט אני קובעת שהתובעת לא הפרה את ס' הסודיות.
.

סוף דבר
מהמפורט לעיל עולה שהתובעת הפרה את ההסכם בין הצדדים, ולא אפשרה לתובעת לממש את ההסכם המקורי בתנאי התשלום הנקובים בו. התובעת התנתה את מימוש ההזמנה השנייה, בתנאי שלא היה קיים בהסכם ודרשה עבור שתי ההזמנות תשלום גבוה מזה שהוסכם עליו .
אני דוחה את התביעה במלואה.
התובעת תשלם לנתבעים ביחד ולחוד הוצאותיהם, ובנוסף הוצאות שכר טרחה בסך 50,000 ₪.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ד, 22 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.