הדפסה

תע"א 9550-08 אסתר גרוס נ' חברת גילאור חשמל ואלקטרוניקה בע"מ

- 1 -

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
תע"א 9550-08 אסתר גרוס נ' חברת גילאור חשמל ואלקטרוניקה בע"מ

בפני
כב' השופטת נטע רות
נ.צ. מר צבי קוסטרינסקי
נ.צ. גב' נירית אשכר-טולקובסקי

התובע
אסתר גרוס

ע"י ב"כ עו"ד ספינרד

נ ג ד
הנתבעת
חברת גילאור חשמל ואלקטרוניקה

ע"י ב"כ עו"ד אברמוביץ

פסק - דין

רקע כללי
1. בפנינו תביעה לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים, פיצוי ממוני ובלתי ממוני בגין פיטורים שלא כדין, פדיון חופשה וכן לתשלום הפרשות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות.

התשתית העובדתית הצריכה להכרעה
2. הנתבעת הינה חברה העוסקת בהתקנת מערכות אזעקה, מערכות מתח נמוך וחשמל אותן היא קונה מיצרנים בארץ לשם שיווקם בבתי עסק, במוסדות ובבתים פרטיים.
על הנתבעת חל ההסכם הקיבוצי בענף המסחר הקמעוני והשירותים שבין התאחדות הסוחרים והעצמאים הכללית בישראל והאיגוד הארצי למסחר בישראל לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה (להלן: "ההסכם הקיבוצי") (ראה - עמ' 2 לפרוטוקול עדות המנכ"לית הגב' ענת נחשון ש' 17-27, עמ' 3 ש' 1-23).

3. התובעת הועסקה אצל הנתבעת החל מיום 18.6.00 ועד ליום 28.2.06, עת הופסקה עבודתה עקב פיטוריה. החל מיום 18.6.00 ועד ליום 2.9.01 הועסקה התובעת בתחום הטלמרקטינג והגביה והחל מיום 3.9.01 ועד לסיום עבודתה הועסקה בגביית דמי מנוי של חברת מוקד 101 בע"מ, העוסקת, בין היתר, במתן שירותי מוקד ממוחשב ומקיימת יחסים עסקיים עם הנתבעת.

4. עם תחילת עבודתה בתחום הגביה וביום 3.9.01 נערך בין הצדדים הסכם עבודה במסגרתו סוכמו התנאים כדלקמן:
התובעת תועסק 5 ימים בשבוע בין השעות 8:30 – 17:00 ופעם בחודש ביום ו' משך 4 שעות.
שכרה של התובעת יעמוד על סך של 5,500 ש"ח ברוטו (לא כולל נסיעות).
אחת לרבעון תשולם לתובעת עמלת גבייה לפי 1.5% מהמחזור או 3% מהמחזור פחות 270,000 ש"ח – הגבוה מבין השניים.
יערך תאום שכר בחודש 6/02.
התובעת תמשיך להיות מבוטחת בקרן פנסיה ויופרשו בעבורה כספים לקרן השתלמות במועד ובתנאים שיסוכמו במהלך החודשים 9-10/01.
התובעת תקבל עמלות בגין עריכת ביטוחים בהתאם להסדרים שחלו על הצדדים בעבר.
(ראה - נספח א' לתצהיר מנכ"לית הנתבעת, הגב' נחשון).

5. אין חולק כי יחסי העבודה שבין הצדדים הסתיימו בפיטוריה של התובעת בהתאם למכתב פיטורים מיום 31.1.06, במסגרתו הודע לתובעת על הפסקת עבודתה ביום 1.3.06 (ראה - נספח ב' לתצהיר מנכ"לית הנתבעת).

6. המחלוקות שבין הצדדים נוגעות לשתי סוגיות עיקריות:

א. המחלוקת האחת, עניינה - נסיבות פיטוריה של התובעת:
בעוד הנתבעת טוענת כי פיטורים אלו נבעו מחוסר שביעות רצונה מתיפקודה של התובעת על רקע תלונות ממונים ולקוחות בנוגע להתנהגותה ותפקודה המקצועי ולאחר שניתנו לתובעת התראות שלא הועילו (ראה - סע' 5 לתצהיר מנכ"לית הנתבעת) – הרי שהתובעת טוענת כי פיטוריה נעשו בחוסר תום לב, ללא שימוע כדין, בשרירותיות וללא סיבה מספקת. זאת, מעבר לרצון לצמצום עלויות ומעבר ל"מלמול" של סמנכ"ל הנתבעת על כך שעבודתה (של התובעת) אינה "מצדיקה" את השכר המשולם בגינה (ראה - סע' 2.1 – 2.2 לתצהיר התובעת).

ב. המחלוקת השניה, נוגעת לשאלה – האם יש להביא בחשבון את התשלומים שהוגדרו בהסכם העבודה כ"עמלות גביה" במסגרת השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים, דמי חופשה, פדיון חופשה והפרשות לקופה"ג.
כמו כן, התגלעה בין הצדדים מחלוקת באשר לשאלה – האם זכאית התובעת לתשלום עמלות כאמור גם בעבור החלק היחסי של סכומי הגביה המתייחסים לחלק מהרבעון במהלכו עבדה בנתבעת.

7. מטעם התובעת העידה בפנינו התובעת עצמה וכן עובד הנתבעת לשעבר - מר גיורא דאובר שהועסק בנתבעת בתקופה שבין חודש 8/00 ועד לחודש 4/09.

מטעם הנתבעת העידו:
מנכ"לית הנתבעת - הגב' ענת נחשון, אשר העידה על תנאי ההעסקה של התובעת;
מנהלת מחלקת גביה ושימור לקוחות החל מחודש 3/05 – הגב' סיגל הנדי, אשר העידה על הכשלים בתפקודה של התובעת ועל השיחות וההתראות שניתנו לה טרם פיטוריה;
סמנכ"ל הנתבעת – מר איציק ציזר, אשר העיד אף הוא על הכשלים בהתנהגותה של התובעת ועל השיחות שנערכו עימה בנושא זה;
מנהלת מחלקת גביה ושימור לקוחות בנתבעת החל משנת 1995 ועד לחודש 3/05, הגב' אורית צוברי, אשר העידה על העליות והמורדות בתפקודה של התובעת, על הכשלים בתפקודה ועל הכוונות שהיו לה במהלך שנת 2004 לפטר את התובעת. בנוסף העידה עדה זו על תגובתה הנזעמת והמאוכזבת של התובעת להפסקת עבודתה (של הגב' צוברי) ולמינויה של הגב' הנדי תחתיה וכן על הודעתה של התובעת כי בכוונתה "לעשות לסיגל [הנדי] חיים קשים".

הכרעה
נסיבות הפיטורים של התובעת וזכאותה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי לטעמנו התובעת לא השכילה להרים את הנטל ולשכנע את בית-הדין כי פיטוריה אכן היו שלא כדין באופן המזכה אותה בתשלום פיצוי.
להלן נפרט טעמינו:

8. התובעת טענה כי הסיבה "האמיתית" להפסקת עבודתה היתה נעוצה כאמור – ברצונה של הנתבעת לחסוך בעלויות בעקבות פיטוריה ובהקשר זה כיוונה לחסכון בעמלות הגביה הרבעוניות ששולמו לה ובתשלום הפרשות לקרן השתלמות. זאת, בשים לב לכך שהיא (התובעת) היתה העובדת היחידה בגינה הופרשו לטענתה, הפרשות לקרן כאמור.

טענה זו של התובעת בדבר הסיבה ה"אמיתית" לפיטוריה נטענה בעלמא ולא הובאו להוכחתה ראיות משכנעות: התובעת לא עשתה שימוש בהליכי הגילוי והעיון במסמכים או בחקירה הנגדית על מנת להציג בפני בית-הדין ראיות באשר לתנאי ההשתכרות של מחליפתה בתפקיד, באופן אשר ישכנע כי פיטוריה אכן הביאו לצמצום בעלויות ונבעו מטעם זה כנטען.
מחקירתה הנגדית של התובעת אף הסתבר כי היא הסתמכה בטענתה כאמור על דברים שייחסה למי שהיתה מנהלת מחלקת הגביה עד לחודש 3/05 – הגב' אורית צוברי. דברים שלא מצאנו להם אישוש בעדותה של הגב' צוברי בביה"ד (ראה - עמ' 3 לפרוטוקול ש' 21-23).
מעבר לכך יאמר – כי אף לו היה ממש בגרסת התובעת לפיה היא פוטרה מהנתבעת במטרה לצמצם עלויות, הרי שספק בעיננו – האם יש לראות בהתנהלות זו משום חוסר תום לב מצד המעביד ובמיוחד שעה שמדובר במעביד פרטי ובעסק משפחתי.

9. התובעת הוסיפה וטענה במסגרת תצהירה כי אין ממש בטענת הנתבעת, לפיה היא לא היתה מרוצה מתיפקודה. כראיה לכך הצביעה התובעת על העובדה כי היא הועסקה בנתבעת משך 6 שנים ואף קיבלה ציון של עובדת מצטיינת בשנת 2001.
אנו סבורים כי העובדה שהתובעת הועסקה תקופה ממושכת יחסית ואף הצטיינה בעבר בתיפקודה אינה שוללת את האפשרות לפיה במהלך השנים חל שינוי בתיפקודה או – כפי שארע כנראה במקרה דנן – כי עם השנים חלו שינויים במערך הפרסונאלי של הנתבעת. שינויים שהביאו עימם החרפה בעימותים בין הצדדים, לרבות עימותים בין הממונה הישירה או אנשי הנהלה אחרים לבין התובעת ואשר הביאו בסופו של יום, להחלטה לפטר את התובעת:

מתצהירה של הממונה הישירה - מנהלת מחלקת הגביה, הגב' הנדי - עולה כי היא (הגב' הנדי) החלה לשמש בתפקידה בחודש 3/05 (פחות משנה לפני פיטורי התובעת) וכי מאז כניסתה לתפקיד היא נתקלה ביחס מנוכר ומתנשא מצד התובעת. כדוגמא לכך ציינה הגב' הנדי את העובדה כי התובעת נהגה לקרוא לעברה בלעג: "הנה המנהלת הגדולה", וזאת באופן שגרם לה חוסר נוחות. כן העידה הגב' הנדי כי גם שעה שהיתה נותנת לתובעת הוראות, נהגה התובעת להגיב בעצבנות ובלגלוג.
הוסיפה הגב' הנדי והעידה כי התובעת נהגה לתת אישורים חריגים ללקוחות לפריסת תשלומים ללא אישורה, דבר שהתחוור לגב' הנדי רק בדיעבד וכן העידה כי לעיתים התובעת היתה עסוקה במהלך יום העבודה בעיסוקיה הפרטיים, לרבות - קריאת עיתונים, סריגה ופתרון תשבצים.
כן העידה הגב' הנדי כי לקוחות הנתבעת התלוננו בפניה לא אחת על יחס אגרסיבי מצד התובעת במהלך גביית החובות וכן כי לעיתים היתה התובעת מעבירה ללא הצדקה את עבודות הגביה אותן נדרשה לבצע לעובדים אחרים בנתבעת, שאמורים היו לטפל "במקרים הקשים". דבר שהסב לנתבעת נזק כלכלי בשל עמלות הגביה הגבוהות הנגזרות מן הטיפול במקרים אלה.

הגב' הנדי הוסיפה והעידה כי לאור התנהלותה של התובעת קוימו עמה מספר שיחות בנוכחותה ובנוכחות סמנכ"ל הנתבעת, מר איציק ציזר, לרבות שתי שיחות אזהרה במסגרתן הובהר לתובעת כי עליה לחדול מהתנהגותה המפורטת לעיל, שאם לא כן – תפוטר.
לדברי הגב' הנדי מששיחות אלה לא הועילו, זומנה התובעת לשיחה נוספת במסגרתה הובהר לה כי הנתבעת נאלצת לפטרה. לגרסתה, התובעת לא הופתעה לשמוע על דבר פיטוריה וכנראה ציפתה להם (ראה - סע' 3-11 לתצהיר הגב' הנדי).

10. עדותה של הגב' הנדי נתמכה בעדותה של הממונה שקדמה לה בתפקיד, הגב' צוברי, וכן בעדותו של סמנכ"ל הנתבעת, מר איציק ציזר אשר העיד על הדיווחים שקיבל מהגב' הנדי בזמן אמת באשר להתנהלותה של התובעת כאמור וכן על מספר שיחות שיזם עם התובעת בנוגע להתנהגותה ועל התראות שניתנו לה טרם פיטוריה. מר ציזר הוסיף והעיד כי רק לאחר שהשיחות שהתנהלו עם התובעת לא הועילו, הוחלט על פיטוריה. כן העיד, כי זמן קצר לפני מתן הודעת הפיטורים (וביום 27.11.05) פנה אליו נסער מנהל המכירות בנתבעת, מר אמנון אבידר דיווח לו על האופן הפוגעני והמעליב בו פנתה אליו התובעת. לדבריו, בעקבות אותה שיחה הוא שלח לתובעת מכתב במסגרתו שטח את התלונות שהצטברו כנגדה.
בתמיכה לדבריו אלה, הוצג לבית-הדין מכתב התראה שנשלח לתובעת מיום 27.11.05 עליו חתום מר ציזר. מכתב שכותרתו: "התנהגות בלתי הולמת".
מפאת חשיבות הדברים להכרעה מוצאים אנו להביא את תוכן המכתב כלשונו, כדלקמן:
"בחודשים האחרונים אני עד להתנהגות בלתי הולמת מצידך.
דוגמאות:
אי קבלת מרות בעבר מול מנהלת המחלקה סיגל (נושא שלאחרונה הסתדר).
אי התייחסות ומענה חוצפני מול מנהל בחברה, אמנון אבידר (היו מקרים בעבר מול מנהלים אחרים).
התנהגות בלתי מקצועית מול מספר לקוחות החברה שהצריכה התערבות שלי (יואב שרון, מור אודיו).
זו לא פעם ראשונה שאני אישית מדבר עימך בנושא. זו פעם ראשונה שאני מעלה זאת על הכתב.
אני מצפה ממך במיידי לשיפור התנהגות אל מול עמיתיך, מנהלים בחברה ובעיקר לקוחות החברה. אני מצפה למקצועיות, חברות, עזרה הדדית ובעיקר שרות מסביר פנים."
(ראה - נספח א' לתצהיר מר ציזר).

התובעת, אשר נמנעה מלצרף מכתב זה ומלהתייחס אליו בכתב התביעה, התייחסה אליו רק במסגרת תצהירה, תוך שהיא מציינת כי פרט למכתב זה הנתבעת מעולם לא ביקרה את התנהגותה.
עוד הוסיפה התובעת כי המכתב הנ"ל נמסר לידיה עקב ויכוח חד פעמי שהיה בינה לבין מנהל בחברה, מר אבידר, בשל התנהגות אותה תארה כהתנהגות "אסרטיבית ולא כחוצפה" (ראה - סע' 4.3 לתצהיר התובעת).

11. לכשעצמנו, מתקשים אנו לקבל את גרסתה של התובעת, לפיה היא לא קיבלה מעולם התראות בנוגע להתנהלותה, וזאת בשים לב לכך שממכתב ההתראה עולה מניה וביה כי שיחות כאמור נוהלו עם התובעת.
לא למותר לציין, כי מכתב זה נראה על פניו אמין נוכח הציפייה האמיתית העולה ממנו לשיפור בהתנהלות התובעת ולהמשך העסקתה בכפוף לשיפור זה. זאת, דווקא בשים לב לעובדה שכותב המכתב בחר לציין בו כי בזמן האחרון חל שיפור ביחסיה של התובעת עם הממונה הישירה, הגב' הנדי. אנו סבורים כי לו אכן היה המכתב הנ"ל בא ליצור הצדקה מלאכותית לפיטורים ממשמשים ובאים, הרי שסמנכ"ל הנתבעת לא היה טורח לציין שיפור מעין זה כביטוי לציפייה זהירה ואופטימית להמשך היחסים.
מעבר לכך יאמר, כי העד היחיד מטעם התובעת שהיה אמור לתמוך בגרסתה ביחס לשלמות תיפקודה – לא סיפק תמיכה ממשית לגרסה זו ואף הודה בתשובה לשאלה שנשאל בהקשר זה בחקירה נגדית – כי היו לו עימותים עם התובעת. עימותים בעטיים אף נאלץ לדבריו לפנות לממונה, הגב' סיגל הנדי, על מנת שתתערב ותיישב את המחלוקת (ראה - עמ' 12 לפרוטוקול מיום 27.4.10 ש' 22-25).

12. לאור כל האמור, מקבלים אנו את גרסת הנתבעת, לפיה הטעם לפיטורי התובעת היה נעוץ בחוסר שביעות רצון מתמשך מתפקודה. חוסר שביעות רצון שכנראה הלך והתעצם בתקופה האחרונה לעבודתה, עת החלה התובעת לעבוד בכפיפות לגב' סיגל הנדי. כמו כן, אנו מקבלים את הגרסה, לפיה – ניתנו לתובעת מספר הזדמנויות לתקן את התנהלותה, בעל פה ובכתב, אך אלה לא הועילו.
בנסיבות אלה – אף לו היינו מקבלים את גרסת התובעת כי בשיחת השימוע ועובר לפיטוריה הובהר לה כי בלב הנתבעת כבר גמלה ההחלטה להביא לפיטוריה – הרי שלא היה מקום לקבל את התביעה או לפסוק לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין. זאת, מאחר ושוכנענו כי מבחינתה של הנתבעת, שיחת הפיטורים נערכה לאחר שניתנו לתובעת מספר הזדמנויות לתקן את דרכיה, כולל התראות לפני פיטורים, אך ללא הועיל ומאחר שהתובעת לא הצביעה על טיעונים אשר היה באפשרותה להעלות בנסיבות אלה במסגרת שיחת השימוע שהיה בהם להביא לשינוי בהחלטה אודות הפיטורים.
משמע – התובעת לא הצביעה על קשר סיבתי בין הפגם שנפל לטענתה בהליך השימוע לבין הנזק הממוני שנגרם לה לטענתה בשל פגם זה. כמו כן ועל רקע הנסיבות, התובעת אף לא הצביעה על פגם בהתנהלות הנתבעת הנוגע לסיבת הפיטורים ונסיבותיהם המצדיק פסיקת פיצוי שאינו ממוני (להבחנה שבין סוגי הפיצוי על רקע אי עריכת שימוע ראה – עב 9547/08 מיכל מעוז נ' חברת מוסדות חינוך ותרבות בראשל"צ ואח', ניתן ביום 5.4.11).

אי לכך, אנו דוחים אפוא את התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין – במלואה, הן לענין הנזק הממוני והן לענין הנזק שאינו ממוני.

שכרה הקובע של התובעת לצורך תשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה והפרשות לקופת הגמל
13. כפי האמור, לא היתה מחלוקת על כך ששכר היסוד של התובעת הסתכם בסך של 5,613 ש"ח ברוטו וכן כי בנוסף היתה התובעת זכאית לתשלום "עמלות" לפי הסכם העבודה. הסכם לפיו החל מיום 3.9.01 היתה התובעת זכאית לעמלה של 1.5% מסכומי הגביה או 3% מסכום הגביה בהפחתה של 270 אלף ש"ח – הגבוה מבין השניים.
המחלוקת שבין הצדדים הינה – האם יש להביא בחשבון את "עמלות הגביה" כאמור לצורך תשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה והפרשות לקופת גמל.

במחלוקת זו יש להכריע כידוע על בסיס ההסדרים הנורמטיביים הנוגעים לכל אחת מהזכויות מושא המחלוקת. משמע – אשר לפיצויי הפיטורים הרי שיש להתבסס לצורך קביעת השכר הקובע, על תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964 (להלן: "תקנות פיצויי פיטורים"); אשר לפדיון החופשה – הרי שיש להתבסס על הגדרת השכר הקובע בהתאם להוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 ולהסכם הקיבוצי החל; אשר להפרשות לקופת הגמל – יש להתבסס על הוראות ההסכם הקיבוצי החל, המעגן את הזכות לביצוע ההפרשות כאמור.

השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים
14. תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים קובעת כי ככל ששכרו של עובד "משתלם כחלק מן הפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של 12 החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים.

בפסיקה נקבע כי תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מן הפדיון וכי אין הבדל בין מקרה בו הפדיון מוגדר כמחזור (קרי – מלוא סכום ההכנסות ללא ניכוי ההוצאות) או כרווחים (המתקבלים לאחר ניכוי הוצאות). זאת, לעומת בונוס שהוא במהותו פרמיה או שכר עידוד המשולם בעד ביצוע יעד אישי של מכירה. עוד נקבע בפסיקה כי בהתאם לתקנה 9 יש להביא בחשבון את תשלום העמלות כאמור לצורך קביעת השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים אך מנגד אין לעשות כן ביחס לתשלום בונוס (ראה – דב"ע לד/3-68 ארגמן נ' מפעלים לצביעת טקסטיל בע"מ נ' ישעיהו קורניצקי פד"ע ו 103; ע"ע 76/06 מרדכי גימלשטיין נ' יזמקו בע"מ, ניתן ביום 6.5.08).
במקרה שבפנינו עולה כי העמלות כפי שהוגדרו בהסכם העבודה של התובעת, כשמן כן הן - דהיינו – מדובר בעמלות המהוות חלק מהפדיון ומשכך ובהתאם להוראת תקנה 9 הנ"ל יש להביאן בחשבון לצורך תשלום פיצויי פיטורים.

15. מכאן שהשאלה הנוספת בה נדרשים אנו להכריע לשם קביעת השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים היא – האם היתה התובעת זכאית לתשלום החלק היחסי של העמלות בגין התקופה האחרונה לעבודתה. חלק יחסי אותו יש להביא בחשבון לצורך קביעת השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים:
בעוד הנתבעת טוענת כי התובעת היתה זכאית על-פי הסכם העבודה לתשלום עמלות אחת לרבעון ולכן משלא השלימה רבעון שלם עובר לסיום עבודתה, הרי שהיא לא היתה זכאית כלל לתשלום החלק היחסי של העמלה טרם לתום הרבעון; הרי שהנתבעת טוענת כי היא היתה זכאית לתשלום החלק היחסי כאמור.

16. אשר לדעתנו יאמר - כי אין בידינו לקבל את פרשנותה של הנתבעת להסכם העמלות. היות ומדובר בעמלה הנגזרת מסכומי הגביה ולא – מסכומי הרווח. מכאן, שאין בתקופה שנקבעה בהסכם (תום הרבעון) כדי להשפיע על עצם הזכאות לעמלות בגין סכומים שנגבו, אלא רק להגדיר את המועד לתשלום העמלות.
לאור האמור, סבורים אנו כי יש להביא בחשבון את החלק היחסי של העמלות להן היתה זכאית התובעת בגין חודשי עבודתה האחרונים ובהתאם לכך, זכאית התובעת לתשלום עמלות בסך של 1,184 ש"ח (3% מ-(180,000 ₪ (שהם 2/3 מ-270,000 ש"ח) - 388,156 ₪ מחזור המכירות לחודש 1/06 + 297,662 ₪ מחזור המכירות לחודש 2/06) בניכוי סך של 13,990 ₪ ששולמו לתובעת) ולהפרש בגין פיצויי פיטורים בסך 4,877 ש"ח (לפי שכר קובע בסך 10,952 ₪ X 69/12 בהפחתת הסכום ששולם בסך 58,097 ש"ח).

17. אשר לתשלום ההפרשים בעבור דמי חופשה שנתית ופדיונה – הרי שכידוע, הבסיס לחישוב השכר הקובע לצורך חישוב דמי החופשה ו/או פדיונה הינו רחב מן הבסיס לחישוב פיצויי פיטורים כפי שנקבע בסעיף 10 לחוק חופשה שנתית. מכאן – שיש להביא בחשבון את סכומי העמלות להם היתה זכאית התובעת גם חישוב דמי החופשה בעבור חופשה שניתנה בעין וגם בעבור פדיון חופשה להם היתה זכאית.
בהתאם לכך, זכאית התובעת להפרשים בגין דמי חופשה ופדיונה בסך של 14,415 ש"ח (81 ימי חופשה לאורך כל תקופת ההעסקה X 30 / 5,339 ₪ שהם הפרש בגובה השכר הקובע).

18. אשר להפרשות לקופת הגמל – הרי שנקבע בהסכם הקיבוצי כי על המעביד לבטח את עובדיו הקבועים בפנסיה מקיפה באחת הקרנות שאושרה. בנסיבות הללו, לאור תכליתו של הביטוח הפנסיוני המקיף – לשמור על רמת חייו של הזכאי לגמלה לאחר פרישתו או במקרה של נכות - הרי שיש לראות את הסדר הפנסיה שמקורו בהסכם הקיבוצי כמתייחס גם לרכיב העמלות.
משכך, זכאית התובעת להפרשים בגין הפרשות לקופת גמל בסך של 22,103 ש"ח (6% X 69 X 5339 ₪).
19. אשר להפרשים בגין הפרשות לקרן השתלמות – הרי שהתובעת לא הצביעה על מקור נורמטיבי המקנה לה זכות לתשלום קרן השתלמות, מעבר לנוהג בין הצדדים. נוהג בו מודה הנתבעת, דהיינו – 5% משכר הבסיס בלבד (ללא עמלות). משכך, דין תביעתה לתשלום הפרשים בגין הפרשות לקרן השתלמות להידחות.

סוף דבר
20. לאור כל האמור, הרי שהתביעה בגין תשלום פיצויים שלא כדין - נדחית במלואה.

21. אשר ליתר רכיבי התביעה – הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים:
סך של 4,877 ש"ח בגין הפרשי פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.2.06 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 1,184 ש"ח בגין הפרשי עמלות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.2.06 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 14,415 ש"ח בגין דמי חופשה ופדיון חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.2.06 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 22,103 ש"ח בגין הפרשות לקופת גמל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 28.2.06 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 4,500 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

22. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, ד' אדר תשע"ב (27.2.12), בהעדר הצדדים.
נ.צ. מר צבי קוסטרינסקי
נ.צ. גב' נירית אשכר טולקובסקי

נטע רות, שופטת

קלדנית: דפנה ענוה-רז