הדפסה

תע"א 8419-07 גלפרין ליה נ' משרד החינוך ואח'

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו

תע"א 8419-07 גלפרין ליה נ' משרד החינוך ואח'

בפני :
כב' השופטת חנה טרכטינגוט
נ.צ. (מ') מר שמואל זיסקינד
נ.צ. (ע') מר רפי גמליאל

התובעת:

גלפרין ליה 304057896

-

הנתבעות:

  1. מדינת ישראל - משרד החינוך
  2. פרקליטות מחוז ת"א

פסק - דין

1. שתי שאלות נותרו להכרעה בתיק זה:
א. האם זכאית התובעת להגדלת הקיצבה מכח סעיף 20(ד) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב] תש"ל-1970 (להלן: "חוק הגימלאות"), שזו לשונו:
"מי שנתקבל לשירות תוך שנתיים מיום עלייתו ארצה ושירת עשר שנים לפחות עד פרישתו ואינו מקבל קיצבת פרישה מעבודה או תשלומי ביטוח סוציאלי ממדינה אחרת, וביום התקבלו לשירות הגיע לגיל הקובע לגביו, בהתאם לחודש לידתו, בחלק ג' בתוספת השניה, לא תפחת קיצבתו מ- 35% ממשכורתו הקובעת; עובד כאמור יהיה זכאי לתוספת קיצבה של 2% ממשכורתו בעד כל שנה נוספת מעבר לעשר שנים ובלבד שקיצבתו לא תעלה על 70% ממשכורת זו".
ב. מהי תקופת עבודתה של התובעת המזכה בקיצבה, האם 12 שנים ו- 10 חודשים כטענת הנתבעות או 16 שנים כטענת התובעת.

2. התביעה הוגשה ביום 6.12.07 כאשר עילות התביעה היו: זכאות התובעת להגדלת הקיצבה מכח סעיף 20(ד) לחוק הגימלאות וזכאות לגמול הכנה לבגרות בסך של 60,000 ₪.
ביום 6.3.08 הודיעו הנתבעות כי הוחלט לשלם לתובעת גמול הכנה לבגרות בסך של 104,157 ₪.
ביום 8.9.08 נשמעו ראיות.
ביום 22.6.09 נחקרה עורכת תעודת עובד ציבור מטעם הנתבעות כאשר ת.ע.צ. הוגשה על פי הוראת בית הדין לבקשת התובעת לפרוט הסכומים.
לאחר הגשת סיכומים הוגש כתב תביעה מתוקן (לאחר שניתן היתר).
הרכיבים אשר תוקנו הינם גובה גמול ההכנה לבגרות אשר הוגדל ל- 129,837 ₪ וכן שינוי הוותק מ- 12 שנים ו- 10 חודשים ל- 16 שנים.
ביום 14.11.10 הגיעו הצדדים להסכמה בכל הנוגע לגמול הכנה לבגרות באופן שהנתבעות ישלמו לתובעת תוספת על הסכום ששולם בסך של 77,300 ₪.
בהתאם ניתן פסק דין חלקי הנותן תוקף להסכמה זו ולפיכך נותרו שתי השאלות שבמבוא שעניינן ערעור על החלטת הממונה על הגימלאות.
יחד עם זאת לא ישונו הכותרת והצדדים של פסק-הדין.

3. העובדות בעיקרן אינן שנויות במחלוקת ואלה הן:
א. התובעת עלתה ארצה ביום 29.3.90.
ב. התובעת עבדה כמורה לאנגלית בבית ספר "חנקין" שבחולון באופן הבא:
מחודש 10/90 (או 9/90) עד חודש 6/91 עבדה במילוי מקום מטעם משרד החינוך.
במקביל עבדה כמורה לאנגלית ומתמטיקה בבי"ס חנקין בהיקף משרה של 19 ש"ש מחודש 9/90 ועד 6/91. את שכרה בגין תפקיד זה קיבלה מחברת מוסדות חינוך ותרבות בחולון מיסודה של הסוכנות היהודית לישראל בע"מ (להלן: "חברת מוסדות חינוך ותרבות").
ג. מיום 3.10.91 ועד 31.8.97 הועסקה התובעת כמורה בבית ספר "הוד" בהיקפי משרה משתנים ושכרה שולם על ידי חברת "עזרה וביצרון".
החל מ- 1.1.93 שולם חלק משכרה על ידי משרד החינוך.
ד. מיום 1.9.97 עבדה התובעת בבית ספר "צורים".
ה. ביום 27.9.99 נערך הסכם רציפות זכויות התובעת לגימלה כאשר התקופה שצורפה הינה מיום 1.11.91 ועד 31.8.97 בגין עבודתה בחברת עזרה וביצרון.
ו. החל מיום 1.1.93 עד 2006 התובעת הינה בסטטוס של "עובד מדינה".
ז. ביום 31.8.06 פרשה התובעת לגימלאות.
ח. ביום 25.7.06 נשלח אל התובעת אישור גימלאות, לפיו היא זכאית לקצבת פרישה בשיעור 25.67% ממשכורתה הקובעת מחלקיות משרה בשיעור 0.825. תקופת שירותה של התובעת בהתאם לאישור הגימלאות הינה 12 שנים ו- 10 חודשים, דהיינו החל מיום 1.1.93.

4. טענות התובעת –
א. בתוך השנתיים ממועד עליית התובעת לארץ היא עבדה רק בבי"ס "חנקין" ו"הוד". מדובר בבתי ספר רשמיים של משרד החינוך ובפיקוחו.
מורה בבית ספר רשמי הוא מורה בשירות המדינה.
ב. התובעת התקבלה לבי"ס "חנקין" כמורה עם אישור מפקחת של משרד החינוך בהיקף של מעל 63% וקיבלה משכורת ממשרד החינוך.
לאחר מכן עבדה התובעת ברצף עד 31.8.97 בבי"ס "הוד" בפיקוח משרד החינוך ומיום 1.9.07 עד פרישתה לגימלאות בבי"ס "צורים".
התובעת עבדה סה"כ כמורה בבתי ספר של המדינה 16 שנים רצופות.
ג. התובעת קיבלה משכורת ישירות מתקציב משרד החינוך ולפיכך חל עליה חוק הגימלאות.
ד. משרד החינוך העביר עבור התובעת הפרשות למוסד לביטוח לאומי.
ה. מורים בבתי ספר יסודיים אינם מקבלים כתבי מינוי ולפיכך תלוש המשכורת הינו במקום כתב מינוי.
ו. העברת משכורת התובעת לגורם משלם אחר לא היו בשליטת התובעת ולא הודעה לה המשמעות עד לפרישתה לגימלאות.
ז. התובעת החלה לעבוד בבי"ס "חנקין" עם משכורת ממשרד החינוך.
ביוזמת משרד החינוך שולמה המשכורת מ- 3.10.91 ועד 31.12.92 על ידי עזרה וביצרון ולאחר מכן שוב על ידי משרד החינוך.
גם בתקופה 93 - 97 פוצל השכר באופן שחלק שולם ע"י משרד החינוך וחלק ע"י עזרה וביצרון.
לתובעת לא היה כל קשר עם עזרה וביצרון ולא קיבלה פיצויי פיטורים עם הפסקת ההעסקה.
ח. על פי אישור לשמירת רציפות זכויות לגימלה הרי שנשמרו זכויות התובעת לגימלה על תקופת עבודתה החל מיום 1.11.91.
ט. על פי סעיף 100 לחוק הגימלאות החליט נציב שירות המדינה להגדיל את תקופת השירות ב- 18 חודשים נוספים עבור איבוד מעמד בחו"ל. לפיכך 18 חודשים קודם למעמד ההכרה, 1.1.93, הינם בתוך השנתיים מיום עליית התובעת ארצה.
י. הנתבעת שינתה גרסאותיה במהלך המשפט ועמדתה אינה עקבית.

5. טענות המדינה –
א. כדי שהתובעת תהא זכאית לזכויות להן היא טוענת מכח סעיף 20(ד) לחוק הגימלאות עליה להוכיח כי חוק הגימלאות חל עליה בגין התקופה הנטענת.
סעיף 20(ד) חל רק על מי שנתקבל לשירות המדינה כעובד לפי חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק המינויים").
יתכן ואדם יהיה עובד במדינה אך לא עובד מדינה ולכן לא יהיה זכאי לזכויות וחובות מכח חוק המינויים.
מינוי לפי חוק המינויים אינו דקלרטיבי כי אם קונסטיטוטיבי.
המדינה מפנה לעב 2831/07 ולרי דופקין נ' מ"י.
ב. התובעת כלל לא הועסקה ע"י המדינה במהלך השנתיים שלאחר עלייתה ארצה.
התובעת הועסקה בתקופה זו על ידי מוסדות פרטיים הכפופים והמתוקצבים על ידי העיריות - עזרה וביצרון הכפופה לעיריית ת"א וחברת מוסדות חינוך ותרבות המתוקצבת על ידי עיריית חולון.
ג. אין בעובדה כי משרד החינוך פיקח על עבודתה של התובעת בעיריות כדי להפוך את התובעת לעובדת מדינה.
ד. אשר לתקופת עבודתה של התובעת במשרד החינוך בבי"ס "חנקין" ובבי"ס "הוד", מדובר במילוי מקום ולמעשה אף תקופת הניסיון של התובעת טרם החלה.
התובעת עבדה 94 שעות במהלך תקופה של 9 חודשים.
על פי תקנון שירות של עובדי הוראה, שנת עבודה בבי"ס יסודי תיחשב כל שנת לימודים שבה עבד עובד הוראה לפחות 150 ימי עבודה בפועל במוסדות חינוך רשמיים.
בהתאם להוראות, קביעות המקבילה למעשה לכתב מינוי מוצעת לעובד הוראה המשרת בבי"ס יסודי רק בתום תקופת שנתיים ב- 1/3 משרה לפחות.
היקף משרת התובעת עלה על 1/3 החל מ- 11/93 ולכן ניתן היה להציע לה קביעות רק החל מחודש 11/95.
ה. התובעת עצמה, בכתב התביעה ובבקשה לשמירת רציפות זכויות לגימלה (נ/5), הצהירה כי עברה לעבוד בשירות המדינה ב- 1.1.93.
ו. תקופת שירותה של התובעת המוכרת לקיצבה הינה מיום 1.11.93 ועד ליום 31.8.06 כאשר התקופה מיום 1.11.93 ועד 1.11.95 הינה תקופת ניסיון וצורפה בדיעבד לתקופת השירות מכח סעיף 85 לחוק הגימלאות.
ז. הכרה בותק מקצועי אינה מלמדת על הכרה בכך כי ההעסקה נעשתה על ידי המדינה.
6. ההכרעה –
אין חולק על העובדות הבאות:
התובעת עלתה ארצה ביום 29.3.90.
התובעת לימדה בבי"ס יסודי "חנקין" בחולון מ- 9/90 ועד 6/91 ובבי"ס "הוד" בהוד השרון מ- 3.10.91 ועד 31.8.97.
בבית ספר "חנקין" שימשה התובעת הן כממלאת מקום והן כמורה לאנגלית וכמורה למתמטיקה בהיקף של 19 ש"ש.
הצדדים חלוקים באשר למועד תחילת העסקתה כממלאת מקום, 9/90 או 10/90, אלא שלמחלוקת זו אין רלבנטיות לענייננו.
שכרה כממלאת מקום שולם על ידי משרד החינוך ושכרה עבור 19 ש"ש שולם ע"י חברת מוסדות חינוך ותרבות.
בבית ספר "הוד" פוצל שכרה של התובעת באופן שעד 1.1.93 (למעט ספטמבר 92) שולם שכרה רק ע"י עזרה וביצרון.
מ- 1.1.93 שולם חלק משכרה על ידי משרד החינוך וחלק ע"י עזרה וביצרון.
הנתבעת טענה כי התובעת מונתה כעובדת מדינה בחלוף שנתיים מיום עלייתה לארץ.
7. בעניין מועד מינויה גירסת הנתבעת אינה ברורה.
הנתבעת טענה לאורך כל הדרך (לרבות הסיכומים בטרם תוקן כתב התביעה ובכתב ההגנה המתוקן) כי התובעת מונתה כעובדת מדינה ביום 1.1.93.
לעומת זאת בסיכומיה טענה כי קביעות מקבילה לכתב מינוי ומכיוון שהיקף משרתה עלה על 1/3 רק החל מ- 1.1.93 הרי שיש למנות את תקופת הניסיון של שנתיים ממועד זה ולפיכך התובעת לא מונתה כעובדת מדינה בהתאם לחוק הגימלאות לפני חודש נובמבר 95' (בטעות נרשם 2005) (סעיפים 17-18 לסיכומי הנתבעת).

8. סעיף 20(ד) לחוק הגימלאות דורש ארבעה תנאים מצטברים:
קבלה לשירות תוך שנתיים מיום העליה ארצה; גיל קובע ביום הקבלה לשירות; שירות של 10 שנים לפחות עד הפרישה; אי קבלת קיצבת פרישה מעבודה או תשלום ביטוח סוציאלי ממדינה אחרת.
בענייננו, כאמור, המחלוקת נסובה על התנאי הראשון בלבד.
המונחים "שירות" ו"עובד" מוגדרים בסעיף 1 לחוק הגימלאות כדלקמן:
""עובד המדינה" או "עובד" - מי שנתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים וכן שוטר וסוהר, למעט...
"שירות" - שירות כעובד.
"תקופת שירות" - תקופת שירות רצופה."

כבר נפסק כי סעיף 20(ד) לחוק הגימלאות חל רק על אדם אשר נתקבל לשירות המדינה כעובד לפי חוק המינויים.
כן נפסק כי מינוי מכח חוק המינויים אינו דקלרטיבי כי אם קונסטיטוטיבי.
יחד עם זאת, לאחר שבחנו את העובדות ואת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה וכי יש להחיל על התובעת את סעיף 20(ד) לחוק הגימלאות.

9. סעיף 20(ד) הוסף לחוק הגימלאות כדי להיטיב עם קבוצה מוגדרת של עובדי מדינה, עולים חדשים אשר הגיעו לארץ בגיל מבוגר יחסית.
מטרת הסעיף הינה להבטיח כי קצבתם של אותם עולים לא תפחת מ- 35% ממשכורתם הקובעת בגין 10 שנות עבודה ראשונות, וכלשון הצעת החוק:
"בארץ קולטת עליה, העושה ואמורה לעשות רבות כדי להקל על העולים ראוי שתינתן הדעת על בעייתם של עולים מבוגרים המגיעים ארצה בגיל חמישים ומעלה, עובדים עד גיל הפרישה בשירות המדינה ויוצאים לגימלאות עם אחוזי פנסיה זעירים שאינם מספיקים לקיום".
(הצ"ח 1876 התשמ"ח עמ' 158).

יחד עם זאת אין הרשות הממונה ובית הדין הבוחן את שיקול דעתה רשאים ליתן יותר מהקבוע בחוק במסגרתו או מכוחו.
(דב"ע מב/7-1 מרדכי גזית נ' נציב שירות המדינה).
10. הלכה פסוקה הינה כי מינוי עובד לשירות מדינה לפי חוק המינויים הינו תנאי להחלת חוק הגימלאות:
"יכול ואדם יהיה עובד מדינה למטרות מסויימות, ולא יהיה "עובד מדינה" למטרת חוק הגימלאות.
יאמר מייד כי אין בכך ליצור מצב המעורר תומה כלשהי. ממהותה של מערכת גימלאות בשירות המדינה עולה שיתכן ויתכן שיהיו עובדים בשירות המדינה, עובדים זמניים, עובדים על פי חוזים מיוחדים ועובדים על פי תנאים מיוחדים, שמעצם תנאי ההתקשרות איתם עולה כי מערכת הגימלאות הכללית אינה תואמת אותם... משבאים לקבוע אם פלוני הוא עובד המדינה לעניין חוק הגימלאות השאלה אינה, אפוא, יותר אם בין פלוני לבין המדינה קיימים יחסי עובד ומעביד אלא אם פלוני נתמנה לשירות המדינה לפי חוק המינויים".
(דב"ע/44-9 יוסף קרואני – מדינת ישראל פד"ע ה 11).

על הלכה זו חזר בית הדין הארצי בעניין דברת (ע"ע 273/03 דברת שוואב – מדינת ישראל, מיום 2.11.06), תוך חזרה על ע"ע 388/99 יעקב חסן – משרד הבינוי והשיכון:
"אין להקים למערערים במחי יד מעמד של עובדי מדינה, ואין ניתן להפכם לכאלה באופן "אוטומאטי". הקניית מעמד של "עובד מדינה" דינה להיעשות לפי דרישות הדין ובמסגרתן כפי שהן באות לידי ביטוי, בין היתר, בחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959". כפועל יוצא היא אינה זכאית לזכויות או להטבות האחרות המוקנות לעובדי מדינה, או לחלקם, כגון הזכות לפנסיה תקציבית. היא זכאית לתנאי העבודה שנקבעו בחוזה העבודה האישי שלה ולזכויות שנקבעו בחוקים ובהלכות שעניינן משפט העבודה המגן".

11. אין מחלוקת כי התובעת התקבלה לשירות המדינה כדין ולפיכך חוק הגימלאות חל עליה.
המחלוקת הינה האם מונתה תוך שנתיים מיום עלייתה לארץ.

12. מאחר והתובעת הינה מורה בבית ספר יסודי לא קיים בעניינה כתב מינוי, וזאת גם אליבא דנתבעת.
התובעת טוענת כי עצם קבלת תלוש שכר מהווה כתב מינוי.
גירסת הנתבעת בעניין זה אינה ברורה, שכן מלכתחילה טענה כי התובעת מונתה ביום 1.1.93 אך רק מ- 1.11.93 החלה לעבוד בהיקף העולה על 1/3 משרה, ואילו בסיכומים טענה כי כתב מינוי מקביל לקביעות ולפיכך המינוי לא יתכן שיהיה לפני 1.11.95.

13. אין לקבל טענות אלה, ולטעמנו לצורך החלת סעיף 20(ד) יש לקבוע בנסיבות העניין כי התובעת התקבלה לשירות בחודש 9/90 או 10/90.
ראשית, טענת הנתבעת בסיכומיה לפיו הקביעות מקבילה לכתב מינוי וזה יתכן רק ב- 1.11.95 הינה הרחבת חזית.
שנית, יש בטענה זו כדי להחריג מתחולת סעיף 20(ד) את כל המורים כיוון שאם המינוי יתכן רק לאחר תקופת ניסיון של שנתיים הרי שלעולם לא יתקיים התנאי של קבלה לשירות תוך שנתיים מיום העליה ארצה.
שלישית, יש להבחין בין המקרים שנדונו בפסיקה בהם מדובר על מערכת יחסים המבוססת על אספקת שירותים, חוזה מיוחד, העסקה ע"י חברות כח אדם וכו' לבין המקרה שלפנינו בו בעת ובעונה אחת הועסקה התובעת הן על ידי המדינה והן באמצעות חברות עירוניות.
מדובר בפיצול מלאכותי שלא ניתן לו כל הסבר.
מאחר והנתבעת לא הבהירה את משמעות הפיצול ומשהתובעת התקבלה ב- 9/90 (או 10/90) לעבוד בשירות המדינה, בין כממלאת מקום ובין לתפקיד אחר, יש לקבוע מועד זה לצורך החלת סעיף 20(ד) וזאת לאור תכליתו האמורה.
לא הובהר איזה תהליך עברה התובעת ב- 1.1.93 או ב- 11/95 שיש בו כדי לקבוע כי התקבלה לשירות החל ממועד זה.
יש להדגיש כי לו הועסקה התובעת עד 1.1.93 באמצעות חברות עירוניות בלבד יתכן ומסקנתנו היתה שונה.
בעניין זה נעיר כי אין כל רלבנטיות לעובדה כי עבודת התובעת היתה בפיקוח משרד החינוך אלא רק להעסקתה הישירה על ידי המדינה החל מ- 9/90 (או 10/90).
כמו כן לא ייחסנו משקל לעובדה כי בבקשה לצירוף זכויות טענה התובעת כי התקבלה לשירות המדינה ב- 1.1.93, שכן העובדות שהיוו בסיס להכרעתנו אינן שנויות במחלוקת.

14. הנתבעת טוענת כי כך או כך התובעת לא עבדה בהיקף של 1/3 משרה תוך שנתיים מיום עלייתה ארצה.
מוכנים אנו לקבל לצורך החלת סעיף 20(ד) הנ"ל, כמו גם לעניין המחלוקת בדבר תקופת העבודה המזכה בקיצבה, אליה נתייחס בהמשך, כי העסקה בהיקף פחות מ- 1/3 משרה אין בה לאור תקנון שירות עובדי הוראה להוות שנת עבודה. כמו כן, על אף ההפרדה המלאכותית, לא נראה את העסקתה בגופים עירוניים כמזכים בזכויות לפי חוק הגימלאות.
אלא שהתובעת צברה עשר שנות העסקה ישירות על ידי המדינה, לפחות החל מ- 1.11.9.
לטעמנו בנסיבות העניין קבלת התובעת לשירות תוך שנתיים מיום עלייתה ארצה ועבודה של עשר שנים לפחות החל מיום 1.11.93 בהיקף הנדרש יש בהם, לאור תכלית סעיף 20(ד), יש בהם כדי לזכות אותה במינימום גימלה של 35%.

15. בעניין זה יש להעיר כי הממונה על הגימלאות הגדיל את תקופת השירות של התובעת מכח סעיף 100 לחוק.
משקבענו כי התובעת זכאית לישום סעיף 20(ד) רשאי הממונה על הגימלאות לשקול שוב את הגדלת השירות מכח סעיף 100 לחוק הגימלאות.

16. מהי תקופת העבודה של התובעת המזכה בקיצבה –
בעניין זה מסקנתנו הינה כי הדין עם הנתבעת.
כאמור, על מנת לזכות בתחולת חוק הגימלאות ובתנאים מכוחו על התובעת לא רק להתמנות על פי חוק המינויים אלא להמשיך ולעבוד באותו סטטוס.
לפיכך תקופת עבודתה בסטטוס שונה (באמצעות חברות עירוניות) או בהיקף הפחות מ- 1/3 משרה אינה מזכה בקצבה.
לפיכך לא נפלה כל טעות בחישוב התקופה המזכה בקיצבה ודהיינו מ- 11/93 ועד לפרישה.

17. בטרם נעילה נותרו להכרעה שתי בקשות של התובעת.
האחת לתיקון הפרוטוקול מיום 14.11.10 והשניה לעדכון המשכורת הקובעת בעקבות פסק הדין החל מיום 14.11.10.
אשר לבקשה לתיקון פרוטוקול - התוספות המבוקשות אינן זכורות לבית הדין ומכל מקום אין מדובר בשינויים מהותיים.
הפרוטוקול משקף את הדברים שנאמרו, ולפיכך הבקשה נדחית.

אשר לבקשה לעדכון הגימלה - מלכתחילה הוגשה בקשה כנגד מכתב גזברות הנתבעת לפיה חל שינוי לרעה בגמול הבגרות באחוזים. ב"כ המדינה הודיעה כי לאור הסכמת הצדדים לא היה מקום למכתב זה והוא מבוטל.
עם מתן תוקף פסק-דין להסכם הפשרה שבין הצדדים סיים בית הדין את תפקידו.
יחד עם זאת, ב- 26.12.10 נשלח מכתב לגזברות משרד החינוך בדבר תוספת גמול לבגרות בעקבות פסק הדין שניתן ביום 14.11.10.
חזקה על משרד החינוך כי הוא יכבד את ההסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק-דין ויעדכן, ככל שלא עדכן, את המשכורת הקובעת לאור התוספת של גמול לבגרות.

18. סוף דבר, התביעה מתקבלת בחלקה באופן שסעיף 20(ד) לחוק הגימלאות חל על התובעת.
המדינה תשלם לתובעת הוצאות בסך של 1,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא לה פסק הדין.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין.

ניתן היום, י' אב תשע"א, 10 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. מר רפי גמליאל

חנה טרכטינגוט,שופטת

נ.צ.מ. מר שמואל זיסקינד

1 מתוך 8