הדפסה

תע"א 4445-08 אורן בר נור נ' המרכז לטניס בישראל

1

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו
תע"א 4445-08 אורן בר נור נ' המרכז לטניס בישראל

בפני
כב' השופטת נטע רות
נ.צ. גב' יפה הרצברג
נ.צ. מר יוסף גרשונוביץ

התובע
אורן בר-נור

ע"י ב"כ עו"ד פלד ולסר

נ ג ד
הנתבעת
המרכז לטניס בישראל

ע"י ב"כ עו"ד דויטש

פסק - דין

רקע כללי
1. במסגרת התביעה שבפנינו התבקש בית-הדין להורות על אכיפת יחסי העבודה ועל מתן פיצוי כספי בגין הפרת הסכם העבודה ולחילופין התבקש לפסוק לתובע פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין.

2. הנתבעת הינה חברה לתועלת הציבור המפעילה מרכזי טניס לילדים ולנוער ועיקר פעילותה ממומנת מכספי תרומות.

3. התובע הינו מאמן כושר במקצועו בעל תואר B.ed. להוראת חינוך גופני.
התובע החל עבודתו בנתבעת כמאמן כושר במרכז הטניס ברמת השרון ביום 17.7.95, מונה לתפקיד מאמן כושר ראשי בנתבעת.

4. דא עקא, שעקב חילוקי דעות שהיו בין התובע לבין סמנכ"ל הנתבעת דאז, החליט התובע לסיים את תפקידו כמאמן כושר ראשי ומשכך הגיעו הצדדים להסכמה, לפיה התובע ישמש כמאמן כושר בכיר במרכז הטניס ברמת השרון בלבד החל מיום 1.12.05. במסגרת תפקידו זה, כפי שאף הוגדר בהסכם בכתב שנערך בין הצדדים, נדרש התובע לשמש כאחראי מקצועי על אימוני הכושר במרכז ברמת השרון.
עוד נקבע בהסכם, כי משכורתו החודשית של התובע תעמוד על סך של 10,000 ש"ח וכי הוא יהיה זכאי לתשלום נוסף בסך של 1,000 ש"ח בעבור עבודה בשעות נוספות, בשבתות ובחגים. כן נקבע שם כי בחודש 2/06 יתקיים דיון שכר מחודש בין הצדדים (ראה – נספח ב' לתצהיר התובע).

5. בהתאם להסכם ההעסקה כאמור, וביום 1.3.06 הועלה שכרו של התובע לסך של 13,000 ש"ח (ראה – נספח ג' לתצהיר התובע).

6. זמן קצר לאחר שהתובע סיים את תפקידו כמאמן כושר ראשי בנתבעת, מונה לתפקיד זה מר יובל חיגר.

7. ביום 15.11.07 זומן התובע – ששימש כזכור במועד זה כאחראי על הכושר במרכז הטניס ברמת השרון - לשיחה עם מר חיגר. במסגרת שיחה זו הודע לו כי הוא יחדל לשמש בתפקידו כאחראי וכי ממועד זה ואילך יהיה כפוף לאחד ממאמני הכושר האחרים, מר יובל לוטבק, מי שעבד קודם לכן בכפיפות לתובע (ראה – סע' 8 לתצהיר התובע).
הודעה זו נמסרה לתובע בלא שניתנה לו קודם לכן זכות שימוע במסגרתה יכול היה לשטוח את טענותיו ולנסות לשכנע את הנתבעת לקבל החלטה אחרת.

8. ביום 2.1.08, טרם שנדם קולו של הד המכה שפגעה במעמדו, הודע לתובע ע"י מנהל מרכז הטניס ברמת השרון, מר שעיה אזר (להלן: "מר אזר") על הפחתה בשכרו מ- 13,000 ש"ח ל- 9,000 ש"ח בלבד.
גם הודעה זו ניחתה על התובע בלא שניתנה לו קודם לכן זכות שימוע במסגרתה יכול היה לשטוח את טענותיו ולהתיחס לטענותיה של הנתבעת לענין ההפחתה בשכרו. טענות שלא הוצגו בפניו למעשה עובר לקבלת ההחלטה.

9. לאחר הדברים הללו וביום 4.1.08 פנה התובע למר אזר במכתב שכותרתו: "פגיעה בתנאי ההעסקה". בשל חשיבות הדברים להכרעה נביאם כלשונם כדלקמן:
"1. אני עובד המרכז לטניס בישראל החל מ- 17.7.95, תחילה כמאמן כושר בהמשך כמאמן כושר ראשי והחל מתאריך 1.12.05 כאחראי על הכושר במרכז הטניס ברמת השרון, בהתאם לתנאים שהוגדרו בחוזה העבודה שהעתקו מצ"ב.
2. החל מתאריך 1.3.06 הועלה שכר היסוד שלי ל- 13,000 ש"ח בהתאם למסמך מיום 14.3.06 שאף הוא מצ"ב.
3. לאחרונה החלו נעשים מעשים ופעולות שנועדו לפגוע בי להצר את צעדי ולגרוע מסמכויותי כפי שהן מעוגנות במסמכים ובחוזים הנ"ל.
4. לשיא הגיעו הדברים בתאריך 2.1.08 כאשר משום מקום ללא הודעה מוקדמת הודעת לי באופן חד צדדי כי בכוונתך להוריד את שכרי משכר יסוד של 13,000 ש"ח ברוטו ל- 9,000 ש"ח ברוטו.
5. הודעה זו עומדת בניגוד מוחלט לחוזה העבודה שיש לי מול המרכז, להבנתי היא מהווה הפרה חמורה של החוזה, ואני מתנגד לכך בכל תוקף.

6. אני עומד על זכותי כפי שהיא עולה מהחוזה להמשיך ולעבוד כמאמן כושר ראשי במרכז הטניס רמת השרון ולקבל את השכר המלא המגיע לי ותחומי האחריות המפורטים בחוזה כפי שמתחייב מן החוזה והמסמך הנלווה המצורפים לעיל.
7. בדעתי איפה להמשיך למלא את חובותי ותפקידי כמתחייב מכך ואני עומד על כך שהמרכז לטניס בישראל אף הוא ימשיך למלא אחר התחייבויותיו.
8. כל סטיה וכל הפרה תתקל בהתנגדות מצידי ובמידת הצורך לא אהסס לפנות לקבלת סיוע חוקי ואם יהיה צורך אף להגיש תביעה בגין פגיעה והפרה של החוזה ופגיעה בשכרי...
אני כמובן מצידי נכון מוכן מתכוון באופן ממשי ומעשי להמשיך למלא את תפקידי בנאמנות ובמסירות כפי שעשיתי עד היום. במקביל אני מוכן לכל הדברות ופתוח להצעות ולשיפורים ומצפה ליחס דומה מצד המרכז לטניס בישראל, ובתנאי שהכל יעשה תוך הדברות ובהסכמה.
נ.ב. אבקש להזכירכם כי בתאריך 15.1.08 אני יוצא לניתוח ואבקש כי לא תנצלו הזדמנות זאת לרעה כדי לממש חלילה כוונה לפגוע בי או בזכויותי."
ראה – נספח ד' לתצהיר התובע, ההדגשה הוספה.

10. בעקבות מכתבו הנ"ל זומן התובע לשיחה עם מר אזר שהתקיימה ביום 8.1.08. במהלך שיחה זו הודיע מר אזר לתובע כי מדובר ב"שימוע", זאת על אף שלתובע לא הודע מראש על הכוונה לערוך לו "שימוע" ואף לא הודע לו מהן הטענות אליהן ידרש להתיחס במהלכו.
במהלך שיחה זו נשאל התובע, האם הוא מסכים לשינוי בתפקידו - ממאמן כושר בכיר ואחראי על הכושר במרכז למאמן כושר מן השורה - שאלה עליה השיב בשלילה.

11. למחרת היום וביום 9.1.08 זומן התובע לשיחה נוספת אצל מר אזר במסגרתה הודע לו הכוונה לסיים את ההתקשרות עימו היות והשכר שהוא מבקש (13,000 ש"ח) אינו מקובל על הנתבעת.
משמע – לתובע הודע על פיטוריו לאור אי הסכמתו לפגיעה בשכרו.

12. בעקבות שיחה זו נמסר לתובע מכתב פיטורים מיום 13.1.08, בו נכתב כך:
"אורן שלום
להלן השתלשלות העניינים בקשר להעסקתך במרכז לטניס בישראל:
1. עד דצמבר 2005 שימשת כמאמן כושר ראשי של המרכז לטניס בישראל.
בקשת להשתחרר מתפקידך בשל התנגדות לשינוים ארגוניים שבוצעו, ביניהם שקיפות.
המרכז הסכים לשינוי תפקיד כולל הגדרת העסקה מחודשת כמאמן ראשי במרכז לטניס רמת השרון ותנאי שכרך הותאמו בהתאם.
2. לאחרונה, הגורמים המקצועיים הגיעו למסקנה של חוסר שביעות רצון מתפקודך.
לפיכך החלטנו לשנות את תפקידך למאמן כושר בצוות ולא אחראי על הכושר ברמה"ש כולל עדכון שכר.

3. כתוצאה מהודעה זו שלחת את המכתב שבנדון.
קיימתי עימך שתי פגישות בתאריכים 07/01 ובתאריך 09/01.
בראשונה בקשתי התיחסותך בע"פ למכתב שבנדון ובשיחה השניה הודעתי לך כי הנני שוקל סיום התקשרות עמך.
העמדות שהצגת אינן נראות לנו, לרבות רמת השכר שהינך מבקש.
הודעתי לך כי תתקבל החלטתי בהמשך, ולהלן החלטתי:
לאור כל האמור לעיל הריני להודיעך כי עבודתך במרכז הטניס בישראל – תסתיים ב- 13.02.08.
במסגרת גמר החשבון תהיה זכאי לפיצויי פיטורין כחוק ולפדיון דמי הודעה מוקדמת.
אנו מאחלים לך הצלחה רבה בהמשך דרכך."
ראה – נספח ה' לתצהיר התובע.

13. בעקבות פיטוריו כאמור וביום 26.3.08 הגיש התובע את התביעה שבפנינו, במסגרתה עתר למתן צו המורה על ביטול פיטוריו וכן למתן סעדים כספיים של תשלום כל הזכויות והשכר המגיעים לו בגין החודשים בהם נמנע ממנו לעבוד בצירוף פיצוי בגין נזק לא ממוני.
לחילופין עתר התובע, לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פגיעה במוניטין ואפשרויות תעסוקה עתידית וכן למתן פיצוי בגין נזק לא ממוני.

טענות הצדדים בתמציתן
14. עיקר טענותיו של התובע היה כדלקמן:
הפיטורים היו שלא כדין, ללא סיבה עניינית ומוצדקת.
בהליך הפיטורים וכן בהתנהלות שקדמה להם נפלו פגמים ובכלל אלה – אי קיום שימוע טרם לפגיעה החד צדדית במעמדו ובתנאי עבודתו, אי קבלת הזמנה לשימוע טרם לפיטורים ואי ניהול פרוטוקול ישיבת השימוע עובר לפיטוריו. כמו כן השיג התובע על עיתוי קבלת ההחלטה אודות הפיטורים, ערב ניתוח שעמד לעבור ביום 15.1.08.
הפיטורים הסבו נזקים ממוניים של אובדן השתכרות וכן נזקים בגין עוגמת נפש ופגיעה בכושר להשתכר.

15. עיקר טענותיה של הנתבעת היה כדלקמן:
פיטורי התובע היו מסיבה עניינית, בשל אי הסכמתו להפחתה בשכרו.
לתובע נערך שימוע כדין, וזאת נוכח השיחות שהתקיימו עימו כמפורט לעיל.
התובע לא הוכיח פגיעה במוניטין.
לא התקיימו הנסיבות המזכות בפיצוי בגין עוגמת נפש.
התובע לא פעל להקטנת הנזק והציג נתונים שאינם נכונים באשר לשיעור השתכרותו לאחר סיום יחסי העבודה.

הכרעה
התביעה לאכיפת יחסי העבודה
16. כפי האמור, התובע עתר במסגרת תביעתו לסעד של אכיפת יחסי העבודה.
לטעמנו יש לדחות רכיב תביעה זו, בשים לב להלכה הפסוקה הקובעת כי "דרך המלך" בה יש לילך במקרה של פיטורים שלא כדין, הינה פסיקת פיצוי בגין פיטורים אלה חלף אכיפת יחסי העבודה.
זאת, פרט למקרים חריגים שהוגדרו בפסיקה. בהם היתה למשל פגיעה בזכות חוקתית, עבירה על החוק או שעה שסעד האכיפה מתבקש במסגרת הליך קיבוצי, בגין פיטורים בניגוד להסכם הקיבוצי שאז סעד האכיפה הוא שמהווה את "דרך המלך" (ראה – בג"צ 4485/08 רבקה אלישע נ' אוניברסיטת ת"א והאסמכתאות המפורטות שם, פורסם באתר נבו).

17. במקרה דנן, עולה כי הטעם לפיטוריו של התובע היה נעוץ בשיקולים כלכליים וליתר דיוק באי נכונותה של הנתבעת להמשיך ולשלם לתובע את השכר ששולם לו טרם להפחתה, עליה כאמור החליטה הנתבעת משיקולים תקציביים.
בנסיבות אלה אין לומר כי סיבת הפיטורים - להבדיל מהליך הפיטורים אליו נדרש מייד - היתה פגומה. זאת, אף אם נניח, כפי טענת התובע, לפיה חלה על הנתבעת עקב פעילותה לתועלת הציבור ונוכח היותה ממומנת בכספי תרומות, חובת תום לב מוגברת ביחסי העבודה (ראה בהקשר זה – בג"צ 239/83 יהושע מילפדלר נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מא(2) 210).

במאמר מוסגר יוער, כי ככל שהתובע ביקש לרמוז לכך כי לא היה טעם כלכלי של ממש להפחתה בשכרו ומכאן גם לפיטוריו – הרי שטענה זו לא הוכחה ומכל מקום סבורים אנו כי על בית-הדין לנהוג במשנה זהירות בבואו לבחון טיעון כגון דא במסגרתו הוא מתבקש למעשה להכנס לנעלי המעביד בכל הנוגע לניהול הכספי של ענייניו.
בנסיבות אלה, אנו קובעים אפוא כי לא נפל פגם בסיבת הפיטורים - להבדיל כאמור מהליך הפיטורים - באופן המקים עילה לאכיפת יחסי העבודה עפ"י הדין והפסיקה.

התביעה החלופית לפיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין
18. לחילופין, עתר התובע לתשלום פיצוי בגין נזקים ממוניים ובלתי ממוניים שנגרמו לו לדבריו בגין פיטורים שלא כדין וזאת בהתייחס להליך שהוביל לפיטורים מראשיתו.
משכך ולאור קביעתנו דלעיל, הרי שהשאלות שנותרו להכרעה לצורך ההכרעה ברכיב זה של התביעה הינן שתיים:
האם נפל פגם בהליך שהוביל לפיטורים ?
ככל שהתשובה לשאלה הראשונה הינה חיובית, אזי - מהו הסעד הכספי שיש להעניק לתובע עקב כך ?

הפגמים בהליך הפיטורים של התובע
באשר לשאלה הראשונה, הרי שנקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי לטעמנו יש להשיב עליה בחיוב.
משמע – לטעמנו אכן נפלו מספר פגמים מהותיים בהליך הפיטורים של התובע כפי שיפורטו להלן, וזאת תוך התייחסות לטענות הצדדים:

19. פיטוריו של התובע היו למעשה החוליה האחרונה בשרשרת אירועים שהובילה אליהם. שרשרת אשר בכל אחד מחוליותיה נפל פגם כאמור:
החוליה הראשונה בשרשרת זו הייתה הפגיעה החד צדדית במעמדו של התובע;
השנייה הייתה הפגיעה חד צדדית בשכרו;
והשלישית התבטאה באקט הפיטורים עצמו הקשור בקשר בל ינתק בשתי החוליות הקודמות, וביתר פירוט:

א. ביום 15.11.07 הודע לתובע כאמור, על ידי מר חיגר על העברתו מתפקידו כאחראי על הכושר במרכז הטניס ברמת השרון ועל הכפפתו לעובד אחר שישמש בתפקיד זה.
לגרסת התובע, הודעה זו נמסרה לו בשיחה עם מר חיגר באופן חד צדדי, בלא שהתאפשר לו להיערך אליה כראוי במטרה לנסות לשכנע את הנתבעת לחזור בה מהחלטתה.
בהקשר זה אין לנו אלא להפנות לעדותו של מר חיגר עצמו בחקירתו הנגדית התומכת למעשה בגרסת התובע, לאמור:
"ש. התובע שמע במסגרת השיחות האלה שהוא צפוי לשינוי בתפקיד שלו ?
ת. לא התכוונתי. הוא שמע לגבי זה רק שהחלטתי לגבי זה.".
ראה – עמ' 5 לפרוטוקול ש' 1-2; כן ראה – עדותו של מר אזר בעמ' 15 לפרוטוקול מיום 8.7.10ש' 17-22

מר חיגר אף לא הכחיש במסגרת עדותו בפנינו כי העברת התובע מתפקידו כאחראי על הכושר במועדון הטניס ברמת השרון פגעה במעמדו המקצועי [של התובע] ובנוסף אף לא הכחיש את העובדה כי להחלטה זו - במועד שהתקבלה - עשויה היתה להיות השלכה על גובה שכרו של התובע. זאת, כפי שמעיד סוף המעשה המלמד על ראשיתו (ראה – עמ' 5 לפרוטוקול ש' 1-2, ש' 14-15, ש' 18-20).

לא למותר לציין, כי לו היה מר חיגר משתף את התובע בכוונה זו לפגוע במעמדו - טרם לקבלת ההחלטה - ועורך לו שימוע כדין, הרי שיתכן והתובע היה משכיל לשכנעו שלא לעשות כן או לחילופין, היה מגיע להסדר מוסכם המבהיר את כל ההשלכות של פגיעה זו ובכלל זאת את ההשלכות שתהיינה לה על תנאי עבודתו בכללותם.

במיוחד נכונים הדברים בשים לב לכך שבמכתב הפיטורים מצאה הנתבעת לנכון לנמק את העברת התובע מתפקידו באי שביעות רצון "מתפקודו המקצועי" תוך שהיא סומכת על כך גם את ההחלטה להפחית משכרו.
בנסיבות אלה, על אחת כמה וכמה שהיה מקום לאפשר לתובע לשמוע את הטענות באשר ל"תפקודו המקצועי" במסגרת שיחת השימוע טרם קבלת ההחלטה ולאפשר לו להגיב עליהן, להציע פתרונות חלופיים וכן להתייחס להשלכות הכלכליות שעשויות להיות להחלטה כאמור. זאת, כפי שביקש למעשה התובע במכתבו מיום 4.1.08 אותו כתב לאחר קבלת ההחלטה שעניינה פגיעה בשכרו.

לא נסתרה מעינינו טענתה של הנתבעת, לפיה התובע "הסכים" לפגיעה במעמדו כאמור, אלא שטענה זו אינה נראית לנו. שכן היא אינה עולה בקנה אחד לא רק עם עדותו של מר אזר וכן עם עדות התובע, אלא גם עם שורת ההיגיון (ראה – עמ' 16 לפרוטוקול מיום 8.7.10 ש' 10-11, ש' 13-14).
על אחת כמה וכמה שזוהי המסקנה המתבקשת בשים לב לכך שבמועד בו נתן התובע כביכול את "הסכמתו" לפגיעה במעמדו הוא לא היה מודע כלל ועיקר לכך שהיא [הפגיעה] תגרור בעקבותיה גם פגיעה בשכרו, עליה הודע לו רק למעלה מחודש לאחר מכן.
מכאן – שלא הייתה כל נפקות "להסכמה" המיוחסת לתובע שמושאה היה - הצגה חלקית בלבד של תוכנה.
עוד יאמר, כי מייד עת שנודע לתובע על היקף השינוי בתנאי העסקתו ועל עומק הפגיעה הכרוכה הן במעמדו והן בשכרו, הוא מחה על כך נמרצות, במכתבו מיום 4.1.08, כפי שצוטט בסע' 9 לעיל (ראה – נספח ד' לתצהיר התובע וכן עמ' 5 לפרוטוקול ש' 6-8).

ב. החוליה השניה בשרשרת שהובילה לפיטורים ארעה כאמור ביום 2.1.08, עת הודיע מר אזר לתובע שוב, באופן חד צדדי ובלא שניתנה לו זכות שימוע, על הפחתה משמעותית בשכרו משכר של 13,000 ש"ח לשכר של 9,000 ש"ח ובלשונו של התובע בתצהירו, לאמור:
"ביום 2/1 פנה אלי מר שעיה אזר מנהל מרכז הטניס ברמת השרון והודיע לי כי בכוונתו להוריד את שכרי מ- 13,000 ש"ח בחודש לסכום של 9,000 ש"ח בלבד. זאת ללא כל שיחה מקדימה או התרעה, מבלי לקבל את הסכמתי ומבלי שניתנה לי הזדמנות...".

גם הפעם לא ניתנה לתובע זכות שימוע ב"לב פתוח ובנפש חפצה" בכל הנוגע לפגיעה המהותית בשכרו ולא ניתנה לו הזדמנות לשטוח טענותיו ולנסות להגיע להסדר כלכלי מוסכם, מידתי יותר ופוגעני פחות, ככל שהשיקולים הכלכליים אכן חייבו הפחתה כאמור (ראה – עמ' 8 לפרוטוקול ש' 4-5).

ג. סופו של הליך הפיטורים של התובע והחוליה השלישית בשרשרת - נגוע אף הוא בפגם של העדר שימוע. שכן, כפי האמור הודעת הפיטורים נמסרה לתובע בעקבות שיחה מיום 9.1.08 במסגרתה הודיע לו מר אזר על הכוונה לסיים את עבודתו ככל שלא יסכים להפחתה בשכרו. הפחתה אותה קשרה הנתבעת לשינויים בתפקידו.
לכשעצמנו איננו סבורים כי יש לראות בפגישה זו הליך שימוע. זאת, משהנתבעת לא גילתה נכונות להידבר עם התובע, אלא ביקשה לכפות עליו "הר כגיגית" פגיעה חד צדדית ניכרת, הן במעמדו והן בשכרו, בלא שהייתה נכונה לשקול פתרונות חלופיים ופוגעניים פחות.

ד. לבסוף יאמר – כי לטעמנו יש טעם לפגם גם במכתב הפיטורים שניתן לתובע ובמיוחד באמור בסע' 2 הימנו בדבר חוסר שביעות הרצון "מתפקודו המקצועי" שגרם לשינוי בתפקידו ובשכרו.
שכן, מכתב זה מטיל, דופי ללא הצדקה בתפקודו המקצועי של התובע. זאת, שעה שמהראיות עולה כי תפקוד זה היה גם לשיטתה של הנתבעת, לעילא ולעילא (ראה – עמ' 4 לפרוטוקול מיום 8.7.10 ש' 13-14; עמ' 14 ש' 6-8, ש' 15-17).

נוסיף בהקשר זה, כי כידוע דברים אלה הנכתבים במסגרת מכתב פיטורים נמסרים אמנם לידיו של העובד אולם מטבע הדברים לא מן הנמנע כי הם יעשו דרכם גם לצדדים שלישיים, לרבות מעסיקים פוטנציאליים. זאת, בין היתר מכח חובת הגילוי הנרחבת החלה על-פי פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה על דורש עבודה בכל הנוגע לגילוי הכשלים והפגמים שנפלו ביחסיו עם מעסיקו הקודם (ראה – ע"ע (ארצי) 1487/02 עמוס סופר נ' אורט ישראל פורסם בנבו).
מכאן שלטעמנו אצבעה של הנתבעת היתה "קלה על ההדק" בבואה להכפיש את שמו של התובע ולהטיל רבב בתפקודו המקצועי במסגרת מכתב הפיטורים. זאת, בלא ששקלה את מלוא ההשלכות שעשויות להיות לכך – הן על מצבו הרגשי של התובע ששירת אותה נאמנה כ- 13 שנה והן על התקשרויות עתידיות עם מעבידים פוטנציאליים, לרבות החשש שקרוב לוודאי קונן בליבו של התובע מפני תגובתם של מעבידים אלה למשמע אחת מסיבות הפיטורים בהן נקבה הנתבעת.

לבסוף אך לא לפי סדר החשיבות, מוצאים אנו לציין כי על רקע כל אלה קשה שלא לבקר את החלטתה של הנתבעת שבחרה להודיע לתובע על פיטוריו ערב אשפוזו לפני ניתוח, וזאת כפי שציין בפנייה במכתבו מיום 4.1.08. התנהלות זו יוצרת למעשה אפקט סינרגטי, לפיו עוצמת הפגיעה, על רקע מכלול הפגמים קשה בהרבה מהשפעת משקלם הסגולי המצרפי.

20. טרם שנחתום פרק זה נציין כי לא נסתרה מעינינו טענת הנתבעת שביקשה למעשה "לחסום" את התביעה על יסוד "כתב קבלה וסילוק" עליו חתם התובע.
טענה זו אינה נראית לנו. שכן, כידוע אין בעצם החתימה על כתב קבלה וסילוק כדי לפגוע בזכות הבסיסית של העובד לפנות לערכאות.
עם זאת ומנגד, לכתב הויתור עשויה להיות השלכה על הזכויות הכספיות של העובד. שכן, ככל שיוכח כי שולמו לו סכומים - מעבר לאלה להם היה זכאי על פי הדין או על פי הסכם - בתמורה להסכמתו להמנע מהדיינות משפטית, אזי שיכול והעובד יחוייב בהשבת סכומים אלה או חלק מהם. זאת, בכפוף לעקרונות המידתיות (ראה – ע"ע 659/07 צים חברת השיט הישראלית בע"מ נ' אורי לוי פורסם בנבו, סע' 22 לפסק הדין).

הסעדים הכספיים להם זכאי התובע
על ההבדל בין נזק ממוני לבין נזק שאינו ממוני
21. כפי האמור, התובע עתר לסעדים כספיים בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים עקב הפגמים בהליך פיטוריו. משכך, מוצאים אנו לנכון לחזור על האבחנה שבין סוגי הפיצויים הללו והשיקולים אותם יש לשקול לאור מהות הפיצוי. זאת, כשם שעשינו בעבר בעניין אחר בו נזקקנו לאבחנה זו (ראה – תעא (ת"א) 9547-08 מיכל מעוז נ' חברת מוסדות חינוך ותרבות בראשל"צ, פורסם בנבו).

22. אשר לפיצוי בגין נזק ממוני – הרי שמדובר כידוע בנזק של אובדן השתכרות אותו נדרש בית-הדין לפסוק כל אימת שהוא מגיע למסקנה כי אכן היו פיטורים שלא כדין וכי אלו אכן הסבו נזק לעובד שעניינו - הפסד השתכרות.
משמע – על מנת לפסוק פיצוי מעין זה נדרש העובד להצביע על ארוע של פיטורים שאינם כדין, על נזק שנגרם לו בדמות הפסד השתכרות שנגרם לו, כמו גם על הקשר הסיבתי שבין הפיטורים לבין הנזק של אובדן ההשתכרות.
ערים אנו לכך, כי בפסיקה העוסקת בקביעתו של גובה הפיצוי בגין הפסד השתכרות בשל פיטורים שלא כדין מובלעים לא אחת שיקולים החורגים מן השיקולים דלעיל, ובכלל אלה – שיקולים עונשיים והרתעתיים הקשורים לעוצמת הפגם שנפל בהליך הפיטורים או בסיבה להם.
אלא שלטעמנו, יש מקום לחשיבה מחודשת באשר לשימוש בשיקולים הללו לצורך פסיקתם של פיצויים ממוניים כאמור, תוך עשיית שימוש בשיקולים הללו לצורך פסיקתו של פיצוי בגין נזק שאינו ממוני. פיצוי אשר הוא האמור לשקף את הנורמות ההרתעתיות והעונשיות שתפקידן להתוות התנהלות ראויה ביחסי עבודה.
נוכח האמור, במסגרת השיקולים הרלבנטיים להערכת גובה הנזק הממשי (קרי – הפסד ההשתכרות שנגרם לעובד בשל פיטורים שלא כדין), יש להביא בחשבון נתונים שעל בסיסם ניתן להעריך את צפי ההשתכרות של העובד שפוטר שלא כדין ובכלל אלה – תחום עיסוקו של העובד, ניסיונו המקצועי, המוניטין שלו, מצב השוק וגילו של העובד. זאת, בשים לב לכך שהפסד ההשתכרות לא ניתן תמיד לכימות מדויק במועד הגשת התביעה ולעיתים אף במהלכה ויש צורך להעריכו, בין היתר, על בסיס הנתונים הנ"ל.

עוד יאמר - כי הנחת מוצא נוספת ומושרשת בפסיקה ביחס לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזקי ממון נוגעת להיקף המוגבל של הזכות החוזית לבטחון תעסוקתי. זכות שאיננה משתרעת על פני התקופה שממועד ההפרה עד לגיל הפרישה, אלא על פני תקופה שנקצבה בפסיקה - המשתרעת על פני שנה אחת לכל היותר.
זאת שעה שהיקף הזכות החוזית לבטחון תעסוקתי כאמור במנעד שעד לתקופה המקסימלית נגזר משיקולים שונים הנוגעים לנסיבות ההתקשרות, תנאיה ולתקופת העבודה, קרי - לעוצמתם של אינטרס הציפייה וההסתמכות על המשך ההעסקה. מכאן הרלוונטיות של תקופת ההעסקה לקביעת שיעורו של הפיצוי בגין נזק ממוני שעניינו אובדן השתכרות.

מן הכלל אל הפרט
23. נוכח דברינו לעיל באשר למהותו של הפיצוי הממוני, סבורים אנו כי במקרה דנן יש לדחות רכיב תביעה זה. שכן, התובע לא הוכיח כי שיעור השתכרותו כפי שהיה בפועל לאחר הפיטורים, אכן נפגע.
התובע אמנם הציג בפני בית הדין נתונים אודות השתכרותו (נ/1 עד נ/3) במהלך התקופה הנ"ל אלא שמחקירתו הנגדית התחוור כי הנתונים הללו היו חלקיים ולא שיקפו את השתכרותו במלואה:
כך למשל, עלה כי התובע המשיך לאמן טניסאים, לרבות טניסאים בכירים ומוכרים גם לאחר סיום עבודתו בנתבעת וכי טובת ההנאה הכלכלית שקיבל בתמורה, לא מצאה ביטויה בנתוני ההשתכרות שהציג בפני בית הדין (ראה – עמ' 7 לפרוטוקול ש' 23-25; עמ' 8 ש' 1-4).
לטעמנו, די בטעם זה כדי להוביל למסקנה כי התובע לא הוכיח הפסד השתכרות משלא הציג בפני בית הדין נתונים מלאים ונכונים אודות התמורה הכלכלית אשר קיבל בגין עבודתו כמאמן כושר לאחר תום העסקתו בנתבעת והחסיר מבית הדין נתונים רלבנטיים לענין שיעור הנזק הכספי שנגרם לו לטענתו.

24. אשר לפיצוי בגין נזק שאינו ממוני לו עתר התובע – הרי שלצורך קביעת פיצוי מסוג זה יש מקום כאמור להתבסס על שיקולים הנוגעים לעוצמת הפגם שנפל בפיטוריו ולהיבטים עונשיים והרתעתיים הנוגעים להכוונת יחסי העבודה. שיקולים אלה נקבעים על-פי הערכים המשתקפים בפסיקתו של בית-הדין לעבודה ביחס לנורמות ראויות ביחסי העבודה. נורמות אשר הפרתן מתורגמת - ביחס לעובד הבודד מושא ההפרה - למושג אותו נהוג לכנות "עוגמת נפש".

25. במקרה דנן, מסקנתנו היא כי בהליך הפיטורים של התובע נפלו מספר פגמים החורגים באופן מהותי מהנורמות הראויות ביחסי העבודה ומשכך, על מנת לשרש התנהלות זו ולהשריש מנגד נורמות ראויות ביחסי עבודה, מן הראוי לפסוק לתובע פיצוי בגין נזק שאיננו ממוני, המביא בחשבון את הפגמים הבאים:

במסגרת שיחות שהתקיימו עם התובע סמוך לפיטוריו – הן בנוגע לפגיעה במעמדו, הן בנוגע לפגיעה בשכרו והן בנוגע לפיטוריו - לא באה לידי ביטוי מטרת השימוע ותכליתו והן – מתן אפשרות לעובד להציג טיעוניו לאחר שנמסר לו על השיקולים לקבלת החלטה העשויה לפגוע במעמדו, בתנאי העסקתו ובהמשך העסקתו וכן, הזדמנות להציג טיעוניו בפני הגורם שהיה מסוגל לשמוע אותם "בלב פתוח ובנפש חפצה". משכך, מבחינה מהותית, לתובע לא נערך למעשה שימוע כלל ועיקר.
כמו כן, לא גילתה הנתבעת את הרגישות המצופה בנסיבות הענין בכל הנוגע לעיתוי בו בחרה לפטר את התובע ערב ניתוח שהיה אמור לעבור. מצב דברים המהווה לכשעצמו הפרה של חובת תום הלב המוגברת החלה ביחסי עבודה.

בנסיבות הללו - בשים לב לאפקט הסינרגטי של מכלול הנסיבות המלמד על מידת הפסול שבהתנהגות הנתבעת כמו גם על עוצמת הפגיעה בתובע, במיוחד בשים לב לתקופת העסקתו שהשתרעה על פני כ- 13 שנה ולתפקודו המקצועי האיכותי - סבורים אנו כי התקיימו אותן נסיבות חריגות בהן יש לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש. פיצוי אותו אנו מעמידים על סך של 45,000 ש"ח.

סוף דבר
26. נוכח דברינו לעיל, אנו פוסקים לזכות התובע פיצוי בגין נזק שאינו ממוני בסך של 45,000 ש"ח – פיצוי המביא בחשבון את מספר הפגמים, את טיבם, משקלם המצטבר ואת האפקט הסינגרטי שיש לכך, במיוחד על רקע תקופת ההעסקה הממושכת של התובע.

27. לאור התוצאה אליה הגענו בכל הנוגע לשיעור הסעד שנפסק לזכות התובע בהשוואה לסכומים שנתבעו, הרי שאנו פוסקים לזכותו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ש"ח בלבד ולא – מעבר לכך.

28. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ו באלול תשע"א (25.9.11), בהעדר הצדדים.
נ.צ. גב' יפה הרצברג
נ.צ. מר יוסף גרשונוביץ

נטע רות, שופטת

קלדנית: דפנה ענוה-רז