הדפסה

תע"א 1762-09 ניסים ג`רבי נ' ש.ד.י. אהרוני בע"מ

בפני
כב' השופטת נטע רות
נ.צ. מר יצחק סרי
נ.צ. גב' יפה הרצברג

התובע
ניסים ג'רבי

ע"י ב"כ עוה"ד רוני א. כהן

נ ג ד
הנתבעת
ש.ד.י. אהרוני בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד גבי ביטון ורענן מיכאלוביץ

פסק - דין

רקע כללי
1. בפנינו תביעה לתשלום זכויות על פי הסכם עבודה שנערך בין הצדדים, וכן לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב. כמו כן, מונחת בפנינו תביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין נזקים נטענים שנגרמו עקב הפרת הסכם העבודה על ידי התובע.

2. הנתבעת עוסקת בייצור ושיווק של ארונות אמבטיה. התובע הועסק בנתבעת במכירת ארונות אמבטיה ומוצרים נלווים החל מיום 3.12.07.

3. לגרסת התובע, עובר לתחילת העסקתו הוסכם בין הצדדים על תנאי ההעסקה כפי שפורטו בטיוטה שערך (להלן: "טיוטת ההסכם") (ראה - נספח ב' לתצהיר התובע). לדברי התובע, בעקבות הסכמה זו, הוא החליט לעזוב מקום עבודה קודם ולהתחיל עבודתו בנתבעת. אין חולק כי טיוטה זו נוסחה על ידי התובע וזאת כעולה גם מלשונה.
לגרסת התובע, לאחר תחילת עבודתו, שינתה הנתבעת טעמה, סירבה לחתום על הטיוטה שתסדיר את תנאי ההתקשרות, ולמעשה "כפתה" עליו תנאי העסקה שונים, כפי שהועלו על הכתב במסגרת מסמך שנחתם על ידי הצדדים, הנושא תאריך 1.12.07 (להלן: "ההסכם החתום" או "ההסכם") (ראה - נספח ג' לתצהיר התובע).

4. במסגרת ההסכם החתום נקבע כי התובע יועסק כאיש מכירות וכי במהלך עבודתו יערך לו ביטוח מנהלים, אליו יפרשו 18.33% משכרו ברוטו. כמו כן, הוסכם כי התובע יבוטח למקרה של אבדן כושר עבודה, כי שבוע עבודתו ישתרע על פני 5 ימים, וכי הוא יהא זכאי לרכב צמוד ולטלפון סלולרי "כל עוד [הוא] מועסק פורמלית בחברה". בנוסף, הוסכם כי לתובע ישולם שכר בסיס בסך של 5,000 ש"ח נטו בתוספת 2% (נטו) כעמלה מהמכירות (לא כולל מע"מ) לתקופה של שלושת החודשים הראשונים לעבודתו, החל מיום 1.12.07 ועד ליום 1.3.08.
עוד הוסכם כי שכר הבסיס יוגדל ל-6,000 ש"ח נטו בתוספת 2% עמלה מהגביה (לא כולל מע"מ) החל מיום 1.3.08 ואילך וכן כי התובע יהא זכאי לארוחות עסקיות לפי הצורך, בכפוף להצגת חשבוניות מס.

אשר לתקופת ההעסקה וסיומה, נכתב בהסכם כך:
"הסכם ההעסקה הנ"ל הינו ל-12 חודשים, כל צד מודיע 3 חודשים מראש.
מוסכם על הצדדים לגבי כל החלטה פיטורין או התפטרות יינתן חודש עבודה מצד העובד, או חודש הסתגלות מצד המעסיק, בכפוף לתנאי רכב צמוד + טלפון סלולארי."

עוד נכתב בהסכם החתום כי התובע מתחייב שלא לקיים פעילות עסקית עם חברות מתחרות ולא לבצע עבודות פרטיות.

5. יצוין כי על פי גרסת התובע, תנאי ההעסקה המקוריים, כפי שהועלו על ידו על הכתב במסגרת הטיוטה וכפי ששונו לטענתו באופן חד צדדי ו"בכפיה" על ידי הנתבעת בהסכם החתום - היו מטיבים בהשוואה לאלה שבהסכם החתום. זאת מהטעם שנקבעה בהם תקופת העסקה של 36 חודשים ופיצוי מוסכם בגין הפרה בסך של 60,000 ש"ח וכן מהטעם שעל פי טיוטת ההסכם התובע היה זכאי לאחר 3 חודשי עבודה לתשלום 2% נטו כעמלה מהמכירות (בהבדל מהגבייה) וכן לתשלום אש"ל בסך 18 ש"ח ליום עבודה (ראה - נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובע).

6. ביום 11.6.08, הוצא לתובע "מכתב התראה" אשר מפאת חשיבותו להכרעה, מצאנו להביאו כלשונו, כדלקמן:
"הנך עובד בחברתנו מחודש דצמבר 2007.
במהלך תקופה זו רבו התלונות נגדך בגין אי קבלת מרות ו/או אי מילוי הנחיות הדרג המנהל בחברה וכן אי ביצוע הנחיות והוראות.
עובדים בחברה, הן בדרג המנהל והן בדרג הביניים מסרבים לעבוד מולך בשל התנהלות קלוקלת זו.
למרות הערות, אזהרות ושיחות רבות בנושא, הינך ממשיך בסורך ואינך מתקן את התנהגותך הקלוקלת.
לתשומת לבך, במידה ולא יחול שיפור מיידי בהתנהגותך, נאלץ לסיים את התקשרותנו עמך לאלתר.
ראה מכתב זה כהתראה אחרונה."
(ראה – נספח ה' לכתב התביעה)

התובע השיב על מכתב זה במכתב מטעמו מיום 19.6.08, במסגרתו הביע את "תדהמתו" על תוכן מכתב ההתראה וכן ציין כי לא הופנו אליו בעבר תלונות או אזהרות בשל התנהגותו, שהיתה לטענתו ללא דופי. במסגרת מכתבו האמור, הוסיף התובע וציין כי ההסכם שבין הצדדים הופר ודרש את קיומו כלשונו, תוך שהוא מפרט את דרישתו לביצוע התשלומים עבור ביטוח מנהלים, תשלום עמלה בשיעור של 2% מהגבייה החל מיום 1.3.08, תיקון הרישום השגוי של ימי החופשה בתלושי השכר, תשלום עבור ארוחות עסקיות כנגד חשבוניות ותשלום החזר הוצאות תיקוני הרכב הצמוד. בנוסף, ציין התובע כי יש לעדכן את רשימת לקוחותיו לצורך תשלום עמלה ולהוסיף עליה 3 לקוחות נוספים: פלמור, חביב נתניה ורעננה וענק הרהיטים (ראה - נספח ו' לתצהיר התובע).

7. לגרסת הנתבעת, נוכח אי שביעות רצונה מתיפקודו של התובע, הוצאה לתובע "הודעת פיטורין" הנושאת תאריך מיום 29.6.08 (ראה – פרוטוקול בעמ' 13 ש' 18-24). מפאת חשיבות הדברים להכרעה מוצאים אנו לצטט חלק מנוסח ההודעה הרלבנטי להכרעה, כדלקמן:
"חברתנו זוכה להערכה ולמוניטין רב וזאת בגין איכות המוצר, השירות האדיב והספקה מהירה עד בית הלקוח.
לאור האמור לעיל, חרטה החברה על דגלה את נושא השירות. שירות טוב ואדיב ללקוחות מחייב את כל המערכות בחברה לעבוד בהרמוניה מלאה.
למרות הערות בעל פה ובכתב של הנהלת החברה, הינך מסרב לשתף פעולה ולהיות שותף להרמוניה זו. אי שיתוף הפעולה מצדך מתבטא באי מילוי הוראות והנחיות של הנהלת החברה ו/או אי קבלת מרות מדרג זה.
להזכירך, הנהלת החברה היא מעסיקתך ולא להיפך. מצב הדברים הגיע לידי אבסורד כך שאף עובד בחברה אינו מעוניין לעבוד איתך ו/או מולך בשל התנהגותך זו ואתה אף הגדלת לעשות ואינך מנהל דו-שיח ו/או עונה לטלפונים מצידי או מצד עובדי החברה וממשיך בסורך.
חמור עוד יותר הוא המצב בו לקוחות פונים ומבקשים לנהל את ההתקשרות מול החברה דרכי ולא על ידך וזאת בשל אופן התנהלות הדברים כמפורט לעיל.
התנהלותך זו מנוגדת להסכם שבינינו ומפרה את חובת הנאמנות אותה חב כל עובד כלפי מעבידו.
לאור השתלשלות הארועים ולאחר הערות והארות בכתב ובעל פה הנני מודיע לך על פיטוריך.
תוקף הודעת הפיטורים מיום מסירתה."
(ראה - נספח ו' לתצהיר מר אהרוני)

8. התובע טען כי הודעה זו לא נמסרה לו, אולם כאמור לא חלק על העובדה שהוא פוטר לאלתר בסמוך למועד הרשום בכותרת ההודעה; קרי – ביום 2.7.08.

9. ביום 2.7.08 וטרם התשלום של שכר חודש 6/08, הודיע מנהל הנתבעת מר יהודה אהרוני לתובע על פיטוריו. זאת, בלא שנמסרה לתובע הודעה בכתב על הפסקת עבודתו ובלא שנערך לתובע שימוע טרם הפסקת עבודתו (ראה – סעיף 21 לתצהיר התובע).

10. בעקבות הדברים הללו, הוגשה תביעתו של התובע לתשלום הזכויות על פי טיוטת ההסכם ולחילופין על-פי ההסכם החתום וכן לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
כמו כן, הוגשה התביעה שכנגד לתשלום פיצוי בגין הפרת ההסכם החתום, כאשר הנתבעת טוענת כי בהפרות שהיא מייחסת לתובע יש כדי לפטור אותה מקיום החיובים על פי ההסכם.

הכרעה
להלן נדון ברכיבי התביעה, אחד לאחד ותחילה בתביעתו של התובע.

זכאות התובע לתשלום הזכויות על פי הסכם העבודה
11. כפי האמור, התובע עתר לתשלום זכויות לפי טיוטת ההסכם.
יאמר כבר כאן כי לא שוכנענו שהטיוטה הנ"ל, אשר נוסחה ונכתבה על ידי התובע, אכן שיקפה את "גמירות הדעת" של הצדדים, להבדיל מדרישותיו של התובע.
בהקשר זה נציין כי התובע הודה בחקירתו הנגדית כי הוא שערך את טיוטת ההסכם והוא הוסיף ופירט באשר לנסיבות עריכתה, כדלקמן:
"היה משא ומתן ופגישה מקדימה בבית קפה ביהוד. לא יצא מזה כלום כי לא החזרתי לו תשובה. אחרי שבועיים הוא התקשר אלי וביקש ממני לבוא לעבודה כי הוא צריך סוכן כמוני. אמרתי לו שאגיע אליו למפעל לראות מה הוא עושה ואיך נראה המקום הזה ואחר כך אחליט. הגעתי אליו ואחרי סיור במפעל התחיל בינינו משא ומתן מתיש. כל הדברים הועלו על דף נייר, טיוטה. עדיין בהיותי עובד פורום. סיכמתי שאודיע למעסיק שלי וניתן לו פרק זמן מסויים ואז נתחיל בתחילת דצמבר. כך היה. העליתי את הדברים על הנייר ואחרי שהודעתי למעסיק שלי התחלתי לעבוד אצלו."
(ראה - עמ' 3 לפרוטוקול, שו' 2-8)

משמע, גם מלשונו של התובע בחקירתו הנגדית - ובניגוד לאמור בתצהירו – קשה להתרשם כי התובע החל לעבוד לאחר שהצדדים הביעו גמירות דעת באשר למכלול תנאיו של הסכם העבודה. זאת להבדיל מסיכום על עקרונות בלבד כחלק משלב המו"מ. נוסיף בהקשר זה כי התובע הודה בחקירתו הנגדית כי לתחילת העסקתו אכן קדם מו"מ "מתיש", תוך שהוא נמנע מלציין בחקירתו הנגדית כי הוא החל בעבודתו בנתבעת לאחר שמו"מ "מתיש" זה הוביל להסכמה ברורה.
עוד יצויין כי טיוטת ההסכם אף אינה נושאת את חתימתו של התובע, דבר האומר אף הוא דרשני ככל הנוגע להיותה עדות להבשלת המו"מ שבין הצדדים לכדי הסכם מחייב.
לבסוף יאמר, כי עיון בהסכם החתום מלמד - כי הוא נושא את מועד תחילת עבודתו של התובע 1.12.07 ולא מועד מאוחר יותר, זאת על אף שהתובע העיד כי הוא זה שערך והדפיס את נוסח ההסכם הסופי לאחר התיקונים, בלא ששינה את התאריך המתנוסס בראשו (ראה - עמ' 3 לפרוטוקול שו' 13-21).
לאור האמור, אנו קובעים אפוא כי תנאיו של הסכם העבודה שבין הצדדים הם אלה שפורטו בהסכם החתום, נספח ד' לתצהיר התובע.

12. מכאן שהשאלה הנוספת בה נדרשים אנו להכריע, הינה - האם בהפרות ההסכם המיוחסות לתובע כפי שפורטו בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד יש ממש, והאם די בהן כדי לפטור את הנתבעת מביצוע חיוביה על פי הסכם ההעסקה.
נקדים אחרית לראשית ונציין כבר כאן כי לטעמנו יש להשיב לשאלות אלה בלאו מוחלט, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן:

13. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע ביצע הפרות משמעת "חמורות", ובכלל אלה: היעדרות משך ימים רבים ללא אישור, אי השבת מסמכי הנתבעת לאחר סיום עבודתו ופניה ללקוחות הנתבעת לאחר סיום ההתקשרות (ר' סעיפים 5, 19 ו-21-24 לכתב ההגנה).
הנתבעת אף הוסיפה כי פיטורי התובע נבעו ממעשיו ומחדליו, לרבות אי עמידה בשעות העבודה והתנהגות "קלוקלת" מול בעלי תפקידים מובילים וממלאי "תפקידי ביניים" וכן מהתנהגות קלוקלת מול לקוחות הנתבעת.
הוסיפה הנתבעת וטענה כי התובע פגע בקשריה עם לקוחותיה ובמוניטין שלה והפר את התחייבותו שבהסכם שלא לקיים פעילות עסקית עם חברות מתחרות ולא לבצע עבודה פרטית.

כן טענה הנתבעת כי התובע נעדר מעבודתו במהלך החודשים 5-6/2010 משך 10 ימים במצטבר ללא סיבה וללא הודעה, החל את עבודתו באיחור ולאחר שסיים את עבודתו סירב להשיב לנתבעת "דו"חות גיול". דו"חות באמצעותם פנה, לטענת הנתבעת, ללקוחותיה במסגרת עבודתו אצל חברה מתחרה, תוך ניצול הקשרים אליהם נחשף במהלך עבודתו אצלה.
על רקע זאת אף הוגשה כנגד התובע תביעה נגדית לתשלום פיצוי בגין "העברת לקוחות ופגיעה במוניטין" (בסך 50,000 ש"ח). תביעה לתשלום פיצוי בגין ביצוע לקוי של גביית חובות מלקוחות (בסך של 80,000 ש"ח). כמו כן, נתבע פיצוי בגין אחזקת רכבה של הנתבעת לאחר פיטוריו של התובע וכן פיצוי בגין המחאות של לקוחות שחזרו בשל חדלות פירעון. המחאות בגינן שולמו לתובע עמלות גביה בסך 927 ש"ח.

14. טענת הנתבעת הינה למעשה, כי מאחר והתובע הפר את הסכם העבודה, הרי שהיא פטורה מלקיים את חיוביה העתידיים לפי הסכם זה, ובכלל זאת תשלום פיצוי מוסכם בגין הפסקת העבודה טרם סיומה של התקופה הקצובה שנקבעה בו.

משמע – הנתבעת טוענת למעשה כי הפרת ההסכם מצד התובע היוותה "הפרה יסודית" המקימה לה את הזכות ליתן הודעת ביטול ביחס לאותו הסכם וזאת במסגרת כתב ההגנה והתביעה שכנגד.
דא עקא, שלטעמנו, הנתבעת לא הוכיחה קיומה של הפרה, וודאי שלא הפרה יסודית המאפשרת לה לבטל ולהתנער מן ההסכם, וזאת כפי שיפורט בהמשך תוך התייחסות לטענות הנתבעת כדלקמן:

15. אשר לטענת הנתבעת לפיה התובע הפר את הסכם העבודה מאחר והוא נעדר מהעבודה ימים רבים ללא אישור יאמר כך:

א. במסגרת התצהיר המשלים שערך, העיד התובע כי הוא נטל ימי חופשה ספורים אליהם יצא על-פי תאום בהודעה מראש ובהסכמה.
לכשעצמנו, לא מצאנו מקום לפקפק בנכונותה של גרסת התובע, הן בשים לב לכך שגם בתלושי השכר צוינו ימי היעדרות בגין חופשה, הן בשים לב לכך שנושא נטילת החופשה לא צוין במכתב ההתראה ששלחה הנתבעת לתובע בתחילת חודש 6/08 כטעם לאי שביעות רצונה מתיפקודו והן בשים לב לכך שגם במכתב הפיטורים הנטען לא נכתב כי התובע פוטר מטעם זה.
לא זו אף זו, אלא שבמסגרת חקירתו הנגדית אף הודה מנהל הנתבעת והעד היחיד מטעמה - מר יהודה אהרוני (להלן: "מר אהרוני") כי הטעם היחיד להוצאת מכתב ההתראה היה נעוץ בהתנהגותו של התובע כלפי בנו ניר וכן בהתנהגות "לא יאה" לפקידות "שלא רצו" לעבוד עם התובע. פקידות אשר אף לא אחת מהן זומנה להעיד בבית הדין (ראה – פרוטוקול בעמ' 13 ש' 1-4).

למותר לציין, כי לו אכן היה ממש בטענות הנתבעת כאילו היעדרויות התובע ללא תאום היוו הפרה יסודית של הסכם העבודה, הרי שסביר להניח כי הדבר היה מוצא ביטוי בכתובים. מעבר לכך יאמר, כי הנתבעת לא הציגה לבית הדין יומן חופשה המלמד על ימי החופשה שנטל התובע בפועל ובזמן אמת, באופן הסותר את גרסתו באשר לימי החופשה שנטל בהסכמת הנתבעת.
יתרה מזאת, במסגרת התצהיר המשלים נתן התובע הסבר לכל ימי ההיעדרות הנטענים וכן ציין כי בחלק מימי העבודה וכחלק משגרת העבודה הוא נהג לנסוע יחד עם המנהל והבעלים של הנתבעת – מר אהרוני ללקוחות שונים ברחבי הארץ ומכאן שסבירה גרסתו כי יכול ובימים מסוימים דו"ח האיתורן הצביע על כך שהרכב שהוצמד לו לא הוזז ממקומו על אף שעבד בנתבעת בימים הללו (ראה – סעיף 24-26 לתצהיר המשלים של התובע).
לא למותר להוסיף כי אף לו סברנו כי התובע נעדר מעבודתו ימים ספורים ללא אישור – וכאמור לא זו היא מסקנתנו - הרי שספק אם היה מקום לראות בכך הפרה יסודית של הסכם העבודה, המצדיקה את ביטולו באופן גורף הפוטר את הנתבעת מביצוע מלוא החיובים על פיו.

ב. אשר לטענת הנתבעת לפיה התובע לא עבד בהיקף השעות שנדרש ממנו – הרי שיש לדחות אף טענה זו:
עיון בהסכם העבודה של התובע מלמד כי הצדדים בחרו שלא לקבוע בו שעות עבודה מוגדרות וכנראה לא בכדי ובשים לב לתפקידו של התובע כאיש שיווק. מהתצהיר המשלים של התובע אף עולה כי מר אהרוני הבהיר לו, לדבריו, כי אין לו (למר אהרוני) ענין בכמות שעות העבודה וכי הוא מעוניין אך ורק "בתוצאה"; קרי – בהגדלת היקף המכירות. טענה הטומנת בחובה אף הגיון כלכלי (ראה – סעיף 21 לתצהיר המשלים של התובע).
כן יאמר - כי לטרוניות הנתבעת בעניין זה, כפי שמצאו ביטויין בתביעה שכנגד, אף לא מצאנו זכר במכתב ההתראה שנשלח אל התובע ואף לא במכתב הפיטורים הנטען - עובדה הנזקפת אף היא לחובת הנתבעת.

ג. אשר לטענה לפיה התובע פנה ללקוחות הנתבעת לאחר סיום ההתקשרות וכי הוא לא השיב לנתבעת את מסמכיה – הרי שיש לדחות אף טענה זו. שכן, מדובר בטענה סתמית ומכאן גם בלתי משכנעת ואין לה סימן וזכר במסגרת המכתבים אשר שלחה הנתבעת לטענתה לתובע לאחר סיום עבודתו (ראה – נספח ו' לתצהיר מר אהרוני מכתבים מיום 4.7.08, 6.7.08 ו-20.7.08).
עוד יצוין כי במסגרת התצהיר שנערך על-ידי מר אהרוני נכתב באופן סתמי כי התובע פנה ללקוחות הנתבעת במסגרת עבודתו אצל אחד ממתחריה, תוך ניצול הקשרים שנוצרו במסגרת עבודתו אצל הנתבעת. דא עקא, שמנהל הנתבעת – מר אהרוני לא פירט מיהם אותם לקוחות ומה היו מהות הקשרים ו"ההיסטוריה העסקית" שבינם לבין הנתבעת.

למעלה מן הדרוש יאמר - כי אף לו היתה משכנעת הנתבעת את בית הדין כי התובע פנה ללקוחות שהיו עמה בקשר עסקתי לאחר הפסקת עבודתו אצלה, הרי שלא היה בכך כדי ללמד על הפרת הסכם העבודה. זאת, בשים לב לכך שלא הוכח קיומו של סוד מסחרי בנוגע למי מהלקוחות ובשים לב לכך שבהסכם העבודה של התובע נכתב כי התובע נדרש שלא לקיים פעילות עסקית עם חברות מתחרות ולא לבצע (בהווה) עבודות פרטיות כל עוד הוא משמש כעובד מן המניין בנתבעת. בהסכם זה לא היתה התייחסות לסוגיה זו של הגבלת העיסוק הנושאת פני עתיד.
למותר לציין כי גם לו הייתה ההגבלה נושאת פני עתיד כאמור, הרי שלא היה לה כל תוקף כל עוד לא הוכח כי היא נועדה להגן על "אינטרס לגיטימי" של הנתבעת.

ד. אשר לטענת הנתבעת לפיה התובע לא ביצע כהלכה את עבודתו משלא טיפל כראוי בנושא גביית חובות מלקוחות - וזאת באופן אשר הסב לה נזק ממוני המוערך בכ-80 אלף ש"ח, הרי שגם טענה זו אינה אלא טענת סרק:

ראשית יאמר - כי אף אם נתייחס לדו"חות התשלומים אשר צרפה הנתבעת כאל דו"חות מהימנים (ראה - נספח ח' לתצהיר מר אהרוני) – זאת, בשים לב לכך שלגרסת התובע נמסרו לו בשעתו דו"חות אחרים שונים מאלה שהציגה הנתבעת (ראה – סעיף 29 לתצהיר המשלים של התובע) – הרי שאין ללמוד מדו"חות אלה את שמבקשת הנתבעת ללמדנו. שכן, הנתבעת לא פירטה ב"רחל בתך הקטנה" מי היו הלקוחות בהם טיפל התובע באופן אישי ומאלו לקוחות הוא שהיה אמור לגבות את חובותיהם. הנתבעת אף לא הראתה את ההתנהלות הכספית שקדמה לתחילת עבודתו של התובע בכל הנוגע לפערים שבין היקף המכירות לבין היקף גביית החובות ולא הצביעה על החמרה במצב בהשוואה ל"מקובל" בתקופות קודמות (ראה – סעיף 17 לתצהיר מר אהרוני וסעיף 29 ו-31 לתצהיר התובע).

מנגד, התובע, במסגרת תצהירו הראשון מיום 6.12.09, התיחס באופן מפורט לדו"חות עליהם השליכה הנתבעת יהבה בהקשר זה (נספחים ה-ו לכתב ההגנה), תוך שהוא מציין כי בדו"ח הנתבעת המתיחס לחודש 1/08 פורטו מספר לקוחות שלא טופלו על ידו ומאידך לא פורט שמו של לקוח אשר בו טיפל (פנמור לורן). התובע אף צירף לתצהירו העתקים מדו"חות שונים שערכה הנתבעת לגבי חודש 1/08 אותם קיבל בזמן אמת מהנתבעת ועל פיהם חושב שכרו.
התובע התיחס לדו"ח המכירות עליו הסתמכה הנתבעת המתיחס לחודש 1/09 – לאחר תום עבודתו בנתבעת - במסגרתו נכללו לדבריו, שמות של לקוחות שלא טופלו על ידו אלא על ידי סוכנת אחרת של הנתבעת. זאת, תוך שהוא מציין באופן מפורש את שמות הלקוחות בהם מדובר (ראה – סעיף 31 לתצהיר התובע).
חרף טענות מפורטות אלה נמנעה הנתבעת מלהתייחס אליהן ולהציג נתונים לסתור, במסגרת התצהיר הסתמי שערך מר אהרוני (ראה – סעיף 17 לתצהיר מר אהרוני ונספח ה' הימנו).
יתר על כן, אישוש נוסף למסקנה לפיה - טענות הנתבעת גם בהקשר זה היו טענות סרק ניתן למצוא אף בכך שטענותיה של הנתבעת בדבר הכשל בגביית החובות לא אוזכר - לא במכתב ההתראה ולא במכתב הפיטורים הנטען.

ה. אשר לטענת הנתבעת לפיה התובע גרם לה נזק ממוני בגין החזקת הרכב לאחר פיטוריו (ראה – סעיף 18 לתצהיר מר אהרוני), הרי שגם טענה זו לא הוכחה ולמעשה נסתרה באופן משכנע בעדותו של התובע לפיה - עם סיום העסקתו הוא העביר מיידית את רכב הנתבעת לשימושו האישי של הבן הצעיר של מר אהרוני, שהיה אחד ממנהלי הנתבעת (ראה – סעיף 30 לתצהיר המשלים של התובע).

16. לשלמות התמונה נציין, כי גם הטענה שהועלתה במכתב ההתראה מיום 11.6.08 בנושא אי קבלת מרות ואי מילוי הנחיות לא שכנעה את בית הדין, וזאת בשים לב לכלליות ולסתמיות של טענה זו וכן בשים לב לכך שהתלונה הקונקרטית היחידה מזמן אמת שהיה בידי הנתבעת להצביע עליה במסגרת תצהירו של מר אהרוני בדבר התנהגות לא נאותה כאמור התיחסה לדרישתו של הבן (של מר אהרוני) שהופנתה לתובע להשבת ארון שסופק ללקוח בירושלים. תלונה אשר זכתה למענה מפורט בתצהירו של התובע, כדלקמן:

במסגרת תצהירו עמד התובע בהרחבה על ההתנהלות בנתבעת כחברה משפחתית המנוהלת ע"י מר אהרוני ושני בניו, על הקשיים שהיו למר אהרוני עצמו בהתנהלות מול בניו בכל הנוגע לניהול הנתבעת ובמיוחד מול הבן הבכור – ניר אהרוני, אשר לדבריו נהג לא אחת לשלוח מוצרים פגומים ללקוחות הנתבעת באופן שחייב אותו (את התובע) לעמוד מול לקוחות נזעמים ובלתי מרוצים.
הוסיף התובע והעיד כי באחת ההזדמנויות שלח הבן ניר ללקוח ירושלמי פריט שונה מזה שהוזמן, וכי על מנת להסתיר את טעותו מאביו הוא פנה אל התובע וביקש ממנו להשיב את הארון שסופק מירושלים. דא עקא, שלאחר שהתובע התלונן על כך בפני מר אהרוני, הורה לו האב, לדבריו, שלא לבצע את ההנחיה ולכן, לאור הנחיה זו של האב, סירב התובע למלא אחר הוראתו של הבן ניר (ראה – סעיף 15-16 לתצהירו המשלים של התובע).

לכשעצמנו לא מצאנו מקום לפקפק בנכונות גרסתו המפורטת של התובע אל מול גרסתו הסתמית והמעורפלת של מר אהרוני. זאת, אף בשים לב לכך שאותם עובדים/מנהלים, לרבות בניו של מר אהרוני, שעבדו בנתבעת בתקופה הרלוונטית לא מצאו לנכון להעיד בבית הדין על מנת לתמוך בגרסת הנתבעת באשר "להתנהלות הקלוקלת" של התובע בנוגע לאי קבלת מרות.

17. נציין עוד כי הרושם המתקבל מן המכלול הוא כי ניהול הנתבעת כחברה משפחתית על ידי אב ושני בניו לא התנהל על מי מנוחות והשפיע על מהות וטיב היחסים של מנהלי הנתבעת עם התובע, אשר מצא עצמו לעיתים - כמו בדוגמא דלעיל - כספינה מטלטלת בעין הסערה שלא בטובתו ושלא בשליטתו.
כמו כן, סבורים אנו כי עמידתו של התובע על זכויותיו על רקע מערכת היחסים המשפחתית הנ"ל, כזר המנענע את ענפיו השבריריים של עץ המשפחה, ליבתה את האש ותרמה להחלטה לפטרו (ראה – פרוטוקול בעמ' 6 ש' 5-7).

חיזוק להתרשמות זו ניתן למצוא לא רק בעדות התובע, אלא גם בחקירתו הנגדית של מר אהרוני, אשר מעדותו עלה כי "הגפרור את אשר הצית את האש" היה הסכסוך שהתגלע בין התובע לבין ניר אהרוני בעקבות "פרשת הארון". בהקשר זה העיד מר אהרוני כי מכתב ההתראה אכן נכתב בעקבות פרשייה זו ובעקבות חילופי הדברים שהיו עקב כך בין התובע לבין ניר. כן העיד כי לא היה "נכון" (מצד התובע) לומר לניר כי הוא (ניר) "לא קובע". שכן, העסק השתייך, לדבריו, לבניו על אף שנוהל על ידו (ראה – פרוטוקול בעמ' 10 ש' 3-4 ובעמ' 13 ש' 1-4).
עוד יאמר – כי בעקבות "הצתת הבעירה" כאמור השיב אף התובע - שלא שבע נחת מאי כיבוד הוראות הסכם העבודה ובמיוחד מאי ביצוע ההפרשות לביטוח מנהלים – מלחמה שערה והגיב במכתב תשובה במסגרתו עמד על זכויותיו. מכתב אשר כנראה רק העלה את חמתם של מנהלי הנתבעת והביא בסופו של יום לפיטוריו. בהקשר זה אין לנו אלא לצטט מלשון הפרוטוקול - המדברת בעד עצמה ומשקפת היטב את הלך הדברים כעולה מחקירתו הנגדית של מר אהרוני - כדלקמן:
"ש. מה לא היה בסדר במכתב התשובה [למכתב ההתראה שנשלח לתובע] של התובע?
ת. מאד מתנשא. המכתב לא ראוי. עובד לא צריך לכתוב למעסיק שלו מכתב. מן הראוי שיבוא לשיחה. לאחר הבדיקה של האיתורן אמרתי לו שאי אפשר להמשיך ולעבוד ככה. אמרתי שאתן לו שבועיים. הוא לא עמד בהסכם ולכן אני רואה עצמי משוחרר מהוראות ההסכם."
(ראה – פרוטוקול בעמ' 13 ש' 14-17).

מדברים אלה, אשר חלקם חרג מהתשובה לשאלה שנשאל מר אהרוני, ניתן ללמוד כי מכתבו של התובע – זה שבא בתגובה ל"מכתב ההתראה", הוביל את הנתבעת לנסות ולתור באופן מלאכותי אחר תלונות ביחס להתנהגותו. ניסיון שכלל גם את בדיקת האיתורן. זאת, כנראה במטרה "לשחרר" עצמה מהוראות הסכם העבודה.

18. על רקע דברינו לעיל, יש לדחות את טענות הנתבעת לפיהן התובע הפר את הסכם העבודה בהפרה יסודית אשר יצרה עילה לביטול ההסכם באופן הפוטר אותה מקיום התחייבויותיה על פי הסכם זה, לרבות החיובים שעילתם קמה עם סיום יחסי העבודה.

19. לאור קביעותינו לעיל לא נשאר לנו אלא לדון בזכויותיו של התובע בהתאם להסכם העבודה. זאת, כפי שיעשה מייד להלן.

בהסכם העבודה נקבע כזכור כי תקופת ההעסקה תהא תקופה קצובה של 12 חודשים (ראה – סעיף 4 לנספח ד' לכתב התביעה. זאת בשים לב למשא ומתן שניהלו הצדדים ביחס לתקופת ההעסקה המחייבת על פי הסכם ההעסקה ובשים לב לכך שהנתבעת לא כפרה בכך שמדובר בהעסקה לתקופה קצובה). זאת, שעה שהתובע פוטר בתחילת חודש 7/08 (כ-7 חודשים לאחר תחילת העסקתו). כן נכתב בהסכם כי התובע יהיה זכאי לחודש הסתגלות "בכפוף לתנאי רכב צמוד + טלפון סלולארי".
לאור הסכמה זו זכאי התובע לתשלום בגובה 6 משכורות לפי שכר קובע של 6,000 ש"ח (נטו): בגין חודש הודעה מוקדמת ו-5 חודשים נוספים עד לתום התקופה הקצובה של ההסכם.
בנוסף ומאחר וחלק משכרו של התובע שולם בעבור עמלות גבייה, הרי שהתובע זכאי אף לתשלום עמלות אלה בגין תקופת ההעסקה שנמנעה ממנו, בהתאם לנתבע בכתב התביעה בעבור החודשים 8-12/08 (עפ"י ממוצע עמלה בסך של 3,500 ש"ח לחודש) וכן לתשלום עמלת הגביה הממוצעת בעבור חודש הודעה מוקדמת. משכך, זכאי התובע אף לסך של 17,500 ש"ח (נטו) בהתאם לנתבע ובהעדר תחשיב נגדי.

בנוסף זכאי התובע לתשלום שכר עבודה בגין חודש עבודתו האחרון (חודש 6/08) בסך של 6,000 ש"ח (נטו) וכן לסך של 14,197 ש"ח בעבור יתרת עמלות גבייה בחודשים 3-6/08 משלא נסתרה גרסתו בדבר אי תשלום סכומים אלה.
על סכומים אלה יש להוסיף פיצויי הלנת שכר. זאת, נוכח העובדה שהנתבעת לא הציגה טעם המצדיק הפחתה של פיצויי ההלנה מעבר לעקרונות המידתיות ולא הבהירה מדוע לא הועבר לתובע שכרו באמצעות העברה בנקאית או בדרך בה שולם עד להתפטרות (לענין נסיבות הלנת השכר ראה – פרוטוקול בעמ' 12 ש' 9-17 ובעיקר ש' 12-17).
בנסיבות אלה ונוכח עקרונות המידתיות לאורם יש לפרש וליישם את הוראות חוק הגנת השכר, אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר בסך של 3,000 ש"ח מעבר להפרשי הצמדה וריבית כחוק.

כמו כן ובהתאם להסכם העבודה, היה התובע זכאי לביצוע הפרשות לביטוח מנהלים. זאת שעה שעד הנתבעת מר אהרוני הודה בחקירתו הנגדית כי לתובע לא נערך ביטוח מנהלים וכי לא הופרשו בגינו הפרשות לביטוח זה בהתאם למוסכם (ראה – פרוטוקול בעמ' 12 ש' 1-5).
אי לכך התובע זכאי לביצוע הפרשות לביטוח מנהלים בעבור כל תקופת העסקתו וכן בעבור החודשים שנמנע ממנו לעבוד עד להשלמת התקופה הקצובה. זאת, בשים לב להלכה הפסוקה הקובעת כי הפרתו של הסכם לתקופה קצובה גוררת תשלום פיצוי בגין אובדן השתכרות בתקופה זו בצרוף התנאים הנלווים (ראה – דב"ע מט/3-123 בנימין פנקס נ' ישקר בע"מ נהריה, פד"ע כא 343; דב"ע מח/3-22 מח/3-27 טלמיר אלקטרוניקה נ' שמואל יפה, פד"ע כ 107).

לאור זאת זכאי התובע לביצוע הפרשות לביטוח מנהלים בסך של 22,349 ש"ח בהתאם לנתבע בכתב התביעה ובהעדר תחשיב נגדי.

אשר לתביעה לתשלום בעבור השימוש ברכב בתקופה 7-12/08; קרי – בגין החודשים בהם התובע לא עבד ועד להשלמת התקופה הקצובה, הרי שיש לדחותה. שכן, מדובר בתביעה להחזר הוצאות שלא הוציא התובע היות והוא לא עבד בפועל בתקופה הנ"ל ובשים לב לכך שהתובע לא היה זכאי לקבלת תשלומים אלה כהטבה על פי הסכם העבודה. הסכם בו נקבע כי התובע יהיה זכאי להטבה דל רכב צמוד והחזר הוצאות טלפון רק במהלך תקופת ההסתגלות (ראה – סעיף 4א להסכם העבודה נספח ד' לתצהיר התובע).
לאור זאת, יש לדחות רכיב תביעה זה ביחס לחודשים 7-12/08 ויש לקבל את התביעה אך ורק ביחס לתקופת ההסתגלות ולזכות את התובע בהחזר בסך של 3,500 ש"ח כפי הנתבע בכתב התביעה.

התובע עתר להחזר הוצאות להן היה זכאי לפי הסכם העבודה בגין טיפולים שביצע ברכב בסך של 238 ש"ח וכן להחזר וארוחות עסקיות בסך של 500 ש"ח. זאת, לדבריו לפי חשבוניות שמסר לנתבעת ובהתאם להוראות הסכם העבודה.
מר יהודה אהרוני לא התיחס בתצהירו לרכיב תביעה זה ולא סתר את טענות התובע בהקשר זה. משכך יש לזכות את התובע בהחזר הוצאות בהתאם לסכום הנתבע בסך של 738 ש"ח.

בנוסף, יש לזכות את התובע אף בתשלום דמי ההבראה להם היה זכאי אלמלא הופר ההסכם ואלמלא פוטר לפני תום התקופה הקצובה.
אי לכך זכאי התובע לסך של 1,655 ש"ח בגין דמי הבראה.

זכאות התובע לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש ובגין פיטוריו ללא שימוע
20. גרסת התובע לפיה הוא פוטר מעבודתו לאלתר ללא שימוע לא נסתרה ע"י הנתבעת. כפי שקבענו לעיל, הטעם העיקרי לפיטורי התובע היה נעוץ כנראה בחיכוכים שהיו בינו לבין בניו של מר אהרוני (ובעיקר ניר אהרוני), כאשר הסכסוך בענין עמידתו על תנאי העסקתו היה פועל יוצא והמשך של מערכת היחסים העכורה שנבעה מן הטעם העיקרי כאמור (לענין מערכת היחסים העכורה בין מר אהרוני לבין בניו ראה – פרוטוקול בעמ' 5 ש' 16-18; עמ' 6 ש' 4-7).

בנסיבות אלה, על רקע תקופת עבודתו הקצרה של התובע, על רקע זאת שהוא קיבל פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק בגין הפרת ההסכם לתקופה קצובה, לאור הפסיקה הקובעת כי פיצוי בגין עוגמת נפש ינתן בנסיבות חריגות וכן לאור עמדת הפסיקה לפיה הפיצוי בגין הזכות לשימוע מהווה על פי רוב פיצוי בעבור נזק ממוני (ראה - עב 9547/08 מיכל מעוז נ' חברת מוסדות חינוך ותרבות בראשל"צ ואח', ניתן ביום 5.4.11) – הרי שסבורים אנו כי אין מקום להוסיף ולפסוק לתובע בגין פיטוריו פיצוי נוסף מעבר לפיצוי המוסכם.

התביעה שכנגד
21. לאור קביעותינו לעיל - לפיהן יש לראות בטענות עליהן מושתתת התביעה שכנגד – טענות סרק, הרי שיש לדחותה במלואה. עם זאת, מוצאים אנו להוסיף כי מעבר לעמדתנו דלעיל ביחס למידת "רצינותן" של הטענות בתביעה שכנגד, הרי שמרבית התביעה מתבססת על כימות כספי סתמי על דרך האומדנא ובלא שהובאה ולו ראשית ראיה לתמיכתו של כימות זה:
כך למשל, עתרה הנתבעת לתשלום פיצוי בסך של 50 אלף ש"ח בגין נזקים שנגרמו לה בשל "אובדן לקוחות, פגיעה במוניטין ועוגמת נפש" – כולם יחדיו, וכן עתרה לתשלום פיצוי בגין נזק ממוני בגין החזקת רכב "אותו העריכה" בסך של 5,093 ש"ח.
לבסוף יאמר – כי גם הדרישה של הנתבעת להשבת עמלות גביה שקיבל התובע בגין שתי המחאות "שחזרו" - אינה נראית לנו. זאת, בשים לב לעדותו של מר אהרוני בחקירתו הנגדית, אשר העיד כי בסופו של יום הסכום על פי ההמחאה האחת שולם ואילו כנגד הלקוח האחר לא ננקטו הליכי גביה (ראה – פרוטוקול בעמ' 17 ש' 22-25).

סוף דבר
22. לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים:
סך של 36,000 ש"ח (נטו) בגין שכר עבודה לתקופה שעד לתום התקופה הקצובה וכן בגין חודש הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.10.08 (אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 17,500 ש"ח (נטו) בגין עמלות גביה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.10.08 (אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 6,000 ש"ח (נטו) בגין שכר חודש 6/08, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.08 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 3,000 ש"ח בגין פיצויי הלנת שכר.
סך של 14,197 ש"ח בגין יתרת עמלות גביה לחודשים 3-6/08, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.08 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 22,349 ש"ח בגין הפרשות לביטוח מנהלים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.6.08 (אמצע התקופה) ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 3,500 ש"ח בגין הוצאות שימוש ברכב, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.08 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 738 ש"ח בגין החזר הוצאות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.08 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 1,655 ש"ח בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.08 ועד למועד התשלום בפועל.
סך של 12,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

23. המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, יד' באייר תשע"ב (5.5.12), בהעדר הצדדים.

נטע רות, שופטת

נ.צ. מר יצחק סרי

נ.צ. גב' יפה הרצברג

קלדנית: דפנה ענוה-רז
- 14 -

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו
תע"א 1762-09 ניסים ג'רבי נ' ש.ד.י. אהרוני בע"מ