הדפסה

תדיראן בע"מ נ' פקיד שומה

בפני
כב' השופט מגן אלטוביה

המערערת

תדיראן בע"מ
ע"י בא כח עוה"ד עמנואל גבאי ואליעזר צוקרמן

נגד

המשיב

פקיד שומה מפעלים גדולים
ע"י בא כח עוה"ד איריס בורשטיין-מוזס, פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).

פסק דין

לפני ערעור על שומות שקבע המשיב לשנת המס 1999.

רקע ותיאור המחלוקות

בשנת 1996 החליטה המערערת (להלן: "המערערת" או "תדיראן") לערוך רה ארגון בפעילותה העסקית ולהעבירה לחברות בנות. בהתאם התקשרה המערערת עם תדיראן קשר בע"מ, חברה שהייתה בשליטתה המלאה (להלן: "חברת הבת") בהסכם מיום 26.10.1996 (להלן: "הסכם 96") לפיו העבירה תדיראן לחברת הבת את כל פעילותה העסקית בתחום הקשר.

בשנת 1999 רכשה כור את מניות המערערת ובאותה השנה התקשרה המערערת בהסכמים אלה:

הסכם מיום 7.9.1999 שנכרת בין המערערת לבין Talla Communication Industries Ltd (להלן: "תלה"), לפיו מכרה המערערת לתלה את מניות חברת הבת תמורת 109,250,000 דולר ארה"ב (להלן: "הסכם תלה").

הסכם מיום 10.11.1999 שנכרת בין המערערת לבין חברת הבת, לפיו העבירה המערערת לחברת הבת את הזכות להשתמש בשם:" Tadiran Communication Ltd", בלוגו ובסימן מסחר תמורת 15,000,000 דולר (להלן: "ההסכם השני").

הסכם אי תחרות מיום 10.11.1999 שנכרת בין המערערת לבין חברת הבת.

בדוחותיה הכספיים לשנת 1999, מיום 29.8.2001, דיווחה המערערת על רווח הון שנצמח לה מכח ההסכמים האמורים החייב במס בשיעור של 36%.

בסוף שנת 2004 פנתה המערערת בבקשה לתקן את הדו"ח לשנת 1999, באופן שסך של 15,000,000$ שקיבלה מכוח ההסכם השני יהוו תמורה עבור מכירת נכס מוניטין כמשמעותו סעיף 88 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"), שיש לחשבה כסכום אינפלציוני החייב בשיעור מס של 10%.

המשיב הסכים לקבל דו"ח מתקן מהמערערת, אולם חלק על טענתה בעניין המוניטין וקבע כי מלוא התמורה ששולמה למערערת מכוח ההסכמים משנת 1999 שולמו לה כתמורה למניות חברת הבת ואין לפצל תמורה זו.

בהודעה המפרשת את נימוקי השומה לשנת המס 1999, פירט המשיב את הטעמים לקביעתו, ואלו הם:

"שם" ו"לוגו" אינם מהווים מוניטין. במיוחד בהתחשב בכך שלקוחות חברת הבת הינם גורמים מקצועיים (צבאות של מדינות) החוזרים לרכוש מוצרים בהתחשב בטיב המוצר, איכותו, אמינות היצרן, אמינות עובדיו ולא בגלל השם והלוגו. לפיכך, מכירת ה"שם" וה"לוגו" אינה מהווה מכירת מוניטין.

בשנת 1996 העבירה המערערת לחברת הבת את פעילותה בתחום הקשר כעסק חי ובכלל זה את המוניטין אם וככל שנרכש עד אז על ידי המערערת. מה עוד שחברת הבת עשתה שימוש בשם ובלוגו כבר בשנת 1996 ואילך. ממילא בעת עריכת ההסכם השני לא היה למערערת מוניטין.

ככל שהיה למערערת מוניטין הוא התפוגג לאחר מכירת הפעילות לחברת הבת אשר רכשה מוניטין משלה בין השנים 1996 – 1999.

בזמן אמת המערערת לא סברה שההסכם השני כולל מכירת מוניטין ובהתאם ערכה את דוחותיה הכספיים המקוריים. זאת ועוד. המונח "מוניטין" (goodwill) נזכר בהסכם השלישי ולא בהסכם השני. באלה יש כדי לתמוך במסקנה שבמסגרת ההסכם השני לא מכרה המערערת מוניטין.

פיצול ההסכם למכירת מניות חברת הבת לשלושה הסכמים הינו פיצול מלאכותי שמטרתו היחידה להפחית מס, ועל כן, יש לראות את הפיצול כעסקה מלאכותית ממנה רשאי המשיב להתעלם בהתאם להוראות סעיף 86 לפקודה.

עסקת מכירת המוניטין בוצעה בין שני צדדים קשורים, ועל כן, המחיר שננקב בהסכם השני אינו משקף את שווי המוניטין.

מכל האמור לעיל, עולה כי התמורה שנקבעה בהסכם השני הינה למעשה תמורה נוספת בעד מניות חברת הבת ולא בעד מכירת נכס מוניטין, ועל כן, אין המערערת זכאית לחישוב אינפלציוני.

טענות המערערת

בשנת 1999 מכרה המערערת את כל מניות חברת הבת שהיו בבעלותה לצד שלישי. עקב העברת הבעלות בחברת הבת ביקשה חברת הבת מהמערערת רשות להמשיך ולכלול את המותג "תדיראן" כחלק משמה. בהתחשב בזכותה על פי הוראות סעיף 4 להסכם אלה, דרשה המערערת תמורה כספית בעד הרשות המבוקשת ובהסכמה נקבעה התמורה על סך 15,000,000$.

בשנת 2001 הגישה המערערת את הדו"ח לשנת 1999 וכתוצאה מטעות דווח רווח ההון ממכירת מניות הבת יחד עם התמורה בעד מתן זכות השימוש במותג "תדיראן". במהלך הדיונים לבירור השומה של שנת 1999 התגלתה הטעות והוגש תיקון לדו"ח בו דווח על התמורה בגין מתן זכות השימוש כרווח הון ממכירת מוניטין.

המערערת דוחה את קביעת המשיב שלא לראות בסך של 15,000,000$ שקיבלה מכוח ההסכם השני תמורה למוניטין אותו העבירה לחברת הבת. לטענתה, הרשות להשתמש בשם ובלוגו שניתנה לחברת הבת מגלמת מכירה של מוניטין.

דיון

סעיף 88 לפקודה (כנוסחו במועד הרלבנטי) מגדיר את המונח "סכום אינפלציוני":

"(1)...
(2) במכירת נכס שהוא מוניטין או זכות חזקה במקרקעין שלא שולם בעד רכישתו – חלק ריווח ההון השווה לסכום ריווח ההון, כפול בהפרש שבין המדד ביום המכירה לבין המדד ביום שהוא במחצית התקופה מתחילת צמיחתם של המוניטין או מתחילת החזקת המקרקעין ועד יום מכירתם ומחולק במדד ביום מכירתם.
(3) במכירת מוניטין ששולם בעד רכישתם, לגבי חלק התמורה השווה למחיר המקורי המתואם יחושב הסכום האינפלציוני לפי פסקה (19 ואילו לגבי יתרת התמורה יחושב הסכום האינפלציוני לפי פסקה (2);"

סעיף 88 לפקודה מגדיר גם את המונח "סכום אינפלציוני חייב":

"(1) הסכום האינפלציוני המחושב לפי פסקה (29 להגדרת "סכום אינפלציוני";
(2)..."

סעיף 91 לפקודה, קובע:

"(א) ...
(ב)...
(ג) המס על הסכום האינפלציוני החייב יהיה 10%."

מוניטין כמשמעותם בסעיף 88 לפקודה הינם נכס. אולם הפקודה אינה מגדירה נכס זה. בע"א 7493/98 שלמה שרון ואח' נ פקיד שומה – יחידה ארצית לשומה ואח' (פורסם באתר בית המשפט העליון), דן בית המשפט בשאלה "מהם מוניטין?", וכך קבע (שם, פסקה 3):

"המוניטין מבטאים, איפוא, את מכלול היתרונות שנצברו לעסק בשל תכונותיו - מיקומו, שמו הטוב, דימויו, איכות השירותים שהוא מציע ואיכות המוצרים שהוא מספק. העסק בעל המוניטין משמר את הרגלם של לקוחותיו לשוב ולפקוד אותו."

בהמשך קבע בית המשפט כי מוניטין ניתנים למכירה אשר משמעותה היא "שהמוכר יאפשר לקונה ליהנות מן הלקוחות הרגילים לסחור עם המוכר" (שם, פסקה 4).

בהמשך נקבע (שם, פסקה 4):

"המוניטין, קרי – ההסתברות שהלקוחות ישובו ויפקדו את בית העסק – עשויים לנבוע, משורה של גורמים, ובהם: הסימן המסחרי של המוצר או השירות המוצע על – ידי העסק; איכות המוצר; שם המוצר; מחירי המוצרים או השירותים; יעילות העסק ומיקומו ...".

בהתחשב במסגרת הנורמטיבית שפורטה לעיל, אבחן את נסיבות ענייננו לצורך הכרעה בשאלה האם ההסכם השני אכן מגלם עסקת מכר של נכס מוניטין, כטענת המערערת.

בהסכם 96 (נספח א לתצהירו של בניהו שמש, המצהיר מטעם המערערת (להלן: "מר שמש"), נקבע:

"הואיל
ודירקטוריון תדיראן החליט להעביר פעילויות של החברה שנעשו באמצעות חטיבות וקבוצות, למסגרת של תאגידים בשליטת תדיראן, ולהפוך בעקבות כך את תדיראן לחברת אחזקות מנהלת (להלן: תוכנית הרה-ארגון).
והואיל
ובמסגרת תוכנית הרה-ארגון מועברים לחברת הבת נכסים, התחייבויות ופעילות תדיראן שבוצעה בקבוצת הקשר והמערכות באמצעות חטיבת קשר טקטי ובאמצעות חטיבת מערכות קשר (תחומי תקשורת צבאית וקשר ספרתי צבאי) (להלן: החטיבה) ובאמצעות מנהלת קבוצת הקשר והמערכות (ככל שזו נוגעת לפעילות החטיבה) לרבות יחידת מחשוב הנדסי (להלן: המנהלת) (פעילות החטיבה ומנהלת, למעט הפעילות המוחרגת כמוגדר בסעיף 3ב' להסכם, תיקראנה להלן, יחדיו: הפעילות) (המבוא להסכם).
...
בכפוף לכל היתר הדרוש על-פי כל דין ובכפוף לאמור בסעיף 9 להלן תעביר תדיראן לחברת הבת וחברת הבת תקבל מתדיראן:
אא. את כל זכויותיה והתחייבויותיה של תדיראן הנובעות מהפעילות עד למועד הקובע לרבות הידע וזכויות קניין רוחני מכל סוג שהוא, התיעוד, התקשרויות חוזיות מכל מין וסוג שהוא עם ספקים, עם לקוחות, עם סוכנים ועם גורמים שלישיים אחרים לרבות עם חברות בנות וקשורות של תדיראן (בכפוף להסכמתם במקרים בהם דרושה הסכמה כזאת). למען הסר ספק, העברת הזכויות וההתחייבויות כאמור לעיל תחול גם, בין היתר, על הסדרים של תדיראן עם חברת Talla-Com, Tallahassee Communications Industries Inc להחזרי הוצאות להקמת קו ייצור ה – SINCGARS (מכתב מתאריך 17.4.89) והסכם דמי ניהול (מכתב מתאריך 14.6.93)...
רשימת פטנטים המשמשים לפעילות שהזכויות בהם הן של תדיראן, והמועברים לחברת הבת מצורפת כנספח "ב" להסכם זה.
בב. את כל הפעילויות, העבודות בביצוע והמלאים המתייחסים לפעילות בהתאם לספרי החטיבה ערב המועד הקובע וזאת על-פי ערכם הדולרי בספרי תדיראן נכון למועד הקובע.
גג. את הציוד, המכונות, המתקנים, האינוונטר, חובות של לקוחות, מזומנים ונכסים נוספים, למעט נכסי מקרקעין כהגדרתם בסעיף 5 להלן, כפי שרשומים בספרי תדיראן ומיוחסים לחטיבה או למנהלת ערב המועד הקובע וזאת על-פי עלותם הדולרית המופחתת בספרי תדיראן נכון למועד הקובע.
דד. את כל כלי הרכב הרשומים בספרי תדיראן ומיוחסים לחטיבה או למנהלת וזאת על-פי עלותם הדולרית המופחתת...
הה. פעילויות בתחומים שונים (כגון: כספים, חשבונאות, בקרה, שכר, שיווק בינלאומי, מחשוב הנדסי וכיו"ב) שנעשו לפני המועד הקובע על-ידי תדיראן עבור הפעילות (סעיף 2).
...
החל במועד הקובע אין לתדיראן כל אחריות ו/או התחייבות מכל סוג שהוא בקשר עם פעילות הקשורה לחברת הבת, וחברת הבת תהא אחראית ומחויבת בכל אחריות ו/או התחייבות שניתנה בעבר על-ידי תדיראן בקשר עם פעילות החטיבה או המנהלת".

הנה כי כן, על פי הוראות הסכם 96 העבירה תדיראן לחברת הבת את כל הפעילות העסקית בתחום הקשר והיא עצמה חדלה מכל פעילות בתחום זה והפכה לחברת אחזקות מנהלת.

בין השנים 1994 – 1997 שימש מר שמש כסמנכ"ל חשבונאות ובקרה וריכז את תהליך הפיצול של תדיראן, ומתצהירו עולה כי במסגרת הסכם 96 קלטה חברת הבת את הנכסים וההתחייבויות "המזוהים ומשויכים של החטיבות שפוצלו" (שם, סעיף 2 ג).

נוכח האמור בסעיפים 3 ו – 4 שלעיל, יקל להבין שהחל משנת 1996 חברת הבת היא אשר סיפקה ללקוחות מוצרים ושירותים בתחום הקשר והיא אשר קבעה את שמות המוצרים ומחירם. ממילא בתקופה שלאחר כריתת הסכם 96, ככל שהלקוחות הבחינו באיכות מוצרי הקשר, איכות השירות, שמות המוצרים, מחירי השירותים והמוצרים ויעילות בית העסק, ייחסו כל אלה לחברת הבת ולא לתדיראן. במצב דברים זה, נראה כי ככל שנרכש מוניטין בקשר למוצרים ולשירותים שסיפקה חברת הבת ללקוחותיה בתחום הקשר יש ליחסו לחברת הבת ולא למערערת.

בהקשר זה יש להוסיף, כי ברגיל המוניטין של המוצר דבק במוצר עצמו והמוצר מזוהה בדרך כלל עם היצרן המייצר אותו, ראה רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' א. את י. אליהו בע"מ, (פורסם בתקדין). מהוראות הסכם 96 שפורטו לעיל, עולה כי חברת הבת לא שימשה כסוכנת או משווקת של תדיראן אלא יצרנית ומספקת שירותים בתחום הקשר וממילא המוניטין ביחס למוצרים ולשירותים אותם סיפקה חברת הבת, שייכים לחברת הבת.

אפשר שבשנת 1999 היו למערערת זכויות בשם "תדיראן" ובלוגו (סמל האטום ובתוכו האות T) (נספח א לתצהירו של מר שמש). אולם בנסיבות שפורטו לעיל, השם "תדיראן" והלוגו של המערערת לא גילמו כל מוניטין בתחום הקשר בו עסקה חברת הבת. במילים אחרות, לקוחות אשר ביקשו לרכוש מכשירי קשר או שירותי קשר בתקופה שלאחר כריתת הסכם 96, כלל לא פנו אל המערערת משום שהיא לא עסקה יותר באספקת מוצרים או שירותים בתחום הקשר. ממילא, נראה כי בשם "תדיראן" או בסימן המסחר שהיה בבעלות המערערת לא היה גלום כל מוניטין בתחום הקשר.

המערערת צירפה את תצהירו של מר נחמיה שיף (להלן: "מר שיף") אשר שימש בתפקידים בכירים באגף הבקרה של תדיראן. בתצהיר האמור תיאר מר שיף את פעילותה העסקית רבת השנים (1942 – 1996) של תדיראן, את פיתוח הלוגו ואת המוניטין שרכשה תדיראן בפעילותה האמורה (סעיף 4). אלא, שגם מהתצהיר האמור עולה שמוניטין נרכש תוך כדי ייצור פיתוח ושיווק, פעולות אותן לא ביצעה תדיראן בתחום הקשר בין השנים 1996 – 1999.

מוניטין של עסק נרכשים כאשר העסק מצטיין באיכויות מוצריו ו/או איכות השירות ו/או מחיר המוצרים ו/או הנגישות, בתכונות יחוידות למוצר או לשרות וכיוצא בזה. אולם כאשר העסק אינו פעיל כלל לא ניתן לייחס לו מוניטין. לכך הסכים גם מר שיף, העד מטעם המערערת (ש' 3 ע' 25 לפרוטוקול הדיון מיום 28.3.2010). בשנת 1999 לא הייתה תדיראן פעילה בתחום מוצרי הקשר וממילא לא היה לה מוניטין בתחום זה.

על פי הוראות סעיף 4 להסכם 96 העניקה תדיראן לחברת הבת את הזכות להשתמש בסימן המסחרי ובלוגו. בסעיף זה נקבע שחברת הבת לא תוכל להעביר לאחרים את זכות השימוש האמורה אלא בהסכמה מפורשת של תדיראן אשר תהא רשאית להתנות את השימוש בתנאים לרבות דרישת תשלום במקרה שתדיראן תחדל משליטתה בחברת הבת.

המערערת צירפה את תצהירו של מר שמואל כץ אשר עסק בפיתוח מוצרים עבור תדיראן (להלן: "מר כץ"), ובהתייחסו למוניטין של חברת הבת הסביר מר כץ (סעיף 6):

"לתדיראן קשר, שהחלה את פעילותה כחברת בת בבעלות מלאה של תדיראן בשנת 1996 על בסיס קבוצת הקשר של תדיראן, לאחר פיצולה של תדיראן לחברות בנות, לא היו מוניטין ומותג משל עצמה... ועם העברת האחריות העסקית לנושאי הקשר הצבאיים מתדיראן אליה, היא קיבלה את רשותה של תדיראן להשתמש במותג "תדיראן" (בשם תדיראן כחלק משמה ובלוגו של תדיראן) וביססה בכך את פעילותה על המוניטין והמותג הקיימים של תדיראן. דבר זה שירת את האינטרס של תדיראן קשר, מחד כי היה בכך שידור המשכיות, שימור הלקוחות הקיימים ואי-סיכון עסקאות "בצינור" והן את האינטרס של תדיראן לחזק את החברות הבנות בראשית דרכן, כחברות עצמאיות באמצעות המוניטין החזק שלה, מאידך."

נוכח האמור בהסכם 96, תצהירו של מר כץ ועדותו (ש' 30 ע' 64 לפרוטוקול הדיון מיום 28.3.2010), נראה כי עם העברת מלוא הפעילות העסקית, הקניין הרוחני, השם והלוגו והלקוחות, העבירה תדיראן לחברת הבת גם את המוניטין שרכשה בפעילותה העסקית עד שנת 1996. למרות זאת, ההסדר שבסעיף 4 להסכם 96 אינו מתייחס כלל למוניטין או להתקשרויות חוזיות עם לקוחות בעבר או בעתיד אלא רק לסימן המסחרי וללוגו. ממילא ולנוכח האמור לעיל, אין לראות בהסדר שבסעיף 4 להסכם 96 כאילו הוא מקנה למערערת זכות למכור לחברת הבת את המוניטין בעת שתחדל משליטתה בחברת הבת. דהיינו, זכותה של תדיראן לשנות תנאים או לדרוש תשלום חלה על השם והלוגו ולא על מוניטין.

בעניין זה אוסיף, כי טענת המערערת כאילו הועברו המוניטין יחד עם "העסק החי" לחברת הבת מכוח הוראות סעיף 4 להסכם 96 (ע' 2 סעיף ב 1 לסיכומי התשובה), אינה מקובלת עליי. המוניטין הועברו לחברת הבת מכוח העברת ההתקשרויות החוזיות עם הלקוחות והרכיבים הנוספים הכלולים בסעיף 2 להסכם, כמפורט לעיל, ובלשון המערערת "בעת ההעברה של "העסק החי", המוניטין צמודים לעסק החי ומועברים אף הם" (שם, ע' 2 סעיף 2 ה).

בהסכם השני (נספח ב לתצהירו של מר שמש) העבירה תדיראן לחברת הבת את הזכות להשתמש בשם "תדיראן קשר" ובלוגו (סעיף 1) והתחייבה שלא להשתמש בשם "תדיראן קשר" או "תדיראן קום" (סעיף 4). ההסדר הגלום בהסכם השני הינו יישום של הזכות ששמרה לעצמה תדיראן בסעיף 4 להסכם 96 (סעיף 2 ד לתצהירו של מר שמש), דהיינו מכירה של השם והלוגו ואין בכך כדי להעיד על מכירת מוניטין בנסיבות המתוארות. יצוין, כי המונח "מוניטין" (goodwill) כלל אינו מופיע בהסכם השני, ובהתחשב בעובדה שההסכם השני נערך בין חברות עסקיות גדולות, יש בכך כדי לתמוך במסקנה שההסכם השני לא נועד להעברת מוניטין מהמערערת לחברת הבת. כך ולא בכדי, המוניטין האחוז בשם המותג תדיראן תקשורת הוא המוניטין שבנתה לעצמה חברת הבת בעקבות הסכם 96 והפעילות שלה בתחום. בעוד המערערת חדלה מאז הסכם 96 לפעול בתחום. וארחיב-

סביר להניח שעד שנת 1996 זיהו הלקוחות את המוצרים שייצרה תדיראן באמצעות השם "תדיראן" והלוגו של תדיראן. על כן, ככל שרכשה תדיראן מוניטין בפעילותה העסקית עד שנת 1996 שיקפו השם והלוגו המזוהים עם תדיראן את המוניטין של המוצרים ששיווקה. משחדלה תדיראן לשווק מוצרים בתחום הקשר אין מוצר קשר של תדיראן שאפשר לייחס לו מוניטין וממילא אין בשם ובלוגו המזוהים עם תדיראן כדי לשקף מוניטין כלשהם בתחום הקשר. אוסיף כי בנסיבות המקרה המיוחד שלנו אפשר שמוצרי חברת הבת רכשו מוניטין ונוכח השימוש שעשתה חברת הבת בשם ובלוגו של תדיראן עד שנת 1999 שיקפו השם והלוגו של תדיראן מוניטין של המוצרים ששיווקה חברת הבת. מוניטין זה שייך לחברת הבת ולא למערערת ללא קשר לבעלות על השם והלוגו.

בסיכומיה טענה המערערת שחברת הבת הייתה חלק אינטגרלי מקונצרן "תדיראן" והיא וחברת הבת מהוות "יחידה כלכלית אחת". נוכח הוראות הסכם 96 כפי שפורטו לעיל, איני סבור שיש מקום לראות במערערת ובחברת הבת "יחידה כלכלית אחת" אף לא בתקופה שקדמה להסכם תלה ובוודאי לא לאחר מכן. רוצה לומר , נכס המוניטין של חברת הבת יכול בהקשר מסוים להיחשב ,כשאר נכסי חברות בנות כנכס השייך בעקיפין לחברת האם. עת מכירת מניות שווי החברה, לרבות נכסיה כולם בא לידי ביטוי בשווי המניות. דהיינו מכירת מניות חברת אם המחזיקה באשכול חברות בנות אינה אלא מכירת מניות, בשונה ממכירת נכסים. בנסיבות המתוארות עד כאן מתן זכות השימוש הבלבדית בשם ובלוגו "תדיראן קשר" אינה לה דבר אם השאלה אם נכס המוניטין של חברת הבת כלול או נפרד משווי משווי מניות חברת האם בהיות חברת האם מחזיקה באשכול חברות שהן כטענת המערערת "יחידה כלכלית אחת". כ 'יחידה כלכלית אחת' בחרה המערערת למכור את זכות השימוש בשם ובלוגו כנכס נפרד. פעם ב 96 תוך שמירת זכותה לקבלת סכום נוסף ערב כניסתו של משקיע או קונה חיצוני. ופעם ב99. במועד המכירה ב99 לא היא מוניטין "אחוז" בשם ובלוגו של המערערת באשר היא העבירה את כל פעילות היצור והשיווק לחברת הבת בהסכם 96. לא ניתן ליחס את המוניטין שהצמיחה חברת הבת לשם וללוגו של המערערת בשנת 99. לכן טוענת המערערת ליחידה כלכלית אחת. טענה זו יכולה היתה להישמע בהקשר של מכירת מניות המערערת (כאילו יש בשווי המניות ביטוי גם לשווי המוניטין של חברת הבת כשאר נכסי חברות הבנות) , אולם אין בהקשר של הדיון כאן, שהוא תשלום בגין זכות השימוש בשם ובלוגו, כל נפקות לטענת היחידה הכלכלית האחת, בכל הכבוד.

בסעיף 5 לתצהירו מצהיר מר שיף, כי המשקיעים בחברת הבת עמדו על זכותם לקבל נכס שלם ולכן דרשו כתנאי לקיום העסקה שחברת הבת תקנה בעלות או למצער זכות שימוש בלבדית על השם והלוגו המייצגים את המוניטין ערב העברת השליטה מתדיראן. אפשר שהמשקיעים אשר רכשו את חברת הבת מתדיראן ביקשו לרכוש גם את השם והלוגו של תדיראן, והדבר יותר מאשר מתקבל על הדעת, אולם אין בכך כדי ללמד שהשם והלוגו מייצגים מוניטין של המערערת מהטעמים שפורטו לעיל.

נוכח כל אלה, איני רואה לנכון להתערב באופן בו סיווג המשיב את העסקה הגלומה בהסכם השני או בשומה שקבע בהתאם.

סוף דבר

הערעור נדחה.

המערערת תשלם למשיב את הוצאות המשפט בסך 2,000 ₪, ושכ"ט עורך דין בסך 45,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים