הדפסה

תא"מ 21643-07-10 דבדוב ואח' נ' ח'ורי ואח'

בית משפט השלום בעכו

19 מרץ 2012
תא"מ 21643-07-10 דבדוב ואח' נ' ח'ורי ואח'

בפני
כב' השופטת ג'ני טנוס

תובעים
1.מאמון דבדוב
2.סליחה דבדוב
ע"י עו"ד עבדאללה ואכד

נגד

נתבעים
1.עלא ח'ורי
2.כלל חברה לביטוח בע"מ
נתבעת 2 ע"י עו"ד מרדכי ריבק

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית לתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לרכב התובעת 2, רכב מסוג פיג'ו מס' רישוי 58-838-17 (להלן – "רכב הפיז'ו").

לטענת התובעים, ביום 7/9/09 תוך כדי נסיעה בתחומי כפר יאסיף, רכב אחר אשר היה נהוג ע"י הנתבע 1, רכב מסוג מזדה מס' רישוי 94-108-09 (להלן – "רכב הנתבע" או "רכב המזדה") נכנס לצומת במהירות מופרזת על מנת לפנות ימינה ומבלי ליתן זכות קדימה לרכב הפיז'ו אשר הגיע משמאלו והיה נהוג באותה עת ע"י התובע 1. כתוצאה מכך, שני כלי הרכב התנגשו ולרכב הפיז'ו נגרם נזק כמפורט בחוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה.

הנתבעת 2 היא המבטחת של רכב הנתבע בפוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד ג'.

הנתבע 1 אישר בכתב ההגנה ובעדותו בבית המשפט את העובדות המפורטות בכתב התביעה, לרבות הטענה כי נהג ברכב המזדה במועד הנ"ל, וכי הוא זה אשר נושא באחריות לקרות התאונה עקב אי מתן זכות קדימה לרכב הפיז'ו.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה מטעמה בלבד וסירבה ליתן ייצוג משפטי לנתבע 1 בשל טענתה למעשה מרמה ו/או קנוניה מצדו בנוגע לתאונה הנ"ל.

במסגרת הדיון שהתקיים בפניי העידו התובע והנתבע 1. השניים מסרו גרסה דומה למדי לגבי אופן קרות התאונה, ואישרו בעדותם כי הנתבע 1 הוא זה שנהג ברכב המזדה בזמן התאונה.

הנתבעת 2 הגישה באמצעות החוקר מטעמה דו"ח חקירה שכולל הודעה בכתב אשר נגבתה מאחיו של הנתבע 1, מר אדהם ח'ורי, וכן שיחה מוקלטת בין החוקר לבין הנתבע 1 ותמליל השיחה.

אקדים לציין בקשר לחומר החקירה שהוגש לתיק, כי ב"כ התובע התנגד בסיכומיו להגשת ההודעה של מר אדהם ח'ורי על אף שזו הוגשה כבר מקודם. אינני רואה צורך להכריע בהתנגדות, שכן מסקנותיי בפסק הדין אינן נסמכות בצורה כלשהי על הודעה זו, ולמעשה אני מתעלמת ממנה לחלוטין.

עפ"י תמליל השיחה בין הנתבע 1 לבין החוקר מתברר, כי הנתבע 1 חזר והכחיש כי נהג ברכב המזדה בזמן התאונה, ובכלל. כמו כן, הנתבע 1 מסר לחוקר יותר מפעם אחת ובניסוחים שונים, כי אין הוא מכיר את התובע, וכי לא היה מעורב בתאונה עם רכב הפיז'ו. ואם לא די בכך, הרי שהנתבע 1 אישר בצורה מפורשת לחוקר, כי מי שהיה מעורב באותה תאונה הוא אחיו אדהם, ולא הוא.

בניגוד לעמדת ב"כ התובע, לא מצאתי כי הנתבע 1 טעה או הוטעה ע"י החוקר לגבי אי אילו מהפרטים שמסר בשיחה עמו, שכן ניתן להתרשם כי הנתבע 1 מסר תשובות ברורות ועקביות לכל אורך השיחה.

לפיכך אני קובעת, כי הנתבע 1 לא נהג ברכב המזדה בעת התאונה.

האם בנסיבות אלה יש להחיל את הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, כפי שטוענת הנתבעת 2, ולפטור אותה מכל חבות ביטוחית בקשר לתאונה דנן, או שמא יש להעדיף את עמדת התובע, אשר טען כי גם אם יקבע בית המשפט כי הנתבע 1 לא נהג ברכב המזדה בזמן התאונה, אין לפטור את הנתבעת 2 מחבותה עפ"י הפוליסה, שכן לא הוכחה כל כוונת מרמה מצד הנתבע 1.

סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח מונה שלושה יסודות מצטברים, שאם הם מתקיימים, פטורה המבטחת מחבותה הביטוחית כלפי המבוטח - ואלה הם: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות.

עפ"י פסיקת בית המשפט העליון, הנטל להוכיח התקיימותם של יסודות סעיף 25 מוטל על חברת הביטוח כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. יחד עם זאת, מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימות היסוד הראשון והיסוד השני, יש לראות בה כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות למבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. לפיכך, המבטחת שהוכיחה כי המבוטח מסר עובדות כוזבות וכי כיזב ביודעין אינה צריכה להוכיח גם את המניע של המבוטח במסירת המידע הכוזב (רע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חב' לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 12/4/11).

בענייננו, הנתבע 1 בחר שלא להציג את העובדות הנכונות ואת המניע למסירת העובדות הכוזבות, ולכן אני קובעת, כי הנתבעת 2 עמדה בנטל להוכיח התקיימות יסודות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, ומתוקף כך, יש לפטור אותה מכל חבות עפ"י הפוליסה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 2.

יחד עם זאת, במישור היחסים שבין התובע לנתבע 1, אין מקום לפטור את הנתבע 1 מאחריותו לתשלום פיצויים, שכן הוא אישר את אחריותו לפצות את התובע בגין הנזקים אשר נגרמו לו.

סיכומו של דבר, אני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע, סך של 6,648 ש"ח (סכום הנזק לפי חוות דעת השמאי מטעם התובע + שכר טרחת השמאי) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה ועד התשלום המלא בפועל. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20%, וכן הוצאות משפט בסך של 1,000 ש"ח.

אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבעת 2, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת 2 הוצאות בסך של 1,500 ש"ח.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ב, 19 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

3 מתוך 3