הדפסה

תא"ק 46867-02-10 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בית משפט השלום בתל אביב - יפו
בפני כבוד השופטת עינת רביד

תא"ק 46867-02-10 דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

התובעת
דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד בת שבע אדיב

נגד

הנתבעות

  1. כלל חברה לביטוח בע"מ
  2. אבנר איגוד

ע"י ב"כ עו"ד גסאן אגברייה

פסק דין

זוהי תביעה של התובעת שהייתה מעבידה של מר ליאור איזראלוב (להלן: "הנפגע") והיתה מבוטחת אצל הנתבעת 1 (להלן: "כלל") בביטוח חובה של רכב אשר בו ארעה תאונת דרכים. הנתבעת 2 היא איגוד של כל חברות הביטוח המאוגדים כדין בישראל ובזמנים הרלוונטיים ביטחה בביטוח חובה את הרכב במשותף עם כלל (להלן יקראו ביחד: "הנתבעות"). התובעת זכאית לשיפוי מהנתבעות מכח החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף) תשכ"ד-1964 (להלן: "חוק ההטבה") בגין הסכומים שהיטיבה עם הנפגע.
תביעה זו הוגשה על סך של 13,296 ₪, אולם כפי שהסבירו הצדדים זוהי תביעה אחת מתוך תביעות רבות בנושאים דומים. המחלוקת היא בדבר זכות מעבידים של עובדים שנפגעו בתאונות דרכים שהיו גם תאונת עבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי, להשבת משכורות, שהמשיכו לשלם לעובדיהם בתקופת אי הכושר בין מכח הסכם קבוצי ובין מכח הסדר עם המוסד לביטוח לאומי.
אין מחלוקת כי התובעת שילמה לעובד שנפגע בתקופת הפגיעה סך של 24,452 ₪. סך הכל תגמולי המל"ל שהושבו לתובעת הם 15,378 ₪. לפיכך סכום התביעה מורכב מהסכומים הבאים:
סך של 9,074 ₪ בגין הפרש משכורת ששילמה התובעת לנפגע מעבר לתגמולי המל"ל שהושבו לה.
סך של 4,222 ₪ בגין הפרשותיה של התובעת בגין חלקה בקרן פנסיה וקרן השתלמות על שם הנפגע. הפרשות התובעת לקופות השונות על שם הנפגע מהוות חלק מנזקו של הנפגע שהרי אלמלא היתה התובעת מפרישה חלקה, היו זכויות הנפגע בקופת הגמל נפגעות וממילא היה הנפגע עצמו זכאי להשבה בגין סכום זה.
המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשתי סוגיות עיקריות: האחת, ניכוי מס הכנסה בגובה 25% מתביעת התובעת לעניין שכר העבודה והשנייה, זכאות התובעת להשבת הפרשות ותנאים סוציאליים. מחלוקת נוספת היא לעניין חיוב הנתבעות בריבית על הסכומים שיפסקו לחובתן.
טענת ניכוי מס ההכנסה
אשר לטענת ניכוי מס ההכנסה, הרי שזו הוכרעה לאחרונה בפסק דין של בית המשפט העליון רע"א 4628/10 אל על נ' כלל ואח' (להלן: "הלכת אל על") שבו דחה בית המשפט העליון את רשות הערעור ואת טענות התובעת וקבע כי יש לנכות מס הכנסה עד לגובה של 25% מהשכר. אשר לדרך החישוב הרי שזו נקבעה על פי פרשנות התובעים בפסק דין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 37793-08-10 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ (מיום 01.11.11 פורסם מאגרים המשפטיים).
תנאים סוציאליים
לנושא זכאות המעביד להחזר תשלומים שהם תנאים סוציאליים הפנתה התובעת לפסק הדין בעניין הפניקס ורע"א 2591/10 הפניקס חברה לביטוח נ' בי"ח מאיר (להלן: "הלכת הפניקס"). בהלכת הפניקס קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, ובית המשפט העליון קיבל קביעה זו ולא התערב בה, כך:
"בין השאר קבע בית המשפט כי המעביד-המיטיב זכאי "להחזר בגין הפרשות ותוספות למיניהן הנכללות בשכר, לרבות תנאים סוציאליים, כאשר מדובר ביסוד של קבע... ובעניינו, יש להוסיף ולהדגיש, לכל הטבה מכל סוג שהוא שוות כסף אשר זכאי לו כל עובד כחלק מהגדרת המונח 'שכר' בחוק הגנת השכר, לרבות יחסיות משווי מענקים ששולמו לכלל העובדים, כחלק מתנאי שכרם, על בסיס קבוע (ראה חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, סעיף 1-סעיף ההגדרות)". (הלכת הפניקס, סעיף 4).
יש לציין כי בית המשפט המחוזי בחיפה הוסיף על בסיס השכר סכומים שונים, כגון מקדמת תמריץ, מענק יובל, דמי הבראה ומענק חד פעמי.
מכאן שעל פי הלכה זו של בית המשפט העליון התובעת זכאית לסכומים ששולמו על ידה כהפרשות סוציאליות לקרן פנסיה ולקרן השתלמות כמפורט בתביעה.
הריבית
המחלוקת הנוספת היא בנושא הריבית על הסכום הנתבע, כאשר הנתבעת טוענת כי יש לחייבה רק בהפרשי הצמדה ולא בריבית "וזאת לאור השיהוי הרב בהגשת התביעה, כאשר אין בפי הנתבעת הסבר לשיהוי זה" (עמוד 6 לסיכומים), וכאשר תאונת הדרכים אירעה במרץ 2003 וסכום השיפוי שקיבלה מהמל"ל התקבל ביוני 2003. התביעה עצמה הוגשה רק ביום 28.2.10, בסמוך למועד ההתיישנות. לפיכך הנתבעת טוענת כי אין לזכות את התובעת בריבית לתקופת השיהוי, אלא רק בהפרשי הצמדה השומרים על ערך הכסף ללא מרכיב עלותו.
התובעת טוענת לעניין זה כי לא בכדי הגישה את התביעה סמוך למועד ההתיישנות וזאת בהסכמת הנתבעות, מאחר והנתבעות וב"כ התובעת מנהלים מספר רב של תביעות ועל מנת שלא להעמיס על בית המשפט מוגשות רק התביעות העומדות בפתח ההתיישנות בלבד. התובעת טוענת עוד כי יש לחייב את הנתבעות בריבית מיוחדת כפי שנקבעה בחוק חוזה ביטוח.
לעניין זה של ריבית החוק וההלכה קובעים כי רק במקרים יוצאים מהכלל ובנסיבות מיוחדות שיצדיקו זאת ימנע בית המשפט ממתן ריבית, ולטעמי לא הרימה הנתבעת את נטל ההוכחה להראות כי מקרה זה נופל לגדר אותם מקרים מיוחדים ויוצאים מהכלל ומאידך אין במקרה זה כדי לחייב את הנתבעות במתן ריבית עונשית מיוחדת. לפיכך אני פוסקת כי לסכומים, שנקבעו בפסק הדין יתווספו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה מיום היווצרות העילה.

הודיה בעובדות
הנתבעות הודו בעמוד 5 לסיכומיהן כי התובעת זכאית לסכום קרן של 3,489 ₪.
סוף דבר
ב"כ התובעת תגיש חישוב המתאים לאמור לעיל, וזאת עד ליום 1.12.11, עותק החישוב יועבר לב"כ הנתבעות לתגובתו עד ליום 10.12.11.
ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה לאחר קבלת חישובי הצדדים יקבע המשך ההליכים בתיק.
בשלב זה הנתבעות תשלמנה יחד ולחוד לתובעת סך של 3,489 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום היווצרות העילה (יוני 2003) ועד למועד התשלום בפועל.
תז"פ ליום 20.12.11.

ניתן היום, כ"ג חשון תשע"א, 20 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

4 מתוך 4