הדפסה

תא"מ 4144-12-11 מזרח התיכון שירותי רכב 2009 בע"מ נ' אלירז

בית משפט השלום בירושלים

תא"מ 4144-12-11 מזרח התיכון שירותי רכב 2009 בע"מ נ' אלירז

בפני כב' השופטת דורית פיינשטיין

התובעת:
מזרח התיכון שירותי רכב 2009 בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מוחמד רשיד

נגד

הנתבע:
חנוך איתן אלירז
ע"י ב"כ עו"ד עוז אלדד

פסק דין

לפניי תביעה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 21.8.11. השאלה העיקרית העומדת להכרעתי בתובענה זו היא שאלת גובה הנזק שנגרם לתובעת, אם בכלל.

עובדות המקרה:

התובעת היא המחזיקה של מונית מסוג סקודה מ.ר 70-710-25 (להלן: "המונית"). התובעת אינה הבעלים הרשום של המונית אלא היא מחזיקה בה מכוח הסכם עם בעל הרישיון להפעלת המונית.

נתבע 1 היה הבעלים של רכב פרטי מ.ר. 99-502-05.

מיד לאחר התאונה חתם הנתבע על מסמך, ערוך בכתב ידו, ובו הודה לאחריות לקרות התאונה, אך לאחר שהוגשה התביעה, העלה טענות שונות כנגד חבותו.

ביום 13.4.12. עברה המונית תאונה נוספת ובשים לב להיקף התאונה נקבע כי יש "אובדן מלא" (total loss ) לערכה, והיא הורדה מהכביש.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ואת העדים מטעמם, ולאחר שני דיונים, הסכים הנתבע 1 לקבל את המלצת בית המשפט ולהודות באחריות לקרות התאונה ובחבותו לשלם את הנזקים שנגרמו, ככל שנגרמו לתובעת.

האם התובעת רשאית לתבוע בגין תאונה זו?

הנתבע 1 טען כי התובעת היא לא הבעלים של המונית , שכן היא לא הבעלים הרשום, ועל כן אם המונית נפגעה הנזק שנגרם לא ארע לתובעת.
על פי החלטת בית המשפט, הבעלים הרשום הגיש תצהיר כי התובעת היא הבעלים של הרכב ואף הבהיר כי אין לו עניין בפיצוי בגין נזק, ככל שנגרם לרכב.

על כן מובהר כי ככל שאכן נגרם נזק, התובעת יכולה לתבוע את הנתבע 1 וטענות הנתבע בעניין זה דינן להדחות.

טענות התובעת:

התובעת טוענת כי כתוצאה מהתאונה ניזוק רכבה בחזית ובכנף הימנית קדמית של הרכב.
הערכת השמאי מטעם התובעת את הנזקים שנגרמו לרכבה עומדת על סך של 5,788 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 657 ₪. בנוסף דורשת התובעת 1,800 ₪ בגין בטלה, בזבוז זמן, החזר הוצאות נסיעה וטלפונים.

טענות הנתבע:

טענות הנתבע השתנו במהלך ההליכים, וכאשר הנתבע ביקש בעקבות הדיון הראשון, לבדוק את המונית וגילה שהיא הורדה מהכביש הוסיף עוד טענות.

בסיכומיו טען הנתבע כי התובעת מעולם לא תיקנה את הפגיעות שנגרמו עקב התאונה הראשונה ובעקבות התאונה הנוספת המונית הושבתה כליל. על כן הנזק שנגרם בעת התאונה הראשונה, לרבות ירידת הערך, "נבלע" בנזק הכולל שנגרם לרכב בתאונה הנוספת. במקרה בו לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו או במקרה בו אין עוד צורך להשיב את המצב לקדמותו לא ייפסק נזק ממון אלא לכול היותר פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממוני. מאחר שמדובר בנזק עתידי שטרם התגבש הוא נבלע בתאונה הנוספת (ע"א 248/86 עיזבון לילי חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח בע"מ , מה (2) 529 [פורסם בנבו]).

תשובת התובעת:

התובעת טענה בדיון ביום 13.6.12 (בעמ' 12 לדיון שורות 18-20) כי תיקנה את המונית לאחר התאונה עם הנתבע, ובטרם ארעה התאונה השניה. לטענתה אין בידה קבלות המעידות על כך וזאת בשל ביקורת מס הכנסה שבמסגרת נלקחו כל המסמכים ממשרד התובעת.
התובעת סירבה להודיע אם קיבלה פיצוי מצד כלשהו בגין התאונה השנייה, אך נראה מהודעה זו כי לא הייתה מבוטחת בביטוח מקיף ועל כן לא פוצתה על ידי חברת הביטוח.

דיון והכרעה:

מעיון בדו"ח השמאי עולה כי הוא לא פסק כלל ירידת ערך, וזאת בניגוד לטענותיו של הנתבע בסיכומים בעל פה ובכתב. עוד עולה מעיון בדו"ח זה כי המונית ניזוקה באופן שדרש החלפת מגן קדמי, פנס ימני וכנף ימנית. כלומר נזקים שאינם מאפשרים המשך נהיגה ברכב.

כפי שעלה מעדויות נהג המונית ומהתצהיר של הבעלים הרשום של המונית מדובר ברכב שמשמש לעבודה ופרנסה. מכאן שדי בראיות ששמעתי כדי להוכיח כי המונית תוקנה ושבה לנסוע על הכביש. קל וחומר נוכח התרשמותי מאמינות נהג המונית אשר העיד כי התובעת הייתה מעוניינת מלכתחילה העת בתיקון המונית, והיתה מוכנה אף לעשות כן ללא חוות דעת שמאית, אילו הנתבע היה לוקח על עצמו את התיקון.

אזכיר גם כי התאונה השניה ארעה בחלוף כחמישה חודשים ממועד התאונה הראשונה, ויש בכך כדי להעיד שהמונית אכן שבה ונסעה, דבר שלא ניתן היה לעשות אלמלא תוקנה.

אילו היה השמאי פוסק ירידת ערך, הרי שניתן היה לשקול את טענות הנתבע כי התובעת פוצתה בגין התאונה השניה ואין הוא נדרש לפצותה, אך השמאי כאמור לא פסק ירידת ערך. על כן לכאורה מהפיצוי שהתובעת קיבלה בגין התאונה השניה, לא היה צריך לנכות דבר בגין התאונה הראשונה, ודין טענות הנתבע להדחות.

אוסיף ואזכיר גם כי אילו צד שלישי אכן היה מפצה את התובעת בגין האובדן המלא, והיה מתברר לו שחלק מן הנזקים נגרמו למונית עוד בתאונה הראשונה, הרי שהיה יכול לכאורה לתבוע את הנתבע מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

כך או כך אני קובעת כי הנתבע אכן גרם לנזקים המתועדים בדו"ח השמאי ולא מצאתי כי יש לראות נזקים אלו כנזקים שנבלעו בנזקים המאוחרים יותר.

על כן אני מקבלת את התביעה במובן זה שאני מורה לנתבע לשלם לתובעת סך של 5,788 ₪ שהם הנזקים הישירים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התאונה. בנוסף הנתבע ישלם לתובעת את שכר טרחת השמאי בסך 657 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין.
בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובעת בגין הליכים אלו בגובה האגרה, ובשכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪. אף כי הנתבע היה מיוצג מטעם הסיוע המשפטי, הרי שלמרות מצבו הכלכלי, ראוי כי ישא בשכר טרחה משמעותי בתיק זה, וזאת נוכח ריבוי הבקשות וההכבדה על בירור התיק, שבסופו של יום היה "תיק פח" פשוט.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ב, 01 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

4 מתוך 4