הדפסה

תא"מ 41121-03-10 מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום ואח' נ' קרול ואח'

בית משפט השלום בבאר שבע

תא"מ 41121-03-10 מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום ואח' נ' קרול ואח'

בפני כב' השופטת מיכל וולפסון

בעניין:
מנהל מקרקעי ישראל - מחוז דרום, 570000716

ע"י ב"כ עו"ד עמרם מליץ ואח'
התובע

נגד

אורה קרול, ת.ז. XXXXXX833

ע"י ב"כ עו"ד תומר קרול
הנתבעת

נגד

חנה עמר ת"ז XXXXXX818
עו"ד אליאב סורני – נדחה

צד שלישי

פסק דין

1. בפני תביעה המוגדרת כתביעה על סכום קצוב, על סך של 2,777.25 ₪, על פי חוזה שכירות, לתשלום חוב נכון ליום 10.1.10.
על פי כתב התביעה נטען, כי לנתבעת חובות כלפי התובע, בין היתר, בגין דמי שכירות ו/או דמי חכירה ו/או דמי שימוש אף מעבר לסכום הנתבע. נטען, כי התביעה מתייחסת לתקופה שבין 2002 ל-2009.

2. בהתנגדות נטען ע"י הנתבעת, כי היא מכרה את זכויותיה לחנה עמר בשנת 1982 וחבותה כלפי התובע חדלה במועד מסירת הנכס, חנות, לצד שלישי 1, ביום 2.6.82. לכן החוב אינו שלה. נטען גם, כי המנהל ידע זאת ושלח דרישה בשנת 1994 לצד שלישי 1 לשלם את דמי השכירות.

כמו כן, נטען להתיישנות.

הנתבעת שלחה הודעת צד שלישי כנגד גב' חנה עמר וכנגד עו"ד אליאב סורני. ההודעה כנגד צד ג' 2 נדחתה לאור טענת ההתיישנות. אישור המסירה לצד שלישי 1 חסר בציון "לא נדרש". לטענת הנתבעת, היא מכרה את זכויותיה לצד שלישי 1 ב-1982, ומי שטיפל בעסקה היה צד שלישי 2, והעברת הזכויות מול התובע לא הוסדרה. נטען אפוא, שככל שיש חוב הוא של צד שלישי 1.

3. לתביעה הנוכחית קדמה תביעה קודמת אשר התובע הגיש כנגד הנתבעת לתשלום דמי שימוש ראויים משנת 1969 ועד 1996. התביעה הוגשה בשנת 1996 (ת.א. 5132/96) כנגד הנתבעת שיוצגה ע"י עו"ד סורני וכנגד עמר חנה (מוצג ת/2).
בכתב ההגנה שהוגש נטען, כי הנתבעת מכרה את זכויותיה בחנות, מושא התביעה, ביום 19.5.82, לגב' חנה עמר ובספרי חברת שיכון ופיתוח בע"מ, המנהלת את הנכסים מטעם התובע או בשמו, נרשמה העברת הזכויות. נטען, שבעסקה האמורה שולם ע"י הקונה מס רכישה וכל שנותר הוא תשלום דמי הסכמה שחלים על הקונה.

ביהמ"ש, כב' השופטת שרה דברת, קבע, כי החיוב של הנתבעת ממשיך כל עוד הרישום על שם הקונה לא מסתיים. ביהמ"ש גם מתייחס לטענה שהזכויות הועברו אצל שיכון ופיתוח וקובע, כי אין בכך כדי לחייב את התובע עד שהזכויות נרשמות אצל התובע על שם הקונה.

באשר לטענת ההתיישנות – היא התקבלה חלקית והתביעה צומצמה ל-7 שנים, דהיינו משנת 1989. לכן סכום התביעה הוקטן לסך של 2,016 ₪ [פסק דין מיום 31.7.97, ת.א. 5132/96, ביהמ"ש השלום, באר-שבע (להלן: "פסק הדין")].
הנתבעת שילמה את החוב (מוצג ת/4).
בא כוח התובע טוען, כי פסק הדין מהווה מעשה בית דין בין התובע לנתבעת כל עוד העברת הזכויות טרם הסתיימה. עמדת בא כוח הנתבעת היא שפסק הדין שגוי וביהמ"ש מוסמך לבחון מחדש את המסקנות המשפטיות של המותב הקודם.

4. פסק הדין מהווה השתק פלוגתא בין התובע לנתבעת בהקשר לזכות התובע לגבות מהנתבעת דמי שימוש ראויים חוזיים, הגם שלא נחתם חוזה חדש בין הצדדים, לאחר שחוזה בכתב הסתיים, וכל עוד לא הועברו זכויות הנתבעת בחנות על שם צד שלישי 1, הקונה. כמו כן, ישנו השתק פלוגתא שהרישום בשיכון ופיתוח לא מחייב את התובע.
המסכת העובדתית מושא כתב התביעה הנוכחי, בהקשר למצב רישום הזכויות אצל התובע, נותר בעינו ולכן הנתבעת מחויבת בתוצאה המשפטית שנקבעה בפסק הדין.
ביהמ"ש של אותה ערכאה אינו מוסמך לבטל או להפוך את הממצאים שנקבעו באותה ערכאה והדרך לתקוף את פסק הדין הוא בערעור לבית המשפט המחוזי – ערעור שלא הוגש – ומכאן גם קם השתק שיפוטי [רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון והשקעות בע"מ (לא פורסם, 8.3.05)].

בפי הנתבעת גם טענת התיישנות, כי התובענה משנת 2010 מתייחסת לתקופה שנופלת בפרק הזמן לאחר חלוף 7 שנים. בכתב התביעה אין פירוט החוב לפי שנה או חודש, אך מוצג ת/5 מהווה כרטסת של תנועות הכספים בהתייחס למושכר. מתוך ת/5 ניתן לקבוע את החוב מראשית שנת 2003, כאשר החוב הקודם התיישן.
החוב נכון ליום 1.4.02 עמד על 1,558.9 ₪, ונכון ל-1.4.03 עמד על 1,704.76 ₪.
לאחר הפחתת החוב שהתיישן, עומד החוב לחישוב מיום 1.4.03, על סך של 145.86 ₪.
בהעדר פירוט לחוב מידי שנה ועד 2009,למעט מוצג ת/5, שמסתיים בשנת 2007 בסכום של 2,545.59 ₪ ובהעדר תשלומים, אני מפחיתה מסכום זה את הסך של 1,558.90 ₪, נכון ליום 28.2.08 (לפי הכרטסת).
לפיכך, החוב לתשלום עומד על 986.69 ₪.

5. מתוך כתב ההגנה שהוגש בתביעה המקורית (מוצג ת/3) עולה, כי לכאורה, העיכוב המקורי בהעברת הזכויות היה אי תשלום דמי הסכמה, שהוטלו בחוזה בין הנתבעת לצד שלישי 1, על הקונה.

בסיכומיו בפני תקף בא כוח הנתבעת את המנהל על רדיפתו את הנתבעת, הגם שהשימוש במושכר אינו שלה, מעל 30 שנה. כמו כן, טען בא כוח הנתבעת כנגד השימוש בתובענה לסכום קצוב בא בשעה שאין בידי המנהל חוזה, ועותק כאמור לא הוצג, בין בתיק זה ובין בתביעה הקודמת, כעולה מפסק הדין.

בהתייחס לסוגיית דמי ההסכמה, שלכאורה עיכבה את סיום העברת הזכויות, הרי שהנתבעת לא הביאה כל ראיה שביחסיה אל מול התובע דמי ההסכמה חלים על הקונה. ביהמ"ש התייחס לטיבם של "דמי ההסכמה" במספר פסקי דין [ע"א 62/77 סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ נ' קראוס, פ"ד לא (3) 695 (1977); ע"א 6651/99 הדר נ' קק"ל – באמצעות מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נו (1) 241 (2001)].
בהעדר ראיה נוגדת שבחוזה של הנתבעת עם התובע יש הסדר שונה, נראה שבידי הנתבעת להסדיר את סיום תהליך העברת הזכויות ביחסיה עם המנהל, בהסדרת התשלום/תשלומים חסרים.

יחד עם זאת, אני שותפה לביקורת שהעלה בא כוח הנתבעת, עו"ד קרול, על כך שהתובע בחר להגיש תביעה באמצעות ההסדר המשפטי לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, אשר אינו תואם לתביעה זו, בהעדר ראיה בכתב, חוזה או התחייבות, ולו החוזה הראשון. המסלול שנבחר הטיל נטל מיותר על הנתבעת שנדרשה להליך מקדים של הגשת התנגדות (סעיף 81א1(ד) לחוק ההוצאה לפועל).

מאחר ומסלול הגשת התובענה לא גרם לעיוות דין, לא מצאתי בכך כדי לדחות את התובענה אך מצאתי לתת לכך ביטוי בהוצאות.

6. הנתבעת שלחה הודעת צד שלישי. לא הוגש כתב הגנה ע"י צד שלישי 1 ואישור המסירה של ההזמנה לדין חזר בציון "לא נדרש". לפיכך, הודעת צד שלישי כנגד צד שלישי 1 – מתקבלת.

סוף דבר

7. התביעה מתקבלת על סך של 986.69 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה – 17.3.10. כמו כן הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 912 ₪ כולל, מחושבים מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל. סכום זה יבוא במקום שכ"ט בתיק ההוצאה לפועל.
הודעת צד שלישי מתקבלת. צד שלישי 1 תשלם לנתבעת סך של 986.69 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 17.3.10, ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 912 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
כמו כן, צד שלישי 1 תשלם לנתבעת את האגרה שנשאה בה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ב, 02 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.

4 מתוך 4