הדפסה

תא"מ 22173-09-09 בנק ירושלים בע"מ נ' חייר ואח'

בית משפט השלום בחיפה

תא"מ 22173-09-09 בנק ירושלים בע"מ נ' חייר ואח'

בפני כב' השופט אייל דורון

התובע
בנק ירושלים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ש' שינדלהיים

נגד

הנתבעים
1.מזייד חייר, ת.ז. XXXXXX728
2.רנדה חייר, ת.ז. XXXXXX015
ע"י ב"כ עו"ד ג' מלחם

פסק דין

בפניי תביעה לחיוב הנתבעים, מכוח שטר חוב, בתשלום חוב פיגורים בגין הלוואה לרכישת בית מגורים, אשר לטענת התובע ניתנה להם על ידי התובע בשנת 1987.

רקע עובדתי:

1. ביום 1.6.2009 הגיש התובע בקשה לביצוע שטר כנגד הנתבעים, בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, בגין חוב פיגורים בסך של 14,000 ₪ בגין הלוואה בנקאית (להלן: "שטר החוב").

2. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר וטענו כי לא קיבלו הלוואה מהתובע, כי השטר נעדר תמורה וכי החתימות שעל השטר הינן מזוייפות.

3. לאחר דיון בהתנגדות לביצוע שטר, שנערך בפני כב' הרשמת ש' פומרנץ, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן והתיק התנהל בפניי, תוך שהוא אמור להתנהל בהתאם להוראות פרק ט"ז 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דהיינו בסדר דין מהיר.

טענות הצדדים:

4. לטענת התובע, ביום 17.6.87 פנו הנתבעים לתובע בבקשה לקבלת הלוואה בסך של 41,000 ₪, לצורך רכישת בית ביישוב עוספיה, במקרקעין הידועים כגוש: 17142, חלקה: 12 (להלן: "ההלוואה" ו- "הנכס" בהתאמה). ביום 4.11.1987 נחתם בין הצדדים הסכם הלוואה (להלן: "הסכם ההלוואה").
סכום ההלוואה הועבר ישירות לגב' חילוה קונטאר, מוכרת הנכס, בהתאם לבקשת הנתבעים ועל הנכס נרשם משכון לטובת התובע.

5. לטענת התובע, משלא פרעו הנתבעים את חיוביהם במועד, נוצר חוב פיגורים בסך של 14,000 ₪ בגין ההלוואה, אשר בגינו הוגשה בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל. התובע מוסיף, כי נכון ליום 13.6.2010 סכום יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת עומד על 28,000 ₪ וחוב הפיגורים עומד על סך של 15,627 ₪.

6. הנתבעים טוענים כי לא חתמו על שטר החוב ומסמכי ההלוואה וכי החתימות המופיעות על המסמכים והנחזות להיות חתימותיהם כלל אינן חתימותיהם; לטענת הנתבעים, החתימות על גבי שטר החוב ומסמכי ההלוואה הינן חתימות מזוייפות ומשכך טוענים הם כי אינם חבים כלפי התובע.

לראיה, טוענים הנתבעים, כי במועדים בהם נחתמו חלק ממסמכי ההלוואה, כלל לא נכחו בארץ, כי אם בחו"ל.

7. עוד מוסיפים הנתבעים, כי בסוף שנות ה-80 פנה אליהם בן דודו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") ואחיה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"), מר נזיה ח'יר המנוח (להלן: "נזיה"), וביקש את עזרתם בקבלת הלוואה מבנק ירושלים. לאחר שהבינו הנתבעים כי נזיה מבקש מהם לחתום על מסמכים לפיהם הם הלווים, לא נתנו לכך הסכמתם. לגרסתם, ככל הנראה, נזיה הוא אשר זייף את חתימותיהם ואשר רשם את שמותיהם כנוטלי ההלוואה.

8. לטענת הנתבעים, מספר שנים לאחר מכן התקבל ברשותם מסמך מאת התובע, לפיו הם נוטלי ההלוואה, והנתבע התקשר לתובע והעמיד אותו על טעותו.

9. עוד מוסיפים הנתבעים, כי נזיה הוא אשר קיבל את ההלוואה מהתובע והוא אשר שילם את החזרי ההלוואה במשך השנים והנתבעים מעולם לא שילמו לתובע סכום כלשהו. בהקשר זה, מציינים הנתבעים, כי ביום 30.5.04 ניגש הנתבע עם נזיה לסניף הבנק של התובע בחיפה, ובמעמד זה חתם נזיה בפני פקיד הבנק על הצהרה, לפיה הוא זה שקיבל את ההלוואה ולנתבעים אין כל קשר לכך (להלן: "הצהרת נזיה").

10. באשר לטענת זיוף החתימות, טוען התובע, כי הוא נוהג לדרוש תעודות זהות בטרם חתימה על מסמכי הלוואה וכי ברשותו העתק תעודות הזהות של הנתבעים (נספח ה' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע); בנוסף, לשם מתן ההלוואה צורפו מסמכים נוספים, כגון: פוליסת ביטוח חיים לטובת הנתבעים וייפוי כוח בלתי חוזר לטובת התובעת (להלן: "ייפוי הכוח"), אשר החתימות בו אומתו על ידי עו"ד אברהם תלמי, ואושרו באישור נוטריוני ("ת/1") כאשר הנתבעים זוהו לפי תעודות זהות.

כמו כן, צירף התובע תצהיר לגביו נטען כי הוא תצהיר הנתבע מיום 8.11.1987 (להלן: "תצהיר עיכוב החזקה"), בו מוצהר כי החזקה בנכס טרם נמסרה מחמת עיכוב שחרור ההלוואה על ידי משרד השיכון, כאשר חתימת הנתבע על גבי התצהיר מאומתת על ידי עו"ד מרדכי רונן.

11. עוד טוען התובע בהקשר זה, כי טענות הנתבעים כיום בדבר זיוף חתימותיהם על ידי נזיה ומחדלם באי הגשת תלונה למשטרה בגין הזיוף, על אף ידיעתם על כך במשך שנים רבות, מהווים חוסר תום לב ויש בכך כדי להפכם לשותפים להונאה. עוד נטען, כי הנתבעים לא תבעו את עזבון המנוח נזיה, ואף לא ביקשו להגיש הודעת צד ג' בגדרי הליך זה, ויש לזקוף זאת לחובתם.

דיון והכרעה:

12. כידוע, לא קמה חבות על פי שטר ללא חתימה, כאמור בסעיף 22(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), וכאשר מתברר כי חתימה הינה מזוייפת, הרי שלא ניתן לרכוש מכוחה של חתימה זו זכות להחזיק בשטר או לאכוף פירעונו, כאמור בסעיף 23(א) לפקודה.

ההלכה קובעת, כי כאשר מכחיש הנתבע את חתימתו על השטר, על התובע מוטל נטל השכנוע להוכיח את אמיתות החתימה, מכוח הכלל הידוע כי "המוציא מחברו עליו הראיה" [ראו: ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"מ נ' רחמים, פ"ד מז(3) 240, 261 (1993) (להלן: "פרשת רחמים") וכן שלום לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007) עמ' 250].

13. הפסיקה מנתה מספר דרכים באמצעותן ניתן להוכיח כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני (ראו: פרשת רחמים, עמ' 261), אשר המשותף להן הוא הבאת אלמנט ראייתי שהינו חיצוני למסמך השנוי במחלוקת. דרך אחת הינה באמצעות עדות ישירה של החותם על המסמך או של מי שהיה עד לחתימה; דרך אחרת – על ידי השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית; אפשרות נוספת היא על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתם למסמך שבדיון.

14. התובע בחר בדרך הראשונה. התובע לא הביא לעדות מי מפקידיו אשר היו מעורבים במתן ההלוואה, ככל הנראה מחמת חלוף הזמן הרב וחוסר יכולת לעמוד על זהותם ו/או לאתרם. התובע זימן לעדות את עו"ד אברהם תלמי (להלן: "עו"ד תלמי"), אשר רשום כמי שאימת את חתימות הנתבעים על ייפוי הכוח ואת עו"ד מרדכי רונן (להלן: "עו"ד רונן"), אשר רשום כמי שאימת את חתימתו של הנתבע על תצהיר עיכוב החזקה.

15. עו"ד תלמי הצהיר בחקירתו הראשית כי הוא מאשר את אימות החתימה על ידו על האישור הנוטריוני של ייפוי הכוח מיום 25.9.87. כאשר נשאל בחקירתו הנגדית על דרך זיהוי הנתבעים, השיב כי ככלל הזיהוי נעשה באמצעות תעודת זיהוי ומראה עיניים, אך במקרה דנן, ציין עו"ד תלמי ברוב הגינותו, כי אינו יכול לומר האם זיהה את הנתבעים בעצמו. זאת, מאחר ובאותה עת נהג להגיע אחת לשבוע אל משרדו של אדם בשם סלאמה זידאן – בעל משרד בדלית אל כרמל אשר עסק בסידור משכנתאות ובייעוץ מס –לצורך אימות מסמכים שונים, כאשר המסמכים היו לעתים כבר חתומים, ועו"ד תלמי נהג לאמת מסמכים אלה, גם מבלי שנחתמו בפניו, כשהוא סומך לחלוטין על מר זידאן.

להלן חלק מעדותו של עו"ד תלמי (עמ' 13, ש' 17-26):
"ש. כשאתה באותו יום מאמת חתימה של מישהו על מסמך, אתה מזהה אותו לפי מה?
ת. לפי תעודת זהות ומראה עיניי. במקרה הזה סלאמה זידאן זיהה אותו ואמר לי שהוא זיהה אותו ואני יכול לחתום על זה.
ש. סלאמה זידאן אמר שזיהה, אך אתה לא זיהית אותה בעצמך?
ת. אני לא יכול להגיד, יכול להיות שהיה נוכח ויכול להיות שלא.
ש. אמרת שהוא היה יכול להיות נוכח ויכול להיות שלא. למי אתה מתכוון?
ת. אני מתכוון למי שחתום.
ש. היו מקרים שהסתפקת במה שהודיע לך סלאמה שאלו החתימות של החותמים ואתה יכול לאשר מבלי שיהיו נוכחים החותמים ויחתמו בפניך?
ת. נכון. מלבד התצהירים".

ובהמשך (עמ' 14, ש' 10-16):
"ש. במקרה הזה בטופס אימות חתימה מספרי ת.ז. של החותמים, חסרים את ספרת הביקורת וגם [ב]תעודת הזהות של חותמת מס' 2 כביכול, חסר הפרט של איפה הוצאה התעודה מה זה אומר?
ת. זה אומר שתעודת הזהות לא היתה לנגד עיניי.
ש. מאחר ותעודת הזהות לא היתה בפניך, סימן שהחותם או החותמים, לא היו נוכחים בפניך?
ת. נכון".

אם כן, מעדותו של עו"ד תלמי לא ניתן לקבל מענה באשר לאמיתות חתימות הנתבעים. עו"ד תלמי העיד כי ייתכן והנתבעים לא חתמו בפניו על ייפוי הכוח ולא זוהו על ידו; לכן, עדות זו, אין בה כדי לשלול את טענת הנתבעים בדבר זיוף חתימותיהם ולהרים את הנטל המוטל על התובע.

16. יצוין, כי בפני בית המשפט הוצג ייפוי הכוח המקורי ומעיון בו ניתן לראות כי חתימות הנתבעים לכאורה נעשו בשני עטים שונים, שצבעם שונה. עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לסייע. מחד, הדבר עשוי להוות אינדיקציה לזיוף חתימות הנתבעים, מאחר וניתן לטעון כי בני זוג המגיעים יחדיו לחתום על מסמך יעשו זאת באמצעות אותו כלי כתיבה. מאידך, באותה מידה, אין זו הנחה בלתי סבירה כי כל אחד מבני הזוג נושא עמו (או מקבל מן היושב מולו) עט משלו. משכך, עובדה זו אין בה כדי לאשש או להפריך את טענת הזיוף.

17. בנוסף, מטעם התובע העיד עו"ד רונן בדבר אימות חתימת הנתבע על גבי תצהיר עיכוב החזקה. פתיח האזהרה בתצהיר ומרבית חלק האימות שבסופו הינם מודפסים, כאשר תוכן התצהיר נכתב בכתב יד שאינו כתב ידו של עו"ד רונן, אולם עו"ד רונן זיהה את כתב ידו באימות החתימה ואישר כי זו בוצעה על ידו.

אימות החתימה נעשה ביום 8.11.1987, ועו"ד רונן העיד כי בהתאם לכתוב בתצהיר הנתבע, הנתבע הצהיר בפניו והזדהה עם תעודת זהות בטרם החתים אותו על התצהיר.

כאשר עומת עו"ד רונן בחקירה נגדית עם הטענה שבמועד אימות החתימה שהה הנתבע בגרמניה, השיב באופן נחרץ כי אין סיכוי לכך. עו"ד רונן התבסס בנחרצותו זו על נוהלי עבודתו - שכן ברור כי אינו יכול לזכור אדם זה או אחר בחלוף זמן כה רב - ועל כך שלדבריו מאחר והתצהיר מאומת בחתימתו, והוא זיהה את כתב ידו, אזי בהכרח "אותו אדם הופיע עם ת.ז." (עמ' 18, ש' 2-21).

עדותו של עו"ד רונן הותירה רושם מהימן ביותר. בחקירתו, ניתן היה להבחין בכעס מהול בעלבון כנה ואמיתי בנוגע לעצם העלאת האפשרות לפיה סטה ולו במקצת מנוהלי העבודה שלו. עדותו הקרינה יושרה ואמינות.

עם זאת, בנסיבות העניין אין בכך כדי לסייע לתובע.

18. מטעם הנתבע הוגש צילום דפי דרכון מן התקופה הרלבנטית לתביעה (סומן "נ/2"), לפיו שהה הנתבע בחו"ל מיום 15.10.1987 ועד ליום 21.1.1988, ומשכך טען הנתבע כי לא ייתכן שהוא זה שחתם על תצהיר עיכוב החזקה מיום 8.11.1987.

התובע טען כי מאחר וצילום הדרכון שהוגש לא היה מלא, אזי ייתכן כי הנתבע שב ארצה ויצא שוב את הארץ בין המועדים הנ"ל ובזמן ששהה בארץ חתם על תצהיר הנתבע.

הנתבעים ביקשו - לאחר שתם ונשלם שלב שמיעת הראיות בתיק - להמציא אישורי כניסה ויציאה שלהם מן הארץ ממשרד הפנים. בתחילה לא התרתי זאת לאור השלב בו הועלתה הבקשה ולאור היקפו של התיק ואופיו של התיק ככזה האמור להתנהל בסדר דין מהיר. אולם לאחר שיקול דעת נוסף החלטתי להיעתר לבקשת הנתבעים לצירוף אישורים כאמור.

ביום 1.6.2011 הוגשו תעודות בירור פרטים על נוסע ממשרד הפנים, ובהן פירוט הכניסות והיציאות של הנתבעים את הארץ. מאישורים אלה עולה כי ביום 15.10.1987 יצאו הנתבעים מהארץ ושבו אל גבולותיה רק ביום 21.1.1988.

19. אמנם, כאמור, אני מקבל את דברי עו"ד רונן כי בפניו אכן התייצב פלוני ובידיו תעודת הזהות של הנתבע, בעת החתימה על תצהיר עיכוב החזקה. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שהנתבע עצמו לא היה מצוי בתחומי המדינה בעת החתימה. בנסיבות אלה, לא יהא זה מופרך להניח כי אותו פלוני התחזה לנתבע, תוך שהוא מסתייע בתעודת הזהות של הנתבע, אך מכל מקום ברי כי לא היה זה הנתבע עצמו.

יצויין – ובהדגשה - כי גם הסכם ההלוואה על נספחיו, מיום 4.11.1987, נחתם במועד בו הנתבעים לא היו בארץ, והבקשה לקבלת הלוואה נחתמה אף היא בשעה שהנתבע לא היה בארץ.

20. להשלמת התמונה יצויין כי בנוסף לעדויות הנ"ל, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר חוסאם אגבריה – המשמש כמנהל מחלקת הגביה באזור צפון של התובעת (להלן: "מר אגבריה"), אשר העיד על נהלי הבנק במתן הלוואות, לפיהם נוהג הבנק לדרוש הצגת תעודות זהות של הלווים בטרם חתימה על מסמכי הלוואה והענקתה וכן תלושי שכר של הערבים להלוואה.

אך תצהירו נועד בעיקר לצורך צירוף מסמכים אלה, מתיק ההלוואה בבנק. מר אגבריה העיד בחקירתו הנגדית כי אינו מכיר את הנתבעים וכי החתימות על המסמכים לא נעשו בפניו, וציין כי הוא מעיד ביחס לנהלי העבודה הכלליים של הבנק בנוגע למתן הלוואות וכי במקרה דנן היו ברשות התובע עותקים מתעודות הזהות של הנתבעים.

התובע אף הגיש תצהיר לקוני של שליח משרד חקירות (להלן: "השליח"), בו נטען כי הנתבעים הודו בפני השליח כי נטלו את ההלוואה מן התובע עבור נזיה, אולם חקירתו הנגדית של השליח הטילה דופי בגרסתו, ואין בידי לקבל אותה.

21. במצב דברים זה, ובשים לב לכך שהתובע נדרש לעמוד בנטל השכנוע של הוכחת אמיתות החתימה, נראה כי דין התביעה להידחות.

עוה"ד אשר אימתו את החתימות מטבע הדברים לא זכרו את מעמד החתימה ואת הנתבעים עצמם, בשל השנים הרבות שחלפו. הבנק הסתמך על אישור נוטריוני, אך בדיעבד התברר כי לא ניתן להתבסס על כך. הבנק התבסס על חתימה על תצהיר עיכוב חזקה שהיה בידיו ועו"ד רונן העיד באופן נחרץ כי בהתאם לנוהלי עבודתו אימת את החתימה על תצהיר עיכוב החזקה באמצעות ת.ז., אך בדיעבד התברר כי נעשה כאן מעשה רמיה כלשהו וכי הנתבע עצמו לא יכול היה לחתום בפניו. מר אגבריה העיד על נהלי הבנק במתן הלוואות וצירף לתצהירו את העתקי תעודות הזהות של הנתבעים מן התקופה הרלבנטית למתן ההלוואה, בעוד הנתבעים לא הניחו הסבר הגיוני לאופן בו הגיעו צילומי תעודות הזהות שלהם לידי התובע [השוו: ע"א 8752/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עיזבון המנוח יורם הורוביץ ז"ל (טרם פורסם, 15.3.2011)]. אך אגבריה עצמו אינו יכול לומר דבר מידיעתו וממילא אינו יכול לסייע לבנק לעמוד בנטל ההוכחה. פקידי הבנק בפניהם נחתמו המסמכים השונים לא הובאו לעדות. גם הסתירות המהותיות בעדויות הנתבעים – אליהן אתייחס בהמשך, בהן כשלעצמן אין די, לפחות בנסיבות העניין, כדי לעמוד באחת משלוש הדרכים שהותוו בפרשת רחמים הנ"ל.

משנראה לכאורה כי הנתבעים לא היו בארץ עת נחתם הסכם ההלוואה (ועת נחתמו מסמכים נוספים), אין מנוס מן המסקנה כי התובע לא עמד בנטל השכנוע המוטל עליו ולא הוכיח כי הנתבעים הם החתומים על שטר החוב (אשר לא נשא תאריך) ומסמכי ההלוואה, ומשכך לא ניתן לחייבם בפירעון ההלוואה.

22. מבלי לגרוע מן התוצאה דלעיל, ייאמר כי עדויות הנתבעים לא הותירו רושם מהימן, לא רק בשפת הגוף של הנתבעים ואופן מסירת עדויותיהם, אלא אף בתוכנן.

בין השאר, בעדויות הנתבע נמצאה סתירה קריטית בין הגרסה אשר מסר בפני כב' הרשמת בדיון במסגרת ההתנגדות לביצוע שטר לבין הגרסה שמסר בתצהיר עדותו ובחקירתו בפניי, באשר לחתימתה של אשתו על מסמכי ההלוואה.

בחקירתו בהליך ההתנגדות לביצוע שטר העיד הנתבע כדלקמן:

"נדמה לי שזאת חתימת אשתי על שטר החוב. אחיה של אשתי פנה אליה על מנת לקבל הלוואה. אשתי בינתיים בעיניים עצומות חתמה על הדבר הזה מבלי לדעת על מה היא חותמת ואז הוא פנה אלי. . . אני לא רציתי את ההלוואה הזאת ואז התברר לי שאשתי כבר חתמה" (פרוטוקול מיום 11.3.2010, עמ' 2, שורות 8-12).

לעומת זאת, בתצהיר עדותו הראשית טען הנתבע כי הוא ואשתו מעולם לא חתמו על שטר החוב או על מסמכים אחרים הקשורים להלוואה (סעיף 2 לתצהיר עדות ראשית) ולטענה זו הצטרפה הנתבעת (סעיף 4 לתצהיר עדותה).

כאשר עומת הנתבע עם גרסתו הראשונית, השיב תשובות סותרות ומתחמקות, ובין השאר:

"ת. עם כל העניין הזה הייתי קצת בספק, אולי אשתי בזמן כלשהי[ו] אולי חתמה על משהו, מה שאני טוען עכשיו שיכול להיות שאמרתי שאשתי חתמה על משהו שאני לא ידעתי ממנו . . . אני לא יכול לדעת אבל היא אישרה לי שהיא מעולם לא חתמה על שום דבר שקשור להלוואה". (עמ' 23, שורות 19-23).

ובהמשך:
"ש. אז למה אמרת את מה שאמרת שהיא חתמה בעיניים עצומות?
ת. אני לא אמרתי את זה. לא יכול להיות שאמרתי את זה, יכול להיות שאמרתי אולי, כי עד אז לא שאלתי אותה. אני מנסה כל הזמן להזכיר לה, והיא אומרת לא החלטי". (עמ' 24, שורות 1-4).

בחקירתה הנגדית של הנתבעת, שללה זו נחרצות את הטענה בדבר חתימתה על מסמכי ההלוואה (עמ' 31, ש' 29 ואילך).

הנתבע לא הניח הסבר הגיוני לסתירה המהותית בעדותו, הנוגעת לשורש המחלוקת בתביעה זו – שאלת אמיתות החתימות.

23. הנתבעים הודו בחקירותיהם, כי לטענתם שלהם המנוח נזיה הוא אשר זייף את חתימותיהם וכאשר נשאלו מדוע לא הגישו תלונה במשטרה בגין זיוף חתימותיהם, השיבו תשובות שאינן מתיישבות עם השכל הישר. כך, הנתבע טען כי אין טעם לפנות למשטרה בתלונה על זיוף אם לא תבעו אותו (עמ' 27, שורות 2-14), ובהמשך טען שאינו יכול לדעת כי נזיה הוא שזייף חתימתו (עמ' 27, שורות 29-32), בעוד הנתבעת הגדילה לומר כי: "אני לא נכנסת לחיים הפרטים של אנשים. הבנתי שהוא זקוק בתקופה ההיא, לכן הוא זייף את החתימה שלי. הוא כל הזמן סידר את התשלומים" (עמ' 32, שורות 23-25).

תשובותיהם של הנתבעים אינן מספקות הסבר הגיוני לשאלה מדוע משעה שנודע להם דבר הזיוף לא הגישו תלונה בדבר זיוף חתימותיהם, וחשוב לא פחות - בדבר גניבת תעודות הזהות שלהם, או למצער עשיית שימוש בהן שלא כדין. מעדויותיהם אף עולה כי אינם מבינים כלל מדוע עליהם להתלונן וכי כל עוד נזיה הוא שנשא בתשלום החזרי ההלוואה, הרי שאין הם רואים קושי בזיוף חתימותיהם.

זאת ועוד; מבלי להידרש לקבילות ולתוכן של הצהרת נזיה, מעצם טענת הנתבעים בדבר מסירת הצהרת נזיה לבנק בשנת 2004, לפיה מודה נזיה כי הוא שנטל את ההלוואה ולנתבעים אין קשר לכך, עולה כי לכל המאוחר, ידעו הנתבעים באותו מועד כי נזיה זייף חתימותיהם. למרות זאת בחרו הנתבעים לטמון ידם בצלחת ולא לעשות דבר.

24. לא אכחד ואומר כי ריח רע עולה מן הפרשה הנ"ל. ההלוואה שהעניק התובע עמדה על סך של 41,000 ₪, כאשר סכום של 26,000 ₪ מתוך סך כל ההלוואה ניתן בריבית בשיעור של 0%, כחלק מתוכנית סיוע ממשלתית, על פי תעודת זכאות, כאמור במסמכי ההלוואה.

נזיה לא היה זכאי לקבל את ההלוואה בתנאים המועדפים הנ"ל, אשר ניתנו לזוגות צעירים לסיוע ברכישת דירת מגורים, ועל כן דומה כי היה לו עניין בנטילת ההלוואה על שם הנתבעים.

ההתרשמות הכללית היא כי על מנת לקבל את ההטבה הנלווית להלוואה, זוייפה חתימת הנתבעים על מסמכי ההלוואה, כאשר נזיה עצמו מופיע במסמכי ההלוואה כאחד הערבים לפירעון ההלוואה, ובעוד, ככל הנראה, הוא אשר נשא בהחזרי ההלוואה, זאת עד לפטירתו.

אפשרות אחת היא כי זיוף חתימות הנתבעים נעשה ללא ידיעתם מלכתחילה - ומשמעות הדבר היא כי תעודות הזהות שלהם ננגנבו, או נלקחו מהם שלא כדין, הן לצורך צילום העתקים מהן לתיוקם בתיק ההלוואה, הן לצורך הצגת תעודת הזהות של הנתבע בפני עו"ד רונן בעוד הנתבע שוהה בחו"ל) - וכי הדבר נודע להם רק בדיעבד, כטענתם, כאשר הם בוחרים לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות דבר. ברם, אומר בזהירות רבה כי קיימת גם אפשרות לפיה הנתבעים – שהיה ברור להם כי הם עומדים להתגורר מספר שנים לא מבוטל בגרמניה וממילא לא יוכלו לנצל בפרק זמן זה את הזכאות האמורה - היו שותפים הלכה למעשה, במידה כזו או אחרת, למעשים שנעשו, על מנת שבן משפחתם יזכה בקבלת ההלוואה בתנאים המועדפים. אך הדבר לא נטען ובוודאי לא הוכח. מה בדיוק אירע? על שאלה זו לא תינתן תשובה בגדרי הליך זה.

בתביעה עצמה מוטל עלינו להכריע בהתאם לדין ואין מנוס מלקבוע כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו.

25. אכן, לא קלה היא מלאכתו של מלווה הניצב בפני טענת זיוף ונדרש לעמוד בנטל השכנוע של הוכחת אמיתות החתימה על מסמכי הלוואה כמעט רבע מאה לאחר שניתנה.

עם זאת, על גוף כמו בנק לדעת לכלכל צעדיו לכתחילה כך שיהא מסוגל לעמוד בנטל המוטל עליו עת הוא פונה לתבוע את המגיע לו, בין על ידי תיעוד טוב יותר של מעמד החתימה, בין בהקפדה על רישום פרטי פקידי הבנק בפניהם מתבצעת החתימה, ובין בדרך אחרת כפי שימצא לנכון.

26. לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין איני רואה מקום לפסוק הוצאות לטובת הנתבעים. כל צד יישא בהוצאותיו.

ב"כ הבנק ידאגו לאיסוף המסמכים המקוריים שהגיש הבנק, אשר יושארו בשלב זה בלשכתי (העתקי המסמכים שסומנו ייסרקו לתיק).
המזכירות מתבקשת להמציא פסק הדין לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ח' אב תשע"א, 08 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

7 מתוך 10