הדפסה

ת"ק 56933-01-11 שושי נ' אסור ואח'

בית משפט לתביעות קטנות בחיפה

ת"ק 56933-01-11 שושי נ' אסור ואח'

בפני
כב' השופטת רננה גלפז מוקדי

תובעת
טליה בן אדיבה (שושי)

נגד

נתבעים
1.אליעזר אסור
2.אורי קינג
3.הכשרת הישוב ביטוחים בע"מ

פסק דין

התביעה
עניינו של תיק זה תאונת דרכים אשר אירעה ביום 5.9.10 בנהריה, בה היו מעורבים רכב התובעת, רכב הנתבעים ורכב נוסף, מסוג טויוטה אשר נסע לפני רכב התובעת (להלן: "הטויוטה") אשר בו נהג מר חדד דוד שלמה (להלן: "חדד").
בכתב התביעה, טענה התובעת כי האטה את רכבה בעקבות בלימה פתאומית של רכב הטויוטה, כאשר בשלב זה הגיע רכב הנתבעים ופגע ברכב התובעת מאחור, באופן שהדף אותו לעבר רכב הטויוטה.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי נורות הבלימה ברכב התובעת לא דלקו כלל וחרף ניסיונות הנתבע 1 לבלום ולמנוע תאונה, לא עלה הדבר בידו. עוד טענו הנתבעים בכתב הגנתם, כי התובעת בלמה בלימת חירום את רכבה ולא שמרה מרחק כנדרש בינה לבין הרכב שנסע לפניה. כך גם טענו להעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התאונה.
 
ההליך
ביום 4.7.11 התקיים דיון בתיק, במסגרתו העידו התובעת, בעלה והנתבע 1. נהג רכב הטויוטה, מר חדד, לא זומן לדיון, והדיון נדחה לצורך זימונו ליום 18.9.11.
במועד זה, הביאה התובעת עימה את שמאי הרכב אשר העריך את נזקי רכבה, זאת מאחר שלטענתה, הבינה כי לנתבעים טענות ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה לנזקים. נהג רכב הטויוטה לא זומן, למרות החלטת בית המשפט. לעומת זאת, בחרה התובעת לזמן נוסעת אשר נסעה ברכב הנתבע 1, אולם לטענתה, זו חלתה ולא יכולה היתה להגיע לדיון.
בתחילת עדותו של בעלה של התובעת, ביום 4.7.11, מסר הלה כי קיבל את הפרטים מנהג הטויוטה ומסרם לחברת הביטוח אשר ביטחה את רכבם (עמ' 2 ש' 25). בפתח הדיון מיום 18.9.11 מסר בעלה של התובעת כי פרטי נהג הטויוטה אינם בידיעתם.
בתום הדיון, נקבע מועד דיון נוסף, 16.11.11, שאליו אמורים היו להגיע אותה עדה, נהג רכב הטויוטה ובמידה שיחפצו הנתבעים, גם שמאי מטעמם. התובעת צריכה היתה להגיש הודעה ובה פרטי העדים.
בשל תקלה בסדר סריקת המסמכים בתיק, סברתי, בטעות, כי לא הוגשה הודעה כמתחייב וביום 4.10.11 נתתי פסק דין בתיק במסגרתו אף הוריתי על ביטול הדיון שנקבע ליום 16.11.11.
מתברר כי פסק הדין לא הומצא לתובעת, לטענתה, חרף העובדה כי נשלח אל התובעת לכתובת אותה מסרה עם פתיחת ההליך (כתובת באמצעותה קיבלה דואר קודם לכן מבית המשפט) אולם לטענת התובעת, לאור שינוי שם משפחתה, לא נמסר לידה פסק הדין.
התובעת ועדיה התייצבו ביום 16.11.11 שאז גילו כי ניתן פסק דין.
התובעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין ובנסיבות האמורות, הוריתי על ביטולו.
היום, התקיים דיון נוסף בתיק, שלישי במספר, אליו התייצבו עדי התובעת, מר חדד והעדה הנוספת, גב' אודליה ביטון, אשר היתה ברכבו של הנתבע 1.

העדויות
בכתב התביעה, עליו חתומה התובעת, נכתב כי רכב הטויוטה בלם בפתאומיות ובעקבות כך, נאלצה לבלום.
בדיון, התברר כי נהג רכב התובעת היה בעלה ולא התובעת בעצמה.
התובעת, אשר ישבה במושב הסמוך לנהג, בעלה, העידה כי שמעה פעמיים קול של פגיעה – "בום ובום, מאחורה ואח"כ נהדפנו על הרכב מקדימה". התובעת אישרה כי הנסיעה היתה רגילה קודם לפגיעה, אך בהמשך תיקנה עצמה ומסרה כי אינה זוכרת בלימת חירום של בעלה קודם לתאונה ובכלל אינה זוכרת האם היו בנסיעה "רגילה".
בעלה של התובעת העיד כי לאחר שרכב הטויוטה בלם לפניו, בלם גם הוא את הרכב ובחלוף שניות, חש חבטה עזה מאחור, חבטה אשר הדפה את רכבם לעבר רכב הטויוטה. בעדותו, טען כי נסע במהירות נמוכה ועוד מסר כי אינו יודע לומר אם היתה זו בלימה פתאומית כפי שנכתב בכתב התביעה. לדבריו, רכבם היה תקין לחלוטין.

מר חדד, אשר הוזמן להעיד לבקשת התובעת, מסר כי עצר את רכבו, בסמוך לפני כניסתו לכיכר, שניות לפני שאירעה התאונה, וזאת על מנת לתת זכות קדימה לכלי הרכב אשר היו כבר בכיכר. מר חדד הודה כי לא ראה את מהלך פגיעת כלי הרכב מאחוריו, אולם עמד על כך ששמע קול פגיעה אחד ויחיד.
הגב' אודליה ביטון, אשר נסעה במונית הנתבע 1, העידה כי ישבה במושב הסמוך למושב הנהג. לדבריה, הנתבע 1 נהג באיטיות יחסית, שכן אסף נוסעת והיה עסוק בשיחה עם אותה נוסעת, אשר ישבה במושב האחורי, תוך שהוא מסתובב אליה לאחור. היא חשה פגיעה אחת חזקה ורק בהמשך הבינה כי המדובר בתאונה. לדבריה, לא ראתה האם התרחשה תאונה מלפנים, קודם שפגעו ברכב התובעת. עוד מסרה הגב' ביטון כי הנתבע 1 התקשר אליה ערב הדיון וניסה להניא אותה מלהגיע להעיד. גב' ביטון מסרה כי קיימת קרבה משפחתית רחוקה, דרך נישואין, בין משפחתה למשפחת הנתבע 1, אולם לדבריה, היא אינה מכירה אותו או את משפחתו באופן אישי ואינה ערה לסכסוך כלשהו בין משפחתה למשפחתו.
הנתבע חזר על גרסתו לפיה ברכב התובעת לא דלקו נורות הבלימה וכי ניסה לחמוק מפגיעה, ללא הצלחה. הנתבע טען כי היתה בלימה פתאומית וכי לא ראה אורות בלימה. עוד הודה כי לא שמע קול פגיעה בטרם פגע ברכב התובעת, אך טען כי גם לא שמע את קול הפגיעה שלו ברכב התובעת, אלא ראה את הדבר בעיניו. הנתבע הודה כי לא יכול היה לראות האם רכב התובעת פגע ברכב הטויוטה קודם לפגיעת רכב הנתבע בהם. לבד מעדותו, לא הובאה כל ראיה שהיא לתמיכה בטענתו כי לא היו אורות בלימה ברכב התובעת. הנתבע 1 הכחיש מכל וכל את דברי העדה אודות שיחה טלפונית אליה וטען כי בשל סכסוך משפחתי, הגיעה היא להעיד לחובתו. הנתבע 1 הודה כי שוחח עם אותה נוסעת מאחור אך טען כי בקושי הבין את אותה נוסעת, אשר לא דיברה היטב עברית.

שמאי הרכב העיד כי הנזקים המפורטים בחוות דעתו נראים כתוצר של אותה תאונה והצדיקו החלפה ותיקון כל החלפים כפי שקבע. לדבריו, הנזקים הנוספים ברכב הם נזקים קלים אשר אינם מצדיקים השבתת הרכב. השמאי הבהיר לעניין שווי הרכב כי לאור גילו, תאונות ופגיעות קודמות הן עניין זניח.
 
דיון ומסקנות
שמעתי את הנהגים המעורבים ואת יתר העדויות. עיינתי במסמכים השונים אשר הוגשו בפניי.
אחר אלה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
 המחלוקת בין הנהגים היא בשאלה האם רכב הנתבעים הוא שגרם לפגיעה ברכב הטויוטה כפי שטוענת התובעת, או שמא, כפי שטוען הנתבע 1, פגע רכב התובעת ברכב הטויוטה ורק לאחר מכן, נפגע על ידי רכב הנתבעים. כמו כן, נטען כי רכב התובעת בלם במפתיע ומבלי שהיו לו אורות בלימה ולכן נגרמה התאונה.
גרסת התובעת היתה לא עקבית. בכתב התביעה, כתבה אודות בלימה פתאומית של רכב הטויוטה, אך בעדותה בפניי, טענה כי לא היתה עצירה פתאומית ובהמשך השיבה כי אינה זוכרת. בעלה, נהג הרכב, טען כי לא היתה בלימת חירום ואף מסר כי הספיק להמתין מספר שניות, בעצירה, לאחר רכב הטויוטה, עד לרגע התאונה. מנגד, טוען הנתבע כי רכב התובעת בלם באופן פתאומי.
עדותו של מר חדד לפיה בלם את רכבו ואף המתין מספר שניות עד לרגע קרות התאונה, מתיישבת עם דבריו של נהג רכב התובעת. אמנם, כאמור, דברי התובעת אינם עקביים, אולם בשים לב לכך שלא היא נהגה ברכב, מוכנה אני לקבל כי תשומת ליבה לדרך ולנהיגה, לא היתה מלאה ועל כן, מעדיפה אני את גרסאות נהגי כלי הרכב על זו שלה. לא הוכח כי לנהג רכב הטויוטה, מר חדד, עניין בתיק זה, שהרי היכרותו עם התובעת ובעלה היא מן התאונה עצמה ועל כן, אני מייחסת לעדותו משקל משמעותי. משכך, אני מקבלת את דברי נהג רכב התובעת ומר חדד לפיהם עצרו שניהם, זה אחר זה, ואף המתינו מספר שניות, טרם אירעה התאונה.

אשר לשאלה האם פגע רכב התובעת ברכב הטויוטה קודם לפגיעתו המונית בו, אחר ששמעתי העדים היום, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את טענות התובעת.
אמנם, כאמור, התובעת העידה כי שמעה "בום ובום, מאחורה ואח"כ נהדפנו על הרכב מקדימה", אולם שתי הפגיעות כפי שמתארת התובעת, מתארות את הפגיעה ברכבם ואת פגיעתם ברכב הטויוטה – כך הבהירה התובעת.
הנתבע 1 הכחיש, אמנם, וטען כי פגע ברכב התובעת רק לאחר שזה פגע ברכב הטויוטה, אולם הודה כי לא ראה תאונה בין רכב התובעת לבין רכב הטויוטה.
בנקודה זו, שופכת אור עדותו של מר חדד, אשר מסר באופן ברור, כי בתאונה היתה פגיעה אחת בלבד.

ברי כי אם צודק היה הנתבע בטענתו בכתב ההגנה (טענה אשר כלל לא חזר עליה בעדותו), כי רכב התובעת פגע ברכב הטויוטה עוד קודם שהגיע הנתבע למקום, אזי מצפה הייתי כי מר חדד יחוש בשתי פגיעות – הראשונה בשל פגיעת רכב התובעת בו והשניה בשל פגיעת רכב המונית ברכב התובעת, המצוי כבר בצמוד אליו.
עדותו בדבר פגיעה אחת בלבד, מחזקת את גרסת התובעת ובעלה לנסיבות התאונה.
לפיכך, אני קובעת כי הראיות שהוצגו בפניי מובילות למסקנה כי מר חדד עצר את רכבו בכיכר ואחריו, הספיק גם נהג רכב התובעת לבלום, אלא שאז, בחלוף מספר שניות, הגיע רכב הנתבע 1, אשר לא שם ליבו לתנאי הדרך, בין היתר, בשל עיסוקו בשיחה עם נוסעת אשר ישבה במוניתו במושב האחורי, ופגע ברכב התובעת אשר נהדף לפנים, אל רכב הטויוטה.

היקפו של הנזק הכולל לרכב התובעת נקבע בסך של 18,651 ₪ ומאחר שעלה על 60% מערך הרכב, נקבע כי הרכב אינו ניתן לשיקום והרכב הוכרז כאבדן מוחלט. שוויו של הרכב, בהתאם לדו"ח השמאי, לאחר ניכוי שווי שרידי הרכב, הוא 24,660 ₪.
משכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:
א. 24,660 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
ב. שכ"ט השמאי בסך של 928 ₪ וכן סך של 300 ₪ עבור הוצאות עדותו, סכום אשר יועבר לשמאי באמצעות התובעת.
ג. הוצאות ההליך בסך כולל של 700 ₪. איני מוצאת לחייב בסכום נוסף, זאת משום שבתיק התקיימו שלושה דיונים אך ורק בגלל שהתובעת לא דאגה להביא את כל העדים מטעמה למועד הדיון הראשון אשר נקבע בתיק והדיון נדחה לצורך העדת אותם עדי תביעה.
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם את הוצאות העדים, הגב' ביטון ומר חדד, כל אחד מהם, סך של 250 ₪ עבור הוצאות עדותם.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
 
זכות הגשת בקשת רשות ערעור כחוק. 
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים בדואר.
ניתן היום, ט"ו כסלו תשע"ב, 11 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

4 מתוך 4