הדפסה

ת"פ 51755-11-11 מדינת ישראל נ' נידם(עציר)

בית משפט השלום בבאר שבע

ת"פ 51755-11-11 מדינת ישראל נ' נידם(עציר)

בפני
כב' השופט ד"ר יובל ליבדרו
המאשימה:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ פרקליטות מחוז דרום

נגד

הנאשם:
שלמה נידם (עציר) - בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד שבתאי רווח

גזר דין

1. הנאשם הורשע, לאחר ניהול הליך של הוכחות, בעבירות של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר, איומים והחזקת סכין, עבירות לפי סעיף 25+ 274 (2), 275, 192 ו-186 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

2. סיפור המקרה, בקיצור, מלמד כי הנאשם ביום 25.11.11, בסמוך לשעה 22.30 הגיע אל בית שכנו בנתיבות וביקש ממנו סיגריות, בעקבות כך החל עימות בין השניים, במהלכו השליך הנאשם אבן אל דלת ביתו של השכן. הנאשם הגיע אל בית שכנו כשהוא אוחז בידו סכין. בעקבות האירוע עם השכן הוזעקה המשטרה.
תחילה הגיע שוטר אחד אשר ביקש מהנאשם להשליך את שיש בידו, בהמשך הגיע כח נוסף של שוטר ומאבטח של עיריית נתיבות. הכח כולו נאלץ להיאבק בנאשם, זאת לאחר שביקשו מספר פעמים מהנאשם להשליך את הסכין שאחז בה. במהלך מאבק זה נאלץ הכח לנסות ולהשתמש באקדח "טייזר" (מעין שוקר חשמלי) וכן אף בגז פלפל.
במהלך העימות, ניסה הנאשם לדקור את אחד השוטרים, שעה שהוא רץ לעבר השוטר כשהסכין מונפת קדימה לעבר בטנו של השוטר ובהמשך נפנף בסכין לעבר שוטר אחר. אך לאחר כל המתואר לעיל, וכשהמשיך הכח במאבק עם הנאשם, נאות הנאשם לזרוק את הסכין מידיו. בהמשך, איים הנאשם בפגיעה פיזית בחברי הכח ובפגיעה בעבודתם.

3. המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר ארוך וכן להפעיל באופן מצטבר את המאסר המותנה בן 6 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם במסגרת ת.פ.23426-07-10 של בית משפט השלום באר שבע.

המאשימה טענה, כי יש להחמיר עם הנאשם בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לו, בעיקר העבירה של ניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. המאשימה טענה ביחס לעבירה זו כי מדובר בניסיון פגיעה לא רק בשוטרים, כי אם בסדר הציבורי ובשלטון החוק עליו אמונים השוטרים.
המאשימה טענה כי, גם השימוש בסכין מצדיק החמרה בענישה.
המאשימה הוסיפה וטענה, כי עברו הפלילי המכביד של הנאשם, יחד עם העובדה כי הנאשם ביצע את העבירות עת תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה, מצדיקים אף הם החמרה בענישה.

4. ב"כ הנאשם עתר להטיל על הנאשם תקופת מאסר שעולה במקצת על שישה חודשים, דהיינו להסתפק בהפעלת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם בתוספת תקופת מאסר קצרה.

5. ב"כ הנאשם טען, שיש להסתפק בענישה המוצעת על ידו בשים לב לעובדה כי היחיד שנפגע באירוע הוא הנאשם; בשים לב לנסיבותיו האישיות הקשות של הנאשם; בשים לב לעובדה שזכויותיו במהלך החקירה ולאחריה נפגעו (הן על ידי צוות החוקרים והן על ידי מח"ש); בשים לב לעובדה שהנאשם, בסופו של דבר, מסר בעצמו את הסכין לשוטרים; בשים לב לעובדה שלא הייתה לו כוונה לפגוע בשוטרים; בשים לב לעובדה שמרבית הרשעותיו הינן ישנות ובשים לב לעובדה שהנאשם משתלב בצורה תקינה בבית הסוהר.

ב"כ הנאשם ביקש שלא להכביד את היד עם הנאשם ולא למצות את הדין עמו כי אם לפעול במידת הרחמים.

6. הנאשם מסר דבריו אף הוא בבית המשפט. הנאשם אמר כי מבקש סליחה, בין אם הדברים המיוחסים לו אירעו ובין אם לאו, שכן לא הייתה לו כל כוונה להזיק למישהו. הנאשם מסר כי הוא מנסה ללכת בדרך חיים חדשה. הנאשם, לשאלות בית המשפט, סיפר את קורות חייו.

7. העבירות בהן הורשע הנאשם הינן עבירות חמורות.
הדברים נכונים בעיקר ביחס לעבירה של ניסיון תקיפת השוטר בנסיבות מחמירות בה הורשע הנאשם.
על בית המשפט לתת יד למאבק באלימות הפושה בחברתנו בכלל, ובפרט באלימות ביחס לגורמי אכיפת החוק. שוטרים ומאבטחים הפועלים בשם החוק, צריכים לקבל את הגנת בית המשפט שעה שאלו מאוימים ומותקפים על ידי אזרחים המסרבים לקבל את מורת הדין.
הגנה מצד בית המשפט כלפי נציגי רשויות אכיפת החוק, צריכה לבוא לידי ביטוי בדרך של ענישה הולמת וממשית כלפי מי שמעז לאיים ולנסות לפגוע בנציגים אלה.

בעניין זה ראו: רע"פ 1922/11 יניב רחמימוב נ' מ"י, פורסם באתר בתי המשפט, שעסק בענישת מי שביצע עבירה של תקיפת שוטר ואיומים:

"חשוב להדגיש כי המבקש ביצע עבירות חמורות ביותר, המעידות על זילזול חמור בשלטון החוק. אל מול אלימות שכזו המכרסמת ביסודות חברתינו הדמוקרטית, יש לנקוט בענישה מרתיעה מאחורי סורג ובריח. הציבור נותן את מבטחו בעובדי הציבור ונציגי החוק, וטובת הציבור מחייבת כי יובטח להם שיוכלו למלא את תפקידם ללא מורא וללא פחד מבעלי אגרוף, מתוקפנים ומאיימים. לכן הכרח להטיל ענישה של ממש, גם למען ישמעו וייראו... בתקופה המתאפיינת בגלי אלימות פיזית ומילולית כלפי עובדי ציבור, שומה להגן על השירות הציבורי ועל עובדי הציבור מפני פגיעה בלתי ראויה בכבודם ובמעמדם... על כן בתי המשפט מחויבים להכביד את ידם ולתת עונשים מרתיעים."

8. יש להחמיר בענישתו של הנאשם גם לאור העובדה שניסיון התקיפה של השוטרים נעשה באמצעות כלי נשק קר – סכין.
כאמור בהכרעת הדין, הנאשם ניסה לפגוע באחד משוטרי הכח כשבמהלך המאבק הוא רץ לעבר השוטר כאשר סכין מונפת קדימה אל עבר בטנו של השוטר, ואך בשל התחמקות השוטר נמנעה הפגיעה של השוטר.
לא למותר לחזור ולהדגיש כי מוטל על כל רשויות אכיפת החוק, לרבות בית המשפט, להילחם מלחמת חורמה ב"תת תרבות הסכין".

9. החמרה בענישתו של הנאשם מוצדקת גם לאור העובדה שלחובת הנאשם עבר פלילי מכביד.
לחובת הנאשם 19 הרשעות קודמות (לא כולל הרשעות שהתיישנו אליהן לא מצאתי להתייחס). מתוך 19 הרשעות אלה 8 הינן בעבירות אלימות ויתרתן בעבירות מגוונות, לרבות בעבירות סמים, מרמה, בריחה ממשמורת חוקית ופריצה.
מתוך 8 ההרשעות בעבירות אלימות, לנאשם כבר שתי הרשעות בעבירות של אלימות כלפי שוטרים.
הנאשם ריצה כבר 8 מאסרים.

10. אם לא די בכל הנסיבות הנ"ל שיש בהן כדי להצדיק החמרה בעונשו של הנאשם, הרי שמהמרשם הפלילי של הנאשם עולה כי הוא ביצע את העבירות בהן הורשע בתיק זה, עת תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה של 6 חודשים מת.פ 23426-07-10, שם גם נדון לעונש של מאסר בפועל.
העובדה שהנאשם בחר לבצע את העבירות בהן הורשע בתיק זה, זמן קצר לאחר שהשתחרר ממאסר בגין ביצוע עבירות דומות של תקיפת שוטר ואיומים, עת תלוי ועומד כנגדו מאסר מותנה, מלמדת כי מורא הדין לא חל על הנאשם וכי לא היה די בענישה הקודמת כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות בכלל וכנגד שוטרים בפרט.
מכאן שיש להחמיר עם הנאשם בשני מובנים. ראשית תקופת המאסר שיש להטיל כעת צריכה להיות ממושכת יותר ושנית, יש להפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם באופן מצטבר לעונש המאסר.

11. נתתי דעתי לטיעוני הסנגור, אודות הפגיעה בזכויות הנאשם במהלך ההליך. הדבר מצדיק, במידה מוגבלת במקרה זה, בהתאם להכרעת הדין, התחשבות אף בענישה וראו בעניין זה ע"פ 4855/02 מ"י נ' ד"ר בורוביץ' ואח', פד"י נט (6), 776 וכן מאמרו של המלומד פרופ' מ. קרמניצר: "האם המשפט הפלילי – ידו בכל?, ספר דניאל עיונים בהגותו של פרופ' דניאל פרידמן (תשס"ח – 2008), עמוד 937 ".

נתתי דעתי גם לנסיבותיו האישיות הלא פשוטות של הנאשם, אשר יש בהן גם כן להצדיק התחשבות מסוימת בענישתו של הנאשם.

12. בית המשפט סבור, כי יש לנקוט במידת הרחמים, במקרה זה, במידה מוגבלת, שעה שמדובר בנאשם שפעם אחר פעם חוזר ועובר על החוק ופוגע בנציגי החוק.
העובדה שהנאשם הוא היחיד שנפגע באירוע, אינה מלמדת כי הוא צודק או כי יש להקל בעונשו, אך מטעם זה שכן, פגיעותיו נגרמו בשל התנהלותו שהיה בה כדי לסכן את הכח שניסה לנטרל את הנאשם ולהוציא את הסכין מידו. כמפורט בהכרעת הדין, גם פגיעותיו של הנאשם לא היו מן החמורות. יחד עם זאת, נתתי דעתי לכך שהכח לא נפגע כתוצאה ישירה ממעשיו של הנאשם וגם בכך אתחשב.
נתתי דעתי ליתר טיעוניו של הסנגור ולא מצאתי כי יש בהם כדי להצדיק הקלה בעונשו של הנאשם, בנסיבות העניין.

13. לאור כל האמור לעיל ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה שהגישה המאשימה, אני מחליט להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 18 חודשי מאסר בפועל.

ב. מפעיל את המאסר המותנה בן 6 חודשים התלוי ועומד כנגד הנאשם במסגרת ת.פ 23426-07-10, בית משפט השלום בבאר שבע, מיום 24.5.2011.
ההפעלה תהיה במצטבר לעונש המאסר הנ"ל, כך שעל הנאשם יהיה לרצות סך הכל 24 חודשי מאסר בפועל, שירוצו מיום מעצרו של הנאשם – 25.11.2011.

ג. 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרור הנאשם ממאסרו, שלא יעבור עבירה של תקיפת שוטר או תקיפת עובד ציבור.

ד. 4 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרור הנאשם ממאסרו, שלא יעבור עבירה של הפרעה לעובד ציבור או החזקת סכין או איומים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, כ' סיון תשע"ב, 10 ביוני 2012, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 5