הדפסה

ת"פ 482-04 מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' גולן ואח'

בית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט אהרן פרקש

ת"פ 482-04
מדינת ישראל נ' גולן ואח'

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דן בהט ועו"ד עדי דמתי-שגיא
מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

נ ג ד

הנאשמים
1.עודד גולן
ע"י ב"כ עו"ד ליאור ברינגר

2.רוברט דויטש
ע"י ב"כ עו"ד חגי סיטון ועו"ד אורי שפאר

3.רפאל בראון – נמחק

4.שלמה כהן – נמחק

5.פאיז אל עמלה – עניינו הסתיים

הכרעת דין

תוכן עניינים

הערה בטרם פתיחה............................................................................................ עמ' 13

כתב האישום המקורי והנאשמים........................................................................... עמ' 13

תמצית כתב האישום........................................................................................... עמ' 14

טענה מקדמית – התיישנות ................................................................................. עמ' 17

הכרעה על בסיס ראיות נסיבתיות ומכלול הראיות..................................................... עמ' 20

חוות דעת מומחים והכרעה ביניהן.......................................................................... עמ' 22

אישום מספר 1 – הגלוסקמה (גולן) ....................................................................... עמ' 25
האישום
תשובת גולן לאישום
תיאור הגלוסקמה ותצלומה
תמצית ראיות הצדדים וטענותיהם
פירוט הראיות והעדויות לאישום הגלוסקמה והערכתן
היבט התוכן והכתב וההיבט הארכיאולוגי:
העדויות והראיות מטעם המאשימה להיבט הכתב והתוכן:
פרופ' שמואל אחיטוב.
פרופ' עמוס קלונר.
ד"ר טל אילן.
ד"ר אסתי אשל.
פרופ' רוני רייך.
ד"ר עדה ירדני.
ד"ר חגי משגב.
סיכום ביניים – עדויות מומחי המאשימה

העדויות והראיות מטעם גולן להיבט הכתב והתוכן:
פרופ' גבי ברקאי.
פרופ' אנדריי לאמייר.
סיכום ביניים – היבט התוכן הכתב והארכיאולוגיה
היבט החומר
ד"ר אליזבטה בוארטו.
ג'ק נגר.
רפ"ק יהודה נובוסלסקי.
פרופ' יובל גורן.
אורנה כהן.
דן רחימי.
פרופ' וולפגנג קרומביין:
זיהוי פטינה בתוך חריצי הכתובת
הזמן המינימאלי להתפתחות הפטינה שבכתובת והאפשרות להאצת פטינה
ניקוי הכתובת
ד"ר אמנון רוזנפלד וד"ר שמעון אילני.
תוצאות יציקת הסיליקון.
הבדיקה האיזוטופית: ד"ר אבנר איילון, ד"ר מרים (מירה) בר-מתיוס ומיכאל דבורצ'ק
פטינה – מהי?
מבוא (קצר) לאיזוטופים
בדיקת ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה הקלציטית
האם ניתן להכיר בבדיקה האיזוטופית כראיה "מדעית" מקובלת? - המסגרת המשפטית
תוצאות הבדיקה האיזוטופית שנעשתה לגלוסקמה ומסקנות התביעה
טענות ההגנה ביחס לבדיקה האיזוטופית של הגלוסקמה
משמעותן של תוצאות בטווח הצפוי ומידת הגמישות של הטווח הצפוי.
המסקנה כי הכתובת "נחרתה (או לכל הפחות נוקתה לכל אורכה) בעת המודרנית".
ההיבט העובדתי
עיקרי טענות הצדדים.
גרסתו של גולן ביחס לגלוסקמה וגילוי משמעות הכתובת.
תמונת הגלוסקמה (נ/201), עדות ז'קלין שלוסברג וחוות דעתו של מר ג'רלד ריצ'רדס.
ניסיון מכירת הגלוסקמה לשגרירות הנוצרית.
סתירות ושקרים של גולן:
התנהלותו של גולן מול רשות העתיקות.
הטענה ל"חטיפת" הגלוסקמה.
הסתרת הגלוסקמה מפני רשות העתיקות ומקום מציאתה.
ניקוי הגלוסקמה.
שאריות עצמות.
עדותו של יוסף (ג'ו) זיאס – עדות ישירה?
סיכום ההיבט העובדתי.
התוצאה

אישום מספר 2 – לוח יהואש (גולן) ...................................................................... עמ' 131
האישום
תשובתו של גולן לאישום
לוח האבן והכתובת שעליו
תמצית הראיות באישום זה
הוועדות של רשות העתיקות
השאלות שבמחלוקת
היבט הכתב – אפיגרפיה ופליאוגרפיה
העדויות והראיות מטעם המאשימה
פרופ' יוסף נווה.
פרופ' כריסטופר רולסטון.
ד"ר חגי משגב
ד"ר עדה ירדני
ד"ר רחל אלטמן
הנאשם 2 - רוברט דויטש
העדויות והראיות מטעם ההגנה
פרופ' אנדריי לאמייר
3. עיקרי טענות הצדדים
4. דיון והכרעה בנושא הכתב
היבט השפה והלשון
1. העדויות והראיות מטעם המאשימה
פרופ' נדב נאמן
פרופ' כריסטופר רולסטון
פרופ' שמואל אחיטוב
פרופ' אביגדור הורוויץ
פרופ' ישראל אפעל
ד"ר אסתי אשל
2. העדויות והראיות מטעם ההגנה
פרופ' רוני רייך
פרופ' חיים כהן
פרופ' ויקטור ששון
3. עיקרי טענות הצדדים
4. דיון והכרעה בנושא השפה והלשון

היבט החומר
1. סוג האבן ומוצאה
2. היבט החומר – העדויות והראיות מטעם המאשימה
- פרופ' יובל גורן
- ד"ר אליזבטה בוארטו
- הבדיקה האיזוטופית – ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס
3. היבט החומר – העדויות והראיות מטעם גולן
- פרופ' וולפגנג קרומביין
- ד"ר אמנון רוזנפלד, ד"ר שמעון אילני ומיכאל דבורצ'ק
4. עיקרי טענות הצדדים
5. דיון ומסקנות בהיבט החומר

ההיבט העובדתי
1. העדים והראיות מטעם המאשימה:
ד"ר סילביה רוזנברג, דוד ביגלאייזן, עו"ד דוד זילר, חסן אל חרוב, יצחק צוריאל, אימאם כמאל.
2. העדים והראיות מטעם ההגנה: הנאשם - עודד גולן, איבתיסאם חסן עקילאן.
3. עיקרי טענות הצדדים.
4. דיון והכרעה

התוצאה

אישום מספר 3 – אוסטרקונים 1 ו-2 (גולן ודויטש).................................................. עמ' 212
האישום
אוסטרקונים 1-2
תשובתו של גולן לאישום
תשובתו של דויטש לאישום
טענת התיישנות
זיוף האוסטרקונים
1. היבט החומר – פטרוגרפיה ומיקרוסקופיה:
פרופ' יובל גורן.
פרופ' יצחק רומן.
עיקרי טענות הצדדים.
דיון ומסקנות:
הדיו
פרפין / שעווה
חומר "דמוי פטינה"
היחס בין שכבת השעווה / פרפין לשכבת הסיד
סימני שפשוף / גירוד
שריטות מחפץ מתכתי?
מיקומן של השריטות
2. היבט החומר – הבדיקות האיזוטופיות:
ד"ר אבנר איילון וד"ר מירה בר-מתיוס
פרופ' אלדו שמש
עיקרי טענות הצדדים
דיון ומסקנות:
מסד הנתונים
שחזור שינויי אקלים
האם המודל מתאים למערה בלבד?
חוסר שיווי משקל
הדיגום
אוסטרקון 1
אוסטרקון 2
משמעות הסיד
הערה על "טיפולים" בעתיקות
3. סיכום היבט החומר
4. היבט הכתב, הלשון והתוכן
5. זיוף האוסטרקונים – סיכום

ההיבט העובדתי

  1. עיקרי טענות הצדדים
  2. דיון והכרעה

מהות העסקה וחלוקת התמורה
עדותה של פנינה טולי

התוצאה

אישום מספר 6 – אוסטרקונים 5, 6 ו-7 (דויטש)...................................................... עמ' 289
האישום
תשובת דויטש לאישום
אוסטרקונים 5, 6 ו-7
ההיבט העובדתי
התוצאה
אישום מספר 7 – נר האבן (גולן) .......................................................................... עמ' 299
האישום
תשובת גולן לאישום
תיאור נר האבן ותצלומו
זיוף התבליטים שעל נר האבן
היבט החומר:
פרופ' יובל גורן.
ד"ר אבנר איילון וד"ר מירה בר-מתיוס.
פרופ' חנה דודיוק-קניג.
פרופ' וולפנג קרומביין.
מיכאל דבורצ'ק.
ד"ר סטיב דרן.
ד"ר שמעון אילני וד"ר אמנון רוזנפלד.
ההיבט הארכיאולוגי.
מסקנות ביניים.
ההיבט העובדתי
עיקרי טענות הצדדים.
דיון ומסקנות.
מקור הנר.
העסקה.
המצאת פרובננס שקרי.
מציאת סודיום סיליקט בביתו של גולן.
הוצאת עתיקה מישראל ללא היתר
כללי.
הנר כ"עתיקה".
הוצאת הנר לחו"ל.
הגנה מן הצדק – אכיפה בררנית.
מכירת חיקוי עתיקה או עתיקה מורכבת
התוצאה

אישום מספר 8 – חותם המלך ו-28 בולות (גולן ופאיז)............................................... עמ' 344
האישום
הסדר הטיעון עם פאיז, הכרעת הדין וגזר הדין
תשובת גולן לאישום
הודעה מטעם המאשימה ביחס לבולות
החותם
תיאור החותם ותצלומו
עיקרי טענות המאשימה
עיקרי טענותיו של גולן
זיוף החותם
השמדת החותם
סחר בעתיקות ללא היתר
התוצאה

אישום מספר 9 – בולת ברוך בן נריה (דויטש) ......................................................... עמ' 357
האישום
תשובת דויטש לאישום
הבולה וייעודה – כללי
בולת ברכיהו בן נריהו הסופר (ת/5)
טענת התיישנות
עיקרי טענות הצדדים.
דיון והכרעה
ההיבט המדעי
התוצאה

אישום מספר 11 – קערת שישק (גולן) .................................................................. עמ' 368
האישום
תשובת גולן לאישום
תמצית ראיות הצדדים וטענותיהם
דיון ומסקנות
התוצאה

אישום מספר 12 – הדקנטר (גולן ודויטש).............................................................. עמ' 373
האישום
הדקנטר
תשובת גולן לאישום
תשובת דויטש לאישום
טענת התיישנות
רקע וטענות הצדדים.
מהו "האירוע המנתק"?
מועד זיוף הדקנטר ומכירתו למוסאיוף.
טענת התיישנות – סיכום.
זיוף הדקנטר
התוצאה

אישום מספר 13 – מטמון כלקוליתי (גולן) ............................................................. עמ' 392
האישום
תשובת גולן לאישום
ראיות המאשימה ועיקרי טענותיה
ראיות ההגנה ועיקרי טענותיה
ההיבט המשפטי
התיישנות.
חוק העתיקות.
ההיבט העובדתי
גרסתו של גולן והערכתה
זיהוי הפריטים
ההיבט המדעי
חוות דעתו של פרופ' יובל גורן
תיאור הפריטים, הבדיקות שבוצעו ובסיס הנתונים להשוואה
הממצאים והמסקנות ביחס לפריטי הנחושת
הממצאים והמסקנות ביחס לפריטי ההמאטיט
סיכום חוות הדעת
התגיות שצורפו לפריטים
השאלות שבמחלוקת
דיון והכרעה – פריטי הנחושת
א. כלקוליתיים או לוריסטאניים?
ב. הרכב המתכת.
ג. נוכחות של חומר צמחי "חי".
דיון והכרעה – פריטי ההמאטיט
התוצאה

אישום מספר 14 – הדחת ווזווז ושיבוש מהלכי משפט (גולן)....................................... עמ' 411
האישום
תשובת גולן לאישום
עיקרי ראיות הצדדים וטענותיהם
שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה – המסגרת המשפטית
הראיות, העדויות והערכתן
עדי התביעה.
עדי ההגנה.
גרסת גולן.
דיון ומסקנות
התוצאה

אישום מספר 15 – הדחת ורדה רזניק (גולן)............................................................ עמ' 425
האישום
תשובת גולן לאישום
ראיות המאשימה
ראיותיו של גולן
עיקרי טענות הצדדים
דיון ומסקנות
התוצאה

אישום מספר 16 – שיבוש מהלכי משפט (העלמת קלסר) (גולן)................................... עמ' 430
האישום
תשובת גולן לאישום
הראיות, דיון ומסקנות
התוצאה

אישום מספר 17 – החזקת נכסים חשודים (גולן)..................................................... עמ' 435
האישום
תשובת גולן לאישום
החזקת נכס חשוד – המסגרת המשפטית
ס"ק 1 לאישום – החזקת עתיקות החשודות כגנובות במחסן שברחוב הצבי
עיקרי טענות המאשימה
עיקרי טענות ההגנה
דיון ומסקנות
"המחזיק דבר... או כל נכס אחר"
"שיש עליהם חשד סביר שהם גנובים"
א. אחסון העתיקות במחסן המוסתר מעיני רשות העתיקות
ב. ראיות על רכישת עתיקות גנובות
ג. הבעלות בעתיקות
המסקנה.
ס"ק 2 לאישום – ממצאי חפירות החשודים כגנובים
ס"ק 3 לאישום – החזקת שלושה פריטי עתיקות החשודים כגנובים
אישום מספר 18 – סחר בעתיקות ללא רישיון (גולן) ................................................. עמ' 462
האישום
תשובת גולן לאישום
מכירת החותם
נוסח החוק הרלבנטי
סחר – האומנם?
החותם כעתיקה
התוצאה
מכירת הבולה הפיסקאלית
עיקרי טענות הצדדים
דיון והכרעה
התוצאה

לפני סיכום..................................................................................................... עמ' 473

התודה והברכה................................................................................................ עמ' 474

סיכום הכרעת הדין........................................................................................... עמ' 474
קובץ נספחים.................................................................................................. עמ' 475

המאשימה
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד דן בהט ועו"ד עדי דמתי-שגיא
מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

נ ג ד

הנאשמים
1.עודד גולן
ע"י ב"כ עו"ד ליאור ברינגר

2.רוברט דויטש
ע"י ב"כ עו"ד חגי סיטון ועו"ד אורי שפאר

3.רפאל בראון – נמחק

4.שלמה כהן – נמחק

5.פאיז אל עמלה – עניינו הסתיים

הכרעת דין
בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), אני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשמים מחלק מהאישומים שיוחסו להם, על פי הפירוט שלהלן:
האישום

הפריטים
הנאשמים
התוצאה
1
הגלוסקמה

גולן
זיכוי מחמת הספק
2
אבן יהואש

גולן
זיכוי מחמת הספק
3
אוסטרקונים 1-2

גולן ודויטש
ביטול האישום מחמת התיישנות
5
אוסטרקון 4

גולן ודויטש
ביטול האישום מחמת התיישנות
6
אוסטרקונים 5-6-7

דויטש
זיכוי
7
נר האבן
גולן
זיוף.

קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

זיכוי מחמת הספק.

הוצאת עתיקה לחו"ל ללא היתר.
ביטול.

מכירת חיקוי עתיקה או עתיקה מורכבת.

זיכוי.
8
חותם המלך

גולן
סחר בעתיקות ללא היתר.

הרשעה חלקית.

כל יתר העבירות

זיכוי

28 בולות

גולן
קבלת דבר במרמה
זיכוי
9
בולת ברוך בן נריה

דויטש
ביטול האישום מחמת התיישנות
10
אוסף הבולות

גולן ודויטש
ביטול האישום מחמת התיישנות
11
קערת שישק

גולן
זיכוי
12
דקנטר

גולן ודויטש
ביטול האישום מחמת התיישנות
13
מטמון כלקוליתי

גולן
ביטול האישום מחמת התיישנות
14
הדחת ווזווז

גולן
זיכוי
15
הדחת ורדה רזניק

גולן
זיכוי
16
שיבוש מהלכי משפט – העלמת הקלסר

גולן
זיכוי
17
החזקת נכסים חשודים
גולן
ס"ק 1 לאישום:
החזקת עתיקות החשודות כגנובות במחסן שברחוב הצבי.

הרשעה
(ביחס לפריטי עתיקות בודדים בלבד).

ס"ק 2 לאישום:
ממצאי חפירות חשודים כגנובים.

זיכוי

ס"ק 3 לאישום:
החזקת שלושה פריטי עתיקות החשודים כגנובים.

הרשעה
18
סחר בעתיקות ללא רישיון
גולן
מכירת החותם ללא רישיון.

הרשעה

מכירת "הבולה הפיסקאלית" ללא רישיון.

ביטול העבירה מחמת התיישנות.

הערה בטרם פתיחה
המשפט שהתנהל היה מורכב וארוך, הן בשל ריבוי האישומים, והן בשל ריבוי הסוגיות והמחלוקות הצריכות הכרעה. פרוטוקול הדיונים מחזיק כ-12,000 עמודים. הוגשו מאות מוצגים, בהיקף של אלפי עמודים, לרבות מאמרים וספרים, חלקם בשפה האנגלית. במשפט העידו 74 עדי תביעה ו-52 עדי הגנה, במהלך למעלה מ-120 ישיבות, שמרביתן נמשכו יום דיונים שלם ולעיתים עד לשעות הערב המאוחרות. חלק נכבד מהעדים היה עדים מומחים, בתחומים שונים, מהארץ ומעבר לים. רוב המומחים הגישו חוות דעת ונחקרו עליהן, לעיתים במשך מספר ישיבות.
מורכבות המשפט נובעת בין היתר מכך שזו היא הפעם הראשונה שבה נדרש בית המשפט להכריע בשאלה של זיוף עתיקות ובמיוחד במסגרתו של משפט פלילי. על מנת להכריע בשאלה זו הובאו, כאמור, עדויותיהם של מומחים בתחומים רבים ומגוונים, לרבות מומחים מתחומים מדעיים שונים, גיאולוגיה, כימיה וגיאוכימיה, ארכיאולוגיה, מומחים בתחום הלשון והשפה, אפיגרפיה, פליאוגרפיה, מומחים למקרא ותנ"ך, ועוד. היקף הסוגיות השנויות במחלוקת הוא רב, והוא נסב הן על עניינים עובדתיים, כאשר האירועים נשוא כתב האישום מתפרשים על פני תקופה של מספר שנים, החל משנת 1993, הן על עניינים שבמומחיות, כאשר לא אחת נערכו חקירות ארוכות של מומחים על "קוצו של יוד", תרתי משמע, והן על סוגיות משפטיות שונות.
במהלך המשפט נדרשתי אף להכריע בטענות מקדמיות שנטענו על ידי גולן ודויטש (החלטה מיום 20.12.05) וכן בטענותיו של ב"כ דויטש: טענת "הגנה מן הצדק" (החלטה מיום 17.3.08) וטענת "אין להשיב לאשמה" (החלטה מיום 4.6.08), ודחיתי את שתיהן.

כתב האישום המקורי והנאשמים
ביום 29.12.04 הוגש כתב אישום המונה שמונה-עשר אישומים נגד חמישה נאשמים, שעיקרו זיוף עתיקות ומכירתן או ניסיונות למכירתן; עבירות "נלוות", כגון: שיבוש מהלכי משפט והדחה בחקירה; ועבירות נוספות, כגון: סחר בעתיקות ללא היתר והחזקת רכוש החשוד כגנוב.

הנאשם המרכזי הוא נאשם מס' 1 – עודד גולן – אספן עתיקות ידוע (להלן: "גולן"), לו מיוחסים חמישה-עשר אישומים.

נאשם מס' 2 – רוברט דויטש (להלן: "דויטש"), הוא סוחר עתיקות מורשה מזה שנים רבות, בעל תואר ראשון ושני בארכיאולוגיה, שאף החל בלימודי דוקטורט, אך אלו הופסקו. לדויטש מיוחסים שישה אישומים, ארבעה מתוכם ביחד עם גולן.

כתב האישום הוגש במקור גם נגד נאשמים מס' 3 ו-4 – רפאל בראון (להלן: "בראון") ושלמה (מומי כהן) כהן (להלן: "מומי כהן"), שניהם סוחרי העתיקות. לבראון יוחסו שני אישומים: אחד יחד עם דויטש (אישום מספר 9), והשני יחד עם מומי כהן (אישום מספר 4). למומי כהן יוחס אישום אחד בלבד (אישום מספר 4).
במהלך שמיעת הראיות, חזרה בה המאשימה מאישום מספר 4, בו הואשמו בראון ומומי כהן יחדיו, והאישום בוטל. כיוון שהיה זה האישום היחיד בו הואשם מומי כהן, וכתוצאה מביטולו, נמחק מומי כהן מכתב האישום והוא הוסף לרשימת עדי התביעה (פר' מיום 11.12.05, עמ' 412-415).
כמו כן, בהסכמת המאשימה ובראון, וכיוון שנגד בראון נותר אישום אחד בלבד, הופרד משפטו של בראון מיתר הנאשמים. ביום 30.7.06, בהסכמת המאשימה ובראון, בוטל האישום שנותר נגד בראון (אישום מספר 9 בכתב האישום הנפרד), על פי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי.

נאשם מספר 5 – פאיז אל עמלה (להלן: "פאיז"), הואשם באישום אחד בלבד, יחד עם גולן. במסגרת הסדר טיעון שהושג בעניינו, תוקן כתב האישום על דרך של מחיקת אחת מהוראות החיקוק שיוחסו לו, הוא הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע וביום 11.7.06 נגזר דינו. לאחר שנגזר דינו תוקן כתב האישום ופאיז הוסף לרשימת עדי התביעה (ע"ת 33).

אחר כל זאת, נותרנו עם הנאשמים גולן ודויטש (להלן מעתה: "הנאשמים"). שניהם כפרו בעובדות ובעבירות המיוחסות להם. מטבע הדברים, הן המאשימה והן ב"כ הנאשמים טענו טענות רבות ומגוונות, שמרביתן יוכרע במהלך הכרעת הדין, ואולם כהקדמה נציין, כי הנאשמים מכחישים בכל תוקף כי זייפו את פריטי העתיקות כנטען בכתב האישום. הנאשמים סבורים עד עצם היום הזה כי הפריטים שזיופם מיוחס להם הינם פריטי עתיקות אותנטיים לחלוטין.

תמצית כתב האישום
כאמור, עיקרו של כתב האישום המתוקן (להלן מעתה: "כתב האישום") הוא בזיוף עתיקות ומכירתן או ניסיונות למכירתן. במהלך הכרעת הדין אדון באישומים לגופם ושם יובאו פרטי כל אישום בפירוט. בשלב זה, לצורך הבנת הרקע והמכלול, אתאר בתמצית בלבד את האישומים. אך עוד לפני כן יש לציין, כי לפירוט האישומים שבכתב האישום הקדימה המאשימה "חלק כללי" ובו הובא תיאור כללי של מעשי הנאשמים, שיטת הזיוף, לרבות ציפוי הפריטים בפטינה מזויפת (פטינה – ציפוי הנוצר באופן טבעי על עתיקה במהלך השנים) על מנת שיחזו להיות עתיקים, ניסיונות מכירתם, לרבות פרסומם והעברתם למומחים לקבלת חוות דעת על מקוריותם וחשיבותם, ועוד.

ועתה – לתמצית האישומים.

כאמור, בעשרה אישומים הואשם גולן לבדו, בארבעה מהם הואשם יחד עם דויטש, ובאחד מהם הואשם יחד עם פאיז, ואלו הם:
באישום מספר 1 (להלן: "הגלוסקמה"), מואשם גולן בכך שזייף כתובת על גלוסקמה (גלוסקמה = ארון אבן לשמירת עצמות המת בימי קדם, בלעז – סרקופג), על מנת שתיחזה להיות הגלוסקמה בה נשמרו עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו מנצרת. לאחר מכן, דאג גולן לפרסם את הגלוסקמה בעולם והציג מצג שווא כאילו הגלוסקמה והכתובת שעליה הינן עתיקות, וכן הציע אותה למכירה באמצעות אוריאל אבנת לשגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים, אך העסקה לא הושלמה.
באישום מספר 2 (להלן: "כתובת בדק הבית", "כתובת יהואש", "אבן יהואש", או "לוח יהואש") מואשם גולן בכך שזייף כתובת על לוח אבן, על מנת שתיחזה להיות כתובת מתקופת המלך יהואש, בה מתואר שיפוץ בית המקדש הראשון, ולאחר מכן הציע אותה למכירה, אך העסקה לא הושלמה.
באישום מספר 3 (להלן: "אוסטרקונים 1 ו-2") מואשמים גולן ודויטש יחדיו כי זייפו שני אוסטרקונים (אוסטרקון – חרס עתיק ועליו כתובת עתיקה), על מנת שיחזו להיות אוסטרקונים עם כתובות מימי תקופת מלכות יהודה (כתובת "תרומת שלושה שקלים" וכתובת "תחינת האלמנה"), ולאחר מכן מכרו אותם לאספן העתיקות שלמה מוסאיוף, אספן עתיקות, תמורת 200,000 דולר.
באישום מספר 5 (להלן: "אוסטרקון 4") מואשמים גולן ודויטש יחדיו כי זייפו אוסטרקון על מנת שיחזה להיות אוסטרקון עם כתובת מימי תקופת מלכות יהודה (כתובת ובה רשימת שמות וערים בכתב עברי קדום), והציעו אותו למכירה, אך העסקה לא הושלמה.
באישום מספר 6 (להלן: "אוסטרקונים 5, 6 ו-7") מואשם דויטש לבדו, כי זייף אוסטרקונים על מנת שיחזו להיות אוסטרקונים עם כתובות מימי תקופת מלכות יהודה (כתובת "בקע ירושלים" ושתי כתובות ובהן רשימת שמות), ולאחר מכן מכרם לאספן עתיקות תמורת 90,000 דולר.
באישום מספר 7 (להלן: "מנורת האבן" או "נר האבן" או "המנורה") מואשם גולן כי זייף על מנורת אבן תבליטים שונים, על מנת שתיחזה להיות מנורת אבן מתקופת בית המקדש השני ובכך להופכה לייחודית ולהעלות את ערכה, והסווה את הזיוף באמצעות מריחת חומרים שונים על המנורה. בהמשך הציע את המנורה למכירה, קיבל 100,000 דולר במרמה, וניסה לקבל עבורה כספים נוספים במרמה. כמו כן, הואשם גולן כי הוציא את המנורה לחו"ל מבלי שביקש לכך היתר כדין מרשות העתיקות, ועוד.
באישום מספר 8 (להלן: "חותם המלך ו-28 בולות") מואשם גולן כי זייף חותם, על מנת שיחזה להיות חותם ששימש את המלך מנשה בן חזקיהו מלך יהודה, וכן מספר בולות של דמויות ידועות מתקופת בית המקדש הראשון והציע אותם למכירה לאספן העתיקות שלמה מוסאיוף (בולה = שרידי טיט אשר שימש לסגירת מסמכים בעת העתיקה, ואשר בו הוטבעה בדרך כלל חתימת חותם השולח).
גולן מואשם עוד, כי משביקש האספן לראות את בעליהם של הפריטים קשר גולן קשר עם פאיז, תושב הכפר בית אולא שביהודה, ולפיו יציג עצמו פאיז כבעל הפריטים תמורת עמלה שיקבל לאחר שיימכרו. עקב כך החליט האספן לרכוש את הפריטים ושילם תמורת הבולות 150,000 דולר ובתוספת 15,000 דולר כעמלה, ועבור החותם התחייב לשלם מיליון דולר אם ייבדק ויימצא אמיתי. ואולם, משהבדיקות העלו כי החותם מזויף, החזיר האספן את החותם לגולן. על פי המתואר באישום זה, לאחר מכן ניסו גולן ופאיז למכור את החותם פעם נוספת, לאדם אחר, אך העסקה לא הושלמה. לאחר תחילת חקירת זיופי העתיקות על ידי רשות העתיקות, השמיד גולן את החותם.
נציין, כי המאשימה חזרה בה מייחוס זיוף ומכירת בולות מזויפות באישום זה.
באישום מספר 9 (להלן: "בולת ברוך בן נריה") מואשמים דויטש ובראון (במקור) בכך שזייפו בולה, על מנת שתיחזה להיות בולה שהוטבעה על ידי ברוך בן נריה הסופר, המוזכר במקרא בספר ירמיה, ולאחר מכן מכרו אותה לאספן תמורת 100,000 דולר. כאמור, האישום נגד בראון בוטל, כך שהאישום נותר בעינו נגד דויטש בלבד.
באישום מספר 10 (להלן: "אוסף הבולות") מואשמים גולן ודויטש כי זייפו בולות, על מנת שיחזרו להיות בולות מימי תקופת מלכות יהודה, וניסו למוכרן לאספן עתיקות, אך העסקה לא יצאה אל הפועל.
באישום מספר 11 (להלן: "קערת שישק") מואשם גולן כי זייף כתובת הירוגליפית (השפה המצרית העתיקה) על קערה, על מנת שתיחזה להיות כתובת ייחודית, אשר נוצרה בתקופת הפרעונים, וניסה למוכרה למספר מוזיאונים ברחבי העולם. ואולם, משהתחילה חקירת זיופי העתיקות השמיד גולן את הקערה והפסיק את הניסיונות למכירתה.
באישום מספר 12 (להלן: "דקנטר") מואשמים גולן ודויטש כי זייפו כתובת על דקנטר (דקנטר= לגין, מעין כד עתיק), על מנת שתיחזה להיות כתובת מקורית על הדקנטר ומכרו אותם לאספן עתיקות תמורת 100,000 דולר.
באישום מספר 13 (להלן: "מטמון כלקוליתי") מואשם גולן, כי זייף שבעה חפצים, על מנת שיחזו להיות פריטים ארכיאולוגיים מהתקופה הכלקוליתית.
באישום מספר 14 (להלן: "הדחת ווזווז") מואשם גולן כי לאחר תחילת החקירה בעניין הגלוסקמה, ביקש מאחר כי יחתום על תצהיר שלפיו מכר לו את הגלוסקמה לפני כ-30 שנה, תמורת סכום הנע בין 5,000 ל-10,000 דולר, ביודעו כי תוכן התצהיר יהיה כוזב. ובכך עבר על עבירת הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט.
באישום מספר 15 (להלן: "הדחת ורדה רזניק") מואשם גולן כי פנה למזכירתו – ורדה רזניק – בטרם חקירתה במשטרה וביקש ממנה כי אם תישאל אודות סוחר עתיקות בשם חאג' עומר, תגיד כי אינה יודעת עליו דבר, ובכך עבר עבירת הדחה בחקירה.
באישום מספר 16 (להלן: "שיבוש מהלכי משפט – העלמת הקלסר") מואשם גולן כי לקח ממחסן שברשותו קלסר ובו תרשימים שונים של פריטים שונים הנחזים להיות עתיקות, לרבות תרשים של מנורת האבן ועוד, על מנת שחוקרי רשות העתיקות לא יתפסו קלסר זה במהלך החיפושים, ובכך עבר עבירה של שיבוש מהלכי משפט.
באישום מספר 17 ("החזקת נכסים חשודים") מואשם גולן כי החזיק במחסן אחד 266 פריטי עתיקות החשודים כגנובים, במחסן אחר החזיק פריטים נוספים החשודים כגנובים, ובביתו החזיק שלושה פריטי עתיקות החשודים כגנובים.
באישום מספר 18 ("סחר בעתיקות ללא רישיון") מואשם גולן בשתי עבירות של סחר בעתיקות ללא היתר בכך שמכר לאספן עתיקות חותם המהווה עתיקה, תמורת 23,000 דולר ומכר בולה פיסקאלית המהווה עתיקה, למרות שאין ולא היה לו מעולם רישיון לסחור בעתיקות.

כעולה מעיון בתמצית האישום, במספר אישומים מואשמים גולן ודויטש יחדיו ולעיתים בנפרד בזיוף עתיקה. מטבע הדברים, בהצגה כזו של האישומים, שתי שאלות העוברות כחוט השני באישומים אלה נדרשות להכרעה: האחת - האם אכן הוכיחה המאשימה כי המדובר בזיוף; והשנייה - האם מי מהנאשמים, או מי מטעמם, ביצעו את הזיוף. לפיכך, ברי כי הכרעה הקובעת שהזיוף לא הוכח במידה הנדרשת במשפט פלילי מייתרת את הצורך בדיון בשאלה השנייה, שאליה נידרש אם הוכח כי המדובר בזיוף.
עוד נציין, כי המאשימה יוצגה על ידי שני עורכי דין מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) – עורך הדין דן בהט ועורכת הדין עדי דמתי-שגיא, ואף דויטש יוצג על ידי שניים– עורך הדין חגי סיטון ועורך הדין אורי שפאר. לשם הנוחות תהיה ההתייחסות אל שניים בלשון יחיד. גולן יוצג על ידי עורך הדין ליאור ברינגר.

הערה נוספת – בכל מקום בו יודגשו דברים יהיו אלו הדגשות שאינן במקור אלא אם צוין אחרת.
נעבור לדון בטענות המקדמיות של הנאשמים.

טענה מקדמית – התיישנות
במסגרת סיכומיו טען ב"כ גולן טענת התיישנות לגבי חלק מהאישומים. לאחר בדיקת הטענה הודיעה המאשימה, כי היא מסכימה לקבלת טענת ההתיישנות ביחס לאישום 5 (אוסטרקון 4) ולאישום 10 (אוסף הבולות) במלואם, ולפיכך דין אישומים אלו להתבטל, על פי הוראת סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי. המאשימה הדגישה, כי אינה חוזרת בה מהאישומים, אלא רק מסכימה לקבלת הטענה המקדמית בדבר התיישנות. לנוכח הודעה זו אין תחולה לסעיפים 93-94 לחוק סדר הדין הפלילי, שמשמעותם, בשלב זה של המשפט, זיכוי הנאשמים.

בעקבות הודעת המאשימה, הודיע ב"כ דויטש, כי הודעת המאשימה מהווה ניסיון להתחמקות מזיכויו של דויטש, וכי דויטש "מתנגד לכל הסדר עם התביעה ועומד על זיכויו המלא והחד-משמעי" גם מאישומים אלו.

סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי מונה רשימה לא סגורה של טענות מקדמיות שרשאי הנאשם לטעון, ובהן טענת התיישנות (ס"ק 8). לפי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי, אם מצא בית המשפט לנכון לקבל טענה מהטענות המקדמיות אזי רשאי הוא לתקן את כתב האישום או לבטלו: "...נתקבלה טענה מקדמית, רשאי בית המשפט לתקן את כתב האישום או לבטל את האישום, ובמקרה של חוסר סמכות - להעביר את הענין לבית משפט אחר כאמור בסעיף 79 לחוק בתי המשפט". בית המשפט יטה לתקן את כתב האישום כאשר יש בתיקון כדי לרפא את ה"תקלה" שבו, ככל שאין בו ובהמשך הדיון משום קיפוח הנאשם בהגנתו. בית המשפט יטה לבטל את כתב האישום כאשר אין בתיקונו כדי לרפא את ה"תקלה" (יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני - הליכים שלאחר כתב אישום (מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009), כרך א', עמ' 1238 (להלן: "קדמי, על סדר הדין בפלילים").

אחת מהטענות המקדמיות המנויות בסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי היא טענת התיישנות (סעיף 149(8)). הכלל הוא, כי משחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לעבירה, שוב לא ניתן להעמיד לדין בגינה. טענה מקדמית של התיישנות משמעה, אפוא, כי חלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק לגבי העבירה נשוא האישום, וכי יש על כן לבטל את האישום שהוגש בגינה (שם, בעמ' 1319). כב' השופט קדמי מציין בספרו הנ"ל, כי "'ביטול' האישום בעקבות קבלת טענה מקדמית – ואין זה משנה באיזה שלב של הדיון נעשה הדבר – אין משמעותו 'זיכוי'... עם זאת, קבלתה של [טענת] התיישנות... שמה קץ להליכים באותו עניין אף שכותרתה של ההחלטה היא: 'ביטול כתב האישום'". (שם, שם).

העולה מכאן הוא, כי נוכח הסכמתה של המאשימה לקבלת טענה זו בנוגע לאישומים 5 ו-10, אני מורה על ביטול אישומים אלו.

כאמור, על אף הודעת המאשימה, דויטש עומד על זיכוי המלא מאישומים אלו. משויתר דויטש על טענת ההתיישנות בעניינו, ויתורו "תופס ובעל תוקף" ומשנעשה, לכאורה נסללה הדרך לבירור האישומים לגופם (עש"מ 3/88 אזוט נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(1) 186, 190 (1989); ע"פ 6629/98 הלר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 346, 352 (2002)). אמרתי "לכאורה" משום שכך היה אילו היה מואשם דויטש בכתב אישום נפרד. ואולם לא כך הוא בענייננו, משצורפו מספר נאשמים לכתב אישום אחד.

אכן, "... ההאשמה של מספר נאשמים בכתב-אישום אחד, שיטה אשר בה נוקטים למען קיומם של סדרי דין סבירים ויעילים, טומנת בחובה מעיקרה את הסיכון כי דבריו ותגובותיו של האחד יהיו בעלי השלכה, ותהיה זו עקיפה, על הגנתו של השני." ואולם, "המחוקק לא שלל הווצרותן של נסיבות כאמור, כי סבר ככל העולה מן האמור בסעיף 87 (לחוק סדר הדין הפלילי – א.פ.), כי יש להתיר צרופי נאשמים, אך מובן שלו ננקטה שיטת האיסור על צירוף נאשמים יכול היה הדבר לחייב לעתים, קיומו של משפט חוזר תוך שמיעת אותם עדים, פעמים מספר ותופעה כזו נוגדת באופן ברור וגלוי את האינטרס הציבורי. מכאן כי סעיף 87 הוא מעיקרו ולפי עצם טבעו מעין פשרה בין מניעתה ההחלטית של כל השלכה עקיפה על ענינו של נאשם לבין המגמה למנוע ככל האפשר דיוני כפל ושילוש." (ע"פ 974/85 פרג'ון נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(1) 197, 198 (1986)). דברים אלו נאמרו ביחס לבקשה לפסלות שופט, ואולם ניתן ללמוד מהם גזרה שווה לענייננו.

לפיכך, משבוטלו אישומים 5 ו-10 עקב טענתו המקדמית של גולן, שוב אין מקום לדון בהם ולבררם לגופם, שכן הם בוטלו כמו לא היו. גם ההיגיון מחייב מסקנתי זו, שאלמלא כן, יכול ותינתנה הכרעות שאינן מתיישבות זו עם זו, כגון שבית המשפט יבטל אישום מחמת קבלת טענה מקדמית של נאשם אחד, ולעומת זאת ירשיע נאשם שני, אשר ויתר על הטענה המקדמית. מצב זה אין לקבל, במיוחד מקום בו האישום מייחס לשני הנאשמים ביצוע בצוותא של העבירה. לא למותר לציין גם את הזמן השיפוטי היקר שיוקדש לכך. לא אכחד, כי בנסיבותיו של תיק זה, לאחר שמיעת כל העדים והראיות בהקשר לאישומים המדוברים, נטיית הלב היא אחרי בקשתו של עו"ד סיטון. עם זאת, לא טרח הסנגור המלומד לבסס טיעונו על הוראת דין ולפיכך אין בידי להיעתר לבקשתו.

יצוין, כי גולן טען טענת ההתיישנות גם ביחס לאישומים נוספים. המאשימה הסכימה לחלק מהטענות ובעקבות זאת מחקה חלק מהוראות החיקוק שיוחסו לנאשמים, ולחלק מהטענות לא הסכימה. הדברים יפורטו וידונו בהמשך, בהקשר הרלבנטי.

בטרם דיון באישומים לגופם מתבקשות שתי הערות כלליות, הרלבנטיות לכלל האישומים, בסוגיות משפטיות שלהן יוקדמו מספר מילים: האחת עניינה הכרעה על בסיס ראיות נסיבתיות ומכלול הראיות; והשנייה עניינה חוות דעת מומחים והכרעה ביניהן.

הכרעה על בסיס ראיות נסיבתיות ומכלול הראיות
נקודת מוצא מוסכמת על הצדדים היא, כי הראיות שהוצגו מטעם המאשימה להוכחת אשמתם של הנאשמים, ובפרט להוכחת זיוף הפריטים על ידם, כנטען בכתב האישום, אינן ראיות ישירות אלא ראיות נסיבתיות.

הראיה הנסיבתית, בניגוד לראיה הישירה, אינה מוכיחה במישרין עובדה מן העובדות הטעונה הוכחה, אלא מוכיחה קיומה של נסיבה שממנה, על דרך היסק הגיוני, ניתן להסיק את דבר קיומה של העובדה הטעונה הוכחה. הראיה הנסיבתית פועלת בעקיפין: היא מוכיחה במישרין קיומה של "נסיבה", וזו משמשת בסיס לקביעת קיומה של "עובדה", על דרך הסקת מסקנות שבהיגיון ובניסיון החיים (יעקב קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה (תש"ע-2009), עמ' 790 ואילך (להלן: "קדמי, על הראיות"); ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, 227 (2002)). החשש היחיד הקיים לגבי ראיה ישירה הוא החשש מפני שקריות הראיה. לראיה הנסיבתית, לעומת זאת, נלווה חשש נוסף לשקריות הראיה, והוא הטעות האפשרית שבהסקת המסקנה מהראיה הנסיבתית (ע"פ 6167/99 בן שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 577, 586 (2003), להלן: "עניין בן שלוש").

בפסיקה נקבע, כי: "משקלן של ראיות נסיבתיות אינו נופל מכוחן של ראיות ישירות, ובלבד שניתן יהיה להסיק מהן, על פי מבחני ההיגיון וניסיון החיים, מסקנה הגיונית אחת ויחידה לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם..." (ע"פ 4510/07 סראבוניאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.1.08, פסקה 8 לפסק דינו של כב' השופט י' אלון והאסמכתאות שם). כן נקבע, כי "לא נדרש כי כל אחת מן הראיות הנסיבתיות בפני עצמה תוביל להרשעה, ודי בכך שכל הראיות יחד כאשר הן משתלבות זו בזו מעשה-פסיפס, יצביעו על הנאשם, וברמה הנדרשת בפלילים, כמבצעה של העבירה" (ע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.12.04, פסקה 7 והאסמכתאות שם, להלן: "עניין מירופולסקי").

תוקפה של מסקנה מרשיעה "יכול ויתערער משיקום ספק בדבר היתכנות הסבר אחר שיימסר על ידי הנאשם למכלול הראיות הנסיבתיות. עם זאת, ובמקרים המתבקשים, אף אם הנאשם איננו מציע הסבר המתיישב עם חפותו, יבחן בית-המשפט מיוזמתו הסברים אפשריים שכאלה... אם ניתן להסביר את הראיות הנסיבתיות על דרך תרחיש תמים אשר מתיישב עם השכל הישר וניסיון החיים, יזכה בית המשפט את הנאשם מחמת הספק." (ע"פ 4510/07 הנ"ל; עניין בן שלוש; ע"פ 6359/99 מדינת ישראל נ' קורמן, פ"ד נד(4) 653, 662-663 (2000)). במקום אחר הובהר, כי בהסקת מסקנות המבססות הרשעה מראיות נסיבתיות, נדרשת זהירות מיוחדת (ע"פ 1707/08 אריש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.11.08, בפסקה י"ח). שיטת המשפט הישראלית מאפשרת הרשעה על פי ראיות נסיבתיות, אך זאת בתנאי, שהראיות מאפשרות הסקת "מסקנה חד-משמעית, שהיא ההגיונית היחידה, לפיה לא נותר ספק סביר בדבר אשמתו של הנאשם" (ע"פ 543/79 נגר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 113, 140 (1980); עניין בן-שלוש, בעמ' 588).

תהליך הסקת המסקנה המפלילה מראיות נסיבתיות הוא תהליך תלת-שלבי: 

"בשלב ראשון נבחנת כל ראייה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע האם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי; בשלב שני נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת לכאורה את הנאשם בביצוע העבירה... בשלב שלישי, מועבר הנטל אל הנאשם לספק הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו".

(עניין בן-שלוש, בעמ' 587; ראו גם: ע"פ 3093/08 פונטוס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.6.10); ע"פ 9372/03 פון וייזל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.04).

אם לאחר בחינת הראיות הנסיבתיות עצמן ובחינת מכלול הראיות, הסיק בית המשפט ממצא המפליל את הנאשם, אך הנאשם סיפק הסבר חלופי המתיישב עם חפותו, אין די בראיות הנסיבתיות לצורך הרשעתו. ברי, כי אין די "בקיומו של הסבר תיאורטי ורחוק. כידוע, מידת ההוכחה הנדרשת בהליך הפלילי אינה של ודאות מוחלטת, אלא 'מעבר לספק סביר', ומכאן מתחייב כי כדי לאפשר לנאשם את פתח המילוט לו הוא נזקק, על התרחיש החלופי להיות מבוסס וסביר דיו" (עניין מירופולסקי הנ"ל; להרחבה על "ספק סביר – מהו?" ראו: ע"פ 7220/05 נימר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.5.07); ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.10.10), פסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין והאסמכתאות שם; ע"פ 10715/08 ולס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.09), פסקה 37 מפי כב' השופט א' א' לוי).

עוד יש להדגיש, כפי שציין בצדק ב"כ המאשימה, כי יש לבחון את הראיות הנסיבתיות שהוצגו כמכלול ולהסיק מהן מסקנות כמכלול. עמד על כך בית המשפט העליון בע"פ 224/88 איזראלוב נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 661, 669-670 (1991) (להלן: "עניין איזראלוב") באומרו:

"הראיות הן כל כולן נסיבתיות, ובתור שכאלה הן משולבות זו בזו, ומסקנתו של בית המשפט נובעת מן המכלול, היינו מן הפסיפס המלא המתקבל ממערכת הראיות...
יש לזכור, כי כאשר נבחנת מערכת ראיות נסיבתית, אין יוצאים ידי חובה בבחינתה של כל ראיה בנפרד, בעומדה ביחידות. ראיות נסיבתיות הן בהכרח מערכת של ראיות, והמסקנה אינה יכולה להיות מסוכמת על יסוד ראיה אחת ויחידה העומדת בגפה, אלא על-פי המשקל והמשמעות המצטברים והמשולבים, העולים מן המערכת של הראיות כולה. כך קורה, למשל, שראיה מותירה פתח לשתי מסקנות חלופיות, אך כאשר מספר ראיות מצטברות יחד, יכול שתידחה אחת מן המסקנות החלופיות הללו, שהיא אפשרית רק לפי הראיה הבודדת, שכן הצירוף של כל הראיות או של אחדות מהן מותיר את אחת משתי החלופות בלתי סבירה".

לפיכך, וכמתחייב מפסיקתו של בית המשפט העליון, הממצאים והמסקנות שיפורטו בהכרעת הדין יושתתו על מכלול הראיות שהוצג לפניי. יחד עם זאת, מפאת היקפו הרב של החומר, ולצורך הבנת נימוקי הכרעת הדין, איעזר מדי פעם בפסקאות של "סיכום ביניים".

חוות דעת מומחים והכרעה ביניהן
כאמור, במהלך המשפט הובאו לעדות מומחים רבים בתחומים שונים ומגוונים, שרובם טרם הובאו להכרעתו של בית המשפט, לא כל שכן במסגרת הליך פלילי. העידו לפניי מומחים מטעם התביעה ומטעם ההגנה. מטבע הדברים, חוות הדעת ועדויות המומחים אינן מתיישבות אלה עם אלה בסוגיות שונות, ומתעורר הצורך להכריע ביניהן. לצורך כך, אקדים מושכלות ראשונים בסוגיה זו.

כידוע, העד ה"רגיל" אינו רשאי להעיד אלא על עובדות בלבד, ועדותו ביחס למסקנות הדורשות הכשרה מקצועית החסרה לעד, מהווה "עדות סברה" והיא חסרת כוח ראייתי. שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בעד "מומחה", אשר מוזמן מלכתחילה למסור עדות סברה ולהעיד על מסקנות שבתחום מומחיותו. ואולם, מסקנותיו של המומחה לעולם אינן באות במקום מסקנותיו של בית המשפט. המומחה אינו בא בנעליו של בית המשפט ועדותו אינה חורצת את גורל הדיון, אלא היא נמנית בין הגורמים הראייתים שעל פיהם בית המשפט חורץ את הדין (קדמי, על הראיות, 756-760; ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168 (1968)).

לא אחת נדרש בית המשפט להכריע בין עדויות סותרות של מומחים שונים, גם בעניינים בתחומי המדע השונים. השופט אינו מתיימר להיות מומחה מדעי, אך עליו להכריע בין הגרסאות העובדתיות (ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח(5) 215, 237-240 (2004), להלן: "עניין קרישוב"). עמד על כך כב' השופט י' קדמי בע"פ 1839/92 אשקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.9.94, פסקה 4, להלן: "עניין אשקר"), באומרו:

"(1) אכן, מקום שבו מתייצבים בפני בית המשפט שני מומחים מטעמם של שני יריבים ובית המשפט נדרש להכריע ביניהם - מלאכתו של בית המשפט אינה קלה כלל ועיקר: בית המשפט אינו "מומחה-על" בתחומי המדע המגוונים הנפרשים בפניו; ואף על פי כן - עליו להכריע בין מומחים המציגים חוות דעת נוגדות באותם תחומים".

כיצד אפוא יכריע בית המשפט בין עדויות סותרות של מומחים? על כך השיב בית המשפט בעניין אשקר כך:
"ואכן, בבואו להכריע בין מומחים, אין בית המשפט שם עצמו "מומחה-מכריע" ביניהם, ומטבע הדברים שאין הוא מפעיל לענין זה שיקול דעת מקצועי; אלא - גם בהקשר זה פועל בית המשפט כערכאה שיפוטית, ומפעיל לצרכי ההכרעה בין המומחים שיקול דעת שיפוטי, על בסיס הידע המשפטי, נסיון החיים השיפוטי והשכל הישר, בהם הוא עושה שימוש כאשר הוא מתבקש להכריע בין גירסאות סותרות.
"(2) ככלל, עדותו של מומחה נבחנת על ידי בית המשפט בשני מישורים: מישור המהימנות האישית - במסגרתו נבחנת מהימנותו של המומחה ככל עד אחר; ומישור האמינות המקצועית - במסגרתו נבחנים רמתו המקצועית של המומחה, וטיב ואופי הבדיקה או הבירור האחר שערך ואשר מכוחם הגיע למסקנותיו. על פי שנים אלה נקבעת בדרך כלל יכולתו של בית המשפט לאמץ את חוות דעתו ולסמוך עליה מימצאים לצרכי הכרעה בהליך המשפטי שבמסגרתו הוגשה חוות הדעת כראיה".

ראו גם: ע"פ 9723/03 מדינת ישראל נ' בלזר, פ"ד נט(2) 408, 419 (2004); ע"פ 9897/05 אלמגור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.11.06); ע"פ 10221/06 ג'ורן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.1.08), בפסקה 17; ע"פ 10715/08 ולס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.9.09), בפסקה 34 והאסמכתאות שם).

אשר לרמת הוודאות המצופה מעדות "מומחה", להבדיל מעת "רגיל", מלמדת הפסיקה כי גם אם העד, מחמת זהירות שבמדע, מציג את מסקנתו כ"קרובה לוודאי", די בכך כדי לקבלה כבסיס לקביעת ממצאים לחובת נאשם בפלילים (קדמי, על הראיות, 767).

ועוד יש להבהיר בסוגיה זו, כי "העובדה, שמומחה אחד אינו מסכים לדברי עמיתו למקצוע, איננה מחייבת, כשלעצמה, זניחת דברי המומחה הראשון... הפתרון הוא, כמבואר, בכוח המשכנע של כל תיזה מקצועית, ובין היתר, במידת הישענותה על כל שורת המימצאים. הווי אומר, אין תמיד תיזות מקצועיות המקובלות על כולי עלמא. בית המשפט בונה, על-כן, את מסקנתו על מידת השכנוע של העדות, ובין היתר, על מהות הבדיקות שנערכו, התאמת המסקנות למכלול המימצאים ונתונים כיוצא באלה. על בית המשפט להיות ער לכך שאיננו מצויים בתחום מדעי, שבו ניתן לקבוע לעולם מסקנה חד-משמעית ולזנוח הערכות והשערות. ספק אכן פועל תמיד לטובת הנאשם, אולם מומחים החלוקים זה על זה אינם מותירים בהכרח ספק." (עניין איזראלוב, בעמ' 670-671). הדברים נאמרו על חוות דעת בתחום הרפואה אך נכונים בהשאלה גם לענייננו. בדרך זו נלך.

נעבור עתה לדון באישומים לגופם.

אישום מספר 1 – הגלוסקמה
(גולן)
האישום
בפרק העובדות של אישום זה נכתב כדלקמן:
במהלך שנת 2001, או בסמוך לפני כן, תכנן גולן לזייף כתובת על גלוסקמה (גלוסקמה – ארון אבן לשמירת עצמות המת בימי קדם, בלעז – סרקופג), על מנת שהגלוסקמה תיחזה להיות הגלוסקמה בה נשמרו עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו מנצרת. גולן עשה כן לשם הפקת רווחים כספיים וטובות הנאה אחרות במרמה, כמפורט להלן.
לצורך ביצוע תוכניתו, השתמש גולן בגלוסקמה עתיקה מימי בית המקדש הראשון (נראה שהכוונה לגלוסקמה מימי בית המקדש השני –א.פ.), ואשר עליה נחרתה הכתובת "יעקב בר יוסף". לגלוסקמה זו הוסיף גולן, בעצמו או בעזרת אחרים, את המילים "אחוי דישוע", באופן שמילים אלו יחזו להיות חלק מהכתובת המקורית המופיעה על הגלוסקמה כבר כאלפיים שנה. עם סיום הוספת המילים האמורות, היתה הכתובת שעל הגלוסקמה "יעקב בר יוסף אחוי דישוע".
לאחר הוספת המילים "אחוי דישוע", הסווה גולן, בעצמו או בעזרת אחרים, את העובדה שחלק מהכתובת הוספה לאחרונה. גולן עשה כן באמצעות מריחת חומרים שונים על הגלוסקמה, על מנת שבבדיקה תיחזה הכתובת להיות כתובת אשר נכתבה כולה בימי בית המקדש השני, בשל היותה מכוסה פטינה אשר הינה כביכול מתקופת בית המקדש השני.
לאחר שזייף את הכתובת שעל הגלוסקמה, דאג גולן כי הגלוסקמה תתפרסם בעולם. גולן עשה כן באמצעות הצגת הגלוסקמה למומחים, אשר חלקם הוטעו לחשוב כי בפניהם גלוסקמה עם כתובת מקורית, ואף כתבו חוות דעת בעניין.
עקב פעילותו האמורה של גולן, הגלוסקמה אכן התפרסמה בעולם, ויוחסה להיות הגלוסקמה אשר בה נשמרו עצמותיו של יעקב, אחיו של ישו. מאמרים אודות הגלוסקמה התפרסמו בכתבי עת מדעיים, וכן באמצעי התקשורת השונים בישראל ובעולם כולו.
לאחר פרסום הגלוסקמה, שלח אותה גולן לתצוגה במוזיאון המלכותי באונטריו, קנדה, שם הוצגה הגלוסקמה בפני רבבות צופים וכלי תקשורת מהעולם כולו.
במהלך חודשים של התעניינות עולמית בגלוסקמה, הציג גולן מצג שווא, ולפיו הגלוסקמה והכתובת שעליה הינן עתיקות, וכי הגלוסקמה היתה בבעלותו באותה הצורה מעל 25 שנה, וכל זאת ביודעו שאין הדבר אמת.
במהלך התקופה בה החזיק גולן בגלוסקמה, פרסם גולן כי ברשותו חלקי עצמות אשר היו בגלוסקמה, וכי יתכן שניתן יהיה לבצע בהן בדיקות ד.נ.א.
במהלך נובמבר 2002 פנה גולן, באמצעות אוריאל אבנת, לשגרירות הנוצרית הבינלאומית בירושלים (להלן: "השגרירות הנוצרית"), והציע למכור את הגלוסקמה.
בעקבות הפנייה האמורה, התקיימה בתאריך 28.11.02 פגישה בין נציגו של גולן, אוריאל אבנת (להלן: "אבנת"), ובין מנכ"ל השגרירות הנוצרית, מלקולם הדינג (להלן: "הדינג"). במהלך הפגישה נדונה הצעת גולן למכור את הגלוסקמה לשגרירות הנוצרית תמורת סכום של בין מיליון דולר לשני מיליון דולר.
כעבור זמן מה הודיע מה הדינג לאבנת, כי בשגרירות הנוצרית הוחלט שלא לקנות את הגלוסקמה.
גולן ביצע את כל האמור ביודעו שיש למעשיו, ולהחזקתו בגלוסקמה ובשרידי עצמות אשר היו בה, משמעויות דתיות, רגשיות וכלכליות עצומות, ומתוך מטרה לזכות בפרסום עולמי ובכסף רב אשר ישולם לבעל הגלוסקמה או למחזיק בעצמות שהיו בה.
מעשיו של גולן הופסקו לאחר תחילת חקירה של הרשויות בישראל ותפיסת הגלוסקמה ממנו.
במעשיו, זייף גולן את הכתובת על הגלוסקמה בכוונה לקבל באמצעותה דבר בנסיבות מחמירות, קיבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וניסה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות כשהציג מצג שווא לפיו הכתובת נכתבה לפני כאלפיים שנה, ביודעו שהכתובת נכתבה על פי תכנונו בשנת 2001 או בסמוך לפני כן. כמו כן פגע גולן בעתיקה.
הנסיבות המחמירות מתבטאות בכך שגולן פעל בצורה מתוכננת ושיטתית לשם יצירת עתיקה מזויפת, ובכך שלמצג השווא אותו יצר גולן השלכות הנוגעות למחלוקת בסיסית בין כתות שונות בנצרות, ושעלול היה להטעות מאות מיליוני מאמינים נוצרים בעולם, כמו גם את חוקרי ההיסטוריה והארכיאולוגיה בעולם כולו. בנוסף לכך, בשל מצג שווא זה עלול היה גולן להרוויח במרמה סכומי כסף הנאמדים במיליוני דולרים לכל הפחות וטובות הנאה נוספות.

על כל אלה יוחסו לגולן עבירות לפי הוראות החיקוק הבאות:
זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.
ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.
פגיעה בעתיקה – עבירה לפי סעיף 37(א) לחוק העתיקות, התשל"ח-1978 (להלן: "חוק העתיקות" או "החוק").

תשובת גולן לאישום
בתשובתו לאישום הראשון כפר גולן במיוחס לו לגבי הגלוסקמה, שהיא, לטענתו, אותנטית לחלוטין. בתשובתו טען, כי קנה את הגלוסקמה כמות שהיא בשנות השבעים של המאה הקודמת מסוחר ערבי במזרח ירושלים, והיא היתה אצלו עוד כשגר בבית הוריו. עוד טען, כי במשך כל השנים הללו לא היה מודע לחשיבותה ולמה שרשום עליה עד אשר פרופ' אנדרי לאמייר (מומחה לאפיגרפיה – א.פ., להלן: "פרופ' לאמייר") הפנה את תשומת ליבו לכך.

גולן טען עוד, כי איתר ומצא תמונה של הגלוסקמה שצולמה בשנות השבעים. את התמונה שלח למומחה לצילום, על מנת להוכיח את תאריך הצילום.

גולן מודה, כי הציג את הגלוסקמה למומחים שייתנו חוות דעת, אך מכחיש כי הטעה אותם, ומכל מקום אין הוא יכול לטעון בשמם של המומחים. לטענתו, ישנם מומחים שעד היום טוענים שהגלוסקמה אותנטית.

גולן מודה, כי שלח את הגלוסקמה למוזיאון המלכותי בקנדה, ועשה זאת באישור רשות העתיקות (ת/184), אך מכחיש כי אמר שהגלוסקמה היא של יעקב אחיו של ישו. לטענתו, ההיפך הוא הנכון, שכן בראיונות באמצעי תקשורת שונים העלה בעניין זה שאלות.

גולן השיב עוד, כי מטבע הדברים הגלוסקמה מיועדת לשימור עצמות אדם, ולכן ייתכן שאמר שיש בתוכה שרידים. אין הכוונה לעצם או חצי עצם, אלא לשרידים מיקרוסקופיים.

אשר לאבנת. גולן מודה כי אבנת עבד אצלו, אך טוען שאם אבנת הציע את הגלוסקמה למכירה היה זה על דעתו בלבד, ולא על דעתו של גולן.

גולן מודה, כי לאחר שהגלוסקמה נשלחה לקנדה, פנו אליו אנשי רשות העתיקות ודרשו לקבל את הגלוסקמה לידיהם, וכשהיא הוחזרה ארצה, היא נמסרה להם.

תיאור הגלוסקמה ותצלומה
הגלוסקמה, שהיא, כאמור, ארון אבן לשמירת עצמות המת בימי קדם, עשויה אבן, ולה מכסה. על ארבע הדפנות של הגלוסקמה חרוטים קוים ישרים במקביל ובהתאמה לקווים החיצוניים של אותה הדופן. בצד אורך אחד מצויים עיטורים בצורת "רוזטות", ובצד אורך שני כתובה הכתובת "יעקוב בר יוסף אחוי דישוע".
צילום הכתובת שעל הגלוסקמה לאחר שנשברה (מתוך ת/147) מצורף להכרעת הדין כנספח א'.
יצוין, כי לאחר הגעתה של הגלוסקמה לקנדה, לשם נשלחה לצורך הצגתה במוזיאון המלכותי שם (ROM), התברר כי היא נסדקה, והסדק עובר באות ד' במילה "דישוע".

תמצית ראיות הצדדים וטענותיהם
המאשימה מבססת את ראיותיה באישום זה על חוות דעתם ועדויותיהם של מומחים שונים שבדקו את הגלוסקמה מהיבטים שונים: בהיבט הארכיאולוגי ובהיבט השפה והכתב, וכן בהיבט "החומר", קרי בדיקות שנעשו לגלוסקמה עצמה ובעיקר לפטינה שעליה, לרבות "הבדיקה האיזוטופית" של הפטינה, שעליה יורחב בהמשך. המאשימה מתבססת גם על ראיות נסיבתיות נוספות, ועל סתירות, שקרים ושינוי גרסאות של גולן, לטענתה, בנושאים שונים כגון: מקור הגלוסקמה, גילוי משמעות הכתובת על הגלוסקמה, ניסיון המכירה של הגלוסקמה לשגרירות הנוצרית, ניקוי הגלוסקמה, ועוד.

גולן התמקד בסיכומיו, מטבע הדברים, בהדיפת טענות וראיות המאשימה, בהצגת השאלות והספקות העולים מהן ובהדגשת הראיות והעדויות התומכות בזיכויו.
בעיקר התייחס גולן לשאלה האם הוכח, מעבר לכל ספק סביר, כי הגלוסקמה או הכתובת שעליה זויפו.
אשר להיבט השפה והכתב טוען גולן, כי המאשימה לא הוכיחה כי הכתובת שעל הגלוסקמה זויפה, ולהיפך, ישנן עדויות רבות המעידות כי הכתובת אותנטית, חלקן אף מפי מומחי התביעה עצמם. אשר לבדיקות "החומר" נטענו מספר טענות עיקריות:
ראשית נטען, כי בדיקה שנעשתה על הגלוסקמה על ידי התביעה במהלך החקירה (יציקת סיליקון על ידי מז"פ) פגעה בגלוסקמה ובפטינה שעליה ובכך נפגעה הגנתו פגיעה מהותית שדי בה כדי לזָכּותו;
שנית נטען, כי בדיקת קיומה או אי קיומה של ביו-פטינה (נקראת גם "ורניש", הכוונה היא לפטינה ממקור ביולוגי – א.פ., להלן: "ורניש" או "ביו-פטינה") על הגלוסקמה ובתוך הכתובת לא זו בלבד שלא העידה על זיוף אלא אף העידה על מקוריותה של הכתובת; בעניין זה הוסף, כי הטענה החדשה של המאשימה בסיכומיה, כי הנאשם זייף גם את הורניש, אין לה כל בסיס ראייתי, ואף אם נקבלה, מתעוררת לגביה שאלת התיישנות;
שלישית, תקף גולן את "הבדיקה האיזוטופית" וטען כי זו אינה שיטה ראויה ויעילה לזיהוי זיופים ארכיאולוגיים, ואף אם נניח שכן, אזי אין היא רלבנטית לבדיקת הגלוסקמה הנדונה מטעמים שונים, ואין היא יכולה להוכיח, מעבר לכל ספק סביר, כי הכתובת שעל הגלוסקמה זויפה.
בסיכומיו התייחס גולן בקצרה גם להיבט העובדתי, לרבות לעדויותיהם של עדים מטעם התביעה ומטעם ההגנה, שטענו כי ראו את הגלוסקמה במועדים, במקומות ובמצבים שונים, ועל המסקנות העולות מעדויותיהם. כמו כן, לתמיכה בטענתו העובדתית כי הגלוסקמה היתה ברשותו כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת, הגיש גולן שתי תמונות של הגלוסקמה שלטענתו צולמו על ידו בתחילת שנות השבעים, ולצורך הוכחת מקוריותן של התמונות העיד מטעמו מומחה לצילום מארה"ב.

פירוט הראיות והעדויות לאישום הגלוסקמה והערכתן
בראשית שנת 2003, מינה מנהל רשות העתיקות, מר שוקה דורפמן (להלן: "דורפמן") שתי ועדות לבדיקת הגלוסקמה וכתובת יהואש (אישום מס' 2), לאחר שפריטים אלו פורסמו בתקשורת העולמית ועוררו התעניינות ציבורית רבה (להלן: "ועדה/ועדות רשות העתיקות" או "הועדה"):
ועדה אחת כונתה "ועדת הכתב והתוכן", ומטרתה העיקרית היתה לבדוק את הכתב והתוכן (פליאוגרפיה ואפיגרפיה) ולראות האם הכתב מתאים לעברית ולארמית של התקופות הרלבנטיות, והאם תוכן הכתובות תואם את השפה כפי שהייתה נהוגה בתקופות אלה. ועדה זו הורכבה משתי תת-ועדות – האחת למחקר כתובת יהואש ובה ארכיאולוגים מומחים מתקופת בית ראשון, וכן בלשנים והיסטוריונים המומחים בפליאוגרפיה ובאפיגרפיה של התקופה; והשנייה, למחקר הגלוסקמה ובה מומחים לארכיאולוגיה, לבלשנות ולגלוסקמאות של תקופת בית שני.
הועדה השנייה כונתה "ועדת החומר" ומטרתה העיקרית היתה לבדוק את החומר המרכיב את הפריטים, את החומר המרכיב את הפטינה, חומרים נוספים וכל בדיקה נוספת שניתן לערוך בפריטים, לרבות בדיקה מורפולוגית שלהם. ועדה זו הורכבה ממומחים בתחומים שונים: גיאולוג מומחה (שימונה על פי קביעתו של מנהל המכון הגיאולוגי ד"ר עמוס ביין (להלן: "ד"ר ביין")) – ד"ר אבנר איילון – אשר המכון הגיאולוגי יעמוד מאחוריו ויסייע לו בבדיקות, בניתוחן ובמשמעותן (זאת למרות קביעתם הקודמת של שני חוקרים מהמכון הגיאולוגי – ד"ר אילני וד"ר רוזנפלד – כפי שיפורט בהמשך); פטרוגרף וארכיאולוג – פרופ' יובל גורן; חוקרת פחמן 14 (שיטה לתיארוך ממצאים המכילים פחמן, כגון אורגנים – א.פ.) - ד"ר אליזבטה בוארטו; ומשמרי עתיקות שלהם ניסיון בפטינה עתיקה – הגב' אורנה כהן ומר ג'ק נגר.

מטרת שתי הועדות היתה לקבוע את האותנטיות של שני הפריטים (נ/141א'). חברי הועדה מונו על ידי דורפמן וניתנו להם כתבי מינוי על ידו. לגיאולוג שהתמנה ניתן כתב מינוי גם על ידי ד"ר ביין (ת/132). ועדת הכתב והתוכן מנתה 8 חברים, וועדת החומר מנתה 6 חברים. לחברי הועדה נמסר כי עליהם להגיש דו"ח מסכם ובו הממצאים שמצא, דעתו ביחס לאותנטיות של הפריטים, והנימוקים לה. לאחר מכן נפגשו חברי כל ועדה והחליפו ביניהם דעות.

ביום 20.6.03 פורסמו מסקנותיהן של הוועדות (נ/141), שלפיהן כתובת "בדק הבית" והכתובת על הגלוסקמה מזויפות, וכי הפטינה שעל גבי הכתובות בשני הפריטים מזויפת ושונה בצורה משמעותית מהפטינה המקורית על גבי הפריטים.

מרבית החברים של שתי הועדות זומנו כעדים מטעם המאשימה, וחלקם זומנו כעדים מטעם הנאשמים. נבחן להלן את הראיות והעדויות שהובאו בהקשר לגלוסקמה, תחילה ביחס להיבט הכתב והתוכן וההיבט הארכיאולוגי, ולאחר מהן ביחס להיבט החומר. כיוון שרוב חברי הועדה העידו לפניי כעדי תביעה או הגנה, אתייחס לעדויותיהם בהקשר הרלבנטי, ולאו דווקא כמקשה אחת מכוח היותם חברי הועדה.

היבט הכתב והתוכן וההיבט הארכיאולוגי
כאמור, כתב האישום מייחס לגולן כי השתמש בגלוסקמה עתיקה מימי בית המקדש הראשון שעליה נחרטה הכתובת "יעקב בר יוסף", והוסיף עליה, בעצמו או באמצעות אחרים, את המילים "אחוי דישוע", ולאחר מכן הסווה את החריטה באמצעות מריחת חומרים שונים. נקדים ונציין, כי אין מחלוקת בין המומחים כי הגלוסקמה עצמה היא גלוסקמה אותנטית והמחלוקת נסבה אך על שאלת האותנטיות של הכתובת שעליה, כולה או חלקה.

המאשימה מבקשת לבסס את זיוף הכתובת בהיבט זה בעיקר על מומחים מועדת הכתב והתוכן של רשות העתיקות. גולן מדגיש כי חוות דעתם ועדויותיהם לא היו חד-משמעיות, וכי המומחים העלו חששות או ספקות בלבד בדבר אמיתות הכתובת. גולן אף הביא לעדות בהיבט זה מומחים מטעמו התומכים במקוריותה של הכתובת. נבחן ונעריך להלן את חוות הדעת והעדויות בהיבט זה.

העדויות והראיות מטעם המאשימה לעניין הכתב והתוכן
פרופ' שמואל אחיטוב
פרופ' שמואל אחיטוב (ע"ת 47, להלן: "פרופ' אחיטוב"), הוא פרופסור (אמריטוס) למקרא מאוניברסיטת בן גוריון. כפי שהעיד על עצמו, התמחותו היא עולם המקרא במובן הרחב- מקרא, היסטוריה של עם ישראל בתקופה המקרא, גיאוגרפיה היסטורית, אפיגרפיה (חקר כתובות עתיקות) ויחסי ישראל ומצרים בתקופת המקרא (פר' עמ' 1864). פרופ אחיטוב היה חבר בועדת רשות העתיקות. רובו של הדו"ח המסכם שהגיש לועדת רשות העתיקות התייחס לכתובת יהואש, כפי שיבואר בהמשך. אשר לגלוסקמה ציין פרופ' אחיטוב רק זאת: "נדמה לי שמבחינה פליאוגרפית קשה לשלול את האותנטיות או העדר האותנטיות של הכתובת. אבל איני רואה עצמי בר סמכא להכריע בתחום זה, פליאוגרפיה של ימי בית-שני. ההכרעה צריכה לבוא מצדם של החברים העובדים בצדדים הפיסיים של הכתובת: פטינה בתוך האותיות וכו'" (ת/124; נ/141, נספח 6-א). על מסקנה זו, על ההסתייגות ממנה, חזר גם בחקירתו הנגדית (פר' עמ' 1867). יוצא, אפוא, כי עדותו של פרופ' אחיטוב אינה יכולה לסייע בנושא הגלוסקמה.

פרופ' עמוס קלונר
פרופ' עמוס קלונר (ע"ת 62, להלן:"פרופ' קלונר"), הוא ארכיאולוג מאז סוף שנות השישים של המאה הקודמת, עבד כעשרים שנה באגף העתיקות והמוזיאונים כארכיאולוג מחוז ירושלים והשפלה. במהלכה של תקופה זו חקר גם בירושלים, בעיקר את "עיר הקברים" ופרסם ממצאיו בספרות. מאז 1980 מלמד ארכיאולוגיה קלאסית באוניברסיטת בר-אילן (פר' עמ' 2805). פרופ' קלונר אף הוא היה חבר בועדת רשות העתיקות. על פי עדותו, התבקש להיות חבר הועדה בשל ניסיונו הרב בחפירת מערות קבורה מימי בית שני, ופרסום עשרות מאמרים על מערות הקבורה של ירושלים בתקופה המדוברת (פר' עמ' 2806). פרופ' קלונר סבור כי הגלוסקמה עצמה, על עיטוריה, היא טיפוסית, שכיחה למדי, פשוטה ורגילה לחלוטין ואותנטית. בדו"ח המסכם שהגיש לועדת רשות העתיקות (ת/151; נ/141, נספח 6-ה) ציין, כי "הגלוסקמה על עיטוריה שהתה זמן ארוך מאד במערת קבורה או בחלל כלשהו... דפנות הגלוסקמה כולל הסימונים והעיטורים, לבד מהכתובת, עברו תהליך משמעותי וממושך של בליה (אירוזיה) עדינה", וחזר על כך בעדותו (שם, עמ' 2806-2809).

אשר לכתובת שעל הגלוסקמה ציין פרופ' קלונר בדו"ח, כי האותיות בצמד המילים "אחוי דישוע" חקוקות באורח פחות עמוק מהאותיות בצד הימני של הכתובת ("יעקוב בר יוסף"). "נדמה כי הכותב היה פחות בטוח או נחוש בעת כתיבתן של שתי המילים השמאליות. לא נראה סביר בעיני כי מדובר בשני כותבים, בשני כתבי יד שונים או כתיבה בפרקי זמן שונים. כך לא סביר כי מדובר בתוספת מאוחרת יותר אשר בכתיבתה התכוון החורת להסביר אודות הנקבר שעצמותיו נקלטו בגלוסקמה...". פרופ' קלונר התרשם גם מחוסר מיומנות של הכותב בחקיקה עתיקה. לבסוף ציין, כי "החריתה של הכתובת נעשתה במובהק בפרק זמן שונה מההתקנה הראשונה של הגלוסקמה... בתוך האותיות החקוקות לעומק רב ביחס של חמש המלים של הכתובת אין פטינה זהה לזו המצויה על פני ארבע דפנות הגלוסקמה... ניתן לשער כי חורת הכתובת ניסה לשוות לאותיות הכתובת עתיקות ואותנטיות, בדומה למצוי על הדפנות, בדרך של מילוי או משיחה בנוזל או בחומר אחר כלשהו המכיל צבע בגוון חום או אדמדם. הכתובת נראית חדשה... הכותב ניסה לתת לאותיותיה צורה קדומה תוך שימוש בדוגמאות מכתובות בנות הזמן...". בסוף הדו"ח הוסיף פרופ' קלונר כי בהקשר הארכיאולוגי, לא ידועה גלוסקמה בודדת הנושאת כתובת, שכן גלוסקמאות ובהן כתובת נמצאו בקבוצות, במערות קבורה משפחתיות. כמו כן, למשפחתם של ישו ויעקב לא הייתה מערת קבורה בירושלים בשנות השלושים של המאה הראשונה לספירה.

גם בעדותו חזר על דעתו, כי הכתובת שעל הגלוסקמה היא תוספת שנעשתה בעת החדשה, ואינה שייכת להופעה המקורית של הגלוסקמה במקום בו ניצבה עד גילויה בעת החדשה. לדידו, הכתובת בולטת במקום שבו נעשתה ובצורת עשייתה. לאחר שהתלבט בעניין, הוא סבור כי כל הכתובת נעשתה על ידי אותו כותב, אך שתי המילים האחרונות נעשו "בהתלבטות מסוימת", משהו העיק על הכותב כשכתב אותן, ולכן הן עשויות בפחות הקפדה לעומק, למעט האות ע' במילה "ישוע", שאולי הכותב "תפס את עצמו" והחליט לכתוב אותה כמו שאר חלקי הכתובת (פר' עמ' 2811; ובחקירה נגדית- פר' עמ' 2826-2827: "... אני מתרשם שזה הכל אותה יד עם היסוס מסוים לשתי המלים האלה"). בהסתכלות לתוך האותיות החקוקות ראה פרופ' קלונר שמישהו הכניס צבע או חומר גיוון על מנת לעמעם את הלובן של האבן במקום בו חוקקו האותיות, אך הוא מעיד על כך מהסתכלות "עם העין ועם הניסיון" ולא מתוך מחקרים כימיים מדעיים וכו'. פרופ' קלונר הוסיף גם, כי הכתובת מרשימה מבחינת תוכנה בצורה יוצאת מן הכלל, והיא גם ברורה, ניתנת לקריאה בפשטות, ולא מקובל עליו שאף אחד לא שם אליה לב מאז גילויה (פר' עמ' 2813). כמו כן, רוב הכתובות עשויות בצורה מרושלת ואילו הכתובת הזאת עשויה באופן ברור (פר' עמ' 2816-2817), אם כי ישנן כתובות קריאות, יפות הכתובות בכתב רהוט, כגון הכתובת "יהודה בר ישוע" (פר' עמ' 2824 ועמ' 2830; נ/139).

פרופ' קלונר שלל את האפשרות שהמילים "אחוי דישוע" הן מקוריות ואילו דווקא המילים "יעקוב בר יוסף" הוספו בעת החדשה, והסביר זאת בכך שכמעט ולא מצאו ביטויים המתייחסים לאח ("אחוי ד..."), לא מבחינה לשונית ולא מבחינה מעשית. בקטלוג הגלוסקמאות של רחמני (שחלקים ממנו הוגשו כ-ת/137, להלן: "קטלוג רחמני") מופיעות כ-900 גלוסקמאות ורק על אחת מהן מופיעה הצורה של "אחוי ד..." (גלוסקמה מס' 570) ועליה כתוב: "שימי בר עשיה אחוי דחנין" (ת/137, עמ' 200). פרופ' קלונר העיד, כי לדעתו נוסח זה היה לפני כותב הגלוסקמה ממנו העתיק, אך: "הכל אני מדבר בהרגשה שאני אומר את מה שאני חושב אבל אין לי הוכחות חד-משמעיות... אני אומר את זה בזהירות, אין לי הוכחה של הדבר הזה..." (פר' עמ' 2814-2817).

פרופ' קלונר שלל גם את הטענה שמקורה של הגלוסקמה הוא במערת הקבורה שנתגלתה לפני כשלושים שנה במזרח תלפיות בירושלים (בה נמצאו עשר גלוסקמאות עם כתובת, שאחת מהן היא: "ישוע בר יהוסף" (גלוסקמה מס' 9 בקטלוג רחמני)), וכי המדובר בגלוסקמה העשירית שלכאורה נעלמה או נגנבה מהמערה. לשיטתו, צוות החפירה תיעד את כל עשר הגלוסקמאות והדברים אף הועלו על הכתב (נ/140). הגלוסקמה העשירית ארוכה מהגלוסקמה דנן בכ-4 ס"מ, והועברה, יחד עם כל הגלוסקמאות לאגף העתיקות (היום רשות העתיקות) (פר' עמ' 2818-2820). עם זאת, הודה פרופ' קלונר בחקירתו הנגדית כי כנראה נכנסו אנשים למערה לפני שהוא וצוות החופרים הגיעו אליה, ויכול להיות שגם נלקחו משם דברים (פר' עמ' 2832-2833), כפי שקרה לא פעם בעבר (פר' עמ' 2839). בחקירה חוזרת העריך כי חלפו שעה עד שעתיים בין ההודעה על גילוי המערה לבין הגעתם אליה (פר' עמ' 2837-2838), וכי הפועלים של "סולל בונה" שחפרו במקום הם ככל הנראה אלו שגרמו לנזקים.

ד"ר טל אילן
ד"ר טל אילן (להלן: "ד"ר אילן"), לא היתה עדה במשפט, הגם שהיתה רשומה בכתב האישום כעדת תביעה, אך כיוון שהיתה חברה בועדת רשות העתיקות אציין בקצרה את ממצאיה. בדו"ח המסכם שהגישה לועדה (נ/141, נספח 6-ו) ציינה ד"ר אילן, כי אין היא מומחית בטכניקת ייצור הגלוסקמאות, בטכניקות החריטה, או בפליאוגרפיה. תרומתה לתחום מצטמצמת לשאלת השמות ומידת האותנטיות שהם משקפים. מסקנתה בעניין זה היא, כי "גם אם הגלוסקמה אותנטית, אין שום סיבה להניח שהנקבר בה הוא דוקא אחיו של ישו...". שלושת השמות היו מוכרים מאוד בימי בית שני ("יוסף" הוא השם השני הכי פופולרי, "ישוע" במקום השישי, ו"יעקב" במקום האחד עשר). בקטלוג השמות שפרסמה מתועדים שני אנשים בשם "ישוע בר יוסף", ואדם אחד בשם "יעקב בר יוסף", וכן מתועדים אנשים בשם "יוסף בר יעקב", "ישוע בר יעקב", ו"יעקב בר ישוע". עוד הוסיפה ד"ר אילן, כי הופעת צורת הכתיב "יוסף" היא נדירה ומעוררת ספקות, שכן הכתיב הנפוץ יותר באותה תקופה היה "יהוסף". גם צורת הכתיב של "יעקוב", עם האות ו' (במקום "יעקב"), פחות נפוצה. לדעת ד"ר אילן עולה השאלה, שקשה להכריע בה, האם בחירת הנוסח הפחות נפוץ בשתי מילים אלו מעידה שהזייפן "לא עשה שיעורי בית" ובחר בכתיב שנשמע לו סביר, או שדווקא היא מעידה שהגלוסקמה אותנטית, שכן הזייפן בוודאי היה בוחר בצורה הנפוצה יותר.

ד"ר אסתי אשל
ד"ר אסתי אשל (ע"ת 71, להלן: "ד"ר אשל"), העידה על עצמה כי היא עוסקת בעיקר בספרות בית שני, בדגש על ההיבט הספרותי וההיבט הדתי-תיאולוגי, ומלמדת באוניברסיטת בר-אילן במחלקה לתנ"ך. היא עוסקת גם באפיגרפיה, בעיקר של בית שני, ובעיקר של מגילות מדבר יהודה ("המגילות הגנוזות"), אך אינה ארכיאולוגית (פר' עמ' 4343, 4345).

ד"ר אשל היתה אף היא חברה בועדת רשות העתיקות. בדו"ח המסכם שהגישה לועדה (ת/200; נ/141, נספח 6-ז) ציינה, כי "מבדיקת הכתובת על גבי הגלוסקמה ומן הנתונים שהועברו אלי עולה, לדעתי באופן ברור למדי, כי הכתובת אינה מקורית, והיא נוספה לאחרונה לגלוסקמה מקורית (ייתכן שהכתובת נוספה בשני שלבים)." למסקנה זו הגיעה ד"ר אשל על יסוד מספר טעמים: האחד, ההבדל המשמעותי במידת השחיקה בין הכתובת החקוקה עמוק לבין הקישוט (הרוזטות) השחוק; השני, ההבדלים בכתב בכתובת, בעובי ובעומק החריטה בין שני חלקי הכתובת; השלישי, ההבדל בסוג הכתב בין שני חלקי הכתובת (פורמלי מול קורסיבי); והרביעי, הדמיון המפתיע של המילים "אחוי דישוע" לגלוסקמה מס' 570 בקטלוג רחמני משם ככל הנראה העתיק הכותב כאן.

בעדותה הראשית, הבהירה ד"ר אשל כי גלוסקמאות אינן בתחומה ולא פרסמה גלוסקמאות, אם כי "יצא לי פה ושם" (פר' עמ' 4344, ש' 8-10). היא חזרה על מסקנתה, כי הכתובת מזויפת, בעיקר בחלק השני שלה, ואולם עשתה כן בפחות נחרצוּת ופסקנות מאשר מה שרשמה בדו"ח רשות העתיקות ("באופן ברור למדי"): "... באופן כללי הכתובת הזאת, אני כתבתי חוו"ד לגבי התחושה שלי שורה תחתונה שלי אומרת שאני מניחה שהכתובת מזויפת בעיקר החלק השני שלה, אבל כמו שוודאי כולם יודעים כאן קשה לבדוק אבן... ולוודא את זה באופן חד-משמעי בבדיקת פחמן 14 אם היא אותנטית או לא. כך שתמיד יוותר ספק באשר לאותנטיות של הדברים האלה." (פר' עמ' 4344, ש' 18-23). ובהמשך: "אז זה עושה לפחות רושם שבאופן כללי הכתובת לא אותנטית ויש תחושה שהמחצית השניה היא נוספה אח"כ למרות שאי אפשר להישבע על הדברים האלה כי כאמור אי אפשר לבדוק אותם בבדיקה חיצונית שאני יכולה לעשות ולסמוך עליה" (פר' עמ' 4345, ש' 16-20). ובסיכום עדותה: "למעלה מכל ספק סביר אני לא יכולה לומר, לא. אני יכולה לומר שיש חשד (על בסיס הצטברות של סימנים מחשידים – א.פ." (פר' עמ' 4634, 22-23).
להלן נבחן ביתר פירוט את נימוקיה של ד"ר אשל כפי שנכתבו בדו"ח המסכם שהגישה למול עדותה, וההבדלים ביניהם.

הנימוק הראשון של ד"ר אשל מתייחס להבדלים במידת השחיקה בין הכתובת לבין הרוזטות. בדו"ח שכתבה לרשות העתיקות ציינה, כי לא ידוע על גלוסקמה שבה שרדה כתובת מימי בית שני, כשהיא חקוקה כל כך עמוק ואילו הקישוט שעל גבי אותה גלוסקמה (הרוזטות) שחוק כל כך כבמקרה דנן. בעדותה הראשית ציינה רק, כי ההבדל הזה "די מפתיע" (שם, ש' 26) ו"לא כל-כך הגיוני" (עמ' 4345, ש' 5). ובחקירתה הנגדית, כאשר הופנתה לגלוסקמאות מקטלוג רחמני בהן רואים חלקים שחוקים יותר וחלקים פחות (כגון גלוסקמה מס' 446- נ/175), השיבה: "אני לא אמרתי שזה בלתי אפשרי, אמרתי שבסה"כ לא סביר להניח שבצד אחד יהיה שחוק כל-כך ובצד שני יהיו כתובות כל-כך עמוקות ואיזמלים שונים... זה לא מדע מאה אחוז..." (פר' עמ' 4352, ש' 18-24). מכל מקום, כאמור, נושא זה אינו עיקר התמחותה.

הנימוק השני של ד"ר אשל מתייחס להבדלים בעובי ובעומק החריטה בין שני חלקי הכתובת. בדו"ח ציינה, כי ניתן לראות הבדלים בכתב בכתובת, וכן בעובי ועומק החריטה, בין המילים "יעקב בר יוסף" לבין "אחוי דישוע" (וכך אף נמסר לה על ידי ועדת החומר) ומכאן שהכתובת נעשתה בשני איזמלים שונים (ובעדותה: "יש גם הבדלים בעומקים של החקיקה" – פר' עמ' 4345, ש' 6-7). בעניין זה, יש לציין, דעתה של ד"ר אשל שונה מדעתו של פרופ' קלונר, שלפיה אין זה סביר שמדובר בשני כותבים, בשני כתבי יד שונים, או כתיבה בפרקי זמן שונים, או תוספת מאוחרת.

הנימוק השלישי של ד"ר אשל, ולשיטתה זהו עיקר תחום התמחותה, הוא ההבדל בסוג הכתב בין שני חלקי הכתובת. בדו"ח ציינה, כי קיים הבדל משמעותי בין הכתב של חלקה הראשון של הכתובת, הכתוב בכתב סוֹפר, כתב "פורמלי" (למשל באותיות ב' ו-ק'), לבין הכתב של חלקה השני של הכתובת, הכתוב בכתב רהוט, כתב "קורסיבי" (למשל באות א'). בחקירתה הנגדית הופנתה ד"ר אשל למאמרה של רחל חכלילי ב-BASOR בו היא מציינת כי אלמנטים קורסיביים ופורמליים לעיתים משולבים יחדיו על אותה כתובת (נ/176, עמ' 60). ד"ר אשל השיבה: "... אני גם אמרתי שזה קיים, לא אמרתי שזה בלתי אפשרי. פה זה קצת בולט שהחלק הראשון כתוב בצורה מאוד כמעט כולה פורמלית והחלק השני מאוד קורסיבית וזה קצת יותר יוצא דופן" (פר' עמ' 4354, ש' 26-28), והוסיפה כי התפתחות של כתב היא עניין של תהליך, אך כשכותבים ברצף את שמו של אדם שנפטר לא סביר למצוא את שני סוגי הכתב. עם זאת: "כמובן שלאורך התקופה אתה יכול להראות לי דוגמאות ככה שקצת, כן, בגלל זה [יש] כללים ויוצאים מן הכלל, העולם לא הוא, המדע הזה הוא לא חד עד כדי-כך" (פר' עמ' 4354, ש' 22-25). ובהמשך הביעה אפשרות כי החלק השני של הכתובת הוסף לאחר פרסומו של ישו: "יכול להיות שהחלק השני, יעקב נפטר ומישהו שמאיזשהו אופן חשב שחשוב להגיד שהוא של אח של ישוע מסיבה או אחרת, הוסיף את זה אחר-כך. גם זאת אופציה, כלומר קשה לדעת" (פר' עמ' 4356, ש' 18-21).

הנימוק הרביעי של ד"ר אשל התבסס על דמיון מפתיע העולה מהשוואת הכתב של המילים "אחוי דישוע" שעל כתובת הגלוסקמה, לכתובת המופיעה על גבי גלוסקמה מס' 570 בקטלוג רחמני ("אחוי דחנין"). בדו"ח ציינה ד"ר אשל, כי האותיות ח', ו', ו-י' דומות למדי, ואילו האות ד' (שהיא חריגה ביותר) זהה, בשתי הכתובת שרד רק הקו היורד, ולפיכך דומה כי כותב הכתובת העתיק את הכתובת מגלוסקמה זו. כזכור, זו היתה גם סברתו של פרופ' קלונר. בחקירתה הנגדית התברר כי ד"ר אשל השוותה בין הכתובות על בסיס שרטוט שערכה ד"ר עדה ירדני, העתקת הכתובת מתוך צילום הגלוסקמה (ע"ת 26) ונמסר לחברי הועדה (ת/59), ולא על בסיס צילום של הכתובת עצמה (פר' עמ' 4360). לאחר שהסתכלה על צילום הכתובת הסכימה, כי בניגוד למה שכתבה בדו"ח, האות ד' אינה זהה בשתי הכתובות. לגבי האות א' העידה, כי בגלוסקמת "אחוי דחנין" האות א' יותר פורמלית ואילו בגלוסקמה דנן היא קורסיבית לגמרי, "מוזרה כזאתי, באמת נראית לא מתאימה שמה. אפילו קורסיבית כקורסיבית היא לא מקצועית..." (פר' עמ' 4362, ש' 6-9), אך הוסיפה כי יש בעיה של החומר שעליו כותבים, לפעמים הוא קשה ולפעמים קשה פחות. כך, למשל, יש לה מחלוקת עם פרופ' לאמייר, מומחה לאפיגרפיה (שהעיד כעד הגנה) והיא מכבדת את מומחיותו ומקצועיותו, בנוגע לכתובת אבן אחרת שהיא סבורה כי הכתובת עליה מלמדת כי היא קדומה ואילו הוא סבור כי מדובר במתלמד שכתב את הכתובת: "כלומר, הויכוחים נמשכים, זה מה שהופך את המקצוע לכיף, כן, זה לא חד-משמעי וצריך להוכיח the worst I can be is wrongוברוך השם אף אחד לא ימות אם יסתבר שטעיתי." (פר' עמ' 4362, ש' 13-16).
לסיכום, על פי עדותה של ד"ר אשל ביחס לנימוק השוואת האותיות, האות ח' דומה למדי, והאותיות י' ו-ו' דומות, אבל הן דומות כי אינן אותיות מיוחדות. ואילו האות ד' אינה זהה כפי שטענה בדו"ח. ה-א' לעומת זאת, שונה לחלוטין (בכתובת אחת פורמלית ובשנייה קורסיבית). בשל הדמיון החלקי הזה, היתה לה "תחושה" שאינה יכולה "להישבע" עליה, כי הכותב על הגלוסקמה דנן העתיק מגלוסקמת "אחוי דחנין".

פרופ' רוני רייך
פרופ' רוני רייך (ע"ה 9, להלן: "פרופ' רייך"), לא הוזמן להעיד מטעם המאשימה, על אף שנמנה ברשימת עדי התביעה שבכתב האישום, אלא הובא להעיד כעד הגנה. פרופ' רייך הוא ארכיאולוג, שעבד בעבר ברשות העתיקות ולפני כ-15 שנים הפך לחבר סגל באוניברסיטת חיפה. על פי עדותו, השתתף פרופ' רייך בחפירות בירושלים, בעיקר בעיר דוד (פר' עמ' 5236) והוא הגדיר עצמו כמי שעוסק כנראה "ביותר מדי תחומים, פחות לעומק בכל אחד מהם", אך הוא מומחה למקוואות טוהרה יהודיים (עמ' 5254). פרופ' רייך גם היה חבר בועדת רשות העתיקות, וכמפורט בחוות הדעת הראשונה שמסר לועדה (נ/194; נ/141, נספח 6-ד ונספח 6-ד1) סבר כי כתובת הגלוסקמה אותנטית. את הכתובת על הגלוסקמה בחן לפי מספר מאפיינים:
מצב הכתובת – הכתובת ברורה וקריאה;
הכלי שבו נכתבה הכתובת – חריטה על אבן הקירטון הרכה באמצעות כלי חד. זוהי שיטת הכתיבה המצויה ביותר על גלוסקמאות בנות התקופה. פרופ' רייך לא ראה הבדל בחריטה בין חלקי הכתובת, אך ציין כי בחן אותה ב"עין בלתי מצוידת", וכי ראוי לבחון אותה באמצעות מיקרוסקופ, וסבר כי המעבדה לסימנים של היחידה לזיהוי פלילי במשטרה היא הראויה לבצע בדיקה זו;
מיקום הכתובת על גבי הגלוסקמה – סביר.
תנוחת האותיות בכתובת – בהשוואה לקטלוג רחמני, מדובר באחת הכתובות הארוכות מבין הכתובות הידועות. האחידות הרבה בגובה האותיות לאורך הכתובת נדירה יחסית בכתובות על הגלוסקמאות. כל עשרים האותיות שבכתובת חרוטות בקו ישר למדי, ודומה שחורט הכתובת הניח סרגל עץ וחרט את האותיות מן הסרגל ומטה.
הפליאוגרפיה של האותיות – "כל אחת מהאותיות של הכתובת, וכל האותיות ביחד כקבוצה, מתאימות בצורתן ובתנוחתן (כיוון כל אות ביחס לכיוון הקריאה האופקי) לאותיות ה'כתב היהודי' שהיה נהוג במאה הא' לספה"נ, ובמיוחד לאלה המופיעות בכתובות שעל-גבי הגלוסקמאות". נראה שהכתובת נכתבה על ידי מי שכתיבת עברית וארמית היו בתחום מומחיותו. הכתיבה נראית מוקפדת, כשל סופר: הקפדה על צורת האותיות, גובה אחיד של אותיות, כתיבה בקו ישר, הוספה של מעין 'תגים' במספר אותיות – תכונות אלו גם יחד מצויות דווקא במידה מועטה יותר בכתובות על גלוסקמאות, שרובן מתאפיין בכתב רהוט יותר, בלתי אחיד, שנכתבו ככל הנראה במהירות ובתנאים קשים של מערת קברים.
שפה וכתיב של הכתובת – השפה השגורה בפי הכותב היתה ארמית. הכתיבה המלאה של השם "יעקוב" מקובלת בכתובות אחרות בנות התקופה (בניגוד לדעתה של ד"ר אילן – א.פ.).
תוכן הכתובת – אילו היה כתוב בכתובת "יוסף בר יעקוב אחוי דישוע" איש לא היה מרים גבה. השם "יוסף" הוא שם מצוי מאוד, השם "ישוע" או "יהושע" הוא שם מצוי, והשם "יעקב" מצוי פחות. הייחוס של בן לאביו ("בר") הוא טריוויאלי, אך הייחוס אל האח הוא נדיר, ויכל היה להיעשות מכמה סיבות (התפארות בייחוס המשפחתי של האח, זיהוי והבחנה בין בעלי שמות זהים באותה משפחה, ועוד).
שאלת האותנטיות של הכתובת – הגלוסקמה עצמה היא בודאי חפץ אותנטי מימי בית שני. אשר לכתובת שעל הגלוסקמה, "לא ניתן להצביע בכתובת על ערבוב של סממנים צורניים ותוכניים מתקופות שונות, העשוי להצביע על זיוף כלשהו. לפי דעתי, דומה שכל אחד מן המאפיינים של הכתובת שפורטו לעיל, ושל כל המאפיינים האלה גם יחד, וללא יוצא מן הכלל, מעידים על כתובת אותנטית משלהי ימי הבית השני (בעיקר המאה הא' לספירה המקובלת)".

על בסיס האמור לעיל, בישיבת הסיכום של ועדת הכתב והתוכן הסביר פרופ' רייך לעמיתיו, כי נקודת המוצא שלו היא שהכתובת על הגלוסקמה אותנטית אלא אם ישוכנע אחרת. עמיתיו לועדת הכתב והתוכן אכן לא שכנעוהו אחרת, אך לאחר שקיבל את תוצאות ועדת החומר, ובעיקר הבדיקה האיזוטופית של הפטינה, השתכנע שהפטינה נוצרה באופן מלאכותי, ולא יכולה היתה להיווצר באופן טבעי בעת העתיקה, ולפיכך הוא נאלץ לשנות את דעתו בנדון (נ/196).

בעדותו הבהיר פרופ' רייך כי אינו פליאוגרף מובהק, שכן אינו עוסק באופן מובהק בכתובות עתיקות, אם כי ראה בחייו הרבה גלוסקמאות והרבה כתובות, עסק בזה קצת וגם פרסם פה ושם גם כתובות על גלוסקמאות (פר' עמ' 5237). עוד הדגיש, בהגינותו, כי לא העיד על עצמו כמומחה ולא ביקש להיות חבר הועדה, אלא ביקשו ממנו להצטרף כחבר ועדה, והוא הסכים (פר' עמ' 5255).

בעדותו חזר פרופ' רייך בקצרה על עיקרי חוות דעתו הראשונית ועל מסקנתו כי: "לפי מה שקראתי את זה קדימה ואחורה, וגם מבחינת המראה, הכל נראה לי בסדר, חוץ כמובן מאות אחת שהייתה בעייתית שם מפני שהיא נשברה בדיוק באמצע" (פר' עמ' 5237, ש' 23-25), וכי "בשורה התחתונה" הוא לא מוצא בעייתיות בכתובת שמעידה על זיוף (פר' עמ' 5239). כך, למשל, חזר גם בחקירתו הנגדית כי הוא סבור שהכתובת נכתבה על ידי סופר, משום שהיא כתובה בצורה יפה ולא מרושלת, ומפני שהיא מיושרת בקו העליון שלה (פר' עמ' 5255), כפי שהיה מקובל בעבר (פר' עמ' 5275). רוב הגלוסקמאות נכתבו במהירות, בידי אנשים שזו אינה מלאכתם, ובתנאים קשים, אולי בתוך מערה (פר' עמ' 5275). אם מדובר בכתובת שנכתבה בהמשכים, כלומר בתקופות שונות, אזי היה צריך להביא מעין סרגל ולישר קו עם החלק הראשון של הכתובת וזה לא סביר שעשו במערת קבורה, בגלל החושך, ריקבון הגופות והריח שלהן וכו' (פר' עמ' 5257). כמו כן, ישנה אפשרות לטעויות בשפה (פר' עמ' 5276). מוזר בעיניו שמי שהוסיף לכאורה את החלק השני של הכתובת, האריך את הקו של האות ק' במילה יעקוב, כפי שעולה לכאורה מחוות דעת מז"פ שהוגשה (ת/127; פר' עמ' 5258).

אשר להתייחסות לאח, קרי הופעת הצורה "אחוי ד...", הבהיר פרופ' רייך, כי הדבר נדיר, ומוכר לו מגלוסקמה אחת בלבד מתוך קטלוג רחמני, אך ניתן להסבר כאשר יש זיקה מיוחדת בין האחים, למשל, במקרה של ייבום- אח שנשא לאישה את אלמנת אחיו שנפטר ללא ילדים (פר' עמ' 5259).

בניגוד לנטען על ידי ב"כ המאשימה, התרשמותי מעדותו של פרופ' רייך היא, כי הוא עדיין מחזיק בדעה כי בכל הנוגע להיבט הכתב והתוכן אין סימנים צורניים או תוכניים העשויים להצביע על זיוף הכתובת שעל הגלוסקמה, והמאפיינים שפירט בחוות דעתו הראשונית אף מעידים על אותנטיות, כפי שחזר על עיקרי הדברים במהלך עדותו. ואולם, ממצאי ועדת החומר, ובעיקר ממצאי הבדיקה האיזוטופית שכנעו אותו, כי הפטינה שבתוך האותיות נוצרה באותיות באופן מלאכותי. משום כך הוא "נאלץ" (כלשונו ב-נ/196) לשנות את דעתו בנדון.

בנושא זה מתבקשת הערת ביניים. קשה שלא להתרשם כי מומחים שונים הושפעו, מי יותר ומי פחות, ממסקנותיהם של מומחים אחרים מתחומים שונים. כך למשל, ד"ר אשל, שמתייחסת להבדלים במידת העובי והעומק של החריטה מציינת במפורש בדו"ח, כי על הבדלים אלו נמסר לה גם מועדת החומר, ומסקנתה היא שנעשה שימוש בשני איזמלים שונים. גם בעדותה ציינה מספר פעמים, כי: "יש הצטברות של הוכחות מכל מיני כיוונים שמחשידים את הכתובת" (פר' עמ' 4356, ש' 26-27). השפעתו של מומחה אחד על משנהו באה לידי ביטוי באופן מובהק במקרה של פרופ' רייך, אשר בחוות דעתו הראשונית, אותה כתב באופן עצמאי ולפני ששמע את יתר חברי הועדה, הסיק כי הכתובת אותנטית (נ/194), ואולם לאחר ששמע את מסקנות ועדת החומר, חזר בו (נ/196). (וראו גם דעתו של ד"ר חגי משגב (ע"ת 46) בפר' עמ' 1711, ש' 6-12).

ב"כ המאשימה טוען בסיכומיו, כי אם מקבלים את הטיעון שהכתובת מורכבת משני חלקים (טיעון שנסמך על ממצאי בדיקת מז"פ ועל ד"ר אשל), ואת טענתו של פרופ' רייך כי הסיכוי לשני חלקים במערה הוא קלוש, אזי המסקנה היא כי הכתובת לא היתה במערה ולכן מדובר בזיוף. מסקנה זו מוקשית בעיני, משום שטיעון המוצא של ב"כ המאשימה, שלפיו הכתובת מורכבת משני חלקים, אינו נקי מספקות, ככל שהמדובר במומחי הכתב והשפה. גם מומחי התביעה עצמם חלוקים בסוגיה זו. יש המצדדים בטענה, כגון ד"ר אשל, אך יש אלו הדוחים אותה, כגון פרופ' קלונר, שסבור כי החלק השני של הכתובת אמנם חקוק פחות עמוק מהחלק הראשון, ולמרות זאת לדעתו לא מדובר בכתיבה בשני חלקים בפרקי זמן שונים, אלא שכל החריטה נעשתה בזמן שונה מההתקנה הראשונה של הגלוסקמה (וראו בהמשך גם את דעתה של ד"ר עדה ירדני כי כל הכתובת נכתבה על ידי אותו אדם). גם פרופ' רייך עצמו אינו סבור כי יש הבדל בין שני חלקי הכתובת, אלא היא כתובה בצורה אחידה, בקו ישר, והדבר מעיד כי נכתבה בידי סופר המיומן בכך. על פי הבנתי והתרשמותי, התייחסותו של פרופ' רייך לנושא המערה נועדה דווקא לחזק את המסקנה כי אין זה סביר שהמדובר בכתובת בשני חלקים, משום שבמערה קשה היה "לישר קו" עם החלק הראשון של הכתובת.

ד"ר עדה ירדני
ד"ר עדה ירדני (ע"ת 26, להלן: "ד"ר ירדני"), העידה על עצמה כי היא עוסקת בפליאוגרפיה, פענוח כתובות עתיקות ותולדות הכתב, במשך כ-40 שנה (פר' עמ' 705). ד"ר ירדני לא שימשה חברה בועדת רשות העתיקות. על פי עדותה, היא נחשפה לראשונה לגלוסקמה על ידי גולן עצמו, אשר פנה אליה, בנובמבר 2001, והראה לה צילומים שלה, יחד עם צילומים של גלוסקמאות נוספות וחרסים. היא התעניינה יותר בחרסים וצילום הכתובת היה אצלה הרבה זמן בלי שהתעניינה בו. לאחר כשנתיים ואולי יותר, הוזמנה לארוחת ערב עם עורך המגזין BAR (Biblical Archaeology Review), הרשל שנקס (להלן: "שנקס"), והוא הפנה את תשומת לבה לגלוסקמה. לאחר מכן נסעה לגולן, ראתה את הגלוסקמה עצמה וגלוסקמאות נוספות והעתיקה את הכתובת שעליה על שקף (ת/60), גולן צילם לעצמו עותק ושלח אותו לשנקס לצורך פרסום מאמר בנושא. ד"ר ירדני הבינה שפרופ' לאמייר כבר כתב מאמר בנושא ורק חיכה לצילום או העתקה של הכתובת כדי לפרסמו. לאחר מכן התחילו לטעון שהכתובת אינה אמיתית, כולה או חלקה. אבל לדעתה, "לא ראיתי שום דבר שיכול להעיד על משהו שהוא לא אמיתי... כל הדיונים שנעשו אחר כך בעניין זה לא שכנעו אותי גם כן. אני עד היום חושבת שהכתובת הזאת היא אותנטית, וזהו, עד שמישהו יבוא ויגיד לי אני עשיתי אותה, אני לא חושבת שאפשר לקשור את זה ביחד עם הכתובת השניה (כתובת יהואש – א.פ.), אין לזה שום קשר". (פר' עמ' 710-711). על דעתה הנחרצת עמדה ד"ר ירדני גם בחקירתה הנגדית במהלכה אישרה, כי אמרה בעבר שאם יתברר שמדובר בזיוף, היא תעזוב את המקצוע (פר' עמ' 723, ש' 15-19). ממש כך!

ד"ר ירדני נשאלה לדעתה ביחס לשילוב כתב פורמלי וכתב קורסיבי באותה הכתובת. היא הסבירה, כי כתב קורסיבי, הוא כתב רהוט, רץ, שנכתב מהר יותר מאשר "כתב לפידרי" שנכתב על אבן ולכן נכתב לאט יותר (פר' עמ' 723). לדעתה, האות א' במילה "אחוי" בולטת בצורתה הקורסיבית (כזכור, כך סברה גם ד"ר אשל), וכך גם האותיות ו' ו-י', אם כי הן אותיות פשוטות יחסית. עם זאת, ציינה כי שילוב של שני סוגי הכתב הוא דבר מקובל וקיים, והשערתה היא כי הסופר, או מי שחרט ידע כנראה לכתוב גם אותיות אחרות (כפי שסבר פרופ' רייך). לדבריה, "יש כאלה שחורטים והם מעתיקים בדיוק את מה שהם רואים, אבל פה זה נראה כאילו זה פשוט כתיבה, הוא כתב באופן טבעי והיה רגיל מכתיבה רהוטה לכתוב א' ככה, אולי הוא ישתדל לכתוב את האחרות יותר מרובע... זה כבר השערה וזה ספקולציות... אבל היה מקובל, בהחלט, יש לנו הרבה כתובות שמורכבות מצורות שונות." (פר' עמ' 724). כלומר ד"ר ירדני סבורה כי כל הכתובת נכתבה על ידי אותו אדם (פר' עמ' 724, ש' 15).

כמו מומחים אחרים, גם ד"ר ירדני סבורה, כי ההשערה שמדובר באח של ישו הנוצרי אינה מחויבת המציאות משום שמדובר בשמות שהיו נפוצים באותה התקופה (יהושע ויוסף, ואילו יעקב קצת פחות נפוץ) (פר' עמ' 711). על פי עדותה, בעת שראתה לראשונה את הצילומים של הגלוסקמה לא ידעה כלל שיש לישו אח, וכלל לא תיארה לעצמה שיש לו אח, ורק לאחר שהתחיל הדיון נודע לה על כך (פר' עמ' 711). גם בפגישות שלה עם גולן לא שוחחו על כך שלישו היה אח, והיא לא מאמינה שהוא ידע. מכל מקום, היא מעולם לא אמרה לגולן שלישו היה אח (פר' עמ' 712).

ד"ר חגי משגב
ד"ר חגי משגב (ע"ת 46, להלן: "ד"ר משגב") מהאוניברסיטה העברית, העיד על עצמו כי הוא עוסק בכתובות שמיות מערביות – אפיגרפיה ופליאוגרפיה שמית מערבית, ומלמד קורסים בנושאים אלו. הוא חוקר כתובות מהעת העתיקה, בעברית ובשפות שמיות נוספות, בהיבטים שונים: הכתב, התוכן, ההקשר ההיסטורי והמסקנות התרבותיות (פר' עמ' 1674). ד"ר משגב היה חבר בועדת רשות העתיקות, אך לא חיווה דעתו ביחס לגלוסקמה "כי אני חושב, חשבתי שמבחינה פליאוגרפית אין לי מה לומר עליה... שמעתי אחר כך כל מני טענות שחלק מהכתובת כך, חלק מהכתובת כך, אפילו זה לא ריגש אותי. אני מכיר הרבה גלוסקמאות שנכתבו, הוסיפו על הכתובת המקורית מישהו אחר שנים אחר כך, הגלוסקמה בקבר" (פר' עמ' 1703-1704; וחזר על כך בחקירה חוזרת – עמ' 1751-1752). ובהמשך העיד כי: "מבחינה פליאוגרפית הכתב תקין לחלוטין" (פר' עמ' 1708, ש' 4).

באופן כללי ציין ד"ר משגב, כי גלוסקמאות בדרך כלל לא נכתבות על ידי אנשים מקצועיים, אלא על ידי בני המשפחה. "חלקם נכתבות בחשכת הקבר, ומגוון האותיות הוא רב ועצום, החל מכתבים ממש נוראיים ואיומים, וכלה בכתבים פורמאליים ומקצועיים, ואם בכלל מישהו הוסיף חלק מהכתובת אחר כך אז לך תדע מה הייתה רמת המקצועיות שלו" (פר' עמ' 1706).

סיכום ביניים – עדויות מומחי המאשימה
לסיכום האמור עד כה ניתן לומר, כי מומחי התביעה בהיבט הכתב, התוכן והארכיאולוגיה, אינם יכולים להצביע על מסקנות חד-משמעיות, נקיות מספקות, בדבר זיוף הכתובת שעל הגלוסקמה. ולא זו בלבד, אלא שחלקם (כגון: פרופ' רייך וד"ר ירדני) אף תומך במסקנה ההפוכה, קרי, כי כל הכתובת אותנטית (לכל הפחות בהיבט הכתב והתוכן). יש להזכיר גם, כי חלק מהמומחים (כגון: פרופ' קלונר וד"ר אשל) העידו על עצמם כי אינם מומחים בתחום הספציפי הנדרש, ולכל אחד מהם התמחות בתחומים כלליים, ארכיאולוגיים, שחלקם משיקים לנושא שלפנינו. לפיכך, הגם שלא ניתן לומר כי עדותם אינה רלבנטית לחלוטין, הרי שיש להשקיף עליהן מנקודת המבט המתאימה. ד"ר ירדני, לעומת זאת, היא מומחית בפליאוגרפיה שנים רבות, ודווקא היא סבורה בביטחון מוחלט, כי הכתובת אותנטית וכי נכתבה בידי אדם אחד. כך גם ד"ר משגב, שהוא "בר סמכא לתחום הזה", כלשונה של ד"ר אשל (פר' עמ' 4364).

מכאן נעבור לבחינת עדויות המומחים מטעם ההגנה.

העדויות והראיות מטעם גולן להיבט הכתב והתוכן
פרופ' גבריאל ברקאי
פרופ' גבריאל ברקאי (ע"ה 20, להלן: "פרופ' ברקאי") העיד על עצמו כי הוא עוסק בארכיאולוגיה למעלה מ-40 שנה, לימד באוניברסיטת תל אביב, ומלמד באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה העברית, עסק הרבה בכתובות, חתן פרס ירושלים לארכיאולוגיה משנת 1996. השתתף בחפירות ארכיאולוגיות רבות בארץ ובאיראן (פר' עמ' 7974).

במהלך עדותו הוצגו לו שני צילומים של כתובת הגלוסקמה (ת/113), והוא העיד כי יש עומק שונה בין תחילת הכתובת לבין סופה, אם כי יתכן כי הדבר נובע מהתאורה בצילום, שכן הוא ראה את הגלוסקמה עצמה והרושם שלו היה שזו "אותה יד". לדעתו, האותיות כולן פורמליות אבל עם השפעה קורסיבית. אף אחת מהן אינה קורסיבית ממש בצורתה (פר' עמ' 9414-9415). כאשר התבקש, למשל, להשוות בין האות ע' בתחילה הכתובת ("יעקוב") לזו שבסופה ("דישוע") השיב, כפי שהעידו גם מומחים אחרים כמפורט לעיל, כי אין כל סיבה שאותה ע' תופיע באותה כתובת, אפילו אם מדובר באותו אדם שחרט, משום שמדובר בעבודת יד ולא בעבודת מכונה. מדובר בכתיבה לצרכים פנימיים לצורך זיהוי בן המשפחה שנפטר, לא בכתובת שתוכננה מראש, ולא בכתובת שנעשתה על ידי מומחה לחריטת אותיות, ולכן אין צורך לחפש אחידות מושלמת באותיות. הכתובת נעשתה בתוך מערה בתנאי חשיכה, על ידי בן משפחה שהכתיבה אינה מקצועו ואינה עיסוקו היומיומי. פרופ' ברקאי סבור, כמו גם ד"ר משגב ואחרים, כי כתובות על גבי גלוסקמאות מופיעות ברמות ביצוע שונות, החל ממרושל ביותר, ואפילו סמי-אנאלפביתי, ועד כתובות שנכתבו בתשומת לב רבה ובתכנון מוקדם (9415-9416). פרופ' ברקאי העיר, כי בעבר נתגלתה בירושלים מערה ובה שתי גלוסקמאות עם כתובות, שהארכיאולוג פרופ' אליעזר סוקניק פירש אותן כהתייחסות לישו, אך הסתבר שהקריאה שלו לא היתה נכונה.

פרופ' לאמייר
פרופ' לאמייר (ע"ה 3), הובא לעדות כמומחה מטעם ההגנה בתחום האפיגרפיה. על פי עדותו, הוא מומחה לאפיגרפיה שמית מזה 40 שנה. תחום התמחותו – פילולוגיה ואפיגרפיה ארמית ועברית. הוא פרסם 10 ספרים וכ-400 מאמרים מדעיים בתחום האפיגרפיה והיסטוריה עתיקה של ישראל בלבנט. כמו כן, השתתף בכ-20 חפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל.

פרופ' לאמייר פרסם מאמר על הגלוסקמה במגזין BAR, בחוברת מחודש נובמבר-דצמבר 2002 (נ/166), ובמאמר נוסף שפרסם בכתב עת פולני בחודש אוקטובר 2003, מתח ביקורת על מסקנותיה וממצאיה של ועדת רשות העתיקות והביע דעתו, כי אין כל בעיה פליאוגרפית, לשונית או אורתוגרפית בכתובת, כי הכתובת נכתבה ברצף על ידי אותה יד, וכי אין סיבה להטיל ספקות על מקוריותה (נ/168, עמ' 47-48). על דעתו חזר במאמר נוסף שפרסם ב-BAR בחודש נובמבר-דצמבר 2003 (נ/167), וכן במהלך כנס על זיופים שהתקיים בירושלים, במהלכו התפנה גם להעיד בתיק זה (נ/169).

פרופ' לאמייר העיד בחקירתו הראשית, כי פגש את גולן כשהיה אצל שלמה מוסאיוף (אספן עתיקות שהעיד כע"ת 1 – א.פ., להלן: "מוסאיוף"), וגולן אמר לו שיש לו משהו מעניין להראות לו. מאוחר יותר גולן אסף אותו והביא אותו לדירתו ושם הראה לו צילומים מהאוסף שלו. גולן הזמין אותו כדי להראות לו צילום של כתובת על גלוסקמה שקשה לפענוח (נ/161) ושל גלוסקמה נוספת (נ/162), ובין היתר היה צילום של הגלוסקמה דנן, ופרופ' לאמייר ביקש להתעכב עליה כי האזכור של אח הוא נדיר וכי הוא סבור שיש אישיות היכולה להתאים לשם הזה המוזכרת בתנ"ך (צ"ל: בברית החדשה – א.פ.), ועל ידי היסטוריונים, כולל יוספוס פלביוס, וביקש מגולן את הצילום כדי שיוכל לבדוק זאת (פר' עמ' 3899-3901).

אשר לכתובת שעל הגלוסקמה העיד פרופ' לאמייר, כי השילוב של כתב פורמלי וקורסיבי הינו רגיל ושגרתי, משום שלא מדובר בכתובת רשמית אלא לצורך זיהוי הנפטר, כפי שהדברים פורסמו על ידי מומחים אחרים ודוגמאות לכך ניתן למצוא בקטלוג רחמני (פר' עמ' 4008-4009). עוד העיד, כי ההבדל במידת השחיקה בין הצד הכתוב לצד המעוטר ברוזטות אינו מהווה בעיה מבחינתו, כיוון שהכתובת נכתבה על ידי אדם אחד, ואף שלא ניתן לדעת בוודאות במאה אחוז, מבחינתו אין שום בעיה בכתובת (פר' עמ' 3903-3905; ובחקירה נגדית – עמ' 4002-4003; עמ' 4007-4008). פרופ' לאמייר דחה את הטענה, שנשמעה מפי פרופ' קלונר ומפי ד"ר אשל, כי הכותב העתיק את הצורה "אחוי ד.." מגלוסקמה אחרת ("אחוי דחנין"), ולשיטתו האות ד' אינה דומה בשתי הכתובות, וד"ר אשל ככל הנראה הבינה לא נכון את האות משום שנעזרה בצילום של הגלוסקמה לאחר שנשברה (פר' עמ' 3906).

לטענת המאשימה, פרופ' לאמייר לא הצליח בחקירתו הנגדית להצביע על דוגמאות לגלוסקמאות שבהן אותיות הכתובת הן משני הסוגים – פורמליות וקורסיביות, וככל שישנם הבדלים, הם החריג ולא הכלל, ומופיעים באותיות אהו"י בלבד. לטעמי, טענה זו אינה מעלה או מורידה לענייננו, אף אם היא נכונה. גם ד"ר אשל, שטענה כי ההבחנה בין אותיות פורמליות וקורסיביות היא עיקר תחום מומחיותה, נתנה כדוגמה יחידה את האות א' כאות קורסיבית בחלקה השני של הכתובת, ומכל מקום ציינה כי הדברים אינם חד-משמעיים, וכי יש מקרים של עירוב בין אותיות פורמליות וקורסיביות, יש כלל ויש יוצא מן הכלל, ולא נשאלה בחקירה חוזרת האם מדובר בדוגמאות של אותיות אהו"י בלבד. כמו כן, גם מעדויותיהם של מומחים אחרים (כגון: פרופ' ברקאי וד"ר משגב) ניתן ללמוד על הטעמים לעירוב בין סוגי האותיות (כתיבה בחשכת המערה, כתיבה בזמנים שונים, כתיבה על ידי אנשים ברמת מקצועיות שונה וכו').

נציין גם, כי ד"ר אשל, מומחית מטעם המאשימה, העידה כי היא מכבדת את פרופ' לאמייר, מבחינה אישית ומקצועית, ומעריכה את המומחיות שלו. לדבריה, "הוא מתעסק בדברים האלה אולי קצת יותר" (פר' עמ' 4345). עם זאת ציינה, כי הוא לא שכנע אותה בטענותיו, אולי משום שיש לו נטייה ומעורבות אישית-דתית להוכחת קיומו של ישו. מכל מקום הדגישה ד"ר אשל זאת: "מצד שני, אני לא יכולה להגיד שהוא אומר שטויות או להגיד שהוא לא מקצועי, הוא מקצועי מאוד, יש טעם בדברים שהוא אמר, אני לא השתכנעתי מהמעט שקראתי וגם מהמאמרים שקראתי שלו שאני טועה לחלוטין והכתובת הזאת אותנטית לחלוטין אבל זה בסיס מדעי שאפשר להמשיך להתווכח אותו (צ"ל: "איתו" – א.פ.) זה לא דבר סגור לדעתי בצורה הרמטית לא לכאן ולא לכאן." (פר' עמ' 4346, ש' 1-7).

ב"כ המאשימה טוען גם כי עיון בכתובת ובשרטוט ההעתקה ממנה (ת/60) מלמד כי בכתובת שני חלקים לפי הכתב, וכי היא מיושרת בחלקה העליון וקשה להניח שהחורט לא השתמש בכלי עזר בעת החריטה. בכל הכבוד, אינני סבור כי האבחנה בין סוגי הכתב בין חלקי הכתובת יכולה להילמד ממבט על הכתובת גרידא. כך למשל, בעין בלתי מיומנת, האות ע' בתחילת הכתובת והאות ע' בסופה נראות לכאורה דומות בצורתן. והנה מסתבר כי אלו אינן דומות (אך יש מומחים שיכולים להסביר זאת בהסבר הגיוני, כגון פרופ' ברקאי). האבחנה בין סוגי האותיות שבכתובת היא עניין שבמומחיות, ולצורך כך אף הובאו לעדות מומחים רבים. עצם העובדה שהמומחים חלוקים ביניהם בשאלה זו גם היא מעידה, כי לא ניתן להסיק כמעט דבר מ"מבט אובייקטיבי בכתובת", כלשונו של ב"כ המאשימה.
העובדה שהכתובת מיושרת בחלקה העליון אולי ניתנת יותר לזיהוי בעין בלתי מקצועית, ואולם כפי שראינו, ניתנו לכך הסברים מתקבלים על הדעת (כגון דעתו של פרופ' רייך כי הדבר מעיד על כך שהכתובת נכתבה על ידי מומחה לכתיבה, סופר, שנתן דעתו גם לאחידות בגובה האותיות).

הנה כי כן, גם עדויותיהם של מומחי ההגנה, תומכות במסקנה כי הכתובת שעל הגלוסקמה היא כתובת אותנטית, מבחינה אפיגרפית ופליאוגרפית, כפי שסברו חלק ממומחי התביעה. עדויותיהם גם מחזקות את הספקות ואי-הודאות שהעלו אלו מבין מומחי התביעה הסוברים כי הכתובת, או חלקה, מזויפים. נזכיר, כי המומחים כולם, לפחות בהיבט זה, אינם מטילים ספק במומחיותם ובמקצועיותם של חבריהם למקצוע, וחלקם בהגינותם הודו כי מומחה פלוני עדיף עליהם בנקודה מסוימת בשל תחום התמחותו, כפי שהעידה, למשל, ד"ר אשל על ד"ר משגב ועל פרופ' לאמייר.
סיכום ביניים – היבט התוכן, הכתב והארכיאולוגיה
מסקנתי מן האמור לעיל היא, כי בהיבטים אלה לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי יש שני חלקים לכתובת שנכתבו בידי אנשים שונים. וגם אם אכן כך היה, יש לכך הסברים הגיוניים וסבירים המקובלים על מומחים רבים, לרבות חלק ממומחי המאשימה.

היבט החומר
בנושא החומר נבדקה הגלוסקמה בהיבטים שונים: נעשה ניסיון, שלא צלח, לתארך את גיל הגלוסקמה והכתובת שעליה באמצעות בדיקת פחמן 14. כמו כן, הגלוסקמה נבדקה על ידי מומחים לשימור עתיקות, ועל ידי מומחה מהמעבדה לסימנים וחומרים במחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) של משטרת ישראל. כמו כן נבדקו חומרים שונים שנמצאו על הגלוסקמה והכתובת שעליה, ובעיקר נבדקו סוגים שונים של פטינה, בהיבטים שונים.

ועדת החומר של רשות העתיקות מנתה שישה מומחים. ארבעה מהם העידו כעדי תביעה ואחת העידה כעדת הגנה. נבחן להלן את העדויות והראיות בהיבט החומר.

ד"ר אליזבטה בוארטו
ד"ר אליזבטה בוארטו (ע"ת 49, להלן: "ד"ר בוארטו"), היא ד"ר לפיזיקה, מנהלת המעבדה לבדיקות פחמן 14 במכון ויצמן, ומרצה באוניברסיטת בר-אילן במחלקה לארכיאולוגיה (פר' עמ' 1967). היא היתה חברה בועדת החומר של רשות העתיקות. בדו"ח המסכם שהגישה לועדה (ת/128; נ/141, נספח 6-יב) ציינה ד"ר בוארטו, כי פטינת הגלוסקמה אינה מכילה די חומר שניתן לבדוק בבדיקת פחמן 14, ולפיכך אינה רלבנטית לתיארוך בשיטה זו. בעדותה הסבירה, כי בדיקת פחמן 14 לא תהיה קונקלוסיבית בשאלה האם מדובר בפריט אמיתי אם לאו (פר' עמ' 1973; 1987). למרות זאת, היא חתמה על הדו"ח הסופי של ועדת החומר ובו נכתב כי המסקנה היא שהכתובת מזויפת, אך הודתה כי זו המסקנה של המומחים האחרים ששכנעו אותה, אך לא ניתן להסיקה בתחום המומחיות שלה (פר' עמ' 1973-1976).

ג'ק נגר
ג'ק נגר (ע"ת 60, להלן: "נגר") הוא בעל תואר שני בכימיה, עובד כראש ענף שימור אומנותי ברשות העתיקות. על פי עדותו, התמחותו היא שימור פסיפסים, ציורי קיר ושימור אבן, בעל ניסיון של כ-28 שנים במקצוע השימור, מלמד בטכניון בנושא שימור אבן (פר' עמ' 2764). הודעתו של נגר במשטרה הוגשה כראיה מטעם התביעה (ת/146).

נגר היה אף הוא חבר בועדת החומר של רשות העתיקות. בדו"ח המסכם שהגיש לועדה (ת/149; נ/141, נספח 6-ח) ציין נגר כך: "הגלוסקמה עצמה אותנטית. הכתובת שעליה מזויפת ממספר סיבות: כל השריטות והחריטות מכוסות בפטינה המקורית, ואילו הכתובת מכוסה בחומר פטינה מלאכותי, בעל גרגרים קריסטליים עגולים. החומר נמצא רק בפן הגלוסקמה בצד הכתובת; החריטה של הכתובת חודרת דרך הפטינה המקורית; כנראה שהכתובת נכתבה ע"י שני אנשים שונים ובכלים שונים (ראה האות ב', במילים "יעקוב בן" – (כך במקור- א.פ.))."

בעדותו בבית המשפט הסביר נגר את תהליך הבדיקה שביצע: לאחר בדיקה ויזואלית של הפריטים צילם את הפריטים מכל הצדדים בצילום דיגיטלי, באמצעות צלם מקצועי. את התמונות הגדיל במחשב פי שבעה עד פי עשרה, מבלי לפגוע ברזולוציה שלהן. לאחר מכן בדק כל סנטימטר של הפריטים, מכל הצדדים, כולל הכתובת. בדק את הפטינה, את הצבע שלה ובדק אם יש דיו על הפטינה. נגר הסביר כי העיקרון בשימור הוא לשמור על הפטינה ולא לנקות אותה, כאשר הפטינה יכולה להיות חלק מתהליך טבעי וגם שרידים של חומרי תחזוקה שנעשה בהם שימוש במהלך הזמן (פר' עמ' 2765).

לגבי הגלוסקמה העיד נגר, כי צד אחד שלה, הצד של הכתובת, היה שונה מהצדדים האחרים, ניתן היה לראות שם "ניקוי מאוד חזק, מכני, שגם חודר דרך הפטינה" (פר' עמ' 2766, ש' 17-18). לפי התרשמותו, מבלי לבדוק במיקרוסקופ, בכל האותיות חסרה פטינה, ובתוך האותיות יש חומר גרגירי שאינו פטינה, הוא כמו צבע, ונראה כמו ניסיון לכסות את האותיות ולתת להן צבע דומה לצבע של פטינה. כיוון שלפי ידיעתו משמר לעולם לא ינקה את הפטינה, הוא סבר שניקוי הפטינה קשור לפעילות יצירת הכתובת או לזיוף הכתובת, אבל: "אני לא יכול להגיד אם חלק מהכתובת זיוף או לא זיוף" (פר' עמ' 2766, ש' 28-29).

במהלך עדותו הציג נגר את התמונות של הגלוסקמה בהגדלות שונות (דיסק התמונות הוגש כ-ת/147). לדעתו, בחלק האחרון של הכתובת (במילה "ישוע") ניתן לראות שחסרה פטינה כתוצאה מניקוי עם מברשת, רואים את שרידי הפסים שעשתה המברשת (פר' עמ' 2770), וסימנים לניקוי יש גם בחלק הראשון של הכתובת, מעל האות ע' של המילה "יעקוב" (פר' עמ' 2775). נגר הצביע על חסר בפטינה בתוך האותיות במילה "ישוע", למשל בחלק מהאותיות ש', ו' ו-ע', ומנגד על קיומו של חומר גרגירי באותיות אלה, שאינו פטינה, שכן פטינה אינה יכולה להיות גרגרית (פר' עמ' 2771-2772). עם זאת, נגר מצא חומר גרגירי גם באותיות ע' ו-ב' של המילה "יעקוב" (ת/148; פר' עמ' 2777) ובאות ב' של המילה "בר" (פר' עמ' 2778), קרי בחלקה הראשון של הכתובת.

נגר הצביע גם על הבדלים בכתיבת האות ב' שמופיעה פעמיים בכתובת, במילה "יעקוב" ובמילה "בר". גם באזור זה מצא שרידי ניקוי. מסקנתו היתה, אם כי לא בביטחון, "שכנראה, אני לא בטוח אם זה מאה אחוז, אבל לפחות שני אנשים כתבו את הכתובת. וההנחה שלי שבאה מזה איך בן-אדם כותב, פשוט יש שיטה לכל בן-אדם עם כמה תנועות הוא עושה האותיות" (פר' עמ' 2773, ש' 5-8; ובחקירה נגדית – פר' עמ' 2781). את ה-ב' במילה "יעקוב" כתבו, לדעתו, בשתי תנועות, ואת הב' במילה "בר" כתבו בארבע תנועות (פר' עמ' 2776-2777). יחד עם זאת, ההבדלים בעומק החריטות של הקווים האנכיים לעומת הקווים האלכסוניים נובעים לדעתו מסוג החומר, בשל כך שמדובר בחריטה על אבן שאינה חומר הומוגני, ולא משיטת הכתיבה של האותיות (פר' עמ' 2773).

נגר העיד כי לא מצא פטינה בתוך האותיות, אך כשנאמר לו שחברי ועדה אחרים מצאו פטינה בתוך האותיות (כגון פרופ' גורן ואורנה כהן) השיב, כי הם בדקו עם מיקרוסקופ והוא לא. הוא רק בדק בהגדלה של פי עשרה מקסימום ולא מצא (פר' עמ' 2784). נגר הסביר "שגם במיקרוסקופ אני לא מסוגל לזהות יותר ממה שאני רואה, המקצוע שלי יש לו גבולות והניסיון שלי לבדיקה יש גבולות, אז אחר-כך מי, אני גם לא פטרולוג, אני רק למדתי פטרולוגיה לפני יותר מ-30 שנה אז מי שמתמחה צריך להסתכל" (פר' עמ' 2789, ש' 6-9).

רפ"ק יהודה נובוסלסקי
רפ"ק יהודה נובוסלסקי (ע"ת 51, להלן: "נובוסלסקי"), הוא סגן ראש מעבדת סימנים וחומרים במחלקה לזיהוי פלילי (מז"פ) במשטרת ישראל. נובוסלסקי בדק את הגלוסקמה וחוות דעתו הוגשה כ-ת/127. על פי חוות הדעת, מטרתו היתה לבדוק האם ניתן לאפיין שינויים בצורת האותיות המופיעות על גבי הגלוסקמה. מהלך הבדיקות: בדיקה חזותית ומיקרוסקופית, ביצוע יציקת גומי סיליקוני וביצוע צילומים. ממצאי בדיקתו היו כדלקמן: "מצאתי הבדלים בסימני הכלים שחרטו את האותיות בין תחילת הכתובת: "יעקוב בר יוסף" לבין סיומה של הכתובת: "אחי ישוע". בנוסף, חלקה התחתון של האות "ק" במילה "יעקוב" דומה לצורת הסיומת של הכתובת הנ"ל".

בעדותו פירט נובוסלסקי, כי מטרתו היתה בדיקת השוואת סימני כלים כאשר הנחת המוצא היא שכל כלי מותיר סימנים ייחודיים על החפץ. כן הסביר, כי בשל גודלה של הגלוסקמה לא ניתן היה להביאה לבדיקה מיקרוסקופית ולכן ביצע יציקת סיליקון אחת בלבד (שכן לא איפשרו לו לעשות יציקות נוספות) ואותה בדק תחת המיקרוסקופ ועליה בלבד התבססה חוות דעתו (פר' עמ' 2030-2031; צילום יציקת הסיליקון: ת/127א'). בעדותו הראשית הסביר נובוסלסקי, כי על פי סימני החריטה הגיע למסקנה, כי צורת החריטה של חלקה הראשון של הכתובת שונה מצורת החריטה של חלקה השני: חלקה הראשון עשוי בחריטה של הטבעת נקודות-נקודות והתקדמות בתנועות גליות, ואילו חלקה השני עשוי באמצעות חריצת קווים. עם זאת, החלק התחתון של האות ק' במילה "יעקוב" עשוי גם הוא במשיכת קווים לעומת החלק העליון של אות זו העשוי בתנועות גליות (פר' עמ' 2032-2034; צילומי הסימנים: ת/127ב' + ת/127ג'; האות ק': ת/127ב' תצלומים 11-12)).

בחקירתו הנגדית העיד נובוסלסקי, כי אינו יכול לדעת מהו סוג הכלי שחרט את הכתובת, הוא רק ראה הבדלים בסימן שהכלי יצר (פר' עמ' 2035), הוא אינו מומחה לאבנים ולא לארכיאולוגיה, הוא רק מצביע על נתון עובדתי שראה, ומעבר לכך אינו מומחה. הוא לא יודע להגיד מתי נעשו החריטות, אם הסימנים נוצרו בעת חריטת הכתובת או לאחר מכן (פר' עמ' 2037, ובמיוחד ש' 26-28). עוד הבהיר, כי הצביע רק על מה שיכול היה לראות כי היו "דברים שקצת היו מוסתרים... עם כל מיני חומרים למיניהם, אבל מה שראיתי זה מה יש" (פר' עמ' 2040, ש' 8-11), ובהמשך: "מבחינה מיקרוסקופית ... יש פה חומר שרואים פה איזה חומר שמודבק על גבי היציקה ואינני יכול לראות" (פר' עמ' 2047, ש' 27-28), וכן: "לו הייתי נניח עושה עוד יציקה נוספת, יכול להיות שהייתי אולי מצליח לראות פרטים נוספים. ביציקה אחת הזאת זה מה שיצא לי" פר' עמ' 2040, ש' 25-29). דברים אלו אמר לגבי האות ש' במילה "ישוע". וכך גם העיד לגבי האות א' במילה "אחוי" ("לא, לא, זה מה יש", פר' עמ' 2047), ולגבי האות ע' במילה "ישוע", שממנה יכל לבדוק חלק קטן ביותר בגלל שהיציקה נחתכה (פר' עמ' 2034; ועמ' 2042-2043). אעיר, כי בצילום יציקת הסיליקון (ת/127א') לא רואים כלל את האות ע' במילה "ישוע", וב"כ המאשימה מסכים לכך כי האות ע' כלל לא נכללה ביציקת הסיליקון. נובוסלסקי ביקש להדגיש בחקירתו הנגדית גם "שביציקה הראשונה יכול להיות שלא כל המוצג או לא כל הסימן יצא בצורה הכי ברורה והכי חדה, ובזירות עבירה אנחנו עושים מספר יציקות, אנחנו לא מסתפקים ביציקה אחת." (פר' עמ' 2043, 23-26).

פרופ' יובל גורן
פרופ' יובל גורן (ע"ת 44, להלן: "פרופ' גורן") הוא ארכיאולוג, ראש החוג לארכיאולוגיה ותרבויות המזרח הקדום באוניברסיטת תל אביב, ועל פי הגדרתו הוא מתמחה ביישום של שיטות גיאולוגיות שונות על ממצאים ארכיאולוגיים, וביניהן שיטות מיקרוסקופיות, שיטות מינרלוגיות ושיטות כימיות, ובין היתר בפטרוגרפיה ארכיאולוגית. הוא חוקר ממצאים ארכיאולוגיים שונים, בעיקר קרמיקה, אבל גם כלי אבן (ת/112(1) - הודעתו של פרופ' גורן במשטרה; פר' עמ' 1030-1031). כמו כן, עבד פרופ' גורן ברשות העתיקות בין השנים 1988-1996 כאחראי על מעבדת בדיקה של כלי קרמיקה, אבן וכו'. על פי עדותו, לא גבה תשלום תמורת הבדיקות שעשה, שכן עשה זאת מתוך עניין מדעי ומחקרי גרידא (פר' עמ' 1044-1045). פרופ' גורן העיד, כי נחשף תחילה לכתובת יהואש, בעקבות פרסומים בתקשורת, ולאחר מכן לגלוסקמה. מאוחר יותר מונה לחבר בועדת החומר של רשות העתיקות, ובהמשך נמסרו לבדיקתו פריטים נוספים.

בחוות הדעת שהגיש לועדת רשות העתיקות (ת/112(2); נ/141, נספח 6-י) ציין פרופ' גורן, כי ביצע בדיקות במעבדה למיקרוארכיאולוגיה השוואתית של המכון לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל-אביב. נפרט להלן את עיקרי חוות דעתו:
מטרת הבדיקות היתה לבחון מספר היבטים: הגדרה פטרולוגית של הסלע ששימש להכנת החפץ תוך ציון מוצאו הגיאולוגי והגיאוגרפי האפשרי; בחינה מיקרוסקופית של עקבות החריטה או הסיתות של הכתב; בדיקה מיקרו-מורפולוגית של חומרים משניים ("פטינה" וחומרים זרים אחרים) המכסים את הסלע בחלקיו השונים, בדגש על החומרים המשניים המכסים את הכתב; והגדרה מינרלוגית-סטרוקטורלית של החומרים המשניים הנ"ל.
השיטה בה בוצעו הבדיקות: בחינה פרטנית של פני השטח, הכתובת והחומרים המשניים בבינוקולר סטראוסקופי בתחום הגדלות שבין פי שמונה לפי ארבעים, תוך צילום מקטעים שונים בכתב ובסביבתו במצלמה דיגיטלית ברזולוציה גבוהה; הגדרה כללית של קשיות וצפיפות החומר על ידי חריצתו באמצעות חומרים שונים (עץ, מתכת, קורונדום); הסרת דגימה מהסלע לבדיקה פטרוגרפית בשקף בשיטה המקובלת; בדיקה מיקרומורפולוגית בשקף (לאחר הקשיה במעבדה) של העפר שבקרקעית הגלוסקמה; הסרה מבוקרת של דגימות מן החומרים המשניים לסוגיהם; בדיקה של החומרים המשניים בשקפים תחת מיקרוסקופ פטרוגרפי לשם הגדרת המינרלוגיה והטקסטורה שלהם; ובדיקת החומרים המשניים במיקרוסקופ מטלוגרפי לזיהוי מרכיבים מתכתיים אטומים לאור.
הממצאים: פרופ' גורן מצא, כי הגלוסקמה עשויה קירטון פורמניפרי, המסלע הרגיל ממנו הוכנו גלוסקמאות מתקופת בית שני. כן מצא, כי פני שטח הגלוסקמה מכוסים באופן רציף פחות או יותר בציפוי דק שגוונו חום-חאקי, שעל פי התרשמות מהבדיקה המיקרוסקופית (לא בוצעה בדיקה מינרלוגית) הוא בעיקר חרסיתי בהרכבו, הנראה כ"ורניש" (ורניש= פטינה ממקור ביולוגי, נקראת גם "ביו-פטינה"). במקטעים שונים בצד הגב, כולל על הרוזטות, והפנים, מכוסה הורניש בפטינה קלציטית, היוצרת באזורים שונים התגבשויות תופעה המצביעה על תהליך התגבשות איטי וממושך בזמן. הפטינה קשה (נחרצת בסכין) וצמודה בחוזקה לפני השטח. עם זאת, פרופ' גורן מצא גם כי באזור הכתב שעל הגלוסקמה מופיע חומר כיסוי נוסף שגוונו אפרפר, חומר ייחודי לגלוסקמה זו ולא נמצא על גלוסקמאות אחרות מאוספי המדינה שנבחנו על ידו. ציפוי זה שעל הכתב רך מאוד (נחרץ בקיסם עץ), לעיתים גבשושי ובד"כ הומוגני וממלא את המקטעים הנמוכים באזור הכתובת ובכלל זה הכתב. חומר זה מכסה את הורניש באזורים שבסמוך לכתובת. כמו כן, חריצים וחריטות (סימני עיבוד) אחרים באזור הכתובת מצופים בשכבת הורניש, הכתובת לכל אורכה חרוטה אל תוך הורניש וקוטעת אותו. בדיקה מיקרוסקופית של ציפוי הכתב מגלה שהרכבו קלציטי ונפוצים בו קוקוליתים (מיקרו-מאובנים ממוצא ימי).
המסקנה: בהתבסס על ממצאים אלה מסקנתו של פרופ' גורן היתה, כי הגלוסקמה עצמה אותנטית הן מבחינה טיפולוגית והן מבחינת הפטינה והורניש המצפים אותה. הצטברות הורניש והפטינה היתה ממושכת. לעומת זאת, מסקנתו באשר לכתובת היא, כי "הכתובת נחרתה (או לכל הפחות נוקתה לכל אורכה) בעת המודרנית... ציפוי הכתובת איננו טבעי. הוא נעשה ככל הנראה על ידי פירור והמסה של קירטון (אולי אבקת החריתה) במים חמים ושפיכת התרחיף על גבי הכתובת ואזורה, לצורך טישטוש החריתה הטרייה". מסקנתו הסופית היתה שהכתובת היא זיוף שנעשה בעת החדשה.

בתחילת עדותו הראשית פרופ' גורן פירט והסביר את עיקרי חוות דעתו, תוך הדגמה על תמונות שצילם את הגלוסקמה בהגדלה (ת/112(18) תמונות 8-14; נ/52 – נ/54ז'). למעשה, ממצאיו העיקריים של פרופ' גורן, שהביאוהו למסקנה בדבר זיוף הכתובת, הם שלושה:
קיומו של חומר דמוי פטינה בתוך האותיות (להלן: "פטינת האותיות"). בפרסומים שאינם מדעיים, חומר זה כונה על ידי פרופ' גורן בבדיחות הדעת "ג'יימס בונד", משום שפטינת האותיות היא ייחודית לגלוסקמה זו שנקראת באנגלית James Ossuary;
קיומו של ורניש על פני שטח הגלוסקמה, העדרו של ורניש בתוך האותיות ואף לא בשולי האותיות, והיותו של הורניש שבור באזורי חריטת האותיות;
הימצאותם של מיקרו-מאובנים ימיים (קוקוליתים) בפטינת האותיות, לעומת העדרם מהפטינה שעל פני שטח הגלוסקמה.

פרופ' גורן הדגים ממצאים אלו, למשל על האות א' במילה "אחוי". הוא הראה בתמונות חומר בצבע כתום או "אוקר" (ocher) שהוא הורניש הנמצא על פני השטח בשכבה דקה ולא באופן אחיד, למעט בשקעים שבהם הצטבר חומר דמוי פטינה, היינו פטינת האותיות. הורניש שבור בכל המקומות שבהם קיימת החריטה. לעומת זאת, החלק הפנימי של האות מצופה בחומר בהיר, גרגירי, רך מאוד. מסקנתו היא ש"החומר שנמצא בתוך האותיות הוא לא פטינה אמיתית, הוא צירוף של חומרים טבעיים שהונחו באופן מלאכותי בתוך האותיות" (ת/112(18), תמונה 8 ותמונה 14; פר' עמ' 1071-1074). ממצאים דומים הודגמו על הקצה השמאלי של האות ש', על האות ו', ותחילת האות ע' במילה "ישוע" (ת/112(18), תמונה 10 ("רואים שטחים די גדולים יחסית שמכוסים בפטינת האותיות"), ותמונה 13 (האות ש'); פר' עמ' 1075-1077). יצוין, כי פרופ' גורן הדגים את ממצאיו בדבר קטיעת הורניש וקיומה של פטינת האותיות גם על קצה האות ר' ועל האותיות י', ו' ו-ס' במילים "בר יוסף" וכן על הקצה הימני של האות ף' (ת/112(18), תמונה 9 ותמונה 14; פר' עמ' 1074 ועמ' 1078). ממצא זה מעיד, לכאורה, על כך שאין הבדל בין חלקה הראשון של הכתובת לבין חלקה השני, וזאת בניגוד לטענת ב"כ המאשימה ולמפורט בכתב האישום.

אשר לקיומם של מיקרו-מאובנים ימיים העיד פרופ' גורן, כי מצא כמות גדולה של מיקרו-מאובנים שמקורם ימי בפטינת האותיות, שאינם מופיעים בפטינה שעל פני שטח הגלוסקמה. פרופ' גורן עמד על ההבדל בין פטינה מינרלית (שהיא התגבשות משנית של חומרים מהסביבה ומהאבן עצמה) לבין ביו-פטינה (שהיא ציפוי שנוצר כתוצאה מפעילות של אורגניזמים שונים), והסביר, כי כיוון שהפטינה המינרלית היא תוצר של המסה של קלציט במי הקרקע והתגבשות שלו מחדש על פני השטח, ההתגבשות הזו אינה יכולה ליצור צורות של מאובנים, כיוון שהיא נוצרת בתנאים יבשתיים. קיומם של מאובנים ימיים בפטינת האותיות מביאה אותו למסקנה שהיא לא נוצרה מתוך הקלציט שהתגבש ממי הקרקע, ומכאן גם עולה האפשרות שפטינת האותיות נוצרה על ידי פירור והמסה של סלע הגלוסקמה עצמה והנחתו באופן מלאכותי בתוך האותיות (פר' עמ' 1083). יחד עם זאת הדגיש פרופ' גורן, כי מאובנים "יכולים להצטבר, הם יכולים לעוף ברוח, הם יכולים להידבק על פני השטח, אבל הם לא יכולים להופיע בתוך פטינה שנוצרה בתוך קלציט שהתגבש באופן משני מתחת לפני הקרקע על גבי השטח" (פר' עמ' 1083, ש' 16-19).

אשר לקיומו של ורניש בתוך האותיות העיד פרופ' גורן בחקירתו הראשית כי: "אני בבדיקות שלי המיקרוסקופיות לא מצאתי ורניש בשום מקום בתוך האותיות". זאת, בניגוד לאחרים, לרבות חברת ועדת החומר אורנה כהן, שראתה ורניש במילה "ישוע" (פר' עמ' 1078, ש' 4-5 וש' 23-24). מיד לאחר מכן הוסיף כי: "המסקנה שלי היא שהורניש לטובת העניין הוא לא משרת אותנו במאומה ולכן נקודת המפתח כאן היא פטינת האותיות. אם פטינת האותיות היא בסדר, אז סימן שהכתובת היא בסדר. אם פטינת האותיות בעייתית אז יש לנו כאן בעיה." (פר' עמ' 1078, ש' 18-20).

על העובדה שחברי ועדה שונים מצאו ממצאים שונים והגיעו למסקנות שונות השיב פרופ' גורן, כי: "אנחנו באים מכיוונים שונים.. במדע כפי שכולנו יודעים, אין דבר שהוא מוחלט לחלוטין. יש די בדומה לתחום שלכם, יש את העניין של מעבר לספק סביר, וכמו שאנחנו יודעים אני לא צריך להביא את השמות שאתה בעצמך מביא, יש תמיד מומחה כזה שכותב כך ומומחה אחר שכותב אחרת והדבר הזה נוגע לכל תחומי המחקר המדעי וכפי שאמרתי, אני בדברים האלה ראיתי בין היתר מחקר מדעי... הנתונים הם נתונים, כלומר התצפיות שאנחנו עושים, אנחנו משתדלים באופן אובייקטיבי, אני מקווה שעל הדבר הזה אנחנו לא מתווכחים, אנחנו מנסים לתאר את התוצאות של התצפיות שלנו. מעבר לכך יש את עניין הפרשנות" (פר' עמ' 1215, ש' 8-19). ובהמשך: "... אני לא יכול לתת אחוזים ציונים באחוזים לדבר הזה, אבל מעבר לכל ספק סביר, ככל שאני מבין ספק סביר, אני חושב שהכתובת הזאת מציבה בעיות שסותרות את הספק, כלומר שיוצרות מצב שבו יש לנו ספק, שהוא מאוד סביר לגבי האותנטיות שלה, ספק חמור אפילו, לגבי העובדה שהיא כתובת אותנטית." (פר' עמ' 1215, ש' 21-27), "הפטינה הזאת שמכסה את הכתובת, היא לא פטינה אותנטית, היא לא פטינה אמיתית, זה לא פטינה שנוצרה בתנאים טבעיים, בניגוד לפטינה האחרת שמופיעה על גבי הגלוסקמה... ובזה אין לי שום ספק. בניסוחים שלכם אני מתכוון, שזה אני אומר מעבר לכל ספק סביר" (פר' עמ' 1217, ש' 24-26).

פרופ' גורן נחקר ארוכות על חוות דעתו, במשך חמישה ימי דיונים, מרביתם נמשכו יום שלם. חלק ניכר מהחקירות התייחס לממצאיו בנוגע לסוגי הפטינות שנמצאו (או שלא נמצאו) בתוך האותיות, קרי לקיומם או אי קיומם של פטינת האותיות והורניש בתוך האותיות, ובעיקר באותיות המרכיבות את החלק השני של הכתובת ("אחוי דישוע"). כפי שנראה להלן, בניגוד לעמדתו הראשונית והחד-משמעית של פרופ' גורן כי לא מצא ורניש בתוך האותיות, נראה כי בתום עדותו עולות התלבטויות, שאלות וספקות בסוגיה זו. כך, בעיקר לגבי האות ח' במילה "אחוי" והאותיות ש' ו-ע' במילה "ישוע", ולגבי האחרונה פרופ' גורן אף הודה, בהגינותו הרבה, כי נותר עם התלבטויות משמעותיות לגביה. נעמוד להלן על עיקרי עדותו ביחס לאותיות אלה.

האות ח' במילה "אחוי"
בתמונות שצירף פרופ' גורן לחוות דעתו (ת/112(18), תמונה 12) נראית האות ח' במילה "אחוי" ובה מה שנטען להיות "פטינת האותיות" (וכן נ/52). פרופ' גורן העיד, כי הוא בדק את הגלוסקמה ביולי 2003, ואולם כיום לא ניתן לראות את פטינת האותיות. על פי השערתו הדבר נובע מכך שמדובר בחומר רך, שיורד בקלות, וייתכן שהחומר יצא כאשר הגלוסקמה נבדקה על ידי גורמים אחרים (פר' עמ' 1174-1175). גם בתמונות שצולמו על ידי המוזיאון המלכותי בקנדה לא ניתן להבחין בגרגירי פטינת האותיות, אך לדבריו אלו לא תמונות באיכות ובהגדלה כמו התמונות שהוא צילם תחת המיקרוסקופ, ומכל מקום הוא לא יכול לדעת מה קרה לגלוסקמה מאז שהוא בדק אותה (פר' עמ' 1177-1179). לעובדה שאחרים לא ראו את "פטינת האותיות" יש הסברים נוספים. אפשרות אחת היא, "כפי שראינו גם במקרים אחרים, לא תמיד כל המומחים שמים לב לכל הפרטים ויש כל מיני חוות דעת, ראינו גם דוגמאות אחרות, זה לא מאוד מפתיע אותי, יש גם דרך אגב הרבה מקרים שבהם אני מניח שאם מישהו יבדוק דבר שאני בדקתי הוא יראה שם דברים שאני לא ראיתי" (פר' עמ' 1179, ש' 12-15). אפשרות נוספת היא שאם מומחים אחרים לא ראו את פטינת האותיות אז היא פשוט לא היתה שם ("כן, יש כל מיני אפשרויות", פר' עמ' 1180, ש' 7-9).

ב"כ גולן טוען, כי ניתן לראות בתמונות (למשל: נ/52; נ/52ב'; נ/52ג') כיצד הורניש יורד לתוך החלק העליון, האופקי, של האות ח'. בתחילת חקירתו, פרופ' גורן לא הסכים עם הסנגור, ולטענתו, רואים בבירור "שהחומר הזה לא יורד לו לתוך האות, הוא נחתך בשוליים..." (פר' עמ' 1183, ש' 4), ובהמשך: "אני לא רואה שהוא נכנס לתוך החריץ, אני רואה שהוא נחתך באלכסון, אתה רואה כאן את העובי שלו, את העובי של הקליפה, בשוליים שבין, של בתוך החריץ, אבל הוא לא יורד לו פנימה לתוך החריץ" (פר' עמ' 1183, ש' 24-26). לדבריו, מה שנראה כחלק כהה בחלק העליון של האות ח' (נ/53) הוא הצללה בלבד, כיוון שהתאורה מגיעה מלמעלה, אך הורניש לא יורד לתוך האות (פר' עמ' 1184; עמ' 1468-1472; עמ' 1475; נ/52א'). עוד הסביר פרופ' גורן, שכאשר חורצים בתוך השכבה הדקה של הורניש בצורה אלכסונית, מקבלים פאזה, שבהגדלות של התמונה נראית משמעותית ונראית כאילו היא נכנסת לתוך האות, אך בפועל היא קטנה מאוד ואינה נכנסת לתוך האות (פר' עמ' 1478). כמו כן, ייתכן שההגדלה של התמונות מטשטשת אותן, וגורמת לעיוותים בגווני הצבעים שמופיעים בתמונה המקורית, וייתכן שזה המקור לטענת הסנגור. פרופ' גורן הסכים רק לכך שניתן לראות שהחומר הגרגרי מכסה את הפטינה האמיתית מחוץ לאות (פר' עמ' 1481-1482; נ/52ג')).

ביום הרביעי לעדותו, הביא עמו פרופ' גורן מיקרוסקופ לאולם בית המשפט, באמצעותו בחן את הגלוסקמה, והאותיות הוקרנו על קיר האולם. פרופ' גורן נשאל שוב ושוב על נקודות שונות על גבי האותיות. תחילה חזר על עמדתו כי הורניש אינו בתוך חריץ האות ח' (פר' עמ' 1839-1841), בהמשך הודה כי "אולי" יש ורניש בתוך האות (פר' עמ' 1842, ש' 5-9), ולאחר מכן הסביר שהצבע האדום (סימני יציקת הסיליקון של מז"פ – א.פ.) מטעה. בהשלמה לחקירתו החוזרת הבהיר פרופ' גורן כי הוא התלבט אך חוזר בו (פר' עמ' 2019-2020).

ב"כ גולן טען בסיכומיו, כי מהתבוננות באות ח' נראה בבירור שהורניש נכנס לתוך חלקה העליון של האות ונמצא בתוך חריץ האות (לכאורה, גם ב"כ המאשימה הסכים כי בית המשפט יצטרך לקבוע מה הוא רואה (פר' עמ' 11458)). הכלל הוא, כי בית המשפט רשאי גם לסמוך על מראה עיניו על מנת להפעיל את השכל הישר. כך נקבע, למשל, לצורך השוואת כתבי-יד (ר"ע 530/82 עטר חברה למסחר בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2) 337, 344 (1984)), ולצורך זיהוי קול בסרט הקלטה: "זאת כשם שרשאי שופט, על-פי טביעת עינו, לקבוע, כי גונו של חפץ שהוצג לפניו הוא כגונו של חפץ אחר שהוא רואה, ואין הוא נזקק לשם כך לתיווך של מומחה ולהסכמת הצדדים כי יעשה שימוש בחוש הראייה..." (ע"פ 440/87 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 793, 801 (1989)). אולם, הכלל בדבר "מראה עיניים" אינו הופך את בית המשפט למומחה, ואין בו כדי לייתר עדות של מומחה במקום שנדרשת כזאת (קדמי, על הראיות, 880; ע"פ 2653/98 בן דוד נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 529, 538-540 (1998)). לדידי, שאלת קיומו של ורניש על הגלוסקמה ובתוך הכתובת היא, בעיקרה, עניין שבמומחיות, והא ראיה שגם המומחים חלוקים בדעותיהם לגביה. גם פרופ' גורן בסופו של יום הסכים כי ייתכן שקיים ורניש באות ח' וכי התלבט בכך ארוכות ולבסוף חזר בו. עם זאת, ולמעלה מן הצורך אוסיף, כי כפי שהתרשמתי בעת שהוקרנו האותיות שנצפו באמצעות המיקרוסקופ על קיר אולם בית המשפט בעת הדיון, יש לכאורה ממש בטענה כי הורניש נכנס לתוך חלקה העליון של האות ח'. הבדלי הצבעים עליהם הצביע פרופ' גורן כגורם מטעה, נובעים מהגדלה של התמונות ופגיעה ברזולוציה שלהן. ואולם, בעת ההקרנה באולם ניתן היה להתרשם באופן ישיר מהצבעים המקוריים, המלמדים, לכאורה, על קיומה של ביו-פטינה באות ח'.

האות ש' במילה "ישוע"
בעדותו הראשית הדגים פרופ' גורן את העדרו של הורניש מהאות ש' (ת/112(18), תמונה 13). הוא הסביר, כי בגלוסקמה יש הרבה סימני עיבוד וחריטה עתיקים ואסור להתבלבל בין חריץ עתיק (Ancient Groove) לבין החריטה של האותיות. על כן, קיומו של ורניש בתוך חריץ עתיק אינו מעיד על האותנטיות של הכתובת, שכן החריץ אינו חלק מהאות (פר' עמ' 1076-1077; פר' עמ' 1185-1186).

במהלך חקירותיו של פרופ' גורן התברר כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לצורת כתיבתה של האות ש', האם היתד המרכזית שלה בחלקה העליון קצרה או ארוכה והם היא נוטה שמאלה בסופה אם לאו. פרופ' גורן סימן על גבי תמונות את צורתה של האות ש' כפי שהוא מבין אותה, וכן את החריץ העתיק בו הוא רואה ורניש, אך לטענתו אינו חלק מהאות ש' (נ/54א-ד'; ת/112(18), תמונה 13; פר' עמ' 1185-1191). בהמשך, מסתייג מהסימון ("יתכן שאתה צודק, יתכן שהקו המרכזי ממשיך כאן הלאה", פר' עמ' 1192, ש' 18), ולאחר מכן מסביר כי טעה בסימונים ומתקן אותם, ומודה כי זה מבלבל, אך הצורה של האות היא כפי ששרטטה ד"ר ירדני, "שהיא מאוד מנוסה בתחומים כאלה של תעתוק כתובות" (פר' עמ' 1193, ש' 10-26), והחריץ העתיק שבתוכו יש ורניש אינו חלק מהאות (וראו גם פר' עמ' 1490-1499). מכל מקום, פרופ' גורן הודה, כי אם אכן נכונה גרסת ההגנה באשר לצורתה של האות ש', והוא אינו אפיגרף המומחה לנושא זה, אזי ביתד המרכזית של האות קיימת נקודה של ורניש (פר' עמ' 1197), וכי כמות כזו של ורניש מספיקה כדי לאשש את הטענה שמדובר בכיתוב אמיתי (פר' עמ' 1842-1843).

מהי, אפוא, צורת כתיבתה של האות ש'?
מרבית המומחים לאפיגרפיה שהעידו על כך הסכימו כי היתד המרכזית של האות ש' היא ארוכה בחלקה העליון, כגרסת ההגנה (ראו עדותו של פרופ' כריסטופר רולסטון (ע"ת 45, להלן: "פרופ' רולסטון", שפרופ' גורן העיד כי הוא אפיגרף המומחה לנושא (פר' עמ' 1071; עמ' 1254)– פר' עמ' 1295 והסימון שלו על נ/61. ראו גם עדותו של פרופ' אחיטוב – פר' עמ' 1867 והסימון שלו על גבי נ/54י'; ובמידה מסוימת גם דעתו של ד"ר משגב – פר' עמ' 1708 והסימון שלו על גבי נ/54ח'). ב"כ המאשימה הסכים במהלך סיכומיו, כי מהעדויות שנשמעו עולה, כי היתד המרכזית של האות ש' היא ארוכה, למרות שניתן למצוא בקטלוג רחמני דוגמאות שונות לכתיבת האות ש' על גלוסקמאות, לרבות דוגמאות שבהן היתד המרכזית קצרה יותר (פר' עמ' 11459-11460). עם זאת, טענתו היא, כאמור, גם במקרה זה יש להסתכל על מכלול העדויות והראיות, ולא על האות ש' לבדה.

נציין גם, כי בהשלמה לחקירתו החוזרת, העיד פרופ' גורן כי בדק שוב את הגלוסקמה תחת מיקרוסקופ וגילה כי הורניש שנמצא ביתד המרכזית של האות ש' איננו עוד, והוא כנראה הוסר עם פטינת האותיות בעת יציקת הסיליקון (וראו גם ממצאיו של פרופ' קרומביין- פר' עמ' 4894-4895). כיוון שהביו-פטינה לא הוסרה בשום מקום אחר, הוא מסיק "... שיכול להיות שהכתם הזה הוא בכלל חלק מפטינת האותיות, הוא נמצא שם, אבל זה שהוא הוסר ונמשך החוצה, זה אומר שהוא היה מחובר בצורה רופפת" (פר' עמ' 2021, ש' 21-30). ובהמשך הסביר: "הביופטינה מחוברת בצורה די יציבה לאבן. ולכן כמו שאמרתי קודם זה שהכניסו סיליקו[ן] ומשכו החוצה ופטינת האותיות נפרדה, זה מבחינה מסוימת הקל עליי לראות את אותו חומר שיציב שנמצא באופן יציב וצמוד באופן ברור לאבן. עכשיו זה נכון שהכל נשאר עכשיו ברמה ההיפותטית כיוון שזה הוסר זה איננו וכבר אי אפשר לבדוק את זה, לכן השאלה נשארת כשאלה היפוטתית" (פר' עמ' 2022, ש' 3-7; וכן ראה בעמ' 2024).

האות ע' במילה "ישוע"
בתחילת עדותו העיד פרופ' גורן כי "יכול להיות" שיש ורניש בתוך האות ע' (פר' עמ' 1197-1198), ובהמשך עדותו חזר ואישר זאת: "יכול להיות שיש נקודה בתוך האות ע', אני אמרתי, יכול להיות, אמרתי גם קודם, השתמשתי במילים האלה" (פר' עמ' 1218, ש' 8-9). עוד הוסיף פרופ' גורן, שאם מצאנו באות ע' שתי נקודות עם פטינה אמיתית, אזי "יכול להיות שהאות ע' היא אמיתית" אך "יכולים להיות לזה הסברים שונים ומאוד משונים" (פר' עמ' 1219, ש' 19-25). בחקירתו החוזרת התבקש פרופ' גורן לפרט מהם אותם הסברים "שונים ומשונים", והוא מסביר על גבי תמונה נ/54ג', כי "הספק היחיד שיש לי... זה המקום שיתכן שיש איזשהו המשכיות מהפטינה הזאת לתוך האות" (פר' עמ' 1855, ש' 20-24; וראו גם הערת בית המשפט בעמ' 1856: "זאת התשובה שלו, שזה יכול להיות, אין תשובה חד משמעית").

בתום עדותו של פרופ' גורן ביקש ב"כ המאשימה לזמנו להשלמה נוספת של החקירה החוזרת בנימוק כי העד לא הובן כראוי וכי לא ניתנה לו אפשרות להשלים את הסבריו. לאחר שמיעת הצדדים, ולמרות התנגדות הסנגוריה, נעתרתי לבקשה ופרופ' גורן שב ועלה על דוכן העדים (עדותו מיום 19.6.07, עמ' 2013 ואילך). פרופ' גורן העיד, כי האות ע' גרמה לו "להתלבטויות רבות", והימים הרבים בהם העיד היוו עבורו "הזדמנות להביט לתוכי פנימה" כלומר לבדוק אם השאלות שנשאל עוררו בו ספקות או קשיים, ובסופו של דבר הקושי העיקרי, ולמעשה היחיד, שעורר בו התלבטויות ברורות, היה לגבי האות ע', עד כדי כך שלאחר הדיון ביקש מב"כ המאשימה לבדוק שוב את הגלוסקמה בנחת ולא תחת המתח שעל דוכן העדים, וכך אכן עשה: "בדקתי שוב את הכתובת לכל אורכה, בדקתי את האות ע', צילמתי תמונות טוב יותר מבעבר וחדות יותר של הכתובת לכל אורכה ובעיקר הקטעים המתאימים באות ע'. והמסקנה שלי מן הבדיקה הזאת היתה חד משמעית, בקו התחתון של האות ע' יש ורניש ביופטינה אמיתית. זאת המסקנה החד משמעית" (פר' עמ' 2014, ש' 3-19; "והיום אפשר לראות אותה (את הפטינה – א.פ.) עוד יותר טוב"- פר' עמ' 2024, ש' 16-17). כן ביקש פרופ' גורן לפרט מהם אותם הסברים "שונים ומשונים" עליהם העיד בעבר, והצביע על מספר אפשרויות:
האפשרות הראשונה היא "שהאות ע' נחרטה בזמן עתיק כלשהו והצטברה עליה ביופטינה או ורניש" (פר' עמ' 2015, ש' 9-10). לדעתו, האפשרות הזו קיימת "וצריך להביא אותה בחשבון", אך "היא מעלה אצלי שאלות אחרות..." (שם, עמ' 12-14). אפשרות זו מעוררת אנומליה בין האות הזו לבין יתר הכתובת, המקומות האחרים שבהן ישנה חריטה ברורה של האותיות אל תוך הורניש, וציפוי בפטינת האותיות (פר' עמ' 2017).
האפשרות השניה היא, שהורניש הצטבר בזמנים קצרים יותר, למרות שבדרך כלל הצטברות של ביו-פטינה נחשבת לתהליך ממושך בזמן. אפשרות זו נובעת מהעובדה שמדובר בשכבה דקה של ורניש (פרופ' גורן לא יכל לדגום ולכן אינו יודע מהו עוביה). יש בספרות מאמרים שמתייחסים להצטברות של ביו-פטינה בעיקר בתנאים אורבניים כאשר אבן נמצאת חשופה ובעיקר בתנאים של זיהום אוויר (פר' עמ' 2015, ש' 15-27). עם זאת, ההסבר הזה לא טוב בעיניו, לא הסבר סביר (פר' עמ' 2016, ש' 3-6), הוא לא עומד במבחן הביקורת והוא מושך אותו חזרה (פר' עמ' 2017, ש' 13-15).
האפשרות השלישית היא, שהקו התחתון של האות ע', במקום בו מופיע ורניש, הוא קו קדום והקווים הזקופים של האות ע', שחרוטים עמוק יותר, הם קווים חדשים. עם זאת, לדעתו של פרופ' גורן, גם אפשרות זו מעלה קשיים, ומכל מקום הוא אינו אפיגרף, אין לו כלים להתמודד עם האפשרות הזו, ושאלה זו יש להפנות לאפיגרפים המומחים בתחום, שלא התייחסו לנושא עד כה (פר' עמ' 2016-2018). ב"כ גולן ביקש לדחות אפשרות זו בסיכומיו בנימוק כי גם מומחה מז"פ, נובוסלסקי, שהעיד כי מצא סימני חריטה שונים בין שני חלקי הכתובת, היה צריך להבחין כי הקו התחתון של האות ע' במילה "ישוע" נחרט בצורה שונה. נימוק זה של ב"כ גולן אין בידי לקבלו, משום שכאמור, יציקת הסיליקון לא כללה את האות ע', ולכל הפחות חתכה וקטעה אותה, כך שנובוסלסקי לא יכל היה לאפיין את סימני החריטה שבקו התחתון של האות ע'.
המאשימה טענה בסיכומיה, כי יש להעדיף את ההסבר השני של פרופ' גורן להימצאותו של ורניש באות ע', שכן הוכח כי ניתן לגדל ביו-פטינה ולזייף גם אותה, וכי גולן למד וחקר את הנושא שנים רבות. על טענה זו נעמוד בהמשך.

פרופ' גורן סיכם את דעתו כך: "ולכן בסיכומו של דבר, אם אתם מבקשים ממני כאן איזשהי מסקנה, המסקנה היא שאני מתלבט, יש לי התלבטות, אני לא, אני, מבחינת התחושות אבל זה כבר באמת נושא של אינטרפרטציה של פרשנות, אני נוטה יותר לכיוון השלישי אבל כמובן הדבר הזה שוב כלומר על האפשרות השלישית, אבל הדבר הזה כמובן מחייב בדיקה ולכן בתשובה ישירה לשאלה שנשאלתי, האם הפטינה הביופטינה שנמצאת בקו התחתון של האות ע' יכולה להתפרש כך שהאות הזאת נחרטה בזמן בעבר רחוק כלשהו שאני לא יודע מהו כיוון שהנושא הזה הוא [צ"ל: אינו – א.פ.] ניתן למדידה, התשובה שלי היא כן, זה יכול גם להתפרש כך. יש לי בהחלט התלבטות בנושא הזה" (פר' עמ' 2018, ש' 16-24).

נוסיף גם, כי פרופ' גורן הסביר, שבדיקתו החוזרת היתה לאחר יציקת הסיליקון שנעשתה במז"פ. היציקה משכה כמעט את כל את פטינת האותיות, ובמובן זה היציקה פעלה לטובה, "כיוון שניתן היה לראות את הקטעים של הכתובת.. ללא הכיסוי של אותו ג'ימס בונד או אותה פטינת אותיות... ולכן ניתן היה לבחון... גם את האזור הזה באופן אם ניתן להגיד את זה כך, נקי יותר, כלומר ניתן היה לראות בברור מה הוא הוורניש, איך הוא ניגש שם לתוך קו התחתון של האות ע', ופרטים נוספים. אבל שוב אני מדגיש ואומר שאת הדבר שראיתי ראיתי גם בתמונה המקורית". (פר' עמ' 2016, ש' 16-25).

אורנה כהן
אורנה כהן (ע"ה 5), היא ארכיאולוגית שמתמחה בשימור עתיקות, בעלת ניסיון של כ-30 שנה בתחום, ועסקה בעבר בפרויקט של שימור עבור רשות העתיקות (פר' עמ' 4711). אורנה כהן היתה חברה בועדת רשות העתיקות, אך כמו פרופ' רייך, לא זומנה לעדות מטעם המאשימה אלא מטעם ההגנה.

בדו"ח המסכם שהגישה לועדת רשות העתיקות מיום 19.5.03 (נ/141, נספח 6-ט) ציינה אורנה כהן, כי גולן פנה אליה לפני למעלה מעשר שנים על מנת לבדוק את נושא יצירת פטינה על גבי אבנים חדשות המשולבות בבניין, לצורך שיפוץ של מבנה היסטורי בשער הגיא בדרך לירושלים, וכי היא נתנה לו מספר מאמרים הדנים בנושא. לגופו של עניין ציינה אורנה כהן, כי על פי בדיקתה הגלוסקמה עצמה מקורית, אך "הכתובת על גבי הגלוסקמה מעלה חשדות לזיוף מהסיבות הבאות: הפטינה באותיות גרגרית, פריכה ומתפוררת למגע. היא אינה דומה לפטינה שנוצרת בתהליך טבעי. נראה כי נעשה שימוש באבן גיר כתושה שעורבבה במים והוכנסה לאותיות; על צד הגלוסקמה עם הכתובת חיפוי של גיר אבקתי עדין שיושב על גבי הפטינה המקורית. כנראה הוא נועד לטשטש התערבות בכתובת". כן ציינה בדו"ח, כי החומר הגרגרי שבאותיות נבדק בבדיקות מיקרוסקופיות שהראו כי בחלק השני של הכתובת "אחוי דישוע" ניתן להבחין בתוך האותיות בפטינה צהבהבה כמו זו שעל פני הגלוסקמה. לעומת זאת בחלק הראשון של הכתובת לא ניתן לאתר פטינה דומה בתוך האותיות. מסקנתה היא, כי יש זיוף והטעיה. גם אם חלק מהכתובת "אחוי דישוע" מקורי יש להתייחס לכתובת כולה כזיוף. יצירת פטינות שטחיות כגון אבן כתושה בגלוסקמה מראה על ניסיונות זיוף פשוטים. לא נעשה שימוש במידע ביחס ליצירת פטינות שמסרה לגולן בעבר.

בעדותה הראשית הסבירה אורנה כהן, כי בדקה את הגלוסקמה מספר פעמים, בתנאי אור שונים, בהגדלות שונות, כולל במיקרוסקופ, עברה אות-אות ובחנה את הגלוסקמה בכללותה ואת הכתב בפרט (פר' עמ' 4715). על מנת שלא לפגוע בבדיקות עתידיות, היא לא בדקה את האותיות המכוסות בחומר הגרגרי ובדקה "רק איפה שרואים בבירור והתגלה [ב]אופן ברור שרק בחלק השני של הכתובת אכן התגלה פטינה בתוך האותיות. אותה פטינה צהבהבה שמופיעה על פני הגלוסקמה כולה - לפנים, אחור, למעלה, למטה - חדרה לתוך האותיות האלה בדיוק בנקודות שמסומנים בחיצים שבמקרה הזה יש את זה בח', בי', בש' ובע' (במילים "אחוי דישוע" – א.פ.)" (פר' עמ' 4716, ש' 1-7; נ/182).
בחקירתה החוזרת סימנה העדה על גבי נ/182א' את הפטינה שראתה באות ע' : "... אני רואה את זה באזור הזה נכנס ויוצא מהצד השני ברצף אחד אותה פטינה צהבהבה" (פר' עמ' 4753, ש' 13-14; ולגבי האות ש'- נ/182ב'- אך לגביה יכול להיות שזה המשך של חריץ עתיק שלא ברור מתי נעשה- פר' עמ' 4755). אורנה כהן העידה, כי בדקה את הגלוסקמה לפני בדיקת מז"פ, ולדעתה, לאחר יציקת הסיליקון הגלוסקמה מזוהמת, כי סיליקון נדבק לכל דבר ומושך אותו החוצה (פר' עמ' 4717). להערכתה, הפטינה שהיא ראתה בחלקה השני של הכתובת מורכבת משילוב של ביו-פטינה ומינרלים וכימיקלים מבפנים ומבחוץ, מלחים מומסים וכו' (פר' עמ' 4718), והיא תוצאה של משהו קדום בתנאי הקרקע שבו שהתה הגלוסקמה ולא פרי יצירה מאוחרת (פר' עמ' 4719). בחקירתה החוזרת הבהירה, כי מדוגמאות שבדקה עולה כי החומר הגרגרי יושב על הפטינה בתוך הכתובת, וקשה להאמין שמדובר בתהליך של האצת פטינה משום שהפטינה נראית אחידה על כל הגלוסקמה מכל הצדדים, וזה תואם פטינה מגלוסקמאות אחרות (פר' עמ' 4756).

למרות שמצאה בתוך האותיות פטינה זהה לזו שעל הגלוסקמה, מסקנתה של אורנה כהן היתה כי לגבי הכתובת יש ניסיון הטעיה, כפי שכתבה בחוות דעתה לרשות העתיקות ומהנימוקים שפורטו שם, קרי: הבדל באופי הכתיבה והחריטה בין שני חלקי הכתובת; חומר לבן שמרוח על הגלוסקמה רק בצד הכתובת ולא בצדדים האחרים; ותוספת של חומר גרגרי לא טבעי בתוך האותיות שהוא תוספת מאוחרת (פר' עמ' 4750). כשנשאלה כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין ממצאיה על הימצאות פטינה אמיתית בחלק השני של הכתובת מחד גיסא, לבין מסקנתה בדבר זיוף והטעיה מאידך גיסא, השיבה, כי החומר הגרגרי מכסה את הפטינה האמיתית בחלק השני של הכתובת, "ואני טוענת שהחלק השני של הכתובת הוא מקורי לפי הפטינה שנכנסת פנימה, בעוד שהחלק הראשון כנראה מאוחר... [כי שם] אין פטינה בכלל", החומר הגרגרי הוסף בכדי לתת אחידות במראה הכללי של הכתובת (פר' עמ' 4750, ש' 21-25). היא הדגישה שהיא היתה מודעת לכך שרוב המומחים היו בדעה שהחלק השני הוא דווקא החלק המזויף, ובכל זאת היא עומדת על דעתה כי החלק השני הוא האותנטי (פר' עמ' 4768, ש' 4-7).

פרופ' גורן עומת עם דעתה של אורנה כהן, שמצאה בחלקה השני של הכתובת פטינה זהה לזו שעל פני הגלוסקמה, והסביר, כי אף ששניהם היו חברי ועדה, כל אחד עבד בנפרד וכל אחד אמר את דעתו, ולא נדרש מהם שיהיה קונצנזוס: "כל אחד כתב את הדברים שבהם הוא מאמין, או הדברים שאותם הוא צפה... היא ראתה ואני לא ראיתי." (פר' עמ' 1212). נזכיר, כי פרופ' גורן הודה, שיתכנו מקרים שמומחים אחרים שבדקו דברים שהוא בדק יראו מה שהוא לא ראה (פר' עמ' 1179). מכל מקום, פרופ' גורן הביע תמיהה כיצד אורנה כהן ונגר, העוסקים באותו תחום, מצאו ממצאים שונים (פר' עמ' 1214).

המאשימה טוענת, כי אין כל יכולת לבדוק את ממצאיה של אורנה כהן, משום שהיא לא צילמה תמונות בעצמה, והסימונים שסימנה על גבי תמונות של אחרים אינם תואמים סימונים של אחרים. ואולם, מהשוואת סימוניה של אורנה כהן על נ/182 ו-נ/182א' (האות ע') לסימון של פרופ' גורן על נ/54ג' (ראו: החץ השמאלי ביותר) עולה, על פי מיטב הבנתי והתרשמותי מעדותם של השניים, כי שניהם הצביעו על מיקום זהה בו צפו בורניש. לפיכך, אינני מקבל את טענת המאשימה בעניין זה. יתר על כן, העובדה שאורנה כהן לא צילמה תמונות בעצמה אינה גורעת מנכונות התצפיות שלה, וכפי שב"כ המאשימה ציין, אין מקום לחשוד בה בהטיה לטובת גולן, אף שהעידה כעדת הגנה, וזאת הן בשל היותה חברת ועדת רשות העתיקות והן נוכח מסקנתה הסופית ביחס לכתובת.

המאשימה טוענת עוד, כי התוצאה אליה הגיעה אורנה כהן, כי דווקא החלק השני של הכתובת הוא אותנטי, אינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר, ונשללת על ידי אחרים.
אכן, דעתה של אורנה כהן חריגה יחסית בנוף הדעות. מומחים אחדים סבורים כי חלקה הראשון של הכתובת אמיתי וחלקה השני מזויף. אחרים סבורים, כי כל הכתובת מזויפת, ואחרים מחזיקים בדעה כי הכתובת כולה אותנטית. עם זאת, כאמור, אורנה כהן העידה כי היתה מודעת ל"חריגותהּ", ולמרות זאת עמדה על דעתה (פר' עמ' 4768). נדגיש, כי מסקנתה הסופית היתה שגם אם חלק מהכתובת אמיתי, הרי שיש להתייחס לכל הכתובת כאל ניסיון זיוף והטעיה, ובמובן זה, מסקנתה מתיישבת עם מומחים אחרים.

דן רחימי
דן רחימי (ע"ת 73, להלן: "רחימי"), הוא ארכיאולוג, עובד במוזיאון המלכותי באונטריו, קנדה. עדותו ניתנה באמצעות "כינוס וידאו" (Video Conference) מקנדה. על פי עדותו, באוקטובר 2002 הציע לו שנקס להציג את הגלוסקמה במוזיאון בקנדה, המוזיאון דרש לראות מסמכי בעלות על הגלוסקמה והוצג להם היתר יצוא מרשות העתיקות בישראל. כשהגלוסקמה הגיעה הוא הופתע לראות שהיא נארזה בקרטון רך, שכן זה יוצא דופן, ובדרך כלל האריזה היא אריזה כפולה של עץ או מתכת. בעת שהאריזה נפתחה התגלה שהגלוסקמה נסדקה (תמונות מפתיחת האריזה-ת/202; דו"ח של המוזיאון בקנדה על מצב הגלוסקמה- ת/203; פר' עמ' 4696-4698). המוזיאון בקנדה הציע הצעת שימור שנשלחה לאספן באמצעות עורך דין (ת/204), האספן הסכים לשימור לאחר שמעריך של הביטוח יראה את הנזק וכך היה (ת/205; ת/206).

רחימי העיד, כי עובדי המוזיאון בקנדה בדקו את הגלוסקמה לפני השימור, במהלכו ולאחריו, כולל בדיקות של משמרת ובדיקות אותנטיות, ומסקנתם: "אנחנו השתכנענו שהגלוסקמה עצמה והכתובת הם אותנטיים." (פר' עמ' 4699, ש' 26). את הכתובת בדקו באמצעות מיקרוסקופ, "דאגנו משום שהכתובת הייתה בחלקים טרייה... מתחת למיקרוסקופ ראינו סימנים שמעידים על ניקוי, ומתחת לסימנים האלה, מצאנו בחלקים הארוכים של הכתובת סימנים של פטינה. זה מה שעניין אותנו וסקרן אותנו ביחס לחלקים אחרים של הגלוסקמה. השווינו ביחס לחלקים אחרים של הגלוסקמה מיקרוסקופית, בהסתכלות על ידי מיקרוסקופ ולא על ידי - , לכן הגענו למסקנה שהכתובת על כל חלקיה היא אותנטית." (פר' עמ' 4700, ש' 2-11). רחימי הוסיף, כי לא הוא עשה את הבדיקות, אלא האוצֵר והמשמרת של המוזיאון בקנדה, אך הוא גם ראה את הממצאים באמצעות המיקרוסקופ ולדבריו: "מה שאני ראיתי, בחלקים העמוקים של הכתובת, חריצים, פטינה אפורה, חומה גרגירית, (העד בעברית) לא גרגירית בדיוק אלא כמה גרגירים בתוך הפטינה... זה לא היה גרגירי כמו שחול, היו בזה גרגירים." (פר' עמ' 4702, ש' 19-25). גם בחקירתו הנגדית חזר רחימי ואישר כי ראו פטינה בחריצים העמוקים של הכתובת מתחת לשריטות הטריות (פר' עמ' 4704, ש' 11-13).
המאשימה טוענת, כי ממצאיו של המוזיאון בקנדה בנוגע לקיומה של פטינה בתוך חריצי הכתובת תואמים במלואם לתיאור של פטינת האותיות על ידי פרופ' גורן, ולפיכך ברור כי מסקנתו של המוזיאון בדבר אותנטיות הכתובת – שגויה. עוד נטען, כי כל המומחים מסכימים היום כי החומר אותו תיאר רחימי אינו פטינה טבעית. לא מצאתי אחיזה בחומר הראיות לטענות אלה, ולפיכך אין בידי לקבלן. כאמור, רחימי נחקר בחקירה נגדית ושב על גרסתו כי מומחי המוזיאון בקנדה מצאו פטינה בחריצי הכתובת. אמנם אין המדובר בממצא שמשקלו כמשקל חוות דעת מומחה, שכן מומחי המוזיאון עצמם לא הגישו חוות דעת ולא נחקרו, אך לא ניתן להטיל דופי במקצועיותם וביכולתם להבדיל בין פטינה אמיתית לחומר דמוי הפטינה כפי שמצא פרופ' גורן.

פרופ' וולפגנג קרומביין
פרופ' וולפגנג קרומביין (ע"ה 7, להלן: "פרופ' קרומביין") הוא פרופסור לגיאו-מיקרוביולוגיה מגרמניה. הוא הוזמן לעדות כמומחה מטעם ההגנה ביחס לפריטים שונים ובין היתר הגלוסקמה. חוות דעתו, באנגלית ובתרגום לעברית, הוגשה כ-נ/189 וההשלמה לה- נ/189א. בעת עדותו הציג מצגת שהוגשה וסומנה נ/190. על פי המפורט בחוות דעתו, פרופ' קרומביין הוא אחד מהמומחים החשובים בעולם בתחומים שונים הרלבנטיים לענייננו, לרבות בנושאי ביו-פטינה, כפי שאף פרופ' גורן העיד עליו (פר' עמ' 1089-1090). פרופ' קרומביין ערך בדיקות ואנליזות לגלוסקמה ולכתובת שעליה ובעיקר את הפטינה שעליהן (נ/189 עמ' 5-6), ומטרתו היתה לבדוק אותן באופן עצמאי ובלתי תלוי, לחוות דעתו על מסקנות ועדת החומר של רשות העתיקות, ולהעריך מאמרים מדעיים ומאמרי ביקורת שהוצגו בתגובה לדו"ח ועדת רשות העתיקות.

ממצאיו ומסקנותיו של פרופ' קרומביין בקשר לגלוסקמה סוכמו בעמ' 7-8 לחוות דעתו, ועל עיקרן חזר במהלך עדותו (פר' עמ' 4864 ואילך), ואלו הם:
הפטינה אינה מורכבת מקלציט טהור, אלא היא כוללת מינרלים נוספים.
בדיקות שונות שערך מצביעות בבירור על פעולות ניקוי, לעיתים באופן גס, שבוצעו מספר פעמים בגלוסקמה בעיקר באזור הכתובת לפני זמן ניכר.
בהתבסס על השוואת הגלוסקמה לגלוסקמאות אחרות, נראה שהמערה בה היתה נתונה הגלוסקמה התמוטטה לפני מאות שנים, או שמשקעי אדמת סחף חדרו לתא יחד עם מים וקברו את הגלוסקמה, במלואה או חלקה. שרידי שורשים ושרכים מטפסים, כמו גם "חירור ביולוגי" (Biopitting), מאשרים גם הם שהגלוסקמה היתה נתונה לאורך תקופה ממושכת מאוד במגע עם אדמה או עם סחף, תוך חשיפה לאור שמש, בתנאים אטמוספריים השונים מאלו הטיפוסיים לסביבת מערה, וזאת לאורך תקופה של 200 שנה לפחות (ראו למשל עדותו: פר' עמ' 4883-4884: "ותאמינו לי זאת עבודה מאוד קשה שמיקרואורגניזמים שגודלם לא יותר ממספר מילימטרים ליצור כאלה חורים שניתנים לצפייה בעין, זה לוקח הרבה מאוד זמן").
בהתבסס על הממצאים שלעיל, בדיקות איזוטופיות של הפטינה אינן רלבנטיות לשאלת האותנטיות של הכתובת.
בשלושה מקומות לפחות בתוך כתובת הגלוסקמה (בחלקה הראשון ובחלקה השני של הכתובת) זוהו שרידים של פטינה טבעית בתוך חריצי הכתובת.
לא נמצא כל ממצא התומך בהיפותזה שהכתובת נחרטה בשני שלבים.
החומר בצורה הגרגרית שנראה בצילומים שהוצגו על ידי רשות העתיקות משנת 2003 אינו חומר שיוצר על מנת להיחזות לפטינה טבעית. הדו"ח המלא מציע מספר הסברים אפשריים לנוכחותו של החומר הדומה לחומר שימור, הקשורים בפעולות הניקוי, השימור ו/או השבחת המראה שנעשו לכתובת. נציין כי בחקירתו הנגדית הודה פרופ' קרומביין כי טענת הניקוי אינה רלבנטית, אלא רק טענת השימור: "אם הייתי בוחן את הגלוסקמה [ב-2002 – א.פ.] ... מיד הייתי מזהה את החומר ומיד הייתי אומר מדובר בתיקון או חלק מיציקה שלא בוצעה כהלכה, הוא לא יכול להיות חומר ניקוי כי זה לזה יש מראה אחר" (פר' עמ' 4995-4997).
בבדיקות זוהו מיקרו-מאובנים בפטינה שנמצאת במרחק רב מהכתובת והוגדרה כעתיקה על ידי רשות העתיקות. חוקרי רשות העתיקות זיהו מיקרו-מאובנים בפטינה שבתוך כתובת הגלוסקמה ובטעות חשבו שמדובר באינדיקציה לזיוף. נוכחותם של מיקרו-מאובנים בפטינה, בעיקר בפריטי אבן מאזור ירושלים, פורסמה בעיתונות המדעית כבר לפני למעלה ממאה שנה. נוכחותם של מיקרו-מאובנים בפטינה של אזור הכתובת ועל גבי הגלוסקמה בכלל, דווקא מחזקת את ההסתברות לאותנטיות הכתובת (בעדותו הסתייג ואמר רק: "... אני אומר שהטיעון של המיקרו-מאובנים איננו עדות לזיוף", פר' עמ' 4886-4889).
נראה שהחומר שנדגם על ידי חוקרי רשות העתיקות אינו חומר הפטינה של הגלוסקמה במצב טבעי. החומר עשוי להיות תוצר של ריאקציה כימית על הפטינה הטבעית, כתוצאה משימוש בחומרי ניקוי או כתוצאה מריאקציה של חומר הסלע עם מים בטמפרטורות גבוהות משמעותית מעל 24 מעלות. הימצאות תופעת החירור הביולוגי מרמזת בחוזקה לכיוון זה.
בהמשך חוות דעתו מביע פרופ' קרומביין דעתו וביקורתו על אופן טיפולה של רשות העתיקות בגלוסקמה, ועל הנחות היסוד, המתודולוגיה, הממצאים והמסקנות של ועדת החומר של רשות העתיקות (כגון: הנחות יסוד שגויות, מתודיקה לקויה, טכניקות השוואתיות פגומות, מסקנות שהוצגו כחד-משמעיות למרות שהן נסמכות על הנחות שאינן נתמכות בנתונים מבוקרים, התבססות על נתונים אקלימיים שלא אומתו מעולם, התבססות על כימיה שגויה, התעלמות מההשפעות האפשריות של פעולות ניקוי, שימור והשבחת מראה, פרשנות לקויה או מטעה לעניין מציאתם של מיקרו-מאובנים בפטינה, השערות חסרות ביסוס, והתעלמות ממידע רלבנטי). על טענות אלו נעמוד בהמשך, ככל שיהא בכך צורך, בהקשר הרלבנטי.

עד כאן עיקרי ממצאיו ומסקנותיו של פרופ' קרומביין באשר לגלוסקמה. להלן נרחיב על חלק ממסקנותיו.

זיהוי פטינה בתוך חריצי הכתובת
כאמור, פרופ' קרומביין זיהה שרידים של פטינה טבעית בתוך חריצי הכתובת בשלושה מקומות לפחות. בחקירתו הנגדית הסביר, כי בדק את הגלוסקמה במיקרוסקופ בהגדלה של פי 80 וצילם 100-200 תמונות. כמו כן לקח דגימות מהאות ח' ומהאות ע' (פר' עמ' 4932-4935). בחוות דעתו ציין, כי זיהה שרידים זעירים של פטינה בתוך האותיות, למרות שהכתובת זוהמה על ידי רשות העתיקות, ומהכתובת הוסרו כמעט כל שרידי החומר שהיה בתוך האותיות של הכתובת. כמו כן ציין, כי שרידים נוספים של פטינה בתוך האותיות נראים בבירור בתמונות תקריב של מספר אותיות שצולמו בשקופיות בשנת 2002 כמו גם בצילומים שבוצעו בשנת 2003 והוצגו במצגות מטעם רשות העתיקות (לדוגמה, בצילומי האותיות ש' ו-ע' במילה "ישוע"). למרות זאת, דו"ח רשות העתיקות התעלם מנוכחותם של שרידי פטינה טבעית בתוך אותיות הכתובת.

בעדותו הראשית הדגים פרופ' קרומביין את ממצאיו במצגת נ/190, בין היתר על האותיות ח', ש' ו-ע'. למשל: "אני בסה"כ רוצה להראות בתמונות הבאות שלדעתי שהפטינה על אבן הגלוסקמה במקרים מסוימים ממשיכה דרך האותיות, ופירוש הדבר חלק גדול מהפטינה אם לא כל הפטינה התפתחה לאחר יצירת האותיות." (פר' עמ' 4892, ש' 20-23). עוד הצביע על אותיות בהן מצא פטינה אמיתית נכנסת לתוך האותיות, מתוך צילומים של פרופ' גורן: "...וזה התמונה של גורן, התמונה של גורן שמראה שהפטינה נכנסת לתוך האותיות" (פר' עמ' 4896, ש' 24-27). ובהמשך: "... כאן הפטינה יורדת לתוך החריץ לאורך החריץ ואז הוא עולה שוב למעלה. יש מעט מקומות כאלה אבל מעט מקומות הם מקומות ואפילו מישהו מאוד לא מומחה מיד רואה שהיו הרבה חריצים ורחיצות וניקיונות, הוספת חומרים, הסרת חומרים. יש סימנים לניקיונות, הוספה והסרה של חומרים, חריצה, ואני גם ראיתי סימנים של צמיחה של צמחים, שרידים של שורשים של צמחים, לא הזכרתי את זה בתוך הדוח שלי. ועדיין אחרי כל האירועים ההיסטוריים הללו רואים פטינה מפותחת היטב כמו פטינה לא מעטה שממשיכה ועוברת את האותיות... גם כאן זה צילום שלא אני עשיתי אבל אני סימנתי מקומות שרואים שהפטינה יורדת וחוצה לתוך חריץ האותיות". (פר' עמ' 4897, ש' 1-13; נ/189, עמ' 50-51- האות ש'). וכן: "הנה האות "ע", פה אנחנו רואים את הפטינה, פה הפטינה הולכת מאוד ארוכה, היא שם אנחנו רואים אותה. כאן יש פטינה, כאן פטינה" (פר' עמ' 4897, ש' 27-29). (וראו גם בחקירה נגדית: פר' עמ' 4973-4974; נ/190, עמ' 48 ועמ' 52).

פרופ' גורן עומת עם ממצאיו ומסקנותיו של פרופ' קרומביין. פרופ' גורן העיד על פרופ' קרומביין כי הוא מאבות התחום של ביו-פטינה וכי אינו מטיל ספק ביכולתו המדעית ובכושרו. עם זאת, לפרופ' גורן יש כמה תמיהות והסתייגויות לגבי חוות דעתו של פרופ' קרומביין (פר' עמ' 1089-1090). על כך שפרופ' קרומביין מצא ורניש בכמה מקומות בתוך הכתובת השיב פרופ' גורן כי הוא חזר ובדק את התמונות המקוריות שלו באותם מקומות ולא מצא ורניש, וייתכן שפרופ' קרומביין השתמש במכשיר ישן, ייתכן שראה הצללה או קטעים שהם מחוץ לכתובת, כמו קטעים שמחוץ לאות ש' במילה "ישוע" (פר' עמ' 1095-1096).

ב"כ המאשימה ביקר את בדיקותיו וממצאיו של פרופ' קרומביין, בין היתר בשל כך שאין הוא בטוח אלו אותיות בדיוק דגם ומהיכן באות נטל את הדגימות, שכן, על פי עדותו, אינו בקיא בשפה העברית, ולכאורה, כך הטענה, פרופ' קרומביין דגם חריצים שאינם בתוך הכתובת. פרופ' קרומביין העיד כי בעת הבדיקות כתב לעצמו פרוטוקול, וצילם תמונות רבות, אך חלק מהחומר נגנב לו, כולל הפרוטוקול (פר' עמ' 4969). הוא הסביר כיצד הוא יודע מהיכן דגם: "אני אספר לכם איך אני יודע, לקחתי תצלום של הכתובת ולקחתי קטעים של הכתובת תצלומים ולקחתי תצלומים של האותיות הבודדות ואז עשיתי את בדיקת המיקרוסקופ ועכשיו אני צריך לחזור לעבור על האותיות הבודדות כדי להשוות את זה לתצלומי המיקרוסקופ. אני מודה שזה לא עבודה מאוד מדעית שמסרתי אותה פה. בשבילי זה היה חשוב להראות פטינה בתוך חריץ אות כלשהי" (פר' עמ' 4975). על אף שפרופ' קרומביין אינו בקיא בשפה העברית על בוריה, וכפי שהודה, בדיקותיו לא תועדו כפי שמתעדים בעבודה מדעית, אינני סבור כי יש בכך לאיין לחלוטין את הבדיקות שעשה. התרשמתי כי פרופ' קרומביין הוא מומחה מקצועי, בעל שם ועתיר ניסיון. לפיכך, אין מקום לחשוד בו כי דיווח על הימצאות פטינה שאינה קיימת, או כי לא הצליח להשוות כראוי בין תצלומי האותיות ותצפיות שעשה במיקרוסקופ. גם בחקירתו הנגדית עמד פרופ' קרומביין על דעתו, כי אינו רואה עדות למניפולציה אנושית על הפריטים שבדק, גם אם הכלים שבאמצעותם בדק אינם מהימנים במאה אחוז (פר' עמ' 5007). נזכיר, כי גם פרופ' גורן בסופו של דבר נאלץ להודות כי מצא ורניש בחלק מהאותיות, בדיוק באותם מקומות עליהן הצביע פרופ' קרומביין (כגון ביתד האמצעית של האות ש', וביתד התחתונה של האות ע'), וגם בכך יש כדי לחזק את נכונות ממצאיו של פרופ' קרומביין באשר להימצאות פטינה בתוך חלק מהאותיות בחלקה השני של הכתובת. אציין גם, כי פרופ' קרומביין הודה, בהגינותו, כי טעה וכשל בכך שלא דגם אותיות מהחלק הראשון של הכתובת, על אף שהכיר את הטענה שלפיה רק חלקה השני של הכתובת מזויף. עם זאת, הוא שלל את האפשרות שגולן הוא זה שהורה לו איפה בכתובת לדגום (פר' עמ' 4980-4982). גם הודאה זו בטעותו מחזקת את אמינותו המקצועית בעיניי.

הזמן המינימאלי להתפתחות הפטינה שבכתובת והאפשרות להאצת פטינה
פרופ' קרומביין ציין בחוות דעתו, כי על פי בדיקות והשוואות שביצע, אפשר לומר בביטחון, כי נדרשו 50-100 שנים לכל הפחות על מנת שתתפתח הפטינה בעלת ההרכב המסוים ששרידיה זוהו בתוך כתובת הגלוסקמה, ואולם אין הדבר אומר שהתפתחות זאת לא נמשכה על פני תקופה ממושכת הרבה יותר, של מאות שנים. לדעתו, אם מביאים בחשבון קיומם של ממצאים נוספים, כגון: נוכחותם של חירורים ביולוגיים, מיקרו-מאובנים, מיקרו-אורגניזם וחומצות אוקסליטיות בפטינה, הרי ברור כי הפטינה על פני הגלוסקמה התפתחה במשך מאות שנים, אם לא אלפי שנה. הפטינה שנדגמה ממקום הרחוק מהכתובת זהה בהרכבה לדגימות שנלקחו מתוך הכתובת וממקום בו הפטינה גולשת מפני השטח לתוך הכתובת, ולא נמצאו סימנים לשימוש בדבקים בפטינה. המסקנה מכך היא, לדעתו, כי הפטינה שהתפתחה בתוך הכתובת והפטינה שהתפתחה על פני הגלוסקמה נוצרו באותו פרק זמן (נ/189, עמ' 13).

כאמור לעיל, המאשימה טוענת כי הראיות והעדויות בדבר האפשרות לזייף ביו-פטינה, והעובדה שגולן למד את הנושא ואסף מידע לגביו, למשל מאורנה כהן, מחזקות את המסקנה שגולן זייף את הפטינה שנמצאה בכתובת, כך שיש לאמץ את האפשרות השניה שהעלה פרופ' גורן להימצאותה של פטינה באות ע'. כך, פרופ' קרומביין העיד כי באינטרנט ניתן למצוא בקלות הסברים לייצור פטינה. לשאלת ב"כ המאשימה השיב פרופ' קרומביין בחקירתו הנגדית, כי פטריות יכולות לגדול גם תוך שלושה שבועות עד 5 שנים (פר' עמ' 5008). יחד עם זאת, בהמשך הסביר פרופ' קרומביין כי מדובר בתהליכים שנמשכים תקופה ממושכת הרבה יותר משלושה שבועות. ב"כ המאשימה הגיש, בתמיכה לטענתו, את מאמרו של פרופ' קרומביין על האצת גידול של ביו-פטינה בניסויי מעבדה (ת/208). פרופ' קרומביין אישר שנעשה ניסוי להאיץ גידול ביו-פטינה, אך הבהיר שמדובר על חומר רב שכבתי רך ולא על חומר שהוא סלע, כך שלמעשה הניסוי עדיין לא הצליח והוא עדיין בשלבי ניסיונות (פר' עמ' 5009). למען הסר ספק בסוגיה זו, התבקש פרופ' קרומביין בחקירתו החוזרת להבהיר מהי התקופה להיווצרות ביו-פטינה והשיב: "אמרתי מספר פעמים וגם כתבתי זה קוראים לה ביו-פטינה כי ראיתי שרידים של מיקרו אורגניזמים וניסיתי להסביר כמה פעמים שכדי לקבל מינרל פטינה עם סיב זה לא משהו שהוא דמוי פטינה כמו חזזית או פטריה, דרוש לפחות מינימום 25 שנה" (פר' עמ' 5033, ש' 8-11), וכמובן יכול להיות שהפטינה שעל הגלוסקמה נוצרה כבר לפני אלפיים שנה (פר' עמ' 5034).

אשר לגולן. ראיות ועדויות שונות מביאות למסקנה, כי התעניין בעבר באפשרות ליצירת ביו-פטינה והאצתה בתנאי מעבדה. כך למשל, מסמכים שונים שנתפסו אצלו העוסקים בנושא (ראו מסמכים שצורפו ל-ת/157 סעיף 16(12)). כמו כן, כפי שציינה אורנה כהן בחוות דעתה, גולן פנה אליה על מנת לבדוק את נושא יצירת פטינה על גבי אבנים המשולבות בבניין, לצורך שיפוץ של מבנה היסטורי בשער הגיא, והיא נתנה לו מספר מאמרים הדנים בנושא. על דברים אלו חזרה אורנה כהן בעדותה הראשית (פר' עמ' 4725), וגולן אישר אותם בעדותו (פר' עמ' 6218-6219). עם זאת, מעדותה של אורנה כהן עולה, כי נתנה לגולן הסבר כללי בלבד, "אבל לא נכנסנו אף פעם לניסיונות" (פר' עמ' 4745), והגם שהיא התכוננה לפגישה עם גולן והקדימה והתייעצה עם ביו כימאית לקראתה, הרי ש"אחרי הפגישה היחידה הזאת לא דיברנו על זה ולא נפגשנו יותר בעניין" (פר' עמ' 4747). כמו כן, היא הודתה כי מסרה לגולן את המידע כי סברה שהוא עוסק בשחזור ארכיטקטוני, ואילו ידעה שהוא אספן לא היתה מוסרת לו את המידע. מכל מקום, אורנה כהן הבהירה בחקירתה החוזרת, כי בדיקותיה העלו שהחומר הגרגרי נמצא על הפטינה בתוך הכתובת, ולדעתה קשה להאמין שמדובר בתהליך של האצת פטינה משום שהפטינה נראית אחידה על כל הגלוסקמה מכל הצדדים, וזה תואם פטינה מגלוסקמאות אחרות (פר' עמ' 7546).

הנה כי כן, העדויות והראיות אמנם מעידות על התעניינות של גולן בנושא גידול ביו-פטינה, אך על פי פרופ' קרומביין, שהוא, כזכור, מאבות התחום של ביו-פטינה, נדרשת תקופה של שנים רבות לצורך כך, ומכל מקום, בדיקות שעשה הביאוהו למסקנה כי הפטינה על גבי הגלוסקמה התפתחה במשך מאות שנים, אם לא אלפי שנה, וכי הפטינה שבתוך הכתובת והפטינה שעל הגלוסקמה נוצרו באותו פרק זמן. מסקנתו של פרופ' קרומביין בעניין זה לא נסתרה והיא מקובלת עליי. מכאן, כי אין כל ביסוס לטענה כי גולן עשה שימוש במידע שאסף בנושא האצת ביו-פטינה לצורך זיוף הכתובת שעל הגלוסקמה. נזכיר, שגם פרופ' גורן בעצמו סבר כי האפשרות של האצת פטינה (ההסבר השני שנתן להימצאותה של פטינה באות ע') אינה סבירה בעיניו, אינה עומדת במבחן הביקורת, ולפיכך הוא שלל אותה (פר' עמ' 2016-2017). ועוד יש להעיר, כפי שציין ב"כ גולן, כי אם אכן יש ממש בטענה כי גולן זייף ביו-פטינה על כתובת הגלוסקמה, הרי שמתעוררת שאלת התיישנות, נוכח פרקי הזמן הנדרשים לצורך גידולהּ או האצתהּ, כפי שהעיד פרופ' קרומביין.
נוכח מסקנה זו, יש לקבוע אפוא, כי קיומו של ורניש באות ע' בחלקה השני של כתובת הגלוסקמה הוא אפשרות סבירה למדי, וגם בו יש כדי להקים ספק סביר.

ניקוי הכתובת
בחוות דעתו ציין פרופ' קרומביין, כי בדיקות מיקרוסקופיות, מורפולוגיות ואולטרא-מורפולוגיות שערך מצביעות בבירור על פעולות ניקוי, לעיתים באופן גס, שבוצעו מספר פעמים בגלוסקמה בעיקר באזור הכתובת לפני זמן ניכר. כן ציין, כי ממצא זה תואם את הממצאים שאובחנו בבדיקות במוזיאון בקנדה ובירושלים בשנת 2002, וכי הגלוסקמה עברה גם פעולות שימור בקנדה לאחר שנסדקה. בסיכום כל ממצאיו ציין פרופ' קרומביין, כי "האמור מחזק את ההסתברות שהכתובת עצמה עתיקה ואילו מרבית הפטינה המקורית בתוכה נוקתה בצורה נמרצת (תוך שימוש בכלי חד ובחומרי ניקוי) וכי הכתובת טופלה במשך השנים יותר מפעם אחת." (נ/189, עמ' 8).

בחקירתו הנגדית נשאל פרופ' קרומביין האם הוא יכול להוכיח שנעשה שימוש בחפץ חד בכתובת לצורך ניקוי ולא לצורכי זיוף והשיב: "אני לא חודר [צ"ל: חוקר – א.פ.] במעבדה לזיהוי פלילי אבל אני חושב שההוכחות ברורות למדי מתוך התצלומים של הגלוסקמה." (פר' עמ' 5016, ש' 26-27), ובהמשך הפנה לתמונות שבעמ' 38 לחוות דעתו באנגלית. ב"כ המאשימה סבור, כי פרופ' קרומביין לא ביסס את טענתו בנושא זה. אינני שותף לסברה זו. פרופ' קרומביין, מתוך ניסיונו והכשרתו, העיד כי הוא מצא עדות לפעולות הניקוי באמצעות שימוש בחפץ חד בעיקר באזור הכתובת, ואף הצביע על ממצאיו בתמונות. לכך יש להוסיף כי גם מומחים אחרים, ובהם מומחי התביעה, מצאו עדות לפעולות ניקוי בחפץ חד בכתובת, ואולם המחלוקת היא על פרשנות ממצא זה והמסקנות הנובעות ממנו. כך למשל, מומחה התביעה בתחום השימור, נגר, העיד על ניקוי מאוד חזק, מכני, שחודר דרך הפטינה (פר' עמ' 2766), אלא שלדעתו הדבר מעיד יותר על זיוף הכתובת, הגם שאינו יכול לומר בוודאות. כך גם העיד רחימי, כי בדיקת מומחי המוזיאון בקנדה העלתה סימנים המעידים על ניקוי (פר' עמ' 4699-4700). סימנים לניקוי דווחו גם במאמרו של ד"ר אדוארד קיל (KEALL, להלן: "ד"ר קיל") על הגלוסקמה, שפורסם ב-BAR בשנת 2003 (נ/55, עמ' 54-55). נציין, כי מאמרו של ד"ר קיל הוגש כראיה לעצם אמירתו ולא על תוכנו, מאחר שד"ר קיל לא העיד ולא נחקר על מאמרו (פר' עמ' 1209-1210). עם זאת ד"ר קיל הוא אוצר בכיר במוזיאון בקנדה, והעד רחימי העיד ונחקר לגבי תוצאות בדיקות שערכו מומחי המוזיאון, שהעלו סימני חריטה טריים.

נזכיר, כי גם מסקנתו הסופית של פרופ' גורן בחוות דעתו היתה כי: "הכתובת נחרתה (או לכל הפחות נוקתה לכל אורכה) בעת המודרנית" (ת/2-112). במאמר המדעי שפרסמו פרופ' גורן ומומחים נוספים לגבי הגלוסקמה צוין במפורש, כי במחקר קודם נמצאו סימני ניקוי טריים, תוך הפניה למאמר נ/55 של ד"ר קיל (ת/68, עמ' 1186-1187 וההפניה בה"ש 12 שם). פרופ' גורן נשאל על כך בחקירתו והשיב כי ד"ר קיל לא נימק את טענתו, ופרופ' גורן לא מבין על מה הטענה מבוססת, ואינו מכיר כלי שבאמצעותו ניתן לתארך ניקוי שנעשה על גבי פריטים (פר' עמ' 1204-1205). פרופ' גורן השיב עוד, כי לא ראה סימנים של ניקוי ב- WIRE BRUSH, כפי שצוין במאמרו של ד"ר קיל, וכי אילו היו עושים שימוש במברשת מתכת כזו או אחרת, היא היתה מסירה גם חלק מהפטינה (פר' עמ' 1206).
כזכור, פרופ' קרומביין ביקר את ועדת רשות העתיקות במספר היבטים, ובין היתר בכך שבמצגות שונות של רשות העתיקות הרשות התעלמה לחלוטין מפעולות הניקוי והטיפול שבוצעו לכתובת, שאובחנו בכל הבדיקות המיקרוסקופיות שבוצעו בישראל ובקנדה ואף נכתבו כחלק ממסקנתו של פרופ' גורן (נ/189, עמ' 12 ועמ' 18).

פרופ' גורן התבקש בעדותו להסביר את הניסוח של מסקנתו, והשיב כי היבט זה, של ניקוי הכתובת, אינו רלבנטי לדעתו, משום שהשאלה שהעסיקה אותו היא הפטינה שמכסה את הכתובת שלא נוצרה בתנאים טבעיים: "מכיוון שאני לא ראיתי פטינה אמיתית בתוך הכתובת, אני מטיל ספק חמור באמיתות של הכתובת." (פר' עמ' 1081, ש' 14-24). עוד השיב, "אני מדבר על ניקוי באמצעות כלי קשה חד, מסמר או משהו כזה, כיוון שלא מצאתי פטינה אמיתית בתוך הכתובת, אני כתבתי לשם הזהירות שהכתובת או נחרטה כולה בעת החדשה, או שנוקתה במסמר חד..." ושוב הדגיש כי הראיה החשובה לדעתו היא הפטינה שמצפה את הכתובת (פר' עמ' 1082, ש' 11-16). הנה כי כן, גם פרופ' גורן מסכים כי ייתכן שהכתובת נוקתה באמצעות מכשיר חד כלשהו ולכן ניסח את מסקנתו בחוות הדעת, "לשם הזהירות", תוך הצגת שתי האפשרויות. ב"כ גולן ביקש להסיק מניסוח זה כשלעצמו ככזה המעורר ספק סביר באשמה המיוחסת לגולן. כיוון שלנושא ניקוי הגלוסקמה בכלל וניקוי הכתובת בפרט ישנה משמעות גם בהיבט נוסף של בדיקות החומר – הבדיקה האיזוטופית – נכריע בטענה זו בהמשך, לאחר שתוצג התמונה במלואה.

ד"ר אמנון רוזנפלד וד"ר שמעון אילני
ד"ר אמנון רוזנפלד (ע"ה 8, להלן: "ד"ר רוזנפלד") הוא ד"ר לגיאולוגיה, עובד המכון הגיאולוגי. כפי שהעיד על עצמו, הוא בעל ניסיון של כ-40 שנה, מומחה למאובנים זעירים וגיל שכבות סלעים, ובעל מומחיות בארכיאומטריה – מדע המחבר את מדעי הטבע, כימיה, גיאולוגיה, עם ארכיאולוגיה (פר' עמ' 5036). ד"ר שמעון אילני (ע"ה 13, להלן: "ד"ר אילני"), אף הוא ד"ר לגיאולוגיה, חוקר מהמכון הגיאולוגי, תחום המחקר העיקרי שלו הוא גיאולוגיה כלכלית, ובמהלך מחקריו עסק ועוסק בפטרוגרפיה, מינרולוגיה וגיאוכימיה של סלעים ואף הוא מומחה לארכיאומטריה (פר' עמ' 5540-5541). שניהם יחדיו נתבקשו על ידי ד"ר ביין, מנהל המכון הגיאולוגי, לבדוק מספר פריטים וביניהם הגלוסקמה, והובאו לעדות כמומחים מטעם ההגנה (ראו: נ/192- קובץ ובו קורות חיים, מאמרים ופרסומים, וחוות דעתו של ד"ר רוזנפלד; נ/191- מצגת שהציג בעת עדותו; נ/200- מצגת שהציג ד"ר אילני במהלך עדותו).

נקדים ונאמר כי מסקנתם של ד"ר אילני ושל ד"ר רוזנפלד היתה, כי לא זו בלבד שלא מצאו עדות לזיוף הפריטים שבדקו, לרבות הגלוסקמה, אלא אף מצאו נקודות חיוביות התומכות בכך שהם אותנטיים. ד"ר רוזנפלד חזר על כך בראשית עדותו והדגיש, כי "אנחנו לא קבענו מאה אחוז אמיתיות אלא קרוב לוודאי שהן אמיתיות... בכל מקרה לנו נזקפת התר[ו]מה שפרסמנו מחקרים אלו על שלוש העתיקות ללא מורא, ביושר ובאמונה, ובאמונת הכלי שאנו בדקנו ופרסמנו אותם. אני פה לא על תקן של לחימה על עבודותינו, אני לא איש מדון מטבעי, אני איש אדם נוח לבריות ואני פה על תקן שלהגיד את האמת בלבד ללא כחל וסרק" (פר' עמ' 5039-5040). ובהמשך: "לא מצאנו שום סימנים של זיוף ותאמינו לנו כי ישבנו על המדוכה יותר משלושה חודשים, קרוב לשנה תמימה, במקרה של כתובת יהואש ויותר משנה בנר האבן, וחיפשנו גם זיוף אך מצאנו רק נקודות זכות לאותנטיות שאני אראה לכם בחלק השני המדעי של הרצאתי. עשינו עבודה בלי להיות משוחדים לצד אחד או לשני, אנחנו באמת ובתמים היו לנו שאיפות להגיע לאמת המדעית עפ"י הכלים שלנו ולפי הניסיון שלנו בלי להתחשב בכל מיני אספקטים שונים." (פר' עמ' 5044).

ואלו הן הנקודות שציינו ד"ר אילני וד"ר רוזנפלד בחוות דעתם ובמצגות, כתומכות באותנטיות של כתובת הגלוסקמה:
הפטינה הטבעית (ורניש) המכסה את הגלוסקמה גולשת מפני הדופן לתוך חריצי מספר אותיות בכתובת, הן בתחילתה (באותיות ק', ב', ב') והן בסופה (באותיות ח', י', ש' ו-ע');
אנליזה לדגימה שנלקחה מהפטינה שבתוך אחד מחריצי האותיות העלתה כי הפטינה מכילה יסודות בלויים מהסלע עצמו וכן חלקיקים מהסביבה ומיקרו-מאובנים אופייניים לסביבה בה היתה הגלוסקמה;
אנליזות שביצע פרופ' קרומביין העלתה כי הפטינה מכילה מינרלים שמקורם ביו-גני, אשר להיווצרותם נדרש זמן רב;
נוכחות מיקרו-מאובנים בפטינת האותיות מוכרת גם מגלוסקמאות אחרות ומחפצים עתיקים שהיו קבועים בקרקעות באזור ירושלים ויהודה;
לא נמצאו יסודות מחשידים לכלים מודרניים;
הארה באולטרא-סגול לא גילתה חריטות חדשות או סימני דבק;
הכתב נוקה נמרצות בכלי מכני חד, אפשר בשילוב עם חומר ניקוי ו/או חומצה, אך ניכר כי פעולות הניקוי לא הסירו את כל הפטינה הטבעית;
בתוך הכתובת ובסביבתה נמצאו שריטות שכוסו בפטינה. צורת השריטות אופיינית לשריטות עתיקות, ואלו חורצות הן את פני הגלוסקמה והן את חריטת האותיות באותם כיוונים;
על פי הבלייה הניכרת כנראה שהגלוסקמה היתה תחת בלייה מואצת קבורה באדמה כ-200 שנה (התמוטטות המערה);
הבלייה האינטנסיבית של הסלע מונעת אפשרות של חקיקה חדשה, שכן זו היתה עשויה לרסק את האבן או לסדוק אותה;
מציאת ערכים "חמצניים" בתחום הצפוי באותיות ח' ו-ע' מוכיחה שכאן האבן לא עברה ניקוי יסודי; חומרי ניקוי יכולים להכיל קרבונט עם איזוטופים מאוד שליליים;
עוד צוין בחוות הדעת, כי הם לא הבחינו בחומר הגרגרי האפור שתועד על ידי פרופ' גורן וכונה "ג'יימס בונד".

ד"ר אילני וד"ר רוזנפלד נחקרו ארוכות על ידי ב"כ המאשימה. בעדותם חזרו על חלק ממסקנותיהם, לעיתים בהסתייגויות או בתיקונים כאלה ואחרים, ובחלק מהמקרים חזרו בהם לחלוטין. ב"כ המאשימה הצביע בסיכומיו על מספר בעיות בחוות דעתם ובעדויותיהם, לרבות סתירות בין השניים על אף שביצעו את הבדיקות יחדיו, בעיות בדיגום ובתיעודו, כשלים בתצפיות ובממצאים, ועל רקע בעיות אלו ואחרות תוקף ב"כ המאשימה את מסקנתם של ד"ר אילני ושל ד"ר רוזנפלד. אציין, כי ד"ר איילון, מומחה התביעה, שיבח את עבודתם של השניים ואת הבדיקות הטובות שעשו עד כי מצא לנכון להסתמך עליהן (פר' עמ' 819, ש' 14-18). מכל מקום, נוכח המסקנה אליה הגעתי – כי גם אם אתעלם לחלוטין ממסקנותיהם של ד"ר אילני ושל ד"ר רוזנפלד, קיים ספק סביר באשר לזיוף כתובת הגלוסקמה – אינני רואה מקום להכריע, בשלב זה, בטענות אלו של המאשימה, ואלו ידונו בהמשך, ככל שיהא בכך צורך, בנושאים הרלבנטיים.

תוצאות יציקת הסיליקון
גולן טוען להגנתו, בין היתר, כי יציקת הסיליקון שנעשתה במז"פ (ת/127א') משכה עמה גם את החומר שהיה בתוך אותיות הכתובת, כך שכיום לא ניתן לבדוק את הגלוסקמה במצב בו היתה עובר לבדיקת מז"פ. על פי הטענה, בכך נפגעה הגנתו של גולן פגיעה מהותית, ונימוק זה לבדו די בו כדי לזכות את גולן.

כידוע, תפקידן של רשויות החקירה אינו למצוא ראיות להרשעת החשוד, אלא למצוא ראיות לחשיפת האמת. אי עמידה בתפקיד זה עשוי לעלות כדי מחדל חקירתי אשר יביא לזיכוי הנאשם, אך רק אם המחדל החקירתי "הוא כה חמור עד שיש לחשוש כי קופחה הגנתו של הנאשם, כיוון שנתקשה להתמודד כראוי עם חומר הראיות המדבר נגדו, או להוכיח את גרסתו שלו... על פי אמת מידה זו על בית המשפט להכריע מה משקל יש לתת למחדל, לא רק כשהוא עומד לעצמו, אלא גם בראיית מכלול הראיות" (ע"פ 2511/92 חטיב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.7.93). על כן, לא כל מחדל בחקירה מוביל, מניה וביה, לזיכוי הנאשם. "נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית הפוזיטיבית הספציפית שהציגה התביעה, מחד, ובספקות הספציפים אותם מעורר הנאשם, מאידך. השלכות המחדל... תלויות ב"נסיבות המיוחדות של הענין הנדון" (ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.2.06) והאסמכתאות שם; ע"פ 5386/05 אלחורטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.5.06) והאסמכתאות שם). אם כן, העדרה של ראיה שמקורו במחדל חקירתו עשוי להיזקף לחובת התביעה, ומאידך הוא עשוי לסייע לנאשם כשבית המשפט ישקול האם טענותיו מקימות ספק סביר (ראו גם: ע"פ 7164/07 אלהוושלה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.2.08)).

בענייננו, אין חולק, כי יציקת הסיליקון במז"פ שינתה את מצבה הפיזי של כתובת הגלוסקמה.

נובוסלסקי, חוקר המז"פ שביצע את היציקה, העיד כי הוא מודע לכך שהיציקה גרמה לנזק, אך לא היתה ברירה אחרת כי לא ניתן היה להביא את הגלוסקמה מתחת למיקרוסקופ בשל גודלה (פר' עמ' 2038). בשל הנזק שנגרם לאחר היציקה הראשונה, נאסר עליו לבצע יציקות נוספות, כפי שנהוג לעשות.
החוקר אמיר גנור (ע"ת 66, להלן: "גנור") העיד, כי הוא לא היה מאשר את ביצוע הבדיקה, אך החקירה לא היתה בטיפולו בשלב זה אלא בטיפול המשטרה והוא לא נכח במקום בעת ביצוע הבדיקה, ולדבריו: "אני חושב שהם עשו בדיקות לא נכונות אבל זה דעתי האישית"- פר' עמ' 3487-3488. ואולם רפ"ק יוני פגיס (ע"ת 68, להלן: "פגיס") העיד, כי הוא לא הורה לחוקרי מז"פ לבצע את יציקת הסיליקון, אלא רק איפשר להם לבדוק את הגלוסקמה, והרעיון לביצוע היציקה היה ביוזמתם ועל דעת עצמם (פר' עמ' 3681).

פרופ' גורן נשאל בעניין זה מדוע באות ח' ראה בעבר את "פטינת האותיות" וכיום, לאחר היציקה, לא ניתן לראותה, והשיב, כי מאז שבדק את הגלוסקמה היא נבדקה על ידי גורמים שונים, וכי: "החומר הזה כפי שהסברתי גם בעדות הוא חומר מאוד רך, הוא יורד בקלות, הוא נחרץ בקלות ולכן אני מניח שכשמישהו, אם עוד מישהו, אני לא יודע, הטביע בפנים משהו, אז החומר פשוט יצא. אין לי מעבר לזה, וזאת השערה שלי." (פר' עמ' 1174). בהמשך כאשר נשאל על הימצאות ורניש באות ח' הסביר ש"הצבע האדום" בגלוסקמה מטעה (פר' עמ' 1842), ואין חולק כי "הצבע האדום" הוא תוצאה של יציקת הסיליקון האדום. גם בהשלמה לחקירתו החוזרת הבהיר פרופ' גורן במפורש, כי "מה שקרה מאז ועד היום היתה כמובן העובדה שבמז"פ הכניסו את הסיליקון האדום ומשכו בחזרה וכתוצאה מכך פטינת האותיות או מה שקראנו במקום אחר הג'ימס בונד נשלף ברובו כמעט כולו החוצה...", אם כי לדעתו זה פעל דווקא לטובה כי כך התאפשר לו לראות את מה שמתחת לפטינת האותיות (פר' עמ' 2016).
אשר לאות ש' הסביר פרופ' גורן, כי הורניש שמצא ביתד המרכזית של האות לא נמצא שם בבדיקתו החוזרת, והוא כנראה הוסר עם פטינת האותיות בעת יציקת הסיליקון (נזכיר כי גם פרופ' קרומביין העיד על כך – פר' עמ' 4894-4895). מכך הוא מסיק ש"הכתם" שראה באות ש' היה מחובר בצורה רופפת, בניגוד לביו-פטינה שמחוברת בצורה יציבה, ולכן הוא לא היה ורניש, אלא היה חלק מפטינת האותיות. מכל מקום, פרופ' גורן הודה, ש"עכשיו זה נכון שהכל נשאר עכשיו ברמה ההיפותטית כיוון שזה הוסר זה איננו וכבר אי אפשר לבדוק את זה, לכן השאלה נשארת כשאלה היפוטתית" (פר' עמ' 2022, ש' 3-7).

אורנה כהן, חברת הועדה שהעידה מטעם ההגנה, הביעה אף היא דעתה, כי יציקת הסיליקון "זיהמה" את הגלוסקמה: "אני ראיתי תמונה של מה שקרה לה. איזה טראומה היא עברה שלמעשה כשמשתמשים ביציקות סליקון לקחת איזה טביעה חייבים לשים איזה חומר מפריד בין החפץ לסליקון, סליקון נדבק לכל דבר ומושך אותו. וגם אם היתה פטינה אני מעריכה שזה נמשך החוצה, ככה שהיום אני לא יודעת מה... לדעתי היא מזוהמת כבר וקשה יהיה לפי הגלוסקמה עצמה לומר". (פר' עמ' 4717, ש' 6-12).

גם פרופ' קרומביין העיד, כי בעת בדיקותיו נתקל בבעיה: "יש עוד בעיה שאני רוצה לתעד שהמחקר שלי לא היה כל-כך קל כי היו שרידים של טיפולים ומאוחר יותר שמעתי שהיתה תבנית או ההעתק שנשא על רוב החלקים של האותיות וגם השוואה של צילומי האותיות לפני שהגלוסקמה הועברה לקנדה ובהשוואה לתמונות שנעשו על-ידי עמיתיי גורן ואיילון הם לא מתאימים בכלל לאותיות שאני מצאתי. סליחה, אני מתקן, הם לא מתאימים בכלל למצב האותיות שמצאתי. האותיות היו אותו דבר אבל מצבם היה שונה" (פר' עמ' 4892, ש' 10-19). לשאלת ב"כ המאשימה אישר פרופ' קרומביין, כי "פטינה טובה בדרך-כלל נדבקת היטב לאבן", אבל הוסיף: "בתנאים מסוימים זה אפשרי שזה ייפרד משכבות הסלע. כמו שאמרתי קודם, אם למשל הפטינה מאוד עבה החימום והקירור של חומרים שונים זה הניתוק מתרחב לדאבונו של מי שמשמר, כשהוא מנסה להסיר את הפטינה הוא מסיר שכבה של החומר המקורי יחד עם שכבת הפטינה. גם במקרה זה אפשרי שהסלע היא זו שרכה מאוד וההעתק שנעשה על-ידי המשטרה גרמה להסרת הפטינה יחד עם חלקי הסלע שמתחת לה" (פר' עמ' 4899, ש' 14-21; וראו גם פר' עמ' 4974 שם הוא מפנה לעמ' 52 במצגת שלו, נ/190, ועושה השוואה בין האות ש' לפני ואחרי יציקת הסיליקון, עליה סימֵן מהיכן נעלמה הפטינה).

יוצא, אפוא, כי קיימת אפשרות בסבירות גבוהה למדי כי יציקת הסיליקון הוציאה עמה חומרים נוספים כאלה ואחרים שהיו בתוך כתובת הגלוסקמה. פגיעה זו מנעה מגולן לבדוק את הגלוסקמה עצמה בעזרת מומחים מטעמו על מנת להביא חוות דעת נגדית ולסתור את חוות הדעת מטעם המאשימה. כך, נמנעה האפשרות לבדוק את "פטינת האותיות" עליה דיווח פרופ' גורן כממצא הקיים בכתובת, וכך גם ייתכן כי ביו-פטינה נשלפה החוצה יחד עם היציקה, אך כיום לא ניתן לבדוק ולדגום ממצאים אלו. מומחי ההגנה נתנו חוות דעתם בהסתמך על בדיקת הגלוסקמה לאחר יציקת הסיליקון תוך השוואה לצילומיו של פרופ' גורן, וכפי שהוא עצמו הודה, הצילומים אינם מציגים את הגוונים המקוריים ועשויים להטעות גם בשל זווית הצילום וזווית האור וכו'. כאמור, גם פרופ' גורן בעצמו הודה בחקירתו החוזרת, כי מצבה של הגלוסקמה כיום שונה, הוסרו ממנו חומרים "וכבר אי אפשר לבדוק את זה, לכן השאלה נשאלת כשאלה היפוטתית" (פר' עמ' 2022, ש' 3-7; וראו גם מעין "הודאה" של ב"כ המאשימה בפר' עמ' 5256). יתר על כן. מבין המומחים שבדקו את הגלוסקמה לפני יציקת הסיליקון, פרופ' גורן הוא היחיד שלא מצא פטינה אמיתית בתוך הכתובת, לעומת מומחים אחרים שדיווחו על מציאת פטינה אמיתית בכתובת הגלוסקמה, והמדובר במומחים שמהימנותם ומקצועיותם אינן מוטלות בספק, ואין לחשוד בהם כי דיווחו דיווח שקר או כי לא "הבינו" מה שראו (ראו למשל עדויותיהם של אורנה כהן, רחימי, ד"ר אילני וד"ר רוזנפלד שפורטו לעיל).
לא למותר להזכיר כי במשפט פלילי עסקינן, כך שהשאלה אינה יכולה להישאר "היפותטית", כלשונו של פרופ' גורן, אלא עלינו להשיב עליה תשובה ולקבוע לגביה ממצא. במצב דברים זה, על רקע העקרונות שהובאו בפסיקה לעיל בנוגע למחדלי חקירה, ובהתחשב במכלול הראיות לאישום זה, סבורני כי יציקת הסיליקון גרמה לכך שהגנתו של גולן קופחה, באופן המחזק את הספק הסביר שמתעורר ביחס לאשמתו באישום זה.

הבדיקה האיזוטופית – ד"ר אבנר איילון, ד"ר מרים (מירה) בר-מתיוס ומיכאל דבורצ'ק
ד"ר אבנר איילון (ע"ת 29, לעיל ולהלן: "ד"ר איילון") הוא ד"ר לגיאולוגיה, חוקר במכון הגיאולוגי, והתמחותו היא גיאוכימיה איזוטופית, כלומר לימוד של תהליכים כימיים ותופעות בטבע באמצעות איזוטופים. הוא עסק, למשל, בנושא נזילת גז ושחזור שינויי אקלים. ד"ר איילון שימש חבר בועדת החומר של רשות העתיקות. הוא העיד על עצמו כי אין לו רקע או עניין בארכיאולוגיה, ולא ידע או הכיר את הנושא עד אשר נתבקש לשמש חבר בועדה (פר' עמ' 817-820).

לצורך ביצוע הבדיקות והמחקר, מינה ד"ר ביין, מנהל המכון הגיאולוגי, ועדת בדיקה פנימית המורכבת מחוקרים בתחומים שונים מתוך המכון הגיאולוגי. הועדה הפנימית כללה, בין היתר, את ד"ר אילני וד"ר רוזנפלד, את ד"ר איילון, את ד"ר מרים (מירה) בר-מתיוס (ע"ת 57, להלן: "ד"ר בר-מתיוס"), את מיכאל דבורצ'ק (ע"ה 28, להלן: "דבורצ'ק"), וחוקרים נוספים (ת/133). ד"ר בר-מתיוס היא ד"ר לגיאולוגיה, חוקרת במכון הגיאולוגי, והתמחותה היא בנושאים מיקרוסקופיה אלקטרונית, גיאוכימיה איזוטופית ועוד (פר' עמ' 2454). דבורצ'ק הוא עובד המכון הגיאולוגי, טכנאי גיאולוגיה מוסמך, מומחה למיקרוסקופיה (פר' עמ' 8364).
נציין, כי כתמיכה לעבודתם של מומחי התביעה בתחום האיזוטופי, העידה המאשימה מטעמה מומחים נוספים לאיזוטופים: פרופ' יהושע קולודני (ע"ת 70, להלן: "פרופ' קולדני"), מאבות המחקר האיזוטופי בארץ ומי שהיה מורם של ד"ר איילון ושל מומחה ההגנה; ופרופ' אלן מטיוס (ע"ת 67, להלן: "פרופ' מטיוס"), מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

בדו"ח המסכם שהגיש ד"ר איילון לועדת רשות העתיקות (ת/72; נ/141, נספח 6-יא) הסביר ד"ר איילון את עיקרי בדיקתו וממצאיו. מחקרו התמקד בבדיקה שכונתה "הבדיקה האיזוטופית", שבדקה את ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה שעל הפריטים נשוא האישומים. בתמצית, מסקנתו היא, כי ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינת האותיות לא יכול היה להיווצר באופן טבעי בתנאי הטמפרטורה והרכב המים האופייני להרי יהודה באלפיים השנים האחרונות. מכאן מסקנתו כי את הרכב הפטינה שמצא ניתן להסביר רק ביצירה מלאכותית בדרכים שונות (ראו גם ת/68; ו-ת/76- המצגת הראשונה שהציג במהלך עדותו).

כפי שנראה, הבדיקה האיזוטופית היוותה נדבך מרכזי, אך לא יחיד, עליו סמכה המאשימה באישום זה ובאישומים אחרים, ושעליו נסב חלק ניכר מהדיונים ומהמחלוקות. המדובר בבדיקה מוכרת וידועה בתחומים מדעיים שונים, ואולם בתחום בדיקת פריטי ארכיאולוגיה נעשה בה שימוש לראשונה במסגרת הליך זה. על מנת לבחון את תקפות הבדיקה כשיטה מדעית לגילוי זיופים ארכיאולוגיים בכלל ועל מנת להבין את משמעות תוצאות הבדיקה על הפריטים דנן בפרט, נתאר להלן את תהליך הבדיקה ומטרתו. בטרם נעשה כן, נקדים הקדמה קצרה על פטינה מהי. יצוין, כי התיאור שלהלן ייעשה על בסיס ראיות התביעה, ויהיה תיאור תמציתי וכללי בלבד, ולעיתים גם פשטני במידה מסוימת, באופן שיובן גם להדיוטות כמונו שאינם עוסקים במדע, ומטרתו לכונן את המסד לדיון המפורט שייעשה בהמשך. כפי שנראה בהמשך, מחלוקות רבות נתגלעו בין הצדדים באשר להיבטים שונים של הבדיקה האיזוטופית, לרבות לעיתים בעניינים מדעיים בסיסיים לכאורה. מחלוקות אלו יובאו וילובנו בהמשך הדברים, ואולם אין מנוס מההקדמה הכללית, אף אם קיימות מחלוקות לגביה.

פטינה – מהי?
הפטינה הוגדרה בכתב האישום כ"ציפוי הנוצר באופן טבעי על עתיקה במהלך השנים". ד"ר איילון הגדיר אותה כ"שכבת בליה חיצונית שנוצרת כציפוי על פני שטח, כתוצאה מהמסת מרכיבי סלע הסביבה והשקעה מחדש" (ת/76). באזורים המורכבים בעיקר מסלעי גיר (כגון בהרי יהודה) הפטינה מורכבת בעיקר מפחמת הסידן, הוא ה"קלציט" (להלן ועל פי ההקשר: "קלציט" ו"פטינה קלציטית").

כיצד נוצרת פטינה קלציטית? מי גשמים עוברים דרך הקרקע. המים מגיבים עם דו-תחמוצת הפחמן שבקרקע, ויוצרים חומצה פחמתית. החומצה הפחמתית מגיבה עם סלע הגיר וממיסה אותו. בעקבות שינויים בתנאים הסביבתיים כגון חימום או אידוי, דו-תחמוצת הפחמן נפלט מהמים ואז מתרחש תהליך הפוך ונוצר משקע גירני השוקע כציפוי על פני השטח (בדומה ל"אבנית" ששוקעת ונוצרת בתחתית הקומקום או במכונת הכביסה. פר' עמ' 822-824; ת/268; נ/91). ציפוי זה הוא הפטינה הקלציטית.

בתמצית נאמר, כי הבדיקה האיזוטופית דוגמת את הפטינה הקלציטית ובודקת בעיקר את ההרכב האיזוטופי (קרי, היחס בין האיזוטופים השונים) של החמצן בקלציט, אך גם את ההרכב האיזוטופי של הפחמן בקלציט.
בטרם נעמיק בפירוט הבדיקה, מתבקשת כאן הקדמה קצרה על איזוטופים מהם.

מבוא (קצר) לאיזוטופים
כידוע, בטבע ישנם יסודות כימיים שונים הבנויים מאטומים. ככלל, האטומים מורכבים מגרעין ובו פרוטונים וניטרונים, ומאלקטרונים הסובבים את הגרעין. לכל יסוד בטבע יש מספר אטומי שמאפיין אותו, והוא נגזר ממספר הפרוטונים שיש בגרעין האטום שלו. כלומר, היסודות נבדלים זה מזה על פי מספר הפרוטונים שלהם. המסה (המשקל) של היסוד נקבעת על ידי חיבור מספר הפרוטונים והניטרונים. לכן, אם יש שינוי במספר הפרוטונים – מדובר ביסוד שונה, אך אם מספר הפרוטונים זהה ויש שינוי במספר הניטרונים – מדובר באותו יסוד במסה (משקל) שונה.

איזוטופים הם אטומים שונים של אותו יסוד כימי, בעלי תכונות כימיות דומות ומסה שונה (ת/76). כלומר, הם אטומים בעלי מספר זהה של פרוטונים (שכן מדובר באותו יסוד ולכן גם התכונות הכימיות דומות) ומספר שונה של ניטרונים (ולכן משקלם שונה). כיוון שהמשקל שונה, התכונות הפיזיקאליות שונות. היחסים בין איזוטופים של אותו יסוד משתנים כתוצאה מתהליכים פיזיקאליים בטבע, כמו אידוי ועיבוי.

עוד יש לציין, כי בטבע ישנם איזוטופים יציבים, שאינם מתפרקים, ואיזוטופים רדיואקטיביים שאינם יציבים אלא מתפרקים באופן ספונטאני. שיטת הבדיקה שנדונה במקרה דנן עניינה בבדיקת איזוטופים יציבים בלבד.

כאמור, בענייננו התמקדה הבדיקה בבדיקת הרכב האיזוטופים היציבים של חמצן אך גם של פחמן.

לחמצן בטבע ישנם שלושה איזוטופים יציבים:
איזוטופ שמשקלו 16 – הנפוץ ביותר בטבע (ריכוזו הוא 99.756%).
איזוטופ שמשקלו 17 – הכי פחות נפוץ בטבע (0.039%) ולכן אינו רלבנטי לענייננו.
איזוטופ שמשקלו 18 – מצוי בטבע בריכוז נמוך (0.205%) (להלן: "חמצן 18").
נפיצותם היחסים של האיזוטופים בטבע (קרי, ההרכב האיזוטופי) ניתנת למדידה באמצעות מכשיר הנקרא "מס-ספקטרומטר" (להלן גם: "המכשיר"). כפי שנראה, כיון שמדובר בהבדלים מזעריים במשקל האיזוטופים היציבים של החמצן, ישנה חשיבות רבה לכיול המכשיר, לדיוק בנטילת הדגימות, ועוד. בשל היותם של ההבדלים מזעריים, ועל מנת להקל על השיח והכתיבה בנושא זה, נמדדים ההבדלים בערכים של פרמיל (שהוא עשירית האחוז). דיוק המדידה של המכשיר הוא 0.1 פרמיל.

את ההרכב האיזוטופי של החמצן מבטאים בערכי דלתא. לצורך הפשטה נאמר, כי הדלתא מבטאת למעשה את תוצאת ההשוואה של ריכוז האיזוטופ "חמצן 18" בין הדוגמה שבבדיקה לבין הסטנדרט הבינלאומי הקיים. נסביר: ישנו סטנדרט המשמש לבדיקה של הרכב מים הקרוי: Standard Mean Ocean Water ובקיצור: SMOW, וישנו סטנדרט המשמש לבדיקה של מוצק: PDB. הסטנדרט הוא, לצורך העניין, קו ה"אפס" או "נקודת ההשוואה". כל דוגמה מושווית לסטנדרט. אם ההרכב האיזוטופי של הדוגמה גבוה יותר מהסטנדרט (למשל, כאשר יש יותר חמצן 18 בדוגמה ביחס לסטנדרט) אזי ערכי הדלתא יהיו חיוביים, ולהיפך.

משהנחנו את המסד להגדרת המושגים פטינה ואיזוטופים ולהבנתם, נחזור לפרט על הבדיקה האיזוטופית עצמה.

בדיקת ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה הקלציטית
ההרכב האיזוטופי של החמצן בקלציט שבפטינה תלוי בשני גורמים:
האחד, הרכב המים מהם שקעה הפטינה (להלן: "הרכב המים");
השני, הטמפרטורה בזמן ההשקעה של הפטינה (להלן: "טמפרטורת ההשקעה").
משמע, מדובר במשוואה עם שלושה "נעלמים": הרכב איזוטופי, הרכב המים וטמפרטורת ההשקעה, כאשר הנוסחה לחישוב המשוואה מקובלת על המדענים ואינה במחלוקת.
כיצד נקבל מידע ונתונים על כל אחד מהנעלמים לצורך הצבתם בנוסחה? כאמור, את ההרכב האיזוטופי של הפטינה ניתן למדוד באמצעות המכשיר. את הרכב המים הצליחו המומחים לשחזר על בסיס מחקרים שנעשו בנוגע לשחזור שינויי אקלים (עליהם יורחב בהמשך), וכך ניתן לחשב את טמפרטורת ההשקעה על פי הנוסחה.
(ראו ת/199- גרף המייצג את אוסף כל האפשרויות מהן יכולה לשקוע קלציט שההרכב האיזוטופי שלה הוא 11- עד 2-, ביחסי טמפרטורת השקיעה מול הרכב המים. כך, לדוגמה, קלציט שהרכבה הוא 11- ושקעה בטמפרטורה של 10 מעלות, אזי הרכב המים הוא כ-12-. פר' עמ' 826).

מחקרים קודמים שביצעו ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס בנושא שחזור שינויי אקלים העלו, כי ב-3,500 השנים האחרונות לא היו שינויי אקלים דרסטיים, הן מבחינת טמפרטורות והן מבחינת הרכב המים. על בסיס מחקרים אלו יכלו לחשב מהו טווח הערכים הצפוי לקלציט ששקעה באזור הרי יהודה (פר' עמ' 826-827). חישובם העלה, כי ההרכב האיזוטופי של חמצן בפטינה קלציטית ששקעה באזור הרי יהודה ב-3,500 השנים האחרונות, הוא בתחום של 6- עד 4- פרמיל (בערכי PDB). ד"ר איילון הסביר כי ההרכב הממוצע הוא 5- פרמיל, אך כיוון שהטמפרטורות והרכב המים יכולים להשתנות מעט, וגם על מנת לכסות טעויות, מדברים המומחים על טווח ערכים ולא על ערך מוחלט אחד (ת/198, עמ' 69; פר' עמ' 4162; ת/199). טווח זה, או קרוב אליו, הוא הטווח הצפוי להימצא בבדיקות של פטינה ששקעה באזור הרי יהודה ב-3,500 השנים האחרונות (להלן: "הטווח הצפוי" או "התחום הצפוי"). הבדיקה האיזוטופית של הפטינה שעל הפריטים נשוא כתב האישום נועדה לקבוע האם הפטינה התפתחה על פני הפריטים באופן טבעי בתנאים המתאימים לאלו המצויים בהרי יהודה. הנחת העבודה של המומחים היתה, כי הרכב איזוטופי החורג מהטווח הצפוי מצביע על טיפול מלאכותי בפטינה.

טענת הגנה עיקרית שנטענה כלפי הבדיקה האיזוטופית ביקשה להטיל בספק את "הטווח הצפוי" על פי מומחי התביעה, משום שזה מבוסס על מחקר שבוצע במערות בלבד, שלא ניתן להסיק ממנו על האקלים ששרר מחוץ למערות ובמקומות בהן היו קבורים הפריטים הארכיאולוגיים. כמו כן, הצדדים נחלקו ביניהם על מידת ה"גמישות" של הטווח הצפוי, קרי מהי מידת הסטייה מהטווח הצפוי שניתן להסבירה בהסברים טבעיים, ואלו תוצאות יחשבו ככאלה הסוטות מהטווח הצפוי במידה שלא ניתן להסבירה בהסברים טבעיים. נושאים אלו ידונו בהמשך.

בטרם נצלול למעמקי הבדיקות, הממצאים, המסקנות והמחלוקות שבין הצדדים, נקדים ונפרט את המסגרת המשפטית לדיוננו.

האם ניתן להכיר בבדיקה האיזוטופית כראיה "מדעית" מקובלת? – המסגרת המשפטית
הבדיקה האיזוטופית אינה ראיה ישירה שהוצגה להוכחת אשמתם של הנאשמים, אלא ראיה נסיבתית בלבד. מדובר בראיה "מדעית" הנמנית על משפחת הראיות ה"מדעיות" המוצגות לפני בית המשפט בעדויות מומחים, כפי שנעשה לגבי ראיית ה-DNA, טביעות אצבע ועוד. המאשימה מבקשת לאמץ את הבדיקה האיזוטופית כשיטה קבילה ומהימנה לזיהוי זיופים ארכיאולוגיים, הגם שאין חולק כי בתחום העתיקות יושמה השיטה לראשונה בהליך זה (ראו עדות ד"ר איילון – פר' עמ' 838; עדות ד"ר בר-מתיוס- פר' עמ' 2527-2528).

אין חולק, כי אמינותה של כל בדיקה מדעית, כשלעצמה, מהווה תנאי מוקדם לקבילות תוצאותיה, וזאת לצד בחינת אמינותו ומהימנותו של המומחה המציג אותה. ככל שמוצגת לבית המשפט בדיקה חדשה, "שאמינות תוצאותיה טרם נבחנו בכור הביקורת השיפוטית – על בית-המשפט לקבוע עמדה עקרונית באשר ליכולתו לסמוך על תוצאותיה; ומשנקבע כך – נסללת הדרך לקבילותה, על בסיס הערכת אמינותו ומהימנותו של המומחה המסוים המעיד בבית-המשפט." (קדמי, על הראיות, 785).

בבג"צ 27/86 לוברטובסקי נ' בית הדין הצבאי לערעורים, פ"ד מ(3) 757 (1986), נדון ערעור על הרשעת המערערים בעבירה של שימוש בסם מסוכן. ההרשעה התבססה על בדיקת שתן שמצאה עקבות להימצאות חשיש בגופם. ב"כ המערערים טען, כי על מנת שבדיקת השתן תתקבל כראיה בהליך שיפוטי, ובמיוחד בהליך פלילי, לא די במידת אמינות גבוהה של הבדיקה, אלא יש צורך תחילה ב"תקופת הרצה", עד שתינתן לבדיקה גושפנקא של הקהילה המדעית, ובמהלך תקופת ההרצה אין די בבדיקה כראיה יחידה להרשעה אלא דרושה הוכחה נוספת מסוימת. בית המשפט דחה את הטענה, בין היתר משום שהוסכם על כל הצדדים שם, כי מידת אמינותה של הבדיקה היא גבוהה ביותר, כמעט מאת האחוזים, וכי יש בה משום הוכחה חזקה ביותר לקיומו של חשיש בגופו של האדם הנבדק (ראו גם: ע"פ 517/86 ברוקס נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 441, 455-460 (1989), להלן: "עניין ברוקס"). כפי שניווכח בהמשך, בענייננו המצב שונה, שכן הצדדים חלוקים על מידת אמינותה של הבדיקה האיזוטופית לצורך גילוי זיופים ארכיאולוגים.

על אף שנדחתה הטענה בדבר הצורך ב"תקופת הרצה" של בדיקה חדשה, בפסיקה נקבע, כי לצורך הכרה בבדיקה חדשה כראיה מדעית מקובלת, עליה לעבור "מבחני-אש", כלשונו הציורית של כב' השופט (כתוארו אז) מ' חשין בע"פ 9724/02 אבו חמאד נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 71, 79-81 (2003) (להלן: "עניין אבו חמאד"), שם התייחס לבדיקת ה-DNA כראיה מדעית:
"ראיה "מדעית" חייבת לעבור "מבחני-אש" מסוימים עד שבתי-המשפט יכירו בה כראיה "מדעית" מקובלת, ועל דרך הכלל המדובר הוא במבחן בן שלבים אחדים: על בית-המשפט להשתכנע כי התאוריה המדעית, או הנחות היסוד שעל-פיהן נערכות הבדיקות מבוססות ומקובלות בעולם המדעי שלעניין; עד מומחה יעיד כי הליכי הבדיקה שנערכה מקובלים על המקצוע המדעי שלעניין; עד מומחה יעיד כי ערך את הבדיקה וכי הבדיקה בוצעה כראוי; תובהר האפשרות שנעשתה טעות בבדיקה ובתוצאותיה... נוסיף ונעיר כי במקום שהמדובר הוא בשיטה מדעית חדשה שטרם קיבלה את חותמהּ של הקהילייה המדעית, עשויה ראיה להתקבל כראיה ראויה, והחידוש יאצול אך על משקלה של הראיה.
...
מכל אלה נדע כי שומה עליו, על בית-המשפט, לבחון יסודות מספר ולהשיב על שאלות אחדות עד שיתיר לראיה מדעית להיותה ראיה קבילה וראויה בהליכי משפט. האם מקובלת התאוריה בקרב הקהילייה המדעית שלעניין, ועד כמה מקובלת היא? מהו שיעור הטעויות הידוע או הפוטנציאלי? האם הבדיקה שנערכה במקרה הספציפי הייתה בדיקה אמינה וראויה? שלא כבעבר, אין נדרש כיום כי התאוריה תהא מקובלת על הקהילייה המדעית כולה, ואולם חילוקי דעות ישפיעו על משקלה של הראיה. דבר אחרון, והוא מן העיקרים: תקֵפות התאוריה המדעית שלעניין תולה עצמה – לעולם – באפשרות הפרכתה על-ידי ראיות אמפיריות סותרות ובהיותה נתונה לביקורתם של מומחים (והרי זה נייר הלקמוס של כל תאוריה מדעית)...".

ראו גם: ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(4) 221, 341 (1993); וכן ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3), 561, 571 (1980): "אכן, שערי בתי-המשפט אסור להם שיהיו נעולים בפני חידושי המדע, ובלבד שהוכחה אמינותם". וראו גם דברים שנאמרו בע"פ 4682/01 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 304 (2003) והיפים לענייננו:

"הפסיקה בישראל... הכשירה אמצעים מכניים ומדעיים כאמצעי הוכחה מקום שאמינותה של הבדיקה המדעית כשלעצמה הוכחה כדבעי. כך למשל לא היססה הפסיקה לקבל ראיה שהושגה באמצעים מדעיים, כגון בדיקתן של טביעות אצבע, בדיקת דם, הקלטות, צילומים, פרופילים גנטיים... ולעיתים אף להעניק לה משקל מכריע בהתבסס על כך שהעיקרון והאמינות המדעית והטכנית המונחים ביסוד אמצעים אלה אינם מוטלים עוד בספק. עם זאת קיימים אמצעי הוכחה אשר מהימנותם טרם לובנה עד תום וממילא לא הוכרעה, ואז הנטייה היא לדחותם כראיות במשפט, והם נותרים בגדר כלי עזר לביצוע חקירה מקום שזו נדרשת. כך הוא המצב לעניין בדיקת טביעת קול, בדיקת פוליגרף, היפנוזה ובדיקה נרקואנליטית ("זריקת אמת")...".

ובע"פ 889/79 חמו נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4) 479, 494 (1980) (להלן: "עניין חמו"):

"בצדק הצביעה חברתי הנכבדה השופטת בן-פורת על ההכרה שנתן בית המשפט לסוגי זיהוי מדעיים שונים...; אך מאידך גיסא קיים גם הצד האחר של המטבע; על התביעה הכללית להוכיח את אמינותם של האמצעים המדעיים החדשים עליהם היא סומכת; הייתי אומר שכמות ההוכחה הדרושה להוכחת אמינות זו עולה ביחס ישר לחידוש שבשימוש באמצעי זה או אחר; מאידך גיסא, מקום שבו כבר הכירו בתי המשפט במהימנותו של אמצעי מדעי שוב לא תידרש התביעה הכללית להביא ראיה קונקרטית בענין זה".

ניתן אפוא לסכם ולומר, כי "בעוד שאין עוד צורך להוכיח הכרה כללית של הקהילייה המדעית באמצעי מדעי כזה או אחר, הרי שעדיין יש משקל של ממש לשאלה האם המדובר באמצעי או בראיה עתיקת יומין, שאמינותה ומהימנותה קנו להם שביתה בפרקטיקה הנוהגת בתחומה; או שמא מדובר באמצעי מדעי חדש וחדשני, שאזי על בתי המשפט להתייחס אל הראייה בספקנות מה, כאשר על התביעה יוטל נטל הוכחה ממשי וכבד לשכנע את ביהמ"ש ברמת האמינות הגבוהה של בדיקה מדעית חדשה זו" (אמנון סטרשנוב, "ראיות מדעיות ועדויות מומחים בבית המשפט, רפואה ומשפט (ספר היובל, 2001), 177, 181).

להשלמת המסגרת המשפטית ראוי להדגיש שניים: ראשית, כפי שציין כב' השופט חשין בעניין אבו-חמאד הנ"ל, ככל שהמדובר בשיטה מדעית חדשה שטרם קיבלה את חותמה של הקהילה המדעית, ושיש לגביה חילוקי דעות, עשויה היא להתקבל כראיה קבילה, והחידוש יאצול על משקלה של הראיה בלבד. ושנית, אף אם תצליח הבדיקה האיזוטופית לעבור את "טבילת האש" ותוכר כראיה מדעית קבילה, הרי שאין בכך כדי להכריע בעניין משקלן הראייתי של תוצאות הבדיקות הספציפיות שנערכו על הפריטים נשוא כתב האישום (השוו: עניין ברוקס, בעמ' 460-461).

נפנה כעת לבחון את תוצאות הבדיקה האיזוטופית לגבי הגלוסקמה ואת המסקנות הנובעות מהן.

תוצאות הבדיקה האיזוטופית שנעשתה לגלוסקמה ומסקנות התביעה
ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר איילון לגבי הגלוסקמה נרשמו בדו"ח אותו מסר לועדת רשות העתיקות (ת/72). לאחר הגשת הדו"ח כתבו ד"ר איילון, ד"ר בר-מתיוס ופרופ' גורן מאמר משותף ובו פירטו את הבדיקות, התוצאות והמסקנות של עבודתם. המאמר עבר שיפוט מדעי כמקובל, ובשנת 2004 פורסם בכתב העת המדעי: Journal of Archaeological Science (ת/68). כמו כן, במהלך עדותו הציג ד"ר איילון מספר מצגות להמחשת הסבריו (ת/76 – המצגת על הגלוסקמה). אסופת מסמכים זו תכונה להלן: "חוות הדעת".

על פי חוות הדעת של ד"ר איילון, עמדו לפניו ארבעה תרחישים אפשריים:
האחד – כי כתובת הגלוסקמה כולה מקורית, כלומר נכתבה לפני כ-2,000 שנה;
השני – כי הכתובת כולה מזויפת (כלומר מודרנית);
השלישי – כי על הגלוסקמה היה חרוט "יעקב בר יוסף" והתוספת "אחוי דישוע" מאוחרת;
והרביעי – כי על הגלוסקמה היה חרוט "ישוע" ושאר הכתובת היא תוספת מאוחרת.
הבדיקה האיזוטופית של הגלוסקמה נועדה לקבוע אם הפטינה שבתוך האותיות החרוטות על הגלוסקמה התפתחה באופן טבעי בתנאים המתאימים לאלו המצויים בהרי יהודה. הנחת העבודה היתה, שהרכב איזוטופי של הפטינה ששונה מהטווח הצפוי, מצביע על טיפול מלאכותי בפטינה. לצורך הבדיקה נדגמו גלוסקמאות אותנטיות ממוזיאון רוקפלר, וכן נדגמה הגלוסקמה ב-15 מקומות: 8 דגימות נלקחו מפני השטח ו-7 דגימות נלקחו מתוך האותיות. הדגימות שנלקחו מתוך האותיות (להלן גם: "פטינת האותיות") היו באותיות הבאות: ק' במילה "יעקוב"; ר' במילה "בר"; ו' ו-ס' במילה "יוסף"; ש', ו', ו-ע' במילה "ישוע". בעדותו הסביר ד"ר איילון כי על אף שרצה לקחת דגימה מכל אות, היתה לו מגבלה, שכן לא בכל אות היתה מספיק פטינה שניתן לדגום בלי לקבל גם חומר מהגלוסקמה עצמה שיזהם את הדוגמה. עוד העיד ד"ר איילון, כי "התרחק" מאזור המילה "אחוי", משום שבאזור זה עבר הסדק שנוצר בעת שהגלוסקמה נשלחה לקנדה, ונמרח שם דבק לצורך הדבקתה (פר' עמ' 823).

בבדיקות הגלוסקמאות האותנטיות ממוזיאון רוקפלר, הן מפני השטח והן מתוך האותיות, התקבלו ערכים איזוטופיים של חמצן בטווח הצפוי (בין 4- לבין 5- פרמיל). גם ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה של פני שטח הגלוסקמה נמצא בטווח הצפוי (בין 4- לבין 6- פרמיל), בכל שמונה המקומות שנדגמו. לעומת זאת, ההרכב האיזוטופי של 6 מתוך 7 דגימות שנלקחו מתוך האותיות נמצא בטווח ערכים שליליים מאוד של חמצן, הנעים בין 7.5- לבין 10.2- פרמיל, השונים מאוד מהערכים המקובלים בהרי יהודה. בעדותו הדגיש ד"ר איילון, כי דיוק הבדיקה של המכשיר הוא בין 0.1 ל-0.2 פרמיל, כך שההבדלים שנמצאו בין הדגימות לבין הטווח הצפוי הם משמעותיים (פר' עמ' 828). רק בדוגמה אחת, באות ע' של המילה "ישוע", התקבל הרכב בתחום הצפוי: 5.82- פרמיל. הוסבר, כי ייתכן שבמהלך דיגום הפטינה נכנסו לדגימה חלקי סלע המקור, שההרכב האיזוטופי שלו נע בתחום הערכים של 1- עד 2- פרמיל, וזה "משך" את תוצאות הדגימה במקום הזה לכיוון פחות שלילי.

מסקנותיו של ד"ר איילון מתוצאות הבדיקה האיזוטופית של הגלוסקמה היו שתיים: המסקנה הראשונה היתה, כי ההרכב האיזוטופי של פטינת האותיות בגלוסקמה שונה בבירור מההרכב האיזוטופי של הפטינה שעל פני שטח הגלוסקמה ומההרכב האיזוטופי של פטינה שנדגמה מהגלוסקמאות האותנטיות, ושונה מהטווח הצפוי לפטינות ששקעו באזור הרי יהודה באלפיים השנים האחרונות.
המסקנה השנייה היתה, כי בהנחה של תנאי קבורה מקובלים, ההרכב האיזוטופי בפטינת האותיות לא יכול היה להיווצר באופן טבעי בתנאי הטמפרטורה והרכב המים האופייניים להרי יהודה באלפיים השנים האחרונות.
(ראו גם עדות ד"ר בר-מתיוס בפר' עמ' 2459-2460).

ד"ר איילון הוסיף, כי בהנחה שפטינת האותיות נוצרה בטמפרטורת פני השטח (כלומר בין 18 ל-20 מעלות צלזיוס) האופיינית גם למערות וחתך הקרקע, אזי ההרכב האיזוטופי של החמצן שבמים היה צריך להיות נמוך מ-10- פרמיל, ואולם מים כאלה לא קיימים באזור הרי יהודה ובארץ כולה, אלא באזורים הקרובים לקוטבי כדור הארץ, ובאזורים קרים אחרים כמו בקנדה (פר' עמ' 830). ועוד הוסיף, כי בהנחה שפטינת האותיות נוצרה ממים בעלי הרכב איזוטופי האופייני למים באזור הרי יהודה, אזי על פי הנוסחה ההשקעה היתה מתרחשת בטמפרטורה של 40-50 מעלות צלזיוס, ואולם טמפרטורה כזו גבוהה מהמצופה בקרקע ובמערות בתנאי האקלים של ירושלים. לעומת זאת, את הרכב הפטינה שהתקבל ניתן לקבל בדרכים מלאכותיות, באמצעות כתישה והמסה (אפילו חלקית) של קרבונט במים חמים והשקעתם על פני השטח של האותיות בגלוסקמה. החימום בא להבטיח צמידה טובה של הפטינה. אפשרות נוספת היא כתישת הקרבונט, מריחתו על פני השטח באזורים המתאימים והכנסת הפריט כולו לתנור.

טענות ההגנה ביחס לבדיקה האיזוטופית של הגלוסקמה
כאמור, גולן בסיכומיו ביקר את הבדיקה האיזוטופית כשיטה להוכחת זיופים של פריטים ארכיאולוגיים במשפט פלילי. יתר על כן. לשיטתו, גם אם נקבל שהבדיקה האיזוטופית היא שיטה ראויה ויעילה ככלל, אזי בכל הנוגע לגלוסקמה לא ניתן להסיק ממנה דבר. נבחן תחילה טענה זו.

משמעותן של תוצאות בטווח הצפוי ומידת הגמישות של הטווח הצפוי
במהלך עדותו הראשית הציג ד"ר איילון את דפי העבודה שלו שנרשמו במעבדה במהלך הבדיקות וכן טבלה בה רוכזו תוצאות הדגימות (ת/79). מדפים אלו עולה, כי מתוך האותיות נלקחו 10 דגימות בסך הכל, מתוכן 6 דגימות בחלק הראשון של הכתובת ("יעקוב בר יוסף") ו-4 דגימות מחלקהּ השני ("אחוי דישוע"). בחוות הדעת נרשמו רק 7 דגימות (ולא 10) שכן בשתי דגימות לא התקבל מספיק חומר לבדיקה (באות ע' ובחלק התחתון של האות ק' במילה "יעקוב"), ודגימה נוספת נלקחה מהאות ח', אך הוחלט להתעלם ממנה כי עובר בה הסדק (פר' עמ' 4185).

אין חולק כי בכל 4 הדגימות שנלקחו מהחלק הראשון של הכתובת התקבלה תוצאה שהיא מחוץ לטווח המצופה (10.14-, 9.68-, 7.48-, 8.06-). אם נקבל את הבדיקה האיזוטופית כשיטה מהימנה, הרי שעל פי תוצאותיה, בחלקהּ הראשון של הכתובת נמצאה פטינה שהרכבה האיזוטופי לא יכול היה להיווצר באופן טבעי בתנאי הטמפרטורה והרכב המים האופייניים להרי יהודה באלפיים השנים האחרונות. משמע, הפטינה בחלק הראשון של הכתובת הוספה בצורה מלאכותית ומכאן שהיא מזויפת. במילים אחרות, על פי תוצאות הבדיקה האיזוטופית אין כל הבדל בין החלק הראשון לבין החלק השני של הכתובת, וכל הכתובת מזויפת. זאת, בניגוד לאמור בכתב האישום כי גולן זייף רק את חלקה השני של הכתובת, בניגוד לעמדת המאשימה בסיכומיה (פר' עמ' 11454), ובניגוד לדעתם של כמה מחברי ועדת רשות העתיקות וחלק מעדי התביעה, אשר העידו, כל אחד בתחומו ומטעמיו, כי חלקה הראשון של הכתובת אמיתי, ורק חלקה השני זויף (ראו למשל עדות נובוסלסקי, עדות נגר ואף עדות ד"ר אשל במידה מסוימת). מטעם זה, בין היתר, סבור ב"כ גולן כי הבדיקה האיזוטופית אינה מועילה במאומה לבירור שאלת האותנטיות של הגלוסקמה, שכן לכאורה אינה מבחינה בין אמיתי למזויף.

מהחלק השני של הכתובת, נלקחו 4 דגימות, כמפורט בטבלה שלהלן:

האות
במילה
התוצאה
האם בתחום הצפוי או לא?
1.
ח'
אחוי
4.65-
בתחום הצפוי
2.
ש'
דישוע
10.2-
מחוץ לתחום הצפוי
3.
ו'
דישוע
7.74-
מחוץ לתחום הצפוי
4.
ע'
דישוע
5.85-
בתחום הצפוי

כלומר, בשתי אותיות (ש' ו-ו') התקבלו תוצאות שהן מחוץ לטווח הצפוי. לעומת זאת, בשתי אותיות (ח' ו-ע') התקבלו תוצאות שהן בטווח המצופה (פר' עמ' 4186), כך שהן תומכות, כך לטענת ההגנה, במקוריותה של הכתובת, ולמצער מקימות ספק סביר באשר לזיופה. אלא מאי? לטענת ד"ר איילון והמאשימה, גולן אינו יכול להיבנות משתי תוצאות אלו. לגבי הדגימה מהאות ח' נטען כי היא מזוהמת בשל נגיעתה של האות בסדק, ולגבי הדגימה מהאות ע' נטען כי בשל היותה דגימה זעירה היא זוהמה מחומר הגלוסקמה עצמה. נפרט.

הדגימה מהאות ח' – נתנה תוצאה בטווח הצפוי, אך לא הובאה בחשבון על ידי ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס, לא פורטה בחוות הדעת ואף לא פורסמה בפרסום המדעי.
ד"ר איילון הסביר בעדותו, כי "ראינו שאנחנו לא יכולים להשתמש בה" (פר' עמ' 4185). ובהמשך הוסיף, שהבעיה עם האות היא כפולה, הדבק שהוסף על מנת לתקן את השבר, והשחיקה של השבר שיצרה אבקה שעשויה להתערבב בדגימה וכך לזהם אותה, "וכשבדקנו טוב וראינו שהשבר עובר בין ה-ו' ל-י', וי, משיק לחלק השמאלי התחתון של ה-ח', אז הבנו שזה לא ראוי להשתמש בנתון הזה" (פר' עמ' 4186). ד"ר איילון עמד בחקירתו הנגדית על כך כי האות ח' נוגעת בשבר, משיקה לו, ולמרות שהדגימה נלקחה מהחלק העליון של האות ח', הוחלט שהאות ח' חשודה כמזוהמת (פר' עמ' 4187).
ד"ר בר-מתיוס העידה אף היא, כי "אנחנו רק החלטנו במאמר, ואולי עשינו טעות שלא דיווחנו על כך במאמר, שאנחנו לא לוקחים את האות ח' שהיא על יד הסדק. אנחנו פשוט, התוצאות נמצאים בידיכם, אנחנו לא הסתרנו, תוצאות המעבדה אצלכם, במאמר היא לא מופיע, כי אנחנו חשבנו ששום דבר שמופיע על יד הסדק מראש אנחנו לא רוצים, אנחנו לא יודעים מה מהות האנליזה, האם זה מקורי או האם זה מוחלף, לכן איפה שעובר הסדק כל המילה הזאת לא נדגמה" (פר' עמ' 2529, ש' 16-21). בהמשך השיבה כי השבר "לא עובר בה (באות ח' – א.פ.), עובר לידה" (פר' עמ' 2551), וכן: "אני זוכרת שהוא נמצא לא רחוק מהאותיות... מהאות ח'..." ולאחר שהוצגה לה תמונה של האות ח' (נ/137) השיבה: "אני רואה אותו (את השבר – א.פ.) בחלק התחתון של האות ח'... קרוב לחלק התחתון של האות ח'... אני אומרת שאני לגבי האות ח', לא חשבתי שזה צריך להיכנס למאמר, כעדות לפטינה טבעית או לא טבעית, כי יש כאן סדק שעובר קרוב מאות לאות ח' ואני חושבת כמדענית, שכאשר יש דבר כזה, אני לא רוצה להציג את התוצאה הזאת ואני חושבת שהתוצאה הזאת עשויה לקבל את החותם של הסדק." (פר' עמ' 2555-2556). ד"ר בר-מתיוס הסבירה, שאם הסדק נוגע בקצה של האות יכול לנזול לתוך האות החומר בו נעשה שימוש בעת תיקון השבר, עד לנקודה ממנה נלקחה הדגימה, זאת בניגוד לאות ש' שגם היא קרובה לסדק אך אינה נוגעת בו (פר' עמ' 2557-2559).

מעיון מדוקדק בתמונות הכתובת שעל הגלוסקמה, בצילומים שנעשו על ידי פרופ' גורן, או על ידי נגר (ת/147), ניכר לעין כי קו הסדק שהודבק אינו נוגע באות ח', ואף אינו משיק לה (ראו למשל תמונה 16Inscr-c ב-ת/147), וכאמור, הדגימה באות זו נלקחה מהחלק העליון של האות.

מכל מקום, הן ד"ר איילון והן ד"ר בר-מתיוס העידו, כי לא בדקו את הדבק שבשבר, לא עשו לו אנליזה, ואף לא פנו לאנשי המוזיאון בקנדה על מנת לבדוק באלו חומרים השתמשו (פר' עמ' 4188). מדוע? ד"ר בר-מתיוס העידה, כי "אנחנו לא יודעים מה קורה ברפאות של הסדק, הם יכולים להגיד לנו כל מני דברים, אנחנו לא יודעים, אנחנו רוצים לבדוק דבר שאנחנו יודעים" (פר' עמ' 2529, ש' 25-26), ולמעשה כי הם כלל לא חשבו על האפשרות הזאת (פר' עמ' 2530). בצדק תמהּ ב"כ גולן מדוע לא ניסו החוקרים לפנות למוזיאון בקנדה ולקבל מידע על החומרים בהם נעשה שימוש בעת תיקון השבר. שהרי, יתכן שנעשה שימוש בחומרים שכלל לא ישפיעו על תוצאות הבדיקה האיזוטופית (למשל חומרים שאינם מכילים קלציט).

ועוד יש לציין, כי המומחים לא מצאו עקבות של דבק, לא בתוך אותיות הגלוסקמה בכלל, ולא באות ח' בפרט.

הדגימה מהאות ע' – גם נתנה תוצאה בטווח הצפוי, ובניגוד לדגימה מהאות ח' כן דווח עליה בחוות הדעת, אולם הוסבר כי סביר מאוד שתוצאה זו נובעת מזיהום של הדגימה עם הגלוסקמה עצמה, קרי שלדגימה מהאות ע' נכנסו גם חלקיקים מהגלוסקמה עצמה, שההרכב האיזוטופי שלה נע בתחום של 1- עד 2- פרמיל, וכך התוצאה הסופית שהתקבלה באות ע' היתה פחות שלילית (ת/72 עמ' 2; ת/68, עמ' 1187). בעדותו הסביר ד"ר איילון כך: "הדגימה הזאת אני מסביר אותה, זה בגלל שאנחנו מדברים בדגימה על משהו שהוא בסדר גודל של עשירית מיליגרם, זאת אומרת כמעט גרגיר בודד שאני דגמתי אותם באמצעות כלים מאוד עדינים של רופא שיניים, וגירדתי אותם מהאותיות. גרגיר אפילו בודד אחד, שייכנס מתוך הגלוסקמה עצמה ואנחנו רואים שהיא בערך משהו כמו מינוס 4, מינוס 5, יכול המינוס 7 ליצור לי תערובת של מינוס 6. מספיק גרגיר בודד שיכול להיות שנכנס כזיהום במדידה... זאת אומרת אנחנו לא חושבים שהיה הסבר אחר, זה פשוט ההסבר ההגיוני ביותר, זה בגלל הגודל הקטן של הדגימה." (פר' עמ' 828-829). בחקירתו הנגדית חזר ד"ר איילון על הסבר זה, והדגיש כי הפטינה באות ע' ובאות ש' במילה "ישוע" נראו אותו דבר, ועדיין נתנו ערכים שונים. ד"ר איילון העיד ש"מספיק שאני בדיגום לא אזהר ואקבל גרגיר בודד אפילו מהסלע" (פר' עמ' 4189, ש' 5-6).

לדעת ב"כ גולן, הסבר זה משפיע על כל הבדיקות האיזוטופיות שנעשו, ויש בו כדי לערער את מהימנות הבדיקה האיזוטופית כשיטה לזיהוי זיופים, שכן די בגרגר מיקרוסקופי כדי לשנות את התוצאה, ומי לידינו יתקע כי הדגימות האחרות לא זוהמו והזיהום הוא שנתן את התוצאה המחשידה?

אכן, בית המשפט העליון עמד לא אחת על הצורך בהקפדה על תקינות הליכי בדיקות כאלה ואחרות כדי להימנע מקבלת תוצאות שגויות (ראו למשל: ע"פ 4117/06 מקטיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.2.10), בפסקה 23; ע"פ 141/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.3.06) בפסקה 10). בפסיקה נקבע, כי "האפשרות להסתמך על תוצאות הבדיקה כאמינות ללא-סייג, תוך הנחה כי תוצאות אלה משקפות אמת מוצקה וודאית, מותנית בקיומן של ערובות ממשיות לתקינותם המוחלטת של מהלכי הבדיקה על כל שלביה. אכן, אם קוימה הבדיקה כהלכה, חזקה שתוצאותיה תהווינה - וראויות הן להוות - אמת מדעית מוכחת, שכמעט ואין דרך לחלוק עליה. אך הליכי הבדיקה אינם מחוסנים מפני טעויות. פועל-יוצא מכך הוא, שהקפדה על תקינות הליכי הביצוע של הבדיקה, כתנאי לקבילות תוצאותיה, הינה ערובה הכרחית וחיונית בהליך משפטי, שדינו אמור להיות מוכרע אך ורק (או בעיקר) על יסוד תוצאותיה של הבדיקה. לעניין זה די בחשש או בסיכוי נראה-לעין לטעות בהליכי הבדיקה, כדי להפוך את תוצאותיה לבלתי-קבילות" (ע"א 2558/91 פלונית נ' פלוני, פ"ד מז(2) 8 (1993)).
יחד עם זאת, הטענה בדבר זיהום הדגימה אינה יכולה לסייע לגולן בכל הנוגע לדגימות כתובת הגלוסקמה. זאת, משום שזיהום הדגימה מאבן הגלוסקמה עשוי היה להשפיע על ההרכב האיזוטופי רק לכיוון החיובי, כלומר להפוך את ההרכב לכבד יותר, שכן ההרכב האיזוטופי של הגלוסקמה הוא כבד יותר (חיובי יותר) מהטווח הצפוי. משמע, במקרה הזה, זיהום לא יכול היה להפוך את הערכים לשליליים יותר, ולכן אינו יכול להסביר את התוצאות השליליות שהתקבלו בכל אותיות הכתובת בחלקה הראשון ובשתי אותיות הכתובת בחלקה השני.

ד"ר איילון הציע הסבר אפשרי אחר לתוצאה שהתקבלה באות ע', בטווח הצפוי. לדבריו, אם אכן נלקחה פטינה טבעית והומסה במים עם מעט חומצה פחמתית, הרי שבמהלך תהליך השקיעה של הפטינה התמיסה התקררה כך שהפטינה שקעה בטמפרטורות שונות, וכך נוצר טווח של ערכים. על אף שלא היו שינויים דרסטיים באקלים באלפיים (ויותר) השנים האחרונות, כן היו שינויים קלים באקלים, והפטינה שנוצרה במהלך השנים הושפעה משינויים אלו. לכן, זה טבעי ואף מצופה לקבל טווח ערכים בשינויים של עשיריות פרמיל עד פרמיל. כך ניתן להסביר גם את ההבדלים (הקטנים) בתוצאות שהתקבלו מהדגימות מפני שטח הגלוסקמה, אך הבדלים משמעותיים יותר, לא ניתנים להסבר טבעי. כלומר, לדברי ד"ר איילון, אין תופעה טבעית שיכולה להסביר שקיעת פטינה בערכים שליליים מאוד כמו 10.2- שהתקבל באות ש' (פר' עמ' 4190-4191). גם בהמשך חקירתו הנגדית ביקש ד"ר איילון לשים את הדגש דווקא על הערכים השליליים החריגים שהתקבלו מתוך האותיות: "כשאנחנו רואים את טווח הערכים בתוך הפטינה של האותיות בין 7-, עם ה-7.3- אני חי אתו בשלום מול ה-10.2-, לקחנו מספיק נתונים מפני השטח מאזורים שונים בגלוסקמה לראות איך הם והסטיה היא כל-כך חד משמעית וכל-כך חדה בלי שאנחנו יכולים לתת לזה הסבר הגיוני היא הבעיה, זאת אומרת, אין לי בעיה לחיות כמו שאמרתי לך עם זה שב-ע' של ישוע מדדו 5.8-. אני לא מבין איך ב-ו' של ישוע זה אנחנו מקבלים 10-. זאת סטיה שכדי ללכת לפי הכללים האלה אנחנו צריכים כבר להגיע לטמפרטורה רב שנתית ממוצעת של מעל 40 מעלות שזה פשוט היא בלתי הגיונית ולא קיימת בשום מקום." (פר' עמ' 4208, ש' 9-18).

אודה, כי לא ירדתי לסוף דעתו של ד"ר איילון ביחס להסבר השני שהציע לערך בטווח המצופה שבאות ע'. המסה של פטינה אמיתית בתמיסה חמה תביא לערכים שליליים יותר של חמצן בפטינה. כיצד זה מסביר ד"ר איילון את קיומה של תוצאה בתוך הטווח המצופה, דווקא בשקיעת פטינה מתמיסה בטמפרטורות גבוהות? מכל מקום, דומה כי ד"ר איילון סבור, והוא חזר על כך מספר פעמים, כי ההסבר הראשון הוא ההגיוני יותר, קרי כי הדגימה מהאות ע' זוהמה כתוצאה מערבוב עם אבן הגלוסקמה.

גם ד"ר בר-מתיוס העידה, כי תוצאות הבדיקה האיזוטופית באות ע' "יצאו בסדר... אנחנו מסרנו את האינפורמציה שבאות ע' יצאו בסדר, אבל בכל האותיות האחרות לא יצאו בסדר ואנחנו לא יכולים להסביר את זה, כיצירה באופן טבעי." (פר' עמ' 2551, ש' 23-27). כלומר גם ד"ר בר-מתיוס שמה את הדגש מבחינתה על התוצאות של הערכים השליליים ביתר האותיות (פר' 2531, ש' 24-25; עמ' 2533, ש' 17-19), וכשנשאלה כיצד היא מסבירה את הימצאותה של פטינה שהתגבשה במשך 2,000 שנה באות ע' השיבה: "אני לא יודעת אם התגבשה במשך 2,000 שנה הפטינה שהתגבשה בהם, אני אומרת שבכל האותיות האחרות הפטינה איננה טבעית. לגבי האות ע' אני לא יודעת אם היא טבעית או לא טבעית, אני אומרת שהיא יצאה בטווח הצפוי. לגבי האותיות האחרות, הם לא יצאו בטווח הצפוי ואנחנו לא יכולים להסביר אותם באופן טבעי." (פר' עמ' 2552, ש' 6-10). בהמשך הסבירה ד"ר בר-מתיוס, כי אם כל האותיות היו נותנות תוצאות כמו באות ע' "היה לנו יותר קל", אבל כל יתר התוצאות נתנו ערכים שליליים מאוד שלא יכלו להיווצר באופן טבעי. כלומר, הפטינה שבאות ע' "יכולה להיווצר באופן טבעי, היא גם יכולה להיווצר באופן מלאכותי", ו-"כל פטינה אפשר לייצר באופן מלאכותי". לכן, כשאמרה שהתוצאה באות ע' היא "בסדר" הכוונה היא ש"המספר הזה, התוצאה הזאת, לא אומרת לנו שום דבר אם הפטינה אותנטית, או הפטינה לא אותנטית, התוצאות של כל האותיות האחרות, אומרות לנו שהפטינה לא יכולה להיות אותנטית... לגבי האות ע', אני לא יודעת איך הפטינה הזאת נוצרה, אם באופן טבעי או לא טבעי, הפטינה הזאתי יכלה להיווצר באופן טבעי...." (פר' עמ' 2553-2554; וראו גם עמ' 2566-2567).

ד"ר בר-מתיוס נשאלה כיצד מתיישבות תוצאות הבדיקה האיזוטופית של האות ע' עם הימצאותה של ביו-פטינה אמיתית באותה אות והשיבה: "... לא קלציטית לא אומר לי כלום, מבחינה איזוטופית זה לא ישנה לי את ההרכב האיזוטופי, אני בודקת רק קלציט." (פר' עמ' 2533, 23-24; וכן ראו פר' עמ' 2597).

הנה כי כן, טענתה של ד"ר בר-מתיוס היא כי ניתן לייצר באופן מלאכותי כל פטינה, בהרכבים שונים, קלים או כבדים, בהתאם לטמפרטורה ולהרכב המים ממנה הפטינה שוקעת. במילים אחרות, הימצאותה של פטינה שההרכב האיזוטופי שלה בתוך הטווח הצפוי אינה יכולה להצביע על כך שהפטינה הצטברה על גבי הפריט במשך האלפיים השנים האחרונות, קרי שהפטינה אותנטית, שכן ניתן לזייף גם פטינה שתהיה בתוך הטווח הצפוי. לעומת זאת, את התוצאות השליליות שמחוץ לטווח הצפוי לא ניתן להסביר בדרך טבעית כלשהי, אלא בדרך של מניפולציה אנושית כלשהי.

ב"כ גולן מבקש ללמוד מכך כי הבדיקה האיזוטופית אינה חד-משמעית, ולא ניתן להסיק ממנה דבר. משום שתוצאות בתוך הטווח הצפוי אינן מעידות בהכרח על אותנטיות וייתכן שהן מזויפות, וגם תוצאות מחוץ לטווח הצפוי אינן מעידות בהכרח על זיוף והא ראיה שבחלקה הראשון של הכתובת נמצאו תוצאות מחוץ לטווח הצפוי אף על פי שנקודת המוצא של התביעה היא שהוא אותנטי. אין בידי להסכים לטענה זו כפי שנוסחה. העובדה שתוצאות בתוך הטווח הצפוי יכולות להיות מוסברות הן כאותנטיות והן כזיוף, אינה מספקת תשובה לגבי התוצאות שמחוץ לטווח הצפוי, שלגביהן לדעת התביעה לא יכלו להיווצר בתנאים טבעיים, קרי הן תוצאה של התערבות אנושית כלשהי. יחד עם זאת, עדיין מתעוררת השאלה, עליה לא ניתנה תשובה מניחה את הדעת, כיצד ניתן ליישב את תוצאות הבדיקה האיזוטופית שמחוץ לטווח הצפוי עם האמור בכתב האישום לגבי חלקהּ הראשון של הכתובת, ועם העובדה שבסופו של יום נמצא ורניש אותנטי בחלקה השני של הכתובת, לרבות באות ע' שנתנה הרכב איזוטופי בטווח הצפוי.

זאת ועוד. כפי שציין בצדק ב"כ גולן, אם נקבל את הבדיקה האיזוטופית כבדיקה מהימנה וראויה לגילוי זיופים, יש לקבוע כללים וסטנדרטים לקבלתה, כשם שנקבעו כללים לקבלת תוצאת דגימת DNA או של טביעות אצבע וכיו"ב. במקרה דנן, מכתובת הגלוסקמה נלקחו 10 דגימות בלבד, כאשר בשתיים מהן לא היה מספיק חומר לבדיקה. האם די ב-8 דגימות בלבד על מנת לקבל את הבדיקה כמהימנה לצורך ביסוס הרשעה בפלילים? השאלה נשאלת ביתר שאת, כאשר מחלקהּ השני של הכתובת – שלגביו נטענה טענת הזיוף – נלקחו 4 דגימות בלבד, מחציתן נתנו תוצאה בטווח הצפוי ומחציתן מחוץ לטווח הצפוי. אמנם מסקנת החוקרים היא, שדגימות בתוך הטווח הצפוי אינן יכולות ללמד בהכרח על אותנטיות הפטינה. ואולם, אפשרות זו, של אותנטיות, שרירה וקיימת והיא אחת מבין שתי אפשרויות (אותנטיות או זיוף מתוחכם שהביא להשקעת פטינה שהרכבהּ האיזוטופי הוא בטווח הצפוי). קרי, מדובר באפשרות סבירה ברמת סבירות של 50% לקיומה של פטינה קלציטית אותנטית בכל אחת משתי האותיות (ח' ו-ע') מתוך ארבע דגימות בסך הכל. במצב דברים זה דומה, כי גם על פי הבדיקה האיזוטופית עולה ספק סביר ביחס לזיוף הכתובת שעל הגלוסקמה, וזאת גם מבלי להידרש ולהכריע לצורך כך בשאלת מספר הבדיקות המינימאלי שיש לדרוש לצורך קבלת הבדיקה האיזוטופית כשיטה יעילה להוכחת זיופים. הדברים אמורים ביתר שאת, בהצטבר הספקות והלבטים שפורטו לעיל ביחס להיבטים אחרים של בדיקת הגלוסקמה.

ער אני לטענות המאשימה, המתמקדות בתוצאות השליליות שהתקבלו מפטינת האותיות בכלל ובשתי אותיות במילה "דישוע" (ש' ו-ו') בפרט, שלדבריה לא ניתן כל הסבר טבעי להיווצרותן. ואולם, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך ביחס לאוסטרקונים 1-2, התוצאות שהתקבלו באותיות ש' ו-ו' (10.2- פרמיל ו-7.74- פרמיל) נופלות בטווח הערכים הרחב יותר שמצא מומחה ההגנה פרופ' אלדו שמש (ע"ה, להלן: "פרופ' שמש"), גם הוא מומחה לגיאוכימיה איזוטופית. משדחיתי את הביקורת שמתחה המאשימה על חוות דעתו ועדותו של פרופ' שמש וקבעתי כי לא נפל פגם כלשהו באיכות הדיגום שלו, ממצאיו העלו ספק של ממש ביחס לגבולותיו של הטווח הצפוי כפי שנקבעו על ידי מומחי התביעה (ראו בהרחבה להלן באישום מספר 3). ער אני לכך שפרופ' שמש לא בדק את הגלוסקמה ולא התייחס לנושא דגימות מאבן (פר' עמ' 8636-8637), שהרי הוזמן לעדות מטעם דויטש, שאינו מואשם באישום זה. על אף זאת, אינני סבור כי יש בכך כדי לפגום בתוצאותיו ובמסקנותיו ואף אין בכך כדי לגרוע ממסקנתי בדבר איכות הדיגום שלו.

וגם זאת. לשיטת מומחי התביעה, הטווח הצפוי לפריט שהיה באזור הרי יהודה הוא בין 4- פרמיל לבין 6- פרמיל. לתוצאות כבדות יותר (הגדולות מ-4- פרמיל) ישנם הסברים טבעיים כגון אידוי מים, אך לתוצאות שליליות יותר לא נמצא הסבר טבע כלשהו. ברם, אחת הדגימות שניטלו מדופן הגלוסקמה נתנה תוצאה של 6.68- פרמיל. משאין חולק כי הגלוסקמה עצמה הינה פריט אותנטי, תוצאה זו תמוהה, בלשון המעטה.

ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס נשאלו רבות על מידת ה"גמישות" של הטווח הצפוי, ובמיוחד ביחס לגבול התחתון (לכיוון השלילי). ב"כ גולן טוען כי נתנו תשובות סותרות ושונות בנושא זה ולפיכך לא ניתן למעשה לקבוע את הגבול התחתון ולבסס עליו ממצאים בנוגע לזיוף. נבהיר, ד"ר איילון חזר על הסברו כי הגבול התחתון לגבי הרי יהודה הוא 6- פרמיל. את התוצאה של 6.5- פרמיל אישר כגבול תחתון לגבי האוסטרקונים, שכן לגביהם יש להביא בחשבון שמא נמצאו באזורים שונים בארץ, ולפיכך טווח הערכים קצת רחב יותר (פר' עמ' 4193 ואילך; עמ' 10908). גם ד"ר בר-מתיוס נשאלה על הגבול התחתון של הטווח הצפוי והעידה כי קשה להסביר תוצאה שלילית יותר מ-6- פרמיל ביצירה טבעית (פר' עמ' עמ' 2593), ובהמשך השיבה כי "אין דבר כזה גבול חד וברור, הגבול המצופה לפי התוצאות שלנו הן בסביבות מינוס 4 עד מינוס 6, מינוס 6.5, מינוס 7 לא קיבלנו בשום דבר בתוצאה של קלציט משני, בכל הרי יהודה בשלושת אלפים השנה האחרונות." (פר' עמ' 2565).

כיצד, אם כן, מסבירים מומחי התביעה את התוצאה 6.68- פרמיל שהתקבל בדופן הגלוסקמה הגם שהיא אותנטית?
ד"ר בר-מתיוס טענה תחילה כי תוצאה זו נמצאת בתוך התחום הצפוי (פר' עמ' 2564), אך בהמשך נאלצה להודות כי "הנקודה של 6.68, מעט חריגה, אם זה היה בהרי יהודה, אם זה היה קבור בהרי יהודה, היא מעט חריגה." (פר' עמ' 2567), וכי "הערך של מינוס 6.68, הוא שלילי יותר מכל הממצאים שמצאנו עד היום." (פר' עמ' 2568). לשאלות עו"ד ברינגר, לא הצליחה ד"ר בר-מתיוס להסביר את התוצאה האמורה ותחת זאת חזרה שוב ושוב על כך הטענה כי לא ניתן להסביר את ההבדל בין פטינת האותיות לבין הפטינה שעל גבי הגלוסקמה עצמה.
גם ד"ר איילון נאלץ להודות בסופו של יום שהתוצאה הזו תמוהה ("אם היינו מנסים לשאול את עצמנו איך אנחנו חיים עם 6.6- אז היינו אומרים זה לא סביר..." – פר' עמ' 4200, ש' 26-27). תוצאות שליליות יותר מ-7- פרמיל ודאי אינן אפשריות (פר' עמ' 4196).
גם פרופ' קולודני נשאל מהו הגבול התחתון של התחום הצפוי והשיב: "באיזה שהיא נקודה זה מתחיל. באיזה שהיא נקודה זה כבר לא שם... אינני יודע. אני לא מסוגל להעביר גבול." ואולם בהמשך הוסיף שישנו תחום, "ודברים צריכים ליפול בתוך התחום הזה", ואם התוצאה שונה מאוד מהתחום הרגיל, והדברים נופלים מחוץ לתחום בצורה ברורה אזי זה מעיד על העדר טבעיות, "אבל ודאי שאני לא יכול להגיד ככה. אוף הנד. שש פסיק שמונה עוד בסדר. שבע פסיק אחד חמש כבר פסול לגמרי". (פר' עמ' 4062-4063). במילים אחרות, הגם שאין באפשרותו להגדיר את קו הגבול, עדיין ישנו קו גבול כזה.

הנה כי כן, גם בנושא זה נמצאה תמיהה נוספת, שלא ניתן לה הסבר מניח את הדעת.

המסקנה כי הכתובת "נחרתה (או לכל הפחות נוקתה לכל אורכה) בעת המודרנית"
כזכור, מסקנתם של מומחי התביעה בחוות הדעת היתה, כי כתובת הגלוסקמה "נחרתה (או לכל הפחות נוקתה לכל אורכה) בעת המודרנית". מניסוח זה כשלעצמו מבקש ב"כ גולן ללמוד על קיומו של ספק סביר, שכן ייתכן שהכתובת נוקתה לכל אורכה מהפטינה הטבעית שהיתה בה, או כי שאריות מחומרי הניקוי השפיעו על תוצאות הבדיקה האיזוטופית.

את טענת ההגנה בדבר ניקוי הכתובת מבקשת ההגנה לתמוך בעדותו של עד ההגנה פרופ' ג'ימס הארל (ע"ה 16, להלן: "פרופ' הארל"), שמטעמו הוגשו שני מאמרים שכתב ביחס לגלוסקמה וביחס לכתובת יהואש (נ/210 ו-נ/211). פרופ' הארל הוא פרופסור לגיאולוגיה שמתמחה, לדבריו, בגיאולוגיה של משקעים, ובקיא היטב בפטינות של אבנים, ובין היתר הוא עוסק גם בארכיאולוגיה (פר' עמ' 7383, עמ' 7407). פרופ' הארל טען, כי ניקוי פריטים ארכיאולוגים בכלי חד ובחומרי ניקוי הוא עניין מקובל, ולטענתו הגלוסקמה נוקתה במרץ רב עם מברשת קשה ועם חומרי ניקוי. לשיטתו, ישנה אפשרות שהערכים האיזוטופיים שנמצאו בכתובת הגלוסקמה נובעים מניקוי הגלוסקמה בחומרי ניקוי שונים, שחלקם פורטו במאמר (עמ' 5 למאמר). הוא אף ערך ניסוי ובדק מספר חומרי ניקוי שנמכרים בישראל ומצא כי הם נותנים תוצאה איזוטופית שלילית. הוא הדגיש, כי לא בדק את כל חומרי הניקוי הנמכרים בישראל, וכי במהלך השנים השתנו חומרי הניקוי והרכבם, כך שאם הגלוסקמה נוקתה במהלך שנים רבות אין לדעת באיזה חומר ניקוי השתמשו לניקיונה. פרופ' הארל הוסיף, כי כתוצאה מהשימוש בחומרי הניקוי נשאר משקע של סבון בתוך האותיות, ולאחר שהתייבש הוא נראה רך ואפרפר כמו החומר שאותו זיהה פרופ' גורן כ"פטינת האותיות" (פר' עמ' 7404-7405; עמ' 7430 ואילך). ב"כ גולן טוען, כי פרופ' הארל הוא פרופסור מכובד ומוכר בתחומו, וכי התערב בנושא מסיבות אקדמאיות גרידא, ולא קיבל כל תשלום עבור עדותו (פר' עמ' 7482 ואילך). עוד יוזכר, כי גם פרופ' קרומביין מצא כי הכתובת נוקתה, וביקר את מומחי התביעה על שהתעלמו מהשפעות אפשריות של ניקוי זה על התוצאות האיזוטופיות.
נבחן אפוא את התייחסות מומחי התביעה לטענה זו.

במהלך חקירתו הראשית התבקש ד"ר איילון להתייחס לטענות שנשמעו לגבי ניקוי הכתובת. הוא העיד, כי אם הפטינה הקיימת נוקתה באופן שנותרו שאריות שהיו ניתנות לדגימה, זה לא היה משפיע על תוצאות הבדיקה האיזוטופית (פר' עמ' 880). עוד העיד, כי ניקוי הכתובת באצטון או בחומרים אורגניים כימיקליים אחרים לא היה משפיע על תוצאות הבדיקה האיזוטופית. כן הוסיף, כי על פי האנליזה הכימית שביצעו ד"ר אילני וד"ר רוזנפלד, עליה הוא סומך, נמצא שהפטינה מורכבת מ-93% קלציט נקי ומאחוזים בודדים של זרחן או סיליקה וכו' ואין כלל זכר לנתרן בפטינה (וראו עדות ד"ר בר-מתיוס על כך בפר' עמ' 2497-2498), כך שהאפשרות שהוצעה לגבי ניקוי הגלוסקמה עם חומרי ניקוי המכילים נתרן אינה סבירה (פר' עמ' 831). לשיטתו, גם אם היו עושים שימוש בחומצה פחמתית שאינה מכילה נתרן לצורך ניקוי הכתובת, הפטינה היתה רק מומסת ולא שוקעת (פר' עמ' 833). ומכל מקום, באנליזה הכימית לא נמצאו עקבות לחומרי ניקוי שונים שנטען (למשל על ידי פרופ' קרומביין) שנעשה בהם שימוש (פר' עמ' 879-880).
עוד העיד ד"ר איילון, לגבי האפשרות של ניקוי הגלוסקמה במים חמים, כי הקלציט אינו מתמוסס במים בלבד, אלא נדרשים תנאים חומציים להמסתו. לפיכך, ניקוי במים חמים לא ישפיע על ההרכב האיזוטופי כלל, למעט אם בוצעה המסה והשקעה מחדש (פר' עמ' 832).

ד"ר בר-מתיוס אף היא נשאלה ביחס לאפשרות של ניקוי הכתובת. וכך השיבה לביקורתו של פרופ' קרומביין על כך שמחקרם התעלם מההשפעות האפשרויות של פעולות ניקוי ושימור הכתובת תוך שימוש בחומרי ניקוי כימיים: "... אם מישהו לקח חומר ניקוי והמיס את הקלציט והשקיע קלציט אחר אני לא יודעת, אבל אז זו לא פטינה טבעית, זו פטינה ששקעה מחומר ניקוי. עדיין היא שונה מהפטינה בכל האזור האחר של ארון הקבורה, היא פשוט שונה... הפטינה הזאת באותיות, אם נעשה בה טיפול משני שגרם להמסת הפטינה המקורית, ולהשקעה של פטינה אחרת, היא שונה מפטינת הארון קבורה, והיא לא נוצרה בתנאים טבעיים. אם זה התהליך." (פר' עמ' 2496). באשר לניסוח חוות הדעת תוך הצגת אפשרות הניקוי השיבה ד"ר בר-מתיוס, כי אם הכתובת נוקתה היא היתה צריכה להיות מנוקה רק באותיות, והיא היתה צריכה להיות מנוקה כך שמחומרי הניקוי שקע קלציט משני, כלומר: "אם ניקו אותה, מי שניקה אותה צריך להגיד... האם הוא טחן את הקלציט, המיס את הקלציט הקיים, והשקיע קלציט חדש בתהליך הזה. אם הוא עשה את זה אני לא יודעת, אין לי כלים. אני אומרת שזה אם זה נעשה זה לא טבעי". על פי עדותה של ד"ר בר-מתיוס כדי לשנות את ההרכב האיזוטופי "צריך להמיס משהו קיים ולהשקיע במקומו משהו אחר. סתם לשפוך חומר ניוקי (צ"ל: ניקוי – א.פ.) לא יעשה שום דבר. אם לקחו וסתם ניקו כמו שאני מנקה את השיש לי בבית, שום דבר לא יעשה לשיש שלי בבית. אבל אם אני ממיסה את השיש שלי ומשקיע[ה] בין הסדקים בשיש שלי קלציט חדש כתוצאה מתהליך הניקוי והקרצוף, יכול להיווצר משהו מאותו חומר שבו השתמשתי לניקוי. אני לא אומרת שזה לא נעשה, אני אומרת שזה לא טבעי." (פר' עמ' 2535). וגם בהמשך עמדה על תשובתה כי ניקוי הכתובת באמצעות מים חמים או חומר ניקוי עם מטלית, לא ישנה את התוצאה האיזוטופית (פר' עמ' 2537).

אשר לבדיקות שערך פרופ' הארל לחומרי ניקוי. מפירוט תוצאות הבדיקות (ת/238) עולה כי כל התוצאות שהתקבלו היו בערכים איזוטופים כבדים מאלו שנמדדו על הגלוסקמה, כך שגם אם נעשה שימוש בחומרי ניקוי אלו והם השפיעו בצורה זו או אחרת על הבדיקות האיזוטופיות, אין בהם כדי להסביר את הערכים השליליים שהתקבלו. פרופ' הארל אישר בחקירתו הנגדית, כי הערך האיזוטופי השלילי ביותר שמצא מבין חומרי הניקוי היה 8.5- פרמיל, כך שאין בו כדי להסביר את התוצאה 10.2- פרמיל שהתקבלה בגלוסקמה, אך הוסיף כי ייתכן שהשתמשו בחומר ניקוי אחר בעל ערך איזוטופי שלילי יותר (פר' עמ' 7432-7433). גם את האפשרות שהעלה פרופ' הארל, שהגלוסקמה נוקתה בסודה לשתיה (אבקת אפיה), לבד מכך שאין בה כל הגיון שהרי אין מדובר בחומר ניקוי אופייני, יש לדחותה נוכח אי התאמה לערכי הפחמן והעדר קיומו של נתרן בפטינה.

על יסוד האמור לעיל, מסקנתי היא, כי טענתו של פרופ' הארל בדבר השפעה אפשרית של חומרי ניקוי על ההרכב האיזוטופי של פטינת האותיות, לא הוכחה במידה שניתן לקבלה כספק סביר. ברם, הטענה בדבר ניקוי הכתובת בחפץ חד כלשהו מקימה, לדעתי, ספק סביר נוסף בסוגיית זיוף כתובת הגלוסקמה. נזכיר, כי פרופ' גורן, העיד כי בחר בניסוח החלופי בדבר ניקוי הכתובת "לשם הזהירות", משום שסבר שישנה אפשרות שהכתובת נוקתה באמצעות כלי קשה חד, כגון מסמר (פר' עמ' 1082). כפי שראינו לעיל, אפשרות זו נתמכת גם בתצפיותיהם של מומחים אחרים (כגון פרופ' קרומביין, נגר ואחרים) וכפי שנראה להלן בהיבט העובדתי, לא ניתן לשלול את האפשרות כי הדבר נעשה על ידי גולן עצמו או מי מטעמו, ועל כן אין המדובר באפשרות תיאורטית בלבד.

ההיבט העובדתי
עיקרי טענות הצדדים
המאשימה התייחסה ארוכות בסיכומיה גם לחלק העובדתי לביסוס או לחיזוק הראיות באישום זה. בין היתר הדגישה המאשימה את התנהלותו הבלתי נורמטיבית של גולן ואת התנהגותו מעוררת החשד, וכן את עדותו של מי שהיא סבורה שהוא עדות ישירה להוכחת זיופה של הגלוסקמה. המאשימה הצביעה גם על שקרים ושינויי גרסאות של גולן, בנושאים רבים ומגוונים, שלטענתה נעשו על מנת להסביר שאלות שעלו, ועל מנת להתאים את גרסתו בהתאם להתפתחות האירועים, וכן פירטה את הראיות המוכיחות את ניסיון המכירה של הגלוסקמה לשגרירות הנוצרית כמפורט בכתב האישום. לבסוף, התייחסה המאשימה לראיות ההגנה שהובאו לתמיכה בגרסתו של גולן בדבר הימצאותה של הגלוסקמה ברשותו במשך שנים רבות (תמונת הגלוסקמה -נ/201, עדות הגב' ז'קלין שלוסברג (ע"ה 27, להלן: "הגב' שלוסברג") וחוות דעתו של מר ג'רלד ריצ'רדס).

סנגורו של גולן סבור, כי משלא הוכח שכתובת הגלוסקמה מזויפת אין כל רבותא בהכרעה בהיבטים העובדתיים שפורטו, ולפיכך בחר שלא להשיב בסיכומיו כלל לטענות המאשימה, פרט לטענתה בנושא העדות הישירה שהובאה להוכחת זיוף הגלוסקמה.

מפאת היקפו הרב של החומר, מצאתי לנכון להתייחס להלן לסוגיות המרכזיות והעיקריות בלבד, שכן לא מצאתי ממש ביתר הסוגיות שנטענו. הטענות בסוגיית הניסיון ליצירת "פרובננס" (provenance, מוצא / מקור) לגלוסקמה באמצעות הדחת העד ווזווז יפורטו וידונו באישום הנפרד שהוקדש לכך (אישום מס' 14). כיוון שלהכרעה באישום בעניין הדחת ווזווז ישנה השפעה גם על אישום זה אקדים ואציין, כי החלטתי לזכות את גולן מאישום הדחת ווזווז, כך שאין בו כדי לחזק את הראיות שהובאו לביסוס אישום זה.

גרסתו של גולן ביחס לגלוסקמה וגילוי משמעות הכתובת
בחקירתו הראשונה של גולן באזהרה, מיום 21.10.02 (ת/180(2)), מסר גולן את גרסתו ביחס לגלוסקמה כדלקמן: הוא רכש את הגלוסקמה כשהיה סטודנט בטכניון, אולי קצת קודם, בתחילת שנות השבעים, בתחילה היא היתה בבית הוריו בו התגורר ולאחר מכן הועברה לדירות שלו. הוא רכש את הגלוסקמה מסוחר עתיקות בעיר העתיקה בירושלים, אינו זוכר מאיזה סוחר בדיוק, אך אז היו ארבעה או חמישה סוחרים פעילים. בתחילה לא ייחס לגלוסקמה משמעות מיוחדת משום שלא הצליח לקרוא את המילה "אחוי" ואילו למילים "יעקב" "יוסף", ו"ישוע" לא ייחס משמעות דרמטית, ולכן לא ייחס את השם לישו מנצרת. עד לפני כמה שבועות כלל לא ידע שלישו היו אחים ואחיות, עד אשר ביקר אצלו פרופ' לאמייר שפענח את הכתוב וגילה לו שעל פי המסורת הנוצרית לישו היה אח בשם יעקב שמוזכר בספרו של יוסף בן מתתיהו. פרופ' לאמייר פנה לשנקס שפנה לפרופ' ביין מהמכון הגיאולוגי והאחרון המליץ על ד"ר אילני ועל ד"ר רוזנפלד לבדיקת הגלוסקמה. הם דגמו את הפטינה ושלחו את הדו"ח שכתבו למגזין BAR. שנקס הציע לשלוח את הגלוסקמה לתצוגה במוזיאון בקנדה. גולן הסכים, בתנאי שיקבל היתר מרשות העתיקות, ובתנאי שייעשה ביטוח של 2 מיליון דולר והמשלוח יהיה באמצעות ברינקס. הגלוסקמה נארזה באריזה מקצועית על ידי חברת "אטלס" בעלות של 300 דולר. גולן מסר בחקירה זו גם כי גם ירדני, מומחית לאפיגרפיה, ראתה את הכתובת, והיתה אצלו בבית על מנת לצייר את הכתובת. כן השיב כי לא הציעו לו למכור את הגלוסקמה וגם אם היו מציעים לו, זה לא עומד על הפרק (עמ' 5).

גם בחקירתו באזהרה מיום 6.2.03 (ת/180(5)) חזר גולן על גרסתו כי רכש גלוסקמאות משלושה סוחרים באותה התקופה – אבו יאסר, עותמאן ווזווז וכמאל אימם – אך אינו זוכר ממי בדיוק נרכשה הגלוסקמה דנן (עמ' 10, ש' 24-33).

במספר חקירות מאוחרות יותר משנת 2004, מייחס גולן את הגילוי הראשון על אחיו של ישו לד"ר ירדני ולפרופ' לאמייר:
כך, בחקירתו באזהרה מיום 8.7.04 (ת/180(25)) נשאל גולן האם למד בפעם הראשונה על ייחוס הגלוסקמה לאחיו של ישו מפרופ' לאמייר והשיב: "ברצינות (מדגיש את המילה "ברצינות"), ואת זה הוא אמר לי רק בביקור השני שלו אצלי. לראשונה פגשתי אותו רק באפריל 2002... נתתי הרבה כתובות שלי לשרטוט לעדה ירדני, בעיקר אוסטרקונים ועוד דברים ויכול להיות שהיא אמרה לי שלישו היה אח בשם יעקב. יכול להיות שאמרה משפט כזה כמו "אומרים שלישו היה אח"". גולן השיב עוד כי לא ידע שלישו היה אח, ופרופ' לאמייר אמר לו שניתן אולי לייחס את הגלוסקמה לאחיו של ישו, שכדאי לבדוק את זה ברצינות, לצייר את זה שוב, ושהוא רוצה לנתח אותה, והוא סיפר לו הרבה פרטים על אותו יעקב (שם, ש' 466-481).
בחקירתו באזהרה מיום 13.12.04 (ת/180(26), ש' 206-226), שוב נשאל גולן על כך:
"ש. מתי שמעת לראשונה על כך שלישו יש אח בשם יעקב?
ת. אני חושב שמעדה ירדני. היא ציירה לי את הכתובת מעל גלוסקמאות וכמה כתובות אדומיות וכשדיברה על הכתובת הזו, ואמרה לי שאמרה שלישו היה אח שקראו לו יעקב, אבל לא התייחסתי לזה בכלל, זה נשמע לי כמו פיקנטריה...
ש. ועד שפרופסור למר אמר לך שזו תגלית מרעישה?
ת. הוא הגיע אלי בנסיבות אחרות אבל אמר שהוא רוצה לבדוק את האפשרות.
ש. ולפני כן ידעת שלישו היה אח?
ת. כן, עדה ירדני אמרה לי.
ש. ועשית איזה פעולות עצמאיות לברר זאת?
ת. ראיתי משהו בטלויזיה איזה סדרה ארוכה והיה פרק אחד שהזכיר את זה... זה אפילו לא יצר לי משהו אסוציטיבי כזה חזק. בפעם הראשונה שייחסו את זה לאחיו של ישו מנצרת זה היה לאמר. יש הרבה גלוסקמאות בשם 'מרים' אז זה אומר שהיא אמא של ישו?".

בחקירתו באזהרה מיום 19.12.04 (ת/180(28)), השיב גולן כי כאשר מסר לד"ר ירדני תמונות של הגלוסקמה כלל לא ידע על חשיבותה, וכי העביר לה תמונות של כמה וכמה פריטים, בין היתר שתיים או שלוש כתובות מגלוסקמאות, והחשובה שביניהן היא גלוסקמה עם כתובת ארוכה (נ/161, להלן: "הכתובת הארוכה"). עוד השיב, כי "היא היתה הראשונה שאמרה לי שיוסף [ו]אליעזר היו השמות הכי פופולריים בעת העתיקה אבל זה פיקנטי כי גם לישו מנצרת היה אח שקראו לו יעקוב... זה עורר בי פיקנטריה לא יותר מזה... פעם ראשונה כשהתייחסו ברצינות לאפשרות היתה על ידי לאמר. הזמנתי אותו לפענח את הכתובת שציירה עדה ירדני, הכתובת הארוכה, של ה-4 שורות... לאמר שאל אותי אם יש לי עוד כתובות וכך הלכתי והבאתי לו את הצילום כי הגלוסקמא היתה באותו הזמן במחסן." (שם, ש' 407-437).

בתשובתו לכתב האישום, טען גולן כי פרופ' לאמייר הוא שהפנה את תשומת לבו לייחוס של יעקב כאחיו של ישו מנצרת.

בעדותו הראשית חזר גולן על גרסתו בדבר רכישת הגלוסקמה בשנות השבעים, כפי שטען כבר בחקירתו הראשונה במשטרה. הוא הוסיף, כי במחצית השניה של שנת 2001 רכש מג'מיל ווזווז שתי גלוסקמאות שנראו לו מעניינות, כולל הגלוסקמה עם הכתובת הארוכה. הוא לא הצליח לקרוא את הכתובת הארוכה, למעט מילים בודדות, חיפש מומחה לקריאת כתובות והמליצו לו על ד"ר ירדני. באוקטובר 2001 גולן פנה לד"ר ירדני וביקש את עזרתה בפענוח הכתובת. היא הסכימה לשרטט את הכתובת, שזו מומחיותה, והוסיפה כי תשמח לאייר עוד כתובות ואוסטרקונים שיש ברשותו, שכן באותה העת עשתה עבודת תיעוד של אוסטרקונים ארמיים. בתחילת נובמבר 2001 מסר לד"ר ירדני את הצילומים של אוסטרקונים וגלוסקמאות, ובין היתר את הגלוסקמה דנן. באותה העת הוא הצליח לקרוא את המילים "יעקוב" "בר" "יוסף" ו"ישוע" וכן את האותיות "חוי" אך לא הצליח לקרוא את האותיות א' ו-ד' (במילים "אחוי דישוע"). הוא לא ידע שמדובר ב"אח", אלא חשב שמדובר בשלושה דורות. לדבריו, לא נוצרה לו סקרנות כלשהי בקשר לכתובת, משום שרכש את הפריט בסכום נמוך יחסית, מאות ספורות של דולרים (פר' עמ' 5732-5733). גולן העיד עוד, כי בפגישה עם ד"ר ירדני היא הראשונה שקראה את הכתובת במלואה ואמרה לו "בבדיחות הדעת", הוא לא זוכר ממש את המילים, אבל משהו כמו: "אתה יודע שגם לישו היה אבא בשם יוסף, ישו מנצרת", אבל הוא לא חושב שהיא לקחה את זה ברצינות, והוא בוודאי לא לקח את ברצינות. לדבריו, "אני בכלל לא בטוח שהיא ידעה או שמעה כמו שאני לא ידעתי דרך אגב, שלישו היה לא רק אח מסתבר שהיו לו אחים ואחיות... ואני זוכר גם שאמרתי לעדה ירדני בבדיחות הדעת שזה הרי לא יכול להיות שהיה לו אח... מכיוון שאמו של ישו מריה... מכונה בתור "הבתולה" ובזה בעצם הסתיימה השיחה שלנו בנושא הזה." (פר' עמ' 5734, ש' 5-10). ד"ר ירדני איירה את הכתובת, והשבועות שלאחר מכן הוקדשו לפענוח הכתובת הארוכה וכתובות נוספות.
גולן המשיך והעיד, כי בתחילת דצמבר 2001 ראה סרט בטלויזיה שדובר בו על יעקב אחי ישו וזה הדליק לו נורה אדומה, כי נזכר בשיחתו עם ד"ר ירדני כחודש שלפני כן. באמצעות מזכירתו, הזמין גולן מהטלויזיה החינוכית את הסרט הראשון בסדרה "אלפיים שנות נצרות" (ת/157(41)). לדבריו, מהסרט למד על כך שיעקב היה דווקא אחיו של פטרוס ולא אחיו של ישו, ולכן זנח את הנושא ושכח ממנו. בחודש פברואר 2002 קיבל גולן מירדני את האיור של כתובת הגלוסקמה (ת/59). בחודש אפריל 2002 לערך, במהלך פגישה בביתו של מוסאיוף, הכיר לו מוסאיוף את פרופ' לאמייר, וגולן הזמין אותו לבקרו בביתו על מנת לנסות לקרוא את הכתובת הארוכה. לאחר מספר ימים הגיע פרופ' לאמייר לביתו של גולן והציג לו צילום של הכתובת הארוכה וכן של הגלוסקמה דנן. ואז פרופ' לאמייר סיפר לו שלפי המסורת הנוצרית לישו היו מספר אחים שאחד מהם הוא יעקוב, שהיה הבישוף הראשון של ירושלים, ונסקל על ידי הסנהדרין, והוא מוזכר על ידי היסטוריון מקיסריה. לדבריו, פרופ' לאמייר אמר שההסתברות שאכן מדובר באח של ישו מנצרת היא נמוכה, כי שמות אלו היו נפוצים, אבל ביקש לבדוק את זה, קיבל צילום של הכתובת וביקש לראות גם את הגלוסקמה עצמה. פרופ' לאמייר ביקש את רשותו לפרסם שלוש גלוסקמאות, וביניהן את הכתובת הארוכה ואת הגלוסקמה דנן. כיוון שפרסום מדעי אורך זמן רב, פרופ' לאמייר ביקש ממנו לפרסם אותן במגזין BAR, לאחר ששוחח עם שנקס, עורך העיתון, וכך היה. (פר' עמ' 5735-5740; עמ' 7929-7930).

אם נסכם עד כה, בחקירותיו הראשונות במשטרה טען גולן כי לראשונה למד על יעקב אח של ישו מפרופ' לאמייר. כך גם השיב בתשובתו לכתב האישום. ואולם, במהלך שלוש חקירות במשטרה משנת 2004 טען גולן כי למד על הנושא לראשונה מד"ר ירדני, לעיתים טען זאת בלשון מסויגת ("יכול להיות" - ת/180(25); "אני חושב" – ת/180(26), ש' 206-226)) ולעיתים בלשון יותר ברורה וחד-משמעית (ת/18(26) +(28)). בעדותו הראשית בבית המשפט טען כי שוחח על הנושא עם ד"ר ירדני, בדרך אגב או בבדיחות הדעת, לאחר מכן נתקל בסרט "אלפיים שנות נצרות" ממנו הבין שיעקב לא היה אחיו של ישו, ומאוחר יותר פרופ' לאמייר הוא שלימד אותו כי אכן לישו היה אח בשם יעקב.

המאשימה טוענת, כי שלוש הגרסאות השונות שמסר גולן לשאלה כיצד "גילה" את משמעות הכתובת (ד"ר ירדני; הסרט "אלפיים שנות נצרות"; ופרופ' לאמייר), בהצטרפן ליתר הראיות, מחזקות את אשמתו של גולן. לטענתה, גולן היה צריך להסביר ולתרץ כיצד גלוסקמה בעלת חשיבות כה רבה, שלטענתו היתה ברשותו במשך זמן רב משנות השבעים, "צצה" והתגלתה רק בשנת 2001. לצורך כך, על פי הטענה, פנה גולן לד"ר ירדני בתקווה כי היא "תגלה" לו את עובדת היותו של יעקב אחיו של ישו, ועל מנת לשוות לכך מקריות, הסווה את פנייתו אליה עם כתובות נוספות על גלוסקמאות וחרסים שביקש ממנה לפענח. ואולם משנכזבה תקוותו, וד"ר ירדני לא ידעה ולא סיפרה לו על אחיו של ישו, פנה לפרופ' לאמייר שיעשה כן. המאשימה הפנתה גם לסתירות בגרסאותיו של גולן ביחס לאופן פנייתו לד"ר ירדני ולחוסר היכולת שלו להסביר את עילת הפניה שלו אליה.
נבחן אפוא את עדויותיהם של ד"ר ירדני ושל פרופ' לאמייר בנקודה זו.

כמפורט לעיל, ד"ר ירדני העידה, כי גולן פנה אליה תחילה עם תצלומים של חרסים אדומיים וכן עם תצלומים של שלוש כתובת, לרבות הגלוסקמה דנן. היא התעניינה בחרסים, ויתר הכתובת היו אצלה הרבה זמן מבלי שגולן הביע התעניינות כלשהי בהן. רק כשנתיים מאוחר יותר שנקס הפנה את תשומת ליבה לגלוסקמה הזו, ובעקבות זאת היא נסעה לגולן ואיירה את הכתובת מתוך הגלוסקמה עצמה. פרופ' לאמייר היה אצלה קודם לכן, והיא הבינה שהוא כתב מאמר על הגלוסקמה והמתין לאיורים שלה על מנת לפרסמו ב-BAR. ואכן חודשיים או שלושה לאחר מכן פורסם המאמר. (על השתלשלות האירועים ניתן ללמוד גם מ-ת/61, זיכרון דברים שנרשם בעקבות חקירתה במשטרה ובו פורט מהלך האירועים כפי שרשמה לעצמה ד"ר ירדני ביומנה בזמן אמת). ד"ר ירדני העידה עוד, כי בעת שראתה לראשונה את הצילומים של הגלוסקמה כלל לא ידעה שיש לישו אח, ובכלל לא תיארה לעצמה שיש לו אח, ורק לאחר שהתחיל הדיון נודע לה על כך (פר' עמ' 711). גם בפגישות שלה עם גולן לא שוחחו על כך שלישו היה אח, והיא בכלל לא מאמינה שגולן ידע שלישו היה אח. מכל מקום, באופן חד משמעי לדבריה, היא מעולם לא אמרה לגולן שלישו היה אח (פר' עמ' 712).

בחקירתו הנגדית עומת גולן עם הכחשתה של ד"ר ירדני ועם התיזה של המאשימה בעניין זה כלפיו (פר' עמ' 7230-7231):

"ש. אתה הרי יודע מה אנחנו חושבים שאתה נתת לה את זה בשביל שהיא אולי תרגיש בייחודיות של זה והיא לא הצליחה. מה יש לך להגיד על זה?
ת . תראה, עדה ירדני לא חוקרת נצרות ויותר מזה אני אגיד לך, אנחנו התבדחנו בינינו, אני אומר בלשון בידוח, זה לא בדיוק בידוח כי ראינו שיעקב בר יוסף אחיו של ישו היא אמרה לי משהו די דומה לזה, אתה יודע שגם לאבא של ישו מנצרת קראו יוסף והנגר, זה מה שידענו על הנושא הזה.
ש . אתה מספר לנו פה על ההתבדחות הזאת, אתה זוכר שהיא העידה פה שהיא לא ידעה דבר וחצי דבר מזה והיא הכחישה כל נושא מהדבר הזה?
ת . היא ידעה שלאבא של ישו קראו יוסף.
ש . ואתה שאלת אותה פה בבית המשפט אם היא התבדחה איתך על הנושא הזה? כי היא לא זכרה שום דבר של אח שלו והיא אמרה שהיא לא ידעה דבר כזה בכלל.
ת . לא, היא לא ידעה שיש לו אח וגם אני לא ידעתי שהיו לו אחים ואחיות. זה מה שהיא אמרה, שהיא לא יודעת שהיו לו אחים ואחיות. גם אני לא ידעתי שהיו לו אחים ואחיות ואני לא יודע אם אתה ידעת שהיו לו אחים ואחיות או כב' בית המשפט ידע שהיו לו אחים ואחיות".

הנה, על אף שבמספר פעמים בחקירתו במשטרה התייחס גולן לד"ר ירדני כמי שאמרה לו לראשונה כי לישו היה אח בשם יעקב, דומה כי לא התייחס לכך ברצינות אלא כ"פיקנטריה" או "בבדיחות הדעת", כלשונו. ד"ר ירדני אמנם הכחישה באופן חד-משמעי, כי סיפרה לגולן על אחיו של ישו, ועדותה מהימנה עליי. יחד עם זאת, על פי עדותה, היא כן ידעה כי השמות יהושע ויוסף היו שמות נפוצים באותה התקופה, וידעה כי ישנן גלוסקמאות של יהושע בן יוסף (פר' עמ' 710, ש' 18-25). לפיכך, לא ניתן לשלול את האפשרות של טעות או בלבול של גולן בנקודה זו, בין היתר בשל סמיכות הזמנים בין פגישותיו של גולן עם ד"ר ירדני ועם פרופ' לאמייר – חודשים ספורים בלבד. נדגיש, כי דבריו בקשר לכך בחקירה לא היו חד משמעיים, במובן זה שמספר פעמים ייחס לד"ר ירדני את הגילוי רק בהסתייגות. מכל מקום, הן בחקירותיו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט גולן חזר על כך, כי פרופ' לאמייר הוא הראשון שדיבר על כך "ברצינות" ומסר לו פרטים על יעקב אח של ישו.

ואכן, פרופ' לאמייר מאשר בעדותו, בקווים כלליים, את גרסתו של גולן בדבר נסיבות ההיכרות ביניהם והתוודעותו לגלוסקמה. בין היתר הוא מאשר כי פגש את גולן בדירתו של מוסאיוף, וגולן הזמין אותו לביתו על מנת להראות לו כתובת כלשהי, ככל הנראה את הכתובת הארוכה הקשה לפענוח. גולן הראה לו בביתו צילומים של כמה גלוסקמאות כולל הגלוסקמה דנן, וכאשר רצה להמשיך לצילום הבא, פרופ' לאמייר ביקש להתעכב עליה, כי האזכור של "אח" עניין אותו בשל נדירותו. פרופ' לאמייר אישר כי הוא סיפר לגולן על קיומו של יעקב אח של ישו והוסיף כי גולן הופתע מכך, לא הכיר את יעקב וביקש לדעת יותר (פר' עמ' 3899-3901; פר' עמ' 3996-3997).

מדוע אם כן פנה גולן לד"ר ירדני דווקא בעיתוי בו פנה, בשנת 2001, הגם שלטענתו הגלוסקמה נמצאת ברשותו שנים רבות? גולן נחקר רבות בנושא זה, במטרה לחזק את גרסת המאשימה כי פנייתו לד"ר ירדני נעשתה על מנת להציף את הגלוסקמה ולגלות את חשיבותה לכאורה באופן מקרי. כך, בחקירתו הנגדית בתשובה לשאלה מדוע אוסף העתיקות שלו לא מתועד, השיב גולן כי על אף שהדבר חשוב מאוד בעיניו, הוא גוזל הרבה זמן. הוא רצה להתחיל בתיעוד האוסף שלו ולכן בשנת 2001 פנה לד"ר ירדני על מנת שתפענח עבורו מספר אוסטרקונים (חרסים אדומיים) שהיו לו וטרם פענח (פר' עמ' 6544), וכן כתובות נוספות כולל על גלוסקמאות, במספר פעמים נפרדות שאיננו זוכר בדיוק, אך הכי חשובה מבחינתו היתה הכתובת הארוכה הקשה לפענוח (פר' 7222-7226). גולן נשאל שוב ושוב מדוע מצא לנכון למסור לד"ר ירדני לפענוח דווקא את הגלוסקמה דנן, יחד עם יתר הכתובות, ומדוע דווקא נזכר לעשות כן בשלב זה, לאחר שלדבריו הגלוסקמה אצלו משנות השבעים. תשובתו היתה כי אין לו תשובה חד משמעית: "אני מנסה לענות על העניין הזה. אני לא רציתי לבוא לעדה ירדני וכל יום לבוא אליה עם כתובת אחרת ועם צילום אחר ועם מסמך נוסף, מצד שני לא רציתי לבוא אליה כנראה עם שלוש מאות צילומים, אני סתם אומר את המספר שלוש מאות, עם עשרות רבות. היה חשוב לי הכי הרבה הגלוסקמה (עם הכתובת הארוכה – א.פ.), היה לי חשוב האוסטרקונים באדומית..." (פר' עמ' 7228). ובהמשך: "אני לא יודע כמה צילמת את הילד שלך, אולי תמונה אחת במשך שנה ויכול להיות שצילמת אותו על פילם חמישים תמונות את הילד שלך. למה צילמת אותו גם מימין וגם משמאל וגם מלמעלה... לא יודע לענות לך על זה. זה חלק מהאוסף שלי. באתי למומחית... והיא הסכימה לעזור לי בנושא. ניסיתי לנצל כמה שיותר את ההזדמנות הזאת והכתובת הזאת לא עניינה אותי, השארתי את התמונות האלה אצלה ואמרתי לה תעבדי ותביט ביומן שלה, לקח לה כמה חודשים. רק אחרי כמה חודשים היא בכלל הגיעה לתמונה הזאת של יעקב בר יוסף לצייר אותה...". ומדוע כאשר בחר מבין התמונות שברשותו את התמונות של הכתובות שרצה למסור לד"ר ירדני לפענוח חיפש דווקא תמונה של הגלוסקמה? "לא חיפשתי. היה לי אלבום תמונות ששם מרוכזות כתובות שונות אני חושב שאפילו כזה נתפס על ידכם, ושלפתי מתוכו שש, שמונה, עשר, עשרים, חמישים לא זוכר כמה, היה לי פאקט של צילומים, שלפתי כל מיני צילומים של כתובות ונסעתי אליה עם חרסים אוסטרקונים גם בעברית וגם באדומית וגם אחר כך הבאתי לה משוק העתיקות עוד פעמיים, שלוש, ארבע, לא יכול להיזכר כרגע כמה, עוד כמה פעמים חרסים." לטענת גולן, מטרתו היתה למסור לד"ר ירדני צילומים של כתובות שלא הצליח לפענח, כגון הכתובת הארוכה, ולכן לא מסר לה כתובות ברורות וקריאות, על אף שהן יותר חשובות (פר' עמ' 7229-7230).

כאמור לעיל, ב"כ המאשימה פירט בסיכומיו את הסתירות והשקרים שלשיטתו קיימים בדבריו של גולן, ואולם אינני רואה עין בעין עם המאשימה בעניין זה. כך למשל, העובדה שגולן לא זוכר בדיוק כמה צילומים של כמה כתובות מסר לד"ר ירדני לפענוח – כעשר כתובות כפי שטען בעדותו או שלוש כתובות כפי שתיעדה ד"ר ירדני ביומנה (ת/61) – אינה, לדידי, "שקר מהותי" כפי שטוענת המאשימה. גם השאלה אלו כתובות ביקש גולן לכתחילה להראות לד"ר ירדני – כתובות על אוסטרקונים בלבד או כתובות על גלוסקמאות שרכש מג'מיל ווזווז – אינה שאלה שהיא לב המחלוקת, ואף אם קיימות לגביה סתירות כאלה ואחרות, אין בהן די. זאת, במיוחד נוכח חלוף שנים לא מעטות מעת המסירה לד"ר ירדני ועד לחקירותיו ולעדותו של גולן. ער אני לטענות המאשימה בדבר תחכומו של גולן וניסיונותיו להסוות את מסירת צילום כתובת הגלוסקמה. אכן, כטענת המאשימה, גולן לא נתן הסבר הגיוני ועקבי לשאלה מדוע פנה לד"ר ירדני בעיתוי בו פנה אליה, למעט טענתו כי התחיל בתיעוד האוסף שלו ופנה אליה לצורך פענוח של מספר אוסטרקונים לא מפוענחים. יחד עם זאת, מסקנתי היא כי אין די בכך כדי להוכיח את גרסתה של המאשימה בנושא זה.

נזכיר, כי פרופ' לאמייר, שעדותו מהימנה עלי, תומך בגרסתו של גולן ומאשר אותה. ודוק. פרופ' לאמייר העיד כי פגש את גולן באפריל 2002 בביתו של מוסאיוף, וכפי שהשתמע מעדותו הפגישה לא היתה מתוכננת אלא מקרית. מכאן שאין לקבל את טענת המאשימה, שלא הוכחה כדבעי, כי גולן יזם את הפנייה לפרופ' לאמייר על מנת ש"יגלה" את התגלית המרעישה, לאחר שד"ר ירדני לא "סיפקה לו את הסחורה". נזכיר כי פרופ' לאמייר גם אישר כי גולן הופתע מהמידע שמסר לו על יעקב אח של ישו. אין להוציא מכלל אפשרות כי היתה זו הפתעה אמיתית ולא רק העמדת פנים מצידו של גולן, ועל כך נרחיב בהמשך.

ב"כ המאשימה הצביע בסיכומיו על סתירות, מהותיות לשיטתו, שקיימות בין דבריו של גולן לעדותו של פרופ' לאמייר, והעיקרית שבהן היא בשאלה איזו גלוסקמה הציג גולן לפרופ' לאמייר ראשונה – האם את הגלוסקמה דנן או את הגלוסקמה עם הכתובת הארוכה.
אין בידי לקבל טענות אלו. בניגוד לטענת ב"כ המאשימה, התרשמתי כי עדויותיהם של השניים מתיישבות זו עם זו, גם אם קיימים אי-דיוקים בנושאים צדדיים ומשניים לנושא העיקרי. כך, כבר בתחילת עדותו מספר פרופ' לאמייר את גרסתו באופן חופשי כי תחילה ראה מספר צילומים ורק בהמשך ראה צילום של הגלוסקמה דנן: "ושם ישבנו והוא הראה לי קודם כל צילומים מהאוספים שלו של גלוסקמאות שהיו לו, חלקם מהודרות אבל זה לא התחום שלי, הוא הראה לי בהמשך תמונת צילום של הכתב אבל הוא קרא אותה גם קודם, יעקב בר-יוסף ישוע." (פר' עמ' 3900, ש' 4-7). בהמשך פרופ' לאמייר מציין במפורש, כי גולן הראה לו צילומים של כמה גלוסקמאות, והוא זה שביקש להתעכב על הגלוסקמה דנן. עוד הוא מציין במפורש, כי גולן הזמין אותו כדי להראות לו את הכתובת הארוכה, הקשה לפענוח (ולא לצורך הגלוסקמה דנן) (פר' עמ' 3901). גם בחקירתו הנגדית פרופ' לאמייר חוזר על כך, כי למיטב זכרונו, גולן ביקש להראות לו תחילה את הגלוסקמה עם הכתובת הארוכה (פר' עמ' 3991-3992), ולאחר שהגיע לביתו דבר ראשון הוא הראה לו "למיטב זיכרוני זה התמונות, הצילומים של הגלוסקמאות, זה כמו שהסברתי קודם מספר גלוסקמאות מעוטרות שיש לו באוסף, קודם צילומים, מה שהסברתי קודם..." (פר' עמ' 3992, ש' 22-27). לא ברורה לי טענת המאשימה כאילו פרופ' לאמייר העיד שראה תחילה את הגלוסקמה דנן, שכן מדבריו ברור כי ראה תחילה גלוסקמאות אחרות, אם כי לא ברור אם אכן ראה תחילה את הכתובת הארוכה או כתובות אחרות. גם בהמשך חקירתו הנגדית, לאחר שהוצגה לו גרסתו של גולן בחקירתו במשטרה (ת/180(28)), פרופ' לאמייר חוזר על גרסתו, ואולם בניגוד לדברי ב"כ המאשימה בסיכומיו, פרופ' לאמייר מתייחס כאן לשאלה האם הוצגה לו תחילה הגלוסקמה עצמה או קודם צילום שלה, ולא לשאלה איזו גלוסקמה הוצגה לפניו ראשונה. ונזכיר כי גם גולן היה עקבי בתשובותיו, גם במהלך חקירתו הנגדית, כי הראה תחילה את הגלוסקמה עם הכתובת הארוכה, שכן אותה ביקש להראות לפרופ' לאמייר לצורך פענוחהּ (פר' עמ' 7231-7232; ראו גם: ת/157(43), עמ' 4 פסקה אחרונה).
גם בסתירות אחרות עליהן הצביע ב"כ המאשימה לא מצאתי ממש, כגון בשאלה אם ראה גם את הגלוסקמה עצמה או רק תמונה שלה, או אם ראה תמונות באלבום או צילומים נפרדים, ועוד.

נותר לברר, אם כן, את גרסתו של גולן ביחס לסרט "אלפיים שנות נצרות" (ובתרגום מילולי: "אלפיים שנים" ("Two Thousand Years")- ת/157(41)). המאשימה טוענת, כי גם בנושא זה נתפס גולן בסתירות, ואף בשקרים, שכן על פי טענתו בבית המשפט למד על קיומו של אח של ישו מפרופ' לאמייר, בעוד שבפועל נתפסה ברשותו קלטת של הסרט וקבלה על התשלום עבורה (ת/157(42)) כבר בדצמבר 2001, מספר חודשים לפני פגישתו עם פרופ' לאמייר. גם במכתב שכתב גולן לשנקס ביום 13.10.02 (ת/157(43)) מספר גולן כי הצליח לקרוא את הכתובת שעל הגלוסקמה באופן מיידי, היות והיא כתובה באותיות עבריות, אך לא עשה את הקישור בין יעקב לבין מישהו ממשפחתו של ישו מנצרת עד שלמד מתוכנית טלויזיה של ה-BBC שלישו היו אחים ואחיות. [בדרך אגב אציין כי גולן הסביר בעדותו, כי כתב שהצליח לקרוא את הכתובת, על אף טענתו בעדותו כי לא הצליח לפענח שתי אותיות מהכתובת, שכן היה זה לאחר שכבר נפגש עם ד"ר ירדני אשר פענחה עבורו את הכתובת במלואה (פר' עמ' 7325-7326)]. כזכור, בחקירותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט ציין גולן כי הזמין את הפרק הראשון של הסרט, ואולם לטענתו למד ממנו דווקא כי יעקב היה אחיו של פטרוס ולא אחיו של ישו ולכן זנח את הנושא עד שפרופ' לאמייר סיפר לו על כך (פר' עמ' 7321-7322). כיצד אם כן מסביר הוא את הדברים שכתב לשנקס במכתב? גולן עומת עם הסתירה שבגרסאותיו, אך לא הצליח להסבירה, למעט הטענה כי אינו זוכר וייתכן שהתבלבל:

"ש. ...למה אתה לא אומר את הדבר הפשוט שאמרת קודם, הראשון שאמר לך את הסיפור הזה, זה לה-מר. למה אתה לא אומר, מתבקש היה שתכתוב לו עד שפרופ' לה-מר היה אצלי בדירה ואמר לי זה המשמעות של הכתובת.
...
ת. תראה אני לא יכול להגיד לך כרגע בצורה מדויקת למה זה נוסח בצורה כזאת או אחרת. אני חושב שמה שהתייחסתי זה כבר מכתב שנעשה חודשים ארוכים אחרי שידעתי שהגלוסקמה היא הגלוסקמה של אחיו של ישו. אתה מבין? אנחנו מדברים פה כבר על אוקטובר 2002 כשאת הקריאה הבסיסית הייתה כבר שנה לפני זה של עדה ירדני.
...
ש. אתה פה לפני שתי דקות אמרת לנו שמתכנית הטלוויזיה לא הבנת שום דבר כזה ואחר כך לא המשכת לעסוק בתחום.
ת. אבל כנראה אחר כך ראיתי, אחרי שלה-מר היה אצלי כנראה ראיתי עוד פעם את התכנית, אני לא יכול להגיד לך, אני פשוט לא זוכר את,
ש . אולי זה כי משהו שאמרת קודם לא נכון ובגלל זה אתה לא יכול להסביר את הדברים?
ת . לא, לא. מה שאמרתי לך זה מדויק.
...
ת. ...תראה יכול להיות שיש פה ערבוביה בין דברים, אז מה?"
(פר' עמ' 7326-7328).

צפיתי בסרט, ואכן הקשר שבין יעקב לישו אינו חד-משמעי: בסרט מוסבר כי לאחר שישו נצלב וקם לתחייה, קבוצה קטנה של אנשים בראשותו של פטרוס חזרה לירושלים על מנת להפיץ את הבשורה. וכך מתורגמים שם הדברים (בדקה 10:35 ואילך): "הם היו קבוצה קטנה, פטרוס שישו עשה אותו למשענתו, יעקב אחיו וכמה אחרים." (ראו גם נ/274, עמ' 1). ב"כ המאשימה טוען כי מבחינה תחבירית המשפט יכול להתפרש בשני מובנים, ולפיכך אין הוא מקבל את גרסתו של גולן בעדותו, שלפיה הבין דווקא שיעקב היה אחיו של פטרוס ולכן זנח את הנושא. לטענתו, הטענה אינה מתיישבת עם אופיו של גולן, כמי שחוקר כל תו ותג בצורה מעמיקה. מסכים אני עם ב"כ המאשימה כי מהנאמר בסרט לא ניתן להסיק כי לישו לא היה אח. ואולם, האפשרות שגולן הבין מתוך הסרט כי יעקב היה אחיו של פטרוס (ולא של ישו) היא האפשרות ההגיונית והמתקבלת יותר מבחינה תחבירית. על כן, נכון אני לקבל את טענתו כי זנח את הנושא ולא המשיך לבודקו לעומק, שכן לדבריו: "... לא עלה בדעתי בכלל שלישו, אתה מבין? אנחנו חיים פה בארץ ולא היינו יודעים שלישו היה אח או אחות או אחים ואחיות? זה עולה לך על הדעת?" (פר' עמ' 7322, ש' 11-12). נציין, כי גם במכתבו של גולן לשנקס (ת/157(43)) הסביר גולן כי הוא, כמו יתר הישראלים, לא למד את הברית החדשה בבית הספר, וידע שאמו של ישו היתה בתולה, ולכן הדחיק את האפשרות שהיו לישו אחים ואחיות. מכל מקום, גם במכתב זה חוזר גולן על גרסתו כי פרופ' לאמייר היה הראשון שערך בדיקה מקיפה של האפשרות שהכתובת אכן מיוחסת ליעקב אח של ישו מנצרת.
נסכם ונאמר, כי מקובלת עליי גרסתו של גולן, כי לא ידע בוודאותו וברצינות כי על פי המסורת הנוצרית (וליתר דיוק לפי זרמים מסוימים בה) יעקב היה אח של ישו, עד שפרופ' לאמייר היה בר-הסמכא הראשון שסיפר והסביר לו על כך, וזאת גם אם קודם לפגישתו עם פרופ' לאמייר שמע על כך או חשד בכך, ואף הזמין את הסרט על הנצרות על מנת לבדוק זאת. מכאן ניתן להבין מדוע היה מופתע כשפרופ' לאמייר סיפר לו על כך, כפי שאישר פרופ' לאמייר בעדותו. ("... הייתי מופתע. אמרתי לו, אני חושב אפילו שאמרתי לו תשמע אני שמעתי משהו על דבר כזה, איזה ערטילאי כזה שהיה בטלוויזיה, אבל לא האמנתי, לא חשבתי שהיה לו וזה גם לא נשמע לי הגיוני בגלל כל המסורת הנוצרית שהאם היא בתולה, כל הסיפור נשמע לי קצת מוזר." – פר' עמ' 7322, ש' 25-28).

תמונות הגלוסקמה (נ/201), עדות הגב' שלוסברג וחוות דעתו של מר ג'רלד ריצ'רדס
כאמור, בתשובתו לכתב האישום טען גולן כי רכש את הגלוסקמה כמות שהיא בשנות השבעים של המאה הקודמת מסוחר ערבי במזרח ירושלים, והיא היתה אצלו עוד כשגר בבית הוריו. לטענתו, הוא איתר ומצא שתי תמונות של הגלוסקמה שצולמה בשנות השבעים (נ/201, Q1. הצילום Q2 שב-נ/201 הוא ככל הנראה הגדלה של חלק מהצילום Q1- פר' עמ' 7056).

בתמונה נ/201 נראית הגלוסקמה ומעליה שני מדפים ועליהם נראים ככל הנראה פריטי עתיקות נוספים, וכן ספרים שונים ותמונה של בחורה. גולן העיד, כי התמונה נ/201 צולמה בבית הוריו ברח' הלסינקי בתל אביב, בערך בשנת 1976 כשהיה סטודנט בטכניון, והצביע על מספר סממנים לזיהוי השנה בה צולמה על פי הפריטים המונחים על המדף, כגון: ספר לימודים מספריית הטכניון, ספר טלפונים משנת 1974, תקליט של אלטון ג'ון וכן תמונה של חברתו דאז, הגב' שלוסברג (פר' עמ' 5768-5769; עמ' 6904; תמונתה של הגב' שלוסברג (שנראית על המדף שבתמונה נ/201) סומנה נ/225).

הגב' שלוסברג העידה מטעם גולן. שם נעוריה לפני הנישואים היה מור יוסף. על פי עדותה, היא היתה חברה של גולן משנת 1972 עד 1977 לערך, במהלכן ביקרה בבית הוריו בו התגורר וראתה שם הרבה עתיקות כולל גלוסקמאות, וכלשונה: "מלבנים כאלה כמו אדניות" (פר' עמ' 8344-8346). לעדה הוצגה התמונה נ/201 והגדלה של תמונתה נ/225 שנראית על המדף (נ/225א'), והיא זיהתה עצמה בכל התמונות. העדה הסבירה כי התמונה נ/225 צולמה במושב בו התגוררה על ידי חברתהּ, וגולן ראה את התמונה בבית הוריה בשנת 1972 ולקח אותה (פר' עמ' 8348). בחקירתה הראשית הוצגה לה תמונה של הגלוסקמה ללא המכסה והיא התבקשה לזהותה, אך השתהתה בתשובתה, ולאחר מכן השיבה שלגלוסקמה שהיא ראתה בבית הוריו של גולן היה מכסה. לאחר שהוצגה לה תמונה בהגדלה של כתובת הגלוסקמה זיהתה את הגלוסקמה: "בחדר שלו היו מלא עתיקות בחדר, ובכניסה לחדר אני זוכרת את זה, בכניסה לחדר שלו זה היה לו את האדנית הזאת אבל עם מכסה. זה מה שאני זוכרת". העדה הוסיפה, כי המילה "יוסף" היא שמשכה את תשומת לבה ובגללה היא זוכרת דווקא את הגלוסקמה הזו. היא חשבה שכתוב "מור יוסף" וזה משך את תשומת לבה שכן זה היה שם משפחתה אז, אך גולן הסביר לה כי כתוב "בר יוסף". עוד העידה, כי איננה זוכרת אם היו עוד מילים, שכן התמקדה רק במילה "יוסף" שבלטה לה לעין (פר' עמ' 8349-8350).

בחקירתה הנגדית העידה הגב' שלוסברג, כי הגלוסקמה היתה בחדר של גולן על הרצפה. היא גם זיהתה באופן חד-משמעי את המדפים הנראים בתמונה נ/201, את הגלוסקמה שהיתה על הרצפה מתחתם, ואת תמונתהּ שהיתה על המדפים (פר' עמ' 8353, ש' 5-18):
"ת. זה כשנכנסים בצד שמאל זה היה המדפים האלה.
...
ת. אתה נכנס, אתה נכנס שמאלה לחדר, כי בצד ימין זה קיר.
ש. ואת זוכרת את זה מהחדר שלו?
ת. כן.
ש. והיה שם מדף כזה עבה?
ת. היו מדפים וזה היה למטה על הרצפה.
ש. הבנתי.
ת. זאת אומרת האדנית הייתה על הרצפה.
ש. ואת זוכרת שהתמונה שלך הייתה ככה במדפים אצלו בחדר כשהייתם חברים?
ת. בזמנו כן. בזמנו. מה יש היום, אני לא יודעת."

הגב' שלוסברג העידה, כי במהלך השנים הקשר בינה לבין גולן הצטמצם לכדי קשר טלפוני בחגים והשתתפותו של גולן בשמחת בת המצווה של בתהּ בלבד, וכי לאחר שהגלוסקמה התפרסמה בתקשורת התקשר אליה גולן וביקש ממנה למסור תצהיר בנושא והיא הסכימה. הגב' שלוסברג הותירה עליי רושם מהימן, ולא מצאתי סיבה לפקפק בה. המאשימה טוענת, כי אין משמעות רבה לעדותה של הגב' שלוסברג נוכח ההנחה כי חלקהּ הראשון של הכתובת הוא אותנטי. כפי שראינו, הנחה זו גם היא אינה נקייה מספקות, בהיבטים שונים, חלקם מתוך ראיות ועדויות התביעה. על כן, לא ניתן להתעלם לחלוטין מעדותה של הגב' שלוסברג, בהצטרפה למכלול הראיות ובכללן התמונה נ/201.

לתמיכה בטענתו בדבר מועד צילום התמונה נ/201 הגיש גולן את חוות דעתו של מומחה לצילום (נ/201א' והתרגום לעברית-נ/201ב'), מר ג'רלד ריצ'רדס (ע"ה 15, להלן: "מר ריצ'רדס"). מר ריצ'רדס הינו יועץ פרטי בתחום מדעי הזיהוי הפלילי ותחום התמחותו הוא תצלומים ומסמכים. הוא בעל תואר ראשון בצילום ותואר שני בחינוך, והוא מלמד קורסים שונים בתחום באוניברסיטאות בארה"ב. החל משנת 1970 עבד בבולשת הפדראלית בארה"ב (ה-FBI), תחילה כסוכן, בהמשך כחוקר, כמפקח בחטיבת המעבדות בתחום בדיקת מסמכים וצילומים, כראש היחידה למבצעים ומחקר של מסמכים, ולבסוף כראש היחידה המיוחדת לצילום (פר' עמ' 7050-7051).

בחוות דעתו (תרגומה לעברית - נ/201ב'; וראו גם עדותו הראשית בפר' עמ' 7052-7053) פירט מר ריצ'רדס, כי נמסרו לו לבדיקה שתי התמונות שבנ/201 (Q1 ו-Q2 שהוא הגדלה של הגלוסקמאות הנראות ב-Q1) וכן העתק מוגדל שלהן והוא התבקש לקבוע האם התמונות נוצרו או לא נוצרו לפני כ-30 שנה, בשנות ה-1970. בדיקתו כללה בדיקות לא פולשניות בלבד. בדיקתו היתה באופן חזותי, תוך שימוש בדרגות הגדלה שונות ובמקורות תאורה שונים. כמו כן, התמונות נבדקו תוך שימוש בגלים קצרים וארוכים של תאורת אולטרה-סגול ותוך שימוש בשיטת הארה והשתקפות שונות באמצעות אור אינפרא-אדום. התמונות אף נסרקו ונבדקו באמצעות מגוון כלי הדמיה על מנת לקבל מידע רלבנטי בנוגע לשאלות שנשאלו.
התמונות מוחתמות בחלקן האחורי בחותמת "Kodak Polycontrast rapid RC paper" (להלן: "נייר צילום RC") ומתחת לכך מצוין "F|mw 3/76 exp". שימוש ראשון בנייר צילום RC החל בתחילת שנות ה-70' ולבסוף הוחלף בסוף שנות ה-70' או בתחילת שנות ה-80' בנייר צילום מסוג אחר. עוד נאמר, כי הסימון "F|mw 3/76 exp" מצביע על תאריך תפוגה של חודש מרץ 1976 (במקור נאמר בחוות הדעת "תאריך חשיפה" אך במהלך עדותו הראשית ביקש מר ריצ'רדס לתקן את הטעות שנפלה בחוות הדעת ולשנותה ל"תאריך תפוגה" – פר' עמ' 7053), האות F מציינת כי מדובר בנייר מצופה (נייר מבריק חלק smooth glossy), ו-"mw" הכוונה לעובי בינוני. בצד האחורי של שתי התמונות ניתן להבחין גם בסימני מים חוזרים עליהן רשום "THIS PAPER MANUFACTURED BY KODAK". הצד האחורי של שתי התמונות כולל גם כתמים כימיים מקריים וכן כתמים בצורה של מלבן. כתמי המלבן מצביעים על כך שנייר אחר היה במגע עם הצד האחורי של התמונות. נוסף על כך אובחנה צורה מלבנית שניה בצד האחורי של התמונות, כאשר התמונות נבדקו בתאורת אינפרא-אדום (נספחים C ו-D לחוות הדעת). צורות אלו אינן נראות לעין אדם. בעדותו הוסיף מר ריצ'רדס, כי "סוג זה של צללית וכתמים ראיתי לעיתים קרובות בתצלומים ישנים שהושמו במגע עם תצלומים אחרים או עצמים אחרים" (פר' עמ' 7054, ש' 6-7). בבדיקה נמצא כי בתמונה Q1 ניתן לראות ספר עליו היה כתוב 1974 (נספח E לחוות הדעת).
בסיכום חוות הדעת נאמר, כי למרות שלא ניתן לקבוע באופן מוחלט האם התמונות יוצרו באמצעות שנות ה-70', אין כל סימן המצביע או רומז כי לא יוצרו במרץ 1976, בהתאמה למצוין בחותמת המופיעה בגב התמונות. כמו כן קיים בתמונות בלאי נורמלי הנובע מחלוף הזמן והטיפול בהן. בלאי זה בא לידי ביטוי גם בכתמים המקריים שבחלקם אינם נראים לעין בספקטרום הראייה הנורמלי של בני אדם, ובצורות המלבניות שנוצרו כתוצאה ממגע עם חפצים אחרים. כל התכונות והמאפיינים שצוינו, מרמזים ומצביעים על כך שהתמונות לא יוצרו לאחרונה, אלא הוכנו בין אמצע לסוף שנות ה-70'.

על עיקרי חוות הדעת ומסקנותיה חזר מר ריצ'רדס במהלך עדותו הראשית. הוא הדגיש את חשיבות הממצא בדבר סוג נייר הצילום של התמונה, נייר צילום RC, שיוצר על ידי חברת קודאק במשך תקופה קצרה בלבד, מתחילת שנת 1972 לערך ועד לשנת 1979. נייר צילום RC יצר בעיות רבות ובין היתר הכתמת שולי הנייר, כפי שניתן לראות בתמונה השנייה, ולכן ייצורו הופסק והוחל בייצור נייר מסוג RC2 ולאחר מכן RC3. בדיקתו העלתה שהנייר מצופה שרף ולפי תכונותיו של הנייר הגיע למסקנה כי מדובר בתכונות של נייר צילום RC, מסקנה שתאמה גם את הכתוב בחותמת שמופיעה מאחורי התמונה (ובחקירתו הנגדית- פר' עמ' 7062).
בחקירתו הנגדית הודה מר ריצ'רדס, לשאלת ב"כ המאשימה, כי אינו יכול לקבוע בוודאות כי מדובר בנייר צילום מסוג RC דווקא, ולא מסוג RC2 או RC3 (פר' עמ' 7061). על החותמת העיד, כי לא היתה בשימוש אצל צלמים חובבנים, אלא אצל צלמים מקצועיים, שעשו שימוש ב"כספת אור" או "כספת נייר" ובה שמרו ניירות צילום מסוגים שונים מפני האור, ועל מנת להבחין בין הסוגים החתימו אותם בחותמת עם רישום סוג הנייר (פר' עמ' 7054-7055). עוד השיב, כי לא ראה חותמת בדיוק כמו זו המוחתמת בגב התמונות (פר' עמ' 7066), אך אין הדבר גורע מהאותנטיות של התמונות (פר' עמ' 7069), וגם העדרה של חותמת כזו באלפי תמונות אחרות מסוגים שונים שנתפסו אצל גולן, אינו משנה את דעתו (פר' עמ' 7070). כן ציין, כי על בסיס ניתוח הצללים שבתמונה מצא כי התמונה מוארת באור טבעי, ככל הנראה על ידי מנורת תקרה ביתית (פר' עמ' 7054, ש' 20-21).

במהלך חקירתו הנגדית העיד גולן, כי מצא את התמונות נ/201 במרפסת האחורית בבית הוריו, בתפזורת, עם עוד מסמכים, מכתבים ותמונות נוספות (פר' עמ' 6898). הוא התבקש על ידי המאשימה למסור את התמונות הנוספות שנמצאו בארגז יחד עם נ/201 וכך עשה. (שלוש התמונות סומנו ת/229א', ב' ו-ג'). תמונות אלו הוצגו למר ריצ'רדס, אשר העיד כי התמונה ת/229א' דומה לתמונות נ/201, מבחינת הגוונים, סידור החפצים והמדפים והתאורה הכללית (פר' עמ' 7078). כמו כן ציין, כי התמונה ת/229ב' נראית בערך באותו גודל ובאותה צורה כמו הצללית שראה באינפרא-אדום בתמונות נ/201 (נספח D לחוות דעתו), ויתכן שהיא המקור של הצללית, אם כי הוא לא יכול לבדוק זאת בוודאות מעל דוכן העדים (פר' עמ' 7078-7079).

כאמור, מסקנתו של מר ריצ'רדס בחוות הדעת היתה שאין בתמונות דבר שיכול לרמז שיוצרו לאחרונה ולא בשנות ה-70', ועליה חזר גם במהלך עדותו הראשית. מסקנתו זו מבוססת בין היתר על ממצאים נראים לעין וכן על אלו שאינם נראים לעין (פר' עמ' 7055-7056). עם זאת הדגיש, כי "מטרת הבדיקות שלי היא אף פעם איננה לאשר שמסמך או תצלום הוא אותנטי. המטרה היא בדרך כלל למצוא משהו במסמך או בתצלום שלא קשור שיאפשר לי להוכיח שהמסמך או התצלום איננו אותנטי. הסיבה לכך היא, שאם אינני מוצא דבר, אינני יכול להוכיח דבר שלילי" (פר' עמ' 7054, ש' 10-14), ובחקירתו הנגדית: "שוב, כפי שאמרתי מקודם אין שום דרך לדעת אם הדבר לא נעשה באופן מלאכותי. אין דרך לדעת בוודאות כלשהי. אולם, כל הראיות מצביעות לכיוון של מסמך אותנטי ואין שום ראיה שמצביעה על כך שהוא נעשה באופן מלאכותי... אני לא יכול להגיד שזה בלתי אפשרי [היינו, שהדבר נעשה בצורה מלאכותית– א.פ.) אבל על סמך הבדיקה שלי זה מאוד לא סביר." (פר' עמ' 7067, ש' 27-29 – עמ' 7068, ש' 9-10).
התרשמתי ממר ריצ'רדס כי הוא מומחה מקצועי ביותר, בעל ידע, מומחיות וניסיון רב בבדיקת מסמכים ותמונות. עדותו היתה אמינה, קוהרנטית וברורה. על אף שהובא כמומחה הגנה, לא אחת השיב תשובות בהתאם לידיעתו וניסיונו ולמרות שהיו "לרעתו" של גולן. כך, לגבי הכתמים שבגב התמונות העיד, כי ייתכן שאלו נוצרו כתוצאה מאחסון הנייר בתנאים לא אידיאליים במשך שנים רבות, קרי לפני הדפסת התמונות על גבי הנייר (פר' עמ' 7073), ומכל מקום ניתן ליצור באופן מלאכותי תנאים מסוימים שיאיצו את תהליך היווצרות הכתמים (פר' עמ' 7072). עוד השיב, כי לא ניתן לתארך את "הבלאי הטבעי" אליו התייחס בחוות הדעת, וכי ניתן להאיץ באופן מלאכותי בלאי כזה (פר' עמ' 7073). כמו כן, כאמור, מר ריצ'רדס לא התיימר לקבוע בפסקנות ובאופן חד-משמעי כי התמונה נ/201 אכן צולמה והודפסה בשנות ה-70'. הוא הדגיש, כי כל דבר ניתן לזיוף, השאלה היא האם מדובר בזיוף טוב או לא (פר' עמ' 7074), וכי גם את התמונה נ/201 ניתן לזייף, אם כי בקושי מסוים: "גם עלי אפשר לעבוד אם הדבר נעשה מספיק טוב וזאת הבעיה. רוב האנשים ואפילו אנשים עם הרקע שלי והניסיון שלי לא יכולים לחזות בדיוק מה צריך כדי לגרום לכך שהזיוף שבמסמך כזה שלא יאובחן בו, שלא יאובחן בזיוף כזה. הרבה יותר קל להסתכל אחורנית עכשיו, להסתכל בתמונה הזאת ולהגיד את כל הדברים שהייתי עושה כדי לייצר את התמונה הזאת לעומת בחיים האמיתיים שיש לך בן אדם שיכול להיות שכן ויכול להיות שלא, יכול להיות שיש לו את הידע שלי ויכול להיות שאין לו... האם אני יכול לייצר משהו שיטעה מישהו אחר? כן, אבל כל מה שדרוש לי זה טעות אחת והתפקיד שלי, העבודה שלי היא לחפש את אותם טעויות, ואם הייתי יכול למצוא ולו אחת מהטעויות האלה לא היינו מדברים כאן היום" (פר' עמ' 7076, ש' 1-8).

המאשימה טוענת, כי גולן לא הוכיח שהתמונות נ/201 אכן צולמו בשנות ה-70', ולפיכך אין בהן כדי להוכיח את גרסתו בדבר הימצאות הגלוסקמה ברשותו עוד בתקופה זו. המאשימה מפנה לכך שגולן לא הציג את התמונות נ/201 בעת חקירתו ובעת החיפושים בביתו, אלא רק בשלב מאוחר לאחר תחילת המשפט ורק לאחר שנבחנו על ידי המומחה מטעמו, ומבלי למסור לגביהן גרסה עד לעדותו הראשית. עוד נטען, כי מר ריצ'רדס לא אישר את האותנטיות של התמונות נ/201, אלא רק קבע כי אין לשלול אפשרות שצולמו בשנות ה-70', ולמעשה אישר כי ניתן לרכוש גם היום נייר צילום RC (ת/234 ו-ת/234א') ולהטביע את החותמת עם תאריך התפוגה גם לאחר ההדפסה, וכי ניתן לזייף את התמונות. המאשימה מעלה תהיות נוספות בקשר לתמונות, כגון השאלה מה בדיוק צולם בהן ומה מטרת צילומן, ובמיוחד לאיזו מטרה הוגדלה התמונה Q2 מתוך Q1, והעובדה שהחותמת הייחודית שמאחורי התמונות אינה מוכרת למומחה ההגנה, ואינה מופיעה על אף תמונה אחרת מבין אלפי התמונות שברשותו של גולן. לטענת המאשימה, אם נצרף תהיות אלו ואחרות לגרסתו הבעייתית של גולן ולסתירה בינה לבין עדות הגב' שלוסברג בעיקר באשר למיקומה של הגלוסקמה (במרפסת או בחדרו של גולן), נגיע לכלל מסקנה כי קיימת אפשרות ממשית כי התמונות צולמו בשנים האחרונות ולמעשה בוימו להיחזות ככאלה שצולמו בשנות ה-70', ולכל הפחות, אין בהן כדי לשרת את המטרה שלשמה הוצגו ואין בהן כדי לסייע לגולן להוכחת הגנתו. נבחן להלן את גרסתו של גולן בנוגע לתמונות נ/201.

כאמור, גולן העיד בחקירתו הראשית כי לאחר שרכש את הגלוסקמה באמצע שנות ה-70' או אף קודם לכן, הביא אותה לבית הוריו, שם התגורר, והיא הונחה במרפסת עד שבשנת 1988 העבירהּ לדירתו ברח' פייבל בתל אביב (פר' עמ' 5704). עוד העיד, כי במהלך שהותו במעצר בית כשנה בבית הוריו עשו סדר ומצאו בין מאות התמונות והמסמכים שברשותו גם את התמונות נ/201, שלאחר מכן נשלחו לבדיקה אצל מר ריצ'רדס (פר' עמ' 5768). בחקירתו הנגדית חזר על כך כי מצא את התמונות בבית הוריו, אך הם לא היו עדים למציאת התמונות (פר' עמ' 6906), והשיב כי לא מצא לנכון למסור את התמונות למשטרה שכן הן נמצאו רק בשלב שלאחר סיום החקירה ולאחר הגשת כתב האישום. הוא זכר שיש ברשותו תמונות של הגלוסקמה, וכך גם אמר בעת חקירתו במשטרה, אך לא הציג לחוקריו את התמונות כי לא מצא אותן, ולא טרח לחפש כי לא סבר שיוגש נגדו כתב אישום בנושא הגלוסקמה נוכח האינדיקציות שהיו בדבר מקוריותה (פר' עמ' 6896-6898). גולן השיב עוד, כי אין ברשותו את הנגטיב של התמונות (שהיה יכול לסייע בתיארוך התמונות על פי עדותו של מר ריצ'רדס). גולן נשאל והשיב שכמעט בודאות הוא זה שצילם את התמונות. הוא לא ידע להסביר מדוע לתמונה Q1 אין מסגרת לבנה ולתמונה Q2 יש מסגרת לבנה, ולא זכר לומר איפה פיתח את התמונות. הוא גם לא מצא תמונות נוספות המוחתמות בחותמת זהה לזו שעל התמונות נ/201. לדעתו, התמונה Q2 אינה הגדלה של תמונה Q1, אלא מדובר בשתי תמונות שצולמו, באחת צולמה כמעט כל הארונית והשניה היא קלוז-אפ (פר' עמ' 6900-6901). גולן נשאל על מטרת הצילום והשיב (פר' עמ' 6902-6903):

"ש. עכשיו, אתה אומר שהתמונה הראשונה ניסית לצלם את כל הוויטרינה.
ת. אתה רואה חלק גדול מהארון הזה, זה היה לי ארון במרפסת.
ש. אני מבין מה אני רואה, השאלה מה הייתה המטרה שלך בתמונה.
ת. אין לי תשובה לזה, אתה גם שאלת אותי על צילומים אחרים שעשיתי בחיים שלי, אני מצלם תמונה בתוך החדר, אין לי שאלות (צ"ל – תשובות, א.פ.) ספציפיות להגיד לך, אני התכוונתי פה להתמקד.
ש. בתמונה השנייה מה התכוונת?
ת. להתמקד על הגלוסקמה, זה מה שאתה רואה.
ש. זהו, שאני לא רואה.
ת. זה מה שיצא ממנה, תמונה לא איכותית אבל זה מה שיצא ממנה".

אכן, גולן מסר את התמונות לראשונה לאחר הגשת כתב האישום. נציין, כי בתמונות (ובמיוחד ב-נ/201 Q2) נראית הגלוסקמה ללא השבר, כך שהן צולמו לפני שנשלחה לקנדה. גולן נחקר באזהרה לראשונה ביום 21.10.02 (ת/180(2)), ועוד קודם לכן (ב-7.10.02) ביקרו אנשי רשות העתיקות בביתו (פר' עמ' 3078-3079). הגלוסקמה הוצגה במוזיאון בקנדה החל מיום 12.11.02 (ראו עדות רחימי- פר' עמ' 4703). מכאן טענת המאשימה, כי היה סיפק בידיו של גולן לביים את התמונות כך שיחזו להיראות כתמונות ישנות. גולן, כך הטענה, הוא אדם חכם, מתוחכם ובעל ידע רב ומגוון, כך שיכל היה לחזות מראש אלו פרטים, גלויים או נסתרים, ייבדקו על ידי המומחה לצילום.

שקלתי בכובד ראש את טענות המאשימה לעניין התמונות נ/201 ואת גרסתו של גולן לגביהן. המאשימה אמנם העלתה שאלות ותהיות באשר לתמונות, למקורן ולייחודיותן, ואולם לדעתי אין די בתמיכות אלה כדי להוכיח במידה מספקת כי התמונות בוימו או זויפו על ידי גולן, מתוחכם ככל שיהיה.

דומה כי לא יכול להיות חולק על כך שגולן הוא אספן של עתיקות ושל כל הקשור אליהן. מהראיות עולה, וכך אף העיד על עצמו, כי במהלך חייו למד וחקר נושאים רבים הקשורים בעתיקות, ואסף, באופן כמעט כפייתי, חומרי לימוד, נתונים, מסמכים, צילומים ועוד. כמו כן, גולן צילם תמונות רבות, מסוגים שונים, בזוויות שונות, בתנאי תאורה שונים. בחיפושים שנערכו בביתו נמצאו אלפי תמונות, חלקן בשקופיות, לגבי חלקן נמצאו תשלילים. חלק מהתמונות נמצאו באלבומים וחלקן בתפזורת. כך, למשל, העיד גנור על גולן: (פר' עמ' 3098-3099): "יש פה קרוב לכמה אלפי תמונות, של האוסף שלו... חלק מהתמונות מצולמות בצורה כזאת, אני עוד מעט אציג, מצולמים פרטים מאוד שאתה אומר, וואלה מראה את הקצה של האוזן, לפעמים הוא מצלם את התלתלים של הפסל מאחורה, את שיטת השיער של הפסל, לפעמים יש תמונת תקריב על כתובת שיש בתוך הפריט. היית אומר מה הוא צילם פה בתמונה הזאת..." (ראו גם עדות החוקר רון קהתי (ע"ת 69, להלן: "קהתי") – פר' עמ' 3815). אם כך, תהייתו של ב"כ המאשימה על מטרת הצילום ועל זווית הצילום של התמונות נ/201 לא נותרה בלתי מוסברת, שהרי אין אלה התמונות היחידות באוספו של גולן שזווית הצילום שלהן, או מטרת הצילום שלהן, אינן ברורות.

זאת ועוד. מקובלת עליי גרסתו של גולן כי בעת ששהה במעצר בית בבית הוריו, במשך תקופה ארוכה, חיפש ומצא בין אלפי התמונות שברשותו את התמונות נ/201. אך סביר הוא שגולן ניצל שהות ארוכה זו בבית הוריו על מנת למצוא ראיות לחפותו הנטענת ולאישוש גרסתו. מר ריצ'רדס אמנם אינו יכול לאשר את תאריך צילומן של התמונות ואת מקוריותן. הוא אף אישר כי ניתן לזייף גם את התמונות האלו, ואולם על פי מיטב מומחיותו זה מאוד לא סביר, והוא לא מצא כל ראיה לכך שהתמונות יוצרו לאחרונה ולא בשנות ה-70', כטענת גולן. כמפורט לעיל, עדותו של מר ריצ'רדס מקובלת עליי ואני מאמצה. נזכיר, כי המאשימה לא העידה מומחה מטעמה בתחום הצילום, ולמעשה הודתה כי אין בידה הוכחה חד-משמעית לכך שהתמונות בוימו וצולמו בעת האחרונה, למעט התהיות שהעלתה לגביהן.

מכל האמור לעיל, אין לי אלא לקבוע, כי לא הוכח שהתמונות נ/201 יוצרו בעת האחרונה, ואין כל סיבה להניח כי לא צולמו בשנות השבעים של המאה הקודמת. לפיכך, ובהצטרפן לאמור לעיל, גם הן תומכות בקיומו של ספק סביר ביחס לאשמתו של גולן באישום זה.

ניסיון מכירת הגלוסקמה לשגרירות הנוצרית
כזכור, גולן מואשם גם בניסיון למכירת הגלוסקמה לשגרירות הנוצרית, באמצעות אבנת. על פי הנטען, בפגישה שנערכה בין אבנת לבין מנכ"ל השגרירות הנוצרית, הדינג, נדונה ההצעה למכירת הגלוסקמה תמורת סכום של בין מיליון דולר לשני מיליון דולר, ואולם כעבור זמן מה הודיע הדינג לאבנת כי בשגרירות הנוצרית הוחלט שלא לקנות את הגלוסקמה. בתשובתו לכתב האישום הודה גולן, כי אבנת עבד אצלו, אך טען כי אם אבנת הציע את הגלוסקמה למכירה היה זה על דעתו בלבד, וללא ידיעתו והסכמתו של גולן לכך.

מטעם המאשימה נשמעו לעניין זה עדויותיהם של אבנת ושל המנכ"ל הדינג, וכן הוגשו בהסכמה שני מסמכים של הגב' קתרין רולנדס, העוזרת של הדינג (להלן: "הגב' רולנדס") (ת/23א'-ב').

אבנת (ע"ת 2) העיד, כי בשנת 2000 לערך שימש יועצו של גולן לפיתוח עסקי ושיווקי, לגבי תוכנה בתחום הלימודים מרחוק (פר' עמ' 441). בעדותו הראשית העיד, כי נחשף לראשונה לגלוסקמה כשפורסמה בתקשורת. באותה עת לא ישב במשרדו של גולן. בהמשך, גולן הראה לו צילומים של הגלוסקמה וסיפר לו שעושים עליו כתבה. גולן אמר לו כי הגלוסקמה ברשותו מתקופת מלחמת ששת הימים, לפני או אחרי, וכי הופתע מהגילוי של מהות הגלוסקמה. גולן הראה לו עלון של המגזין BAR ובו צילומים, סיפר שהציע את הגלוסקמה למוזיאון ישראל, והם דחו אותו ושאל אם יש לו רעיון. אבנת הבין את החשיבות הלאומית של הגלוסקמה ועלה בדעתו רעיון להציע אותה לשגרירות הנוצרית, גוף שהכיר בעת שירותו במילואים, על מנת שיקימו סביבה מוזיאון שימשוך תיירות נוצרית-דתית. גולן התלהב מהרעיון ואבנת אכן נפגש עם הדינג, מנכ"ל השגרירות הנוצרית, ככל הנראה בחודש נובמבר 2002, הציג לו את הרעיון ומסר לו את העלון מה-BAR. לפגישה עם הדינג הגיע לבדו. הדינג שאל אותו באיזה סכום מדובר, אבנת השיב שאין הערכה סופית, אבל הוא הבין מגולן שיכול להיות שמדובר בסכום של בין מיליון לשני מיליון דולר, והדינג הבטיח לחזור אליו עם תשובה. לאחר תקופה, ככל הנראה בחודש ינואר 2003, הדינג חזר אליו עם תשובה שלילית. אבנת הודיע לגולן ובכך הסתיים חלקו בפרשה. אבנת הוסיף, כי לאחר פרסום הגלוסקמה בתקשורת התקשר אליו פעמיים אדם שהציג עצמו כעורך הירחון BAR ושאל אותו שאלות לגבי הקשר שלו לגלוסקמה ולשגרירות הנוצרית ואבנת השיב לו על שאלותיו (פר' עמ' 442-443).

אבנת עומת עם טענתו של גולן, שלפיה הצעת הגלוסקמה למכירה לשגרירות הנוצרית היתה על דעתו של אבנת בלבד, אך עמד על גרסתו (פר' עמ' 444 ועמ' 448). בחקירתו הנגדית, עומת אבנת עם דברים שנכתבו ב-BAR הסותרים את עדותו, למשל, בכך שנכתב שבפגישה עם הדינג אבנת לא נקב במחיר ובכך שנכתב שאבנת הוא שיזם את הפניה לגולן לנסות למכור את הגלוסקמה לשגרירות הנוצרית. אבנת הכחיש זאת וטען שבנושא זה הדברים שכתובים בעיתון אינם אמת (פר' עמ' 445).

הגב' רולנדס לא הובאה לעדות ובהסכמה הוגשו שני מסמכים שערכה. במכתבה מיום 7.4.05 (ת/23ב') אישרה הגב' רולנדס, כי בחודש נובמבר 2002 קיבלה שיחת טלפון מאבנת בבקשה לקיים פגישה עם הדינג משתי סיבות: (1) על מנת לדון עימו על תוכנה לנוער; (2) על מנת לדון עימו על גלוסקמה שנטען שהיא של יעקב אחיו של ישו. הפגישה נקבעה ליום 28.11.02 והיא שלחה על כך תזכיר להדינג (ת/23א').

הדינג (ע"ת 8) העיד, כי בפגישה עם אבנת "נאמר לנו שמדובר בארון הקבורה של ג'ימס אחיו של ישו ויש בו חשיבות רבה לעולם הנצרות. הם הביאו את זה לתשומת לבנו בגישה אולי למעורבות שלנו וכנראה כדאי (צ"ל: כדי – א.פ.) שנרכוש את זה בשווי של כ-2 מיליון דולר של ארה"ב ונוכל להשתמש בזה בצורות שונות על ידי הצגתו או גם אפשרות של קבלת תרומות למטרות הארגון." הדינג ציין כי מדובר היה בפגישה יוצאת דופן, וכי פרויקט בהיקף כספי כה גדול חייב היה להגיש לאישור הנהלת השגרירות שנפגשת בתחילת כל שנה. ההצעה הובאה לפני ההנהלה וזו דחתה אותה (פר' עמ' 487).

גולן, כאמור, מכחיש כי ניסה למכור את הגלוסקמה לשגרירות הנוצרית.
בחקירתו במשטרה מיום 5.5.05 (ת/180(36)), לאחר הגשת כתב האישום, טען כי ככלל לא הציע עתיקות שברשותו למכירה למוזיאון ישראל, ולגבי הגלוסקמה לא זו בלבד שלא הציע אותה למכירה מעולם, אלא שאף סירב למכור אותה למרות שהציעו לו סכום גבוה עבורה (עמ' 2 להודעה, ש' 32-33 וש' 42-44). כשנשאל על ניסיון המכירה ל"ארגון הנוצרים הבינלאומי" השיב, כי לא שמע על שמו של הארגון מימיו, וככל הידוע לו אין לו עתיקות ואינו גוף פוטנציאלי לרכישת עתיקות, וחזר שוב ושוב על גרסתו כי לא הציע מיוזמתו למכור לגוף זה או אחר את הגלוסקמה (עמ' 3 להודעה): "מבחינתי לא היה אני לא יודע מה עשו אחרים ואין לי מושג מה עשו. מבחינתי לא היה שום ניסיון ושום כוונה ושום רצון למכור את הגלוסקמא. ואם מישהו ניסה למכור את אוסף העתיקות שלי או את הגלוסקמא, זה לא בא ממני ולא בידיעתי ובוודאי לא ברצוני" (עמ' 4, ש' 83-83). עוד השיב גולן, כי לא ביקש מאף אחד לפעול למכירת הגלוסקמה וכי ייתכן שמסר חומר על הגלוסקמה לאנשים שהתעניינו אך לא למטרות מכירה. שנקס שאל אותו פעם אחת בטלפון על זה ששמע שמישהו הציע למכור את הגלוסקמה לשגרירות הנוצרית בישראל, והוא השיב לשנקס את שהשיב לו (עמ' 4, ש' 92-95). כשעומת עם טענתו שהופיעה במאמר בעיתון שלפיה מכּר שלו פעל על דעתו עצמו במכירת הגלוסקמה השיב, כי שמע שאדם שהוא מכיר פנה למישהו בשגרירות הנוצרית והציע להם למכירה את הגלוסקמה שהוא מכיר את הבעלים שלה, אך הוא (גולן) אינו אחראי על מעשיו ולא ידע על ההליכה שלו לשגרירות אלא רק "הוא שאל אותי אחרי זה, ביקש ממני תמונה, ונדמה לי שנתתי לו את התמונה מהביבליקל ארכיאולוגי. הוא לא קשור בעתיקות" (עמ' 4, ש' 111-112). גולן הוסיף, כי אותו אדם לא עדכן אותו וכי אף פעם לא אמר לו מחיר ולא דיבר על כסף עם אף אחד, ואינו יודע מאיפה באו הסכומים שצוטטו במאמר בעיתון. רק לאחר שהוצגה לו כתבה מאתר האינטרנט של ה-BAR שכתב שנקס על ניסיון המכירה לשגרירות הנוצרית, ובה מופיע שמו של אבנת, אישר גולן כי אכן מדובר באבנת אך עמד על גרסתו כי מעולם לא הציע את הגלוסקמה למכירה (עמ' 6).
במילים אחרות, גרסתו של גולן בחקירתו במשטרה היתה, כי אבנת פעל על דעת עצמו בניסיון המכירה, וכי גולן לא ידע על כך עד ששנקס סיפר לו על הפנייה לאנשי השגרירות הנוצרית (עמ' 5, ש' 127-128).
בעדותו הראשית העיד גולן, כי הסכים להשאיל את הגלוסקמה לתקופה ארוכה של מספר שנים לאחד מהמוזיאונים בישראל ללא כל תמורה, אך מכירת הגלוסקמה מעולם לא עמדה על הפרק מבחינתו, למרות שאין לו מניעה חוקית לעשות זאת, ודבריו אלו צוטטו בכתבות שפורסמו עליו ברחבי העולם. עוד העיד, כי פנייתו של אבנת לשגרירות הנוצרית, גוף שאת שמו לא שמע מעולם, היא תמוהה, והיא נעשתה כשגולן לא היה בארץ אלא שהה בתערוכה בקנדה (פר' עמ' 5693 ועמ' 5757). לדברי גולן, לאחר שחזר מהתערוכה לארץ, אבנת סיפר לו כי נפגש עם אדם שהוא מכיר מהשגרירות הנוצרית והציע לו להציג את הגלוסקמה למשך כמה שנים בתערוכה ואמר שיכול להיות שגולן יוכל גם לקבל על כך תשלום. גולן כעס עליו "ובמשפט הזה התחיל ונגמר כל הקשר שלי עם אורי אובנת שעשה אם עשה מה שעשה ללא ידיעתי, בניגוד לרצוני." גולן הוסיף, כי אין זה הגיוני, לאחר ששמו כבר פורסם בעולם כבעלים של הגלוסקמה, ולאחר שמסר בראיונות כי הגלוסקמה אינה למכירה, שישלח אדם שאינו מבין בעתיקות, לגוף שאינו מתאים לרכישת עתיקות, בניסיון למכור את הגלוסקמה (פר' עמ' 5758).
בחקירתו הנגדית העיד גולן, כי אבנת קרא בעיתון את הראיון שערכו עם גולן, וכשגולן עמד לנסוע לתערוכה בקנדה, אבנת פנה אליו ואמר לו שיש לו ידיד שהוא מכיר שקשור לכנסיה, והוא חושב שהם ירצו להציג את הגלוסקמה בארץ לטווח ארוך. גולן לא ביקש ממנו עוד פרטים, אך אמר לו שמתחילת הדרך לא היתה לו התנגדות שמוזיאון כלשהו יציג את הגלוסקמה. ערב נסיעתו לחו"ל, אבנת ביקש מגולן את החוברת של ה-BAR, וגולן השאיר לו אותה אצל מזכירתו, "וכל היתר אני יודע מהעיתון" (פר' עמ' 7209). גולן עמד על גרסתו כי "את הגלוסקמה הזו לא התכוונתי למכור בימי חיי..." (פר' עמ' 7210, ש' 8), וכי אבנת לא דיבר איתו בכלל על מכירה, אלא רק על הצגת הגלוסקמה בארץ. גולן טען, כי לא הבין שאבנת מתכוון לדבר בשמו לגבי הגלוסקמה, שכן אבנת רק ביקש את החוברת (של ה-BAR) כדי לדבר עם החבר שלו. גולן חזר לארץ והוא אפילו לא זוכר שאבנת סיפר לו שהוא דיבר עם אותו חבר. גולן הכחיש כי דיבר עם אבנת על שוויה של הגלוסקמה והעלה השערה כי אבנת שמע שהגלוסקמה בוטחה בסכום של 1-2 מיליון דולר והסיק מכך שזה שוויה (פר' עמ' 7211-7213).

ב"כ המאשימה ביקש בסיכומיו לאמץ את גרסתו של אבנת, הנתמכת בעדותו של הדינג, וליתן בה אמון, ולדחות את גרסתו של גולן. לטענתו, גרסתו של גולן התפתחה בהתאם לצרכיו.
ב"כ גולן לא התייחס בסיכומיו כלל לנושא זה.

סעיף 414 לחוק העונשין מגדיר "מרמה" כך: "טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת". המדובר בטענה "כוזבת" מבחינה אובייקטיבית, וצריך גם להראות כי הנאשם "ידע" זאת או שלא האמין ב"אמיתות" הטענה. לפיכך, משהתקבלה "טענתו של נאשם כי האמין שטענתו הינה טענת אמת – קרי: אינה כוזבת – יביא הדבר לזיכויו" (יעקב קדמי הדין בפלילים - חוק העונשין (מהדורה מעודכנת, תשס"ו-2005), חלק שני, עמ' 850 (להלן: "קדמי, הדין בפלילים").

משלא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי כתובת הגלוסקמה מזויפת וממילא לא הוכח כי גולן ידע על כך והאמין בכך, אין כל רבותא בהכרעה בין הגרסאות ובקביעת ממצאים בנושא זה. יחד עם זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך אוסיף זאת. אין חולק, וגם גולן מסכים לכך, כי אבנת אכן נפגש עם הדינג והציע את הגלוסקמה למכירת לשגרירות הנוצרית. המחלוקת היחידה היא בשאלה, האם הצעתה של הגלוסקמה למכירה נעשתה בידיעתו ובהסכמתו של גולן, אם לאו. אבנת העיד כי פנה לשגרירות הנוצרית בשמו של גולן לצורך מכירת הגלוסקמה. הדינג אישר את עדותו. עדותם של השניים מהימנה עליי. שניהם אנשים מכובדים ובעלי שיעור קומה. גם גולן העיד על אבנת כי הוא "אדם נפלא, אדם מצוין" וכי לא היה ביניהם שום סכסוך (פר' עמ' 7209, ש' 3-5). לשניהם אין כל קשר לשוק העתיקות, אין כל סיבה לחשוד במניעיהם או להניח כי לא יעידו אמת. גם גולן לא טוען שאבנת משקר או טועה במאה אחוז, אלא שהוא לא מדייק בעדותו (פר' עמ' 7213 ועמ' 7218). יחד עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות כי בנושא זה חלה אי הבנה בין אבנת לגולן, קרי, כי גולן הסכים למסור את הגלוסקמה לצורך הצגתה בתערוכה, כשם שהסכים לעשות כן במוזיאון בקנדה, אך אבנת הבין ממנו כי הוא מעוניין למכור אותה. במה דברים אמורים? בתחילת עדותו הראשית, כשאבנת מספר את הסיפור מנקודת מבטו, הוא אינו מציין במפורש כי בינו לבין גולן נדונה הצעה למכירת הגלוסקמה. כל שציין הוא, שגולן "הראה לי מעין עלון שצולם מתוך כתבה ב"בר" ותיאר את כל הגלוסקמה, כולל צילומים, הוא סיפר לי שהוא הציע את הגלוסקמה למוזיאון ישראל, כיוון שהוא חושב שערכה אינו פחות מערכן של המגילות הגנוזות, אך הם דחו אותו ושאל אם יש לי רעיון." (פר' עמ' 442). כלומר, לא ניתן לשלול את הסברה כי גולן התכוון להציע את הגלוסקמה לתצוגה, נוכח חשיבותה וערכה הרב (ובמיוחד לעולם הנוצרי), אך אבנת הבין כי גולן מתכוון להציע את הגלוסקמה למכירה. גם הדינג בעדותו עשה שימוש בלשון מסויגת באומרו ש"הם הביאו את זה לתשומת לבנו בגישה אולי למעורבות שלנו וכנראה [כדי] שנרכוש את זה...".

אינני מתעלם מהבעייתיות ומהסתירות שבגרסאותיו של גולן בעניין זה: בחקירתו במשטרה טען גולן כי שמע על הנושא לראשונה משנקס, לאחר מעשה. בעדותו הראשית השתנתה גרסתו והוא טען כי אבנת הוא שעדכן אותו על הפגישה אך רק בדיעבד לאחר קיומה. בחקירתו הנגדית גולן כבר הודה כי שוחח עם אבנת על כך לפני הפגישה. סתירות אלו אמנם מעלות תהיות, ואולם אין המדובר בסתירות בנושא שהוא לב ליבו של המחלוקת, לגביהן עמד איתן בעמדתו, לכל אורך הדרך, כי מעולם לא רצה להציע את הגלוסקמה למכירה. הוא טען זאת למן חקירתו במשטרה (וראה גם חקירתו הראשונה באזהרה מיום 21.10.02 – ת/180(2), עמ' 5), ובהמשך בעדותו הראשית ובחקירתו הנגדית מספר פעמים. הוא אף הכריז על כך בראיונות לתקשורת. אין חולק גם, כי גולן אישר הצגתה של הגלוסקמה במוזיאון בקנדה, ללא תמורה, והסכים להציגה גם במוזיאונים נוספים (פר' עמ' 6332; ת/157(31); פר' עמ' 7320-7321). מכירת הגלוסקמה, כך התרשמתי, לא עמדה על הפרק מבחינתו של גולן.

גם סוגיית מחירה של הגלוסקמה מעלה תהיות. אבנת העיד, כי הבין מגולן שמדובר בסכום של 1-2 מיליון דולר וכך מסר להדינג. במאמר בעיתון ה-BAR נאמר אמנם כי אבנת לא נקב במחיר, אך אבנת עמד על גרסתו וטען שמדובר בטעות בעיתון. (ומכל מקום, האמור בעיתון הוא עדות מפי השמועה). ואכן הדינג אישר בעדותו כי אבנת דיבר איתו על מחיר של כ-2 מיליון דולר. גולן מצידו מכחיש כי דיבר עם אבנת על מחיר הגלוסקמה, שכן לטענתו, לא התכוון כלל למוכרה, אך העלה השערה כי אבנת שמע ממנו על סכום הביטוח של הגלוסקמה והעריך כי זה שוויה. אבנת דחה השערה זו.
לא מן הנמנע, כגרסת אבנת והדינג, כי שוויה של הגלוסקמה אכן עלה בשיחה ביניהם, ברם, משקבעתי לעיל כי מכירת הגלוסקמה לא עמדה על הפרק מבחינת גולן, אין כל הכרח להכריע בסוגיית מחירה של הגלוסקמה.
המסקנה היא, אפוא, כי לא שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי גולן הציע את הגלוסקמה למכירה לשגרירות הנוצרית, כפי שהואשם.

סתירות ושקרים של גולן
ב"כ המאשימה הצביע בסיכומיו על היבטים עובדתיים נוספים לגביהם, כך הטענה, ניכרים שקריו של גולן וסתירות בדבריו.

כידוע, סתירות ושקרים של נאשם בגרסאותיו השונות בחקירה במשטרה או בעדות בבית המשפט, עשויים להוות חיזוק למסכת הראיות המפלילה נגדו, בפרט כאשר הוא מנסה להרחיק עצמו מהאירועים המיוחסים לו (ע"פ 10943/05 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.3.08), פסקה 17 מפי כב' השופטת ע' ארבל; ע"פ 334/02 סיבוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.1.03)). ואולם, סתירות ושקרים בדברי נאשם "מהווים ראיה מחזקת, ואינם תופסים את מקומן של ראיות התשתית הנדרשות לצורך הרשעה" (ע"פ 2132/04 קייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 28.5.07), פסקה 29 לפסק דינה של כב' השופט א' פרוקצ'יה, להלן: "עניין קייס"). קרי, "העדר הסבר, ואף שקר מפי נאשם, אין בכוחם להשלים את החסר בפרשת ההוכחות של התביעה, אם אין הן מצביעות על אשמה לכאורה" (ע"פ 836/81 לביא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 692, 698-699 (1982)). במילים אחרות, אם הוכחו עובדות המסבכות את הנאשם בעבירה שיוחסה לו ויוצרות ראיה לכאורה לחובתו, והנאשם לא מוסר הסבר לעובדות שהוכחו או שהוא מוסר דבר שקר, רשאי בית המשפט, בתנאים מסוימים, לקבוע על יסוד אלה את אשמתו של הנאשם. ואולם "לא כל דבר-שקר היוצא מפיו של הנאשם, נהפך לו לרועץ בעת מתן פסק-הדין – רק הכחשות כוזבות ושקרים פוזיטיביים כאלה, אשר במסיבות הענין, ומטבע הדברים, עשויים להגביר עוד יותר את החשדות הכבדים, שהיו מוטלים בלאו הכי על שכמו של הנאשם. אין לקבוע מסמרות בדבר לגבי נקודה זו – הכל תלוי במסיבות הענין, ובמשקל ההגיוני והמצטבר, אשר יש לייחס לעובדות שהוכחו ולשקרי הנאשם (או שתיקתו) גם יחד." (ע"פ 38/49 קנדיל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ב 813, ההדגשות במקור – א.פ.).
ראו עוד: ע"פ 8002/99 בכר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(1) 135, 141-142 (2001); ע"פ 5582/09 הנ"ל, פסקה 134 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית).

על רקע הכללים האמורים, נדון להלן בטענות המאשימה ביחס לשקריו של גולן. נזכיר, כי סנגורו של גולן לא השיב לטענות אלו בסיכומיו, כפי שלא עשה ביחס להיבטים עובדתיים אחרים העולים באישום זה, וזאת נוכח טענתו כי משלא הוכח שכתובת הגלוסקמה מזויפת אין כל רבותא בהכרעה בנושאים אלו. יחד עם זאת, ועל מנת להביא את התמונה בכללותה, החלטתי לפרט את טענות המאשימה ולדון בהן.

טענות המאשימה התפרשו על פני מספר נושאים וביניהם: התנהלותו של גולן מול רשות העתיקות; טענתו השקרית של גולן כי רשות העתיקות "חטפה" את הגלוסקמה כשהוחזרה ארצה מהתערוכה במוזיאון בקנדה, ללא ידיעתו וללא הסכמתו; התנהגותו של גולן בהסתרת הגלוסקמה מהחוקרים שבאו לחפשה בדירתו ומקום מציאתה המפתיע; שקריו של גולן לגבי ניקוי הגלוסקמה ולגבי קיומן של שאריות עצמות בתוך הגלוסקמה.

התנהלותו של גולן מול רשות העתיקות
לטענת המאשימה, גולן שיקר לחוקרי רשות העתיקות, אמיר גנור ורון קהתי, שביקרו בבית ביום 7.10.02, ולשאלתם הכחיש כי קיימות ברשותו גלוסקמאות עם כתובות, שכן אלו גלוסקמאות יקרות מדי עבורו (פר' עמ' 3082). בחקירתו באזהרה שבועיים לאחר מכן (21.10.02) נשאל גולן מדוע לא סיפר לחוקרים על הגלוסקמה דנן, והשיב כי זה לא היה מכוון וכי לא דיברו איתו על פריטים באוסף שלו. לעומת זאת, כך נטען, בעדותו הראשית שינה את גרסתו וטען כי נשאל על אסטלות (מצבות הנצחה באבן) ולא על גלוסקמאות (פר' עמ' 5744-5745).

הטענה ל"חטיפת" הגלוסקמה
לטענת המאשימה, גולן שיקר בעדותו עת טען כי אנשי רשות העתיקות "חטפו" את הגלוסקמה מהמכס כשהוחזרה ארצה מהתערוכה במוזיאון בקנדה ללא ידיעתו וללא הסכמתו, ואיימו על אנשי חברת האחסנה שהחזיקה בגלוסקמה (פר' עמ' 5764-5765; עמ' 5813). במאמר מוסגר נציין, כי הוצאת הגלוסקמה על ידי גולן לתערוכה בטורונטו נעשתה בהיתר של רשות העתיקות.

לצורך הפרכת טענותיו של גולן, העידה המאשימה מטעמה את הגב' חוה כץ מרשות העתיקות כעדת הזמה (להלן: "כץ"). כץ הכחישה מכל וכל את טענותיו של גולן בדבר "חטיפת" הגלוסקמה ובדבר איומים על חברת האחסנה. לדברי כץ, בהתאם לסמכותו על פי חוק העתיקות, דרש מנהל רשות העתיקות (דורפמן) מגולן להעביר את הגלוסקמה לרשות העתיקות בין היתר לצורך בדיקתה, לתקופה של עד 90 יום, בתיאום עמה (ת/261א'). היא אכן שוחחה עם גולן (ביום 4.3.03) ותיאמה עמו את העברת הגלוסקמה ממחסן החברה בו היתה מאוחסנת למחסני לרשות העתיקות, ושלחה לדורפמן בדואר אלקטרוני תרשומת על השיחה (ת/261ב'). עדותה האמינה של כץ (פר' עמ' 10724 ואילך), הנתמכת גם בתרשומת שערכה בסמוך למועד האירוע, מעידה על כך כי גולן ידע על העברת הגלוסקמה מהמכס לרשות העתיקות והסכים לכך. גם מכתבו של גולן לדורפמן, נושא תאריך שאינו ברור בחודש מרץ 2003 (ת/261ג'), מחזק מסקנה זו, שכן גולן מאשר בו כי הגלוסקמה חזרה לישראל מהתצוגה בקנדה וכי "בימים הקרובים אדאג להעברתה לרשות העתיקות במוזיאון רוקפלר ל-90 ימים, בהתאם לבקשתכם שהגיעה אלי הבוקר בפקס...".

זאת ועוד. כץ הוסיפה והעידה כי שוחחה עם גולן פעם שנייה, על מנת לתאם עימו פגישה לצורך פתיחת הגלוסקמה מהאריזה, נוכח העובדה שהגלוסקמה נשברה בדרך לקנדה ועל מנת למנוע בעיות בנושא זה (פר' עמ' 10764-10769). בעניין זה אף הוגשה קלטת ובה תועדה השיחה (ת/237) וכן תמלול השיחה (ת/237א'). בתחילה העידה כץ כי לא ידעה שהשיחה מוקלטת וב"כ גולן התנגד להגשת הקלטת והתמלול בנימוק כי מדובר בהאזנת סתר בלתי חוקית. אין בידי לקבל את התנגדות הסנגור לקבלת הקלטת והתמלול, שכן בהמשך הדיון ולאחר הפסקה בעדותה, נזכרה כץ כי החוקר גנור הקליט את השיחה בנוכחותה ובידיעתה, וזו גם הסיבה לכך שלא ערכה תרשומת על שיחה זו, כפי שערכה לשיחה הראשונה (פר' עמ' 10762-10763), ודבריה מהימנים עליי. מכל מקום, יש לציין, כי המסקנה אליה הגעתי מבוססת דיה על ראיות נוספות ואחרות, וזאת גם בהתעלם מקלטת השיחה.
מהשיחה עולה אפוא, כי כץ מעדכנת את גולן כי בהמשך לשיחתם הקודמת היא שוחחה עם חברת האחסנה וביקשה לקבל את הגלוסקמה באישורו ובהסכמתו וכעת הם ממתינים לבואו בטרם פתיחתה מהאריזה. גולן משיב לה: "מאה אחוז יופי" והם מתאמים את בואו לצורך פתיחת הגלוסקמה. הנה, גם שיחה זו מחזקת ותומכת במסקנה בדבר הסכמתו וידיעתו של גולן על העברת הגלוסקמה לידי רשות העתיקות. לפיכך, אין בידי לקבל את טענתו בדבר "חטיפת" הגלוסקמה או איומים על חברת האחסנה ואין לי אלא לקבוע כי בנושא זה נתפס גולן באמירה שאינה אמת.

אציין כי גולן עמד על גרסתו שוב ושוב גם בחקירתו הנגדית (פר' עמ' 7284-7286), וגם לאחר שהושמעה לו קלטת השיחה עם כץ (פר' עמ' 7307-7310). למרות זאת, ונוכח יתר הראיות המפורטות לעיל, אין בידי לקבל את גרסתו. אוסיף, כי בניגוד לדבריו בעדותו, גולן לא הביא לעדות מטעמו את העובדת של חברת האחסנה שלטענתו מסרה לו על "האיומים" מצד אנשי רשות העתיקות, וכידוע, את אי הבאתה לעדות יש לזקוף לחובתו. עוד יש לציין, כי בתשובתו לכתב האישום הודה גולן, כי הגלוסקמה נמסרה לידי אנשי רשות העתיקות לאחר חזרתה מהמוזיאון בקנדה, ולא טען דבר וחצי דבר לגבי "חטיפתה" על ידם.

על רקע הכללים שפורטו לעיל, לא מצאתי כי יש בשקר זה של גולן כדי למלא את החסר בראיותיה של המאשימה ביחס לאישום זה.

הסתרת הגלוסקמה מפני רשות העתיקות ומקום מציאתה
אחר האירועים שפורטו, ולאחר בדיקות שונות שנערכו לגלוסקמה בין היתר על ידי ועדת רשות העתיקות ובטרם פרסום מסקנות הועדה, הוחזרה הגלוסקמה לידיו של גולן. נזכיר, כי בין לבין נערכו גם חקירות וחיפושים בכל הקשור לפריטים נוספים, לרבות כתובת יהואש מושא האישום השני. לאחר שועדת רשות העתיקות סיימה את עבודתה והחוקרים שמעו את מסקנותיה בדבר זיוף כתובת יהואש והגלוסקמה, פתחו חוקרי רשות העתיקות יחד עם חוקרי מפלג הונאה במשטרה בחקירה רשמית בנושא הזיופים. לצורך חיפוש ראיות לנושא הזיופים ותפיסת הגלוסקמה בחזרה מידיו של גולן, ערכו החוקרים חיפוש בדירתו ביום 21.7.03 – "החיפוש השלישי" (פר' עמ' 3123-3125).

נקדים את המאוחר ונציין, כי הגלוסקמה נמצאה בחדר שירותים קטן שנמצא על גג הבניין בו נמצאת הדירה. גרסאות הצדדים חלוקות בכל הנוגע לאופן תפיסתה של הגלוסקמה, למקום מציאתה ולמצבה בעת מציאתה. בתמצית נציין, כי על פי עדויות החוקרים גנור וקהתי גולן לא הסגיר את מיקומה של הגלוסקמה, על אף שנאמר לו כי מטרת החיפוש היא תפיסת הגלוסקמה ועל אף שהוא נשאל במפורש על מיקומה. לעומת זאת, גולן העיד, כי תחילה לא ידע שהחוקרים מחפשים את הגלוסקמה, וכשנודע לו על כך הוביל אותם לגג הבניין, שם נמצאה הגלוסקמה. עוד טען בעדותו, כי תמונת הגלוסקמה על האסלה בוימה על ידי החוקרים על מנת להשפילו בתקשורת.
ב"כ המאשימה עמד על השוני בין הגרסאות ומטבע הדברים ביקש לאמץ את גרסת החוקרים ולדחות את גרסתו השקרית, כך הטענה, של גולן. נעמוד בקצרה על העדויות הרלבנטיות בעניין זה.

קהתי העיד, כי עלה מיוזמתו לגג הבניין שהגישה אליו היתה חופשית. על הגג היו שני חדרונים, שדלתותיהם היו נעולות, וביניהם היו פריטי עתיקות שניכר שהיו של גולן. קהתי ירד לדירה ושאל את גולן מה יש על הגג ורק אז גולן השיב לו שהגלוסקמה נמצאת שם. קהתי סבר שגולן מתלוצץ כי מנעולי הדלתות היו פשוטים, אך גולן השיב שזה המקום הבטוח ביותר שיכל לחשוב עליו. כולם עלו למעלה וגולן פתח את החדרון הקטן. בתוך החדרון, שהסתבר שהיה חדר שירותים, ניצבה אסלה ועליה חבילה גדולה עטופה בניילונים. הם פתחו את הניילונים וגילו שם את הגלוסקמה. בשלב זה גנור ביקש לעצור הכל ושלח מישהו להביא מצלמה. לדברי קהתי, גולן היה מאוד מוטרד מהאפשרות שהגלוסקמה תצולם במצב כזה, הוא היה במצב קשה עד כדי שהחוקרים חששו שהוא יקפוץ מהגג, אך בסופו של דבר הגלוסקמה אכן צולמה כפי שמצאו אותה (פר' עמ' 3813-3814). קהתי הדגיש בחקירתו הנגדית, כי גולן הסתיר את הגלוסקמה ונמנע מלמסור להם את מיקומה (פר' עמ' 3822).

גנור העיד, כי קהתי הגיע לפניו לדירתו של גולן, בשעות הצהריים או אחה"צ, עלה לגג מצא שם פרטי עתיקות ודיווח לו על כך (פר' עמ' 3125). בתחילת החיפוש, גנור נכנס תחילה לדירתו של גולן וראה את ארגז העץ של הגלוסקמה כשהוא ריק, ללא הגלוסקמה. הוא שאל את גולן היכן הגלוסקמה וגולן השיב שהיא "ממוקמת במקום בטוח... אל תדאג". הצוות המשיך את החיפוש בדירה ולקראת סיום ביקש גנור לעלות לגג, בעקבות דיווחו של קהתי. הגג עצמו פתוח והגישה אליו חופשית. הם מצאו בו שני חדרונים, מחסן קטן שהיה נעול וחדר שירותים קטן (ראה שרטוט של גנור- נ/153). הם פתחו את חדר השירותים וראו משהו מונח על האסלה עטוף בנייר בועות, וכשהסירו אותו גילו כי זו הגלוסקמה וצילמו אותה (התמונות צורפו ל-ת/157, קלסר 1, וסומנו כ"ז). גנור אמר לגולן: "כל העולם הנוצרי, חושב שזה אח של ישו, ואתה מניח את זה על שירותים בגג לא נעול בתל אביב?" ולדברי גנור גולן היה מזועזע עד כדי שחששו פן יקפוץ מהגג (פר' עמ' 3137-3138; עמ' 3410). גנור העיד עוד, כי החדרון הקטן היה נעול, אך למיטב זכרונו חדר השירותים דווקא לא היה נעול, ומכל מקום מדובר במנעול פשוט- "מפתח אפס" (פר' עמ' 3139; עמ' 3156).

אף פגיס נכח בעת החיפוש השלישי, אך הודה כי הוא לא שוחח עם גולן על נושא הגג, שכן בשלב זה היה במקום אחר בבית במסגרת החיפוש, ומכל מקום גולן לא סיפר לו על הגג (פר' עמ' 3675).

גולן, כאמור, העיד בחקירתו הראשית, כי בחיפוש השלישי הגיעו אליו 8-10 אנשי משטרה ורשות העתיקות וביצעו חיפוש די נמרץ בביתו של דברים שונים אך לא רצו להגיד לו מה הם מחפשים. בשלב מסוים שאלו אותו היכן הגלוסקמה והוא השיב שלאחר ששמו וכתובתו פורסמו בתקשורת הוא העביר את הגלוסקמה למקום שלדעתו הוא הכי בטוח בבניין, והכוונה היתה לחדרון השירותים, שלדבריו לא היו פעילים. הגלוסקמה היתה עטופה בנייר בועות ועליו היה קרטון ועליו בד חום כך שגם אם מישהו ייכנס לחדרון הוא לא יראה אותה. לדבריו, הוא הוביל את החוקרים מיוזמתו לחדרון השירותים שעל הגג, שמבין דיירי הבניין המפתח אליו היה ברשותו בלבד. לדברי גולן, גנור החליט לביישו בתקשורת "והוא אמר, אני עכשיו אראה לכל העולם איך גולן מתייחס לאחיו של ישו... מבזה את הנצרות", ולכן ביים את תמונת הגלוסקמה כשהיא על האסלה, ללא נייר בועות וללא עטיפות, ובנוכחותו התקשר לדוברת רשות העתיקות וביקש ממנה לפרסם את התמונה בתקשורת (פר' עמ' 5765-5767).
בחקירתו הנגדית חזר גולן על עמדתו, כי לא הסתיר את הגלוסקמה ולא הכחיש שהיא אצלו. גולן אישר כי גנור מצא את הארגז הריק של הגלוסקמה בדירה, שאל אותו היכן הגלוסקמה והוא השיב שהיא נמצאת במקום בטוח, כפי שהעיד גנור. לדבריו, בשלב זה לא "הסגיר" את מיקומה של הגלוסקמה משום שניסיונו הקשה עם חוקרי הרשות העתיקות לימד אותו לקח, שלא לשתף עמם פעולה, כי הם ישתמשו נגדו בכל מה שיגיד או יעשה. על פי עדותו, הוא לא הבין שהחוקרים מחפשים את הגלוסקמה משום שהיא הוחזרה לידיו מרשות העתיקות ימים ספורים קודם לכן. רק בשלב מאוחר יותר שאלו אותו על הגלוסקמה והוא הוביל אותם לחדרון השירותים שעל הגג. לדברי גולן, קהתי לא דייק בעדותו בנושא זה (פר' עמ' 7262-7266).
גולן הכחיש את דברי קהתי וגנור כי היה במצב נפשי קשה כשנמצאה הגלוסקמה בשירותים, שהרי לדבריו הוא זה שהוביל אותם אליה ולכן אין כל סיבה שיופתע, וחזר וטען כי תמונת הגלוסקמה "פוברקה" על ידם (פר' עמ' 7267; עמ' 7271).

אכן, כטענת ב"כ המאשימה, מהעדויות שפורטו עולות סתירות בין גרסאות החוקרים ובין גרסתו של גולן ביחס למהלך החיפוש השלישי ובעיקר ביחס לשאלה כיצד התגלתה הגלוסקמה בחדרון השירותים. אציין, כי גם בדבריהם של החוקרים גנור וקהתי מצאתי סתירות לגבי פרטים מסוימים, כגון בשאלה אם חדרון השירותים היה נעול (כדברי קהתי) או פתוח (כדברי גנור). אולם, גרסתם באשר לליבת האירוע היתה תואמת ועדויותיהם חיזקו האחת את השניה. כפי שגם גולן אישר, כאשר נשאל על מיקומה של הגלוסקמה סירב תחילה ל"הסגירו" וטען כי היא נמצאת במקום בטוח. דומה, כי רק לאחר שקהתי גילה את החדרונים על הגג ואת פריטי העתיקות שהיו שם, נאלץ גולן לעלות עם החוקרים לגג ו"לגלות" לחוקרים את מיקומה של הגלוסקמה.

אשר למקום מציאתה של הגלוסקמה – על האסלה בחדרון שירותים קטן. כאמור, גולן טוען כי זהו המקום אותו מצא כמקום הבטוח ביותר לשמירתה של הגלוסקמה, שעה ששמו וכתובתו פורסמו בתקשורת והוא חשש מפני גנבים ופורצים, וסבר שאלו לא יעלו על דעתם לפרוץ לחדרון השירותים בגג, שבניגוד ליתר הדירות בבית הוא מעולם לא נפרץ. גולן נשאל, מדוע לא אחסן את הגלוסקמה, שלשיטתו ערכה ושווייה עצומים, במקום בטוח כגון בכספת, והשיב כי אכן חשב על אפשרות זו ואף פנה לחברת "ברינקס", אך הכספות שלה לא מיועדות לשמירת חפצים גדולים כגודל הגלוסקמה. כמו כן, המחיר שדרשה החברה עבור ביטוח הגלוסקמה היה "אסטרונומי" ומעבר ליכולותיו (פר' עמ' 7269-7270). הסבר זה של גולן סביר והגיוני בעיניי. הגם שהצעת המחיר ציינה מחיר של 60 דולר לערך, מקובל עליי הסברו של גולן כי מדובר במחיר האחסון, שהוא מחיר סביר, אך עבור ביטוח הגלוסקמה התבקש סכום נוסף של 0.75 פרומיל מערכו של הפריט לחודש, ובחישוב מתוך 2 מיליון דולר (שזהו סכום הביטוח שנעשה לגלוסקמה במוזיאון בקנדה), המדובר ב-1,500 דולר לחודש, שהם 18,000 דולר בשנה. אכן, לא מדובר בסכום מבוטל.
גולן נשאל עוד מדוע לא אחסן את הגלוסקמה במחסן שהיה ברשותו ותשובתו היתה כי אין לו תשובה ואינו יכול להשיב כעת מדוע פעל כפי שפעל לפני שנים לא מעטות (פר' עמ' 7268). גם לשאלה מדוע הוציא את הגלוסקמה מארגז העץ שהגן עליה השיב תשובה דומה, שאין לו תשובה, והוסיף שהארגז עצמו כבד והוא נאלץ להעלות את הגלוסקמה לגג בכוחות עצמו (פר' עמ' 7268).

את טענתו של גולן – כי תמונת הגלוסקמה בשירותים בוימה על ידי החוקרים – אין לי אלא לדחות. שני החוקרים, קהתי וגנור, הכחישו אותה בתוקף. קהתי העיד, כי במעמד פתיחה חדרון השירותים וצילום הגלוסקמה נכחו מספר רב של אנשים שיכולים להעיד על כך (פר' עמ' 3814-3815). גנור טען, כי חדרון השירותים הוא קטן, כך שאין כל פוזיציה אחרת שבה ניתן למקם את הגלוסקמה, למעט כפי שהיתה בעת צילומה – על האסלה (פר' עמ' 3138-3139). עדויותיהם בעניין זה מהימנות עליי. מכל מקום, גם גולן מאשר כי הניח את הגלוסקמה על האסלה, שלטענתו מנותקת מחיבור למים ואינה בשימוש, וכל טענתו היא כי עטף את הגלוסקמה בנייר בועות, בקרטון ובבד. ואכן, קהתי וגנור ציינו במפורש בעדותם כי החפץ שהיה מונח על האסלה היה עטוף בנייר בועות ורק משהסירו את העטיפות נכחו לדעת כי זו הגלוסקמה וצילמו אותה לאחר הסרת העטיפות. בתמונה אף ניתן לראות את נייר הבועות שעטף את הגלוסקמה זרוק על הרצפה. במילים אחרות, צילומי הגלוסקמה לא בוימו ולא פוברקו, אלא שהגלוסקמה תועדה בעת שנמצאה, כפי שנהוג במהלך הרגיל של חיפושים לצלם ממצאים שנמצאו. אוסיף עוד, כי גרסתו של גולן לא נתמכה בעדות נוספת כלשהי, כגון עורך הדין מטעמו שהיה נוכח בעת החיפוש.
בין צילומה של הגלוסקמה כפי שנמצאה לבין טרונייתו של גולן כי התמונה "בוימה", אין אפוא ולא כלום. ברי, כי אין באמור כדי להצדיק את פרסום התמונה בתקשורת, כפי שהדברים ברורים וידועים לגבי ראיה בתיק החקירה.

על אף האמור לעיל, אינני מוצא כי יש בהתנהגותו של גולן, תמוהה ככל שתהא, כדי להשפיע על מסקנתי באישום זה.

ניקוי הגלוסקמה
במהלך חקירתו ועדותו טען גולן, כי במהלך השנים נוקתה הגלוסקמה והכתובת שעליה, בשל צבירת אבק ועל מנת להבליט את הכתובת, במים עם חומר ניקוי, חומר ממיס ותוך שימוש גם בכלי חד בתוך הכתובת להוצאת הפטינה. המאשימה טוענת כי טענה זו של גולן נועדה להסביר את תוצאות בדיקות החומר של מומחים שונים, שהעידו כי אזור הכתובת עבר ניקוי אינטנסיבי והסרת הפטינה כולל שימוש במברשת קשה. לטענת המאשימה, גולן לא מספק גרסה סדורה בנושא זה: הוא טוען כי אינו זוכר שעשה זאת בעצמו, ואף אין בידו להצביע על מי מטעמו שעשה זאת, כגון אימו או עוזרת הבית. במילים אחרות, כך נטען, גולן המציא את טענת הניקוי על מנת להתמודד עם קושי בתוצאות הבדיקות, תוך שהוא מסתבך בשקרים ומסבך גם את בני משפחתו ובמיוחד את אימו.

גולן אכן טוען, ככלל, כי הגלוסקמה נוקתה במהלך השנים בהן היתה ברשותו (ראו למשל: פר' עמ' 5731; ת/180(28), ש' 103 ואילך; ת/157(47), ועוד). תחילה טען כי הוא ניקה אותה ("אני ניקיתי אותה בצעירותי כמעט בוודאות, הייתה גם במרפסת הרבה זמן... ניקוי עם איזה חומר ממיס ואחר כך לשטוף את זה במים וסבון... להוציא את החומר שנמצא בפנים, עם איזה שהוא כפיס... מקל... משהו יותר חזק מגפרור."), והכחיש כי נתן למישהו אחר לנקות אותה. לאחר מכן הצהיר כי היא נוקתה בוודאות כשהייתה בבית הוריו אך אינו יכול לומר באיזו צורה, וכנראה "רק יכול להיות עם מים וסבון" (פר' עמ' 6625-6626). בהמשך אישר כי אמר שהגלוסקמה נוקתה על ידו, על ידי אימו, ועל ידי עוזרת הבית ("רגיל, כמו כל פריט אחר"), אך אין הוא יודע כיצד (פר' עמ' 7250). הוא לא ראה את אימו או את עוזרת הבית מנקות, אך "ברור לו" שניקו את הגלוסקמה, "שהיא [אימו – א.פ.] ניקתה, היא עברה על זה עם ספוג, עם איזשהו דטרגנט או עם איזשהו חומר אחר על פריטי אבן שהיו על הרצפה... ברור לי שהיא עברה על הגלוסקמה בצורה זו או אחרת או היא או עוזרת הבית עברו על כל פריטי האבן וניקו אותם. גם בדירה שלי זה ברור לי שעשיתי את זה במשך השנים." (פר' עמ' 7251-7253). עוד אישר גולן, כי הוא מעולם לא הורה לאימו או לעוזרת לעבור על הכתובת ולחרוט אותה מחדש, אך הוא עצמו נוהג "לפתוח את האותיות" אם "הכתובת סתומה" (פר' עמ' 7253-7255).

במילים אחרות, גולן לא יודע להצביע על אדם כלשהו שניקה את כתובת הגלוסקמה, אולם טוען הוא, על פי ניסיון חייו והנוהג הרגיל שלו בטיפול בעתיקות בכלל ובגלוסקמאות בפרט, הכתובת נוקתה על ידי סוחרי העתיקות המקומיים וייתכן כי בניקוי האותיות השתמשו בין היתר בכלי חד כלשהו כגון במסמר, וכי הוא משתמש בכפיס עץ או מברג צר, ייתכן במברשת פלדה, אך אינו משתמש במסמר (פר' עמ' 7257; וראו גם עדותו בעמ' 6617-6620).

וכיצד מסביר גולן את עדותו של העד רחימי מהמוזיאון בקנדה בעניין זה?
כזכור, רחימי העיד כי בבדיקת המוזיאון נמצאו סימנים של שריטות טריות באזור הכתובת, המעידים על ניקוי. הוא שאל את גולן על כך, שהשיב לו כי הגלוסקמה היתה שנים רבות אצל אמו במרפסת והיא ניקתה אותה, כנראה עם מסמר (פר' עמ' 4699-4700). גולן הכחיש דברים אלו בתוקף: "מעולם לא אמרתי למישהו שאמא שלי ניקתה אותו באמצעות מסמר, ואני מדגיש את המילים באמצעות מסמר. מעולם לא, יש פה איזה שילוב של עשרה דברים ביחד. נוקתה אמרתי, שכנראה גם ניקו אותה באמצעות איזה כלי חד שיכול להיות שהוא מסמר או מן מברג, אמרתי. מעולם לא אמרתי שאמא שלי ניקתה את הכתובת באמצעות מסמר" (פר' עמ' 7281). לדברי גולן, רחימי פשוט "טועה בגדול", שהרי "הסיפור הזה... לא הגיוני על פניו, הוא לא הגיוני שאמא שלי ניקתה אי פעם את זה במסמר, אין לי ספק שהיא לא ניקתה את זה אי פעם במסמר, נגיד את זה בצורה הכי מפורשת בעולם. זה לא הגיוני שעודד גולן אמר למישהו שאמא שלו ניקתה את זה במסמר, גם זה אני חושב ברור לך ולבית המשפט. אז זה טעות, זה פשוט טעות..." (פר' עמ' 7282).
לטענת ב"כ המאשימה, רחימי הוא עד מהימן, אובייקטיבי ונטול אינטרסים, ועדותו היתה ברורה ומדויקת, כך שאין מקום לקבל את גרסתו של גולן כי רחימי טועה או מתבלבל. גולן גם לא העיד את אימו בעניין זה, כך נטען, משום שאין ביכולתה לאשר את דברי השקר שגולן ייחס לה בתחילה, קרי- ניקוי הכתובת במסמר.

מסכים אני עם ב"כ המאשימה כי גרסתו של גולן בנושא ניקוי הגלוסקמה אינה גרסה סדורה וברורה. אין הוא יודע לומר בוודאות כיצד טופלה ונוקתה הגלוסקמה במהלך השנים בהן היא נמצאת ברשותו. עם זאת, אין כל סיבה שלא לקבל את טענתו הכללית של גולן בדבר ניקוי פריטי עתיקות בכלל וניקוי גלוסקמאות בפרט, הגם שאין ביכולתו להוכיח מי ניקה, מתי וכיצד בדיוק. כיוון שאין חולק כי כתובת הגלוסקמה נוקתה בחפץ חד כלשהו (כפי שעולה מממצאי מומחים שונים שבדקו אותה), ומשקיבלתי את גרסתו של גולן כי הגלוסקמה מצויה ברשותו משנות השבעים של המאה הקודמת (למעט בתקופה בה היתה הגלוסקמה בידי רשות העתיקות ובמוזיאון בקנדה), ההיגיון מחייב את המסקנה כי גולן או אדם מטעמו הם שניקו את כתובת הגלוסקמה, לרבות באמצעות חפץ חד כלשהו, ואין כל רבותא בשאלת זהותו של המנקה ובשאלת סוג החפץ ששימש לניקוי. נעיר עוד, כי אמו של גולן נכחה באולם בית המשפט במרבית ימי הדיונים, אם לא בכולם, מטבע הדברים על מנת לתמוך בבנה העומד למשפט, ומכאן שגם אילו זומנה להעיד משקל עדותה היה נמוך ביותר.
נזכיר גם, כי ניקוי פריטי עתיקות, כפי שהעידו עדים רבים המעורבים בשוק העתיקות, אינו פעולה יוצאת דופן אלא פעולה הנעשית כדבר שבשגרה. גם גולן נשאל על כך (פר' עמ' 7257):

"ש. ולא מפריע לך שאתה מוריד את הפטינה שאחר כך אם מישהו רוצה לבדוק את זה, יהיה לו קשה לבדוק את זה?
ת . תראה, אתה מתייחס לכל בעיניים שחורות ומשחירות . לא איכפת לי כי אני כמו כל אספן אחר וכמו רוב האנשים זה לא מיועד אצלי למכירה, זה לא מיועד אצלי לצרכי מסחר, זה לא עומד אצלי לבדיקות מדעיות וכשאני רציתי לעשות בדיקות מדעיות אז אתה רואה שדווקא יש התנגדויות של האקדמיה לנושא הזה.
עכשיו, אנחנו ראינו שבשוק העתיקות ככה מתבצעים הדברים. ראינו דברים הרבה יותר חמורים שממש מקרצפים עד לעומק הפריט כל פריט ואחר כך עוד מדביקים עליו פטינה חדשה. אני לא עושה את זה, אבל זה לא אומר שאחרים לא עושים את זה".

שאריות עצמות
כזכור, גולן הואשם בין היתר באישום זה כי במהלך התקופה בה החזיק בגלוסקמה, פרסם כי ברשותו חלקי עצמות אשר היו בגלוסקמה, וכי יתכן שניתן יהיה לבצע בהן בדיקות DNA. בתשובתו לאישום השיב גולן כי ייתכן שאמר שיש בגלוסקמה שרידי עצמות של בני אדם, שהרי זה ייעודה, ואולם אין הכוונה לעצם או חצי עצם, אלא לשרידים מיקרוסקופיים.

ב"כ המאשימה הצביע על סתירות בדברי גולן גם בנושא זה, ובעיקר לגרסתו של גולן בנוגע לעיתוי בו נודע על קיומן של שאריות עצמות בגלוסקמה. גולן העיד כי בטרם נשלחה הגלוסקמה למוזיאון בקנדה הוא אסף מתוכה שאריות קטנות של עצמות ושם אותן בקופסא, משום שסבר שבעתיד ניתן יהיה לבצע בדיקות DNA שיאפשרו לנוצרים ברחבי העולם לבדוק אם יש להם קשר גנטי למשפחתו של ישו (פר' עמ' 7298-7300; ת/157(29)). לעומת זאת, בחקירתו במשטרה טען כי על קיומן של שאריות עצמות נודע לו רק לאחר שהגלוסקמה נסדקה בדרכה למוזיאון בקנדה וכי לא ידע על כך קודם לכן. כשנשאל על הסתירה, השיב גולן כי בעת חקירתו במשטרה לא זכר שאסף את שאריות העצמות (פר' עמ' 7371-7373).

על אף הסתירה העולה מדבריו של גולן שאין ביכולתו להסביר למעט טענת השכחה, סבורני, כי אין בכך משום השפעה לענייננו. זאת במיוחד על רקע הודאתו של גולן במתואר בכתב האישום בנושא שאריות העצמות. ב"כ המאשימה סבור כי להיבט זה משמעות בהוכחת מניעיו של גולן לביצוע הזיוף (בבחינת חיזוק ליתר ראיות המאשימה לאישום זה והגם שהמניע אינו יסוד מיסודות העבירה), בשל הפוטנציאל הכספי הטמון בבדיקות DNA מסוג זה. ואולם, טענה זו לא הוכחה כדבעי. גולן העיד כי לא חשב על הפוטנציאל הכספי של הבדיקות וכי צריך מוח מעוות כדי לחשוב על כך. גולן הוא אספן עתיקות בעל האוסף הגדול בארץ ואין חולק על התעניינותו וידענותו בתחום העתיקות. לא מן הנמנע כי מניעיו בנושא איסוף העצמות וביצוע בדיקות DNA ומפה גנטית עולמית היו מניעים כשרים לחלוטין. זאת במיוחד בהינתן הקביעה, כי התעניינותו של גולן בגלוסקמה לא נבעה ממניעים כלכליים, שכן הוא לא התכוון למוכרה.

עדותו של יוסף (ג'ו) זיאס – עדות ישירה?
כפי שראינו, ראיותיה של המאשימה לאישום זה הן ראיות נסיבתיות באופיין. עם זאת, המאשימה הציגה גם עדות ישירה אחת, של אדם הטוען כי ראה את הגלוסקמה מושא האישום כשרק חלקה הראשון של הכתובת חרוט עליה. המדובר בעדותו של יוסף (ג'ו) זיאס (ע"ת 63, להלן: "זיאס"), אנתרופולוג, עובד רשות העתיקות לשעבר. זיאס העיד, כי באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת ביקר בחנותו של סוחר העתיקות מחמוד אבו-שקרה (להלן: "אבו-שקרה") בעיר העתיקה בירושלים, וראה שם את הגלוסקמה כשעליה כתוב רק "יעקב בן יוסף", ולאור זאת, כך טענת המאשימה, יש לדחות את גרסתו של גולן כי רכש את הגלוסקמה כמות שהיא בשנות השבעים של המאה הקודמת.

כאמור, בניגוד ליתר ההיבטים העובדתיים של אישום זה, לנושא זה מצא לנכון סנגורו של גולן להשיב בסיכומיו. לטענתו, זיאס שיקר לכל אורך עדותו, מסר גרסאות סותרות, מבולבלות וחסרות היגיון ולפיכך לא ניתן לתת בו אמון. כן טען, כי מעדותו של זיאס לא ניתן להסיק על זיהוי ודאי של הגלוסקמה דנן, וכי אבו-שקרה הכחיש את גרסתו של זיאס.

נבחן להלן את הראיות בנושא זה.

זיאס העיד בעדותו הראשית, כי ביקר בחנותו של אבו-שקרה, וכשראה שמונחת שם גלוסקמה שלדעתו היא חסרת ערך ותופסת הרבה מקום, שאל את אבו-שקרה למה הוא מחזיק בה, והוא השיב לו "זה הפנסיה שלי". זיאס סבר שהיא חסרת ערך והמליץ לו למכור אותה אפילו תמורת 200 דולר, ואז קם אבו-שקרה מכיסאו, הזיז את הגלוסקמה מהקיר, וזיאס הבחין שיש עליה כתובת. כיוון שהוא לא אפיגרף, זיאס שאל "מה זה" ואבו-שקרה השיב לו שכתוב "יעקב בן יוסף". זיאס הבין למה הוא מתכוון שכן אחד מתחומי ההתמחות שלו הוא תחילת הנצרות, ואמר לאבו-שקרה "אם זה היה כתוב יעקב בן-יוסף אחי ישו או משהו כזה, יש לך משהו, אבל כמו משהו שיש לך שם אין לו שום בעל ערך. הוא (אבו-שקרה – א.פ.) לא הגיב, הוא לא אמר שום דבר" (פר' עמ' 2840-2843). כאשר הגלוסקמה הוצגה במוזיאון בקנדה ופורסמה בתקשורת זיאס היה מופתע והיתה לו הרגשה שהוא כבר ראה את הגלוסקמה. לדבריו, הגלוסקמה שראה אצל אבו-שקרה היתה חסרת ערך כספי, אבל "בעולם שלנו context is everything.. ההקשר זה הכל", כיוון שאבו-שקרה אמר לו שזו הפנסיה שלו, הוא עשה את ההקשר והבין שמדובר בגלוסקמה דנן, אף שתחילה לקח לו זמן לקשר בין הדברים כיוון שהתמונות שפורסמו בעיתונות לא היו כל כך טובות. זיאס העיד עוד, כי ראה את גולן עולה לבמה בסינימטק בו הוקרן הסרט על הגלוסקמה ואומר שהוא רכש את הגלוסקמה בשנות השבעים, אך זיאס ידע שראה אותה בשנות התשעים אצל אבו-שקרה ולמרות זאת לא אמר דבר כי לא סבר שזה הפורום המתאים. ואולם בהמשך, הוא הרגיש מחויב לספר זאת לגורם כלשהו ופנה למשטרה. לטענתו, לא סיפר זאת לרשות העתיקות כי באותה תקופה ניהל נגדם הליך משפטי בשל סכסוך כספי (פר' עמ' 2843-2845).

וכיצד גולן מסביר את עדותו של זיאס? לטענת גולן, זיאס הוא "שקרן טוטאלי" שאין להאמין לדבריו, וייתכן מאוד שאנשי רשות העתיקות ניסו "לתפור" עדות שלו או שהוא התנדב להעיד על כך, אף שאין אמת בדבריו. לדברי גולן, זיאס אמנם ניהל הליך משפטי נגד רשות העתיקות אך דובר בעניין כספי בלבד בנושא המשכורת והפנסיה שלו, כך שלא היה מסוכסך עם החוקרים של רשות העתיקות (פר' עמ' 7196-7198).

בניגוד לטיעוניהם של גולן ובא-כוחו, לא התרשמתי מזיאס כאדם שקרן. אף אם בעדותו נתגלו סתירות או אי-דיוקים כאלה ואחרים, סבורני שהתייחסות ההגנה אליו כ"שקרן טוטאלי" הינה מרחיקת לכת. גם טענתו של גולן כאילו זיאס התנדב או "נוּדב" להעיד דבר שקר כדי לחזק את הראיות באישום זה הינה טענה בעלמא, חסרת כל בסיס, ומוטב היה אלמלא נטענה. יחד עם זאת, מסקנתי היא כי עדותו של זיאס אינה יכולה להוות חיזוק לראיותיה הנסיבתיות של המאשימה, שכן לא ניתן לבסס עליה זיהוי של הגלוסקמה דנן. ואנמק.

זיאס אישר כי הוא בעצמו לא קרא את הכתובת, אלא אבו-שקרה קרא לו אותה ("אני לא קראתי את זה, הוא קרא את זה . הוא סיפר לי מה היה כתוב שם" – פר' עמ' 2885, ש' 6-7). בחקירתו הנגדית הבהיר זיאס, כי הכתובת היתה מופנית לכיוון הקיר וכשאבו-שקרה הרים את הגלוסקמה זיאס ראה אותה ל-5-10 שניות בלבד, ולא היה מסוגל לקרוא מה שכתוב שם, בגלל הזווית שבה ישב: "אני אגיד לך למה זה פשוט זה היה, זה היה בערך מטר ממני, אני הייתי וזה היה למטה, כדי לקרוא את זה זה משהו שאתה חייב להוציא את זה, לשים את זה על איזשהו שולחן, להסתכל על זה, אני באתי שמה כדי לשתות כוס קפה, תה, עם הבן-האדם הזה לא יותר." (פר' עמ' 2852-2853). בחקירתו במשטרה, לעומת זאת, טען זיאס שלא הצליח לקרוא את הכתובת משום שאינו קורא ארמית ולא בשל מיקום הגלוסקמה. זיאס נשאל על פשר הסתירה בין דבריו. תחילה התחמק ממתן תשובה וטען כי רוב הכתובות הן בארמית או בעברית וכי זה לא התחום שלו כי אינו אפיגרף, אך בהמשך אישר שכך אמר במשטרה ושאכן אינו יכול לקרוא את המילים "יעקב בר יוסף" (פר' עמ' 2855-2857).

למרות שלא ראה ולא קרא בעצמו את הכתובת, זיאס מקשר את מה שראה אצל אבו-שקרה לגלוסקמה דנן, בגלל שאבו-שקרה אמר לו שזו "הפנסיה" שלו: "בלי המשפט הזה "זה הפנסיה שלי" אני לא הייתי זוכר את זה, כי זה סתם, זה משהו קצר ומשהו הבלאי על הגלוסקמה היה עד כדי כך..." (פר' עמ' 2845-2846). בחקירתו הנגדית אישר זיאס כי הוא זה שעשה את הקישור בין "יעקב בן יוסף" שאבו-שקרה הקריא לו לבין אחיו של ישו, אך ורק בגלל האמירה בעניין הפנסיה, אך זיאס לא שאל את אבו-שקרה למה הוא מתכוון. לדבריו: "הוא לא רצה לדבר על זה, הוא לא רצה לדבר, הוא פשוט שם את זה חזרה על הקיר... זה היה... סוף השיחה על העניין הזה." (עמ' 2860, ש' 23-27).
נציין, כי בניגוד לטענתו בעדות כי זיהה את הגלוסקמה בגלל ההקשר לדבריו של אבו-שקרה, הרי שבמסגרת ההכנה לעדותו מסר זיאס לב"כ המאשימה (וכך עולה ממכתבו של ב"כ המאשימה לסנגוריה), כי את הגלוסקמה הוא זכר בגלל הרוזטות שעליה, שהיו במצב של בלייה מתקדמת ובקושי ניתן היה לראותן. גם על פשר סתירה זו נשאל זיאס, ותחילה אף הכחיש כי כך אמר, עד שהוקרא לו מתוך מכתבו של ב"כ המאשימה. רק בהמשך אישר זיאס, כי ישנן גלוסקמאות רבות שעליהן רוזטות (פר' עמ' 2850-2851).

ב"כ גולן העלה בסיכומיו טענות נוספות אשר, לטענתו, מטילות ספק רב בעדותו של זיאס. נטען, למשל, כי זיאס נתפס בעדותו ל"פליטות-פה", המזכירות את שמו של "ישו", באופן שמוכיח כי גרסתו שקרית. במה דברים אמורים? כאמור, זיאס העיד, כי לאחר שאבו-שקרה אמר לו שהגלוסקמה היא "הפנסיה שלו", זיאס הזהיר אותו שהארכיאולוג סוקניק פרסם בשנות השלושים גלוסקמה שעליה כתוב "ישו בן יוסף" אך מדובר בשמות שכיחים, ולכן לא מדובר בתגלית בעלת ערך (פר' עמ' 2846-2866). זיאס אישר גם את דבריו במשטרה, שלפיהם השמות "יעקב" ו"ישו" הם שמות שכיחים (פר' עמ' 2861). ב"כ גולן סבור, כי פליטות פה אלה של זיאס, שהזכיר את שמו של ישו במפורש, הן אמירות "מרשיעות", שהרי על פי גרסתו של זיאס השם "ישו" כלל לא הופיע אז על הגלוסקמה. לטעמי, אף שלא ניתן לשלול טענה זו על אתר, הרי שבאותה מידה גם לא ניתן לאשרה. לא מן הנמנע, שההקשר הלוגי שעשה זיאס בין "יעקב בן יוסף" לבין אחי ישו הוא שגרם לו ל"פליטות הפה" בעניין ישו, ותו לא (וראו עדותו בפר' עמ' 2862-2863).

ב"כ גולן ממשיך וטוען, כי יש לתמוה על כך שזיאס לא מצא לנכון לספר על שראה את הגלוסקמה אצל אבו-שקרה במשך תקופה ארוכה:
זיאס לא סיפר על הגלוסקמה שראה לאנשי רשות העתיקות, בה עבד באותה העת, ואפילו לא לרחמני, עורך קטלוג הגלוסקמאות ("קטלוג רחמני"), שהיה הבוס שלו באותה התקופה. זיאס השיב לכך, כי סבר שהשמות "יעקב" "יוסף" ו"ישו" היו שמות שכיחים, ומבחינתו גלוסקמה שכתוב עליה "יעקב בן יוסף" היא חסרת ערך, ואין בה משהו מיוחד (פר' עמ' 2862-2864). ואולם, במהלך עדותו התברר כי למעשה אינו מכיר גלוסקמאות עם כתובת כזו, וכוונתו היתה לכל שם בנפרד ולא לצירוף השמות. כשנשאל מדוע הוא סבור כי אלו שמות שכיחים, השיב: "תסתכל בספר טלפון היום..." (פר' עמ' 2869).
גם לאחר פרסומה של הגלוסקמה במוזיאון בקנדה ובתקשורת (בשלהי שנת 2002), לא סיפר זיאס את שראה במשך תקופה ארוכה, במהלכה נערכו לגבי הגלוסקמה כנסים ודיונים לרבות באינטרנט, ובחלקם נכח זיאס (כגון בהקרנת הסרט בסינמטק בנוכחות גולן), פורסמו מאמרים (כגון במגזין BAR), וכן מונתה ועדת רשות העתיקות לבדיקת אותנטיות הגלוסקמה. רק באוגוסט 2003 החליט זיאס לפנות למשטרה ולספר את גרסתו. לכך השיב זיאס, כי "זה היה עניין של איזה מין תהליך, סוף סוף אני זכרתי, רגע, אני זוכר את היום שהייתי אצל אבו-שקרה וזה היה הגלוסקמה." (פר' עמ' 2870-2871).
לאחר שמסר את גרסתו למשטרה, השתתף זיאס בדיונים רבים שנערכו בפורומים באינטרנט אודות הגלוסקמה, הביע דעתו בנושא גם ביחס לדברי המומחים שבדקו את הגלוסקמה, ולמרות זאת לא ציין דבר וחצי דבר ביחס למה שראה אצל אבו-שקרה. אילו היה מספר את גרסתו, כך הטענה, עדותו הישירה היתה גוברת על כל הויכוחים המדעיים בנוגע לבדיקות והיתה מייתרת אותם. ואולם, לטענתו, נמנע מלספר את גרסתו באינטרנט כי לאחר שמסר את גרסתו למשטרה, הורה לו החוקר פגיס להיזהר מלדבר על הנושא באינטרנט ובכלל, כיוון שייתכן שהוא יוזמן למתן עדות בבית המשפט, ועל מנת שלא למסור "יותר מדי אינפורמציה" לגולן ולבא-כוחו ולא לנהל משפט דרך האינטרנט (פר' עמ' 2873; עמ' 2895).

כעולה מן המקובץ, לזיאס אכן היו הזדמנויות רבות במהלך תקופה ארוכה לספר על מה שראה אצל אבו שקרה והוא נמנע מלעשות כן. מטרידה ביותר השאלה מדוע במשך מספר רב של חודשים מאז פרסום הגלוסקמה בתקשורת לא מסר זיאס את גרסתו לאיש ברשות העתיקות. העובדה שניהל הליך משפטי כספי נגד רשות העתיקות לא מנעה ממנו לסבור, כפי שהעיד, כי הוא ורשות העתיקות נמצאים באותו הצד של המטבע (פר' עמ' 2903). ועוד מטרידה העובדה, כי זיאס מצא לנכון לפנות לרשות העתיקות רק לאחר פרסום תוצאות ועדת רשות העתיקות.

לסיכום נושא זה. זיאס העיד במפורש כי ראה את כתובת הגלוסקמה למספר שניות בלבד, לא קרא בעצמו את שכתוב על הגלוסקמה ואף לא יכול היה לקרוא שכן היא כתובה בארמית, ואת הכתוב עליה הקריא לו אבו-שקרה. את הזיהוי של הגלוסקמה שראה אצל אבו-שקרה כאותה גלוסקמה מושא אישום זה עושה זיאס על סמך הקשר בלבד, קרי מדובר בפרשנות של זיאס, בהיסק לוגי שזיאס עושה בעצמו, מבלי לברר עם אבו-שקרה לפשר אמירתו בעניין הפנסיה. זיהוי על סמך הרוזטות, כך התברר במהלך עדותו, אינו הגיוני, שכן נוכח תפוצתן הרחבה של רוזטות על גלוסקמאות אין מדובר בסימן היכר ייחודי.

לכך יש להוסיף, כי אבו-שקרה עצמו הכחיש את גרסתו של זיאס. אבו-שקרה, שאינו מתגורר בארץ, אמנם לא הובא לעדות ואולם גנור אישר כי חקר את אבו-שקרה שטען "שמעולם לא היתה לו לא גלוסקמה כזאת לא עם חלק מהכתובת, לא עם חצי כתובת ולא עם כתובת המלאה." (פר' עמ' 3368-3369). המדובר אמנם בעדות מפי השמועה, אך כידוע, הימנעות מהבאת ראיה או עדות, העשויה לשפוך אור על האמת, מובילה למסקנה שאילו הובאה היא הייתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ויש בה כדי לתמוך בגרסה הנוגדת (ע"פ 531/80 אבוחצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 589, 596 (1982)); ע"פ 728/84 חרמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(3) 617, 625 (1987)). יש להניח, אפוא, כי אילו אבו-שקרה היה תומך, ולו במעט, בגרסתו של זיאס, היתה התביעה מזמינה אותו לעדות מטעמה. משלא עשתה כן, יש להניח כי אכן עדותו של אבו-שקרה פועלת "לרעתה", במובן זה שאין היא מחזקת את הגרסה של זיאס המפלילה את גולן.

במצב דברים זה, מסקנתי היא, כאמור, כי זיאס אינו יכול לספק זיהוי מספק של הגלוסקמה אותה ראה לדבריו אצל אבו-שקרה, כאותה גלוסקמה מושא אישום זה.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים שהועלו בסוגיה זו, ולאור המסקנה אליה הגעתי גם אין טעם להרחיב לגביהן. אעיר רק, כי לא מצאתי כל נפקא מינה לעדותו של בנו של אבו-שקרה, איאד אבו-שקרה (ע"ת 34; ת/84), שהעיד כי מסר לגולן, לבקשתו, את מספר הטלפון של אביו המתגורר בגרמניה. גולן אישר זאת, והסביר שעשה זאת לבקשתו של שנקס, שרצה לאשש או להפריך את סיפורו של זיאס (פר' עמ' 7195-7196).

סיכום ההיבט העובדתי
הנה כי כן, גם הממצאים והמסקנות שנקבעו לעיל בהיבט העובדתי לא זו בלבד שאינם יכולים להוות בסיס או משום חיזוק להרשעתו של גולן באישום זה, אלא שחלקם אף מקים ספק סביר בעניין זה.

התוצאה
ב"כ המאשימה ציין בצדק בסיכומיו כי המדובר באישום קשה להוכחה וכי "אני יודע שמה שאני עושה הוא חריג ואני כבר אומר אם הגלוסקמה הייתה עומדת לבדה למשפט, אנחנו כנראה לא היינו ממשיכים בהליך..." (פר' עמ' 11462, ש' 11-15). למרות זאת, סבר ב"כ המאשימה כי מכלול הראיות והתנהגותו הבעייתית של גולן יכולים לבסס את אשמתו של גולן גם באישום זה.

לאחר עיון מעמיק ויסודי במכלול הראיות והעדויות שהוצגו לפניי מסקנתי היא, כי גולן הצליח לעורר ספק סביר לגבי אישום זה.
על כן, באישום זה החלטתי לזכות את גולן מחמת הספק.

למען הסר ספק ממי שיבקש להסיק מסקנה זו או אחרת, אני מבקש להבהיר, כי מסקנתי היא כי המאשימה לא השכילה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את האמור באישום כי הגלוסקמה מזויפת וכי גולן או מי מטעמו זייפוה. אין בכך כדי לקבוע כי הכיתוב על הגלוסקמה אמיתי ואותנטי וכי נכתב לפני כאלפיים שנה. נושא זה צפוי להמשיך ולהיחקר בזירה המדעית והארכיאולוגית וימים יגידו. יתר על כן, לא הוכח בשום צורה כי המילים "אחוי דישוע" מתייחסות בהכרח ל"ישו" כמופיע בכתבי הנצרות.

אישום מספר 2 – כתובת בדק הבית (לוח יהואש)
(גולן)
האישום
באישום זה מואשם גולן לבדו כדלקמן:
במהלך שנת 2001 או בסמוך לפני כן, תכנן גולן לזייף כתובת על לוח אבן, על מנת שתיחזה להיות כתובת מתקופת המלך יהואש, בה מתואר שיפוץ בית המקדש הראשון. גולן עשה כן לשם הפקת רווחים כספיים וטובות הנאה אחרות במרמה כמפורט להלן:
לצורך ביצוע תוכניתו, השתמש גולן בלוח אבן עתיק (להלן – לוח האבן). על לוח האבן חרת גולן, בעזרת אחר, את הכתובת המכונה כיום "כתובת בדק הבית" או "כתובת יהואש" (להלן: "כתובת בדק הבית" או "כתובת יהואש" או "אבן יהואש" או "לוח האבן" או "הלוח" או "לוח יהואש"), ובה עשרות אותיות בכתב עברי עתיק. בכתובת תואר השיפוץ בבית המקדש הראשון בתקופת המלך יהואש, אירוע המתואר בתנ"ך בספר מלכים ב' ובספר דברי הימים.
לאחר הוספת הכתובת ללוח האבן, הסווה גולן, בעזרת אחר, את העובדה שהכתובת נחרתה לאחרונה, וזאת באמצעות מריחת חומרים שונים על הלוח, על מנת שבבדיקה תיחזה הכתובת להיות כתובת אשר נכתבה כביכול בתקופת בית המקדש הראשון, בשל היותה מכוסה פטינה הנחזית להיות מתקופת בית המקדש הראשון.
לאחר שזייף את הכתובת שעל הלוח, ביקש גולן ממומחים לבדוק את הכתובת, כדי לדעת אם זיופו טוב דיו כדי להטעות, ועל מנת לקבל חוות דעת אשר יסייעו לו במאמציו למכור את הכתובת. גולן אכן הצליח להונות מומחים, וקיבל חוות דעת לפיהן הכתובת עתיקה. את הצגת הכתובת בפני המומחים ביצע גולן באמצעות מתווכים, על מנת שזהותו לא תיחשף.
גולן עשה את כל האמור על מנת להחזיק בידו כתובת המהווה לכאורה את השריד היחיד מבית המקדש הראשון, שריד התואם את הכתוב בתנ"ך ביחס לבית המקדש. גולן עשה כן ביודעו כי יוכל למכור עתיקה זו במיליוני דולרים.
במהלך השנים 2001-2002 הציע גולן את הכתובת למכירה למוזיאון ישראל, מתוך מטרה לקבל עבורה מיליוני דולרים. במהלך המשא ומתן, הציג גולן מצג שווא ולפיו הכתובת אכן עתיקה, וכי הינה רכושו כבר כ-25 שנה, וכל זאת ביודעו כי הדבר אינו אמת, וכי למעשה הכתובת נחרתה רק לאחרונה. גולן פנה אל מוזיאון ישראל באמצעות משרד עורכי דין, על מנת שזהותו לא תיחשף, וצירף לפניות מסמכים כוזבים, על מנת להציג מצג לפיו הכתובת הינה בבעלות אספן ידוע ומהימן מזה זמן רב.
גולן ביצע את כל האמור ביודעו שיש למעשיו, ולהחזקתו בלוח האבן, משמעויות דתיות, מדעיות, רגשיות וכלכליות עצומות, ומתוך מטרה לזכות בפרסום עולמי ובכספים רבים אשר ישולמו לבעל לוח האבן.
המשא ומתן לא התממש, בין היתר בשל חקירת הרשויות בישראל, ותפיסת לוח האבן מגולן.
במעשיו, זייף גולן את כתובת בדק הבית על לוח האבן בכוונה לקבל באמצעותה דבר בנסיבות מחמירות, וניסה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות כשהציג מצג שווא לפיו הכתובת נכתבה בתקופת בית המקדש הראשון, ביודעו שהכתובת נכתבה על פי תכנונו בשנים האחרונות.
הנסיבות המחמירות מתבטאות בכך שגולן פעל בצורה מתוכננת ושיטתית לשם יצירת עתיקה מזויפת, ובכך שלמצג השווא אותו יצר גולן השלכות הנוגעות למחלוקת בין דתות, ועלול היה להטעות מיליוני מאמינים יהודים בעולם, כמו גם את חוקרי ההיסטוריה והארכיאולוגיה בעולם כולו. בנוסף לכך, בשל מצג השווא עלול היה גולן להרוויח במרמה סכומי כסף, הנאמדים במיליוני דולרים לכל הפחות, וטובות הנאה נוספות.

על כל אלה הואשם גולן בזיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, ובניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

תשובתו של גולן לאישום
בתשובתו לאישום זה טען גולן, כי לא תכנן ולא זייף את כתובת יהואש. כמו כן טען, כי לאבן לא הוספה כתובת ולא היה מה להסוות בה וכי "לא היו דברים מעולם".

גולן אישר כי פנה למומחים והציג להם את לוח האבן ורבים מן המומחים חושבים כי המדובר בכתובת אמיתית. חלק ממומחים אלה הגיש חוות דעת וחלק לא עשה כן.

לדברי גולן, לוח האבן נמסר לו על ידי סוחר עתיקות בשם חסן עקילאן ממזרח ירושלים במטרה שימכור אותו והיתה הסכמה ביניהם בנושא הכספים. את לוח האבן קיבל בסוף שנות התשעים ואין בידו תאריך מדויק. גולן אישר עוד, כי הציג את הכתובת למומחים באמצעות מתווכים ומשרד עורכי דין וזאת במטרה שזהותו לא תיחשף. עוד אישר כי צירף מסמכים אך אלו אינם כוזבים. גולן אישר גם כי ניהל משא ומתן עם המוזיאון אולם הצדדים לא הגיעו לדבר על סכומים כספיים. הוא מצידו לא נקב בסכום כלשהו ולא קיבל הצעה לרכישת הכתובת, שכן עדיין לא הגיעו לשלב זה.
לטענת גולן, על פי הבנתו ואמונתו, המדובר בעתיקה שהינה אמיתית ואולם איננה רכושו מזה כ- 25 שנה, כנטען בכתב האישום.

אשר למתואר בסיפא לסעיף 6 לאישום – כי האבן הינה "בבעלות אספן ידוע ומהימן מזה זמן רב" – גולן אישר כי התכוון לעצמו, אך הכחיש כי ביצע את כל האמור ביודעו כי למעשיו ישנן משמעויות דתיות, מדעיות, רגשיות וכלכליות עצומות מתוך מטרה לזכות בפרסום עולמי ובכספים רבים.

לדברי גולן, בניגוד לנאמר באישום, הוא שמסר את לוח האבן למשטרה. עוד טען כי המשא ומתן עם המוזיאון הופסק כחצי שנה לפני שהתחילה החקירה כך שאין כל קשר סיבתי בין החקירה והפסקת המשא ומתן.

לוח האבן והכתובת שעליו
גודל פני לוח האבן כ-24 ס"מ על 31 ס"מ, ברוחב משתנה. גם עובי הלוח משתנה והינו כ-7 ס"מ בממוצע. הלוח שבור בחלקו העליון והיה סדוק במרכזו (לאחר מסירתו למשמרת בידי החוקרים נשבר הלוח במקום שהיה סדוק). המשטח העליון של לוח האבן עליו חרוטה הכתובת מוקף בשלושת עבריו השלמים בשוליים הנמוכים בכ-3 מ"מ מהמשטח שעליו הכתובת. רוחב השוליים בשני צידי האבן הינו כ-1.5 ס"מ ואילו בחלקו התחתון רוחב השוליים כ-1 ס"מ. צבע הלוח הינו אפור כהה.
צילום פניו של לוח האבן לאחר שנשבר (ת/170) מצורף להכרעת הדין כנספח ב'.

פענוח האותיות שעל לוח האבן, המופיעות בכתב עברי קדום, מובילנו לפענוח הבא (על פי חוות דעתו של פרופ' אביגדור הורוויץ (ע"ת 48, להלן: "פרופ' הורוויץ") - ת/126):

חזיהו. מ
הדה. ואעש. את. הב
ה.כאשר. נמלאה. נד
בת. לבאש. בארצ. ובמד
בר. ובכל. ערי. יהדה. ל
תת. כספ. הקדשמ. לרב.
לקנת. אבנ. מחצב. ובר
שמ. ונחשת. אדמ. לעשת.
במלאכה. באמנה. ואעש.
את. בדק הבית. והקרת. ס
בב. ואת היצע. והשבכ.
מ. והלולמ. והגרעת. וה
דלתת. והיה הימ. הזה.
לעדת. כי. תצלח. המלאכה.
יצו. יהוה. את. עמו. בברכה".
תמצית הראיות באישום זה
ביום 17.3.03 נמסרה האבן על-ידי גולן במשרד עורך דינו לחוקרי רשות העתיקות, לאחר שגולן חתם על הסכם עם המשטרה לפיו אם יעשה להפקדת האבן בידי המשטרה "לא יוגש כנגדו כתב אישום בכל עבירה שהיא בגין הכתובת או מעורבותו בטיפול בה." (ת/157(51)). בהסכם זה התחייב גולן למסור הודעה למשטרה ו/או לרשות העתיקות "ובמסגרת זו ישיב על כל שאלותיה תשובות אמת באשר לכתובת." (סעיף 1).
אין חולק כי המאשימה לא הוכיחה בראיות ישירות שגולן, בין לבדו ובין באמצעות אחר, חרט את כתובת יהואש (סעיף 2 לכתב האישום), וכי מרח חומרים שונים עליה על מנת שתיחזה להיות כתובת עתיקה (סעיף 3 לכתב האישום). בנושאים אלה מבקשת המאשימה לסמוך על ראיות נסיבתיות הנובעות מחוות דעת מומחים שונים הטוענים כי הכתובת מזויפת, אשר מתחזקות, כך טוענת המאשימה, משקריו של גולן.

בסיכומיה הפנתה המאשימה לחוות הדעת שהגישו מומחים שונים מטעמה, שכללו חוות דעת של מומחים שבדקו את החומר, הכתב, השפה והלשון. מרבית המומחים שזומנו לעדות הגישו חוות דעתם במסגרת שתי וועדות מיוחדות שהוקמו על ידי רשות העתיקות, כפי שפורט לעיל באישום הגלוסקמה. נוסף על כך התייחסה המאשימה לשקריו של גולן במהלך החקירות בטרם מסירת לוח האבן לידי החוקרים, מצגי שווא שונים באמצעות מסמכים ותצהירים כוזבים שהכין מבעוד מועד, טיוטות של חוות דעת שנתפסו אצל גולן במחשבו, שקריו בבית המשפט ועוד. בסיכומיה הפנתה המאשימה גם לפירכות ותמיהות בגרסתו של גולן, ונוסף על כך הצביעה על מעורבותו בהיבטים המדעיים ובחוות הדעת שהכינו מומחים שאליהם פנה, וכן שורה של ראיות נסיבתיות נוספות.

גם מצידו של גולן הוגשו חוות דעת של מומחים בתחומים שונים של החומר, הכתב, השפה והלשון.

דומה, כי כמעט בכל נושא שעלה על המדוכה, גם אם לא היתה לו חשיבות ממשית כלשהי לאישום עצמו, היו הצדדים חלוקים ביניהם. חוות הדעת והעדויות מטעם הצדדים התייחסו, בין השאר, לסוג האבן של לוח יהואש, הכתב והכיתוב על פני האבן ועוד.

הוועדות של רשות העתיקות
כאמור לעיל, פרסומם של הגלוסקמה ולוח יהואש בתקשורת שעוררו רגשות והתעניינות ציבורית גדולה מאוד בקרב יהודים ונוצרים, הביאו את רשות העתיקות לנקוט יוזמה ולהקים וועדות לבדיקת הפריטים על מנת לקבוע עמדה לגביהן. הנימוקים שהביאו להקמת הוועדות היו כי בסמיכות זמנים פורסמו הימצאותן של הגלוסקמה וכתובת יהואש אשר הגיעו שלא מחפירה ארכיאולוגית מסודרת. עד להקמת הוועדות נכתבו מאמרים רבים, מהם המאשרים את מקוריות הממצאים ואחרים השוללים זאת מכל וכל, והידיעה שאם הממצאים, ובעיקר כתובת יהואש, הם אכן מקוריים, אזי חשיבותם המדעית רבה.

ועדת הכתב והתוכן בנושא כתובת יהואש מנתה ועדה זו את המומחים הבאים: פרופ' אחיטוב, מומחה לכתובות עבריות עתיקות מאוניברסיטת בן גוריון; פרופ' הורוויץ, מומחה ללשונות המזרח הקדום מאוניברסיטת בן גוריון; ד"ר משגב, מומחה לכתב ולכתובות עבריות עתיקות מהאוניברסיטה העברית; ופרופ' רייך, ארכיאולוג, מומחה לתקופת בית ראשון ובית שני, מאוניברסיטת חיפה.

הועדה השניה, ועדת החומר, היתה משותפת לגלוסקמה ולאבן יהואש ומטרתה העיקרית היתה לבדוק את החומר המרכיב את הממצאים, את החומר המרכיב את הפטינה, חומרים נוספים וכל בדיקה נוספת שניתן לערוך בממצאים, לרבות בדיקה מורפולוגית שלהם. ועדה זו הורכבה גם היא ממספר מומחים כפי שפורט לעיל באישום הגלוסקמה.

כאמור לעיל, שתי הוועדות הגיעו למסקנה זהה כי כתובת "בדק הבית", כמו גם הכתובת על הגלוסקמה מזויפות, וכי הפטינה שעל גבי הכתובות בשני הפריטים מזויפת ושונה בצורה משמעותית מהפטינה המקורית על גבי הפריטים (נ/141).
מרבית החברים בשתי הוועדות זומנו כעדים מטעם המאשימה ועל כך בהמשך.

השאלות שבמחלוקת
שתי שאלות מרכזיות נדרשות להכרעה: האחת, האם הוכיחה המאשימה למעלה מכל ספק סביר כי כתובת יהואש מזויפת. ככל שיוכח כי הכתובת מזויפת תעלה השאלה השניה, האם הוכיחה המאשימה למעלה מכל ספק סביר כי גולן או מי מטעמו ביצעו את הזיוף.
כאמור, שני הצדדים הגישו חוות דעת בתחומים שונים ומטבע הדברים הינם חלוקים על אופן לקיחת המדגמים ועל הממצאים שניתן ויש להסיק על פי בדיקתם. על מנת להקל על הבנת הטענות והממצאים נבחן את העדויות והראיות בהפרדה בין ההיבטים השונים.

היבט הכתב – אפיגרפיה ופליאוגרפיה – העדויות והראיות מטעם המאשימה
פרופ' יוסף נווה
פרופ' יוסף נווה ז"ל (ע"ת 14, להלן: "פרופ' נווה", עדותו בפר' עמ' 532-556), הוא מומחה לאפיגרפיה ולפליאוגרפיה שמית מערבית באוניברסיטה העברית בירושלים. לדבריו, הינו קורא את הכתוב על ממצאים ארכיאולוגיים המוצאים מחפירות וכתובים בשפה השמית מערבית, שהיא השפה העברית העתיקה, וכן בשפות הפניקית והארמית בעיקר. פרופ' נווה הסביר מהי אפיגרפיה ומהי פליאוגרפיה, ובלשונו – "אפיגרפיה זה מחקר שעוסק בכתובות ותעודות שנתגלו בחפירות ארכיאולוגיות ומסתבר שגם לא בארכיאולוגיות. פליאוגרפיה זה מקצוע שמתמחה יותר במחקר הכתב של התעודות האלה. צורת הכתב, תולדות הכתב." (פר' עמ' 542, ש' 13-15).

בקשר לאבן יהואש העיד פרופ' נווה, כי בחודש יוני או יולי 2001 התקשר אליו אדם שהציג את עצמו בשם איזק צור והודיע לו כי יש לו כתובת חשובה שאותה הוא מבקש להציג לפניו. בתחילה ניסה פרופ' נווה להתחמק מכך עקב מחלה, אולם עקב לחץ שהפעיל צור נפגש עימו והוצגו לו צילומים של הכתובת שלאחר מכן התבררה ככתובת יהואש. הצילומים נותרו בידיו ולאחר מספר ימים השיב לפונה, כי לדעתו הכתובת מזויפת או שאיננה נראית אמיתית. צור ביקש כי יראה את הכתובת עצמה ולשם כך אורגנה פגישה במלון בירושלים, שם הוצגה לו הכתובת. לדבריו, הספקות לגבי אמיתותה של הכתובת התחזקו בו ואמר כי הכתובת איננה אמיתית. צור לא ביקש כי יפרט את הסיבות לכך ולא רצה פרטים. פרופ' נווה מסר, כי קיבל מצור דף ובו פרטים כיצד נמצאה הכתובת (ת/28). במסמך זה נאמר שהכתובת נמצאה מעבר לחומה המזרחית של הר הבית ולפיכך הכתובת צריכה להיות חלק מהר הבית בתקופת בית ראשון. לפי הטקסט הסתבר שהכתובת עוסקת בבדק הבית שעשה המלך יהואש על פי המסופר בספר מלכים. לדברי פרופ' נווה, הסיבות שהחשידו את הכתובת בעיניו בחוסר אמיתות היו שימוש באותיות שאינן מתאימות לכתובת עברית עתיקה מהמאה התשיעית לפני הספירה, אותיות שהן ידועות במיוחד בכתובות ארמיות ופניקיות, אך בשום פנים ואופן לא בכתובות עבריות. הטקסט מבוסס על נוסחאות מקראיות שנמצאו בסיפור בדק הבית של יהואש ובניין בית המקדש על ידי שלמה המלך. במיוחד החשיד את הכתובת הביטוי "ואעש את בדק הבית". זהו צירוף שאנחנו מכירים בימינו, אך לדברי פרופ' נווה בתקופה העתיקה "בדק" אינו אלא "סדק" ומחזקים את בדק הבית לפי התנ"ך, אך בשום אופן לא מופיע הביטוי "לעשות את בדק הבית" (פר' עמ' 533, ש' 1 ואילך). (כבר עתה יצוין, כי אשר לפירוש המילה "בדק" בספר מלכים ב', פרק י"ב פסוק ו', אין חולק בין המומחים כי הכוונה היא ל"סדק". נראה כי המומחים מסתמכים על הפרשן המקראי רש"י אשר פירש את המילה "בדק" כ-"בקיעה וסדק החומה").

פרופ' נווה הוסיף בעדותו, כי היה פרט נוסף טכני שהחשיד את הכתובת. בחלק העליון של הכתובת קיים שבר והינו חסר ולמעשה השם יהואש אינו מופיע בכתובת אולם מופיע שם אחזיהו או חלק מאחזיהו שהוא אביו של יהואש. לפי זה ברור שיש להשלים יהואש.
עוד הוסיף, כי בשבר ישנה אות אחת שלא נשברה על ידי השבר וזאת האות הא. לדבריו, ברור שהשבר נעשה לאחר שהכתובת הייתה שלמה. לדעתו, בכתובת אמיתית השבר צריך להיעשות או להישבר לאחר שהכתובת הייתה שלמה ועל השבר היה לחתוך את האות ה' ואילו בלוח המוצג האות ה' אינה נחתכת אלא קרובה חצי מילימטר או מילימטר אל השבר, וזאת ניתן להבחין היטב בזכוכית מגדלת.
לדברי פרופ' נווה הוא אמר לצור שלא יסמוך רק על חוות דעתו וכי ישנם אחרים המתמצאים בתחום זה ויפנה אליהם. צור שאל אותו למי כדאי עוד להראות את הכתובת ופרופ' נווה השיב לו, כי רצוי שיפנה למכון הגיאולוגי. כעבור מספר חודשים התפרסם מחקר של המכון הגיאולוגי וצור המציא לו חוברת שבה נכתב, כי פרופ' נווה סבור כי אין המדובר בכתובת אמיתית ולעומת זאת מובאים דעות של גיאולוגים אחרים כי הכתובת אמיתית. משביקש פרופ' נווה לשמור את החוברת בידיו סירב צור לכך והוציאה מידיו. עם זאת, שמר לעצמו שלושה צילומים שאחד מהם נלקח על ידי חוקר מרשות העתיקות. פרופ' נווה המשיך וסיפר כי המליץ על דודו שנהב שהוא רסטוראטור של מוזיאון ישראל, שלאחר מכן עבד כעצמאי, שאולי יוכל להביע דעה אובייקטיבית המבוססת על הצד הטכני בלבד. צור הזמין את פרופ' נווה לפגישה בערך בחודש יוני 2001 וגם דודו שנהב הגיע למלון מסוים ולאחר מכן הועברו השניים למלון "לרום", שם הוצאה הכתובת מקופסא ונראה כי הכתובת היתה ברשותו של בחור צעיר ערבי ששמו איננו ידוע לו. פרופ' נווה ודודו שנהב שבו ובדקו את הכתובת ואולם פרופ' נווה לא שינה את דעתו. העד ציין, כי צור ביקש ממנו לשמור על סודיות ואף הניח לפניו נוסח של כתב התחייבות וביקש ממנו לחתום על כך אולם הוא סירב לחתום.

בחקירתו הנגדית לבא כוחו של גולן אישר פרופ' נווה, כי הינו ידוע כספקן וכפסימיסט, וכי בקשר לכתובת יהואש ייתכן ולא היה חד משמעי ואמר לצור כי נראה לו שאם מורידים את שאלת האותיות והכתב נראה לו "כ-70% טוב וכ-30% לא טוב" (פר' עמ' 539, ש' 19-20). עם זאת, בסמוך אמר פר' נווה "יכול להיות שאמרתי 70% חלק מזויף ו- 30% לא מזויף. זה היה בזמן שישבנו במלון", ש' 27-28). פרופ' נווה הוסיף, כי ייתכן כי אלו היו דבריו לצור במלון, אולם כיום, על אף דעות של מומחים אחרים שבשמם נקב ב"כ גולן, הינו משוכנע יותר ויותר כי הכתובת מזויפת בשיעור המתקרב ל-100% וכל זאת מכיוון שהינו ספקן (פר' עמ' 540, ש' 4-5).

פרופ' כריסטופר רולסטון
פרופ' רולסטון (ע"ת 45, עדותו בפר' עמ' 1273-1438) זומן לעדות על ידי המאשימה על יסוד מאמר שכתב בכתב העת Maarav10 (2003, עמ' 135-193) שכותרתו:Non-Provenanced Epigraphs I: Pillaged Antiquities, Northwest Semitic Forgeries, And Protocols For Laboratory Tests (ת/114).

פרופ' רולסטון, על פי עדותו, הינו אפיגרף העוסק בכתובות מתקופת הברזל בשפות הפניקית, הארמית, המואבית, העברית והתימנית. על פי עדותו, אסף וארגן כיתובים בישראל, בירדן, בלבנון ובסוריה. הוא עובד אך ורק עם חומרים מחפירות מסודרות. לפרופ' רולסטון דוקטורט מאוניברסיטת ג'ון הופקינס בארה"ב באפיגרפיה ופרסם מאמרים רבים בז'ורנלים ובכתבי עת, מאמרים שנבחנו ואושרו לפרסום. פרופ' רולסטון מרצה בבית ספר "עמנואל" לדת במדינת טנסי בארה"ב.

על פי הגדרתו, אפיגרף חוקר את הכתב, לפעמים בדיו, לעיתים בחריטה ולפעמים בשריטות, היכול להופיע בשפות שונות. עיסוקו במיוחד הוא בהתפתחות הכיתוב לאורך זמן, שכן קיימים הבדלים לאורך מאות בשנים בהתאם לשימושים השונים. האותיות משתנות במשך הזמן ולאור הזמן. לדבריו, הוא מודד זאת במדויק בעזרת תוכנה, כך שאין המדובר בהשערות אלא במידע קונקרטי. התחום נקרא פליאוגרפיה, כאשר מדובר בהתמחות במסגרת התחום של אפיגרפיה. התקופה בה הינו מתרכז היא בעיקר מהתקופות המאה ה-12 לפנה"ס עד שנת 500 לפנה"ס. על פי עדותו, בחינתו את השינויים בכיתובים נעשית בהתחשב בתוכן הארכיאולוגי של הזמנים ולעיתים בעזרת בדיקת פחמן 14. לדבריו, ישנן תכונות דומות רבות ואפיונים רבים לגבי כתובות מכל מאה בתחום התמחותו. לדבריו, הוא מחפש אפיונים משותפים והבדלים בין הכיתובים. לשיטתו, כיום ניתן להבחין בוודאות בין כתובות מהמאות השונות לפנה"ס, שכן שקיימת התפתחות וניתן לבחון זאת בדייקנות. מומחים עשו זאת לאורך השנים אולם רק מעט אנשים עוסקים בכך. לדבריו, לקרוא את הכתובות השונות זה קל, אולם הקושי הוא לנתח את ההבדלים בין מאה אחת לאחרת.

פרופ' רולסטון העיד בקשר לאוסטרקונים 1-2 ובקשר לאבן יהואש. בפרק זה נתרכז בעדותו לגבי כתובת יהואש. לשיטתו, בלא כל ספק, המדובר בזיוף מודרני. עיקר עדותו נסבה על ממצאיו, תוך עריכת השוואה בכיתובים שונים בשפה העברית העתיקה. על פי ממצאיו, מהשוואה בין מוצגים ארכיאולוגיים שונים אשר באו מחפירות מסודרות, בכיתוב בשפה העברית העתיקה של שתי האותיות ס' ו-פ' כאשר הינן צמודות, כתובה האות ס' גבוה יותר מהאות פ'. לעומת זאת, במוצגים מזויפים האות פ' כתובה בגובה זהה לאות ס'. כך למשל הפנה לשלושה ממוצגי התביעה – אוסטרקון 1, בולת ברוך בן נריה וכתובת יהואש – בהם האותיות ס' ו-פ' כתובות באותו גובה לעומת כתובות של ממצאים ארכיאולוגיים שבאו מחפירה מסודרת, כאשר האותיות ס' ו-פ' צמודות, כי אז האות ס' כתובה גבוהה מאוד ביחס לאות פ'. העד הוסיף וציין, כי בשפות אחרות כגון פניקית, מואבית וארמית המצב שונה. כמו כן, הצביע על צורה שונה של הכיתוב של האות י' בלוח יהואש מזה המקובל (ראה המוצגים שעליהם הצביע העד: ת/115 - ת/118).

פרופ' רולסטון הוסיף, כי לדעתו קיים קשר מסוים בין אוסטרקון 1 וכתובת יהואש. כך למשל שניהם מתייחסים לתרומות לבית המשפט בחסות המלוכה. לדעתו, לשניהם קיימות בעיות כיתוב דומות ושניהם מתייחסים בצורה שניתנת לפרשנות לאותו מלך. כך שייתכן שאותו אדם או אותה קבוצה זייפו את שני המוצגים. על פי עדותו, נכתבו הדברים במאמרו קודם שידע שרשות העתיקות חושדת ובודקת את שני המוצגים הנזכרים.

בחקירתו הנגדית על ידי עו"ד ברינגר התייחס פרופ' רולסטון לאות ה' האחרונה הנמצאת בשורה השנייה בכתובת יהואש. לדבריו, הקו האנכי אמנם אינו מתחבר לקו השלישי האופקי, הגבוה, כפי שקיים באותיות ה' האחרות שבכתובת (למשל האות ה' הרביעית בשורה הראשונה) אולם אין הדבר מצביע על זיוף, שכן קיימות דוגמאות בעברית עתיקה מחפירות מסודרות, כגון כתובת מערד, שאף שם הקו האנכי אינו נוגע לגמרי בקו השלישי האופקי (פר' עמ' 1291, ש' 18 ואילך).

כאשר התבקש פרופ' רולסטון להגדיר מהו כתב קורסיבי, הסביר כי המדובר במונח בנוגע לכתב עברי קדום, עתיק יותר, כתב שוטף ויפה, אותיות מעוגלות יותר בלא דאגה למרווחים בין האותיות (פר' עמ' 1322, ש' 26 ואילך). לדברי העד, הכתובת על לוח יהואש כתובה לעיתים בכתב קורסיבי ולעיתים לא. המדובר בתערובת של צורות כתב וקיימות שגיאות הסוטות מכל המוכר לו (פר' עמ' 1323, ש' 23-24).
העד הוסיף, כי איננו סבור כי הייתה השפעה הדדית של כתב פניקי וארמי על הכתב העברי הקדום: "...מה שאני אומר שכתובת יהואש היא ערבוב של צורות כתב לאומיות שונות" (פר' עמ' 1330, ש' 13-14), דבר שאינו מקובל ואופייני שכן באתר ארכיאולוגי יכול שתימצא כתובת בפניקית וכתובת בעברית אך לא כתובת הכתובה בערבוב של השפות (פר' עמ' 1334, ש' 4 ואילך).

ד"ר חגי משגב
ד"ר משגב (ע"ת 46, עדותו בפר' עמ' 1675-1753) הוא אפיגרף העוסק בכתובות וכתבים עתיקים ובפליאוגרפיה שמית מערבית בהיבטים השונים של הכתובות – הכתב, התוכן, הקשר היסטורי ומסקנות תרבותיות.

ד"ר משגב היה חבר בועדת רשות העתיקות וערך חוות דעת אודות כתובת יהואש (ת/120). בעדותו הראשית, בהקשר ללוח יהואש סבור ד"ר משגב, כי קיימים שני היבטים בעייתיים מרכזיים:
האחד, והבולט לעין לדבריו הוא, כי מי שכתב את הכתובת לא תכנן היטב את כתיבתה. הכתובת הולכת ומצטופפת לצד שמאל הן במילים שבשורות והן בשורות עצמן המצטופפות כלפי החלק התחתון של לוח האבן. הדבר אינו אופייני לכתובות מלכותיות בדרך כלל. זה קורה בכתובות שאנשים כותבים בכתב יד מהיר או סופרים שאינם מקצועיים אולם אצל סופרים מקצועיים אין זה קורה.
השני, נטיית האותיות שייכת יותר לכתובות צפוניות. אמנם אין כתובות רבות מהמאה ה-9 לפנה"ס אולם מהכתובות הקיימות ניתן לומר שבכתובות הפניקיות והארמיות הכתב מסובב "טיפה שמאלה" והכתובות היותר גדולות מסובבות "טיפה ימינה". הנטייה בכתובת יהואש דומה יותר לכתובות "אלדן" (דומה שיש לומר "תל-דן" – א.פ.) ולכתובות פניקיות יותר מאשר לכתובות עבריות "אם כי יש גם דוגמאות לכיוון ההפוך." (פר' עמ' 1675, ש' 6-27).
עוד הוסיף העד, כי לא צפוי בכתובת שהיא תיכתב בירושלים בסוף המאה ה-9 שלפנה"ס.

לדברי ד"ר משגב כתובת לא ניתן לבדוק רק מהבחינה הפליאוגרפית שכן זו לבדה איננה מהווה שיקול מספיק לתיארוך או לבדיקת האותנטיות. לדעת העד יש לבחון את כל ההיבטים הלשוניים והסגנוניים העולים מהכתובת וכך מפנה הוא לביטויים שונים בכתובת שהועלו גם על ידי מומחים אחרים כגון "ואעש את בדק בית", "יצו יהוה את עמו בברכה" ועוד. לאור זאת, לא היה סומך על האותנטיות של הכתובת. לדעתו, עדות פליאוגרפית כפי שנתן לא תכריע את הכף באורח חד משמעי לשאלה האם מדובר בזיוף, אולם בהצטרפותה לבחינות הלשוניות, המעבדתיות ועוד, יכולה היא בהחלט להכריע את הכף לכיוון זה או אחר (פר' עמ' 1711, ש' 6-12).

בחקירתו הנגדית על ידי עו"ד ברינגר העיד ד"ר משגב, כי לא ניתן להשוות ולהסיק מסקנות מכתיבת כתובות מונומנטאליות של עמים אחרים מתרבויות אחרות על התרבות היהודית-ישראלית (כפי שעושה כנראה פרופ' ויקטור ששון, ע"ה 18, להלן: "פרופ' ששון"), שנראה כי אין בה מסורת של כתיבת תעודות מלכותיות בכלל (עמ' 1702, ש' 13 ואילך).

ד"ר משגב שב ומדגיש, כי הבעייתיות בכתובת יהואש היא של הכותב. כתובות מלכותיות מסוג זה כותב אותן כותב מקצועי המתכנן את הכתובת מראש, ואילו בכתובת יהואש ניכר חוסר תכנון. לו הייתה הכתובת נמצאת בחפירה מבוקרת "לא היה נופל מהכיסא.", ברם, כאשר אין כתובות מהמאה ה-9 לפנה"ס שניתן להשוותן לכתובת יהואש, וכאשר לכך מצטרפת סדרה שלמה של נסיבות שהן בעייתיות מנקודת המבט של הפליאוגרפיה "אז המכלול כולו מראה שהדבר הזה מסריח." (פר' עמ' 1710, ש' 8-25).

ד"ר עדה ירדני
ד"ר ירדני (ע"ת 26) היא מומחית לחקר הכתב העברי, לפענוח כתבי יד וכתובות עבריות וארמיות לשפות שמיות עתיקות וללשון עברית. ביום 12.11.01 התבקשה ד"ר ירדני על ידי גולן, באמצעות איזק צור, ליתן חוות דעת בקשר לכתובת יהואש. תחילה הועבר אליה צילום של הכתובת ולאחר מכן אף לוח האבן עצמו.

את חוות דעתה באשר לכתובת יהואש ערכה ד"ר ירדני ביום 25.11.01 (ת/55). בחוות הדעת נאמר כי מכיוון שהכתובת לא נמצאה בחפירה מסודרת אין הוכחה ארכיאולוגית לקדמותה. התרשמותה היא שפני האבן במצב השתמרות מעולה, מעבר למצופה מממצא שאמור להיות בן קרוב ל-3000 שנה, ברם, עובדה זו כשלעצמה אין בה כדי לשלול את עתיקוּת הכתובת.

עוד ציינה ד"ר ירדני בחוות דעתה כי הפיזור האחיד של האותיות על פני הכתובת עשוי להעיד על תכנון מוקדם של הכתובת וציון האותיות קודם חריטתן. ד"ר ירדני ערכה השוואה של הכתוב בלוח האבן עם כמה כתובות המקובל לתארכן למאות העשירית והתשיעית לפני ספירת הנוצרים (כתובת גזר, כתובת מישע, כתובת תל דן, הכתובת מקיפרוס וכתובת כלמו). לדעת ד"ר ירדני הכתב דומה בעיקר לכתובת מקיפרוס ולכתובת תל דן ונראה תואם בדרך כלל שלב התפתחות במעבר מן הכתב הפניקי מהמאה התשיעית בקירוב לפני סה"נ לכתב העברי. ד"ר ירדני ערכה השוואה בין אותיות מכתובת יהואש לכתובת מקיפרוס. בבדיקה זו מצאה אותיות דומות ואותיות נבדלות. כן מצאה דמיון מוכר בין כתובת בדק הבית לכתובת תל דן הכתובה בלשון הארמית, כאשר הדמיון ניכר ביותר בגודל האותיות, בריווח שביניהן ובשיטת החריטה השטוחה. אם כי ישנם כמה הבדלים בולטים בצורות האותיות בהן שתי כתובות אלו (ד"ר ירדני הפנתה לטבלה משווה של האותיות מהכתובות שאותן ציינה בחוות דעתה (ת/58)).

עם זאת, מצאה ד"ר ירדני כי כמה תכונות של הכתב בכתובת בדק הבית עשויות להיות בעייתיות מבחינה פליאוגרפית בהשוואה לממצאים האפיגרפים המוכרים, שאותן פירטה בחוות דעתה אם כי הדגישה כי אפשר לתרץ זאת בדוחק כתכונות אישיות של הכותב.
עוד ציינה ד"ר ירדני כי מן ההיבט הלשוני גם כן עולות כמה שאלות, כאשר שימושי לשון נראים כסטייה מלשון המקרא.

במסקנת חוות הדעת כותבת ד"ר ירדני כדלקמן: "נוכח הנאמר לעיל ונוכח מיעוט החומר בן התקופה היכול לשמש להשוואה אי אפשר בשלב זה לאשר בוודאות את קדמותה של כתובת בדק הבית מבחינה פליאוגרפית ולשונית. יחד עם זאת, עד שתימצא הוכחה חד משמעית לכאן ולכאן ראוי לדעתי לשמור אותה במקום נגיש לשם השוואתה לממצאים שיתגלו בעתיד." (ההדגשה במקור – א.פ).

ד"ר ירדני הוזמנה למתן עדות על ידי המאשימה. לאחר שפירטה את דרך הגעת כתובת יהואש אליה וכתיבת חוות הדעת האמורה ציינה, כי הבחינה כי באות ה' הכתובה בשורה השנייה בכתובת, בסמוך לשבר, הקו האנכי קטוע מלמעלה ונראה כחסר ואינו מגיע לקו השלישי האופקי (פר' עמ' 707, ש' 15-22; ת/56; ת/57). לפי דעתה, האות נכתבה אחרי שנוצר השבר ואין זה מתקבל על הדעת שכתובת מונומנטאלית שכזאת נכתבת על אבן שהינה שבורה שם, "כלומר שאם זה נכתב אחרי ונשבר, אז נראה לי לא אמיתי. זו המשמעות מבחינתי." (פר' עמ' 709, ש' 15-16).

ד"ר רחל אלטמן
מטעם המאשימה זומנה להעיד גם ד"ר רחל אלטמן (ע"ת 56, להלן: "ד"ר אלטמן"), שהיא בעלת דוקטורט בספרות ימי הביניים. העדה העידה בשפה האנגלית (עדותה בפר' עמ' 2259-2452). ד"ר אלטמן למדה וחקרה את נושא עיצוב הכתב (Script), היא חברה במוסד האמריקאי לאומנות הגרפיקה, ותחום הכתב הוא אחד מתת הנושאים של עיצוב גרפי. לדבריה, התחום של עיצוב הכתב מקורו לפני כ-5,000 שנה. עיצוב הכתב הוא מערכת סגורה, משמע אם המדובר בעיצוב מעוגל של האותיות, אזי כולן יהיו באותו עיצוב, ואם מדובר בעיצוב מחודד, אזי כל האותיות יהיו באותו עיצוב. חלק מעבודתה של ד"ר אלטמן הוא לבחון האם מדובר בצורת כתב מעורבת שאזי המדובר בזיוף. ד"ר אלטמן חקרה בין השאר את מגילות ים המלח. עבודתה איננה בתחום האפיגרפיה אלא רק בתחום עיצוב האותיות. לעדה ניסיון בחמש שפות: עברית, יוונית, צרפתית, אנגלית מודרנית ואנגלית של ימי הביניים. בהקשר לכתובת יהואש הוגשה חוות דעת שערכה העדה (ת/136(2), מעמ' 11 לחוות הדעת ואילך).

על פי ד"ר אלטמן הכתב אשר בכתובת יהואש הינו כתב "מעורב", היינו האותיות כתובות בצורות שונות: מעוגלת, מחודדת ומרובעת, ובמהלך עדותה הפנתה לאותיות שונות שבלוח על מנת להדגים את כוונתה. כך למשל, באותה שורה בלוח יהואש ישנן אותיות הכתובות בצורה מעוגלת ומרובעת ולעיתים אותיות הכתובות בצורה מרובעת, אולם לא בצורה זהה לאותיות הקודמות הכתובות באותה צורה. כמו כן, הצביעה ד"ר אלטמן על כך כי החל מהשורה הרביעית שבכתובת יש יציאה "מהשטנץ" של קו ישר וקיימת נטייה לירידה לצד שמאל. כמו כן, ישנו ציפוף בין השורות ובין האותיות ככל שמגיעים לחלק התחתון של הכתובת.

במהלך חקירתה הנגדית על ידי עו"ד ברינגר הציג לה הסנגור המלומד תצלומים של גלוסקמאות, חותמות, אוסטרקונים ועוד ועליהם כתובות שונות וביקש לעמתהּ עם צורת כתיבת האותיות על מוצגים אלה לעומת צורת האותיות על גבי לוח יהואש.

כבר בשלב זה אומר כי נתתי דעתי לעדותה של ד"ר אלטמן ובכל הכבוד הראוי לא אוכל לאמץ את גישתה, שלפיה ניתן לקבוע ללא כל ספק כי הכתובת על בסיס קיומן של אותיות בכתובת שעיצובן שונה במקצת האחת מהשנייה. התרשמתי מכתובות אחרות שהוצגו לה במהלך עדותה ואף שם ניתן למצוא עיצובי אותיות שונים באותה כתובת, ולעיתים אף נמצאה זהות בין אותיות שנכתבו בכתובת אחת לעומת אות או אותיות שנכתבו בכתובת אחרת. לפיכך, לא ניתן לומר כי צורת עיצוב האותיות בלוח יהואש הינו חריג או שונה עד כדי כך שניתן לאבחנו ועל סמך ממצאיה בלבד לקבוע כי הכתובת מזויפת. יצוין, כי במסגרת סיכומיו לא הפנה ב"כ המאשימה לעדותה של ד"ר אלטמן כלל ולטעמי יש להסיק מכך כי לא ביקש לסמוך על חוות דעתה, ובדין עשה כן.

הנאשם 2 – רוברט דויטש
המאשימה מפנה גם למסמך שהועבר בדואר האלקטרוני על ידי דויטש, ביום 20.1.03, ל"Ron"- מרשות העתיקות (ת/172. נראה שהמסמך הופנה לרון קהתי מרשות העתיקות- פר' עמ' 1303, ש' 3). במסמך זה מעיד דויטש על עצמו כי הינו מלמד אפיגרפיה ופליאוגרפיה באוניברסיטת חיפה. במסמך זה, אשר על פי הנאמר בראשו פורסם על ידי דויטש באינטרנט, מצביע דויטש על אותיות שונות בכתובת אשר מביאות אותו למסקנה, כי כתובת יהואש מזויפת ובלשונו בשפה האנגלית: "Very poor forgery".

היבט הכתב - העדויות והראיות מטעם ההגנה
פרופ' אנדרי לאמייר
מטעם גולן זומן להעיד פרופ' לאמייר שהעיד בשפה הצרפתית (ע"ה 3, עדותו בהקשר לכתובת בפר' עמ' 3907-4025). על תחומי מומחיותו וניסיונו פירטנו לעיל באישום הגלוסקמה.

עדותו הראשית של פרופ' לאמייר בקשר לכתובת יהואש החלה בכך שאמר, כי "בקשר לאבן יהואש, זה הרבה יותר מסובך מאשר בקשר לגלוסקמאות." (פר' עמ' 3908, ש' 3-4). בהמשך התייחס לאות ה' הנמצאת בסמוך לשבר העליון שבכתובת (ש' שניה מלמעלה), ולדעתו, לאחר שבדק את האבן עצמה, מבחינתו אין כל בעיה באות זו (שם, ש' 12-14). פרופ' לאמייר נשאל לגבי האותנטיות של אבן יהואש ועל כך השיב "אני לא יודע" (שם, ש' 24). בהקשר זה פרסם פרופ' לאמייר "נייר מקדמי" בשנת 2007, שבו העלה ארבע אפשרויות לגבי הכתובת, כאשר בין השאר העלה את האפשרות כי הכתובת הינה אמיתית, או כי המדובר בהעתק כתובת מתקופה מאוחרת יותר, ועוד שתי אפשרויות כי הכתובת מזויפת (נ/169). כמו כן פרסם מאמר ב- Israel Exploration Journal משנת 2006 (נ/170).

בחקירתו הנגדית לעו"ד בהט העיד פרופ' לאמייר כי הבעיה בכתובת יהואש מסובכת כיוון שאין כתובות מונומנטאליות מהמאה התשיעית לפנה"ס וחייבים להסתמך על מה שידוע עד כה. נוסף על כך, בכתובת ישנן צורות של אותיות הנראות כערבוב של השפעות פניקיות ופלאו-עבריות. עוד הוסיף, כי באופן כללי קיים רושם "שהדגם קצת מהוסס." (פר' עמ' 3977, ש' 12). עוד ציין בעדותו, כי בשעה שבדק את כתובת יהואש נפגש על פי בקשתו גם עם ד"ר אילני וד"ר רוזנפלד במכון הגיאולוגי בישראל וזאת על רקע הבעיה ביחס לאות ה' שהעלתה ד"ר ירדני בחוות דעתה ובשיחה עמה. עוד העיד פרופ' לאמייר, כי ד"ר רוזנפלד ביקש ממנו להשתתף בפרסום על אבן יהואש והוא סירב לכך כיוון שלא היה בטוח באותנטיות של הכתובת (פר' עמ' 3981, ש' 8-9). עוד אישר, כי יכול להיות שאמר לד"ר רוזנפלד כי אינו רוצה להשתתף בפרסום המאמר ביחס לכתובת כיוון שלדעתו מספיק שהוא עצמו יגן על הגלוסקמה וכי שני הדברים ביחד (הגלוסקמה והכתובת) הינם יותר מדי בשבילו. עם זאת ציין, כי הסיבה העיקרית הייתה כי אינו בטוח שהכתובת אמיתית.

בהמשך חקירתו הנגדית, שב ואישר פרופ' לאמייר כי ביחס לאות ה' הנזכרת, אין כל בעיה. ביחס לפליאוגרפיה ציין, כי זו נראית קצת לא נורמאלית, וכי הבעיה היא בכך שאין כתובות מונומנטאליות מאותה תקופה לצורך השוואה. כן התייחס לאות מ' אשר לדעתו דומה לאות מ' הכתובה ב"מצבת מישע", ולגבי האות א' בכתובת יהואש שהינה יותר מעוגלת מאשר זוויתית. כן התרשם, כי הביצוע של החריטה הינו גס.

פרופ' לאמייר התייחס גם למילה "עמו" אשר בשורה האחרונה שבכתובת וציין, כי באותה תקופה, בדרך כלל, כתבו את הסיומת באות ה' ולא ב-ו', ואם כתבו באות ו' הכוונה היא שהמדובר בלשון רבים, וזאת לבד מיוצא מן הכלל אחד ב"כתובת השילוח".

עיקרי טענות הצדדים
בסיכומים שהוגשו על ידי באי כוח המאשימה נסקרו עיקרי חוות הדעת והעדויות של המומחים מטעם הצדדים בנושא הכתב. לשיטת המאשימה, מרבית הראיות שהובאו תומכות במסקנה כי הלוח מזויף. המאשימה מדגישה כי מוסכם על הכול כי נושא צורת האותיות היא בעיה קשה מאד, זאת במיוחד כאשר עולה כי ניתן לחלוק על כל תזה מדעית בכמה נושאים.

ב"כ גולן היפנה, בין השאר, לאמירות של המומחים גם מטעם התביעה וגם מטעם ההגנה, כי אין אפשרות לקבוע באורח חד משמעי כי הכתובת מזויפת, גם מכיוון שלא נמצאו כתובות דומות לצורך השוואה, וגם מהטעם כי תחום הפליאוגרפיה אינו תחום מדעי מדויק. עוד היפנה לדעות השונות שהביעו המומחים גם מטעם התביעה בנושאים שונים ומסקנתו הינה כי לא ניתן לקבוע חד משמעית כי הכתובת מזויפת.

דיון והכרעה בנושא הכתב
לאחר ששמעתי את כל המומחים ועיינתי בחוות הדעת ובמסמכים שהוגשו בנושא הכתב, הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבוע, למעלה מכל ספק סביר כנדרש במשפט הפלילי, על יסוד הכתב שבכתובת, כי הכתובת מזויפת. ואבהיר.

שאלה מקדמית היא האם ניתן על פי הכתב להגיע למסקנה חד משמעית כי הכתובת מזויפת. לדעתי, התשובה לשאלה זו שלילית.
העדים המומחים לא העידו ב"שפה אחת" לשאלה זו. כך, למשל, עד התביעה ד"ר משגב העיד, כי - "כתובת אי אפשר לבדוק רק מהבחינה הפליאוגרפית, הבחינה הפליאוגרפית לבדה שיקול לא מספיק גם לא לתיארוך וגם לא לבדיקת אותנטיות, לעניות דעתי צריך לפרק את זה לכל השיקולים האחרים הלשוניים והסגנוניים שעולים מהכתובת הזאת." (פר' עמ' 1676, ש' 16-19). ובהמשך עדותו – "הכתובת הזאת היא כתובת הנצחה מונומנטאלית... אני כפליאוגרף או כחוקר כתובת שנעזר בעיניים...אני לא יכול להוכיח לך זיופים." (פר' עמ' 1710, ש' 14-18). גם פרופ' ישראל אפעל (ע"ת 55, ראו עיקרי עדותו להלן) סבור כי בדיקה פליאוגרפית אין בה די על מנת לקבוע תוצאות מוחלטות (פר' עמ' 2235, ש' 7-10).

זאת ועוד. ד"ר משגב אישר כי עד היום לא נמצאה כתובת מונומנטאלית מאותה תקופה, ומכל מקום לא ניתן להשוות בין כתובות מונומנטאליות מתרבויות אימפריאליות של עמים אחרים על התרבות היהודית-הישראלית של אותם ימים, שכנראה לא הייתה בה מסורת של כתיבת תעודות מלכותיות בכלל (עמ' 1702, ש' 13 ואילך). גם פרופ' נדב נאמן (ע"ת 25, ראו להלן עיקרי עדותו), העיד שלארכיאולוגים ולאפיגרפים אין כל דרך לאשר או לשלול את הכתובת כיוון שלא התגלו עד היום כתובות מונומנטאליות מאותה תקופה שניתן יהא להשוות את הכתובת אליהן (פר' עמ' 691, ש' 27 ואילך). עד התביעה פרופ' רולסטון מעיד לנושא זה בצורה דומה (פר' עמ' 1337, ש' 7-8). כך העיד גם עד התביעה פרופ' אחיטוב (פר' עמ' 1896, ש' 16-20. ראו עיקרי עדותו להלן). גם הארכיאולוג פרופ' גורן מאשר כי עד היום "אין לנו כתובת עברית מלכותית" (פר' עמ' 1038, ש' 26). כך גם פרופ' לאמייר מטעם ההגנה מעיד כי אין כתובות מונומנטאליות מאותה תקופה לצורך השוואה (פר' עמ' 3982, ש' 22). לעומת זאת, ד"ר ירדני, המומחית מטעם התביעה לחקר הכתב העברי, מוצאת כי צורת הכתב על פני הכתובת דומה לכתובת מקיפרוס ולכתובת תל-דן, ונראית כתואמת בשלב התפתחות במעבר מן הכתב הפניקי מהמאה התשיעית בקירוב לפני הספירה לכתב העברי.

אשר לצורת הכתיבה של המילים והאותיות, אף כאן לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית, שכן עדי התביעה עצמם חלוקים בנושא זה. ד"ר ירדני כותבת בחוות דעתה (ת/55) כי הפיזור האחיד של האותיות על פני הכתובת עשוי להעיד על תכנון מוקדם של הכתובת וציון האותיות קודם חריטתן. פרופ' רולסטון סבור, כי צפיפות האותיות אינה מהווה בעיה, שכן כך קורה לעיתים קרובות בכתובות אם בגלל שהכתב אינו יוצא כפי שתוכנן מראש ובין אם התכנון לא היה טוב (פר' עמ' 1338, ש' 5-14). לעומתם, ד"ר משגב סבור היפוכם של דברים – כי צפיפות האותיות מקורה בתכנון לקוי וחוסר מיומנות של הכותב (פר' עמ' 1675, ש' 6-18; ת/120).

נושא אחר שהיה במחלוקת בין הצדדים הוא האות "ה" הבודדה שבראש הכתובת בסמוך לשבר. בכתובת מופיעה אות זו מספר פעמים. על פי הערכת המומחים השונים צורת כתיבתה של האות "ה" באותה עת היתה שלושה קוים אופקיים וקו אנכי החוצה אותם באמצעם. והנה נמצא לנו כי בקצה השורה השניה, בסמוך לקו השבר של הכתובת, כאשר כידוע לשבר קדם סדק, כתובה אות "ה" בודדה ובבדיקה עם זכוכית מגדלת נראה כי הקו האנכי שלה מסתיים לפני הקו האופקי העליון ואינו חוצה אותו כלפי מעלה.
אף כאן נראה, כי אין בכך משום להעיד על זיופה של הכתובת. כפי שהעיד מומחה התביעה ד"ר שימרון, ייתכן כי במהלך עבודת הסיתות או לקראת סיומה נגרם הסדק, והחורת של הכתובת הגיע עם חריטת האות הא עד לסדק, ולא השלימה כפי שחרט את שאר אותיות ה-הא. גם פרופ' רולסטון סבור, כי אין בכתיבת האות "ה" בצורה זו משום להצביע על זיוף, כפי שהובא לעיל (פר' עמ' 1291, ש' 17 ואילך).

אשר לטענתו של פרופ' רולסטון כי בכתובת יהואש האותיות ס' ו-פ' הכתובות צמודות נמצאות באותו גובה כפי שנמצא במוצגים מזויפים, שעה שבפריטים שהגיעו מחפירות מסודרות האות ס' גבוהה יותר מהאות פ' כאשר הינן כתובות בצמוד ויש בכך להצביע על זיוף. אכן, אף פרופ' אחיטוב סבור כי על האות ס' להיות גבוהה יותר מהאות פ' הצמודה לה (פר' עמ' 1880, ש' 7-8). ברם, פרופ' אחיטוב אישר כי בכתובת יהואש מופיע הצירוף של האותיות ס' ופ' כאשר האות ס' קצת גבוהה יותר מהאות פ' (שם, ש' 22-23), וכן אישר כי נמצאו חותמות שבהן גובהן של שתי האותיות הללו זהה, ולא נטען כי החותמות מזויפות (פר' עמ' 1881). הנה כי כן, גם לטענה זו נמצאה דעה חולקת של מומחה אחר מטעם התביעה ולפיכך לא ניתן להסיק מכך כי הכתובת מזויפת.

היבט השפה והלשון – העדויות והראיות מטעם המאשימה
פרופ' נדב נאמן
פרופ' נדב נאמן (ע"ת 25, להלן: "פרופ' נאמן", עדותו בפר' עמ' 687-704) הינו פרופ' מן המניין באוניברסיטת תל אביב מזה כ-15 שנה במועד עדותו (6.4.06). העד מלמד היסטוריה של עם ישראל בתקופת המקרא, כתב מאמרים ואף הרצה עליהם. בין השאר כתב פרופ' נאמן מאמר שעסק בשאלה מה היו המקורות שעמדו לפני מי שכתב את ספר מלכים בשעה שכתבו. במאמר זה העלה פרופ' נאמן את ההשערה, כי לנגד עיני הכותב עמדו כתובות מלכים בודדות ובאמצעותן חיבר התרחשויות מסוימות. בין השאר העלה את האפשרות, כי כתובת בנייה שנכתבה בימי המלך יהואש הייתה אחד המקורות שעמדו לנגד עיניו של מחבר ספר מלכים (ת/53). המאמר נכתב בשנת 1997 ופורסם בשנת 1998 בעיתון בינלאומי Vetus Testamentum היוצא בלונדון והינו מן היותר נפוצים בחקר המקרא. העד העריך, כי החל להרצות על נושא המאמר כשנה לפני כן במסגרת שיעורים באוניברסיטה. עוד פרסם העד בשנת 2002 ספר על היסטוגרפיה מקראית. לדברי פרופ' נאמן, משפורסמה כתובת יהואש בעיתונות המקומית, עלו בראשו חשדות במובן של "It’s too good to be true", וכי קיימת זיקה שנראית חשודה בין הכתוב בלוח יהואש לבין האמור במאמרו ת/53 (פר' עמ' 690, ש' 2-5). לדבריו, מעיון בכתובת יהואש ניתן לראות שהמדובר במעין מעשה מרכבה של מספר כתובות מקראיות.

בחקירתו הנגדית אישר פרופ' נאמן, כי האמור במאמרו איננו בבחינת תזה חדשה, ובפתח המאמר אף הינו סוקר את תולדות המחקר ומעלה הצעות בעניין זה. עוד אישר, בהקשר למאמר שפרסם בעיתון Physical Archeology בשנת 2003, כי לארכיאולוגים ולאפיגרפים אין כל דרך לאשר או לשלול את כתובת יהואש, זאת כיוון שעד היום לא התגלו כתובות מונומנטאליות מלכותיות כלשהן, ולפיכך התשובה הברורה אמורה להינתן על ידי הגיאולוגים. לדבריו, הוא עצמו שייך לאלה אשר ספקנים מאוד לגבי יכולתה של האפיגרפיה לקבוע אותנטיות משאין אף כתובת מלכותית ממלך יהודה או ממלך ישראל. לגישתו, מבחינה לשונית ניתן לומר לגבי כתובת יהואש, כי קיימות סיבות לחשוד שהיא איננה אותנטית. למשל, הביטוי "ואעש את בדק הבית" הינו צירוף בלתי אפשרי בעברית כיוון שקיימת סתירה בין "לעשות" לבין "בדק" שמשמעותו פירצה, סדק. לשיטתו, מלך לא יכתוב בכתובתו שהוא עשה פירצה, וזאת הינו קובע בהשוואה לקורפוס המקראי. לשיטתו, המילים "לעשות בדק" הן בניגוד מוחלט לכל הצירופים המופיעים בקורפוס המקראי בהם מופיעה המילה "בדק". המונח "לעשות בדק" המופיע בלוח יהואש הינה עברית מודרנית שמשמעותה לתקן, לעשות תיקון בבית. לעומת זאת, בעברית מקראית, "בדק" זה פירצה ולכן המדובר על לעשות פירצה או לחזק את הבדק (פר' עמ' 697, ש' 28 ואילך). פרופ' נאמן אישר, כי ידוע לו כי מומחים אחרים כתבו מאמרים הנוגדים את מסקנתו, אולם לא התייחס לכך. לדבריו, לא כתב מאמר על כתובת יהואש וכל אשר עשה הינו המאמר הנדון שפורסם בשנת 98' (ת/53).

פרופ' כריסטופר רולסטון
פרופ' רולסטון התבקש להתייחס גם לאמור בכתובת עצמה בקשר לביטוי "בדק הבית", שאליו גם התייחס במאמרו (ת/114 בעמ' 149 ואילך; עדותו בפר' עמ' 1887 ואילך).

המילים "בדק הבית" מופיעות בתנ"ך בשני מקרים: האחד, בקשר למלך יהואש בספר מלכים ב' והשני, בקשר למלך יאשיהו בספר דברי הימים ב'. למען נסות הבן ולצורך השוואה בין האמור בתנ"ך לבין החרוט על כתובת יהואש שלפנינו – "ואעש את בדק הבית" – מן הראוי להביא את ההקשר והפסוקים מהתנ"ך.

בספר מלכים ב', פרק י"ב מפסוק ה' ואילך, בהקשר עם המלך יהואש נכתבו הדברים הבאים:

"(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל-הַכֹּהֲנִים, כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר-יוּבָא בֵית-יְהוָה כֶּסֶף עוֹבֵר--אִישׁ, כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ:  כָּל-כֶּסֶף, אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב-אִישׁ, לְהָבִיא, בֵּית יְהוָה. (ו) יִקְחוּ לָהֶם הַכֹּהֲנִים, אִישׁ מֵאֵת מַכָּרוֹ; וְהֵם, יְחַזְּקוּ אֶת-בֶּדֶק הַבַּיִת, לְכֹל אֲשֶׁר-יִמָּצֵא שָׁם, בָּדֶק.
(ז) וַיְהִי, בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וְשָׁלֹשׁ שָׁנָה--לַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ:  לֹא-חִזְּקוּ הַכֹּהֲנִים, אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. (ח) וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ יְהוֹאָשׁ לִיהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, וְלַכֹּהֲנִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מַדּוּעַ אֵינְכֶם מְחַזְּקִים אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת; וְעַתָּה, אַל-תִּקְחוּ-כֶסֶף מֵאֵת מַכָּרֵיכֶם, כִּי-לְבֶדֶק הַבַּיִת, תִּתְּנֻהוּ. (ט) וַיֵּאֹתוּ, הַכֹּהֲנִים, לְבִלְתִּי קְחַת-כֶּסֶף מֵאֵת הָעָם, וּלְבִלְתִּי חַזֵּק אֶת-בֶּדֶק הַבָּיִת. (י) וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן, אֲרוֹן אֶחָד, וַיִּקֹּב חֹר, בְּדַלְתּוֹ; וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ בימין (מִיָּמִין), בְּבוֹא-אִישׁ בֵּית יְהוָה, וְנָתְנוּ-שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף, אֶת-כָּל-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה. (יא) וַיְהִי, כִּרְאוֹתָם, כִּי-רַב הַכֶּסֶף, בָּאָרוֹן; וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ, וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ, אֶת-הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית-יְהוָה. (יב) וְנָתְנוּ, אֶת-הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן, עַל-יד (יְדֵי) עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הפקדים (הַמֻּפְקָדִים) בֵּית יְהוָה; וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ, וְלַבֹּנִים, הָעֹשִׂים, בֵּית יְהוָה.  (יג) וְלַגֹּדְרִים, וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן, וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-בֶּדֶק בֵּית-יְהוָה; וּלְכֹל אֲשֶׁר-יֵצֵא עַל-הַבַּיִת, לְחָזְקָה. (יד) אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְהוָה, סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת, כָּל-כְּלִי זָהָב, וּכְלִי-כָסֶף--מִן-הַכֶּסֶף, הַמּוּבָא בֵית-יְהוָה. (טו) כִּי-לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, יִתְּנֻהוּ; וְחִזְּקוּ-בוֹ, אֶת-בֵּית יְהוָה."

בספר מלכים ב', פרק כ"ב, מפסוק א' ואילך נזכר גם פועלו של המלך יאשיהו לשיפוץ בית המקדש, וכך נאמר שם:

"(א) בֶּן-שְׁמֹנֶה שָׁנָה, יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וְאַחַת שָׁנָה, מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ, יְדִידָה בַת-עֲדָיָה מִבָּצְקַת. (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּכָל-דֶּרֶךְ דָּוִד אָבִיו, וְלֹא-סָר, יָמִין וּשְׂמֹאול.
(ג) וַיְהִי, בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם, הַסֹּפֵר, בֵּית יְהוָה, לֵאמֹר. (ד) עֲלֵה, אֶל-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף, הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף, מֵאֵת הָעָם. (ה) ויתנה (וְיִתְּנוּהוּ), עַל-יַד עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים, בבֵּית (בית) יְהוָה וְיִתְּנוּ אֹתוֹ, לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר בְּבֵית יְהוָה, לְחַזֵּק, בֶּדֶק הַבָּיִת. (ו) לֶחָרָשִׁים, וְלַבֹּנִים וְלַגֹּדְרִים; וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב, לְחַזֵּק אֶת-הַבָּיִת. (ז) אַךְ לֹא-יֵחָשֵׁב אִתָּם, הַכֶּסֶף הַנִּתָּן עַל-יָדָם:  כִּי בֶאֱמוּנָה, הֵם עֹשִׂים."

ובהקשר למלך יאשיהו נאמרו בספר דברי הימים ב', פרק ל"ד מפסוק ח' ואילך, הדברים הבאים:

"(ח) וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ, לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת, שָׁלַח אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ וְאֶת-מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר-הָעִיר, וְאֵת יוֹאָח בֶּן-יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר, לְחַזֵּק אֶת-בֵּית יְהוָה אֱלֹהָיו.  (ט) וַיָּבֹאוּ אֶל-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וַיִּתְּנוּ אֶת-הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית-אֱלֹהִים, אֲשֶׁר אָסְפוּ-הַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי הַסַּף מִיַּד מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם וּמִכֹּל שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּל-יְהוּדָה וּבִנְיָמִן, וישבי (וַיָּשֻׁבוּ), יְרוּשָׁלִָם.  (י) וַיִּתְּנוּ, עַל-יַד עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה, הַמֻּפְקָדִים, בְּבֵית יְהוָה, וַיִּתְּנוּ אֹתוֹ עוֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר עֹשִׂים בְּבֵית יְהוָה, לִבְדּוֹק וּלְחַזֵּק, הַבָּיִת."

לדברי פרופ' רולסטון משמעות המילים "בדק הבית" הינה "סדק הבית", היינו המילה "בדק" משמעותה "סדק". כך גם בשפה האכדית. על פי העד בספר מלכים המשמעות היא לחָזֵק, לבָצֵר, כלומר לתקן את הבדק, לתקן את הסדק, ולדבריו כך גם מופיע בתרגום השבעים.

משנשאל פרופ' רולסטון מה המשמעות של המילה "לבדוק" בפסוק י' בפרק ל"ד מספר דברי הימים ב' ("לבדוק ולחזק הבית") השיב, כי ספר דברי הימים נכתב מאות שנים לאחר כתיבתו של ספר מלכים, השפה מתפתחת ומובן המילים החל גם להשתנות כך שיש הבדל בין הביטוי בתקופת בית ראשון – ספר מלכים – לבין תקופת בית שני – ספר דברי הימים – שנכתב במאה השלישית או הרביעית לפנה"ס.

כאמור לעיל, בהקשר לכתובת יהואש מדגיש פרופ' רולסטון, כי לדעתו קיימת טעות נוספת בכתיבת המילה "עמו" במשפט "יצו יהוה את עמו בברכה", כאשר לדעתו תחת האות ו' צריכה לבוא האות הא כפי שנהוג היה לכתוב באותם ימים, שכן ה-הא מציין חולם מלא. משהופנה לכתוב ב"כתובת השילוח" כי קיימות שלוש דוגמאות שבהן נכתב "איש אל אחו", "קרא אל רעו", ו- "איש לקראת רעו", כאשר הסיומת היא ב-ו' ולא ב-הא, השיב כי בכתובת השילוח ההתייחסות היא ליחיד ועל כן יש מקום לכתוב את הסיומת באות ו', ואילו בכתובת יהואש המילה "עמו" הכוונה לרבים ועל כן היה על הסיומת להיות באות הא. במענה לעדותו של פרופ' חיים כהן (ע"ה 10, שאף הוא העיד בתיק זה על לשון הכתוב ודבריו יובאו בהמשך) הסבור כי המילה "עמו" שבכתובת הכוונה ל"עמיו", דהיינו לממלכת יהודה ולממלכת ישראל, השיב פרופ' רולסטון, כי במקרה שכזה היינו מצפים כי לפני האות ו' תיווסף האות י', היינו היה מקום כי יהיה כתוב "עמיו" (פר' עמ' 1346, ש' 21 ואילך).

פרופ' שמואל אחיטוב
פרופ' אחיטוב נמנה עם חברי ועדת הכתב של רשות העתיקות. על פי עדותו הינו מתעסק יותר בצד הספרותי-לשוני ופחות בצד של הפליאוגרפיה (פר' עמ' 1864-1902).

התרשמותו של פרופ' אחיטוב היא שכתובת יהואש איננה אותנטית. מסקנתו זו הינו סומך על מספר ביטויים המופיעים בכתובת. כך למשל לגבי המונח "בדק הבית", שעליו דובר רבות. אשר לביטוי "נחשת אדם", לדעת העד המדובר בצירוף שנוצר על סמך שני אוסטרקונים: האחד, אוסטרקון שנמצא בתל כסילה (בתל-אביב) עליו כתוב "זהב אופיר לבית חורון", האוסטרקון השני, מזכיר את המילים "כסף תרשיש" אשר לדעתו ולדעת רוב חבריו הינו מזויף. כך גם אין במקרא צירוף המילים "זהב אופיר" אלא יש את הצירוף "כתם אופיר" והמילה "כתם" פירושה גם כן "זהב".

כמו כן, סבור פרופ' אחיטוב, כי הצירוף "והשבכם והלולם" הינו בעייתי. המילה "השבכם" נמצאת רק בשני העמודים שעמדו בכניסה לבית המקדש– יכין ובועז – ובראשם היו כותרות מעשה שבכים אשר נקרא היום "אג'ו". מלבד זאת, המילה שבכה מופיעה בסיפור על אחזיה שנפל בעד השבכה, ולפיכך, היה מקום כי בכתובת ייכתב "והשבכות" ולא "והשבכם". לגישתו, גם המילה "לולם" הינה בעייתית. אילו היה כתוב לול, המילה הייתה צריכה להיכתב ללא האות ו' כפי שנכתב באותה תקופה. פרופ' אחיטוב משער, כי מחבר הכתובת לא הבין זאת וסמך על הפסוק ו"בלולם יעלו אל הבית" וחשב שהמדובר על "בלולים", וכנראה שצריך לקרוא "בללים". ושמא חשב על שובכים ולולים.

עוד סבור פרופ' אחיטוב שהצירוף "והיה הימ הזה לעדת" איננו סביר, כי "עדת" במקרא הינה ברית, או "הוראה" או "פקודה" שלא ניתן לקוראה לפי הכתוב בכתובת. רק משהו ממשי יכול להיות עד כגון עד הגל הזה, עד המצבה וכו', ואילו לגבי יום שהינו הולך וכלה איננו יכול לשמש כעד. לגישתו, המדובר בעברית מודרנית.

כמו כן, בסיום הכתובת נאמר "יצו יהוה את עמו בברכה" וסיומת זו מזכירה לפרופ' אחיטוב חתימה על מכתבים כיום. על פי עדותו של פרופ' אחיטוב, בשום כתובת מלכותית מהמזרח הקדום, מי שמצווה על כתיבת הכתובת, כלומר המלך, הוא לא מצווה לברך את עמו בברכה, הוא מצווה לברך אותו ואת ארצו בברכה. לפי פרופ' אחיטוב "כל הכתובת הזאת עושה איזה רושם של צירופים, חלקם מקראיים, חלקם טעויות חדשות של אדם שמדבר עברית מודרנית" (פר' עמ' 1865, ש' 20-21). עוד מציין פרופ' אחיטוב, כי היה מצפה כי המילה "עמו" תיכתב בסיומה עם האות הא.

משנשאל פרופ' אחיטוב לגבי המילה "רעו" שבכתובת השילוח שסיומה באות ו' ולא באות הא כפי שניתן היה לצפות, השיב, כי בעוד שכתובת יהואש מיוחסת למאה ה-9 לפנה"ס הרי כתובת השילוח היא מסוף המאה ה-8 לפנה"ס, היינו בשנת 700 לפנה"ס לערך והמדובר בהתפתחות בשפה. כמו כן, יתכן כי במילה "רעו" נפלה האות ה' מהמילה "רעהו", שכן את האות ו' ביטאו בערבית שמית ולכן נפלה האות ה'.

בחקירה הנגדית, מאשר פרופ' אחיטוב לעו"ד ברינגר, כי לא ניתן לדעת כמה שורות חסרות מלוח יהואש מחלקה העליון השבור, גם השם יהואש איננו מופיע בכתובת. כמו כן, אין התייחסות בכתובת לבית המקדש, אלא כיוון שמופיעה המילה "אחזיהו" מניחים אנו, כי הכוונה למלך יהואש בן אחזיהו. כמו כן, מאשר פרופ' אחיטוב כי פעולות תיקונים ותחזוקה דומות לאלה שביצע המלך יהואש מופיעות במקרא אצל המלך יאשיהו (בספר דברי הימים ב').

פרופ' אחיטוב מוסיף, כי לא תמיד ניתן להסתמך על המקרא כמקור היסטורי אובייקטיבי, אולם יש למצוא סיבות מוצדקות על מנת לחשוד ולפקפק במה שכתוב במקרא. פרופ' אחיטוב דוחה את הסברה שהוצגה לו על ידי עו"ד ברינגר, כי הכתובת לא נכתבה בחייו של המלך יהואש אלא כמה מאות שנים לאחר מכן. לדבריו אין בכך כל הגיון, שכן מי שביצע דברים הוא זה אשר מבקש להנציחם.

פרופ' אחיטוב ער לכך שישנם מומחים אחרים שאינם סבורים כמוהו. לדבריו, אילו הייתה נמצאת האבן בחפירה מסודרת "היינו צריכים לשכתב את ספרי הדקדוק של העברית המקראית" (שם, עמ' 1874, ש' 10-11).

בהמשך חקירתו עומת פרופ' אחיטוב עם תזה של פרופ' ששון בפרשנות המילים "בדק בית", אולם חזר על עמדתו, כי איננו רואה עין בעין עם פרופ' ששון את הפרשנות, והינו עומד על דעתו כי "בדק הבית" הכוונה "סדק", וכך במהלך עדותו מפרש הוא את הפסוקים מספר מלכים, כי המדובר באיסוף כסף לתיקון הפרצות והסדקים שהיו בבית.

משנשאל לפרשנות הפסוק "כי לבדק הבית תִּתְּנֻהוּ" משיב פרופ' אחיטוב כך (פר' עמ' 1876, ש' 9 ואילך):
"ת. כי בשביל הפרצות של הבית יתנו את זה. אני קורא את פסוק ו' 'יקחו להם הכהנים איש מאת מכרו והם יחזקו את בדק הבית לכל אשר ימצא שם בדק'. כלומר הם יחזקו את בדק הבית את הפרצות שבבית את פרץ הבית לכל אשר יימצא שם בדק.
ש. אתה אומר יחזקו את בדק הבית. אתה אומר שבדק זה סדק. ז"א הם צריכים לחזק את סדק הבית?
ת. הכוונה לתקן. זו לא עברית מודרנית. 'לכל אשר יימצא שם בדק', בכל מקום שימצאו שם סדק, פרץ. אני ממשיך מפסוק ז' '...לא חיזקו הכהנים את בדק הבית', הכהנים לא חיזקו לא תיקנו את הפרצות. אני ממשיך בפסוק יח' 'ויקרא מלך יהואש... מדוע אינכם מחזקים את בדק הבית', מדוע אתם לא מתקנים לא מחזקים את הפרצות. הפסוק ממשיך: 'ועתה אל תיקחו כסף מאת מכריכם כי לבדק הבית תִּתְּנֻהוּ' בשביל בדק הבית בשביל תיקון הפרצות של הבית תִּתְּנֻהוּ.
ש. זה לא בשביל הפרצות, זה בשביל תיקון הפרצות?
ת. בוודאי.
ש. 'כי לבדק הבית תִּתְּנֻהוּ', התרגום שלך למשפט הזה הוא 'כי בשביל תיקון הבית תִּתְּנֻהוּ '?
ת. נכון.
ש. היכן המילה 'תיקון'?
ת. התשובה היא לתיקון בדק הבית, בשביל תיקון הפרצות שבבית.
ש. אם המילה 'בדק הבית' היא סדק, נזק, אז איך אתה אומר, כי לתקן את סדק הבית?
ת. אלו דברים בסיסיים כי אחרת אתה צריך לתת את זה לאדון בדק הבית, כך כתוב 'לבדק הבית תִּתְּנֻהוּ '.
ש. בדק בית זה תיקון. זה מושג אידיומטי [כפרשנותו של פרופ' ששון – א.פ.].
ת. לא. זה מה שנקרא אצל הפרשנים לשון קצר."

פרופ' אחיטוב נשאל גם לגבי היחס בין האותיות והשיב כי כאשר האותיות ס' ו-פ' צמודות, כי אז הראש של האות ס' יהיה גבוה יותר מהראש של האות פ'. עם זאת, אישר בתשובות לעו"ד סיטון כי קיימות חותמות שבהן גובהן של האות ס' ו-פ' יהיה זהה (פר' עמ' 1881).

פרופ' אחיטוב מציין גם, כי קיימות מחלוקות בינו לבין הפרשנות של פרופ' הורוויץ ושל פרופ' ששון לביטויים שונים הנמצאים על לוח יהואש וכן עם פרופ' רייך שהיה חבר עמו בוועדה של רשות העתיקות (פר' עמ' 1895, ש' 18-27).

פרופ' אביגדור הורוויץ
פרופ' הורוויץ (ע"ת 48, עדותו בפר' עמ' 1903-1954), מהמחלקה למקרא ארכיאולוגיה מהמזרח הקדום באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, הוא בעל תואר שלישי מהאוניברסיטה העברית בירושלים בתחומי המקרא והארכיאולוגיה. נושא הדוקטורט שכתב היה בניית בתי מקדש במקרא ובמזרח הקדום. פרופ' הורוויץ היה חבר ועדת רשות העתיקות וחוות דעתו מיום 22.4.03 הוגשה לוועדה (ת/126).

בחוות דעתו בוחן פרופ' הורוויץ בפירוט רב את לשון הכתובת, היבטיה הספרותיים, זיקות עם המקרא ומשמעותן לגבי חיבור הכתובת וזיקות לכתובות חוץ מקראיות, לרבות כתובות אכדיות. על האמור בחוות דעתו חזר בפירוט רב גם בעדותו בבית המשפט בצירוף דוגמאות לאישוש פרשנותו.

לדעת פרופ' הורווויץ הכתובת איננה אותנטית. בסיכום חוות דעתו נאמרו הדברים הבאים (עמ' 14 לחוות הדעת):

"כתובת יהואש נראית בעליל כפסיפס של אלמנטים גזורים ממקומות שונים ומודבקים יחד ומוצקים לתוך מסגרת של כתובת מלכותית כגון מצבת מישע, ואיננה מקור למספר פרקי תנ"ך שכל אחד מהם לקח אלמנט זה או אחר.
לצד הלשונות הזהים ללשונות המקראיים המהווים את אבני הפסיפס, מצאנו אף לשונות שאין כמותם במקרא. הם אמנם דומים ללשון המקרא אך אינם זהים לו, ונדמה לי שהמחבר (הזייפן) מתעתע בחוקרים על מנת להמציא ביטויים מקוריים כביכול עם מראית עין מקראית ולהקשות על ידי כך על חשיפת הזיוף.
קביעה זו מתחזקת עד כדי הוכחה על סמך שיקולים לשוניים לרבות: ביטוי אנכרוניסטי 'ואעש את בדק הבית'; החריגות התחביריות במשפטי הפתיחה; השימוש הלא נכון ב'לולים'; גילויים של חסר הבנה לגבי שימושים מקראיים מסוימים; הטעויות האורתוגרפיות במילים 'ובלולים' ו'עמו'. על החריגות הלשוניות יש להוסיף תמיהות תוכניות: קביעת 'היום הזה (איזה יום?) לעדת' שאין לה תקדים בכתובות בנייה מלכותיות; הברכה המסיימת החורגת בתוכנה ובלשונה מכל כתובת עתיקה וידועה.
כל אחד מהשיקולים הללו, והצטברותם יחד על אחת כמה וכמה, מוכיחים בעליל שהטקסט מזויף, וניתן לומר עליו 'מכף רגל ועד ראש אין בו מתום'".

פרופ' הורוויץ ער לכך כי מומחים אחרים דעתם שונה מדעתו אולם לדבריו לא השתכנע מדבריהם, הוא עומד על דעתו והם טועים בגדול (פר' עמ' 1933, ש' 29).

פרופ' ישראל אפעל
פרופ' ישראל אפעל (ע"ת 55, להלן: "פרופ' אפעל", עדותו בפר' עמ' 2213-2258) הינו פרופ' מן המניין, חוקר היסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, עוסק בתקופת המקרא ותולדות ישראל במסגרת עמי המזרח הקדום. פרופ' אפעל כתב מאמר שנקרא “The ‘Jehoash Inscription’: A Forgery”, אשר פורסם ב- Israel Exploration Journal והוגש לבית המשפט (ת/135).

לדעת פרופ' אפעל, כתובת יהואש הינה כתובת מזויפת ובמאמרו הנ"ל מנה שלושה נימוקים עיקריים:
האחד, הביטוי "ואעש את בדק הבית", אשר לדעתו אינו קיים בעברית מקראית אלא בישראלית.
השני, הביטוי שמופיע בכתובת "ללים" אשר צריך להיות "בלולים" כאשר ה-ב' הינה חלק אינטגראלי של המילה ולא ב' היחס.
השלישי, הביטוי "במדבר" המופיע בכתובת יהואש במסגרת הפסוק "כאשר נמלאה נדבת לב אש בארץ ובמדבר ובכל הרי יהודה לתת כסף הקדשים", אינו במקומו ואיננו שימוש נכון.
לדעתו, בכתובת קיימת תערובת של הניסוח מספר מלכים ומספר דברי הימים, המהווים שני חיבורים שנכתבו בשתי תקופות שונות ובשני רבדים לשוניים שונים. בספר דברי הימים כתוב "ויתנו קול ביהודה ובירושלים להביא לאדוני משאת משה עבד האלוהים על ישראל במדבר", כלומר, מתייחסים למס או לתרומה שמשה אסף במדבר בשעה שעם ישראל היו במדבר, ואילו שהשימוש במילה "במדבר" בכתובת יהואש איננה לעניין כלל, המדובר באי הבנה של הטקסט של הכתובת המזויפת בלוח יהואש.

פרופ' אפעל הרחיב בעדותו הראשית כי ישנן שלוש דרכים עיקריות לברר או להוכיח אם טקסט מזויף, אם לאו: האחת, הדרך הפליאוגרפית – התפתחות האותיות, צורת האותיות; השנייה, הדרך המעבדתית – בחינה באמצעים כימיים פיזיקאליים האם החפץ או החריטה הינם אמיתיים, אם לאו; השלישית, הסתכלות בטקסט עצמו. לדעת פרופ' אפעל השיטה הפליאוגרפית כמעט חסרת ערך משום שבאמצעים טכניים פשוטים יחסית ניתן היום לזייף כמעט כל כתובת, או לחקות כל אות. אשר לצד המעבדתי, בוודאי יש לו ערך אולם לא ערך מוחלט. כך למשל, על פי פרופ' אפעל, שתי אוסטרקאות של שלמה מוסאיוף אשר פורסמו בצירוף שתי חוות דעת של שתי מעבדות מכובדות כי הינן אמיתיות, ושנה לאחר מכן פורסמה חוות דעת של מעבדה שלישית כי האוסטרקאות אינן אמיתיות. עוד הוסיף פרופ' אפעל "אני מתאר לעצמי שבמרוצת הזמן תשתכללנה השיטות והאמצעים, ואז אפשר יהיה להגיע ליתר דיוק, היום עדיין אי אפשר לסמוך." (פר' עמ' 2216, ש' 3-5). לעומת זאת, הצד הטקסטואלי הוא עקב אכילס של הזייפנים. לשיטתו, כאשר מומצא טקסט אין הממציא יודע מי יקום ומאיזה כיוון יתקוף זאת, לכן משתדלים הזייפנים להיצמד לטקסטים ידועים כאשר גם שם יש צורך להיות מומחה גדול על מנת לא להחליק ולעשות טעות. הוא עצמו, כך פרופ' אפעל, איננו מתמצא ואיננו סומך על שני התחומים האחרונים אלא רק על התחום הראשון.

בחקירתו הנגדית על ידי עו"ד ברינגר השיב פרופ' אפעל, כי הינו עומד על דעתו על אף שידוע לו כי מומחים אחרים סבורים אחרת ממנו, והוא עומד על דעתו כפי שכתב במאמר האמור (ת/135) כי הכתובת על הלוח “It is rather poor forgery”.

אשר להוספת המילה "במדבר" בכתובת הסביר פרופ' אפעל, כי נלקח פסוק מספר דברי הימים וניתנה לו אינטרפרטציה לא נכונה, שכן ההשוואה בין איסוף כסף בהרי יהודה מצד אחד אינו שווה ערך וחסר פרופורציה לאיסוף כסף ל"במדבר" שבכתובת יהואש.

עו"ד ברינגר הקשה על פרופ' אפעל כיצד הינו מסביר את האמור בפסוק ח' בפרק י"ב בספר מלכים, שם נאמר כי "לבדק הבית תִּתְּנֻהוּ", שאם כפרשנותו של פרופ' אפעל המילה "בדק" זה "סדק" האם הכוונה היא, כי נותנים את הכסף לאותו סדק. על כך השיב פרופ' אפעל שאם מפרשים את המילים בצורה מכאנית אזי זה הפירוש, לעומת זאת הפירוש הנכון הוא כי את הכסף יתנו לתיקון בדק הבית, דהיינו לתיקון הסדק בבית. פרופ' אפעל מודה, כי המילה "לתיקון" איננה מופיעה בפסוק, עם זאת למילים יש משמעות ולצירופי מילים יש משמעות, והינו עומד על דעתו לגבי פירוש זה. לעומת זאת, לדעתו, הביטוי המופיע בלוח יהואש "ואעש את בדק הבית" אינו יכול לעמוד גם לא במובן של תיקון הנזקים בבית.

ד"ר אסתי אשל
כמפורט לעיל, ד"ר אשל (ע"ת 71, עדותה בפר' עמ' 4342-4366) בעלת תואר בתנ"ך ובספרות בית שני, כאשר העיקרי שמבין השניים בהם היא עוסקת הוא ספרות בית שני, מגילות מדבר יהודה, ההיבט הדתי, המשמעות התיאולוגית או הספרותית של טקסטים אלה. כמו כן, עוסקת היא באפיגרפיה, בעיקר של בית שני ובעיקר של מגילות מדבר יהודה. ד"ר אשל הייתה חברה בוועדת רשות העתיקות לבדיקת הכתב.

בחוות דעתה מיום 13.5.03 שמסרה לרשות העתיקות קיימת התייחסות קצרה ביותר לכתובת יהואש. אשר לכתובת זו אומרת ד"ר אשל, כי "אין לי כל ספק שהכתובת מזויפת. הדבר עולה מן הכתב, הכתיב והלשון." (ת/200). ד"ר אשל כותבת בחוות דעתה כי הינה סומכת על האמור בחוות הדעת האחרות של חברי הוועדה בנושא זה ולכן אינה טורחת לפרט את הסיבות בחוות דעתה. בעדותה בבית המשפט הסבירה זאת בכך שכתובות מתקופת הברזל ובוודאי שכתובת מונומנטאלית מהסוג הזה אינן בתחום מומחיותה. בדבריה חזרה על כך, כי היא מסכימה באופן כללי עם הדברים של חברי הוועדה לגבי נושאי הכתב והלשון שהועלו בקשר לכתובת יהואש (פר' עמ' 4346, ש' 8-18).

היבט השפה והלשון – העדויות והראיות מטעם ההגנה
פרופ' רוני רייך
פרופ' רייך (ע"ה 9, עדותו בפר' עמ' 5235-5277) הינו ארכיאולוג שעבד שנים רבות ברשות העתיקות. גם הוא נמנה על חברי ועדת רשות העתיקות וערך חוות דעת מיום 8.5.03 (נ/195).

על פי האמור בחוות דעתו של פרופ' רייך, הכתב שעל לוח יהואש מתאים למאה התשיעית לפנה"ס, גם אם יש פה ושם סטיות קלות מן הצורה האופיינית לפרק הזמן הזה. סטיות קלות שכאלה הן סבירות, שכן הכתובת חרוטה באבן, שהיא צורת כתיבה קשה לביצוע, לעומת כתיבה באמצעות קולמוס ודיו, ואינן מעידות דווקא על טעויותיו של זייפן אפשרי. יש להניח, כי את הכתובת חקק באבן מי שהעתיק את הכתובת מנוסח שהיה כתוב לפניו על מצע אחר, שהכתיבה היא בשליטתו. לדעת פרופ' רייך, מבין כל מאפייני הכתובת, דומה שהכתב הוא דווקא הפשוט והקל ביותר לזיוף, שכן מי שמבקש לזייף כתובת, עליו להקפיד להעתיק אותיות מכתובת אחרת מאותה תקופה.

אשר לשפת הכתובת העיד פרופ' רייך, כי מדובר בעברית מקראית אף כי ייתכן שחלק מהמונחים הטכניים הנזכרים בה בזיקה למבנה המקדש, כגון "בדק", "יציע", "שבכים", "לולים", "גרעות", מקורם בשפה אחרת כמו הפניקית, שהרי מי שבנה את מקדש שלמה, על פי המקרא, היו חרשי אבן ועץ פניקיים אשר הביאו את חומרי הבנייה ואת שיטות הבנייה, ומן הסתם גם חלק מהמונחים הטכניים הנוגעים להם.
הכתב הוא כמקובל בכתובות מאותה תקופה – כתיב חסר. מבחינה זאת, הכתובת עקבית ומתאימה לכתובות מאותה תקופה.

אשר לתוכן הכתובת, זו מתיימרת להיות כתובת הנצחה ממלכתית, המציינת את סיום מפעל חיזוק בדק הבית, הוא בית המקדש בירושלים. שמו של המלך האחראי למבצע אינו נזכר בה, שכן הוא וודאי היה רשום בראשה, בחלק השבור והחסר של הלוח. עם זאת, נקל להגיע לסיפור בספר מלכים ב' העוסק במעשה חיזוק בדק הבית בימיו של המלך יהואש. לדעת פרופ' רייך רק מונח טכני אחד המופיע בכתובת איננו מופיע בטקסט של בניית המקדש בספר מלכים ב', ויש בכך לחזק את האותנטיות של הכתובת. המדובר במונח "נחשת אדמ". זה הוא אחד משלושת חומרי הבנייה שהכתובת מציינת את קנייתם. מאחר שמדובר בכתובת בכתיב חסר ייתכנו מספר אפשרויות לנקד את המילים: נחושת אדומה, נחושת אדמה, נחושת (מאזור) אדום, נחושת (מן האתר) אדם.

פרופ' רייך אישר, כי אינו מכיר דוגמאות נוספות במקרא שבהן כתוב המקור ממנו הגיעה הנחושת, כמו שכתוב בלוח יהואש - "נחשת אדמ" - וזאת בניגוד לזהב שהינה מתכת יקרה ועל כן ישנה התייחסות למקורה (פר' עמ' 5268, ש' 21 ואילך).

פרופ' רייך קובע, כי את הנאמר "בדק הבית" אין לנסות להבין לפי המושג של היום "בדק הבית" שפירושו שיפוצים. במקרא מופיע המונח מספר פעמים, אולם בזיקה לסיפור מפעל תיקון המקדש בימי יהואש והפועַל הנזכר בזיקה למושג בדק הבית הוא "לחזק". מן ההקשר הזה ניתן להבין כביכול, כי "בדק הבית" איננה הפעולה של תיקון הבית אלא הבעיה עצמה, כלומר המצב הרעוע של הבית שיש לחזקו. לכן, השימוש במילה "לעשות בדק בית" הוא טעות ועשוי להצביע על שימוש אנכרוניסטי במונח ולפיכך על היות הכתובת מזויפת. עם זאת, לדעת פרופ' רייך, המונח "בדק" איננו חד משמעי. בספר דברי הימים (פרק ל"ד, פסוק י') מופיע הצירוף "לבדוק ולחזק הבית". ביטוי זה אמנם מאוחר לזה שבמלכים ב' אך ברי שכאן יש לפועַל "לבדוק" (שנוצר אולי מן המונח הטכני "בדק") הוראה שמתקשרת לפעולת התיקון ולא לטיב התקלה.

פרופ' רייך ממשיך ומפרט, כי המונח בדק מופיע במקרא פעם נוספת בספר יחזקאל פרק כ"ז, פסוק ט': "זִקְנֵי גְבַל וַחֲכָמֶיהָ הָיוּ בָךְ מַחֲזִיקֵי בִּדְקֵךְ כָּל-אֳנִיּוֹת הַיָּם וּמַלָּחֵיהֶם הָיוּ בָךְ לַעֲרֹב מַעֲרָבֵךְ." ושם בפסוק כ"ז: "הוֹנֵךְ, וְעִזְבוֹנַיִךְ, מַעֲרָבֵךְ, מַלָּחַיִךְ וְחֹבְלָיִךְ; מַחֲזִיקֵי בִדְקֵךְ וְעֹרְבֵי מַעֲרָבֵךְ וְכָל-אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּךְ אֲשֶׁר-בָּךְ, וּבְכָל-קְהָלֵךְ אֲשֶׁר בְּתוֹכֵךְ, יִפְּלוּ בְּלֵב יַמִּים, בְּיוֹם מַפַּלְתֵּךְ". כאן לא ניתן להבין את המושג "בדק" כפגם כלשהו בספינותיה של צור, אלא דווקא כפעולת התחזוקה של הספינות המצריכה את מיומנותם של בעלי המקצוע ואת חוכמתם של הזקנים ובעלי הניסיון כדי להחזיקה (בניין הפעיל לעומת בניין פיעל). הוראה זו של המילה "בדק" מאפשרת להבין את המונח "בדק הבית" במקרא ובכתובת כפעולת שיפוץ כלשהי. עוד מציין פרופ' רייך, כי הפועל "בדק" איננו מופיע במקרא מעבר למקרים שנזכרו לעיל וייתכן מאוד שאיננו עברי במקורו אלא דווקא פניקי, שהרי הוא מצוי במקרא רק בזיקה לשתי סוגיות (בניין המקדש, תחזוקת הספינות) שבה נטלו חלק מרכזי בנאים ממוצא פניקי. לפיכך, כך לדעת פרופ' רייך, אין לנו להסתמך יותר מדיי על ההוראה המקורית המדויקת של המונח "בדק" או "בדק הבית" בבואנו לברר את שאלת האותנטיות של הכתובת, שהרי ייתכן שכבר בימי קדם צירפו לו אנשי יהודה את הפעלים "להחזיק" ו"לחזק" שאינם מתיישבים אחד עם השני. לכן הביטוי "לעשות" "בדק הבית" המופיע בכתובת החדשה איננו בהכרח טעות מודרנית אלא לכל היותר טעות עתיקה.

בסוף חוות דעתו, הוסיף פרופ' רייך את הדברים הבאים:

"לבסוף אני מבקש להיות 'פרקליטו של השטן' ולטעון כי נראה לי שהכתובת אמנם אותנטית משום שקשה לי להאמין שייצא זייפן (או קבוצת זייפנים) שיהיה בקי מאוד בכל האספקטים גם יחד של הכתובת, והם האספקטים הפיסיים, הפלאוגרפיים, הלשוניים והמקראיים, כדי להוציא תחת ידו חפץ כזה.
יתר על כן, לכתובת חסרה הכותרת, ובה בוודאי נזכר במפורש בית המקדש וגם שמו המפורש של המלך יהואש. דומני שאילו נעשתה הכתובת בעת החדשה מתוך רצון לגרוף ממון או מתוך תאוות פרסום או פרסטיז'ה, או שנעשתה לצרכים פוליטיים הקשורים למעמדו של הר הבית בימנו, אני מניח שיוצר הכתובת היה דווקא מניח את החלק הזה שלם ושובר ומעלים חלק אחר של הכתובת."

יצוין, כי פרופ' רייך היה היחיד מבין חברי הוועדה אשר הביע דעה כי המדובר בפריט אותנטי שלא זויף. ברם, כחודש ימים ממועד עריכת חוות דעתו האמורה, שלח פרופ' רייך מכתב מיום 16.6.03 אל ד"ר גדעון אבני מרשות העתיקות (נ/196). במכתב זה ציין פרופ' רייך, כי בישיבת הסיכום של ועדת הכתב והתוכן ציין הוא, כי השיטה שנקט בעת עריכת חוות דעתו הייתה להניח מראש שהכתובות (גם הכיתוב על גבי הגלוסקמה) הן אותנטיות אלא אם ישתכנע בעצמו או אם ישכנעו אותו חוקרים אחרים שאינן כאלה. עמיתיו בוועדת הכתב לא שכנעוהו. לעומת זאת, לוועדה הוצגו תוצאות הוועדה המקבילה – ועדת החומר – ובעיקר הובאו תוצאות הבדיקות הגיאולוגיות החדשות שערכו ד"ר איילון ופרופ' גורן הנוגעות לפטינה שבתוך האותיות של שתי הכתובות. בהקשר זה כותב פרופ' רייך:

"כמי שיש לו ידע מסוים בתחום הגיאולוגיה, ולאור הנתונים שהוצגו, אני מוכרח לציין שהשתכנעתי שהפטינה הזו נוצרה בתוך האותיות באופן מלאכותי, ולא יכולה הייתה להיווצר באופן טבעי בעת העתיקה בשתי הכתובות הנ"ל. משום כך אני נאלץ לשנות את דעתי בנדון." (ההדגשה במקור – א.פ.).

בעדותו בבית המשפט העיד על עצמו, כי אינו פליאוגרף מובהק וכי אינו עוסק באופן מובהק בכתובות עתיקות, על אף שפרסם "פה ושם" כתובות על גלוסקמאות ולאחרונה כתובות בכתב עברי עתיק. באשר לחוות דעתו ולכך כי ייתכן ובמושגים מסוימים בלוח יהואש קיימת טעות בכתיב, סבור פרופ' רייך, כי היה מתיר להתרחשות של טעויות, שכן המדובר במושגים טכניים של העת העתיקה (פר' עמ' 5244, ש' 18 ואילך). בהמשך הסביר פרופ' רייך מדוע שינה את דעתו כאמור במכתב מיום 16.6.03 (פר' עמ' 5246, ש' 16 ואילך). כן אישר פרופ' רייך כי נמצאו שרידי כסף בחרסים בתקופת בית שני שנתגלו בעיר דוד, כאשר גם לכך אין הסבר (פר' עמ' 5248, ש' 16 ואילך; ראה התייחסות לכך גם בחקירה הנגדית בפר' עמ' 5271, ש' 21 ואילך). פרופ' רייך אישר גם כי תיתכן הימצאות של גיר בפטינה שעל לוח יהואש, שכן המדובר במסיסות מסוימת של הגיר ובוודאי שעל פני אלפי שנים ובתנאי לחות כמו בירושלים. כן אישר פרופ' רייך, כי בימי קדם היו מורחים סיד על קירות של בניינים ותעלות של מים. הסיד הוא מרכיב של הטיח, היינו המדובר באבן גיר שרופה שלאחר מכן ערבבו אותה במים על מנת לטייח ולסייד והדבר היה נפוץ בימי הבית השני.

בחקירה הנגדית שב פרופ' רייך על עמדתו, כי ייתכן ונעשתה טעות בעת העתיקה וכך היא באה לידי ביטוי בלוח יהואש, כפי שנעשתה טעות לגבי שמות של חודשים, ששלושה מהם נרשמו כשמות פניקיים, כגון "ירח איתנים" המופיע בספר מלכים א', פרק ח', ולא כשמות שנעשה בהם שימוש בעת העתיקה על ידי העולם היהודי (פר' עמ' 5266, ש' 1 ואילך).

פרופ' חיים כהן
פרופ' חיים כהן (ע"ה 10, להלן: "פרופ' כהן", עדותו בפר' עמ' 5278-5335; 8222-8236; 9056-9064), הינו ראש המחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בן גוריון בנגב. תחום התמחותו הוא העברית המקראית במיוחד לאור הספרות השמיות הקדומות, האכדית והפניקית במיוחד.

פרופ' כהן ערך מסמך שבו ערך השוואה לגבי המילים הכתובות בלוח יהואש (נ/197). בראש מסמך זה הצהיר, כי איננו יודע האם כתובת יהואש מקורית או מזויפת, אולם עמדתו נחושה כי אין הוכחות פילולוגיות קבילות כדי להוכיח שהמדובר בזיוף בן זמננו. עם זאת, אם בכל זאת מדובר בכתובת מזויפת "הזיוף הוא מבריק!".

בתחילת עדותו בבית המשפט ביקש פרופ' כהן להדגיש כי בתחום הפילולוגיה איננו יכול להכריז על משהו כאמיתי אלא לכל היותר לומר כי אין הוכחות קבילות לזיוף. בהמשך עדותו שב בעיקרון על הכתוב במסמך הנזכר באשר לכתוב בכתובת יהואש. לדעתו, הכתוב על הלוח מחולק לשלושה חלקים: מבוא, גוף הכתובת וסיום.

אשר למילים "ואעש את הבדק" (ש' 3 שבכתובת), לדעת פרופ' כהן כאן המילה "בדק" פירושה "סדק" וכאן משוחזר שם הפועל "בדיקה" במובן "תיקון (הסדק), שיפוץ" וזאת על סמך השימוש היחידאי בספר דברי הימים אשר שם נאמר "אשר עושים בבית יהוה לבדוק ולחזק הבית". המדובר בהתפתחות סמנטית שהתקבלה עוד קודם לפרסום כתובת יהואש, למשל אצל פרופ' יונה גרינפלד המנוח, התפתחות מהמובן המקורי של הפועל "בדק" השווה לאכדית "Batqu", במובן "לחתוך, לקרוע" שממנו נגזר השם "בדק" במובן "סדק" ומהשם "בדק" נגזר כפועל גזור – שם הפועל המשני "בדק" במובן לתקן ולשפץ. התפתחות סמנטית זו המתועדת הן באכדית, הן בספר דברי הימים והן בכתובת יהואש, היא העומדת מאחורי הצירוף "בדק הבית" בלשון המשנה במובן “Temple upkeep”.

לדעת פרופ' כהן הפועל "ואעש" מהביטוי "ואעש את בדק הבית" ביחס לחמשת המושאים הישירים האחרונים בהקשר זה – המילים "היציע", "השבכים", "הלולים", "הגרעות" וה"דלתות" – אינו יכול להיות אלא לבנות מחדש, לתקן, לשפץ, מכאן שאותו מובן קיים לפועל הזה גם באשר לשני המושאים הישירים הראשונים, כלומר "בדק הבית" ו"הקירות סביב" (פר' עמ' 5284, ש' 19-23). בעדותו מרחיב פרופ' כהן ונותן דוגמאות המבססות את גישתו זו. לדעת פרופ' כהן, המילה "בדק" עולה גם לגבי הבית וגם לגבי הקירות סביב כאשר את הבית ואת הקירות סביב רק תיקן ואילו את המושאים האחרים, "היציע" "השבכים" וכו', אותם הרס ובנה מחדש. זאת מסיק פרופ' כהן כיוון שהמילה "ואת" מפרידה בין המילים "קירות סביב" לבין המושאים הנסמכים האחרים (פר' עמ' 5285, ש' 17 ואילך). בנקודה זו מסביר פרופ' כהן כך (עמ' 5288, ש' 8 ואילך):

"...כוונת הטקסט בכתובת יהואש לא רק לצירוף לעשות את בדק הבית שאכן קיים בעברית בת זמננו אלא גם לצירוף לעשות את בדק הקירות. רבותי, המשפט הזה הצירוף הזה, אינו קיים בעברית בת זמננו. אז אם אני צודק כאן לגבי כלל, אז גם לעשות את בדק הקירות מופיע בכתובת הזאת, ואין שום דרך להבין את זה לפי עברית בת זמננו.
לצירוף האחרון, לעשות את בדק הקירות אין שימוש בעברית בת זמננו עם ניתוחים ותרגומים נכונים, אזי, אין כאן השפעה מעברית בת זמננו כלל וכלל. הבנת הצירוף הזה בדק הבית בהתאם למובנו בעברית בת זמננו אפשרית רק תוך כדי התעלמות גמורה מן ההקשר המיידי להקשר הרחב של צירוף זה בכתובת יהואש, שהיא הפרה בוטה של אחד מכללי היסוד בפילולוגיה המקראית ובפילולוגיה השמית".

לדעת פרופ' כהן, הכלל התחבירי המקראי תומך בדבריו כפי שבא הדבר לידי ביטוי בדוגמאות הרבות שמנה במאמרו ובעדותו.

אשר למילים "נחשת אדמ" סבור פרופ' כהן, בניגוד למומחים אחרים, כי המילה "אדמ" מצביעה על מקור הנחושת ומצא לכך לפחות חמישים דוגמאות לגבי נחושת ולא רק לגבי זהב וכסף שהן מתכות יקרות (פר' עמ' 5291, ש' 10 ואילך; נ/197 סעיף 4g).

אשר למילה "והלולם" שבכתובת יהואש סבור פרופ' כהן, כי אין לקרוא זאת "והלוּלים" אלא "והלוַלים" בדומה לשור-שוָרים, שוק-שוָקים, דוד-דוָדים (פר' עמ' 5293, ש' 13 ואילך; נ/197 סעיף 4i).

בהקשר למילה "גרעות" שבלוח יהואש, סבור פרופ' כהן, כי חסרה האות "מ" מהמילה "מגרעות", ויש לכך דוגמאות רבות במקרא כאשר ה-מ' אינה כתובה כגון מאכל-אוכל, מלבוש-לבוש, מנגינה-נגינה, מספחת-ספחת (פר' עמ' 5296, ש' 7-16).

אשר לביטוי בלוח יהואש "והיה היום הזה לעדת" סבור פרופ' כהן, כי יש לקרוא זאת ויהי (הלוח הזה מ-) היום הזה לעדת כי המלאכה הצליחה (=בוצעה בהצלחה) (נ/197, עמ' 1; נ/197 עמ' 9, סעיף 6a; פר' עמ' 5296, ש' 17 ואילך).

ביחס למילה "עדת", אף כאן סבור פרופ' כהן, בניגוד לדעת מומחים אחרים, כי מילה זו יכולה לשמש גם בעברית מקראית והינה מתחלפת למילה "עד" אשר מופיעה במקרא פעמים מספר (פר' עמ' 5298, ש' 1 ואילך; נ/197, עמ' 9, סעיף 6b).

לדעת פרופ' כהן, ניתן להבין את המבנה התחבירי של סיום הכתובת "יצו יהוה את עמו בברכה", אף אם המדובר במבנה תחבירי נדיר, שכן ניתן למצוא לו השוואות במקרא ובספר תהילים (פר' עמ' 5299, ש' 1-17; נ/197, עמ' 9, סעיף 6d). כך גם לגבי המילה "עמו" המופיעה בסיום הכתובת השווה למילה "עמיו" בעברית מקראית – צורת יחיד עם כינוי נסתר (פר' עמ' 5299, ש' 18 ואילך; נ/197, עמ' 10).

בסיום חקירתו הראשית מדגיש פרופ' כהן, כי את המחקר הפילולוגי של כתובת יהואש, בו השקיע שעות רבות, ערך ביוזמתו ולא בהזמנה של מאן דהו.

בחקירה הנגדית אישר פרופ' כהן כי בעבר לא הזדמן לו לקבוע כי טקסט מסוים הינו זיוף. לדבריו, ראה את הטקסט של כתובת יהואש באינטרנט בחודש ינואר 2003, הופנו אליו שאלות ומאותה עת החליט לחקור את הכתובת בגלל אורכו של הטקסט ותוכנו. לדבריו, ניהל שיחות עם פרופ' קימרון שהציע פרשנות משלו, אולם זו איננה מקובלת עליו. כמו כן אישר, כי קרא את המאמר של ד"ר רוזנפלד וד"ר אילני מחודש דצמבר 2002.

פרופ' כהן העיד, כי דברים שאותם כתב במאמר (נ/197) פורסמו בספר לכבודו של מוסאיוף, כמו כן נשא הרצאות עם תוכן המאמר אשר פורסם גם באינטרנט, נשלח לחבריו מהאקדמיה, אם כי לא עבר ביקורת ושיפוט כמקובל לגבי פרסום מאמר מחקרי. פרופ' כהן אישר לב"כ המאשימה, כי כשבוע לאחר פרסום הכתובת בחודש ינואר 2003 באינטרנט הביע דעתו בפורום דיון באינטרנט, כי אינו רואה סיבה להניח כי הכתובת מזויפת, עם זאת אם יינתנו סיבות מוצקות כגון טיעונים פליאוגרפיים של בעלי סמכות ואשר התקבלו גם על ידי הגיאולוגים כי הכתובת מזויפת, כי אז יאמר כי המדובר בזיוף מאוד מבריק.

פרופ' כהן הסביר בחקירתו הנגדית מדוע לגבי הסדקים בבית ובקירות מדובר בתיקון, שיפוץ, שכן לא ניתן לבנות את הבית מחדש, ואילו באשר לחלקים הפנימיים אשר אינם מסובכים מבחינה אדריכלית הלולים, השבכים וכו' ניתן לחדש וזאת הוא מסיק כאמור, מהמילה "בדק" הנקשרת לשני המושאים הראשונים – הבית והקירות, ואילו הפועל "ואעש", כאשר הכוונה היא גם לתיקון וגם לבנייה מחדש, מופיע בהקשר עם "בדק" ואף ללא ההקשר עם המילה "בדק" (פר' עמ' 5318, ש' 16 ואילך). בהמשך עדותו עומד פרופ' כהן על פרשנותו למילים שהועלו כבעיתיות.

פרופ' כהן חזר לדוכן העדים ביום 27.1.09 על מנת להשלים פרטים שונים לגביהם נשאל בחקירתו הנגדית ולא הייתה בפיו תשובה מן המוכן. בעדותו הסביר, כי קיימים במקרא מקרים נוספים של מוצרים המיוחסים למקור ממנו הם באו, וזאת בניגוד לטענותיהם של פרופ' אפעל, פרופ' הורוויץ ואחרים. כך לגבי נחושת וכך לגבי יין וצמר, אשר היו מוצרים חשובים כמו הזהב (פר' עמ' 8224 ואילך). פרופ' כהן מפנה גם לתעודות בשפות אחרות, מצרית, ארמית ועוד בדבר הסמיכות של שם המוצר למקורו. מסקנתו היא, לפיכך, כי אין מקום לחשוד בביטוי "נחשת אדמ" המופיע בכתובת יהואש.

בעדות מיום 29.3.09 נחקר פרופ' כהן בחקירה נגדית על ידי עו"ד בהט והרחיב באשר לממצאים שעליהם העיד ביום 27.1.09.

פרופ' ויקטור ששון
פרופ' ששון (ע"ה 18, עדותו בפר' עמ' 7718-7762), הינו חבר סגל אוניברסיטת קולומביה במדינת ניו יורק שבארה"ב ומעביר סמינר בנושא התנ"ך בשפה העברית. הסמינר עוסק בכל ההיבטים של מחקרי המזרח הקרוב הקדום. פרופ' ששון מגדיר את עצמו כמומחה ללשון וכמי שאינו מומחה בפליאוגרפיה (פר' עמ' 7730, ש' 1-21). התזה של פרופ' ששון לקראת תואר הדוקטורט הייתה בנושא שימושים בלקסיקון והשימוש הבלשני של כתובות בעברית עתיקה. על פי עדותו פרסם כ-25 מאמרים על כתובות מרכזיות שנתגלו בארץ ישראל, בתל-דן ובצפון עיראק. בין השאר פרסם מאמרים בעניין כתובת השילוח, כתובת עברית עתיקה של בלעם, כתובת תל-דן, כתובת עקרון, ועוד. באשר ללוח יהואש, פרסם מאמר בשפה האנגלית בשנת 2003 בשם "Philological and Textual Observations on the Controversial King Jehoash Inscription" (נ/66).

במאמרו ובעדותו בשפה האנגלית התייחס פרופ' ששון לביטוי "ואעש את בדק הבית" אשר בלוח יהואש. לשיטתו, לו היה מדובר בעברית מודרנית, היה מקום לכתוב "ועשיתי את בדק הבית" ולא "ואעש". הביטוי בתנ"ך לחזק את בדק הבית הינו ניב ("Idiomatic Expression", עמ' 578 במאמרו ב-נ/66; פר' עמ' 7720, ש' 17 ואילך). פרופ' ששון מציין, כי בספר דברי הימים, שנכתב מאוחר יותר מספר מלכים, אין שימוש במילה "בדק", שכן אפשרי שהכותב לא הבין מילה זו והשתמש במילים "לבדוק ולחזק את הבית", כאשר התרגום של המילה לבדוק היא לבחון, לחקור את הבעיות של בית המקדש. בפרסומים אחרים נמצאת הפרשנות הרגילה יותר של לשחזר, לשפץ. לדבריו, חוקרים אשר מצאו בעיות ראשוניות בכתובת הם חוקרי תנ"ך ואינם אפיגרפים, אשר אף פעם לא פרסמו מאומה על אפיגרפיה.

עוד הוסיף פרופ' ששון, כי איננו חושב שהכתובת מזויפת ולכך הינו מוצא חיזוק משנכתבה המילה "עדת" בכתובת, ולא נכתבה המילה "עד". יש בכך, לדעתו, להצביע על כך שהכתובת ברוב סבירותה אותנטית (פר' עמ' 7724, ש' 20-21). הביטוי בכתובת "והיה הים הזה לעדת" מצביע על עדות להשלמת השיפוץ, השחזור של בית המקדש. זוהי עדות עובדתית של המפעל. כמו כן, משווה העד את המילה "הים" המופיעה בכתובת למילה "היום" המופיעה בספר בראשית בפסוק "ויכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה...", ולדבריו שימוש במילה "היום" היא חשובה מאוד, המצביעה על סיום עבודה או מלאכה.

פרופ' ששון מתייחס גם לכך שמספר מלומדים שפרסמו מאמרים על כתובות אמרו, כי לרוב המלך היה מפאר ומשבח את עצמו ולא את העם, כפי שמופיע בכתובת יהואש. הכוונה היא כי בכתובת קיימת התייחסות לעם בביטוי "יצו יהוה את עמו בברכה". העד מסביר זאת בכך, כי בפרק י"א במלכים ב', המילה "העם" מוזכרת שש פעמים. פרופ' ששון מסביר זאת בקשר המיוחד שהיה בין העם לבין המלך יהואש שהוכתר כשהיה בן שבע, כפי שנאמר "בן שבע שנים יהואש במולכו" (מלכים י"ב, 1).

פרופ' ששון העלה את האפשרות, במאמר שכתב בקשר לכתובת שנתגלתה בתל אל-פחרייה, כי הכתובת הינה העתק של הכתובת המקורית, ונעשתה כמאה או מאתיים שנה לאחר מלכותו של יהואש (פר' עמ' 7726, ש' 17 ואילך). אפשרות זאת, כניחוש מושכל, העלה לאור כך, כי בכתובת של תל אל-פחרייה נכתב, כי אם מישהו בעתיד יתייחס לכתובת או יעשה בה שינויים, ישחזר אותה או ישכתב אותה, עליו להוסיף את שמו עליה.

בסיכום עדותו הראשית העיד פרופ' ששון, כי איננו חושב שכתובת יהואש מזויפת, שכן אם היה חושב כך לא היה מקדיש שלושה חודשים של מחקר אינטנסיבי שעליהם לא קיבל כל תמורה (שם, עמ' 7728, ש' 16-17).

בחקירתו הנגדית אישר פרופ' ששון, כי איננו מגדיר את עצמו כמומחה לכתב אלא כמומחה ללשון, וכי הינו מתעניין יותר בכתובות עם טקסט ארוך יותר ועם הרעיונות שבטקסט. עם זאת, במאמרו (נ/66) התייחס לכך, כי קיימות בעיות בכתב שבכתובת, ועל כן העלה את האפשרות כי הכתובת נכתבה כמאה או מאתיים שנה לאחר מלכותו של המלך יהואש או כי המדובר בכתובת מקורית שנכתבה על ידי איש עבודה פניקי (פר' עמ' 7733, ש' 13-16). פרופ' ששון סירב להתייחס לדברים שכתב דויטש ב-ת/172, שבו ערך ניתוח של אותיות המצויות בכתובת והגיע למסקנה, כי המדובר בזיוף ובמילותיו באנגלית “Poor forgery”. עוד הוסיף במענה לשאלת עו"ד בהט, כי הינו חושב כי אלו שכתבו כי הכתובת מזויפת שגו, הם לא אנשי פליאוגרפיה ברובם והוא נוטה להאמין שהכתובת היא אותנטית (פר' עמ' 7734, ש' 23-24). פרופ' ששון מאשר כי הינו חושב כי קיים ערבוב של סגנונות כתיבה, כפי שמצא במחקריו וכפי שמצאו האחרים במחקריהם בכתובות אחרות, ואולם אין הדבר מצביע על זיוף, ואף הפנה למאמר שפרסם פרופ' נווה בשנת 1980 ובו נאמר, שלא בהתייחס לכתובת יהואש, כי לגבי כתובות עתיקות קיימות צורות אותיות פחות מפותחות ואותיות שכאלה עשויות להופיע לפעמים אף באותה כתובת (פר' עמ' 7738, ש' 11-13). עוד הוסיף בעדותו, כי קיימת אפשרות סבירה, כי מי שכתב את הכתובת היה סופר צעיר וחסר ניסיון ולכן קיים ערבוב של צורת כתיבת אותיות, אולם איננו יודע אם הכתובת הייתה בעלת חשיבות גבוהה במיוחד למלך יהואש אף אם שיפוצו של בית המקדש נחשב כשיא במהלך תקופת מלכותו.

פרופ' ששון גם התייחס למילה "והלולם" שאם היה מדובר בזיוף הכותב היה מוסיף את האות י' במילה. כן התייחס פרופ' ששון למילה "עמו" אשר קיימת האפשרות, לדעתו, כי הכוונה היא ל"עמיו" ומסביר זאת בכך, כי בתנ"ך קיים אזכור של בני ישראל כעמים או גויים, ובספר דברי הימים קיים אזכור של השבטים אשר יצאו לערים ולכפרים ביהודה ולצפון המדינה ולכן אינו רואה כל בעיה בדיבור בלשון רבים – עמיו.

בחקירתו הנגדית הודה פרופ' ששון, כי איננו מכיר מקבילה בכתובת עברית לכך, כי מלך שעשה שיפוץ או שציין שיא במלכותו בירך את העם בשם האל, וכן איננו זוכר אם בכתובת אחרת בכל המזרח מופיע דבר דומה. עם זאת, סבור פרופ' ששון כי אין בברכה זו כל בעיה. המלך או הסופר החליטו לא להזכיר זאת, העובדה היא שהמלך שיפץ ושיחזר את בית המקדש, זה ההישג והברכה היא בפני עצמה (פר' עמ' 7752, ש' 9 ואילך).
עוד הוסיף פרופ' ששון, כי איננו יודע את הנסיבות של כתיבת הכתובת, אולם מהשפה בה היא כתובה "כמעט לחלוטין זה בלתי אפשרי שמדובר בזיוף" (פר' עמ' 7754, ש' 19-20).

פרופ' ששון אישר, כי בכתובת של תל אל-פחרייה אין מיקס של אותיות אלא הכתב הוא אחיד ותואם לתקופה שאליה מיוחסת הכתובת, אם כי הוסיף כי איננו מתיימר להיות מומחה לכתב (פר' עמ' 7755, ש' 5-11).

עיקרי טענות הצדדים
ב"כ המאשימה סוקר בהרחבה את העדויות מטעם המאשימה בנושא זה, וסבור כי מי שנטע את הרעיון לזייפן לזייף את הכתובת הוא פרופ' נדב נאמן, שפרסם מאמר בשנת 1998, טרם שהאבן התגלתה, שם העלה את האפשרות שכתובת בניה שנכתבה בימי המלך יהואש היתה אחד מהמקורות של ספר מלכים לגבי שיפוץ בית המקדש על ידי המלך יהואש.

נוסף על כן נטען בהרחבה על ידי המאשימה לגבי הביטויים השונים שבכתובת, אשר נחקרו, נבדקו והושוו על ידי המומחים השונים. לשיטת המאשימה יש לאמץ את מסקנתו של פרופ' אחיטוב, כי שיקולי שפה ולשון לבדם די בהם כדי להכריע את שאלת האותנטיות בעניין לוח יהואש. לדעת המאשימה, חוות הדעת יסודית ומשכנעת ומהווה ראיה משמעותית, ולו לשם חיזוק חוות הדעת מהתחומים האחרים.
כן מבקשת המאשימה לאמץ דעתם של המומחים הנוספים מטעמה.

אשר לחוות הדעת של המומחים מטעם ההגנה טוענת המאשימה כי הינן בעלות משקל פחות, שכן מומחי ההגנה אינם מפחיתים מהתמיהות שהעלו מומחי התביעה, אולי מצליחים הם לעיתים ובדוחק להסביר נקודה בעייתית זו או אחרת, אך אינן הופכות את הכתובת לבעלת חזקה של אותנטיות.

ב"כ גולן סוקר אף הוא את עדויות המומחים מטעם הצדדים, ומטבע הדברים, שם את הדגש על פרשנותם של המומחים מטעם ההגנה לביטויים השונים שבכתובת. הוא מפנה גם לכך, שפרופ' אחיטוב אינו מקבל את פרשנותם של פרשני המקרא, רד"ק ורלב"ג, למונח
"בדק הבית" (פר' עמ' 1877, ש' 2 ואילך).

דיון והכרעה בנושא השפה והלשון
נקדים ונאמר, כי בכתובת לא מופיע שמו של המלך יהואש. כיוון שחלקה העליון של הכתובת חסר, המומחים השונים מניחים כי הכתובת מיוחסת למלך יהואש כיוון שבכתובת מופיעה המילה "אחזיהו", וכי הכוונה הינה למלך יהואש בן אחזיהו הנזכר בספר מלכים ב', כמי שאסף כספים ושיפץ את בית המקדש הראשון.

דומה, כי אין מחלוקת ממשית בין המומחים מטעם הצדדים, כי ספר מלכים ב', הנמצא כיום בידינו, ובו מתוארים מעשיו של המלך יהואש בדבר שיפוץ בית המקדש הראשון, לא נכתב בחייו של המלך, אלא מאות שנים לאחר מכן. פרופ' אחיטוב סבור כי הספר נכתב בגלות בבל (פר' עמ' 1870, ש' 23-20). לראיה לכך אפשר להצביע על כי בספר מלכים ב' מתואר גם שיפוץ בית המקדש הראשון על ידי יאשיהו המלך שחי כארבע מאות שנים לאחר המלך יהואש.

כן אין מחלוקת בין המומחים, כי ספר דברי הימים ב' אשר אף שם מתואר סיפור שיפוץ בית המקדש הראשון בימיו של המלך יאשיהו, נכתב מאות שנים לאחר מכן, במאה השלישית או הרביעית לפני הספירה (עדות פרופ' רולסטון- פר' עמ' 1342, ש' 14-16). לפיכך ניתן להסיק, כפי שאכן מאשרים המומחים השונים, כי חלה התפתחות בשפה העברית במשך מאות השנים שחלפו בין תקופת הבית הראשון המתוארת בספר מלכים ב' ועד לכתיבת ספר דברי הימים, ולא ניתן בהכרח להסיק מביטויים המשויכים לתקופת הבית הראשון לביטויים המופיעים בספר דברי הימים.

הבאתי בהרחבה מעדויות המומחים של הצדדים, כי לדעתי יש בכך להצביע על המחלוקת הרחבה בין המומחים באשר לתוכנה של הכתובת, כפי שהמומחים בעצמם מודים.

אין בכוונתי לשוב ולדון בכל ביטוי, כפי שהתפרש על ידי המומחים השונים, אלא אומר, כי עיינתי חזור ועיין בכל אשר נכתב על ידי המומחים והעמקתי בדבריהם בעדותם בבית המשפט, ומסקנתי היא, כי לא ניתן לקבוע כטענת התביעה, כי הכתובת אכן מזויפת על פי השפה.

אדגיש כי עדותו של פרופ' חיים כהן, שתחום התמחותו היא העברית המקראית במיוחד ובהשוואה לאור הספרות השמיות הקודמות, עשתה עליי רושם מיוחד ונראה לי לאמץ אותה. נזכיר, כי פרופ' כהן ערך את מחקרו הפילולוגי באופן עצמאי וללא הזמנתו של מאן דהוא, ולכך יש משקל נוסף לאימוץ דבריו. פרופ' כהן הסביר בפירוט רב, תוך עריכת השוואות, את הביטויים השונים המופיעים בכתובת והשיב לכל הטענות של המומחים מטעם המאשימה. מסתבר גם, כי גישתו של פרופ' כהן אינה בודדת אלא נתמכת בעדותו של פרו' ויקטור ששון. יוזכר, כי מלכתחילה גם פרופ' רייך חבר ועדת רשות העתיקות סבר כי הכתובת מזויפת, ורק לאחר ששמע את חברי הועדה האחרים מתחום החומר שינה דעתו.

לא למותר לציין, ולכך מסכימים המומחים כולם, כי לא נמצאה כתובת בעברית מתקופת המלך יהואש או מתקופה קודמת לה, לצורך עריכת השוואה לשונית.

סיכומו של דבר הוא כי לא ניתן לקבוע כי הכתובת מזויפת אף לא על פי השפה והלשון.

היבט החומר
סוג האבן ומוצאה
ד"ר אריה שימרון (ע"ת 50, להלן: "ד"ר שימרון", עדותו בפר' עמ' 1990-2012. יצויין, כי ד"ר שימרון שב לדוכן העדים כעד הגנה מס' 6, עדותו בעמ' 4770-4824 וכן בעמ' 5336-5364) הינו גיאולוג ומומחיותו בתחום גיאולוגיה מגמטית ומטמורפית וטקטוניקה. ב-25 השנים האחרונות עבד במכון הגיאולוגי בירושלים. ד"ר שימרון ערך מסמך לגבי אבן יהואש ובו הגיע למסקנה, כי האבן של לוח יהואש היא אבן מסוג חול ארקוזית (ת/129; פר' עמ' 1993 ש' 15 ואילך). במהלך עדותו הראשית הרצה ד"ר שימרון לגבי סוגי אבנים ודרך היווצרותם. אשר ללוח יהואש הוא סבור כי מקורה מאזור אילת (פר' עמ' 2003, ש' 1 ואילך; ראה גם ת/129, ת/129א, ת/129ב).

ד"ר שימרון סבור, כי אילו היו מבחינים בסדק שבאבן מלכתחילה לא הייתה מתחילה עבודת הסתתות של הכתובת שכן המדובר בעבודה מסובכת, ברם ייתכן כי במהלך עבודת הסיתות או לקראת סיומה נגרם הסדק שהיה בלוח בטרם שנשבר.
לדעת ד"ר שימרון, על אבן שעשויה מקלציום קרבונט, במהלך שריפה בטמפרטורה גבוהה נותרת פטינה של קרום של סיד לבן בערך בעומק של 10 מ"מ על האבן השחורה. עם זאת, כיוון שלוח יהואש עשוי בעיקרו מקוורץ ולא מקלציט לא ניתן לאבחן תוצאות שכאלה.

יצוין כי מומחה אחר מטעם המאשימה, פרופ' גורן, סבר בחוות דעתו כי הסלע הוא מסוג גרייווקה ומקורו יכול להיות בצפון סוריה או מערב קפריסין (ת/112(2)).

לעומת זאת, ד"ר שמעון אילני, המומחה מטעם ההגנה סבור כד"ר שימרון, כי לוח יהואש הינו סלע המורכב בעיקרו מקוורץ (פר' עמ' 5546). תוכו של הסלע הינו אפור בהיר, וזאת לאחר שמגלחים את הפטינה השחורה והחומה המכסה אותו (פר' עמ' 5550). ד"ר אילני ציין כי ערך קדיחה עדינה במקום מוסתר בלוח ועל פי המרכיבים שנמצאו שם הגיע למסקנה, כי המדובר באבן חול ארקוזית צפופה מאוד (פר' עמ' 5551). אבן חול שכזאת יכולה להימצא מדרום לים המלח וגם באזור תמנע (פר' עמ' 5552).
ד"ר שימרון הביע דעתו כי ד"ר אילני בקיא בתחום וכי אכן מדובר באבן חול ארקוזית ולא כפי שטען פרופ' גורן.

ככל שקיימת חשיבות לסוגיה זו, יש לקבוע, כפי שהסיקו ד"ר שימרון מטעם המאשימה וד"ר אילני מטעם ההגנה, כי לוח האבן הינו מסוג של אבן חול ארקוזית.

היבט החומר - העדויות והראיות מטעם המאשימה
פרופ' יובל גורן
בחוות דעתו של פרופ' גורן, שהגיש ביום 2.6.03 למנכ"ל רשות העתיקות בענין לוח האבן (ת/112(2)), שתמציתה נכלל בדו"ח הסופי של ועדת רשות העתיקות (ת/112(3) ו- נ/141) נאמר, כי הסלע עליו נחרטה הכתובת הוא מסוג גרייווקה, שעבר מטמורפיזם מדרגה נמוכה, ומדובר בסלע אקזוטי לאזורנו ומקורו יכול להיות בצפון סוריה או מערב קפריסין. בצידו האחורי של לוח האבן מופיעים ריכוזי פטינה בגווני לבן – קרם עד חום בהיר. הפטינה קשה ודבוקה היטב לסלע. בדיקה פטרוגרפית מעלה כי הרכבה מצורר לחלוטין (אין המדובר בצור אלא ביסוד צורן – הבהרה של פרופ' גורן פר' עמ' 1237 – א.פ.) ונעדר קרבונטים כגון קלציט ודומיו. הרכב פטינה זה קשור להרכב הסלע (עשיר הקוורץ) אך אינו סביר כתצביר שהיה אמור להיווצר בסביבה הקרבונטית של הרי ירושלים.
ציפוי הכתובת שונה בהרכבו מהפטינה שבגב הסלע. בבדיקה מיקרוסקופית הוא נראה כתערובת מלאכותית של חרסית, קירטון מפורר ומומס ובו מיקרו-מאובנים, חומר מפוחם וגרגירים מיקרוסקופיים של מתכת אצילה ללא קורוזיה בפיזור דליל מאוד. נראה שתערובת זו הומסה במים חמים קודם למריחתה על הצד ובו הכתובת באבן. ייתכן כי על מנת להקשות את הנמרח ולהקנות לו צורה של פטינה חוממה האבן ונצרפה בטמפרטורה שלא עלתה על 400 מעלות צלזיוס. כאשר מוסר ציפוי הכתובת מן האותיות מתגלים בתוכן סימני סיתות וליטוש הנראים כטריים.

בפרק המסקנות שבדו"ח כותב פרופ' גורן, כי לשימוש במסלע אקזוטי כזה אין מקבילה בכתובות מתקופת בית ראשון. גב הסלע ושוליו סותתו בעבר הרחוק כמשתמע מקיומה של פטינה סיליקטית על פניהם במקטעים שונים. עם זאת, סימני הכתב, ובעיקר הקטעים הנמוכים, לא עברו תהליכי קורוזיה ניכרים, כמצופה מכתובת עתיקה. ציפוי הכתובת שונה בהרכבו מן הפטינה שבגב הסלע. מכל ממצאיו האמורים הגיע פרופ' גורן למסקנה כי הכתובת על לוח האבן הינה זיוף שנעשה בעת החדשה.

על עיקרי הדברים הללו – האבן עצמה אותנטית, כמו גם הפטינה שבגב האבן, ואילו ה"פטינה" בחזית האבן איננה פטינה אמיתית ואינה דומה לפטינה האמיתית שבגב האבן, והבלייה שבתוך האותיות שונה מהבלייה שעל פני האבן מחשידה ומעלה ספק שהחריטה נוצרה בשלב מאוחר יותר – שב והעיד פרופ' גורן בחקירתו הראשית בבית המשפט. יצוין, כי את עדותו בקשר ללוח יהואש סיכם פרופ' גורן כך : "אני לא הייתי פוסק פה מעבר לכל ספק סביר שמדובר בפריט אותנטי ולהיפך הייתי אומר שיש כאן מספיק ראיות כדי להטיל ספק חמור באותנטיות של החפץ הזה." (פר' עמ' 1065, ש' 24-26).

בחקירתו הנגדית על ידי עו"ד ברינגר עמד פרופ' גורן על עמדתו כפי שהביעהּ בעדותו הראשית. פרופ' גורן התייחס גם לחוות הדעת של ד"ר אילני וד"ר רוזנפלד. ביחס למצב האבן בעת החריטה עליה, הביע הערכתו כי האבן היתה סדוקה לפני החריטה, ואולם אינו מסכים לדעתם כי החריטה עליה היה בהכרח גורמת לשבירתה. עוד ציין, כי נטל דגימות של פטינה מתוך הסדק וזו אינה דומה לפטינה שעל גב הלוח ולא לזו שעל פניו, וכנראה המדובר בסוג שלישי של פטינה.

פרופ' גורן התייחס בעדותו לנושאים נוספים בעניין הלוח, וכן למאמרים שכתב בשנת 2003 שבהם הביע דעתו, כי מסקנותיו לגבי לוח יהואש אינן טובות יותר משל מומחים אחרים ולכן "רק הפליאוגרפיה והאפיגרפיה יכולות לקבוע", והסביר התבטאות זאת בכך שבאותה עת טרם היתה לו ההזדמנות לבדוק את האבן והכתוב עליה, ואילו כיום, לאחר שבדקהּ, מסקנותיו שונות.

ד"ר אליזבטה בוארטו
על פי עדותה של ד"ר בוארטו (ע"ת 49) בדיקת פחמן 14 בודקת את כמות פחמן 14 שנותר בחומר. אם החומר הינו פחם אזי בודקים מתי הטבעות של העץ גדלו וזה הגיל אשר מופיע בדו"ח שהוגש על ידי מעבדת Beta, חוות הדעת שהועברה לעיונה. לדבריה, באמצעות בדיקת פחמן 14 לא ניתן לתארך אבן על אף שעל פי ההגדרה קיים בה פחמן 14. הגיל של האבן הינו שונה מהזמן שהכתובת נכתבה על פניה ומדובר בשני זמנים שונים. לדבריה, קיימת חשיבות למינימום החומר שנלקח לבדיקה. במסמך שהעבירה לרשות העתיקות סיכמה ד"ר בוארטו את עמדתה לגבי לוח יהואש בדברים הבאים (ת/128):

“A general conclusion is that radiocarbon dating of the patina on the Jeohash tablet does not give a conclusive proof to the authenticity of the inscription.”

בחקירה נגדית אישרה ד"ר בוארטו כי על אף מסקנתה האמורה, שלפיה בדיקת קרבון 14 אינה יכולה לקבוע באופן וודאי האם הכתובת על לוח יהואש הינה אמיתית, אם לאו, הסכימה לסיכום פה אחד של הועדה על כך כי המדובר בזיוף וזאת לאחר ששוכנעה מדבריהם של פרופ' גורן וד"ר איילון בוועדה על סמך בדיקותיהם הם ולא על סמך בדיקתה שלה (פר' עמ' 1977, ש' 4-19).

ד"ר בוארטו התייחסה גם לממצאים של מעבדת Beta כי רמת הוודאות היא של 95% ולא של 100% והסבירה זאת בכך כי בכל מדידה מדעית ישנה אי וודאות, ובמילותיה היא: "אין מדידה וודאית בלי אי וודאות." (פר' עמ' 1978, ש' 12). בהמשך עדותה ציינה ד"ר בוארטו כי לתוצאות של בדיקת פחמן 14 יכולות להיות השפעות חיצוניות, "זיהומים מודרניים" כגון אם הפריט נרטב במים, אם נגעו במוצג בידיים חשופות ועוד ועוד (שם, עמ' 1978, ש' 29 ואילך). עוד הסבירה ד"ר בוארטו, כי בדיקת פחמן 14 בודקת למעשה כמה אטומים של פחמן 14 נותרו בתוך החומר שנבדק, שכן האטום של פחמן 14 הוא קבוע ביחס לאיזוטופים של פחמן 12 ו-13 (שם, עמ' 1980, ש' 19 ואילך). עוד העידה ד"ר בוארטו כי גילו של עץ נקבע על פי מספר הטבעות שבגזעו והפחמן ה-14 שנמצא בכל טבעת שכזו ניתן למדידה (שם, ש' 14 ואילך).

בסוף עדותה הדגישה ד"ר בוארטו כי תוצאות המעבדה אינן אומרות מאומה לגבי כיצד הגיע הפחמן אל לוח יהואש, האם באופן טבעי או באופן מלאכותי, ומכל מקום לא ניתן לקבל אינפורמציה אם הכתיבה היא מקורית, אם לאו (שם, עמ' 1987, ש' 12-17).

הבדיקה האיזוטופית – ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס
כפי שציינו באישום הגלוסקמה, ד"ר איילון עובד במכון הגיאולוגי בירושלים, בעל תואר ראשון, שני ושלישי מהמחלקה לגיאולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותחום ההתמחות הוא בגיאוכימיה איזוטופית. על פי עדותו בבית המשפט אין לו כל ידע, רקע או עניין בארכיאולוגיה. מעולם לא היה קרוב לנושא זה. לדבריו, שמע לראשונה על כל המוצגים הנדונים בתקשורת, ובחודש מרץ 2003 התקשר אליו מנהל המכון הגיאולוגי ושאל אותו אם הוא מוכן להיות הנציג הרשמי של המכון בוועדה לבדיקת נושא הפטינה. באותו שלב דובר על הגלוסקמה בלבד והפריטים האחרים נוספו בשלב מאוחר יותר. ד"ר איילון נשאל לגבי יחסיו עם חברי המכון הגיאולוגי, ד"ר אילני, ד"ר רוזנפלד ודבורצ'ק, והשיב, כי היה מגדירם כיחסים חבריים, לפחות עם ד"ר אילני, ובעיקר עם דבורצ'ק, חברות של שנים רבות. נושא הפטינה העכיר את מערכת היחסים ביניהם ואולי אף הביא לנתק. לדבריו, בטרם החל בבדיקתו הוא, נפגש עם ד"ר רוזנפלד וד"ר אילני וביקש כי יסבירו לו מה הם בדקו ועשו, וכיצד הגיעו למסקנה כי אינם מוצאים כל עדות כי הפריט מזויף. לדבריו, הם עשו עבודה יפה, נכונה וטובה במיקרוסקופ האלקטרוני הסורק ועל כן לא מצא לנכון לחזור על בדיקתם (פר' עמ' 817-819).

כזכור, ד"ר איילון התמנה לאחד מחברי הוועדה של רשות העתיקות. בדיקתו נעשתה על ידי בדיקת ההרכב האיזוטופי של החמצן שבפטינה. ד"ר איילון הודה, כי לא מצא בשום מקום כי השתמשו בבדיקה איזוטופית לבדיקת אותנטיות של פריטים ארכיאולוגיים, ולמעשה מדובר בשיטה שבחר ליישם במקרה זה (פר' עמ' 838, ש' 4-17). ד"ר איילון ערך דו"ח ביום 9.6.03, שהיה חלק מהדו"חות של וועדת רשות העתיקות (ת/72). בדו"ח זה הגדיר את המונח פטינה כשכבת בלייה חיצונית. לדבריו "הפטינה נוצרת כציפוי פני שטח כתוצאה מהמסת מרכיבי סלע הסביבה על ידי מי גשם שחילחלו דרך הקרקע והסלע והשקעה מחדש. באזורים גירניים (כמו הרי יהודה) הפטינה מורכבת בעיקר מקלציט (פחמת הסידן- CaCO3)".

באשר לכתובת יהואש נכתב בדו"ח, כי זו חרוטה בסלע המורכב ממינרלים סיליקטים ואיננה מכילה קרבונט. נדגמו 3 דוגמאות של פטינה מצידו האחורי של הלוח ו-3 דוגמאות מתוך אותיות מאזורים שונים של הכתובת. הפטינה שנדגמה מצידו האחורי של הלוח מורכבת מסיליקה בלבד ולא הכילה כלל קרבונט. המדגמים מפני השטח של הכתובת התחלקו לשתי קבוצות: האחת, דוגמאות פטינה בעלות ערכים איזוטופים שליליים מאוד של חמצן (7.3- ו- 8.4- פרמיל); השנייה, דוגמאות פטינה בעלות ערכים איזוטופים גבוהים יחסית (1.7- ו- 0.9- פרמיל), בדומה לערכים האופיניים לגירים ימיים. לדעת ד"ר איילון, הקרבונט המרכיב את הפטינה בקבוצה אחרונה זו הוא ללא ספק ממקור ימי לפי נוכחות מאובנים מיקרוסקופיים ימיים (פורמיניפרים). לא נמצאה בכתובת יהואש פטינה בפני השטח או באותיות בעלת הרכב איזוטופי האופייני לפטינה השוקעת באופן טבעי בהרי יהודה.

בפרק המסקנות בדו"ח זה כותב ד"ר איילון כדלקמן:

"1. ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה המכסה את האותיות ואת פני השטח בכתובת יהואש שונה בבירור מטווח הערכים הצפוי לפטינות קרבונטיות השוקעות כיום, ושקעו בהרי יהודה באלפיים השנים האחרונות.
2. בהנחה של תנאי קבורה מקובלים, ההרכב האיזוטופי בעל הערכים השליליים מאוד של החמצן בפטינה לא יכול היה להיווצר באופן טבעי בתנאי הטמפרטורה והרכב המים האופייניים להרי יהודה באלפיים השנים האחרונות."

עוד הוסיף ד"ר איילון, כי אם נניח שפטינת "האותיות" נוצרה בטמפרטורת פני השטח (C°18-20( האופייניות גם למערות בחתך הקרקע, ההרכב האיזוטופי של החמצן המחושב במים היה צריך להיות נמוך מ-10- פרמיל. מים כאלה אינם קיימים באזור הרי יהודה ובארץ כולה ומצויים באזורים הקרובים לקטבים. אם נניח, כי פטינת האותיות נוצרה ממים בעלי הרכב איזוטופי האופייני למים בהרי יהודה, ההשקעה היתה מתרחשת בטמפרטורה מחושבת של C°40-50. טמפרטורה כזו גבוהה מהמצופה בקרקע ובמערות בתנאי האקלים של ירושלים. לפיכך, מסקנתו של ד"ר איילון הינה, כי את הרכב הפטינה המדוד ניתן לקבל בדרכים מלאכותיות על ידי יצירה מלאכותית באמצעות כתישה והמסה (אפילו חלקית) של קרבונט במים חמים והשקעתם על פני השטח של הכתובת. החימום בא כדי להבטיח צמידה טובה של הפטינה. אפשרות נוספת היא כתישת הקרבונט, מריחתו על פני השטח באזורים המתאימים והכנסת הפריט כולו לתנור.

על ממצאים אלה העיד ד"ר איילון בהרחבה, לאחר שהסביר את הבסיס לעבודתו, דרך נטילת המדגמים מהמוצגים השונים, בדיקתם והשוואתם לממצאים אחרים, כפי שפורט לעיל (ביחס לאבן יהואש עדותו מתחילה בפר' עמ' 834, ש' 17 ואילך).

ד"ר איילון הסביר, כי לוח יהואש מורכב בעיקר מסיליקה ואלומיניום סיליקטים, סלע שאיננו נמצא בהרי יהודה אלא באזור תמנע ובירדן. רוב הפטינה שתשקע בו תהיה של תחמוצת סיליקה ומינרלי חרסית. סלע כזה לו יהיה במערה או מונח על פני השטח בהרי יהודה, יש לצפות שיהיה מורכב מתערובת של שני מרכיבים: האחד, הוא המסה של מרכיבי הסלע עצמו, והשני, המסה של סלעי הסביבה, אשר המים יביאו וישקיעו מהם. ואכן, בצד האחורי של לוח יהואש קיימת פטינה מאוד מאוד קשה, שקשה היה מאוד לגרד אותה ולדגום אותה ולכך נאלץ להשתמש בפטיש ואיזמל עדין. ההרכב האיזוטופי לא הכיל פחמת סידן אלא היה מורכב מסיליקה נקייה. לעומת זאת, הפטינה שדגם מפני השטח של הלוח, מספיק היה לקחת קיסם שיניים ולגרד בעדינות, משמע הפטינה לא הייתה צמודה ולא מודבקת והתנהגה בצורה שונה לחלוטין. יצוין, כי ד"ר איילון פרסם מאמר שנכתב יחד עם פרופ' גורן, ד"ר בר-מתיוס, וד"ר בטינה שילמן ששמו Authenticity Examination Of The Jehoash Inscription, לגבי הבדיקות והממצאים שערכו ומצאו בלוח יהואש. המאמר פורסם ב-Journal Of The Institute Of Archeology Of Tel Aviv University (ת/69).

בהמשך חקירתו הראשית, עומת ד"ר איילון עם ממצאיהם ומסקנותיהם של המומחים מטעם ההגנה, פרופ' קרומביין ואחרים (פר' עמ' 873 ש' 21 ואילך וכן מעמ' 4110 ואילך).

בחקירתו הנגדית לעו"ד ברינגר מסביר ד"ר איילון, כי הדגימות שניטלו על ידו הינן מזעריות בסדר גודל של 0.2 מ"ג, שווה ערך ל-200 מיקרוגרם. על פי דבריו, נטל מלוח יהואש 3 דגימות מהצד האחורי של הלוח אולם לא היה מספיק CO2 למרות שהייתה שם פטינה עבה אשר הייתה מורכבת כולה מסיליקה וללא קרבונט. מהחלק הקדמי של הלוח נלקחו 6 דגימות, מתוכן שתי דגימות הכילו מעט מדי קרבונט על מנת ליתן בדיקה מהימנה ולכן לא ניתן היה להשתמש בהן. 4 דגימות נוספות העלו את הערכים של 8.4- ו-7.3- פרמיל ושתי דגימות נוספות העלו ערכים כבדים יותר של 0.9- ו- 1.7- פרמיל. משנשאל ד"ר איילון כיצד הוא מסביר שהדגימות לא יצאו זהות על פי ההרכב האיזוטופי שלהן, הסביר זאת בכך כי בשני הערכים הכבדים יותר נמצאו שרידים של מאובנים ימיים. כמו כן, אישר ד"ר איילון, כי לא נעשתה אנליזה כימית לדגימות שנלקחו ואלו הסתמכו על האנליזות שעשו ד"ר רוזנפלד וד"ר אילני (פר' עמ' 4182, ש' 14 ואילך).

היבט החומר – העדויות והראיות מטעם גולן
פרופ' וולפגנג קרומביין
ראיה מרכזית עליה מבקש גולן להסתמך, לאחר הגשת חוות הדעת של ד"ר איילון ופרופ' גורן מטעם המאשימה, הינה חוות דעתו של פרופ' קרומביין, שערך והגיש חוות דעת המתייחסת לגלוסקמה, ללוח יהואש ולנר האבן (נ/189 ו- נ/189א).

נזכיר, פרופ' קרומביין הינו פרופסור לגיאו-מיקרוביולוגיה באוניברסיטת אולדנבורג שבגרמניה משנת 1974. הוא ייסד ומנהל מאז את המכון לכימיה ולביולוגיה של הסביבה באוניברסיטה. על פי המפורט בראשית חוות הדעת פרופ' קרומביין נחשב לאחד המומחים החשובים בעולם בתחום שינויים בפני אבן וסלע, פטינה והיווצרות קרומים ביוגניים על גבי סלע ואבן, התפתחות אורגניזם ומיקרואורגניזם על גבי אבנים, חקר פריטים ומבני אבן קדומים, הגנה ושימור על מבנה אבן, השפעות אקלימיות, מינרלוגיות וזיהום אויר על הרס ובליה באבן, ושינויים מינרלוגים בחפצים, התפתחות מושבות אורגניות ומיקרואורגניות, הרס חומרים ותהליכי שינוי ניאומינרליים הנוצרים על ידי חיידקים ומיקרואורגניזמים באבן.
חוות דעתו של פרופ' קרומביין הינה ארוכה, מפורטת, מנומקת, מלווית בתצלומים משלושת הפריטים הנזכרים, ומבקשת להתמודד עם הממצאים של ד"ר איילון ופרופ' גורן שהוגשו מטעם התביעה.

אשר לכתובת יהואש. לדעת פרופ' קרומביין האבן הינה סלע ממקור ארקוזי-קוורצי עם סימנים של מטמורפוזה. צילומים מיקרוסקופיים מאשרים כי לוח האבן עבר תהליכי ניקוי משמעותיים וניסיונות להשביח את מראה הכתובת במועד לא ידוע בעת החדשה. האבן היתה נתונה במשך תקופה מאוד ממושכת במגע עם אדמת תל או עם אדמת סחף וכנראה מעולם לא היתה נתונה לתנאים אטמוספריים הדומים לאלה של מערה. (ההדגשה שלי – א.פ.).
לוח האבן היה נתון ככל הנראה תקופה ממושכת בבנייה משנית, כלומר הועבר מאתרו המקורי לשימוש בבניה במקום אחר, בתקופה לא ידועה. בשל כל האמור לעיל, לדעתו של פרופ' קרומביין, לא ניתן להסיק מסקנות כלשהן על סמך בדיקות איזוטופיות משוות.
בדיקת גב האבן מצביעה על כך שאפשר שצד זה הינו במצב טבעי לחלוטין עוד לפני שהאבן נחצבה מהסלע בו היה נתון ולכן הפטינה בצד זה התפתחה על גבי האבן במשך מיליוני שנים. ולפיכך, לא ניתן להשוות בין הפטינה שבצד גב האבן לפטינה שבצידה החקוק של הכתובת.

בדיקה מיקרוסקופית שביצע פרופ' קרומביין העלתה שפני השטח בתוך מספר אותיות דומה לזה של פני השטח שעל הלוח. פנים או בסיס חריצי האותיות (מתחת לתכסית העכשווית) ופני הלוח מצביעים על רציפות צורנית. אין כל ממצא המצביע על חריטה מודרנית הפוגע ברצף המורפולוגי. הרצף הצורני התגלה גם בתוך כמה אותיות לאחר שחומר המילוי ה"רך" שלהן הוסר. דבר זה עשוי להצביע על כך שהאותיות נחרטו בעבר הרחוק. אפשר והחומר ה"רך" שנמצא במספר אותיות בכתובת הינו הפטינה הטבעית, במבנה מורפולוגי (צורני שונה), כתוצאה מניקוי הכתובת הן בכלי חד והן בחומר ניקוי ממיס. יתר על כן: פטינה בתוך חריצים וגומות בסלעים טבעיים באזור ירושלים ובנגב הינה בדרך כלל פחות קשה ועקבית מאשר זו שעל פני שטח שטוחים.

השבר החדש החוצה את הלוח אירע לאורך סדק צר שנראה היטב בצילומים שבוצעו לפני מספר שנים. הסדק הינו ישן מאוד. הפטינה הטבעית בשבר, בחלק הקרוב לפני שטח הלוח, עבה יותר וניכרים בה סימני "הלבנה" ושלבים ראשונים של התפתחות פטינה – ואלה אינם נראים בחלק הנמוך יותר של פני שטח השבר, שם שני חלקי הלוח נפרדו כאשר הלוח נשבר לאחרונה.

הפטינה החומה-כהה שבתוך החריצים והאותיות ועל פני השטח הסמוכים הינה אולי אינדיקציה ל"תהליך מיצוי" של ברזל ומגנזיום מתוך הסלע עצמו במשך תקופה ארוכה. השכבה בגוון לבן או צהבהב שניתן לראות בעיקר באזור האותיות, אפשר והינה תוצר של היווצרות פטינה בתנאים אחרים, או שהינה מבטאת את שרידי חומרי ניקוי בה טופלה הכתובת.
המורפולוגיה של פני השטח, כפי שנראית במיקרוגרפים של המיקרוסקופ האלקטרוני הסורק SEM מרמזת לתהליך המצקות משריפה או באש טבעית.
בדיקת האותיות באזור הסדק (השבר החדש) מצביעה באופן חזק שאותיות נחרטו לפני היווצרות הסדק, שכן נראה בלתי אפשרי לבצע חריטה חדשה בסוג כזה של אבן. כל פעולת חריטה גורמת מיד לשבירת האבן לשני חלקים, לאורך קו הסדק.
בדיקה של השבר (החדש) וצילומים של לוח האבן שבוצעו לפני שנשברה מצביעים על כך כי הסדק היה מאוד עדין ודק, וכי לא ניתן היה להחדיר פטינה מלאכותית דרך הסדק לחלקים הפנימיים של האבן. הפטינה נחשפה רק לאחר שהטבלה נשברה לשניים במשטרה.

בבדיקות הפטינה ובאותיות זוהו בבדיקות מיקרוסקופיות מיקרו-מאובנים (קוקוליטים ופורמניפרה). בניגוד לדעתם של פרופ' גורן וד"ר איילון שחשבו בטעות כי ממצא זה מהווה אינדיקציה לזיוף, דעתו של פרופ' קרומביין היא כי נוכחותם של מיקרו-מאובנים בפטינה של הכתובת מחזקת את ההסתברות לאותנטיות הכתובת, מכיוון שהצטברות מיקרו-מאובנים הנישאים באבק דורשת תקופה ממושכת של זמן חשיפה של פני האבן לרוח ולאקלים.
על פי בדיקות קודמות התגלו בפטינת הכתובת כדוריות (גלובולות) בגודל מיקרוסקופי של זהב וכן שרידי חלקיקים בגודל מיקרוני של פחם. פרופ' קרומביין איננו מכיר טכנולוגיה כלשהי המאפשרת לייצר באופן מלאכותי כדוריות זהב בגודל כזה או טכניקה המאפשרת לשבץ חלקיקים בגודל כזה בתוך פטינה עתיקה או חדשה. הימצאותם של שרידים אורגניים וכדוריות זהב בגודל מיקרוסקופי בתוך הפטינה עשויה להצביע אף היא על כי הלוח היה בזמן כלשהו במהלך ההיסטוריה שלו סמוך לשריפה, גיצים וטמפרטורות גבוהות מאוד.

לא נמצאו אינדיקציות כלשהן לכך שפטינה מלאכותית או אחרת הודבקה על גבי הלוח, או למציאתם של דבקים או חומרים מחזקים אחרים בתוכה.

מסקנתו של פרופ' קרומביין בחוות דעתו היא כי "הכתובת והסדק נוצרו לפחות לפני עשרות רבות של שנים, אם לא מאות שנים".

פרופ' קרומביין העיד בבית המשפט בשתי ישיבות בימים 17.3.08 ו-19.3.08 (פר' עמ' 4869 – עמ' 5034), ואף נעזר במצגת שערך (נ/190). בתחילה העיד בקצרה בקשר לחוות דעתו ולאחר מכן נחקר על ידי ב"כ הצדדים האחרים.

בתחילת עדותו ביקש להודיע פרופ' קרומביין, כי מעולם לא התבקש לתת את דעתו מלכתחילה האם שלושת הפריטים – הגלוסקמה, לוח יהואש ונר האבן – מזויפים, אם לאו, אלא התבקש לומר האם קיימות שיטות או טכניקות המאפשרות להגדיר האם ניתן לקבוע לגבי פריטים כאלה האם הם מזויפים, אם לאו (פר' עמ' 4869, ש' 17-20). בהמשך עדותו תיאר את ניסיונו העשיר ואת תחום התמחותו וכן כי נטל דגימות מהפריטים המדוברים ועל סמך זאת ערך את חוות דעתו.

פרופ' קרומביין נדרש להגדרת הפטינה ולדבריו המדובר בתהליך התיישנות טבעי הנשלט על ידי האינטראקציות הכימיות והפיזיקאליות של החפץ עם הסביבה, אשר ניתן להאיץ אותו בצורה משמעותית ואפילו להאט אותו על ידי אינטראקציות עם אורגניזמים יצורים חיים ובמיוחד מיקרואורגניזמים יצורים חיים בגודל מילימטרים (שם, עמ' 4877, ש' 13-18). ובמילים אחרות "סה"כ כל השינויים האלה שקורים, שמתרחשים על חומרים על פני השטח שלהם וליד פני השטח שלהם היום אנחנו מסכמים את השינויים האלה במונח פטינה" (שם, עמ' 4878, ש' 12-14). לדבריו, ההתפתחות של פטינה היא כמעט תמיד תהליך זמני המופרע על ידי תקופות ממושכות של אי פעילות, חוסר פעילות או בלייה והתפוררות. התפתחות זו מפסיקה או מסתיימת שעה שכל התהליכים הדינמיים הכימיים, הפיזיקאליים ובמיוחד הביולוגיים נעצרים בגלל העדר אנרגיה או העדר של לחץ מהסביבה או צמצום הלחץ הסביבתי.

אשר ללוח האבן סבור פרופ' קרומביין, כי המדובר בשבר טבעי של סלעים ובגבו קיימת פטינה דקה מאוד, אשר הייתה זקוקה ל-200 שנים או יותר כדי להתפתח (פר' עמ' 4909, ש' 3-12). העד מצא להדגיש נקודה זו, שכן לדעתו החלק האחורי של לוח האבן היה ללא ספק חשוף לתקופה הממושכת ביותר לתנאים הסביבתיים, האטמוספריים, ואין עליו פטינה עבה מאוד. זאת בניגוד לחלק הקדמי של לוח האבן, עליו יש פטינה מאסיבית, פטינה חומה שחורה האופיינית לתקופות ממושכות של חום ותקופות של רטיבות לסירוגין המאפשרים שינויים כימיים וביולוגיים (שם, ש' 20-27). עוד הוסיף, כי לדעתו הקו שבו נשבר לוח האבן היה קיים במשך תקופה ארוכה מאוד, שכן ניתן לראות ריאקציות כימיות בתוך קו השבר (שם, עמ' 4910 ש' 1-4). לדעתו, הסדק נוצר לאחר החריטה על פני האבן, שכן המדובר בסלע קשה ואם היו מבקשים לחרוט את האותיות על האבן בעזרת איזמל ופטיש כאשר הסדק היה כבר קיים, הייתה האבן נשברת (שם, ש' 17-19). עוד הוסיף, כי ניתן להבחין בשרידים של שפשוף וניקוי האבן, ואף בכיוון הניקוי, עם זאת קיים פיזור לא שווה של הפטינה בכל המשטח כפי שניתן להבחין בתמונה שבמצגת, והאותיות אף חוצות את הפטינה האמורה וניתן אף להבחין בפטינה שחורה בחרירים קטנים שבאחת האותיות שנעשו על ידי ביו-פיטינג. העד הציג פריט ארכיאולוגי – כלי צור – שלקח מהנגב בשנת 1967 ועליו פטינה הדומה מאוד לפטינה החומה והביו-פיטינג שעל לוח יהואש (שם, עמ' 4911, ש' 9 ואילך).

לדעת פרופ' קרומביין, היווצרות והתפתחות פטינה היא תלוית זמן ויכולה להתפתח בתוך כמה מאות בשנים ולהישאר כיוון שהאבן הייתה קבורה בתוך האדמה. עם זאת שינויים בסביבה משנים את הפטינה ואפילו יכולים להרוס אותה (שם, עמ' 4912, ש' 13-24). עוד הוסיף פרופ' קרומביין, כי ניתן להבחין בצורות מובדלות של פטינה בצבעים שונים, בלבן, צהוב ושחור. לדעתו, אין הוא יכול לדמיין כי המדובר בחיקוי של הפטינה (שם, עמ' 4913, ש' 9-10). הפטינה יוצרת צורות מעניינות ושילובים כגון של גרגיר פחמן אחד, גרגיר זהב אחד ועוד והמדובר בפטינה שחורה, מוצקה, אשר ללא ספק עוברת מתחת לאדמה שעל פני הלוח, חוצה את האותיות, כאשר אדמה יכולה לבוא ממקור מרובה שלבים. לדעתו, כמו גם לדעת מומחים בגיאולוגיה בישראל, שריפה חזקה מאוד מותירה את אותותיה על פני הלוח. דוגמא לכך היא החתרורים, סלע בו נמצא נפט וסערת ברקים הציתה את הנפט ומה שנוצר הוא אפקט דמוי מלט, וניתן למצוא אבן מסוג זה בדרך מירושלים ליריחו, ולכולם ידוע כי במרכז ירושלים היו מספר שריפות עזות (שם, ש' 13-28). עם זאת הדגיש, כי קיימות מחלוקות רבות לגבי מה עשוי לקרות לאבן אילו הייתה תחת שריפה (שם, עמ' 4914, ש' 15-16).
בהמשך עדותו אמר פרופ' קרומביין, כי לפי הניתוח שעשה לנתונים שקיבל ואשר היו בידיו, אינו רואה עדות למניפולציה בשלושת הפריטים שהועמדו לבדיקתו (שם, עמ' 5007, ש' 23-28).

אשר לשאלה האם הכתובת נחרטה על לוח האבן כאשר כבר היה סדק, השיב פרופ' קרומביין, כי לדעתו הכתובת נחרטה כאשר היה שם סדק "בעובי שערה" או שלא היה שם נקודת חיתוך כזאת בכלל (שם, עמ' 5015, ש' 20-26).

ביחס לבדיקה האיזוטופית העיד פרופ' קרומביין כך:

"היחס של האיזוטופים של החמצן בתוך הקלציט ייתכן שהם היו משתנים בהשפעת חום או שריפה אבל היחס האיזוטופי בתוך הממגן או בתוך הברזל אין שום דרך לשנות את יחסי האיזוטופים בחומרים האלה, אין מספיק חמצן בתוך החומרים האלה לעשות ריאקציה תחת השפעת שריפה. היחס של האיזוטופים O16, O18 מושפעים על ידי טמפרטורה, ביולוגיה והמסה, זאת אומרת המסה, ריכוזים של האיזוטופים בתמיסה, מה שמשפיע הוא הריכוזים של היסודות בתמיסה Co2 או Co3 הריכוזים של הקלציום וזה ישפיע על אותם יחסי איזוטופים... אם זה קורה תמיד בעקביות תחת אותו משטר טמפרטורות ובאמצעות מעורבות של אותם אורגניזמים אז אולי אפשר לחשב עקומת טמפרטורה" (פר' עמ' 4915, ש' 1-14).

עוד הוסיף פרופ' קרומביין, כי:

"תיארוך של מערכת ימית באמצעות איזוטופים O16 ו- O18הם מקובלים מבחינה מדעית עם איזה שהם ספקות אבל יחסי איזוטופים בין O16 ו- O18 [כ]שמדובר בסביבה יבשתית בגלל חום וקור, שינויים באקלים וגורמים רבים אחרים שמשפיעים יחסי איזוטופים האלה אינם מועילים, אינם יעילים, אין להם שימושים" (שם, ש' 24-29).

לדעת פרופ' קרומביין, השימוש ביחסי איזוטופים של חמצן כדי לבצע תיארוך הינה טכניקה המעוררת מחלוקת (פר' עמ' 4916, ש' 6-7). עוד הוסיף, כי שינויים של חום וקור, למשל בירושלים או נגר עילי או תחתי של מים יכולים לגרום לשינויים ביחסי האיזוטופים הנזכרים. לדעתו, אקלים בעמק שונה מאשר אקלים בגבהים ואם נוצרת פטינה בשני מקומות אלה היה מצפה לקבל נתונים שונים. בהתייחס ללוח יהואש, ציין פרופ' קרומביין כי שתי דגימות פטינה שנלקחו מהלוח מראות יחסי איזוטופים של פחמן ושל חמצן באותו טווח. לא ניתן לדעת האם הדבר קרה בגלל השריפה, האם תמיד היו שריפות, האם הקלציום קרבונט הוא שיצר יחס זה, שכן קלציום קרבונט שהיה על לוח יהואש נמצא כנראה רק בתוך האדמה.

בתשובה לשאלה שהפנה אליו עו"ד סיטון: "... האם אתה מכיר שיטה שתקבע אם פטינה היא אותנטית או לא?" השיב פרופ' קרומביין כך: "אני חושש שהיום הטכנולוגיה המיניאטורית לא מספקת וגם אין לנו מספיק סבלנות להפריד בין הפטינה לבין חומר הסלע שמתחתיה..." עוד הוסיף, כי ניתן למצוא באינטרנט מאות אלפי מופעים כיצד לייצר פטינה (פר' עמ' 4922, ש' 3-15). בהמשך נשאל והשיב פרופ' קרומביין כך (שם, ש' 12 ואילך):

"ש. ...האם איזוטופים מהווים בדיקה אותנטית לטיבה של הפטינה?
ת. לא.
ש. אתה יכול להסביר בבקשה לביהמ"ש מדוע?
ת. כי פטינה היא תוצר בפריטים, הוא מקבל יסודות מהסלע, מהאטמוספרה ומהאורגניזמים שגדלים עליו. האיזוטופים שבתוך הפטינה הגדלה הצומחת יש בה יותר מדי מקורות אפשריים לאיזוטופים שמוצאים בתוך הפטינה.
ש. תסביר לי יותר בבקשה אם אתה יכול.
ת. יכול להיות שקלציום קרבונט נוצר על ידי אלגר, על ידי פטריות וחיידקים. יכול להיות שהיו טמפרטורות שונות ביום, בלילה ובעונות השנה השונות וכל פטינה מכילה אבק שבא מכל מיני מקומות. מעולם לא הצלחתי ואני ממשיך לנסות, מעולם לא הצלחתי לקחת דגימה שהיא אך ורק פטינה בלבד... תמיד מקבלים איזשהו חלק מהסלע מתחת כי לא מדובר על סלע חזקה".

ביחס לבדיקות שערכו פרופ' גורן וד"ר איילון סבור פרופ' קרומביין, כי על אף שהשניים הינם מדענים רציניים וישרים, אין הם האנשים הנכונים לביצוע הבדיקות האמורות. משנשאל מה הוא יכול לומר בקשר לבדיקות האיזוטופיות שעשו השניים ולמתודולוגיה שלהם השיב (שם, עמ' 4925, ש' 1-19):

"ת. עכשיו אני חייב לדייק, ראשית, חשבתי שבהערות שלי או במצגת שלי ניסיתי להראות בצורה משכנעת שזו לא טכנולוגיה שאפשר להשתמש בה כדי להגדיר, לקבוע אותנטיות של פטינה או זיופה. שנית, אני חושב שהציוד והזמן שהושקעו על ידי גורן ואיילון היה ציוד טוב, גם המכון הגיאולוגי הוא מצויד היטב ואוניברסיטת תל אביב ודאי שיש לה ציוד טוב, וזמן וציוד היו טובים מאוד... אבל אני חושב שזאת טעות לדבר על זיהום של מיקרו מאובנים על ידי זה שיערבבו חול ים, אני חושב שזאת טעות להשתמש ב- O16 ו- O18 כשיטה לזהות פטינה טובה או לא טובה. אני חושב שהתיאוריה של טמפרטורה קבועה בתוך מערה היא שטויות.
ש. למה?
ת. כי היא מתייחסת למערות מאוד מאוד ספציפיות.
ש. אתה עצמך מכיר את מערת אבשלום?
ת. כן, אני מכיר. אפילו במערת אבשלום האקלים השתנה במשך הזמן שאני מכיר אותה. ויש מערות אחרות בהרי יהודה שיש להן תנאים אקלימיים בעלי שונות מאוד גבוהה".

ועוד הוסיף פרופ' קרומביין, כי אינו מכיר אף מדען שהגיב או העיר על עבודתו של ד"ר איילון, שכן לדעתו המדובר בטכניקה מאוד קשה בסביבה ימית, וקל וחומר בתנאים אטמוספריים (שם, עמ' 4926, ש' 1-12).

בחקירה הנגדית לעו"ד בהט, השיב פרופ' קרומביין כי מלוח יהואש נטל דגימה אחת בנקודת השבר, עשה ניתוח אופטי באמצעות המיקרוסקופ האלקטרוני הסורק ובדק קרני X על האבקה. כמו כן הסתכל על מקומות רבים נוספים עם המיקרוסקופ וצילם מספר צילומים (שם, עמ' 4938, ש' 18 ואילך). לדבריו, הסתכל על האבן ומצא באופן גס שלוש שכבות – מהסלע המקורי, פטינה שחורה, חומה, אדומה צהבהבה ומשקע משני שנמצא בתוך האותיות. פטינה זו מכסה חלק מפני שטח הסלע וחלק ממספר רב של החריצים שבאותיות. עם זאת, לא ניסה לדגום את החומר הקרוי בפיו פטינה (שם, עמ' 4956, ש' 1-12). העד מסכים, כי בהנחה שהמדובר בקרום טבעי הוא אמור להיות מוצמד חזק לסלע, ובאשר לטענה כי גורד חלק מהפטינה באמצעות גפרור השיב, כי ראה את המקום אולם הציג תצלום כי מה שגורד היא שכבה שמעל הפטינה ובכך נחשפה הפטינה לעין בלתי מזוינת (שם, ש' 13-20). פרופ' קרומביין הודה, כי ההרכב של הפטינה של לוח יהואש לא נותח על ידו, אולם לדעתו כל הפטינות שהן בעלות אותה צורה פתלתלה לא אחידה, שחורה חומה, בכל אזורי העולם היבשים וגם באזורים הרריים בגובה רב מכילות בעיקר ברזל, ממגן, מלנין וקרטונואידים (שם, ש' 23-26). פטינה בעלת צורה שכזו עם פיזור שכזה זקוקה ליותר מ-40 שנה על מנת להתפתח אם היא נוצרת באופן טבעי. אשר להרכב הפטינה על פני לוח יהואש, הודה פרופ' קרומביין כי הינו עושה זאת על יסוד הערכה ולא על יסוד בדיקות וניתוח כימי או אורגני מפורט (שם, עמ' 4959, ש' 2-19). בעדותו בחקירה הנגדית הוסיף פרופ' קרומביין, כי לא בחן את לוח יהואש לאור השאלה האם עבר שריפה, אם כי הינו סבור כי קיימת אפשרות שהלוח עבר שריפה (שם, עמ' 4994, ש' 1 ואילך).

ד"ר אמנון רוזנפלד, ד"ר שמעון אילני ומיכאל דבורצ'ק
בתחילת שנות ה-2000, פנה גולן, באמצעות אחר, אל המכון הגיאולוגי וביקש כי הכתובת תיבדק על ידם. בחודש נובמבר 2001 הוכן דו"ח בדיקה של המכון הגיאולוגי על ידי ד"ר אילני, ד"ר רוזנפלד ודבורצ'ק. במסמך מיום 3.7.02 החתום על ידי שלושת הבודקים (ת/158) נאמר, כי לכתובת נעשו בדיקות מקיפות תוך שימוש במיקרוסקופ אלקטרוני, סורק SEM, מכשיר קרני X, מאסה ספקטרוסקופ וציוד נוסף. כמו כן נלקחו דגימות של הפטינה מתוך האותיות באזורים שונים בכתובת וממקומות חבויים בסדק ובוצעו אנליזות כימיות ומינרלוגיות. מסקנת הבודקים היתה, כי הפטינה שעל גבי הלוח, בתוך האותיות ובסדק הינה אותנטית. כל הבדיקות והאנליזות הכימיות והמינרלוגיות מצביעים על כך שהכתובת החרוטה בלוח היא קדומה, וכי הכתובת היתה נתונה במשך תקופה ארוכה ביותר בקרקע גירית העשירה בברזל, כפי שצפוי להימצא באדמה חרבה (תל). עוד נאמר בדו"ח, כי הבדיקות לא העלו סימנים כלשהם העשויים להצביע על כך שפטינה מלאכותית הוספה ללוח. כמו כן, לא קיימת אפשרות שפטינה מקורית "הודבקה" או הוספה או פוזרה על האבן ובאותיות באופן מלאכותי. לדעת כותבי הדו"ח, תחילת היווצרות הפטינה החלה לאחר עיבוד וחקיקת הכתובת ועל כן מציאתה של פטינה אותנטית בתוך האותיות מצביעה באופן חד משמעית על כך שהכתובת עתיקה.

עוד נאמר במסמך זה, כי בסוף חודש יוני 2002 הועברו לידי הבודקים תוצאות בדיקות שבוצעו במעבדת Beta Analytic בארה"ב לתיארוך הפטינה אשר גורדה מתוך האותיות שבלוח על ידי מעבדות מוזיאון ישראל. דו"ח תוצאות הבדיקות והבהרות המעבדות תומכות אף הן במסקנה שהפטינה קדומה ומצביעה על קדמוניות הכתובת.
לחוות הדעת של רוזנפלד, אילני, ודבורצ'ק צורפה גם חוות דעת של ד"ר עדה ירדני, שאת עיקרי דבריה הבאנו לעיל.

ד"ר אמנון רוזנפלד
בתחילת עדותו ביקש ד"ר רוזנפלד לציין, כי עבודתו המדעית בקשר לשלושת המוצגים קובעת שלא נמצאה שום עדות לזיוף. אין המדובר בקביעה בדבר האותנטיות של המוצגים אלא על כך כי לא נמצאה שום עדות לזיוף ונמצאו נקודות חיוביות תומכות היכולות להעיד על אפשרות אמיתותם של שלוש העתיקות. וכדבריו "אנחנו לא קבענו מאה אחוז אמיתיות אלא קרוב לוודאי שהן אמיתיות." (פר' עמ' 5039, ש' 1-5). יצוין, כי ד"ר רוזנפלד מצא לנכון לומר את הדברים הבאים מיוזמתו בתחילת עדותו (שם, עמ' 5040, ש' 13-22):

"לדעתי החלק המדעי של משפט זה צריך היה להתנהל באוניברסיטה זה כבר אמרתי. והעולם המדעי האקדמאי הבינ"ל פתוח לכל חוקר לבדיקה ולחופש הפרסום. זה התהליך הנכון על מנת לקבוע אותנטיות של עתיקה חשובה היא על ידי כתיבת מאמרים מדעיים בעד ונגד והעולם המדעי כולו יגיע בצורה אקדמית לאיזשהו קונצנזוס אם העתיקה אמיתית או מזויפת עפ"י המאמרים המשכנעים יותר, בפירוש לא בקביעה של ועדות בדיקות ממשלתיות שהוקמו על ידי הרשות, שיטה זו מנוגדת לשיטת הלימוד האקדמית המדעית, ארכיאולוגיה היא של כולם ולא רק של פקידי רשות העתיקות".

עוד הוסיף ד"ר רוזנפלד, כי לא ניתן לקבוע אותנטיות בעזרת כלי אחד ויהא הכלי המתקדם ביותר, אלא בעזרת ידע וניסיון של ארכיאולוגים, אפיגרפים, חריטות עתיקות ועוד. כולם ביחד חייבים לתת את התשובה לחיוב או לשלילה ולא האיזוטופים קובעים אלא כל הדיסציפלינות ביחד (Multi-Disciplinary) אמורות לתת את התשובה. עוד ראוי להביא מדברי ד"ר רוזנפלד לאמור (שם, עמ' 5042, ש' 14-20):

"אני בטוח שכתובת יהואש וגלוסקמת יעקב ועוד עתיקות שעומדות פה למשפט בעוד משפט שנים נוספות אולי יוכרו באותנטיות שלהן ויוצגו במוזיאון, אני בטוח, אולי יוצגו במוזיאון ישראל ביחד עם הרימון משנהב או של ההיפופוטם וילמדו אותם בקורסים שונים ויביאו אותם לדוגמא כמו את כתובת מישע שלקח מאה שנה להכיר באמיתותה ומגילות ים המלח לקח עשר שנים ויש עוד כאלה שחושבים כי כתובת דן מזויפת...".

בעדותו הראשית ציין ד"ר רוזנפלד, כי הפטינה מכסה את האותיות ומכסה גם את הסדק ומכאן ניתן להניח שהאותיות נחקקו לפני יצירת הסדק. לדבריו, הפטינה השחורה שעל פני הלוח היא פרי של שמרים ופטריות, פטינה הצריכה להיווצר במאות שנים, היא יושבת ממש צמודה על האבן והיא אחת מהנקודות התומכות בעתיקות של האבן יחד עם הגלובולות של הזהב והגיל של הפחם, השבר והביו-פיטינג. ד"ר רוזנפלד סיכם את מסקנתו, כי כתובת יהואש הינה ככל הנראה עתיקה בכך כי השבר שנגרם באבן מתאים לקווי חולשה עתיקים של האבן; כי חקיקת האותיות נעשתה לפני שהיה קיים סדק שכן הסדק חוצה אותיות למופת ללא נתזים, הפטינה מכסה את האותיות וגם את הסדק שכיום הינו השבר; כי פילם דק שחור-אדום פרי מושבות פטריות עוטף את הלוח ומצפה אותיות; כי הפטינה הבהירה שבאותיות מכילה חלקיקי אבן חול גלויים ומהסביבה קרבונטיים, אפר פחם וכדוריות זעירות של זהב מותך, סימן לשריפה גדולה, מאובנים מהרי ירושלים שהועפו ברוח, גיל רדיו-קרבון של 2,300 שנה מהיום ורציפות מובהקת בין פני הלוח וחריצי האותיות (פר' עמ' 5075, ש' 2 ואילך). עוד הדגיש ד"ר רוזנפלד, כי מניסיונו רב השנים, מציאת חלקיקי מתכות יקרות בעתיקות בדרך כלל מעידה על אותנטיות, שכן אין אפשרות לשתול כמות וגודל של כדוריות זהב כה קטנות (שם, ש' 28 ואילך).

בחקירה נגדית לב"כ המאשימה קובע ד"ר רוזנפלד, כי הוא רואה בלוח יהואש פטינה בת שתי שכבות – האחת שחורה והשנייה אדמדמה – בניגוד לדעתו של המומחים מטעם המאשימה, ד"ר איילון ופרופ' גורן (שם, עמ' 5192, ש'1-11). לדעתו, בשלב הראשון התפתחה הפטינה הראשונה כאשר האבן לא הייתה קבורה (שם, עמ' 5197, ש' 24-25). בהמשך עדותו דחה ד"ר רוזנפלד את סברתו של ב"כ המאשימה, כי ככל שישנם סימני ליטוש בתוך חלק מהאותיות שבלוח מתחת לפטינה, אזי מדובר בליטוש מודרני שכוסה בפטינה מזויפת. לדבריו, לא זיהה סימנים של ליטוש מודרני (שם, עמ' 5223, ש' 14-19).

ד"ר שמעון אילני
ד"ר אילני עובד במכון הגיאולוגי כחוקר משנת 1970. תחומי המחקר העניין העיקריים שלו הם גיאולוגיה כלכלית עם דגש על חומרי גלם לבנייה ולתעשייה. ד"ר אילני ערך מיפויים גיאולוגיים וכן סקרים גיאוכימיים במקומות שונים בארץ. עיקר עיסוקו בפטרוגרפיה, מינרולוגיה וגיאוכימיה של סלעים. רוב עבודתו היא דיגום של אלפי דוגמאות ומחקרם במעבדה לבדיקת הרכבם הגיאוכימי והפיזיקאלי. לדבריו פנו אליו מהנהלת המכון הגיאולוגי על מנת לבחון את הגלוסקמה, את לוח יהואש ולאחר מכן את נר האבן. עבודתו נעשתה בשיתוף עם ד"ר אמנון רוזנפלד וכן מר מיכאל דבורצ'ק, אשר הינו, לדבריו, אחד מהמפעילים הטובים בארץ של מיקרוסקופ אלקטרוני. ד"ר אילני הכין מצגת אותה הציג עם הסברים ארוכים ומפורטים בקשר לסוגי אבנים, בקשר לפטינה ועוד (נ/200).

בעדותו בחקירה הראשית, ביקש ד"ר אילני להצביע על כך כי כגיאולוג הנפגש עם סלעים בארץ ישראל, הדבר הראשון שהוא רואה זו פטינה, כאשר פטינה נחשבת כל השנים לקרום בלייה שיש להתחשב בו, לאמוד אותו, להבין מה רואים בו, ולהסיר אותו כאשר מבקשים לבדוק כימית ופיזיקאלית את המהות האמיתית של הסלע ללא הפטינה (שם, עמ' 5541). עוד ביקש להדגיש, בניגוד לדעתם של המומחים ד"ר איילון, ד"ר בר-מתיוס ופרופ' גורן, הסבורים כי פטינה שוקעת, לדעתו פטינה איננה שוקעת אלא היא נוצרת, נבנית, ואין המדובר בעניין סמנטי בלבד (עמ' 5545). עוד הוסיף, כי נערכו בעבר בדיקות איזטופיות של שיש אולם לגבי הפטינה אין שום עבודה ומכל מקום הוא עצמו אינו מכיר עבודה על הפטינה עצמה ולדבריו "מי שניסה לומר שהוא עושה איך אומרים מעבר חד מהבדיקה של השיש שבאמת נערכת כבר כמה עשרים שנה או שלושים שנה, לעבר הפטינה, עליו קודם להביא את ההוכחה שיש לו בסיס. שיש Row data, שיש אינפורמציה על הדברים האלה" (שם, עמ' 5545). לדעת ד"ר אילני, אורגניזם מעורב ביצירת פטינה והוא אחד החשובים שביצירתה. אורגניזמים אלה אוספים מסביבם חומר הקרוב לחפץ הארכיאולוגי כגון גרגירי טיח, סיד ופורמינריים, שהינם יצורים חד תאיים שהשלד שלהם מרכיב את הסלעים הקיימים בהרי יהודה אולם הם מגיעים מהאבק של מדבר סהרה ושוקעים כאן על פני הקרקע במשך תקופות של עשרות ומאות אלפי שנים וכל אלו יכולים להשפיע על ההרכב האיזוטופי של החמצן (שם, עמ' 5549).

במהלך עדותו ביקש ד"ר אילני להתמודד עם ממצאיו של ד"ר איילון, בקשר לארבע דוגמאות שלקח מפני הלוח, כאשר בשניים מהם קיבל הרכב איזוטופי קל ובשניים הרכב איזוטופי כבד. ד"ר איילון הסביר את הממצא של ההרכב האיזוטופי הקל בכך שטחנו גיר והמסו אותו במים חמים ושפכו על פני הלוח. לדברי ד"ר אילני, גיר לא נמס במים חמים של 50 מעלות, אם רוצים להמיס גיר יש לעשות כן במים של מעלה אחת עד 3 מעלות. אשר להרכב האיזוטופי הכבד, לדעת ד"ר איילון הוא נובע כנראה מפורמיניפרים שנמצאו בפטינה. לדעת ד"ר אילני ממצאים אלו מעידים על פטינה אמיתית אשר צריכה להיות רב-גונית אם לוח האבן היה בתוך תל. עוד הוסיף, כי בשעה שבדק את לוח יהואש הסדק היה סגור עם פטינה בתוכו, האותיות שעברו דרכו היו הומוגניות ולדעתו, אם היה חושב לחרוט אות ולחצות את הסדק האבן הייתה צריכה להישבר (שם, עמ' 5552). במסגרת הצגת המצגת שהוכנה, הציג ד"ר אילני כי בפטינה נלכדו מיקרונים של גלובולות של זהב וכן חלקיקי פחמן (שם, עמ' 5557).

בסוף המצגת שהציג (נ/200) עמ' 77 כותב ד"ר אילני:

"בפטינה של עתיקות אין להתייחס לממוצעים. בימים מסוימים ובקרקעות מסוימות נוכל למצוא בטבע ערכים איזוטופיים הדומים לאלו שנמדדו בלוח יהואש ובכתובת הגלוסקמה."

ההסבר בתמצית הינו, כי:

"פטינה בעתיקות נוצרת באפיזודות קצרות. לכן אין כל משמעות לטמפרטורות רב שנתיות ממוצעות ולהרכב המים הרב שנתי הממוצע (להבדיל ממחקרי שחזור אקלימיים של תקופות של עשרות, מאות ואלפי שנה).
במקרה של שקיעת פטינה קרבונטית על פריט עתיק, עלינו לדעת את טמפרטורת השקיעה המדויקת ביום/ימי היווצרות הפטינה ואת הרכב המים המדויק בימים בהם שקע הקרבונט וכן את מרכיבי הסביבה (קרקע הקבורה וכד')." (ההדגשות במקור).

בסיום חקירתו הראשית ביחס למחקרו וממצאיו של ד"ר איילון ולהתנגדותו לממצאים אלה הסביר ד"ר אילני את עמדתו במילים אלה (שם, עמ' 5564):

"אני אומר שהתנאים שנבדקים במערה, ולא רק המערה הזו של בית שמש, מערות אחרות, אינם התנאים של יצירה או בנייה של פטינה על לוח אבן באדמת תל. זה מה שאני רוצה להגיד. הרי במערה יש ממוצע שנתי ואפילו רב שנתי, מאוד קבוע. אם יורד גשם, אפילו ניקח נשכח רגע אחד שפטינה נוצרת על ידי אורגניזמים, אלא נגיד שפטינה רק נוצרת על ידי מי גשם, וגשם יורד על לוח שחור, שהוא חם, נגיד, טיפה מתאדה, מה יהיה ההרכב של הפטינה שמה? הוא יהיה הרכב שונה ממה שיש במערה. זה מה שאני יכול להגיד כאן...
במקרה של שקיעת פטינה, נניח שאני מוכן להסכים פה ממש ככה רק לצורך הדיון על הסעיף הזה, שפטינה שוקעת, ממה היא שוקעת? מהתאיידות של מי גשם שירדו על החפץ? המים התאיידו ושקעה שם פטינה? זה קשה לי להבין את זה וקשה לי להבין יותר שהרכב איזוטופים שיש בתוך המשקע הזה, שיווצר שמה, שהוא באזור פתוח עם Co2 שונה ממה שיש במערה, ראינו את הנזק שנגרם על ידי האנשים שנכנסו לשמה, עם חום אחר, טמפרטורה אחרת שיש בפני השטח. תקבל הרכב איזוטופי אחר, אז קשה לי להבין..."

עם זאת, הדגיש ד"ר אילני, כי "אני רוצה שיהיה ברור שהשורה התחתונה שלי זה לא שאני אומר שהדברים האלה אמיתיים, לא צריך אפילו אולי להגיד את זה, אני לא אמרתי את זה, אני רק מדבר כאן על השימוש בדיסציפלינה הזו [של בדיקות איזוטופיות – א.פ.] לגבי פטינה" (שם, עמ' 5565).

בתשובות לשאלות של עו"ד סיטון חידד ד"ר אילני בין עמדות הצדדים. לדבריו, ד"ר איילון וחבריו במאמריהם מגיעים למסקנה כי ההרכב האיזוטופי שיש במערה (מערת סורק אותה בדקו) הוא פונקציה של ההרכב של הגשם שירד מעל הרי יהודה. ולכן הם סבורים, כי מכיוון שב- 3,000 השנים האחרונות הרכב הגשם מבחינה איזוטופית הוא אותו דבר, מצפים הם כי הממצא שיימצא בפטינה על גבי ממצא ארכיאולוגי שהיה באדמת תל יהיה זהה לזה שנמצא במערה. עמדתו של ד"ר אילני היא אחרת, וזאת משום שהינו סבור שהפטינה שנוצרת על חפצים ארכיאולוגיים באדמת תל, יש בה מעורבות של אורגניזמים אשר אוספים ומתכסים לא רק בטיפות של גשם שמתאיידות עליהם אלא גם במרכיבים של טיח עתיק הקיים בתוך אדמת התל לרוב. אדמת התל היא תמיד בהירה בגלל כמות הטיח האדירה, שהיא בעצם סיד שההרכב האיזוטופי שלו הוא קל יותר (שם, עמ' 5568).

בהמשך דבריו אמר ד"ר אילני, כי איננו יודע, ובנושא זה גם דיבר עם פרופ' ריצ'רד ניומן ממוזיאון Fine Art בבוסטון, ארה"ב, אשר לא ידע לומר לו שנעשו בדיקות איזוטופיות של איזוטופים יציבים, חמצן ופחמן, על פטינה. לדעת ד"ר אילני, תפיסתם של ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס הינה חדשנית ואם תוכח כאמיתית הרי תשמש כ"כלי אדיר", יחד עם זאת, עבודתם טרם אוששה אף לא על ידי מחקר אחד (עמ' 5517 ואילך).

בחקירתו הנגדית לעו"ד בהט אישר ד"ר אילני, כי ייתכן ומספר דגימות שנלקחו על ידו ועל ידי ד"ר רוזנפלד כללו יחד עם הפטינה גם חלקיקים מתוך הסלע עצמו, אף כי השתדלו לדגום אך ורק את הפטינה, שכן את הסלע עצמו דגמו באמצעות מקדחה. בהמשך עדותו הצביע ד"ר אילני על כך שעל פני הלוח קיימים שלושה וריאנטים של פטינות: האחד, פטינה חומה שהייתה צמודה היטב לאבן ואותה דגמו, ופטינה זו נמצאת גם בתוך הסדק; השני, פטינה שחורה שנמצאת מתחת לפטינה החומה שלא נדגמה על ידו; השלישי, פטינה בצבע יותר לבנבן הנמצאת בתוך האותיות ואפילו על פני השטח של הלוח (שם, עמ' 5617). ד"ר אילני מאשר, כי באשר לשתי הפטינות הנוספות, השחורה והלבנבנה-אפרפרה, הינו מתבסס על מה שראה בתמונות שצילם פרופ' קרומביין.

בהמשך עדותו מאשר ד"ר אילני, כי בשתי דוגמאות (Z2 ו- Z6) שדגם בפטינה של הלוח נמצאו חלקיקים של ברזל כמעט נקי ומעט מאוד חומצה בגודל של עד כ-10 מיקרון (שם, עמ' 5623; נ/56). לדבריו, לא רצו לומר כי אלה רסיסים של הכלי שאיתו חרטו את האותיות, שכן הדבר נראה מוגזם מדי. משנשאל כיצד יכול היה להגיע ברזל כמעט נקי אל תוך הפטינה, כאשר הברזל איננו מחומצן, ולעומת זאת ניתן היה לצפות כי ברזל בתוך פטינה במהלך תקופה של כ-2,700 שנה יהא מחומצן, השיב, כי ייתכן וחלקיקי הברזל הללו היו בתוך קרקע חרסיתית או בתוך מקום שאין בו חמצן (שם, עמ', 5626). עוד הוסיף, כי הינו חושב כי המדובר בחלקיקי ברזל שהפטינה ספחה אותם מתוך הסביבה שהלוח היה מונח שם ולא מכלי הסיתות המקורי (שם, עמ' 5631; עמ' 5632). אפשרות אחרת שהועלתה על ידי ד"ר אילני היא שאם מישהו עבד עם מקוש או טוריה (מעדר) בסביבה הקרובה לפני כ-300 שנה, אזי חלקיקים של המתכת יכולים להימצא בתוך הקרקע, ברמה כזו או אחרת של חימצון, ונספחים אל הפטינה (שם, עמ' 5634). עוד הוסיף, כי מספר הכדורים הספוראדיים של הברזל שהוא קצת מחומצן לא הדליקו לו נורה אדומה לכיוון של זיוף, היינו כי גרגרי הברזל הללו הגיעו מכלי החריטה כאשר זו נעשתה לא בעת העתיקה (שם, עמ' 5632). בעדות נוספת ביום 30.6.08 ציין מספר דוגמאות מהעולם העתיק כאשר אף נמצא עמוד ברזל שאינו מחומצן החל מהמאה ה-70 לספירה וישנן דוגמאות נוספות (פר' עמ' 5902, ש' 9 ואילך; נ/202-207).

בעדותו הוסיף ד"ר אילני, כי בשלב הראשון של בדיקת לוח יהואש לא היה מודע לנושא של האורגניזמים, נושא שעלה רק לאחר פרסום עבודתו של פרופ' קרומביין (שם, עמ' 5641).
אשר לחלקיקי זהב שנמצאו בארבע מתוך תשע הדוגמאות שנלקחו מהפטינה מאשר ד"ר אילני, כי אין זה טבעי למצוא זהב טהור בפטינה והמדובר בדבר שהוא יוצא דופן (שם, עמ' 5635). דברים דומים אמר לגבי הימצאותם של חלקיקי פחם בתוך הפטינה. עם זאת, הוסיף, כי בהחלט סביר כי בתוך אדמת תל יימצאו חלקיקי פחם (שם, עמ' 5636).

ב"כ המאשימה ביקש את התייחסותו של ד"ר אילני למכתב מיום 3.7.02 שכתב יחד עם ד"ר רוזנפלד ומיכאל דבורצ'ק ביחס לדו"ח לכתובת יהואש (מסמך 1 בתוך ת/158). ד"ר אילני השיב, כי בסעיף 3 שבו נאמר, כי: "הבדיקות שעשינו מורות כי הפטינה שעל גבי הלוח, בתוך האותיות ובסדק הינה אוטנטית ותואמת בכל הפרמטרים שנבחנו פטינה טבעית שהתפתחה במשך מאות או אלפי שנים", היום היה מסייג את זה ומוסיף כי המדובר בסבירות או בסבירות טובה (שם, עמ' 5643). סעיפים 4-5 במכתב זה היה מותיר כפי שהם. ביחס לסעיף 6 שבו נאמר כי: "תחילת היווצרות הפטינה החלה לאחר עיבוד וחקיקת הכתובת ועל כן מציאתה של פטינה אוטנטית בתוך האותיות מצביעה באופן חד משמעי על כך שהכתובת עתיקה", מעיד ד"ר אילני, כי משפט שכזה לא היו רושמים היום (שם, עמ' 5644). כמו כן היה מסייג את הסיפא לסעיף 7 שבמכתב זה ששם נאמר, כי תוצאות בדיקת מעבדות Beta בארה"ב והבהרות שהועברו על ידי המעבדות "תומכות אף הן במסקנה שהפטינה פגומה ומצביעות על קדמוניות הכתובת" (שם, בסוף עמ' 5644; עמ' 5650). בהמשך עדותו מתאר ד"ר אילני, לבקשת עו"ד בהט, את כל השלבים של היווצרותה של הכתובת לפי דעתו בשינוי ממה שפורסם על ידו ועל ידי ד"ר רוזנפלד ומיכאל דבורצ'ק, לרבות על ידי הוספת שלב של השפעה של אורגניזמים לאור ממצאיו של פרופ' קרומביין (נ/57 עמ' 16; פר' עמ' 5665 ואילך; ראה לפני כן בעמ' 5634-5635; 5664). ד"ר אילני מעיר, כי לדעתו כל הנושא של הקרום השחור צריך עיבוד מחדש אם על ידו או על ידי אחרים (שם, עמ' 5670).

בעדותו מתייחס ד"ר אילני גם לממצא של מעבדת Beta בארה"ב לבדיקת פחמן 14 כי גיל הפטינה הוא לפני כ-2,300 שנה בשעה שהכתובת על האבן, ככל שהינה מיוחסת למלך יהואש והייתה בשער בית המקדש הראשון, אמורה להיות מלפני כ-2,800 שנה. לדעתו, כעיקרון הפטינה החלה להיווצר בשעה שהלוח היה קבוע בשער בית המקדש הראשון. עם זאת, העריך שהפער בשנים נוצר כיוון שהלוח היה מוצג לראווה על הקיר בשער בית המקדש, נהגו לנקותו כל הזמן עם מברשת ואזי נמנעה היווצרותה של הפטינה, זו החלה להיווצר רק לאחר שהלוח נמצא באדמת תל (שם, עמ' 5675).

עיקרי טענות הצדדים
המאשימה התייחסה בסיכומיה בהרחבה לעדויות שהובאו מטעם הצדדים בהיבט החומר של לוח יהואש. המאשימה מפנה לכך כי ד"ר רוזנפלד וד"ר אילני, המומחים מטעם גולן, שהגישו את חוות הדעת מטעמם (ת/158, נ/57 והדו"ח המסכם שהוא חלק ממוצג ת/158), אינם עומדים מאחורי הדברים שכתבו, לאחר שנחקרו בבית המשפט. לטענת המאשימה, העלו שני מומחים אלה במהלך עדויותיהם טענות עובדתיות אחרות מאלה שנזכרו בחוות הדעת הנזכרות.

המאשימה מבקשת לסמוך על תוצאותיהם ומסקנותיהם של מומחיה ביחס לבדיקה האיזוטופית וכן על חוות דעתו של פרופ' גורן כי הציפוי על פני הלוח איננו טבעי ולאחר הסרתו מן האותיות נמצאו סימני סיתות וליטוש הנראים טריים, ולפיכך המסקנה היא כי הכתובת נעשתה בעת החדשה והוספה פטינה מלאכותית על איזור הכתב. המאשימה מדגישה כי על פי ממצאיו של פרופ' גורן קיימת פטינה אחת בלבד בחלק האחורי של הלוח, ולא נמצאה פטינה על פני הלוח אלא אדמה ובה מרכיבים מינראלים שונים, כגון גלובולות של זהב, חרסית, שבבי ברזל שלא עברו חמצון, אפר ועוד.

כמו כן מדגישה המאשימה כי לא נמצא "פילם שחור" על האבן, בניגוד לטענת המומחים מטעם ההגנה. עוד נטען כי אותו קרום שנצפה על ידי מומחי ההגנה הינו רק טעות אופטית, ומכל מקום גם אם יגיע בית המשפט למסקנה כי קרום שכזה אכן קיים, אזי הוא נשבר או נחתך בחלק מהאותיות, והמסקנה הינה כי החריטה של האותיות הייתה לאחר היווצרות אותו קרום.

ב"כ גולן מפנה לכך, כי לאחר שהלוח נשבר ניתן לראות בבירור קיומו של קרום כהה דק, המצפה את פני הלוח, כפי שניתן להבחין בתצלומים שהוגשו על ידי עדי התביעה ועדי ההגנה. מעיון בצילומים אלה, כך הטענה, ניתן לראות בבירור כיצד אותו קרום, והמדובר בשכבה כהה, חודרת לתוך חריצי האותיות של הכתובת, כך שברור ששכבת הפטינה הזו נוצרה אחרי חריטת הכתובת על לוח יהואש. לטענת עו"ד ברינגר, גם אם אותה שכבה כהה הגולשת לתוך חריצי האותיות אינה מצפה את תחתיות כל האותיות, די באות אחת בלבד שבה גולש אותו קרום ומכסה את כל חריץ האות על מנת להסביר כי החריטה נעשתה קודם להיווצרות אותה שכבה.

אשר לבדיקה האיזוטופית חוזר ב"כ גולן בסיכומיו על הטענות העקרוניות שהעלה נגד הבדיקה האיזוטופית כשיטתה לקביעת אותנטיות של עתיקות, ומוסיף כי גם לגופו של עניין אין לקבל את תוצאות הבדיקה האיזוטופית לגבי אבן יהואש, שכן, בדומה לגלוסקמה, מתוך 4 דגימות מהימנות מהצד הכתוב של לוח יהואש, שתי תוצאות נתנו ערכים כבדים (בטווח הצפוי) ושתי תוצאות נתנו ערכים קלים מהטווח הצפוי, כך שגם כאן ישנה סבירות של 50% שהפטינה אותנטית.

דיון ומסקנות בהיבט החומר
האבן נמסרה בשלמותה לחוקרים מטעם המאשימה ובהיותה בידיהם נשברה בחלקה העליון. המומחים מטעם שני הצדדים העלו השערות שונות מדוע נשבר הלוח. היו שסברו כי מלכתחילה היה במקום סדק ולאחר שהאבן טולטלה נגרם השבר במקום שבו היה הסדק. כלפי מומחים אלה עלתה השאלה האם זה סביר כי מי שסיתת את הכתובת, בין בימים עברו ובין בימים אלה, ייטול אבן שבה סדק ויסתכן כי בעת הסיתות תישבר האבן.

בנושא זה אני מאמץ את עדותו של מר חן וינקלר, שהעיד מטעם ההגנה (ע"ה 19), והגיש חוות דעת (נ/213). על פי חוות הדעת ועל פי עדותו, מר וינקלר הינו דור שלישי למייסדים של מפעל שיש ואבן, ועוסק מזה למעלה מ-30 שנה בעבודות אבן, בחקיקה ובעבודות אומנות באבן, הן בעבודת יד והן באמצעות ציוד מתקדם. בין השאר עוסק העד בהקמת מצבות, בהנצחה, בהקמת אנדרטאות ובפיסול באבן. העד הגיע למוזיאון רוקפלר, מקום משכנה של רשות העתיקות, שם בחן את האבן. לדבריו, בחן את האבן קודם לשבירתה וכבר אז ניתן היה להבחין בסדק דק בחלקה העליון העובר גם בתוך האותיות. לדבריו, האפשרות לחקוק כתובת על גבי אבן קשה, כמו של לוח יהואש, שבה קיים סדק נגלה לעין, מבלי לשבור את הלוח ומבלי לגרום לקטיעת רציפות החקיקה משני צידי הסדק – קלושה ביותר. כאשר מדובר בחקיקת כתובת עם כ-200 אותיות וסימנים כמו במקרה דנן, ניתן לקבוע בצורה נחרצת שאפשרות מעין זו אינה מתקבלת על הדעת.

עוד הוסיף מר וינקלר, כי יתכן שעוד לפני שהלוח עובד ונחקק, היה קיים בעומק האבן סדק נסתר מהעין ואולי אף מספר סדקים, ואלמלא חוותה האבן אירוע קיצוני לאחר החקיקה, לא היה נפתח הסדק ולא היה נראה הסדק לעולם. לדעת מר וינקלר, כל אדם המנוסה ולו במקצת בחקיקה באבן, אילו היה רואה סדק על פני הלוח כשהסיכוי שהלוח יישבר במהלך העבודה גבוה מאוד, היה נמנע מלבצע פעולות חיתוך וסיתות באבן, הכנת מסגרת, ובעיקר חקיקה של למעלה מ-200 סימנים ואותיות – פעולות הדורשות מאמץ קשה וארוך והיה בוחר אבן אחרת. מר וינקלר שאל את עצמו, כפי שכתב בחוות דעתו, כיצד נוצר הסדק, או בהנחה שהסדק כבר היה חבוי באבן, כיצד יכול היה להיפתח, והשיב כי יתכן שמדובר בדפיקות האבן על גבי קיר להצבתו בו, היינו, שימוש משני באבן, או מכות רבות לסיתות האבן לאחר חקיקת האותיות לצורך התקנת הלוח במגרעת, או חשיפה לאירוע של שריפה במהלך ההיסטוריה של האבן, או נפילתה.

מר וינקלר מציין כי על פני הלוח ניתן להבחין בשכבה המכסה את פני האבן, בעלת גוון חום – אדמדם, מעין קרום העוטף את פני השטח לעומק של מס' מילימטרים בעומק האבן. קרומי בלייה מסוג זה מוכרים על פני סלעים שונים, נוצרים במשך זמן ממושך והינם קשים ביותר. צבע שכבת הקרום שונה מהצבע וגוון האבן עצמה ונראה בבירור. לדעת מר וינקלר המדובר בפטינה וניתן להבחין בה בשטח הפנים וגם בחתך האותיות במקום שם נשברה האבן (צילומים 6 ו-7 לחוות דעתו – נ/213). מר וינקלר הוסיף בחוות דעתו, כי על פי ניסיונו, אם הסדק היה גלוי או פתוח כי אז הסיתות של למעלה מ-200 אותיות בכלים פרימיטיביים ואף בכלים מודרניים היה גורם ככל הנראה לשבירתה של האבן לפני סוף הכיתוב. עוד הוסיף, כי בכל מקרה לא ניתן היה לבצע סיתות של קו ישר במקום שהסדק עובר דרך האות משום שהאיזמל היה בורח מהקו הישר והיה יוצר "גלצים" (שברים בדופן קו האות) בנקודת הסיתות בחיבור עם הסדק. מצילומי הכתובת לפני שנשברה וממבט בכתובת לאחר מכן, ניכר קיומו של רצף מוחלט של קווי החקיקה בשני צידי הסדק ולא נראים "גלצים" באותיות אלה. המסקנה המבקשת היא, לדעתו, כי "חקיקת האותיות נעשתה לפני שהתגלה בו סדק, או לכל הפחות כשהסדק היה סגור לגמרי (סמוי)" (ראה צילומים 8 ו-9 לחוות הדעת נ/213). יצוין כי לחוות דעתו האמורה, צרף מר וינקלר מספר צילומים במסגרתם ביצע מספר ניסיונות לחקוק אותיות על גבי סוגי שונים של אבנים ובכל המקרים נראים בבירור אותם "גלצים". בסיכום חוות דעתו כתב מר וינקלר כך:

"למיטב נסיוני, לא ניתן היה לחקוק ע"ג הלוח הקשה כתובת בת 200 אותיות וסימנים, אילו היה על גביה סדק פתוח מבלי לשבור את הלוח ומבלי ליצור "גלצים". לדעתי, הסדק המוזכר שהיה קיים באבן מימים ימימה נפתח רק לאחר הכיתוב על גבי האבן. כנראה עקב אירוע קיצוני כגון – מכה, שריפה וכדו'. הכיתוב קדם אפוא לפתיחתו של הסדק הנסתר. בתוך חתך האות רואים פטינה טבעית קדומה, שיכולה להיווצר רק לאחור כתיבת האותיות, מכאן נובע שהכיתוב נוצר טרם פתיחת הסדק". (ההדגשה במקור – א.פ.).

מר וינקלר נחקר ארוכות על ידי ב"כ המאשימה, ואולם חוות דעתו ועיקריה לא נסתרו. במהלך חקירתו התברר כי לעת עריכת חוות דעתו שבכתב, היו בפניו תמונות שמסר לו גולן, ולטענת ב"כ המאשימה הינן תמונות סלקטיביות. בהמשך חקירתו של מר וינקלר הוצגו לו תמונות שלא היו ברשותו. בתמונות אלה נראות שתי אותיות שיש להן הפרעה מקו השבר ובשבעה מקומות חלק מהאותיות הופרעו מקו השבר וחלק לא (שקף 34 במצגת של ד"ר רוזנפלד – נ/191). מר וינקלר מסכים שאכן חלק מהאותיות הושפעו על ידי קו השבר, אולם לדעתו יכול הדבר להיווצר גם לאחר שנוצר הסדק, ויכול להיות חלק מהתהליך (פר' עמ' 7964). לדעת העד יכול להיות שחצבו את האותיות עם איזמל ומכה אחת השפיעה יותר ומכה שנייה פחות, וייתכן והיו נקודות רגישות יותר או פחות. אין המדובר בנושא מדעי מדויק.

בסיכומיה טוענת המאשימה כי עיקר מסקנותיו של פרופ' קרומביין, כמו אלה של מר וינקלר, הן אומנם מכיוונים שונים, אך נשענות על שתי שאלות. שאלת הפרעת החריתה על ידי השבר ושאלת שבירת הקרום השחור, ובשתי אלה הסתבר ששני המומחים דגמו את האבן אך לשניהם אין כלים לבחון כפי שאין לבית המשפט, ולכן יש מקום שבית המשפט הוא שיקבע ממצאים בעזרת כל התמונות שהוגשו.

כאמור לעיל, מאמץ אני את חוות דעתו של מר וינקלר שהינו מומחה לאבן ולעבודות אומנות באבן. נוסף לכך, "ארים את הכפפה" שהציע ב"כ המאשימה.

אשר לשבר באותיות הסמוכות לשבר של האבן. דעתי היא, כמו גם כעולה מעדותו של מר וינקלר, כי במקום בו נוצר השבר ייתכן והיה קודם לכן סדק קל, ושמא סדק סמוי מן העין הבלתי מזוינת, ועקב טלטולים של האבן נגרם השבר שגרם שבר לאותיות שנחרתו על הסדק הבלתי נראה. כתוצאה מהשבר נשברו חלק מהאותיות, שכן לא נראה כי הסתת חקק אותיות בסמוך כל כך לסדק ולא נראים "גלצים", היינו אכן נראה כי האותיות נשברו מחמת השבר שאירע באבן לאחר חקיקת האותיות.

אשר לקרום הדק, שנטען על ידי ההגנה כי הינו נצפה בשבר. לאחר שנתתי את דעתי לבקשתו זו של ב"כ המאשימה, עיינתי בכל התמונות ונתתי דעתי לעדויות כל המומחים בנקודה זו, מסקנתי הינה כי אכן קיים קרום שחור-חום המצפה את פני האבן ואשר נראה בבירור בקו השבר. ואולם נראה, קרוב לודאי, שקרום זה נוצר לאחר חקיקת האותיות, שכן בתמונות שהוצגו נראה בבירור, כי במספר אותיות נמצא הקרום לא רק בשיפולי האותיות אלא אף בתחתיתן (נ/186-נ/187ב'). העיד על כך ד"ר שימרון, שהעיד תחילה כעד מטעם תביעה (פר' עמ' 4785 ש' 13-23; עמ' 4802, ש' 16-17; עמ' 4803 ש' 23-25; עמ' 4804 ש' 20 ואילך; עמ' 5359 ש' 15-28) וכן עדים נוספים (ראו פירוט בסיכומי גולן בעמ' 53).

ער אני לכך, כי טענתה זו של ההגנה, בדבר הימצאות הקרום הכהה, לא הועלתה בחוות הדעת של ד"ר רוזנפלד וד"ר אילני מלכתחילה, והועלתה רק במהלך עדותם. שני המומחים הסבירו זאת בכך שחוות דעתם נערכה קודם שהלוח נשבר ואז לא הבחינו בקרום הכהה. לאחר שהלוח נשבר ולאחר שפרופ' קרומביין הסב את תשומת ליבם לכך, שבו ובחנו את הלוח ואז הבחינו בקרום הכהה בשבר. נראה שבחינה מחודשת זו לא נעשתה על ידי המומחים מטעם המאשימה.

יצוין, כי ד"ר שימרון הוזמן לשוב לדוכן העדים כעד הגנה לצורך מתן עדות על הקרום הכהה. ב"כ המאשימה אמנם הלין על כי לא ידע מלכתחילה על כוונת ההגנה להעידו בנושא זה ולא הכין עצמו לחקירה על כך, ברם למאשימה ניתנה ההזדמנות המלאה לנסות להפריך מסקנה זו, משהתייצב ד"ר שימרון במועד נוסף לעדות על מנת לאפשר לב"כ המאשימה להכין עצמו לחקירתו בנושא, ודומה כי לא הצליחה לשנות ממסקנתו כי אמנם הקרום הכהה נצפה בשבר ובאותיות עצמן שם. יודגש, כי לא מקובלת עליי טענת המאשימה כי זוויות הצילום או התאורה בזמן הצילומים גרמו לקרום להיראות בצורה הנוחה להגנה. לפחות בחלק מהאותיות שנחתכו בשבר ניתן לראות את הקרום הנזכר בצורה ברורה. לא למותר לציין, כי כבר במהלך שמיעת העדויות וצפייה בצילומים המוגדלים שהוצגו לעדים, הבעתי את דעתי הלכאורית, כי הקרום הכהה נראה בבירור בחתך של השבר של לוח יהואש, כמו גם גלישתו לתוך מספר אותיות ונראה אף בתחתית אותיות מספר (פר' עמ' 4785 ש' 28; ועמ' 11370 (במהלך סיכומי התובע)). בחינה נוספת של הדברים לעת כתיבת הכרעת הדין לא הביאה אותי לשינוי דעתי.

אוסיף, כי גם אם קיימות אותיות שבהן לא נצפה קרום זה בתחתיתן, כטענת המאשימה וכפי שאכן ניתן לראות, כי גם אז לא ניתן לקבוע בהכרח, כי חקיקת האותיות נעשתה לאחר הימצאותו של הקרום. אין חולק, כי באותיות מספר, לא בכולן, ישנם סימנים חדשים של חריטה ושריטות המצביעים, כך נראה, על הסרת החומר שהיה בתוך אותן אותיות. במקומות שהקרום אינו נמצא בתחתיתן לא מן הנמנע כי מי שביצע את החריטות והשריטות, שמא בניסיון לחשוף את האותיות במלון הדרן, הסיר גם את הקרום שהיה בתחתית האותיות. דא עקא, לדעתי, העובדה החשובה יותר היא כי קיימות אותיות שקרום זה נצפה בתחתיתן, ולכך לא ניתן הסבר מספק מצד המאשימה כיצד זה נמצא שם אותו קרום אם אכן, כטענתה, האותיות נחרטו לאחר הימצאות הקרום. טענת המאשימה כי המומחים מטעמה לא הבחינו בקרום זה, או כי קרום שכזה אינו קיים, או כי הפטינה אינה אחידה בעובייה וגולן חרט את האותיות ובמקום בו הקרום עבה החריטה לא עברה את כל עובי הקרום אינה הגיונית ואינה סבירה בעליל ואינה יכולה להתקבל. פרופ' קרומביין העיד שהתרחיש האחרון אינו יכול להתרחש, והוא אף אינו יכול לדמיין תרחיש שכזה (פר' עמ' 5013, ש' 8-13). במצב דברים זה, די בכך משום להעלות את אותו ספק סביר אשר די בו לנאשם להצביע עליו ולסתור את טענת המאשימה, כי המדובר בחקיקת האבן שנעשתה לאחרונה לאחר הימצאות הקרום על פני האבן וכי המדובר בזיוף.

אשר לשאלת הפטינה שעל הלוח. אין חולק, ועל כך מסכימים המומחים של שני הצדדים, פרופ' גורן, ד"ר שימרון, פרופ' קרומביין ואחרים, כי בחלק האחורי של האבן קיימת פטינה חזקה הקשה להורדה ונראה כי הינה עתיקת יומין. לעומת זאת בחלק הקדמי של הלוח – פני הלוח – שנוקה בצורה מסיבית על ידי גורמים שונים, החל ממוצאי האבן וכולל המומחים, לא נותרה פטינה, והחומר שהיה שם הינו אדמה שכללה גלובולות זהב מגדלים שונים, ואשר אין מחלוקת כי לא ניתן ליצור אותם באופן מלאכותי, שביבי ברזל שלא חומצן, פחם ועוד. ייתכן, כי הלוח נמצא זמן רב קבור במקום כלשהו, בסמוך למקום שאירעה שם שריפה, או שהיה במקום מסוים והערימו עליו ערימות של עפר שכללו את הרכיבים שנמצאו על פני הלוח. מכל מקום, אין המדובר בפטינה.

אשר לבדיקה האיזוטופית. אינני רואה טעם לחזור ולפרט את ההיבטים השונים והסוגיות השונות שעלו בנושא הבדיקה האיזוטופית. הדברים פורטו, הוכרעו ונומקו בהרחבה באישום הגלוסקמה ובאישום ביחס לאוסטרקונים 1 ו-2. כפי שהוסבר בעניין הגלוסקמה, תוצאות שהתקבלו בטווח הצפוי אינן מצביעות בהכרח על אותנטיות הפטינה. ברם, כיוון שהתוצאות עשויות להצביע על אפשרות סבירה כי הפטינה אותנטית, קם ספק סביר ביחס לבדיקה זו גם בנוגע לאבן יהואש. ד"ר איילון טען בעדותו, כי את התוצאות שנמצאו בטווח הצפוי ניתן להסביר באמצעות נוכחותם של מיקרו-מאובנים ימיים בפטינה שההרכב האיזוטופי הכבד שלהם השפיע על התוצאות לכיוון החיובי, ואולם אין בכך כדי לשנות ממסקנתי. נזכיר, כי גם פרופ' קרומביין העיד, כי נוכחותם של מיקרו-מאובנים ימיים מעידה דווקא על אותנטיות הפטינה ועדותו בעניין זה מקובלת עליי. לכך יש להוסיף, כי התוצאות השליליות שהתקבלו באבן יהואש מחוץ לטווח הצפוי (7.3- פרמיל ו-8.4- פרמיל), ולשטענת מומחי התביעה אין דרך להסבירן בהסברים טבעיים, נופלות בטווח הערכים הרחב יותר שמצא מומחה ההגנה פרופ' שמש, כפי שפורט בהרחבה ביחס לאוסטרקונים 1 ו-2.

המסקנה העולה מדברינו בהיבט החומר היא, שהמאשימה לא הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הלוח מזויף גם מהיבט זה.

ההיבט העובדתי
העדים והראיות מטעם המאשימה
ד"ר סילביה רוזנברג
לד"ר סילביה רוזנברג (ע"ת 30, להלן: "ד"ר רוזנברג") דוקטורט בתולדות האומנות ובארכיאולוגיה הקלאסית, עובדת במוזיאון ישראל כ-20 שנה ועובר למועד הנזכר בכתב האישום בקשר לכתובת יהואש, שימשה כאוצרת ראשית במוזיאון ישראל. בחודש פברואר 2002 פנה אליה מנהל המוזיאון ואמר כי ישנה פניה למוזיאון לבדוק חפץ ארכיאולוגי השייך לתקופת המקרא. ד"ר רוזנברג התבקשה להגיע לפגישה שם יוצג בפניה אותו חפץ. לפגישה אליה נתלוו מר דוד ביגלאייזן שהינו מנהל מעבדות השימור, רסטורציה, במוזיאון ישראל, מיכל דייגי שהיתה באותה עת אוצרת של תקופת המקרא במוזיאון ישראל וכן הגב' יעל ישראלי שהייתה אוצרת ראשית במחלקת הארכיאולוגיה. הארבעה התבקשו לחתום על מסמך לשמירת סודיות (ת/80), בקשה המוגשת לעיתים על מנת לשמור על עילום שמו של בעל החפץ. הארבעה נפגשו עם עו"ד דוד זיילר ואייזק צור במשרד בשכונת בית הכרם בירושלים. לדברי ד"ר רוזנברג הארבעה כמעט בכו בשעה שראו את האבן. יחד עם זאת, גב' דייגי אמרה שהאותיות אינן נראות לה נכונות ומתאימות לתוכן הכתוב בכתובת ואולם אין ביכולתן לומר באותה עת דבר לאשורו מבלי לבדוק את הלוח בצורה מסודרת יותר במעבדות שבמוזיאון. נמסר להם, כי האבן תגיע לבדיקה במוזיאון. הגב' דייגי החלה לאסוף כתובות להשוואה, ברם הבדיקה הייתה קצרה מאוד כיוון שהאבן לא הושארה לבדיקה במוזיאון, כפי שהדבר נעשה בדרך כלל. ד"ר רוזנברג הודיעה למנהל המוזיאון, כי על מנת לבחון את אמיתות הכתובת יש לערוך בדיקות נוספות וכן יש צורך לקבל מסמך כלשהו המאשר כי האבן נמצאת ברשות הבעלים תקופה ארוכה. עו"ד זיילר, שייצג את בעל החפץ, מסר, כי החפץ נמצא ברשות אספן, אדם אמיד ומוכר ובעל היסטוריה ארוכה וברשותו אוספים כ-40 שנה, הוא החזיק בכל אותו זמן את האבן אך לא היה מודע לחשיבותה עד לתקופה האחרונה, ובידיו כל המסמכים הדרושים וניתן להציג מסמכי בעלות על האבן. מסמכים אלו לא הגיעו וד"ר רוזנברג הודיעה, כי איננה מוכנה להמשיך לטפל בזה. על פי דבריה הוסבר לה, כי נעשו בדיקות על אותנטיות של החפץ על ידי המכון הגיאולוגי. אנשי המוזיאון נפגשו בסוף חודש יולי 2002 עם שלושה מהמכון הגיאולוגי, ד"ר שמעון אילני, ד"ר אמנון רונזפלד ומיכאל דבורצ'ק (ת/81), אשר טענו בפניה, כי הבדיקות מראות שהמדובר בחפץ עתיק והיא השיבה כי איננה מכירה בדיקות היכולות להצביע כי המדובר באבן עתיקה. לדבריה, ניתן לבדוק מהיכן האבן באה, האם קיים חומר אורגני על האבן ועוד. נמסר לה כי לא נעשו בדיקות לגבי הימצאות חומר אורגני, שכן לא הייתה פטינה על האבן, ועו"ד זיילר הודיע כי הינם מוכנים לעשות את הבדיקות אם אלו לא נעשו. על פי עדותה של ד"ר רוזנברג, היה ויכוח עקרוני עם אנשי המכון הגיאולוגי, שכן לדבריה גם אם הבדיקות המדעיות נכונות, לא ניתן להוציא מסמך כי החפץ הוא אותנטי, שכן אין זה מתפקידו של המדען לעשות כן. כפי שהיא רואה זאת תפקיד המדען הוא לבוא ולומר כי הבדיקות מצביעות על כך וכך, אולם לא ניתן לתת אישור לגבי האותנטיות, שכן בכך אתה מעלה את הערך של החפץ והמוזיאון אינו עושה זאת. מכל מקום, במוזיאון נלקחה בדיקה מהאבן שנשלחה למעבדה והתשובה הייתה בהפרש של 600 שנה מהמועד המיוחס לכתובת שעל הלוח. הפרש זה העלה שאלות לגבי האותנטיות של החפץ.
לדבריה לא נאמר לה מה המטרה בבדיקת האבן האם הכוונה לתרום את האבן למוזיאון או למכור אותה. על פי עדותה, התקיימה פגישה נוספת בחדרו של מנהל המוזיאון עם שלושת האנשים מהמכון הגיאולוגי אשר ניסו לשכנע כי בדיקותיהם נכונות, וכי ניתן להוציא מסמך לגבי האותנטיות של החפץ, בניגוד לדעתה.
בהמשך עדותה אמרה ד"ר רוזנברג, כי בדיקות שניתן לעשות היום לא ניתן היה לעשות פעם לגבי אותנטיות של חפצים. כך למשל, רימון השוקל 5 גרם ואשר הוצג במוזיאון כחפץ מקורי. מאוחר יותר הסתבר, כי אין הדבר כך, ואולם עקב התעניינות גדולה של הציבור המשיך המוזיאון להציג את הרימון עם הסבר כי המדובר בזיוף.

בחקירה נגדית לעו"ד ברינגר אישרה ד"ר רוזנברג, כי בדיקת הפטינה שנלקחה על ידי המוזיאון מהכתובת ונשלחה לבדיקה במעבדה בחו"ל הצביעה על כי הפרש של 600 שנה הוא ממוצע של התוצאות של הבדיקות שנעשו. לדבריה זיופים של פטינה נעשים לעיתים קרובות, בדרכים שונות, כך למשל מורחים אדמה מחפירות על חפצים על מנת לשנות את ערכם. עם זאת אישרה, כי לא נתקלה במקרה שהודבקה פטינה שלא מהתקופה הנכונה, שכן היא אינה בודקת זאת.
בהמשך עדותה הסבירה ד"ר רוזנברג כי בקשר ללוח יהואש לא הוצגו מסמכים באשר לבעלות על החפץ ופרק הזמן של היותו בידיו של הבעלים, ולפיכך הופסק התהליך של עריכת בדיקות נוספות.

מר דוד ביגלאייזן
מר דוד ביגלאייזן (ע"ת 31, להלן: "מר ביגלאייזן", עדותו בפר' עמ' 913-922), עובד במוזיאון ישראל, עם הפסקה קצרה מ- 1972, ומשנת 1999 הינו מנהל מעבדות השימור. על פי עדותו התבקש על ידי העוזרת הראשית להתלוות לפגישה בקשר ללוח יהואש. לדבריו, מהתבוננות ראשונה בלוח השחור שהוצג לעובדי המוזיאון התרשם כי הלוח מנוקה יחסית, לא באופן מוחלט, עם שרידים מועטים של צמידה בצבע חום, אבן שאת סוגה לא הכיר. במעבדה במוזיאון נטל חומרים מהאבן שנשלחו לבדיקת קרבון 14 למעבדת Beta במיאמי בארה"ב. בעדותו הוסיף, שנמסר כי האבן נמצאה בבית קברות ערבי ליד הר הבית עם פניה כלפי הקרקע, הפכוה וניקוה על מנת לקרוא טוב יותר את הכתוב עליה.

בחקירתו הנגדית אמר כי היה קשה לאסוף חומר מפני הלוח, דווקא הורדת הצמידה עצמה הייתה מאוד קלה ו"היא לא הייתה צמודה מאוד חזק לפני השטח" (פר' עמ' 918, ש' 25). בהמשך עדותו מסר העד, כי על פני השטח דווקא לא מצא צמידה אלא שהוציא צמידה שהייתה מעטה ודקה בתוך החריצים של האותיות והצליח לאסוף כשלושה מ"ג על מנת לשלוח למעבדה. הצמידה הנשלחת למעבדה צריכה להיות לא מזוהמת.

בחקירתו החוזרת מסר העד, כי בתנאים שהיו לו לא יכול היה לבדוק האם בתוך החומר שאסף לצורך משלוח למעבדה היה גם חומר לא אורגני, ועל כן הוריד צמידה מכל מיני מקומות, בין אורגנית ובין שאינה אורגנית, שכן היה מעט מאוד חומר ולא יכול היה לקחת זאת ממקום אחד בלבד.

עו"ד דוד זיילר
עו"ד דוד זיילר (ע"ת 38, להלן: "עו"ד זיילר" עדותו בפר' עמ' 989-996), עבד במשרד עורכי הדין "הרצוג-פוקס-נאמן" אשר ייצג את גולן לגבי כתובת יהואש. לדבריו, פנה גולן למשרד ומסר כי בידו פריט ארכיאולוגי בעל ערך, הציג כותרת שבה מקובצים ממצאים שונים של חוקרים שונים בתחום כתב היד שעל החפץ וכן בתחום בדיקה גיאולוגית שנעשתה והמעידה כי המדובר בחפץ אותנטי. גולן היה מעוניין שהמשרד ייצגו במגעים אל מול מוזיאון ישראל. לדבריו, הבין כי הכתובת שייכת לגולן עוד מלפני שנת 1978. על פי עדותו פנה למוזיאון, העביר תקציר של החוברת ונפגש עם אנשים המוזיאון במטרה לראות אם הם מעוניינים בכתובת זו. נערכה פגישה עם מספר אנשים שראו את האבן ולאחר מכן נמסר, כי מבחינת המוזיאון יש חשיבות לדעת האם הכתובת היא אותנטית, אם לאו, ויש לערוך בחינה של פחמן 14 וקיימת מעבדה בחו"ל היכולה לבצע זאת. המוזיאון לקח דגימה מהאבן שנשלחה למעבדה בארה"ב. כמו כן, התקיימו פגישות בין אנשי המוזיאון ואנשי המכון הגיאולוגי במטרה לבחון האם הכתובת אותנטית, אם לאו. לדבריו, הקשר עם המוזיאון לא הבשיל לכדי עסקה, והמחשבה הייתה שאם העסקה תתממש, כי אז מדובר בכמה מיליוני דולרים.

על פי עדותו של עו"ד זיילר, נשלח אליו מכתב על ידי גולן בחודש ינואר 2002 שעל בסיסו הבין כי גולן הינו בעל הלוח (ת/87). בהמשך שלח אליו גולן מסמך שבו נרשמו מספר נקודות על ידי גולן אשר נועדו לצורך ניסוח טיוטת הבנות עם המוזיאון ולצורך יצירת מתווה לבדיקות שיערכו על ידי המוזיאון בעקבות המשא ומתן שיתקיים (ת/88). בחודש יוני 2002 העביר העד לגולן מסמך הכולל 11 עמודים שקיבל ממוזיאון ישראל באשר לתוצאות הבדיקות שנערכו במעבדה Beta בארה"ב (ת/89). בהמשך העביר מסמכים נוספים בשפה האנגלית שנערכו על ידי גולן המיועדים לעו"ד הרצוג וכן מכתב של יצחק הרצוג המופנה למר שניידר (מנהל מוזיאון ישראל – א.פ.) (ת/90). במהלך עדותו של עו"ד זיילר הוגשו מוצגים המהווים חמש טיוטות של תצהירים שהוכנו על ידי משרדו כאשר תוכן התצהירים נמסר על ידי גולן והעד אישר כי לא פגש את אותם מצהירים פוטנציאליים ואף לא שוחח איתם בטלפון (ת/91). כמו כן, הוגש מסמך בשפה האנגלית שהתקבל מגולן ונמצא בתיק במשרדו של העד (ת/92), כן הוגשו שני צילומים עם תמונות של מוצגים ארכיאולוגים, אוסף ארונות קבורה ופריטים נוספים כגון כדים, וזאת על מנת להראות כי בעל הכתובת הוא בעל אוסף גדול של פרטים ארכיאולוגיים (ת/93). כמו כן הוגש מסמך שנכתב על ידי העד המופנה לד"ר אילני ולד"ר רוזנפלד מהמכון הגיאולוגי וכן לד"ר אנדרי לאמייר ובו נאמר כי בבוא היום יוכלו לפרסם את הממצאים של חקירותיהם בכתב עת מדעי לגבי כתובת "בדק הבית" ועם זאת יהא עליהם להימנע מפרסום כל פרטים העלולים לזהות את בעל הכתובת או את מיקומה. כמו כן נאמר במכתב, כי טרם ביצוע הפרסום יתבקשו להעביר טיוטת המאמר על מנת שבעל החפץ יוכל להעיר את הערותיו, ככל שיידרש, לשם מתן אישור סופי לביצוע הפרסום (ת/94). כמו כן הוצגו מסמכים נוספים שתוכנם נוסח על ידי גולן (ת/96-ת/99). כמו כן אישר עו"ד זיילר כי טיפל בתשלומים שבוצעו עבור בדיקות שונות, כאשר הכספים האלו הגיעו מגולן. לדבריו התשלום למכון בארה"ב הגיע לכמה מאות דולרים, למכון הגיאולוגי כ-1,000 ₪.

בחקירתו הנגדית אישר עו"ד זיילר, כי גולן היה זה שהפנה אותו למוזיאון ישראל ולא לקניינים אחרים. כמו כן אישר, כי לא הגיע למצב של משא ומתן כספי עם המוזיאון (פר' עמ' 995, ש' 7-14). כן אישר עו"ד זיילר, כי ממוזיאון ישראל נמסר לו כי קיימת בעיה לרכוש או להציג עתיקה שלא יצאה מחפירה רשמית. עוד אישר העד, כי בשיחות עם גולן נמסר לו כי יהיה מוכן להשאיל את הפריט להצגה למספר שנים למוזיאון ואולם הנושא לא נסגר ביניהם סופית.

לקראת סוף עדותו בחקירה הנגדית, אישר עו"ד זיילר כי הנחת העבודה בינו לבין גולן הייתה כי יש לתת למוזיאון לבדוק את הפריט על מנת שיוודע האם מדובר בפריוט שהוא אמיתי. עוד הוסיף, כי אינו חושב שקיים קשר ישיר בין החקירה ובין הפסקת המגעים עם המוזיאון.

חסאן אל חרוב
העד חסאן אל חרוב (ע"ת 39, להלן: "אל חרוב", עדותו בפר' עמ' 997-1002), הינו מהכפר דיר סאמת אשר נמצא בתחום יהודה ושומרון במרחק של כ-20 ק"מ מחברון. לעד מספר חנויות לממכר זהב, כמו כן, הינו משמש כמוכתר של הכפר. על פי עדותו אינו מכיר את גולן והפעם הראשונה שהינו רואה אותו זה בבית המשפט. אין לו שום קשר לעתיקות ומאז ילדותו מתעסק אך ורק בזהב. העד הוסיף, כי משפחת אל-עמלה קונים אצלו זהב. משהוצגה לו כתובת יהואש השיב, כי הכתב המופיע על פניה הינו בשפה האנגלית. בחייו לא ראה את האבן אלא לראשונה בבית המשפט. העד הכחיש כי מכר את הלוח לחסאן עקילאן על פי הרשום במסמך ת/100, שהינו רשימת מצאי של הסוחר חסאן עקילאן. לדבריו, אביו ועקילאן הינם אויבים האחד לשני עוד מתקופת השלטון הירדני ולא ברור לו כיצד נרשם שמו ללא חתימתו וללא מספר תעודת הזהות שלו במסמך האמור.

בחקירה הנגדית אישר אל חרוב, כי הוצגה לו תמונה של האבן וכבר אז אמר כי הינה כתובה באנגלית, וזאת על אף שהינו מכיר אך ורק מספר אותיות בשפה זו. משאמר לו הסנגור "אני אומר לך שאתה עושה את עצמך" השיב לו העד "אני נשבע באלוהים שאני לא יודע ואני הייתי חאג'" (פר' עמ' 999, ש' 15-16). העד אישר כי חסאן עקילאן הינו תושב בכפר מגוריו, כי הינו מכיר אותו מצוין, וחזר על גרסתו כי שמו נרשם במסמך ת/100 כיוון שהאבות של שניהם הינם אויבים עוד מתקופת ירדן. עוד הוסיף, כי אינם מדברים האחד עם השני וכי במשטרה כינה את עקילאן "הכלב הזה" וזאת עקב פרות שנקנו והם רבו עליהם. העד הוסיף כי לא היה בהלוויתו של חסאן עקילאן לאחר מותו, אם כי הלך לנחם אבלים.

העד הגיע לבית המשפט עם בן דודו ששמו חאג' נביל ואישר כי חאג' עומאר הוא אביו של חאג' נביל ודודו של העד. כמו כן אישר, כי לחאג' נביל ולחאג' עומאר ישנן חנויות לממכר עתיקות. העד הכחיש כי בכפרו מוצאים עתיקות ולדבריו כולם עוסקים בסחר בזהב ובביגוד. העד שב והכחיש במהלך חקירתו הנגדית כי הינו יודע שהשפה שכתובה על האבן איננה השפה האנגלית וכי משפחתו וחבריו הם סוחרי עתיקות גדולים.

בחקירתו החוזרת הוסיף אל חרוב כי חאג' נביל וחאג' עומאר לא דיברו עם חסאן עקילאן ואביו.

מר יצחק צוריאל
העד יצחק צוריאל (או בשם אחר – אייזק צור – פר' עמ' 1006, ש' 24-25, ע"ת 40, להלן: "צור", עדותו בפר' עמ' 1003-1011) הינו חוקר פרטי. לדבריו פנה אליו גולן על מנת שיציג את לוח יהואש לגורמים מהמכון הגיאולוגי או למוזיאון ישראל, כיוון שישנה רגישות שהוא, גולן, ישמש כאיש החזית על מנת שלא ידעו מי עומד מאחורי האבן. העד הבין מגולן כי בעולם העתיקות אם יוודע כי האבן שייכת לגולן, כי אז יגיעו דרכו אל ערבי או קבוצה של ערבים המחזיקים באבן וכדי לא לסכן חיי אדם הוא יימצא בחזית לעניין זה. על פי עדותו הבין, כי הבעלות בלוח האבן הינה של ערבי. לדבריו גולן ביקש ממנו לקחת את האבן למכון הגיאולוגי על מנת שתינתן חוות דעת האם הינה אותנטית, אם לאו. על פי עדותו הבין כי קיימת כוונה להביא אותה למוזיאון ישראל אך תחילה יש לבודקה. העד נהג להיפגש עם גולן, לקבל ממנו את התיק שבה האבן ולהציגה למי שהיה צריך ותפקידו היה לאבטח שלא ייקחו את האבן, לוודא שלא יעקבו אחריו, ולהימנע מלחשוף מי שעומד מאחורי האבן. כמו כן היה עליו לוודא כי בשעה שבודקים את האבן שלא תינזק ולאחר מכן להשיבה לגולן. על פי עדותו הוא הבין מגולן לגבי חשיבות האבן שהמדובר בכתובת עתיקה אשר בשלב מסוים היא חשובה למדינת ישראל מבחינה היסטורית, המדובר בהוראות לשיפוץ בית המקדש על ידי יהואש. צוריאל העיד, כי הביא את האבן על פי הוראתו של גולן למכון הגיאולוגי ולמוזיאון ישראל וכן לפרופ' נווה ולדודו שנהב. לדבריו יחד עמו היה מאבטח נוסף והשניים ביצעו תרגילי התחמקות. העד אישר כי קיבל מעודד גולן את המסמך ת/28 אשר בו נמצאים תיאור ופרטים לגבי לוח יהואש וכן נאמר בו כי התגלה בבית הקברות המוסלמי בסמוך לחומה המזרחית של הר הבית. העד אישר כי הביא את הלוח לבדיקה גם לגב' עדה ירדני. העד חזר וסיפר כי התבקש לשמור על סודיות וכן החתים את אלו שהאבן הוצגה להם על מסמך לשמירת סודיות. לדבריו לא עסק בנושא של תמחור או הערכת מחיר של האבן. באמצעות העד הוגשו מסמכים אשר נכתבו על ידי גולן ונמסרו לו לצורך מסירתם לאנשים שאיתם בא במגע (ת/101-ת/105).

בחקירה נגדית אישר צור כי על פי הוראת גולן הציג את האבן אך ורק למוזיאון ישראל או למכון הגיאולוגי וגולן הזהירו מלהציג את האבן לסוחרים בשוק על מנת שהמידע לא ידלוף. לדבריו, גולן אמר שיש לבדוק את האבן על מנת לוודא אם היא אמיתית. צור לא ניהל משא ומתן עם המוזיאון או אדם אחר כיוון שלא היה זה מתפקידו לעשות זאת. העד אישר כי דוד ביגלאייזן הפנה אותו לפרופ' נווה ולדודו שנהב על מנת שאף הם יחוו דעתם בקשר לאבן. העד אישר כי מבחינה כרונולוגית פנה בטלפון לדוד ביגלאייזן ממוזיאון ישראל שהפנה אותו לפרופ' נווה ולאחר מכן נפגש עם פרופ' נווה ועם דודו שנהב, כאשר פרופ' נווה הפנה אותו גם למכון הגיאולוגי ומשם לגב' עדה ירדני וחזרה למוזיאון. לדבריו פרופ' נווה סבר כבר מלכתחילה שאין המדובר בכתובת אמיתית. לדבריו "נווה רק הסתכל על האבן ואמר 'שום דבר'" (פר' עמ' 1009, ש' 21-22), ונווה היה כל הזמן "אנטי", ולא האמין באבן הזאת. העד הוסיף כי אינו זוכר אם שיחתו עם פרופ' נווה הוקלטה, אם לאו, ומכל מקום אם הוקלטה כי אז הקלטת נמצאת בידי גולן. לדברי העד המגעים עם מוזיאון ישראל נפסקו בטרם החלה המשטרה בחקירתה.

מר אימאם כמאל
מר אימאם כמאל (ע"ת 27, להלן: "כמאל", עדותו בפר' עמ' 743-758), הינו בעל חנות בשער האריות בירושלים העתיקה ועובד שם משנת 1965. עד לשנת 1967 מכר רק מזכרות ולאחר מכן גם עתיקות. לאחר שנת 1967 היה לו שותף בשם מחמוד אבו שקרה, אשר איננו בירושלים ואינו יודע היכן הוא בחו"ל. העד מסר, כי הוא מכיר את עודד גולן משנת 1975 לערך והיה מגיע לחנותו ובעיקר היה בדין ודברים עם שותפו, אבו שקרה.

לכמאל הוצג לוח יהואש ונשאל האם ראה את הלוח והשיב על כך בשלילה ואולם אישר, כי ראה צילום של הלוח ברשות העתיקות. קודם לכך לא ראה את הכתובת או צילום ממנה.

כמאל אישר, כי הינו מכיר את אבו יאסר, אשר נקרא חסן מחמוד, אשר הינו שכנו מזה כ-20-25 שנה. לחסן זה הייתה חנות במרחק של כ- 20 מ' מחנותו של העד. על פי דבריו, אבו יאסר נפטר שנה-שנה וחצי קודם לעדותו (העדות ניתנה ביום 6.4.06). העד נשאל האם שמע את אבו יאסר ואת עודד גולן משוחחים על אבן כלשהי והשיב, כי בשעה שהיה אצל אבו יאסר נכנס גולן, שאמר לאבו יאסר שהוא רכש ממנו אבן ממזמן ושאל האם הוא יכול לתת לו "נייר". לדברי העד, השיב אבו יאסר, כי הוא זוכר שהוא קנה ממנו אבן "ממזמן", והוא חושב כי דיברו על כך שהמדובר ב"אבן כתוב". עם זאת, איננו יודע מה היה כתוב. עוד הוסיף כמאל, כי לא ראה את אבו יאסר חותם על נייר כלשהו. לעד הוצג מסמך ועל כך השיב, כי הוא חושב שאבו יאסר חתם ואשתו של אבו יאסר מסרה את המסמך לגולן (פר' עמ' 746, ש' 2), אם כי הוסיף, כי אינו זוכר אם ראה מסמך זה, שכן חתימתו איננה מופיעה עליו, גם לא על המסמך הכתוב בשפה הערבית (שם, עמ' ש' 3 ואילך). העד הוסיף, כי הראו לו את המסמך האמור ברשות העתיקות ושאלוהו האם הוא חתום עליו והשיב בשלילה. העד הוסיף והכחיש, כי גולן אמר לו לכתוב את הדברים שבמסמך בשפה הערבית. עוד הוסיף, כי איננו יודע לקרוא עברית.

לכמאל הוצג מסמך טיוטה של תצהיר, ללא תאריך, של אחד בשם כמאל האמור לחתום עליו ובו נאמר, בין השאר, כי הינו שותף בחנות עתיקות, בעל רישיון למסחר בעתיקות, מכיר אישית את עודד גולן משנת 67' אשר ביקר בחנות עשרות רבות של פעמים וכי זכור לו כי באמצע שנות ה-70 הוצעה לו למכירה אבן שחורה ועליה כתובת שצילומה מצורף. מי שאמור היה לחתום על התצהיר, כמאל, לא רצה לרכוש אבן זו ובסופו של דבר היא נמכרה לסוחר בשם חסן בן מחמוד עודה ז"ל הידוע כאבו יאסר, שאף הוא היה בעל חנות עתיקות בעיר העתיקה בירושלים, ובעל רישיון לסחור בעתיקות ואדם הידוע כאמין. ככל הידוע לחותם על המסמך, מכר חסן מחמוד את האבן האמורה לעודד גולן באמצע שנות ה-70 וכי החותם אינו יודע מה היה כתוב על האבן. העד השיב, כי הוא כמאל היחיד בשוק בעיר העתיקה וכי האמור במסמך איננו נכון.

לכמאל הוצג מסמך נוסף של טיוטה של תצהיר בנוסח דומה והעד השיב, כי לא אמר דברים אלה ואיננו יודע על כך דבר. כמו כן הוצגו לו טיוטות של תצהירים נוספים וגם לגביהם אמר כי איננו מכיר אותם ואיננו יודע מאומה על האמור בהם (ת/64-ת/67). העד חזר על דבריו, כי גולן נכנס ואמר לאבו יאסר שרכש ממנו "חאדר", מצבה מצרית (חאדר=אבן), ועל כך השיב אבו יאסר, כי הוא זוכר שמכר לו אבן ממזמן (פר' עמ' 749, ש' 3-12). העד שב על דבריו, כי מעשה זה אירע כארבעה עד חמישה חודשים לפני שאבו יאסר נפטר, כשנה עד שנה וחצי לפני מתן העדות של העד בבית המשפט. עוד הוסיף העד, כי אבו יאסר לא היה כותב וקורא (שם, עמ' 751, ש' 18).

בחקירה נגדית אישר כמאל, כי הוא מכיר את גולן, אשר היה מגיע לחנותו פעמים רבות במהלך השנים, בדרך כלל בשבתות עם חבריו ועם כלב ולעיתים היה רוכש בעיקר כלי חרס. עוד הוסיף העד, כי גולן נהג לעבוד עם שותפו מחמוד אבו שקרה, שהיה שותף עימו בעתיקות ואילו אחיו של מחמוד, מוסטפא, היה השותף הראשי במזכרות (סובינירים). כיום הוא נותר שותף אך עם מוסטפא ומחמוד חדל מלהיות שותף משנת 91' או שנת 92' ולקח עימו שליש מהסחורה. לדבריו, מחמוד דובר עברית היטב. כמאל אישר, כי בשוק העתיקות אפשרי למכור סחורה בקונסיגנציה. כמו כן אישר, כי במעמד עליו העיד כי אבו יאסר אישר לגולן שמכר לו אבן ממזמן נכחה גם רעייתו של אבו יאסר, איבתיסאם, אם כי לא ראה את אבו יאסר חותם על מסמך כלשהו. על פי דבריו, הוא נכח בפגישה אחת בלבד שכזו ולא מעבר לכך.
בחקירה חוזרת הוסיף, כי גולן ואבו יאסר הזכירו כי המדובר באבן שעליה כתוב, אם כי לא נאמר מה היה כתוב על האבן (פר' עמ' 757, ש' 24 ואילך).

העדים והראיות מטעם ההגנה
הנאשם - עודד גולן
עדותו של גולן נשמעה במהלך 13 ישיבות במשך שעות רבות מדי יום.
לדבריו הינו אספן עתיקות מזה כ-50 שנה, במהלך תקופה זו ראה עשרות אלפי פריטים ארכיאולוגיים וברשותו אוסף של למעלה מ - 3,000 פריטים, כאשר מרביתו המכריעה של האוסף מתמקד בארכיאולוגיה של ארץ-ישראל ובתרבות החומרית שלה. חלק ניכר מפריטים אלה הינם ייחודיים אשר אינם קיימים באף מוזיאון בעולם. לדעת גולן האוסף שלו הינו האוסף הפרטי הגדול והחשוב כיום בעולם לארכיאולוגיה של ארץ ישראל ממזרח וממערב לירדן. לדבריו, מקורו של החלק הניכר של האוסף הוא בשטחי יהודה ושומרון, שם גם היה עיקר שטחן של ממלכות יהודה וישראל. כ- 600-700 פריטים מאוספו מוצגים בויטרינות בביתו ויתרת האוסף נמצאת במחסנים שונים. לגולן עשרות אלבומים בהם מצולמים הפריטים ואותם אינו רואה לעיתים מזומנות.

בעדותו הכחיש גולן כי זייף עתיקות, או כי הזמין זיופה של עתיקה. לטענתו אין לו את הידע ואת הכישורים הטכניים, ואין לו רצון או מוטיבציה לעשות כן. הוא גם לא הציג למכירה פריט שחשב שהינו מזוייף, ולא ניסה לתווך בעיסקה שכזאת בין במישרין או בעקיפין. עוד הוסיף גולן בהרחבה כדברים האלה לאי הסתברותן של ההאשמות של המדינה כלפיו (פר' עמ' 5697, ש' 15 ואילך):
"אני רוצה לומר עכשיו כמה מלים מדוע אני חושב שזה לא סביר שהפריטים נשוא האישומים אינם זיופים ומדוע סביר מאוד שמדובר בפריטים אותנטיים. אני חושב שאין חולק ולא מוכר איש בעולם שמתמצא בעת ובעונה אחת בארכיאולוגיה ארץ-ישראלית על תקופותיה ותרבויותיה השונות במקרא, בתחביר, בדקדוק עברי קדום, בפליאוגרפיה, באפיגרפיה, בלשון העברית של ימי הבית הראשון, בארמית של תקופת ימי הבית השני, באכדית, בכתב מואבי, בפניקית, במצרית עתיקה, במשפט עברי קדום, האוסטרקון של האלמנה, וקליגרפיה של רישום בדיו, בחקיקה באבן, בהרכבים של טין וחימר, חומר, בסיד, בכימיה, בגיאולוגיה, בגיאו-כימיה, במיקרואורגניזם, בביו-פטינה, במיקרו מאובנים, במתכות שונות, אנחנו שמענו כאן על חפצים ותופעות שקשורות בברונזה, בנחושת, בברזל, בארסן וזהב. ויכולות ייצור ושיבוץ כמעט ברמה של ננו-טכנולוגיה של חלקיקי זהב בגודל מיקרוני או חלקיקים אחרים באבן. בטכניקות ובטכנולוגיות הקדומות והעתיקות החל מטכניקת הגילוף באבן וטכניקת החקיקה באבן ועד לחקיקה בטכניקת הזיג-זג והקידוחים בחרס ששמענו עליה בנושא הדקנטר. אדם שמתמצא בדבקים, בהרכבי דיו קדום, בפטינה של אבנים שונות, בתהליכי יציקה קדומים של ליבות טין במתכות, אפרופו האישום על הקבוצה הלוריסטאנית, סליחה, זאת שכונתה כלקוליתית על-ידי גנור. ופטינה של מתכות, באומנות עתיקה, אומנות עתיקה ככלל ובאומנות יהודית של התקופה הרומית בפרט בנוגע לנושא של נר האבן. באדריכלות קדומה והרשימה היא עוד ארוכה ו ארוכה כפי שעולה מהאישומים אילו הם היו נכונים. ואני בטוח שגם אם היו ממנים צוות גדול של חוקרים ואנשי מדע כישרוני ככל שיהיה, מכל העולם, שהיו חוברים יחד לביצוע איזושהי מזימה, צוות כזה לא היה מסוגל ליצור את מה שנמצא על גבי הפריטים שנחשדו כזיוף, ממצאים שחלקם הינם פרי תהליכים ביולוגיים ותהליכים מנירולוגיים שמתרחשים בטבע על פני עשרות ומאות שנים שאין כל דרך להאיצם למספר שנים ספורות. צוות כזה גם לא יכול היה לנבא ממצאים, נקרא לזה מוכמנים שתומכים במקוריות של הפריטים, שהסתברו רק במהלך שנות החקירה והמשפט, והן כתוצאה מבדיקות חדשות שנערכו בישראל ובחוץ-לארץ או כתוצאה משבירתו של לוח יהואש ברשלנות הרשות או כתוצאה מחפירות ארכיאולוגיות חדשות שנעשו בעיקר באזור ירושלים ובצפונה בשנים 2005, 2006, 2007. והן בעקבות עבודות מחקר חדשות שנערכו לאחר שהפריטים נבדקו."

אשר ללוח יהואש סיפר גולן, כי הכתובת הגיעה לידיו לצורך בדיקת אפשרות מכירה מסוחר העתיקות אבו יאסר (חסן עקילאן) בסוף שנות התשעים והוא החל לטפל בבדיקת המוצג מתחילת שנת 2000. גולן הדגיש, כי מעולם לא נוהל משא ומתן כספי בקשר לכתובת, אף לא על ידי משרד עורך הדין שייצג אותו (פר' עמ' 5708, ש' 7-18; עמ' 5773, ש' 16 ואילך). לדברי גולן, הכיר את אבו יאסר, שהיה סוחר עתיקות יליד שנות ה-20 ממוצא בדואי ובמקור מהכפר דיר סאמת מהר חברון, בתחילת שנות ה-70. עשרות מהתושבים של הכפר היו קשורים במשך השנים בעתיקות. אבו יאסר עצמו היה סוחר עתיקות מורשה אשר בקושי ידע קרוא וכתוב אולם היה אמין מאוד ביחס לאחרים ועם הבנה וניסיון גדול מאוד בעתיקות. רעייתו השנייה היא איבתיסאם. על פי עדותו, בשנים האחרונות לחייו של אבו יאסר נהג גולן לבקר בחנותו, שהייתה בתחילה בסילוואן, ליד מעיין הגיחון, ומאוחר יותר ברח' ויה דלורוזה בעיר העתיקה מדי שבוע. לעיתים היה אילו ביקורי נימוסים ולעיתים נהג להתייעץ עימו לגבי פריטים עתיקים. על פי גולן, נהג אבו יאסר לתת לו פעמים רבות פריטים לבדיקה מבלי ששילם עליהם ולאחר הבדיקה החליט האם לרכוש אותם או להחזירם לאבו יאסר.

בסוף שנת 98' או במהלך שנת 1999 התקשר אליו אבו יאסר ואמר לו שיש לו אבן נדירה ושיבוא לראותה בחנותו. גולן הגיע לשם ולדבריו הייתה מונחת בכיוון הפוך על הרצפה ליד דלת הכניסה לחנות. מי שהיה נכנס לחנות באופן מקרי היה רואה רק את גב האבן. גולן הבין מאבו יאסר, כי האבן לא שייכת לו אלא שמכר אותה לאחר וקיבל אותה בחזרה או שאותו אדם לא שילם עבורה. גולן שאל את אבו יאסר אם הוא יודע היכן האבן התגלתה וזה השיב לו כי התגלתה בבית הקברות בסמוך, מחוץ להר הבית, בחלק הדרומי - מזרחי של הר הבית. גולן שאל את אבו יאסר כמה מבקשים עבור הלוח על כך השיב לו אבו יאסר, כי מבוקש סכום מעל למאה אלף דינר שבאותה עת היו שווה ערך ל-140 אלף דולר, כ-600 אלף ₪. אבו יאסר שאל אותו אם הוא רוצה לקנות את האבן ואם לאו האם הוא יכול לעזור לו במכירתה לאחר. גולן השיב לו, כי מדובר בכתובת נדירה, אף כי לא היה לו מושג מה רשום בכתובת. גולן מציין בעדותו, כי באותה עת באינטואיציה חשב שהכתובת מתקופת בית שני, והערכתו לגבי האותנטיות של הכתובת הייתה "פיפטי פיפטי". בתחילה סירב אבו יאסר למסור לגולן את לוח האבן לבדיקה ורק לאחר מספר חודשים התרצה והסכים למסור את האבן. לדברי גולן, כאשר אבו יאסר שאל אותו אם הוא יכול לעזור לו למכור את האבן, השיב לו כי הוא מוכן למכור אותו אך ורק למוזיאון במדינת ישראל ואינו מוכן למכור אותה לאף אדם בחו"ל. עוד הוסיף גולן, כי אבו יאסר ביקש ממנו לא לדבר בקשר לכתובת עם שלושה אנשים: אחד מבניו שנאשם בפלילים, דויטש ובראון. לדברי גולן, אבו יאסר רכש את האבן מחסן חרוב, המוכתר של דיר סאמת. לקראת סוף שנת 1999 הגיע גולן להסכם עם אבו יאסר, כי גולן יציע את האבן למכירה בלא פחות מ-80 אלף דולר, וכאשר מבחינתו מוזיאון ישראל היה הכתובת למכירת הכתובת. גולן העריך, כי יוכל לקבל תמורת האבן מאות אלפי דולרים. בסיס העסקה שאותה תיאר גולן הייתה, כי עבור תמורה של 50 אלף הדינר הראשונים (כ-70 אלף דולר) לא יקבל כל עמלה, ואילו לגבי יתרת התמורה, רובה יועבר לגולן ואבו יאסר יקבל כ-15% או פחות מכך. לדברי גולן, באחת הפגישות עם אבו יאסר נכח תושב מקומי נוסף. משקיבל גולן את האבן לידיו, צילם אותה מספר פעמים והתייעץ עם סוחר עתיקות שאת דעתו הוא מחשיב ביותר. לדברי גולן, כשהציג את צילום הלוח לסוחר העתיקות הנזכר, השיב לו הלה כי לדעתו מדובר בכתובת עתיקה ואותנטית. אותו סוחר הזהירו שאם המידע לגבי הכתובת יגיע לרשות העתיקות, יחרימו לו את הכתובת ולאחר מכן ייאלץ להילחם שנים הרבה על מנת לקבלה בחזרה. אותו סוחר אף המליץ לגולן לנסות להוציא את הלוח לחו"ל ואז לפנות לרשות העתיקות. גולן הוסיף, כי אותו סוחר יעץ לו לומר שהאבן נמצאת ברשותו שנים הרבה וכי בכך יהיה פרובננס ללוח, אולם גולן סירב לעשות כן והסביר זאת בכך שבשעה שלקח את האבן מאבו יאסר השאיר בידי אבו יאסר מסמך קצר בעברית, שתורגם לאבו יאסר בערבית, ובמסמך נאמר כי לקח ביום מסוים את האבן ובה כתובות כך וכך שורות בעברית עתיקה ואם האבן תאבד, גולן מתחייב לשלם לאבו יאסר 50 אלף דינר. לדברי גולן, כשפנה להתייעץ עם עורכי דין הציעו לו אלה לנסות להשיג תצהירים שיכללו מועד מסירת האבן או מכירתה, כי האבן הייתה אצל הסוחר פרק זמן, המקום שבו נמצאה ועוד. לדברי גולן, פנה לאבו יאסר ושאל אותו אם יהיה מוכן לתת תצהיר והלה השיבו בחיוב, שכן ידע מפיו של גולן כי האבן מיועדת למכירה למוזיאון בישראל. גולן פנה לחברה שלו, דבורה תרשיש, שהפנתה אותו למורה לערבית שהכין מסמך קצר בן מספר שורות בשפה הערבית, מעין מכתב של אבו יאסר, לא תצהיר פורמאלי, שבו מצוין, כי מסר את האבן לגולן, כי האבן התגלתה לפני שנים רבות ומסמך זה הביא לאבו יאסר. גולן ביקש כי אבו יאסר יצלם את תעודת הזהות שלו על גבי המסמך. לא נמצאה בסמוך מכונת צילום עובדת ואז כמאל אימאם קרא לאשתו של אבו יאסר, איבתיסאם, וזו מסרה כי תצלם את תעודת הזהות של בעלה וכי על גולן להגיע לאחר מספר ימים והמסמך יהיה חתום ועליו יהא צילום של תעודת הזהות של אבו יאסר (עמ' 5789). לדבריו, הכין את המסמך מתוך כוונה להציגו למוזיאון, שכן הסתבר שמוזיאונים חתומים על האמנות האוסרות עליהם להציג פריטים שנחפרו ב"שוד עתיקות", היינו שלא בחפירה מסודרת. הטקסט נשלח למורה לערבית והתקבל על ידו בחודש ינואר 2000. המסמך נתפס בביתו של גולן והוצג לו במהלך החקירות. לדברי גולן, אבו יאסר לא קיבל אף לא אגורה אחת עבור המסמך האמור (ת/64). במסמך זה צוין שאבו יאסר קיבל את האבן לפני מספר שנים בשעה שזו התגלתה לפני עשרות שנים. המסמך הוחזר לגולן עם טביעת אצבע של אבו יאסר ולידה אישרה אשתו של אבו יאסר שההסכם נעשה בנוכחותה. עותק מהמסמך הושאר לאבו יאסר.

בביתו הכין גולן רשימת "הייתי רוצה" (Wishful List) של תצהירים שאותם היה רוצה לקבל על מנת למכור את הלוח, כגון תצהיר מסוחר עתיקות שיאמר בו שהאבן הוצעה לו למכירה. נקודה זו תאמה את מה שאבו יאסר סיפר שהציעו את האבן לשני סוחרים אחרים לפני שהוצעה לו. לדברי גולן, עברו לו מחשבות שאם התנאי של המוזיאון לרכישת הלוח יהיה שיצהיר כי הלוח נמצא אצלו עשרות שנים, יכין הוא מכתב פרובננס ובלבד שידעו בצורה מפורשת שהמדובר בסיפור כיסוי עבורם. לדבריו, לא הסכים לפנות לאף אדם חיצוני על מנת שייתן תצהיר שקר ובסופו של דבר לא ניתן תצהיר שכזה. על פי גולן, זו אחת הסיבות שפנה למשרד עורכי הדין הרצוג-פוקס-נאמן, שכן לעו"ד יצחק (בוז'י) הרצוג היו קשרים עם מוזיאון ישראל וחשב כי הם ידברו ביניהם והנושא יסתדר. הפנייה למשרד הרצוג הייתה בחודש אוקטובר 2001. מנכ"ל המוזיאון, מר שניידר, אמר להרצוג כי הם צריכים אישור לפרובננס אשר ייתן להם פיתרון חוקי לקניית הכתובת. עו"ד זיילר יעץ לגולן להשיג תצהירים ממי שיכול.

בהמשך עדותו מתאר גולן את פעולותיו להצגת האבן למוזיאון ישראל באמצעות צוריאל, כאשר קודם לכך נפגש צוריאל עם פרופ' נווה במלון "לרום" בירושלים, שהביא עמו את דודו שנהב, ראש המעבדות לשעבר של מוזיאון ישראל. שיחה זו הוקלטה ובה נאמר על ידי פרופ' נווה כי להערכתו 80% האבן אותנטית ו-20% איננה כזו, והציע כי יפנה למכון הגיאולוגי לבדיקת הלוח. דודו שנהב העריך, כי הכתובת על לוח יהואש הינה כתובת עתיקה. האבן נבדקה פיזית במכון הגיאולוגי לראשונה ב-22.10.01. הבדיקה הבאה של הלוח היתה כשכבר היה בקשר ובתהליכים הדוקים עם משרד עו"ד הרצוג. לדברי גולן, התקשר לאוניברסיטה והתייעץ עם ראש החוג אשר הפנה אותו לד"ר עדה ירדני ולד"ר חגי משגב. גולן ביקש מצוריאל שיתקשר לעדה ירדני, שכן לא רצה להופיע בשמו המלא. ד"ר ירדני הכינה את הדו"ח הנזכר כאשר הייתה לה הסתייגות אחת מהכתובת באשר לאות ה' שאיננה מגיעה לקצה הסדק של הלוח, וכן בעיות מינוריות נוספות, אולם לדעתה יכולה היא להסבירן. גולן ביקש מצוריאל שייקח את האבן למכון הגיאולוגי לבדיקה נוספת באשר לאות ה'. צוריאל עשה כן ומומחים שם קבעו כי הקו של האות אכן מגיע עד לקו השבר והמדובר במעין טעות אופטית כיוון שהאבן כהה ולא ניתן לראות זאת כשמביטים עליה מלמעלה. מסקנה זו חיזקה בעיניו של גולן את ההסתברות כי המדובר בכתובת אותנטית. לדבריו, התייעץ עם אנשים נוספים מהאוניברסיטה העברית שהציעו לו לפנות לפרופ' אבי הורביץ (לא פרופ' אביגדור הורוויץ – ע"ת 48 – א.פ.) בקשר לשפה שעל הכתובת. לדברי גולן פרופ' הורביץ האמור בדק את הכתובת ואמר לו בעל-פה שלדעתו הכתובת אינה סותרת בשום מצב את האפשרות כי היא מתקופת המלך יהואש.

לדברי גולן, המכון הגיאולוגי מצא כי ישנם חלקיקים זעירים של חומר אורגני בתוך הפטינה ופנו לד"ר אליזבטה בוארטו לבדוק זאת. לדבריה הכמות הייתה קטנה מדי ולא היה בידה מכשור המסוגל לתארך אותו. גולן, באמצעות עו"ד הרצוג, מסר למוזיאון כי הם יכולים לפנות למעבדות בחו"ל, המוזיאון ביקש כי יממן את הבדיקה והוא הסכים לכך. צוריאל נטל את האבן מהמוזיאון, ביגלאייזן נטל חומר מהפטינה של מספר אותיות, הכניס את החומר למבחנה אחת אשר נשלחה למעבדת "בטא". לאחר כמה ימים הגיעה התשובה המתארכת את החומר שנשלח למאות ה-2-3 לפני הספירה. המוזיאון השיב לגולן, כי הם ציפו כי התיארוך יהיה למאה ה-9 לפני הספירה ותמהו מדוע ישנן חתיכות זהב ומדוע מסגרת הכתובת מונמכת. גולן, על פי עדותו, התקשר למעבדה ונענה כי הערך הממוצע של החומר האורגני הוא מהמאה ה-2-3 לפני הספירה ולא כי הכתובת מתוארכת למאה זו. מידע זה הועבר למוזיאון. היו חילופי שאלות ותשובות נוספות בין עו"ד הרצוג למוזיאון ולדברי גולן יצאה לו הרוח מהמפרשים. לדבריו, כל חומר שקיבל בקשר ללוח יהואש אסף והכין מעין חוברת וכל מידע, לטוב ולרע, הועבר למוזיאון ישראל ולא הוסתר דבר.

בסוף חודש אוקטובר 2002 נחקר גולן ברשות העתיקות בעניין הגלוסקמה. לאחר מספר שעות של חקירה שאל אותו גנור אם הוא יודע משהו על כתובת בעברית עתיקה שנמצאה בהר הבית והאם זו נמצאת אצלו. גולן השיב, כי הכתובת אינה אצלו, דבר שלא היה נכון, אולם הוא יודע עליה פרטים רבים ואם יזמן אותו לשיחה נוספת יעזור לו בנושא. ביום 16.1.03 הופיע צילום של לוח יהואש בעיתונים. לדברי גולן חשב שצילום זה הופיע כתוצאה מהמאמר של ד"ר רוזנפלד וד"ר אילני שהתפרסם בכתב העת. הוצא צו חיפוש על ידי בית משפט השלום. לפני שידע על הצו פנה בעצתו של עו"ד הרצוג לעו"ד אלון גלרט ולשותפו עו"ד גידי פרישטיק והציע להם להתקשר עוד באותו יום לרשות העתיקות ולומר להם שלקוח שלהם, מבלי ששמו יצוין, מסכים להביא את האבן לרשות העתיקות ובלבד שאם יתברר שהאבן עתיקה, הרשות תפצה אותו. עו"ד גלרט מסר לו שמנכ"ל רשות העתיקות, שוקה דורפמן, מתחמק ממנו, ואילו עו"ד פרישטיק אמר שהתקשר לשרת החינוך דאז, הגב' לימור לבנת, שאותה הוא מכיר. לדברי גולן, לימים התברר לו שהיה לרשות העתיקות צו חיפוש אצלו ולגנור היה חשוב מאוד לתפוס את האבן פיזית ולא לקבלה בדרך של הסכם עם מישהו. ב-4.2.03 בלילה הופיע אצלו צוות גדול של חוקרים מרשות העתיקות ולאחר מכן היה חיפוש במחסנים. לדבריו, הכחיש שהאבן נמצאת אצלו אולם אמר כי יהיה מוכן להביא אותה לרשות העתיקות אם יתחייבו לפצות את הבעלים של האבן. גנור סירב ואמר כי מדינת ישראל לא תקנה עתיקות. לדברי גולן, הכחיש כי האבן נמצאת אצלו, שכן אם היה מביאה לרשות העתיקות ידע שייקחו אותה לחודשים רבים והוא היה אחראי על האבן והיה צריך לשלם הרבה כסף. לדבריו, חשב שראוי כי רשות העתיקות תגיע להסדר ולא לעשות כל דבר באלימות ורק מסיבות תקשורתיות הם לא היו מוכנים. נעשו מספר חיפושים במחסניו של גולן על מנת לאתר את האבן. בחיפוש אצל הוריו הציע שיביא את הלוח באמצעות הסכם שיעשה עם עו"ד. רשות העתיקות הציעו שייתנו לו חסינות על כל עבירה מכל סוג שהיא על מנת שימסור את האבן. גולן ביקש שלושה ימים להביא את הלוח, וזאת על אף שיכול היה להביאו תוך שעה וביקש כי לא יעקבו אחריו.

איבתיסאם חסן עקילאן
העדה איבתיסאם חסן עקילאן (ע"ה 26, להלן: "איבתיסאם", עדותה בפר' עמ' 8308-8343), הינה אלמנתו של חסן עקילאן, אבו יאסר, שנפטר ב - 17.5.2001, ואשר על פי עדותו של גולן ממנו קיבל את האבן. העדה זומנה כעדת הגנה מטעמו של גולן. בחקירתה הראשית על ידי עו"ד ברינגר הוצג לה המסמך ת/64, העדה אישרה כי המדובר במסמך הכתוב בשפה הערבית, ואשר בתחתיתו טביעת האצבע של בעלה שנעשתה בנוכחותה וכן חתימתה, בכתב ידה. מתחת לכל אלה נמצא צילום תעודת הזהות של בעלה המנוח. העדה מסרה את המסמך החתום לכמאל שניגש לרכבו של גולן שהיה בסמוך ומסר לו את המסמך. לדבריה, אינה מזהה את כתובת יהואש, והוסיפה כי בחנות הייתה אבן מלוכלכת שעליה הייתה כתובת והיא ניקתה את האבן. יום או יומיים לאחר מכן מששבה לחנות אמר לה בעלה המנוח כי מכר את האבן לגולן. העדה אישרה את כתב ידה על רשימת המצאי בחנות של חסן עקילאן (ת/100), שבשורה העליונה במסמך כתוב "אבן כתובה" מספר 1117.

בחקירתה הנגדית העידה איבתיסאם, כי כשנתיים טרם פטירתו של בעלה חנותו הייתה סגורה והוא שכב משותק בבית. בפרק זמן זה היא הייתה מגיעה לחנות פעם בשבוע לערך, למשך כשעה-שעתיים, לצורך אוורור החנות, ולו היו נכנסים קונים בפרק זמן זה הייתה מוכרת להם מהמוצגים בחנות. היא גם זו שנהגה לרשום את רשימות המצאי שבחנות. קודם לכן, כאשר בעלה המנוח היה בריא ונכח בחנות הייתה מביאה לו אוכל ושוהה עימו עד סיימו לאכול, ומעבר לכך לא נכחה בחנות, ולו היה נכנס קונה לחנות בזמן שהותה היה מבקש ממנה בעלה לצאת. עוד הוסיפה, כי בעלה הטביע אצבעו על המסמך ת/64 בשעה שהיה בביתו, משותק, אך צלול בדעתו כפי שהיה עד למותו. בעלה לא מסר לה בכמה מכר את האבן לגולן וכששאלה אותו על כך הורה לה בעלה לא להתערב (פר' עמ' 8317, ש' 16; עמ' 8335, ש' 4-5). העדה הביעה פליאה בשעה שהתובע מסר לה כי האבן נמכרה תמורת חמישים אלף דינר, ומסרה כי אינה יודעת על אישור שמסר גולן לבעלה שבו נכתב כי על גולן להשיב את האבו או לפחות חמישים אלף דינר, ואף לא מצאה אישור שכזה. עוד העידה כי לאחר פטירתו של בעלה הגיעו אנשים שונים וטענו לפניה כי המנוח חייב להם כספים והיא הפנתה אותם לבנו הבכור של המנוח.

במהלך חקירתה הנגדית אמרה כי לא היא ניקתה את האבן, כפי שהעידה בעדותה הראשית, אלא בעלה הוא זה שניקה את האבן (שם, עמ' 8318, ש' 23 ואילך). עוד הוסיפה, כי ראתה את האבן זרוקה בחנות על הרצפה מאחורי הדלת כשהיא לא נקייה ובעלה אמר לה לאחר שניקה אותה כי האבן כתובה. עוד העידה, כי כמאל הביא לה את המסמך ת/64 היא החתימה את המנוח עליו זמן מה לפני מותו והחזירה אותו לכמאל. מכירת האבן לדעתה הייתה כחמש שנים קודם לחתימה על המסמך ת/64 (שם, עמ' 8321, ש' 8 ואילך). העדה שבה והעידה כי רשימת המצאי ת/100 כתוב בכתב ידה על פי הוראות בעלה, כפי שנהגה לרשום ולמחוק מהרשימה בשנים שקדמו למסמך זה. לשאלת התובע ולאחר שהציג לה אבן בזלת שחורה שנתפסה אצל גולן, שכונתה על ידי הצדדים "המצבה הביזנטית", שללה העדה כי זו האבן שראתה בחנותו של בעלה (פר' עמ 8324, ש' 1-7).

ב"כ המאשימה היקשה על העדה בטענה כי בהודעה שנגבתה ממנה במוזיאון רוקפלר ביום 12.8.04 (ת/249ד'), השיבה כי לא ראתה את האבן הכתובה שהוצגה לה שם בחנותו של בעלה ואילו בבית המשפט היא מעידה כי ראתה אותה, עמדה העדה על עדותה כי ראתה את האבן בחנות כשאיננה נקייה ובעלה ניקה וסיפר לה שהאבן כתובה ולאחר מכן לא ראתה את האבן בצורתה הנקייה. העדה אישרה את דבריה במסגרת חקירתה במשטרה ביום 11.8.04 (ת/249ג'), משהוצגה לה תמונה של הכתובת, כי איננה יודעת האם זו האבן שראתה בחנות ואם היה כתובה אם לאו ומעידה שלא ידעה כיוון שהייתה לא נקייה (שם, עמ' 8327, ש' 13 ואילך).
לדבריה, בעלה אמר לה כי את הכתוב בת/64 כתב הוא עצמו, וכן הוסיף אישית למסמך צילום של תעודת הזהות שלו (שם, עמ' 8335, ש' 10). המנוח בעצמו העביר את המסמך כאשר אינו חתום לגולן, ולאחר זמן שב גולן וביקש כי בעלה יחתום והמסמך הועבר לה על ידי כמאל, היא החתימה את בעלה בטביעת אצבע, חתמה בעצמה ומסרה לכמאל שמסר את המסמך החתום לגולן (שם, עמ' 8330, ש' 1 ואילך). על גרסתה זו שבה איבתיסאם ועמדה גם כאשר הופנתה להודעה שנגבתה ממנה ביום 4.3.04 במוזיאון רוקפלר (ת/249א'), שם נרשם כי על ת/64 לא היה תצלום של תעודת הזהות של המנוח, וכן כאשר הופנתה להודעתה מיום 20.4.03 (ת/249ב'), שם נרשם מפיה כי לבסוף לא מסרה את המסמך לכמאל אלא לגולן עצמו. לטענתה לא הובנה נכון, וכי כאשר קיבלה את המסמך מכמאל לצורך החתמתו של המנוח על המסמך היה תצלום של תעודת הזהות, והיא אישית לא מסרה את המסמך לגולן ולא ראתה אותו. כן שבה ועמדה על כך, על אף הרשום בהודעתה הנזכרת, כי המנוח חתם על ת/64 בנוכחותה, והיה רק עותק אחד עליו חתם (שם, עמ' 8337, ש' 8). בסיום חקירתה הנגדית דחתה העדה את הגרסה כי גולן היה בביתם וכי ראה אותה בחנות עם האבן.

עיקרי טענות הצדדים
ביום 17.3.03 נמסרה האבן על-ידי גולן במשרד עורך דינו לחוקרי רשות העתיקות לאחר שגולן חתם על הסכם עם המשטרה לפיו אם יעשה להפקדת האבן בידי המשטרה, "לא יוגש כנגדו כתב אישום בכל עבירה שהיא בגין הכתובת או מעורבותו בטיפול בה" (ת/157(51)). במסגרת הסכם זה התחייב גולן למסור הודעה למשטרה ו/או לרשות העתיקות "ובמסגרת זו ישיב על כל שאלותיה תשובות אמת באשר לכתובת" (סעיף 1, שם).

בסיכומיה לפן העובדתי הרחיבה המאשימה בטענותיה לעניין שקריו של גולן, לשיטתה, כפי שעלו מהתנהגותו של גולן קודם לתפיסת האבן ושינויים בגרסאות שמסר במהלך חקירותיו ועדותו בבית המשפט. לטענת המאשימה, הסברו של גולן כי שקריו בעניינה של האבן נועדו להגן עליה מפני החרמתה על ידי הרשויות, אינו סביר. במיוחד נוכח העובדה שגולן לא הסתפק בקשרים החיוניים להשגת המטרה, אלא עטף את כל התהליך במעטפת שקרים לכל הנוגעים בדבר, גם לרשויות החקירה וגם לבית המשפט, וזאת במטרה ליתן מענה על כל התרחישים האפשריים העלולים לסבך אותו ולמען הגן על האינטרסים שלו. עוד טוענת המאשימה, כי גולן עבר בין גרסה אחת לשנייה, כאשר בכל נקודת זמן השתמש בגרסה הנוחה לו. כך, למשל, בעת שיווק האבן למוזיאון ישראל, הוצג כבעל האבן, בזמן החקירה הרחיק עצמו מכל זכויות באבן, ואילו בעדותו טען כי הינו בעל זכויות משמעותיות באבן. לשיטת המאשימה, להתנהגותו זו של גולן יש קשר ישיר לטענת הזיוף, שכן לו הייתה אמת באחת מגרסאותיו היה דבק בה, גם במחיר הודאה בעבירה קלה יחסית, כגון החזקת פריט חשוד כגנוב. ברם, גולן ניסה לתפור בכל נקודת זמן גרסה שתאפשר לו לחמוק מהאשמות פוטנציאליות.

בהמשך הסיכומים, לאחר שב"כ המאשימה מצביעים על כך כי גולן מודה ששיקר לרשויות בעניינה של האבן, מפרטים הם פירוט רב ומדוקדק ביותר את שקריו של גולן, בחקירתו לפני מסירה כתובת יהואש לידי החוקרים ומצביעים על גרסאות שונות שמסר בהזדמנויות שונות בין גרסתו לזו של החוקר אמיר גנור ומזכרים שנרשמו על ידי גנור בהקשרים אלה. כך באשר להחזקתו באבן, למי צילם את האבן, האם רכש בה זכויות ומתי הגיעה לידיו ובאילו נסיבות נודע לו עליה. כך גם לגבי השאלה אם קיים חוזה בכתב בינו לבין הבעלים של האבן ומה שכרו אם ימכור את האבן כפי שנטען בעדותו.

המאשימה גם מפנה להתייחסותו של גולן לבעל הפריט כאדם חי, בשעה שאבו יאסר, שנטען על ידי גולן כי הוא בעליה של האבן ומסרה לגולן לצורך מכירתה, נפטר כבר ביום 17.5.01.

המאשימה מצביעה עוד על שקריו של גולן, לשיטתה, בעת החיפוש הראשון שנערך בביתו ביום 4.2.03, כאשר גולן מוסר מצגי שווא למקור הימצאה של האבן, לאופן רכישתה, העדר האפשרות למסור את האבן לחוקרים באותו מועד כיוון שהאבן אינה אצלו ועוד. המאשימה מוסיפה וטוענת, כי במהלך מגעיו של גולן לאפשרות שימסור את האבן לחוקרים ממשיך הוא לשקר, בין השאר בכך שאמר כי יצור קשר עם מחזיק האבן וישפיע עליו למסור את האבן למשטרה בשעה שהוא המחזיק בה.

המאשימה סבורה כי אין בהסבריו של גולן, שניתנו במסגרת עדותו בבית המשפט לשקרים שנטענו על ידה ועליהם נחקר ועימם עומת במהלך עדותו, כדי לנמק את השקרים של גולן שניתנו בכל שלב משעה שעלה נושא האבן על סדר היום בחקירותיו ובעדותו. המאשימה גם מצביעה על מסמך שכתב גולן (ת/157 (63) 1) כי עיקר עניינו של גולן באי זיהויו כבעל האבן כל עוד לא ייקבע אם האבן עתיקה או חדשה.
המאשימה גם מונה ומפנה בסיכומיה בהרחבה לשקריו של גולן בבית המשפט, לגישתה, וכן למסמכים שונים כוזבים שהכין גולן לשם שיווקה של האבן במהלך השנים שקדמו לתפיסת האבן.
כן מפנה המאשימה לסתירות בין עדותו של גולן לעדותו של כמאל אימאם לעניין החתימה על מסמך ללא תאריך (ת/64), המאשר לכאורה כי גולן רכש את האבן מאבו יאסר "מזמן". לשיטת המאשימה העדר תאריך על המסמך האמור נועד כדי לטשטש את השקרים שבתוכנו ולהקשות על התחקות אחריהם. המאשימה סבורה, כי ההסבר שנתן גולן לכך ששמו אינו מופיע על המסמך האמור כי מניסיונו עם רשות העתיקות מבקשת הרשות קודם כל להפקיע ולהחרים את העתיקה בטרם תיערך בדיקה כלשהי, אינה יכולה להתקבל, שכן גולן בעצמו מודה כי לו עצמו לא היה ניסיון רע עם אנשי הרשות, אף כי טען שלמד על כך מניסיונם של סוחרים ואספנים אחרים (פר' עמ' 7567).

עוד נטען על ידי המאשימה, כי טענתו של גולן כי המסמך שערך שבו העיד על עצמו כי "רכש בכתובת זכויות מלאות" (ת/87) נעשה על פי עצתו של עו"ד זיילר, הופרכה בעדותו של עורך דין זיילר שהעיד שגם לפניו התחזה גולן כבעלים החוקיים של האבן. היינו, המדובר במצג שווא שהכין גולן, כמו גם לגבי מסמכים נוספים שנמצאו במחשבו שאותם הכין. לשיטת המאשימה התנהגותו והתנהלותו של גולן מלמדת על כך שסיפורו ביחס להגעת הכתובת לידיו הוא סיפר שקרי ונועדה ליצור אצטלה לגיטימית להימצאות האבן בידיו, ובכך מדובר בעבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה, כאשר המדובר במרמה כפולה – ניסיון למכור פריט מזויף וניסיון למכור את הפריט תוף כדי הצגת שווא בנוגע לבעלות על הפריט.

המאשימה מוסיפה וטוענת, כי גולן הכין וניסח במשך תקופה ארוכה תצהירים עבור אחרים שלא כל תוכנם הוא אמת, שכן אינם תואמים את גרסתו הנוכחית של גולן כי האבן הגיעה לידיו רק לאחרונה, בשעה שבתצהירים נאמר כי האבן הגיעה לידיו לפני עשרות שנים. כך, למשל, העד כמאל אינו מאשר את הכתוב בתצהיר שהכין עבורו גולן, כי הוא מכיר את הלוח משנות ה-70 וכי הוא יודע שזו נמכרה לאבו יאסר. המאשימה גם סבורה, כי גולן שיקר לעורכי דינו לעת הכנת התצהירים על ידם בשעה שתוכנם נמסר להם על ידי גולן. עם זאת, אין חולק, כי התצהירים שהוכנו על ידי גולן ואף הועברו לניסוח סופי לעורכי דינו, לא נחתמו על ידי האנשים שגולן הכין עבורם תצהירים אלה. לטענות גולן, לא התכוון להחתימם על תצהירי שקר. לפיכך עולה תמיהת המאשימה, מדוע להשקיע זמן רב וממון (בתרגומם) אם אין בכוונתו של גולן לבקשם לחתום עליהם. על פי השערת המאשימה הסיבה האמיתית לאי החתמת התצהירים היא כי המוזיאון טרם הגיע לשלב בו הוא בטוח באותנטיות של הכתובת ויכול היה להידרש לעניין הבעלות.

בסיכומיו בכתב נמנע עו"ד ברינגר, ב"כ של גולן, להתייחס לטענות המפורטות שנטענו על ידי המאשימה בקשר לשקריו של מרשו, וטען רק כי שקריו של גולן אינם ראיה עצמאית לצורך ההרשעה אלא ככל שקיימים שקרים שכאלה הם בבחינת "חיזוק" לראיות מרשיעות אחרות.

במסגרת טיעוניו בעל-פה לפן העובדתי ובמענה לטענות באי כוח המאשימה הודה ב"כ גולן, בהגינות רבה, כי "לגבי אבן יהואש...והפרובננס אני מציין רק כמה עובדות. ראשית אני מסכים שיש לי בעיה פה. אני מסכים שהדברים לא חלקים." (פר' עמ' 11591, ש' 18-19). עם זאת, הפנה למסמך רשימת מלאי שנמצאה אצל אבו יאסר (ת/100). במסמך זה נרשם כי אבן כתובה ("חאג'ר מכתוב" בשפה הערבית – א.פ.) נרכשה ביום 1.6.97 מחסן עבד אל ג'וואד אל חרוב מדיר סאמת, כפר ששם מתגוררת משפחתו של אבו יאסר. לאחר רישום זה ישנם מספר רישומים נוספים. על רשימת המלאי מצויות שתי חותמות של רשות העתיקות, האחת משנת 1997 ומתחתיה 1988 (כנראה). לדעת ב"כ גולן, הרישום של "חאג'ר מכתוב" אמנם אינו מצביע כי המדובר באבן עסקינן, עם זאת, על פי עדותה של איבתיסאם, אלמנתו של אבו יאסר, היא זו שערכה רישום זה וראתה את אבן יהואש בחנותו של בעלה המנוח. בא כוחו של גולן מוסיף, כי הינו ער שעדותה של איבתיסאם "בעייתית, היא לא חלקה", כדבריו, ברם, לשיטתו, העדה לא חוזרת בה מעדותה כי ראתה את האבן אצל אבו יאסר בחנות והוא מכרה לגולן. איבתיסאם אף מעידה כי אבו יאסר חתם על תצהיר (ת/64) בטביעת אצבעו ובמספר תעודת הזהות שלו כי מכר אבן בזלת שחורה השבורה בחלקה העליות ובה 15 שורות של כתובת קדומה.

בא כוחו של גולן מפנה גם לטופס מידע מודיעיני של רשות העתיקות (נ/151), שבו רשומה ידיעה מודיעינית מסוף שנות ה-90', בדבר גילויה של אבן עתיקה הכתובה בעברית עתיקה, בראשות שנות ה-90', באזור הר הבית, כתובת חשובה. לטענת עו"ד ברינגר סירבה רשות העתיקות לחשוף את מוסר המידע על מנת שניתן יהיה לחוקרו האם מדובר בכתובת יהואש וגולן נאלץ לסמוך על עדותו של אמיר גנור כי אין מדובר בכתובת דנן. בעניין זה אציין, כי ב"כ גולן לא דק פורתא, שכן המידע המודיעיני אליו התייחס הוא מיום 19.1.03 ולא מסוף שנות התשעים, כדבריו.

לדידו של ב"כ גולן, בסופו של יום ולאמיתו של דבר, אין נפקא מינה האם גולן הוא בעליה של הכתובת או קיבלה מאבו יאסר לצורך מכירתה וגזירת "קופון" נכבד, שכן, אם ייקבע שהוא או מי מטעמו זייף את הכתובת, כטענת המאשימה, כי אז בפעולותיו אלה ביצע ניסיון של קבלת דבר בנסיבות מחמירות, כפי שהואשם באישום זה.

דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, וכיוון שב"כ גולן נמנע מלחלוק על מכלול התמונה העובדתית הברורה ששרטטו באי כוח המאשימה, ולאחר עיון מעמיק בהודעות שנגבו מגולן, מעדותו בבית המשפט, מעדויות העדים האחרים הרלוונטיים, ומהמסמכים הרבים שהוגשו, מצטיירת התמונה כי גולן הינו אדם חכם, מתוחכם, בעל ידע נרחב ביותר בארכיאולוגיה ובתחומים רבים נוספים הקשורים לתחום הארכיאולוגי וגם בתחומים שאינם קשורים ישירות בהכרח עם ארכיאולוגיה, ועם זאת חשדן כפייתי. לצערי, האמת הצרופה לא הייתה נר לרגליו בכל עת. על אף האמור, אין בכך כדי להשפיע לגבי מכלול עדותו ביחס לכל האישומים. בנושא זה, נהגתי על פי הכלל של "פלגינן דיבורא". ככלל, ככל שנמצאו תימוכין או הסברים הגיוניים וסבירים לדבריו נטיתי לאמצם, ובמקומות שלא היה כן או שנתגלו סתירות מהותיות בין גרסאות שונות שמסר בהזדמנויות שונות מבלי שניתן להן הסבר מניח את הדעת, נטיתי שלא לאמץ את דבריו, אלא אם כן מצאתי שיקולים אחרים שמצדיקים מתן אמון בדבריו, כגון חלוף הזמן בין מועדי הגרסאות השונות שמסר. בעניין אישום זה, מקובלת עליי טענת המאשימה, כי גולן ביקש ויצר תמונת מצב הנוחה לו בכל רגע נתון ביחס לבעלות על הכתובת. בהצגת האבן לאנשי המוזיאון באמצעות עורכי דינו ואייזק צור ניתן להסיק, כי גולן מציג עצמו כבעל האבן, לאחר מכן בחקירותיו במשטרה טוען כי אינו בעליה ובעדותו בבית המשפט העיד, כי קיבל את האבן לנסות למוכרה תמורת תשלום נכבד מהתמורה שתתקבל עבורה. לא למותר לציין, כי בעדותו בבית המשפט הודה גולן כי במהלך חקירותיו במשטרה לא אמר אמת. כך בחקירה הנגדית אישר "אני אמרתי שהאבן לא נמצאת אצלי שזה לא אמת (פר' עמ' 7648, ש' 12). ובהמשך (שם, עמ' 7658, ש' 1 ואילך):

"ש. תסכים איתי שגם בחקירה הזאת אמרת הרבה דברים שהם לא אמת כמו שאמרת עכשיו?.
ת. מאה אחוז, מסכים איתך לחלוטין. כל מה שקשור אם האבן נמצאת אצלי אמרתי שהאבן לא נמצאת אצלי. פעם אמרתי את זה בצורה מפורשת ופעם בצורה עקיפה, אמרתי...".
.....
ש. ... בוא תסכים איתי שגם [ב]שתי ההודעות שנגבו ממך על ידי חוקר רשות העתיקות אתה אומר שם הרבה דברים שהם לא נכונים, כי אחרת אני אצטרך פשוט לעבור איתך דבר דבר.
ת. אני מסכים. אמרתי את זה בעדותי הראשית, משפטים הראשונים כמעט שדיברתי פה על נושא של לוח יהואש. אמרתי שכל דבר שיכול היה להסגיר את האפשרות שהלוח נמצא אצלי, ניסיתי, ולא נתתי עליו תשובה מדויקת".

גם אם חשש גולן ממסירת הכתובת לידי חוקרי רשות העתיקות והמשטרה בנימוק כי זו תוחרם קודם לבדיקתה, אין בכך כדי להצדיק את התנהגותו והתנהלותו. גם לא מצאתי כל הצדקה לטענותיו ב- wishful list לעניין הכנת מסמכים ותצהירים של אנשים, אף אם בסופו של יום לא חתמו עליהם. מעיון כולל, וכפי שהובא על ידי באי כוח המאשימה, עולה, כי לא הייתה בפיו של גולן משנה סדורה אחת, אמיתית, ואשר ניתן להצביע עליה כמהימנה, לגבי דרך הגעת הכתובת לידיו ולהימצאות כל המסמכים והתצהירים במחשבו וברשותו. דומה, כי גולן פעל לבדו ולעצמו, ולא נהג לשתף אחרים, אף לא את עורכי דינו, בעובדות וכך ניסה ליצור עובדות הנוחות לו. במהלך כל השנים, בטרם מסירת הכתובת לידי רשות העתיקות, במסמכים שהוכנו על ידו נהג גולן להציג עצמו כישות נפרדת מהבעלים או ממחזיק הכתובת. במילים אחרות: מקובלות עליי טענותיה של המאשימה, כפי שנסקרו בסיכומיה, ומבלי שגולן ניסה להתמודד עם טענות אלה בסיכומיו.

לפיכך, ככל שייקבע כי הכתובת הינה מזויפת, וכאמור, איני סבור כי המאשימה הצליחה להוכיח זאת מעבר לכל ספק סביר, כי אז התנהגותו ושקריו של גולן הינם בבחינת חיזוק לאישום השני, כי בפעולותיו אלה ביצע גולן ניסיון של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

התוצאה
כפי שנקבע לעיל, הן מהיבט הכתב, הן מהיבט השפה, והן מהיבט החומר, לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הכתובת מזויפת. לדעתי, גם טענת ב"כ המאשימה, כי צירוף הספקות העולים בהיבטים השונים צריכה להוביל לקביעה כי המדובר בזיוף הכתובת, אינה יכולה להתקבל. לא למותר להביא שוב מושכלות ראשונים, כפי שהיטיב להגדירם כבוד השופט א' גרוניס בע"פ 3250/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 12.1.12, בפסקה 30 לפסק הדין):

"בהליך הפלילי חובה על השופט לראות עצמו "כאילו חרב חדה מונחת לו בין ירכותיו" (ע"פ 758/78 עאדל נ' מדינת ישראל, פ"ד לג(2) 150, 160 (1979) (מ"מ הנשיא מ' לנדוי)). זהירות מיוחדת נדרשת באותם מקרים בהם הרף הראייתי להרשעה הינו עדות יחידה שבצידה הנמקה (ראו, ע"פ 6378/95 ברוק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(5) 278, 283 (1996); עניין לזרובסקי, עמ' 263). תמרורי אזהרה אלה עמדו בפניי כאשר בחנתי, חזור ושוב, את פסק-דינה של הערכאה הראשונה ואת חומר הראיות. אכן, הראיות בתיק דנא הינן גבוליות ולא אגזים אם אומר כי מדובר בראיות גבוליות מאוד. אין ספק, כי המקרה שלפנינו הינו מקרה קשה מבחינות שונות. איני סבור, כי המתלוננת דוברת שקר. היפוכו של דבר, סבורני כי יש ליתן אמון בדבריה. עם זאת, לצורך הרשעה בפלילים יש להוכיח את יסודות העבירה מעבר לספק סביר (סעיף 34כב(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977). רמת האמון שנכון אני ליתן בדברי המתלוננת אינה כזו שתצדיק הרשעה מעבר לספק סביר. יש להבין, כי כאשר שופט או שופטת מעריכים את מהימנותה של עדות המושמעת בפניהם, אין הדברים בהכרח בגדר שחור או לבן. במילים אחרות, האפשרויות העומדות בפניהם אינן שתיים קיצוניות: אמון מלא בדברים או קביעה שהדברים הם דברי שקר. במנעד שבין שתי האפשרויות האמורות נמצאות אפשרויות נוספות. כך, ניתן לקבוע כי מידת האמון הניתנת לדברי העדה או העד הינה כזו שמספיקה לשם קביעה, כי התביעה הוכחה במאזן ההסתברויות, אך אינה מספקת לשם הוכחה מעבר לספק סביר. דומה, שקל יותר להבין קביעה של בית משפט כי אישום לא הוכח מעבר לספק סביר, שעה שמדובר בראיות נסיבתיות. כידוע, לצורך הרשעה על יסוד ראיות נסיבתיות צריך בית המשפט להשתכנע כי "המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת מן הראיות הנסיבתיות, בהתחשב במשקלן, הינה קיום עובדות שיש בהן אשמת הנאשם..." (ע"פ 6359/99 מדינת ישראל נ' קורמן, פ"ד נד(4) 653, 663-662 (2000) (השופטת ד' דורנר) (להלן – עניין קורמן); וראו עוד ע"פ 2406/09 אלבו נ' מדינת ישראל, פיסקאות 15-13 (טרם פורסם, 15.9.2010) והאסמכתאות שם). אם בית המשפט אינו משתכנע על יסוד הראיות הנסיבתיות, עליו לזכות את הנאשם, ובדרך כלל יהא הזיכוי מחמת הספק. אולם, אפשרות זו קיימת גם במקרה של ראיה ישירה, למשל דבריו של קורבן עבירה או עד ראיה. וזה אכן המצב במקרה הנוכחי (לסקירת ההבדל באופן בו נבחן הספק הסביר במקרה של ראיה ישירה אל מול מקרה של ראיות נסיבתיות, ראו עניין קורמן, עמ' 662; יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין – כרך ב' 982, ה"ש 105 (מהדורה שנייה, 2010)).

התוצאה היא, אפוא, כי אני מורה על זיכויו של גולן מחמת הספק באישום זה.

אישום מספר 3 – אוסטרקונים 1 ו-2
(גולן ודויטש)
האישום
בפרק העובדות של אישום זה נכתב כדלקמן:
במהלך שנת 1995, או בסמוך לפני כן, קשרו הנאשמים קשר לזייף אוסטרקונים, על מנת שיחזו להיות אוסטרקונים עם כתובות מימי תקופת מלכות יהודה. הנאשמים עשו כן לשם הפקת רווחים כספיים במרמה, כמפורט להלן.
לצורך ביצוע תוכניתם, השתמשו הנאשמים בחרסים עתיקים מתקופת בית המקדש הראשון, ובעצמם, או באמצעות אחרים, גירדו צד אחד שלהם, ורשמו עליהם כתובות, על האחד כתובת המכונה "תרומת שלושה שקלים", ועל השני כתובת המכונה "תחינת האלמנה" (להלן שניהם יחד באישום זה- האוסטרקונים). הכתובות נכתבו בכתב עברי קדום.
לאחר הוספת הכיתוב על החרסים הסוו הנאשמים, בעצמם או בעזרת אחרים, את העובדה שהכיתוב נכתב לאחרונה, באמצעות מריחת חומרים שונים על החרסים, על מנת שבבדיקה יחזו האוסטרקונים להיות אוסטרקונים אשר הכתובות עליהם נכתבו כביכול בתקופת בית המקדש הראשון, בשל היותם מכוסים פטינה הנחזית להיות מתקופת בית המקדש הראשון.
לאחר שזייפו את האוסטרקונים, הציע דויטש את האוסטרקונים למכירה לשלמה מוסאיוף, אספן עתיקות, בהציגו מצג לפיו האוסטרקונים אכן נכתבו בתקופת בית המקדש הראשון, ובהציגו מצג לפיו האוסטרקון הראשון הינו בעל חשיבות מיוחדת, שכן מוזכרת בו תרומה לבית המקדש הראשון.
עם סיום המשא והמתן בין דויטש למוסאיוף, סוכם כי מוסאיוף יקנה את האוסטרקונים תמורת 100,000 דולר (ארה"ב) כל אחד. בהמשך הועברו האוסטרקונים לידי מוסאיוף.
בשנת 1997, וכחלק מהסיכום האמור לעיל, העביר מוסאיוף לדויטש 200,000 דולר (ארה"ב) תמורת שני האוסטרקונים. בסכום זה התחלקו שני הנאשמים.
שני האוסטרקונים פורסמו בספרות מדע הארכיאולוגיה כאוסטרקונים בעלי חשיבות מיוחדת, ונכתבו אודותיהם מאמרים מדעיים.
במעשיהם, זייפו הנאשמים בנסיבות מחמירות את האוסטרקונים בכוונה לקבל באמצעותם דבר, וקיבלו במרמה בנסיבות מחמירות 200,000 דולר תמורת האוסטרקונים כשהציגו מצג שווא לפיו הכתובות אשר נכתבו עליהם נכתבו בתקופת בית המקדש הראשון, ביודעם שהכתובות נכתבו על פי תכנונם בשנת 1995 או בסמוך לפני כן. כמו כן, מכרו חיקוי של עתיקה או עתיקה המורכבת מחלקי עתיקה והשלמות או תוספות בלא שסימנו כי הנמכר אינו עתיקה אמינה או בלא שסימנו זאת בדרך שנקבעה בתקנות.
הנסיבות המחמירות מתבטאות בכך שהנאשמים פעלו בצורה מתוכננת ושיטתית לשם ביצוע זיוף ברמה גבוהה של עתיקות, עתיקות אשר לאחר מכן שימשו מדענים לשם לימוד ומחקר, ונמכרו בסכומים גבוהים של כסף למרות שוויין האפסי.

על כל אלה יוחס לנאשמים ביצוע של העבירות הבאות:
זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין.
קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.
מכירת חיקוי עתיקה או עתיקה מורכבת – עבירה לפי סעיף 21 בצירוף סעיף 37(ג) לחוק העתיקות. יצוין, כי ביחס לעבירה זו, קיבלה המאשימה את טענת ההתיישנות שטען גולן, ולפיכך אני מורה על מחיקת עבירה זו מכתב האישום.

אוסטרקונים 1-2
פענוח הכתובת שעל האוסטרקונים הוא, ככל הנראה, כדלקמן:
אוסטרקון 1
אוסטרקון 2
כאשר צוך אשי-
הו המלך לתת ביד
[ז]כריהו כסף תר-
שש לבית יהוה
ש

יב[ר]כך יהוה בשלמ ועת ישמ-
ע אדני ה[שר] את אמת[ה ? כ ? ] מת
אישי לא בנמ והיה ידכ
עמי ונתתה ביד אמתך את ה-
נחלה אשר דברתה לעמס
יהו ואת שדה החטמ אש-
ר בנעמה נתתה לאח-
יו

צילומים של אוסטרקון 1 – "תרומת שלושת השקלים" (ת/2) ושל אוסטרקון 2 – "תחינת האלמנה" (ת/3) מצורפים להכרעת הדין כנספחים ג'-ד'.

תשובתו של גולן לאישום
גולן כפר בעובדותיו של אישום זה (פר' עמ' 430).
גולן בטוח ששני האוסטרקונים אותנטיים והוא מוכן לרכוש אותם חזרה ממוסאיוף.
לטענת גולן, הוא רכש את שני האוסטרקונים בכפר דיר סאמט שבאזור יהודה, בערך בשנת 1990-1991, ומכר אותם לדויטש באותה תקופה, בערך בשנת 1991.
גולן כופר בעובדות שיוחסו לו בכל הנוגע לקשירת הקשר, לזיוף ולהסוואת הזיוף על ידי מריחת חומרים שונים.
גולן כופר גם בטענה כי התחלק עם דויטש בכסף ששילם מוסאיוף עבור האוסטרקונים. לדבריו, הוא מכר לדויטש את האוסטרקונים, ולא ידע, ולמעשה גם לא היה אמור לדעת, כמה מוסאיוף אמור היה לשלם.
אשר לפרסום האוסטרקונים בספרות מדעית ובמאמרים השיב גולן כי אין זה עסקו.

תשובתו של דויטש לאישום
דויטש כפר בעובדות ובסעיפי האישום שיוחסו לו (פר' עמ' 425).
כמו גולן, גם דויטש טוען ומאמין כי שני האוסטרקונים אמיתיים לחלוטין. לדבריו, הם הוצגו ונמכרו למוסאיוף בתחילת שנות ה-90', כנראה בשנת 1990 אם לא לפני כן.
דויטש כפר גם הוא בטענות בדבר קשירת הקשר, הזיוף והסוואת הזיוף.
לטענת דויטש, הוא קיבל את האוסטרקונים מגולן והציגם למכירה למוסאיוף. הוא לא מכר בעצמו, אלא הציגם למוסאיוף, כלומר הוא רק קישר בין גולן לבין מוסאיוף.
לטענת דויטש, הוא לא ניהל עם מוסאיוף מו"מ כלל ולא סיכם איתו על מחיר כלשהו, אלא רק הציג לו את האוסטרקונים. מוסאיוף לקח את האוסטרקונים ולא רצה להחזירם, ואילו גולן דרש לקבלם בחזרה או לקבל את התשלום עבורם.
דויטש כפר בטענה כי קיבל תשלום כלשהו ממוסאיוף. לדבריו, אם מוסאיוף שילם היה זה ישירות לגולן, שלא בידיעתו ושלא בתיווכו או בנוכחותו של דויטש. מכל מקום, דויטש לא התחלק עם גולן בסכום כלשהו.
דויטש כפר בטענה כי פרסם את האוסטרקונים בפרסום מדעי.

טענת התיישנות
כאמור, כתב האישום מתארך את עבירת הזיוף ל"מהלך שנת 1995 או בסמוך לפני כן" ואת העבירה של קבלת דבר במרמה ל"שנת 1997".

סנגורו של גולן טען בסיכומיו, כי הראיות שהוצגו אינן מאפשרות לתארך את עסקת האוסטרקונים, מעבר לכל ספק סביר, למועד כלשהו, ובוודאי שלא במועדים שהוזכרו בכתב האישום. לטענתו, קיימת אפשרות סבירה לחלוטין שעסקת האוסטרקונים התרחשה בשנים 1991-1992, כפי שטוען גולן, באופן שמקים ספק סביר בשאלת ההתיישנות, ספק שפועל לטובת הנאשם.

המאשימה מצידה טוענת, כי מהראיות עולה כי עסקת האוסטרקונים אירעה לאחר עסקת הדקנטר (אישום מספר 12), שנמכר, לטענתה, בתחילת שנת 1994, ומכאן שלא חלה התיישנות לגבי עסקת האוסטרקונים. המאשימה מוצאת חיזוקים לעמדתה בין היתר בעדותו של פרופ' נווה אשר חיווה דעתו על האוסטרקונים "בזמן אמת", וכן במועדיהם של בדיקות שונות שנערכו לאוסטרקונים בשנת 1995 ואילך.

נקדים ונציין כי לא ניתן לקבוע את המועד המדויק של עסקת האוסטרקונים על פי עדותו של מוסאיוף עצמו. כפי שמציינים ב"כ הצדדים בסיכומיהם בצדק, לא הייתה בפי מוסאיוף גרסה אחת, יחידה וקוהרנטית, שעל פיה ניתן יהיה לקבוע את המועד בו רכש את האוסטרקונים, שכן כפי שהעיד על עצמו מושגי הזמן שלו אינם ברורים (פר' עמ' 145-148). כשנשאל מוסאיוף מה קדם למה, האוסטרקונים או הדקנטר, תחילה השיב באופן כללי כי שניהם היו ביחד באותה שנה (פר' עמ' 19), ובהמשך: "כשהופיעו לי דברים, הכל בבת אחת במשך שנתיים שלוש, ואחר כך הכל נפסק." (פר' עמ' 62, ש' 16-17). ואולם, בהמשך עדותו טען מוסאיוף כי הדקנטר היה הרבה אחרי האוסטרקונים (עמ' 63), וגם לאחר שנשאל שוב ושוב בנושא זה והשיב באופן הססני כי אינו יודע בוודאות, חזר על עמדתו כי "תשומת הלב שלי הייתה קודם לאוסטרקונים, אחר כך תשומת הלב שלי הייתה על הדקנטר, ועבר זמן ביניהם, זה בטח." (פר' עמ' 64, ש' 16-17). במילים אחרות, על אף שמוסאיוף אינו יכול לתארך את עסקת האוסטרקונים, הרי שהוא יכול במידה מסוימת למקם אותה על ציר הזמן ביחס לעסקת הדקנטר, ומאשר כי רכש את האוסטרקונים לפני הדקנטר, וכי האוסטרקונים הם הדבר המשמעותי הראשון שקנה מדויטש, כפי שאמר גם לחוקר פגיס (וראו גם בפר' עמ' 144-145, ועמ' 149-150).

כיוון שעדויותיהם של בראון ושל מומי כהן אינן יכולות לשפוך אור על סוגיית התיארוך ולא ניתן לקבוע על פיהן האם עסקת האוסטרקונים קדמה לעסקת הדקנטר אם לאו, נבחן את גרסאות הנאשמים בנושא.

גרסתו של גולן בחקירתו במשטרה וכן בעדותו הראשית היא, כי רכש את האוסטרקונים בכפר דיר סאמט שבשיפולי הר חברון, בשנת 1991, כמה חודשים לאחר מלחמת המפרץ הראשונה. לדבריו, מכר את האוסטרקונים "גב אל גב" לדויטש, לאחר שדויטש השתכנע במקוריות שלהם ומצא להם קונה, על אף שבאותה עת דויטש סירב לומר לו מי הקונה. על פי עדותו של גולן, האוסטרקונים הם שניים מתוך שבעה שהוצגו לו יחדיו, והוא לקח אותם תמורת צ'ק ביטחון שהשאיר למוכרים. לאחר מכן התייעץ עם דויטש, שהמליץ לו לרכוש את כל שבעת האוסטרקונים. דויטש לקח ממנו את האוסטרקונים כי רצה להתייעץ עם פרופסור מירושלים, ואמר לו שישלם לו תוך מקסימום 3 חודשים. חלף זמן, דויטש לא שילם אבל אמר לו שהאוסטרקונים "פנטסטיים". גולן התחיל "לנדנד" לדויטש, ובשלב מסוים ביקש לרכוש ממנו את אוסטרקון 2 לאוסף שלו. אנשי דיר סאמט רצו את הכסף שלהם, וגולן שילם להם מכיסו 20,000 דולר וקיבל בחזרה את צ'ק הביטחון שהשאיר להם, ובהמשך שילם להם עוד 10,000 דולר. גולן המשיך לנדנד לדויטש, שבשלב מסוים אמר לו שהקונה, שאת שמו עדיין לא גילה לו, לא מוכן להחזיר את האוסטרקונים ולא מוכן לשלם עבורם. חלפה כשנה וחצי עד שדויטש גילה לגולן שמדובר במוסאיוף ושאל אם יהיה מוכן להיפגש איתו. גולן הסכים והפגישה בינו לבין מוסאיוף נערכה במחצית השניה של 1992. מוסאיוף ביקש מגולן להפגיש אותו עם אנשי הכפר שממנו נרכשו האוסטרקונים, והוא קבע פגישה שהיתה אמורה להיערך בצומת בית לחם, אך מוסאיוף ביטל אותה. דויטש אמר לו שיגיע אליו אדם עם כסף, ואכן מספר ימים לאחר הפגישה עם מוסאיוף הגיע אליו שליח עם מעטפה ובה 75,000 דולר במזומן. יום או יומיים לאחר מכן שילם גולן לאנשי דיר סאמט את היתרה שהיה חייב להם על פי הסיכום עמם (פר' עמ' 5839 ואילך).
גולן חזר שוב ושוב על גרסתו כי עסקת האוסטרקונים קדמה לעסקת הדקנטר, ולא כפי שטוענת המאשימה. לדבריו, כל זמן שהתשלום על האוסטרקונים התעכב, הוא סירב למכור לדויטש את הדקנטר, ורק לאחר שקיבל את מלוא התשלום עבורם, במחצית השניה של שנת 1992, התרצה למכור לו את הדקנטר (פר' עמ' 5704 ואילך; עמ' 5856-5857; עמ' 6300-6301; עמ' 6319).

דויטש מאשר בעדותו, כי גולן הביא לו את שני האוסטרקונים להתייעץ עמו לגבי קריאת הטקסט שעליהם, אך מכחיש כי רכש אותם מגולן ומכרם למוסאיוף וכן מכחיש כי תיווך בעסקה. לדבריו, הוא הציג את האוסטרקונים למוסאיוף לבדיקה בלבד, על מנת להיעזר בו בקריאת הטקסט. דויטש העיד עוד, כי הראה את שני האוסטרקונים לפרופ' נווה על מנת להתייעץ גם עמו בקשר לקריאת הטקסט. לדבריו, היה זה בביתו של פרופ' נווה ושם דנו על עובי האותיות, נטייתן, אורכי הקווים שלהן ועוד, וכך העיד גם בחקירתו במשטרה (ת/181(3); פר' עמ' 9073-9074; עמ' 9196 ואילך; עמ' 9211 ואילך; עמ' 9258 ואילך; עמ' 9275). בעדותו בבית המשפט טען דויטש כי אירוע האוסטרקונים אירע בתחילת שנות ה-90', ואינו יכול לתארך יותר בוודאות. לדבריו, אינו זוכר את סדר העסקאות, היינו האם האוסטרקונים קדמו לדקנטר או להיפך. הוא חושב שהאוסטרקונים היו אחרי הדקנטר אבל לא בטוח (פר' עמ' 9196 ואילך; עמ' 9275; עמ' 9691).

עיון בעדויותיהם של הנאשמים מעלה, אפוא, כי גם הם אינם יודעים לתארך במדויק את עסקת האוסטרקונים. בעוד שגולן טוען בוודאות כי האוסטרקונים היו לפני הדקנטר, הרי שדויטש אינו זוכר בוודאות, אך אישר שייתכן שהיה זה דווקא ההיפך (פר' עמ' 9275), כפי שמשתמע גם מחקירתו במשטרה (ת/180(3) ש' 194 ואילך). גם בחקירתו במשטרה לא מסר דויטש תאריך חד-משמעי. פעם ציין כי היה זה לפני 10-12 שנים ופעם לפני 12-13 שנים (חקירה מיום 16.7.03 - ת/181(3), ש' 56-57, ש' 194, ש' 239). בחקירה אחרת ציין כי היה זה לפני 8-9 או 10 שנים (ת/181(11), ש' 10). יחד עם זאת, דויטש מסר כי המקרה אירע "לפני שעשיתי את התארים שלי באוניברסיטה ולפני שהייתי מרצה" (ת/180(3), ש' 56-57), ובחקירה אחרת מסר כי "כשהבאתי את האוסטרקונים לשלמה לא הייתי מומחה הייתי רק 10 שנים במקצוע שלמה היה שישים שנה במקצוע והוא המומחה האמיתי." (ת/180(5), ש' 172-173). בעדותו בבית המשפט הבהיר דויטש כי כשאמר שהיה רק 10 שנים במקצוע התכוון להיותו סוחר עתיקות, וכי עסק בכך החל משנת 1979-1980 (פר' עמ' 9267-9269). מהראיות עולה עוד, כי את התואר הראשון סיים דויטש בשנת 1992 (ראו נ/238; וכן נ/21).

עדות נוספת הרלבנטית לסוגיה זו היא עדותו של פרופ' נווה, מומחה באפיגרפיה ובפליאוגרפיה, שדויטש טוען כי הציג לו את האוסטרקונים והתייעץ עמו לגבי קריאתם. פרופ' נווה העיד, כי דויטש למד אצלו מספר קורסים באוניברסיטה העברית, ובאחת הפעמים שבהן דויטש הסיע אותו במכוניתו הביתה כשחזרו משיעור, הציג לו דויטש תמונה של אוסטרקון 1 בלבד, בעודם במכונית. פרופ' נווה השיב לו ש"זה משהו סתמי" ומספר חודשים לאחר מכן שני האוסטרקונים התפרסמו בפרסום מדעי ובפרסום חצי מדעי (ת/29). עוד העיד פרופ' נווה, כי יום אחד התקשר אליו מוסאיוף ושאל אותו אם זה נכון שהוא אישר את אמיתות האוסטרקונים והוא נדהם שכן הוא לא אישר אותם (פר' עמ' 536 ואילך). פרופ' נווה הכחיש את גרסתו של דויטש, שטען כי הגיע לביתו של פרופ' נווה עם תמונות של שני האוסטרקונים ושניהם יחד דנו בהם ופרופ' נווה אמר שהם נראים לו בסדר (פר' עמ' 537 ועמ' 542 ואילך). פרופ' נווה עמד על כך כי דויטש הראה לו תמונה של אוסטרקון 1 בלבד וכי היה זה במכונית ולא בביתו, ולדבריו ייתכן שדויטש מבלבל בין מקרה בו הראה לו צילומים של אוסטרקונים ארמיים שמקורם באדום (פר' עמ' 543).

פרופ' נווה תיארך את אירוע קריאת האוסטרקון במכונית לשנת 1997 לערך, ואולם לאחר שהוצג לו המאמר נ/24 בו פורסמו האוסטרקונים, תיקן את עצמו וטען שהמקרה אירע בשנת 1996 (פר' עמ' 545). אישור לימודים מהאוניברסיטה העברית ובו רשימת הקורסים שלמד דויטש אצל פרופ' נווה (ת/173א'+ב') מעיד כי הלימודים היו בין השנים תשנ"ד-תשנ"ו, קרי בין השנים 1993-1996, והדבר תומך לכאורה בתיארוך של פרופ' נווה. מנגד, יש להביא בחשבון גם את הנתונים הבאים: דויטש העיד כי הכיר את פרופ' נווה עוד לפני שלמד אצלו קורסים באוניברסיטה העברית (פר' עמ' 9787-9788). גם פרופ' נווה אישר כי דויטש נהג להתייעץ איתו לגבי אותנטיות של פריטים שונים, עוד לפני שלמד אצלו (פר' עמ' 542). כאמור לעיל, פרופ' נווה אישר גם את האפשרות שדויטש היה אצלו בין השנים 1991-1992, ואולם טען כי הייתה זו התייעצות בנוגע לאוסטרקונים אחרים (פר' עמ' 543). לטענת דויטש, פרופ' נווה פשוט טועה או מתבלבל בין פגישות התייעצות שונות שהיו ביניהם ("האיש בן שמונים"), ואולם דויטש דוחה את האפשרות שהוא עצמו זה שמבלבל בין המקרים (פר' עמ' 9790-9791). ואכן, פרופ' נווה העיד בעדותו הראשית כי כשדויטש הראה לו את אוסטרקון 1 בתאורה של המכונית, אמר לו פרופ' נווה כי "זה משהו סתמי... ושאני לא רואה משהו מעבר באוסטרקון הזה." (פר' עמ' 536, ש' 15-16). לעומת זאת, כאשר נשאל כיצד הוא יודע לשלול בביטחון את גרסתו של דויטש, השיב: "הייתי זוכר אוסטרקונים חשובים כאלה עד עצם היום הזה." (פר' עמ' 543, ש 10-11), ובהמשך: "... ובשום אופן לא הראה לי את הצילומים של האוסטרקונים 1 ו-2, הייתי מתייחס לזה, רושם לעצמי משהו, הייתי מתעניין, הייתי שואל את דויטש מה קורה פה. התוכן של האוסטרקונים 1 ו-2 מעניין מאוד. הוא לא הראה לי את זה, מכיוון שהייתי זוכר את זה, אלה אוסטרקונים חשובים..." (שם, ש' 19-26). כשנשאל לפשר הסתירה בין דבריו השיב פרופ' נווה, כי ראה את האוסטרקון במכונית, בחושך, כשהיה רעב אחרי 4 שעות הוראה וכשרצה כבר ללכת הביתה, ולכן גם כשראה שכתובה באוסטרקון המילה "מלך" לא התרשם במיוחד, כי המילה מופיעה גם במקומות אחרים (פר' עמ' 544). הדבר תמוה שכן פרופ' נווה אישר כי במכונית קרא את כל הכתובת שבאוסטרקון, כך שלכאורה היה צריך להבין כבר אז את חשיבותו של האוסטרקון ולא לומר כי הינו "סתמי".
אין חולק כי פרופ' נווה הוא עד אובייקטיבי ונטול אינטרס, ואציין גם כי עדותו הותירה בי רושם כי הינו עד מקצועי ומהימן, ואולם אין להוציא מכלל אפשרות, כי טעה או התבלבל בין אוסטרקונים שונים, ובין מפגשי התייעצות שונים בינו לבין דויטש, כך שאירוע קריאת האוסטרקון במכונית אינו ביחס לאוסטרקון 1 אלא ביחס לאוסטרקון אחר.

ממקבץ העדויות והראיות שפורטו לעיל מתבקשת המסקנה, כי אין בהם כדי לתארך את עסקת האוסטרקונים באופן וודאי או קרוב לכך. יחד עם זאת, הראיות תומכות באפשרות, שהינה אפשרות סבירה לחלוטין, כי האירועים אירעו בראשית שנות ה-90' ולמצער, כי עסקת האוסטרקונים קדמה לעסקת הדקנטר. כפי שיפורט להלן באישום הרלבנטי לעסקת הדקנטר, אינני מקבל את טענת המאשימה לתיארוך עסקת הדקנטר לשנת 1994, אלא קודם לכן, באופן שמקים ספק לגבי התיישנות עסקת הדקנטר. מכאן, שקם גם ספק התיישנות לגבי עסקת האוסטרקונים, ספק שפועל לטובת הנאשמים (השוו: ע"פ 347/07 פלוני נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 18.11.07)).

למסקנה זו הגעתי על אף שאני ער לטענות ב"כ המאשימה ביחס לגרסאות הנאשמים, ובפרט גולן, בנושא תיארוך העסקה ולתאריכים שונים שמסרו בהזדמנויות שונות, וכן לכך כי יש להם אינטרס ברור לתארך את העסקה מוקדם ככל האפשר על מנת להתאימה לתקופת ההתיישנות. בהקשר זה יש לציין, כי ב"כ דויטש בסיכומיו כלל לא טען להתיישנות עסקת האוסטרקונים, שכן עמד על טענותיו לזיכוי מלא לגופו של עניין.
ב"כ המאשימה טען בין היתר כי אין כל היגיון בגרסת גולן, שלפיה עסקת האוסטרקונים קדמה לעסקת הדקנטר, משום שאין סיבה שגולן יסכים למכור למוסאיוף את הדקנטר לאחר שהאחרון עיכב במשך זמן כה רב את התשלום עבור האוסטרקונים. גולן הסביר, כי דויטש ביקש ממנו את הדקנטר למכירה במשך זמן רב וגולן תחילה סירב, ולבסוף דווקא הדקנטר שימש קטליזטור שזירז את התשלום עבור האוסטרקונים, שכן גולן התנה את מכירת הדקנטר בתשלום עבור האוסטרקונים (פר' עמ' 6840 ואילך). דויטש אמנם לא זכר לאשר זאת (פר' עמ' 9270), אך גם לא שלל שכך אכן היה. יש לזכור גם כי מדובר בחקירות ובעדויות שנערכו שנים רבות לאחר האירועים, וכי גם עדים נוספים, שאינם הנאשמים ואינם בעלי עניין או אינטרס, התקשו כשהעידו לגבי תאריכים.

אשר לבדיקות האוסטרקונים. כולם מסכימים כי מוסאיוף שלח את האוסטרקונים לבדיקות שונות במקומות שונים בעולם והתייעץ עם מומחים שונים, ועל כך מסר בעדותו (פר' עמ' 15-18; עמ' 284 ואילך; עמ' 279 ואילך). על פי עדותו של מוסאיוף, תוצאות הבדיקות הצביעו על אותנטיות של האוסטרקונים (למעט בדיקה אחת), ואולם לא כל הבדיקות הוצגו והוגשו כראיות. חלק מהבדיקות שתוצאותיהן הוגשו כראיות הן בדיקות שנערכו משנת 1995 ואילך (ראו נ/14, נ/14א; נ/19 ועוד), וישנה גם בדיקה של מעבדת "אבנטיס" שאיננה נושאת תאריך (ת/189). ב"כ המאשימה טוען כי החלק הארי של הבדיקות בוצעו עוד לפני התשלום ומכאן שהתשלום, המשלים את עבירת קבלת דבר במרמה, בוצע לאחר שנת 1995. ואולם, כאמור, חלק מהבדיקות שעליהן העיד מוסאיוף כלל לא הוגשו, לרבות הבדיקות ממכון בשיקאגו ובמוזיאון הלובר, לגביהן העיד מוסאיוף כי היו הבדיקות הראשונות (פר' עמ' 282). נוסף על כך, גם גולן וגם דויטש העידו, ועדותם בנושא זה לא נסתרה, כי הויכוח על אותנטיות האוסטרקונים נמשך שנים רבות, גם לאחר שהסתיימה העסקה, וכי בדיקות שונות נערכו לאחר סיומה, כולל בדיקת פוליגרף שבוצעה לדויטש על פי דרישת מוסאיוף (נ/244). משלא הוגשו מלוא הבדיקות ומשלא הובהר האם הבדיקות שהוגשו בוצעו לאחר סיום העסקה או לפניה, אין בהן כדי לגרוע מהמסקנה דלעיל.

יש להעיר, כי כל האמור רלבנטי לעבירת קבלת דבר במרמה, קרי לתיארוך מכירת האוסטרקונים וליתר דיוק – תיארוך התשלום עבורה. ברי כי הזיוף הנטען בוצע, אם בכלל, קודם לכן ולגבי תיארוך הזיוף לא הובאה כל ראיה שהיא שתתמוך בגרסת המאשימה כי היה זה "במהלך שנת 1995 או בסמוך לפני כן". נותרנו, אפוא, עם ראיות המצביעות על כיוונים שונים, ושחלקן מקימות ספק סביר לגבי הטענה כי עסקת האוסטרקונים בוצעה קודם לעסקת הדקנטר. כאמור, ספק זה פועל לטובת הנאשמים.

אשר על כן, כאמור, אני מקבל את טענת ההתיישנות ובהתאם לסעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי אני מורה על ביטולו של אישום זה.

מעבר לנדרש, ולמקרה שמסקנתי לעניין ההתיישנות שגויה, אבחן גם את האישום לגופו.

זיוף האוסטרקונים
האוסטרקונים נבדקו בבדיקות רבות ושונות, חלקן עוד לפני תחילת החקירה והגשת כתב האישום, וחלקן, כאמור, הוגשו כמוצגים מטעם הצדדים. כמו כן, נכתבו מאמרים שונים לגביהם. זאת ועוד, בהיבט החומר נבדקו האוסטרקונים על ידי פרופ' גורן וד"ר איילון מטעם המאשימה, ועל ידי פרופ' יצחק רומן (ע"ה 32, להלן: "פרופ' רומן") ופרופ' אלדו שמש (ע"ה 30) מטעם ההגנה. גם בהיבט הכתב, השפה והלשון נשמעו עדויותיהם של מספר מומחים כפי שיפורט בהמשך.

היבט החומר – פטרוגרפיה ומיקרוסקופיה
פרופ' יובל גורן
פרופ' גורן הגיש חוות דעת בנושא אוסטרקונים 1-4 (ת/112(5)) ובמהלך עדותו הציג מצגת שהכין בנושא (ת/112(6)). כמו כן, הוגש מאמר מדעי בנושא האוסטרקונים שכתבו פרופ' גורן יחד עם ד"ר איילון, ד"ר בר-מתיוס וד"ר בטינה שילמן מהמכון הגיאולוגי (ת/70).

בחוות דעתו ציין פרופ' גורן כי הבדיקות שביצע נועדו לבחון את ההיבטים הבאים: הגדרה פטרוגרפית של החרס; בחינה מיקרוסקופית בהגדלות נמוכות של הכתב; בדיקה פטרוגרפית של הפיגמנט ששימש לכתיבה; בדיקה מיקרומורפולוגית של חומרים משניים (כגון פטינה) המכסים את האוסטרקונים ובעיקר את הכתב שעליהם; הגדרה מינרלוגית-פטרוגרפית של החומרים המשניים הנ"ל; בדיקה באמצעות מיקרוסקופיה באור מוחזר של סימני "טיפול" מאוחרים בכתב ובחרס כגון הימצאות חומרים זרים ו/או סימני תיקון והכנה מחשידים על הפריט; השוואת הממצאים לתוצאות שהתקבלו מבדיקות באותן שיטות של שני אוסטרקונים מחפירות מסודרות; ועריכת בדיקות מקבילות לאחד מהאוסטרקונים שנתפסו בחיפוש בביתו של גולן (אוסטרקון 4, אישום 5 – א.פ.).

ביחס לאוסטרקון 1 (תרומת שלושה שקלים) התקבלו הממצאים הבאים:
בדיקה פטרוגרפית של החרס להגדרת המוצא העלתה הרכב פטרוגרפי המוכר ממכלולים מתקופת הברזל שמוצאם בשפלה הגבוהה וביהודה, המאפיין קנקנים מטיפוס "למלך" המשתייכים לתקופה הרלבנטית. מכאן שהאוסטרקון נכתב על גבי חרס התואם בהכללה את התקופה המיוחסת לו.
בדיקה והסרת דגימות תחת מיקרוסקופ סטראוסקופי בהגדלות של פי 20 עד פי 40 העלתה, כי פני שטח החרס מצופים בשכבה דקה של חומר שקוף ובעל ברק המכסה גם את האותיות. חומר זה נחרץ בסקלפל ונמס בחימום בלהבה ישירה של מבער גז זעיר. החומר זוהה לפיכך כשעווה או פרפין. כן נצפתה פטינה לבנה בעלת הופעה קלציטית המצפה קטעים מפני השטח ובהם אותיות הכתב. בכמה מן האותיות ניכרים סימני גירוד מודרניים הנראים כהסרת דגימות לצורך בדיקת הפיגמנט, ככל הנראה דגימות שהוסרו לבדיקה על ידי מעבדה שבדקה את הפריט בעבר. דגימה של הפיגמנט ששימש לכתיבה גורדה לבדיקה. דגימה של הפטינה הלבנה הוסרה לבדיקה מינרלוגית.
בבדיקה תחת מיקרוסקופ מטלוגרפי בהגדלות של פי 40 עד פי 400 נצפה חומר ציפוי בעל ברק המופיע על פני השטח הכתובים, זהו חומר שזוהה (לעיל) כשעווה או פרפין. סימני גירוד עם עקבות מתכת ללא קורוזיה מופיעים במקומות רבים באזורי האותיות תחת הפרפין והפטינה הקלציטית (ההדגשה במקור – א.פ.). העקבות מלווים את סימני הכתב.
בדיקה פטרוגרפית של הפיגמנט מן האותיות מצביעה על פחמן ללא תוספות, ככל הנראה ממוצא אורגני (פחם). מעט סילט וחרסית שנצפו בדגימה מקורם ככל הנראה בחרס. בדגימה מיוצג גם הפרפין שתואר לעיל כחומר בעל צבע עצמי ירוק כהה וחסר מבנה גבישי.
בדיקה פטרוגרפית של הפטינה בהגדלה גבוהה (פי 400) גילתה שני מרכיבים. מרכיב עיקרי: קלציט בעל גבישים תת-מיקרוסקופיים ובעלי טקסטורה סיבית ותכולה מוספת של גרגרי חומר מפוחם. מרכיב משני: פיטוליטים (מבנים אופאליניים מתאי צומח). מאפיינים אלה מצביעים על תערובת סיד שעבר תהליך התגבשות לקלציום קרבונט (קלציט) עם אפר של חומר צמחי שעבר שריפה תוך התכלות מרבית החומר האורגני.

ביחס לאוסטרקון 2 (תחינת האלמנה) התקבלו הממצאים הבאים:
בדיקה פטרוגרפית של החרס להגדרת המוצא העלתה, הרכב פטרוגרפי המוכר ממכלולים מתקופת הברזל שמוצאם בשפלת ביהודה.
בדיקה והסרת דגימות תחת מיקרוסקופ סטראוסקופי בהגדלות של פי 20 עד פי 40 העלתה, כי פני השטח מצופים בשכבה דקה של חומר שקוף ובעל ברק – שעווה או פרפין, בדומה לאוסטרקון 1. פטינה לבנה בעלת הופעה קלציטית מצפה קטעים מפני השטח ובהם אותיות הכתב וציפוי הפרפין. דגימה הוסרה לבדיקה מינרלוגית. בכמה מן האותיות ניכרים סימני גירוד מודרניים, ככל הנראה כתוצאה מבדיקה קודמת שנערכה לפריט. הפטינה הלבנה-קלציטית מכסה שטחים ניכרים מן האזור הכתוב ומופיעה בבירור על גבי האותיות והפרפין. דגימה הכוללת פיגמנט נלקחה מאזור תחתית הכתובת.
בבדיקה תחת מיקרוסקופ מטלוגרפי בהגדלות של פי 40 עד פי 400 נמצאו תצפיות זהות לאלו של אוסטרקון 1. ברבות מן האותיות נראים סימני טיפול וקרצוף בסכין גילוח או בסקלפל.
בדיקה פטרוגרפית של הפיגמנט מצביעה על פחמן ללא תוספות, בדומה לאוסטרקון 1.
בדיקה פטרוגרפית של הפטינה בהגדלה גבוהה גילתה שני מרכיבים: קלציט בעל גבישים תת-מיקרוסקופיים בעלי טקסטורה סיבית, תכולת חומר מפוחם, בדומה לאוסטרקון 1. לא זוהו פיטוליטים (בניגוד לאוסטרקון 1). הפרפין נצפה אף הוא בהופעה דומה לזו שבאוסטרקון 1.

כאמור, נבדקו בבדיקות זהות גם אוסטרקון 3 (אישום מספר 4 שנמחק) וכן אוסטרקונים מחפירות ארכיאולוגיות מסודרות (להלן: "האוסטרקונים ההשוואתיים"). באוסטרקון 3 נמצאו ממצאים דומים לאלו שנמצאו באוסטרקונים 1-2 ואילו באוסטרקונים ההשוואתיים לא נמצאו סימני קרצוף או ציפוי פרפין, והפיגמנט מובלע בחללים שבין מרכיבי החרס (בניגוד לאוסטרקונים 1-2 שם הפיגמנט מצפה את החרס).

בפרק המסקנות של חוות דעתו של פרופ' גורן נכתבו המסקנות כדלקמן:
כל האוסטרקונים מאוסף מוסאיוף שנבדקו הם זיופים מודרניים. שלושת האוסטרקונים הוכנו בשיטה זהה.
שיטת הזיוף היא כלהלן: שברי גוף של כלים מתקופת הברזל, אולי מאתר משפלת יהודה (לכיש?) הוחלקו בצידם האחד או בשני צידיהם לצורך כתיבה. הכתיבה נעשתה בעזרת עט קליגרפיה תוך שימוש בתמיסה שנעשתה מפחם. יתכן שלצורך כך שימש פחם מאתר ארכיאולוגי (פרט זה ייוודע רק אם ניתן יהיה לתארך את הפיגמנט בפחמן-14 בשיטת AMS). לאחר הכתיבה נעשה ניסיון "ליישן" ולטשטש את האותיות על ידי גירודן בסכין גילוח או בסקלפל. הצד הכתוב צוּפה בשכבת פרפין דקה למניעת המסת האותיות בתהליך "הפטינציה". על גבי הפרפין נמרחה תערובת סיד ואפר שיצרה את החומר דמוי הפטינה. שכבה זו התקשתה תוך היווצרות גבישי קלציט טיפוסיים, תת-מיקרוסקופיים וסיביים, אולי אף חל בה תהליך פוצולני (pozzuolanic reaction) בין הסיליקה מן הפיטוליטים והקרבונט, דבר שגרם להקשייתו על פני השטח.

אשר לאוסטרקון שנתפס בביתו של גולן (אוסטרקון 4) נכתב, כי הרכבו ומוצאו תואמים את הממצאים לגבי אוסטרקון 1; בדיקה תחת מיקרוסקופ סטראוסקופי מעלה כי האזור הכתוב וצידו השני של החרס נוקו קודם לכתיבה מפטינה עתיקה, אך זו הושארה בשולי החרס (השבר העתיק); בדיקה במיקרוסקופ פטרוגרפי של דגימת הפטינה מצביעה על הרכב זהה לפטינה המופיעה על אוסטרקוני מוסאיוף: סיד שהתגבש לקלציט בתוספת גרגרי חומר מפוחם ופיטוליטים. השוואה בין אוסטרקוני מוסאיוף לאוסטרקון 4 העלתה, כי שיטת ההכנה של כל האוסטרקונים זהה מבחינת סדר הפעולות והחומרים שהיו בשימוש; כי סימני הקרצוף על האותיות של אוסטרקון 4 נעשו בכלי כהה ולא בכלי חד כבאוסטרקונים של מוסאיוף; וכי ציפוי האותיות שנעשה קודם לכיסוי הכתובת בפטינה באוסטרקון 4 דק מזה המופיע באוסטרקוני מוסאיוף.

פרופ' גורן הציג את עיקרי ממצאיו בעדות הראשית (פר' עמ' 1096 ואילך), קרי: מציאת סימני קרצוף של הכתובת בכלי מתכתי, מציאת חומר קלציטי שהתגבש בתנאים לא טבעיים יחד עם פיטוליטים, חומר שזוהה כתערובת של סיד ואפר ומהווה ניסיון לדמות פטינה ומציאת חומר שמנוני מתחת לחומר דמוי הפטינה שזוהה כפרפין או שעווה. מסקנתו של פרופ' גורן היא, כי הזייפן לקח חרס מתקופת הברזל וכתב עליו כתובת בתמיסת פחם, את הכתובת ציפה בציפוי פרפין ומעליו יצר מעין "פטינה" מתערובת של סיד ואפר.

פרופ' גורן התייחס בעדותו גם לבדיקות קודמות שנעשו לאוסטרקונים על ידי מכונים שונים (נ/14, נ/14א', נ/19, ת/189). כמו כן התייחס ל"טיפולים" שונים שעברו האוסטרקונים על ידי מוסאיוף, כגון: הרטבתם, טבילתם באצטון וכו' והעיד כי כל אלו אינם מסבירים את הימצאותם של סימני הגירוד המתכתיים ושל ציפוי הסיד דמוי הפטינה.

פרופ' יצחק רומן
מטעם ההגנה הוגשה חוות דעתו של פרופ' רומן, אשר בדק את האוסטרקונים וערך את חוות דעתו ביום 22.6.08 (נ/231). פרופ' רומן הינו מוסמך במדע החומרים, ד"ר בהנדסה (מטלורגיה) וכן מהנדס מקצועי בהנדסת איכות, בעל ניסיון של כ-35 שנה לחקר כישלונות וסימנים במערכות ורכיבים. פרופ' רומן ציין, כי התבקש להתייחס לחוות דעתו של פרופ' גורן ולצורך הכנת חוות דעתו למד את החומר של פרופ' גורן ושל ד"ר איילון שנמסר לו, בדק את הרכב פני השטח של חרסים מחפירות מסודרות, בדק את הרכב פני השטח של האוסטרקונים ושל אוסטרקונים נוספים, ובחן אותם וכן אוסטרקונים מחפירות מסודרות הן בדיקה חזותית והן בדיקה סטראוסקופית.

יש לציין כי חוות דעתו של פרופ' רומן התייחסה בצוותא חדא הן לאוסטרקונים מושא אישום זה והן לאוסטרקונים 5-7 מושא אישום מספר 6.

בתחילת חוות דעתו מתייחס פרופ' רומן לממצאיו ולמסקנותיו של פרופ' גורן ביחס לאוסטרקונים 6 ו-7 (אישום מספר 6) ומסביר מדוע לדעתו קביעותיו אלו אינן נכונות. בהמשך חוות הדעת פירט פרופ' רומן את תוצאות בדיקת הרכב פני השטח של חרסים מחפירות מסודרות ובדיקת ההרכב של פני שטח האוסטרקונים 1-7. לאחר מכן, ערך בדיקה חזותית וסטראוסקופית של פני שטח האוסטרקונים הנ"ל וכן אוסטרקונים מחפירות מסודרות וממצאיו היו כדלקמן:
פני האוסטרקונים מכוסים בשונות רבה מאוד בשכבת צמידה לבנה, מאוד לא רציפה. איים של חומר לבן מכסים אזורים שונים כולל אותיות/חלקי אותיות בצד הכתוב. כמות הצמידה שונה מאוד הן בין האוסטרקונים והן בין שני צידי כל אוסטרקון.
באוסטרקונים 1 ו-2 הבחין פרופ' רומן בשכבה מבריקה עליונה, שכבה הנראית מעל האותיות (ההדגשה במקור – א.פ.), ולא הבחין באף מקום שהאותיות נכתבו על שכבה מבריקה זו.
נראה כי האוסטרקונים 1-7 נבדקו בבדיקות הורסות עובר לבדיקתו. באוסטרקונים אלה בוצעו קידוחים ובחלקם גורדו חלקי צמידה וכן גורד הצבע במספר אותיות. באוסטרקון מס' 5 נראה כיתוב משני צידי החרס.
בכל הכיתובים רואים שהצבע של האותיות לא רציף ומורכב מחלקיקים.
בבדיקת שני אוסטרקונים שנמצאו בחפירות מסודרות: ניכר כי הם לא עברו בדיקות הורסות ומעט מאוד (אם בכלל) טיפול להבלטת הכיתוב עליהם. הכיתוב נראה מאוד בהיר בהשוואה לאוסטרקונים 1-7, ומאוד קשה לקריאה. גם כאן הצבע של האותיות לא רציף ומורכב מחלקיקים. כמות הצמידה הלבנה מועטה יחסית.

בפרק הדיון של חוות דעתו של פרופ' רומן נכתב כדלקמן:
מניתוח הממצאים שנאספו על ידו מחרסים מחפירות מסודרות עולה כי קיימת שונות במאפייני הצמידה, כולל בתכולת הסידן, הן בכל חרס בפני עצמו והן בין החרסים. השונות קיימת בתכולת הסידן בכל אחד מפני (כל) חרס, והן בהבדל בתכולה הממוצעת בין שני פני החרס. שונות כזו אינה מפתיעה שכן תהליך ההיצמדות של הקרבונט המומס מסלעי הגיר לחרס הינו תהליך אקראי התלוי, בין השאר, במיקום ובמאפייני התנוחה של החרס בקרקע.
לפיכך גם הבדלים (אמיתיים) בתכולת הסידן בפני האוסטרקונים לא יכולים להוות בסיס לקביעה כי הצמידה הוסרה מאחת מפני החרס, במיוחד מאחר שלא קיימים סימנים לקרצוף בפני השטח של החרס.
מממצאי בדיקתו עולה כי ברוב האוסטרקונים שבדק, תכולת הסידן הממוצעת בצד הכתוב גדולה בהשוואה לזו שבגב האוסטרקון. פרופ' רומן מצא, כי באוסטרקונים מס' 1, 2 ו-4 תכולת הסידן הממוצעת בצד הכתוב גדולה מתכולת הסידן הממוצעת בגב האוסטרקון. באוסטרקון 5 תכולת הסידן בצד הכתוב החיצוני גבוהה מתכולת הסידן בצב הכתוב הפנימי. באוסטרקונים 6 ו-7 תכולת הסידן הממוצעת בצד הכתוב קטנה מתכולת הסידן הממוצעת בגב האוסטרקון.
בחומר שעמד לרשותו לא מצא פרופ' רומן מידע קונקרטי והתייחסות של פרופ' גורן להיבט של תכולת הסידן בצמידה משני צידי אוסטרקונים מס' 1, 2 ו-4 או לעובדה שבאוסטרקון 5 יש כיתוב משני צידיו. באוסטרקונים אלה מצא, כאמור, תכולת סידן גבוהה יותר בצד החיצוני הכתוב בהשוואה לצד האחורי.
לדעת פרופ' רומן, כפי שפירט לעיל, ההתייחסות של פרופ' גורן לממצאיו של ההרכב האלמנטלי של פני השטח של האוסטרקונים (שבדק), ובעיקר לגבי תכולת הסידן לקויה משמעותית. מניתוח הממצאים, כפי שעשה פרופ' גורן, לא ניתן לקבוע כי החרסים "נוקו וקורצפו מצמידה".

על יסוד האמור, מסקנתו של פרופ' רומן היא, כי "ממצאי בדיקות ההרכב האלמנטלי של פני השטח של האוסטרקונים כולל בדיקת תכולת הסידן, ובוודאי כפי שעשה פרופ' גורן, לא יכולים לשמש בסיס לקביעתו כי החרסים 'נוקו וקורצפו מצמידה'".

עיקרי טענות הצדדים
המאשימה מבקשת לאמץ את חוות דעתו של פרופ' גורן במלואה, על יסוד מקצועיותו ומומחיותו של פרופ' גורן בנושא הנדון, הסבריו המפורטים בעדותו שלא נסתרו בחקירתו הנגדית הארוכה ומוצגים שהוגשו התומכים אף הם בחוות דעתו, כגון מאמרים מדעיים שפורסמו (ת/122), תמונות שצילם, חוות דעת של מעבדת "אבנטיס" (ת/189) ועוד. לדעת המאשימה, עמדתו של פרופ' גורן לא נסתרה כלל, ובפרט לא על ידי פרופ' רומן. בעניין זה הודגש, כי פרופ' רומן אינו ארכיאולוג ועל אף שעסק גם בבדיקת פריטים ארכיאולוגיים, אין זה עיסוקו העיקרי ומכל מקום אין לו כלל ניסיון בבדיקת פריטים ארכיאולוגיים מחרס, והוא לא עבר הכשרה לזיהוי זיופים (פר' עמ' 8796, עמ' 8908 ועמ' 8934).

ב"כ המאשימה הצביע על מספר בעיות העולות מחוות דעתו של פרופ' רומן:
בעיה ראשונה, נובעת מכך שחוות דעתו של פרופ' רומן מתייחסת באותה מידה לכל האוסטרקונים 1-7, מבלי להפריד בין הבדיקות השונות שנערכו לכל האוסטרקונים ובין הממצאים השונים בין חלקם. כך למשל, פרופ' רומן מצטט את בדיקת ה-XRF שערך פרופ' גורן לאוסטרקון 6 ואת תוצאותיה, ומסיק שהיא חלה לגבי כל האוסטרקונים, אך אין הדבר כך שכן בדיקה זו אינה רלבנטית כלל לאוסטרקונים 1-2.
בעיה שניה, נובעת מכך שפרופ' רומן כלל לא בדק האם יש שכבת פרפין מתחת לציפוי דמוי הפטינה. פרופ' רומן מצא כי על האוסטרקונים 1-2 ישנה שכבה מבריקה עליונה מעל האותיות ולא מתחת האותיות, וממצא זה תומך בממצאיו של פרופ' גורן. ואולם, כך הטענה, פרופ' רומן לא התייחס בחוות דעתו ליחס שבין השכבה המבריקה לבין הפטינה ובחקירתו התברר כי אינו שולל את הסבריו של פרופ' גורן בנושא.
בעיה שלישית, היא בכך שחוות דעתו של פרופ' רומן אינה מתייחסת לחלק נכבד מממצאיו של פרופ' גורן. כך, פרופ' רומן אישר כי כלל לא התייחס לממצאיו של פרופ' גורן בתחום הפטרוגרפיה שכן אינו מבין בתחום, וכי לא התייחס כלל לנושא השעווה.

ההגנה, מטבע הדברים, מבקשת לאמץ את חוות דעתו של פרופ' רומן, לדחות את זו של פרופ' גורן, ולקבוע כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי האוסטרקונים מזויפים.

בנושא סימני הקרצוף שם סנגורו של גולן את הדגש על ממצאיו של פרופ' רומן בכל הנוגע להשוואה בין תכולת הסידן בצידו הקדמי-הכתוב של האוסטרקון לבין זו שבצידו האחורי, וכן לנושא סימני השריטות שאינם עוברים מתחת לכתובת. עוד הוסיף, כי הראיות אינן מאפשרות לקבוע כי מדובר בסימני מתכת, כפי שטוען פרופ' גורן. עו"ד ברינגר ביקר את פרופ' גורן גם על "ממצאיו" בנושא הדיו ששימש לכתיבת כתובות האוסטרקונים, שהם בגדר השערות בלבד מפני שלא נבדקו בבדיקות המתאימות, ועל ניסיונותיו של פרופ' גורן "להמחיש" אוירה של זיוף, על אף שאינו מומחה לדיו, ועל אף שבדיקות הדיו במכונים אחרים הצביעו דווקא על אותנטיות של הדיו. עו"ד ברינגר ביקר גם את קביעתו הבלתי מבוססת של פרופ' גורן כי החומר השמנוני הוא פרפין או שעווה, ומכל מקום נטען כי דבר ידוע ומקובל הוא למרוח על אוסטרקונים חומר שומני כלשהו. כן נמתחה ביקורת על מסקנתו של גורן בדבר קיומה של "דמוי" פטינה שהיא למעשה סיד ובדבר היחס בינה לבין יתר הממצאים, ובעניין זה ביקש לסמוך על עדותם של פרופ' רומן ושל אורנה כהן.

סנגורו של דויטש הצטרף לטענותיו של עו"ד ברינגר, תמך בהן וחזר על חלקן. גם הוא עמד על כך שמדובר באוסטרקונים שמקורם בשוק העתיקות, ולא מחפירות מסודרות, והם עברו "טיפולים" שונים לניקוי או לשימור, חלקם טיפולים אגרסיביים שפגעו באוסטרקונים וחלקם הוסיפו עליהם חומרים שונים. על פי הטענה, טיפולים אלו, שאיננו יודעים במדויק מה הם, ראשית אינם מעידים על זיוף, ושנית הופכים את בדיקות האותנטיות שבוצעו על ידי מומחי המאשימה לחסרות ערך. עוד נטען, כי בשוק העתיקות מקובל למרוח את האוסטרקונים בחומרים שונים, כולל בסיד, כפי שהעידו מומחים ואספנים וכפי שעולה גם מתקנה 3(5)(ה) לתקנות העתיקות, המתירה "להשתמש באמצעים משמרים כגון שעוות- פאראפין, כדי ללכד את החפצים".
עו"ד סיטון ביקר גם הוא את עבודתו ואת ממצאיו של פרופ' גורן וכן את מידת מקצועיותו ואת העדר מומחיותו בתחומים שונים עליהם העיד כגון בנושא הדיו ובתחום המיקרוסקופיה, וביקש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' רומן.

דיון ומסקנות
לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים דומני, כי יש ממש בחלק מההסתייגויות שהעלה ב"כ המאשימה ביחס לחוות דעתו של פרופ' רומן. אקדים ואציין, כי התרשמתי מפרופ' רומן כמומחה מקצועי ומנוסה בתחומו, ולא מצאתי טעם המצדיק להטיל דופי בעבודתו בתחומו. עם זאת, כפי שהוא עצמו אישר בעדותו, חוות דעתו נועדה להשיב על שאלה מדעית מוגדרת מסוימת, כפי שנתבקש על ידי ההגנה, ולא מעבר לכך. כמו כן, הוא נמנע מביצוע בדיקות מסוימות שאינן בתחום מומחיותו או שלא נזקק להן לצורך מענה על השאלה שהוצגה לפניו (פר' עמ' 8855 ועמ' 8887). כפי שנראה להלן, ייתכן שזו הסיבה לכך שחוות דעתו לא התייחסה למלוא הסוגיות העומדות על הפרק להכרעה בשאלת זיוף האוסטרקונים.

נבחן להלן את הראיות בנושא זה, בהתאם לממצאים שהובילו את פרופ' גורן למסקנה כי האוסטרקונים זויפו.

הדיו:
פרופ' גורן ציין בחוות דעתו כי בדיקה פטרוגרפית של הפיגמנט ששימש לכתיבת האותיות מצביעה על פחמן ללא תוספות, ככל הנראה ממוצא אורגני (פחם).
בעדותו הבהיר, כי אינו מומחה לדיו וכי מעבר לבדיקת הרכב הדיו, לא בדק את גיל הדיו, ולא טען כי הדיו הוא עתיק או לא. עוד הבהיר, כי גם היום נעשה שימוש בדיו פחם, שמיוצר באותן שיטות כבעבר, ומכיוון שלא ניתן לתארך את הדיו באמצעות בדיקת פחמן 14, בשל כמות הדיו הקטנה, הרי שלא ניתן להסיק מסקנות בקשר לזיוף או לאותנטיות האוסטרקונים על סמך הדיו (פר' עמ' 1529 ואילך; עמ' 1654).
ב"כ הנאשמים התרעמו על פרופ' גורן על כך שצירף לדו"ח צילומים של דיו פחם מסחרי מתוצרת יפן, על אף שעל פי עדותו אין הדיו מעיד על זיוף האוסטרקונים. פרופ' גורן העיד כי הדבר נעשה לצורך "המחשה", והסנגורים מלינים כי הדבר נעשה על מנת ליצור אווירת זיוף שאין בה דבר וחצי דבר.
תנוח דעתם של הסנגורים המלומדים, כי בית המשפט אינו מבסס הרשעה של נאשמים על בסיס "אווירת זיוף" או "אמצעי המחשה" כאלה ואחרים, כי אם על בסיס ראיות ועדויות מהימנות בלבד.
משהעיד פרופ' גורן כי אינו מומחה לדיו ואינו מתיימר לקבוע ממצאים על סמך בדיקות הדיו, אין בכך כדי לקבוע דבר ביחס לזיוף האוסטרקונים. מכל מקום יש לציין, כי התייחסותו האמורה של פרופ' גורן לנושא הדיו נכתבה בחוות דעתו בקשר לאוסטרקונים 6 ו-7 (ת/112(8)) ולא בקשר לאוסטרקונים מושא אישום זה.
ולעצם העניין. הדיו שעל האוסטרקונים נבדק על ידי מכונים שונים. הבדיקה במעבדות מקרון (נ/19) העלתה כי הרכב הדיו זהה לזה שנמצא על המגילות הגנוזות של ים המלח. כך גם העלתה הבדיקה במכון מיקרופוקוס (נ/14א'). גם הבדיקה במכון אבנטיס (ת/189) העלתה כי ישנו דיו על בסיס פחם אך לא נמצא דיו מודרני, ואולם מסקנתו הסופית של מכון אבנטיס היתה כי האוסטרקונים מזויפים וזאת על בסיס ממצאים אחרים. כאמור לעיל, פרופ' גורן התייחס בעדותו לבדיקות אלו וציין, כי על אף שהוא מעריך ומשבח את מכון מיקרופוקוס, הרי שהוא חולק על הפרשנות שלו לגבי יתר הבדיקות שביצע (שאינן ביחס לדיו). מכל מקום, כפי שצוין, בדיקות הדיו אינן יכולות ללמד בהכרח על אותנטיות של האוסטרקונים, מפני שעל פי הסברו של פרופ' גורן, שלא נסתר, גם היום עושים שימוש בדיו שבה עשו שימוש בעבר. לא מצאתי בבדיקות שהוגשו ממצא שמתארך את הדיו או שמעיד באופן אחר על היותו דיו עתיק דווקא. מכאן, שאין בבדיקות הדיו כדי להעלות או להוריד לקביעת ממצא בעניין הזיוף.

פרפין / שעווה:
כאמור, פרופ' גורן מצא כי הצד הכתוב של האוסטרקונים 1-2 נמרח ב"חומר שמנוני" כלשהו. הוא העיד, כי לא יכל לזהות את החומר באופן וודאי בשיטות שלו, אבל כשניסה לקחת דגימה ולחמם אותה או לצרוב אותה באש, הדגימה נמסה והדיפה ריח חריף של שעווה, ומכאן הסיק כי מדובר בפרפין או שעווה (פר' עמ' 1102). בחקירתו הנגדית שלל את האפשרות שמדובר בסיליקון, שכן בעת החימום באש סיליקון לא היה מדיף ריח של שעווה (פר' עמ' 1542).
פרופ' גורן לא ידע להסביר באופן ודאי מדוע נמרחו האוסטרקונים בפרפין אך שיער כי לאחר שכתבו את הכתובת בדיו שעשוי מפחם שמסיס במים, לא ניתן היה לצפות אותו בתערובת רטובה של סיד שכן היא תטשטש ותעלים את האותיות, ולכן קודם ציפו את הכתובת בשכבת פרפין (פר' עמ' 1105).
פרופ' גורן הסכים כי השימוש של ציפוי לכה או סיליקון או חומר שימור כלשהו מוכר כדי למנוע "היעלמות" של הדיו, אך לדבריו מדובר בשיטה שהיתה נהוגה בעבר וכיום כבר אינה בשימוש שכן הלכה נוטה להצהיב ולדהות. מכל מקום, הוא לא מצא לכה על האוסטרקונים (פר' עמ' 1532).
פרופ' רומן לא התייחס כלל בחוות דעתו לנושא השעווה (פר' עמ' 8886). הוא אישר בעדותו שמדובר בשכבת חומר שנראית כשכבה שאינה טבעית, אך אינו יכול לזהותה כי לצורך כך צריך לקחת דגימות ולעשות אנליזה כימית, וזאת לא עשה (פר' עמ' 8930). עוד אישר כי השכבה מופיעה על האותיות, ובכך למעשה תמך בפרופ' גורן.
יוצא, אפוא, כי בנושא זה עומדת לבדה חוות דעתו של פרופ' גורן. הגם שלא בוצעה אנליזה כימית ל"חומר השמנוני", סבורני כי מסקנתו של פרופ' גורן – כי מדובר בשעווה או פרפין – מבוססת דיה ויש לאמצה. היא גם נתמכת בתוצאות בדיקת מעבדת אבנטיס (ת/189).
אין בידי לקבל את ביקורתם של הסנגורים על פרופ' גורן בנושא זה. פרופ' גורן אמנם ציין כי אינו יודע בבירור מדוע נמרחו האוסטרקונים בשעווה אך העלה השערה כי הדבר נעשה על מנת להגן על הכתובת מפני הסיד הרטוב שנמרח עליה שעלול לגרום לאותיות להיטשטש או לדהות. הוא אמנם מכיר בנוהג של אספנים להרטיב אוסטרקונים על מנת לראות בבירור יותר את הכתב, ואולם בניגוד לטענת הסנגורים, פרופ' גורן לא חזר בו מטענתו אלא הבהיר כי השערתו התייחסה לדיו טרי (פר' עמ' 1637 ואילך).
מכל מקום, דומה, כי גם טענתם החלופית של הסנגורים בנושא זה מלמדת כי למעשה אין הם חולקים על קיומו של פרפין או שעווה על האוסטרקונים, שהרי טוענים הם שמריחתם בחומרים אלו ידועה ומקובלת, ואף מותרת במפורש בתקנות העתיקות. טענה חלופית זו מקובלת עליי והיא עולה גם מעדויותיהם של עדים נוספים שהעידו כי כך הוא הנוהג, ולמצער כי כך היה הנוהג בעבר (וראו גם עדות מוסאיוף בפר' עמ' 52). גם פרופ' גורן אינו מוציא זאת מכלל אפשרות (פר' עמ' 1533; עמ' 1794).
מסקנתי היא, אם כן, כי האוסטרקונים מרוחים בשכבת פרפין / שעווה. ואולם, ממצא זה כשלעצמו אינו מעיד על היותם מזויפים, ויש לבחון את הממצאים הנוספים ואת היחס ביניהם.

חומר "דמוי פטינה":
כפי שפורט לעיל, ממצאיו של פרופ' גורן בנושא זה היו חד-משמעיים: על שני האוסטרקונים נמצאה שכבה לבנה הנחזית לפטינה. בדיקה פטרוגרפית העלתה כי ה"פטינה" מורכבת משני מרכיבים: פיטוליטים (שנמצאו באוסטרקון 1 ולא נמצאו באוסטרקון 2), וקלציט בעל גבישים תת-מיקרוסקופיים בעלי טקסטורה סיבית ותכולה מוספת של גרגרי חומר מפוחם. לדברי פרופ' גורן, מאפיינים אלו של הקלציט מצביעים על תערובת סיד שעבר תהליך התגבשות לקלציט.
פרופ' גורן הסביר בעדותו, כי ההרכב הכימי של קלציט ושל סיד שהתייבש זהה, שכן שניהם מכילים את אותם יסודות. לפיכך, אנליזה כימית של ה"פטינה" לא היתה מבחינה בהבדל כלשהו בין השניים. ההבדל ביניהם בא לידי ביטוי מבחינה מורפולוגית, כלומר בתצורת ההופעה שלהם: צורת הגבישים וגודלם. הגבישים שנצפו בחומר דמוי הפטינה שעל האוסטרקונים היו תת-מיקרוסקופיים ובעלי טקסטורה סיבית, והדבר מעיד על כך שמדובר בסיד שהתייבש, מפני שסיד פעיל מתייבש מהר יותר ולכן נוצרים גבישי קלציט קטנים יותר (ראו: פר' עמ' 1105; עמ' 1642 ואילך; עמ' 1765-1776).
עדותו של פרופ' גורן בנושא זה מקובלת עליי. פרופ' גורן הוא מומחה לפטרוגרפיה והסביר כי חלק מעיסוקו העיקרי במהלך השנים הוא עיסוק ארכיאולוגי בטכנולוגיות עתיקות, שאחת מהן היא סיד (פר' עמ' 1764). עדותו נתמכה גם באסמכתאות נוספות, לרבות מאמרים מדעיים שנכתבו בנושא (וראו: ת/122, נ/91, נ/92).
זאת ועוד. עדותו של פרופ' גורן נתמכת, הלכה למעשה, גם בעדותו של פרופ' רומן. פרופ' רומן אמנם לא התייחס לנושא זה בחוות דעתו, ובעדותו אישר כי לא עשה בדיקות פטרוגרפיות (פר' עמ' 8886), אך אישר כי ההרכב הכימי של קלציט זהה לזה של סיד שהתייבש וכי ההבדל ביניהם הוא במורפולוגיה, ועל כך למד מפרופ' גורן (פר' עמ' 8949-8950).
במהלך החקירות נשמעו טענות שונות מצד הסנגורים על כך שלא ניתן להבחין בין סיד שהתייבש לבין קלציט באמצעות פטרוגרפיה אלא רק באמצעות בדיקת קרני X, ואולם מדובר בטענות שלא נתמכו בראיה כלשהי וגם פרופ' גורן שלל אותן והסביר מדוע דווקא פטרוגרפיה, שבה הוא מומחה, מתאימה יותר להבחנה בין הגבישים השונים (ראו: פר' עמ' 1601-1603; עמ' 1624; עמ' 1757 ואילך; עמ' 1762 ואילך; ת/122, מאמר מספר 6; נ/88).
וגם זאת. בסיכומיו התייחס עו"ד ברינגר לבדיקותיו של פרופ' רומן ביחס לריכוזי הסידן שעל האוסטרקונים משני צידיהם והגיע למסקנה כי אין הן מהווה אינדיקציה להכרעה בשאלת הגירוד. כפי שציין עו"ד ברינגר בצדק, פרופ' גורן לא בדק את האוסטרקונים 1-2 בשיטה זו, כי אם את אוסטרקונים 6-7 בלבד. פרופ' רומן אמנם בדק את כל האוסטרקונים בשיטה זו וציין את ממצאיו גם לגבי אוסטרקונים 1-2, ואולם על כך בין היתר ביקר ב"כ המאשימה את פרופ' רומן, קרי על כך שלא מצא לנכון להבחין בחוות דעתו בין בדיקות שונות שנערכו לאוסטרקונים שונים. מכל מקום, ממצאיו של פרופ' רומן ביחס לאוסטרקונים 1-2, שלפיהם כמות הסידן גדולה יותר בצד הכתוב מאשר זו שבצד האחורי, דווקא מחזקים את מסקנתו של פרופ' גורן באשר לקיומו של סיד על הצד הכתוב של האוסטרקונים, ששימש כדמוי פטינה.
על יסוד האמור יש לקבוע, כי על פי ממצאיו של פרופ' גורן על האוסטרקונים 1-2 אכן נמצא סיד שהתייבש ולא פטינה קלציטית טבעית.
ב"כ הנאשמים טענו בהקשר זה, כי אף אם אכן מדובר בסיד הרי שאין המדובר בממצא חריג, שכן סיד יכול להימצא על האוסטרקונים בנסיבות טבעיות: או שנצמד מהקרקע או שנוצר כתוצאה מהתפרקות חסמים בחרס (חסמים הם תוספים המוכנסים לחרס לצורך חיזוקו – א.פ.). כן נטען כי יתכן שהסיד הוסף במהלך ה"טיפול" בכתובת, על ידי מוצאי הפריטים, או על ידי רפאים, ארכיאולוגים, אספנים וכדו', ולפיכך קיומו של הסיד אינו מעיד על זיוף.
הטענה הראשונה תידון להלן בנושא הבדיקה האיזוטופית, ואולם לגבי הטענה האחרונה נציין, כי פרופ' גורן העיד כי אינו מכיר אוסטרקונים מחפירות מסודרות שהיו מסוידים ושעליהם נכתבה כתובת. הוא אמנם מכיר פריטים אחרים שנמרחו בסיד אך לא אוסטרקונים (פר' עמ' 1542 ואילך). גם עדים נוספים העידו אמנם על "טיפולים" שונים שנעשו לעתיקות, אך לא העידו באופן ספציפי על סיד שנמרח על אוסטרקונים לאחר כתיבתם (ראו למשל עדות הארכיאולוג מאיר בן דב (ע"ה 38), אשר העיד שנהג להוסיף עפרון חום או גיר כדי שניתן יהיה לקרוא טוב יותר את הכתובת נ/48; וראו גם עדותה של אורנה כהן (ע"ה 5), שאישרה כי היה מקובל למרוח "פיגמנט לבן" או "חיפוי לבן" כלשהו על ראשים של עשתרות. לגבי חרסים השיבה - "אני לא יודעת אם זה סיד, איזה שכבה לבנה." (פר' עמ' 4730-4731), ובחקירה נגדית אישרה כי לא נתקלה אף פעם בחרס כתוב (אוסטרקון) שנצבע בלבן לאחר כתיבתו (פר' עמ' 4741); וראו גם עדותו של פרופ' אמנון בן תור (ע"ה 35) בפר' עמ' 9148-9149; ועדות פרופ' אשל ביחס ל-נ/164). מכל מקום, גם פרופ' גורן אישר כי לא ניתן להבחין בין סיד ישן לחדש, וכי הממצא שהוביל אותו למסקנה בדבר זיוף הוא לא רק עצם קיומו של הסיד, אלא העובדה שהסיד מופיע על גבי השעווה (פר' עמ' 1778-1779). בכך נדון כעת.

היחס בין שכבת השעווה / פרפין לשכבת הסיד:
לטענת פרופ' גורן, שכבת הפרפין נמצאת, באופן וודאי, מעל האותיות ומתחת לחומר דמוי הפטינה (פר' עמ' 1105).
צודקת המאשימה, כי פרופ' רומן לא התייחס בחוות דעתו לסוגיה זו. הוא אמנם ציין בחוות דעתו כי השכבה המבריקה נראית מעל האותיות, באופן שתומך בממצאיו של פרופ' גורן, אך לא ציין מה היחס בין השכבה המבריקה לבין הפטינה. בעדותו הראשית הוסיף פרופ' רומן כי: "מבלי לפגוע, בלי לבצע חתך ממה שנראה בעין, בעזרת מיקרוסקופ סטריאוסקופי זה [החומר המבריק – א.פ.] נראה מעל לכל." (פר' עמ' 8855-8856). בחקירתו הנגדית נשאל פרופ' רומן מדוע לא מצא לנכון לכתוב זאת במפורש בחוות דעתו וציין זאת לראשונה רק בחקירתו הראשית כשהשיב: "מתוך התבוננות בתמונות זה היה נראה לי שזה גם מעל הפטינה" (פר' עמ' 8931). לבקשת המאשימה, הגיש פרופ' רומן את דפי העבודה שלו שערך לעצמו כהכנה לכתיבת חוות הדעת (ת/252א'), ולאחר שעיין בהם טען פרופ' רומן כי: "... כתבתי שהשכבה המבריקה היא עליונה... עליונה זה מעל הכל... אם הייתי רואה שיש פטינה מעל השכבה הזאת אז לא הייתי כותב שזאת השכבה העליונה." (פר' עמ' 8930-8932).
ב"כ המאשימה טוען, בצדק, כי טענתו של פרופ' רומן - שהשכבה המבריקה נמצאת "מעל לכל" – הינה תוספת שעלתה לראשונה במהלך חקירתו הראשית, לא צוינה בחוות דעתו ואף אינה עולה מדפי העבודה שלו. בדפי העבודה כתב פרופ' רומן כך: "... השכבה המבריקה מכסה (באזורים שהיא נראית) את האותיות – לא נראית כל אינדיקציה שהאותיות נכתבו עליה (השכבה המבריקה היא עליונה)". מדברים אלו עולה, כי השימוש במילה "עליונה" מתייחס לשכבת האותיות בלבד, ואין כל התייחסות, מפורשת או משתמעת, ליחס שבין השכבה המבריקה לשכבת הפטינה. פרופ' רומן נשאל על כך והשיב: "עליונה כפי שאני מבין את המילה עליונה זה השכבה העליונה ביותר... אם הייתי רואה שיש פטינה מעל השכבה הזאת אז לא הייתי כותב שזאת השכבה העליונה." ובהמשך: "ברגע שכתבתי עליונה ולא כתבתי שיש, אם הייתי רואה שיש שכבת פטינה מעל השכבה המבריקה, הייתי מציין את זה. זה שלא שציינתי את זה, אז כנראה שלא ראיתי." (פר' עמ' 8932, ש' 26-28). הסבר זה מוקשה בעיניי, הן משום שפרופ' רומן לא ציין בדפי העבודה או בחוות דעתו כי מצא אותיות שעליהן פטינה שעליה שכבה מבריקה, והן משום שפרופ' רומן בעצמו ובהגינותו הודה כי: "מכיוון שעבר הרבה זמן, אני לא זוכר מה ראיתי בדיוק, אני רוצה להגיד רק אמת, אז אני לא זוכר." (פר' עמ' 8933).
הנה כי כן, גם בנושא זה עומדת חוות דעתו של פרופ' גורן לבדה מבלי שנסתרה. בכל הכבוד לפרופ' רומן, הרי שהעדר התייחסותו לנושא זה בחוות דעתו וההשלמות שנעשו במהלך עדותו אין בהם די כדי לסתור את ממצאיו של פרופ' גורן.
ההגנה ביקשה לסמוך בעניין זה גם על עדותה של אורנה כהן. בעדותה הראשית, לאחר שהוצגו לה צילומים של האוסטרקונים, השיבה העדה כי נראה שהשריטות נמצאות מעל הכתמים הלבנים, אך ביקשה לראות את המקור כי "צילומים מאוד משקרים בעומק." (פר' עמ' 4723 ואילך). לאחר שהוצג לה אוסטרקון 2 השיבה כי החומר השקוף יכול גם לחלחל לתוך החרס ומתחת לפטינה ולכן למעשה "זה לא אומר כלום" (פר' עמ' 4724-4725). ובחקירתה הנגדית חזרה וטענה כי: "בכל מקרה השעווה תחדור לכל החלקים של הא[ו]סטרקאות אני חושבת שקשה על סמך זה, רק על סמך השעווה לקבוע אם זה מזויף או לא." (פר' עמ' 4740, ש' 18-20; עמ' 4747, ש' 1-5).
יש לציין, כי אורנה כהן לא בדקה את האוסטרקונים עובר לעדותה, ורק במהלך עדותה נתבקשה לחוות דעתה לגביהם. לפיכך, מטבע הדברים, היא לא בדקה אותם תחת מיקרוסקופ אלא בעין בלתי מזוינת בלבד. מטעם זה, לדעתי, אין די בעדותה כדי לאיין את ממצאיו של פרופ' גורן בנקודה זו. בעניין זה מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה לעניין חשיבות הבדיקה במיקרוסקופ סטראוסקופי שמאפשר לראות תלת מימדיות. גם פרופ' רומן אישר תכונה זו של המיקרוסקופ הסטראוסקופי וגם אורנה כהן, כאמור, ביקשה שלא לחוות דעתה על סמך צילומים בלבד, ש"משקרים" לגבי העומק.
עו"ד ברינגר ביקש לדחות את טענת המאשימה לעניין חשיבות הבדיקה המיקרוסקופית ויתרונותיה על פני בדיקה "רגילה" בהפנותו לפסק הדין בעניין חמו (ע"פ 889/79 הנ"ל). אין בידי לקבל טענה זו. בעניין חמו הנ"ל העידה מומחית מטעם התביעה על בדיקות מיקרוסקופיות שערכה מבלי שהוגשו כראיה התמונות שצילמה. ההגנה טענה כי מטעם זה לא ניתן לסמוך על עמדת המומחית, אך בית המשפט העליון דחה טענה זו, באמצו את עמדת המומחית כי אדם שאינו מומחה לא יוכל ללמוד מן התמונות מאומה, ובקובעו כי די בכך שהתביעה העמידה את התמונות לרשות ההגנה (שם, בעמ' 495). בענייננו, לעומת זאת, התמונות צולמו, הועברו לרשות ההגנה ואף הוגשו כראיה. הדבר שהפריע לבית המשפט העליון בעניין חמו והביאו, למרות האמור, לקבל ערעור על ההרשעה ולזכות את הנאשם, הוא העובדה שבית המשפט המחוזי אימץ את עדותה של המומחית "כתורה למשה מסיני" וביסס את ההרשעה על סמך התרשמותה ומומחיותה בלבד, מבלי שהמומחית טרחה לשתף את בית המשפט, להראות לו ולהסביר לו את הדרך שבה הגיעה אל מסקנותיה. דא עקא שאין הנדון דומה לראיה. שהרי במקרה דנן פרופ' גורן נחקר ארוכות והסביר היטב את בדיקותיו וממצאיו, באופן שאיפשר לבית המשפט, לצדדים ולמומחה מטעם ההגנה אם רצה בכך, לעקוב אחר חקירתו, גם מבלי להסתכל דרך המיקרוסקופ, ואיפשר לבחון את עדותו ולהעבירה תחת שבט הביקורת (וראו גם הציטוט המובא בעניין חמו מפסק הדין בע"פ 388/76 איברהים נ' מדינת ישראל, פ"ד לא(1) 601, 606 (1976), היפה גם לענייננו). נזכיר עוד, כי בענייננו, בניגוד לעניין חמו, הוגשה חוות דעת נגדית של מומחה מטעם ההגנה, שנחקר אף הוא על תצפיותיו וממצאיו.
נעיר גם כי חוות הדעת של פרופ' גורן לא הוצגה לאורנה כהן עובר לעדותה. היא אמנם עיינה בה במהלך ההפסקה אך ביקשה להתעמק בה יותר לפני שתתבקש להתייחס אליה (פר' עמ' 4762-4763).
מן המורם לעיל יש לקבוע כממצא, כי שכבת השעווה/פרפין נמצאת מעל האותיות (כמוסכם על פרופ' גורן ועל פרופ' רומן), וכי שכבת הסיד נמצאת מעל שכבת השעווה (כעדותו של פרופ' גורן שלא נסתרה ואף נתמכת בבדיקות מכון אבנטיס ת/189).
אשר למשמעותו של ממצא זה דומה כי אין מחלוקת. העובדה ששכבת הסיד מופיעה על גבי השעווה, ולא להיפך, מעידה על זיוף. על כך הסכימה גם אורנה כהן כי "אם הפטינה היא מעל השעווה, אז יש פה ניסיון הטעיה, בהחלט." (פר' עמ' 4740, ש' 21-23), כלומר "זו תוספת מאוחרת" (פר' עמ' 4747).

סימני שפשוף / גירוד:
מעיון בעדויות המומחים עולה, כי ישנה תמימות דעים לעצם קיומם של סימני שריטות בצד הכתוב של האוסטרקונים. כפי שראינו, פרופ' גורן בדק באמצעות מיקרוסקופ מטלוגרפי ומצא סימני גירוד של הכתובת, שאינם ניתנים לצפייה בעין בלתי מזוינת אלא באמצעות מיקרוסקופ בלבד (פר' עמ' 1534-1535). גם פרופ' רומן הסכים כי ישנן שריטות בצד הכתוב של האוסטרקונים (ראו למשל פר' עמ' 8806 ועמ' 8935 ואילך; וראו גם עדות פרופ' שמש בפר' עמ' 8640).
המחלוקת בין המומחים נוגעת, אפוא, לשאלה האם השריטות הן תוצאה של גירוד בחפץ מתכתי, כפי שטוען פרופ' גורן, אם לאו, וכן לשאלה האם השריטות עוברות מעל הכתובת או מתחתיה.

שריטות מחפץ מתכתי?
כזכור, מסקנתו של פרופ' גורן מתצפיותיו היתה, כי הזייפן לקח חלקי חרס, החליק אותם, כתב עליהם בדיו ולאחר מכן עשה ניסיון ליישן ולטשטש את האותיות על ידי גירודן בסכין גילוח או בסקלפל, קרי בחפץ חד, מתכתי כלשהו. על כך חזר גם בעדותו, והסביר כי אין המדובר בחלק מתהליך שימור וכי אין מדובר בחריטת אבן או בזלת או בתהליך טבעי כלשהו הידוע לו (פר' עמ' 1100-1106; פר' עמ' 1534 ואילך; עמ' 1797 ואילך).
פרופ' רומן לעומתו טען, כי בהעדר אנליזה כימית של השריטה, שתבדוק האם יש בה שרידים של מתכת אם לאו, לא ניתן לקבוע כי השריטה נעשתה בכלי מתכתי. עם זאת, אישר כי לא בדק את האוסטרקונים במיקרוסקופ מטלוגרפי, הן משום שלא נזקק לכך לצרכים שלגביהם נתבקש לחוות דעתו והן משום שאינו מומחה בתחום (פר' עמ' 8935-8936; עמ' 8941; עמ' 8887). עוד הסכים, כי השריטות נראות ככאלה שעשויות על ידי חפץ חד (פר' עמ' 8948-8949).
במחלוקת זה מבכר אני את עדותו וממצאיו של פרופ' גורן. פרופ' גורן, בניגוד לפרופ' רומן, בדק את האוסטרקונים תחת מיקרוסקופ מטלוגרפי, אשר לדבריו – "מדגיש את העקבות המאוד מאוד מינוריים שמתכת משאירה בשעה שהיא מגרדת את פני השטח." (פר' עמ' 1535, ש' 23-26). פרופ' גורן העיד, ועדותו לא נסתרה, כי המיקרוסקופ המטלוגרפי מזהה מתכת אם יש החזר של אור: "המיקרוסקופ המטלוגרפי עובד כך שהוא יוצר החזרים של אור, וכפי שאתה רואה הדבר הזה בוהק במקומו שבהם יש מתכת מלוטשת." (פר' עמ' 1795 ואילך). פרופ' רומן אמנם חלק על פרופ' גורן בנושא זה ועמד על דעתו כי יש צורך בבדיקה כימית לצורך קביעה כי השריטות נוצרו מחפץ מתכתי, ואולם בניגוד לפרופ' גורן אין הוא מומחה למיקרוסקופ מטלוגרפי ומטעם זה גם לא בדק באמצעותו את האוסטרקונים.
אציין, עם זאת, כי גם פרופ' גורן אישר כי הוא מודע לכך שאנשים שונים נוהגים לגרד, לנקות ולשפשף עתיקות, לעיתים גם עם סכין, ועל כן הסכים כי סימני השריטות לבדם אינם מעידים על זיוף (פר' עמ' 1794).

מיקומן של השריטות:
פרופ' גורן העיד באופן חד-משמעי, וחזר על כך גם בחקירתו הנגדית הארוכה, כי סימני השריטות מופיעים מתחת ל"פטינה", שמסתירה אותם. לעיתים ה"פטינה" דקה ואז הסימנים משתקפים דרכה, אך אינם עוברים מעליה (ראו למשל: פר' עמ' 1796 ואילך; עמ' 1536 ואילך).
גם לסוגיה זו לא מצאנו התייחסות בחוות דעתו של פרופ' רומן. רק בחקירתו הראשית העיד בנושא זה, כי לא מצא באזור הכתב סימנים שיכולים להעיד שהמקום עבר שפשוף קודם לכתיבת הכתובת. "זאת אומרת, אין שום שריטות שיכולתי להבחין בהם שעוברות מתחת לכתובת. יש מספר שריטות שהם עיליות יותר, ניתן לראות שהם שורטות גם את הפטינה... השריטות רואים אותם עוברות מעל פני השטח בגובה שהוא יותר גבוה מהכיתוב ומהפטינה. זאת אומרת, כנראה נעשו בזמן ההנדלינג, ההתעסקות עם האוסטרקונים האלה בהמשך, בתקופה יותר מאוחרת ממה שהכתובת נכתבה." (פר' עמ' 8806). גם לאחר שעיין בתמונות של האוסטרקונים שצילם פרופ' גורן (נ/236), ציין פרופ' רומן את התרשמותו כי השריטות נמצאות "מעל החומר הלבן", אך הוסיף: "יכול להיות שיש גם שריטות מתחת לחומר הלבן אבל לא ניתן לראות אותם כי החומר הלבן הוא אטום." (פר' עמ' 8876). בחקירתו הנגדית התבקש שוב לעיין בתמונות נ/236 וציין כי ישנם קטעים שבהם השריטה עולה על הכתם הלבן וישנם קטעים שבהם השריטות "נעלמות" כלומר נקטעות על ידי החומר הלבן. לדבריו, יתכן שהחפץ שעשה את השריטה לא עשה את זה ברציפות אלא בהפסקות, אך הוא גם לא שלל את האפשרות שהפטינה נמרחה לאחר השריטות ובחלקה היא פשוט שקופה (פר' עמ' 8942-8943).
גם במקרה זה, אני מעדיף את תצפיותיו של פרופ' גורן במיקרוסקופ על פני אלו של פרופ' רומן שנעשו מתוך תמונות בלבד, מה גם שפרופ' רומן לא שלל את ממצאיו של פרופ' גורן לחלוטין. ודוק. פרופ' רומן אמנם בדק את האוסטרקונים במיקרוסקופ עובר לכתיבת חוות דעתו ואולם משלא התייחס לסוגיה זו בחוות דעתו, אלא בעדותו בלבד ועל סמך תמונות שהוצגו לו, לא ניתן לייחס לעמדתו משקל זהה לזה של פרופ' גורן.
בעניין זה, אין בידי לקבל את טענת ההגנה שלפיה "אין טוב ממראה עיניים". התמונות שצילמו המומחים אמנם הוצגו והוגשו כראיה (ראו למשל נ/236) ואולם ספק אם הדיוט שאינו מומחה למיקרוסקופיה יוכל להסיק מהן ממצאים מבוססים. כפי שהובהר לעיל, בית המשפט רשאי אמנם לעשות שימוש ב"מראה עיניו" ואולם אין הדבר הופך את בית המשפט למומחה מקום שנדרשת מומחיות לצורך "פענוח" ממצאים שלכאורה נראים כך או אחרת לעינו של הדיוט. מאידך, כמובן שאין בכך משום גושפנקא לקבלת תוצאות בדיקותיהם של המומחים "כתורה למשה מסיני" וללא עוררין (עניין חמו הנ"ל, עמ' 495 ואילך). במקרה דנן סבורני, כי המדובר בעניין שבמומחיות שאינו יכול להיחתך על פי "מראה עיניים" בלבד.

לסיכום נקודה זו, מאמץ אני את חוות דעתו ועדותו של פרופ' גורן, כי שילוב הממצאים שעלו מבדיקת האוסטרקונים, למעט לעניין הדיו, מעיד לכאורה על היותם של האוסטרקונים מזויפים. מסקנה זו כפופה לאמור להלן בסוגיית משמעות הימצאותו של הסיד.

לא מצאתי ממש ביתר טענות הסנגורים בנושא זה, לרבות הטענה כי ממצאיו של פרופ' גורן יכולים היו להיגרם כתוצאה מבדיקות שונות ומשונות שעשו מוסאיוף או אחרים לאוסטרקונים. פרופ' גורן התייחס לנושא זה ודחה אותו. כך, בדיקות כמו טבילה באצטון למשך שעות רבות, שפשוף בצמר גפן טבול ברוק, חימום בלהבה של מצית והברשה במברשת שיניים, אינם יכולים להסביר את ציפוי הסיד השרוף על גבי האוסטרקונים ואינם יכולים להסביר את סימני הגירוד המתכתיים של האותיות (פר' עמ' 1112-1113; עמ' 1541 ועמ' 1796). מוסאיוף לא העיד כי שפשף את האוסטרקונים בכלי חד כלשהו כגון מברשת פלדה, וספק רב אם מישהו היה עושה כן. יש ממש גם בטענת המאשימה בעניין זה, כי אוסטרקון 4 שנתפס בביתו של גולן ולא עבר את "בדיקותיו" של מוסאיוף, הניב תוצאות דומות מאוד לאלו של אוסטרקונים 1-2, ומכאן שבדיקותיו של מוסאיוף לא השפיעו על תוצאות הבדיקות בתחום הפטרוגרפיה והמיקרוסקופיה.

היבט החומר – הבדיקות האיזוטופיות
ד"ר אבנר איילון וד"ר מירה בר-מתיוס
בדיקה איזוטופית של האוסטרקונים בוצעה על ידי ד"ר איילון, ד"ר בר-מתיוס וד"ר בטינה שילמן מהמכון הגיאולוגי. סיכום הבדיקה וממצאיה הוגשו במסגרת המאמר ת/70. כן הוגש דו"ח שערך ד"ר איילון לרשות העתיקות ובו תקציר הבדיקות והמסקנות מהן (ת/73) ומצגת שהציג במהלך עדותו (ת/77).

להלן עיקרי הבדיקות והממצאים:
נבדקו שלושה אוסטרקונים מאוסף מוסאיוף (הכוונה היא לאוסטרקונים 1-3 – א.פ.) וכן אוסטרקון נוסף שנמצא בביתו של גולן (אוסטרקון 4 – א.פ.). הבדיקה נועדה לקבוע האם הפטינה (שכבת הבלייה החיצונית שעל האוסטרקונים) התפתחה על פני הפריטים באופן טבעי בתנאים המתאימים לאלו המצויים בארץ, כלומר האם הפטינה המכסה את פני השטח העליונים של הפריטים, מקורית.
כמו לגבי הגלוסקמה, הבדיקות התמקדו בקביעת ההרכב האיזוטופי של החמצן בקלציט ממדגמי פטינה שונים שנדגמו מפני השטח. שיטת הבדיקה והמסקנות מסתמכות על נתוני רקע של מחקרי המכון הגיאולוגי על קלציט משני (שנוצר בתנאים דומים לאלה שבהם נוצרת פטינה) באזור הרי יהודה, השומרון, הגליל וצפון הנגב. הטווח הצפוי לגבי אזורים אלו הוא בין 6.5- עד 3.5- פרמיל (PDB). ההנחה היא שהרכב פטינה השונה משמעותית מהטווח הצפוי הנ"ל מעיד על יצירה מלאכותית של פטינה. הנחה זו נבדקה על ידי בדיקת הפריטים הנדונים וכן פריטים נוספים שנדגמו מאוספים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות מסודרות, אוסטרקונים מתל-פרע'ה דרום, תל לכיש, ערד ועיר דוד. מכל החפצים נדגמה פטינה מפני השטח העליונים. נוסף על כך, כדי לבדוק אם הפטינה הנבדקת עשויה להכיל כמויות מסוימות של קלציט החרס, בוצעה בדיקה מגב החרס, לקביעת הרכבו האיזוטופי של החרס עצמו (המכיל גם הוא קרבונט). כמו כן נבדק הרכבו האיזוטופי של קלציט המצוי בחסמים של החרס. זהו קלציט "מוחלף", אשר הרכבו האיזוטופי עבר שינוי בתהליך שריפת החרס בטמפרטורות גבוהות.
תוצאות הבדיקות האיזוטופיות פורטו בטבלה שצורפה.
נמצא, כי החרס מכיל קלציט אשר עבר החלפה איזוטופית בתהליך הצריפה של החרס. קלציט "מוחלף" זה מאופיין על ידי ערכים איזוטופיים נמוכים יחסית של חמצן שנעים בין 9.1- עד 12.4- פרמיל. ערכים נמוכים אלה מקורם בתהליך הצריפה של החרס המתרחש בטמפרטורות גבוהות מאוד (מעל 750 מעלות צלזיוס, בדומה לתהליך יצירת סיד). לאימות הממצאים נבדקו דוגמאות סיד תעשייתי ונמצא כי הן מאופיינות בהרכב איזוטופי שלילי של חמצן (כ- 14- פרמיל). יש להתייחס בזהירות לקלציט זה בזמן דיגום הפטינה כדי למנוע את זיהום המדגם על ידי קלציט בעל הרכב איזוטופי נמוך במיוחד.
ההרכב האיזוטופי של החמצן בקלציט בדוגמאות החרסים נמצא בתחום הצפוי לקרבונט ימי (בין 0 ל- 4- פרמיל). נמצאו גם ערכים איזוטופיים נמוכים יותר עד 6- פרמיל המצביעים על אלטרציה של קלציט החרס, ו/או תרומה מסוימת של הקלציט המוחלף המאופיין על ידי ערכים איזוטופיים נמוכים של חמצן.
לאוסטרקונים 2, 3 ו-4 שכבת פטינה עבה המאפשרת דיגום מהימן של הפטינה ללא זיהום מהחרס. ההרכב האיזוטופי של החמצן בדגימות הפטינה מאוסטרקונים אלה נמצא בטווח ערכים שלילי מאוד הנע בין 15.8- עד 23.9- פרמיל, והם שונים מאוד מהערכים המקובלים לקלציט באזורים הרלבנטיים. ערכים אלה נמוכים משמעותית גם מהערכים אשר נמדדו בפטינת האותיות בגלוסקמה ובפטינה המכסה את לוח יהואש.
באוסטרקון 1 - ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה הוא 8.95- פרמיל. ערך זה נמצא בתחום הערכים האיזוטופיים אשר נמדדו בפטינת האותיות מהגלוסקמה ומלוח יהואש. יש לציין כי לפריט זה שכבת פטינה דקה יחסית בהשוואה לחמשת האוסטרקונים האחרים שנבדקו וייתכן כי ההרכב האיזוטופי שנמדד לדוגמה זו מייצג ערבוב בין ההרכב האיזוטופי של הפטינה והחרס.
באוסטרקונים מחפירות ארכיאולוגיות מסודרות- ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה הוא בתחום 3.1- עד 6.8- פרמיל. ערכים אלה נמצאים בתחום הערכים הצפוי להרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה אשר שקעה בתהליכים טבעיים.

מסקנות הבדיקה האיזוטופית של האוסטרקונים על ידי מומחי התביעה הן כדלקמן:
ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינת האוסטרקונים 2, 3 ו-4 שונה בבירור מהטווח הצפוי. בהנחה של תנאי קבורה מקובלים, ההרכב האיזוטופי בעל הערכים השליליים מאוד של החמצן לא יכול היה להיווצר באופן טבעי בתנאי הטמפרטורה והרכב המים האופייניים לאזורים הרלבנטיים לדיון ב-3,000 השנים האחרונות.
ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינת אוסטרקון 1, שונה גם הוא מהטווח הצפוי, והתוצאה מצביעה על פטינה שאיננה טבעית. ואולם, כיוון שלפריט זה שכבת פטינה דקה יחסית לאחרים וייתכן שהדוגמה שנלקחה מייצגת ערבוב בין הפטינה והחרס, הרי שעל סמך ההרכב האיזוטופי של החמצן אי אפשר לקבוע האם הפטינה המצפה את הפריט התפתחה באופן טבעי או לא.
כשמציבים בנוסחה את הפרמטרים של טמפרטורת השקיעה וההרכב האיזוטופי או לחלופין את הפרמטרים של הרכב המים וההרכב האיזוטופי שהתקבל מתקבלות תוצאות שאינן אפשריות. במקרה הראשון, מתקבלת תוצאה של מים בהרכב שאינו קיים בארץ כולה אלא בקרחונים בלבד. במקרה השני, מתקבלת תוצאה של טמפרטורת שקיעה מחושבת של 80-90 מעלות צלזיוס, שאינה קיימת בתנאים טבעיים בשום מקום בעולם. לעומת זאת, את הרכב הפטינות המדוד של האוסטרקונים 2, 3 ו-4 ניתן לקבל בדרכים מלאכותיות. את הערכים האיזוטופיים השליליים מאוד של החמצן ניתן להסביר ביצירה מלאכותית באמצעות כתישה והמסה של קרבונט (או סיד) במים רותחים והשקעתו על פני השטח של הפריטים.

ד"ר איילון הסביר בעדותו את בדיקותיו ומסקנותיו (פר' עמ' 839 ואילך). גם ד"ר בר-מתיוס העידה על כך וחזרה על עיקרי דבריו של ד"ר איילון (עדותה בנושא זה בפר' עמ' 2516 ואילך). מסקנתם הסופית של החוקרים היתה, כי לא מדובר בפטינה קלציטית טבעית אלא בסיד. למסקנה זו הגיעו תוך שילוב תוצאות הבדיקות האיזוטופיות של החמצן ושל הפחמן, שגם הן היו קיצוניות (בניגוד לתוצאות שהתקבלו בגלוסקמה ובלוח יהואש – פר' עמ' 885). שילוב של השניים מביא למסקנה כי מדובר בתהליך שריפה, התהליך בו נוצר סיד, ולצורך השוואה נדגמו גם שתי בדיקות של סיד תעשייתי וגם הן נתנו ערכים איזוטופיים שליליים מאוד (פר' עמ' 4423 ואילך).

פרופ' אלדו שמש
מטעם ההגנה הוגשה חוות דעת נגדית לנושא האיזוטופי על ידי פרופ' שמש מהמחלקה למדעי הסביבה במכון ויצמן למדע. פרופ' שמש הוא בעל תואר ראשון בגיאולוגיה וכימיה, תואר שני בנושא דגימות מהים שעוסקות באיזוטופים של מערכת הקרבונט, תואר שלישי במחלקה לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית, נושא הדוקטורט היה איזוטופים יציבים וסלעים פוספטים, איזוטופים של חמצן וסלעים פוספטים, ופוסט דוקטורט באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. פרופ' שמש עוסק במחקר של איזוטופים במערכות טבעיות במערכות גיאולוגיות, גיאוכימיות ועוד, והיה תלמידו של פרופ' קולודני. פרופ' שמש גם פרסם מאמרים רבים ושימש מרצה בתחומים שונים (פר' עמ' 8478 ואילך).

נקדים ונציין, כי אין מחלוקת על מקצועיותו ומומחיותו הרבה של פרופ' שמש בתחום הרלבנטי. גם מומחי התביעה – ד"ר איילון, ד"ר בר-מתיוס ופרופ' קולודני – הרעיפו שבחים רבים על פרופ' שמש וציינו כי מדובר במומחה מבין המובילים בארץ בתחום הגיאוכימיה האיזוטופית (פר' עמ' 4228). למותר לציין, כי גם אני התרשמתי ממומחיותו ומידיעותיו הרבות. המאשימה מבקשת להטיל ספק במידת האובייקטיביות של פרופ' שמש. לדבריה מדובר במומחה הגנה ששולם לו שכר טרחה בסכום של עשרות אלפי דולרים, ו"יש להניח שלכל הפחות בתת המודע יש בתשלום סכום כזה כדי להשפיע על עד, ישר ככל שיהיה." (עיקרי הטיעון מטעם המאשימה, חלק ראשון, עמ' 113, סעיף 89 וכן עמ' 124 סעיף 234). טענה או רמיזה זו יש לדחות בשתי ידיים ומוטב היה אלמלא נטענה. התרשמותי היא, כאמור, כי פרופ' שמש נאמן לחובתו המדעית, לאובייקטיביות ולהעדר משוא-פנים, כפי שהצהיר בתחילת עדותו, והא ראיה, ככל שנדרש לכך, כי דיווח בחוות דעתו גם על התוצאה שקיבל באוסטרקון 2, ואישר כי גם על פי ממצאיו מדובר לכאורה בתוצאה חריגה.

פרופ' שמש ערך חוות דעת ארוכה ומפורטת בנושא "ההרכב האיזוטופי של פטינה כמדד לאותנטיות של פריטים ארכיאולוגיים" (נ/136), בה התייחס לטענות מומחי התביעה ואף ערך בדיקות איזוטופיות בעצמו. חוות הדעת מתחילה בהצגת הטענה המדעית שבבסיס קביעת ההרכב האיזוטופי של הפטינה כמדד לאותנטיות, מפרטת את שיטות העבודה, תיאור הדגימה ותיאור התוצאות, ולאחר מכן כוללת פרק "דיון" ופרק מסקנות. נציין, כי חוות הדעת מבקרת את התיאוריה של התביעה שלפיה ההרכב האיזוטופי של הפטינה יכול לשמש מדד לבדיקת אותנטיות של פריטים ארכיאולוגיים, הן באופן כללי-מדעי, והן באופן ספציפי בהתייחס לאוסטרקונים שבכתב האישום. חוות הדעת מתייחסת לכל האוסטרקונים 1-7. להלן נציג את עיקרי חוות הדעת על פי סדר עריכתה.

בפרק "הטענה המדעית" פירט פרופ' שמש הקדמה של התשתית המדעית בה עסקינן, קרי בנושא האיזוטופים של החמצן והקשר שלהם לטמפרטורה ולהרכב המים. בסיום הפרק הציג פרופ' שמש את טענת מומחי התביעה, שלפיה הרכב איזוטופי של פטינה שאינו תואם יצירה בטמפרטורה נמוכה (טמפרטורת קרקע בפני שטח או בקבורה רדודה) במים מהסוג הנפוץ בארץ יתפרש כזיוף או ככזה שעבר ריאקציה בתנור מודרני. צוין, כי עד היום אין בידינו עדויות ישירות להרכב האיזוטופי של המים בתקופות הקדומות, שכן מים מתקופות אלה לא נשמרו למדידה ישירה. בשני מאמרים, הן של בר-מתיוס (מאמר לו שותף ד"ר איילון) והן של Rinsberger, הראו שההרכב האיזוטופי של המים תלוי בעוצמת הגשם ובמסלול ממנו הגיעה הלחות לארץ, שניהם פרמטרים בלתי ידועים בעליל לתקופות עבר בכלל ולאתר מסוים בפרט.

פרופ' שמש פירט את שיטות העבודה שלו, כאשר לדגימות שעשה היו 3 מטרות:
לבצע דגימה עצמאית של כמה פריטים שנדגמו על ידי ד"ר איילון כדי לחזור על המדידות במעבדה בלתי תלויה. קבלת אותם ערכים איזוטופיים על אותן דוגמאות מהווה למעשה אישור לשיטות העבודה ולאמינות התוצאות בשתי המעבדות.
לדגום מספר גדול ככל הניתן של פטינות הנחשבות אותנטיות. לפיכך נדגמו רק חרסים וכלים שסופקו על ידי האוצרים והאחראים על האוספים במוזיאונים לפי בחירתם, כולם מחפירות מסודרות, שלא עברו בשוק הפרטי ושלא עברו טיפול או ניקוי שאינו מקובל. דגימה זו מהווה את אוסף הפטינה הגדול ביותר שנדגם עד היום לאנליזה איזוטופית ממקורות שאינם נתונים בספק.
לדגום אתרים ארכיאולוגיים ברחבי ישראל כך שיתקבל ייצוג מלא לקשת התנאים הסביבתיים השוררים בארץ.
סה"כ נדגמו 56 פריטים ארכיאולוגיים הפרושים מצפון הארץ ועד דרומה, על ידי גירוד עדין של 2-10 מיליגרם פטינה מפני שטח המוצג באמצעות אזמל מנתחים. האבקה שגורדה מהחרסים – "הפטינה" – נשקלה במכון ויצמן למדע. במקרים שבהם היתה אבקה מספקת נערכו שתי הרצות לאותה דוגמה כדי לקבוע את הדירות המדידה. המדידה התבצעה במערכת מס-ספקטומטר של איזוטופים יציבים. כיול המערכת נעשה על ידי סטנדרטים בינלאומיים וסטנדרטיים פנימיים של המעבדה. כל הערכים מדווחים יחסית לסטנדרט PDB וביחידת מידה של פרמיל.

את תוצאות הדגימות פירט פרופ' שמש בטבלה שצורפה לחוות הדעת. מניתוח הנתונים עלו הנקודות הבאות:
בדוגמאות שבהן היתה דגימה הן על ידי ד"ר איילון והן על ידי פרופ' שמש - ישנה התאמה מצוינת בין התוצאות, למרות שהמדידה האיזוטופית לא נעשתה על אותה אבקה וכל חוקר דגם בצורה עצמאית פריטים שיש להניח לגביהם מידה מסוימת של חוסר הומוגניות בפטינה שעל גבי הפריטים.
מרבית ערכי האיזוטופים של החמצן של פטינות מהארץ נמצאים בתחום שבין 2- עד 6.2- פרמיל.
בשניים מתוך שלושת האתרים שבהם נמדד מספר רב של דוגמאות (תל חצור, תל דן ותל גת) נמדדו ערכי איזוטופים של חמצן בפטינה בפיזור איזוטופי רחב מאוד, בניגוד גמור להנחת העבודה הבסיסית (בתל חצור נמדדה ואריאביליות של כ-8 פרמיל ובתל גת נמדדה ואריאביליות של כ-9 פרמיל. בתל דן התוצאות נמצאות בפיזור קטן יותר, כ-1.5 פרמיל, אם כי משמעותי מבחינה אנליטית).
לא נמצאה מגמה איזוטופית ברורה בערכי האיזוטופים של החמצן בפטינה על פי פיזור גיאוגרפי בארץ. אתרים שונים בצפון ובדרום, גבוהים או נמוכים טופוגרפית וקרובים יותר או פחות לקו החוף, אינם מראים כל מגמה בערכי האיזוטופים של החמצן.
לא נמצאה כל מגמה הקושרת את ערכי החמצן בפטינה לגיל האתרים.
בחוות הדעת פורטו נקודות נוספות ביחס לערכי הפחמן וליחס בינו לבין החמצן.

בפרק הדיון התייחסה חוות דעת תחילה לתיאוריה הכללית של מומחי התביעה. צוין, כי ההנחה של מומחי התביעה, כי ניתן להשתמש בבדיקת ההרכב האיזוטופי של פטינה כמדד לקביעת האותנטיות של פריט ארכיאולוגי, מבוססת על הטענה כי ניתן לשחזר את טמפרטורת ההשקעה (היצירה) של הקלציום קרבונט בפטינה. לצורך כך נדרשים מספר תנאים מוקדמים ומצטברים:
ראשית, יש לדעת את הפזה המינרלוגית המדויק של הקלציט ששקע;
שנית, יש לדעת כי אנו מצויים במצב של שיווי משקל בין התמיסה למוצק ששוקע מתוכה כך שהפרקציונציה האיזוטופית ידועה;
שלישית, יש לדעת את כל האפקטים הקינטיים הכרוכים בתהליך ההשקעה של הקלציט בפטינה כך שניתן יהיה להשוות את הערכים האיזוטופיים המתקבלים לערך התיאורטי הצפוי של הרכב איזוטופי של קלציט ששוקע בשיווי משקל;
ורביעית, יש לדעת את ההרכב האיזוטופי של המים בתמיסה שממנה שקע הקלציט.
רק בהתקיים כל התנאים האמורים ניתן להפעיל את המשוואה שעליה התבססו מומחי התביעה. סטייה או אי קיום של אחד התנאים יגרמו לכך שההרכב האיזוטופי של המוצק לא יענה למשוואה הבסיסית, והטמפרטורה המחושבת תהיה מוטעית.
לדעת פרופ' שמש, לא כל התנאים הנ"ל מתקיימים. אחת הבעיות היא סטייה מערכי "שיווי משקל" (בחוות הדעת הובאה דוגמה של השקעת שלד קלציום קרבונט באלמוגים שמושפעים מתהליכים קינטיים שונים). בעיה נוספת היא העדר כיול לגבי פטינה. למיטב ידיעתו של פרופ' שמש, אין בנמצא בספרות המדעית המקצועית העולמית כיול של התלות בין ההרכב האיזוטופי של פטינה לטמפרטורת היצירה.
מומחי התביעה מדדו סה"כ 10 דגימות. חוות הדעת של פרופ' שמש הציגה את מספר המדידות הגדול ביותר של פטינה מארץ ישראל, ועל פניו נראה כי גם אלו אינן מספיקות וכי לא קיים כיול לפטינה הקושר בין ההרכב האיזוטופי לבין טמפרטורת הסביבה. הקביעה של מומחי התביעה כי קיים "תחום צפוי" של הרכב איזוטופי של פטינה, מושתתת על 4 הנחות, שפורטו בחוות הדעת (עמ' 9), שאינן נקיות מספקות, ובעיקר ההנחה הרביעית מתוכן שלפיה תהליכי האידוי מפני הקרקע דומים ב-2000 השנים האחרונות (פר' עמ' 8507).
היבט נוסף, שלדעת פרופ' שמש מעמיד בספק את השימוש האיזוטופי בפטינה ככלי לקביעת האותנטיות של פריטים ארכיאולוגים, הוא העובדה שבאותו אתר מקבלים ערכי איזוטופי של חמצן של פטינה בטווח ערכים החורג לחלוטין משונוּת הטמפרטורה והמים באזור מצומצם. כך, בתל חצור ובתל גת נמדדו דוגמאות שההפרש ביניהם הוא 8 עד 9 פרמיל, בהתאמה. המשמעות היא הפרשי טמפרטורה של כ-35 מעלות צלזיוס באותו תל, שאינו קיים בכל הארץ. ואם תאמר כי הטמפ' נותרה קבועה אך הרכב המים השתנה, הרי שגם שינוי כזה אינו אפשרי ואינו קיים אפילו בהרכבים הממוצעים הקיצוניים ביותר שבין השלג בחרמון לשפלה. כיוון שאין ספק לגבי האותנטיות של החרסים האמורים, אין אלא להניח שהמצב הבסיסי של שיווי משקל בין המים למוצק לא מתקיים בטבע במאה אחוז מהמקרים. הקביעה הזו נכונה גם עבור האתרים שנדגמו בפחות פירוט, שכן לא נמדדו בהם הערכים שהיו צפויים להימדד על פי פיזורם הגיאוגרפי.
על פי פרופ' שמש, הוכחה נוספת לכך שמנגנון יצירת הפטינה הוא מנגנון מסובך ולא ניתן לתיאור אחיד בכל המקרים, ניתנת על ידי ההרכבים האיזוטופיים של פחמן 13 בפטינה, שנעים בין 25- פרמיל עד 5- פרמיל ומשתנים ביותר מ-10 פרמיל בכל קבוצת פטינות מתל גת ומתל חצור. הדבר מצביע על כך שהתהליך שיוצר את הפטינה הוא תהליך מורכב בהרבה מהמסה של סלע קרבונטי והשקעה מחדש של קלציט מהתמיסה, שכן במצב כזה היינו מצפים לראות ערכי הפחמן פחות או יותר קבועים בכל פטינה. עצם העובדה שהערכים משתנים מראה כי תהליכים נוספים כמו חמצון של חומר אורגני ותהליכים קינטיים משפיעים בצורה ניכרת על ההרכב האיזוטופי ומונעים מאיתנו להגיע למנגנון אחיד של יצירת תמיסה בקרקע שתשקיע פטינה.
עד כאן, תמצית ביקורתו של פרופ' שמש על הבדיקה האיזוטופית כשיטה לבדיקת אותנטיות של פריטים ארכיאולוגיים, כפי שסוברים מומחי התביעה.

ביחס לאוסטרקונים מושא אישום זה, צוין בחוות הדעת כך:
באוסטרקון 1 – לא נשארה מספיק פטינה לדגימה איזוטופית. על כן, לצורך הדיון נעשה שימוש בערך האיזוטופי שהתקבל מבדיקתו של ד"ר איילון: 8.95- פרמיל. ערך זה אמנם קל יותר מהערכים שנמדדו באוסטרקונים 3, 6 ו-7 (שנמצאים בתחום הערך השכיח), אך בהחלט בתוך התחום שנמדד בשתי דוגמאות אותנטיות מתל חצור ובארבע דוגמאות מתל גת. לפיכך, גם ערך זה נמצא בתחום הערכים האותנטיים ואינו מעורר ספק.
אוסטרקון 4 הכיל פטינה בכמות מועטה שלא אפשרה מדידה איזוטופית.
באוסטרקון 2 – מדד פרופ' שמש את הערך האיזוטופי הקל ביותר: 22.24- פרמיל (יצוין כי בטבלה שצורפה לחוות הדעת נכתב 22.46- פרמיל). ד"ר איילון מדד אוסטרקון זה פעמיים וקיבל שתי תוצאות שונות (23.89- פרמיל ו-15.82- פרמיל), שההבדל ביניהן הוא הרבה מעבר לטווח השגיאה האנליטית של מדידה איזוטופית. הדבר מראה על פטינה לא אחידה ולפיכך מדידה לא מספיק מהימנה לקבלת ערך מייצג של האוסטרקון. יש לציין כי הערך הפחות שלילי (15.82- פרמיל) נמצא קרוב מאוד לטווח הערכים הקלים של תל גת ותל חצור, וככזה היה בוודאי מתקבל כשייך לקבוצת ערכים של פטינות אמיתיות. אין ספק שעל אוסטרקון זה קיים גם חומר בעל ערך איזוטופי קל אך משלוש הדגימות שהתבצעו אי אפשר לנחש את נפיצותו, שכן כמות הפטינה שנדגמה אינה מאפשרת לעשות הכללות.

לדברי פרופ' שמש, הערכים האיזוטופיים של הפחמן משלימים תמונה מסובכת זו. שכן דווקא באוסטרקון 2 ערכי הפחמן נמצאים במרכז בטווח האיזוטופי של פטינות אותנטיות. בכל שאר האוסטרקונים, ערכי הפחמן זהים לקבוצה הכללית של ערכים שהתקבלו. התמונה האיזוטופית של פחמן, המשלימה את תמונות האיזוטופים של חמצן, מראה כי אין כל ייחוד בערכים האיזוטופיים של האוסטרקונים בהשוואה לקבוצה הכללית של הפטינות.

מסקנותיו של פרופ' שמש, כפי שהובאו בסוף חוות דעתו, היו כדלקמן:
השימוש בהרכב האיזוטופי של פטינה לקביעת אותנטיות לא יכול עדיין לשמש ככלי גיאוכימי להצגה בבית המשפט או בשימוש פורנזי כדי כך שלא יעורר ספק מדעי סביר.
העדר כיול בין טמפרטורת היצירה, ההרכב האיזוטופי של המים המעורבים וההרכב האיזוטופי של הפטינה כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנתונים שנאספו כאן, מונע שימוש במשוואת פליאוטמפרטורה הנהוגה לגבי קרבונטים.
חוסר האחידות בהרכב המינרלוגי והכימי של פטינות שונות גורם כנראה לחלק מה"רעש" האיזוטופי הנמדד במערכת זו. כמו כן, תהליכים קינטיים שונים גורמים להרכבים איזוטופיים שונים בפטינות שאמורות להיות בעלות הרכב זהה.
המסקנה הקודמת באה לידי ביטוי בשונוּת הרבה בהרכבי הפטינה מאותו אתר ובחוסר התאמה למגמה שהיתה צפויה להיות בהרכבי הפטינה בפיזור הגיאוגרפי בארץ.
חוסר האחידות של הפטינה על גבי אותו פריט, כפי שהוא בא לידי ביטוי בהרכבים של האוסטרקון "תחינת האלמנה" מראה כי יש צורך לפתח שיטת דגימה ריגורוזית יותר מאשר גירוד אקראי חד פעמי של פני הפטינה ממקום אקראי בפריט.
למיטב שיפוטו ועל סמך ניסיונו של פרופ' שמש בפרסום מאמרים מדעיים בעיתונות המדעית הבינלאומית, רמת ההבנה שלנו את מנגנון יצירת הפטינה ואת התהליכים הקובעים את הרכבם האיזוטופי, עדיין אינה מספקת כדי לטעון שפותח כלי מדעי חדש המאפשר זיהוי פטינה מזויפת. הנתונים המוצגים בדו"ח זה, והנתונים המוצגים בדו"ח של ד"ר איילון, עדיין אינם מספקים כדי ליצור כלי חדש בגיאוכימיה.

פרופ' שמש העיד בחקירתו הראשית על בדיקותיו, ממצאיו ומסקנותיו (פר' עמ' 8478 ואילך). הוא הסביר את ביקורתו על הבדיקה האיזוטופית כשיטה להוכחת זיופי עתיקות הן בהיבט העקרוני-העיוני, בשל כשלים שונים שקיימים בשיטה ואשר בשלב זה לא נבדקו ונפתרו, והן בהיבט המעשי, משום שעל פי בדיקות שהוא ערך על מספר רב יותר של פריטים, התקבל טווח ערכים רחב הרבה יותר מזה שעליו סמכו מומחי התביעה. פרופ' שמש לא שלל לחלוטין את הבדיקה האיזוטופית כמדד לבדיקת זיופים. הוא סבור שהרעיון הכללי עולה בקנה אחד עם הידע הגיאוכימי הכללי ו"זה מקום טוב להתחיל", אבל זו רק ההתחלה, ויש עוד היבטים שונים ובעיות שונות שיש לבדוק לפני שמכריזים על הכלי הזה ככלי מדעי מתאים (פר' עמ' 8491 ואילך; עמ' 8516).

עיקרי טענות הצדדים
המאשימה מבקשת לאמץ את חוות דעתם של ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס ולקבוע כי הבדיקה האיזוטופית תקפה ככלי לזיהוי זיופי עתיקות. לדבריה, בדיקותיהם העלו באופן חד-משמעי כי ה"פטינה" שעל האוסטרקונים אינה יכולה להיות פטינה אמיתית ששקעה באופן טבעי במהלך השנים ולמעשה לא מדובר בפטינה כי אם בסיד. על פי הטענה, מדובר בבדיקה עצמאית ונפרדת המחזקת את ממצאיו ומסקנותיו של פרופ' גורן בדבר קיומו של סיד על האוסטרקונים. לדברי המאשימה, גם מומחה ההגנה, פרופ' שמש, לא שלל את האפשרות כי מדובר בסיד, וגם הוא הסכים כי התוצאות שהתקבלו אינן יכולות היו להתקבל באופן טבעי אלא על ידי התערבות אנושית כלשהי. מכל מקום, מבקשת המאשימה לדחות את חוות דעתו של פרופ' שמש ולהעדיף את מומחי התביעה על פניו, וזאת מנימוקים שונים שפירטו מומחי התביעה ובעיקר משום שלדבריהם ישנן טעויות בדיגום שערך פרופ' שמש וטעויות אלו הן שהביאו לתוצאות החריגות שקיבל.

הסנגורים מנגד, ביקשו לבכר את עבודתו וממצאיו של פרופ' שמש על פני אלו של מומחי התביעה, ומכל מקום ביקשו לקבוע כי הבדיקה האיזוטופית היא שיטה חדשה, שלראשונה במהלך הליך זה נעשה בה שימוש לצורך הוכחת זיופי עתיקות, ואין היא מתאימה לצורך כך, לפחות לא בשלב זה, שבו היא נמצא בחיתוליה ורב הנסתר בה על הגלוי. ב"כ הנאשמים ביקרו את מומחי התביעה על כשלים שונים שקיימים לדבריהם בבדיקה האיזוטופית כמדד לזיהוי זיופי עתיקות, ועל כך יורחב בהמשך. כן ביקשו לדחות את טענת מומחי התביעה כאילו ממצאיו של פרופ' שמש נובעים אך ורק מבעיה בדיגום והדגישו את מומחיותו ומקצועיותו של פרופ' שמש בתחום האיזוטופים.

להלן נבחן את הסוגיות השונות המתעוררות בנושא זה. נתחיל ממספר סוגיות והשגות עקרוניות שהושמעו כלפי השיטה האיזוטופית, ונמשיך לבדיקה הפרטנית שביצע פרופ' שמש.

דיון ומסקנות
מסד הנתונים
אחת הביקורות שהושמעו מפי ההגנה נוגעת לגודלו של מסד הנתונים שעליו התבססו המומחים. על פי הטענה, בעוד שמומחי התביעה בדקו 9 פריטים בלבד, מתוכם 3 אוסטרקונים שבמחלוקת, הרי שמסד הנתונים שעליו סמך פרופ' שמש רחב הרבה יותר, שכן הוא מבוסס על 56 דגימות שבדק המייצגות מספר אתרים ארכיאולוגים הפרושים מצפון הארץ ועד דרומה (מתוכן 7 דגימות מהאוסטרקונים שבמחלוקת). במילים אחרות, קבוצת הביקורת של מומחי התביעה מנתה 6 פריטים בלבד, לעומת 49 פריטים של מומחה ההגנה, ומכאן, כך הטענה, יש להעדיף את טווח התוצאות הרחב יותר שמצא מומחה ההגנה.

ניתן להניח, ולכאורה גם ההיגיון מחייב, כי רצוי לבסס את המחקר המדעי על בסיס נתונים רחב ומגוון ככל הניתן. פרופ' קולודני אישר את ההנחה העקרונית האמורה, אך זאת בתנאי שהדיגום היה תקין ושלא נדגם בטעות גם קלציט מוחלף שמשפיע על התוצאה. במילים אחרות, לדבריו לא הכמות קובעת אלא האיכות (פר' עמ' 4073-4075. על נושא איכות הדיגום ראו בהרחבה בהמשך הדברים). ואולם, בהמשך חקירתו הנגדית הבהיר פרופ' קולודני, כי גם אלמלא נבדקה קבוצת הביקורת של ששת החרסים על ידי מומחי התביעה, היה מצפה לראות התפלגות של תוצאות ההרכב האיזוטופי בטווח הצפוי על פי מומחי התביעה. פרופ' קולודני הוסיף כי אם יוכח ההיפך, הוא יודה בשגיאתו (פר' עמ' 4084-4086).

ד"ר איילון אישר גם הוא כי לצורך קבוצת הביקורת ביקש לקבל חרסים מכל רחבי הארץ, על מנת לקבל ייצוג נרחב של תנאי האקלים השונים השוררים בחלקים שונים של הארץ (פר' עמ' 4295 ואילך). לעניין כמות הפריטים בקבוצת הביקורת השיב ד"ר איילון כפרופ' קולודני:

"ש. האם חשבת ששישה חרסים זה מספיק?
ת. [כ]שהתחלתי לבדוק אותם לא כי לא ידעתי זה, אבל כשראיתי שאני מקבל, 1, 2, 3, נותנים לי וגם ראית[י] בחלק מהם עשיתי בדיקות כפולות, נותנים לי את הטווח שאותו אני למדתי כבר משיטות אחרות מדגימות אחרות, זה טווח הערכים הצפוי, זה נראה לי מספיק כן."
(פר' עמ' 4295, ש' 17 ואילך).

במילים אחרות, הטווח הצפוי נקבע על ידי מומחי התביעה לא רק על יסוד שישה פריטים בלבד מקבוצת הביקורת אלא על יסוד מחקר קודם וידוע שערכו.

לעומת זאת, פרופ' שמש, טען כי על אף שדגם מספר רב יותר של דגימות ממומחי התביעה, עדיין אין זה מספיק לדעתו. לדבריו, אילו היה עושה זאת לצורך מחקר מדעי, היה דורש לדגום מספר רב של דגימות לצורך קבלת בסיס נתונים רחב, אך במקרה זה היה מוגבל במגבלות תקציב (פר' עמ' 8493). וכלשונו: "לטעמי, כמות המדידות בדוח שהוגש על ידי דר' איילון לא הייתה מספקת כדי לברר את העובדות. ולכן הנדבך הראשון בכל עבודה גיאו כימית הוא קודם כל לאסוף את האינפורמציה, ללא כל דעה קדומה, ללא כל הטיה מכוונת... אני לא רואה שם בסיס נתונים מספיק רחב, כדי לקבוע אמיתות כאלה, בוודאי שלא ראיתי שם בסיס נתונים מספיק רחב לבוא בפני בית המשפט, יש שמה בסיס נתונים בשביל להתווכח בין מדענים אולי, התחלה כמו שאמרתי ולכן עשיתי את מה שעשיתי וגם אני מדגיש מה שעשיתי, רחוק מאוד מלהיות שלם, רחוק מאוד מלהיות מוחלט, ורחוק מאוד מבחינתי, מלרוץ ולנופף במסקנות..." (פר' עמ' 8574, ש' 21 ואילך).

בסוגיה זו מקובלת עליי עמדת מומחי התביעה. ראשית יש לציין, כי קבוצת הביקורת שדגמו מומחי התביעה כללה לא רק 6 חרסים, אלא גם 8 דוגמאות פטינה מהגלוסקמה (במקומות שאינם במחלוקת) וכן 6 דוגמאות פטינה מגלוסקמאות אחרות שאינן במחלוקת, ובסה"כ 20 דגימות של קבוצת ביקורת, שכולן הניבו תוצאה בטווח הצפוי. שנית, וזה העיקר, ד"ר איילון העיד, ובכך תמכו גם יתר מומחי התביעה בעדותם, כי קביעת "הטווח הצפוי" של פטינות מבוססת לא רק על ששת חרסי הביקורת שדגם, אלא על מחקר ידוע וארוך טווח שבוצע במכון הגיאולוגי במנותק לחלוטין מרשות העתיקות ומהפריטים מושא הליך זה (פר' עמ' 826-827). המדובר במחקר שעניינו שחזור שינויי אקלים (לרבות הרכב המים), שהיה עיקר עיסוקו של ד"ר איילון ב-12 השנים האחרונות (פר' עמ' 4228). ד"ר בר-מתיוס אישרה גם היא כי מדובר במחקר שערכה יחד עם ד"ר איילון במשך שנים רבות, ומדובר במסד הנתונים הגדול ביותר שמתייחס לאזור המזרח-התיכון (פר' עמ' 2919). עבודתם של השניים זכתה להכרה מדעית בינלאומית ומדענים רבים סמכו וסומכים עליה, לרבות פרופ' שמש (ראו עדות פרופ' מטיוס- פר' עמ' 3245). הדגימות שנלקחו מקבוצת הביקורת, שתוצאותיהן היו בטווח הצפוי, רק איששו את נכונות המודל המבוסס על המחקר האמור.

מטעמים אלו גם לא מצאתי ממש בטענת עו"ד ברינגר, כי מספרם הקטן ביותר של אוסטרקונים שלמים שהתגלו בחפירות מסודרות אינו מאפשר השוואה מספקת לצורך בדיקות החומר. כאמור, לצורך ביסוס מסד הנתונים של הבדיקות האיזוטופיות אין הכרח דווקא באוסטרקונים שלמים מחפירות מסודרות, אלא די בדגימות קלציט ששקעה על חרסים או בכלל.

מסקנתי היא, אם כן, כי אין לקבל את הביקורת שהושמעה כלפי גודלו של "מסד הנתונים" עליו התבססו מומחי התביעה. השאלה שבה יש לדון כעת היא, שאלת תקפותו של מסד נתונים להליך שלפנינו.

שחזור שינויי אקלים
כפי שהוסבר לעיל, ההרכב האיזוטופי של החמצן בקלציט הוא פונקציה של שני מרכיבים: ההרכב האיזוטופי של החמצן במים מהם שקעה הקלציט ("הרכב המים") והטמפרטורה בה שקעה הקלציט ("טמפרטורת השקיעה"). שני המרכיבים הם מרכיבים המושפעים מהאקלים, כאשר הרכב המים הוא למעשה פונקציה של כמות הגשם: ככל שכמות הגשם גדלה כך הרכב המים קל יותר (שלילי יותר) (פר' עמ' 4157; עמ' 10397 ואילך).

לטענת ההגנה, אחד הכשלים המרכזיים והעיקריים בבדיקה האיזוטופית כמדד לזיהוי זיופי עתיקות הוא העובדה שאין בידינו נתונים מדויקים על האקלים ששרר באזורנו ב-3,500 השנים האחרונות. נטען, כי משוואת ההרכב האיזוטופי היא משוואה בת שני נעלמים, ששניהם אינם ידועים. לצורך "פתרון המשוואה" הניחו מומחי התביעה כי הרכב המים באלפי השנים האחרונות כמעט ולא השתנה, ולמעשה הציבו בנוסחה את הרכב המים הידוע כיום (שהוא בטווח של 4- עד 6- פרמיל). ב"כ הנאשמים מטילים ספק רב בהנחה זו, וטוענים כי אין לשלול אפשרות שבאלפי השנים האחרונות, בהן היו הפריטים מושא כתב האישום קבורים במקום כלשהו, חווה האזור אקלים שונה מהממוצע – כמות גשמים גדולה מאוד או טמפרטורה שונה מהממוצע – והוא שהשפיע על ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה שעל הפריטים וגרם לו להיות שלילי יותר. ב"כ הנאשמים מבססים טענה זו לא רק על הביקורת שהשמיע המומחה מטעמם, פרופ' שמש (פר' עמ' 8503 ואילך), אלא גם על דבריו של עד התביעה פרופ' קולודני, מאבות המחקר האיזוטופי בארץ. הלה נשאל כיצד אנו יודעים מה היתה הטמפרטורה באלפי השנים האחרונות והשיב בזו הלשון (פר' עמ' 4051):

"ת . זה פגם של השיטה האיזוטופית. מיום היווסדה ב-1948 אנחנו לא יכולים לפתור משוואה עם שני נעלמים על ידי משוואה אחת. לכן כדי לדעת טמפרטורה צריך להניח הרכב מים. כדי לדעת הרכב מים צריך להניח טמפרטורה."

בטרם נדון ונכריע בטענה, נתאר בתמצית את עיקרי המחקר אודות שחזור שינויי אקלים הרלבנטיים לענייננו, כפי שהיטיב להסביר ד"ר איילון בעדותו (ת/198; פר' עמ' 4146 ואילך). ככלל, שינויי האקלים באים לידי ביטוי בשינויי טמפרטורות; שינויים בכמות המשקעים, מסלולם והרכבם; שינויים בהרכב הצמחייה; ושינויים בכמויות האבק ובמקורותיו. לצורך בדיקת שינויי האקלים בארץ התבססו מומחי התביעה על מחקר שנעשה על משקעי מערות (ספלאוטמים), כגון הנטיפים והזקיפים המוכרים לנו, והטומנים בחובם את סודות האקלים ששרר בעבר באזורנו. ההתבססות על משקעי מערות דווקא לצורך שחזור שינויי האקלים נובעת מהיותן של המערות מתחת לפני השטח ולפיכך הן מבודדות משינויים יומיים או עונתיים של האקלים. כלומר, האקלים שנמדד במערה מייצג את האקלים הרב-שנתי השורר באזור. הוא מהווה, למעשה, מיצוע של האקלים שמחוץ למערה, הן מבחינת הרכב הגשמים וכמותם והן מבחינת הטמפרטורה.

כיצד התבצע שחזור תנאי האקלים? כאשר פורסים נטיף או זקיף ניתן לראות שהוא בנוי משכבות גידול (בדומה לשכבות גידול של עצים). ואולם, בניגוד לשכבת גידול בגזע העץ, טבעת הזקיף או הנטיף אינה מעידה בהכרח על שנה אחת, אלא היא יכולה לייצג גידול של עשרות ומאות שנים. תהליך הגידול של הטבעת ייפסק כאשר אין אספקה של מים. כלומר כל טבעת היא פונקציה של שינוי בתנאי האקלים בה היא גדלה. לצורך שחזור תנאי האקלים של כל שכבת גידול, עשו מומחי התביעה שימוש באיזוטופים רדיואקטיביים, שמתפרקים באופן ספונטני, בקצב קבוע, שאינו נתון להשפעות הסביבה. על פי נוסחה המתארת את קצב התפרקותם של איזוטופים רדיואקטיביים אלה, ניתן לתארך את גיל שכבת הגידול הנמדדת (עד כחצי מיליון שנה לאחור). לאחר קביעת הגיל של שכבת הגידול ניתן לשחזר את תנאי האקלים בהם היא שקעה באמצעות שימוש בבדיקת האיזוטופים היציבים. באמצעות מדידת הרכב המים של אינקלוזיות נוזליות, קרי, טיפות מים קטנטנות שנכלאות בין שכבות הגידול של הנטיף או הזקיף, ניתן לשחזר את הרכב המים בעבר (פר' 4157-4158).

לצורך הפשטה נאמר, כי מסקנת המחקר היתה כי ב-3,500 השנים האחרונות (ואף יותר מכך, אך אין זה רלבנטי לענייננו), האקלים ששרר באזורנו לא השתנה באופן דרסטי, לא מבחינת הטמפרטורה ולא מבחינת כמות הגשמים (שכאמור משפיעה על הרכב המים). לא נטען כי לא היו שינויים כלל, אלא כי השינויים היו קטנים ולא משמעותיים, וזו גם אחת הסיבות לכך שנקבע טווח צפוי ולא ערך צפוי מוחלט אחד (פר' עמ' 850-851; עמ' 827-828; עמ' 10397 ואילך).

כאמור לעיל, מחקרם של מומחי התביעה בנושא זה הוא מחקר חלוצי ופורץ דרך, שזכה להכרה מדעית בינלאומית ומשמש בסיס למדענים רבים אחרים במחקריהם (ראו למשל עדות פרופ' אריה איסר (ע"ה 11)- פר' עמ' 5371 ואילך). מחקר זה איפשר למומחי התביעה "להניח" את הפרמטר של הרכב המים ולהציבו במשוואה. ואולם, בניגוד לטענות הסנגורים, אין המדובר בהנחה תיאורטית בלבד או בספקולציה בעלמא, אלא בהנחה מבוססת היטב מבחינה מדעית (פר' עמ' 4424). המחקר, כשמו כן הוא, עסק בשחזור תנאי האקלים, כך שלמעשה ניתן לומר כי מומחי התביעה לא "הניחו" את הרכב המים לצורך הצבתו במשוואה, אלא "שחזרו" מה היה טווח הרכב המים באלפי השנים האחרונות. כיוון שבמדע עסקינן ואין המדובר בשחזור מדויק, נעשה שימוש במילה "הנחה" ולא במילה "הוכחה". פרופ' קולודני אמנם אישר כי ה"הנחה" בדבר הרכב המים היא פגם של השיטה האיזוטופית, אך זאת משום שזהו טבעו של המדע (בניגוד לדת) שלעולם אין בו דבר אבסולוטי ותמיד ישנם ויכוחים ומחלוקות בין חוקרים והתקדמות במחקרים. מכל מקום, גם הוא הסכים, כי ניתן לקבוע באופן מבוסס למדי כי לא היו שינויים דרסטיים בהרכב המים ובטמפרטורה באלפי השנים האחרונות. גם אם היו שנים בהן שררו תנאי אקלים קיצוניים כגון גשמים מרובים או טמפרטורות קיצוניות, מדובר בסטייה קטנה בלבד, ובסופו של דבר הממוצע הוא שקובע (פר' עמ' 4048-4056).
מכל מקום, גם אם שררו תנאי אקלים קיצוניים, עדיין אין אפשרות טבעית מעשית שיכולה להסביר את התוצאות הקלות שהתקבלו בפריטים, שכן אלו יכולות להתקבל רק בערכים קיצוניים שאינם דרים בכפיפה אחת, כגון גשם קל מאוד יחד עם טמפרטורה גבוהה, דבר שאינו מתקיים בפועל באזורנו, שכן גשם קל יורד רק בשיא החורף שבו הטמפרטורות דווקא נמוכות ולא גבוהות מהממוצע (פר' עמ' 4200 ואילך; עמ' 2490 ואילך).

גם העובדה שאיננו יודעים מה היתה כמות הגשם או הטמפרטורה באזורנו בנקודת זמן מסוימת כלשהי בעבר, אינה פוגעת בתקפותו של המחקר לענייננו, שהרי אין חולק כי הפטינה נוצרת בתהליך ממושך רב-שנים ולא באירוע חד-פעמי. כדברי פרופ' מטיוס: "הרזולוציה זה על טווח של עשרות שנים... זאת אומרת אין דרך לדעת את זה איזה מזג אוויר של יום שלישי שעבר לפני 2000 שנה... הדבר החשוב פה הוא שההרכב האיזוטופי של הקרבונט ה- database שהם עשו זה database מאוד רחב, עם הרבה נתונים, זה משקף את כל השינויים האפשריים של הטמפרטורה, ואת כל השינויים במים שקרו ב-3,500 השנים האחרונות... אז לכן מה שחשוב בנתונים שלהם זה הטווח. להבדיל בין טמפרטורה בנקודה מסוימת בהרכב איזוטופי של מים מסוים זה דורש עבודה נוספת. אבל הטווח של ההרכבים האיזוטופיים מייצג את כל התחום של השינויים של הטמפרטורה בהרכב איזוטופי של מים שהתרחשו ב-3,500 השנים האחרונות." (פר' עמ' 3265-3266; וראו גם עדותו בעמ' 3272 ובעמ' 3277).

ההגנה מבססת את טענותיה, בין היתר על עדותו של עד ההגנה פרופ' אריה שמשון איסר (ע"ה 11, להלן: "פרופ' איסר"). פרופ' איסר הוא גיאולוג, שמתמחה בנושא מי תהום, פרופסור אמריטוס במכון לחקר המדבר של אוניברסיטת בן גוריון בנגב, עוסק בנושא השפעת שינויי האקלים על ההיסטוריה של האזור שלנו (עדותו בפר' עמ' 5365 ואילך). במהלך עדותו הוגש מאמר שכתב העד יחד עם יהודה גוברין - "שינויים אקלימיים ומִדבּור הנגב בסוף התקופה הביזנטית" (נ/198), כהוכחה לטענת ההגנה בדבר קיומם של שינויי אקלים שעשויים היו להשפיע על ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה. ואולם, בסופו של יום, גם פרופ' איסר אישר בחקירתו הנגדית כי אף הוא הסתמך בספרו על מחקרם של ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס ("עבודה יוצאת מן הכלל, הם עשו עבודה יוצאת מן הכלל."), וכי אין הוא חלוק עמם על כך שבמהלך 3,000 השנים האחרונות שינויי האקלים היו שינויים קלים בלבד (פר' עמ' 5371 ואילך). גם מומחה ההגנה פרופ' שמש אישר כי המאמר דן בטווחי זמן שאינם רלבנטיים לענייננו ומכל מקום אין בו כדי להסביר את התוצאות הקלות (השליליות) שהתקבלו (פר' עמ' 8520).

לכך יש להוסיף, כי גם מומחה ההגנה פרופ' שמש אישר בעדותו, כי הוא מקבל את מסקנת מחקרם של מומחי התביעה בדבר הרכב המים: "אני מבקש לציין שהדגשתי את זה לפחות פעמיים ואפשר לבדוק את זה בפרוטוקול, שאני מקבל את התוצאה של המחקר בספלאוטמים, בנטיפים וזקיקים (צ"ל: זקיפים – א.פ.) שהרכב המים באזור מדינת ישראל לא השתנה מהותית בשלושת אלפים שנה האחרונות..." (פר' עמ' 8693; עמ' 8547; ובחקירה חוזרת בעמ' 8705-8706).

טענה נוספת בפי הסנגורים בעניין זה מבוססת על מאמר שכתבו ד"ר איילון, ד"ר בר-מתיוס ופרופ' מטיוס יחד עם אחרים ושפורסם בסוף שנת 2008, קרי במהלך עדותם (נ/267). על פי הטענה, המאמר האמור לא גולה להגנה והוא מעלה נתונים חדשים אשר לכאורה סותרים את "ההנחה" של מומחי בתביעה בנושא האקלים. לטענת ההגנה, המאמר האמור מצא כי במשך תקופה של כ-1,300 שנים, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, כמות הגשם היתה גדולה בהרבה, עד כדי כפול ממה שחשבו לפני כן, והוא השפיע על הרכב המים והפך אותו לשלילי יותר, עד כדי 8.5- פרמיל.
אין בידי לקבל טענה זו. הן ד"ר איילון והן ד"ר בר-מתיוס הסבירו, כי המאמר נ/267 אינו סותר כלל את מסקנתם מהמחקר בדבר שחזור שינויי אקלים. המאמר מבוסס על דגימות שנבדקו באמצעות מכשיר חדש (ion-probe) ברזולוציות גבוהות יותר, שאיפשר לבודד נתונים עונתיים (ראו למשל פר' עמ' 10445 ואילך). במאמר אכן מפורט כי נמצא הרכב איזוטופי של קלציט של 8.5- פרמיל (פר' עמ' 10448), ואולם זהו ערך קיצון, המתייחס לקלציט ששקע מגשמים שירדו בשיא החורף (נ/267א', טבלה A; פר' עמ' 10494). כפי שהסבירו המומחים חזור והסבר, נתון אקלימי קיצוני זה או אחר אינו בלתי אפשרי, אך אין הוא רלבנטי לבדיקת הפטינה משום שזו שקעה על פני תקופה ארוכה, שהנתון הרלבנטי לגביה הוא הממוצע. וכך העידה ד"ר בר-מתיוס: "...אני באתי לבית המשפט להעיד על כך האם קלציט ששקעה בשלושת אלפים שנה האחרונות, יכול היה לשקוע בהרכב יותר שלילי ממינוס 6.5 פרמיל ואני אומרת שבשיטה, לא, אני הוכחתי שלמינה בודדת בגודל של מיקרונים בודדים אולי כן, אבל כשאני לוקחת וממצעת למינה ששקעה במשך עשר עד חמישים שנה לא, אני לא מקבלת הרכב יותר קל... ואם אני מקבלת יותר קל זה לא בתחום שאני מכירה." (פר' עמ' 10458). גם ד"ר איילון הודה כי נתוני אקלים קיצוניים, כגון שנים גשומות יותר מהממוצע, השפיע על ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה (פר' עמ' 11005-11006), אך אין הוא משפיע על התוצאה הסופית כי טווח הערכים הצפוי לא השתנה ב-5,000 השנים האחרונות. וביחס למאמר נ/267 השיב ד"ר איילון: "ההרכב האיזוטופי הממוצע הוא מינוס 5 אבל כשאתה מודד למינה ששקעה במשך עשרות או מאות שנים, ההרכב שלה הוא מינוס 5 כי הוא מורכב גם מערכים של מינוס 4 ומינוס 6, הממוצע הוא מינוס 5. כשאני משפר את הרזולוציה, משפר את יכולת הדיגום ואני כבר יורד מעשרות ומאות שנים לשנים בודדות, אז הגדלנו את הטווח והוא היה נגיד במינוס 4 עד מינוס, קרוב למינוס 7, זה בעבודה הקודמת שלנו. בעבודה האחרונה הצלחנו להגיע, משנים, הצלחנו להוציא ארבע מדידות פר שנה, זאת אומרת שינויים עונתיים אז ברור שבתוך העונות המינוס 5 שלנו מורכב ממספרים קיצוניים יותר קלים ויותר כבדים. זה מה שקיבלנו. זה לא נכון לזרוק ולהגיד שאנחנו קיבלנו מינוס 8..." (פר' עמ' 10996 ואילך; וראו גם עמ' 10394 ואילך).
זו גם הסיבה לכך שהמומחים לא מצאו לנכון "לגלות" להגנה על המאמר החדש. אין המדובר בהסתרת מידע מצד המומחים כפי שטוענת ההגנה, אלא פשוט בחוסר רלבנטיות. (פר' עמ' 10449-10450).
הסברם של מומחי התביעה מקובל עליי, והוא לא נסתר על ידי מומחה אחר מטעם ההגנה.

האם המודל מתאים למערה בלבד?
כשל נוסף של הבדיקה האיזוטופית עליו הצביעה ההגנה עניינו בטענה, כי המחקר בנושא שחזור שינויי האקלים מבוסס על דגימות שניטלו ממשקעי מערות בלבד, ועל כן לא ניתן לבסס עליו מסקנות לגבי פריטים ארכיאולוגיים שאין לדעת היכן היו קבורים או שמא היו חשופים על פני הקרקע, ולמשך איזו תקופה. הטענה הושמעה על ידי מספר מומחי הגנה, כגון פרופ' רוזנפלד וד"ר אילני, פרופ' הארל ופרופ' קרומביין (ביחס לגלוסקמה- פר' עמ' 5023). גם פרופ' שמש טען, "שכל השאר שבמערה הוא לא בדיוק מתאים, למה שעובר חרס בתל ארכיאולוגי." (פר' עמ' 8547).

גם טענת הגנה זו דינה להידחות, מכמה נימוקים.
כאמור, ד"ר איילון הסביר, כי בדיקת משקעי המערות נועדה לקבל ייצוג של האקלים הרב-שנתי הממוצע ששרר באזור, משום שהמערות מבודדות משינויים יומיים או עונתיים של האקלים. פרופ' שמש לא חלק על כך ואף ציין זאת כיתרון של השיטה (פר' עמ' 8547 ואילך). בהמשך חקירתו הנגדית, טען פרופ' שמש ביתר זהירות בנושא זה, כי אם רוצים לבצע השוואה לנתונים שהתקבלו ממודל שמבוסס על משקעי מערות, צריך לבצע "כיול אמפירי בין המים של המערה, למים שבחוץ... כי מים יכולים לעבור מודיפיקציה, מים של מערה, זה לא הגשם של אתמול." (פר' עמ' 8679 ואילך). ובהמשך: "אני אמרתי שצריך כיול אמפירי בין כל הפרמטרים במערה. היות ו... [נטיפים וזקיפים] שוקעים במערות סגורות, הרי מטבע הדברים ברגע שאתה פותח אותם, משתבשת שם המערכת... ואמרתי עוד פעם, אני לא כופר בעבודות של שחזור אקלים מתוך מערה מתוך... [נטיפים וזקיפים], אני רק הצבעתי על חלק מהבעייתיות של זה..." (פר' עמ' 8682).
ואולם, מחקרים אחרים הראו שהתוצאות שהתקבלו מבדיקת משקעי מערות חוזרות על עצמן גם מחוץ למערה. כך למשל, הוצג מאמרו של מגריץ ז"ל, מחלוצי מחקר האיזוטופים היציבים בארץ לצורך שחזור תנאי אקלים (ת/219), שהראה כי גם בדגימות שניטלו מחוץ למערות התקבלו בהרכב איזוטופי בטווח הצפוי. (ראו גם עדות ד"ר בר-מתיוס- פר' עמ' 2487-2488). פרופ' שמש נשאל על כך ואף שתחילה טען כי מגריץ דיווח בדוקטורט שלו על טווח ערכים רחב הרבה יותר, אישר כי מדובר על תקופות שאינן רלבנטיות לפריטים מושא כתב האישום, וכי את מאמרו הנ"ל אינו מכיר (פר' עמ' 8680-8681). כן הוצג מאמרם של רבקה עמית ואחרים (ת/269, שד"ר איילון גם היה שותף בכתיבתו), שמעיד כי ניתן לעשות הקבלה בין תוצאות שהתקבלו במערה לאלו שמחוץ למערה. פרופ' שמש לא הכיר גם את המאמר הזה.
נציין, כי גם פרופ' קולודני דחה את הטענה שלפיה לא ניתן להשוות בין ממצאי מערות לממצאים שמחוץ למערות, והוא סבור כי המתודה של ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס תקפה (פר' עמ' 4040). חלק ממומחי ההגנה שטענו להעדר קורלציה בין ממצאי מערות לפריטים ארכיאולוגיים אמנם ביקשו לסמוך טענתם על מאמרם של פרופ' קולודני ואחרים משנת 2005 (נ/208), אך פרופ' קולודני דחה מכל וכל טענה זו ("מי שכתב את זה לא מבין על מה מדובר"). לדבריו, גם במאמר הזה הסתמכו המחברים, והוא ביניהם, על בסיס הנתונים של ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס, אך חלקו על הפרשנות האקלימית של הנתונים. ואולם המאמר רלבנטי לתקופות של לפני עשרות אלפי שנים ולא רלבנטי לתקופה של ה-5,000 השנים האחרונות שבה עסקינן, לגביה אין חולק כי ההרכב האיזוטופי נשאר קבוע והגשם השתנה מעט מאוד (פר' עמ' 4040 ואילך וראו במיוחד בעמ' 4094; וראו גם עדות פרופ' מטיוס- פר' עמ' 3250 ואילך).
למותר לציין, כי גם יתר מומחי התביעה העידו באופן דומה, כי אין כל מניעה לבצע השוואה בין פריטים ארכיאולוגיים לעבודה בנושא משקעי המערות (ראו למשל עדות פרופ' מטיוס- פר' עמ' 3246 ואילך).
ועוד יש לזכור, כי גם תוצאות הבדיקות של פריטים אותנטיים מחפירות מסודרות ("קבוצת הביקורת") היו כולן בטווח הצפוי, וגם בכך יש כדי לאשש כי "מודל המערה" מתקיים בפועל גם בפריטים ארכיאולוגיים אותנטיים.

וגם זאת. גם אם טענת ההגנה בעניין זה נכונה, הרי שגורמים סביבתיים ואחרים כלשהם מחוץ למערה עשויים להשפיע, אם בכלל, לכיוון החיובי בלבד, קרי לגרום להכבדת ההרכב האיזוטופי של החמצן בקלציט. על כן, ממילא אין בכך כדי להסביר את ההרכב האיזוטופי השלילי שנמצא בפריטים (פר' עמ' 2485 ואילך; עמ' 2573; עמ' 3258 ואילך; עמ' 3275; עמ' 3287). כך, למשל, הטענה כי על פני הקרקע הטמפרטורה גבוהה הרבה יותר מזו שבמערה, אינה יכולה להסביר תוצאות שליליות, שכן טמפרטורה גבוהה תגרום לאידוי גבוה, שמכביד את ההרכב האיזוטופי, משום שבמהלך האידוי האיזוטופ הקל בורח והאיזוטופ הכבד נשאר (פר' עמ' 2485; עמ' 4195-4197). כך גם לגבי האפשרות שהפטינה נוצרה במהלך קיץ חם במיוחד ליד מקור מים כלשהו (פר' עמ' 4209). לא מצאתי ממש ביתר טענות ההגנה בעניין זה, שכן יתר ההשפעות האפשריות שהועלו (כגון: פעילות ביולוגית (ת/268-ת/270; פר' עמ' 2489); פעילות צמחית (פר' עמ' 2489) וכו') אין בהן כדי להסביר את התוצאות השליליות שהתקבלו.

חוסר שיווי משקל
טענה נוספת שנטענה על ידי פרופ' שמש כביקורת על הבדיקה האיזוטופית מתייחסת לחוסר האפשרות להוכיח, באמצעות קריטריון חיצוני (לא איזוטופי), כי הפטינה שקעה בשיווי משקל איזוטופי ומבלי שתהליכים קינטיים השפיעו על המערכת, קרי כי הפטינה שקעה בתנאים אידיאליים בלי "הפרעות" של משתנים שאינם קשורים למנגנון השקעת הקלציט. לשיטתו של פרופ' שמש, בהעדר הוכחת שיווי משקל, לא ניתן להפעיל את משוואת ההרכב האיזוטופי כפי שעשו מומחי התביעה, שכן המשוואה מניחה שקיעה בשיווי משקל (פר' עמ' 8550 ואילך). להוכחת טענתו בנושא חוסר שיווי משקל הסתמך פרופ' שמש בין היתר על מאמר שכתבו מומחי התביעה (ד"ר בר-מתיוס, ד"ר איילון ופרופ' מטיוס) יחד עם אחרים (תקציר המאמר- נ/227. המאמר במלואו- ת/271) (ראו פר' עמ' 8694 ואילך).

פרופ' קולודני סבור, כי אין ממש בביקורתו של פרופ' שמש בדבר חוסר שיווי משקל (פר' עמ' 4043-4044). הוא הסביר, כי אמנם, לעולם לא ניתן להוכיח שיווי משקל איזוטופי בעבודה על אובייקט טבעי, וגם כאן קיומו של שיווי משקל הוא בגדר הנחה, אך מדובר בהנחה מבוססת דיה כשעסקינן בשקיעה איטית של פטינה קלציטית: "אני שבוי בהנחה שפטינה השוקעת לאט לאט ממי תהום שוקעת בשיווי משקל איזוטופי. זו הנחה שאני שבוי בה. ואני מעדיף כיוון שיש קצת תוצאות שתומכות בהנחה הזאת אני שמח להישאר שבוי בה. עד שלא יוכח ההפך." (פר' עמ' 4091-4092).
פרופ' שמש עומת עם דבריו של פרופ' קולודני בנושא זה והשיב כך: "אני חושב שאילו הייתי יושב איתו ומראה לו את הנתונים ומראה לו את כל הבדיקות ומראה לו את התמונה הזאת, ומתווכח איתו, מתווכח איתו האם מותר להניח מצב שיווי משקל, והייתי מביא לו את הדוגמאות כמו של אלמוגים, או כמו של המערה של הנטיפים, שחבל שלא שאלתם אותו, כי שם בוודאי שהיה אפשר להניח מצב שיווי משקל, אני חושב שיחד עם כל העדויות האלה, היינו מתווכחים ויכוח מדעי, ואני חושב שהיה לי קשה מאוד לקבל את דעתו שהכול מתנהל בשיווי משקל." עוד השיב פרופ' שמש, כי פרופ' קולודני ככל הנראה לא היה מודע למאמר החדש ת/271, שלדבריו מוכיח שאפילו במערה יש מצבים של חוסר שיווי משקל איזוטופי, והוסיף: " לכן אני חושב שבויכוח מדעי ביני ובין פרופ' קולודני, קיים סיכוי סביר שאני הייתי משכנע אותו אולי להרחיב טיפה את נקודת המבט שלו על הדבר הזה, יכול להיות שהוא באיזה שהיא צורה היה מביא נקודות אחרות, שאני לא מכיר היום, אבל אני חושב שזה היה במקרה הרע נגמר בחוסר הסכמה מדעית." (פר' עמ' 8657-8658; וראו גם עמ' 8694 ואילך).

ד"ר איילון התייחס לנושא זה בהרחבה במסגרת עדות ההזמה ובין היתר הסביר מדוע המאמר ת/271 אינו מהווה משום תמיכה לטענה בדבר חוסר שיווי משקל (פר' עמ' 10927 ואילך). מבלי להרחיב יתר על מידה השתכנעתי מדבריו כי אין ממש בטענה בדבר העדר הוכחת שיווי משקל איזוטופי, וכי אין מניעה להניח, הנחה מבוססת דיה, כי הפטינה שקעה בשיווי משקל איזוטופי (ראו גם המאמר ת/267, עמ' 465; והרוצה להעמיק יעיין בעיקרי הטיעון מטעם המאשימה, חלק ראשון, עמ' 126 ואילך). אוסיף, כי במסגרת חקירתו החוזרת פרופ' שמש שב ואישר כי ממילא אין הוא חולק על הממצאים של מחקרי המערה, ובין היתר כי משקעי המערה שקעו בשיווי משקל איזוטופי, ובעניין זה כבר הכרעתי לעיל כי אין מניעה לבצע השוואה בין מודל המערה לבין פריטים ארכיאולוגיים.

נזכיר, כי גם פרופ' קרומביין העלה טענה בדבר חוסר שיווי משקל איזוטופי במסגרת חוות דעתו בעניין הגלוסקמה. ואולם, פרופ' קרומביין אינו מומחה לגיאוכימיה איזוטופית, והנימוקים שפורטו לעיל טובים גם לעניין הגלוסקמה. כחיזוק לכך ניתן להוסיף, כי תוצאות הבדיקה האיזוטופית מהפטינה שעל פני שטח הגלוסקמה, שאין חולק כי היא אותנטית, היו בטווח הצפוי והדבר מעיד על כך שהפטינה שקעה בשיווי משקל איזוטופי (פר' עמ' 877-878).

עד כאן נדונו הסוגיות העקרוניות שנטענו ביחס לבדיקה האיזוטופית בעיקר על ידי פרופ' שמש בחלקה הראשון של חוות דעתו. כזכור, על אף השגותיו העקרוניות ביחס לבדיקה האיזוטופית כמדד לזיהוי זיופי עתיקות, פרופ' שמש ביקש לדגום בעצמו את הפריטים שבמחלוקת וכן פריטים אותנטיים כקבוצת ביקורת, וקיבל תוצאות שונות מאלו של מומחי התביעה, קרי הרכבים איזוטופים שליליים יותר מהטווח הצפוי. תוצאות אלו הובילו אותו למסקנה, כי השיטה האיזוטופית כמדד לזיהוי זיופים ארכיאולוגיים עדיין נמצאת בחיתוליה. המאשימה ביקשה לדחות את ממצאיו ומסקנותיו של פרופ' שמש, על יסוד הטענה כי נפל פגם מהותי באיכות הדיגום של פרופ' שמש, באופן שהפך את הדיגום לבלתי מהימן. טעויות בדיגום, כך טוענת המאשימה, הן אלו שהניבו את התוצאות השליליות שקיבל. להלן נבחן טענה זו.

הדיגום
נקדים ונציין את שאינו שנוי במחלוקת. הן מומחי התביעה והן מומחה ההגנה העידו, כי מרבית הדגימות שלקחו היתה ממספר מקומות מאותו פריט, ערבובן, וקבלת מיצוע של הדוגמה, וכי מדובר בשיטה מקובלת וטובה לצורך העניין. בדגימות האוסטרקונים, בניגוד לדגימות הגלוסקמה וכתובת יהואש, לא היתה חשיבות למיקום המדויק של הדגימות והשוואה ביניהן (ראו למשל: פר' עמ' 4142; פר' עמ' 8603; פר' עמ' 4086).

מומחי התביעה הדגישו בעדותם את חשיבות הדיגום בעבודתם ואת השפעתו על תוצאות הבדיקות. לדבריהם, דיגום לא זהיר עשוי לגרום לזיהום של הדגימה מהחרס עצמו או מהחסמים שבחרס. החסמים בדרך כלל מורכבים מקלציום קרבונט ובמהלך שריפת החרס הם נשרפים ומקבלים ערכים נמוכים מאוד של חמצן. התוצאה היא שבמהלך הדיגום ניתן לקבל קלציט מהפטינה, מהחרס ומהחסמים ("קלציט מוחלף"), וכיוון שהערכים האיזוטופיים של החסמים שליליים הרבה יותר מאלו של הפטינה, יש להיזהר שלא לערבב ביניהם בעת הדגימה.

ד"ר איילון הסביר כי בתחום הדיגום יש לו ניסיון של למעלה מ-35 שנים. הוא דוגם בצורה מאוד עדינה, עם סט כלים של רופא שיניים שניתן להגיע לדיגום עד גודל של גרגיר בודד בגודל של עשירית המיליגרם (פר' עמ' 829 ואילך). כיוון שמדובר בדגימות בגדלים זעירים כל כך חשוב לדגום באופן זהיר במיוחד כדי לא לזהם את הדגימה. לכל זיהום עשויה להיות השפעה משמעותית. לכן, כל הדגימות, ללא יוצא מן הכלל, נלקחו תחת מיקרוסקופ. נוסף לדגימות ה"פטינה" נלקחו גם דגימות מהחרס עצמו ודגימות מהחסמים, על מנת לבדוק את כיוון הסטייה, אם תהיה כזו. לעיתים קל מאוד להתבלבל בין הפטינה לבין החסמים, שכן רובם של החסמים בגודל שלא נראה לעין בלתי מזוינת וניתן לראותם רק באמצעות מיקרוסקופ: "... אם לא אשתמש במיקרוסקופ, אני לא אראה אותם. חלק מהם מאוד קטנטנים." השימוש במיקרוסקופ נועד גם לבדוק שלאחר נטילת הדגימה עדיין נותרה פטינה ולא הגענו לחרס עצמו או לחסם (וראו הסימונים של ד"ר איילון על גבי ת/193 ו-ת/194). כבר בדו"ח שכתבו לרשות העתיקות (ת/73) נכתבה במפורש התייחסות לנושא הזהירות בדגימה (וכך נעשה גם במאמר המדעי – ת/70, עמ' 24). ד"ר איילון ביקר את פרופ' שמש על כך שלא כתב בחוות דעתו דבר לגבי שיטת הדגימה והזהירות הנדרשת במהלך הדגימה, ועל כך שלא דגם באמצעות מיקרוסקופ (וראו ת/188), וגם לא דגם בנפרד את החרסים ואת החסמים לצורך ביקורת אלא רק את ה"פטינה" שעליהם (פר' עמ' 4120-4121; עמ' 4131-4134 ועמ' 4233).

לדעת ד"ר איילון משמעות הדברים היא כי אין כל ערך לתוצאותיו של פרופ' שמש: "אין לי שום ספק שפשוט הדוגמא שהוא דגם, הזוהמה (צ"ל: הזדהמה – א.פ.) התערבבה עם ... אני לא רואה שום הסבר אחר..." (פר' עמ' 4136).
כבר בשלב זה אעיר, כי בבדיקות האיזוטופיות שנעשו בגלוסקמה, העלה ד"ר איילון את החשד שמא דגימה שלו זוהמה עם סלע הגלוסקמה. זאת עשה בניסיון להסביר דגימה מהאות ע' שנחשדה כמזויפת ולמרות זאת נתנה תוצאה בטווח הצפוי. אם אכן נכונה טענתו של ד"ר איילון כי יש לקבל כמהימנות רק דגימות באמצעות מיקרוסקופ, יש לתמוה על הסברו האמור ביחס לאות ע' שבגלוסקמה.

ד"ר בר-מתיוס העידה, כי לא היתה שותפה לדיגום, שנעשה על ידי ד"ר איילון (אוסטרקונים 1-4) או על ידי פרופ' גורן (אוסטרקונים 5-7). היא גם לא נכחה בעת הדיגום של פרופ' שמש (וגם יתר מומחי התביעה לא נכחו). אשר למשמעות תוצאותיו של פרופ' שמש, העידה ביתר זהירות מאשר ד"ר איילון, כי הם לא קבעו שהתוצאות שלו כוללות זיהום מהחסמים אך הם חושדים בכך, ולכן צריך לשאול אותו: "אנחנו אמרנו שלפי התוצאות האיזוטופיות שלו אנחנו לא יודעים איך הוא דגם, נראה לנו מכיוון שהפטינה כל-כך דקה שהוא כנראה דגם גם חסמים אבל אנחנו לא אמרנו שראינו שהוא דגם חסמים או לא דגם חסמים...אנחנו לא החלטנו, אנחנו חושדים בכך שהוא דגם חסמים, זו לא היתה החלטה זה היה חשד". (פר' עמ' 2909, ש' 13-22; ראו גם בעמ' 2669).

המאשימה מדגישה כי גם מומחי ההגנה, כגון פרופ' קרונפלד ופרופ' קרומביין, עמדו על חשיבות הדיגום באמצעות מיקרוסקופ. ואכן, פרופ' קרומביין העיד כי השתמש במיקרוסקופ כי אם לא היה עושה כן היה עלול לדגום מהסלע, וכי הוא חושש שכך קרה גם לאחרים (פר' עמ' 4970). ואולם פרופ' קרונפלד העיד כי הוא משתמש במיקרוסקופ במעבדה אבל לא בעת נטילת הדגימות (פר' עמ' 8772-8774).

פרופ' שמש העיד בחקירתו הראשית, כי לצורך דיגום ביקש מאוצרים במספר מקומות לספק חרסים מחפירות מסודרות עם פטינה מפותחת על פי בחירה של האוצרים בלבד וללא התערבות שלו. בנושא צורת הדגימה העיד, כי אינו סבור שבשביל לדגום פטינה מפותחת על חרסים צריך מכשיר אופטי כגון מיקרוסקופ או זכוכית מגדלת: "... אני רוצה להיות רחוק מהחרס, אני רוצה להיות בתוך הפטינה, אין שום בעיה לעשות את זה. לא צריך לרדת לרזולוציה של מיקרון על מיקרון בשביל לדגום, כי אני חושב שככה האופציה שלי לעשות טעות אפילו עולה. לכן התעסקנו עם פטינות מפותחות, עם פטינות שלא נתונות בכלל לדיון האם יש פטינה או אין פטינה, שזה לא המצב באוסטרקונים אבל בפטינות שניסינו לדגום זה לפחות היה המצב." (פר' עמ' 8496-8497). את הדגימה נטל באמצעות כלי מתכתי – סקלפל, כי הפטינה רכה וזה איפשר את הגירוד שלה.
פרופ' שמש ציין, כי החסמים בדרך כלל יותר קשים מהחרס עצמו והם קצת בולטים החוצה, בצורה של נקודות. אילו היה רואה שהוא דוגם נקודות בולטות מפני החרס, ללא פטינה, לא היה דוגם אותן, ולכן אם דגם – דגם פטינה. על פי מה שקרא בספרות וראה בחרסים, הוא יודע שחסמים הם בולטים, חלק יותר וחלק פחות: "רואים את זה בבירור, מספיק להיות שנה, שנתיים בקורסים לגיאולוגיה, ואתה תראה את החסמים מתוך החרס, בלי שום בעיה" (פר' עמ' 8622). נציין, כי ד"ר איילון דחה הסבר זה (פר' עמ' 4142).
מכל מקום, פרופ' שמש חזר שוב ושוב באופן פסקני על דעתו, כי לא נזקק למיקרוסקופ בעת הדיגום: "מיקרוסקופ לא עוזר לאדוני, מכיוון שהוא בסוף עובד עם הידיים ועם סקלפל... אני חושב עדיין שאני לא הייתי מונע שום גירוד של חרס בגלל עניינים של ראייה, כי אני חושב שזה ברור, רואים את זה, דוגמא רופא שיניים עובד בלי מיקרוסקופ והוא לא צריך לנגוע בעצב, אז רואים את זה." (פר' עמ' 8587-8588). ובהמשך: "אני לא חושב שבשום צורה אתה משפר את הדגימה במיקרוסקופ... אתה לא תשכנע אותי שאני צריך למדוד במיקרוסקופ ואני חושב שלמדוד ולדגום, אני פה המומחה." (פר' עמ' 8594, ש' 11-15).

לבקשת המאשימה מסר פרופ' שמש את דפי העבודה שערך כהכנה לחוות דעתו (ת/250). נקדים ונציין, כי הגם שפרופ' שמש לא הזכיר בחוות דעתו את החשיבות בזהירות בדיגום, הרי שמדפי העבודה שלו ומעדותו עולה, כי נושא זה היה מוכר וידוע לו היטב, כך שלא ניתן לקבוע אפריורי, כפי שמבקשת המאשימה, כי פרופ' שמש לא היה מודע לחשיבות הזהירות שבדיגום. די אם נזכיר, למשל, כי בחלק מהדגימות רשם לעצמו פרופ' שמש כי הפטינה דקה או דקה מאוד וכי גירד בצורה עדינה את הפטינה מפני השטח, "עד כמה שאחריה ברור שפוגעים בחרס" (ראו ת/250, דוגמה מס' 1 מיום 29.8.06). בחלק אחר רשם במפורש כי ישנם "חסמים" או "קלציט מוחלף" (כגון בדוגמאות מס' 5-6, 10-11 מיום 29.8.06), ובחלק מהמקרים ציין כי הפריטים לא נדגמו שכן "אין פטינה. יש מעט קלציט מוחלף. אין מה לדגום." (ת/250 עמ' 8). גם בעדותו אישר פרופ' שמש כי הבחין היטב בין מקרים שבהם היתה מעט פטינה שאותם החליט לדגום, לבין מקרים שבהם לא נמצאה פטינה לגירוד ולכן לא דגם (פר' עמ' 8599-8600 וכן ת/250, מיום 5.12.06). עוד העיד, כי הוא מודע לכך שגירוד חרס או חסמים "עובד לרעת הדוגמה", שכן החרס עבר בטמפרטורה גבוהה ולכן הערכים האיזוטופיים של הקלציט שבו אמורים להיות יותר קלים (פר' עמ' 8585-8587 ובחקירה חוזרת – עמ' 8702).

בחקירתו הנגדית נשאל פרופ' שמש ארוכות על נושא הדיגום. הוא הסביר, כי במהלך עבודתו המחקרית השוטפת נטל דגימות רבות, לרבות מקלציט, ולא השתמש במיקרוסקופ לצורך כך, למעט בדגימות סיליקה, ולפיכך גם בדגימות שנטל לצורך חוות דעתו לא מצא לנכון לעשות שימוש במיקרוסקופ. הוא חזר והסביר, כי בפטינות מפותחות אין כל משמעות לדיגום במיקרוסקופ "מכיוון שכמות הפטינה שעומדת לרשותך מבחינת האנליזה היא למעשה אין סופית, ולכן אתה יכול לקחת כמה שאתה רוצה, בלי בכלל להתקרב לחרס". בעת הדיגום היתה לו זכוכית מגדלת שאילו היה צריך היה משתמש בה אך הוא לא ראה שהיא משפרת את איכות הדגימה (פר' עמ' 8577-8579). לדבריו: "...לצורך הדגימה אני צריך כמות מסוימת, שאני מכיר את הכמות שלה, הכמות הזאת אני לא צריך לגרד אותה מתחת למיקרוסקופ, אני יכול להעריך אותה בעין ואני מעדיף לעשות את זה באזורים שהפטינה מפותחת כדי למנוע כל אופציה לפגיעה בחרס." (פר' עמ' 8582).

ב"כ המאשימה טען, כי אין לקבל את תשובתו של פרופ' שמש כי אינו זקוק למיקרוסקופ משום שדגם פטינה "מפותחת", שהרי מדפי העבודה שלו עולה כי על גבי חלק מהפריטים היתה פטינה דקה מאוד, ובחלק רשם שהוא דגם גם חרס או חסמים.

ואכן, על אף שבחלק מהפריטים שדגם רשם פרופ' שמש כי היתה הרבה פטינה כפי שניתן לראות גם מהצילומים שצירף, ראינו לעיל כי בחלק לא מועט מהמקרים נרשם כי הפטינה דקה מאוד. פרופ' שמש נשאל על כך והשיב, כי לכתחילה ביקש לקבל פריטים עם פטינה מפותחת ובפועל ניסה לקחת הכי הרבה פטינה שהיה אפשר וכאשר ראה שאין מספיק פטינה, רשם זאת במפורש בדפי העבודה ובחוות הדעת וקיבל את התוצאות של ד"ר איילון, ככל שהיו (פר' עמ' 8584-8585). כאשר הופנה לדוגמה לגביה רשם "אין פטינה. יש חסמים. דגימה מפני השטח" (ת/250, דוגמה מס' 11 מיום 29.8.06) ונשאל מדוע החליט לדגום אותה אם אין פטינה, השיב פרופ' שמש כי הטרמינולוגיה שלו שונה והתכוון שהחרס אינו מכוסה כולו בפטינה אלא צריך לחפש פה ושם, ומכל מקום: "אני במודע, במודע, בשום צורה לא הייתי יושב לדגום חסמים של חרס, כדי לקרוא לזה ייצוג של פטינה... אני נותן לכולם הרבה יותר קרדיט." (פר' עמ' 8621, ש' 4-12) ובהמשך: "אני יודע שעשיתי את כל מה שאני יכול כדי לא לדגום חסמים." (פר' עמ' 8630, ש' 14-15).

עוד השיב פרופ' שמש, לאחר שעומת עם דגימות נוספות לגביהן רשם כי ישנה "מעט מאוד פטינה", כי זה אחד הסיבוכים הקיימים בדגימה ממערכות טבעיות: "אין לנו דבר אידיאלי... לפעמים אנחנו מוכרחים לקבל משהו שהוא פחות מאידיאלי. ועדיין אם חשבתי שיהיה ערך לדוגמא, דגמתי אותה... זה לא ניסוי שמתבצע בתנאי מעבדה שאתה שולט על כל הפרמטרים, אתה מתעסק עם דברים טבעיים, אז האופציה שלך היא או לא לדעת כלום, לא למדוד, להתרחק מזה, או לנסות למדוד ולקבל איזו שהיא תשובה, עם כל ההסתייגויות ולכן אני רושם אותם תוך כדי הדגימה." (פר' עמ' 8593). מטרתו היתה לקבל בסיס נתונים רחב ככל הניתן, ולכן השתמש גם בדגימות שהן פחות ממושלמות ("האויב הגדול מאוד של טוב מאוד, זה מושלם" – פר' עמ' 8599, ש' 2). כלומר, דגימות שבהן היתה מעט פטינה, שהינה מונח המכיל בתוכו טווח רחב של חומרים הנצמדים לפריט, וציין את ההערות שלו על מנת שלא להסתיר נתונים (פר' עמ' 8590-8600). דגימות לא מהימנות – לא נדגמו ולא נמדדו כלל (פר' עמ' 8629).

פרופ' שמש הטעים, כי ראה שההערות שלו לא מתנקזות לדפוס קבוע, כלומר לא ראה שום מובהקות בין ההערות שלו לתוצאות, ולכן היה מוכרח להשתמש בנתונים שקיבל מכל התוצאות וזה היה גם התנאי שלו מלכתחילה להגנה – שאם החליט לדגום יציג את התוצאה שתתקבל באופן אובייקטיבי – כי כך "לימדו אותי וחינכו אותי במדע שמראים את הכל... THE GOOD THE BAD AND THE UGLY". (שם, ש' 6-29).
במילים אחרות, לדעת פרופ' שמש, רק אם ישנו קריטריון חיצוני שמחייב לסלק דוגמה ולהתעלם מתוצאותיה, ניתן לעשות כן, כגון לאחר שיוכח כי אכן נדגמו חסמים, וכי החסמים עשויים קלציום קרבונט (שהרי לדבריו ישנם חסמים העשויים ממינרלים אחרים כגון קוורץ – פר' עמ' 8589, עמ' 8604 ועמ' 8629), או באמצעות מבחן כימי שיבדוק אם יש בדוגמה יסוד כימי שאופייני לחרס ולחסם ואינו אופייני לפטינה (פר' עמ' 8588). ואולם, לא ניתן לסלק דוגמה מבסיס הנתונים רק משום שהתוצאה שלה אינה "מתאימה" לצפוי או "חריגה" לכאורה בתוצאות ההרכב האיזוטופי שלה, ואם יעשו כן זו תהיה הטיה מדעית וטיעון מעגלי: "כל עוד לא שלא יבואו ויוכיחו פוזיטיבית שמשהו היה פגום בדוגמאות האלה, על סמך ההרכב האיזוטופי לזרוק דוגמאות, זה היגיון מעגלי." (פר' עמ' 8627-8268; עמ' 8594).
ב"כ המאשימה הקשה וטען כי הנימוק להוצאת הדוגמה מבסיס הנתונים אינו מבוסס על תוצאת ההרכב האיזוטופי בלבד, אלא על ההערות שרשם פרופ' שמש בדפי העבודה שלו שמעידות על סיכוי גבוה לכך שדגם חסמים וזיהם את הדגימה. פרופ' שמש השיב על כך, כי התוצאות מדברות בעד עצמן, שכן גם במקומות בהן נרשמה הסתייגות לגבי הפטינה או לגבי החסמים, התקבלה דווקא תוצאה "כבדה" או "רגילה", כלומר, בהעדר קורלציה ברורה בין ההערות לבין התוצאות לא ניתן על סמך ההערות בלבד לצורך סילוק הדוגמאות "החריגות" מבסיס הנתונים (פר' עמ' 8268-8629). נימוק זה של פרופ' שמש הוא נימוק מתקבל על הדעת וכפי שנראה להלן הוא אכן מתקיים בתוצאות שקיבל.

פרופ' שמש הטעים עוד, כי יש להביא בחשבון גם את נושא "מאזן המסה", קרי הפרופורציה שבין הפטינה לבין החרס או החסם, שכן גם אם גורד בטעות חרס או חסם, הרי שלא כל כמות תזהם את התוצאה. ברי, למשל, שיחס של 90% פטינה ו-10% חרס לא ישנה את התוצאה האיזוטופית באופן משמעותי, להבדיל ממקרה הפוך של 90% חרס ו-10% פטינה. כן צריך להתחשב באחוז הקלציום קרבונט שנדגם. לשון אחר, ניתן להתייחס לכך כאל "זיהום מינורי בתוך המערכת." (פר' עמ' 8586 ועמ' 8679). כך למשל, השיב לגבי דוגמה שלגביה רשם הערה על מעט פטינה יחד עם חרס, כי הוא מעריך שפחות מאחוז אחד מהדוגמה הזו היה חרס ולכן אין בו כדי להטות את ההרכב האיזוטופי שלה (פר' עמ' 8592). נציין, כי ד"ר איילון הסכים לטענה בדבר מאזן המסה, כשהסביר שההרכב האיזוטופי שיתקבל כתוצאה מ"זיהום" הפטינה מהחרס הוא ממוצע משוקלל של השניים, שהוא פונקציה של הרכב כל אחד מהם כפול הכמות היחסית שלו בתוך התערובת (פר' עמ' 4447).

ועוד יש לציין, כי אין לקבל את ביקורתה של המאשימה על כך שפרופ' שמש לא נטל דגימות מהחרס ומהחסמים עצמם לצורך ביקורת של עבודתו, כפי שעשו מומחי המאשימה, שכן פרופ' שמש השיב במפורש כי רצה לעשות כן, לקדוח בחרס כדי לדגום גם אותו ולראות אם הוא מקבל ערכים שדומים לעבודה של ניסנבאום ואחרים (הכוונה היא ל-נ/172 – א.פ.), אבל הדבר נאסר עליו, שכן אנשי רשות העתיקות לא הרשו לפגוע בפריטים הארכיאולוגיים, ולכן לא עשה זאת (פר' עמ' 8582).

המאשימה מציינת בסיכומיה, כי גם פרופ' קולודני, שפרופ' שמש היה תלמידו, הטיל ספק באיכות הדיגום של פרופ' שמש.
פרופ' קולודני העיד, כי ההתפלגות הרחבה שקיבל פרופ' שמש בממצאיו מפליאה, שכן ההתפלגות צריכה להיות הרבה יותר צרה, אבל "אני לא חקרתי את הנושא" (פר' עמ' 4043 ואילך). פרופ' קולודני שיבח גם את ד"ר איילון וגם את פרופ' שמש, שהיו תלמידיו. בשניהם הוא גאה ואינו מטיל ספק ביושרה שלהם (פר' עמ' 4043). הוא אישר כי לא ראה מה דגם פרופ' שמש, וכי אין סיבה להניח אפריורית כי ד"ר איילון יודע לדגום טוב יותר מפרופ' שמש (נציין כי ד"ר איילון בעצמו אישר כי מעולם לא דגם חרסים בעבר ועשה זאת לראשונה לצורך ההליך דנן- פר' עמ' 4228). את הטענה לגבי איכות הדיגום שמע מאחרים, ייתכן שמד"ר איילון, אך לא דיבר על כך עם פרופ' שמש. כיוון שפרופ' שמש קיבל תוצאות שונות מד"ר איילון, יש לבדוק מי משניהם טעה, האם דגמו את אותן דגימות, האם עבדו באותן שיטות והאם עבדו בשיטות מקובלות (פר' עמ' 4075 ואילך). "צריך להסתכל על זה טוב. במיקרוסקופ להכין מזה שקף. ללמוד את זה ולברר מה הסיבה" (פר' עמ' 4085). יש לציין, עם זאת, כי פרופ' קולודני אינו "מומחה" לדיגום חרסים, ואף העיד כי לא הדריך את פרופ' שמש או את ד"ר איילון בנושא שיטת הגירוד והדיגום. פרופ' קולודני אישר עוד, כי "יכול להיות" שפרופ' שמש יודע לדגום, "אבל אני באמת רוצה להימנע מלהעיד כעת. לא זו בלבד על דברים שאני לא עשיתי. אלא על דברים שעוד לא נאמרו. ומה אני הייתי אומר אילו הייתי יודע שמישהו ענה." (פר' עמ' 4079).
פרופ' קולודני מטיל ספק באיכות הדיגום אך רק בגלל ההתפלגות הגדולה שקיבל פרופ' שמש בתוצאותיו, שאינה ההתפלגות הסבירה שצפויה. יחד עם זאת אישר, כי צריך לשאול את פרופ' שמש ו"אם הוא יאמר דגמתי אותם דברים דגמתי פטינות והקפדתי לדגום פטינות נגמרה הבעיה ויש כאן בעיה ויש .. [לו טיעון] תקף." (פר' עמ' 4077-4078). אם יתברר שהדיגום אינו מוטעה, התוצאות אמנם יפליאו אותו מאוד אבל הוא יקבל את דין התוצאות וינסה לחשוב מה ההסבר להן, ואולם על אף שהתוצאות יתמיהו אותו הן למעשה מערערות את המסקנות של מומחי התביעה מהבדיקות האיזוטופיות (פר' עמ' 4081).

פרופ' שמש עומת עם דעתו של פרופ' קולודני. לאחר שהקדים והודיע כי הוא נזהר בכבוד מוריו השיב פרופ' שמש כך: "הוא אומר הוא לא יודע מה אני דגמתי, הוא צודק, הוא לא היה שם, הוא לא שאל אותי, הוא לא ראה את הנתונים... אני חושב שפרופ' קולודני כשהייתי סטודנט שלו, הפקיד בידיי בצורה מוחלטת את כל האופרציה האנליטית שנגעה לעבודת הדוקטורט שלי, תמיד סמך במאה אחוז על כל תוצאה שהראיתי לו, ואני לא חושב שבקריירה המשותפת שלנו, הוא אי פעם הצביע על חולשה אנליטית מצידי, בוא ננסח את זה בשיא הצניעות. לכן אני לא יכול לקבל את הטענה, הוא פשוט לא ראה ולא יודע מה דגמתי, זה הכול." (פר' עמ' 8650-8651).
ואכן, פרופ' קולודני אישר כי לא ראה את הדיגום של פרופ' שמש ולא שוחח איתו על כך. הערתו בנושא פגם באיכות הדיגום אינה נובעת מידיעה על כך אלא מהשערה בלבד או מסקנה שלו לנוכח התוצאות שהתקבלו.

דומה, אפוא, כי סוגיית איכות הדיגום היא המפתח והבסיס להערכת הבדיקה האיזוטופית כמדד לאבחון זיופים. כפי שהובהר לעיל באישום הגלוסקמה, האפשרות להסתמך על תוצאות הבדיקה מותנית בהקפדה יתירה על תקינות הליכי הבדיקה. על כן, ומעבר לאמור לעיל, נבחן להלן את הדגימות לגופן.

כאמור, פרופ' שמש בדק סה"כ 56 פריטים, כולל האוסטרקונים במחלוקת. 9 מכלל הפריטים נתנו תוצאות "חריגות", כלומר שליליות יותר מהטווח המצופה על ידי מומחי התביעה (שהוא, כאמור, בין 6.5- ל-3.5- פרמיל), כאשר שניים מתוכם הם אוסטרקונים שבמחלוקת:

מס'
סימון הדגימה בדפי העבודה (ת/250)

תיאור הדגימה
ערך חמצן
הערות בדפי העבודה (ת/250)
1
דיגום מיום 29.8.06
דוגמה מס' 1
אוסטרקון 2
תחינת האלמנה
22.46-
"פטינה" לבנה דקה מאוד.
סימני שיוף ברורים מכסים את רוב האותיות.
דגימה – סקלפל.
גרוד עדין של פני השטח.
יש הרגשת חלקות כמו על לאק.
גרוד עד כמה שאחריה ברור שפוגעים בחרס.
זו הדוגמה שיש הכי הרבה פטינה.

2
דיגום מיום 29.8.06
דוגמה מס' 5
אוסטרקון 5
בקע ירושלמי

11.18-
פטינה דקה מאוד.
חרס מגורד לתוך הדוגמא.
יש עודף חסמים.
דוגמה קטנה.
3
דיגום מיום 29.8.06
דוגמה מס' 11
תל פרע'ה
395-FC
12.38-
אין פטינה.
יש חסמים.
דגימה מפני השטח.
4
דיגום מיום 30.10.06
דוגמה מס' 20

תל חצור 1199
8.783-

5
דיגום מיום 30.10.06
דוגמה מס' 21
תל חצור 9/00
ברונזה מאוחרת

12.112-
פטינה לבנה קלאסית.
6
דיגום מיום 12.2.07
דוגמה מס' 10
תל גת H-94
back

9.692-
צלמית רוכב מתקופת הברזל.
הצלמית מכוסה פטינה לבנה מאוד בכמויות גדולות.
הפטינה מגב הרוכב.
פטינה רכה מאוד.

7
דיגום מיום 12.2.07
דוגמה מס' 11
תל גת H-94
neck

9.942-
אותו דבר כמו 10.
הפטינה מצואר הסוס.
פטינה רכה מ אוד.

8
דיגום מיום 12.2.07
דוגמה מס' 12
תל גת
HEAD H-1181
12.482-
ראש פכית בצורת חיה.
תקופת הברזל.
פטינה לבנה מאוד.

9
דיגום מיום 12.2.07
דוגמה מס' 13
תל גת H-78
צלמית עמוד
9.883-
צלמית עמוד. ראש שבור ודבוק.
תקופת הברזל.
דגימה מהחלק הימני של העמוד.

עיון בטבלה מעלה מספר נתונים ומסקנות: ראשית, כפי שהעיד פרופ' שמש, במקרים בהם תצפיתו העלתה פטינה דקה או חסמים וכיו"ב מצא לנכון לרשום את ההערות בדפי העבודה שלו ולא להסתירן. שנית, במרבית מהדגימות ה"חריגות" לכאורה אין כל הערה שיכולה להצביע על טעות בדיגום כגון שהפטינה דקה או שנראו חסמים (דוגמאות 4-9). שלישית, ההערה שנרשמה ביחס לאוסטרקון 2, החשוד כמזויף שנתקבלה בו תוצאה חריגה ביותר, מעידה דווקא על זהירות יתירה שנקט פרופ' שמש בעת הדיגום ("גרוד עדין של פני השטח...גרוד עד כמה שאחריה ברור שפוגעים בחרס"). רביעית, רק בדוגמה 3 (תל פרע'ה) נרשמה הערה שלכאורה מחשידה את הדיגום בזיהום: "אין פטינה. יש חסמים. דגימה מפני השטח". כאמור, פרופ' שמש הסביר זאת בכך שהטרמינולוגיה שלו שונה, והתכוון שהחרס אינו מכוסה כולו בפטינה.

הנה כי כן, כפי שהעיד פרופ' שמש, לא קיימת כלל קורלציה בין ההערות שרשם בדפי העבודה שלו לבין תוצאות ההרכב האיזוטופי, באופן שיכול להצביע על זיהום הדוגמה כתוצאה מגירוד חסמים. ולא זו בלבד, אלא שישנן גם דוגמאות הפוכות, שבהן על אף שנרשמה הערה על זהירות מחסמים נמדדה פטינה בהרכב איזוטופי בתחום "הצפוי". ראו למשל דיגום מיום 29.8.06, דוגמה מס' 6 (אוסטרקון 7 – "רשימת שמות"), שתוצאות המדידה הראו הרכב איזוטופי של 5.52- פרמיל, וזאת על אף ההערה של פרופ' שמש בדפי העבודה כדלקמן: "פטינה מועטה מאוד. חרס. סיכוי גדול לכניסה גם מהחסמים". על כן, לא ניתן לקבל את טענת המאשימה כי רישומיו של פרופ' שמש מהווים קריטריון אובייקטיבי לסילוק דגימות מסוימות מבסיס הנתונים.

ב"כ המאשימה העיר בסיכומיו כי ארבע דגימות מתוך הטבלה שלעיל נלקחו מצלמיות או ראש פכית בצורת חיה (דוגמאות 6-9), אשר מומחים שונים העידו לגביהם כי נהגו לצבוע אותם או לסיידם. לכן, לדעתו, לא ברור מה בדיוק נדגם, שכן פרופ' שמש מציין בהערות כי מדובר בפטינה רכה או בפטינה לבנה מאוד. אין בידי לקבל טענה זו, שמבוססת על השערות בלבד. פרופ' שמש ציין במפורש כי ראה פטינה "לבנה" או "רכה" ובכך בלבד אין כדי להצביע שדגם דבר שאינו פטינה. פרופ' שמש אף נשאל על כך בעדותו והשיב כי בניגוד לפטינה שעל האוסטרקונים והחרסים האחרים, הפטינה על גבי פריטים אלו היתה מאוד עבה שזה דבר נדיר, בולט ושונה ולכן מצא לנכון לציין זאת בהערות. הא ותו לא. (פר' עמ' 8601-8602).

נקודה נוספת ראויה לציון היא מידת ההתאמה בתוצאות של הבדיקות שביצעו פרופ' שמש וד"ר איילון על אותם פריטים. כזכור, פרופ' שמש ציין בחוות דעתו כי בדוגמאות אלו ישנה התאמה "מצוינת" בין התוצאות, למרות שהמדידה נעשתה על ידי כל אחד מהם בנפרד, ולמרות שיש להניח מידה מסוימת של חוסר הומוגניות בפטינה. ב"כ המאשימה טוען כי מסקנה זו של פרופ' שמש שגויה, שכן מתוך שישה אוסטרקונים שהוא וד"ר איילון בדקו ישנה התאמה ביחס לשלושה בלבד: אוסטרקון 2 (מושא אישום זה), אוסטרקון תל לכיש 39.799 ואוסטרקון עיר דוד 96-3280. על כך השיב פרופ' שמש, כי ברי שההשוואה הטובה ביותר היתה אם אחד מהם היה דוגם ומחלק את הדגימה לשניים, אך בהתחשב בנסיבות הדיגום, במורכבות המערכת וכו' לדעתו ההתאמה היא "טובה מאוד פלוס, אז אולי נסחפתי במילה מצוינת." (פר' עמ' 8636).
בנושא זה ראוי להדגיש כי מקובלת עליי הטענה שלפיה זהות התוצאות בין שני המומחים אינה מעידה, כשלעצמה, על טיב הדיגום של פרופ' שמש. במילים אחרות, העובדה שחלק מהדגימות של פרופ' שמש נתנו תוצאה "טובה" אינה מעידה, בהכרח, כי כל יתר הדגימות לא זוהמו, ולכן אין לקבל את טענתו "שאילו הייתי דוגם לא נכון... כל התוצאות היו נראות לגמרי אחרת." (פר' עמ' 8620, ש' 10-11). גם פרופ' קולודני נשאל בעניין זה, האם ההיגיון לא מחייב שפרופ' שמש יודע לדגום לנוכח התוצאות הזהות שקיבל לדגימות של ד"ר איילון, והשיב, כי במדעי הטבע, בניגוד למדעי החברה והרוח, ממעטים להשתמש בנימוק המבוסס על היגיון, ונסמכים על תוצאות בלבד (פר' עמ' 4080). והדברים מובנים.

ב"כ המאשימה הוסיף וטען, כי בשלוש הדגימות האחרות (אוסטרקון 3, תל באר שבע, ותל פרע'ה), לא זו בלבד שלא נמצאה התאמה בין תוצאותיו של פרופ' שמש לאלו של ד"ר איילון, אלא שתוצאותיו של פרופ' שמש מתאימות לתוצאות שקיבל ד"ר איילון לגבי החרס (אוסטרקון 3 ותל באר שבע) או לגבי החסמים (תל פרע'ה). גם מכך מבקשת המאשימה להסיק, כי פרופ' שמש דגם גם חרס או חסמים ולא רק "פטינה", ואלו השפיעו גם על יתר תוצאותיו, שאין לקבלן כמהימנות. נסביר ונבחן זאת באמצעות הטבלה שלהלן:

הדוגמה
התוצאה של פרופ' שמש

התוצאות של
ד"ר איילון וד"ר בר-מתיוס

פטינה
פטינה
חרס
קלציט מוחלף
אוסטרקון 3
3.47-
21.20-
5.18-
-
תל באר שבע
2462/1
3.577-
6.42-
3.85-
-
תל פרע'ה
395 F-C
12.38-
6.74-
6.04-
4.07-
12.38-
9.20-

כפי שניתן לראות מהטבלה, התוצאות שקיבל פרופ' שמש לגבי הפטינה דומות או זהות לאלו שקיבל ד"ר איילון לגבי החרס או החסמים. הדוגמה הבולטת לכך היא הדוגמה השלישית בטבלה – אוסטרקון תל פרע'ה (ראו התוצאות המודגשות): פרופ' שמש קיבל תוצאה של 12.38- פרמיל, כאשר ד"ר איילון קיבל את אותה תוצאה בדיוק לגבי הקלציט המוחלף. לכך יש לצרף את ההערה שרשם פרופ' שמש בדפי העבודה שלו לגבי אוסטרקון זה: "אין פטינה. יש חסמים. דגימה מפני השטח". הערה זו, כך טוענת המאשימה, מעלה חשש כי פרופ' שמש אכן דגם במקרה זה חסמים, והעובדה שד"ר איילון קיבל תוצאה זהה לחלוטין בבדיקת החסמים מחזקת חשד זה. עם זאת, כאמור, פרופ' שמש נתן הסבר טרמינולוגי להערה ואינני מוצא סיבה לפקפק בהסברו. פרופ' שמש גם נשאל על הזהות המפתיעה בתוצאות שלו לגבי הפטינה ושל ד"ר איילון לגבי החסמים, אך עמד איתן בעמדתו כי לא דגם חסמים. עוד הסביר, כי הפער בין התוצאה שהוא קיבל לגבי הפטינה (12.38-) לבין התוצאה שקיבל ד"ר איילון (6.74-) אינו שונה מהפער שקיבל ד"ר איילון עצמו בשתי דגימות שדגם באוסטרקון 2 (15.82- ו-23.89-), וכיוון שלא ניתן לבדוק שוב את הדגימות שדגם ד"ר איילון (שהרי במהלך הבדיקה הדגימה מתכּלה), מסקנתו של פרופ' שמש היא שמדובר בפטינה שאינה הומוגנית. מכל מקום, פרופ' שמש סבור כי לא ניתן להסיק את המסקנה שמבקש ב"כ המאשימה להסיק, על סמך שתי דוגמאות בלבד (פר' עמ' 8619-8621). הסבריו של פרופ' שמש מקובלים עליי. אציין, כי גם פרופ' קולודני אישר, כי הפער בין שתי התוצאות (שקיבל ד"ר איילון לגבי אוסטרקון 2) מעיד על חוסר הומוגניות של הפטינה, בהנחה שהדגימות אכן מהימנות ואין פגם באיכות הדיגום (פר' עמ' 4087).

אשר לערך שהתקבל לגבי אוסטרקון 3: פרופ' שמש קיבל תוצאה של 3.47- פרמיל לגבי הפטינה, ואילו ד"ר איילון קיבל תוצאה של 5.18- פרמיל לגבי החרס. לטענת ב"כ המאשימה הדבר מעיד על כך שפרופ' שמש דגם חרס ולא פטינה. פרופ' שמש דחה טענה זו בהשיבו, כי ההפרש בין התוצאות הוא כמעט 2 פרמיל כך שלא ניתן להסיק את המסקנה שהסיק ב"כ המאשימה (פר' עמ' 8606-8614), וגם דברים אלו מקובלים עליי.
לעומת זאת, התוצאה שקיבל ד"ר איילון לגבי הפטינה באוסטרקון 3 היא 21.20- פרמיל. פרופ' שמש טוען כי תוצאה זו יכולה להעיד כי הוא עצמו דגם את הפטינה (שהרי התוצאה שקיבל (3.47- פרמיל) נמצאת בטווח "הצפוי") ודווקא ד"ר איילון הוא שדגם חסמים ולכן קיבל ערך שלילי כל כך. ד"ר איילון, מיותר לציין, דחה את האפשרות שדגם חסמים בהתייחסו לכל האוסטרקונים שדגם ושבהם נתקבלו ערכים שליליים מאוד, והסביר כי עבודתו היתה מדויקת ובאמצעות מיקרוסקופ (פר' עמ' 4119-4120). ד"ר בר-מתיוס, לעומת זאת, דווקא לא שללה את האפשרות שנדגמו גם חסמים על אף שהדגימות נעשו באמצעות מיקרוסקופ ! (פר' עמ' 2912-2914). היא אמנם התייחסה בדברים אלו לאוסטרקון 2 שבו הפטינה היתה מאוד דקה, אך לפי דפי העבודה של פרופ' שמש גם על גבי אוסטרקון 3 היתה "מעט מאוד פטינה לבנה".

וגם זאת. ד"ר בר-מתיוס העידה כי: "החסם לא תמיד ייתן תוצאות יותר קלות, תלוי מה קרה לחסם, בתהליך השריפה." (פר' עמ' 2669, ש' 19-20). מכאן משמע, כי השפעתו של החסם אינה בהכרח לכיוון השלילי יותר, אלא תלוית טמפרטורה. אם כך, מכאן ועד לקביעה כי פרופ' שמש דגם חסמים כהסבר היחיד האפשרי לתוצאות שקיבל, הדרך עוד ארוכה.

נסכם ונאמר, אפוא, כי על אף שהדגימות שנטל פרופ' שמש ניטלו ללא מיקרוסקופ, אינני סבור כי הוכח שנפל פגם בעבודת הדיגום שלו. פרופ' שמש היה מודע לזהירות שעליו לנקוט בעת הדיגום, ומשאין חולק כי הוא בעל ניסיון רב בנטילת דגימות מעין אלו, אני מקבל את עמדתו כי אינו זקוק למיקרוסקופ לצורך כך. העובדה שמומחי התביעה מטילים ספק בעבודת הדיגום שלו אין בה די כדי להוכיח את חשדם. גם הם אינם מטילים ספק במקצועיותו ובמומחיותו של פרופ' שמש, ובפועל איש מהם לא ראה כיצד נעשה הדיגום. למעשה, החשד שהביעו לגבי זיהום הדגימות נובע אך ורק מתוצאות ההרכב האיזוטופי של הדגימות. כפי שראינו, גם דפי העבודה של פרופ' שמש אינם יכולים לאמת חשש זה או לחזקו אלא להיפך מכך. מסקנתי היא, אפוא, כי חשדם של מומחי התביעה אינו עולה כדי "סיכוי נראה-לעין לטעות בהליכי הבדיקה" (ע"א 2558/91 הנ"ל), שמחייב את פסילת תוצאות הבדיקה. במצב דברים זה, מקובלת עלי עמדתו של פרופ' שמש, כי בהעדר קריטריון חיצוני ואובייקטיבי לפסילת דוגמה זו או אחרת, לא ניתן לפוסלה, בהתבסס על תוצאת ההרכב האיזוטופי שלה בלבד. שוכנעתי, כי אם נעשה כן, יהא בכך משום "הטיה מדעית" או "טיעון מעגלי" כפי שכינה זאת פרופ' שמש. לכך יש להוסיף גם את הסברו של פרופ' שמש בעניין "מאזן המסה", הסבר שהיה מקובל באופן עקרוני על ד"ר איילון, אך דומה כי לא נבדק דיו במסגרת המחקרים שבוצעו כאן, ושמא בו יש כדי להסביר את התוצאות שהתקבלו. יש להביא גם בחשבון כי לפרופ' שמש לא התאפשר לבדוק את החרס עצמו ואת החסמים שעליו, כפי שעשו מומחי התביעה, בשל החשש מפגיעה בפריטים עצמם, ולפיכך אין לבוא עמו חשבון על כך.

משלא הוכח פגם באיכות הדיגום של פרופ' שמש, ועל אף שהשגותיו העקרוניות של פרופ' שמש כנגד השיטה האיזוטופית נדחו לעיל, יש לקבל את בדיקותיו הפרטניות ואת תוצאותיו של פרופ' שמש, כמו גם מסקנתו כי לא ניתן, בשלב זה, לבסס ממצאים כלשהם על בסיס ההנחה, שטרם הוכחה כדבעי, בדבר הטווח הצפוי של פטינות על גבי חרסים. שהרי על פי תוצאותיו גם פריטי חרס אותנטיים שנמצאו בחפירות מסודרות (מתל-גת ומתל-חצור) נתנו תוצאות שליליות יותר מהטווח "הצפוי" על פי מומחי התביעה. מסקנה זו נתמכת בדבריו המפורשים של עד התביעה פרופ' קולודני כדלקמן: "...שני האנשים הנכבדים האלה [ד"ר איילון ופרופ' שמש – א.פ.] אם הם בדקו את אותם דברים אז יש ספק בתקפות השיטה. אם יתברר שאפשר שצריך אינפורמציה נוספת כדי לדעת שנבדקו אותם אובייקטים אז צריך להשיג את האינפורמציה הזאת ואז לקבוע דעה." (פר' עמ' 4090).
סבורני, אפוא, כי די בכך כדי להקים ספק סביר בתקפותה של הבדיקה האיזוטופית כמדד לבדיקת זיופים בכל הנוגע לאוסטרקונים. לא מן הנמנע, כפי שאישר גם מומחה ההגנה פרופ' שמש, כי בעתיד תוכל הבדיקה האיזוטופית להוות שיטה ברת-תוקף לזיהוי זיופי עתיקות עם התקדמות המחקר בנושא זה.

ער אני לכך כי ממצאיו של פרופ' גורן בעניין האוסטרקונים הביאוני למסקנה כי הם מרוחים בסיד ולא בפטינה קלציטית. על אף זאת, מסקנתי בנושא הבדיקה האיזוטופית מבוססת עליה ועליה בלבד, מבלי לערב שיקולים חיצוניים לתהליכי הבדיקה ולתוצאותיה. על שילובם של שני הממצאים, הסותרים לכאורה, נעמוד בהמשך.

על יסוד האמור לעיל עד כה נבחן להלן את שני האוסטרקונים מושא אישום זה.

אוסטרקון 1
כפי שצוטט לעיל, ד"ר איילון ציין בחוות דעתו, כי ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה שעל גבי אוסטרקון 1 (8.95- פרמיל) אמנם שונה מהטווח הצפוי ולכאורה הדבר מצביע על כך שהפטינה איננה טבעית, ואולם כיוון ששכבת הפטינה היתה דקה, ישנה אפשרות שהדגימה מייצגת ערבוב בין הפטינה לחרס ולכן "על סמך ההרכב האיזוטופי של החמצן אי אפשר לקבוע באם הפטינה המצפה את פריט זה התפתחה באופן טבעי." (ההדגשה במקור – א.פ.).
לכך יש להוסיף כמובן, כי על פי פרופ' שמש תוצאה זו של אוסטרקון 1 ממילא אינה "חריגה" שכן היא מתאימה לטווח התוצאות שהתקבל בפריטים מאזור תל חצור ותל גת.

אם כך, מסקנתי היא כי גם אם נקבל את הבדיקה האיזוטופית כשיטה מהימנה, הרי שלא ניתן לקבל את תוצאות הבדיקה האיזוטופית בכל הנוגע לאוסטרקון 1. לפיכך, אין רבותא לביקורת שהשמיעה המאשימה על כך שפרופ' שמש מצא לנכון לכלול את התוצאה שהתקבלה מאוסטרקון זה על אף ההסתייגות שרשמו מומחי התביעה לגביו (וראו גם הסבריו בפר' עמ' 8637-8639).

אוסטרקון 2
כאמור, ד"ר איילון דיווח על שתי תוצאות שהתקבלו לפטינה של אוסטרקון זה: 15.82- פרמיל ו-23.89- פרמיל. פרופ' שמש דיווח על תוצאה של 22.46- פרמיל. מדובר בתוצאה השונה בבירור מטווח הערכים של ההרכב האיזוטופי הצפוי על פי מומחי התביעה, ואף חורגת באופן ניכר מהטווח שמצא פרופ' שמש, וגם הוא אישר שמדובר בתוצאה חריגה (פר' עמ' 8634 ועמ' 8658).

מסקנתם של מומחי התביעה היתה, כי הרכב כזה לא יכול היה להיווצר באופן טבעי בתנאי הטמפרטורה והרכב המים האופייניים לאזורים הרלבנטיים ב-3,000 השנים האחרונות, אלא באמצעים מלאכותיים. לדבריהם, מדובר למעשה בסיד. (כיוון שאין מחלוקת כי באומרם "סיד" מתכוונים מומחי התביעה ל"סיד ספוח", כלומר סיד שספח מים או לחות, ולאחר מכן ספח דו תחמוצת הפחמן והפך לקלציום קרבונט, נתייחס להלן למונח "סיד" כשהכוונה היא לסיד שעבר את התהליך הנ"ל, ולא לסיד "נקי" – ראו למשל פר' עמ' 4441 ואילך).

פרופ' שמש העיד, כי אמנם לא בדק את דרך היצירה של הפטינה שדגם ולא עשה בדיקות מינרלוגיות אך הוא לא שולל את האפשרות שהפטינה שדגם מאוסטרקון 2 היא למעשה סיד שנמרח בעבר, ולא בהכרח פטינה קלציטית בצורה טבעית (פר' עמ' 8605-8606). למרות זאת, הוא לא מצא לנכון לציין זאת בחוות הדעת שלו, משום שמבחינתו מדובר בקלציום קרבונט שלא ידוע תהליך היצירה שלו אך הוא עונה על הגדרת "צימדה" (פר' עמ' 8640-8641).

אשר להפרש בין שתי התוצאות עליהן דיווחו מומחי התביעה. ד"ר בר-מתיוס שיערה כי ככל הנראה מדובר בשתי דגימות מאזורים שונים על גבי האוסטרקון, אך לא ידעה להשיב בוודאות, שכן היא לא ביצעה את הדיגום אלא ד"ר איילון (פר' עמ' 2648-2649). ד"ר איילון הסביר כי המסקנה שמדובר בסיד שהוא מעשה ידי אדם ולא בפטינה מסבירה גם את ההפרש בין התוצאות, שכן ההרכב האיזוטופי של הסיד הוא פונקציה של הטמפרטורה שבה הוא נשרף (לדוגמה, בטמפ' של 600-650 מעלות הערך האיזוטופי יהיה בערך 16- פרמיל ואילו בטמפ' של 750-800 מעלות הערך האיזוטופי שיתקבל יהיה כ-24- פרמיל). כלומר, ייתכן שמרחו את האוסטרקון בשתי שכבות של סיד, שכל אחת מהן נשרפה בטמפרטורה שונה ולכן נתנה ערך איזוטופי שונה (פר' עמ' 4140 ואילך; עמ' 4235-4236; עמ' 4401 ואילך; נ/172).

ב"כ גולן טען בסיכומיו כי אין לקבל הסבר זה של ד"ר איילון משום שהוא עצמו העיד ששיטת הדגימה שלו היתה דיגום של מספר מקומות, ערבובם יחד ובדיקתם באופן שיתקבל ערך ממוצע של הרכב איזוטופי ממספר מקומות, ומכאן שלא ניתן להסביר שתי תוצאות שונות באותו אוסטרקון.
אין בידי לקבל טענה זו. ד"ר איילון אכן אישר כי שיטת הדיגום שלו היתה כמתואר לעיל, וכפי שראינו גם פרופ' שמש נקט בעיקר בשיטה זו. הוא אישר כי במקרים שהיה מספיק חומר "היה לי דופליקט מה שנקרא כדי שבאמת אני אוכל לבחון את עצמי ולראות כמה זה, ובאמת כמעט [כל] הערכים חזרו על עצמם." (פר' עמ' 4256, ש' 18-22). כך ניתן לראות, למשל, בשתי דגימות הפטינה שלקח מאוסטרקון תל לכיש (39.799) שנתנו ערכים דומים (3.78- ו-3.11- פרמיל). ואולם, במענה לשאלות עו"ד סיטון הבהיר ד"ר איילון לגבי אוסטרקון 2 את הדברים הבאים (פר' עמ' 4405 ואילך):

"ש : כלומר, אם אני מבין ממך נכון ד"ר איילון, אתה עשית גירודים מכמה מקומות ועשית בדיקה אחת ועשית עוד פעם גירודים מכמה מקומות בין אם אותו הדבר ובין במקומות אחרים על אותו אוסטרקון ויצאה לך תוצאה אחרת ואתה נותן לנו שתי תוצאות ?
ת : נכון.
ש : ובכל אחת משתי הבדיקות זה אוסף שמכמה מקומו לא מנקודה ספציפית אחת ?
ת : נכון...".

הבהרה זו מסבירה ומדגימה את טענתו של ד"ר איילון, כי אפשר שההפרש בין התוצאות שבאוסטרקון 2 נובע ממריחת שכבות שונות של סיד שנשרף בטמפרטורות שונות, כמפורט לעיל (וראו פר' עמ' 4440 ואילך). עיון מעמיק בעדותה של ד"ר בר-מתיוס מעלה, כי גם היא למעשה השיבה באופן דומה, כי ייתכן שהרכב ה"פטינה" (שהיא למעשה סיד ולא פטינה טבעית) שונה מנקודה לנקודה בהתאם לטמפרטורת השריפה של החרס (פר' עמ' 2915, ש' 4-9).

פרופ' שמש התייחס להפרש בין התוצאות בחוות דעתו באומרו כי "ההבדל בין שתי המדידות... הוא הרבה מעבר לטווח השגיאה האנליטית של מדידה איזוטופית. הדבר מראה על פטינה לא אחידה ולפיכך מדידה לא מספיק מהימנה לקבלת ערך מייצג של האוסטרקון". עוד הוסיף כי הערך הראשון (15.82- פרמיל) נמצא קרוב לטווח הערכים הקלים שהתקבלו בתל גת ובתל חצור, וככזה היה מתקבל כשייך לקבוצת ערכים של פטינות אמיתיות. לדעתו, אמנם באוסטרקון 2 קיים גם חומר בעל ערך איזוטופי קל אך משלושת הדגימות שהתבצעו אי אפשר לנחש את נפיצותו, שכן כמות הפטינה שנדגמה אינה מאפשרת לעשות הכללות (נ/136, עמ' 11). בפרק המסקנות ציין, על כן, כי חוסר האחידות של הפטינה על גבי אותו פריט (כפי שבא לידי ביטוי באוסטרקון 2) מראה כי יש צורך לפתח שיטת דגימה ריגורוזית יותר מאשר גירוד אקראי חד פעמי של פני הפטינה ממקום אקראי בפריט (שם, עמ' 12).

גם בעדותו חזר פרופ' שמש על מסקנתו כי ההפרש בין התוצאות מלמד על הטרוגניות גבוהה של הפטינה, אותה ציין כאחד החסרונות של המחקר האיזוטופי בשלב בו הוא נמצא כעת. לשיטתו, העדר ההומוגניות אינו מאפשר לבסס ממצאים על שלוש דגימות בלבד, ויש צורך בדגימות נוספות, שספק אם ניתן לעשותן נוכח השכבה הדקה של הפטינה שעל האוסטרקון. לחלופין, יש לפתח מבחן מקובל שיקבע איזו דגימה אפשר לקבל ואיזו לדחות (פר' עמ' 8512-8513; ובחקירה נגדית פר' עמ' 8641 ואילך).

ד"ר איילון ביקר את פרופ' שמש גם בסוגיה זו: "שוב אני רוצה לטעון שאני מתפלא על מה שפרופ' שמש עשה, הוא משתמש פה בציטוט פשוט לא אמין. אני כתבתי במפורש בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שלא מדובר כאן בפטינה... [הן] בדו"ח שהגשתי לרשות העתיקות... [והן] במאמר שפרסמנו, כתבנו שזה לא פטינה, כתבנו במפורש שזה שכבה מלאכותית שהוכנה על ידי אדם, כתבנו שזו לא פטינה, ולכן פשוט ההתייחסות לטיעונים שלי לא נכונה ומגמתית בצורה שמורידה תהיות." (פר' עמ' 4140-4141). ואולם, התרשמתי כי פרופ' שמש לא חלק על מהימנות הבדיקה של ד"ר איילון. במענה לשאלות ב"כ המאשימה השיב במפורש כי אינו טוען לבעיה בבדיקה וכי הוא מאמין ל"אינטגריטי" של הדוגמאות. כיוון שלדבריו אין בעיה בבדיקה עצמה, הרי שההסבר שלו להפרש בין התוצאות הוא העדר הומוגניות של הפטינה (פר' עמ' 8641, ש' 17 ואילך). מדוע, אם כן, לא התייחס להסבר של מומחי התביעה כי מדובר בשכבות שונות של חומר שאינו פטינה טבעית? לכך השיב פרופ' שמש בפשטות: "כי לא עשיתי שום בדיקה, זה המקום היחיד שיש שלוש בדיקות בלתי תלויות על גבי אותו מקום, אותו משטח, לא עשיתי בדיקת הומוגניות של הפטינה, ציינתי את זה בתור חולשה של המחקרים האלה. לא לקחנו חרס אחד ודגמנו אותו חמישים פעם על פני השטח כדי לראות את הוריאביליות. כדי לקבוע את זה ולכן אני נשאר איתן בדעתי, שלפי הידיעה שלנו היום, זה צריך להצביע על הטרוגניות." (פר' 8641-8642). דומני, כי בכך יש משום תשובה ראויה לביקורתו של ד"ר איילון.

נזכיר, כי ד"ר בר-מתיוס לא שללה את האפשרות שנדגמו גם חסמים באוסטרקון 2 על אף שהדגימות נעשו באמצעות מיקרוסקופ, אך סייגה בכך שגם אם כך היה, מדובר בערבוב של מעט מאוד חומר מהחרס או מהחסם עצמו (פר' עמ' 2912-2914). עם זאת יש לציין, כי ד"ר בר-מתיוס לא ביצעה את הדיגום, אלא ד"ר איילון, והוא שלל לחלוטין את האפשרות שדגם חסמים באוסטרקון 2.

המאשימה טוענת, כי גם פרופ' שמש מסכים שהתוצאה החריגה שהתקבלה באוסטרקון 2 אינה יכולה להתקבל כתוצאה ממנגנון טבעי כלשהו, אלא היא תוצאה של התערבות אנושית כזו או אחרת. עוד נטען כי פרופ' שמש לא טרח להסביר בחוות דעתו את התוצאה החריגה שמצא בהסבר טבעי כלשהו, ורק בעדותו העלה לראשונה כפתרון אפשרי את "מודל הטאבון". בתמצית נאמר, כי "מודל הטאבון" כוונתו היא שהאוסטרקונים שהו בסביבה שבה היה אירוע חום בטמפרטורה גבוהה (כ-90 מעלות) בשילוב עם מים או לחות, ושיכול להשפיע על ההרכב האיזוטופי של החמצן בפטינה לכיוון השלילי. המאשימה טוענת, כי גם מודל הטאבון הוא מעשה ידי אדם, וכך אישר פרופ' שמש, ומכל מקום לטענתה גם מודל זה מעלה מספר בעיות וכשלים עליהם הצביעו מומחי התביעה.
ב"כ דויטש השיב לכך בסיכומיו, כי מטרתו של פרופ' שמש בחוות דעתו היתה לבדוק את עבודתם של מומחי התביעה ולהצביע על הכשלים הקיימים בה, ולא להציע "פתרונות" לכשלים אלו. את "מודל הטאבון", כך הטענה, הציע פרופ' שמש "רק" בחקירתו הנגדית משום שנשאל על כך על ידי ב"כ המאשימה.

ד"ר איילון אכן ביקר בעדותו את פרופ' שמש על כך שלא מצא לנכון להציע בחוות דעתו הסבר אלטרנטיבי לקיומם של ערכים שליליים כל כך באוסטרקון 2 (וכך גם לגבי אוסטרקונים 3-4) אלא הסתפק בלמתוח ביקורת על המודל של מומחי התביעה (פר' עמ' 4141-4142). זו הסיבה לכך שטען כי גישתו של פרופ' שמש היתה "מגמתית" (פר' עמ' 4314 ואילך). נעיר, כי לגבי אוסטרקונים 3-4 הסביר פרופ' שמש כי לא התייחס לתוצאות החריגות שקיבל ד"ר איילון משום שבחוות הדעת של האחרון כונו האוסטרקונים בשמות אחרים (3 ו-אוסף גולן), ופרופ' שמש לא הבין שהכוונה היא לאוסטרקונים 3-4. מכל מקום, פרופ' שמש הסביר בעדותו, כי: "אני אמרתי ואני חוזר ואומר, על סמך העבודה שלי אני לא הצעתי מנגנונים... אני אמרתי מראש שאני לא מציע מנגנון ליצירת פטינה אחיד, לכל התצפיות שלנו... הדבר השני, האוסטרקון 2 אני עדיין לא יודע איזה ערך אני רוצה להסביר, את הערך הראשון של אבנר איילון או את הערך השני של אבנר איילון או את הערך שלי. זאת אומרת יש שלושה ערכים שניים דומים, כמובן אחד של אבנר, אחד שלי, השני של אבנר, אז אני לא יודע אם אני רוצה להסביר מינוס 23 ומינוס 15. זה עולם ומלואו בפנים. לכן אני נמנע מלספק לך תשובה חד משמעית, מה ההיסטוריה של אוסטרקון 2. אני לא יודע, זה לא שאני מסתיר אותה, אני לא יודע." (פר' עמ' 8658, ש' 12-30).
ככלל, אינני רואה מניעה כי מומחה מטעם ההגנה יפרט בחוות דעתו את הכשלים והביקורות שהוא מוצא בעבודת מומחי התביעה, ואין עליו חובה להציע פתרונות. עם זאת, כבר בעדותו הראשית הציע פרופ' שמש, במענה לשאלות עו"ד סיטון, מספר אפשרויות שיסבירו את הערך החריג שהתקבל באוסטרקון 2, כגון קיומו של סיד או טיח או אירוע שריפה שיכול להשפיע על ההרכב האיזוטופי, בתנאי שהיו בקרבתו גם מים (פר' עמ' 8510 ועמ' 8516 ואילך). את "מודל הטאבון" ככזה העלה פרופ' שמש במענה לשאלות ב"כ המאשימה בחקירה נגדית, לאחר שהתבקש לתת הסבר סביר כלשהו לאירוע תרמי שמסוגל להשפיע על ההרכב האיזוטופי של הפטינה, ולאחר שעומת בכך שמומחי התביעה שוללים אפשרות זו (פר' עמ' 8671 ואילך). על כן, ועל אף שמודל זה לא הוזכר בחוות דעתו של פרופ' שמש, אין מניעה להתייחס אליו.

לבקשת המאשימה הוזמן ד"ר איילון לעדות הזמה על מנת להתייחס בין היתר לנושא זה. ד"ר איילון הסביר את הבעיות שמתעוררות, לדעתו, ב"מודל הטאבון", ומדוע לדעתו אין המדובר במודל מעשי (פר' עמ' 10906 ואילך):
הבעיה הראשונה היא שמודל הטאבון לא מתייחס להרכב האיזוטופי של הפחמן שנמדד באוסטרקונים שהיה הרכב קל מאוד (בין 15- פרמיל ל-28- פרמיל), ואילו ההרכב האיזוטופי של פחמן בקרקע על פי מחקרים ידועים הוא לכל היותר 14- פרמיל. ההרכב האיזוטופי של הפחמן, בניגוד לזה של החמצן, אינו פונקציה של טמפרטורה השקיעה, ולכן מודל הטאבון אינו מסביר אותו.
נציין, כי פרופ' שמש התייחס בחוות דעתו להרכבים האיזוטופים של הפחמן, ולדבריו אלו נמצאים בפיזור רחב ובטווח הערכים המוכרים בעולם לגבי פחמן (למעט לגבי מקומות חריגים על ידי מאגרי נפט). עוד ציין, כי דווקא ערכי הפחמן המשתנים בין אזור לאזור מספקים הוכחה לכך שמנגנון יצירת הפטינה הוא מנגנון מסובך.
הבעיה השניה נוגעת להרכב האיזוטופי של החמצן. על פי חישוביו של ד"ר איילון על מנת להשקיע קלציט עם מי ברז מהארץ ולקבל הרכב איזוטופי של 22.5- פרמיל, שזו התוצאה שקיבל פרופ' שמש באוסטרקון 2, נדרשת טמפרטורה של 150 מעלות, ועל מנת לקבל הרכב איזוטופי של כ-24- פרמיל, התוצאה שקיבל ד"ר איילון נדרשת טמפרטורה של 170 מעלות. בטמפרטורות כאלה כל המים שבקרקע יתאדו, לא יישארו מים בקרקע, ולא יהיה שחלוף איזוטופי.
לעניין זה אומר, כי פרופ' שמש מסכים לחיוניות קיומם של מים (או לחות) לצורך שחלוף איזוטופי ושקיעת פטינה. עם זאת, ד"ר איילון לא התייחס בדבריו לתוצאה השניה שהוא עצמו מצא באוסטרקון 2 (15.82- פרמיל), ודומה, כי לתוצאה זו התכוון פרופ' שמש כשערך את החישוב והגיע לטמפרטורה של כ-90 מעלות, שבה עדיין יוותרו מים בקרקע (פר' עמ' 8670). כאמור לעיל, תוצאה זו קרובה הרבה יותר לטווח הערכים שקיבל פרופ' שמש מפריטים אותנטיים בתל-חצור ובתל-גת.
הבעיה השלישית היא, שבטמפרטורות כה גבוהות הטאבון יהיה כל