הדפסה

ת"פ 47620-12-10 מדינת ישראל נ' קישון בדים בע"מ ואח'

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

3 אפריל 2012
ת"פ 47620-12-10 מדינת ישראל נ' קישון בדים בע"מ ואח'

לפני
כבוד השופטת מיכל ברק נבו

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמים

  1. קישון בדים בע"מ
  2. דוד גיתיאת

ב"כ המאשימה : עו"ד ורד דשא
ב"כ הנאשם: עו"ד קרן זרקו-זמיר
הנאשם התייצב

גזר דין

הרקע
על יסוד הודאתם, הרשעתי את הנאשמים בעבירות הבאות:
נאשמת 1, קישון בדים בע"מ: 3 עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד, עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה, בקשר עם סעיף 117 ו-224א לפקודה.
נאשם 2, מר דוד גיתיאת, 3 עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד, עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה, בקשר עם סעיף 117 ו-224א לפקודה, המתייחסות לדוחות נאשמת 1, וכן 3 עבירות של אי הגשת דין וחשבון במועד, עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודה, המתייחסות לדוחות האישיים.

הטיעונים לעונש
טיעוני המאשימה
המאשימה ציינה את עקרונות היסוד העומדים בבסיס קביעת חובת הדיווח לשלטונות המס, על העובדה כי גביית המס לאוצר המדינה מבוססת רובה ככולה על דיווחים שוטפים של הנישומים עצמם, הסיבה להקפדה בנוגע למועדי הגשת הדוחות, הצורך בהרתעת הרבים תוך העדפת האינטרס הציבורי על פני נסיבות אישיות של נאשם מסוים, הקלות הרבה בביצוע העבירות לעומת הקושי הרב בגילוין, חוסר השוויוניות הנוצרת כתוצאה מחוסר יכולת לגבות מס אמת מנישום שלא מגיש דוחות, הנטל הכלכלי הנופל על כתפי הציבור השומר על החוק ומדווח כהלכה, בשל חוסר השוויוניות, ועוד.

המאשימה ציינה כי במקרה שלפנינו הנאשם הגיש את דוחותיו האישיים כשנה לאחר הגשת כתב האישום. לפיכך, בעניין זה הסרת המחדלים נעשתה באיחור, רק לאחר הגשת כתב האישום. הדוחות של החברה, הנאשמת 1, לא הוגשו עד עתה. הנאשם הגיש דוחות בלתי מבוקרים, אך אלה כמובן לא התקבלו. הפסיקה קבעה באופן ברור כי הגשת דוחות בלתי מבוקרים אינה מהווה הסרה של מחדלים ואינה עומדת בדרישות סעיף 131 לפקודה.

עוד ציינה המאשימה כי מחזורי הפעילות של נאשמת 1 בשנים הרלוונטיות, 2006-2008, היו גבוהים: בשנת 2006 – מעל 2 מיליון ₪, ובשנת 2007 כ-1.7 מיליון ₪. לא ניתן לדעת האם באותן שנים הפסידה המאשימה 1 או הרוויחה, מאחר שהדוחות שהוגשו בעניינה לא היו מבוקרים והנתונים לא אומתו על ידי רואה חשבון.

לא מדובר באי דיווח חד פעמי, אלא ב-3 שנים, שהן כל השנים בהן הייתה הנאשמת 1 פעילה, בהן לא הוגשו דוחות. למעשה, הנאשמים לא הגישו ולו דוח אחד בכל שנות הפעילות של נאשמת 1. הגשת הדוחות האישיים של נאשם 2 לאחר הגשת כתב האישום אינה מטהרת אותו, עד כדי הימנעות מגזירת מאסר בפועל. לא כל שכן יש לגזור מאסר בפועל בגין המחדלים שלא הוסרו עד היום.

עמדת המאשימה היא כי יש להטיל קנס על נאשמת 1, ומאחר שאינה פעילה עוד, העתירה היא לקנס סמלי. עמדתה היא כי יש להטיל על נאשם 2 מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, קנס, מאסר על תנאי והתחייבות להימנע מעבירה.

טיעוני הנאשם
לטענת הנאשם, יש לזכור כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית ויש לראות את נסיבותיו האישיות. נאשמת 1 הוקמה על ידי נאשם 2 והייתה פעילה מ-2006 עד 2008. היא עסקה בשיווק בדים וייצורם ונכנס לקשיים כלכליים בשל צמצום מסגרת האשראי של החברה על ידי הבנק. בעקבות זאת החלה הידרדרות כלכלית והחברה חדלה מלפעול. הנאשמת והנאשם נקלעו לקשיים כלכליים קשים.

הנאשם בן 60, נשוי ואב ל-4 ילדים בני 26 עד 34, מהם שניים עדיין סמוכים על שולחנו ומתגוררים בבית. מצבו הכלכלי קשה מאוד ולעתים ילדיו הם שמסייעים לו מבחינה כלכלית. מצבו הנפשי היה קשה בתקופה בה קרסה החברה והוא נאלץ להתחיל דרך חדשה ואכן, בשנת 2010, החל לעבוד כשכיר בענף הטקסטיל. כיום הוא מרוויח כ-4,500 ₪ בחודש, מתגורר בשכירות ואיבד את כל נכסיו. יש לו חובות בהוצל"פ בסך של כ-530,000 ₪.

הנאשם שיתף פעולה בחקירתו, ענה על כל השאלות ואף ניסה להגיש את דוחות החברה, אלא שאלה נדחו מאחר שהיו לא מבוקרים. בשל טעות לא הגיש באותה עת את דוחותיו האישיים, שכן סבר שאם נדחו דוחות החברה, אין טעם בהגשת הדוחות האישיים. הנאשם הסיר את המחדלים הנוגעים לדוחות האישיים. הוא נעדר עבר פלילי וגם בבית המשפט הודה בהזדמנות הראשונה, תוך עשיית ניסיונות נוספים להסרת מחדלי הדיווח הנוגעים לחברה.

יש לזכור כי הנאשמים ביצעו את העבירות בהן הורשעו עקב המצוקה הכלכלית אליה נקלעו, מאחר שלא הצליחו להגיש את הדוחות, ולא מדובר בעברייני מס שניסו להעלים מסים. מדובר ב-6 דוחות אך כולם מתייחסים לאותן 3 שנים, ומדובר ב-3 דוחות אישיים וב-3 דוחות של החברה. הנאשם עשה ככל יכולתו לנסות להסיר את המחדלים, ודבר זה צריך להיזקף לזכותו, שכן לא נהג כפי שנוהגים עברייני מס מסוימים, תוך אדישות לכך שהם מבצעים עבירות. אף שהגשת דוחות בלתי מבוקרים אינה מהווה הסרה של המחדלים, היא מלמדת על כך שנאשם 2 התאמץ להסיר את המחדלים ולא היה אדיש למתרחש.

שני הצדדים הפנו לפסיקה רלוונטית.

דיון והכרעה
שמעתי את טיעוני הצדדים ושקלתי את נסיבותיו האישיות של הנאשם, בצד העקרונות הכלליים של הענישה בתחום עבירות המס, כפי שפירטו הצדדים לעיל.

הלכה היא כי בעבירות כלכליות יש לתת משקל רב יותר לשיקולי ההרתעה מאשר לנסיבותיו האישיות של הנאשם (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(3) 721 וכן רע"פ 3641/06 צ'צ'קס נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים ממוחשבים, ניתן 28.8.06).

דיווח אמת הוא לב לבה של יכולתה של רשות המסים למלא חובתה לקיים הליך סדור והוגן בנוגע לגביית מס אמת. אין מדובר בעניין טכני או קל ערך ויש חשיבות רבה הן לעצם הגשת הדוחות, הן להגשת דוחות מדויקים והן להגשתם במועד הקבוע לכך בחוק. אין להתייחס לאי הגשתם של הדוחות, הן של נאשמת 1, והן של נאשם 2 (שהוגשו באיחור, לאחר הגשת כתב האישום) כעניין קל ערך.

לזכותו של נאשם 2 נתתי משקל לכך שחלק מהמחדלים הוסרו, אף אם באיחור. נתתי דעתי לכך שניסה להסיר גם את המחדלים האחרים. משקל ניתן לכך שהודה בהזדמנות הראשונה, לאחר שגם בחקירתו שיתף פעולה, ובכך חסך זמן ציבורי רב. נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות שצוינו לעיל, אף כי נסיבות אישיות דומות מאפיינות חלק גדול מהנאשמים שביצעו עבירות דומות, לעתים קרובות על רקע הסתבכות כלכלית.

לחובתו של נאשם 2 זקפתי את חומרת העבירות, את העובדה כי מדובר באי הגשת דוחות לאורך כל שנות פעילותה של החברה, השנים 2006 - 2008, העובדה כי מדובר ב-3 דוחות חברה וב-3 דוחות אישיים וכי חלק מהמחדלים לא הוסרו עד היום.

לאחר שלקחתי בחשבון את כל האמור לעיל, ולאחר שהממונה על עבודת השירות נתן ביום 1.4.12 חוות דעת לפיה נאשם 2 מתאים לעבודת שירות, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשמת 1:
קנס בסך 100 ₪, וזאת באופן סמלי מאחר שחדלה מפעילות.

נאשם 2:
א. עונש מאסר בפועל של 3 (שלושה) חודשים, שירוצה בדרך של עבודת שירות בבית החולים איכילוב, ברחוב ויצמן 6, תל אביב, במשך 5 (חמישה) ימים בכל שבוע, בהיקף של 8.5 (שמונה וחצי) שעות עבודה יומיות, כפי שנקבע בחוות דעת הממונה על עבודת השירות. הנאשם יתייצב לנשיאת עונשו ביום 28.5.12 בשעה 8:00, במפקדת מחוז מרכז (יחידת עבודות שירות ליד כלא מעשיהו).
ב. קנס בסך 15,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל ביום 1.10.12 (בהתחשב במועד סיום ריצוי עבודת השירות) ובכל אחד בחודש שלאחר מכן. אי עמידה באחד התשלומים במועד תגרור העמדת כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
ג. מאסר למשך 6 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך 3 שנים מהיום יעבור עבירה בה הורשע.
ד. הנאשם יחתום על התחייבות בסך 5,000 ₪ (או 15 ימי מאסר תמורתה), להמנע במשך 3 שנים מהיום מהעבירות בהן הורשע. אם לא יחתום - יאסר למשך 3 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ב, 3 באפריל 2012, בנוכחות הצדדים.

עמוד 4 מתוך 5