הדפסה

ת"פ 3579-06 מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' חלידו ואח'

בית משפט השלום בחיפה
תיק פלילי 3579-06 מדינת ישראל נ' ניסים חלידו ואח'

16 באפריל 2012

בפני כבוד השופט זאיד פלאח

בעניין:
מדינת ישראל
באמצעות עוה"ד גב' ש. כהנא וגב' ו. שפילמן מפרקליטות מחוז ת"א - מיסוי וכלכלה

המאשימה

נגד

1.ניסים חלידו
2.סימה חלידו - אגמון
3.יצחק חלידו
באמצעות ב"כ עו"ד דוד קצוטי

4.המכללה העסקית הצפונית בע"מ – זוכתה

5.חב' יוסקה שיווק ציוד משרדי וצעצועים בע"מ
באמצעות נאשם 3

הנאשמים

גזר - דין

ביום 10.1.2012 הרשעתי את הנאשמים 3,2,1 ו- 5, בביצוע העבירות הבאות:

נאשם 1 – שימוש במרמה עורמה ותחבולה, 8 עבירות על סעיף 220 (5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה").

נאשמת 2 – שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת לעזור לאחר להתחמק ממס, 4 עבירות על סעיף 220 (5) לפקודה.

נאשמים 3 ו- 5 –
מסירת תרשומת כוזבת בדו"ח, 4 עבירות על סעיף 220(2) לפקודה. לנאשם 3 ביחד עם סעיף 224 א' לפקודה.
הכנה וקיום של פנקסי חשבונות ורשומות כוזבים, 4 עבירות על סעיף 220 (4) לפקודה. לנאשם 3 ביחד עם סעיף 224 א' לפקודה.
שימוש במרמה עורמה ותחבולה על מנת לעזור לאחר להתחמק ממס, 4 עבירות על סעיף 220 (5) לפקודה. לנאשם 3 ביחד עם סעיף 224 א' לפקודה.

להלן תמצית העובדות בהן הורשעו הנאשמים 1 , 2 ו- 3 :

נאשם 1 שימש בשנים 1997-2004 (להלן "התקופה הרלוונטית) כרואה חשבון ועבד בתקופה זו במס הכנסה, ובין היתר כיהן כמנהל תחום (רכז בכיר) בפקיד שומה חיפה, על כן היה כפוף להוראות התקשי"ר. בהתאם להוראות סעיף 43.02 לתקשי"ר היה על הנאשם 1 לקבל אישור מטעם השר ו/או מנכ"ל המשרד בו הוא מועסק לכל בקשה שלו לכהן כחבר הנהלת תאגיד, והנאשם 1 נמנע מלפנות לנציבות מס הכנסה בבקשה לכהן כחבר הנהלה בתאגיד, וזאת על אף שהיה בעל שליטה ומנהל פעיל בחברות שונות.

נאשמת 2 הינה רעייתו של נאשם 1, ונאשם 3 הינו אחיו. נאשמת 5 נוסדה בינואר 1999, ועסקה בשיווק והפעלת חנות צעצועים, והנאשם 3 עבד בחברה זו בין השנים 1999-2002 והיה מנהלה הפעיל.

בחודש מאי שנת 1995 הקימו עו"ד ערן אלוני (להלן: "אלוני") ורו"ח יואל רטנר (להלן:"רטנר"), את חברת "יורן", במטרה לעסוק בהפצת ערכות לימוד לבחינות, הכנת מאגר שאלות ממוחשבות ואספקת שאלונים לבחינות משרד העבודה. מקימי החברה פנו לנאשם 1, במהלך שנת 1995, על מנת לגייסו לצורך כתיבה ועריכת ספרים ובחינות ללימוד הנהלת חשבונות, והשלושה הפכו לשותפים בעסקיה של חברת "יורן". אלוני, רטנר ונאשם 1 החליטו להרחיב את עסקיהם המשותפים ולהקים מכללה ללימוד חשבונאות, על כן הקימו את חברת המכללה הצפונית. אלוני, רטנר ונאשם 1 פנו למכללת רמת גן בהצעה להפעיל סניף צפוני, ולבקשת נאשם 1, הוא הוצג במו"מ זה כמנהל מקצועי ומרכז אקדמי במכללה הצפונית בלבד, על אף שקבעתי בהכרעת הדין, שהוא היה שותף במכללה. ביום 23.10.1995 נחתם חוזה בין המכללה הצפונית למכללת רמת גן, על פיו הפעילה המכללה הצפונית שלוחה של מכללת רמת גן באזור חיפה. בנוסף הקימו אלוני רטנר והנאשם 1 את חברת האדם הנכון ביוני 1996.

בחודש אוקטובר 1997 מכר אלוני את חלקו בחברות יורן, האדם הנכון והמכללה הצפונית, כך שהבעלות בחברות אלו נותרה בידי רטנר ונאשם 1. בחודש מאי 1998 הקימו רטנר ונאשם 1, ביחד עם אחרים, את חברת אטלס, במטרה לעסוק בהדרכת מקצועות המחשוב. בשנים 1997-2000 הוחזקו מניותיו של נאשם 1 בחברות המכללה הצפונית, יורן, האדם הנכון ואטלס בנאמנות ע"י רטנר ו/או אשתו ו/או מי מטעמם. נאשם 1 לא נרשם בפועל כבעל מניות באף אחת מהחברות, על אף היותו בעל שליטה בהן, וזאת על מנת להסתיר את חלקו בחברות ועל מנת להתחמק מתשלום מס.

בהיותו בעל שליטה, כפי שקבעתי בהכרעת הדין, קמה חובה על נאשם 1 להגיש דו"חות לפקיד השומה ובהכללת המידע בדבר חברות שבשליטתו, על פי סעיפים 131 ו-32 (9) לפקודת מס הכנסה, ועל פי תקנות מס הכנסה (פטור מהגשת דין וחשבון), התשמ"ח-1988. בשנות המס 1997-2000, לא הודיע הנאשם 1 לפקיד השומה על היותו בעל שליטה בחברות המכללה הצפונית, האדם הנכון, יורן ואטלס, לא הגיש דו"חות כבעל שליטה בחברות לפקיד השומה ולא כלל בהם את הכנסותיו ואף לא מידע בדבר היותו בעל שליטה.

בשנות המס 1997-2000 היה הנאשם 1 בעל שליטה ומנהל פעיל בחברת המכללה הצפונית, והוא היה זכאי לקבל שכר בגין ניהול החברה, ושכרו במכללה הצפונית שולם כדלקמן: סכום של 4,000 ₪ לחודש, בעבור עבודתו כמרצה ומרכז אקדמי במכללה הצפונית, שולם ישירות ע"י מכללת רמת גן. יתרת התמורה הכספית שהגיעה לנאשם 1 בגין ניהול המכללה הצפונית, ואשר הייתה גבוהה מ-4,000 ₪ לחודש, דהיינו מעבר לסכום שאושר לנאשם 1 להשתכר מעבר למשכורתו בשירות המדינה, שולמה מהמכללה הצפונית לחברת יורני מערכות יזמות ניהול ואחזקות בע"מ (להלן:"חברת יורני"). נאשם 1 ורטנר משכו את הכספים המגיעים להם מהמכללה הצפונית באמצעות חברת יורני, אשר ניהלה בשמם את המכללה הצפונית. חברת יורני הנפיקה, אחת לחודש, שתי חשבוניות מס למכללה הצפונית בגין דמי ניהול: חשבונית אחת שיקפה את הסכום המגיע לרטנר, וחשבונית שנייה שיקפה את הסכום המגיע לנאשם 1. מהתשלומים שהועברו לנאשם 1 באמצעות חברת יורני בשנים 1997-1998 נוכה מס במקור. שיטת התשלומים דלעיל פעלה עד שנת 1998.

בסמוך לחודש ינואר 1999, פנה נאשם 1 לנאשם 3 ולבנו של נאשם 3, יוסי חלידו, בבקשה להקים חברה, ובחודש ינואר 1999 הוקמה חברת יוסקה, על שמו של יוסי חלידו, כאשר מניות החברה הוחזקו בנאמנות עבור נאשם 1, ע"י אחר. חברת יוסקה עסקה בשיווק ובהפעלת חנות צעצועים בניהולו של הנאשם 3. לבקשתו של נאשם 1 הוסף סעיף למטרות החברה על פיו חברת יוסקה עסקה גם בהפצת ספרי לימוד, כאשר בפועל עסקה חברת יוסקה בשיווק צעצועים בלבד. נאשם 1, החזיק בידיו אישור לקבלת זכויות יוצרים ללא הגבלת סכום, ובנוסף – החזיק באישור מנציבות מס הכנסה על פיו יוכל לקבל הכנסה נוספת עד לסכום של 4,000 ₪ לחודש בגין עבודתו כמרצה בחשבונאות ומרכז אקדמי (להלן:"האישורים"). לאור האישורים הנ"ל ביקש נאשם 1 מרטנר כי יתרת הכספים שמעבר לסכום של 4,000 ₪ המגיעים לו מהמכללה הצפונית, יוצגו כולם כתשלום בגין זכויות יוצרים ולא כדמי ניהול, ונאשם 1 סיכם עם רטנר כי יציג לחברת יורני חשבוניות מס של חברת יוסקה בגין זכויות יוצרים המגיעים לו כביכול, ובהסתמך על הנ"ל הנפיקה חברת יוסקה, על פי הוראותיו של נאשם 1, חשבוניות כוזבות בגין זכויות יוצרים לחברת יורני, וכללה חשבוניות אלה בפנקסי החשבונות של החברה, כאשר בפועל לא היה כל קשר עסקי בין החברות, ולא נרקמה ביניהן עסקה אמיתית, אשר הקנתה לחברת יוסקה זכאות לקבלת כספים מחברת יורני. הנאשם 1 לא דווח לפקיד השומה על הכנסתו מדמי ניהול ומזכויות יוצרים בשנים 1999-2000 וזאת בכדי להתחמק מתשלום מס. בשנות המס האמורות משך נאשם 1 משכורות מחברת יוסקה, על אף שלא עבד בה בפועל, כאשר משכורתו הייתה נמוכה מסכומי החשבוניות שהוציאה חברת יוסקה לחברת יורני. בכך הרשעתי את הנאשם בהשמטת הכנסה בשנות המס 1999-2000 בסכום של 370,301 ₪.

הנאשם 1 ורטנר החליטו בסוף שנת 2000 על פירוק השותפות ביניהם, על כן הם חתמו ביום 31.12.2000 על הסכם פירוד (להלן:"הסכם הפירוד") על פיו חולקה בין השניים הבעלות בחברות המכללה הצפונית, האדם הנכון, אטלס ויורן, כדלקמן: הבעלות והשליטה המלאה בחברות המכללה הצפונית והאדם הנכון הועברו לנאשם 1; הבעלות והשליטה המלאה בחברת מכללת אטלס הועברו לרטנר; לאחר ביצוע התחייבויות שונות של רטנר ונאשם 1, הבעלות והשליטה בחברת יורן תתחלק ביניהם בחלקים שווים. על מנת להסתיר את חלקו בחברות ועל מנת להתחמק מתשלום מס, פנה נאשם 1 לרו"ח קובי צרפתי (להלן:"צרפתי") לשם הקמת חברה אשר תתפוס את מקומה של המכללה הצפונית כשלוחה של מכללת רמת גן. בהתאם לכך הוקמה ביום 4.1.01 חברת אס. אם., כאשר שם החברה הינו צירוף ראשי תיבות שמות נאשמת 2, סימה, אשת הנאשם 1, ומונה, אשתו של צרפתי. לבקשתו של נאשם 1 הועברו מניות רטנר ואשתו בחברות המכללה הצפונית והאדם הנכון ישירות לחברת אס.אמ.

במהלך שנת 2001 החלה חברת אס. אם. להפעיל בית ספר ללימודי חשבונאות בשיתוף עם מכללת רמת גן, במקומה של חברת המכללה הצפונית. בפועל, היה נאשם 1 מנהל פעיל ובעל שליטה בחברת אס. אם. ביחד עם צרפתי ואשתו, אך הציב את אשתו, נאשמת 2, כבעלים ושותפה לכאורה בחברה. נאשם 1 ו/או נאשמת 2 היו בעלי 50% ממניות אס.אמ. מיום הקמתה, אך הנאשם 1 הסתיר את בעלותו בחברה, על כן, ובהתאם לבקשתו, לא נרשמו המניות על שמו ו/או על שם נאשמת 2 והם הוחזקו בעבורם בנאמנות ע" אחר. נאשמת 2 ידעה כי בעלה, נאשם 1, הינו מנהלה הפעיל ובעל השליטה של חברת אס. אם., וידעה שהצבתה והצגתה כמנהלת וכבעלים - נועדה להעלים את קיומו של נאשם 1 מרשויות המס.

בשנות המס 2001-2002, לא הודיעו הנאשמים 1 ו-2 לפקיד השומה על היותם בעלי שליטה בחברת אס. אם., לא הגישו דו"חות כבעלי שליטה בחברה לפקיד השומה ולא כללו בהם את הכנסותיהם ומידע בדבר היותם בעלי שליטה כאמור.

הנאשם 1, ועל מנת להתחמק מתשלום מס בשנים 2001-2002, לא דיווח לפקיד השומה על ההכנסה שצמחה לו, בין מדמי ניהול ובין מזכויות יוצרים. בשנות מס אלה לא משך הנאשם משכורת בחברת יוסקה בכלל. סך הכל השמיט הנאשם 1, בשנות המס 2001 ו- 2002, הכנסה בסך כולל של 170,542 ₪. ביתרת הכספים בגין זכויות היוצרים שהועברו לחברת יוסקה, ולא נמשכו ע"י הנאשם 1, בשנים 1999-2002, נעשה שימוש כדלקמן: לכיסוי הוצאותיה השוטפות של יוסקה מפעילות הצעצועים, לתשלום משכורות לנאשם 3 ולתשלום משכורות ליוסי חלידו בגין עבודות שביצע לכאורה כעובד חברת יוסקה. הנאשם 3 העביר חלק מהכספים שנרשמו בספרי חברת יוסקה על שמו ועל שם בנו, לידי הנאשם 1 ו/או מי מטעמו. נאשם 3, שניהל בפועל את חברת יוסקה, ידע כי איננה זכאית לתשלום בגין זכויות יוצרים, וכי החשבוניות הכוזבות אותן היא מוציאה, על פי הוראתו של הנאשם 1, הוצאו במטרה לסייע לנאשם 1 להתחמק ממס.

 ביום 30.9.03 נחתם הסכם בין אס. אם. ובין המכללה למנהל, על פיו תחדל חברת אס. אם. מכל פעילות, ותעביר את כל פעילותה, כמפעילת מכללה ללימודי חשבונאות, למכללה למנהל, וזאת תמורת סך של 3,400,000 ₪. בו בזמן חתם נאשם 1 על התחייבות כלפי המכללה למנהל, כי לא יתחרה בה למשך 5 שנים, ובהתאם לאותה התחייבות היה הנאשם 1 זכאי לקבל לידיו סך של 600,000 ₪. בנוסף, נחתם ביום 30.9.03 הסכם בין חברת אס.אם ונאשמים 1 ו-2, לפיו היה נאשם 1 זכאי לקבל לידיו, בנוסף לסך של 600,000 ₪, מחצית מהרווחים שייוותרו בידי אס. אם. לאחר תשלום מלוא התחייבויותיה לצדדים שלישיים. ההסכמים דלעיל כללו ויצרו עסקאות והכנסות החייבות בדיווח מטעמו של נאשם 1 לפקיד השומה, ובתשלום מס על רווח הון, ובפועל לא דיווח נאשם 1 על רווח ההון ולא שילם את המקדמה על חשבון רווח ההון תוך 30 יום כמתחייב על פי סעיף 91 (ד') (1) לפקודת מס הכנסה, וזאת במזיד ובכוונה להתחמק ממס.

בשנות המס 2003-2004, לא הודיעו נאשמים 1 ו-2 לפקיד השומה על היותם בעלי שליטה בחברת אס. אם., לא הגישו דו"חות כבעלי שליטה בחברה לפקיד השומה ולא כללו בהם את הכנסותיהם ומידע בדבר היותם בעלי שליטה כאמור. במהלך החודשים ינואר- פברואר 2006, הגישו הנאשמים 1 ו-2 דו"חות לפקיד השומה, בגין השנים 2000-2004. הנאשמים לא כללו בדו"חות אלה את עובדת היותם בעלי שליטה בחברת אס. אם., החל משנת 2001. כל המעשים הנ"ל נעשו במזיד, ותוך שימוש במרמה, עורמה ותחבולה, ובכוונה להתחמק ממס.

לעניין מידת אחריותה של נאשמת 2 בביצוע העבירות שבהן הורשעה, כתבתי בסעיף 349 להכרעת הדין:

"התרשמתי כי אחריותה של נאשמת 2 אינה מוגברת, בשל הסתמכותה על בעלה, נאשם 1, שהיה בעל הידע, בהיותו רואה חשבון ועובד מס הכנסה, המכיר עד תום את נושא החשבונאות. אין בקביעה זו כדי לפטור את הנאשמת 2 מאחריות פלילית, אך יש בכך כדי להוות שיקול לקולא, בעת גזירת עונשה".

בנוגע למידת אחריותו של נאשם 3 לעבירות שבביצוען הורשע, קבעתי בסעיף 385 להכרעת הדין:

"התרשמתי כי אחריותו של נאשם 3 אינה מוגברת, בשל הסתמכותו על אחיו, נאשם 1, שהיה בעל הידע, בהיותו רואה חשבון ועובד מס הכנסה, המכיר עד תום את נושא החשבונאות, וכן בהיות נאשם 1 בעל האמצעים הכספיים, דבר שיצר אצל נאשם 3 מעין תלות באחיו, נאשם 1, לאור מצבו הכלכלי הקשה".

וכאשר השוויתי בין מידת אחריותו של נאשם 3 לזו של נאשמת 2, הוספתי וקבעתי:

"בעניינה של נאשמת 2 הגעתי לאותה המסקנה, אך אבהיר בזאת, שאחריותה של נאשמת 2 מחמירה יותר מאחריותו של נאשם 3, בין היתר בשל חלקה הפעיל יותר בכל ההתנהלות שתוארה לעיל, לעומת חלקו של נאשם 3. נושא אחריותו המעין מופחתת של נאשם 3 יישקל בבוא העת, כשיקול לקולא בעת גזירת העונש".

משטענו באי-כוח הצדדים לעונש, הגיעה העת לפרוע את השטר עליו חתמתי בהכרעת הדין, בנוגע לקביעת מדרג ענישתי בין שלושת הנאשמים, כל אחד בהתאם לחלקו ולמידת אחריותו בביצוע המעשים הפליליים שבהם הורשע.

בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה את חומרת מעשיו של נאשם 1, שניצל את הידע שלו כרואה חשבון ואת מעמדו כעובד בכיר במס הכנסה, וביצע את המעשים שבהם הורשע. ב"כ המאשימה הדגישה את הנזק הכלכלי העולה מהתנהגות כגון זו של הנאשם, את ההכנסה שהושמטה ע"י נאשם זה, את התחכום בביצוע מעשיו, את הקושי בגילוי מעשים כגון אלה, את העובדה שהוא בחר לנהל את משפטו עד תום, ואת כל יתר הנסיבות, שיש בהן כדי לשכנע בעמדתה העונשית, לפיה ביקשה להטיל על נאשם זה עונש של מאסר בפועל של ממש, מאסר מותנה לשיקול דעת, וקנס כספי מרתיע, ולתמיכה בעמדתה הגישה פסיקה של בתי המשפט השונים. בטיעוניה לעונש עתרה ב"כ המאשימה שלא ליתן משקל יתר למשך הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות ועד היום, תוך שהגישה לעיוני פסיקה נרחבת אודות השיקולים שבתי המשפט הפעילו עת גזרו את דינם של נאשמים בעבירות דומות, ולהתייחסות בתי המשפט לשיהוי הרב שבאותם תיקים. בנוגע לנאשמים 2 ו-3, עתרה ב"כ המאשימה להטלת מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות, תוך שפירטה את חלקו של כל אחד מהם בביצוע העבירות בהן הורשע, ואת טובת ההנאה שצמחה להם כתוצאה מכך, ובנוסף – מאסר מותנה וקנס לשיקול דעת בית המשפט. לאחר ששלושת הנאשמים אמרו את מילתם האחרונה, הוסיפה ב"כ המאשימה וטענה, שאיש מהם לא התחרט על מעשיו. בנוגע לנאשמת 5, עתרה ב"כ המאשימה להטלת קנס הולם.

ב"כ הנאשמים הדגיש את פרק הזמן הארוך מאוד שחלף מאז ביצוע העבירות ועד היום, העולה על עשר שנים, וביקש ליתן לנתון זה משקל נכבד בעת שקילת העונש. עוד נטען, שהנאשם 1 הורשע בהשמטת הכנסה, כאשר לטעמיו אותה הכנסה אינה חייבת במיסוי, מאחר והנאשם שילם את המס המגיע, בין אם באופן אישי ובין אם באמצעות החברות. הסנגור ביקש להדגיש, שהנאשם 1 אינו בכיר במס הכנסה, וכי קיימים מאות עובדים בכירים ממנו. עוד נטען, שמצבם הכלכלי של מרשיו הינו גרוע, שהנאשמים 1 ו-2 חיים בנפרד כתוצאה מפרשייה זו, וכי כל הנאשמים עברו עינוי דין משך שנים רבות, בהמתינם לסיום עניינם. הסנגור הפנה לשורה של פסקי דין, בהן הסתפקו בתי המשפט בהטלת קנסות ומאסרים מותנים, ונמנעו משליחת הנאשמים לריצוי מאסרים בפועל, ובהסתמכו על כך, כמו גם על כל יתר הנימוקים והטיעונים שהועלו על ידו, עתר הסנגור להסתפק בהטלת מאסר מותנה על שלושת מרשיו, ובנוגע לנאשם 1 עתר לחילופין להטלת מאסר שירוצה בעבודות שירות.

שלושת הנאשמים דיברו בסוף משפטם – הנאשם 1 הדגיש את הסבל שנגרם לו כתוצאה מפרשייה זו, את השעייתו מעבודתו במס הכנסה, ההכנסה הנמוכה שהוא מקבל מאז ועד היום, את החשש שלו מפיטורין בעקבות הרשעתו, את חששו מנקיטת הליכים נגדו ע"י מועצת רואי החשבון, ואף הציג לעיוני מכתב בעניין זה. נאשם זה, כמו הנאשמת 2, רעייתו, הדגישו את הסבל שלהם כמשפחה בשנים האחרונות, את הפירוד שעברו, את הקושי שבגידול שלושת ילדיהם על רקע הפרשייה, את הקשיים הכלכליים שלהם, ושניהם עתרו להקל עימם. גם הנאשם 3 דיבר בפניי, תוך שהדגיש שאת מעשיו הוא ביצע בשל הסתמכותו על אחיו, הנאשם 1, עליו הוא סמך בשל הידע שלו ובשל תפקידו, וכי אילו ידע שמדובר במעשים אסורים היה נמנע מלעשותם. נאשם 3 ציין גם את מצבו הכלכלי הקשה, את הכנסתו הדלה כתוצאה ממכירת צעצועים, ועתר להקל עימו ככל שניתן.

בשל עתירת ב"כ המאשימה להטלת מאסר לריצוי בעבודות שירות, בנוגע לנאשמים 2 ו-3, החלטתי להפנות נאשמים אלה, וכן את הנאשם 1, לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות, על אף שבעניינו של נאשם 1 עתרה ב"כ המאשימה להטלת מאסר בפועל של ממש. הדגשתי בפני שלושת הנאשמים, שהפנייתם לקבלת חוות דעת מטעם הממונה על עבודות שירות אינה באה לרמז על העונש שיוטל עליהם, ואינה באה להפיח בלבבותיהם תקווה בנוגע לסוג העונש שיוטל. הממונה על עבודות שירות הגיש לעיוני שלוש חוות דעת, בעניינם של הנאשמים 1-3, מהם עולה ששלושתם מתאימים לריצוי עונשי מאסר בעבודות שירות.

העבירות בהן הורשעו הנאשמים הינן עבירות פליליות בעלות היבט כלכלי. בתי המשפט הדגישו לא אחת, שביצוע עבירות מסוג זה גורם נזק כלכלי כבד למדינה, ופוגע באינטרסים יסודיים של החברה. מדינת ישראל הינה מדינה דמוקרטית, הדוגלת בשוויון מלא בפני החוק – התנהגות הנאשמים שמה ללעג ולקלס עקרון זה, בכך שהם פגעו בקופה הציבורית, האמורה לשמש כל אחד ואחד מאזרחי ותושבי המדינה, פגעו בשוויון שבנשיאה בנטל המיסוי, והביאו להעשרת קופתם הפרטית על חשבון הקופה הציבורית. בא-כוח הנאשמים טען בנוגע לסכום המס שנחסך, תוך שהדגיש שהמדובר בסכומים פחותים מאלה שהמדינה טענה להם – אמנם קיימת חשיבות לגובה המס שנאשם מתחמק מלשלמו, ואולם, החומרה היתירה היא בעצם ההתנהלות האסורה שהביאה להשמטת ההכנסות החייבות במס. הנאשם 1 ידע לנצל את הידע שלו בתחום החשבונאות, בהיותו רואה חשבון ומרצה בחשבונאות, וכן בהיותו עובד ברשות המיסים, והכל בכדי להעשיר את כיסו הפרטי. נאשם זה ניצל לא רק את מעמדו ואת הידע שלו, אלא גם את הקרובים אליו ביותר, שהם רעייתו ואחיו, והכל בכדי להתעשר על חשבון הקופה הציבורית.

יש המכנים נאשמים בעבירות כלכליות, כעברייני "צווארון לבן", בין היתר מאחר והעבירות מבוצעות ע"י אנשים הלובשים חליפות מחויטות, כשהם יושבים במשרדיהם. לטעמי, השימוש במושג זה עלול להטעות, בשל החשש מהקניית מעטה של הקלה לעברייני "צווארון לבן", אולי בשל מעמדם החברתי והתעסוקתי, ואולי בשל היותם אנשים "נורמטיביים" שמעדו כשהם ישובים במשרדיהם. הצווארון הלבן של מבצעי העבירות הכלכליות הוא לא פחות שחור מכל עבריין אחר, ויש צורך, ואף חובה, להחליף את חולצותיהם הלבנות בחולצות כתומות, הניתנות לאסירים בבתי הסוהר, בשל הצורך בהטלת עונשי מאסר בפועל על מבצעיהן.

יש להחמיר עם מבצעי העבירות הכלכליות, בין היתר בשל התחכום הרב הדרוש לשם ביצוע העבירות, ובשל הקושי הרב שבגילוי העבירה ומבצעיה – קושי המביא לעיתים להגשת כתבי אישום בריחוק ממועד ביצוען, וכן לניהול משפט בפרק זמן ארוך מהרגיל, שהרי מדובר במשפטים מורכבים ומסובכים, הדורשים העדת עדים רבים והגשת ראיות רבות.

הנאשמים ביצעו את העבירות משך שנים רבות, כמפורט באישום הראשון שבו הורשעו, והעבירות בוצעו, כאמור, בתחכום רב מצידו של הנאשם 1, שידע להעלים את היותו בעלים ושותף בחברות השונות, וידע לבצע "תרגילי" מיסוי, לשם העלמת העובדה שהמדובר בהכנסה שלו, החייבת בדיווח לשלטונות המס, ואגב כך חייבת במיסוי, מעבר למס ששולם בפועל. הנאשם ידע להעביר הכנסות לחברת יוסקה, כאשר חברה זו דווחה על הפסדים, או על הכנסות בסכומים זעומים, ובכך היה סכום המס ששולם על ידה זעום ביותר, לעומת המס שהיה צריך לשלמו אילו דווחה ההכנסה ככזו השייכת לנאשם 1. התחכום הרב שבביצוע המעשים, לצד משך זמן ביצוען, שארך שנים רבות, מהווים שיקולים לחומרה בעת קביעת העונש הראוי לנאשמים. אמנם שלושת הנאשמים הינם בעלי עבר פלילי נקי, ואולם, מרבית המורשעים בעבירות מיסוי, הינם כאלה שעברם נקי, כך שאין מדובר בחריג.

שלושת הנאשמים הלינו על מצבם הכלכלי הקשה ועל הנזק שנגרם לכיסם ולמשפחותיהם כתוצאה מפרשייה זו, וביקשו להתחשב בכך בעת שקילת העונש. טיעון זה של הנאשמים יש בו כדי לקומם – בעת שביצעו את העבירות בהן הורשעו, הם לא חשבו על משפחותיהם, ולמעשה עיניהם החשיכו למראה הרווח הכספי שנבע להם כתוצאה מביצוע אותן עבירות. עיוורון עיניהם היה נוח להם בעת ביצוע העבירות, וכך גם ההכנסות שהפיקו לעצמם כתוצאה מביצועם, אך כעת, ומשנתגלו מעשיהם, בוכים הם על מצבם שהורע בעקבות גילוי הפרשייה בה היו שותפים. ברור, שמצבם של עבריינים העוברים על החוק ומורשעים, אינו נוח, וברור ששלוות חייהם, שהייתה בטרם גילוי מעשיהם, מופרת. אך אותם נאשמים הם אלה שהביאו על עצמם, הן את השלווה המדומה שליוותה אותם בעת ביצוע העבירות, והן את הביזוי, ההשפלה ועוגמת הנפש שילוו אותם מיום גילוי הפרשייה ועד לגזירת דינם, ואולי גם לאחר מכן. היה על הנאשמים לחשוב על תוצאות מעשיהם בטרם ביצועם, והיה עליהם לקחת בחשבון גם אפשרות של גילוי מעשיהם האסורים, והשלכת גילוי זה על שלוות חייהם. משלא עשו כן, אין הם יכולים לטעון כעת, שבשל מצבם הכלכלי והמשפחתי הקשים, יש להקל עימם, לבטח לא הקלה משמעותית.

הנאשם 1 הינו רואה חשבון ועובד בכיר במס הכנסה. רואה חשבון, כדוגמת הנאשם, מהווה חוליה מקשרת בין הציבור הרחב ובין שלטונות המס, וככזה זוכה הוא לאימון הן מצידו של הציבור והן מצידם של גורמי המס. ניצול לרעה של הידע המקצועי של רואה החשבון, במטרה להונות את שלטונות המס, פוגע הן באימון הציבור ברואי החשבון והן באימון שלטונות המס ברואי החשבון. על אחת כמה וכמה, כאשר מדובר ברואה חשבון שהוא גם עובד מס הכנסה, הרי שקיימת פגיעה בגורם נוסף, והוא אימון הציבור ברשות המס, שעה שאחד מעובדיה מבצע עבירות על פקודת מס הכנסה, זאת במקום להוות דוגמה לציבור הרחב, בשמירה קפדנית על הוראות החוק, שעליו הוא אמון מתוקף תפקידו.

התנהלותו של הנאשם 1 בפרשייה זו השחיתה את מקצוע ראיית החשבון, את אימון הציבור ברואי החשבון, ואת אימון הציבור בשלטונות המס. השחתה מעין זו דורשת הטלת ענישה מרתיעה, שתבהיר לעבריין ולדומיו, כמו גם לציבור בכללותו, שביצוע עבירות בכלל, ועבירות כלכליות בפרט, אינו משתלם, והוא עלול לגרור את המבצע לכליאתו מאחורי סורג ובריח.

הנאשמים לא התחרטו על מעשיהם, ונדמה שנאשם 1 אינו מבין כלל מדוע הוא הגיע למעמד של טיעונים לעונש. במצב דברים זה, אין כל בטחון שנאשם זה ימנע מהפרת החוק בעתיד, שהרי חוסר הבנתו לאיסור שבמעשיו עלול להביאו להמשיך ולבצע מעשים דומים גם בעתיד. בנוגע לנאשמים 2 ו-3, שוכנעתי שהם נוצלו במידת מה ע"י הנאשם 1, שהינו בן-זוגה של נאשמת 2 ואחיו של נאשם 3, שסמכו עליו, הן כאדם והן כאיש מקצוע. בנוגע לנאשם 3, אני מוכן לראות בדבריו כחרטה על מעשיו, על אף שהוא לא אמר זאת במפורש, וזאת אני מסיק מתוכן דבריו, שהוא סמך על אחיו, נאשם 1, ואילו היה יודע שמעשיו אינם חוקיים, היה נמנע מלעשותם.

הנאשמים לא הסירו את המחדלים, ועד לכתיבת שורות אלו לא שילמו את המס המגיע, על כן לא עומד לזכותם אותו שיקול ענישתי בדבר הסרת המחדל, כשיקול שהיה בו כדי להביא להקלת מה בענישתם, בעיקר בנוגע לנאשם 1.

שיקול לקולא בעונש, אותו יש לקחת בחשבון, הינו חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד היום. המדובר בשנים רבות שחלפו, מאז ביצוען ועד להגשת כתב האישום, ובשנים נוספות שחלפו מאז הגשתו ועד לגזירת עונשם של הנאשמים. כפי שכתבתי לעיל, העבירות בהן הורשעו הנאשמים הינן מורכבות, וגילוין הינו קשה ביותר, ולמעשה, אלמלא עדותו של עד המדינה, ואלמלא המסמכים שחשף, לא היו מעשי הנאשמים מתגלים עד עצם היום הזה. ניהול המשפט ארך זמן רב, במהלכו התקיימו עשרות ישיבות, והוגשו מאות מוצגים, והסנגור טען שהימשכות ההליכים אינה נעוצה במרשיו, אלא במורכבות התיק ובגורמים אחרים, שאינם קשורים בו. אכן תיק זה דן בעבירות שבוצעו לפני שנים רבות, ויש לזקוף עניין זה כשיקול לקולא, בעת גזירת העונש, שהרי אין דומה מקרה בו אדם נענש היום על מעשה שביצע אתמול, לבין מקרהו של אחר, הנענש כעת על מעשה שעשה לפני שנים רבות. יחד עם זאת, ובהתחשב במה שכתבתי לעיל אודות הקושי בגילוי ובחקירת פרשיות כלכליות מעין אלו, ובקושי שבניהול תיק מורכב זה, אין חלוף הזמן יכול להפוך את הקערה על פיה, במובן זה, שאין בכוחו להפוך עונש ראוי של מאסר בפועל, לעונש בלתי ראוי של מאסר מותנה ואף לא לעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות.

נטען בפניי אודות מצבם הכלכלי הקשה של שלושת הנאשמים, וכן אודות ההפסד הכלכלי הכרוך בהרשעת הנאשם 1, בשל פיטוריו הצפויים מעבודתו במס הכנסה, והפסד זכויות רבות להן היה זכאי אלמלא הרשעתו בפרשייה זו. אמנם יש להתחשב התחשבות מה במצבו הכלכלי של נאשם, בכדי להימנע ממצב בו מטיל בית המשפט, בעקיפין, עונש של מאסר בפועל בשל אי-תשלום קנס, שעה שהוא מודע למצבו הכלכלי של הנאשם, שאינו מסוגל לשלם קנס בסכומים גבוהים. שיקול זה הינו יפה בעיקר בעניינם של נאשמים 2 ו-3, שהמדינה עצמה, וברוב הגינותה, עתרה להטיל עליהם עונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות, ובהכרעת הדין קבעתי שעניינם שונה מזה של הנאשם 1, ואף קבעתי מדרג המבדיל בין אחריות שניהם, בכך שהגעתי למסקנה שאחריותו של נאשם 3 היא הפחותה מבין שלושתם. בשל כך, החלטתי לאבחן בין שלושת הנאשמים, הן בעונש המאסר שיוטל עליהם, והן בסכומי הקנסות בהם יחויבו.

מבחינת מרכיב המאסר - העונש ההולם את מעשי הנאשם 1, הוא עונש של מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח, ולתקופה משמעותית; העונש ההולם את מעשיה של הנאשמת 2 הוא מחצית מעונש המאסר המקסימאלי אותו ניתן לרצות בעבודות שירות; העונש ההולם את מעשי הנאשם 3 הוא עונש עתידי. למסקנה זו הגעתי, לאחר שהתחשבתי במכלול הנתונים והשיקולים דלעיל, כולל מידת אחריותם של הנאשמים בביצוע העבירות, ומידת היגררותם של הנאשמים אחרי אחרים והסתמכותם עליהם, כמו גם מידת התועלת שהפיקו לעצמם כתוצאה מביצוע העבירות, ומידת התחכום שהפעילו לשם ביצוען. לא מצאתי קיומם של שיקולי שיקום שיש בהם כדי לגרום לי לסטות מהענישה ההולמת שנקבעה על ידי דלעיל.

הצורך בהרתעת הנאשם 1 מביצוע מעשים דומים בעתיד, והצורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירות מהסוג שבהן הורשע נאשם זה – מחייבים, כאמור, הטלת מאסר בפועל לתקופה משמעותית. אמנם עונש זה עלול לפגוע במשפחתו של נאשם 1, אך הימנעותי מהטלת מאסר בפועל של ממש על רעייתו, הנאשמת 2, תוך שהסתפקתי בשלושה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, יש בה כדי להקל על הפגיעה במשפחת הנאשם 1.

כפי שכתבתי לעיל, הנאשמים לא נטלו אחריות על מעשיהם, למעט הנאשם 3, שניתן לראות בדבריו כהבנה לאיסור שבמעשיו, וכהבטחה שמעשים כאלה לא יישנו על ידו בעתיד. הנאשמים, ובעיקר הנאשם 1, לא עשו דבר בכדי לתקן את תוצאות העבירות, בכך שהמחדלים לא הוסרו. התחשבתי בקביעת מרכיב המאסר, גם בעברם הפלילי הנקי של שלושת הנאשמים, ובעיקר בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועד היום – שיקול, שאלמלא קיומו לא הייתי מהסס מלהטיל על הנאשם 1 ענישה מחמירה יותר מזו שהטלתי עליו. בשקלולי את מכלול השיקולים שהובאו בגזר דין זה, ובהתחשב בקביעות שנקבעו על ידי בהכרעת הדין, בנוגע למידת אחריותם של הנאשמים 2 ו-3 לעבירות שבוצעו על ידם, הגעתי למסקנה שהענישה שפורטה על ידי בסעיף זה היא הענישה ההולמת למעשי כל אחד משלושת הנאשמים.

מבחינת מרכב הקנס – כפי שקבעתי בהכרעת הדין, קיים הבדל במידת אחריותם של הנאשמים 2 ו-3, עד כדי ביטול מרכיב המאסר בנוגע לנאשם 3, כאמור, והסתפקות בקנס מינימאלי, בסכום של אלפיים ₪. בנוגע לנאשמת 2 - בנוסף לשלושת חודשי עבודות השירות, הגעתי למסקנה שיש לחייבה בתשלום קנס בסכום של חמשת אלפים שקלים, הן בשל חומרת מעשיה לעומת מעשיו של הנאשם 3, והן מאחר והיא נהנתה מפירות השמטת ההכנסות, בהיותה בת-זוגו של הנאשם 1. בנוגע לנאשם 1 - הגעתי למסקנה שבנוסף למאסר בפועל שאטיל עליו, יש לחייבו בתשלום קנס בסכום של עשרות אלפי שקלים, בכדי להבהיר לו ולדומיו, שביצוע עבירות כלכליות אינו משתלם ואינו כדאי. סכום הקנס ייקח בחשבון הן את מצבו הכלכלי של נאשם זה, הן את פרק הזמן הארוך שחלף מאז ביצוע העבירות ועד היום, הן את מצבו האישי והמשפחתי, והן את העובדה שהוא אמור לרצות עונש של מאסר בפועל, הרחק מהחברה. בנוגע לנאשמת 5 – החלטתי להטיל עליה את מחצית הקנס שקבעתי בעניינו של נאשם 1, זאת לאור חלקה בביצוע העבירות שבהן הורשעו הנאשמים.

סוף דבר, ולאחר ששקלתי לקולא ולחומרא את מכלול הנתונים, כולל טיעוני באי-כוח הצדדים, ולאחר שעיינתי בכל הפסיקה שהוגשה לי במהלך הטיעונים לעונש, החלטתי לדון את הנאשמים לעונשים אלה:

נאשם 1
מאסר בפועל למשך 36 חודשים, ולשם כך עליו להתייצב לתחילת ריצוי עונשו, במזכירות בית משפט השלום בחיפה, ביום 20.5.12 שעה 09:00.
6 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם יעבור הנאשם תוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה בה הורשע בתיק זה.
קנס ע"ס 50,000 ₪, או 6 חודשי מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-10 תשלומים שווים ורצופים, ע"ס 5,000 ₪ כל אחד, החל מיום 1.6.12 ובכל 1 לכל חודש אחריו.

נאשמת 2
מאסר בפועל למשך 3 חודשים, אותם תרצה בעבודות שירות ב-"יד עזר לחבר", ברח' קסל 4 חיפה, ולשם תחילת ריצוי עונשה על הנאשמת 2 להתייצב ביום 13.5.12 בשעה 08:00 במשרדי הממונה על עבודות שירות, במתחם בית סוהר חרמון.
6 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם תעבור הנאשמת תוך 3 שנים מהיום, עבירה בה הורשעה בתיק זה.
קנס ע"ס 5,000 ₪, או חודש מאסר תמורתם. הקנס ישולם ב-2 תשלומים שווים ורצופים, ע"ס 2,500 ₪ כל אחד, בתאריכים 1.6.12 ו- 1.7.12 .

נאשם 3
6 חודשי מאסר על תנאי, אשר יופעלו אם יעבור הנאשם תוך 3 שנים מהיום, עבירה בה הורשע בתיק זה.
קנס ע"ס 2,000 ₪, או 10 ימי מאסר תמורתם. הקנס ישולם עד לא יאוחר מיום 1.6.12.

נאשמת 5
קנס ע"ס 25,000 ₪, אותו עליה לשלם עד לא יאוחר מיום 1.6.12.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום, לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, כ"ד בניסן תשע"ב, 16 באפריל 2012, בנוכחות כל הצדדים.

עמוד 15 מתוך 15