הדפסה

ת"פ 34002-08-10 מדינת ישראל נ' זקרי ואח'

בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"פ 34002-08-10 מדינת ישראל נ' זקרי ואח'
02 אפריל 2012

לפני
כבוד השופטת מיכל ברק נבו

בענין

מדינת ישראל

המאשימה

נגד

  1. אלון זקרי (התליית הליכים)
  2. ארז זקרי

הנאשמים
ב"כ המאשימה: עו"ד אלברט זמנסקי
ב"כ הנאשם: עו"ד סתוית רייכמן
נאשם 2 בעצמו

פסק דין לנאשם 2

הרקע
1. הנאשם שלפני הודה ביום 09.11.11 בעובדות כתב האישום המתוקן שהוגש נגדו, לפיו ביום 07.07.08, בשעות הלילה, בחנות "טיב טעם" בתל אביב, בה עבדו הנאשם ואחיו (שהיה נאשם 1 בתיק זה וההליכים נגדו הותלו) כמאבטחים, סייע הנאשם לאחיו לגנוב מהחנות מוצרים בשווי 19,992 ₪, כאשר עמד מחוץ לחנות ושמר על המקום, בעוד אחיו נשא ונטל את המוצרים אל מחוץ לחנות, לתוך מכוניתם של הנאשמים, בכוונה לשלול את המוצרים מבעליהם שלילת קבע. הנאשם הודה בביצוע עבירה של סיוע לגניבה בידי עובד ממעבידו, עבירה לפי סעיף 391 ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הצדדים הסכימו כי בטרם הרשעה ישלח הנאשם לקבלת תסקיר משירות המבחן, בין היתר לצורך בחינת אפשרות של המנעות מהרשעה.

תסקיר שירות המבחן
2. לנאשם, כבן 22, זוהי הסתבכות ראשונה בפלילים. הוא רווק, מתגורר בבת ים, עובד מזה כחצי שנה ברחיצת מכוניות ובמקביל משתלם בלימודים בתחום המכונאות. שירות המבחן התייחס למערכת היחסים בין נאשם 2 לאחיו הבכור, נאשם 1, וציין כי הינה מורכבת. הנאשם בעל 10 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות. הוא התגייס לצבא ושוחרר לאחר 3 חודשים, על רקע בעיות בבית. שירות המבחן ציין כי לטענת הנאשם, העבירה נושא כתב אישום זה התבצעה על רקע היגררותו אחרי אחיו הגדול, שעבד עמו במקום ביצוע העבירה, באותה עת. שירות המבחן התרשם כי הנאשם נוטה לרצות את אחיו הבכור וחושש לאבד את הקשר עמו.

להערכת קצינת המבחן, הנאשם מכיר באחריותו האישית ובמעורבותו בעבירה נושא כתב האישום והוא הביע חרטה על הסתבכותו. שירות המבחן סבור כי יש מקום להעמיד את נאשם 2 במבחן למשך שנה, במהלכה יעבד עמו השירות את העבירה ויהווה מסגרת מכילה ומציבת גבול עבורו.

נוכח היותו בחור צעיר, בראשית דרכו, המשקיע בלימודים מקצועיים ומבקש להוכיח תפקוד תקין, המליץ שירות המבחן לשקול את אי הרשעתו בדין.

טיעוני המאשימה לעונש
3. עמדת המאשימה היא כי יש לעמוד על הרשעת הנאשם ולהשית עליו עונש מאסר על תנאי וקנס. העבירה הינה עבירה חמורה, המצדיקה ענישה חמורה מזו שהמאשימה מבקשת, אלא שהמאשימה התחשבה בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, הודייתו של הנאשם, הבעת החרטה והעובדה כי חלקו בביצוע העבירה הוא של מסייע. הענישה המתבקשת תמחיש הן לנאשם והן לציבור את חומרת המעשה, שכולל פגיעה באמון המעביד. מדובר ברכוש רב שנגנב, אם כי הוחזר לבעליו. טוען נציג המאשימה כי אין בנסיבותיו של נאשם זה נסיבות המצדיקות אי הרשעה, בהתחשב במבחנים שהתווה בית המשפט העליון. הנאשם דנן עובד ברחיצת מכוניות ולא תהיה פגיעה חמורה ומיידית בתעסוקתו, אף לא חשש כי תהיה פגיעה עתידית, שכן הנאשם לומד לימודי הסמכה בתחום מכונאות הרכב. במקרה הזה תהיה פגיעה גדולה יותר באינטרס הציבורי, אם לא יורשע, מאשר באינטרס האישי של הנאשם, אם יורשע.

טיעוני הנאשם לעונש
4. הנאשם ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן, להעמידו בפיקוח ולהמנע מהרשעתו. זאת, לאור גילו הצעיר, עברו הנקי והעובדה שגם מאז המקרה לא נפתחו נגדו תיקים. המקרה נושא כתב האישום היה בגדר מעידה חד פעמית מצערת. האירוע הוא משנת 2008 וכתב האישום הוגש רק ב-2010. כתב האישום תוקן לקולא והנאשם הודה בביצוע עבירה של סיוע לגניבה מידי מעביד. הנאשם לא היה מעורב בפועל בלקיחת המוצרים שנלקחו, אלא שמר, בעוד אחיו ביצע את הנטען. כשראה את אחיו לוקח את המוצרים הוא לא הצליח לעצור בעדו, ועל כך הוא עומד למשפט. יש להתחשב בבעייתיות של הסיטואציה בה עמד הנאשם, כאשר מצא עצמו קרוע בין תפקידו כשומר בחנות לבין אחיו, שגנב את המוצרים. במשטרה טען הנאשם כי ניסה לעצור את אחיו מלבצע את המעשה, ואף רב איתו על כך. יש להתחשב בנסיבות המיוחדות הללו ובדילמה הקשה שבפניה עמד הנאשם. הנאשם לקח אחריות מלאה על מעשיו והביע צער וחרטה. לא נגרם נזק בפועל, שכן המוצרים הוחזרו במלואם.

5. לעניין ההמנעות מהרשעה: אמנם הנאשם עובד כיום בשטיפת מכוניות, אך במקביל לומד לימודי מכונאות. הוא נמצא בתחילת חייו והרשעה תגרום לו פגיעה עתידית, שאף אם לא ניתן לומר כעת מה תהיה, הרי ברור שתהיה כזו. למשל, אם ירצה הנאשם לפתוח מוסך מורשה - תעמוד לו הרשעתו לרועץ. האינטרס הציבורי יצא נשכר, דווקא, מאי הרשעתו של הנאשם ומכך שתינתן לנאשם הזדמנות להשתקם.

6. הנאשם אמר כי הוא מצטער על מה שהיה ומדובר במעידה חד פעמית.

דיון והכרעה
7. המסגרת הנורמטיבית
סעיף 71א(ב) לחוק, קובע:
"מצא בית המשפט שנאשם ביצע עבירה רשאי הוא לתת צו שירות גם ללא הרשעה, בנוסף למבחן או בלעדיו, ומשעשה כן, יהיה דינו של צו השירות, לעניין סעיף 9 לפקודת המבחן [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, כדין צו מבחן".

כידוע, המנעות מהרשעה היא חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה, לפיו מקום שהוכחה אשמתו של אדם יש להרשיעו בדין. מדובר במצבים קיצוניים, שאינם מתאימים להחלת העקרון הרחב, חרף קביעת אשמה. אלה מצבים חריגים, מיוחדים ויוצאי דופן, בהם עלול להיווצר פער בלתי סביר בין עוצמת פגיעתה של ההרשעה בנאשם, לבין תועלתה של ההרשעה מבחינת האינטרס הציבורי החברתי הכללי (ראו ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3), 337 (1997) [ענין כתב]; ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלונית, פ"ד נד(3) 685 (2000) וע"פ 9893/06 מדינת ישראל נ' לאופר [פורסם במאגרים ממוחשבים, 31.12.07]).

בענין כתב התייחס כב' המשנה לנשיא ש' לוין כתוארו אז, לחלק מהקריטריונים הפרטניים, הנוגעים למקרה הספציפי, אותם יש לבחון בעת בחינת האפשרות להמנע מהרשעה, והם: האם מדובר בעבירה ראשונה או יחידה של הנאשם; מהי חומרת העבירה והנסיבות שבהן בוצעה; מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה למעמד ולתפקיד; מידת הפגיעה של העבירה באחרים; הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות; האם ביצוע העבירה על ידי הנאשם משקף דפוס של התנהגות כרונית, או המדובר בהתנהגות מקרית; יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה? האם הוא מתחרט עליה? משמעות ההרשעה על הדימוי העצמי של הנאשם; השפעת ההרשעה על תחומי פעילות של הנאשם (עמוד 345 לפסק הדין). הפסיקה הוסיפה מספר פרמטרים נוספים הנוגעים לעניינו הפרטי של הנאשם ונסיבות המקרה הספציפי, אותם יש לבחון, כגון גילו של הנאשם ומצבו הבריאותי.

בצד המתייחס לאינטרס הציבורי יש לשקול את הצורך במיצוי ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. ככל שהעבירות חמורות יותר, ככל שנסיבות ביצוען חמור יותר, ככל שחלקו של הנאשם בביצוען גדול יותר וככל שהנזק לפרט ולציבור כתוצאה מביצועם גדול יותר, כך תיטה הכף לכיוון ההרשעה.

ישום במקרה שלפני
8. המלצת שירות המבחן בענין הנאשם הינה, כאמור, כי יש להמנע מהרשעה. עם זאת, כידוע, בית המשפט איננו מחויב לאמץ את המלצת שירות המבחן. מתפקידו של בית המשפט להעריך ולשקול נסיבות רבות ומגוונות, בהם שיקולים נוספים מלבד האינטרס האישי של העבריין, כמו למשל את חומרת העבירה ונפיצותה בציבור, הגנה על שלום הציבור ובטחונו, הרתעת העבריין ועבריינים בכוח, היבטים של שלום הציבור וכיוצא באלה. שיקולים אלו נלקחים בחשבון על ידי בית המשפט, אך אינם מתחום שיקוליו של קצין המבחן. השופט היושב בדין הוא אשר ישים במאזני שיקוליו, כאחד השיקולים החשובים, גם את המלצתו של קצין המבחן (ראו ע"פ 333/10 סרנקו נ' מדינת ישראל, פיסקה 9, מפי השופט הנדל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 28.10.10] וגם רע"פ 7913/07 רמז נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 25.11.07]).

9. אין לנאשם הרשעות נוספות, לא קודמות ולא מאוחרות, הוא בחור צעיר ועתידו לפניו. חרף זאת, לא מצאתי כי בשיקולים האישיים הללו יש כדי להטות את כפות המאזניים באופן שיש להעדיף את האינטרס האישי של הנאשם על פני האינטרס הציבורי של הרשעת אדם שביצע עבירה כגון זו שביצע הנאשם. לטעמי, לא הצליח הנאשם להצביע על פער בלתי סביר שיווצר בין עוצמת הפגיעה בו, לבין התועלת הציבורית שתצמח מהרשעה, אשר תפקידה, בין השאר, להביע את עמדת החברה כלפי ביצוע עבירה כגון זו שהורשע בה הנאשם. מדובר בעבירה שלצד הנזק הכלכלי שהיא גורמת, קיים בה גם רכיב של מעילה באמון. הנאשם עבד באותו בית עסק כשומר ובעת ביצוע העבירה, מעל בתפקידו וסייע לאחיו לבצע גניבה, מהמעביד ששניהם היו אמורים לשרת. אין מדובר בעניין של מה בכך. כאשר המעילה באמון מבוצעת על ידי מי שנשכר לשמור ולאבטח, והוא מנצל את תפקידו לעשות ההיפך מכך, הדבר חמור למדי. מדובר בעבירה קלה לביצוע, קשה לגילוי. זו עבירה ששיקולי ההרתעה והגמול מקבלים בענינה משקל משמעותי, ובמקרה זה - גוברים על שיקולי השיקום.

הנאשם עובד כיום בשטיפת מכוניות ולומד לימודי מכונאות. הפגיעה במטה לחמו או ביכולתו העתידית להשתכר היא כיום ענין תאורטי. מצבו של הנאשם, גם בנוגע לפרמטר זה, אינו שונה ממצבו של כל אדם אחר המורשע בביצוע עבירה, ולא ראיתי מה הפגיעה הממשית והמוחשית, בהבדל מהפגיעה המובנית שמולידה הרשעה בפלילים אצל כל אדם, שתגרם לעתידו של הנאשם, לא מבחינה תעסוקתית ולא מכל בחינה אחרת. לא הוכח כי תהיה פגיעה ביכלת השיקום של הנאשם. הטענה בדבר הפגיעה התעסוקתית האפשרית נטענה ללא כל אסמכתא ודובר על אפשרות ערטילאית של פגיעה. ראו בענין זה דברים שנאמרו לאחרונה בע"פ 3877/11 אייל רחמים נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 23.2.12].

אני מפנה גם לע"פ (מחוזי ת"א) 23135-12-09 מוחיטדינוב נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים ממוחשבים, 15.3.10], המתייחס למקרה דומה ובו נדחה ערעור על החלטת בית המשפט השלום, שלא נמנע מהרשעת הנאשמת.

סיכומו של דבר, איני מוצאת כי במקרה שלפני מתקיימות נסיבות המצדיקות המנעות מהרשעה, ואני מרשיעה את הנאשם בהתאם להודאתו שנרשמה בפרוטוקול מיום 09.11.11.

גזירת הדין
10. בשוקלי את נסיבות המקרה, את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את עברו הנקי, את העובדה שהנכסים שנגנבו - הוחזרו, את הודייתו המוקדמת של הנאשם, שחסכה זמן ציבורי ואת יתר טיעוני הצדדים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:
א. מאסר למשך 4 חודשים, אולם הנאשם לא ישא עונש זה אלא אם תוך שלוש שנים מהיום יעבור עבירה בה הורשע;
ב. הנאשם ישלם קנס של 2,500 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל ביום 01.05.12. אי עמידה באחד התשלומים יגרור העמדת כל יתרת הקנס לפירעון מיידי.
ג. יש להחזיר את המוצג למתלונן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

עותק מפסק הדין יועבר לשירות המבחן.

ניתן היום, י' ניסן תשע"ב, 2 אפריל 2012, בנוכחות הצדדים.

5