הדפסה

ת"פ 27797-02-11 מדינת ישראל נ' אלצראיעה(עציר)

בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"פ 27797-02-11 מדינת ישראל נ' אלצראיעה(עציר)

14 ספטמבר 2011

לפני כב' השופטת מיכל ברק נבו

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמים
יוניס אלצראיעה (עציר)

<#2#>
נוכחים:
ב"כ התביעה עו"ד סטי
ב"כ הנאשם עו"ד באומן
הנאשם באמצעות הליווי
פרוטוקול

הסניגור: עניין הצירוף יורד מהפרק. פניתי לתביעה בבקשות חוזרות ונשנות, ורק עכשיו קיבלתי תשובה. מרשי מודה במרבית סעיפי כתב האישום. ההסתייגות מתמקדת ביריקה שמתוארת בסעיף 1. לאחר מכן, בסיפא של סעיף 3, החל מהמילה ואמר ועד סוף הסעיף, ובסעיף של סיף 4 החל מהמילה כן הוסיף ועד סוף הסעיף. יש הודאה בתקיפה שבאה לידי ביטוי בסעיף 2 ובהעלבה שבאה לידי ביטוי בסעיפים 3-4, למעט שני המשפטים האחרונים בהתאמה. בנסיבות אלה, הנאשם לוקח אחריות על מרבית הדברים.

התובעת: למרות דברי חברי, התובעת שהיתה בדיון הקודם קיבלה בקשה להסדר. היא לא התייחסה אליה מאחר וחשבה שכן יהיה צירוף. שבועיים לאחר הדיון היא ניסתה ליצור קשר עם חברי, אך ללא הצלחה. מכל מקום, אתמול יצרתי קשר עם חברי טלפונית. התייחסתי להצעת ההסדר בעל פה. הצעתי לו את ההצעה כפי שהגעתי ממשרדי התביעות, וזו עמדתנו נכון לעכשיו.

הסניגור: הפער בינינו הוא מיקרוסקופי.

<#3#>
החלטה
הצדדים הציגו שלא לפרוטוקול את הפערים ביניהם לגבי ניסוח כתב האישום.
אני מציעה לתביעה לשקול פעם נוספת, לאור הפער המאוד קטן בנושא ניסוח כתב האישום (לגבי הפערים בענישה איני יודעת במה מדובר), והעובדה שהנאשם הוא אסיר שמרצה עונש של שלושים חודשים שיסתיים...
בשלב זה מודיעים הצדדים כי הגיעו להסדר, לפיו יתוקן כתב האישום באופן שהוסכם ביניהם ויוצג מיד, והם יטענו באופן פתוח לעניין הענישה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

ב"כ המאשימה:
מתוקף הסדר טיעון, אנו מודיעים על תיקון כתב האישום.
מגיש כתב אישום מתוקן.
<#5#>
החלטה
כתב האישום המתוקן התקבל, ויסרק לתיק בית המשפט.
<#6#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

הנאשם:
אני מודה במיוחס לי בעובדות כתב האישום המתוקן.

<#7#>
הכרעת דין

על יסוד הודאת הנאשם, אני מרשיעה אותו בעבירות של תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז 1977 (החוק), וכן בהעלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

ב"כ המאשימה טוען לעונש:
מגיש גליון הרשעות קודמות (מסומן במ/1). הנאשם יליד שנת 1977, לחובתו עשר הרשעות קודמות בעבירות מגוונות, רכוש, סמים, איומים, השגת גבול, החזקת סכין, הסעת שב"ח וכו'. העבירה שבוצעה במקרה דנן בוצעה בו בזמן שהתנהל משפט, ששם נגזר דינו, והנאשם נשלח לשלושים חודשי מאסר בפועל. גז"ד זה ניתן ביום 17.3.11 על ידי כב' השופט דרויאן. זאת כמובן חמישה חודשים לאחר הרשעה נוספת מיום 1.9.10, מביהמ"ש השלום בראשל"צ. נראה כי המקרה שבפנינו הוא רק טיפה בים בעברו המפואר של הנאשם. ניכר כי הנאשם בחר בדרך חיים של כניסה ויציאה מבתי כלא שונים, בחר בדרך חיים אשר עבירה על החוק היא הכלל, והיוצא מן הכלל היא הליכה בדרך ישר. הנאשם תקף את המתלונן ואת חברתו. בהמשך, העליב את השוטר שרק מילא את תפקידו כדין, הוסיף והעליב גם את השוטרת שנכחה במקום. פגיעה בעובד ציבור איננה דבר מקובל בחברה תקינה בעלת חוק, וצורך עמוק בסדר ציבורי ראוי ויציב. אשר על כן ולאור מכלול הנסיבות, תעתור המאשימה למאסר בפועל של חודשיים שירוצה במצטבר למאסר שמרוצה כיום, מאסר מותנה נוסף, קנס ופיצוי הולם למתלונן.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:
הנאשם אמנם צבר לחובתו מספר הרשעות. יחד עם זאת, כיום הוא מרצה את המאסר המשמעותי הראשון בחייו. נכון שקיים מאסר קודם בן שישה חודשים, אבל זו הפעם הראשונה שהוא נדון לעונש מאסר משמעותי בן שלושים חודשים. אני מלווה את האיש תקופה ארוכה, והתרשמתי שהעובדה שלראשונה הוא מרצה עונש מאסר ארוך, גרמה לו לזעזוע משמעותי. נסיבותיו האישיות של הנאשם אינן פשוטות. הוא גדל במשפחה בדואית בדרום הארץ. הוא סבל מאלימות קשה מאוד מצד אביו כילד וכנער. בשלב מסוים, בילדותו המוקדמת הוא עבר כוויה קשה. הוא איבד חלק גדול מכף רגלו לאחר שמעד לתוך מדורה ונכווה קשות ואיבד חלק מכף רגלו. הדבר הזה היו לו השלכות קצת חריגות. הוא סומן במשפחתו כמי שיש לו מזל רע ויש להתרחק ממנו. הוא הפך להיות מנודה במשפחתו. למרות כל זאת, הנאשם שירת שירות צבאי מלא כגשש בגזרת ים המלח. אמירותיה של התובעת אני רואה אותן באור אחר. ביום האירוע הנאשם שימש כשומר באתר בניה. אינני יודע את הסיבה המדויקת להתפתחות האירוע. אינני יודע אם היה שתוי או לא. לא היה לו שיג ושיח עם המתלוננים קודם לכן. אותם מתלוננים לא טמנו את ידם בצלחת. לאחר שהותקפו על ידו ביריקה התקיפו אותו. הוא הגיע לחקירתו כשחולצתו קרועה. גם השוטרים הפעילו נגדו כוח בגז פלפל ובאקדח הלם חשמלי. הנאשם היה עצור בגין העניין הזה מיום האירוע עד ליום 15/2, ארבע יממות. הוא לא היה מסוגל לעמוד בתנאי השחרור. הנאשם בסופו של דבר לוקח אחריות וחוסך מזמנו היקר של ביהמ"ש ומביע צער. אחד המתלוננים תייר מגרמניה. לכן, אני מניח שהוא לא היה מעיד. לסיכום, אני חושב שמדובר בתיק שהוא לא חמור במיוחד. אני חושב שבנסיבות של המעצר, הענישה הראויה היא בהחלט ענישה מרתיעה בדמות מאסר על תנאי, או לחילופין עונש כלשהו שיהיה בחופף למאסרו הנוכחי. לא מצאתי הצדקה מדוע יש להטיל על הנאשם קנס. הנאשם הוא אסיר ואין לו מקורות הכנסה. כל קנס באופן אוטומטי הופך למאסר.

הנאשם:
אין לי מה להוסיף.

<#9#>
גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של תקיפה (יריקה על שני מתלוננים בנסיבות שלא הובהרו) והעלבת עובד ציבור, כאשר ביום 12.2.11 עלב בשני שוטרים, תוך שימוש במילים בוטות.
איני מוצאת צורך לחזור על תוכן ההעלבות.
הנאשם מרצה כעת עונש מאסר של שלושים חודשים, אשר הוטל עליו על ידי כב' השופט דרויאן.
לחובתו עבר פלילי מכביד בסוגים שונים של עבירות.
לטענת הסניגור, מדובר באדם אשר גורלו לא שפר עליו, מאחר שכילד מעד לתוך מדורה ואיבד חלק מכף רגלו.
נוסף על כך, בקרב בני משפחתו של הנאשם, שהוא בדואי, הוא "סומן" כחסר מזל, ולדבר היו השלכות על עתידו.
לטענת הסניגור, המאסר הממושך שהוא מרצה – בפעם הראשונה (בעבר היו אלה מאסרים קצרים), משפיע עליו מאוד.

בשוקלי את נסיבות המקרה ואת טיעוני הצדדים, ומתוך מתן משקל לחומרה שבעבירות של העלבת עובד ציבור, מצד אחד, ולקושי של הנאשם בכלל ובלעמוד בקנס כספי, בפרט, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בן חודשיים אשר ירוצה במצטבר לעונש שהוא מרצה כעת.
ב מאסר על תנאי בן 7 חודשים, למשך שנתיים מיום שחרורו מהמאסר שהוא מרצה כעת, שלא יעבור עבירה בה הורשע היום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.
<#10#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.

מיכל ברק נבו, שופטת

3

7