הדפסה

ת"פ 2290-09 מ.י. פרקליטות אשקלון נ' לויצקי ואח'

בית משפט השלום באשדוד
ת"פ 2290-09 מ.י. פרקליטות אשקלון נ' לויצקי ואח'
ת"פ 2315/09

03 פברואר 2011

בפני כב' השופטת רובין לביא
המאשימה
מ.י. פרקליטות אשקלון

נגד

הנאשמים
1. נטשה מונזר

2. רוסלן לויצקי

<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה מתמחה אסתי קופומוביץ
הנאשם 1 ובא כוחו עו"ד גלילי במקום עו"ד סולטן.
הנאשם 2 ובא כוחו עו"ד גלילי

פרוטוקול

עו"ד גלילי:
אני מחליף את עו"ד סולטן שאימו נפטרה וקם משבעה בימים אלה.

ב"כ המאשימה:
מפנה את ביהמ"ש שקיימת הפקדה בסך 100,000 ₪ וערבות בנקאית בסך 150,000 ₪ שהופקדו במסגרת תיק המעצרולא נבקש לחלט את המשאית.

<#3#>
גזר דין לנאשמים 1 ו-2

הנא' 1, נטשה מונזר, הודה והורשע בעובדות כתב אישום מתוקן כדלקמן:
 
חברת סולבר תעשיות בע"מ (להלן: "החברה") היא חברה העוסקת בפיתוח ייצור ושיווק מוצרי חלבון סויה ביניהם כוספה , שהוא מזון המיועד להזנת בעלי חיים (להלן: "כוספה"). אחד מתחומי פעילותה של החברה הוא ייצור והפקת כוספה ושיווקה בארץ ובחו"ל.
מחירו של טון כוספה הוא 560$.
תהליך העמסת הכוספה כדלקמן: משאית מגיעה לעמדת העמסה בחברה כשהיא ריקה מסחורה ונשקלת. מיד לאחר מכן מועמסת על המשאית כוספה.
לאחר ההעמסה נשקלת המשאית בשנית ומחושב משקל הנטו של הכוספה ונלקחת דגימה לבדיקה.
משקל הנטו של הכוספה נרשם בחשבונית אשר נימסרת לנהג המשאית והעתקה נישמר בחברה.
 
הנאשם 1 מחזיק במשאית מסוג דאף שמספרה 3756456, בעלת שתי אמבטיות (להלן:"המשאית"). נא' 2 עבד בחברה ופוטר בשנת 2007.
אלכסנדר יאשין (להלן: "אלכסנדר") וקוניוך גיאורגי (להלן: "גיאורגי") הנם עובדי החברה ותפקידם הוא להפעיל את עמדת העמסה, כאשר בשעות הערב עובד מפעיל אחד בלבד.
נא' 2 וגיאורגי הם קרובי משפחה ונא' 1 ואלכסנדר הם מכרים.
במהלך החודשים יוני- אוגוסט ,2009 קשרו נא' 2, אלכסנדר וגיאורגי קשר עם הנא' 1 וזממו לגנוב מהחברה כוספה, למוכרה ולשלשל תמורתה במזומן, לכיסם.
במסגרת הקשר ולשם קידומו פנה נא' 2 אל הנא' 1 וביקש ממנו שימצא לו קונה לכוספה הגנובה.
במסגרת הקשר ולשם קידומו פנה נא' 2 לנא' 1 שבע עשרה פעמים, בתאריכים שפורטו בכתב האישום, אמר לו לנסוע לחברה ולהעמיס על שתי אמבטיות המשא, כוספה.
בד בבד פנה נא' 2 לאלכסנדר יאשין (להלן: "אלכסנדר") ולגיאורגי ויידע אותם על הגעת המשאית וביקש מהם להעמיס על שתי אמבטיות המשא של המשאית, כוספה.
בהתאם להנחייתו של נא' 2, הגיע הנא' 1 לחברה, בתאריכים שפורטו בכתב האישום ונסע עם המשאית לאיזור העמסה. באיזור העמסה חיכה לנא' 1, אלכסנדר, העמיס שתי אמבטיות המשא של המשאית בארבעים טון כוספה לערך, שהם רכוש החברה ושלחה לדרכה.
הנא' 1 נסע עם הכוספה הגנובה ומכרה ברמאללה והארבעה חלקו בשלל.
בעשותם כן קשר נא' 1 קשר לביצוע פשע, עבירת גניבה ממעביד, וגנב סך של 370,000$ - עבירות בניגוד לסע' 499(א)(1) יחד עם סע' 391 וסע' 29(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

באשר לנא' 2 - בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו יחזור בו מכפירתו, יודה בעובדות כתב האישום המתוקן המייחס לו עבירה בניגוד לסע' 391 + 29(ב) לחוק העונשין.
כתב האישום בו הודה הינו זהה לכתב האישום בו הודה נא' 1 ,פרט לכך שבכתב האישום בו הודה נא' 1 צויין כי נא' 2 פנה לנא' 1 שבע עשרה פעמים, בעוד שבכתב האישום בו הודה נא' 2 כתוב "מספר פעמים". כמו כן, בכתב האישום של נא' 1 צויין כסכום הגניבה – 370,000$, בעוד שבכתב האישום של נא' 2 לא צויין הסכום, אלא נכתב כי הגניבה הייתה ב"סכומים גבוהים ".מאידך גיסא, בכתב האישום של נא' 2 צויין כי הרווחים שצבר גבוהים משל יתר המעורבים בפרשה זו.
עוד הוסכם באותו הסדר כי המאשימה תגביל עצמה ותטען לשבעה וחצי חודשי מאסר בפועל וההגנה תטען לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות אם ימצא מתאים ע"י הממונה על עבודות השירות, מאסר על תנאי, וקנס בסך 100,000 ₪.

נא' 1 לא גיבש הסדר טיעון וכאמור, טענתו להבטחה שלטונית נדחתה.
להתרשמותי, נא' 2 הוא המוח מאחורי הגניבה. הוא הכיר המפעל ושיטת העבודה שבו מתקופת עבודתו בו, והוא פנה לנא' 1 שבחזקתו משאית מתאימה וכדי שימצא קונה בשטחי הרשות לכוספה. הוא זה שניצל את קשריו עם עובדי המפעל כדי לזייף תעודות המשלוח, והוא זה גרף את מירב הרווחים, אך כאמור לגביו גובש הסדר על פיו לא צוין מספר העבירות והסכום והתביעה מסתפקת בשבעה וחצי חודשי מאסר בלבד, בעוד הוא טוען לשישה חודשי מאסר בעבודות שרות וכן הפקיד קנס בסך מאה אלף ש"ח.
בפרשה זו, בת.פ 2290/09 אשדוד, הנאשם השלישי, אלכסנדר יאשין, הודה במסגרת הסדר טיעון לאחר תיקון כתב האישום, והורשע בגין חלקו בהעמסת שתי אמבטיות המשא של המשאית של נא' 1 בארבעים טון כוספה לערך- עבירה של גניבה ממעביד בניגוד לסע' 391+29(ב) לחוק העונשין, ונגזרו עליו שישה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ו-30,000 ₪ קנס. גזר דין זהמהווה אמת מידה להשוואה לעונשים שיש להטיל על נאשמים 1 ו-2.
הטיעונים לעונש נא' 1 - הוא הודה והורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, וסיוע בגניבה ממעביד בסכום 370,000 דולר. מאז ועד היום טרם השיב את מלוא סכום הגניבה. אין המדובר במעידה חד פעמית אלא בפעילות שיטתית לאורך תקופה וב-17 מקרי גניבה. לא בכדי עבירה של גניבה ממעביד הינה עבירה מסוג פשע, בגינה יש להחמיר ולהטיל עונשי מאסר של ממש, שכן מדובר במי שמנצלים ההזדמנות והאמון הניתן בהם, כדי לשלוח ידיהם ברכוש המעביד. החומרה לא רק בשל הנזק הכלכלי שנגרם למעסיק הספציפי, אלא בשל האינטרס הציבורי והמשמעות הכלכלית -חברתית המשתמעת מכך.

התובעת הפנתה את ביהמ"ש לת.פ 40163/00 מחוזי ת"א, מדינת ישראל נגד מיכל מזרחי (פורסם בנבו) שם מדובר במנהל חשבונות, שגנב סכום של 616,000 דולר, ונדון ל – 3.5 שנות מאסר בפועל וזאת על אף קיומן של בעיות בריאותיות קשות. במקרה אחר, מנהלת חשבונות בגין גניבה של 1.5 מיליון ₪ מחברה, נדונה למאסר מותנה וקנס בסך 80,000 ₪ בלבד שכן התחשבו במצבה ובכך שסובלת מגידול אך בימ"ש מחוזי קיבל הערעור והטיל עליה 20 חודשים לריצוי בפועל על אף מצבה הבריאותי. במקרה נוסף, פקידת בנק נדונה ל- 12 חודשי מאסר וקנס, בגין גניבה של 393,000 ₪, למרות שהיה מדובר באם לארבעה , שבעקבות המקרה נקלעה למצוקה קשה. בת.פ 72220/04 שליח שגנב ממשרד עו"ד סכום של 580,000 ₪ ובית משפט קמא גזר עליו 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות לאחר שנתקבל תסקיר שירות המבחן חיובי, ובערכאת הערעור גזרו עליו, בין היתר 30 חודשי מאסר בפועל.

התביעה עותרת לכן למאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס והתחייבות.  

הסנגור טוען כי הייתה התייחסות לשאלה אם העבירה הינה גניבה ממעביד למרות שהנא' 1 עצמו לא עובד בחברה, ומפנה לפסיקה של בית משפט מחוזי ת"א ת. פ 40217-02 מדינת ישראל נגד עופר מקסימוב (פורסם בנבו) בעניין אחיה של אתי אלון, שהייתה עובדת בבנק וביצעה את עבירת הגניבה. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה גם עופר עבר העבירה אך העונש המקסימאלי הוא 3 שנות מאסר. הסנגור סבור כי בגניבה שבה הנאשם לא היה עובד החברה ראוי לאמץ החלטה זו למרות שזו לא החלטה של ביהמ"ש העליון.
כמו כן הסנגור הפנה לרע"פ 5978/04 , פלוני נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) שם למעשה בית המשפט העליון התייחס ל ריבוי מקרים באותו כתב אישום. שם נקבע כי אין דינה של גניבה במספר אירועים כדינה של פגיעה בגוף אדם ודינה של מסכת אחת עם אותם מעורבים ואותה שיטת פעולה גם מהצד המשפטי וגם המוסרי.
במקרה שבפני, הנא' 1 כאמור הודה, חסך זמן שיפוטי יקר, חסך העדת עדים. היה עצור שלושה שבועות ולאחר מכן היה במעצר בית מלא כחודשיים. עד היום נמצא במעצר בית לילי .
הנאשם 1 הכיר את נא' 2. הוא השתמש במשאית של אביו, וביצע העבירות המיוחסות לו, כאשר כל תכולה של המשאית שנמכרה שוויה 45,000 ₪. הוא נטל בכל פעם 5000 ₪ לכיסו, ומתוכם מילא דלק כדי שאביו לא ידע שביצע עבודות נוספות, ושאר הכסף מסר לנא' 2.
כיום עומדת נגדם תביעה אזרחית על סך 3 מליון ₪.  
לדבריו הנא' 1 הודה במהלך החקירה ותרם רבות לחקירה ולסיומה: חשף השותפים, חשף את זהותו של נא' 2, שהיה מוסווה כבעל זהות ערבית, חשף את שיטת הפעולה, והביא למעצרם של האחרים.  
בע"פ 7125/09 מ'י נגד פרנק מטודי (פורסם בנבו). בית המשפט העליון קבע בין היתר כי כאשר מדובר במי ששיתף פעולה עם המשטרה, חשף פרשייה קשה וכאשר הוא נתון וחשוף לפגיעה ולאיומים- הוא ומשפחתו,האינטרס הציבורי הוא ששיתוף הפעולה יהיה לקולא בגזר הדין.
נסיבותיו האישיות של נא' 1 - הנאשם בן 36, אב לארבעה. ניהל אורח חיים תקין, השקיע מאמצים לשפר מצבו, לקח אחריות. שירות המבחן התרשם שמדובר בנאשם בעל כוחות אישיותיים חלשים. סבורים שהואיל ומעולם לא נחקר במשטרה, הסתבך לראשונה, ורצף האירועים הזה חריג בחייו, לכן יש להימנע מעונש מאסר בכלא כי ההשפעה שתהיה לכך תהא הרסנית.
התובעת טענה כי בעניינו של נא' 2, התחשבה בנסיבותיו האישיות הספציפיות והמשפחתיות שיפורטו במסגרת הטיעונים לעונש שלו, לכן הגיעו להסדר שכלל קנס בסך 100,000 ₪.
לטענתה אמנם נא' 2 הוא שיצר הקשרים, אך בלעדי הנא' 1 לא ניתן היה לממשה שכן הוא שסיפק המשאיות, והסיע את הסחורה לקונה המסוים שהובא על ידו, כלומר הוא שאפשר הגניבה ומכר את הסחורה וחלק בכסף עם כולם. נא' 2 הוא שקשר הקצוות, אבל בלעדי הנא' 1 לא היה ניתן לבצע את העבירה. לדבריה, לא פשוט למצוא מישהו שימכור את הסחורה בשטחים כפי שעשה הנאשם 1 שניצל קשריו .
שירות המבחן התרשמו מאדם בעל שאיפות לניהול אורח חיים תקין ונורמטיבי, אשר משקיע מאמצים לשיפור מצבו. מביע צער וחרטה עמוקה על מעשיו. לוקח אחריות מלאה לביצוע העבירה. מאוכזב מאוד מהתנהגותו, תיאר כי פעל מתוך לחץ כי אינו עומד בצפיות הסובבים אותו במיוחד משפחתו וילדיו. מסר כי היה עליו לשלם חובו לבית הספר הפרטי בו לומדים ילדיו וזאת לאחר שקיבל מספר פניות מצד בית הספר להסדרת החוב. להערכתם מעשיו בעת ביצוע העבירה אינם משקפים את אישיותו. נראה כי נבעו בין היתר מתסכול אותו חש בשל העובדה שאינו מסוגל לעמוד בנטל הכספי לסיפוק צרכי ילדיו, לצד האחריות הרבה שהרגיש כלפי בני משפחתו.
טיעונים לעונש נא' 2 – לנאשם רישום פלילי משנת 2003 בעבירת תקיפה וכליאת שווא. השיקולים להסדר הטיעון הם הודאתו המהירה באשמה שיש בה לעזור למפעל בתביעה האזרחית, חסכון בזמן שיפוטי, ובהעדת עדים, ובנסיבות אישיות. מחד, שקלו את חומרת העבירה, חלקו בפרשה שכלל גם חלק מהרווחים ומהעבירות, ומאידך, את עברו הפלילי ואת נסיבותיו האישיות. לטענת המאשימה בעונש המוצע יש לאזן את חומרת העבירה,העובדה שלא מדובר באירוע חד פעמי, ונסיבותיו האישיות. כמו כן, הנאשם הפקיד טרם מתן גזר הדין סך 100,000 ₪. לדבריה אילולא הקנס הגבוה שהופקד היו עותרים לעונש חמור בהרבה.
אי קבלת העונש המוצע יש בו פגיעה בעקרון אחידות הענישה לגבי הנאשם אלכסנדר יאשין, שחלקו קטן יותר מחלקו של הנאשם 2 ולא די בקנס גבוה יותר כדי לאזן זאת אלא האיזון לטעמה צריך להיות גם ברמת הענישה ובעונש מאסר בפועל. לכן עתרה להשית על הנאשם עונש של שבעה וחצי חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, וקנס בסך 100,000 ₪ שהופקד.
הסנגור בטיעוניו לעונש הביע פליאה על טענת המאשימה שכן באותו מועד הנאשם כלל לא עבד במפעל, לכן סבור כי חלקו לא חמור יותר מאלכסנדר, שעבד במפעל , לקח חלק פעיל של ממש בגניבה, אפשר את ביצועה, הפר ברגל גסה את האמון שנתן בו מעסיקו, וחרף כל זאת דווקא המאשימה היא זו שמפנה לאחידות הענישה בדרישה להחמיר עם הנאשם. לטענתו, גם שירות המבחן אבחנו את הנאשם הזה מהנאשמים האחרים. הסנגור מפנה לכך שלפני תחילתה של הפרשה קיבלו הנאשם ואשתו הבשורה הקשה מכל, שבתם בת השנה וחצי לקתה במחלת הסרטן. מבלי להפחית בחומרת העבירות, צויין בתסקיר כי הטשטשו אמות המוסר של הנאשם , הגבולות ודרך חשיבתו נפגעו והוא ביקש לפצות את משפחתו בכל דרך. סבור שלמעשה כבר בפן הזה נבדל מצבו של הנאשם ממצבם של האחרים.
לגבי אלכסנדר יאשין שנדון הועלו תהיות מוצדקות לגבי העובדה שלא הוגש תסקיר בעניינו. מותב זה העלה תהיות שלא קיבל להם מענה מפורש לגבי אישיותו של הנאשם, הסיבה בגינה עבר העבירות, מה סיכוי הישנות עבירות אלה בעתיד, תהיות מוצדקות. לכל התהיות האלה בעניינו של הנאשם 2 יש תשובות ברורות על ידי הגורמים המקצועיים, הן בעניין אפשרות הישנות העבירה והן בעניין נסיבותיה.
לטענתו, לא לחינם קבע המחוקק כי קיים הבדל בין גניבה לבין גניבה ממעביד. על גניבה ממעביד כתב ביהמ"ש העליון בפרשת גולדין שאפשר וצריך שמעסיק ינקוט באמצעים כדי לשמור על רכושו מן הגנבים מבחוץ. טוען שללא אלכסנדר יאשין בפרשה זו לא הייתה מבוצעת גניבה. ההבדל בין השניים על פי כתבי האישום, הינו בחלק הכספי שכן לנאשם היו רווחים גדולים מיתר המעורבים. לנאשם לא מיוחס תכנון העבירה הוא לא זה שהגה את העבירה. הנאשם יצר אמנם קשר עם נהג המשאית כל אחד על פי חלקו, אך כולם על פי כתב האישום קשרו קשר.. לא בכדי לא הוכנסו בכתב האישום סכומי הגניבה, ומספר המקרים. המשמעות היא שחומר הראיות שהיה מונח לפני המאשימה שונה זה מזה באופן שלא ניתן לקבוע בכמה מקרים מדובר ובכל מקרה ודאי שאינם עולים כדי המקרים והסכומים המיוחסים לאחרים. המאשימה הגבילה עצמה ל-7 וחצי חודשים והוא כבר היה עצור שבועיים מה-19 עד ל-27,. כלומר על פי ההסדר מסכימה לעוד 7 חודשים. נתקבלה חוו"ד הממונה ונמצא כשיר. הנאשם הביע חרטה עמוקה וביקש להבהיר את תחינתו שלא להפרידו ממשפחתו וביתו התינוקת נוכח מחלתה. הוגשו מסמכים רפואיים ( נ/1 נ/2 ) .
בת.פ 610/08 אשדוד, אליו הפנה הסנגור, נגזר דינו לפני כשבוע על ידי מותב זה של הנאשם מוטי כהן , שהודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בכך שבהיותו מנהל תחנת דלק של חברת "דלק" לא הפקיד סכומי הפדיון היומי בסך כולל של 100,126.00 ₪ - עבירה של גניבה ממעביד, ונגזרו עליו מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות; קנס בסך 2,500 ₪ ; 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי שלא יעבור עבירה של גניבה; חתימה על התחייבות בסך 50,000 ₪ ופיצוי בסך 20,000 ₪ לחברת "דלק".אולם שם היה מדובר בעבירה אחת וכאמור בסכום של כמאה אלף₪, עבר זמן רב, ובינתיים שולב בהליך טיפולי מעמיק ועבר שינוי משמעותי.לכן לא מצאתי כי יש מקום להשוואה. כמו כן הסנגור הפנה לפסיקה כדלקמן:
בע"פ 1242/09 רחמים דנוך נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו) הורשע המערער בבימ"ש המחוזי בעבירות מס ונדון ל- 18 חודשי מאסר, מתוכם 9 חודשים בפועל. ביהמ"ש העליון החליט לשקול קביעת עונש שתאפשר למערער לרצות עונשו בעבודות שירות, בהתחשב במגבלותיו (נכה). הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו הערעור יבוטל ועונש המאסר יועמד על 6 חודשי מאסר בפועל שיבוצע בדרך של עבודות שירות ויתרת המאסר תהא על תנאי.
נקבע כי:
"על מטרת המחוקק, בבואו לקבוע נשיאת מאסר בעבודת שירות, אנו קוראים במבוא להצעת
חוק העונשין (תיקון מס' 25), תשמ"ו-1986, בעמ' 76:נ
"ביסוד ההצעה עומדים בראש וראשונה הצורך לפעול, ככל האפשר להקטנת הצפיפות בבתי הסוהר, וכן הגישה הדוגלת בהמרת עונש המאסר לתקופה קצרה בדרך ענישה שאינה לוקה במגרעותיו ההרסניות של המאסר. בהתאם לכך מוצע לקבוע בחוק את העקרון שבית המשפט, בפסקו מאסר לתקופה קצרה, ישקול את האפשרות של ריצוי העונש בדרך ענישה תחליפית, בעיקר לגבי אנשים שאינם מעורים בחיי הפשע ושאין הכרח שישאו את מאסרם בדרך המקובלת, כלומר מאחורי סורג ובריח דוקא; הנחת ההצעה היא שיש אוכלוסית עבריינים שלגביה ניתן להשיג את מטרותיו העונשיות של המאסר בדרך מועילה יותר לחברה מחד גיסא, ומזיקה פחות לאותה אוכלוסיה מאידך גיסא. עם זאת, מבחינה מעשית עדיין נושאים הם בתיוג של היותם נדונים למאסר"."
בת.פ (נצ') 1081/04 מדינת ישראל נגד יחיא בן חסן ג'ואמיס (פורסם בנבו) הנאשם הורשע על פי הודאתו במסחר ברכב גנוב וגניבה בידי עובד. שירות המבחן המליץ להימנע ממאסר בפועל נוכח אורח חייו התקין של הנאשם, תעסוקתו והעדר עבר פלילי. ביהמ"ש הטיל עליו מאסר בפועל למשך 5 חודשים, אשר ירוצו בעבודות שירות, מאסר על תנאי למשך 6 חודשים וקנס בסך 6,000 ₪.
בת.פ (חי') 3126/04 מדינת ישראל נגד דמטרי גנדלמן (פורסם בנבו) , הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של גניבת דבר דואר ובעבירה של גניבה ממעביד. שירות המבחן המליצו להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות ועונש מותנה ממושך ומרתיע. המאשימה עתרה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר מותנה וקנס. ביהמ"ש ציין בהחלטתו כי ישקול לקולא הודיית הנאשם , עברו הנקי ואת נסיבותיו האישיות – מצב כלכלי קשה והטיל עליו, בין היתר 6 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות.
כמו כן הוגשו גזרי דין מקלים שונים של בתי משפט השלום.
נסיבותיו האישיות של נא' 2:
בן31 , נולד באוקראינה, ועלה לארץ בשנת 1992, נשוי ואב ל – 3 ילדים בגילאים 3 – 13. מתגורר באשדוד ומנהל עסק עצמאי בתחום התיווך במסחר. שהמ"ח התרשמו מאדם בעל יכולות תפקודיות חיוביות ורמת חוסן נפשי תקינה אשר גדל בצילם של קשיים בתא המשפחתי ונאלץ להתמודד עם משברים ומשימות התפתחויות משמעותיות בכוחות עצמו, ללא סיוע מבוגרים. מדובר באדם בעל זיקה לאורח חיים נורמטיבי שמעורבותו בעבירה אינה אופיינית לאורחותיו.
מגיליון רישומו הפלילי עולה כי בשנת 2003 הורשע בביצוע עבירת תקיפת בת זוג ונידון למאסר מותנה והתחייבות כספית.
באשר לעבירה הנידונה, התרשמו כי בהסבריו מדגיש את קשייו לפעול בשיקול דעת ובאופן המותאם לערכיו הבסיסיים, בעיקר על רקע מחלתה של בתו התינוקת, הצורך לפצות באופן חומרי את יתר בני המשפחה על סבלם, וכן קשייו לשים גבולות להתנהגותו על רקע מצבו הנפשי באותה עת והחרדות שליוו אותו. התנהגותו בביצוע העבירה הינה ביטוי לצירופם של מספר מניעים הטמונים במצב הייחודי אשר נוצר בתקופה הסמוכה לביצוע העבירה, רמת החרדה הגבוהה אשר בה היה נתון, ואשר החלישה את יכולתו לשים גבולות, הצורך בפריקת כל עול וטשטוש קנה המידה למוסר ואתיקה אל מול הפוטנציאל לאובדנה של ביתו. אין מדובר באדם בעל ליקויים בסיסיים במערכת הערכים, אולם במצבים מעוררי חרדה וקושי, המצריכים יכולת גבוהה יותר לריסון דחפיו, איפוק ושימת גבולות, נוטה להיחלש ולנקוט באפשרויות שונות שאינן נורמטיביות, דבר אשר קיבל ביטוי בעבר גם במסגרת יחסיו עם אשתו עת הורשע בגין תקיפתה.
ביטא הבנה שמעל באמון מעסיקיו, כמו כן ביטא חרטה ביחס למעורבותו ולנזק אשר נגרם להם. ניכר כי ההליך המשפטי והאפשרות לענישה מחמירה, יצרו אפקט הרתעתי והגבירו את מודעותו ביחס למחויבותו בשימת גבולות להתנהגותו בפני החוק.
מסר כי מזה תקופה הוא ואשתו אינם עובדים ומתקיימים מחסכונות העבר.
התרשמו כי מדובר בהתנהגות שהינה חריגה לאורחותיו ולערכיו הבסיסיים וכי לענישה של מאסר בפועל עלולה להיות השפעה לרעה על מצבו האישי ועל מצב משפחתו אשר מצויה כיום בשלבי התאוששות מהמשבר הרפואי אשר פקד את ביתם וזקוקה לו לצורכי פרנסה, תמיכה וניהול הבית. על כן ממליצים להביא זאת בחשבון בשיקולי העונש ולהטיל עליו ענישה אשר תאזן בין נסיבות ומניעי התנהגותו, לבין חומרת העבירה, והנזק הכלכלי אשר נגרם למפעל "סולבר", באמצעות הטלת עונש מאסר במסגרת עבודות שירות וענישה מותנית ארוכת טווח להגברת אפקט ההרתעה.
הואיל וכאמור קבעתי מדרג שונה של מעורבות הנאשמים מזו עליו הצביעו הסנגורים ומצאתי כי חלקו של אלכסנדר שעבד אכן במפעל כנהג אך היה קטן יותר ממעורבות נאשמים 1 ו-2 , אולם בשל התיקונים בכתב האישום, והשוני הנובע מכך, וכן בהתחשב בכך שנאשם 2 הפקיד קנס גבוה, מצאתי להשוות עונשיהם של נאשמים 1 ו-2,ולהחמיר בעונשם מעונשו של אלכסנדר יאשין ולכן אני דנה הנאשמים לעונשים הבאים:
 
1. קנס בסך 100,000 ש"ח ₪, כ"א או 300 ימי מאסר תמורתו. הסכום שהופקד על ידי נאשם 2 יועבר על חשבון הקנס ולגבי נאשם 1 סכום הפיקדון שהפקיד בסך 100,000 ₪ יקוזז והערבות הבנקאית תושב לו.
 
3. מאסר בפועל לתקופה של 7 חודשים בניכוי התקופה שהיו עצורים.
 
4. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא יעברו עבירה של גניבה.

5. יחתמו על התחייבות בסך 100,000 ש"ח ₪ להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו במשך 3 שנים מהיום.
אם לא יחתמו על ההתחייבות, יאסרו למשך 90 ימים במצטבר.
 
זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ט שבט תשע"א, 03/02/2011 במעמד הנוכחים.

רובין לביא, שופטת

עו"ד גלילי:
אבקש עיכוב ביצוע לשני הנאשמים וזאת על דעת עו"ד סולטן לצורך הגשת ערעור.

ב"כ המאשימה:
נסכים לעיכוב ביצוע רק למשך 45 יום.
לגבי ערבותו הבנקאית של נטשה לא תוחזר לו והתנאים המגבילים יעמדו על כנם.
כמו כן אבקש כי הערבויות שהפקיד הנאשם הנוסף יעמדו אף הם.

<#11#>
החלטה

אני מורה על עיכוב ריצוי המאסר למשך 45 יום בלבד ובנסיבות אלה לא תושב הערבות הבנקאית כפי שציינתי לנאשם 1 והערבויות שניתנו על ידי הנאשם 2 אף הם לא יושבו לו ויעמדו להבטחת התייצבותם לדיון ולריצוי העונש.
עיכוב יציאה מן הארץ ואם טרם עוכבו , עליהם להפקיד דרכונם במזכירות ביהמ"ש.
התנאים המגבילים שבהם שוחררו ימשיכו ויעמדו על כנם.
<#12#>

ניתנה והודעה היום כ"ט שבט תשע"א, 03/02/2011 במעמד הנוכחים.

רובין לביא, שופטת

26

35