הדפסה

ת"פ 20658-03-10 מדינת ישראל נ' זאוי

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

04.04.2012
ת"פ 20658-03-10 מדינת ישראל נ' זאוי

בפני כב' השופטת יהודית אמסטרדם
בענין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד סטיב בוארון, עו"ד יאיר גויכמן ועו"ד דורין בן ציון
המאשימה
נ ג ד

שמוליק זאוי - התייצב

ע"י ב"כ עו"ד כפיר ממון ועו"ד קרן שקד
הנאשם

הכרעת דין

א. פתח דבר

1. כתב-האישום המתוקן מייחס לנאשם עיסוק במכירה והפצה של טבליות לטיפול בבעיות אין-אונות מסוג VIAGRA, LEVITRA ו- CIALIS שהינם סימני מסחר רשומים בבעלות חברות מוכרות המורשות ליצור תרופות.
הטבליות הנ"ל סומנו לשם מסחר בסימני המסחר הרשומים שלא ע"י בעל סימן המסחר, וללא רשותו, באופן העלול להטעות אדם (להלן: "הטבליות המפירות").

2. עפ"י הנטען בכתב-האישום, במסגרת פעולות ההפצה של הטבליות המפירות קיבל הנאשם כספים במירמה, לאחר שהציג מצג כוזב באשר לטיב הטבליות ומקורן.
בנוסף, אספקת הטבליות נעשתה בדרך נמהרת ובאופן העלול לסכן חיי אדם.

3. הנאשם מואשם כי במסגרת פעילותו להפצת הטבליות המפירות, הוא עשה פעולות ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו ואת זהות בעלי הזכויות בו, וכן יוחסה לו עבירה של שיבוש מהלכי משפט.

4. עוד נטען, כי בתקופה הרלוונטית לכתב-האישום, הנאשם לא היה רוקח, ולא הייתה לו רשות לשווק תרופות עפ"י דין.
בשל החומר הפעיל בטבליות, מכירתן הייתה מותנית בבדיקה וקבלת מרשם רופא, שכן הן עלולות לסכן חיי אדם.
המכירות שפורטו בכתב-האישום לא בוצעו באמצעות בית-מרקחת.
זאת ועוד, ריכוז החומר הפעיל בטבליות המפירות לא היה אחיד, ועלול לעלות על הריכוז שבטבליה המקורית.

5. הנאשם איפוא הואשם במסירה והפצת טובין ללא רשות בעל הסימן – עבירה לפי סעיף 60(א)(3) לפקודת סימני המסחר (נוסח חדש), תשל"ב-1972; שיווק תכשיר שאינו תכשיר רשום ולא בהתאם לרישום ולפקודת הרוקחים – עבירה על סעיף 60 בצירוף סעיף 47א' לפקודת הרוקחים (נוסח חדש), תשמ"א-1981.
כמו-כן הואשם הנאשם בעשיית מעשה בפזיזות וברשלנות, קבלת דבר במרמה ושיבוש מהלכי משפט – עבירות לפי סעיפים 338(א)(8), 415 ו- 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון"), וכן שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס הכנסה – עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת מס הכנסה"), ושימוש במרמה, עורמה ותחבולה במטרה להתחמק מתשלום מע"מ – עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק מע"מ").

6. עפ"י כתב האישום המתוקן, הנאשם פירסם במשך שנים מודעות בעיתונים שונים ובאתרי אינטרנט, כשהוא מציין את סוג הטבליות ומחיריהן, וכן את הביטוי הבא: "מקורי מבית מרקחת".
במודעות צוינו מספרי הטלפון באמצעותם ניתן להתקשר אל הנאשם או אל "רוברט".
לעיתים פירסם הנאשם צילום של בקבוק הנחזה להיות בקבוק ויאגרה מקורי הכולל את סימן המסחר "VIAGRA".

7. במהלך עיסוקם, הציגו הנאשם ורוברט חדד (להלן: "רוברט") מצגים כוזבים לרוכשי הטבליות הן במודעות פרסום והן בחלק מן השיחות עם לקוחות, לפיהם הטבליות הן מקוריות ונרכשו מבתי מרקחת. בנוסף, הם סיפקו את הטבליות כשהן ארוזות באריזות הנחזות להיות אריזות מקוריות.
בעקבות מצגים כוזבים אלו, נרכשו הטבליות המפירות.
הנאשם ורוברט מכרו את הטבליות לרוכשים מבלי לדרוש מהם מרשם רופא, ולעיתים אף מסרו לרוכשים הנחיות בדבר מאפייני הטבליות ואופן השימוש בכדורים.

8. עוד נטען כנגד הנאשם, כי הוא פעל להסתיר את זהותו, בין היתר, על ידי שימוש בכינויים שונים: "שלומי", "שלומי V" ו"אח של אבי", כמו גם על ידי שימוש במספרי טלפון הרשומים על שם חברת "'פרסום אדיר'", אשר עימה התקשר הנאשם לצורך שיווק והפצת טבליות מפירות.

9. הנאשם העסיק שליחים ברחבי הארץ באמצעותם נהג לספק הטבליות המפירות ללקוחות שיצרו עימו קשר, וכן הפקיד באמצעות השליחים את הכספים שהתקבלו ממכירת הטבליות המפירות לחשבון חברת "'פרסום אדיר'". בחלק מהמקרים נמסרו כספים במזומן במשרדי "'פרסום אדיר'".
הנאשם הסתיר את זהותו בצוותא עם חברת "'פרסום אדיר'" וגורמים מטעמה, וכן פעל למניעת זיהויו כמקור הכספים.
הכספים אשר הופקדו מעבר לעלות פרסום הטבליות, שמשו את הנאשם לצרכים שונים.

10. עוד טוענת התביעה, כי במהלך שנות המס 2007 עד 2009 ערך הנאשם אלפי עסקאות שעניינן מכירת טבליות מפירות מהן הפיק הכנסות בהיקף של 1.8 מיליון ₪ לפחות בכל שנה, וכי כלל הכנסותיו של הנאשם ממכירת הטבליות המפירות הסתכמו בלמעלה מ- 5 מיליון ₪.

11. על מנת להעלים הכנסות שהפיק במהלך עיסוקו הן מפקיד השומה והן ממנהל מע"מ השתמש הנאשם במרמה, עורמה ותחבולה, בין השאר כמפורט להלן:

א) הנאשם לא הודיע במועד לפקיד השומה על עיסוקו ולא נרשם כעוסק במע"מ כנדרש עפ"י חוק.
ב) לא ניהל פנקסי חשבונות.
ג( לא רשם תקבולים שהיה עליו לרשום, ולא הוציא חשבוניות שהיה עליו להוציא בגין אלפי עסקאות מכירת הטבליות.
ד) הוא לא הגיש דו"חות שהיה עליו להגיש למס ערך מוסף ולמס הכנסה על העסקאות אשר ביצע ועל הכנסותיו.
ה) הוא שילם ל"רוברט" על שירותיו, מבלי שניכה ממשכורתו את המס שהיה עליו לנכותו.
ו) השימוש במרמה, עורמה ותחבולה בא לידי ביטוי, בין היתר, אף בהסתרת זהותו של הנאשם אשר השתמש בכינויים שונים אף מפני השליחים שהנאשם הסתיר מהם את זהותו, וכן בהסתרת זיקתו לפעילות המכירה על ידי שימוש במספר טלפון הרשום על שם חברת 'פרסום אדיר'.

12. במעשיו המתוארים לעיל, ביצע הנאשם פעולות בכספים המהווים רכוש אסור, במטרה להסתיר ולהסוות את מקורם, זהות בעלי הזכויות בהם, מקומם, תנועותיהם ועשיית הפעולה בהם.

13. עוד נטען בכתב האישום, כי בתאריך 24.08.2009, בעקבות תפיסתו של אחד השליחים על ידי המשטרה, הורה הנאשם לדוד סולרסקי לפעול להוצאת הטבליות המפירות מביתו של אותו שליח, ולהחביא אותם ליד פח זבל בקרבת אחד הבתים, ובכך שיבש הנאשם מהלכי משפט.

ב. גדר המחלוקת

14. בתשובתו לכתב האישום המתוקן, הודה הנאשם במכירה והפצה של טבליות מפירות הנחזות להיות תרופות מקוריות, וכן הודה בקבלת דבר במרמה ואספקת תרופה בדרך רשלנית באופן העלול לסכן חיי אדם, עבירות לפי פקודת סימני מסחר, פקודת הרוקחים, מעשה פזיזות ורשלנות וקבלת דבר במרמה.

15. לאור הודאת הנאשם כמפורט לעיל, הצטמצמה המחלוקת בתיק דנן, והדיון התמקד בפלוגתאות הבאות:

א) סך היקף ההפצה והמכירה של הטבליות המפירות.
ב) משך תקופת הפצת הטבליות.
ג) האם בוצעו עבירות המס, הלבנת הון ושיבוש הליכי חקירה?

ליבת המחלוקת שבין הצדדים הינה טענתו של הנאשם כי הוא עסק במכירה והפצה של טבליות מפירות כשכיר בחברת "'פרסום אדיר'". בהיותו שכיר הוא קיבל לטענתו, מהחברה משכורת חודשית, ו- 30% מרווחי מערך ההפצה. עובדה זו שוללת, לטענתו, את אחריותו לעבירות המס המיוחסות לו בכתב האישום.
עוד לדבריו, הוא החל בפעילותו בשנת 2007, כאשר התקבל לעבודה ב'פרסום אדיר' וקיבל הנחיות מיניב כהן.

הנאשם הכחיש ביצוע עבירות לפי חוק הלבנת הון, ולטענתו, לא נעשתה על-ידו כל פעולת הסתרה בכספים, ואלו הופקדו ישירות לחשבון הבנק של "'פרסום אדיר'" על ידי שליחים שהזדהו בשמם האמיתי בפני פקידי הבנק, וכך גם נרשם בספרי הבנק.

16. הנאשם הוסיף וטען, כי השימוש במספרי טלפון על שם חברת "'פרסום אדיר'" לא נעשה במטרה להסתתר, אלא כחלק מתנאי ההתקשרות עם חברת "'פרסום אדיר'" שהעמידה לרשות הנאשם (כמו גם למפיצים אחרים) מספרי טלפון ומכשירים.

הנאשם אף טען, כי הוא לא עשה שימוש בכינויים במטרה להסתיר את זהותו, שכן הוא ידוע במשך שנים רבות בקרב רבים, ובכלל זה בקרב קרובי משפחתו וחבריו כ"שלומי". הכינוי "שלומי V" ניתן לו בשל התעסקותו בכדורי ויאגרה, ואף הכינוי "אח של אבי" לא ניתן בכוונה להסתיר זהותו, אלא ממניעים מסחריים, שכן הנאשם המשיך את פעילותו הכלכלית של פעיל אחר (אבי וזאנה) מאותו מספר טלפון של חברת 'פרסום אדיר', ואותו טל וזאנה היה ידוע בכינוי "אבי".

17. הנאשם הוסיף וציין בתגובתו לכתב האישום, כי המועדים הנקובים בכתב האישום אינם נכונים, ובפועל הוא פעל בהפצת הטבליות המפירות החל משנת 2007 ועד למעצרו בפברואר 2010.
עוד לטענתו, הסכום המפורט בכתב האישום "למעלה מ- 5 מיליון ₪" הינו מופרז ומנופח, שכן סך כל הכנסותיו ברוטו במשך התקופה הרלבנטית (השנים 2007-2010) שצמחו ממכירת הטבליות המפירות עומד על פחות ממיליון ₪.

בסיכומיו טען הנאשם כי היקף פעילותו מניהול מערך הפצת הטבליות המפירות הגיע לסך של 1,122,636 ₪.
הנאשם אף הכחיש כי שיבש מהלכי משפט.

ג. התשתית הראייתית עליה מתבססת התביעה:

א) עדויות השוטרים גובי אימרות הנאשם (רפ"ק שלומי חכמון), עורכי חיפוש (רס"ל שלמה לדר ופקד יחזקאל זערור), עדות פקד אורי קנר ודוחות הערכה, חישובים ושיערוכים שערך על בסיס חישובי הפקדות כספים ע"י השליחים ומספר משלוחי הכדורים עפ"י האזנות סתר.
ב) עדותם של השליחים ורישומים על-ידם – אם נערכו.
ג) עדותו של רוברט חדד – שליח בתחילה ורכז/טלפן/מפעיל שליחים בהמשך ורישומים שערך – (ת/32)
ד) עדותו של יניב כהן, קלסרי הזמנות של משרד 'פרסום אדיר' (ת/17 א' ו-ב')
ה) עדותו של מנהל החשבונות – מר עובדיה היינה – עובד חב' 'פרסום אדיר'.
ו) שיחות טלפון שנקלטו בהאזנות סתר.
ו) קלסרי הפקדות הבנקים (ת/85)

18. עדותו של פקד אורי קנר

העד הקשיב לשיחות המוקלטות שבין הנאשם לרוברט חדד מהן עלה מספר משלוחי הטבליות המפירות ביום השיחה, ורשם דו"ח פעולה שכלל סכימת המשלוחים (ת/1).
כמו-כן, ערך סכימה של סוגי המשלוחים, מחירים, שם השליחים (ת/2) וסכום ההפקדות שהפקידו השליחים בבנק (ת/8).
באמצעות בדיקה מדגמית של עלות ההזמנות ומספר המשלוחים במהלך שבוע ימים בחודש אוגוסט 2009 חישב העד קנר עלות ממוצעת של משלוח בודד, ועפ"י הממוצע הוא ערך שיערוכים של שנות פעילות הפצת הטבליות המפירות.

19. עדות רפ"ק שלומי חכמון – גובה אמרות הנאשם

מדבריו עלה, כי הנאשם הודה שפעל בעיסוק הפצת הטבליות המפירות בשנים 2007-2009 (עמ' 102 לפרוטוקול שורה 27).
עוד עלה מעדותו, כי לתפיסת הנאשם הסכומים שיוחסו לו "מנופחים", שכן "לא כל זה נכנס לי לכיס" (עמ' 103 שורות 28-29).

20. עדותו של פקד יחזקאל זערור

העד ערך חיפוש במשרדי 'פרסום אדיר' ברח' לבנדה 17 ת"א, ותפס קלסרי הזמנות פרסום (ת/18) וחקר את איציק ויניב כהן.

21. עדותו של רוברט חדד:

מעדותו של רוברט עולה תיאור של ההתנהלות השוטפת והיקף פעילות מערך ההפצה של הטבליות המפירות.
רוברט חדד מסר בעדותו כי הנאשם הציע לו להיות שליח להפצת טבליות ויאגרה, ובהמשך היה לרכז וטלפן שהפעיל שליחים אחרים. עפ"י הוראות הנאשם הוא שכר מחסן בו הוחזקו הטבליות המפירות (עמ' 304 לפרוטוקול שורה 23).
באמצעות עדותו של רוברט למד ביהמ"ש על עיסקו של הנאשם בהפצת הטבליות המפירות - היקף המשלוחים השבועי ועמלות השליחים.
בהיות העד שליח הוא לא ידע על היקף ההפצה אך בהמשך כטלפן ומפעיל שליחים הוא ערך רישומים (עמ' 322 לפרוטוקול, שורות 21-25).
לדבריו, הוא לא התעסק עם החשבונות ולכן לא יכול היה להעריך את היקף ההכנסות.

רוברט חדד מסר בעדותו כי בהיותו שליח הוא עשה בממוצע 3-4 משלוחים בשבוע. לאחר שהיה לרכז/מפעיל שליחים אחרים הוא ריכז את רישומי המשלוחים.
הוא ציין, כי לא נותרו רישומים ישנים, שכן אלו הושמדו עפ"י הוראת הנאשם (עמ' 298 שורה 5), כלשונו: "גם השמדתי וגם לפי הנחיות שלו השמדתי" (עמ' 335 לפרוטוקול שורה 28). בקלסר ת/32 נותרו רישומים של חודש פברואר 2010 בלבד – החודש האחרון לפעילות הנאשם (עמ' 292 לפרוטוקול שורה 35).
בתקופת היותו רכז ומפעיל השליחים בוצעו כ- 30-31 משלוחים ביום (עמ' 299 לפרוטוקול שורה 15), ורק בימים יוצאי דופן (כמו "יום הבחירות") התבצעו 17-18 משלוחים (עמ' 334 שורה 4).

מאחר ורוברט לא עבד בשבת היה זה הנאשם שענה לטלפונים בימי שישי שבת, ובשני הימים הללו התבצעו כ- 30 משלוחים בממוצע (עמ' 301 לפרוטוקול שורות 14-17).

לדברי רוברט, מחיר המינימום למשלוח היה 200 ₪, למעט מקרים בהם הונחה ספציפית ע"י הנאשם "לתת רק מאה וחמישים" (עמ' 301 לפרוטוקול שורות 24-27).
התשלום היה במזומן, ורק במקרים בודדים שילמו מזמיני הטבליות המפירות בשיקים. השיקים כאשר התקבלו הופקדו גם כן בחשבון הבנק של 'פרסום אדיר' (עמ' 348 לפרוטוקול שורה 15).

22. מעדותו של רוברט אף עלה, כי בהיותו שליח הוא קיבל עמלת שליח – 50 ₪, ובעת שהיה רכז השליחים – כל שליח קיבל 50 ₪ (עמ' 297 לפרוטוקול שורות 21-25).
הוא עצמו לקח את משכורתו במזומן מהכספים שהיו בידי השליחים של אשדוד ואשקלון (עמ' 302 לפרוטוקול שורות 3031). הוא קיבל 250 ₪ ליום, ואח"כ הועלה שכרו בעוד 50₪.
לטענת רוברט, הוא פעל כשליח במשך כשנה-שנה ומחצה, וכרכז שליחים במשך 6-7 חודשים עד מעצרו (עמ' 285 שורות 6-17). בהמשך, בעקבות שאלות נוספות בחקירה ראשית, הוא הרחיב את תקופת היותו רכז השליחים לתקופה בת שנה –שנה ומחצה (עמ' 312 לפרוטוקול שורה 8).

העד סיפר על סכסוך שנתגלע בינו לבין הנאשם על רקע מכירה עצמאית שביצע העד. כתוצאה מכך הוא הושעה מעובדתו ונלקחה ממנו הסחורה, אך לאחר שבוע הוא הוחזר לעבודתו.
העד הכחיש כי גנב מהנאשם, אך ציין, כי הוא כועס עליו מאחר והלה: "התנער מכל זה והפיל הכל עלי" (עמ' 336 לפרוטוקול שורה 31).
יחד עם זאת, בתארו את יחסו לנאשם אמר: "הוא יודע טוב מאוד שאני אהבתי אותו. אני אהבתי לעבוד איתו" (עמ' 336 שורות 18-19).

23. אופן התשלום:

מעדותו של רוברט עלה, כי כל שליח קיבל עמלה של 50 ₪ למשלוח (עמ' 297 לפרוטוקול שורות 21-25).
רישומי המשלוחים רוכזו ע"י רוברט חדד (עמ' 292 לפרוטוקול שורה 25).
לדבריו, השליח קיבל עמלה גם אם הגיע למקום ולא בוצעה מכירה (עמ' 334 לפרוטוקול שורות 8-15) ולא הייתה כל נפקות אם העיסקה לא התבצעה בשל כך שהשליח לא הגיע במהירות למקום והמזמין פנה למפיץ אחר. זכור היה לרוברט רק מקרה אחד שהשליח הגיע, והמזמין לא המתין לו (עמ' 335 לפרוטוקול שורה 20).

24. הסתרת שם הנאשם מפני השליחים:

רוברט ציין כי הוא קרא לנאשם "שלומי", ולא ידע כי זה אינו שמו האמיתי (עמ' 290 לפרוטוקול שורות 23-25 ועמ' 332 לפרוטוקול שורה 22).

אקדים ואציין, כי עפ"י התשתית הראייתית שנפרשה בפני ביהמ"ש הנאשם השתמש בשם "אבי", אך לאו דווקא בשל כך שהמשיך את פעילותו של טל וזאנה שקרא לעצמו בשם זה, שכן משיחת הטלפון בין הנאשם ליניב – ת/15, עלה שהנאשם אמר ליניב לא לומר לשליח את השם שלומי אלא "תגיד לו אבי".
בנוסף, כשנודע לו מפי רוברט כי אחד השליחים יודע את שמו –הגיב הנאשם בחריפות, בציינו: "בן זונה הוא יודע יותר מדי דברים" (ת/128 י"ח).
בשיחה אחרת, כשאחד השליחים נתפס מברר הנאשם אצל דוד אם הלה יודע את השמות, ונרגע כשאומרים לו שהלה ידע ששם הנאשם הוא "אבי" (ת/128 ס"ג).

הקשר בין הנאשם ל'פרסום אדיר'

25. העברת הכסף ל'פרסום אדיר'

על-פי עדותו של רוברט השליחים "התל-אביבים" העבירו את הכסף במזומן ל'פרסום אדיר' (עמ' 300 לפרוטוקול שורה 25), כך עשו גם שליחי המרכז למעט אולי בנצי מרמלה (עמ' 302 לפרוטוקול שורה 20).
הוא עצמו קיבל את שכרו במזומן מכספים של השליחים באשדוד ואשקלון, וזאת עפ"י הנחיית הנאשם (עמ' 302 לפרוטוקול שורות 30-31).

26. רוברט היה בקשר עם יניב מ'פרסום אדיר' ובירר עמו הפקדות הכספים ע"י השליחים, אך לטענתו, להוציא עניין ההפקדות – נתונים אחרים לא עניינו את 'פרסום אדיר' (עמ' 315 לפרוטוקול שורות 7-24).

עוד לדבריו, בענייני משלוחים הוא דיווח אך ורק לנאשם ולא שוחח עם יניב אודות המשלוחים (עמ' 326 לפרוטוקול שורה 33).
הנאשם אמר לו שהפקדות הכספים ל'פרסום אדיר' הן התשלום עבור הפרסומות.

27. רוברט לא ידע לומר אם הנאשם פעל כשכיר של 'פרסום אדיר' (עמ' 237 לפרוטוקול ש' 9).
הוא אישר בחקירה נגדית כי פעם אחת יניב הגיע עם שלומי אליו לאשדוד וכשנשאל אם יניב "בא להכיר את טלפן הויאגרות" השיב – "כנראה" (עמ' 327 לפרוטוקול שורות 22-29).

28. עדותו של עובדיה היינה:

העד עובדיה היינה היה מנהל החשבונות של 'פרסום אדיר'.
מעדותו עלה, כי הוא הכין לנאשם תלוש משכורת עפ"י הוראתו של איציק כהן (עמ' 468 לפרוטוקול שורות 10-11). הנפקת תלושי שכר לנאשם החלה בחודש אפריל 2009 (עמ' 479 לפרוטוקול שורה 22) ובחודש זה גם החל העד לדווח על הנאשם לביטוח הלאומי (עמ' 481 לפרוטוקול שורה 26).
העד היינה לא ידע לומר מה היה תפקידו של הנאשם בחברת 'פרסום אדיר' (עמ' 474 שורה 5), אולם הוא ראה את הנאשם פעמים רבות במשרד (עמ' 467 שורות 20-27) והוא סבר שהנאשם הינו אחד מהמשווקים של חברת הפרסום – "בן אדם שיוצא בחוץ לחפש לקוחות" (עמ' 468 שורות 22-25).

העד הכחיש מפורשות ידיעה על כך ששולמו תשלומים במזומן ע"י איציק כהן (עמ' 485 לפרוטוקול שורה 13).

29. עדותו של יניב כהן:

יניב כהן הוא אחיינו של איציק כהן – בעליה של חברת 'פרסום אדיר'.
מעדותו של יניב כהן עלה, כי הנאשם החל לפרסם הפצה של כדורי אין-אונות החל בשנת 2007 (עמ' 598 לפרוטוקול שורה 4), וכמו כל עסק חדש שהולך ונבנה, בתחילה היה רק פרסום בעיתון אחד, ולאחר תקופה מסוימת הוא פורסם כבר בשלושה עיתונים (עמ' 621 לפרוטוקול שורות 18-19).

לטענת העד יניב, הנאשם שילם עבור הפרסומים סך של כ- 5,000-8,000 ₪ לשבוע (עמ' 677 לפרוטוקול שורות 4-13).

30. בחקירתו במשטרה התכחש יניב בתחילה להיכרות עם הנאשם, וטען כי אינו יודע מי זה "שמוליק זאוי" (עמ' 542 לפרוטוקול שורות 12-16).
בעדותו בביהמ"ש הוא הסביר כי היתה זו חקירתו הראשונה במשטרה, והוא היה לחוץ (עמ' 542 לפרוטוקול שורות 12-17).
באשר לסוגיית הסתרת הזהות ע"י הנאשם טען העד יניב, כי הוא קרא לנאשם "שמוליק", וכן כינה אותו "שלומי" כי "זה כמו שם חיבה" (עמ' 541 לפרוטוקול שורות 8-12).

31. העד יניב עומת עם השיחה ת/95י' שהתנהלה בינו לבין הנאשם שם אומר לו האחרון שיגיד ששמו "אבי" ולא "שלומי". העד התחמק ממתן תשובה ברורה, ובהמשך טען כי אינו זוכר אם התבקש ע"י הנאשם להסתיר את שמו האמיתי (עמ' 553 שורה 16).

עוד הוסיף העד יניב, כי הוא לא ידע את שם המשפחה של שמוליק-שלומי.
בתחילת דרכם העסקית עד נובמבר 2007 הוא רשם את שמו של הנאשם כלקוח – "שמוליק", ומנובמבר 2007 (מלבד 2 הזמנות) הוא רשם את שמו - "שלומי".
העד הסביר זאת בכך שנוצר ביניהם קשר טוב, ו"שלומי" היה שם חיבה של הנאשם.
עוד הוסיף, כי על הזמנותיו של הנאשם הוא רשם שלומי V כשהאות הרומית מזכירה לו "ויאגרה" כלשונו, "יותר קל היה לי לזכור את זה ככה" (עמ' 585 לפרוטוקול שורות 21-30).

העד יניב הסתייג מתשובתו במשטרה לפיה לקוחות ביקשו להירשם על שם אחר, וטען כי הוא אמר זאת בחקירתו כי "רציתי רק לגמור את החקירה" (עמ' 591 לפרוטוקול שורות 24-30).

32. לטענת יניב, כל תפקידו התמצה בהוצאת פרסומים עבורם שילם הנאשם, והוא לא התייחס לדברים שסיפר לו הנאשם – שהמשטרה תפסה לו שליח (עמ' 548 לפרוטוקול שורות 26-28), לטענתו, הוא היה בסך הכל "אוזן קשבת" של הנאשם, אך בשום פנים ואופן לא היה שותף.
יחד עם זאת, לא היה לעד יניב הסבר ליעוץ שנתן לנאשם לפיו, השליחים לא ישאירו עליהם כסף כדי שלא יתפסו (עמ' 556-557 לפרוטוקול).

במהלך עבודתם התפתחו, לטענתו, קשרי רעות ביניהם, והם יצאו לאכול ולבלות. העד הדגיש כי היה לו אינטרס עסקי לשמור על יחס טוב עם הנאשם בהיות האחרון לקוחו.

33. העד אף הסביר כי חברת 'פרסום אדיר' חילקה ללקוחותיה מכשירי טלפון, והיא קיבלה עמלה עבורם, ויכולה הייתה לנתק קו טלפון ללקוח שלא שילם עבור מודעת הפרסום, וכן יכלו להעביר את מכשיר הטלפון ללקוח אחר.

34. יניב כהן התחמק ממתן תשובה ברורה בעניין הפקדות הכספים שהתקבלו במזומן במשרדי 'פרסום אדיר', וטען כי הוא לא הפקיד כספים, והוא לא יודע על כך, ואינו מעוניין לדעת (עמ' 630 לפרוטוקול שורות 24-25).

בקשר לכספים שנמסרו לנאשם אישית – צימצם העד יניב את מספרם לכעשרה מקרים, בציינו שהנאשם אמר לו שהוא אינו באזור וביקש ש"ישמור לו את הכסף" (עמ' 631 לפרוטוקול שורות 1-7).

35. העד יניב הכחיש קשר למערך הפצת הטבליות המפירות, וטען כי הוא פגש ברוברט באשדוד רק בשל כך שנסע עם הנאשם "לסיבוב", וישב איתו בבית-קפה.
באשר לקבלת טבליות מפירות במשרד 'פרסום אדיר' טען, כי יכול להיות שהנאשם השאיר קרטון אצלו ואמר לו שמישהו יבוא לקחת (עמ' 661 לפרוטוקול שורה 24).

הוא הוסיף וציין, כי ביקש מהנאשם את מס' הטלפון של ספק הטבליות המפירות, כי רצה להזמין אותו לחתונתו (עמ' 662 לפרוטוקול שורה 14).
העד יניב נשאל על מה ולמה הנאשם מעדכן אותו בעניין מעצר/תפיסת שליחים ע"י המשטרה, ולדבריו, הוא בסה"כ היה "אוזן קשבת" לנאשם. לא היה לו כל קשר למכירת הטבליות המפירות והוא רק פרסם אותן (עמ' 555 לפרוטוקול שורות 21-23).
העד הכחיש תחילה פרסום של מודעות מסאז' של הנאשם ורק בהמשך ציין כי זה
"יכול להיות" (עמ' 577 שורה 19).

יניב לא נשאל בחקירתו הנגדית אודות הטענה שהנאשם היה שכיר של 'פרסום אדיר', והגרסה לפיה הייתה שותפות בין הנאשם ל'פרסום אדיר' התגבשה כנראה רק לאחר חקירתו של יניב, שכן בתגובתו לכתב האישום טען הנאשם כי היה שכיר, ולא התייחס כלל לשותפות עם 'פרסום אדיר'.

ד. גרסת הנאשם

36. חקירת הנאשם במשטרה

בחקירותיו במשטרה, הן בשנת 2008 (ת/128, ת/129) והן בשנת 2010 (ת/70, ת/72 ו-ת/74), שמר הנאשם על זכות השתיקה, אולם טען כי הסכומים המיוחסים לו מנופחים (ת/73ג' עמ' 87, 97, ת/73ד' עמ' 160, ת/74ב' עמ' 27 ש' 24-25).
עוד טען כי הוא לא מוכן להפליל אחרים ולסכן את חייו (ת/73ג' עמ' 60).

במהלך תשאול שערך רפ"ק שלומי חכמון לנאשם מחוץ לחדר החקירות (מזכר –ת/14) טען הנאשם כי הוא אינו המפיץ הראשי (ת/15א מסד 15-19), וכן הוסיף, כי כיום ההוצאות גדולות מאוד והרווחים קטנים, כלשונו:
"השוק מוצף בויאגרות ברמות שאין דברים כאלה... אני נפלתי בתקופה טובה לפני שנתיים וזה שלא היה הרבה" (ת/15א מסד 239-243).
(מאוחר יותר בעדותו בביהמ"ש הסביר הנאשם את שתיקתו במשטרה בכך שציית להוראת עורך-דינו, שהיה עורך-דין משותף לו ולאיציק כהן – בעל פרסום אדיר).

37. גרסת הנאשם בבית המשפט

בתחילת עדותו סיפר כי שירת בצבא כעובד אפסנאות, ולאחר שחרורו בשנת 2004 "עד כמעט סוף שנת 2006" עבד בקיוסק בראשון לציון (עמ' 721 ש' 18, עמ' 723 ש' 26).

בהמשך נתן הסבר לשתיקתו בחקירות המשטרה:
"העו"ד שלי ושל איציק בהתחלה היה אותו עורך דין. שאני לפני החקירה התייעצתי איתו והוא אמר לי אתה לא מדבר שום דבר" (עמ' 722 ש' 1-2 לפרוטוקול).

ברם, לדבריו, מחוץ לחדרי החקירות הוא דיבר עם חוקריו:
"כשהורידו אותי לאכול וזה אני לא ידעתי שזה מוקלט ודיברתי, אמרתי להם תקשיבו, אני לא הבן אדם שאתם מחפשים, אני לא הראש, יש מעלי... אני לא הקודקוד, אני לא הראש, אני מפחד לדבר מכל מיני, איציק הוא בן אדם שהוא מקושר... כל מיני חברים שלו שוטרים, היס"מ מרמת גן, הוא היה מעורבב עם כל הגורמים. פחדתי לדבר, אני לא וגם בכל אופן הוא היה מעלי, לא, אמרתי זה בעל הבית שלי" (עמ' 722 ש' 7-23 לפרוטוקול).

לדבריו, הקשר הישיר נוצר כאשר הזמין בעצמו כדורי אין-אונות לצריכה עצמית, וכשהגיע שליח הוא שוחח איתו וביקש שיסדר לו עבודה. אח"כ התקשר אליו יניב, וכשהנאשם אמר לו שהוא רוצה לעבוד כשליח, הוא הציע לו "לעבוד במתכונת שלהם", הלה אמר לו שהוא מקושר לבן אדם שמספק את הכדורים:
"אנחנו נקנה את הכדורים, את הכמות הראשונית, אנחנו נכיר לך אותו, אתה תעבוד איתנו במשותף ביחד, אנחנו נעשה את הפרסום, נעשה התחשבנות... תתחיל לעבוד במשכורת... לאט לאט זה עלה בהדרגה ובסוף זה הגיע לשש פלוס עמלות... סוכם שאני אקבל משכורת בסיסית של 3,500 - 4,000 ₪ בחודש, אני אתחיל לעבוד איתם, אנחנו נקנה סחורה במשותף, כאילו הם יקנו את הסחורה, הם יורידו, יש עלות של פרסום כל שבוע, נוריד את העלות של הסחורה ובסוף נעשה חשבון. ממה שיוצא החשבון, הם יקבלו 70%, אני אקבל 30% מהרווחים, חוץ מהמשכורת הבסיסית" (עמ' 723 לפרוטוקול שורה 33 עד עמ' 725 שורה 2).

38. בהמשך סיפר על שגרת העבודה:
"אני הייתי מגיע כמעט מידי יום למשרד פרסום, נותן דיווח על שליחויות... הייתי מעצב איתם ביחד מודעות, יניב היה מדריך... זה התחיל בסוף שנת 2006, תחילת 2007... בהתחלה יניב נפגש עם שמעון בנפרד, קנה ממנו סחורה, אני לא הכרתי את שמעון, אחרי זה יניב במהלך התקופה הכיר לי את שמעון, אני הייתי קונה משמעון את הכדורים באופן עצמאי" (עמ' 725 ש' 28 – עמ' 726 ש' 5 לפרוטוקול).

בהמשך סיפר הנאשם כי כבר בתחילת עבודתו, "בסוף 2006, תחילת 2007", בעצתו של יניב, הוא הדפיס מגנטים וכרטיסי ביקור במטרה שהשליחים יחלקו אותם למזמיני הטבליות המפירות, וכן הדפיס מדבקות להדבקה על קופסאות הטבליות המפירות (עמ' 726 ש' 13-22 לפרוטוקול).

לעניין מכשירי הטלפון העיד הנאשם כי:
בתחילת העבודה, סוף שנת 2006, התחלתי להוציא קצת שיחות מהטלפון שלי, באיזשהו שלב זה פסק ועברתי לטלפון ש'פרסום אדיר' שימש אותי וכל השיחות היו משם" (עמ' 726 ש' 24-26 לפרוטוקול).

עוד הוסיף:
"בתחילת הדרך, כשאני הייתי גר בראשון אז כדי לחסוך את העמלה של השליח, אני הייתי לפעמים קובע עם אנשים ברחובות מרכזיים בראשון ומוסר להם את המשלוח... נגיד ברחוב הרצל, ברחוב רוטשילד, הרחובות הראשיים" (עמ' 727 ש' 2-11 לפרוטוקול).

עוד טען הנאשם כי היו עובדים נוספים בחברת "'פרסום אדיר'" שעסקו בטבליות מפירות:
"יש את אלון רבינוביץ' ושחר ערן שהם גם התעסקו בכדורים, אבא של יניב גם היה מתעסק בכדורים, הוא גם היה שליח, עצמאי, אני לא נכנסתי לזה בדיוק, היו עוד אנשים שעבדו בכדורים תחת 'פרסום אדיר'" (עמ' 733 ש' 23-25 לפרוטוקול).

בהמשך סיפר הנאשם על שיתוף פעולה שהיה לו עם אסי בן נעים, מפיץ נוסף של טבליות מפירות שעבד עם "'פרסום אדיר'":
"יניב אמר שלא צריך לריב תמיד בשביל משלוחים, יש עבודה לכולם, אתם יכולים להיעזר אחד בשני... נגיד לא היה לי שליח באילת... הייתי מעביר את המשלוח... לאסי ואחרי זה הייתה התחשבנות". (עמ' 741 ש' 14-20 לפרוטוקול).

הנאשם מסר בעדותו, כי היה בבעלותו ספא ברחוב סחרוב 10 בראשון לציון שלא היה קשור ל'פרסום אדיר', אך את הפרסומים עשה דרכם (עמ' 743 ש' 12-23 לפרוטוקול).

39. היקף המכירות

לדברי הנאשם, בהתחלה עלות הפרסום הגיעה ל- 400-500 ₪ לשבוע, והוצאות הפרסום האלו בקושי כוסו, וזאת בשנים 2007-2008 (עמ' 727 לפרוטוקול שורה 32).

לטענתו, האזנות הסתר היו בתקופה האחרונה לעבודתו, עובר למעצרו ש"זו היתה תקופת שיא מבחינת עבודה" (עמ' 723 לפרוטוקול שורות 1-11).

עוד לטענת הנאשם, החישוב שנעשה ע"י אורי קנר אינו נכון, שכן הלה השליך מתקופת השיא לאחור, והכפיל זאת בארבע שנים, וכך הגיע לסכום הכנסה של חמישה מיליון ₪.

40. אליבא דנאשם, שיא העבודה היה בסוף 2009 תחילת 2010, ואז היו 20 משלוחים בממוצע (עמ' 728 לפרוטוקול שורות 8-21). הם עבדו 6.5 ימים בשבוע, ולא עבדו בשבת ובחגים.
ביום שישי עד הצהרים ובמוצ"ש "בקושי היה משלוח אחד–שניים" (עמ' 737 לפרוטוקול שורות 25-26). עוד לדבריו, לפעמים המשלוחים לא התקבלו ע"י המזמינים שרצו לקבל את "האורגינל" (עמ' 735 לפרוטוקול שורה 23).

41. הנאשם הסביר כי על אף שהרוויח בתקופת השיא 10,000-12,000 ₪, תלוש המשכורת שהחל לקבל בחודש אפריל 2009 היה על סך 6,000 ₪. שכן, אם 'פרסום אדיר' היה מוציא לו תלוש על סך 20,000 ₪ "זה לא היה משתלם לו". ועל כן הוציאו לו תלוש על המינימום – 6,000 ₪ והוא היה מקבל עוד 4,000-5,000 ₪ "אז הייתי עובד עם זה בשחור" (עמ' 783 לפרוטוקול שורות 1-5).

42. הנאשם הודה כי דיווח למס הכנסה בשנים 2006-2009 רק על משכורת הבסיס הקבועה שלו, ולא על העמלות שקיבל והן היו משתנות (ראו: דו"חות ת/120 לשנת המס 2009; ת/121 לשנת המס 2008; ת/123 לשנת המס 2007 ו-ת/124 לשנת המס 2006).

43. הנאשם אישר את דבריו של רוברט כי הלה קיבל את משכורתו מכספי השליחים שעבדו באשדוד ובאשקלון, וכי לספקי הטבליות המפירות שולם במזומן (עמ' 754 לפרוטוקול שורות 1-7).

לטענת הנאשם הוצאותיו היו מרובות:
עלות הפרסום הגיעה לסך של 32,000 ₪ בשבוע, עלות שכרו של רוברט הגיעה ל- 1,650 ₪ לשבוע, עלות הטלפון כ- 100 ₪ ביום, ובסה"כ 2000-3000 ₪ לחודש. עלות כל משלוח– 50₪.

אשר על כן, 18-19 משלוחים ליום כיסו רק את העלויות.
ההוצאה העיקרית הייתה הפרסום כ– 60%-80% מכל הכסף (עמ' 865 לפרוטוקול שורות 15-19), הוא עבד במשותף עם 'פרסום אדיר' כשהוא מקבל 30% מהרווחים (עמ' 777 לפרוטוקול).

44. הנאשם חזר וטען כי כל הכסף שהתקבל מהמכירות הופקד בחשבון 'פרסום אדיר'.
הוא קיבל מ'פרסום אדיר' רק את משכורתו והעמלות שלו (עמ' 731 לפרוטוקול שורה 25 – עמ' 732 לפרוטוקול שורה 19 ועמ' 777 שורות 5-22).
הוא הכחיש את טענת יניב כי העביר לו כסף מזומן פעמים ספורות בלבד, וציין כי:
"לא הגיוני שבמשך שלוש שנים שאני עובד קיבלתי עשר פעמים כסף... אני קיבלתי כל חודש" (עמ' 730 לפרוטוקול שורות 10-16).

את גירסתו של יניב הסביר בכך שהלה מנסה להציל את עצמו על רקע כתב אישום שיוגש נגדו.
לדברי הנאשם, המאשימה הצליחה להביא כמעט את כל השליחים "אולי איזה שליח שתיים הם לא הביאו..." (עמ' 733 לפרוטוקול שורה 29), כך שבפני ביהמ"ש ניצבים כל הנתונים לעריכת חישוב מדוקדק.

45. השינוי במערך ההפצה מתחילת שנת 2009

בתחילת שנת 2009 החל הנאשם להעסיק מחסנאי בשם אדוארד מיני שהחזיק, לדבריו, גם את הסחורה של 'פרסום אדיר' וגם של אסי בן נעים, אם כי "היתה הפרדה בין הסחורות" (עמ' 728 לפרוטוקול שורה 24).

מספר חודשים לאחר העסקתו של אדוארד מיני, הוא הגיע למצב, כלשונו: "כבר לא יכולתי לעמוד בטלפונים".
אשר על כן, הוא פנה ליניב, והלה אמר לו שימצא מישהו וישלם לו 200 ₪ ליום על מנת שינהל ויערוך רשימות.

לטענת הנאשם סוכם עם יניב "שאני אמצא מישהו, אנחנו נוריד את זה בסוף כל חודש, נוריד את המשכורת שלו בנוסף לכל ההוצאות, ונתחלק ברווחים".
לאחר שמצא את רוברט הוא נסע עם יניב אליו לאשדוד על מנת שיכיר אותו.
הנאשם שלל את טענת יניב שלא דיברו בפגישה המשולשת על הטבליות המפירות, כלשונו:
"דברנו אך ורק על הכדורים, על אופן העבודה, כל הדברים הקשורים בעבודה... הוא ידע טוב מאוד מה קרה... הוא היה שותף מלא לכל המערכה" (עמ' 737 לפרוטוקול שורות 11015).

רוברט היה אומר לו היכן צריך שליח ושצריך לדאוג לסחורה, והוא עצמו היה מתאם עם יניב (עמ' 738 לפרוטוקול שורות 20-22).

ברם, לאחר שתפס את רוברט מוכר טבליות מפירות באופן עצמאי וללא דיווח הפסיק את עבודתו לחודש ימים.
הוא הכחיש את טענת רוברט כי הורה לו להשמיד רישומים (עמ' 740 לפרוטוקול שורות 12-14).

46. באשר לעבירות המס שיוחסו לו – טען כי היה שכיר של חב' 'פרסום אדיר', וכל הכספים הופקדו שם (עמ' 743 לפרוטוקול שורות 25-28).

47. הנאשם טען כי ביתו שנרכש בסכום של 800,000 ₪ משועבד להוריו ששילמו את כל הסכום, למעט סך 125,000 ₪ ששולם על ידו.
עוד לדברי הנאשם, הוא נוהג ברכב ב-מ-וו שנקנה בכספי אמו – כספים לגיטימיים, והרכב רשום על שמה (עמ' 801 לפרוטוקול שורה 7), הוא נתמך כלכלית בידי הוריו ובחשבונו בבנק יש סך של 67,000 ₪.
הטרקטורון שבבעלותו נרכש בתחילה על שם שותפו לטרקטורון, אך לאחר שקנה את חלקו של השותף הוא לא העביר בעלות בטרקטורון כדי לא להוריד את ערכו.
הנאשם הכחיש כי הלבין הון.

48. באשר לשימוש בשם "שלומי" במקום "שמוליק" טען הנאשם, כי השם שמוליק הפריע לו עוד בהיותו ילד, ובגיל בוגר יותר קראו לו "שלומי" (עמ' 727 לפרוטוקול שורות 18-20).
הנאשם הסביר מדוע כינה עצמו גם "אבי".
לדבריו, המפיץ שעבד לפניו – טל וזאנה כינה עצמו "אבי", והוא המשיך איתו בקו הטלפון שלו - "טלפון זורם" כלשונו, ולכן מאותה סיבה הנחה גם את רוברט להזדהות כ"אבי" (עמ' 739 לפרוטוקול).

49. זאת ועוד, משיחה טלפונית (ת/128נ"ו) עלה, כי הוא הנחה אדם בשם "שי" שלא לפגוש בלקוח, ולסכם עם הלקוח שישים כסף בפינה כלשהי על מנת שלא יראה אותו, הנאשם הסביר כי זה היה חבר ולא שליח והוא לא רצה לסבך אותו.

מכתובת הדואר האלקטרוני של הנאשם עלה השם שמוליק ולא שלומי shmulik887@hotmail.com והנאשם הסביר כי רשם במייל את שמו כמו בתעודת הזהות.

הנאשם לא יכול היה להסביר את שיחת הטלפון שלו עם רוברט – ת/128י"ח, כאשר אמר לו רוברט שאחד השליחים יודע את שמו האמיתי והוא הגיב: "בן זונה. הוא יודע יותר מדי דברים" (עמ' 798 לפרוטוקול שורה 23).

ה. עדי הגנה

50. חברו של הנאשם – שי טרכטנברג מסר בעדותו, כי הכיר את הנאשם כ"שמוליק", מאחר שהלה לא אהב את שמו הוא הציג את עצמו כ"שלומי".

אחיו של הנאשם – טל זאוי ציין, כי הוא אמנם קורא לאחיו שמוליק, אך חברים קרובים שלו קוראים לו "שלומי", ואף הוריו קוראים לנאשם מידי פעם "שלומי" כשם חיבה.

ו. דיון

51. הנאשם חזר וטען כי היה שכיר בחב' 'פרסום אדיר' וקיבל משכורת + עמלות.
הוא נשאל מדוע הסתפק ב-30% מהרווחים, והסביר כי לא יכול היה להתחיל כעצמאי מאחר שלא היה לו סכום ראשוני לקניית הטבליות המפירות אשר נמכרו ע"י שמעון בסכום מינימלי של 4,000-5,000 ₪ (עמ' 777 לפרוטוקול שורות 5/22).
וכן: "חוץ מזה הייתי צריך מישהו שיכוון ויסביר הכל, וזה ההצעה שעלתה, ובאותו רגע זה התאים לי לעבוד איתם במשותף ביחד" (עמ' 777 שורות 5-22).

אקדים ואציין, כי טענה זו אינה מתיישבת עם דברי הנאשם לפיהם שלוש שנים לפני ביצוע העבירות נשוא התיק דנן הוא קנה דירה במחיר של 800,000 ₪ ומימן בעצמו מהסכום הנ"ל סך של 125,000₪.
עוד לטענתו, ב- 2007 לא היה לו 4,000 ₪ לקניית כדורים, אך מסתבר שלאחר כשנה וחצי היה לו די כסף לפתוח ספא.

כאן יוער, כי ההגנה הסתמכה על תרשומות שערך עד התביעה רס"מ שלומי לדר, לפיהן איציק כהן ו'פרסום אדיר' עומדים בראש מערך הפצת הטבליות המפירות, והנאשם הוא קבלן משנה (נ/14 ו-נ/9 עמ' 94-95).
דא עקא, שלאחר בדיקת האזנות הסתר, טען רס"מ לדר, כי לאחר חיבור אלף חלקי הפאזל "הגענו לזה שהוא (הנאשם- י.א.) היה מפיץ מספר 1 בארץ בשנים האחרונות" (עמ' 84, שורות 5-17).

52. אף בעניין היקף המכירות לא מסר הנאשם גרסת אמת, שכן בעדותו בביהמ"ש טען שבתחילת העבודה לא היו טלפונים ומשלוחים, בעוד שהתקופה בה בוצעו האזנות סתר הייתה תקופת שיא מבחינת עבודה ורווחים.
עמדה זו אינה מתיישבת עם דברי הנאשם בחקירתו, שדווקא בתחילת המכירות ע"י הנאשם העסקים היו רווחיים ביותר, שכן אז הייתה פחות תחרות ע"י אחרים. עוד יש לציין, כי הנאשם קיבל את הטלפון של טל וזאנה, וטלפון זה כבר היה מוכר בשוק.
ראו דבריו לרפ"ק חכמון: "אני נפלתי בתקופה טובה לפני שנתיים" (ת/15א' עמ' 11) לעומת דבריו ליניב שנקלטו בהאזנת ת/128ס"א "אין עבודה יניב, אתה לא מבין".
וכן:
שיחתו עם רוברט (ת/78ז') לאחר שרוברט דיווח שבתאריך 18.1.2010 היו רק 24 משלוחים והסביר זאת בכך "השוק כבר מפוצץ".

טענת הנאשם, לפיה בתחילת 2007 היקפי הפרסום היו ממש קטנים והסתכמו בסך של 2,000 ₪ וכך גם היקפי המכירות - נסתרת מיניה וביה בקלסרי ההזמנות (ת/17א' ו-ב').

חשוב לציין, כי המאשימה הגישה את הזמנות הפרסום לביהמ"ש שלא לפי סדר כרונולוגי, ואפילו טבלת האקסל שערך פקד יחזקאל זערור (ת/18ב') לא נערכה בסדר כרונולוגי, כך שבמצב דברים זה לא היה ניתן ללמוד מה היו היקפי ההוצאה האמיתיים של הנאשם לעניין הפרסום לאורך כל התקופה, והמאשימה בסיכומיה כלל לא עשתה שימוש בחומר ראיות חשוב זה.

לא היה מנוס איפוא, מלערוך מחדש את טבלת האקסל (ת/18ב') באופן כרונולוגי, וכך היו בפני ביהמ"ש היקפי הפרסום האמיתיים של הנאשם לפי חודשים.
מנתונים אלו עולה, כי במחצית השניה של 2007 לבדה יצאו מ'פרסום אדיר' הזמנות פרסום לעיתונים של טבליות מפירות על שם הנאשם בהיקף של 149,672 ₪, כלומר קרוב ל- 25,000 ₪ בחודש.

בשנת 2008 יצאו מ'פרסום אדיר' הזמנות פרסום לעיתונים של טבליות מפירות על שם הנאשם בהיקף של למעלה מ- 202,068 ₪ משמע, כ- 17,000 ₪ לחודש.

בשנת 2009 ההזמנות עמדו על סך 193,167 ₪, למעלה מ- 16,000 ₪ בממוצע לחודש.

מדובר בסכומים ששולמו לעיתונים, והסכומים אינם כוללים עמלת פרסום שגבתה 'פרסום אדיר' מהנאשם – עמלה בת 15%-20% (ראו: כתב ידו של יניב על ההזמנות) ו- 8.5% עמלת פרסום על הזמנות גדולות של פרסום בידיעות אחרונות העולות על 60,000₪.
יודגש, כי הסכומים הנ"ל גם אינם כוללים את הזמנות הפרסום המעורבבות של הנאשם ומפיצים אחרים – הזמנות המגיעות לסך של 100,000 ₪ עפ"י ת/125, ואת ההזמנות הכוללות פרסום טבליות מפירות ופרסומים אחרים, כגון מכוני מסאז', פרסומים המגיעים לסך של למעלה מ- 30,000 ₪ עפ"י ת/125.

כלומר לפחות בעניין היקפי הפרסום, המגמה היא הפוכה לגרסת הנאשם בבית המשפט.
בשנת 2009 שילם הנאשם בחודש כ- 65% מהתשלום החודשי הממוצע ששילם במחצית השניה של 2007.

מעבר לכך שגרסתו בבית המשפט בענין היקף המכירות נסתרת בראיות אחרות, היא גם אינה קוהרנטית בתוך עצמה.

מחד גיסא טען הנאשם כי בתקופת "שיא העבודה", שלהי 2009 ותחילת 2010, ממוצע המשלוחים היומי עמד על כ- 20 משלוחים (עמ' 728 לפרוטוקול), אך באותו הבל פה, טען גם: "אתה צריך לעשות ביום 18 משלוחים, 19 משלוחים... רק כדי להוציא את ההוצאות" (עמ' 731 ש' 7-8 לפרוטוקול – ההדגשה לא במקור).
יוצא אם כן לגרסת הנאשם בנקודה זו כי לאחר כיסוי ההוצאות:
"גם אם אני אלך הכי רחוק, אפילו לא יצא 500 שקל ביום בכללי" (עמ' 731 ש' 18 – ההדגשה לא במקור).

מאידך גיסא טען הנאשם כי בשיא התקופה המשכורת שלו היתה 6,000 ₪ ובנוסף לכך קיבל לידיו לכל היותר עוד 6,000 ₪ כעמלה: "שתיים עשרה אלף שקל לכל היותר בתקופת השיא" (עמ' 730 ש' 23 לפרוטוקול).
בהמשך תיקן את דבריו ואמר כי לפעמים קיבל לידיו אף 7,000 ₪ כעמלה: "היה מגיע לי 6, 7 אלף שקל, 5 אלף שקל עמלות" (עמ' 803 ש' 9-10 לפרוטוקול).

להזכירנו, לגרסת הנאשם, הסכום אותו קיבל לידיו מעבר למשכורתו הבסיסית, מהווה רק 30% מסך הרווחים לאחר ניכוי ההוצאות, שכן 70% הלכו לגרסתו ל'פרסום אדיר'. כלומר על פי גרסתו של הנאשם בנקודה זו, בתקופת השיא הוא קיבל מעבר למשכורתו הבסיסית בסך 6,000 ₪, עוד 7,000 ₪, שהיוו רק 30% מסך הרווחים לאחר ניכוי ההוצאות. כך שבחישוב פשוט יוצא כי הרווחים היו למעלה מ- 29,000 ₪ בחודש לאחר כיסוי ההוצאות !

כדי לקבל את דבריו של הנאשם לעיל כי: "אפילו לא יצא 500 שקל ביום בכלל", אזי על מנת להגיע לרווחים של למעלה מ- 29,000 ₪ בחודש, היו צריכים שליחיו של הנאשם לעבוד כ- 58 ימים בחודש !

53. היקף המכירות שהוכח בראיות ישירות

בתגובתו לכתב האישום טען הנאשם כי סך כל ההכנסות ברוטו, אשר צמח ממכירת הטבליות המפירות עמד על פחות ממיליון ₪.
בסיכומיו טען הנאשם, כי היקף הפעילות שצמח מניהול מערך הפצת הטבליות המפירות הוא 1,122,636 ₪, ובנוסף על סכום זה, שלשלו עוד השליחים לכיסם את דמי המשלוח בסך 228,977 (הסכום הכולל – 1,351,613 ₪).

54. השליחים לגביהם יש הסכמה בין הצדדים:

שם השליח
הפקדה לחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר'
מסירה במזומן במשרדי 'פרסום אדיר'
מסירה במזומן לידי הנאשם
מסירה במזומן לידי רוברט
דמי משלוח
סה"כ
אליהו צפניה
274,630

67,000
341,630
סידני נקש
57,661

15,000
72,661
גדעון מאיר
16,500

4,000
20,500
אנדריי לישפאיי
16,230

3,950
20,180
רונן נאווי
13,300

3,244
16,544
אושר אלמליח
2,000

500
2,500
אבי-פז גילרד

62,832

5,280
68,112
דודי חכים
41,500

9,850
51,350
אברהם טורס

19,500

4,750
24,250
אורן פורמט

16,200

4,650
20,850
יצחק אסולין

45,000

11,000
56,000
דרור בן עמי

13,100

2,800
15,900
תומר בצלאל

7,430

1,000
8,430
משה קמחי

24,000
5,850
29,850
יניב אזולאי

6,000
2,000
8,000
סה"כ
380,321
140,032
65,530
30,000
140,874
756,757

55. השליחים לגביהם הצדדים חלוקים ביניהם:

צחי צבאג – שנת 2008

בתגובת המאשימה לסיכומי ההגנה, סעיף 7, קיבלה המאשימה את עמדת ההגנה לפיה החל מתאריך 25.08.2008 עבד צחי צבאג עבור שני מפיצים. עד לתאריך זה הפקיד צבאג 20,793 ₪ עבור הנאשם. לסכום זה יש להוסיף את הסכום שהפקיד אביו של צבאג בתאריך 10.07.2008 בסך 4493.5 ₪. הסכום הכולל של הפקדת צחי צבאג ואביו מסתכם בסך 25,286.50 ₪.

החל מתאריך זה ועד סוף 2008 הפקיד צחי צבאג 48,980 עבור הנאשם ומפיץ נוסף (יוער כאן, כי שני הצדדים לא דייקו בחשבונותיהם בנקודה זו. המאשימה בנספח ד' מייחסת לצבאג הפקדות בסך כולל של 65,873 לשנת 2008. מסכום זה יש להוריד את ההפקדה מתאריך 22.09.2008 בסך 2,250 ₪ שאיננה שייכת לצבאג כפי שהודתה המאשימה בסעיף 6 לתגובתה לסיכומי ההגנה. כמו-כן, יש להוסיף לסכום זה הפקדה בסך 6,150 מתאריך 18.09.0208 שנעלמה מעיני המאשימה. אם נחסיר מהסכום הנ"ל את הסכום שהפקיד צבאג לפני התאריך 25.08.2008 נגיע לסך 48,980 ₪).

56. לטענת ההגנה בסיכומיה, יש לייחס רק מחצית מהסכום הנ"ל, ככסף שהופקד עבור הנאשם.
המאשימה בסיכומיה מפנה לעמדת ההגנה כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול בית המשפט (עמ' 528 ש' 18-19):
"אומנם שלומי באמת יותר גדול מאלי, אבל מדובר ביחס של כשישים אחוז – ארבעים אחוז".
מרישומיו של צבאג לשנים 2009-2010 (ת/27) עולה כי היחס בין הנאשם לבין המפיץ האחר קרוב יותר ל- 70% מול 30%, שכן עבור הנאשם הפקיד צבאג סך של 126,250 ₪, ועבור המפיץ האחר הופקדו רק 57,300 ₪ (כמפורט להלן).

אשר על כן, אני מקבלת בנקודה זו את עמדת המאשימה (שהיא גם עמדת ההגנה כפי שהופיעה בעמ' 528 לפרוטוקול), וקובעת כי מתוך הסך של 48,980 ₪ יש לייחס 60% לנאשם, כלומר 29,388 ₪.
סה"כ בשנת 2008 הפקיד צבאג עבור הנאשם לכל הפחות סך של 54,674.5 ₪.

57. שנים 2009-2010

עפ"י הרישומים של צבאג (ת/27) מתאריך 02.02.2009 ועד לתאריך 11.02.2010 הפקיד צבאג עבור הנאשם 122,700 ₪.
ההפקדה הראשונה ברישומיו של צבאג (ת/27) היא מיום 08.02.2009, ולכך יש להוסיף את ההפקדה בסך 3,550 ₪ מתאריך 02.02.2009 המופיעה בת/85 (אין ספק שמדובר בהפקדה עבור הנאשם ולא עבור המפיץ השני, שכן באותו היום הפקיד צבאג שתי הפקדות אחת בסך 3,550 ₪ והשניה בסך 1,700 ₪.
כאמור לעיל היחס בין הנאשם לבין המפיץ השני בהפקדותיו של צבאג קרוב ל-70% מול 30% וזהו גם היחס בין שתי הפקדות אלו).
מהאמור לעיל עולה שצבאג הפקיד עבור הנאשם בשנים 2009-2010 סכום של 126,250 ₪.

בחשבון המאשימה שייחסה לצבאג בתקופה זו סך של 120,250 ₪ נפלו שתי טעויות (מעבר לכך שהמאשימה לא הכלילה את ההפקדה בסך 3,550 ₪ מתאריך 02.02.2009).

הטעות הראשונה – בת/27א' רשם צבאג בטעות בסיכום הכללי "2900", אולם על פי הרישום הפרטני של המשלוחים הסכום הכולל הוא "3900" – וזהו הסכום אותו הפקיד צבאג בפועל בתאריך 27.08.2009 בחשבון הבנק של 'פרסום אדיר'.
ב"כ המאשימה הלכו אחרי רישומיו של צבאג, ולא ערכו השוואה עם האמור בתדפיסי חשבון הבנק (ת/85) ורשמו בסיכומיהם 2900 במקום 3900.

הטעות השניה – המאשימה ייחסה לצבאג הפקדה בסך 1,700 ₪ בתאריך 03.06.2009, על בסיס הכתוב בת/27ט"ו.
ברם, בתאריך זה אין הפקדה בסכום זה בחשבונות 'פרסום אדיר', ואף צבאג עצמו לא רשם "שולם" כפי שרשם בכל המקומות האחרים ברישומיו.
ב"כ המאשימה, שלא טרחו לעמת את רישומיו של צבאג עם תדפיסי חשבונות הבנק, התעלמו מכך.

עיון בצידו השני של הדף ת/27ט"ו מגלה, שצבאג המשיך וכתב את המשלוחים של הנאשם גם בצידו השני של הדף. בסוף הדף מופיע סיכום לפיו הופקדו לטובת הנאשם "3150" בתאריך 08.06.2009. הפקדה כזו אכן מופיעה בתדפיסי חשבון הבנק של 'פרסום אדיר' (פחות עמלה בנקאית בסך 6.5 ₪).

יוער, כי גם ההגנה לא טרחה להתבונן בצידו השני של ת/27ט"ו, ועל כן הכלילה את ת/27ט"ו כחלק מהדוגמאות שמנתה בסיכומיה לחוסר הדיוק ברישומיו של צבאג.

בניגוד לאמור בסיכומי ההגנה, רישומיו של צבאג מדויקים להפליא, ועל כן החלטתי להסתמך עליהם לחלוטין בהכרעת הדין.

להלן טבלה הדוחה את שאר טענות ההגנה באשר לרישומיו של צבאג:
טענת ההגנה
הדחייה
ת/27י"ד – ההפקדה לא מופיעה בת/85
ההפקדה מופיעה בחשבון 578444 בתאריך 08.02.2009 עם השם המפורש: "צחי צבאג".
ת/27ד' – אין הפקדה שכזו
בתאריך הרשום בת/27ד' – 10.08.2009, ישנה הפקדה של הסכום המדויק הרשום בת/27ד' – 2,650, אלא שבשם המפקיד לא רשום צחי צבאג, אלא צחי בלבד.
ת/27כ"ג – הופקד בבנק 2,550 ולא 3,050
בתאריך הרשום בת/27כ"ג – 17.12.2009, ישנה הפקדה של הסכום המדויק הרשום בת/27כ"ג – 3,050, אלא שלא מופיע שם המפקיד.
ת/27כ' – הופקד בפועל סכום נמוך מהסכום שנרשם בת/27
בתאריך הרשום בת/27כ' – 10.08.2009, ישנה הפקדה של הסכום המדויק הרשום בת/27כ' – 2,350, אלא שלא מופיע שם המפקיד.
ת/27ל"ב, י"א, י', ט"ו1, כ' – הופקדו בפועל סכומים נמוכים מאלו שנרשמו בת/27
בכל המקרים הללו, מדובר בפער של 6.5 ₪. מקובלת עלי טענת המאשימה כי מדובר ככל הנראה בעמלה של הבנק.
ת/27ל"ז, ט"ז, כ"ז (ההפקדה מתאריך 02.12)
הפער בין הרישום של צבאג לבין הפקדת המזומן, נובע מכך שבשלושת התאריכים הללו, בנוסף להפקדת המזומן, מופיע גם שיק בסכום המשלים בדיוק לסכום הרשום אצל צבאג.
מחומר הראיות עלה שלעתים שילמו הלקוחות בשיקים (ראו לדוגמה עמ' 495 לפרוטוקול ש' 13-14. וכן בת/79 – אסופת המסמכים הבנקאיים המתעדים את הפקדותיו של ארז מהבש, ישנם מספר מסמכים המתעדים הפקדות שיקים של ארז מהבש לחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר'.
כמו-כן, ראו דברי הסנגור בעמ' 348 לפרוטוקול ש' 13 שביקש מרוברט לאשר כי היו מקרים בהם הופקדו שיקים לחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר'. עוד ראו את השיחה בין יניב לנאשם (ת/95ט') בה שואל יניב אם ההפקדה של 1,750 "זה בסכום אחד?", משאלה זו אנו למדים שהיו מקרים שההפקדות היו מפוצלות – חלק במזומן וחלק בשיק).
ת/27כ"ז (הפקדה מתאריך 25. 11)
בתאריך זה אין הפקדת מזומן בסכום המצוין ברישומיו של צבאג – 2,250, אולם יש זיכוי של החשבון בסכום זה בדיוק, תחת הרובריקה "זיכוי מלאומי".
ת/27ל"ג, ל"א, כ"ט, י"ט – לא מופיעות בת/85
העובדה שהפקדות אלו אינן מופיעות בת/85, איננה נובעת מאי-דיוקים של צבאג, אלא מהעובדה שת/85 מסתיים בתאריך 18.01.2010, וכמו-כן, הוא איננו כולל את התנועות של סוף יוני 2009 (החל מתאריך 25.06 ועד סוף החודש).

מאחר שלא מצאתי ולו מקום אחד בו רישומיו של צבאג סטו מרישומי הבנק, אינני רואה סיבה שלא להאמין לו, גם כאשר אין באפשרותי לאמת את רישומיו אל מול רישומי הבנק.

לאור כל המקובץ לעיל, ונוכח הדיוק הרב ברישומיו של צבאג, אני מסתמכת עליו גם באשר למספר המשלוחים, וקובעת כי החל מתאריך 02.02.2009 ועד לתאריך 11.02.2010 ביצע צבאג עבור הנאשם 548 משלוחים עבורם שלשל לכיסו 27,450 ₪ (על משלוח אחד לבית-שמש לקח צבאג 100 ₪ במקום 50 ₪ [משלוח מתאריך 06.03.2009 מופיע בת/27ח']).
אם נחלק את מספר המשלוחים שרשם צבאג בכמות הכסף שהפקיד, נגיע למסקנה כי עלות ממוצעת למשלוח (ללא דמי משלוח) הוא 223.9 ₪.

למספר המשלוחים הנ"ל יש להוסיף את המשלוחים שביצע צבאג עבור הנאשם אשר אינם מופיעים בת/27.
ב-2008 הפקיד צבאג עבור הנאשם לכל הפחות סך של 54,674.5 ₪, אם נוסיף לכך את ההפקדה בסך 3,550 ₪ מתאריך 02.02.2009 ונחלק במחיר הממוצע למשלוח – 223.9 ₪, נקבל כי צבאג ביצע עבור הנאשם עד לתאריך 02.02.2009 – 260 משלוחים, ובגינם שלשל לכיסו סך של 13,000 ₪.

לסיכום: בשנת 2008 הפקיד צבאג עבור הנאשם למיצער סך של 54,674.5 ₪.
בשנים 2009-2010 הפקיד סך של 126,250 ₪ ובגין דמי משלוח שלשל לכיסו סך של 40,450 ₪.
סה"כ – 221,374.5 ₪.

58. ארז מהבש

אף בעניינו של ארז מהבש חלוקים הצדדים אם לסמוך טענותיהם על רישומי השליח עצמו (ת/80א'-ב') או על דפי חשבון הבנק (ת/85).
איש מהצדדים לא שם ליבו לעובדה שבעניינו של שליח זה ישנו מוצג נוסף – ת/79 – המהווה אסופת מסמכים בנקאיים הכוללים את כל הפקדות המזומן והשיקים שעשה ארז מהבש החל מתאריך 26.01.2009, ועד לתאריך 21.02.2010.
הסכום הכולל של כל הפקדות המזומן והשיקים עומד על סך 236,685 ₪.

מכיוון שהצדדים אינם חלוקים ביניהם כי הסכום הממוצע למשלוח (לא כולל דמי משלוח) הוא 236 ₪, יוצא שמהבש עשה 1002 משלוחים עבור הנאשם, וקיבל תמורתם 50,100 ₪.
לפיכך הסכום הכולל הוא – 286,785 ₪.

59. אלי גונן

כפי שציינו ב"כ המאשימה בתגובתם לסיכומי ההגנה, נפלה טעות בסיכומי ההגנה ולא נלקחו בחשבון שתי ההפקדות הראשונות של גונן מתאריכים 06.03.2007 ו- 15.03.2007.
סך הפקדותיו הוא כאמור בסיכומי המאשימה – 48,070 ₪.

60. לוי חי מנחם

בתגובת המאשימה לסיכומי ההגנה נטען כי הודעתו של לוי חי מנחם הוגשה בהסכמה בדיון בית המשפט מתאריך 23.02.2011 בעמ' 499 לפרוטוקול, ולפיה מסר השליח שהוא נהג לקחת 50 ₪ כדמי משלוח בכל מכירה שביצע.
עיון בעמ' 499 לפרוטוקול מגלה שהודעתו של לוי חי מנחם כלל לא הוגשה לביהמ"ש, אלא שבשורה 23 נכתב ע"י בית המשפט: "במקום עדותו הצהירו באי-כוח הצדדים הצהרות מסוימות לפרוטוקול".

מאחר שההצהרות הנ"ל אינן כוללות הסכמה לעניין דמי המשלוח, אזי, כפי שציין ב"כ הנאשם בסיכומיו, אין המאשימה יכולה להכליל את דמי המשלוח ביחס לשליח זה.
לטענת ב"כ הנאשם, היו שליחים שלא קיבלו כלל דמי משלוח (אלי גונן) או שקיבלו דמי משלוח בשיעור מופחת מ- 50 ₪.
לפיכך הסכום הכולל לשליח זה הוא – 11,900 ₪.

61. יונתן נאוה

גם בעניינו של יונתן נאוה התנגד ב"כ הנאשם להכליל את דמי המשלוח, אלא שבעניינו של שליח זה הוגשה בהסכמה הודעתו מתאריך 24.02.2010 (ת/127), ובה אומר העד מפורשות: "אני הייתי מקבל 50 ₪ על כל משלוח".

כיוון שהודעת העד הוגשה בהסכמה, אני דוחה את טענת ב"כ הנאשם בשלב הסיכומים כי הכללת דמי המשלוח מהווה פגיעה בהגנתו של הנאשם ובזכותו לחקירה נגדית.
בעניין זה אני מקבלת את עמדת המאשימה לפיה יש להוסיף להיקף מכירותיו דמי משלוח בסך של 6,100 ₪.
סה"כ – 31,100 ₪.

62. אבנר אואקנין

העד הינו חברו של רוברט חדד מזה שנים, והוא הודה בבית המשפט כי שיקר בחקירתו במשטרה על מנת שלא לסבך את רוברט:
"אני פשוט לא רציתי להלשין עליו, להסגיר אותו" (עמ' 416 לפרוטוקול ש' 27).
בנוסף, הוא לא רצה לנדב יותר מידי מידע: "המשטרה לא שאלה ואני לא עניתי" (עמ' 419 לפרוטוקול ש' 12).

עדותו של עד זה בבית המשפט רוויה סתירות, כמפורט להלן:
בתחילת חקירתו הראשית טען העד כי הוא עשה משלוחים בודדים בלבד – "שש, שבע פעמים" (עמ' 412 ש' 17).
בסיכום חקירתו הראשית ציין כי העביר "אולי משהו בסדר גודל של שבעת אלפים שקל. משהו כזה. פלוס מינוס" (עמ' 415 לפרוטוקול ש' 13).

כאשר עומת עם סתירה זו בחקירה הנגדית, אמר: "ההערכה שלי היא לא נכונה שאמרתי שבע, אני לא הערכתי נכון. יכול להיות ארבע, יכול להיות חמש. אני לא ספרתי... סתם הייתה לי הערכה עכשיו להגיד שבע. לא ידעתי בדיוק כמה" (עמ' 421-422 לפרוטוקול).

בסיום החקירה הנגדית אישר העד את דברי הסנגור כי "הגיוני" שהרוויח דמי משלוח בסך 350 ₪ עבור כל תקופת עבודתו כשליח (עמ' 424 לפרוטוקול ש' 21-22).

נוכח הסתירות המרובות בעדותו של העד, קיים קושי לקבוע גרסה ברורה על-פי עדותו.
כאמור, בחקירה נגדית טען כי הוא הרוויח כ-350 ₪ כדמי משלוח, ואמירה זו לא נסתרה בחקירה חוזרת.
אשר על כן, אני מקבלת את עמדת ההגנה בעניין שליח זה, וקובעת כי היקף המכירות של העד הסתכם בסך 2,100 ₪ ודמי המשלוח בסך 350 ₪.

63. רישומיו של רוברט חדד (ת/32).

מעדותו של רוברט בחקירה ראשית עלה, כי המשלוחים המתוארים בת/32 הם משלוחים שבוצעו בפועל (עמ' 292 ש' 23-25).
ב"כ הנאשם כלל לא חקר את רוברט בחקירה נגדית בעניין אמינות רישומיו.
לפי ההלכה הפסוקה, כאשר ההגנה אינה מעמידה את גירסת העד במבחן החקירה הנגדית כמוה כהסכמה מצידה שכך הם פני הדברים (ראו: ת"פ [ת"א] 54/98 מ.י. נ' ולדימיר יקירביץ' [פורסם בנבו 20.01.04]).
על אף שהעד כאמור, לא נחקר ע"י ההגנה בעניין רישומיו, נטען בסיכומי ההגנה כי ת/32 אינו תואם את הפקדות השליחים בבנק.

64. דא עקא, שת/32 עוסק בחודש פברואר 2010 בלבד, וחשבונות הבנק מתייחסים לתנועות עד לתאריך 18.01.2010.
ב"כ הנאשם יכול היה להזמין תדפיסי חשבונות בנק עד לתאריך מעצרו של הנאשם, ואזי היה יכול לערוך השוואה מדוקדקת.

התביעה נדרשת להוכיח את המוטל עליה ב"ראייה מספקת", והיא אינה נדרשת להוכיח ב"ראייה מקסימלית", קרי: הראייה הטובה ביותר שניתן להשיגה. (ראו: ע"פ 4384/93 אילן מליקר נ' מ.י. [פורסם בנבו 25.05.94]).

65. טענה נוספת של ההגנה כנגד ת/32 שישנו פער של 1,446 ₪ בין דף העזר שערכה המשטרה בעניינו של ת/32 (ת/10) לבין נספח ה' לסיכומי המאשימה.
העובדה שישנה סתירה בין דפי עזר שונים שהגישו הצדדים אינה מלמדת על המוצג עצמו המצוי בפני ביהמ"ש, אלא רק על הצורך שבפני ביהמ"ש לבחון את המוצג עצמו ולא להסתמך על דפי עזר שהגישו הצדדים בהליך זה, שכן גם בדפי העזר שהגישה ההגנה נפלו טעויות שונות, ואף לרעתו של הנאשם.

מעדות יניב אזולאי עלה שהוא דיווח לרוברט על משלוחים שבוטלו, אך הוא אינו יודע אם רוברט ביטל הרישום.
בדף שכותרתו "יניב" בת/32 ניתן לראות שבאחת השורות בתאריך 08.02 רשם רוברט "מבוטל", וכך נרשם גם בדף שכותרתו "אורן" בתאריך 04.02.

66. לטענת ההגנה, חלק מהמשלוחים היו פרי קניות מבוימות,
פקד אורי קנר ערך שיחות ביום בתאריך 29.12.2009 (ת/11). העד קנר ציין בעדותו כי כאשר הצטרף לצוות החקירה התיקים כבר נאספו וביומי קניות כבר בוצעו.
ת/32 מתעד משלוחים שהתקיימו לאחר מכן בפברואר 2010.

67. טענת ההגנה כי חלק מהסכומים המתועדים בת/32 נתפסו ע"י המשטרה איננה נכונה ביחס לסכומים עליהם כתב רוברט בת/32 כי הופקדו בחשבונות הבנק.
הודעתו של יעקב גבסי הוגשה ע"י ב"כ הצדדים בהסכמה – ת/84א' וממנה עולה כי בבית גבסי נתפס סך 1,500 ₪ במזומן, וסכום זה מתאים לרישומיו של רוברט, ומשמש חיזוק לאמינות הרישומים.
לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי ניתן להסתמך על רישומיו של רוברט חדד.

68. יעקב גבסי

ביחס לשליח זה מודה ההגנה בהיקף עסקאות בסך 19,190 ₪ שהופקדו לחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר' ודמי משלוח בסך 4,400 ₪.

על פי רישומיו של רוברט (ת/32) הפקיד גבסי 2,300 ₪ בתאריך 08.02.2010, וכן ערך 10 משלוחים נוספים עד לתאריך 23.02.2010.
ההגנה טוענת כי ההפקדה בסך 2,300 ₪ איננה מופיעה בתדפיסי החשבונות של הבנקים, אלא שכבר צוין, כי תדפיסי החשבונות אינם כוללים את פברואר 2010.
בנוסף גם צוין, כי בהודעתו של גבסי מתאריך 24.02.2010 אשר הוגשה בהסכמה (ת/84א'), נרשם כי נתפס בביתו סך של 1,500 ₪ מזומן, וסכום זה מתאים לרישום של רוברט.

לאור זאת אני קובעת, כי יש להוסיף לסכום בו הודתה ההגנה סך של 2,300 ₪, ובסה"כ 21,490 ₪. לדמי המשלוח יש להוסיף 950 ₪ עבור 19 משלוחים המופיעים ברישומיו של רוברט – סה"כ 5,350 ₪.

69. עופר פרין

ב"כ הנאשם בסיכומיו טוען כי בעדותו בבית המשפט העיד פרין כי במהלך כל פעילותו הוא ביצע 2-3 הפקדות בלבד, ומפנה בעניין זה לעמ' 355 שורה 2 לפרוטוקול.
עיון מגלה, כי ב"כ הנאשם לא הפנה לדבריו של העד, אלא לשאלתו לעד, ותשובתו של העד מופיעה מיד לאחר מכן בשורה 3: "אולי יותר, אני, יכול להיות שיותר, אני אמרתי הערכה, יכול להיות שיותר משלוש הפקדות".

לפיכך, אין מניעה לקבל בעניינו של פרין את עמדת המאשימה המייחסת לפרין ארבע הפקדות – שתיים המופיעות בדפי החשבון (ת/85) בסך 4,090 ₪, ושתיים מפברואר 2010 המופיעות בקלסרו של רוברט (ת/32) בסך 4,150 ₪.
סה"כ 8,240 ₪.

עוד עולה מרישומיו של רוברט, כי עופר ביצע שני משלוחים של 200 ₪ כל אחד בתאריכים 22.2 ו- 23.2 שאת תמורתם לאחר ניכוי דמי משלוח בסך 300 ₪, לא הספיק להפקיד, שכן הנאשם ורוברט נעצרו בתאריך 23.2.10.
להפקדותיו של פרין יש להוסיף דמי משלוח אותם שלשל לכיסו בגין כ-41 משלוחים שביצע בסכום כולל של 2,050 ₪.

70. שליחים נוספים עפ"י ת/32

בנצי – בת/32 מתועדים 29 משלוחים שהלה ביצע (דמי משלוח בסך 1,450 ₪), 5,700 ₪ שמסר במזומן, ו- 1,100 ₪ שנותרו בידו בעת מעצרו של הנאשם.
אדיר – בת/32 מתועדים 6 משלוחים (300 ₪ דמי משלוח) ו-1,400 ₪ שנותרו בידו בעת מעצרו של הנאשם.
רן – על פי ת/32 הפקיד בתאריך 22.02.2010 800 ₪, וכמו-כן, באותו יום עשה מכירה נוספת תמורתה קיבל דמי משלוח של 50 ₪, וסך של 150 ₪ שנותרו בידו בעת מעצרו של הנאשם.

71. רוברט חדד (כשליח)

מוסכם על הצדדים כי רוברט החל לעבוד כשליח באמצע שנת 2007 (ראו דברי ב"כ הנאשם בעמ' 328 לפרוטוקול ש' 24-25: "תקופת עבודתך שהיא באמת שלוש שנים. על זה אנחנו פחות או יותר מסכימים"). עוד מוסכם עליהם, כי רוברט ביצע 3 משלוחים בשבוע.
המחלוקת ביניהם נסובה אודות משך התקופה בה שימש רוברט כשליח, ומתי הוא החל לעבוד כטלפן ורכז שליחים של הנאשם.

לשיטת המאשימה, רוברט חדד החל לעבוד כטלפן לכל הפחות מאוקטובר 2008.
המאשימה מבססת זאת על עדותו של רוברט חדד, עדותו של אנדריי לישאפאי, ומועד תחילת הפקדות הכספים של ארז מהבש אשר גויס על ידי רוברט: "מכל אלו עולה כי חדד החל לעבוד כטלפן לכל הפחות מאוקטובר 2008" (פיסקה 200 לסיכומי המאשימה).

כמו טעויות רבות אחרות, גם פה טעה ב"כ המאשימה, שכן הפקדת הכספים הראשונה של ארז מהבש על פי ת/79 היא מתאריך 26.01.2009, כך שהפקדה זו ודאי אינה יכולה לתמוך בעמדת המאשימה כי רוברט החל לעבוד כטלפן לכל הפחות מאוקטובר 2008 (יוער, כי המאשימה בסיכומיה כלל לא ציינה את תאריך ההפקדה הראשונה של מהבש, וכן לא הפנתה את ביהמ"ש לעמוד הרלוונטי בת/85).

אף עדותו של אנדריי לישאפאי איננה חד משמעית, הוא אמנם העיד כי הופעל ע"י שני אנשים שונים באמצעות הטלפון, אך סייג את דבריו: "זה הכל בטלפון חבר'ה, אני לא יכול להיות בטוח שזה אותו בן אדם או שני אנשים" (עמ' 409 לפרוטוקול ש' 1-2).

עדותו של רוברט חדד עצמה אינה חד משמעית בעניין מועד תחילת עבודתו כשליח.
בתחילת עדותו העיד רוברט כי שימש כטלפן "חצי שנה, שבעה חודשים", וזאת עד למעצרו בפברואר 2010 (עמ' 285 ש' 17).
לאחר שהמאשימה טענה בפניו כי צחי צבאג החל לעבוד כשליח בתחילת 2007 וכעבור שנה הלה החל לעבוד מולו, אמר רוברט: "אז הוא טעה. לא יודע, יכול להיות שב-2008... עוד הפעם, אני לא זוכר. 2008, 2009, אני לא זוכר" (עמ' 311 ש' 31-33).

המאשימה הטעתה את רוברט בנקודה זו, שכן ההפקדה הראשונה של צחי צבאג הייתה בתאריך 03.07.2008. כפי שמצוין אף בנספח ד' לסיכומי המאשימה.
בחקירתו במשטרה מסר צבאג כי החל לעבוד עבור הנאשם בשנת 2007. בעדותו בבית המשפט, לאחר עדותו של רוברט, טען צבאג כי התבלבל במשטרה, ואישר את דברי הסנגור כי התחיל לעבוד רק ביולי 2008 - מועד ההפקדה הראשונה בחשבון הבנק, שכן הוא לא העביר כספים באופן אחר.

לאור נתון זה (מועד ההפקדה הראשונה של צבאג), ולאור התיזה שהציגה המאשימה לרוברט לפיה הוא החל לעבוד כטלפן שנה לאחר תחילת עבודתו של צחי צבאג, לכאורה עולה כי רוברט עבד כטלפן 8 חודשים בלבד, מיולי 2009 ועד פברואר 2010.
ברם, בחקירתו הראשית הודה רוברט כי הוא האיש שגייס לעבודה את ארז מהבש (עמ' 309 ש' 4 לפרוטוקול).
עפ"י ת/79 ההפקדה הראשונה של ארז מהבש היא מתאריך 26.01.2009, ולאור זאת אני קובעת כי רוברט החל לעבוד כטלפן בינואר 2009.

הצדדים כאמור, אינם חלוקים ביניהם שרוברט החל לעבוד כשליח באמצע שנת 2007 (ראו דברי ב"כ הנאשם בעמ' 328 לפרוטוקול שכבר צוטטו לעיל: "תקופת עבודתך שהיא באמת שלוש שנים. על זה אנחנו פחות או יותר מסכימים").
לפיכך, אני מקבלת את עמדת ההגנה בנקודה זו, וקובעת כי סך המכירות שביצע רוברט בתקופת עבודתו כשליח הסתכם ב- 46,125 ₪, ודמי המשלוח שהוא שלשל לכיסו הסתכמו בסך 11,250 ₪.

72. אם נסכם עד עתה את היקף פעילות הנאשם בראיות ישירות נגיע לסכומים כדלקמן:

א) הפקדה לחשבונות 'פרסום אדיר' – 913,430.5 ₪.
ב) מסירה במזומן במשרדי 'פרסום אדיר' – 145,732 ₪.
ג) מסירה במזומן לידי הנאשם – 113,755 ₪.
ד) מסירה לרוברט – 30,000 ₪.
ה) דמי משלוח – 258,324 ₪.
סה"כ (לא כולל כספים שנתפסו) – 1,461,241.5 ₪ ( 1,202,917.5 ₪ ללא דמי משלוח).

73. התשתית הראייתית לחישובי המאשימה

25 משלוחים ביום – שישה ימים בשבוע

בעניין זה התבססה התביעה על עדותו של רוברט בבית המשפט שהעיד כי: "בדרך כלל היה לנו שלושים, שלושים ואחד ביום. משהו כזה" (עמ' 299 ש' 15).
בהמשך טען רוברט כי בימים שישי ושבת היה הנאשם עונה לטלפונים, ובשני הימים הללו יחד היו כשלושים משלוחים בממוצע (עמ' 301 ש' 14-17).
גם כאשר נשאל רוברט בחקירה נגדית אם היו ימים "חלשים" בהם התבצעו רק 17-18 משלוחים, טען כי מדובר בימים יוצאי דופן: "נדמה לי ביום הבחירות היה שבע עשרה, אם אני לא טועה" (עמ' 334 ש' 4).

המאשימה בסיכומיה מתייחסת בשתי פסקאות שונות (119 ו-221) לאמירתו זו של רוברט על יום הבחירות, ובשתי הפסקאות חוזרת המאשימה ומדגישה: "מזכרונו אירוע כזה ברור כי מדובר באירוע חריג".

עיון בראיות המאשימה עצמה (כפי שעשה ב"כ הנאשם בעמ' 21 לסיכומיו) מגלה כי במהלך חודש אחד – בין התאריכים 11.01.2010 לתאריך 09.02.2010 היו שני ימי חול בהם התבצעו 17 משלוחים ועוד שני ימי חול בהם התבצעו פחות מ-17 משלוחים. כמו-כן, גם בשבוע בו האזינה המשטרה לנאשם במהלך אוגוסט 2009 היה יום אחד עם 16 משלוחים. מנתונים אלו עולה באופן ברור כי אין לקבל את דבריו של רוברט כ"תורה מסיני" ואירוע של 17 משלוחים ביום לא היה אירוע חריג שאירע פעם בארבע שנים.

עוד יוער, כי המאשימה טוענת בסעיף 222 לסיכומיה, כי גם מעדות הנאשם בעמ' 735 ש' 18-21 עולה כי כמות המשלוחים בשישי-שבת הייתה שוות ערך ליום פעילות אחד. עיינתי בעמ' 735, ולא ניתן להבין זאת מדברי הנאשם, ראו דבריו:
"שבתות לא עבדנו, אמנם פתחנו את הטלפון במוצאי שבת. שישי זה היה נגמר באמצע היום. עבדנו שש וחצי ימים בשבוע" (עמ' 735 לפרוטוקול, שורות 18-20).

74. עוד מתבססת המאשימה לעניין הממוצע היומי על שיחת טלפון בין רוברט לנאשם במהלכה הוא מדווח לנאשם שבתאריך 19.01.2010 היו רק 25 משלוחים: "מתחיל להיות ירידה שלומי מצב לא טוב" (ת/78א').
כמו-כן, מתבססת המאשימה על פנקסים של רוברט חדד ת/34ב' ו-ת/35.
בת/34ב' מתועדים 20 ימי פעילות במהלך תקופה המונה 28 ימים המתחילה בתאריך 27.10.2009 ומסתיימת בתאריך 23.11.2009. במהלך תקופה זו נרשמו 583 משלוחים, ומכאן שהממוצע היומי של הימים שתועדו (הימים שתועדו בפנקס של רוברט במהלך התקופה אינם כוללים את ימי שישי-שבת) עומד על 29.15 משלוחים ביום.
ת/35 מתעד 18 ימי פעילות במהלך תקופה המונה 24 ימים שראשיתה בתאריך 31.01.2010 וסיומה בתאריך 23.02.2010 לפי תיעוד זה כמות המשלוחים שבוצעה הינה 466 במהלך 18 ימים שתועדו (בתקופה זו תועד יום שישי אחד ה- 19.02.2010 שבו נעשו 32 משלוחים), והממוצע היומי עומד על 25.8 ביום.

המאשימה מתבססת גם על נתוני האזנות הסתר. במהלך 31 ימי האזנה (מתאריך 23.08.2009 עד לתאריך 28.08.2009, ומתאריך 06.01.2010 עד לתאריך 30.01.2010) בוצעו 693 משלוחים. כיוון שבמהלך תקופת האזנות הסתר לא נכללו ארבעה סופי שבוע מלאים, וכיוון שהמאשימה מתייחסת לסופי שבוע כיום אחד, חילקה המאשימה את סך המשלוחים ב-27 ימים, והגיעה לממוצע של 25.6 משלוחים ביום.

יוער, כי על פי נתוני האזנות הסתר, ביום שישי ה- 28.08.2009 התבצעו 31 משלוחים, ובארבעת סופי השבוע החל מתאריך 08.01.2010 ועד לתאריך 30.01.2010 התבצעו 31, 29, 27 ו-28 משלוחים בהתאמה.
מכאן עולה שהממוצע לסופי השבוע שתועדו בהאזנות הסתר הוא 29.2 משלוחים לסוף שבוע.

75. ראיותיה של המאשימה ליציבות מחזור הפעילות בשנים 2008-2009

הראייה הראשונה עליה מתבססת המאשימה היא ת/116 - תקליטורי שיחות נכנסות לאחד הטלפונים ששימשו את הנאשם בהפצה, וממנה עולה, כי בשנים 2008-2009 נכנסו 70,000 שיחות טלפון.
לטענת המאשימה, טלפונים אלו שימשו להזמנות בלבד, וזאת בהסתמך על עדותו של פקד קנר.

עיון בעמודים אליהם הפנתה המאשימה, מגלה כי פקד קנר אמר בעדותו דברים הפוכים לחלוטין. פקד קנר העיד כי המשטרה לא ידעה "מה היה תוכן השיחות" (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 30), ועל כן המשטרה התקשרה לחלק ממספרי הטלפון תוך שהיא מנפה מספרי טלפון "של קרובי משפחה" (עמ' 35 ש' 18).

ראייה נוספת אליה מפנה המאשימה, היא אמירתו של הנאשם בחקירתו במשטרה כי כיום "השוק מוצף", אך בעבר המצב היה טוב יותר: "אני נפלתי בתקופה טובה לפני שנתיים וזה שלא היה הרבה" (ת/15א' עמ' 11 פיסקה 243).

בנוסף, טוענת המאשימה (בפסקאות 196-198 לסיכומיה) – כי ארז מהבש, צחי צבאג וסידני נקש הפקידו כספים עבור הנאשם באופן רצוף, עפ"י ממוצע ההפקדות החודשי של כל אחד נטען כי "מנתונים אלו ניתן ללמוד על מידת היציבות של מחזור המכירות".

אינני תמימת דעים עם ב"כ המאשימה. אף בעניין זה לא ניתן ללמוד דבר, שכן איך ניתן ללמוד מממוצע ההפקדות החודשיות על מידת היציבות של המחזור? מידת היציבות אינה יכולה להילמד מהממוצע, אלא ממידת הסטייה של ההפקדות החודשיות מהממוצע!

דווקא עיון בנספחי המאשימה המפרט את ההפקדות החודשיות של כל אחד מהשליחים מגלה קיום סטייה משמעותית בחודשים מסוימים מהממוצע החודשי, דבר שלכאורה מלמד על חוסר יציבות של מחזור המכירות, כפי שטוען ב"כ הנאשם בעמ' 27 לסיכומי ההגנה.

ביקורת זו תקפה גם באשר ל"ראיה" היחידה אותה הציגה המאשימה ליציבות המסחר בשנת 2007 – ממוצע ההפקדות החודשי של אלי צפניה (פסקאות 190-191 לסיכומי המאשימה).

לבסוף טוענת המאשימה כי יציבות המחירים לכל אורך התקופה מהווה אינדיקציה למסחר יציב יחסית שאינו מצריך הנחות או מאפשר העלאת מחיר.
אף בנקודה זו אני מסכימה עם ב"כ הנאשם שכתב (עמ' 28 לסיכומי ההגנה) כי ישנם גורמים רבים המשפיעים על מחירו של מוצר, ואילו רצתה המאשימה להתבסס על ראיה זו היה עליה להעיד מומחה בעניין זה.

בפסקה 273 לסיכומיה מפנה המאשימה לע"פ 9409/09 משה בן יהודה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.3.11), שם נאמר כדלקמן:
"אמנם בתיק פלילי נטל ההוכחה מוטל על התביעה, אך כשטוען המערער להגנתו ומבקש להפריך את התשתית שהקימו לחובתו הראיות מטעם התביעה, עליו להציג ראיות סותרות, שכן אחרת 'נותרות ראיות התביעה ללא 'משקל שכנגד'' ".

דבריו אלו של ביהמ"ש העליון כלל אינם ישימים בענייננו, שכן כמפורט לעיל, המאשימה לא הצליחה להקים תשתית ראייתית כנגד הנאשם באשר ליציבות מחזור המכירות בשנים 2008-2009, ולא הובאו על-ידה ראיות באשר ליציבות המחזור בשנת 2007, ועל כן לא נדרש הנאשם לתת 'משקל נגד' לראיות התביעה בעניין זה.

יתרה מזאת, לא רק שהמאשימה לא הצליחה לבסס את יציבות מחזור המכירות של הנאשם, ישנן ראיות בתיק התומכות בטענתו של הנאשם בדבר גידול בהיקף המכירות בשנת 2009.

בפסקה 196 לסיכומי המאשימה טוענת המאשימה כי מהפקדותיו של ארז מהבש ניתן ללמוד על מידת היציבות של מחזור המכירות "בתקופה משלימה לתקופת פעילות של צפניה". בפסקה זו מובלעת העובדה כי ארז מהבש החליף את אלי צפניה כשליח של איזור חיפה, כך שצפניה עבד משלהי 2006 ועד לסוף 2008, וארז מהבש עבד מתחילת 2009.
ההשוואה בין ההפקדה החודשית הממוצעת של צפניה לבין ההפקדה החודשית הממוצעת של מהבש, על פי חישובי המאשימה עצמה מגלה כי ההפקדה החודשית הממוצעת של צפניה הייתה 11,443 ₪ (נספח ט' לסיכומי המאשימה), ואילו ההפקדה החודשית הממוצעת של מהבש הייתה 17,841 ₪, כלומר גבוהה בלמעלה מ-50% מההפקדה החודשית הממוצעת של צפניה.

השוואה נוספת שהמאשימה לא טרחה לעשות היא בין שליחיו של הנאשם בבאר שבע: אלי גונן שהיה השליח מאפריל 2007 ועד ליולי 2008 והפקיד במהלך תקופה זו 48,000 ₪, דהיינו בממוצע 3,000 ₪ בחודש, אנדריי לישפאיי שהיה השליח מאוגוסט 2008 למשך כ-3 חודשים במהלכם הפקיד 16,230 ₪, דהיינו בממוצע 5,410 ₪ בחודש, וסינדי נקש שהיה השליח בבאר שבע מיוני 2009 ועד למעצרו של הנאשם, והפקיד בממוצע 6,407 ₪ בחודש. הגידול בהפקדות בבאר שבע, בין התקופה עד ליולי 2008 ובין ההפקדות ב-2009, הוא גידול של למעלה מ-100%!!!

מכל המקובץ לעיל עולה, כי ישנן ראיות בתיק המצביעות בבירור על גידול משמעותי בפעילות הנאשם בין השנים 2007-2008, לבין שנת 2009 ואילך.

לראיות אלו מצטרפת העובדה שהנאשם החל להעסיק את רוברט כטלפן בסביבות ינואר 2009, ואת אדוארד מיני כמחסנאי בחודש נובמבר 2008 (ת/87 עמ' 7 ש' 239) - חיזוק נוסף לכך כי חל גידול בפעילות הנאשם בשלהי 2008, תחילת 2009.

יוער, גם כי בהשוואה בין שני שליחים אחרים שפעלו בעפולה בשנת 2009 ניתן להבחין בגידול של למעלה מ-20% בין השליח שפעל במחצית הראשונה של 2009 – לוי חי מנחם שהפקיד בחודשים אפריל עד יולי 2009 – 11,900 ₪, דהיינו בממוצע 2,975 ₪, לבין יעקב גבסי שפעל החל מספטמבר 2009 ועד למעצרו של הנאשם, והפקיד ב-6 חודשים 21,490 ₪, דהיינו 3,581 ₪ בחודש.

לסיכום – לא רק שהמאשימה לא הציבה תשתית ראייתית ליציבות מחזור המכירות על מנת לבסס את השיערוכים שעשתה, אלא ישנן ראיות בתיק המחזקות את טענת הנאשם בדבר גידול בהיקף המכירות עם חלוף הזמן.

אם נוסיף על כל האמור לעיל, כי העד המרכזי שעליו נשענת המאשימה בשיערוכיה – רוברט חדד – אישר בחקירתו הנגדית כי בתקופת עבודתו כטלפן היו עליות וירידות (עמ' 333 לפרוטוקול ש' 16-18).
אף יצחק אסולין שעבד כשליח במשך תקופה לא מבוטלת: מאפריל 2008 ועד אוגוסט 2009 אישר בחקירה נגדית כי "היו תקופות שקטות" (עמ' 248 לפרוטוקול ש' 16).

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי המאשימה לא הציבה תשתית ראייתית המאפשרת לבצע שיערוכים באשר להיקפי פעילות הנאשם, ועל כן אינני מתבססת בהכרעת הדין על שיערוכים אלו.

76. יחסי הנאשם ו'פרסום אדיר'

מעיון במכלול חומר הראיות עולה ספק באשר לתמונה המצטיירת מסיכומי המאשימה לפיה מעורבותה של חברת 'פרסום אדיר' בעסקי הטבליות המפירות הסתכמה אך ורק בענייני פרסום המודעות. מחומר הראיות עולה מעורבות משמעותית של 'פרסום אדיר' בעסקי הטבליות המפירות, מעורבות המתחילה שנים לפני כניסתו של הנאשם דנן לעסקים אלו:

ממזכר של רס"ל שלומי לדר מתאריך 16.7.08 (נ/6) עולה כי איציק כהן נחקר מספר פעמים בחשד להפצת טבליות מפירות וזאת החל משנת 2003!

מתוך קלסרי ההזמנות (ת/17א-ב) עולה כי מפיצים רבים של טבליות מפירות עבדו עם חברת 'פרסום אדיר'.
עפ"י הסיכום שעשה פקד יחזקאל זערור (ת/125) הנאשם היה המפיץ הגדול ביותר עם הזמנות בסך 605,270 ₪, והבאים אחריו: אסי בן נעים עם הזמנות בהיקף 392,463 ₪, שי פז – 115,712 ₪, גדי בן יהודה – 78,046 ₪, ומספר נוסף של מפיצים קטנים יותר שסך ההזמנות שלהם מסתכם ב-196,194 ₪.
הנאשם איפוא, היה המפיץ הגדול ביותר, אולם ביחס הכולל להזמנות - הזמנותיו מהוות רק כ-40% מסך הזמנות הפרסום של טבליות מפירות.

אלון רבינוביץ, עובד שכיר של 'פרסום אדיר' (עמ' 629 ש' 30 לפרוטוקול), נתפס כשליח לאחר שהוזמן לספק טבליות מפירות למשטרה דרך אתר האינטרנט של 'פרסום אדיר' (ת/98ב' ש' 57).
ערן שחר, עובד שכיר של 'פרסום אדיר' (עמ' 630 ש' 16 לפרוטוקול), נתפס מוכר טבליות מפירות (נ/6).
אביו של יניב כהן - אחיו של איציק כהן, נתפס על ידי המשטרה מוכר טבליות מפירות (עמ' 653 לפרוטוקול).

77. בשיחת טלפון בין יניב לנאשם מתאריך 23.8.09 (נ/35יב) נשמע יניב מבקש מהנאשם את מספר הטלפון של ספק הטבליות המפירות כי הוא רוצה לתת לו הזמנה.
בבית המשפט טען יניב כי רצה לתת לספק הטבליות המפירות הזמנה לחתונה שלו יוער כי משיחת טלפון בין הנאשם ליניב בתאריך 25.8.09 (ת/128סד) עולה כי יניב אכן התחתן כשבועיים לאחר מכן.
(עמ' 662 ש' 14 לפרוטוקול).

באי-כוח המאשימה לא התמודדו בסיכומיהם עם השאלה מדוע יניב מחברת הפרסום מבקש את מספר הטלפון של ספק הטבליות, והסתפקו בטענה כי שיחה זו אינה מתיישבת עם הטענה ש'פרסום אדיר' עמדו בראש מערך ההפצה (פסקה 328 לסיכומי המאשימה).

רוברט חדד אישר בחקירה נגדית כי נפגש פעם אחת עם יניב, אולם טען כי איננו זוכר את תוכן הפגישה (עמ' 326 ש' 13-16 לפרוטוקול). כאשר נשאל האם יניב "בא להכיר את טלפן הויאגרות?", ענה: "כנראה" (עמ' 327 ש' 22-29).

78. בפסקה 331 לסיכומי המאשימה, ובמקומות רבים נוספים בסיכומי המאשימה, מקבלת המאשימה כ"ראה זה וקדש" את דבריו של עד התביעה יניב כהן, שהותיר בעדותו רושם בלתי מהימן בעליל, הודה כי שיקר בחקירתו במשטרה, התחמק בעקביות מלענות לשאלות בעדותו בבית המשפט, ואף שיקר במצח נחושה מעל לדוכן העדים (ראו לדוגמא שקריו והתחמקויותיו באשר להסתרת זהותו של הנאשם עמ' 541-542, 552-554, 590-591 לפרוטוקול; וכן ראו התחמקויותיו מלענות לשאלות בעניין מכוני הספא "סחרוב" ו"מכבים" עמ' 559-577 לפרוטוקול).
בפסקה 331 לסיכומי המאשימה סומכת המאשימה יתדותיה על דבריו של יניב בבית המשפט כי התלווה אל הנאשם לפגישה עם רוברט באשדוד בלא שידע כלל לאן הוא נוסע: "אני הייתי באותו יום עם הנאשם והנאשם אמר בוא איתי סיבוב... אני לא ידעתי לאן הוא נוסע. לקח אותי עם בן אדם, ישבתי איתו בבית קפה... הוא אמר לי בוא איתי רגע, אני צריך רגע ללכת, אמרתי לו בוא, סבבה" (עמ' 642 ש' 20-26 לפרוטוקול).
בדומה לדברים אחרים של יניב בבית המשפט, גם דבריו אלו, לפיהם הוא קפץ ל"רגע" עם הנאשם לאשדוד, בלא שידע כלל לאן הוא נוסע, אינם דברי אמת.

79. בשיחת טלפון מתאריך 25.8.09 (ת/128נז), בהמשך לשיחות קודמות בהן עדכן הנאשם את יניב על "סכסוך העבודה" בינו לבין רוברט, נשמע הנאשם מבקש מיניב כי ימצא מחליף לרוברט שיוריד את הנטל המוטל על הנאשם לענות לטלפון של ההזמנות.
כמו-כן, באותה השיחה מעדכן הנאשם את יניב על מעצרם של שליחים ותפיסת סחורה וכסף בידי המשטרה. יניב שואל את הנאשם אם הורה לשליחים שלא להשאיר עליהם כסף ו"דברים" בתקופה זו:
שמוליק: ועוד הטלפון אצלי אתה חייב לדבר עם ההוא שייקח אותה
יניב: אה... אולי הוא קשור?
שמוליק: לאאא
יניב: לא באו אליו נראה לך?
שמוליק: (מצקצק בלשונו)...
יניב: אמרת לשליחים להביא, להביא הכל כבר?
שמוליק: מה זה להביא הכל?
יניב: שלא ישאירו עליהם כסף ודברים עכשיו.

80. בכתב האישום נטען כנגד הנאשם כי פעל להסתיר את זהותו על ידי שימוש בכינויים שונים וביניהם "שלומי" ו"שלומי V", וזאת בין השאר על בסיס העובדה כי מקלסרי ההזמנות של 'פרסום אדיר' (ת/17א-ב) עולה כי עד לתאריך 7.11.07 נרשם שמו האמיתי של הנאשם על ההזמנות, ואילו מתאריך 14.11.07 נרשם השם "שלומי" או "שלומיV".

ברם, עיון מעמיק יותר בקלסרי ההזמנות מעורר ספק אם אכן מדובר בפעולה של הנאשם או אולי בהחלטה של חברת 'פרסום אדיר', כפי שאף הוצג ליניב בחקירתו במשטרה: "עד לפני כשנתיים נרשמו אותם אנשים עליהם דיברת בשמות שלהם האמיתיים. למה הפכתם אותם ללקוחות עם שמות אחרים?" (ת/97 עמ' 4).
יניב ענה בתגובה שהלקוחות ביקשו להירשם על שם אחר, אולם אין זה סביר שכל מפיצי הטבליות המפירות החליטו בתאריך מסוים להירשם בהזמנות של 'פרסום אדיר' בשמות אחרים, סביר יותר להניח כי מדובר בהחלטה של 'פרסום אדיר'.

81. אינדיקציה נוספת לתחכום העברייני של 'פרסום אדיר' היא צמד שיחות הטלפון העוקבות בין הנאשם ויניב בתאריך 26.8.09:
בשעה 12:36 התקשר הנאשם ליניב (ת/95ג):
"שמוליק: עכשיו התקשר עוד פעם שוטר...
יניב: לא...
שמוליק: ניסה להזמין לדיזינגוף, בוא הנה הם כבר שלושה ימים רצוף, מה קרה? רק עליי...
יניב: שניה, אני מחייג אליך".

מיד לאחר מכן, התקשר יניב אל הנאשם (ת/95ד):
"שמוליק: מה הקטע הזה שאתה מחייג ושכאילו אני לא מחייג, אני לא מבין את זה.
יניב: שבטלפון שלי אני יודעים אותי, פה לא. לא הבנת את זה?"

82. עוד נטען בכתב האישום כי השימוש במספרי טלפון של 'פרסום אדיר' נעשה על מנת להסתיר את זהות הנאשם - גם אם יש אמת בטענה זו, זוהי אינה כל האמת.

בבית המשפט הוצגו ראיות כי לפחות אחד ממספרי הטלפון ששימשו את הנאשם – 0548086808 – היה בשימוש של מפיץ אחר בשם טל וזאנה, וזאת זמן רב לפני שהנאשם דנן נכנס לעסקי הטבליות המפירות דף היומן של טל וזאנה מתאריך 2.2.06 מופיע כנספח לת/98ב' ובו נכתב: "ברוך השם קיבלתי מיניב את הפלפון החדש". לא מן הנמנע, כי באותו תאריך קיבל טל וזאנה מכשיר חדש, אך את מספר הטלפון קיבל עוד הרבה לפני כן.
. לאחר מעצרו של טל וזאנה בתאריך 15.11.06, העבירו 'פרסום אדיר' את מספר הטלפון הזה אל הנאשם.

התנהלות זו ודאי שלא נעשתה במטרה להסתיר את זהות הנאשם, אלא במטרה להעביר את "קו ההפצה" שהיה באחריותו של טל וזאנה, לידיו של הנאשם דנן.

זאת ועוד, כאשר הנאשם נעצר בחודש נובמבר 2008, אזי לקוחות שהתקשרו לאחד ממספרי הטלפון של הנאשם – 054-XXXX556, הופנו באמצעות שרות "עקוב אחרי" למס' 054-XXXX273, הרשום גם הוא על שם 'פרסום אדיר' (ת/98ב' ש' 234-240).

התמונה המצטיירת מכל הראיות הנ"ל אינה עולה בקנה אחד עם התמונה המצטיירת מסיכומי המאשימה, לפיה הקשר של חברת 'פרסום אדיר' לעסק הפצת הטבליות המפירות הצטמצם בפרסום מודעות בעיתונים בלבד.
ממכלול הראיות בתיק עולה כי מספרי הטלפון שבאמצעותם הופצו הטבליות המפירות, היו מעין "קווי הפצה" בבעלות חברת 'פרסום אדיר'. מסתבר כי 'פרסום אדיר', ככל הנראה הייתה מתוחכמת יותר מהנאשם, ולא הייתה מעוניינת לעסוק בפעילות ההפצה עצמה בשל הסיכונים הכרוכים בה, ועל כן את פעילות ההפצה ניהלו "קבלני משנה", שלכל אחד מהם היה "קו הפצה" אחד או יותר.

83. מאידך גיסא, עיון במכלול חומר הראיות אף אינו עולה בקנה אחד עם טענת ההגנה לפיה כל הכספים שהתקבלו מעסקי ההפצה היו כספיה של 'פרסום אדיר', ומתוכם היא הפרישה משכורת ועמלות לנאשם.
ההיפך הוא הנכון! עיון במכלול חומר הראיות מגלה כי הכספים שהפקידו שליחיו של הנאשם בחשבונות 'פרסום אדיר' שימשו הן כתשלום עבור פרסום הטבליות המפירות, והן כתשלום עבור פרסומים פרטיים של הנאשם בגין פעילויות אחרות.

הנאשם העיד בחקירה ראשית כי היה בבעלותו ספא ברחוב סחרוב 10 בראשון לציון שלא היה קשור ל'פרסום אדיר', אך את הפרסומים עשה באמצעות 'פרסום אדיר' (עמ' 743 ש' 12-23 לפרוטוקול). כמו-כן, בחקירה נגדית הוסיף כי היה לו ספא נוסף "מכבים" (עמ' 797 ש' 24 לפרוטוקול).

קיימות שיחות טלפון בהן הנאשם מורה ליניב להוריד לו מהפקדות הכספים עבורו תשלומים בגין הפרסומים שהוא פרסם עבור הספא הפרטי שלו:
כך בתאריך 27.8.09 הורה הנאשם ליניב: "תוריד לי 2 הפקדות מסחרוב 2,230 ו-3,900 יש את זה כבר" (ת/95יב).
עיון בת/85 מגלה כי מדובר בהפקדות של צחי צבאג וארז מהבש.

עולה אם כן באופן ברור, כי כספים שהופקדו על ידי השליחים לחשבונות 'פרסום אדיר', לא היו מיועדים מלכתחילה עבור 'פרסום אדיר' כפי שנטען בסיכומי ההגנה (עמ' 48), אלא הנאשם הורה ל'פרסום אדיר' מה לעשות בכספים אלו, ואף שילם בכספים אלו על פרסומים למקומות הספא הפרטיים שלו, שהוא עצמו הודה של'פרסום אדיר' לא היה כל קשר אליהם.

כך גם בשיחת טלפון מתאריך 4.2.10 שואל הנאשם את יניב מה קורה עם ההפקדה בסך 2,500 ₪, ויניב עונה לו: "הורדתי לך אותה כבר אתמול מהמכבים" (ת/95טז).
הוכחה נוספת לכך היא שהכספים שהפקידו השליחים שימשו את הנאשם על מנת לשלם על הפרסומים שפרסם עבור מקומות הספא הפרטיים שלו (יוער כי אינני מקבלת את הסבריו הנפתלים של הנאשם בעניין זה בעמ' 803 לפרוטוקול).

בשיחת טלפון בין הנאשם לבין אסי בן נעים (ת/128סב) הלין הנאשם על כך שבעבר הכסף שהיה מופקד לחשבונות 'פרסום אדיר' היה מספיק לו גם עבור פרסומים בתחומים אחרים:
"שמוליק: הפרסום גם הפרסום מזיין אותנו שמה
אסי: אין, אני דיברתי איתו,..
שמוליק: אני לא מצליח להוריד
אסי: לא גם אני אני אתמול פעם ראשונה אחרי תקופה של איזה חצי שנה נתתי לו איזה 4.5 אלף שקל מהכיס, הוצאתי.
שמוליק: אני לא מצליח להוריד פעם הייתי מוריד מה..מה..מהכסף, גם גם דרושים גם את סחרוב"

כמו-כן, ישנן שיחות טלפון בין הנאשם לבין יניב מהן עולה בבירור כי הוצאות הפרסום אינן הוצאות משותפות של הנאשם ו'פרסום אדיר', אלא הינן הוצאותיו של הנאשם בלבד, והוא נשמע בשיחות הטלפון מבקש מיניב לקבל הנחה. כך לדוגמא אמר הנאשם ליניב בתאריך 27.8.09 שעה 11:01 (ת/95ח):

"שמוליק: תוציא, תוציא גם מודעה במעריב, אין, אני לא יכול לקחת סיכונים שלא יבוא שליח בידיעות. תוציא גם במעריב. תוציא לי מחיר טוב... תוציא לי עכשיו...
יניב: תכף אני ישלח לך רק עכשיו את ידיעות, עוד לא שלחתי את זה בכלל.
שמוליק: מה לא שלחת?... נו אז תטפל בזה, יניב אם זה לא יוצא, יניב אם זה לא יוצא אני לא משלם לך על חודשים, זכור את המילים שלי אם אני נתקע בלי שליח... אז תוציא גם למעריב... לשתיהם תוציא מחיר טוב".

הנאשם מבקש בשיחה זו מספר פעמים מיניב: "תוציא לי מחיר טוב". מספר דקות לאחר שיחה זו, חוזר יניב לנאשם ואומר לו (ת/95ט): "טוב תראה רגע 'ידיעות', על כל משהו שאני אומר לך יש לך 20% הנחה... 'מעריב'... נעשה לך הנחה ממני". מיד לאחר שיחה זו התקשר הנאשם פעם נוספת ליניב וביקש ממנו: "יניב תעשה לי הנחה בדרושים, מחירי עלות" (ת/128לז).

שיחות אלו סותרות באופן מוחלט את גרסתו של הנאשם לפיה הוא היה שכיר של 'פרסום אדיר', והוצאות הפרסום היו למעשה הוצאותיה של 'פרסום אדיר' עצמה (ראו לדוגמא את דבריו של הנאשם בעמ' 731 ש' 12 לפרוטוקול: "הפרסום אני לא התערבתי בו. אם יצא 8,000 אני לא נכנסתי לזה"). נסיונותיו של הנאשם על גבי דוכן העדים להסביר בקשות הנחה מעין אלה לפי גרסתו שלו (עמ' 843 לפרוטוקול) – דחוקים ואינם סבירים.

מדבריו של יניב אליו: "נעשה לך הנחה ממני", עולה באופן ברור כי באשר להוצאות הפרסום ניצבו הנאשם ויניב משני עברי המתרס: הנאשם כלקוח ויניב כספק. כמו גם מדבריו של הנאשם ליניב בלשון יחיד: "אני לא יכול לקחת סיכונים שלא יבוא שליח", וכן מהצורך של הנאשם לדרבן את יניב ולזרזו תוך השמעת איומים: "יניב אם זה לא יוצא, יניב אם זה לא יוצא אני לא משלם לך על חודשים, זכור את המילים שלי אם אני נתקע בלי שליח". מכאן עולה באופן ברור כי הנאשם ויניב אינם חולקים את אותו אינטרס משותף, והנאשם איננו שכיר של 'פרסום אדיר'.

84. מכל המקובץ לעיל, עולה כי אף אם ל'פרסום אדיר' הייתה מעורבות בשוק הפצת הטבליות המפירות מעבר לפרסום בלבד, הרי ביחסים שבינה לבין המפיצים בפועל כדוגמת הנאשם, 'פרסום אדיר' לא קיבלה אחוזים מהיקף המכירות, אלא הסתפקה בעמלות הפרסום שקיבלה הן מהמפיצים והן מהעיתונים.
עמלות אלו היוו נתח נכבד ביותר מכל הכסף שהתגלגל בענף, כפי שהעיד הנאשם עצמו בבית המשפט: "ההוצאה הגדולה זה היה הפרסום, הפרסום היה בערך 60 עד 80% מכל הכסף, היה הולך לפרסום... מכל הסך הכל, העיתונים והמשרד פרסום לוקחים את כל הרווח, נשאר אחוז רווחים מאוד נמוך, אמנם הגלגול הוא גלגול גדול, כמו שאתם מראים, אבל האחוז רווחים, מה שנשאר הוא מאוד, מאוד, מאוד קטן" (עמ' 865 ש' 15-26 לפרוטוקול).

בשולי הדברים יוער, כי כאשר נשאל הנאשם בחקירתו הנגדית מדוע לא עבד כעצמאי, אלא הסתפק רק ב-30% מהרווחים, ענה שלא היה לו את הסכום הראשוני לפרסום ולקניית הטבליות המפירות כיוון שספק הטבליות המפירות – שמעון – לא היה מוכר בפחות מ-4000, 5000 ₪ (עמ' 777 ש' 5-22 לפרוטוקול).

כאשר מציבים אל מול דבריו אלו של הנאשם, את דבריו בחקירה ראשית שם אמר כי שלוש שנים לפני ביצוע העבירות קנה בית בשווי 800,000 ₪, כאשר הוא מימן 125,000 ₪ מתוכו, טענתו כי לא היו לו אלפי שקלים בודדים, ולכן הסכים להסתפק רק ב-30% מהרווחים הינה טענה מופרכת.

85. עוד יוסף, כי כאשר נשאל הנאשם בחקירה נגדית מדוע כאשר רוברט דרש העלאה במשכורת, הוא לא סיפר לו ש-70% מהרווחים הולכים ל'פרסום אדיר' טען הנאשם: "הוא ידע שיש הרבה הוצאות, לא נכנסתי איתו בפרט על כל הוצאה והוצאה" (עמ' 800 ש' 7-8 לפרוטוקול).
יחד עם זאת, בשיחת טלפון בין הנאשם ליניב, כאשר הנאשם סיפר ליניב על "סכסוך העבודה" בינו לבין רוברט הוא אומר ליניב ביחס לרוברט: "העין שלו נהיית גדולה, הוא לא רואה את הפרסום שאני נילחם" (ת/128סד). כלומר גם בשיחה מול יניב מזכיר הנאשם אך ורק את הוצאות הפרסום, ואיננו מזכיר את העובדה שרק 30% מהרווח נשאר בידו!

לאור כל האמור לעיל אני דוחה מכל וכל את גרסת הנאשם לפיה הוא קיבל לידיו רק 30% מהרווח, וקובעת כי יהא אשר יהא מעמדה של 'פרסום אדיר' בשוק הטבליות המפירות, הנאשם עבד בשוק זה כמפיץ עצמאי והפקדת הכספים לחשבונות 'פרסום אדיר' היו תשלומים ל'פרסום אדיר' עבור הפרסום וכן עבור השימוש בטלפונים.

86. באשר לתלושי המשכורת שקיבל הנאשם מ'פרסום אדיר' החל מחודש אפריל 2009 ועד לחודש ינואר 2010 (נ/31א'-ט ו-נ/32), מדובר בראייה שמשקלה מזערי, שהרי הנאשם עצמו מודה כי תלושי המשכורת אינם נכונים, והם אינם משקפים את הכנסותיו האמיתיות מעסקי הטבליות המפירות, ואף לא את פרק הזמן האמיתי שבו עסק בעסקי הטבליות המפירות.

לפיכך אני מקבלת בעניין זה את טענת המאשימה כי הנאשם קיבל את תלושי המשכורת בגין עודפי הכספים שהעביר לחשבונות 'פרסום אדיר'.

בעמ' 49 לסיכומי ההגנה נשללה האפשרות כי תלושי המשכורת ניתנו לנאשם בגין עודפי הכספים, נוכח עודפי הכספים "העצומים" שנותרו בידי 'פרסום אדיר', וזאת כפי שעולה לטענת ההגנה מהשוואה בין סכומי הכסף שהופקדו על ידי השליחים בחשבונות 'פרסום אדיר' – 913,430.5 ₪ (לפי החשבון שפורט בפרק העוסק בהיקף הפעילות של הנאשם), לבין הוצאות הפרסום כפי שהן מופיעות בת/125 - 605,270 ₪.

סבורתני, כי השוואה מדוקדקת יותר בין ההפקדות לבין הוצאותיו של הנאשם, דווקא עולה בקנה אחד עם טענת המאשימה בנקודה זו.

ראשית, קלסרי ההזמנות שהוגשו לבית המשפט מתחילים מיולי 2007, ועל כן אינם כוללים את כל הזמנות הפרסום של הנאשם.
על פי הראיות שהוגשו לבית המשפט עד ליולי 2007 הפקידו שליחיו של הנאשם סך של 85,356 ₪ (אלי צפניה – 73,386 ₪, אלי גונן – 11,970 ₪). כך שהפקדות הכספים אותן יש להשוות להוצאות הנאשם החל מיולי 2007 עומדות על סך 828,074 ₪.

בת/125 מצוין כי ישנן הזמנות פרסום בסך 102,740 ₪ שהינן הזמנות מעורבבות – כלומר כוללות מודעות של הנאשם ומפיצים נוספים. כפי שכבר ציינתי, הנאשם היה המפיץ הגדול ביותר, וההזמנות על שמו מהוות כ-40% מסך הזמנות הפרסום. לאור זאת, מתוך הזמנות הפרסום המעורבבות, כ-40,000 ₪ הנן הזמנות של הנאשם (כלומר 645,270 ₪ בסה"כ).

ההזמנות המצויות בקלסרי ההזמנות הינן הזמנות ששלחה 'פרסום אדיר' למערכות העיתונים, ועל כן הסכומים הנקובים בהזמנות אלו הם הסכומים אותם שילמה 'פרסום אדיר' לעיתונים.
הסכומים אותם שילם הנאשם ל'פרסום אדיר' גבוהים יותר, שכן הם כוללים גם את עמלת הפרסום שגבתה 'פרסום אדיר' מהנאשם. בדרך כלל מצוין על ההזמנה כי העמלה הייתה בין 15-20%. כיוון שעל הזמנות הפרסום הגדולות מידיעות אחרונות גבתה 'פרסום אדיר' מהנאשם רק 8.5% עמלה, אחשב את האחוז הנמוך ביחס לכל הסכום. תוספת של 8.5% לסכום של 645,270 ₪ מגיע לסכום הגבוה מ-700,000 ₪.

מעבר לתשלום עבור מודעות הפרסום, שילם הנאשם ל'פרסום אדיר' גם עבור הטלפונים. על פי גרסתו התשלום החודשי עבור הטלפונים היה בין 2000 ל-3000 ₪ (עמ' 865 ש' 19 לפרוטוקול). אם נתבסס על הסכום הנמוך בו נקב הנאשם – 2000 ₪ לחודש, עבור תקופה של 31 חודשים שבין יולי 2007 לינואר 2010 – היה צריך להעביר הנאשם ל'פרסום אדיר' כ-62,000 ₪ (בלי להחשיב את פברואר 2010, כיוון שהנאשם נעצר לפני סוף חודש זה, וכנראה לא שילם עבור הוצאות הטלפון של חודש זה לפני סיום החודש).

לאור כל האמור לעיל, הסכום העודף בין תשלומיו של הנאשם ל'פרסום אדיר' בגין הפרסומים והטלפונים לבין הפקדות הכספים החל מיולי 2007 עומד על כ-66,000 ₪, ולא מאות אלפי שקלים כפי שנטען בסיכומי ההגנה.

מעיון בתלושי המשכורת שהגישה ההגנה (נ/31א'-ט ו-נ/32) עולה כי החל מחודש אפריל 2009 ועד לחודש אוקטובר 2009 עמדה "משכורתו" של הנאשם על סך של 6358 ₪ (ברוטו), ומחודש נובמבר 2009 ועד ינואר 2010 עמדה "משכורתו" על סך של 5325 ₪ (ברוטו). סה"כ – 60,000 ₪, סכום קרוב לסכום העודף שצוין לעיל (את הפער בסך של 6,000 ₪ אין כל קושי להסביר שהרי כאמור לעיל על רוב הזמנות הפרסום שילם הנאשם בין 15-20% עמלה, ואילו החישוב דלעיל נעשה על בסיס 8.5% עמלה, שזוהי העמלה ששילם הנאשם לידיעות אחרונות עבור ההזמנות הגדולות).

87. יש לציין, כי בחישוב זה התייחסתי רק לכספים שהופקדו בחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר', ולא הבאתי בחשבון את המזומנים שנמסרו במשרדי 'פרסום אדיר' בסך 77,200 ₪ (דודי חכים – 41,500, אברהם טורס – 19,500 ואורן פורמט 16,200). שכן כפי שיפורט בהמשך (במסגרת הדיון בעבירת הלבנת ההון), הגעתי למסקנה כי הכספים שנמסרו במשרדי 'פרסום אדיר' לא הופקדו בחשבונות הבנק, אלא נמסרו במזומן לידיו של הנאשם.

88. בשולי הדברים יוער כי על פי גרסת הנאשם בבית המשפט, לפיה, בסוף שנת 2009 הגיעו הוצאות הפרסום לכ-32,000 ₪ בחודש (עמ' 818 ש' 19 לפרוטוקול, עמ' 41 לסיכומי ההגנה), לא ניתן לערוך כלל השוואה מדויקת בין סך ההפקדות לבין סך ההזמנות, שכן בסיס הנתונים של סך ההזמנות שהוגשו לבית המשפט חסר ביותר. לפי קלסרי ההזמנות שהוגשו לבית המשפט סך כל הזמנות הפרסום של הנאשם בכל המחצית השנייה של 2009 הגיע לסכום של 73,718 ₪, כלומר רק כ-12,286 ₪ בממוצע לחודש, ואם כך קלסרי ההזמנות שהוגשו לבית המשפט אינם כוללים אפילו מחצית מהזמנות הפרסום לתקופה הנ"ל.

89. האם יש להרשיע את הנאשם עפ"י חוק איסור הלבנת הון?

סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון קובע בזו הלשון:
"העושה פעולה ברכוש, שהוא רכוש כאמור בפסקאות (1) עד (3) (בחוק זה – רכוש אסור), במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו, דינו – מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין –
(1) רכוש שמקורו, במישרין או בעקיפין, בעבירה;
(2) רכוש ששימש לביצוע עבירה;
(3) רכוש שאיפשר ביצוע עבירה."

סעיף 16 לתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון כולל עבירות הקשורות להפרת סימני מסחר לפי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], התשל"ב-1972, ולפיכך הכספים ששילמו הלקוחות לשליחיו של הנאשם עבור הטבליות המפירות מהווים רכוש אסור שמקורו במישרין בעבירה הכלולה בתוספת הראשונה.

על פי סעיף ההגדרות לחוק איסור הלבנת הון (סעיף 1) "עשיית פעולה ברכוש" משמעה:
"הקניה או קבלה של בעלות או של זכות אחרת ברכוש, בין בתמורה ובין שלא בתמורה, וכן פעולה ברכוש שהיא מסירה, קבלה, החזקה, המרה, פעולה בנקאית, השקעה, פעולה בניירות ערך או החזקה בהם, תיווך, מתן או קבלת אשראי, ייבוא, ייצוא ויצירת נאמנות, וכן ערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר, גם אם הוא אינו רכוש אסור".

על מנת להרשיע את הנאשם דנן בעבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, על המאשימה להוכיח כי הנאשם עשה את אחת הפעולות המנויות לעיל בכספים ששילמו הלקוחות לשליחיו עבור הטבליות, וזאת "במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו".

90. החלת כלל הצפיות בעבירת הלבנת הון

בתיקון 39 עוגן כלל הצפיות בסעיף 20(ב) לחוק העונשין הקובע כי: "לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן".

ברע"פ 9818/01 ביטון נ' סולטן פ"ד נט(6) 554, 571-572, ביאר כב' הנשיא ברק את הגישה הערכית העומדת בבסיס כלל הצפיות:
"במצבים רבים קיימת שקילות מוסרית בין אדם הפועל מתוך רצון שמעשהו יביא לתוצאה מזיקה כלשהי, לבין אדם הצופה במידה קרובה לוודאות את התרחשותה של אותה תוצאה, ואף שאינו מעוניין בה אין הוא נמנע מן המעשה".

בע"פ 217/04 חאפז אלקורעאן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.6.2005) סיכם כב' הנשיא ברק את עמדת הפסיקה באשר להחלת כלל הצפיות על עבירות מטרה:
"בעבירות מטרה עליהן חל סעיף 90א(2), כלל הצפיות אינו מחיל עצמו באופן אוטומטי וגורף. תחולת כלל הצפיות (ההלכתי) מותנית בבדיקה אינדיבידואלית בהתאם לפרשנות הראויה של העבירה. החלת כלל הצפיות בעבירות מטרה נעשית, אפוא, על בסיס סוג העבירה, מטרתה והיקפה הראוי... אכן, בהעדר ערך גובר המקים פירוש סביר אחר לפיו אין להחיל את כלל הצפיות, יש להחיל את כלל הצפיות" (ההדגשה אינה במקור – י.א.).

עוד נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי "משנקבע האם יש ליישם את כלל הצפיות על עבירה ספציפית, חייב ישומו להיעשות באופן עקבי" (ע"פ 1599/08 לוינשטיין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.2.2009)).

בע"פ 2333/07 שלמה תענך נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.7.10) קבע כב' השופט דנציגר כי באותו המקרה הוכיחו פעולות הנאשמים על יסוד נפשי של כוונה, ועל כן לא נדרש בית המשפט להחיל את כלל הצפיות, אולם בהערת אגב ציין כב' השופט דנציגר כי תכליתו של חוק איסור הלבנת הון מצדיקה את החלתו של כלל הצפיות.

עוד יוער כי בע"פ 8325/05 מאיר בלס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.1.07) צוין כדבר פשוט כי כלל הצפיות חל בעבירת הלבנת הון, אולם בדנ"פ 1799/07 מאיר בלס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 16.9.07) כתב כב' השופט ריבלין: "אף לעניין הלכת הצפיות, נראה כי זו צוינה על-ידי בית המשפט באופן מצטבר, כאשר גם בלעדיה המסקנה בדבר התקיימות היסוד הנפשי עומדת בעינה".

91. האם נעשו ע"י הנאשם פעולות ברכוש במטרה להסתיר את מקור הרכוש או את זהות בעלי הזכויות בו?

המאשימה בסיכומיה דנה תחילה בפעולות שעשה הנאשם ברכוש (עמ' 65-68) ולאחר מכן ב"מטרה להסתיר" (עמ' 68-80). בחלק הדן במטרה להסתיר מנתה המאשימה פעולות רבות שעשה הנאשם במטרה להסתיר את זהותו מפני רשויות החוק, אולם פעולות אלו אינן יכולות לבסס הרשעה בהלבנת הון, שכן הן אינן פעולות שנעשו ברכוש במטרה להסתיר.

כך לדוגמא מציינת המאשימה את השימוש הנרחב שעשה הנאשם בשמות בדויים (עמ' 76-80 לסיכומי המאשימה), את הנחייתו לרוברט להשמיד את רישומיו המלמדת על "כוונת ההסתרה של הנאשם" (סעיף 417 לסיכומי המאשימה), את תדרוכיו לשליחים שלא ימסרו יותר מדי מידע אם יתפסו על ידי המשטרה (סעיף 427 לסיכומי המאשימה) את הנחייתו לשליחים להתקשר מטלפון "חסום", ושיחת טלפון בה הטיח הנאשם באחד השליחים כי הוא "מלשין" (סעיף 435 לסיכומי המאשימה). אין ספק כי את כל הפעולות הללו עשה הנאשם במטרה להסתיר את זהותו מפני רשויות החוק, אולם פעולות אלו היכולות לבסס הטענה בעניין ביצעו עבירות מס אינן יכולות לבסס הרשעה בעבירת הלבנת הון, שכן הן אינן פעולות שנעשו ברכוש במטרה להסתיר.

כמו-כן, בסעיף 433 לסיכומיה טוענת המאשימה כי הנאשם "לא הסתיר את עצמו בקסדה" כאשר נפגש עם השליח יצחק אסולין, אשר לא הכיר את שמו האמיתי של הנאשם.
דברי המאשימה אינם ברורים: אם הנאשם היה מסתיר עצמו בקסדה, אזי מדובר היה בהלבנת הון? האם לשיטת המאשימה ניתן להעמיד לדין שודד הנכנס לשדוד בנק עם קסדה על ראשו בעבירת הלבנת הון, וזאת מכיוון שהייתה לשודד מטרה להסתיר את זהותו?

כפי ששימוש בקסדה במטרה להסתיר את זהות מבצע העבירה אינה מהווה עבירה של הלבנת הון באשר לא מדובר בפעולה ברכוש, כך גם העובדה כי השליחים ואפילו רוברט לא הכירו את שמו האמיתי של הנאשם מאחר והלה עשה שימוש בשמות בדויים, אינה יכולה לבסס עבירה של הלבנת הון, שכן שימוש בשמות בדויים אינה מהווה פעולה ברכוש.

92. עוד טוענת המאשימה בסעיף 434 לסיכומיה, כי כחלק מפעולות ההסתרה שעשה הנאשם במטרה להסתיר את זהותו, הוא הסתובב ברכב שלא היה רשום על שמו.

אילו הייתה המאשימה מביאה ראיות לכך שהרכב שלא היה רשום על שם הנאשם נקנה על ידי הנאשם בכספים שקיבל מהמסחר בטבליות המפירות, אזי מדובר היה בפעולה קלאסית של הלבנת הון.
ברם, המאשימה איננה מביאה כל ראייה בעניין זה, ואפילו איננה טוענת זאת בסיכומיה, כך שעצם העובדה שהנאשם הסתובב ברכב שלא היה רשום על שמו אינה מהווה פעולה ברכוש.
המאשימה לא הביאה ראיות המצביעות על דרך רכישת הרכב בו נהג הנאשם (האם שולם בשיק או במזומן או מאיזה חשבון) ולא סתרה את טענתו לפיה הרכב נקנה בכספי אמו (עמ' 801 ש' 7 לפרוטוקול).

ההערה דלעיל נכונה גם ביחס לשאר פריטי הרכוש המוזכר בנספח הרכוש לכתב האישום – דירת המגורים בראשון לציון הרשומה על שם הנאשם, והטרקטורון הרשום על שם אחר.
המאשימה לא הביאה ולו בדל ראייה על מנת לנסות ולהוכיח באילו כספים השתמש הנאשם לרכישת הרכוש הנ"ל, ובפני בית המשפט ניצבת בעניין זה גרסתו של הנאשם: "כבוד השופטת הרכוש שנתפס לי זה רכוש שנקנה בכספים לגיטימיים ולפני העבירה" (עמ' 745 ש' 18-19 לפרוטוקול – ההדגשה לא במקור).

על אף האמור לעיל, יוער, כי דבריו של הנאשם לפיהם הרכוש שנתפס נקנה "לפני העבירה" אינם עולים בקנה אחד עם האמור בנספח הרכוש לפיו שני הרכבים שנתפסו היו משנת יצור 2009.
המאשימה כלל לא התייחסה בסיכומיה לרכוש שנתפס ולמקורות מימונו.

93. בסעיף 398 לסיכומיה טוענת המאשימה כי התנהלותו של הנאשם דנן דומה להתנהלות שתוארה בת"פ (י-ם) 967/05 מדינת ישראל נ' מיכאל מזרחי (פורסם בנבו, 17.6.07).
ברם, בת"פ מיכאל מזרחי התבססה הרשעת הנאשם בהלבנת הון על פעולה ברכוש - הפקדת הכספים בחשבונות הבנק של ילדיו:
"מטרת העברת כספי ההימורים לחשבונות הילדים, תוך ערבובם בכספים הרבים שהוזרמו לחשבון ממקורות הכנסה כשרים של הנאשם, לא הייתה אלא להסתיר את מקורם ולהסוותו" (סוף סעיף 42 לפסק הדין).

גם בע"פ 4980/07 אלון כהן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.11.2010) אליו הפנתה המאשימה התבססה הרשעת הנאשם בהלבנת הון על הפקדת כספים בחשבונות בנק על שם אחיו, וכך בע"פ 2333/07 שלמה תענך נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 12.7.10) אליו הפנתה המאשימה, העובדות שביססו את עבירת הלבנת ההון היו העברות כספים לחשבונות בני המשפחה של הנאשמים.

וכך כותבים ב"כ המאשימה בסעיף 399 לסיכומיהם: "הנאשם, אף הוא, הקפיד להסתיר את הרכוש האסור בהסתרת עיסוקו, היקף הכנסותיו ומיקומן והפעולות אותן ביצע בהן. עד כי לא ניתן היה לאתרו באופן חד משמעי גם בחשבונות בני משפחתו הקרובה".

כלומר לא רק שהמאשימה איננה מציגה ראיות לפעולות שעשה הנאשם במטרה להסתיר, היא מודה בסיכומיה כי היא כלל איננה יודעת אלו פעולות ביצע הנאשם עם הכסף, לכן הכסף לא אותר בחשבונות בני משפחתו של הנאשם להבדיל ממקרים אחרים של הלבנת הון שהמאשימה הפנתה אליהם בסיכומיה.

דבריה של המאשימה בסעיף זה מזכירים לי את דברי הילד השואל את חברו האם הוא ראה פיל מתחבא מאחורי עמוד חשמל, וכשחברו משיב בשלילה, אומר הילד: "סימן שהוא התחבא טוב".

המאשימה הייתה אמורה לבסס את הרשעת הנאשם בעבירת הלבנת הון על ראיות בדבר פעולות שעשה הנאשם ברכוש.
המאשימה טוענת כי הנאשם הלבין למעלה מ-6 מליון ₪ מבלי שתציג פעולות שעשה הנאשם ברכוש לגבי החלק הארי של הסכום.

94. הפעולות שנעשו ברכוש האסור

נפנה אם כן לבחון את הראיות שהציגה המאשימה באשר לפעולות שעשה הנאשם ברכוש האסור, ונבחן האם פעולות אלו יכולות לבסס הרשעה בעבירת הלבנת הון.

א) מסירת מזומן לידי הנאשם – 93,225 ₪ (רוברט חדד כשליח – 46,125 ₪, יצחק אסולין –45,000, אבנר אואקנין – 2,100).
ב) הפקדה בחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר' – 913,430.5 ₪.
ג) מסירת מזומן במשרדי 'פרסום אדיר' – 77,200 ₪ (דודי חכים – 41,500, אברהם טורס – 19,500, אורן פורמט - 16,200).
ד) מסירת מזומן לאנשים שזהותם אינה ידועה – 83,362 ₪ (אבי פז גילרד – 62,832, דרור בן עמי – 13,100, תומר בצלאל – 7,430).
ה) מסירת מזומן לידי רוברט – 30,000 ₪ (משה קמחי – 24,000, יניב אזולאי – 6000).
ו) דמי משלוח שנותרו בידי השליחים – 258,324 ₪.

95. מסירת מזומן לידי הנאשם

על פי הראיות שבפני בית המשפט קיבל הנאשם במזומן לידיו 93,225 ₪: 46,125 ₪ קיבל הנאשם מרוברט בתקופת עבודתו כשליח, 45,000 ₪ קיבל הנאשם מיצחק אסולין, ועוד 2,100 ₪ מאבנר אואקנין.

לא ניתן לקבל את עמדת המאשימה, לפיה, עצם העובדה כי השליחים לא ידעו את שמו האמיתי של הנאשם בשעה שמסרו לו את הכסף, מספיקה על מנת לבסס הרשעה בעבירת הלבנת הון.
כיוון שהמאשימה לא הציגה כל ראייה באשר לפעולות שעשה הנאשם עם הכספים לאחר שהגיעו לידיו, אני קובעת כי לא ניתן להרשיעו בעבירת הלבנת הון בהקשר לכסף המזומן שמסרו לו השליחים במישרין.

96. הפקדה בחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר'

על פי הראיות שפורטו לעיל, שליחיו של הנאשם הפקידו בחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר' סך של 913,430.5 ₪.

בפרק העוסק ביחסי הנאשם ו'פרסום אדיר', דחיתי את גרסת הנאשם כי הוא עבד כשכיר ב'פרסום אדיר', וכן נדחתה טענת ההגנה כי הכספים שהופקדו בחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר' היו מיועדים מלכתחילה ל'פרסום אדיר'.
האזנות הסתר חושפות כי הנאשם היה בעל הזכויות בכספים, והוא השתמש בכספים על מנת לשלם עבור השירותים שסיפקה לו 'פרסום אדיר', הן בעסקי הטבליות המפירות, והן בעסקיו האחרים – מכוני הספא.

לפיכך הוראת הנאשם לשליחים להפקיד את הכספים שהתקבלו ממכירת הטבליות המפירות ישירות לחשבון הבנק של 'פרסום אדיר', מהווה פעולה ברכוש אסור שהסתירה את זהות בעל הזכויות האמיתי בכסף.

לאור כל הפעולות הרבות שעשה הנאשם במטרה להסתיר את זהותו, כפי שפורטו לעיל ובסיכומי המאשימה, אני תמימת דעים עם עמדת המאשימה כי גם הפקדת הכספים בחשבונות 'פרסום אדיר' נעשתה כחלק מאותה מטרה להסתרת הזהות, ובכך מתקיימת דרישת היסוד הנפשי של סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.

97. באשר לטענת ההגנה כי אילו היה הנאשם רוצה להלבין הון הוא היה פועל באופן מתוחכם יותר (עמ' 59 לסיכומי ההגנה), אין אלא להפנות לפס"ד תענך שאוזכר לעיל (עמ' 50 להכרעת-הדין), שם פעלו הנאשמים באופן בלתי מתוחכם בעליל וביצעו העברות כספים לחשבונות הבנק של בני משפחתם לאחר פתיחת החקירה נגדם בנציבות שירות המדינה, וביהמ"ש העליון קבע:
"חוק איסור הלבנת הון אינו מבחין בין פעולת הסתרה "מתוחכמת" לבין פעולת הסתרה שהיא "פשוטה" ואינו מבחין בין פעולות הסתרה קשות לגילוי לבין כאלה שניתן לגלותן באמצעות חקירה פשוטה. בהקשר זה, סבורים אנו כי מן הראוי ליישם את ההלכה הנוהגת בשיטת המשפט האמריקאית, ולפיה חוסר תחכום או כישלון בהסתרת הכסף אינם מקדימים טענת הגנה לפיה בוצעו הפעולות בתום לב... עצם כישלונן של הפעולות שננקטו לשם הסוואת סכומי הכסף ועצם העובדה שפעולות אלה הינן פעולות פשוטות לכאורה, אשר התגלו בסופו של יום ללא קשיי חקירה מיוחדים, אינם מעלים או מורידים מן המסקנה כי הפעולות האמורות אכן ננקטו וכי יש בהן כדי להוות עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון" (ע"פ שלמה תענך, סעיף 255).

98. מסירת מזומן במשרדי 'פרסום אדיר'

עפ"י חוק איסור הלבנת הון "עשיית פעולה ברכוש" כוללת "מסירה".

לאור קביעתי דלעיל כי הנאשם היה בעל הזכויות בכסף, אזי הוראתו לשליחים להפקיד את הכסף לחשבונות 'פרסום אדיר' מהווה פעולה ברכוש אסור שתכליתה הסתרת זהות בעל הזכויות האמיתי בכסף. כך גם הוראתו לשליחים למסור כספים במזומן במשרדי 'פרסום אדיר' מהווה פעולה ברכוש אסור באשר היא הסתירה את זהות בעל הזכויות האמיתי בכסף, ופעולה זו משתלבת בפעולות הרבות אותן עשה הנאשם במטרה להסתיר את זהותו.

מסירת הכספים במזומן במשרדי 'פרסום אדיר' עפ"י הוראת הנאשם מהווה פעולה ברכוש שנועדה להסתיר את בעל הזכויות בכסף, גם אם אלו הופקדו בחשבונות הבנק של פרסום אדיר, שכן הכספים שהעביר הנאשם ל'פרסום אדיר' היו עבור שירותים שהחברה סיפקה לו.

99. מעבר לנדרש יוער, כי בחומר הראיות אין תימוכין לטענת ההגנה בעמ' 58 לסיכומיה, כי הכספים שנמסרו במזומן במשרדי החברה, נמסרו לפקידת הנהלת חשבונות, והוצאה בגינם חשבונית מס.
בבית המשפט העידו שלושה שליחים שמסרו את הכסף במזומן במשרדי 'פרסום אדיר', ואף אחד מהם לא העיד כי קיבל לידיו חשבונית כלשהי:
אברהם טורס העיד כי היה מוסר את הכספים ל"בחור בשם יניב... הוא היה סופר, שלום שלום" (עמ' 449 ש' 32 – עמ' 450 ש' 6 לפרוטוקול).
גם דודי חכים העיד כי היה מוסר את הכספים ליניב, ורק אם יניב לא היה נמצא היה מוסר את הכסף לפקידה בקבלה (עמ' 434 ש' 9 לפרוטוקול). דודי אף נשאל מפורשות אם קיבל אישור כלשהו על מסירת הכסף, וענה בשלילה (עמ' 435 ש' 12 לפרוטוקול).
השליח היחיד שהעיד כי מסר את הכסף ישירות ל"בחורה בדלפק בכניסה" הוא אורן פורמט, אולם גם הוא לא העיד כי קיבל לידיו חשבונית כלשהי (עמ' 384 ש' 17-18).

100. בחקירתו הנגדית התבקש יניב לאשר כי מזומנים שהיו מגיעים למשרדי "'פרסום אדיר'" היו מופקדים בחשבונות הבנק, ויניב התחמק מתשובה ברורה: "אני מאמין שהם מפקידים את זה לבנק. אני לא זה שמפקיד את זה" (עמ' 629 ש' 19-20 לפרוטוקול), ובהמשך הוסיף: "הכסף שהגיע, הגיע למשרד. משם לאן הוא הולך אני לא מעוניין, אני לא יודע" (עמ' 630 ש' 24-25 לפרוטוקול) יוער כי בעמ' 40 לסיכומי ההגנה הובא ציטוט מתשובתו של יניב בחקירה ראשית כאשר נשאל מה עשה עם כספים במזומן שהגיעו אליו וענה: "מעביר אותו לסיגי אצלנו בהנהלת החשבונות" (עמ' 602 (בסיכומי ההגנה נכתב בטעות עמ' 629) ש' 24-25 לפרוטוקול). אולם עיון בעמ' 602 מגלה כי דברים אלו לא נאמרו על הכספים במזומן של הנאשם, אלא כתיאור כללי של ההתנהלות ב'פרסום אדיר' (עמ' 602 ש' 20-25 לפרוטוקול):
ת: במקרה הכללי אנחנו מקבלים מזומן, הפקדות, אשראי, שיקים, כל דרך מסויימת שניתנת לקבל בכל חברה נורמלית ונורמטיבית...
ש: וכאשר אתה מקבל כסף מזומן ביד, איפה אתה שם אותו?
ת: מעביר אותו לסיגי אצלנו בהנהלת החשבונות...
.

לאור תשובותיו המתחמקות נשאל יניב האם מסר כסף מזומן לידי הנאשם, וענה: "היה מספר פעמים שהנאשם לא היה באזור, הוא אמר לי תשמע, יבוא אליך מישהו ייתן לך כסף תשמור לי אותו... הוא ביקש, אמר לי כן, אני לא רוצה להוריד לך לפרסום, אני כרגע נגיד לא חייב, תן לי את זה... ביקשתי שישימו אצלך. אצלי או אצל הפקידה אצלנו" (עמ' 631 ש' 1-7). בהמשך ציין כי בכל התקופה קרו כעשרה מקרים כאלה (עמ' 631 ש' 11 לפרוטוקול).

מהאזנות הסתר לשיחות הטלפון שבין יניב לנאשם עולה כי בין השניים היו קשרי חברות אמיצים. סבורתני כי בנקודה זו ניסה יניב שלא לפגוע יתר על המידה בחברו ועל כן לא העיד באופן מפורש כי כל הכספים שנמסרו במזומן במשרדי הפרסום הועברו לידיו של הנאשם יוער כי הנאשם עצמו בבית המשפט טען כי יניב שיקר בנקודה זו, שכן לגרסת הנאשם, מעבר למשכורת שקיבל מ'פרסום אדיר', היה יניב מעביר לו כל חודש את העמלות במזומן (עמ' 730 ש' 10-20 לפרוטוקול).
.

על פי הראיות שבפני בית המשפט מסרו שליחי הנאשם 77,200 ₪ במזומן במשרדי 'פרסום אדיר' (דודי חכים – 41,500, אברהם טורס – 19,500 ואורן פורמט 16,200).

יוער כי על פי עדותו של רוברט גם בנצי מרמלה העביר את הכספים למשרדי 'פרסום אדיר': "כל איזור המרכז, ראשון... בנצי רמלה, התל אביבים היו מכניסים ל'פרסום אדיר'... מזומן" (עמ' 313 ש' 1-4 לפרוטוקול). אולם גם בעניין זה, כבעניינים אחרים, לא ניתן להסתמך לחלוטין על דבריו של רוברט, שכן השליח דרור בן עמי שעבד כשליח בראשון לציון באוגוסט 2009 העיד כי מסר את הכספים בקניון הזהב בראשון לציון לנער בגיל העשרה (עמ' 365 ש' 17-22 לפרוטוקול).

כיוון שהמאשימה לא העידה בבית המשפט את השליח בנצי מרמלה, לא ניתן לדעת בוודאות איך העביר בנצי את הכספים לידיו של הנאשם, ועל כן אני מניחה לטובת הנאשם כי לא התבצעה ביחס לשליח זה פעולת הסתרה, והכסף הועבר ישירות לידי הנאשם.

101. מסירת מזומן לאנשים שזהותם אינה ידועה

שלושה מהשליחים העידו בבית המשפט כי מסרו את הכספים לאנשים שזהותם אינה ידועה:

אבי פז גילרד העיד כי לא ראה מעולם את הנאשם (עמ' 280 לפרוטוקול) וכי מסר את הכספים לשליחים שהיו מביאים לו את הסחורה: "כל פעם מישהו אחר" (עמ' 276 ש' 26, עמ' 277 ש' 12-14 לפרוטוקול).

כך העיד גם תומר בצלאל שעבד באזור הרצליה (עמ' 402 ש' 20): "עבדתי מול אדם בטלפון אבי, ובחורים שהיו מורידים סחורה ולוקחים כסף" (עמ' 402 ש' 31-32).

השליח דרור בן עמי, שעבד בראשון לציון, עיר מגוריו של הנאשם, תיאר התנהלות מעט שונה: "הייתי מגיע לקניון הזהב, היה יוצא אלי בחור... הייתי קודם מתקשר אל אבי והוא היה שולח אלי את הבחור והייתי נותן לו את הכסף... אין לי מושג מי הוא היה... בחור, ילד בגיל העשרה. בן חמש עשרה, שש עשרה, לא יותר" (עמ' 365 ש' 17-22 לפרוטוקול).

העובדה כי הנאשם נמנע מלפגוש אפילו את השליח שעבד בעיר מגוריו מהווה ראייה ברורה כי הוראת הנאשם למסירת הכספים לאנשים שזהותם אינה ידועה נעשתה במטרה להסתיר את זהות בעל הזכויות בכסף, וזאת כחלק ממכלול הפעולות הרבות שפעל הנאשם לתכלית מטרה זו.

יוער, כי גם במערך שליחויות בעסקים לגיטימיים, ייתכן כי מנהל מערך ההפצה לא יפגוש את השליחים בשטח, אולם הראיות הרבות שבתיק מובילות למסקנה חד משמעית כי הנאשם עשה כל שביכולתו על מנת להסתיר את זהותו, ובמסגרת מטרתו זו, בין השאר, נמנע במתכוון ממפגש עם שליחיו, והורה להם למסור את המזומן לצדדים שלישיים.

דוגמא בולטת להתנהלות החריגה של הנאשם החורגת מהתנהלות של מערך שליחויות בעסקים לגיטימיים, ניתן למצוא בעדותו של אבי טורס (עמ' 449 ש' 19-28 לפרוטוקול):
"ש: ... ואיך קיבלת את הכדורים ש?
ת: דרך טלפון היו אומרים לי סע למקום כך וכך, יש שמה שקית בשבילך.
ש: הבנתי ומי היה מוסר לך את השקית?
ת: אף אחד.
ש: מה זאת אומרת?
ת: אף אחד לא מסר לי, לא ראיתי אף פעם אף בן אדם... הוא אומר לי יש שקית מתחת לעץ או על יד התמרור".

102. דמי המשלוח שנותרו בידי השליחים

על פי הראיות שבפני בית המשפט בידי השליחים נותרו דמי משלוח בסך של 258,324 ₪.

בעניין זה טוענת המאשימה בסעיף 393 לסיכומיה כדלקמן:
"הנאשם גייס את השליחים ומחוייב לשלם להם. הדרך החוקית לעשות זאת, הייתה להעסיק אותם כשכירים או כקבלנים, לקבל את הרכוש האסור לידיו ואז להעבירו לידיהם, תוך רישום ההוצאה או המשכורת. על מנת להסתיר את מעורבותו בפעילות וזכויותיו ברכוש האסור, וכן לצמצם את הקשר בינו לבין שליחיו, בחר הנאשם בדרך זו".

כלומר, לטענת המאשימה, הנאשם ביצע שתי פעולות הסתרה ביחס לדמי המשלוח:
א) הוא השאיר את הכסף בידי השליחים.
לטענת המאשימה הנאשם היה צריך לקבל את כל הכסף לידיו, ורק לאחר מכן להעביר לידי השליחים את דמי המשלוח המגיעים להם.
ב) אי רישום ההוצאה או המשכורת.

אינני מקבלת את עמדת המאשימה בעניין זה.
לא היה על הנאשם חבות חוקית להורות לשליחים למסור את הכסף לידיו, ולאחר מכן למסור לידי השליחים את דמי המשלוח, ורשאי היה לאפשר להם לנכות דמי המשלוח בטרם העברת הכספים.
עצם השארת הכסף בידי השליחים איננה פעולה שנעשתה במטרה להסתיר.

זאת ועוד, מחדל של אי-רישום הוצאה או תשלום משכורת - אינו יכול לבסס הרשעה בעבירת הלבנת הון, ועבריין שאינו מדווח על הכנסותיו אינו מורשע בהכרח בביצוע בהלבנת הון.

103. מסירת מזומן לידי רוברט

רוברט העיד בבית המשפט כי את הכסף שהגיע לו כמשכורת הוא לקח על פי הנחיית הנאשם מהכספים שהעבירו לידיו השליחים שעבדו באשדוד ואשקלון (עמ' 302 ש' 25-33 לפרוטוקול).
עפ"י הראיות שבפני בית המשפט מדובר בשליחים משה קמחי – 24,000 ₪, ויניב אזולאי – 6,000 ₪, סה"כ 30,000 ₪.

הדברים שצויינו לעיל באשר לכסף שנשאר בידי השליחים נכון גם לגבי הכסף שנשאר בידיו של רוברט המתגורר באשדוד ואשר קיבל את משכורתו מהכספים שהשליחים שעבדו באשדוד ואשקלון העבירו, ואף פה לא מדובר בפעולה שנעשתה במטרה להסתיר מקור הכסף.
אי-הוצאת תלוש משכורת לרוברט ע"י הנאשם – אף היא אינה מהווה פעולה ברכוש.

104. הלבנת ההון – סיכום

לאור כל האמור לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירת הלבנת הון ביחס לסכומי הכסף של 1,073,992.5 ₪ (913,430.5 ₪ שהופקדו בחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר', 77,200 ₪ שנמסרו במזומן במשרדי 'פרסום אדיר', ו-83,362 ₪ שנמסרו במזומן לאנשים שזהותם אינה ידועה).

105. עבירות המס

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם לא קיים את חבות תשלום המס החלה עליו בהקשר למערך הפצת הטבליות המפירות על-ידו כפי שהן מנויות בסעיף 26 לכתב האישום.
טענת הנאשם, לפיה הוא היה שכיר בחברת 'פרסום אדיר' ועל כן לא עליו מוטלות חבויות המס – נדחתה.
נוכח הקביעה כי הנאשם היה מפיץ עצמאי של הטבליות המפירות, ולאור הקביעה כי הפקדת הכספים לחשבונות 'פרסום אדיר' הייתה עבור השירותים ש'פרסום אדיר' סיפקה לו, נשמטת הקרקע באשר לטענה המרכזית של ההגנה שהחבות במס עבור מערך הפצת הטבליות המפירות מוטלת על 'פרסום אדיר'.

בעמ' 39 לסיכומיה, טענה ההגנה, כי מעדותו של מנהל החשבונות של 'פרסום אדיר'- עובדיה היינה, עולה כי 'פרסום אדיר' הוציאה חשבוניות מס עבור כל הכסף שהופקד לחשבונות הבנק של חברת 'פרסום אדיר' "או הופקד במזומן במשרדי 'פרסום אדיר'".

ברם, עיון בעמודי הפרוטוקול אליהם הפנתה ההגנה בעניין זה (עמ' 473-474 לפרוטוקול) מגלה כי עובדיה היינה דיבר אך ורק על הכספים שהופקדו לחשבונות הבנק, וכלל לא התייחס לכספים ששליחי הנאשם הביאו במזומן למשרדי 'פרסום אדיר', כלשונו:
"אני בסך הכל בודק את ההתאמות בנקים... שאין פקשוש של הפקדות" (עמ' 473 ש' 27-29 לפרוטוקול).

זאת ועוד, מעדותו של עובדיה היינה עלה, כי הוא היה מגיע פעם בשבוע למשרדי 'פרסום אדיר' (עמ' 467 ש' 25 לפרוטוקול), ועפ"י עדותו, הוא לא יצא מחדרו הפנימי (עמ' 479 ש' 7-11 לפרוטוקול). אשר על כן, לא הייתה לעד היינה כל אפשרות לדעת מה נעשה במזומנים שהביאו שליחיו של הנאשם למשרדי 'פרסום אדיר'.

106. כפי שכבר צוין בעמ' 56 להכרעת הדין, שלושה שליחים מסרו את הכסף במזומן במשרדי 'פרסום אדיר', ואף אחד מהם לא העיד כי קיבל לידיו חשבונית או קבלה. כמו-כן, ציינתי כי דודי חכים אף נשאל מפורשות אם קיבל אישור כלשהו על מסירת הכסף, וענה בשלילה (עמ' 435 ש' 12 לפרוטוקול).

107. בסיכומי ההגנה נטען, כי יניב כהן אישר בעדותו את דבריו של עובדיה היינה, לפיהם 'פרסום אדיר' הוציאה חשבוניות וקבלות בגין כל הכספים שהופקדו בחברה, כולל בגין כסף שהתקבל במשרד במזומן.
בעניין זה הפנתה ההגנה לתשובתו של יניב בחקירה ראשית כאשר נשאל מה עשה עם כספים במזומן שהגיעו אליו והוא ענה: "מעביר אותו לסיגי אצלנו בהנהלת החשבונות" (עמ' 602 (בסיכומי ההגנה נכתב בטעות עמ' 629) ש' 24-25 לפרוטוקול).

עיון בעמ' 602 לפרוטוקול מגלה כי דברים אלו לא נאמרו על הכספים במזומן של הנאשם, אלא כתיאור כללי של ההתנהלות הכספית ב'פרסום אדיר' (עמ' 602 ש' 20-25 לפרוטוקול):
"ת: במקרה הכללי אנחנו מקבלים מזומן, הפקדות, אשראי, שיקים, כל דרך מסויימת שניתנת לקבל בכל חברה נורמלית ונורמטיבית...
ש: וכאשר אתה מקבל כסף מזומן ביד, איפה אתה שם אותו?
ת: מעביר אותו לסיגי אצלנו בהנהלת החשבונות..."

108. כאשר התבקש יניב בחקירתו הנגדית לאשר כי המזומנים שהיו מעבירים שליחיו של הנאשם למשרדי "'פרסום אדיר'" היו מופקדים בחשבונות הבנק, התחמק יניב מתשובה ברורה, בציינו: "אני מאמין שהם מפקידים את זה לבנק. אני לא זה שמפקיד את זה" (עמ' 629 ש' 19-20 לפרוטוקול), ובהמשך הוסיף: "הכסף שהגיע, הגיע למשרד. משם לאן הוא הולך אני לא מעוניין, אני לא יודע" (עמ' 630 ש' 24-25 לפרוטוקול).

לאור תשובותיו המתחמקות נשאל יניב האם הוא מסר כסף מזומן לידי הנאשם, וענה: "היה מספר פעמים שהנאשם לא היה באזור, הוא אמר לי תשמע, יבוא אליך מישהו ייתן לך כסף תשמור לי אותו... הוא ביקש, אמר לי כן, אני לא רוצה להוריד לך לפרסום, אני כרגע נגיד לא חייב, תן לי את זה... ביקשתי שישימו אצלך. אצלי או אצל הפקידה אצלנו" (עמ' 631 ש' 1-7). בהמשך ציין כי בכל התקופה קרו כעשרה מקרים כאלה (עמ' 631 ש' 11 לפרוטוקול).

עוד חשוב לציין כי ביחס לחבותו של הנאשם בעבירות המס, אין נפקא מינה אם הכספים שנמסרו במזומן הועברו לידיו של הנאשם או הופקדו לחשבונות הבנק של 'פרסום אדיר', שכן כפי שקבעתי לעיל, הכספים שהופקדו לחשבונות הבנק שימשו כתשלום עבור השירותים שסיפקה 'פרסום אדיר' לנאשם.

109. בעמ' 41 לסיכומי ההגנה מתייחסת ההגנה לטענה, לפיה 'פרסום אדיר' הוציאה חשבוניות מס רק בגין הכנסותיה מפרסום בלבד, ולדבריה, טענה זו איננה הגיונית שכן סך ההפקדות של שליחי הנאשם עלה בהרבה על סך הפרסום של חברת 'פרסום אדיר' עבור הנאשם.
אליבא דהגנה, הפרש נכבד זה שולל האפשרות ש'פרסום אדיר' הוציאה חשבוניות רק בגין פרסום, ומוכיח כי 'פרסום אדיר' הוציאה חשבוניות מס בגין כלל פעילות הפצת הטבליות המפירות.

בסוף הפרק העוסק ביחסי הנאשם ו'פרסום אדיר' התייחסתי בהרחבה לטענת ההגנה בדבר ההפרש שבין ההפקדות לבין הזמנות הפרסום, והצבעתי על כך שהשוואה מדוקדקת בין ההפקדות לבין ההזמנות מגלה כי ההפרש בסך כ-66,000 ₪ (ולא מאות אלפי שקלים כנטען בסיכומי ההגנה), וכן ציינתי שם כי סכום זה הינו קרוב לסכום אותו העבירה 'פרסום אדיר' לנאשם כ"משכורת" החל מחודש אפריל 2009.

110. הגשת דוחות כוזבים ע"י הנאשם

ב"כ המאשימה עותרים לביהמ"ש להרשיע את הנאשם גם בכך שהגיש למס הכנסה דוחות כוזבים בכוונה להתחמק מתשלום מס (ת/120 – דו"ח 2009, ת/121 – דו"ח 2008, ת/123 – דו"ח 2007) באשר הדוחות הללו אינם כוללים את כל הכספים שהנאשם טוען כי קיבל מחברת "'פרסום אדיר'".
הנאשם הודה בעדותו בביהמ"ש, כי דיווח לרשויות מס הכנסה רק על משכורת הבסיס הקבועה שלו, ולא דיווח על העמלות, שכן לדבריו, העמלות היו משתנות והוא לא זכר בדיוק כמה קיבל (עמ' 814 ש' 27-32 לפרוטוקול).

111. סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, קובע בזו הלשון:
"בית המשפט רשאי להרשיע נאשם בעבירה שאשמתו בה נתגלתה מן העובדות שהוכחו לפניו, אף אם עובדות אלה לא נטענו בכתב האישום, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; אולם לא יוטל עליו בשל כך עונש חמור מזה שאפשר היה להטיל עליו אילו הוכחו העובדות כפי שנטענו בכתב האישום".

112. בסיכומי ההגנה (עמ' 46-47) נטען כי לא הייתה לנאשם דנן הזדמנות סבירה להתגונן, שכן המאשימה לא הזהירה אותו באף שלב של הדיון כי בכוונתה לבקש להרשיעו בביצוע עבירה של הגשת דוחות כוזבים.

עוד הוסיפה ההגנה וציינה, כי הדוחות הנ"ל הוגשו לאחר דין ודברים בין הנאשם לבין פקיד שומה רחובות, כאשר היה ברור לרשויות המס שמיוחס לנאשם ניהול עסק עצמאי של מכירת טבליות מפירות בסכום של מליוני ₪, ופקיד השומה היה מודע לכך שהנאשם מגיש דוחות שנתיים הכוללים רק את פירוט משכורתו המדווחת, ובתום ההליך הפלילי יוגשו דוחות מתוקנים.

טענות ההגנה כמפורט לעיל, לא נטענו לראשונה בשלב הסיכומים, אלא נטענו כבר בשלב חקירתו הנגדית של הנאשם, עת הוטח בנאשם כי הגיש דוחות כוזבים:
"עו"ד ממון:... אני חייב פה להתנגד, הדוחות האלה שחברי מציג, אלה דוחות שהוגשו לא מזמן, אלה דוחות, שהוגשו לאחר דין ודברים עם מס הכנסה ששם סוכם שכרגע יוגש דוח, מסוים ולאחר שתינתן הכרעה בהליך משפטי פלילי יעשו תיקונים אם יצטרכו להסיר עוד מחדלים... זה נעשה בתיאום עם מס הכנסה שהיו חלק מהחקירה" (עמ' 815 ש' 9-16 לפרוטוקול).

בע"פ 63/79 עוזר ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד לג(3) 606 ,615 (1979) ביאר בית המשפט העליון את היסודות הכלולים בתנאי הקבוע בסעיף 184 לחסד"פ:

"הזדמנות סבירה להתגונן" – כולל בחובו שני יסודות. היסוד האחד הוא טכני דיוני, דהיינו, הזדמנות סבירה העומדת לרשות הנאשם להתנגד להבאת ראיות לעניין עובדות שאינן מוזכרות בכתב האישום, לחקור עדים, ולהביא ראיות משלו. היסוד האחר הוא עניני מהותי, דהיינו, הזדמנות סבירה העומדת לרשות הנאשם לפתח ולייצב קו הגנה כנגד אישום שאינו מופיע בכתב האישום אך העולה מתוך העובדות שהובאו לפני בית המשפט".

113. בעת שהוטח בנאשם לראשונה כי הוא הגיש דוחות כוזבים למס הכנסה, טען אמנם בא-כוחו כאמור, כי הדוחות החלקיים הוגשו בהסכמת רשויות מס הכנסה, אך הוא לא זימן כעד הגנה את רואה-החשבון שערך את הדוח, ויכול היה להעיד על הסכמה ותיאום כנטען או לחילופין עובד ממשרד פקיד שומה ברחובות.

אני מתקשה להאמין שרשויות המס התירו לנאשם להגיש דוחות כוזבים המתייחסים להכנסותיו רק עפ"י תלושי המשכורת מבלי לכלול את סכום כל העמלות שקיבל.
הנאשם הגיש את הדוחות במהלך ניהול ההליך הפלילי כאשר הדוחות הינם חלקיים ואינם כוללים את סכום עמלותיו האמיתי, וזאת במכוון כדי שהמאשימה לא תוכל להתבסס על נתונים אלה.

114. היקף עבירות המס

בעמ' 38-39 להכרעת הדין נקבע, כי המאשימה לא הציבה תשתית ראייתית המאפשרת לבצע שערוכים באשר להיקפי פעילות הנאשם, ועל כן אינני מתבססת בהכרעת הדין על שערוכי המאשימה.
לפיכך אני קובעת כי היקף העלמת הכנסות הנאשם שהוכח בראיות ישירות עומד על סך 1,461,241.5 ₪. מסכום זה נגזר סכום העלמת המע"מ.

הלבנת ההון עומדת על סך 1,073,992.5 ₪.

בשולי הדברים יוער, כי אני דוחה את טענת ההגנה לפיה דמי המשלוח שנותרו בידי השליחים אינם מהווים חלק מהיקף העלמת ההכנסות של הנאשם.
כספים אלו, אשר התקבלו ממכירות הטבליות המפירות ונותרו בידי השליחים בהנחייתו של הנאשם, מהווים חלק מהכנסות הנאשם.
יצוין, כי גם אם היה הנאשם מגיש דוחות לרשויות המס כמתחייב בחוק, ספק אם יכול היה הנאשם לנכות הוצאות דמי המשלוח בדומה להוצאות אחרות שהיו לו עבור פרסום, טלפונים, משכורתו של רוברט וכדומה, שכן, נאסר על ניכוי הוצאות הקשורות לפעילות בלתי חוקית (ראו: ע"א 6726/05 הידרולה בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 1 (פורסם בנבו, 5.6.08).

115. שיבוש מהלכי משפט

המאשימה מייחסת לנאשם ביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט, וזאת נוכח הנחייתו של הנאשם לאדם שהזדהה בשם "דודי" בשיחה ת/128פ"ב לומר לאשתו של השליח דרור בן עמי שתוציא את הטבליות המפירות מהבית ותחביא אותם (ליד פח הזבל).

הנאשם למד על מעצרו של דרור בן עמי משיחה של שוטר שהזדהה כ"דרור" ואמר לו שזה עתה נעצר במשטרה (ת/128פ"ג).
בשיחה נוספת הוא הנחה את דודי כאמור, ובשיחה נוספת (ת/128פ"א) בירר אם היא הוציאה "את הסחורה".

ההגנה בסיכומיה מעלה אפשרות כי כשם שאת השיחה ת/128פ"ג ניהל הנאשם עם שוטר מתחזה, כך גם השיחה בין הנאשם לבין "דודי" הינה למעשה שיחה בין הנאשם לבין שוטר מתחזה אשר הדיח את הנאשם לבצע עבירת שיבוש מהלכי משפט.

טענה זו של ההגנה איננה סבירה לאור העובדה כי למחרת היום, בתאריך 25.08.2009, הנאשם עצמו מתקשר לאותו "דודי" (ת/128ס"ג) והם מנהלים שיחה ארוכה במהלכה דודי מעדכן את הנאשם שאשתו של דרור זרקה את הטבליות.

כמו-כן, אינני מקבלת את טענת ההגנה בעמ' 36 לסיכומיה, לפיה יש לזכות את הנאשם מאישום זה משום שבעת שהורה הנאשם לדודי להוציא את הטבליות המפירות מביתו של דרור כבר הסתיים החיפוש בביתו של דרור ו"הכדורים נתפסו", ואם כך בעת השיחה בין הנאשם לבין דודי כלל לא הייתה אפשרות לבצע את עבירת השיבוש, ואין נפקא מינה לכך שהנאשם סבר בטעות שהחיפוש טרם התקיים.

ראשית, טענת ההגנה איננה מדויקת משפטית. גם כאשר אין אפשרות אובייקטיבית לבצע את העבירה, עדיין ניתן להרשיע את הנאשם בעבירת ניסיון לאור סעיף 26 לחוק העונשין הקובע כי "לעניין נסיון, אין נפקא מינה אם עשיית העבירה לא הייתה אפשרית מחמת מצב דברים שהמנסה לא היה מודע לו או טעה לגביו".

יתרה מזאת, טענת ההגנה גם איננה נכונה עובדתית, שכן הכדורים שנתפסו בחיפוש שערכו השוטרים, לא נתפסו בביתו של דרור אלא במקום עבודתו (ת/45). בביתו של דרור השוטרים לא מצאו את הכדורים, ולפיכך התקשרה אשתו של דרור בן עמי לדודי כאמור בשיחה המסומנת ת/128פ"ב, כדי לשאול אותו מה לעשות עם הכדורים, ולאחר מכן אף זרקה את הכדורים, כאמור בשיחה המסומנת ת/128ס"ג ובשיחה המסומנת ת/128ס"ב: "אתמול ההיא זרקה לי 100, 100 רביעיות, בקבוקים, אשתו של ההוא מהפחד זרקה לפח".

116. סיכום

א) לאור כל המקובץ לעיל, אני מרשיעה את הנאשם עפ"י הודאתו בביצוע עבירות של עיסוק והפצה של טובין שסומנו בלא רשות בעל הסימן – עבירה לפי סעיף 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב-1972, ושיווק תכשיר שאינו תכשיר רשום ולא בהתאם לרשום ולפקודת הרוקחים – עבירה לפי סעיף 60 בצירוף סעיף 47א' לפקודת הרוקחים, וכן מעשה פזיזות ורשלנות וקבלת דבר במרמה – עבירות לפי סעיפים 338(א)(8) ו- 45 לחוק העונשין.

ב) אני מרשיעה את הנאשם לאחר שמיעת ראיות גם בביצוע עבירת הלבנת הון – עבירה לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון – תש"ס 2000, ועבירות של שימוש במרמה, עורמה ותחבולה במזיד ובכוונה להתחמק מתשלום מס הכנסה ומע"מ – עבירות לפי סעיפים 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] וסעיף 117(ב)(8) לחוק מע"מ, וכן שיבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין.

בנוסף, לפי סעיף 184 לחסד"פ [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, אני מרשיעה את הנאשם גם בהגשת דוחות כוזבים לרשויות מס ההכנסה – שלוש עבירות לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ב , 4 אפריל 2012, במעמד הצדדים

יהודית אמסטרדם, שופטת

67 מתוך 67