הדפסה

ת"פ 166-07-11 מדינת ישראל נ' מס אסיר 1285712(אסיר)

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
ת"פ 166-07-11 מדינת ישראל נ' מס אסיר 1285712(אסיר)
11 ינואר 2012

בפני
כב' השופטת יהודית אמסטרדם

בעניין:
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד אופירה אבן חושן

המאשימה

נגד

אנדרו ניקולס
ע"י ב"כ עו"ד ניל סיימון

הנאשם

גזר דין

א. פתח דבר

1. הנאשם הורשע עפ"י הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בכך שבתאריך 23.06.2011 סמוך לשעה 19:20 הכין בקבוק תבערה בכך שנטל בקבוק סבון נוזלי, שפך לתוכו בנזין ותחב סמרטוט בפתח הבקבוק (להלן: "בקבוק התבערה").
לאחר מכן, הבעיר את בקבוק התבערה והשליך אותו מחלון ריכבו בסמוך לשער בית הוריו של אברהם קדוש (להלן: "המתלונן").
בקבוק התבערה נפל על הכביש בסמוך לשער בית הורי המתלונן, כאמור, ולאחר שנשרף – כבה.
צוות מתנדבים של משטרת גלילות היה באזור בסיור שגרתי, וכשהבחין בנעשה – עצר את הנאשם.
בעת מעצרו איים הנאשם בפני המתנדב ישראל מוקדי, כי כאשר ישתחרר בעוד שלושה ימים הוא ישוב לזרוק בקבוק תבערה ויגרום לפיצוץ גדול מזה שתוכנן לאותו יום.

לאור כל המקובץ לעיל, הורשע הנאשם עפ"י הודאתו, בכך שייצר נשק – בקבוק תבערה, ניסה להצית את שער בית הורי המתלונן, והשמיע איומים – עבירות לפי סעיפים 144(ב2), 448 ביחד עם סעיף 25 ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ב. הסדר הטיעון

2. בתום שמיעת הראיות, ובמועד בו היו אמורים באי-כוח הצדדים להשמיע את סיכומיהם בפני ביהמ"ש, הודיעו באי-כוח הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון, ולפיו תוקן כתב האישום המקורי באופן שהושמטה העובדה (בסעיף 3), לפיה תקף הנאשם את המתלונן בכך שאחז בחולצתו והורידה ממנו.

באי-כוח הצדדים עתרו לביהמ"ש במשותף להטיל על הנאשם עונש מאסר לתקופה בת 8 חודשים בניכוי ימי מעצרו וכן מאסר על-תנאי.

ג. טיעוני ב"כ הצדדים

3. ב"כ המאשימה הדגישה בפני ביהמ"ש כי הסדר הטיעון שהוצג היום בפני ביהמ"ש הוצע להגנה עוד בטרם החלה שמיעת הראיות, אך באותו שלב סירב הנאשם להסדר זה וביקש להביא את דברו בפני ביהמ"ש.

ב"כ המאשימה חזרה וביקשה מביהמ"ש לאמץ את הסדר הטיעון, באשר לטענת התביעה מדובר בהסדר ראוי אשר מחד גיסא מביא לידי ביטוי את חומרת הענישה, ומאידך גיסא, מתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם שאין לו הרשעות קודמות, והוא יוכל לעזוב את הארץ עם שחרורו ממאסר.

4. ב"כ הנאשם הדגיש, כי מדובר בנאשם משכיל ביותר – בן למשפחה נורמטיבית שאין לו עבר פלילי, והוא לא היה מעולם מעורב במעשים פליליים קודמים.
כמו כן לדבריו, ניתן למצוא בהלכה הפסוקה גם מקרים בהם אנשים ללא עבר פלילי נדונו לענישה ללא הרשעה בגין עבירות דומות.

אף ב"כ הנאשם עתר לביהמ"ש לכבד את הסדר הטיעון, גם אם הוא הובא לביהמ"ש בשלב מאוחר של ההליך.

ד. דיון

5. עסקינן במהנדס אלקטרוניקה ולייזרים, אזרח אמריקאי, בן למשפחה נורמטיבית, שהורשע עפ"י הודאתו בביצוע עבירות חמורות ביותר בנסיבות שאינן קלות כלל ועיקר.
הנאשם שהיה בדרכו לעבודתו בקריית-אונו במועד נשוא כתב האישום המתוקן – 23.06.2011, נסע כדרכו מחוף הים לכיוון יעד נסיעתו – מקום עבודתו, עת גילה שמכוניתו של המתלונן חונה באופן שלדעתו חוסמת את המעבר בכביש.
אין לדעת כיום מדוע הגיב הנאשם באופן כה קיצוני, האם היה זה בשל היותו בגילופין או אם בשל חינוכו הבריטי לדייקנות והתחשבות בזולת הוא התקשה להשלים עם התנהגות המתלונן או שמא תכונת אופי שלו הובילה אותו למסקנה של "יקוב הדין את ההר".
כשהתברר לנאשם שהמתלונן אשר יצא מביתו החוצה אינו מתכוון להזיז את הרכב, ואף איננו מתנצל אלא מייעץ לו לנסוע מסביב ולעבור בשביל העפר – בערה בו חמתו, הוא יצא מהרכב, ולאחר דין ודברים נוצר מאבק קצר בין השניים שלאחריו עזב הנאשם את המקום.

הנאשם בכעסו גרס שיש "לענוש" את המתלונן, כלשונו במהלך עדותו:
"במהלך הנסיעה לשם (מקום העבודה –י.א.) חשבתי מה אני יכול לעשות בקשר לבחור הזה שהתקיף אותי ללא שום התגרות בחוץ וחשבתי שעלי לחזור למקום הזה ולראות אם הרכב שלו שם, ואם הרכב שלו שם אתקשר למשטרה, אך כשהגעתי לשם הרכב שלו לא היה שם, אז החלטתי להבהיר את נקודתי, וערבבתי משהו שנקרא זיקוק..." (עמ' 90 לפרוטוקול, שורות 3-7).

הנאשם הסביר בעת מתן עדותו בבית המשפט כי עצר את ריכבו ועבר לשבת בחלק האחורי של הרכב. הוא הוציא מיכל בנזין שהיה ברכב, מילא בקבוק ריק, הכניס סבון כלים, וכן הוסיף מעט דלק וניער את הבקבוק, אח"כ הכניס לצוואר הבקבוק חתיכת בד, והוסיף כי עשה כן על מנת ליצור להבה.
לטענת הנאשם, הוא רצה להבעיר את הבקבוק עם הבנזין על מנת שבעת שריפתו יווצר סימן במקום בו חנה ריכבו של המתלונן.
לצורך כך, הוא שמט ו/או הניח את הבקבוק בסמוך לשער בית הורי המתלונן, שם לדבריו חנה קודם ריכבו של המתלונן.
עוד לטענתו, הוא לא התכוון לגרום לנזק למעט עשיית כתם על הכביש.

6. לא הייתה מחלוקת ממשית בין הצדדים במהלך שמיעת הראיות, ובכל זאת התנהל הליך הוכחות שהשתרע על פני שלוש ישיבות (ישיבות ביהמ"ש בתאריכים 27.12.2011 ; 28.12.2011 ו- 01.01.2012) וזאת מאחר והנאשם התקשה להסכים לכך שבמעשיו כמתואר לעיל הוא הכין בקבוק תבערה, וסעיף האישום בו הוא מואשם, ובסופו של יום גם הודה בביצועו - הוא "יצור נשק" כאשר לטענתו הוא בעצם יצר מעין "זיקוק" בלבד ולא "נשק".

7. אין צורך להכביר במילים על חומרת עבירת ניסיון ההצתה, שכן שליחת אש – גם אם היא מכוונת לפגיעה מקומית מצומצמת – אין לדעת לאן תגיע, ולעתים היא מגיעה לכדי סיכון חיים ממש, שכן האש יכולה להתגלגל ולסכן חיים.
אשר על כן, בתי המשפט קבעו ענישה חמורה לעבירת ההצתה, כמו גם לניסיון הצתה, בציינם כי העונש הראוי למצית הוא עונש של מאסר ממשי בפועל, תוך מתן העדפה להרתעת עבריינים פוטנציאליים ואף בהתעלם מנסיבות אישיות (ראו: ת"פ (תל-אביב) 40323/05 מדינת ישראל נ' פלונית תק-מח 2006 (3) 11049).

8. הנאשם אינו נמנה אמנם על קהל העבריינים המובאים מידי יום לבתי המשפט, אך בעיקשותו שלא להכיר בפליליות מעשיו עד לתום שמיעת הראיות – הוא הקשה על עצמו, ואף לא חסך מזמנו של ביהמ"ש ולא חסך הטרחת העדים, ועקב כך למד ביהמ"ש על נסיבות ביצוע העבירות בצורה מפורטת.
מסתבר גם שעיקשות זו גם מנעה את שחרורו ממעצר, שכן הוא חויב להפקיד ערבות בת 10,000 ₪, ולדברי בא-כוחו בני משפחה המתגוררים בארץ היו מוכנים להפקיד את סכום הערבות, אך הנאשם סירב להשתחרר, וכך הוא מצוי במעצר מאז התאריך 24.06.2011.

באולם ביהמ"ש התייצבו העדים המתנדבים שהבחינו לדבריהם בשובל האש אשר יצא מבקבוק התבערה (ראו עדותו של מר אריאל קרסו, עמ' 69 לפרוטוקול ש. 6).
המתנדב אמיר אזיה העיד, כי הנאשם שמט את החפץ הבוער כאשר הבחין בהם (עמ' 71 לפרוטוקל, ש. 10).
המתנדב ישראל מוקדי ציין, כי הנאשם אמר לו שהוא ישוב למקום האירוע כאשר הוא ישתחרר ממעצרו ו"ילך ויזרוק שוב בקבוק תבערה ויעשה פיצוץ יותר גדול ממה שהוא תכנן לעשות היום" (ראו: ת/6).

9. אני מוכנה להניח לטובתו של הנאשם שאמר את דבריו למתנדב מוקדי בעידנא דריתחא, וזאת נוכח היעדר עבר פלילי ואי-הסתבכויות נוספות בישראל במהלך חמש שנות מגוריו בה.
יחד עם זאת, טוב היה עושה הנאשם אם היה שומר על איפוק (עפ"י החינוך הבריטי) ולא היה משמיע איומים גם אם אין בכוונתו להוציאם לפועל.

10. אני אף מוכנה להניח לטובת הנאשם כי המתלונן פגע בו במהלך המאבק ביניהם, ואולי אף קילל אותו, וכי הנאשם ראה בהתנהגותו של המתלונן – התנהגות מחוצפת – אך אין בכך כדי להצדיק הכנת בקבוק תבערה שרב הסיכון הנובע ממנו.

11. לאחר ששמעתי את טיעוני באי-כוח הצדדים, החלטתי לכבד את הסדר הטיעון ואני מטילה על הנאשם העונשים כדלקמן:

א. 8 חודשי מאסר החל מיום מעצרו בתאריך 24.06.2011.

ב. 12 חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של יצור נשק, הצתה או ניסיון הצתה, וזאת תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

ג. 4 חודשי מאסר על-תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

הודע לנאשם על זכותו לערער על גזר-הדין לביהמ"ש העליון תוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ב, 11 ינואר 2012, בנוכחות הצדדים.

יהודית אמסטרדם, שופטת

עמוד 1 מתוך 5