הדפסה

ת"פ 1206-07 מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' כהן

בית משפט השלום בבית שמש

ת"פ 1206-07 מדינת ישראל נ' כהן

בפני
שופטת חגית מאק-קלמנוביץ

בעניין:

מדינת ישראל
ע"י עו"ד רות גורפיין
לשכת תביעות ירושלים

המאשימה

נגד

לירן כהן
ע"י ב"כ עו"ד דוד כהן
מטעם הסנגוריה הציבורית

הנאשם

הכרעת דין

  1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של איומים. במקרה הראשון נטען כי הנאשם איים של שני (המתלוננות והעדות יוזכרו כאן בשמותיהם הפרטיים בלבד, מטעמים של צנעת הפרט ועל מנת למנוע זיהויין).
  2. על פי הנטען בכתב האישום ביום 31.5.06, ברח' ראובן מס בירושלים, בעקבות מערכת יחסים שניהלו השניים, אמר הנאשם למתלוננת כי יפגע בה ובילדיה, והיא לא תראה אור יום מהם ומהוריה. כמו כן אמר הנאשם לשני שידאג למרר לה את החיים, וכי היא לא תשכח אותו כל החיים ומהיום תכיר רק את הצד הרע שבו. באישום השני מואשם הנאשם בכך שביום 2.6.06 איים על קרן כאשר הגיעה יחד עם שני לפגישה עם אשתו של הנאשם וביקשה לשוחח עימה. בכתב האישום נטען כי אשת הנאשם שוחחה עימו בטלפון, העבירה את הטלפון לקרן, והנאשם אמר לקרן שירצח אותה.

הנאשם הכחיש את ההאשמות נגדו.
3. ייחודו של התיק שבפני הוא בכך שמערכת היחסים בין הנאשם לבין המתלוננות, כפי שעלתה מהעדויות בתיק, היא רחבה מורכבת. האיומים שהושמעו מהווים רק חלק, לאו דוקא מרכזי, באותן מערכות יחסים, והעדות שהעידו ראו באיומיו של הנאשם חלק קטן, ולעיתים בעל משמעו מוגבלת, במערכת היחסים שלהם.
ולעובדות עצמן:
האישום הראשון
4. המתלוננת באישום זה היא שני. על פי עדותה היא הכירה את הנאשם בשם יוני, ולא בשם שבכתב האישום. שני היתה בתקופה הרלוונטית גרושה, והנאשם הציג את עצמו בפניה כרווק או גרוש. בעדותה של שני בולטת העובדה שעל אף שהתלוננה על אירוע איומים העומד בפני עצמו, היא מיהרה לתאר דוקא את האירוע נשוא האישום השני, בו הושמעו האיומים נגד קרן והיא היתה בעיקר במעמד של צופה. כשנשאלה על אירוע האיומים נגדה התקשתה להיזכר בו, ורק לאחר שעיינה בהודעתה במשטרה אישרה שהנאשם השמיע כלפיה איומים שלא תראה את הילדים ואת ההורים שלה (עמ' 2 שורה 22 ואילך). ומיד לאחר מכן הוסיפה כי גם כשנעצר במשטרה בעקבות האירוע השני, הנאשם איים עליה (שם).
5. בחקירתה הנגדית סיפרה העדה כי ניהלה עם הנאשם מערכת יחסים במשך כשבועיים, שבה הציע לה הנאשם להינשא לו (עמ' 5 שורה 21 ואילך). השניים היו אמורים לנסוע יחד לטבריה, אולם הנאשם נסע לבסוף עם קרן, המתלוננת באישום השני. לטענת שני הנאשם הצדיק את ביטול הנסיעה בתירוץ שביתו מאושפזת בבית חולים, אך כשהתקשרה לאחיו של הנאשם התברר ששיקר לה (תחתית עמ' 5 וראש עמ' 6). העדה הוסיפה ותיארה כי בילתה עם הנאשם ושהתה עימו בבית הוריו, ולכן הופתעה מאד כשהתברר לה שהוא נשוי (עמ' 6 שורות 4-7), וכי בזמן שהיה עם אשתו אמר לה שהוא במעצר ולכן לא יכול היה להיפגש איתה (עמ' 4 שורה 7).
6. שני אישרה כי התקשרה אל הנאשם מספר פעמים לאחר שהתברר לה שהוא נשוי. לדבריה הנימוק לריבוי השיחות הוא נאשם לא השיב לניסיונות ההתקשרות שלה. היא הבהירה כי על אף שקיבלה איומים בטלפון המשיכה להתקשר, משום שרצתה הסבר מהנאשם על מעשיו (עמ' 6 שורות 15-24).
7. הנאשם בהודעתו אישר שנפגש עם שני כשהיה בסכסוך עם אשתו "ויצא לנו לדבר על חיי נישואין" (הודעה ת/3 שורות 20, 21). מכאן שעל אף שהיחסים בין הנאשם לבין שני נמשכו זמן קצר, הם היו רציניים. הנאשם טען בעדותו ובהודעתו במשטרה שאילו שני היתה מאויימת, לא היתה ממשיכה להתקשר אליו. על פי הכתוב בהודעה, הוא הציג לחוקר את מכשיר הטלפון שלו ובו רישומי שיחות נכנסות מקרן (ת/3 שורות 11-13).
כאמור, קרן נימקה את הדבר בצורך שלה לקבל הסברים על התנהגותו של הנאשם. מדובר במערכת יחסים בין שני אנשים בוגרים, שניהם גרושים והורים לילדים, שהיחסים ביניהם מגיעים לשיחה על נישואין. במצב כזה ניתן להבין את תדהמתה של שני כשהתברר לה שהנאשם נשוי ואף מתכוון לשקם את נישואיו. לא זו אף זו, נודע לשני כי הנאשם ניהל מערכות יחסים כאלה או אחרות גם עם נשים נוספות. התנהגותה של שני במצב כזה, הצורך בעיבוד האינפורמציה ובקבלת הסבר מן הנאשם, היא תגובה אפשרית ואנושית. במצב כזה לא ניתן לראות את ניסיונותיה ליצור קשר עם הנאשם כסותרים את הטענה בדבר האיומים שהשמיע כלפיה.
8. הנאשם טען עוד כי סייע לשני בדרכים שונות, בין היתר כשעברה משבר נפשי, וכן כשהכין אוכל לשבת עבור משפחתה של שני. אני נכונה לקבל את הטענה שהנאשם סיפק תמיכה לשני. יתכן שדוקא משום כך היתה הפתעתה רבה כשהתברר לה שהנאשם אינו רציני בכוונותיו. מכל מקום אין בעובדות אלו כדי להעיד על כך שהנאשם לא איים על המתלוננת. על כן אני מקבלת את עדות המתלוננת באישום הראשון.
האישום השני
9. המתלוננת נגד הנאשם באישום זה היא קרן, אולם באירוע נשוא האישום השלישי נכחו שלוש עדות תביעה: שני, המתלוננת באישום הראשון, קרן וחברתה אוריה.
10. אוריה היתה חברתה של קרן. חברה של אוריה היה חברו של המתלונן, כך שהארבעה הכירו זה את זה ואף נסעו יחד לטבריה. בדרך מקרה נוצרה היכרות בין קרן ואוריה לבין שני, שהיתה פגועה מהתנהגותו של הנאשם כלפיה (תיאור הנסיבות בעדותה של אוריה, עמ' 12 שורות 2-7). שלושת הנשים סברו שהנאשם נהג בחוסר הגינות כלפיהן וכלפי אשתו, והחליטו לספר לאשתו של הנאשם על מעלליו. הן הגיעו לבית הוריו של הנאשם במבשרת ציון, שוחחו עם הנאשם אך לא נכנסו לביתו, ולאחר מכן נסעו לבית אשתו בבית שמש. בשולי הדברים אציין כי הנאשם הבהיר שאשתו למעשה אינה נשואה לו, שכן הם לא נישאו אלא חיו כבני זוג ולאחר מכן נפרדו. אולם העדים הזכירו אותה כאשתו או גרושתו של הנאשם, ועל מנת לשמור על אחידות הכינויים אכנה אותה כך).
11. האירועים בבית אשתו של הנאשם תוארו על ידי שלושת עדות התביעה.
המתלוננת העיקרית, קרן, תיארה כי הנאשם נהג להתקשר אליה וניסה להעמיק את ההיכרות ביניהם, ונוצר ביניהם קשר טלפוני בלבד (עמ' 13). העדה לא תיארה בבהירות את סדר האירועים, אך סיפרה כי בבית שבו נכחה גם אשתו של הנאשם אמרה האשה לנאשם שהיא, קרן, נוכחת במקום. הנאשם לקח את הטלפון ואיים לרצוח אותה אם לא תצא משם (עמ' 14 שורות 1, 2). לדבריה היא התקשרה למשטרה ונאמר לה שעליה לבוא לתחנה ולהגיש תלונה. הנאשם הגיע למקום, אסף את אשתו ובתו, ונסע כשהבת הפעוטה יושבת ברכב על ברכיו (עמ' 14 שורות 3-5). המתלוננות נסעו אף הן ברכבה של קרן, כשהנאשם הגיח מרחוב צדדי במהירות מופרזת, וגרם לה לעלות על שטח ההפרדה. לדבריה היא ניסתה לברוח והוא רדף אחריה. הנאשם נסע כשהתינוקת על ברכיו ונהג "כמו מטורף" (עמ' 14 שורות 9, 10) היא הגיעה למתחם של חנויות וביקשה מהשומר לפתוח את השער (בפרוטוקול נרשם שוטר אך נראה כי הכוונה לשומר). כשראה את החברות נסערות השומר הסכים לכך. לדבריה הנאשם הגיע למקום ואחריו משטרה. כשראה את המשטרה הוא "החליט לעשות הצגה, יצא בקור רוח מהרכב ואמר גברת איך את נוסעת" (שם, שורות 7, 8). בהמשך הגיעו המתלוננות והגישו תלונה בתחנת המשטרה.
12. קרן הבהירה כי הנסיעה לבית שמש יצאה לפועל מאחר ששני רצתה להתעמת עם אשת הנאשם ולספר לה שהוא "מתחיל עם כל דבר שזז ומספר לכולם שהוא יתחתן איתן" (עמ' 15 שורות 14, 19-20).
בנוגע לנושאים שתוארו על ידי העדות האחרות, קרן טענה שהנאשם הגיע למקום המפגש עימן מעט לפני המשטרה, כמעט באותו זמן, וכי הנאשם ]גע ברכבה בחניה אך לא גרם נזק ו"זה לא העניין". לכן לא הראתה את הרכב לשוטר (עמ' 16 שורות 8-12).
13. האירוע נשוא האישום השני תואר גם בעדותה של שני. כפי שציינתי בדיון באישום הראשון, העדה הקדישה חלק משמעותי הרבה יותר מעדותה לאישום השני, וניכר היה כי הוא השאיר עליה רושם עז. לדברי העדה היא גילתה שהנאשם נשוי על אף שהציג את עצמו כרווק (ציינתי לעיל כי הנאשם לא היה נשוי פורמלית, אך העובדה המשמעותית בעניין זה היא תפיסתה של העדה ולא האמת האובייקטיבית). לדברי העדה נודע לה גם שהוא יצא עם עוד כמה בנות, הן יצרו איתה קשר ונפגשו, והחליטו לפגוש את אשתו של הנאשם בבית שמש (עמ' 1 שורה 17 ואילך). שני הגיעה לבית שמש "עם הבנות", כשקרן חנתה הנאשם פגע ברכבה באמצעות רכבו שלו. העדות תכננו להתלונן במשטרה. לדברי שני, הנאשם נסע ברכבו כשאשתו על ידו וילדתו עליו, וצעק מהחלון "אני הולך להתאבד עליכם עם הילדה" (עמ' 1 שורה 25). גם היא תיארה את הנאשם מגיח מרחוב חד סטרי ואת קרן סוטה במהירות כדי למנוע פגיעה (עמ' 1 שורות 26, 27), את הכניסה לחניה מוגנת, אותה תיארה כשער של מפעל, והבקשה מהשומר לפתוח את השער, ואת המפגש באותו מקום עם הנאשם ועם המשטרה. העדה ציינה כי נאמרו במקום הרבה איומים והיא לא יצאה מביתה מפחד חודשיים (עמ' 2). היא חזרה על גירסתה בעקביות גם בחקירה הנגדית.
14. גם העדה אוריה נכחה במקום והעידה על האירוע. היא תיארה את קשריו של הנאשם עם שני ועם קרן, והעידה כי קבעו להיפגש עם גרושתו של הנאשם ופגשו אותה אצל חברתה. היא התקשרה לנאשם וסיפרה לו על השיחה. הנאשם הגיע ופגע ברכב בחניה. הן החליטו להתלונן במשטרה, ובירידה לפני מרכז ביג הגיע הנאשם, יצא מסימטה חזיתית אליהן וקרן הצליחה להתחמק ממנו. הן ברחו לחניון של מרכז ביג, והמאבטח נתן להן להיכנס. הן הזמינו ניידת, וכשחיכו בחניון הגיעו הנאשם וגרושתו לחפש אותן. לאחר מכן הגיעה משטרה. (עמ' 10).
15. התיאורים שמסרו שלושת העדות תואמים זה את זה. כולן כללו את עובדות הבסיס: המפגש עם אשת הנאשם, הגעתו של הנאשם, הפגיעה ברכבה של קרן בחניה, הנסיעה המשותפת למשטרה, הנאשם המגיח ברכבו וכמעט פוגע בהן, ההימלטות למגרש החניה המוגן, הגעת הנאשם והמשטרה. כל אחת מהן שמה דגש על פרטים מסויימים. חלק מהעובדות תוארו באופן שונה מעט. לדוגמא, המקום שבו המתינו למשטרה תואר פעם כחניון של מרכז מסחרי, פעם כחניה של מפעל ופעם כמתחם של חנויות. אולם בכל המקרים תוארה כניסה לאיזור חניה שמור. כל העדות ציינו את הפניה לשומר במקום שאיפשר להן להיכנס לחניה. השוני בניואנסים ובמונחים תוך שמירה על קווי דמיון באירוע הכללי מוסיפים למשקלן של העדויות.
16. ב"כ הנאשם התייחס בסיכומיו לשינויים עובדתיים קלים בין הגירסאות השונות. לדוגמא, הוא התייחס לכך שקיימת אי התאמה לגבי השאלה מי הגיע ראשון על המתלוננות, הנאשם או המשטרה. העדות ציינו שמדובר בפער זמנים קטן, והנושא אינו מהותי עד כדי ייחוס משקל של ממש לאי דיוקים בעניין זה. עוד ציין הסניגור כי השיחה עם השומר בחניון והבקשה שיאפשר כניסה לחניה לא הופיעה בהודעתה של קרן במשטרה. גם בנושא זה, וביתר הדוגמאות שהועלו, אינני סבורה שמדובר בסתירות של ממש או באי דיוקים שיש לייחס להם משקל.
17. עדויותיהן של המתלוננות עוררו אמון. אמנם השתלשלות העניינים המתוארת אינה שגרתית. אולם ניתן להבין אותה בשים לב לרקע הבלתי שגרתי: ההיכרות בין העדות, פגישתן וההכרה שהנאשם פעל בחוסר הגינות משווע כלפי שתיים מהן, הן שיצרו אצלן את הרצון להתעמת עם הנאשם ולהטיח את העובדות בפני אשתו.
18. הנאשם העיד כי בתקופה הרלוונטית היתה אשתו במצב קשה בעקבות פרידתם, ואף עברה אירוע פסיכוטי ואושפזה במחלקה פסיכיאטרית. לדבריו היה לו חשוב למנוע מהבנות להגיע לבית שמש על מנת למנוע מאשתו עגמת נפש נוספת (עמ' 23 שורה 29-עמ' 24). לאור עובדות אלו ניתן להבין גם את התנהגותו של הנאשם – האיומים על קרן, איסוף אשתו לרכב על מנת למנוע את המשך השיחה, הנסיעה המהירה כדי להקדים את המתלוננות בדרכן למשטרה או למנוע מהן בדרך כלשהי הגשת תלונה.
ככלל, הנאשם בעדותו לא נתן הסבר של ממש ולא הפריך את עדויות המתלוננות. גרושתו של הנאשם שהעידה מטעמו לא מסרה גירסה של ממש ולא ניתן להסתמך עליה.
19. לאור כל האמור אני מאמינה לעדות התביעה ומקבלת את גירסתן. אני מרשיעה את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, בשתי עבירות של איומים.

ניתנה היום, ז' באדר תשע"ב , 1 במרץ 2012, במעמד הצדדים

6 מתוך 6