הדפסה

ת"ד 3610-03-09 מדינת ישראל נ' אנגל

בית משפט השלום לתעבורה בנצרת
ת"ד 3610-03-09 מדינת ישראל נ' אנגל

18 יולי 2012

בפני כב' השופטת עדי במביליה – אינשטיין

המאשימה
מדינת ישראל

נגד

הנאשמת
קלייר לואיס אנגל

נוכחים:
מטעם המאשימה: עו"ד מורן קסוס דהאן
הנאשמת: בעצמה וע"י ב"כ עו"ד אילן מאוטנר
התייצב מתורגמן לשפה האנגלית – מר אליעזר כהן
<#1#>

פרוטוקול

הנאשמת לאחר שהוסברה לה זכויותיה בוחרת להעיד ומוזהרת כדין לומר אמת ומעידה בחקירה ראשית לשאלות הסנגור:
ש. מה קרה באותו יום.
ת. אתמול חלפו 4 שנים מאז קרות התאונה. הייתי בישראל בתפקיד של משלחת גיאולוגית והיסטורית. בחודש הראשון שהייתי פה, כשהתאונה קרתה, נסעתי על כביש 90. הכרתי את הדרך. הייתי אורחת של משה בנימיני ושהינו במעלה אפרים. באותו זמן החלטנו להתמקד על בקעת הירדן ונסענו בנינוחות כשאנחנו מתכננים לעצור במספר נקודות עצירה. משה הסכים לעזור לי וסיפק לי את הרכב שבו נסענו. נסענו לצפון על כביש 90 לכיוון טבריה. היום היה כמו היום, חם, שמשי והכביש היה יבש. בערך כ- 20 קילומטר לפני הצומת של התאונה, בכל קילומטר היה מוצב שלט זהירות והאט. בסיבוב על יד הצומת, העיקול היה ימינה ובאותה נקודה יכולתי לראות בערך בין 100 ל- 200 מטר קדימה, תמרור שמראה שמאלה ובצד השמאלי שמורת טבע. ראיתי שהיתה צומת כי יכולתי גם לפנות ימינה. לאורך הדרך היתה דרך בטחון. כשראיתי באותו רגע את התמרור, הפעלתי את הוינקר, הרמתי את הרגל מהגז, הסתכלתי במראות כדי לראות אם גם שלושת המכוניות שמאחוריי מאטות כפי שאני מאיטה. כשהייתי בטוחה שהן מאיטות עצרתי בזהירות עם הברקס. כשהתקרבתי לצומת, ראיתי שאצטרך לפנות 90 מעלות שמאלה, לכן נאלצתי כמעט לעצור לפני הפנייה עד כדי כמעט 5 קמ"ש. לפני שפניתי, ראיתי שהאיתות של המכונית מאחוריי הראה ימינה. לא היו מכוניות שהגיעו ממול על הנתיב השמאלי, לא היו מכוניות שבאו מהצדדים, לפני שפניתי, בדקתי את המראות שוב פעם, שלושת המכוניות שמאחוריי האיטו ואני יצאתי לפנייה שמאלה.
ש. מה היה מצב התנועה בנתיב השמאלי מאחורייך.
ת. לפני שהתחלתי את הפנייה, לא היתה שום מכונית מצד שמאל. הסתובבתי גם לבדוק את הצד "העיוור" שלי, שהוא מצד שמאל שלי, סובבתי את הראש שלי, הסתכלתי גם במראה וגם סובבתי את הראש ולא היה שום רכב בצד שמאל מאחוריי כלומר על הנתיב הנגדי שמשמאלי מאחוריי. כשפניתי שמאלה, חציתי את הנתיב השמאלי הנגדי, חציתי גם את הקו הצהוב בסוף נתיב הנסיעה הנגדי ואת השוליים שבצד הדרך, הכוונה לשוליים של הנתיב הנגדי. משם המשכתי לדרך הכורכר שמעבר לשוליים. אז שמעתי קול עצירה, חקירת בלמים, הבטתי במראה לראות מה קרה בכביש מאחוריי, הסתכלתי לשם כך במראה הקידמית כדי לראות מה קורה מאחור. אמרתי לעצמי תודה לאל שאני מחוץ לכביש, מחוץ לסכנה. אז חשתי את המכה בצד של הנהג, בצד שלי, על הדלת של המכונית שלי, מצד הנהג. המהירות של הרכב היתה מהירות גבוהה והמכה היתה כל כך חזקה שהוא דחף את הרכב שלי מעבר לכביש לתוך התעלה בערך כ- 90 מעלות. אני צילמתי תמונות 4 ימים אחרי התאונה. אני רוצה להראות דרך התמונות את הכביש, את הצומת ואת המרחק שבו הרכב שלי נדחף וכן את האזור שמחוץ לכביש, ואת דרך הכורכר. אני מבקשת רשות להגיש אותן לבית המשפט ולהסביר.

התובעת: מתנגדת להגשת התמונות. התמונות האלה לא הוצגו לבוחן על מנת לאמת את מקום התאונה, הן גם צולמו 4 ימים לאחר התאונה ולא ניתן לדעת לפי התמונות האם זה המקום המדוייק. לחילופין, נבקש שמשקלן ייבחן במסגרת הכרעת הדין בשים לב למה שאמרתי.

הסנגור: היות שהנאשמת צילמה את התמונות לאחר 4 ימים, היא מבקשת להגיש משהו שהיא צילמה. אוכיח את תנאי הקבילות בשאלותיי הבאות.

הנאשמת ממשיכה:
ש. איך צילמת.
ת. במצלמה שלי.
ש. את מצלמת בה הרבה.
ת. אני לא צלמת מקצועית אבל אני מצלמת הרבה תמונות. אחרי התאונה הייתי בטראומה ונלקחתי מהמקום באמבולנס. היה חשוב לי לחזור חזרה לראות מה קרה, לא הספיק לי הדוחות של המשטרה כדי לדעת מה קרה.
ש. צילמת תמונות. מה עשית איתם ואיך עשית את ההדפסים של התמונות.
ת. הורדתי את התמונות למחשב שלי. ומהמחשב הדפסתי אותן דרך המדפסת שלי.
ש. האם התמונות משקפות את מה שצילמת במקום והאם נעשו שינויים בצילום לצורך הדפסה.
ת. לא נעשה כל שינוי מול המקום שאותו צילמתי. התמונות זהות למקום שאותו צילמתי.
ש. איפה המחשב.
ת. פה, בבית המשפט, ויש לי עוד תמונות, אם רוצים לראות בתוך המחשב.

<#2#>
החלטה

7 תמונות הוגשו וסומנו נ/2.
<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ח תמוז תשע"ב, 18/07/2012 במעמד הנוכחים.

עדי במביליה – אינשטיין, שופטת

הנאשמת ממשיכה:
ש. מה מראה תמונה 1.
ת. תמונה מס' 1 מראה את דרך הבטחון מצד ימין של התמונה, השוליים מצד ימין של הכביש ושל התמונה, התמרור שאומר שצפויים פיתולים בכביש, רואים את מיקום המכוניות ואפשר להבין שיש שם פיתולים. בתמונה 2 רואים עוד קילומטר בכיוון הכביש, עוד תמרור, דרך הבטחון. בתמונה 3 מתחילים לראות את התמרור של שמורת הטבע מצד שמאל של הכביש. במציאות ניתן לראות שלט זה בצורה יותר ברורה גם ממרחק רב יותר מאשר זה שצולם בתמונה. אפשר גם לראות את הצומת. בתמונה 4 ניתן לראות את הנתיב השמאלי עם השוליים הרחבים. בתמונה 5 רואים את המקום שבו הרכב שלי ירד מהכביש דרך נתיב הנסיעה הנגדי, חלף על פני השוליים של הנתיב הנגדי וירד לדרך הכורכר שמשמאל לנתיב הנגדי ביחס לכיוון נסיעתי. אני מציירת ריבוע שמשקף את מיקום החלק הקידמי והאחורי של הרכב שלי. בתמונה 6 מסתכלים מהכיוון ההפוך. רואים רק את השביל שאליו פניתי. שלושת כלי הרכב שנסעו מאחוריי כמעט עצרו כדי שאפנה. אני מסמנת בעיגול איפה היה הגלגל האחורי שלי ובאיקס ובתוכו עיגול איפה היתה הדלת הקידמית שלי. לגבי תמונה 7, זה מבט מהצד הימני בכיוון הפנייה שלי לצד שמאל. כשהרכב פגע בי נדחפתי מהמקום שסימנתי בריבוע ועד למקום שסימנתי במלבן שזה בתעלה מימין. אני מצביעה בתמונות של הבוחן דני גטומה בתמונה 4 על סימני צמיגים שלי. הייתי מחוץ לכביש. האוטו שלי היה טוטלוס בעקבות התאונה.
ש. מה קרה אחרי התאונה.
ת. הייתי בהלם, אז נשארתי במכונית. מישהו עצר והזמין אמבולנס. השוטר הגיע. כשהשוטר בא הוא לא ניגש למכונית שלי ולא שאל לשלומי. הוא לא דיבר איתי ולא שאל אותי שאלות. שום דבר. הוא דיבר עם האדם האחר, שפגע בי, הנהג השני שפגע בי. אח"כ האמבולנס בא ולקח אותי לבית החולים.

חקירה נגדית:
ש. ידעת מראש לאיזה פנייה את רוצה לפנות. ידעת שזה שם.
ת. כן.
ש. היית שם פעם.
ת. עברתי שם פעמיים.
ש. האם נכנסת לשם פעם.
ת. לא.
ש. מה שם השמורה שאליה פנית.
ת. לא זוכרת.
ש. האם באותה צומת יש גם פנייה ימינה.
ת. כן.
ש. את יכולה להראות לי בתמונות.
ת. בתמונה 4 של נ/2 , מול התרשים ניתן לראות.
ש. חוץ ממך, בזמן שנסעת בנתיב הימני, היו מאחורייך עוד שלושה רכבים.
ת. כן.
ש. האם זיהית את אחד מהם כרכב שפגע בך.
ת. לא.
ש. לא זיהית לפני שהוא פגע בך וגם לא אח"כ.
ת. נכון, לא זיהיתי.
ש. האם נכון שלא היתה תנועה מהכיוון הנגדי.
ת. נכון.
ש. חוץ מהשלושה הרכבים האלה, לא היו עוד רכבים בכביש כלל.
ת. לא ראיתי שום רכב אחר.
ש. כאשר פנית שמאלה, באיזה מהירות היית בזמן הפנייה שמאלה.
ת. בערך 5 קמ"ש. כמו הליכה מהירה.
ש. כמה זמן ארכה הפנייה שלך.
ת. לא יודעת להעריך. אולי 6 שניות. אולי 10 שניות. לא יכולה להגיד בוודאות. זה ניחוש. צריך לעשות שחזור.
ש. מתי היתה הפעם הראשונה שהבחנת ברכב שפגע בך.
ת. לא ראיתי אותו עד שפגע בי.
ש. לאיזה מרחק את יכולה לראות במראה הקידמית פנימית שבתוך הרכב.
ת. אני לא יודעת.
ש. קודם אמרת שאת ראית את השלט של השמורה, מאתיים מטר לפניו.
ת. נכון.
ש. אם יכלת להבחין כ- 200 מטר לפני השלט בשלט, ודאי יכול להבחין, כשהגעת לשלט, למרחק של 200 מטר אחורנית.

הסנגור: מתנגד לשאלה. זו בעצם הערכה, זה בעצם בקשה לקבוע איזה שהיא עובדה שלא בהכרח נכונה. כשנוסעים מאחורי הרכבים רואים את הרכבים שמאחור. וגם להם יש נפח. היא נשאלה לגבי המראה האמצעית.
<#4#>
החלטה
הנאשמת תשיב.
<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ח תמוז תשע"ב, 18/07/2012 במעמד הנוכחים.

עדי במביליה – אינשטיין, שופטת

הנאשמת ממשיכה:
ת. בגלל הפיתולים והעקומות בכביש, העליות והמורדות בדרך, קשה לראות מאחור. אני התמקדתי לפני הפנייה בשלושת כלי הרכב שהיו מאחוריי וכמה שיכולתי לראות מעבר להם הסתכלתי למקרה שעוד רכב יבוא. בגלל כלי הרכב שמאחורי לא יכולתי לראות למרחק של 100 – 200 מטר מאחורי.
ש. האם במראה השמאלית ראית את מה שקורה למרחק של 100 עד 200 מטר.
ת. ככל שיכלתי לראות במראה השמאלית, לא ראיתי אף רכב שמגיע מאחוריי בנתיב השמאלי. לא יודעת מאיזה מרחק ניתן לראות מהמראה שמשמאלי, אבל ככל שיכולתי לראות לא היה שם אף רכב.
ש. האדם שהיה איתך ברכב, היכן ישב.
ת. על ידי.
ש. מה קרה לו כתוצאה מהתאונה.
ת. הוא היה בהלם, אבל בסדר מבחינה פיזית, הוא לא נפגע.
ש. מה הקשר ביניכם.
ת. באותה תקופה הוא היה ידיד שלי.
ש. אתם בקשר מאז ועד היום.
ת. כן.
ש. איך הגעתם לפה היום. האם הוא בא יחד איתך.
ת. כן.
ש. מתי שמעת את חריקת הבלמים. איפה היה הרכב שלך כששמעת את חריקת הבלמים.
ת. היינו מחוץ לנתיב, על הצד הכורכר, כמו שזה נראה...
ש. במשטרה, כשאת נחקרת על ידי השוטר, שאלו אותך כמה רכבים היו מאחורייך, את ענית כשראית מספר רכבים ולא ציינת מספר ספציפי. לא אמרת 3 מכוניות. איך היום את זוכרת שזה שלוש מכוניות ואז לא זכרת.
ת. כי המתורגמן במשטרה לא ידע אנגלית טובה והיתה בעיה תקשורתית.

חקירה חוזרת:
אין שאלות.

עד הגנה מס' 2, מר משה בנימיני, לאחר שהוזהר כדין לומר אמת, משיב לשאלות הסנגור בחקירה ראשית:
ש. ספר מה היה.
ת. נסענו, אני והנאשמת, מכיוון המעלה אפרים, כביש 90, מדרום לצפון. נסענו ברכב מסוג יונדאי. הנאשמת נהגה. נסענו כיוון כללי לצפון. הנאשמת לומדת קצת בארץ היסטוריה וסיורים דרך התנ"ך ועוסקת בליווי רוחני ונסענו לטייל, לבקר אתרים היסטוריים ושמורות טבע. הגענו לאזור נחל תלכיד, 200 – 300 מטר לפני השילוט של נחל תלכיד, החלטנו להיכנס לשמורה. הפעילה וינקר, אני כל הזמן שומר על בטיחות, אני כל הזמן נזהר כשאני נוהג וגם אחרים, אני ישבתי ליד הנהגת, גם אני נזהר כשמישהו נוהג, הסתכלתי מעבר לכתף שמאל כשהיא הפעילה את הוינקר כדי לראות שהכל בטוח ואפשר לפנות שמאלה, ואכן היתה מאחורינו שיירה, 3 או 4 מכוניות, הסתכלתי וראיתי שכולם מאיטים כמו שאנו האטנו, מהירות של 5 קמ"ש לפני הפנייה, פנינו, ראינו שהכל תקין והכל בסדר, פנינו שמאלה, וכשסיימנו את הפנייה והיינו על דרך עפר, שמענו חריקת בלמים ולאחר מכן הגיעה המכה. הנהג הפוגע, דורון, נלכדנו ברכב בהתחלה, כי היינו בהלם נורא, הנהג הפוגע יצא מהרכב, הסתכל, שאל מה עניינים, חילצנו את עצמנו וראיתי שהנאשמת בסדר, אני קיבלתי מכה קטנה, הרגשתי בסדר, אבל הייתי בהלם מהמכה, הנאשמת הרגישה קצת לא טוב והנהג הפוגע בא ואמר לי אני פוחד שייקחו לי את הרישיון ואני לא יכול להתפרנס בלי הרישיון, אני חלפן כספים שעובד בכל הארץ ואני ממהר לעסקה גדולה בטבריה. זה מה שאמר לי. זה פחות או יותר עד הפגיעה.

חקירה נגדית:
ש. אמרת ש- 200 עד 300 מטר החלטתם להיכנס לשמורה.
ת. כן.
ש. הייתם פעם בשמורה זאת.
ת. אני הייתי. אני מכיר את השילוט.
ש. מה היה שדה הראיה שלך לאחור, כשאתה הסתכלת לאחור.
ת. הכביש מעוקל שם ואם אני מסתכל לאחור אני יכול לראות את ארבעת המכוניות או שלוש מכוניות, מאחוריי ועוד זנב של כביש יכולתי לראות.
ש. זה שאתה יושב בכיסא של הנהג.
ת. ומפנה את הראש לאחור ומסתכל ורואה .
ש. אני אומרת לך שאם רכב עקף בנתיב הנגדי לא יכולת לראות אותו.
ת. את לא היית שם. את לא ישבת בכיסא הזה. אפשר לראות רכב עוקף מאחור, בוודאי.
ש. מאיזה מרחק אתה יכול לראות את הנתיב הנגדי לאחור.
ת. 100 עד 180 מטר. מאחר וראיתי ששיירת מכוניות מאחורי מאיטה עד כמעט לעצירה, פנינו שמאלה והכל תקין והכל בסדר.
ש. כמה זמן עבר מאז שאתם הגעתם לדרך העפר ועד שהרכב פגע בכם.
ת. לא יכול להגיד. חריקת בלמים של שנייה עד 4 שניות, אני לא יכול לספור או לאמוד כזה דבר.
ש. הייתם בעצירה מוחלטת בדרך העפר או כשהייתם בנסיעה כשפגע בכם הרכב
ת. כשפנינו שמאלה היינו כבר על דרך העפר, כשפונים שמאלה ממילא הרכב מאט למינימום אפשרי, אז כשהיינו על דרך העפר אולי היינו בתנועה של מטר שניים, קיבלנו מכה, אני לא יכול לאמוד את המרחק , מהמכה העיף אותנו הרכב לתלולית עפר. עמדנו על תלולית העפר שליד התעלה.
ש. כשנחקרת במשטרה ביום 20.7.08 על ידי חוקר תאונות, אמרת לחוקר שהנהגת רצתה לעצור בשמורת הטבע כדי לנוח בחניון.
ת. אמרתי לו שרצינו לבקר וגם לנוח.
ש. כששאל אותך השוטר אם הסתכלת כמה רכבים היו מאחור. לא ציינת מספר. איך היום אחרי ארבע שנים אתה זכור כמה רכבים.
ת. גם היום אני אומר שאני לא זוכר כמה, 3 או 4 מכוניות.
ש. גם 5 או 6 יכול להיות.
ת. כן. היתה שיירה, 3 מכוניות בטוח היו, אולי היו יותר. לא יכול לנקוב במספר מדוייק, כך גם אמרתי לשוטר.

חקירה חוזרת:
אין שאלות.

ב"כ הצדדים: נבקש לסכם בכתב.

ב"כ הנאשמת: אבקש לפטור את הנאשמת מהגעה לשימוע הכרעת הדין.
<#6#>
החלטה

התביעה תגיש סיכומים תוך 60 יום מהיום, עם העתק לב"כ הנאשמת.
ב"כ הנאשמת יגיש סיכומים תוך 60 ימים מיום קבלת סיכומי המאשימה, עם העתק למאשימה.
עם קבלת הסיכומים ייקבע מועד להכרעת דין.
המזכירות תעביר אלי את התיק לעיון בתאריך 18.11.12 או עם קבלת סיכומי הצדדים לפי המוקדם.
הנאשמת משוחררת מהתייצבות למועד הכרעת הדין.
<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ח תמוז תשע"ב, 18/07/2012 במעמד הנוכחים.

עדי במביליה – אינשטיין, שופטת

15

22