הדפסה

ת"ד 120-09 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' הזר

בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע

ת"ד 120-09 מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' הזר

תיק חיצוני: 171/08

בפני
כב' הסגן נשיא דוד לנדסמן

מאשימה

מדינת ישראל
תביעות נגב - בהעדר

נגד

נאשם

אלי הזר-בהעדר
עו"ד מורג - בהעדר

הכרעת הדין

בית המשפט מודיע על זיכויו של הנאשם מחמת הספק מהאישומים נגדו בתיק זה.

בתיק זה הואשם הנאשם כי ביום 28.2.08 בשעות ערב בהיותו נוהג ברכב מסוג סיור, בו הסיע תיירים, בכביש 25 מכיוון נתיבות לכיוון צומת סעד, החל בביצוע פניית פרסה, חסם את דרכו של רכב המעורב וכתוצאה מההתנגשות נחבלו שלושה נוסעים ברכב המעורב, חבלות של ממש.

ידוע לכולם כי על מנת להרשיע נאשם בעבירות המיוחסות לו מוטל נטל על המאשימה להוכיח את האשמה מעבר לכל ספק סביר.

חרף חומרת החבלות ולמרות שרכב המעורב מסוג רנו קנגו הצליח "להפוך" את רכב הנאשם, שהינו רכב הרבה יותר כבד, לא יצא בוחן לבחון את זירת התאונה.

במהלך כל ניהול ההוכחות לא הובאה בפני בית המשפט הסיבה לאי יציאתו של הבוחן לזירת התאונה. במהלך החקירה של הבוחן, הסביר הבוחן כי מדובר ב-"תיק הצמדה", שזה תיק שבדרך כלל התוצאות קלות, הצדדים המעורבים מחליפים פרטים ביניהם וכאשר בשלב מאוחר יותר מאן דהוא ניגש לקבלת טיפול רפואי אז מגיע העניין לטיפול "מאוחר" של המשטרה, כאשר אין כבר טעם כי בוחן ייצא לזירת התאונה. אין זה המצב במקרה דנן.

מסתבר כי לא רק שכוחות מד"א וכיבוי אש הגיעו למקום לחלץ פצועים ולהסיעם לבית החולים אלא השוטרת יערית אסיאג-אליהו העידה בפני בית המשפט, כי כאשר היא הגיעה למקום, כבר השוטרים יניב אסרף ז"ל ומור אזולאי היו במקום.

שוטרים אלו לא רשמו מזכרים וגם לא אנשי מ.ד.א / כיבוי.

בתחילת חקירתו של הבוחן, התנגד ב"כ הנאשם להגשת הודעת הנאשם תוך שטען כי ההודעה לוקה בחסר בכך שהיא מתחילה בשאלה/תשובה, וב"כ הנאשם ביקש לראות את החלק הראשון של ההודעה. הבוחן השיב "כי הוא מסר עדות ראשונית ומייד התחלתי את ההודעה".
לא ברור לי אם כוונת הבוחן שהנאשם מסר הודעה ראשונית בפני גורם אחר או בע"פ בפניו אבל בכל אופן אין בהודעה שהוגשה כל תיאור ראשוני של הנאשם להתרחשות התאונה.

הבוחן הסביר בחקירתו הנגדית כי דיבר אם הנהג הרכב המעורב בטלפון והוא הנחה אותו איפה התרחשה התאונה. אלא באופן מפליא, מכחיש הנהג המעורב כי דיבר בכלל עם הבוחן טלפונית, לדבריו זה היה "פנים אל פנים" (ראה עמ' 8 לפרוטוקול). עוד יותר מפליא, כי הנהג המעורב גם מכחיש שאמר לבוחן כי התאונה התרחשה מרחק של 200 מטר מצומת היציאה מהעיר נתיבות.

הוא מעלה אפשרות שאולי הבוחן קיבל את המידע מהשוטרים האחרים שהיו במקום.

השוטרת אסייג רשמה במזכר שלה (ת/7) כי שני הנהגים זומנו לחקירה ליום 2.3 , אך למרות שבאותו היום אכן מסר הנהג המעורב הודעה על התאונה, עדותו של הנאשם נגבתה רק כעבור חמישה חודשים (?) מצב שמעלה אפשרות שאכן נגבתה מהנאשם הודעה נוספת שלא בנמצא.

גם "ההודעה" שנגבתה מנהג המעורב, הינה קצרה ביותר, ללא פירוט יתר ודומה יותר ל"הודעה " מאשר עדות מפורטת על תאונה קשה.

הבוחן מבסס את קביעתו כי התאונה התרחשה כאשר הנאשם החל בביצוע פניית פרסה בהסתמך על עדויות ומיקום הסופי של כלי הרכב.

עיון בכל ההודעות שנמסרו בחקירה וגם ולאחר שמיעת העדויות בבית המשפט, אין ראייה כי הנאשם החל או אפילו התכוון לבצע פניית פרסה. לכל אורך הדרך מסר הנאשם כי התאונה התרחשה בהיותו עומד בשוליים שבצד ימין של הכביש, ואילו עיון בכל ההודעות שנמסרו בחקירה מראה כי אף אחד מהעדים לא מסר כי הנאשם החל בפניית פרסה, כל מה שהם מסרו הינו כי רכב הנאשם נתגלה עומד לרוחב הנתיב.

מאוד חשוב בחקירת תאונת דרכים לקבוע מיקום המדויק של התאונה. במקרה דנן רב הנסתר על הגלוי.

הנאשם מוסר כי הוא עצר את רכבו בצד ימין של הכביש מעבר לשוליים הימניים אחרי עיקול שמאלה בכיוון נסיעתו.

במהלך עדותו בבית המשפט, הוגשו תמונות של קטע הדרך, בהן ניתן לראות את העיקול בכביש וגם האנדרטה שנמצאת בצד שמאל של הכביש. הבוחן קבע את המיקום על סמך ההצבעה והסקיצה של השוטרת אסייג, שהיא בסה"כ ערכה סקיצה לא מדויקת, בה הרכב המעורב מופיע כפול בגודל של רכב הנאשם, כאשר ברור שזה לא נכון ואילו המיקום מבוסס על נתונים לא מדויקים. היא בעצמה מסרה שלא מדדה את המרחק מהצומת אלא מדובר בהערכה בלבד.

הבוחן נחקר חקירה נגדית ארוכה ומפורטת ע"י ב"כ הנאשם לגבי מיקומם הסופי של שני כלי הרכב ולמרות שהבוחן סבור כי הממצאים אינם מעידים כי רכב הנאשם היה בעמידה, השיב הבוחן לשאלה "כשהוא מקבל מכה מאחור והגלגלים הקדמיים מוטים שמאלה לאן הוא ייסע- הוא ייסע ישר וטיפה שמאלה, לא בהכרח" ולשאלה כמה טיפה? השיב הבוחן "תלוי בעצמה".

יש לציין כי נהג המעורב העיד כי כאשר הבחין ברכב הנאשם מולו וניצב לרוחב הכביש, אכן ניסע לברוח שמאלה.

עוד היה סבור הבוחן כי מיקום התאונה אינו רלוונטי מפני שמדובר בפניית פרסה שחובת זהירות על הנהג, וגם כאשר נטען בפניו כי לפי גרסת הנאשם התאונה התרחשה בעיקול בכביש, עדיין סבור היה הבוחן כי גם אז אסור לבצע פניית פרסה אם אין שדה ראייה.

עם כל הכבוד לבוחן נראה לי כי הוא "ננעל" על הקביעה כי הנאשם ביצע פניית פרסה, הנאשם הכחיש זאת בכל וכל ולא הועלתה בפני בית המשפט כל סיבה או ראייה שלא לקבל גרסה זו. הנאשם הסביר כי עצר בצד הדרך בגלל "התפוצצויות של רקטות וקסאמים" ועדות זו הייתה נאמנה על בית המשפט.

ב"כ הנאשם העלה אפשרות, שאינה נטול בסיס בראיות שהובאו בפני בית המשפט, כי נהג הרכב המעורב שנסע בכביש בינעירוני חשוך, עם אורות נמוכים, לא הבחין בבוא מועד בעיקול בכביש ולכן במקום לפנות עם הכביש שמאלה, המשיך ישר ואז נתגלה בפניו במרחק קצר, רכב הנאשם כאילו חוסם לו את הדרך אך בפועל, הוא עמד על השול, כפי שנטען ע"י הנאשם.

אפשרות כזו אינה תיאורטית כלל ועיקר ולכן הייתה חשיבות מכרעת לצאת למקום ו/או לפחות לברר ליתר לעומק מיקום המדויק של התאונה.

אין בית המשפט יכול לשפוט את הנאשם על פי הנחות או סברות וגם אם תוצאות התאונה היו קשות, אין בית המשפט יכול להכריע באשמתו של הנאשם מבלי שאותה אשמה הוכחה מעבר לכל ספק סביר.

במקרה דנן, הספק עולה על הוודאות ולכן לא נותר לבית המשפט אלא לזכות את הנאשם מחמת הספק, מהאחריות לתאונה.

מזכירות תשלח העתק הכרעת הדין לב"כ הצדדים .

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ב, 08 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 4