הדפסה

ת"א 9562-07 טהור ואח' נ' מטרי ואח'

בית משפט השלום בחיפה

ת"א 9562-07 טהור ואח' נ' מטרי ואח'

בפני
כב' השופטת שולמית ברסלב

התובעת
חני טהור ת.ז. XXXXXX507
ע"י ב"כ עוה"ד יאיר קולמן ו/או רן שחר

נגד

הנתבעים
1. עו"ד משה מטרי ת.ז. XXXXX813
ע"י ב"כ עוה"ד עופר מוטולה ואח'
2. עזבון המנוח עו"ד דונר גדיאל ז"ל ת.ז. XXXXXX548
ע"י מנהלת העזבון איטה דונר ת.ז. XXXXXX648
ע"י ב"כ עוה"ד שמואל שמיר
3. עו"ד אברהם תלמי ת.ז. XXXXXX195
ע"י ב"כ עוה"ד חגי תלמי ו/או גלעד תלמי

נגד

צד שלישי

איילון חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק שפרבר ואח'

פסק דין

1. עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב רשלנותם המקצועית של הנתבעים, עורכי דין במקצועם.

2. זהו גלגול נוסף של פרשה עגומה כאשר עיקר העובדות הצריכות לענייננו, כפי שהוכחו לפניי, הן כדלקמן:
2.1 המנוח, מר מנשס יוסף ז"ל (להלן "המנוח מנשס"), היה הבעלים הרשום של דירה ברחוב רוקח 19 קריית מוצקין, הידועה כחלקה 138/1 בגוש 10429 (להלן "הדירה"). המנוח מנשס היה חולה סכרת ומוגבל בתנועותיו וגר בדירה עשרות שנים עד למועד פטירתו ביום 7/1/03 (ראה: חלק מנספח ד' לתצהיר התובעת - ת/2).
2.2 ביום 4/11/02, כחודשיים לפני מועד פטירת מנשס, הגיעו למשרדו של הנתבע מס' 3 (להלן "עו"ד תלמי") שני אנשים, האחד שנחזה להיות המנוח מנשס והשני, מר סרגיי קולגה (להלן "קולגה"). עו"ד תלמי אימת את חתימת השניים על גבי חוזה למכירת הדירה תמורת סך של 45,000 $ (להלן "חוזה קולגה").
בד בבד אימת עו"ד תלמי את חתימתו של האדם שהתחזה למנוח מנשס על גבי ייפוי כוח בלתי חוזר לטובת עו"ד תלמי והגברת אונוצ'ין למטרת רישום הדירה על שם קולגה (להלן "ייפוי הכוח").
עו"ד תלמי לא ערך את חוזה קולגה ולא את ייפוי הכוח, הוא רק אישר את החתימה לבקשת שני האנשים שהגיעו אליו עם מסמכים ערוכים וחתומים והציגו עצמם כמוכר וקונה הדירה (ראה: סעיפים 21, 22 לפסק הדין במחוזי - נספח י' לתצהיר התובעת - ת/2; וכן מוצגים נ/3, נ/4).
2.3 באותו מעמד גם החתים עו"ד תלמי בקשה לרישום הערת אזהרה (ראה: עמוד 40 לפרוטוקול שורות 14-22 – להלן "הבקשה לרשום הערת אזהרה").
2.4 בהתאם לחוזה קולגה היה על המנוח מנשס למסור את החזקה בדירה לקולגה ולרשום את הבעלות בדירה על שמו עד ליום 1/2/03. הבעלות בדירה לא הועברה על שם קולגה במועד ו/או בכלל ואך ביום 16/2/2003 נרשמה לטובתו על הדירה הערת אזהרה בלשכת רישום מקרקעין (ראה: נספח ב' לתצהיר התובעת - ת/2).
2.5 בסמוך לאחר מכן, ביום 18/2/03, הוגש לרשויות מס שבח דיווח בגין חוזה קולגה החתום ללא חתימת המנוח מנשס אלא רק על ידי קולגה (העסקה בוטלה מאוחר יותר לאור פסק דין בהליך במחוזי - ראה: נספח ב' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3).
2.6 ביום 3/3/03 מכרו התובעת וגרושה את דירתם והיה על התובעת למסור את החזקה בדירתה לרוכשים עד ליום 31/5/03 (ראה גם: תצהיר התובעת במסגרת ההליך במחוזי - צורף כנספח ח' ל-ת/2, הגם שהחוזה עצמו לא הוצג). התובעת יוצגה בחוזה זה על ידי הנתבע מס' 1 (להלן "עו"ד מטרי").
2.7 ביום 10/4/03 חתמה התובעת על חוזה לרכישת הדירה מקולגה (להלן "החוזה" או "חוזה טהור"). החוזה נערך על ידי עו"ד מטרי אשר ייצג את התובעת בעוד קולגה יוצג על ידי הנתבע מס' 2 ז"ל (להלן "עו"ד דונר"). תמורת שירותיו שילמה התובעת לעו"ד מטרי ביום 14/5/2003 שכר טרחה בסך של 2,204 ₪ (ראה: נספח ה' ל-ת/2).
2.8 בהתאם לחוזה היה על התובעת לשלם את תמורת הדירה בסך של 62,000 $ (להלן "התמורה") באופן המפורט להלן:
- סך של 2,000 $ במעמד חתימת החוזה שהופקד בידי עו"ד דונר (ב"כ קולגה) כנגד חתימת קולגה על ייפוי כוח בלתי חוזר ועל בקשה לרישום הערת אזהרה;
- סך של 3,000 $ ביום 17/4/03 לפקודת עו"ד דונר. שני התשלומים (2,000$ ו- 3,000$ ישוחררו על ידי עו"ד דונר לקולגה "...עם הצגת נסח נקי כשהמוכר רשום כבעלים ללא עיקול או שעבוד (להלן "נסח נקי")".
- והיתרה, בסך של 57,000 $ תוך 10 ימים לאחר "הצגת נסח נקי" כאמור וכנגד מסירת החזקה בדירה לתובעת; המצאת כל המסמכים הנדרשים לצורך העברת הזכויות בדירה על שם התובעת בלשכת רישום המקרקעין ובכלל זה אישורי מס מכירה, מס שבח, עירייה, היטל השבחה (שהוגדרו "מסמכי ההעברה"); כמו גם אישורים בגין ביצוע התשלומים כמפורט בחוזה (שהוגדרו "האישורים"); וכנגד קבלת אישור כי הדירה הועברה על שם התובעת בלשכת רישום המקרקעין (ראה: סעיף 3 א' לחוזה).
יחד עם זאת, החוזה כלל אופציית ביטול (ראה: סעיף 3 ב' לחוזה - להלן "אופציית הביטול"), שזו לשונה:
"ב. היה ולא יומצא עד ליום 15.5.2003 נסח נקי על שם המוכר, הרי הקונה רשאי או להודיע על ביטול החוזה ולקבל את הסכום הנומינלי שיצטבר בחשבון הנאמנות, או להפקיד בידי בא כוח המוכר את יתרת התמורה ולקבל את החזקה בדירה, ואזי מתוך סכום זה יופקד בנאמנות בידי ב"כ המוכר סך של -.30,000 $ בשקלים שישוחרר למוכר:
(3.ב.1) עם המצאת כל "מסמכי ההעברה" סך -.20,000 $.
(3.ב.2) עם המצאת "האישורים" סך -.2,000 $.
(3.ב.3) כנגד הצגת אישור לשכת רשם המקרקעין לאחר גמר רישום העברת הזכויות משם המוכר לשם הקונה, סך של
-.8,000 $".

(ראה: נספח א' לתצהיר התובעת - ת/2 ולתצהיר עו"ד מטרי נ/2).
2.9 התובעת לא הפעילה את אופציית ביטול החוזה הנתונה לה.
2.10 התובעת שילמה תמורת הדירה סך קרן של 280,554.25 ₪, לפי הפירוט הבא:
2.10.1 סך של 9,260 ₪ שולם ביום 10/4/03 בהמחאה בנקאית לטובת עו"ד דונר. עו"ד דונר אישר על גבי ההמחאה את קבלת ההמחאה בשעה 19:00. עוד מצוין באישור כי הסכום שווה ערך ל-1,996.55 $ (ראה: נספח ד' לתצהיר התובעת - ת/2).
2.10.2 סך של 73,264 ₪ ביום 16/4/03 בהמחאה לפקודת עו"ד דונר ללא ציון "למוטב בלבד" מחשבונה של התובעת (ראה: חלק מנספח ד' לתצהיר התובעת - ת/2 וכן ראה תשובות לשאלות 125 עד 129 לשאלון תלמי - ג/1).
2.10.3 סך של 76,517 ₪ שולם בהמחאה לפקודת עו"ד דונר לתאריך 14/5/03 ללא ציון "למוטב בלבד" מחשבונה של התובעת. עו"ד דונר אישר ביום 14/5/03 את קבלת ההמחאה בציינו "מאשר קבלת 76,517 ₪ אתמול 16:00".
עוד מצוין על גבי האישור חישוב לפיו עד כה שולם 35,000 $: 2,000 $ בחוזה, אח"כ 16,000 $, כעת 17,000 $ ונותרה יתרת חוב של 27,000 $ לשם השלמה ל-62,000 $ (ראה: חלק מנספח ד' לתצהיר התובעת - ת/2 וכן ראה תשובות לשאלות 119 עד 124, 134, 135 לשאלון תלמי - ג/1).
2.10.4 סך של 107,677.42 ₪ שולם ביום 14/5/03 בהמחאה בנקאית לטובת עו"ד דונר. ההמחאה הונפקה בו ביום בשעה 12:55 לבקשת אמה של התובעת ועו"ד דונר אישר את קבלתה בשעה 13:05 (ראה: חלק מנספח ד' לתצהיר התובעת - ת/2; נספח א' ל-ת/1; וכן תשובות לשאלות 116 עד 118 לשאלון תלמי - ג/1).
2.10.5 סך נוסף של 13,835.83 ₪ שולם ביום 14/5/03 בהמחאה לפקודת עו"ד דונר ללא ציון "למוטב בלבד" מחשבונה של התובעת. עו"ד דונר אישר קבלת ההמחאה בשעה 13:09 (ראה: חלק מנספח ד' ל-ת/1; וכן ראה: תשובות לשאלות 130 עד 133 לשאלון תלמי - ג/1).
2.11 ביום 15/5/03 הורתה התובעת לעו"ד דונר לשחרר סך של 17,000 $ לידי קולגה (ראה: נספח ו' לתצהיר עו"ד מטרי - נ/2 - להלן "מכתב השחרור"). התובעת הודתה כי מכתב השחרור נכתב על ידי עו"ד דונר ונחתם על ידה (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 17). מפאת חשיבות הדברים נביא להלן את נוסח מכתב השחרור במלואו [ההדגשה בקו קיימת במקור - ב.ש.]:
" 15/5/03
אל: גדיאל דונר עו"ד
מאת: חני טהור
הנני מורה לך, אם למרות האמור בחוזה מיום 10/8/03 לשחרר מהכספים שהופקדו אצלך סך בש"ח ש"ע ל 17,000 $ ולמסרו למר סרגיי קולגה זאת לאחר שאאשר לך טלפונית, בשיחה מזוהה, כי קיבלתי המפתח.
[חתימה]".

אמנם בתצהיר שניתן בתגובה לצו המניעה נטען כי הועבר לקולגה סך של 13,000$ אך לא מצאתי לכך תימוכין ואתייחס לכך גם להלן.
2.12 התובעת קיבלה את החזקה בדירה והסכום שוחרר לקולגה בהתאם למכתב השחרור (ראה גם סעיף 10 לתצהיר התובעת - הוצג וסומן ת/2).
2.13 כ-10 ימים מאוחר יותר, ביום 25/5/03 או בסמוך לכך, נודע לאחותו של המנוח מנשס, המתגוררת בהוד השרון (להלן "האחות") כי מתבצעות עבודות בדירה. האחות הגיעה לדירה כבר למחרת היום (26/5/03) בליווי שוטרים ופגשה בתובעת אשר ציינה בפניה כי רכשה את הדירה. האחות הגישה תלונה למשטרת ישראל בגין הונאה וביום 11/8/03 זומנה התובעת למשטרת ישראל (ראה: סעיף 47 לפסק הדין במחוזי; תצהיר האחות מיום 27/5/03 שצורף כחלק מנספח ח'; תצהיר עו"ד מטרי - נ/2; נספחים ו' ו-ז' לתצהיר התובעת - ת/2).
לעניין זה יוער כי קיימות טענות נוספות באשר לשטר חוב והמחאות שנחתמו כביכול על ידי המנוח מנשס לטובת גורמים שונים וביום 27/5/03 הגישה האחות תלונה נוספת למשטרת ישראל בגין זיוף (ראה: נספח ח' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3, ראה גם: סעיף 47 לפסק הדין במחוזי; תצהיר האחות מיום 27/5/03 שצורף כחלק מנספח ח' ל-נ/2; נספחים ו', ז' לתצהיר התובעת - ת/2).
2.14 ביום 8/6/03 הוגשה בשם עיזבון המנוח מנשס תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה כנגד קולגה, התובעת, עו"ד תלמי והגברת אונוצ'ין (שגם לטובתה ניתן ייפוי הכוח הבלתי חוזר), במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי הדירה היא בבעלות המנוח מנשס ולהורות על ביטול החוזים, מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת קולגה, פינוי התובעת מהדירה וחיובה בדמי שכירות ראויים (ראה: נספח ז' לתצהיר התובעת - ת/2; ת.א. (חיפה) 556/03 - לעיל ולהלן "ההליך במחוזי" או "תביעת המנוח מנשס").
2.15 עוד קודם לכן, ביום 27/5/03, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני במסגרת ההליך במחוזי ועו"ד מטרי ערך את תצהיר התובעת מיום 28/5/03 בתשובה לבקשה (ראה: נספח ח' לתצהיר התובעת - ת/2 – לעיל ולהלן "צו המניעה").
2.16 החל מחודש אוגוסט 2003 יוצגה התובעת בהליך במחוזי על ידי עו"ד גיא סיוון מהלשכה לסיוע משפטי (להלן "עו"ד סיוון"), אשר הגיש כתב הגנה מטעמה ביום 9/9/03 (ראה: נספח ט' לתצהירה - ת/2). במסגרת כתב הגנה זה נטען, בין היתר, כי העובדה שקולגה רשם את הערת האזהרה רק חודש וחצי לאחר מות המנוח מנשס מעידה כי המדובר בעסקה כשרה מאחר וקולגה לא נחפז לבצע את הרישום (ראה: סעיף 21) וכי בעסקה היו מעורבים שני עורכי דין (ראה: סעיף 22). בד בבד הגישה התובעת הודעת צד ג' כנגד קולגה ועיזבון המנוח מנשס ונתבקש פיצול סעדים.
2.17 ביום 11/8/03 רשם עו"ד מטרי הערת אזהרה לטובת התובעת בלשכת רישום המקרקעין בחיפה על זכויות המנוח מנשס וקולגה בדירה בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.5.2003. עוד ביקש עו"ד מטרי מעו"ד סיוון, לברר עם עו"ד דונר האם כבר הומצא אישור מס שבח (ראה: נספח ט' לתצהירו - נ/2, הגם שההחלטה מיום 28/5/03 לא הוצגה לפניי).
2.18 ביום 19/10/03 התאבד עו"ד דונר. בשלב זה ביקשה התובעת להטיל צו עיקול זמני על כספים שהוחזקו על ידי עו"ד דונר ז"ל מכוח החוזה ובית המשפט נעתר לבקשתה (ראה: סעיפים 33-36 לתצהירה במסגרת ההליך במחוזי מיום 17/4/05 שנחתם בפני עו"ד סיוון; וכן נספח ד' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3).
2.19 בפסק הדין מיום 1/8/06 קיבל כבוד השופט רון סוקול את תביעת המנוח מנשס (למעט הרכיב הכספי) והורה, בין היתר, כי שני החוזים (חוזה קולגה וחוזה טהור) - בטלים, הערת אזהרה שנרשמה לטובת קולגה תבוטל וכי על התובעת לפנות את הדירה תוך 30 יום. עוד קיבל כבוד השופט רון סוקול את ההודעה לצד ג' ששלחה התובעת כנגד קולגה בהעדרו (קולגה עזב את הארץ בעיצומו של ההליך - ראה: סעיף 10 לפסק הדין בהליך הקודם), בחייבו אותו להשיב לתובעת את מלוא הכספים ששילמה בגין הדירה, הוצאות שיפוץ הדירה והוצאות משפט (ראה: נספח י' ל-ת/2 - לעיל ולהלן "פסק הדין במחוזי").
כבוד השופט רון סוקול פסק, בין היתר, כי הראיות מצביעות על כך שהמנוח מנשס לא חתם על חוזה קולגה ולא על ייפוי הכוח (ראה: סעיף 36 לפסק הדין); כי תיאורו הקשה של מצב המנוח מנשס, הן בריאותית והן מבחינה סוציאלית, אינו מתיישב עם תיאורו של עו"ד תלמי את האנשים שחתמו לפניו על המסמכים (ראה: סעיף 20 לפסק הדין); כי סביר להניח שחוזה קולגה נולד רק לאחר פטירת המנוח מנשס כניסיון של קולגה להשתלט במרמה על הדירה בשים לב גם למועד רישום הערת אזהרה לטובת קולגה (ראה: סעיף 38 לפסק הדין).

עוד קובע כבוד השופט רון סוקול כי העיכוב ברישום הערת אזהרה לטובת קולגה היה צריך 'להדליק נורות אזהרה' אצל התובעת, אשר ראתה שהדירה מעולם לא עברה לחזקת קולגה (ראה: סעיף 40 מפסק הדין):
"40. יתרה מזאת, אפילו היו הזכויות בדירה נרשמות על שמו של קולגה, ספק אם היה ניתן להכיר בזכותה העודפת של טהור מכוח "תקנת השוק" במקרקעין. גם מי שסומך על רישום במרשם מחויב לעתים בבדיקה מקיפה יותר, שאם לא כן ייחשב כחסר תום לב. כך נפסק כי מקום שבו חלף זמן קצר בלבד מהרישום ועד העסקה השנייה, עשוי הקונה לאבד את עדיפותו (ראה ע"א 54/82 לוי נ' עיזבון מחמוד, פ"ד מ(1) 374, 387). במקרה שבפנינו הערת האזהרה לטובת קולגה נרשמה רק זמן קצר לפני עסקת טהור, כאשר ההסכם על-פיו נרשמה ההערה נחזה להיחתם עבר 4 חודשים קודם לכן. איחור כה רב ברישום הערת אזהרה צפוי היה "להדליק נורת אזהרה" בפני טהור בטרם תסמוך עליה. זאת ועוד, הגב' טהור ראתה שהדירה לא עברה מעולם לחזקתו של קולגה.
נסיבות החתימה אכן היו חשודות בעיני טהור ובא כוחה, ולכן לא שילמה הגב' טהור סכום כלשהו לקולגה, אלא דאגה להפקיד את כל הכספים בידיו של עו"ד דונר ז"ל. הכספים היו אמורים להישמר בידיו הנאמנות עד רישום הדירה על שם קולגה. לפיכך, אפילו ניתן היה להחיל את תקנת השוק, ספק אם בנסיבות שכאלו יכולה טהור להיחשב כתמת לב".

ודוק: כבוד השופט רון סוקול קובע כי חוזה קולגה פיקטיבי להבדיל מחוזה טהור (ראה גם: סעיף 44 לפסק הדין) וזאת בשונה מהמקרה המצוין בסעיף 35 לסיכומי עו"ד מטרי - עסקה בין בת לאם במחצית משווי השוק במסגרתו לא הועבר כל תשלום, היתה למראית עין, בלבד.
2.20 הדירה פונתה על ידי התובעת ביום 27/6/07 (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 22-23 - נ/1). חרף העיקול במסגרת ההליך במחוזי לא אותרו אצל עו"ד דונר כספים והתובעים לא הצליחו לגבות ממנו ו/או מקולגה מאומה (ראה גם: תצהיר התובעת מיום 17/4/05 צורף כנספח ד' לתצהיר עו"ד תלמיד - ג/3 וכן הודאת אשת עו"ד דונר ומנהלת עזבונו - תצהיר מיום 21/5/08 צורף כנספח לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3).
2.21 במסגרת הליך נוסף (ת.א. (קריות) 1935/07 - להלן "ההליך בקריות") הגיעו האחות והתובעת להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במסגרתו חוייבה התובעת לשלם לאחות סך של 86,650 ₪ בגין דמי שכירות ראויים המהווים סך של 400 $ לחודש עד למועד עזיבת התובעת את הדירה, בניכוי סך של 10,000 ₪ בגין שיפוץ הדירה על ידי התובעת (הוצג וסומן נ/1). הודעת צד ג' כנגד עוה"ד תלמי ומטרי נדחתה בכפוף להסדר דיוני, בעוד הודעת צד ג' כנגד עו"ד דונר נתקבלה בהעדר.
לעניין זה יוער כי אמנם התובעת ועוה"ד תלמי ומטרי הגיעו להסדר דיוני כי האחריות לפיצוי התובעת תוכרע במסגרת ההליך שלפניי (ראה: הודעת התובעת מיום 18/2/10). ברם, לא הוגשה לפניי כל בקשה לאיחוד הדיון משבהתאם להסכמות הצדדים בהליך בקריות הודעת צד ג' דשם נדחתה. מעבר לכך, לא הוצגו לפניי כתבי בי דין, התצהירים שהוגשו בהליך בקריות והעדויות שנשמעו באופן שיאפשר הידרשותי לכך, גם לא לאחר שהופנתה תשומת לב הצדדים לכך (ראה דיון מיום 9/5/10).
2.22 עו"ד דונר שלח הודעת צד ג' כנגד איילון חברה לביטוח בע"מ, אשר נמחקה ביום 6/12/10.
2.23 הגב' דונר, אלמנתו של עו"ד דונר ומנהלת עזבונו, לא התייצבה לישיבת ההוכחות חרף זימונה כדין.
מעבר לכך, הגב' דונר טענה כי היא לא היתה מעורבת בעסקיו, היא לא מצאה במשרדו מסמכים הקשורים לעיסקה נשוא התביעה וכי "באף אחד מן החשבונות שגיליתי אחרי מותו שהיו לבעלי בבנקים לא מצאתי זכר לסכומים נשוא תביעה זו" (ראה: תצהיר מיום 21/5/08 צורף כנספח לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3).
לפיכך, בכל הקשור לתמורת הדירה ששילמה התובעת לעו"ד דונר אין תמה כי הלה הפר את חובתו כלפי התובעת עת העלים כספים שהופקדו בידיו הנאמנות וזאת בין אם השתמש בהם למטרותיו (והשווה: ת.א. (נתניה) 8437/07, יוסף נ' עו"ד הורוביץ(2006) הדן בשימוש בכספי לקוחות); ובין אם העבירם לקולגה בניגוד להוראות החוזה - תוך הפרה בוטה של חובותיו, לרבות מכוח חוק לשכת עוה"ד וכללי האתיקה בהם הוא מצווה כמו גם חובות הזהירות והנאמנות בהן הוא חב גם כלפי התובעת. כאמור ב-עמ"מ 9/55, עו"ד פלוני נ' יו"ר המועצה המשפטית, פ"ד 1720:
"נאמנות זו (שחב עורך-הדין ללקוחו) [כמו גם כלפי צד ג' – ב.ש.] היא רוח אפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו ונטלת את נשמתו של המקצוע...".

(וראה בהיקש: עמ"מ 2/57, עו"ד פלאי נ' המועצה המשפטית, פ"ד יא, 533).
מכאן, יש לחייב את עו"ד דונר בהשבת מלוא תמורת הדירה.
2.24 בהתאמה, פסק הדין יתמקד באחריות עוה"ד מטרי ותלמי, ביחס אליה - נטען (בתמצית) כי אילו פעלו כמצופה מהם במסגרת תפקידם היתה התרמית מתגלה ונזקי התובעת היו נמנעים.

אחריות עו"ד מטרי
3. את אחריות עו"ד מטרי יש לבחון בשלושה צמתים:
האחד, בטרם חתימת החוזה (להלן "השלב הראשון");
השני, במהלך ביצוע החוזה (להלן "השלב השני");
והשלישי, במסגרת צו המניעה בהליך במחוזי (להלן "השלב השלישי").

4. מערכת היחסים שבין התובעת לבין עו"ד מטרי עשויה להצמיח אחריות הן במישור החוזי, המהווה את הבסיס העיקרי לחבותו של עורך דין כלפי לקוחו (ראה: ע"א 37/86 לוי, פ"ד מד(4), 446 ; ע"א 2008/07, לוטן נ' ירמייב (2011); ת.א. (ת"א) 1927/99, ילין נ' כהן (2009), על האסמכתאות המצוינות בו) והן במישור הנזיקי.

אין תמה בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית בין עורך דין לבין לקוחו, מה גם שעסקינן בחובת זהירות מוגברת כאמור ב-ע"א 37/86, לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446:
"...., חובותיו של עורך דין כלפי לקוחו רחבות הן. נדרשת ממנו מידה רבה של מיומנות וזהירות בטפלו בענייני הלקוח, בין אם הוא פועל רק למענו ובין אם הוא פועל למען יותר מלקוח אחד באותו עניין. עליו להיות עירני וקשוב לצרכיו של הלקוח ולפעול באמונה ובמסירות למען האינטרסים שלו, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו. על עורך דין לשוות עיקרים וערכים אלה נגד עיניו, שכן אז יבין, אל נכון, גודל האחריות המוטלת עליו ורמת חבותו כלפי הלקוח". (ראה גם ע"א 229/85, בן-נון נ. הרצוג, פד"י מ"ב(1) 785".

(וראה גם: ע"א 2625/02, נחום נ' דורנבאום (2004); ע"א 6045/00, 6783/00, עו"ד ארד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365; ע"א (חיפה) 887/08, כהן נ' פרוכט (2009); ע"א 153/04, רובינוביץ נ' רוזנבו (2006); ע"א 1227/91, עו"ד יחיאל נ' כהן (1994); ת.א. (חיפה) 690/04, נגלר נ' ר. טסלר ייזום תכנון ובניה בע"מ (2008); ע"א 751/89, מוסהפיר נ' עו"ד שוחט (1992); ת.א. (ת"א) 3154/99 ד.א. אורבן בע"מ נ' עירד (2003); ע"א 4612/95, מתתיהו נ' שטיל (1997); ת.א. (ת"א) 2069/07, מיכלובסקי נ' מורד (2011); ע"א 2008/07 לוטן נ' ירמייב (2011)).

אחד ממקורותיה של חובת הנאמנות של עורך דין כלפי לקוחו הוא סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961 (לעיל ולהלן: "חוק לשכת עוה"ד") וכלל 2 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) התשמ"ו-1986 (לעיל ולהלן: "כללי האתיקה"). כאמור ב-על"ע 7/73, עו"ד פלוני נ' הועדה המחוזי של לשכת עוה"ד, פ"ד כח(1) 679:
"... החוק קובע את חובת הנאמנות והמסירות של עורך דין ללקוחו הוא רק שלד שיש לקרום עליו בשר ולהלבישו עור וגידים כדי לתת לו דמות ראויה; ואולי אפשר לומר עליו שהוא מעין נוסחה מתמטית, שעל בתי הדין של הלשכה לפענחה ולמלאה תוכן ממשי לפי נסיבות החיים והמקרים, מעניין לעניין וממקרה למקרה, אשר ביחד עם כללי האתיקה המקצועית של הלשכה יהוו קודקס מפורט של התנהגות לאנשי המקצוע...
'אמונה' פירושה אמת ויושר, ו'מסירות' פירושה חריצות ושקידה, דבקות ואדיקות, כשהאינטרס של הלקוח עומד בראש מעייניו ודאגותיו של עורך-הדין...".

וכמצוטט בהסכמה מעניין פלוני זה ב-ע"א 2008/07, לוטן נ' ירמייב (2011):
"... (ב) בעניין עו"ד פלוני הוסיף מ"מ הנשיא, השופט ש' ז' חשין, קביעה נוספת:
"היחס שבין עורך דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בענייני המקצוע והוא סומך על עורך הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כישרונו ויכולתו" .

(וראה גם: על"ע 9013/05, הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' עו"ד יורם (2006); ע"א 751/89, מוסהפור נ' עו"ד ד שוחט, פ"ד מו(4) 529 ; ד"ר י. שנהב ור. לויתן "אחריותו המקצועית של עורך דין ניהול סיכונים וביטוח חבות" הפרקליט לב 177; כבוד השופט עדי אזר ז"ל "רשלנות מקצועית של עורך הדין" הפרקליט מה(ב) 279; ג. קלינג "אתיקה בעריכת דין" עמודים 444-443).

אמנם לא כל הפרת חובה חקוקה מצביעה על רשלנות שכן "לעניין איבחונה של רשלנות אין די בכך שעורך הדין הפר את כללי האתיקה כי איננו דנים בדין משמעתי אלא בדיני נזיקין" (ראה: ע"א 751/89 מוסהפור נ' עו"ד שוחט, פ"ד מו(4) 529; ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113; ע"א 4612/95, מתתיהו נ' שטיל (1997)).
יחד עם זאת, כללי האתיקה מהווים תנאי מכללא בהסכם שבין עורך דין לבין לקוחו כמו גם אינדיקציה לרמת ההתנהגות הצפויה מעורך דין סביר. לשון אחר: ה"אם השתמש הפרקליט במשלח ידו במיומנות ונקט מידת זהירות שאדם סביר, נבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש ונוקט באותן נסיבות" (ראה: ע"א 751/89, מוסהפור נ' עו"ד שוחט, פ"ד מו(4) 529; וראה גם: ע"א 37/86, לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446; ע"א 2625/02, נחום נ' דורנבאום (2004)).

כך גם מתן ייפוי הכוח יוצר שליחות עליה חל חוק השליחות התשכ"ה-1965 והמזכה את השולח הן בתרופות הניתנות בשל הפרת חוזה והן בתרופות על פי פקודת הנזיקין (ראה למשל: ע"א 6045/00, 6783/00, עו"ד ארד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365; ת.א. (חיפה) 10165/96, י.ד. נ' לוטן (2006) ובערעור- ע"א 2008/07, לוטן נ' ירמייב (2011); ת.א. (חיפה) 690/04, נגלר נ' נ.י.ר. טסלר יזום תכנון ובניה בע"מ (2008)).

יוער כי בשים לב להעדר השוני בתרופות (ראה: ע"א 2008/07, לוטן נ' ירמייב (2011)) כמו גם להעדר ההבדל באשר לסטנדרט המיומנות והזהירות הנדרש בין יחסים חוזיים לנזיקיים (ראה: ע"א 37/86, לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4), 446) - עיקר הדיון בבחינת אחריותו של עו"ד מטרי יתמקד בפן הנזיקי של התנהגותו ובשאלה האם חדל כלפי התובעת. אם וככל שיקבע כי עו"ד מטרי לא עמד באותו סטנדרט של מיומנות וזהירות הנדרש מעורך דין כלפי לקוחו - יראוהו הן כמפר החוזה למתן שירותים והן כמעוול ברשלנות כלפיה (וראה גם: ת.א. (חיפה) 10165/96, י. ד. נ' לוטן (2006); ע"א 2625/02, נחום נ' דורנבאום (2004)).

5. בד בבד יש לזכור כי החובה המוטלת על עורך הדין אינה להשגת התוצאה אלא לעשיית המאמץ הדרוש לשם כך (ראה: ת.א. (חיפה) 907/05, מרקו נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (2010), על האסמכתאות הנזכרות דשם; ת.א. (ת"א) 62868/06, בוגדנוב נ' וייסברג (2008); ע"א (ת"א) 1549/05, משעל נ' דרורי (2008), על האסמכתאות הנזכרות בו; ע"א (חיפה) 4507/99, פושנר נ' הדר (2000); ת.א. (י-ם) 2278/00, אפלבוים נ' עו"ד רובין (2005); ת.א. (ת"א) 2069-07 מיכלובסקי נ' מורד, (2011)).

יתירה מכך, טעות בשיקול דעת אינה עולה כדי התרשלות. חובתו של עורך הדין אינה שלא לטעות, שהרי כאמור ב-ע"א 4707/90, מיורקס נ' חב' ברנוביץ נכסים והשכרה בע"מ (1993):
"...עורך-דין - כמוהו כרופא - עשוי לשגות, אך לא כל טעות בשיקול דעת תחייבו ברשלנות. ובלשונו של השופט חיים כהן בע"א 735/75 רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל(3)80 ,75:
"גם עורך דין סביר ונבון ומלומד יכול ויטעה בשיקול דעתו: אם לשופט בשר ודם מותר לטעות, לעורך דין לא כל שכן. החובה המוטלת על סניגור כלפי לקוחו אינה שלא לטעות בשיקול-דעתו: החובה היא לשקול דעתו כמיטב יכולתו וידיעתו..." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

וכן ב-ע"א 37/86, לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446:

"עורך דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בעניני לקוחו ביעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. כמובן שמידתם של אלה רבה, אם לא החלטית, אך עם זאת לא כל כשלון של עורך דין יתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהם רחבים למדי, מכירים עדיין בכך שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול דעת. טעות כזו אין בה כדי לחייב עו"ד ברשלנות ...."

ויודגש - יש להיזהר מבחינת הדברים "בחוכמה שלאחר מעשה" - האם השיקולים ששקל עורך הדין רלבנטיים המה, האם העמיד נגד עיניו את העובדות והמצב המשפטי וכיוצא בזה. מכאן, גם אם מסתבר בדיעבד כי שגגה יצאה תחת ידיו, לא יראו בכך רשלנות (וראה: רע"א 417/05, אברהם נ' עו"ד קדם (2005); ע"א 2590/90, ניסים נ' דניאל (1994); ע"א 735/75, רויטמן נ' אדרת, פ"ד ל(3) 75; ע"א (חיפה) 4507/99, פושנר נ' הדר (2000); ע"א 989/03, חטר ישי נ' יננזון, פ"ד נט(4) 796); ע"א 9022/08, מגורי נ' קמר (2010); ע"א (ת.א.) 1549/05, משעל נ' דרורי (2008), על האסמכתאות הנזכרות דשם; ע"א (חיפה) 887/08, כהן נ' פרורט (2009); ע"א (ת"א) 1729/06, עו"ד אוכניק נ' בנק ירושלים בע"מ (2008), על האסמכתאות הנזכרות שם).

בהתאם לעקרונות אלה נבחן להלן את כל אחד מהשלבים.

שלב ראשון - בטרם חתימת החוזה
6. אין מחלוקת כי בפני עו"ד מטרי היו המסמכים הבאים: נסח מלשכת רישום המקרקעין המעיד על רישום הערת אזהרה לטובת קולגה, בקשה לרישום הערת אזהרה החתומה על ידי קולגה ומאומתת על ידי עו"ד תלמי, חוזה קולגה שהחתימות בו מאומתות על ידי עו"ד תלמי וייפוי כוח לטובת עו"ד תלמי הנחזה להיות חתום על ידי המנוח מנשס.
אין גם מחלוקת בשלב זה כי אכן נסח הרישום בלשכת רישום המקרקעין הדליק "נורות אדומות" או היה צריך "להדליק נורות אדומות", כקביעת כבוד השופט רון סוקול בהליך במחוזי (ראה: סעיף 40 לפסק הדין), משהערת האזהרה לא נרשמה בסמוך לאחר מועד חתימת חוזה קולגה (4/11/02) אלא רק ביום 16/2/03. הדברים אמורים במיוחד נוכח העובדה שעל פי חוזה קולגה בשלב זה כבר היתה אמורה הבעלות בדירה להיות רשומה על שמו (1/2/03).
בעדותו, הודה עו"ד מטרי כי לא נחה דעתו מהמסמכים שהיו לפניו (ראה: עמוד 29 לפרוטוקול שורה 21 עד עמוד 30 לפרוטוקול שורה 2):
"ש. העסקה עם חני נעשה חודשיים ויותר לאחר המועד שבו קולגה היה אמור להיות רשום כבעלים של הדירה ובכל זאת לא רשומה הערת אזהרה הדבר לא מעלה נורה אדומה שצריך לברר עוד פרטים?
ת. אם אני נותן כל הכספים בנאמנות ותאריך היציאה וקובע מועד להשלים את זה יש לו הזמן להשלים את זה, אם יבצע את זה תהיה עסקה אם לא לא תהיה עסקה. כל הבעיות שאתה מעלה יש לכאן הפתרון.
ש. למעשה יש עסקה מותנית?
ת. כן.
...
ש. האם יכולה להיות סיטואציה שהעדר רישום הזכויות של קולגה נובע מכך שלמעשה העסקה הראשונית בטלה או הופרה או התשלומים לא שולמו שם?
ת. אני אדע זאת עד 15/5. כל הספקות והעשרות [צ"ל השערות- ב.ש.] תפתרנה ב-15/5 כשאראה את המסמכים. רשום על שמו בסדר לא רשום על שמו תבוטל העסקה".

וכך גם בהמשך עדותו, לא הכחיש עו"ד מטרי את הדברים (ראה: עמוד 31 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 32 לפרוטוקול שורה 8):
"ש. הצירוף של הערת האזהרה המאוחרת עם העובדה שבעל הנכס אינו בין החיים, ועם כל העובדות הנוספות הידועות לנו לא עורר בך מספיק חשד כדי להגיד לתובעת לא חותמים על הסכם שכזה?
ת. בנתונים של החוזה כפי שערכתי אותו אפשר היה לערוך.
ש. קולגה מכר לכאורה את הדירה חמישה חודשים אחרי שקנה אותה, הדבר הזה בנוסף להערת האזהרה המאוחרת, מוות בעל הנכס, עורר בך חשד או נורה אדומה?
ת. כשאני יכול להבטיח את החוזה כפי שהבטחתי, בחמש עשרה אראה אם ימציא על שם קולגה, את הכל אפשר לראות עד החמש עשרה, עשינו פעם אחת, הופכות עולמות בחודש וחצי.
ש. הכרת את ההלכה שמצוטטת בפסק הדין של השופט סוקול שאומרת שמכירה בתקופה כל כך קצרה צריכה לעורר נורה אדומה?
ת. לכן התניתי לדונר את התנאים וכך הנחיתי בחוזה" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

יחד עם זאת, לשיטתו, התובעת חפצה מאוד לרכוש את הדירה (והתובעת מודה בכך) ועל כן סבר כי האיזון הראוי שבין רצונה העז של התובעת לרכוש את הדירה לבין שמירה על זכויותיה ימצא בשניים: האחד, הפקדת מלוא הכספים בידי עורך דינו של קולגה (עו"ד דונר) שהיה עורך דין מוכר בחיפה; והשני, אופציית ביטול במסגרתה תוכל התובעת לבטל את החוזה ולקבל לידה את התשלומים הראשון והשני בסך כולל של 5,000 $ אם וככל שהדירה לא תירשם בבעלות קולגה כשהיא נקייה מכל אדם וחפץ עד ליום 15/5/03. כעדותו (ראה: עמוד 27 לפרוטוקול שורות 5-9):
"ש. היום לאחר שאנו יודעים הכל, אם היא נכנסת אליך עם אותה עסקה אתה אומר לה להמשיך או לא?
ת. אם באה בנתונים שהיא אמרה לי אז אני עושה אותו חוזה כאשר אני נותן בטחון בהפקדת כל התמורה בנאמנות ולתת אפשרות להביא נסח נקי על מנת לרשום הערת אזהרה תקינה ולהתקדם. אם לא הצליחו להעביר אלי בתאריך שנקבע אז אני דורש להשיב הכספים".

ולמטה משם (ראה: עמוד 27 לפרוטוקול שורות 20-26):
"ש. אתה חוזה שזה מספיק זמן על מנת לבדוק כשקיבלת באותו היום את הנסח?
ת. כשאתה מבטיח את סכומי הכסף ומפקיד בידי נאמנות אני יכול לבדוק ונותן זמן להשלים את כל העסקה. היה לי עוד חומר בפני.
ש. אותה נאמנות זה תרופת פלא שכל הפגמים שקיימים בדירה יפתרו רק אם יש נאמנות?
ת. לא כשיש לי עוד אפשרות נותן זמן מגביל עד יום מסוים שיוכשר התיק דהיינו שיהיה רשום על שם המוכר ואז תהיה נקודת יציאה ויותר מזה איני נותן כספים עד אז או סכומים מצומצם והיה ולא התקיים התנאי עד לאותו מועד אני דורש הכסף חזרה".

(וראה גם: עמוד 29 לפרוטוקול שורות 15-30; עמוד 37 לפרוטוקול שורות 4-10).

7. ויאמר מיד – אין די בכך.
7.1 שומה על עורך דין המייצג רוכש דירה לברר תחילה ולדעת במדויק את מלוא פרטי הרישום הנחוצים מבחינה משפטית ביחס לעסקת המכר ובכלל זה לדעת אלה מסמכים יש לבקש בטרם חתימת החוזה, לבחון בקפידה את כל המסמכים הנחוצים ולדלות מתוכם את הבעיות הדורשות מענה לאורן יקבעו האמצעים הדרושים לשם הגנה על אינטרס הלקוח והגשמת תכלית העסקה, קרי: השלמת עסקת המכר ורישום הבעלות בדירה על שמו בלשכת רישום המקרקעין כשהיא נקייה מכל חוב או זכות צד ג'. בשלב זה על עורך הדין לבדוק גם האם נוכח הנתונים שבידו והנסיבות מוטב להמליץ ללקוחו להימנע מביצוע העסקה או שמא ניתן להמליץ ללקוח כי די בתנאים הכלולים בחוזה כדי לשמור על זכויותיו.
כאמור ב-ע"א (ת"א) 2492/08, בן לולו נ' כהן (2010):
"... כאשר מדובר בעסקת מקרקעין, מצופה מעורך דין, בין אם הוא מייצג את המוכר ובין אם את הקונה, כי יבדוק ביסודיות ובקפידה את נסח המקרקעין של הנכס הנמכר, ויעמוד על טיב הנכס ומצבו".

וכן ראה ב-ת.א. 10165/96, י.ד. נ' לוטן (2006):
"... ההנחה היא שלעורך הדין המקבל ייצוג הלקוח, יש מידה נדרשת של ידע ומיומנות הנדרשים במקצוע עריכת הדין, וכי מתחייב הוא להפעיל כישורים אלה לטובת עניינו של הלקוח...
... ההנחה היא שהתובעים סמכו על הנתבעת, כי היא זו שתגן על עניינם ככלל נדרש עורך דין להסביר ללקוחו את משמעותו של כל מסמך עליו הוא חותם, ובפרט כאשר מדובר בחוזה מכר.
... עורך דין המכין חוזה מכר, עליו להבטיח את זכויות כל אחד מהצדדים על הצד המועיל ביותר, וכאשר הוא נדרש לטפל ברישום העברה בפנקס המקרקעין, והוא אינו מוודא העדרם של עיכובים ושעבודים אחרים על הדירה לפני עריכת החוזה, הרי שהוא בגדר מתרשל..."

ולמטה משם:
"... משקיבלה על עצמה הנתבעת לערוך את חוזה המכר, הרי שהציגה בפני התובעים מצג מכללא, שיש לה הכישורים המתאימים לכך, הידע והיכולת להבין מהם הנתונים שיש לבדוק ומה הם ההליכים שיש לנקוט כדי לבצע העברת רישום זכויות.".

(וראה גם בערעור: ע"א 2008/07, לוטן נ' ירמייב (2011); ת.א. (ת"א) 2069-07, מיכלובסקי נ' מורד (2011) (אמנם ביחס לשיעבוד אך הדברים יפים המה גם לענייננו); ת.א. (ירושלים) 7445/05, אוהבי נ' עו"ד פודים (2008); ע"א 420/75, כהן נ' אייזן, עו"ד, פ"ד ל(2) 29; ע"א 751/89, מוסהפור נ' עו"ד שוחט, פ"ד מו(4) 529; ע"א 37/86, לוי נ. שרמן, פ"ד מ"ד(4) 446; ע"א 229/85, בן-נון נ. הרצוג, פ"ד מ"ב (1) 785; על"ע 7/73, פלוני נ. הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, פ"ד כח(1) 679).
7.2 עו"ד מטרי הודה בעדותו לפניי כי בשלב חתימת החוזה הוא לא עמד בחובתו זו.
עו"ד מטרי לא בירר את הסיבה לאי השלמת רישום זכויות הבעלות על שם קולגה בהתאם לחוזה קולגה או אף את הפעולות/האישורים החסרים בשלב זה לשם רישום הבעלות על שם קולגה בלשכת רישום המקרקעין והסיבה לאי המצאתם עד כה - אלא ביקש לעשות כן רק בשלב מאוחר יותר (15/5/2003).
ברם, היה על עו"ד מטרי לבדוק כבר בשלב זה את הסיבה לאי רישום הבעלות על שם קולגה עד כה חרף חלוף המועד הנקוב בחוזה קולגה. בהינתן המענה היה על עו"ד מטרי לבחון האם ניתן להגן על התובעת במסגרת החוזה כפי שניסח אותו או שמא מוטב לה שלא לרכוש את הדירה. בהתאמה, היה על עו"ד מטרי לפרוש לפני התובעת את הבעיות והסיכונים הכרוכים בעיסקה באופן שיאפשר לתובעת לקבל החלטה מושכלת. זאת אף זאת לא עשה.
7.3 גם באשר לאיחור ברישום הערת האזהרה לטובת קולגה - עו"ד מטרי אף אינו טוען כי שאל לפשר העיכוב ברישום הערת האזהרה בסוברו כי לעיתים זה קורה (ראה: עמוד 31 לפרוטוקול שורות 21-28). אין להוציא אופציה זו מכלל אפשרות אך שומה היה על עו"ד מטרי לברר כי אכן העיכוב נבע מאיחור גרידא בטיפולו של עורך הדין המטפל בכך (שאף את זהותו לא בירר בשלב זה) ולא מכל סיבה אחרת.
"הדלקת נורות האזהרה", אמנם לא יכלה להכיל תרמית, בפרט בשים לב לכך ששומה להיזהר מבחינת הדברים ב"חוכמה לאחר מעשה"; ואולם היה באיחור ברישום הערת האזהרה כדי להעיד על בעייתיות ברישום שיש להידרש אליה ולבררה עד תום בטרם קבלת ההחלטה כי ניתן בנסיבות דא להסתפק בחוזה הכולל אופציית ביטול.
7.4 הדברים אמורים במיוחד נוכח התהיות וסימני השאלה הנוספים, והרבים יש לאמר, שעלו סביב נסיבות העסקה.
כך למשל הודה עו"ד מטרי בחקירתו הנגדית כי למיטב זכרונו, מעבר לנסח עדכני שהוציא ביום העסקה, חוזה קולגה, בקשה לרישום הערת אזהרה וייפוי הכוח, ראה גם מש"ח החתום רק על ידי קולגה, קרי: ללא חתימת המנוח מנשס. כעדותו (ראה: עמוד 28 לפרוטוקול שורות 12-20):
"ש. למה לא הזכרת את זה בתצהירך?
ת. אינני יודע למה זה לא מופיע. למיטב זכרוני ראיתי את המשח הזה. להגיד במאה אחוז באותו יום. אני חושב שכן כי אני זוכר שנצנץ בי שהמשח חתום אך ורק על ידי הקונה (קולגה) ולכן עשיתי את כל הביטחונות הללו בחוזה.
ש. אתה כבר יודע שהמשח נערך רק על ידי הקונה?
ת. כן.
ש. אין דיווח ממס שבח?
ת. איני יודע אם לא היה דיווח, מה שראיתי באותו יום היתה רק חתימה של הקונה והרבה פעמים משלימים אחר כך בדיווח מהצד השני"

משהודה עו"ד מטרי כי הדבר "נצנץ", כלשונו, שומה היה עליו לנקוט משנה זהירות ולבדוק האם קיים דיווח גם של הצד השני. הדברים אמורים במיוחד בשים לב לכך שגם מועד הדיווח לרשויות המס (ביום 18/2/03 - ראה: נספח ב' לתצהיר עו"ד תלמי – ג/3) הינו לאחר המועד הקבוע לכך בחוק (חוזה קולגה נחתם לכאורה ביום 4/11/02).
זאת ועוד. עיון במש"ח מעלה כי לא מצויין בו שמו של עו"ד תלמי או עו"ד דונר כעורך הדין המטפל בעיסקה, ואין אימות חתימה של קולגה על ידי מי מהם. יתירה מכך. על גבי המש"ח נרשמה על ידי פקיד מס שבח אזהרה בדברי העדר חתימה של המוכר ואימות חתימה של הקונה, ויתכן כי זו האזהרה אליה התייחס עו"ד מטרי בעדותו. מכל מקום, בשים לב לכך שלא הוכח לפניי מועד רישום האזהרה (לפני חתימת החוזה או במועד ביטול העיסקאות) - נהיר כי שומה היה גם על עו"ד מטרי להבחין בבעיות אלה.
כך או כך, אין חולק שבשלב זה לא היו בפני עו"ד מטרי אישורי המיסים הנחוצים לשם השלמת רישום הבעלות בדירה על שם קולגה והלה אף לא ביקש לראותם משלשיטתו, הוא הותיר את בדיקת הדברים למועד מאוחר יותר.
7.5 כך גם עו"ד מטרי הודה כי ידע שהבעלים הרשום (מנשס) נפטר כפי שמצוין בחוזה (ראה: עמוד 29 לפרוטוקול שורות 1-2 וסעיף 1ג' לחוזה) כאשר חוזה קולגה נחתם לכאורה בסמוך לפני פטירתו (ביום 7/1/03) וכי לא ביקש בשלב זה לעיין בצו ירושה (ראה: עמוד 29 לפרוטוקול שורות 3-4, 11-14).
אמנם, יצירת קשר עם יורשי המנוח אינה מסוג הפעולות המחייבות בשלב זה, אך ראוי היה לברר האם כבר קיים צו ירושה; וחשוב מכך - בנסיבות אלה, היה על עו"ד מטרי לבדוק עד תום את כל הקשור בייפוי הכוח הבלתי חוזר שנחזה להיות חתום בידי המנוח והאם קיימת מניעה לעשות בו שימוש ובכך כשל (ולעניין השיחה עם עו"ד תלמי אדרש להלן). לעניין זה יצויין עוד כי בחוזה קולגה אין התייחסות לייפוי הכוח ואין הגדרת עוה"ד (ראה: סעיפים 4.2 ו-5 לחוזה קולגה).
לעניין זה אוסיף באשר לשטר המכר - שטר המכר נחוץ לשם השלמת הרישום על שם קולגה ועו"ד מטרי הודה כי בשלב זה לא בדק איזה מסמכים חסרים לשם השלמת הרישום ובכך, כאמור, חדל. יחד עם זאת, לא ניתן לאמר שאי הצגת שטר המכר בפני עו"ד מטרי, כשלעצמה, היתה צריכה ל'הדליק נורות אדומות'. מה גם שבנסיבות, אכן שטר מכר החתום על ידי המנוח אינו מועיל להשלמת הרישום. לעניין זה יש לזכור כי מי שנחזה למנוח מנשס וחתם על ייפוי כוח בלתי חוזר ועל חוזה קולגה יכול היה על נקלה לחתום גם על שטר מכר.
7.6 עו"ד מטרי הודה עוד כי שם לב לפער המחירים שבין חוזה קולגה (45,000 $) לבין חוזה טהור (62,000 $) חרף העובדה ששתי העסקאות בוצעו תוך פחות מחצי שנה. לדבריו (ראה: עמוד 32 לפרוטוקול שורות 9-12):
"ש. נספח ג', אותו הסכם מקומי, אישרת לי שהיה בפנייך, העובדה שהמחיר שקולגה קנה את הדירה ב-45 אלף דולר, במחיר כל כך נמוך באופן יחסי למחירים דאז, עוררה בך חשד?
ת. לא, בשבוע שעבר עשיתי עסקה שנקנתה ב-200 אלף וחודש אחרי זה מכר אותה ב-350, אדם רוצה לעשות מכה, הרוויח כל הכבוד לו, אם יש קונה שמוכן לשלם את המחיר".

אין תמה כי אין זה מתפקידו של עורך הדין להתערב במחיר הדירה ואין לצפות ממנו לידע שמאי (ואדרש להלן באשר לנתונים נוספים שהיו בידיעת התובעת אך לא הוכח כי היו בידיעתו), אך דווקא בשים לב לניסיונו של עו"ד מטרי הצטברות הנתונים היתה צריכה, לכל הפחות, לגרום לו לנקוט במשנה זהירות ולשקול את צעדיו היטב.
7.7 זאת ועוד. הוכח לפניי כי לא כל המידע שהיה בידי התובעת באשר לשווי הדירה בעת הרכישה, מצבה והתנהלות קולגה הוצג בפני עו"ד מטרי עת ביצע את הערכת מצב (וראה בעניין זה גם להלן). ברם, על עורך דין מוטלת החובה לדלות את כל הפרטים הנחוצים לו מהלקוח. כאמור ב-ע"א 420/75, כהן נ' אייזן, עו"ד, פ"ד ל(2) 29:
"... מטבעם של יחסים כאלה שבין הדיוט בעניני חוק ומשפט לבין בעל-מקצוע בתחום זה, שהלקוח, הפונה לעורך-הדין שיטפל בענינו, שוטח לפניו את רצונו ובקשתו ומוסר לו את הפרטים הנוגעים לענין הנראים לו (ללקוח) כחשובים, ומשאיר לשיקולו המקצועי של עורך-הדין לבקש חומר נוסף העלול להיות דרוש לו ולהחליט על הדרכים והאמצעים המשפטיים הדרושים להשגת התכלית המבוקשת".

יתירה מכך. עו"ד מטרי הודה כי (ראה: עמוד 35 לפרוטוקול שורות 32-33):
"ת. ידעתי מכל הנסיבות, מדונר ומקולגה, שהוא מחזיק בדירה, שהוא רכש ומוכר אותו. באיזה צורה מחזיק בה, גר או לא, אני לא יודע".

בפרט בנסיבות מקרה דא, שומה היה על עו"ד מטרי לדרוש ולדלות את מלוא הפרטים מהתובעת. כאמור ב-ע"א 751/89 מוסהפור נ' עו"ד שוחט, פ"ד מו(4), 529:
"... עורך דין אינו דומה לכותב בקשות. כאשר לקוח מפקיד בידיו את עניינו, אין לצפות לכך שהלקוח יידע בעצמו בכל מקרה מה הנושאים הטעונים בדיקה. המומחיות המקצועית של עורך הדין צריכה לשמש אותו ואת לקוחו באיתור של כל הטעון בדיקה".

מטעם זה גם אין בידי לקבל את טענת עו"ד מטרי בסיכומיו כי התובעת וקולגה הגיעו אליו עם זיכרון דברים מחייב והכתיבו לו את תנאי העיסקה (טענה שלכשעצמה סותרת את עדותו הוא - ראה: עמוד 38 לפרוטוקול שורות 1-10).
7.8 כך גם אין ברצונה העז של התובעת לרכוש את הדירה, כפי שהוכח לפניי, כדי לגרוע ממחדלו של עו"ד מטרי. לדידי, אין בלחץ התובעת או בתנאי ה'בהילות' שיצרה התובעת כדי לגרוע מחובות עורך הדין לבדיקה, הדרכה ואזהרה של הלקוח (והשווה: ע"א 751/89, מוסהפור נ' עו"ד שוחט, פ"ד מו(4) 529).
ויובהר – אם וככל שעורך דין סובר כי לחצו של הלקוח לבצע עסקה מונע ממנו בדיקה מיטבית שומה עליו או להימנע מביצוע העסקה או לכל הפחות להזהיר את הלקוח בכתב. אזהרה זו נחוצה לא רק על מנת שתהיה לעורך הדין ראיה בדבר האזהרה שכן הנטל מוטל לפתחו; אלא, ובעיקר, על מנת ליצור אצל הלקוח את תחושת החומרה והסיכון אותם רואה עורך הדין (ראה: ת.א. (חיפה) 650/04, נגלר נ' י.ר. טסלר ייזום תכנון ובניה בע"מ (2008; ת.א. (חיפה) 150/07, בן אבגי נ' אביבי (2008) ואדרש לסוגיה זו גם בהמשך).
זאת אף זאת לא נעשה על ידי עו"ד מטרי אשר הודה בחקירתו הנגדית כי אם הוא מוצא דרך בחוזה לרפא את הפגמים הוא עורך חוזה. כלשונו (ראה: עמוד 38 לפרוטוקול שורות 13-17):
"ש. תסכים איתי שאם לא היו מסכימים לסעיף כזה שאומר שהכסף יופקד בנאמנות כן היית נותן חשיבות לדברים אלה?
ת. נתתי חשיבות לכל דבר ועם כל הכבוד לש. סוקול, אני רואה הרבה דברים אלה ועלי זה לא משפיע. אני עושה תחנת בטחונות וזה יכול לרפא הכל. אם אני רואה אפשרות לרפא אני עושה את החוזה." [ ההדגשות אינן במקור – ב.ש.].

מכאן, גם לגרסת עו"ד מטרי בשלב זה הוא לא המליץ לתובעת להימנע מביצוע העיסקה ואף לא הוכח לפני כי בשלב זה עו"ד מטרי העמיד את התובעת על מלוא הסיכונים הכרוכים בחתימה על החוזה.
ודוק: עיון בתצהיר עו"ד מטרי מעלה כי אף אין טענה לכך והדבר מתיישב עם עדותו לפני כי מצא שדי בהכללת אופציית הביטול בחוזה והותרת הבדיקה למועד מאוחר יותר.
7.9 עוד הוכח לפני כי נחתם זיכרון דברים בין התובעת לבין קולגה בטרם נשכרו שירותיו של עו"ד מטרי על ידי התובעת. זיכרון הדברים לא הוצג לפניי למרות שנהיר כי יש לכך השלכה מהותית עת באים אנו לבחון את עמידת עו"ד מטרי בחובותיו. כשל זה יפעל בראש ובראשונה לחובת התובעת אשר החזיקה במסמך זה ונוכח הסתירות הרבות בעדותה לא נהיר כלל האם המסמך נמסר לעו"ד מטרי אם לאו (וראה לעניין זה גם להלן).
ברם, עו"ד מטרי הודה כי יתכן והתובעת אמרה לו שנחתם זיכרון דברים (ראה: עמוד 36 לפרוטוקול שורה 8-10). משכך, שומה היה על עו"ד מטרי לדרוש כי המסמך יוצג לפניו ולבחון את זיכרון הדברים בטרם חתימת החוזה והיינו מצפים כי עותקו ימצא בתיק העיסקה (תיק העיסקה לא הוצג לפניי ואדרש לכך להלן).
כך או כך, משעו"ד מטרי לא עמד על הצגת זיכרון הדברים לפניו, הרי שאין לשעות לטענתו בסיכומים כי בשלב זה היתה בין התובעת לבין קולגה התקשרות מחייבת ו/או כי זיכרון הדברים צמצם את מרחב התמרון שלו בכל הקשור לייעוץ שנתן לתובעת עובר לחתימת החוזה.
ודוק: אין בידי לקבל את טענת עו"ד מטרי בסיכומיו כי עסקינן בהרחבת חזית (ראה: סעיף 20 לכתב התביעה).

8. בכל הקשור לייפוי הכוח שהוצג לפני עו"ד מטרי - אין במסמך עצמו, כדי להעלות חשש בשים לב לזהירות בה אנו מצווים בעת בחינת הדברים כיום. ייפוי הכוח נחזה להיות ייפוי כוח בלתי חוזר החתום על ידי המנוח מנשס (דבר שהתברר בסופו של יום כתרמית) לטובת עו"ד תלמי, אותו הכיר עו"ד מטרי (והשווה: ת.א. (ת"א) 1273/04, פנטהאוז רחמני נכסים (1997) בע"מ נ. פפר (2010); ע"א 6381/00, עו"ד קפון נ' חברת מעונות מרכז התרבות, פ"ד נו(1) 425).
ברם, בהינתן מכלול הנסיבות וכל סימני השאלה והתהיות שעלו ובמיוחד בשים לב לכך שייפוי הכוח ניתן לעו"ד אחר שאינו עו"ד של קולגה בחוזה טהור - חרף חלוף כ- 6 חודשים בלבד, לפטירתו של הבעלים הרשום (מנשס) בין לבין ולניסוח חוזה קולגה - שומה היה על עו"ד מטרי לברר את הדברים לאשורם עם עו"ד תלמי עוד בטרם חתימת החוזה. שיחה ששוכנעתי כי, כטענת עו"ד תלמי, לא קויימה בשלב זה.
8.1 לטענת עו"ד מטרי הוא פנה לעו"ד תלמי עובר לחתימת החוזה על מנת להגן ולהבטיח את זכויות התובעת (ראה: תשובה לשאלה מס' 6 לשאלון תלמי שהופנה אליו - ג/2).

בחקירתו הנגדית העיד עו"ד מטרי כי (ראה: עמוד 37 לפרוטוקול שורות 13-19):

"ש. בתצהירך אמרת שהתקשרת לעו"ד אברהם תלמי לפני שעשית את העסקה, בשאלון שאלתי אותך לאן התקשרת, איזה מספר טלפון, תאריך ושעה, והאם היו לך עדים, אתה לא ידעת להשיב על השאלות האלה.
ת. יש לי עשרה קווים במשרד, עשרה סלולאריים, ועוד לקוחות שנמצאים שם, תגיד לי מה השבתי?
ש. "אינני זוכר, אינני זוכר, אינני זוכר".
ת. איני זוכר הכוונה איני זוכר מאיזה טלפון מתוך 10 קווים אבל זה ממשרדי".

8.2 מנגד, לגרסת עו"ד תלמי נערכה שיחת טלפון אחת בלבד בין השניים וזאת לאחר שעו"ד דונר התאבד. עו"ד תלמי תיאר את נסיבות השיחה בבירור (ראה: עמוד 39 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 40 שורה 2):
"ת. היתה לי שיחה אחת עם עו"ד מטרי וזה היה אחרי שראיתי מודעות אבל על פטירתו של עו"ד דונר ונשאלתי האם אני חתום על חוזה בין א' לבין ב' ואני אישרתי מעבר לזה איני יודע.
ש. השיחה היתה אחרי ההתאבדות?
ת. אחרי".

ובהמשך (ראה: עמוד 41 לפרוטוקול שורה 33 עד עמוד 42 לפרוטוקול שורה 6):
"ש. עו"ד מטרי אומר שדיבר איתך ביום שבו נחתמה העסקה השנייה?
ת. אני לא יודע מתי נחתם החוזה של התובעת. הוא טלפן אלי ושאל האם אני חתום על חוזה זמן מה לאחר מותו הטרגי של עו"ד דונר. לא היתה שום שיחה קודמת בינינו אלא רק אחת.
ש. היה לך קשר עם עו"ד מטרי לפני המועד הזה שבו אתה טוען?
ת. לא היה לי שום קשר אלא רק השיחה הטלפונית שלו אלי לאחר שראיתי את מודעות האבל.
ש. היה צו מניעה זמני בחיפה במאי 03, האם שלחת פקס לעו"ד מטרי באותו יום או לפני כן?
ת. לא ידוע לי על שום פקס ששלחתי".

עו"ד מטרי לא הכחיש שיתכן כי נערכה בין השניים שיחה לאחר חתימת החוזה, אם כי לשיטתו היה זה לאחר הגשת התביעה ולא נהיר אם בשלב זה עו"ד דונר כבר התאבד (ראה: עמוד 37 לפרוטוקול שורות 28-30):
"ש. אני אומר לך שהיתה לך שיחה עם תלמי רק לאחר שהפרשה התפוצצה?
ת. ביום חתימת החוזה היתה לי שיחה עימו כדי לדעת מה קורה יכול להיות שהיתה עוד שיחה שהוא אמר שנשלחה הודעה לבית המשפט באשר לזיהוי האנשים מצידי [צ"ל מצידו – ב.ש.]".

(וראה תשובתו לשאלה מס' 10 לשאלון תלמי - מצורף כנספח לג/2 בו נטען כי נערכו שיחות נוספות בין השניים ובכלל זה ביום בו ניתנה הודעה על ידי עו"ד תלמי במסגרת ההליך במחוזי).
8.3 לעניין זה מבכרת אני את עדותו של עו"ד תלמי.
ראשית, עו"ד מטרי העיד שהוא החליט בעצם לנסח חוזה על תנאי שמאפשר לתובעת לבטלו אם עד למועד מסוים (15/5/03) לא יהיו בידו מלוא המסמכים לשביעות רצונו ובינתיים הסכום היחידי שעליה לסכן הוא סך של 2,000 $ ולכל היותר סך של 5,000 $ שאף הוא יופקד בנאמנות אצל עו"ד דונר (ראה: עמוד 29 לפרוטוקול שורות 27-28).
בהלך רוח זה הותיר עו"ד מטרי, כהודאתו, את החקירה והדרישה לשלב מאוחר יותר, בהסתפקו במסמכים שהיו לפניו אשר על פניהם, לכאורה, נחתם חוזה מכר בנוכחות עורך דין תלמי שהינו מוכר וידוע, נחתמה בקשה לרישום הערת אזהרה ונחתם ייפוי כוח בלתי חוזר על ידי הבעלים הרשום המסמיך את עו"ד תלמי לבצע כל פעולה לשם הוצאת חוזה קולגה לפועל ורישום הדירה על שמו.
שנית, גרסת עו"ד מטרי אינה מתיישבת עם טענתו כי העובדה שעו"ד תלמי לא השלים את העסקה לא העלתה אצלו כל חשד (ראה: עמוד 35 לפרוטוקול שורות 4-20).
שלישית, גרסה זו לא עולה בקנה אחד עם הודאת עו"ד מטרי כי לא פעל להשגת המסמכים (ראה: עמוד 29 לפרוטוקול שורות 9-10); וכי לא פנה לעו"ד תלמי גם לאחר חתימת החוזה בבקשה שימציא לו מסמכים מאחר ומבחינתו האחריות להמצאתם נפלה על כתפי עו"ד דונר (ראה: עמוד 35 לפרוטוקול שורות 10-23).
רביעית, תיק העיסקה, לא הוצג לפני כלל וכשל זה יפעל לחובת עו"ד מטרי (ולעניין זה ראה גם להלן).
עו"ד תלמי הבהיר כי קולגה והמתחזה הגיעו אליו לביקור אחד, הוא לא לקח מהם שכר טרחה ולא פתח תיק (ואדרש לאחריותו להלן). מנגד, עו"ד מטרי אשר טיפל בעסקת הרכישה פתח תיק ולמצער, היה עליו לפתוח תיק עסקה. ברם, לא הוצג לפניי עותק של כל התיק שבטיפולו ובכלל זה לא הוצגה לפניי ולו תרשומת שיחה עם עו"ד תלמי.
יתירה מכך, לטענת עו"ד מטרי כלל לא נערכה תרשומת (ראה: עמוד 37 לפרוטוקול שורות 23-25):
"ש. בעקבות השיחה עשית תרשומת ששוחתת עם עו"ד תלמי?
ת. לא היתה תרשומת אני סופקתי על ידי התשובות. אני אמרתי לו שיש פה מסמכים והאם זיהה אותם והוא אמר לי שכן".

בפרט בנסיבות עסקה זו, מן הראוי היה כי תבוצע תרשומת בתיק ומחדלו של עו"ד מטרי לעשות כן פועל לחובתו.
8.4 לא זו אף זו - קבלת גרסת עו"ד מטרי בדבר קיום השיחה משמעה העצמת נורות האזהרה שדלקו או היו אמורות להידלק אצל עו"ד מטרי כבר בשלב זה.
ויובהר - אם וככל שעו"ד מטרי דיבר עם עו"ד תלמי, כטענתו, בטרם חתימת החוזה והלה הבהיר לו את מצב העניינים, קרי: השניים באו אליו עם מסמכים ערוכים וחתומים; שום חלק מהעסקה לא בוצע במשרדו אף לא תשלום התמורה חרף האמור בסעיף 6.1 לחוזה קולגה וכן גם לא שולם לו שכ"ט עו"ד חרף האמור בסעיף 9 לחוזה קולגה; הם לא חזרו אליו להשלמת העסקה כפי שציפה; ולשיטתו המסמכים נערכו על ידי עו"ד שרישיונו נשלל - היה על עו"ד מטרי, דווקא כעורך דין כה ותיק ומנוסה, לנקוט משנה זהירות ולברר עד תום את העובדות בטרם קבלת ההחלטה כי די בחוזה כפי שניסחו כדי להגן על התובעת.
כך למשל היה עליו לברר את זהות עורך הדין שהכין את המסמכים ומדוע לא אימת את החתימות בעצמו והאם אכן היה זה עו"ד מרגלית כפי שסבר עו"ד תלמי; אם וככל שעו"ד דונר הכין את המסמכים היה עליו לברר עימו מדוע זה לא אימת את החתימות בעצמו אלא שלחם לעו"ד תלמי; האם עו"ד דונר פנה לעו"ד תלמי בבקשה להשלים את הרישום ואם לא - מדוע; מאיזה שלב עו"ד דונר מטפל בתיק (וראה גם: עמוד 35 לפרוטוקול שורות 4-7); באילו פעולות נקט עו"ד דונר עד כה לשם רישום הבעלות בדירה על שם קולגה ומה הקשיים בהם נתקל; וכיוצא בזה.
עו"ד מטרי אף לא טען שעשה כן וממילא הדברים לא הוכחו.
אמנם בחקירתו טען עו"ד מטרי כי הבין "ממכלול הדברים שכאילו הוא כן מעורב" (ראה: עמוד 38 לפרוטוקול שורה 3), אך בד בבד הודה כי (ראה: עמוד 38 לפרוטוקול שורות 4-7):
"ש. שאלת האם הוא ערך את החוזה?
ת. אני לא זוכר ששאלתי אותו אני הבנתי מהמסמכים איני זוכר האם חידדתי את השאלה עד כמה היה מעורב בחוזה. הכוונה שלי היתה לראות שהמסמכים אותנטיים והאם הם חתומים ושהאנשים הזדהו והוא מאשר שהם הזדהו."

8.5 ויודגש - גם אם הייתי מקבלת את גרסתו זו של עו"ד מטרי (ולא היא) - לא היה בכך כדי לסייע בידו. אם וככל שעו"ד מטרי דיבר עם עו"ד תלמי בטרם חתימת החוזה שומה היה עליו לברר את הדברים לעומק ולא להותירם עמומים. במסגרת זו היה על עו"ד מטרי לוודא כי אין כל מניעה בשלב זה שעו"ד תלמי יפעל מכוח ייפוי הכוח ויחתום על כל מסמך הנדרש לשם השלמת עסקת קולגה כמו גם רישום הערת אזהרה לטובת התובעת והכל בלוח הזמנים שנקבע בחוזה.

9. לפיכך, אני קובעת כי עו"ד מטרי התרשל בביצוע הבדיקות המקיפות הנדרשות עובר לחתימת החוזה וכי בנסיבות מקרה דא לא היה די בהכללת אופציית ביטול בחוזה והותרת החקירה והדרישה לשלב מאוחר יותר אלא היה עליו לבצע בדיקות כבר בשלב זה באופן שיאפשר לו לקבל החלטה מושכלת האם די בניסוח אופציית ביטול בחוזה כדי להגן על זכויות התובעת. עוד אני קובעת כי עו"ד מטרי חדל מלהסביר לתובעת את מכלול הסיכונים הכרוכים בעסקה בטרם חתימת החוזה.

יחד עם זאת לא נעלמה מעיני התנהלות התובעת, אשר ניכר היה במהלך עדותה כי היא עושה כל שלאל ידה על מנת לגמד את פעולותיה ומחדליה היא בטענה כי כל פעולותיה נעשו בהתאם להנחיות עו"ד מטרי. ברם, התמונה שעולה שונה היא.
ודוק: אין בהתנהלות זו כדי להסיר אחריות מעו"ד מטרי, אך יש בה כדי להשליך על אשמה התורם.
9.1 כך למשל בכל הקשור לזיכרון הדברים (אשר כאמור לא הוצג לפניי). משנשאלה התובעת האם חתמה על זיכרון הדברים עם קולגה עת נפגשה עימו, השיבה: "אני מניחה שחתמתי על הכל בליווי עו"ד מטרי" (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 12-14). בד בבד הודתה התובעת כי הקשר הראשוני היה עם המתווך שהציע לה את שירותיו של עו"ד דונר בעוד היא העדיפה לשכור את שירותיו של עו"ד מטרי אשר טיפל במכירת דירתה. לגרסתה, "לא זכור לי" אם במעמד זה של קשר ראשוני עם המתווך וקולגה נחתם זיכרון דברים (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 15-21).
ואולם - בחקירתה הנגדית בהליך במחוזי הודתה התובעת כי נחתם זיכרון דברים אצל עו"ד דונר כאשר בפגישה זו נכחו אחיה, קולגה ואדם בשם חילף אליו התייחסה כמעין מתווך (אותו צד ג' המעורב בטענות לזיוף חתימתו של המנוח מנשס על שטר חוב והמחאות שונות - ראה גם נספחים ז', ח', ט' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3). כעדותה (ראה: נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3 עמוד 5):
"ש. עשיתם זיכרון דברים?
ת. כן. קודם כול היינו אצל דונר במשרד, סרגי היה שם, ואז אמרתי שאני רוצה לקחת עורך דין. הייתי עם אחי. חילף גם היה. חילף היה מעין מתווך, לא ממש עניין אותי ולא שאלתי יותר מדי שאלות. ואז אמרתי שנהוג שגם אני אקח עורך דין, והחלטתי שאקח את מטרי, כי גם בדירה הקודמת שקניתי עו"ד מטרי טיפל בעניין, והוא עורך הדין היחיד שהכרתי, והיה מעבר לכביש" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

כאשר התובעת עומתה עם עדותה זו בחקירתה הנגדית השיבה (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 5-19):
"ש. חברי שאל אותך על זיכרון דברים, האם נכתב זיכרון דברים כן או לא?
ת. לא זוכרת.
ש. בפרוטוקול במחוזי נשאלת (עמ' 5) התשובה היתה כן?
ת. נכון. אני עדיין לא זוכרת.
ש. למה כשנשאלת בשאלון אמרת שלא היה זיכרון דברים.
אני זוכרת שהיינו פרק זמן קצר אצל דונר וכל היתר עשינו אצל מטרי. כל החתימות והדברים המשמעותיים אצל מטרי. יכול להיות שעשינו זיכרון דברים כדי שהם ישמרו לי על הבית, איני זוכרת.
ש. מה עשית עם הזיכרון דברים, מי ניסח אותו?
ת. אני מניחה אם עשיתי את זה אצל דונר ואמרתי במחוזי כן אז כנראה שדונר ניסח, אבל איני זוכרת במדויק.
ש. אם דונר ניסח את זיכרון דברים את זוכרת מה היה השלב הבא?
ת. כנראה רצתי איתו למטרי.
ש. איך את מסבירה שעד היום לא סיפרת שלקחת זיכרון דברים מדונר והעברת למטרי?
ת. כי אני לא זוכרת דבר כזה. היום אני לא זוכרת שהיה זיכרון דברים אני עונה לך על פי הפרוטוקול במחוזי". [ההדגשות אינן במקור – ב.ש.].

ודוק: התובעת מודה שהיתה אצל עו"ד דונר לפני חתימת החוזה "כדי שהם ישמרו לי על הבית", כלשונה והדבר מתיישב הן עם חתימת זיכרון דברים; הן עם עדותה כי הוצע לה לשכור את שרותי עו"ד דונר אך היא העדיפה לשכור את שירותי עו"ד מטרי (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 15-19); והן עם רצונה לרכוש את הדירה.
9.2 כך למשל גם באשר ללחץ בו היתה התובעת שרויה ורצונה העז לרכוש את הדירה.
התובעת הודתה כי היתה אמורה לפנות את הדירה שמכרה בחודש מרץ ועל כן, כלשונה, היתה "בלחץ של זמן" (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 14-15):
"ש. להבנתי כשאת מכרת את דירתך הקודמת והיית אמורה לפנותה בערך בסוף מאי?
ת. היית אמורה לפנות עוד במרץ, הייתי בלחץ של זמן".

וראה גם עדותה בהליך במחוזי (עמוד 5 נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3):
"ש. מתי קיבלת חזקה על הדירה?
ת. תוך שבוע מהעסקה בערך, אני לא זוכרת ממש. הייתי בלחץ להיכנס לדירה, כי זה כבר היה סוף השנה, והבת שלי הייתה צריכה להיכנס ללימודים חדשים. הפעלתי לחץ כדי להיכנס לדירה הזו, וסרגי רצה שאשחרר את כל הכסף שהיה במשמורת." [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

(וראה גם: נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3 עמוד 5).

עדות זו עולה בקנה אחד עם עדות של עו"ד מטרי כי התובעת מאוד רצתה לרכוש את הדירה (ראה למשל: עמוד 28 פרוטוקול שורות 22-23 וכן סעיפים 28 ו-64 לסיכומי התובעת) וכן עם עריכת זיכרון דברים אצל עו"ד דונר עוד בטרם הגעתה לעו"ד מטרי שמשרדו, כעדות התובעת, מרוחק אך כמאה מטרים (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 2).
גם סמיכות המועדים מני המועד בו ראתה התובעת את הדירה דרך מתווך ועד למועד חתימת החוזה מעידה על רצון התובעת להשלים את הרכישה בדחיפות (ראה: עדותה בהליך במחוזי - נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3). עובדה המתיישבת אף עם הצורך של התובעת לפנות את דירתה ועם המועדים שנקבעו, לבקשתה, בחוזה.
לנתון זה יינתן משקל בבואי לקבוע את אשמה התורם של התובעת הגם שאין בכך כדי לפטור את עו"ד מטרי מאחריות בהיותו הגורם המקצועי. מה גם, שכאמור, עו"ד מטרי לא טען, וממילא לא הוכיח, כי בשלב זה ייעץ לתובעת שלא לבצע את העסקה או לכל הפחות להמתין עד ברור הדברים.
9.3 כך גם לעניין שווי הדירה. התובעת מכרה דירה ובסמוך לכך חיפשה דירה חלופית ברמת מחירים של 70,000 $ - 65,000 $ (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורה 26-29). על כן אך סביר כי תשים לב שהתמורה המבוקשת (62,000 $) בגין דירה זו הינה נמוכה יחסית. התובעת מודה בכך (ראה: למשל סעיף 11 לתצהירה - ת/2 וכן תשובתה לשאלה 178 לשאלון תלמי - ג/1), אך לטענתה סברה כי המחיר תואם את מצב הדירה (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורה 1). כעדותה בהליך במחוזי (ראה: עמוד 5 נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3):
"ש. הסיבה שקנית את הדירה היא המחיר הזול שלה?
ת. זה לא היה ממש זול, הדירות היום עולות שם כ- 75-80 אלף דולר.
ש. אני יכול להראות לך שומה של מס שבח שמעריכה את הדירה ב-100 אלף דולר.
ת. אני לא יודעת כמה דירה היתה שווה אז, אני שילמתי 62 אלף דולר, ועשיתי את החישוב שלי 10-15 אלף דולר לשיפוץ הדירה לפי הקצב שלי...".

(וראה גם: תצהירה מיום 17/4/05 - צורף כנספח ב' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3).
אלא שבפסק הדין שהתקבל כנגדה בהליך בקריות הועמד שווי השיפוץ, בפשרה, על סך של 10,000 ₪ בלבד (הוצג וסומן נ/1) ואין מקום לטענת התובעת כנגד פסק דין חלוט זה.
9.4 זאת ועוד. בהליך במחוזי (ראה: תצהירה מיום 17/4/05 שנחתם בפני עו"ד סיוון צורף כנספח ד' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3) הודתה התובעת כי ראתה את הדירה לאחר שהמתווך או מי מטעמו פתחו את הדלת; כי ראתה שלא התגוררו בדירה; וכי המתווך שכנע אותה שאם תרכוש את הדירה ותשפץ אותה תהיה זו השקעה כלכלית כדאית. כלשונה (ראה: נספח ד' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3 עמוד 5):
"7. ראיתי את הדירה לאחר שהמתווך ו/או מי מטעמו פתחו אותה. הדירה הייתה במצב גרוע, הרוסה ומצחינה. מדובר היה בדירה אשר ברור כי אין מתגוררים בה באותה עת.
8. לראשונה כשראיתי את הדירה היא הייתה מצחינה, הקירות היו מאובקים כולם, הרצפה בדירה הייתה משומנת כולה, התריסים היו מלאים בכתמים של ביצים אשר נזרקו עליהם, על התנור עמד סיר מלא ספגטי מעלה עובש. הדירה כולה הייתה מלאה בקורי עכביש.
9. כאשר הראיתי חוסר נכונות שכנע אותי המתווך כי אם ארכוש את הדירה ואשפץ אותה תהא זו השקעה כלכלית כדאית. קיבלתי את דבריו והחלטתי שברצוני לרכוש את הדירה" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

במהלך חקירתה הנגדית בהליך במחוזי הודתה התובעת עוד כי המתווך אמר לה שקולגה כלל לא גר בדירה; וחשוב מכך – כי החל ממועד ה'רכישה' מבקש קולגה למכרה. כעדותה (ראה: נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3 עמוד 5):
"ש. המתווך שקנית אתו את הדירה הציג לך את הדירה כשייכת למי?
ת. לסרגי [קולגה - ב.ש.]. נכנסתי לדירה והבנתי שסרגי לא גר בדירה הזו, ונאמר לי שסרגי קנה את הדירה ממנשס, ומאז הוא מנסה למכור את הדירה.
ש. זה לא היה נראה לך מוזר שאדם רכש דירה, דירה במצב מוזנח, לא חי בדירה, לא קשור בכלל אליה, ומוכר לך אותה?
ת. לא, לא היה נראה לי מוזר. קניתי את הדירה דרך עורך דין. לפני שקניתי את הדירה הזו מכרתי דירה בקריית ים, הייתי בהליך גירושין. בכספים שקיבלתי רכשתי את הדירה דרך עו"ד מטרי. לא עלה בדעתי שום דבר שיש בעיה עם העסקה. רציתי לקנות בית, חיפשתי דירה לי ולבת שלי, ולא עניין אותי כלום. אני טיפוס מאוד אופטימי, ולא עלה בדעתי דבר כזה, המצב שנקלעתי אליו עכשיו" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

מכאן, התובעת ידעה כי קולגה לא התגורר בדירה, הוא מבקש למכרה מני מועד 'רכישתה' על ידו וכי מחיר הדירה נמוך משוויה בשוק.
היה על התובעת כאדם סביר לברר את הסיבות לכך שקולגה אשר, לכאורה, רכש את הדירה עוד ביום 4/11/02 והיה אמור לקבל את החזקה עד ליום 1/2/03 - לא התגורר בה כלל, מוכר אותה כבר בשלב זה ובעצם מבקש למכרה ממועד 'רכישתה'.
ויוער כי גם לעניין מגורי קולגה תחילה התובעת הכחישה שידעה זאת, אחר כך השיבה "אולי כן אולי לא" ולאחר שעומתה עם עדותה בהליך במחוזי הודתה התובעת כי ידעה זאת והוסיפה שגם עו"ד מטרי ידע (ראה: עמוד 24 לפרוטוקול שורות 16- 22).
טענות התובעת כי עו"ד מטרי ידע על מצב הדירה המוזנח ושקולגה לא גר בדירה בפועל - לא הוכחו כדבעי. מכל מקום, התובעת לא טענה כלל, וממילא לא הוכח, כי הנתון המשמעותי בדבר רצון קולגה למכור את הדירה מרגע 'רכישתה' על ידו הוצג על ידה לעו"ד מטרי בטרם חתימת החוזה או אף לאחר מכן.
9.5 הדברים אמורים במיוחד משהתובעת מודעת שמחיר הדירה בחוזה (62,000 $) נמוך משוויה בשוק ומכאן שמחיר הדירה בחוזה קולגה (45,000 $) לא תואם כלל את נתוניה. עובדה בה הודתה התובעת ואף טענה כי "שוחחנו על זה ואמרנו חופשי איך התמזל מזלו דירה כזו גדולה ב-40,000 דולר ולא היה לנו חשד וצחקנו על זה וכמובן מטרי היה במשרד כשכולנו ידענו את זה" (ראה: הודאתה בכך בעמוד 24 לפרוטוקול 25-31).
מה עוד שאם וככל שקולגה רכש את הדירה גם כהשקעה, הרי שסביר היה שישפץ אותה, ולו חלקית, בטרם מכירתה על מנת להגדיל את רווחיו. לעניין זה יוער כי בחקירת התובעת מיום 8/12/05 במסגרת ההליך במחוזי (ראה: נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3), נטען על ידה כי המתווך הראה לה מספר דירות בעוד לפניי העידה שהיא ראתה אולי שתי דירות לפני הדירה נשוא החוזה (ראה: עמוד 14 לפרוטוקול שורות 26-27).
כך גם, אמנם עו"ד מטרי הודה כי ראה שקיים פער בין המחיר בחוזה קולגה למחיר בחוזה, אך לא הוכח לפניי כי עו"ד מטרי, ידע שאף המחיר הנקוב בחוזה (62,000 $) הינו נמוך בנסיבות.
9.6 יתירה מזאת. התובעת הודתה שהחשבונות מהעירייה ומחברת החשמל היו על שם המנוח מנשס (ראה: עמוד 6 לפרוטוקול מיום 8/12/05 בהליך הקודם - נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3 הגם שבד בבד טענה שחשבון החשמל היה על שם קולגה ובאותה נשימה כי "אני לא ממש זוכרת כל חשבון וחשבון"). לא נטען וממילא לא הוכח שהתובעת יידעה את עו"ד מטרי גם בקשר לכך. מה גם שבנתון זה, כשלעצמו, אין די. כך או כך, משנתונים אלה היו בידי התובעת אין לה להלין על עו"ד מטרי שלא ביררם בעירייה. לעניין זה יוער שאין כל רלבנטיות לענייננו לבדיקת חריגות בנייה בדירה, אם וככל שהיו.
9.7 יש לזכור כי כאמור ב-ע"א 420/75 כהן נ' אייזן, עו"ד, פ"ד ל(2) 29:
"...כנגד ציפייתו הלגיטימית הנ"ל של הלקוח, עומדת ציפייתו של עורך-הדין - הלגיטימית אף היא - כי לקוחו יפקיד את ענינו בצורה מתאימה, כלומר, ימסור לו מה שידוע לו מבחינה עובדתית על הנושא שבו מתבקש עורך-הדין לטפל עבורו ויציג לפניו את המסמכים שברשותו הנוגעים לעניין."

ובהמשך:
"...., יש ונוצר חלל בין האינפורמציה המסופקת על- ידי הלקוח לבין מה שנחוץ לעורך-הדין למילוי שליחותו המקצועית כראוי. כלומר, יש ומסיבה כל שהיא אין הלקוח פורש לפני עורך-הדין דבר בעל חשיבות לעניין הנדון, ועורך- הדין מסתפק במה שקיבל ופועל על-פיו, ולבסוף נגרם נזק ללקוח. במקרה כזה השאלה המתעוררת היא, מי צריך היה למלא חלל זה: הלקוח, שידע או שצריך היה לדעת את הדבר ולא העיר את תשומת-לבו של עורך-הדין לגביו, או עורך-הדין, שצריך היה לחקור ולדרוש מיזמתו ולגלות את הפרט הנעלם. דומני כי התשובה לשאלה זו תלויה במהותו של הפרט הנדון, שבגללו נגרם הנזק. אם הוא חלק מהאינפורמציה העובדתית שכל אדם בעל תבונה רגילה היה מעריך שעליו למסרה לעורך-דין, כי אז אין הלקוח יכול להתנער כליל מאחריותו ולהטיל את האשמה כולה על עורך-הדין; ואם מדובר בפרט, שהוא אמנם עובדתי אבל בעיקרו הינו חלק ממצב משפטי מסויים, נראה לי שמוטלת אז חובה על עורך-הדין לנקוט יזמה על-מנת לבררו ולהבהיר לעצמו את המצב המשפטי הנובע ממנו".

(והשווה: ת.א. (ת"א) 1943/05, גיא יוסי ושות' בע"מ נ' נ. עו"ד כהן (2008)).
בענייננו פרטים אלה הם חלק מהאינפורמציה העובדתית שהיה על התובעת כאדם סביר לפרוש לפני עו"ד מטרי על מנת שיוכל לייעץ לה נאמנה ומשלא עשתה כן לא תוכל להתנער כליל מאחריות ויש לייחס לתובעת אשם תורם (ואדרש לכך גם בהמשך).
9.8 יתירה מכך. התובעת מודה בחקירתה בהליך במחוזי כי היתה בדירה מספר פעמים לפני שהחליטה לרכוש אותה בעצת המתווך וכי נועצה באחיה ואמה, כעדותה (ראה: נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3 עמוד 5):
"ש. בסעיף 9 את מציינת כי הראית אי-נכונות לרכוש את הדירה. מה שכנע אותך?
ת. כשראיתי את מצב הדירה למעשה. כשנכנסתי אליה ראיתי את כל הזוהמה הזו, ולא ראיתי את גודלה. יצאתי החוצה ואמרתי שאין מצב שאני ארכוש אותה. ואז הוא אמר לי שאני רק צריכה לנקות אותה ולשפץ אותה שיפוץ מקיף. הוא אמר לי שהכול נראה כך כי יש אנשים שגרים בזוהמה כזו, ואז חזרתי לדירה והחלטתי לקנות אותה. הוא גם אמר שביחס למחיר הזה כדאי לא להתרגש ממה שאני רואה עכשיו ופשוט לקחת את הדירה הזו, לנקות ולשפץ אותה, והרווח כולו שלי. ואז התעליתי על עצמי והחלטתי לשפץ את הדירה הזו ב-10 אלף דור, 15 אלף דולר.
ש. התייעצת במישהו נוסף?
ת. אימא שלי הייתה אתי באותו רגע. אחר כך אחי ראה את הדירה, והחלטנו שאנחנו רוכשים את הדירה ושאנחנו מתחילים בשיפוצים, ובאותו יום או יום אחרי התבצעה העסקה אצל מטרי".

אלא שבכל הקשור לאופן הצגת הדירה ונתוניה כמו גם לפגישה בה נחתם זיכרון הדברים ואף הפגישה בה נחתם החוזה, בחרה התובעת שלא להביא כל עדות תומכת.
התובעת לא הביאה לעדות את המתווך, למרות שבמהלך עדותה בהליך במחוזי הודתה שהיא עדיין פוגשת בו (ראה: עמוד 7-8 לפרוטוקול מיום 8/12/05 בהליך הקודם - נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3) ואין בפיה כל טענה כנגדו.
התובעת לא הביאה לעדות גם את אחיה או את חברתה אורנה סולומון למרות, שלשיטתה, שניהם נכחו במעמד חתימת החוזה (ראה: תשובה לשאלה מס' 54 לשאלות תלמי - ג/1). לעניין זה יש לשים לב כי בעדות התובעת במסגרת ההליך במחוזי (ראה: תצהירה מיום 17/4/05 שנחתם בפני עו"ד סיוון - צורף כנספח ד' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3) נטען על ידה כי במעמד חתימת החוזה נכחו גם המתווך ואדם נוסף שעבד עם עו"ד דונר אך היא אינה זוכרת את שמו ופרטיו נותרו עלומים ואין אזכור של חברתה הגב' סלומון.
העדה היחידה שהובאה לעדות היא אמה של התובעת, אשר כלל לא התייחסה בתצהירה לאירועים שאירעו בטרם רכישת הדירה ובכלל זה ביקורה בדירה יחד עם התובעת, המשא ומתן והמצג שהוצג בפני התובעת עובר לחתימת החוזה כמו גם לא היה בעדותה כדי לשפוך אור על הייעוץ שניתן על ידי עו"ד מטרי בטרם חתימת החוזה ו/או לאחר מכן. לעניין זה ראה גם הודאתה, המסוייגת, של התובעת לפיה יתכן ונועצה באמה או מישהו מבני משפחתה בטרם רכישת הדירה (ראה: עמוד 25 לפרוטוקול שורות 26-29). התובעת הודתה כי אמה ואחיה היו מעורבים בהליך הרכישה - ביקרו בדירה ואמה אף סייעה במימון הדירה ועל כן אך טבעי כי נועצה בהם ולא נהיר מדוע היססה התובעת באשר לכך.
כך או כך, כשל זה פועל לחובתה.

השלב השני - ביצוע החוזה
10. בהתאם לחוזה טהור היה על קולגה להציג נסח מלשכת רישום המקרקעין המעיד כי הוא רשום כבעלים של הדירה כשהיא נקייה מכל חוב עד ליום 17/4/03 ולכל היאוחר עד ליום 15/5/03, שאם לא כן עמדה לתובעת האופציה לבטל את החוזה.
10.1 הוכח לפניי כי החוזה נוסח בבהירות והוראותיו חד-משמעיות. כעדות עו"ד מטרי (ראה: עמוד 28 לפרוטוקול שורות 1-2):
"ת. בתנאים ברורים מפורשים כפי שמפורט בסעיף 3ב'. בכל מקרה צריך להיות רשום הזכות על שמו וכשיש מצב נקי אז ניתן לשחרר כספים אבל רק בהדרגה ולא כפי שהיא אמרה הפוך".

10.2 כך גם הוכח לפניי כי התובעת ידעה שעומדת לה הזכות לבטל את החוזה אך היא לא חפצה להפעילה.
לעניין זה יודגש כי יש לאבחן בין חוזה אופציה לבין סעיף אופציה הכלול בחוזה (ולעניין זה ראה ב-ע"א 10846/06, "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין רחובות (2010)). מה גם שעו"ד מטרי העיד כי ערך חוזה על תנאי (ראה: עמוד 29 לפרוטוקול שורות 27-28). חוזה על תנאי אינו חוזה אופציה או חוזה הכולל סעיף אופציה וראה עמדת כבוד השופט י. עמית (מיעוט) ב-ע"א 10646/06, "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין - רחובות (2010):
"... הדעה המקובלת היא כי בחוזה מותנה מושעות התוצאות האופרטיביות של החוזה עד להתקיימות התנאי...
לא כך בחוזה אופציה כמו במקרה שבפנינו, שהוא חלק מחוזה קיים, חוזה אופרטיבי, הכולל, בין היתר, סעיף-ברירה. חוזה האופציה (החוזה המישני), עומד מהרגע הראשון על רגליו במובן זה שכל עוד לא בוטלה האופציה, זכאי מקבל האופציה לממשה - ובכך לבצע קיבול של החוזה העיקרי - או שלא לממשה:
"בחינת הוראות סעיפים 27 ו-28 לחוק החוזים הכללי מלמדת שאין להחיל את הוראות החוזה-על-תנאי על חוזה-אופצייה. סעיף 27(ג) קובע, שכל צד זכאי לסעדים לשם מניעת הפרת החוזה, בעוד שבחוזה-אופצייה יש לאחד הצדדים ברירה, אם להתקשר בחוזה אם לאו" (סיני דויטש "הצעה בלתי חוזרת ואופצייה" עיוני משפט יב 275, 287 (1987)).
לכך יש להוסיף כי התקיימות התנאי המתלה תלויה בצד שלישי לחוזה או בגורם חיצוני להבדיל מחוזה אופציה שהברירה נתונה בידי מקבל האופציה. כפי שניצול האופציה אינו יוצר הסכם חדש... כך גם אי ניצול האופציה אינו מבטל הסכם קיים...".

מכל מקום, טענת עו"ד מטרי בסיכומיו כי היו מונחים לפניו כל המסמכים הנדרשים טרם חתימת חוזה ולא היה לו כל חשש (ראה: סעיף 71 לסיכומי עו"ד מטרי) סותרת את הראיות שלפניי לרבות עדות עו"ד מטרי ואף אינה עולה בקנה אחד עם הטענה כי עסקינן בחוזה אופציה (סעיף 7.8)).
מה גם שמצינו לעיל כי בנסיבות מקרה זה המסמכים שהיו לפני עו"ד מטרי בטרם חתימת החוזה העידו או לכל הפחות היו צריכים להעיד על בעייתיות המחייבת חקירה ודרישה ועל כן גם אם הייתי מקבלת את הגרסה שבסיכומי עו"ד מטרי (ולא היא) - היה בכך כדי להצביע על התרשלות.
ויוער - ככלל, העלאת טענות סותרות בסיכומים, לרבות תוך סתירת עדות עו"ד מטרי עצמו כמו גם המסמכים שלפניי, אינה מסייעת.
10.3 יתירה מכך. הוכח לפניי כי התובעת ידעה שעליה לשלם את הכספים אך ורק לידיו הנאמנות של עו"ד דונר ולא לקולגה.
התובעת הודתה כי ידעה שאין היא חייבת בתשלום התמורה עד קבלת 'נסח נקי' (ראה: עמוד 25 לפרוטוקול שורות 5-8):
"ש. ידעת שבנו לך את החוזה שאת לא משלמת ולו שקל אחד עד שאין נסח נקי על שם קולגה?
ת. לפי החוזה כן.
ש. ידעת שצריך להיות נסח נקי?
ת. עד 15/5 ידעתי."

הגם שבאותה נשימה הציגה לפחות עוד שתי גרסאות - האחת, כי לא ידעה דבר; והשנייה, כי הדברים לא היו חד משמעיים; כשלבסוף שבה התובעת והודתה כי על פי החוזה עד להמצאת 'נסח נקי' ביום 15/5/03 היא לא נדרשה לשלם ועמדה לה הברירה לבטלו (ראה: עמוד 25 לפרוטוקול שורות 11-25):
"ש. ידעת שצריך להביא נסח נקי?
ת. אני לא ידעתי כלום, אני ידעתי שמטרי צריך לטפל בכל הדברים כאילו שהוא קונה את זה לעצמו.
ש. קנית דירה ולא מטרי. האם בתור אדם ידעת שהדירה צריכה לעבור על שם קולגה?
ת. כן.
ש. ידעת מתי צריך להיות השלב הזה?
ת. ידעתי שהוא צריך להיות מתי שהוא, ציפיתי לו אבל לא ידעתי מתי.
ש. ידעת שהחוזה שעד שהחוזה לא עובר על שם קולגה לא משלמים כסף ויש לך זכות לבטל העסקה?
ת. הכל היה בסדר ולא היה חד משמעי כמו שאתה אומר את זה עכשיו.
ש. האם הבנת שאת צריכה להוציא הכסף מהכיס רק לאחר שנרשם על שם קולגה?
ת. אני הבנתי שהכל בסדר ואם יהיה נסח נקי ב-15/5 אני יכולה לשחרר 15,000 דולר. אני מתקנת גם אם לא יהיה נסח נקי אני יכולה לשחרר.
ש. ידעת שקולגה לא רשום בטאבו ואין נסח נקי ב-14/5 ו-15/5.
ת. כן ידעתי. הייתי בטוחה שהכל הולך לכוון טוב כפי שנאמר לי" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

11. בכל הקשור לביצוע התשלומים הוכח כי מעבר לתשלום הראשון ששולם במעמד החוזה (חרף הנטען בסעיף 151 לסיכומי עו"ד מטרי), פעלה התובעת על דעת עצמה.
גם לעניין זה מצאתי סתירות רבות בעדותה של התובעת הן לפניי והן בין עדותה לפניי לבין עדותה בהליך במחוזי וזאת עוד בטרם התייחסתי לתצהיר שניתן על ידה בתמיכה לצו המניעה בשים לב לטענותיה כנגד עריכת המסמך על ידי עו"ד מטרי אליהן אתייחס בהמשך.
הסתירות בעדותה, ובפרט הניסיון המובהק שלא לקחת כל אחריות על פעולותיה, לא עוררו אמון. מה גם שגרסת עו"ד מטרי שהתשלומים הנוספים בוצעו, חלקם בניגוד לעצתו וחלקם ללא ידיעתו, קיבלו מספר חיזוקים.
11.1 הראיות שלפניי סותרות מניה וביה את טענת התובעת כי שילמה את התמורה בהתאם להוראות החוזה (ראה: עמוד 15 לפרוטוקול שורות 27-28; עמוד 16 לפרוטוקול שורות 2-4; וכן ראה תשובה לשאלה 30 לשאלות עו"ד תלמי - הוצג וסומן ג/1).
כך למשל למרות שעל פי החוזה היה על התובעת לשלם, לכל היותר, סך של 5,000 $, עד ליום 17/4/03, כבר ביום 16/4/03 שילמה התובעת סך נוסף של 73,264 ₪ לעו"ד דונר (ראה גם הודאתה בכך בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 29-33). לא הוכח כי עו"ד מטרי הורה לתובעת לעשות כן ולעניין זה לא נתתי אמון בטענת התובעת (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 12-14).
11.2 עוד הוכח כי התובעת לא המתינה ליום הפעלת האופציה (15/5/03) אלא השלימה את כל התשלומים ביום 14/5/03 והכל במטרה לקבל את מפתחות הדירה מאחר והיה עליה לפנות את דירתה שלה. לעניין זה יוער כי בהתאם לראיות שלפניי עוד ביום 13/5/03 אחה"צ נתנה התובעת לעו"ד דונר המחאה על סך נוסף של 76,517 ₪, שווה ערך ל-17,000 $ ליום 14/5/03. גם ביחס לכך לא נטען כלל על ידי התובעת כי עו"ד מטרי ידע על כך וממילא יש בכך כדי לחזק את גרסת עו"ד מטרי כי עת הגיעה התובעת אליו לפגישה ביום 14/5/03 היא היתה נחושה בדעתה לבצע את העיסקה (ולפגישה זו אתייחס להלן).
11.3 יתירה מכך. הוכח כי התובעת התירה לעו"ד דונר להעביר סך של 17,000 $ לקולגה עוד בטרם נרשמה הדירה על שמו ונתקיימו התנאים שבחוזה (וראה גם: תשובות לשאלות 30, 31 ו-154 - ג/1 כאמור - נספח ו' לתצהיר עו"ד מטרי - נ/2).
בשלב זה נטען על ידי התובעת כי הכל היה בתיאום עם עו"ד מטרי (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 4-13):
"ש. מדוע שילמת בניגוד לתנאי החוזה?
ת. זה לא היה ככה, זה לא נכון.
ש. את יכולה להראות מסמך שזה כן לפי תנאי החוזה? נכון שסמכת על עו"ד דונר ורצית את הדירה ולכן כשהוא התקשר אליך את הלכת ושילמת לו?
ת. כל הסכומים שהעברתי להם מטרי ידע עליהם גם הסכום שהעברתי כשהיה בחו"ל. הכל היה בתיאום עם מטרי גם טלפונים והגעתי אלי.
ש. ספרי לנו לגירסתך מה אמר לך מטרי למה הוא אמר לשלם ב-16/4/ למרות החוזה?
ת. מטרי עשה את כל העבודה והוא אמר לי מתי לשחרר כסף ואיך.
ש. מדוע ואיך ובאיזה נסיבות מטרי אמר לך לשלם בניגוד לחוזה?
ת. הוא לא אמר בניגוד לתנאי החוזה. אם שחררתי כספים זה היה בדיוק לפי החוזה".

11.4 ואולם - בהליך במחוזי העידה התובעת כי קולגה דרש שהיא תשחרר את כל הכסף שהיה במשמורת לידיו אך עו"ד מטרי אמר לה להשאיר את כל הכסף במשמורת אצל עו"ד דונר (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול מיום 8/12/05 בהליך במחוזי - נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3). חרף הוריה מפורשת זו של עו"ד מטרי, בה הודתה התובעת, היא סיכמה עם קולגה ועו"ד דונר ביום 15/5/03, ללא ידיעת עו"ד מטרי, לשחרר לידי קולגה סך של 17,000 $ לאחר קבלת המפתחות (ראה: נספח ו' לתצהיר עו"ד מטרי - נ/2), ובהתאמה, כהודאתה, הסכום הועבר לידי קולגה.
יתירה מזאת. בעדותה במסגרת ההליך במחוזי (ראה: תצהירה מיום 17/4/05 צורף כנספח ד' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3):
"12. שילמתי את מלוא תמורת הדירה לידי סרגיי [הוא קולגה - ב.ש.] ו/או לידי עו"ד דונר".

הגם שבאותה נשימה מוצהר על ידה:
"... את התמורה כולה, בהתאם להסכם, העברתי לידיו של עו"ד דונר, בנאמנות" (שם, בסעיף 13).

(וראה גם: עדותה בהליך במחוזי, עמוד 5 - צורף כנספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3).
עדות זו אינה מתיישבת עם טענת התובעת כיום כי לא פעלה בניגוד לחוזה וכי עשתה הכל בתיאום עם עו"ד מטרי, גם כשהיה בחו"ל (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 4-13).
ניסיון התובעת ליישב בין הדברים בטענה ש"באיזה שהיא דרך הוא היה מעורב" (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 22-23), לא זו בלבד שאינה מסייעת בידה אלא אך פוגמת באמינותה.
11.5 זאת ועוד. התובעת העידה בהליך במחוזי כי עו"ד מטרי אמר לה כל העת שכל עוד הכספים אצל עו"ד דונר, שהוא איש מכובד, אין לה מה לחשוש (טענה עליה חזרה גם לפניי - ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 21-23). טענה זו אינה מתיישבת עם טענתה כיום שעו"ד מטרי ידע שהיא שחררה כספים לידי קולגה.
כך גם הודתה התובעת לפניי כי עו"ד מטרי לא ידע על המכתב המורה על שחרור הכספים לקולגה שנכתב על ידי עו"ד דונר ונחתם על ידה (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורה 17; עמוד 19 לפרוטוקול שורה 11) ואף לא על שחרור הכסף לקולגה (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 17-18):
"ש. זאת אומרת שאת לא דיברת עם מטרי?
ת. התקשרתי למשרד הוא היה בחו"ל ולא היה עם מי לדבר והיה לי את החוזה מולי".

(וראה גם: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 8-9).
11.6 לא זו אף זו - בשלב זה הוסיפה התובעת וטענה כי אין המדובר בפעולה המנוגדת לחוזה (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 1-7):
"ש. לא חשבת שמן הראוי בנקודה מהותית שבה הכסף אמור להגיע לקולגה בניגוד לתנאי החוזה לחכות למטרי ולהתייעץ איתו?
ת. אני לא חשבתי שזה בניגוד לחוזה. רכשתי דירה שלא היתה שום בעיה ואני האמנתי שאני יכולה לשחרר כל סכום שאני רוצה כי אין שום בעיה לפי מה שמטרי אמר אלא רק הערת אזהרה.
ש. כתוב בנספח ו' לתצהיר מטרי "למרות האמור בחוזה" אז ידעת שזה בניגוד לחוזה?
ת. למרות שאני יודעת שאני יכולה לשחרר 30,000 דולר עד 15 הוריתי על 17".

(וראה גם: עמוד 28 לפרוטוקול שורות 23-33).
עדות הסותרת את עדותה בהליך במחוזי (ראה: תצהירה מיום 17/5/05 צורף כנספח ד' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3) לפיה:
"... על פי החוזה, הכספים המוחזקים בנאמנות בידיו של עו"ד דונר יוותרו בידיו עד הצגת נסח נקי בו סרגיי [קולגה - ב.ש.] רשום כבעלי הדירה, וכן עד לאחר קבלת אישור מס שבח, מס מכירה, עירייה, היטל השבחה ועוד".

11.7 מכאן, הינך למד שניים: האחד, אין מקום לטענת התובעת כיום כי נפל כשל בניסוח החוזה שגרם לה לטעות. הוראות החוזה ברורות המה והיו ברורות וידועות היטב לתובעת; והשני, לכל הפחות באשר לסכום של 17,000 $ פעלה התובעת בניגוד להוראות החוזה ומבלי שהתייעצה תחילה עם עו"ד מטרי ועל כן אין לבוא אליו בכל טענה בקשר לכך.
לעניין זה לא נעלם מעיני כי בתצהיר התובעת בתמיכה לתגובה לצו המניעה בהליך במחוזי נטען כי שולם לקולגה 13,000$ בלבד (ראה: סעיף 9 לנספח ח' לתצהירה – ת/2) וכי בעדותה לפני טענה התובעת כי "אני לא יודעת איך הגעת ל-17,000 האמת זה היה 13,000 אני זוכרת 13,000 דולר." (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורה 27), אך מיד סייגה זאת "לפי זכרוני" (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 30-31).
11.8 יתירה מכך. גרסה נוספת זו של התובעת, לפיה היא מפרשת את החוזה כמאפשר לה להעביר לידי קולגה אף סך של 30,000 $ בעוד היא העבירה לידיו סך של 17,000 $ בלבד במטרה לקבל את מפתחות הדירה (ראה: עמוד 18 לפרוטוקול שורות 23-33); עמוד 17 לפרוטוקול שורה 28 עד עמוד 28 לפרוטוקול שורה 20; עמוד 18 פרוטוקול שורות 1-9) גם אינה מתיישבת עם הדרך בה ניסתה התובעת להציג עצמה. על פי גרסה זו התובעת בקיאה בהוראות החוזה, מבינה את זכויותיה ואף יודעת לפרשו וזאת בניגוד לעדותה בהמשך חקירתה הנגדית (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורות 24-28) כי:
"ש. כשאת לקחת את החוזה, את חתמת על החוזה, את קראת אותו לפני חתימתך?
ת. לא ממש. רפרפתי, לקחתי עורך דין שהוא יעשה את כל העבודה. גם אם הייתי קוראת לא הייתי מבינה.
ש. תסבירי מה זה נקרא רפרפתי, עברת במהירות?
ת. כן." [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

הגם שהתובעת מודה בסופו של יום כי במועד שחרור הכספים לקולגה כבר ידעה שהערת האזהרה נרשמה לטובת קולגה חודשים לאחר חוזה קולגה, כי ידעה שהדירה לא נרשמה על שם קולגה ולא ניתן לרשום הערת אזהרה לטובתה בשלב זה (ראה: עמוד 23 לפרוטוקול שורה 29 עד עמוד 24 לפרוטוקול שורה 5). הודאה העולה בקנה אחד עם טענת עו"ד מטרי כי התובעת היתה מודעת לבעיות עת החליטה, בניגוד לעצתו, שלא להפעיל את אופציית הביטול (וראה לעניין זה להלן).

12. לגרסת עו"ד מטרי היה על עו"ד דונר לבצע את כל הפעולות המתחייבות על מנת לרשום את הדירה בבעלות קולגה עד למועד הקובע - 15/5/03 ומטעם זה הוא גם לא דרש את המסמכים עובר לחתימת החוזה (ראה: עמוד 28 לפרוטוקול שורות 21- 23; עמוד 29 לפרוטוקול שורות 3-17; עמוד 29 לפרוטוקול שורה 31 עד עמוד 30 לפרוטוקול שורה 2; עמוד 32 לפרוטוקול שורות 3-5).
נשאלת השאלה מה הן הפעולות אותן ביצע עו"ד מטרי לאחר חתימת החוזה, והאם היה די בהן כדי לעמוד בחובתו כלפי התובעת.
12.1 לטענת עו"ד מטרי הוא היה בקשר עם עו"ד דונר אשר שב ואמר שהוא מטפל בדיווח ורישום הזכויות על שם קולגה. כעדותו (ראה: עמוד 30 לפרוטוקול שורות 3-5):
"ש. אז איפה פנית לדונר לקבל אישורים?
ת. אנו כל הזמן בקשר עם דונר והוא אמר לי אני מטפל אל תדאג אני אביא המסמכים ואני חיכיתי ל-15/5 וכשראיתי שאני מתקרב יותר ויותר והוא לא הביא...".

טענת עו"ד מטרי בדבר פניות חוזרות ו/או בכלל לעו"ד דונר לא הוכחה לפניי כדבעי.
ראשית, אין לפניי כל פנייה בכתב או לכל הפחות תרשומות בתיק העיסקה בדבר שיחות שקיימו השניים. כאמור, עו"ד מטרי בחר, מטעמיו הוא, שלא להציג כלל את תיק העיסקה וכשל זה יפעל לחובתו.
הימנעות הנתבעת מהבאת ראיה מקימה למעשה לחובתו חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובתו (לעניין זה ראה, למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; קדמי, "על הראיות", התש"ע-2009, חלק רביעי עמוד 1889 ואילך; ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, אנטוני פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); ע"פ (חיפה) 974/06, מדינת ישראל נ' אגבאריה (2006); ע"א 143/08, קרצמן נ' שרותי בריאות כללית (2010), על האסמכתאות הנזכרות שם).
ודוק: עסקינן בטענת הגנה שהנטל להוכיחה רובצת לפתחו של עו"ד מטרי.
שנית, הטענה לדרישת המסמכים והאישורים מעו"ד דונר אינה מתיישבת עם טענת עו"ד מטרי כי המתין לקבל נסח מלשכת רישום המקרקעין המעיד שהדירה רשומה בבעלות קולגה עד ליום 15/5/03 וכל האחריות לביצוע פעולה זו רובצת לפתחו של עו"ד דונר. כעדותו (ראה: עמוד 29 לפרוטוקול שורות 12-17):
"ת. לא. זה תפקידו של עו"ד דונר להמציא לי. בעריכת החוזה התניתי זאת בפני עו"ד דונר שני תנאים אחד שכל הכסף יהיה בנאמנות אצלו ושניים שרישום על שם קולגה יושלם עד 15/5 אחרת לא תהייה עסקה.
ש. היכן האחריות שלך בעניין זה?
ת. ב-15/5 אני מסתכל ורואה שהביא לי הכל ובודק את כל המסמכים. דונר לא הביא, ולא היה לי מה לבדוק".

ובהמשך (ראה: עמוד 35 לפרוטוקול שורות 12-14):
"ת. כן, הוא לא אמר לי שהוא לוקח את התיק ממנו, אמרתי מאחר והוא הצד השני שלי, לגבי הוא האחראי לבצע, אם יעשה זאת לבד או עם תלמי זה בעיות שלכם, אני רוצה שהוא יהיה אחראי ויביא לי נסח עם אדון קולגה כבעלים" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

12.2 יתירה מכך. גם אם אקבל את גרסת עו"ד מטרי כי שוחח עם עו"ד דונר מספר פעמים עוד בטרם המועד הקובע (15/5/03) - אין די בכך.
לדידי, כאמור, בנסיבות מקרה זה - שומה היה לבצע בדיקות עוד בטרם קבלת החלטה על חתימת חוזה, גם בנוסחו זה הכולל אופציית ביטול. אך גם אם תאמר כי חתימה על חוזה הכולל אופציית ביטול עדיין מצויה במתחם הסבירות (ולא היא לדידי) - אין בכך כדי לפטור את עורך הדין מלבצע את הבדיקות אחר כך. נהפוך הוא. משמצא עורך הדין כי טמונים בעיסקה סיכונים ועל כן שמר למרשתו אפשרות לביטול העיסקה - שומה היה עליו לפעול במשנה מרץ על מנת לבצע באורח עצמאי את כל הבדיקות ולמצער, לקבל את מלוא המסמכים ולהקפיד על קבלת מלוא התשובות בסמוך לאחר חתימת החוזה, בפרט נוכח צפיפות המועדים הקובעים בחוזה.
ודוק: עו"ד מטרי אף לא טוען כי ביצע בשלב זה פעולה נוספת כלשהי מלבד פנייה לעו"ד דונר. אף לא פנייה לעו"ד תלמי ובכך חדל.
12.3 זאת ועוד. משמצא עו"ד מטרי כי רישום הדירה על שם קולגה אינו מבוצע עד ליום 17/4/03 ומתמהמה גם לאחר מכן ואין הוא מקבל מעו"ד דונר תשובות ראויות כפי שהודה בכך (ראה: עמוד 30 לפרוטוקול שורות 5-7) - שומה היה עליו, כבר בשלב זה, ובשים לב לכך שעו"ד מטרי היה ער לנסיבות התובעת - לזמן את התובעת לפגישה, לפרוש בפניה את מצב הדברים לרבות אי קבלת תשובות ומסמכים מעו"ד דונר הדוחה אותו ב'לך ושוב', באופן שניתן יהיה לקבל החלטות שלא בדוחק העיתים. בפגישה זו היה עליו להבהיר לתובעת את הסיכונים הטמונים באי הפעלת האופציה ולייעץ לה להפעיל את אופציית הביטול הנתונה לה. קיום הפגישה במועד מוקדם יותר היה גם מאפשר לשקול אופציות נוספות ובכלל זה ברור אפשרות רישום הזכויות על ידי עו"ד מטרי תחת להמשיך ולהמתין למענה של עו"ד דונר. לכל הפחות, היה על עו"ד מטרי להבטיח רישום הערת אזהרה על הדירה לטובת התובעת. עו"ד מטרי לא עשה כן ואף לא בדק את הסיבה לאי החתמת מיופה הכוח על הבקשה לרישום הערת אזהרה לטובת התובעת.
ודוק: אף פעולה זו עולה בקנה אחד עם גרסת עו"ד תלמי כי השיחה היחידה שהתקיימה בין השניים היתה לאחר התאבדות עו"ד דונר. שכן, אם וככל שעו"ד מטרי דיבר עימו טרם חתימת החוזה יכול היה לבקשו לחתום על בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת התובעת ולחלופין, לקבל מעו"ד תלמי הסבר מדוע הוא נמנע מעשות כן. לעניין זה יוער עוד כי טענת עו"ד מטרי כי באותה עת לא ניתן היה לרשום הערות אזהרה בלשכת רישום המקרקעין (ראה: עמוד 30 לפרוטוקול שורות 28-29) - לא הוכחה.
כך גם, עצם העובדה שרשויות המס פתחו תיק דיווח בגין חוזה טהור וניתן מספר שומה, אינם בבחינת אינדיקציה ולמצער, אינדיקציה מספקת בדבר דיווח על עיסקה קודמת (ראה: תשובות לשאלות 32, 45 בשאלון עו"ד תלמי שהופנה לעו"ד מטרי - ג/2; וכן עמוד 36 לפרוטוקול שורות 28-31) בפרט בשים לב לפגמים שנמצאו בדיווח כפי שמציינו לעיל.
ודוק: לא הוכח לפניי מתי דווחה עיסקת טהור לרשויות המס.
12.4 עו"ד מטרי עצמו, מודה כי היה עליו לזמן התובעת ולשיטתו, אף עשה כן ביום 14/5/03 (ראה: עמוד 30 לפרוטוקול שורות 5-7).

13. הן התובעת והן עו"ד מטרי מודים כי אכן נערכה פגישה במשרדו של עו"ד מטרי בבוקרו של יום 14/5/03, אך בכל הנוגע לתוכן השיחה חלוקים הצדדים.
בטרם אכנס לתוכן השיחה יודגש כי בנסיבות מקרה זה בהן לא התקבל כל מסמך אצל עו"ד מטרי, וודאי לא 'נסח נקי' מני מועד חתימת החוזה - עצם הותרת ההחלטה למועד זה יום לפני המועד הקובע, כאשר עו"ד מטרי יעדר מן הארץ במועד הקובע, ביודעו כי התובעת שרויה ב'לחץ של זמן' לפנות את דירתה היא - אינו מאפשר, כשלעצמו, הליך קבלת החלטות מיטבי.
13.1 לטענת עו"ד מטרי התובעת הגיעה אליו בבוקר, הוא הודיע לה שלא הגיע אליו נסח מלשכת רישום המקרקעין המעיד על רישום זכויות הבעלות בדירה על שם קולגה כשהן נקיות מכל חוב וכהגדרתו "נסח נקי" ועל כן עומדת לה על פי החוזה האופציה לבטלו, כפי שהוא ממליץ לה; אך אם היא אינה רוצה לבטל את החוזה עליה להקפיד ולשלם את כל הכסף לעו"ד דונר בנאמנות. כעדותו (ראה: עמוד 30 לפרוטוקול שורות 5-23):
"... ב-14/5 אני ראיתי שהוא לא מביא המסמכים ואמרתי לתובעת שאני ממליץ לבטל העסקה ולקחת ה-2,000 דולר חזרה.
...
ת. אני כתבתי בתצהיר בסעיף 45 שהיא עשתה בדיוק להיפך. אני המלצתי לה לא לעשות העסקה ואמרתי לה את זה במפורש כשהיא היתה אצלי ב-14/5 ובכל מקרה אמרתי שאם היא כל כך רוצה היא יכולה להפקיד כל הכסף ובתנאי שתלך לפי הכתוב בחוזה כל עוד לא יהיה המצב הנקי לא לשחרר כספים וכשיהיה מצב נקי לשחרר בהדרגה על פי החוזה.
ש. אם ראית את הבעייתיות ולשיטתך אמרת לתובעת לבטל ההסכם, מדוע לא הוצאת לה מסמך במקום להחתים את שאמרת לה?
ת. נתתי לה בהתאם לחוזה שיקול דעת. ישנן שתי אפשריות בחוזה, ישנה אפשרות אחת לקחת הכסף ואני ממליץ לה לקחת הכסף ולא להמשיך בחוזה והאפשרות השנייה בתנאי שתעמוד בתנאים הספציפיים והיא הלכה ומסתבר כעבור כמה שעות טובות, כי אלי היא באה בבוקר. מה שהיא החליטה ב-5 שעות אלה שלא בידיעתי לשלם לעו"ד דונר היא אפילו לא אמרה לי שהיא משלמת לו. אם הייתי יודע הייתי עוצר אותה" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

13.2 מנגד, לטענת התובעת עו"ד מטרי לא המליץ לה לבטל את החוזה אלא אמר שאין מניעה לתת את כל הכספים לעו"ד דונר (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 18- 28; עמוד 19 לפרוטוקול שורות 3- 7). עוד מציינת התובעת כי אם עו"ד מטרי היה אומר לה לשקול אז היתה נדלקת לה "נורה אדומה".
13.3 בסוגיה זו מבכרת אני את עדות עו"ד מטרי כי המליץ לתובעת לבטל העסקה אך היא לא שעתה להמלצתו. ברם, אין אני מקבלת את טענתו של עו"ד מטרי כי במהלך הפגישה לא הבין מהתובעת שהיא עומדת לקיים את העיסקה אלא רק שתשקול את הדברים (ראה: עמוד 31 לפרוטוקול שורות 11-15):
"...אני אומר לה באופציה השנייה שאם היא תחליט ללכת לאופציה השנייה שתכניס את זה לחשבון נאמנות של דונר, שהיא הולכת לוודא לחשבון נאמנות ולפעול על פי החוזה, זה ברור שהיא הולכת לחשבון נאמנות, היא תחליט ללכת לשם שתראה שהיא הולכת לחשבון נאמנות, אני אומר לה "אל תעשי את זה", היא לא נתנה לי אפשרות להבין שהיא הולכת לשלם. היא אמרה שהיא תשקול".

עו"ד מטרי טען כל העת כי התובעת היתה נחושה בדעתה לבצע את העיסקה. כך גם עו"ד מטרי ידע כי התובעת צריכה לפנות את דירתה בימים אלה, ואופציית הביטול תחול למחרת היום. עובדות אלה, בהן הודה, אינן מתיישבות עם טענתו לפתע כי התובעת רק הלכה לשקול את הדברים.
13.4 גם אם הייתי מקבלת את גרסתו זו (ולא היא) - עו"ד מטרי ידע בשלב זה שנורות האזהרה לא רק מנצנצות אלא דולקות במלוא עוזן וכי במועד הקובע (15/5/03) הוא יעדר מן הארץ.
לפיכך, גם אם סבר עו"ד מטרי שהתובעת הלכה רק לשקול את הדברים, שומה היה עליו, עוד בטרם צאתו לחו"ל, לוודא כי התובעת אכן הפעילה את אופציית הביטול כהמלצתו ולשלוח בשמה לעו"ד דונר הודעה בדבר ביטול החוזה ודרישה להשבת הסכום ששולם.
עצם העובדה שלא עשה כן לא רק מהווה התרשלות מאחר והוא לא השלים את הטיפול עוד בטרם 15/5/03 אלא מעידה כי אכן הבין מהתובעת שברצונה לקיים את החוזה. עובדה בה הודה בסופו של דבר (ראה: עמוד 39 לפרוטוקול שורות 10-14):
"בפגישה שלי עם התובעת ב-14/5 לאחר שהעברתי לה את הצעתי והבנתי שהיא עומדת כן לעשות העסקה ואמרתי לה שתיתן את כל הכספים בנאמנות לעו"ד דונר ואמרתי שעד אחזור מחו"ל לא כי כבר הבנתי שלפי מצב הדברים לא יהיה נסח נקי עד שאני אחזור ועל כן לא ישחררו כי לא יהיה מצב שהוא נקי וכשאחזור אני אקפיד שדונר לא ישחרר אף אגורה עד שלא יהיה מצב נקי וכך אשמור על זה. הפעם הבאה שהיא באה כבר היה צו מניעה" [ההדגשה אינה במקור - ב.ש.].

13.5 לפיכך, אני קובעת כי במהלך הפגישה המליץ עו"ד מטרי לתובעת שלא לבצע העסקה, ובהבינו כי ברצונה לקיימה המליץ לה להפקיד את כל הכסף בידיו הנאמנות של עו"ד דונר על פי הוראות החוזה.
מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הודאת התובעת כי ידעה שיש לה אופציית ביטול אך היא לא רצתה לבטל את החוזה (ראה: עמוד 26 לפרוטוקול שורות 7-23):
"ש. מטרי לא אמר לך לשלם את הכסף?
ת. הוא אמר לי לשים הכספים בנאמנות אצל דונר.
ש. הוא הסביר לך שעדיין לא נרשם בטאבו ושאת צריכה לשקול?
ת. הוא לא אמר שאני צריכה לשקול. אם הוא היה אומר לי זה היה מדליק נורה אדומה. הוא אמר כשקונים בית לוקח זמן וצריך לשים כסף בנאמנות והכל בסדר ואין בעיה.
ש. ידעת שאת צריכה להחליט בנקודה זו, האם לתת הכסף או לצאת מהעסקה?
ת. ידעתי מה שמטרי לאורך כל הדרך נתן לי הבטחון שהכל בסדר ואין בעיה וזה לוקח זמן.
ש. כשחתמת על החוזה...
ת. לא עלה בדעתי שאני רוצה לבטל את העסקה ושהכל בסדר.
ש. ידעת שלפי חוזה יש לך שיקול דעת לבטל, כן או לא?
ת. לא עניין אותי שיקול הדעת.
ש. האם ידעת שיש לך זכות לבטל?
ת. זה לא עמד לפני, אני לא רציתי לבטל את העסקה.
ש. ידעת שיש לך הזכות?
ת. זה לא עניין אותי.
ש. ידעת שיש לך זכות כזו?
ת. ידעתי שיש האופציה הזו לפי החוזה. אבל זה לא עניין אותי" [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

13.6 אדם ההולך לעורך דין לשם עריכת חוזה רכישה צריך להיות סמוך ובטוח כי האופציות הנתונות לו על פי החוזה שנערך על ידי עורך הדין שלו, הן אופציות סבירות שאם וככל שיקיימן תישמרנה זכויותיו. לעניין זה צודקת התובעת כי "כשהולכים לקנות בית הולכים לעורך דין" (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורה 7).
ברם, עורך הדין יכול לייעץ למרשו אך אין הוא יכול למנוע ממנו לבצע פעולות חרף המלצתו. התובעת סוברנית להחליט האם היא בוחרת להפעיל את האופציה הנתונה לה על פי החוזה אם לאו, והיא עשויה לקבל את ייעוצו המקצועי של עורך הדין או שלא לקבלו כאשר עורך הדין אינו חייב 'לשים עצמו אפוטרופוס' עליה (ראה: ת.א. (חיפה) 690/04, נגלר נ' י.ר. טסלר ייזום תכנון ובניה בע"מ (2008); וראה גם: ת.א. (חיפה) 150/07, בן אבגי נ' אביבי (2008)).
מעבר לכך, הלקוח אינו יכול להטיל את מלוא האחריות על עורך הדין מקום בו לא שעה להמלצותיו ויתירה מכך, כבמקרה דנא, פתח ערוץ עצמאי וישיר מול ב"כ הצד שכנגד, בו עורך הדין שלו כלל לא היה מעורב.
יחד עם זאת, מן הראוי כי עורך הדין יגבה את אזהרתו, כאמור, בתיעוד ובמקרים מסויימים ישקול אף את המשך הייצוג. לעניין זה ראה את פסיקת כבוד השופט י. עמית, ב-ת.א. (חיפה) 690/04, נגלר נ' י.ר.טסלר יזום תכנון ובניה בע"מ (2008):
"יש הגורסים כי אסור לעורך דין לייצג לקוח בעסקה שבה עורך הדין סבור שהיא אינה לטובת הלקוח או שהסיכונים שהלקוח נוטל על עצמו גדולים מדי. כשלעצמי, איני סבור כך. זכותו של הלקוח ליטול על עצמו סיכון שרווח והזדמנות בצידו, ואין עורך הדין חייב לשים עצמו אפוטרופוס עליו. אך זאת, ובלבד שעורך הדין מיצה את האפשרויות להשיג ללקוחו תנאים טובים יותר, ולאחר שהבהיר היטב ללקוח את הסיכונים שהוא נוטל על עצמו, שאם לא כן, אינו יוצא ידי חובתו...
על עו"ד המייצג לקוח, הנכון ליטול על עצמו סיכונים בניגוד להמלצתו המקצועית, להבהיר ללקוחו את הדברים "ברחל בתך הקטנה". דומני שראוי גם לעגן את הדברים במסמך שבו יפרט עורך הדין ללקוחו את הסיכונים הכרוכים בעסקה. מסמך מעין זה נחוץ במישור הראייתי, כדי למנוע בעתיד מחלוקות בשאלה מה הוסבר ומה לא הוסבר ללקוח...
למסמך מעין זה יש ערך גם במישור המהותי, בכך שהוא מסב תשומת לב הלקוח לסיכונים שהוא נוטל על עצמו בעסקה".

ואת עמדת כבוד השופט מ. רניאל, מזה, ב-ת.א. (חיפה) 150/07, בן אבגי נ' אביבי (2008):
"נראה לי, כי כאשר פרקליט מייצג צד במשא ומתן לקראת חתימתו של חוזה מכר ובמהלך המשא ומתן הוא משוכנע, כפי שהנתבע 1 מעיד על עצמו, כי הנוסח הסופי של החוזה שהתגבש כולל סיכונים בלתי סבירים מבחינת הלקוח, וכי הוא, כמי שאמור להגן על האינטרסים של הלקוח, אינו יכול לתמוך בנוסח זה מבחינה מקצועית, כי אז עליו לעשות מעשה ולהודיע ללקוח כי הוא מנתק עצמו מן האחריות לאותו נוסח שאינו מקובל עליו, וזאת על מנת שהלקוח יבין את כובד הסיכון שהוא נוטל על עצמו, אם אכן יחתום על הנוסח האמור.
כל גישה אחרת מצד הפרקליט, חוטאת בעיניי לחובת הנאמנות והמסירות המוטלת עליו כלפי הלקוח על פי הדין, והופכת אותו שותף לחוסר האחריות שבחתימה על הנוסח הבעייתי (ר' לענין זה ג. קלינג שם, בעמ' 450)".

יחד עם זאת מדגיש כבוד השופט מ. רניאל (שם, שם):
"...ואולם, בחינה מעמיקה יותר מביאה למסקנה שעורך דין לא חייב ברשלנות מקצועית בכל  מקרה שבו לא ערך הסכם שונה מרצון הצדדים או התפטר מהטיפול. יש משתנים נוספים שצריך לקחת בחשבון.
יחסי עו"ד -לקוח הם יחסי שליחות, וככאלה, חייב השלוח, עורך הדין, חובת ציות להוראות הלקוח. בכל מקרה שבו פועל עורך הדין לפי הוראות הלקוח, אין לחייבו ברשלנות...
יש להביא בחשבון כמה פרמטרים:
הפרמטר הראשון הוא מידת מיומנותו של הלקוח...
הפרמטר השני הוא עוצמת הפגם בהסכם. לא כל פגם בהסכם מצדיק את הדרישה שעורך הדין יתפטר. עורך הדין אינו אפוטרופוס של הצדדים, ולא על כל אי הסכמה שוברים את הכלים ולא משחקים. הכתבת תנאים על ידי עורך הדין, ולחילופין התפטרות, אינה התנהגות רגילה בין עורכי דין ללקוחותיהם. הגם שההתנהגות המקובלת אינה קובעת את הרשלנות[13], לא יתכן להפוך התנהגויות רגילות ומקובלות שנזקן אינו רב, לעוולה. לכן, צריך לבחון את עוצמת הפגם. במקרה שבפני השופטת חיות, היה מדובר על תנאים שעורך הדין עצמו סבר שהם מסוכנים ואין לחתום עליהם. בנסיבות אלה, אפשר שהשלוח, החייב חובת ציות, חייב להתפטר כדי לעמוד בחובתו, כי הוא לא יכול לפעול לפי חובת הציות, ואין לו ברירה אלא לפעול לפי הוראות הלקוח אם הוא לא מתפטר".

13.7 מצינו לעיל, כי התובעת התנהלה באורח עצמאי ישירות מול קולגה ועו"ד דונר, הן בטרם המועד הקובע והן לאחר מכן. למרות הכחשתה הראשונית והסתירות שנפלו בעדותה.
כך למשל טענה התובעת שנתנה את הכספים לעו"ד מטרי והוא זה שנתן אותם לעו"ד דונר (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 26-27); ובאותה נשימה כי היא נתנה את ההמחאות אך "על פי הנחיית מטרי אני העברתי" (ראה: עמוד 16 לפרוטוקול שורות 28-30).
עוד טענה התובעת כי הלכה ישירות ממשרדו של עו"ד מטרי למשרדו של עו"ד דונר המרוחק כ-100 מטרים וכשנשאלה האם הגיעה עם ההמחאות ישירות לעו"ד מטרי השיבה: "איני זוכרת כנראה שכן" (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 10-11). משעומתה התובעת עם אישור עו"ד דונר על גבי ההמחאות לפיו ההמחאות נמסרו בשעה 13:05 ובשעה 13:09 טענה תחילה - כי חיכתה כנראה כמה שעות אצל עו"ד מטרי משעה 10:00-11:00 (לגרסת עו"ד מטרי הפגישה היתה בשעה 08:00-09:00 - ראה: עמוד 33 לפרוטוקול שורה 7); אחר כך - כי אינה זוכרת; ולבסוף - שיכול להיות שגם עו"ד דונר הגיע למשרדו של עו"ד מטרי (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 8-9).
עו"ד מטרי הכחיש כי עו"ד דונר נכח בפגישה ביום 14/5/03 וכי התשלומים מעבר ל- 2,000 $ בוצעו במשרדו (ראה: עמוד 33 לפרוטוקול שורות 4-13 ולעניין זה ראה גם להלן).
בחקירתה הנגדית ע"י ב"כ עו"ד תלמי כבר טענה התובעת כי רשמה את ההמחאות לאחר הפגישה עם עו"ד מטרי ומשעומתה עם העובדה כי חלקן המחאות בנקאיות השיבה כי אינה זוכרת (ראה: עמוד 25 לפרוטוקול שורה 32 עד עמוד 26 לפרוטוקול שורה 6).
מה עוד שהוכח שההמחאה הבנקאית על סך של 107,677.42 ₪ הונפקה לבקשת אמה, בשעה 12:55 כאשר עו"ד דונר אישר קבלת ההמחאה בשעה 13:05 (ראה: נספח ד' לתצהיר התובעת - ת/2 נספח א' ל-ת/1; וכן תשובה לשאלה 116 עד 118 לשאלון תלמי - ג/1). מכאן, התובעת לא הלכה מעו"ד מטרי ישירות לעו"ד דונר.
התובעת גם לא זכרה לומר האם באותו יום קיבלה את מפתחות הדירה או למחרת בטרם הוצג לה מכתב השחרור מיום 15/5/03 המורה לעו"ד דונר לשחרר לקולגה סך של 17,000 $ (ראה: עמוד 17 לפרוטוקול שורות 12-13, 18-19).
לעניין זה יוער כי אמנם המדובר באירוע שהתרחש שנים טרם מתן העדות אך בשים לב כי המדובר באירוע חריג לכל הדעות, מעבר לרכישת דירה המהווה לכשעצמו אירוע חשוב בחיי כל אדם, ואשר מיד בסמוך לאחריו חלו התפתחויות קיצוניות כמתואר לעיל - הייתי מצפה כי התובעת תזכור גם תזכור את כל פרטיו. מה גם שזיכרונה, או ליתר דיוק העדרו, לא היו עיקביים.
מכל מקום, דווקא אם נלך לגרסת התובעת כי מיד ממשרדו של עו"ד מטרי היא הלכה למשרדו הקרוב של עו"ד דונר, הרי שלשיטתה, היא הגיעה בשעה 10:00- 11:00 למשרדו של עו"ד מטרי מתוך כוונה לבצע את העסקה. עובדה זו תומכת בעדותו של עו"ד מטרי כי שום דבר ממה שנאמר על ידו ובכלל זה המלצתו שלא לבצע את העסקה לא סייע מאחר והתובעת היתה נחושה בדעתה לבצע את העסקה תחת לנצל את אופציית הביטול.
מסקנה העולה בקנה אחד גם עם העובדה שהתובעת שילמה לעו"ד דונר סך של 16,000 $ ומסרה המחאה נוספת על סך של 17,000 $ ליום 14/5/03 וזאת עוד בטרם פגישתה עם עו"ד מטרי; בעוד החוזה מורה מפורשות על תשלום סך של 5,000 $ עד למועד זה (ראה: נספח ד' לתצהיר התובעת - ת/2).

14. יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את עו"ד מטרי מאחריות.
14.1 על עורך הדין המלווה לוודא שהלקוח מבין את הסיכון שהוא נוטל על עצמו בהחליטו לפעול בניגוד להמלצתו. כאמור, לא נטען וממילא לא הוכח כי עו"ד מטרי העלה את הדברים על הכתב עת הבין כי בכוונת התובעת לפעול בניגוד לעצתו תוך נטילת סיכונים, כאשר מעבר לפן הראייתי קיים הפן המהותי, קרי: הסיכוי להשפיע על החלטת התובעת שלא לבטל את החוזה (והשווה: ת.א. (חיפה) 10165/96, י.ד. נ' לוטן (2006); ע"א 2008/07, לוטן נ' ירמייב (2011); ת.א. (חיפה) 690/04, נגלר נ' י.ר. טסלר ייזום תכנון ובניה בע"מ (2008); ת.א. (חיפה) 150/07, בן אבגי נ' אביבי (2008)).
14.2 מעבר לכך, קבלת גרסת עו"ד מטרי כי בשלב זה המליץ לתובעת לתובעת להפעיל את אופציית הביטול הנתונה לה, משמעה כי הכיר בסיכון הגבוה הכרוך בכך. מכאן, בשלב זה מוטלת על עו"ד מטרי חובת פיקוח מוגברת ושומה היה עליו לפעול במטרה לנסות ולצמצם את הסיכון שנטלה התובעת על עצמה.
ראשית, היה על עו"ד מטרי לברר עד תום איזה תשלומים ביצעה התובעת עד לשלב זה (14/5/03) - פעולה בה כשל.
שנית, היה על עו"ד מטרי לוודא כי התובעת אכן משלמת את כל הכספים לידיו הנאמנות של עו"ד דונר וכי הכספים מופקדים בחשבון הנאמנות.
לעניין זה הודה עו"ד מטרי (ראה: עמוד 30 שורה 32 עד עמוד 31 שורה 4):
"ש. האם וידאתי שדונר אכן פתח חשבון נאמנות ייחודי לעסקה זו?
ת. הוא הראה לי פעם משהו מסמכים של הפקדות, אבל כשאתה קולגה של 20 שנה ונותן בידיו כספים אתה לא בא לראות אתה מאמין, אבל נדמה לי שראיתי את הפקדה. אני ראיתי הפקדות לכספי נאמנות אבל אני לא יכול להגיד את הפרטים. ראיתי הפקדות אך בסך הכל זה היה 2,000 דולר או 3,000 דולר. ב-14/5 אמרתי לא לעשות העסקה ואז אני נוסע."

עדות עו"ד מטרי לעניין זה לא נסתרה, הגם שניתן היה בקלות להביא את תיק העסקה ולבדוק האם יש בו אישורי הפקדה ולו בגין התשלום שבוצע ביום החתימה (2,000 $). מה עוד שעו"ד מטרי מדבר על "מסמכים" ולא "מסמך" הגם שבהמשך התייחס לאישור אחד (ראה: עמוד 31 לפרוטוקול שורות 18-20). מנגד, כאמור, בפועל התשלום השני עמד על סך של 16,000 $ חלף הסך של 3,000 $ כאמור בחוזה ודבר זה תומך אף הוא בטענת עו"ד מטרי כי ראה רק את התשלום של 2,000 $ ולא ראה אפילו את התשלום של 3,000 $ (ראה: עמוד 33 לפרוטוקול שורות 10-13):
"ת. בטוח, כשאני אומר לשם זהירות המאה אחוז, כשאני אומר למיטב זכרוני 99%, כל הסכומים לא שולמו, לא ראיתי אותם, רק האלפיים שולמו, ראיתי אותם, את שלושת האלפים גם לא ראיתי. סכומים כאלה גדולים לא הייתי נותן לה לשלם כאשר אין לנו אישור מצב נקי כשאני בונה חוזה כזה? בשום פנים לא".

14.3 לעניין זה יש להבדיל בין פיקוח על ביצוע התשלומים לעו"ד דונר בלבד והפקדתם בחשבון הנאמנות לבין הדרישה להמציא מראש אישור פתיחת חשבון פיקדונות.
בכל הקשור לדרישה להמציא מראש אישור פתיחת חשבון פיקדונות - המדובר ביחסים בין קולגות ולא אחת נסמכים בעניין זה עורכי הדין על היכרות קודמת. ויאמר מיד - אכן אין די בהיכרות קודמת אך לשם כך קיימים כללי האתיקה בהם מחוייב כלל ציבור עורכי הדין.
על עורך דין מוטלות חובות זהירות גם כלפי מי שאינו לקוחו והדברים אמורים במיוחד משעסקינן בכספי נאמנות. כך גם חלה על עורך דין חובת הפרדה בין כספי נאמנות לבין כספיו (ראה: כלל 39 לכללי האתיקה. במסגרת נוקשה זו של כללים אין לאמר כי יש בעובדה שעורך דין נותן אמון בחברו למקצוע כי הכספים שימסרו לידיו יופקדו בנאמנות משום התרשלות. מה גם שדרך כלל המדובר בחשבון פיקדונות אחד עבור לקוחות אחדים (ראה: ג. קלינג "האתיקה", עמוד 103).
מעבר לכך, אמנם יתכן כי במקרים מסויימים יתעוררו ספקות ביחס לעורך דין המייצג את המוכר, או אז יוצב כתנאי כי הכספים יופקדו בחשבון נאמנות משותפת. במקרה זה העיד עו"ד מטרי כי הוא הכיר את עו"ד דונר שנים הרבה גם מעסקאות קודמות ומשרדיהם היו סמוכים (ראה: עמוד 35 לפרוטוקול שורות 1-3) ולא התעורר אצלו כל חשד באשר להפקדת הכספים.
לא הובאה לפניי כל ראייה כי בשלב זה היה צריך להעלות חשד מסוים בלב עו"ד מטרי באשר להתנהגותו של עו"ד דונר ז"ל (להבדיל מהתנהלות קולגה) או לשיתוף פעולה חשוד בין עו"ד דונר לבין קולגה. מה גם שעיקר הסכום היה אמור להיות מופקד בידי עו"ד דונר לאחר 14/5/03. לפיכך, בנסיבות מקרה דא אין בכך כדי להוות התרשלות.
עו"ד מטרי אף הדגיש כי בכל הקשור בהפקדת הכספים בנאמנות הוא קודם כל סומך על עצמו ועל החוזה. כלשונו (ראה: עמוד 38 לפרוטוקול שורות 27-28):
"ת.אמרתי שאני לא סומך על מישהו אחר קודם אני סומך עלי ועל החוזה עם הבטחונות שלי אבל לא אעשה החוזה רק שמשום עו"ד דונר היה מוכר לי כאדם ישר".

וכך ראוי. ראה לעניין זה ב-ע"א 420/75 כהן נ' אייזן, עו"ד, פ"ד ל(2) 29:
"בית-המשפט המחוזי ייחס גם חשיבות מיוחדת למעמדו המכובד של מר לאופר כבנקאי. .... מעמד מכובד בענף הבנקאות לחוד וחובה לבדוק את הענינים לאשורם מבחינה משפטית לחוד. ...., הדרת הכבוד הנחזית של מר לאופר לא היתה צריכה להטות את המשיב מחובתו הברורה לבדוק בקפדנות את היקף יכלתו וסמכותו של מר לאופר להבטיח את פינוי הדירה מן הדיירים כולם. הבטחה כזאת מצד מר לאופר, שהיא בת אופי משפטי, הגם שהיא ניתנת על-ידי אדם בעל מעמד רם בענף הבנקאות, אסור לו לעורך-דין לסמוך עליה, ואם הוא עושה כן, אפילו בתום-לב, והיא אינה תואמת את המציאות, הרי זו התרשלות".

14.4 שונה הדבר בכל הקשור לפיקוח על אופן ביצוע התשלומים. קבלת גרסת עו"ד מטרי כי ביקש לראות הפקדה על סכום של 2,000 $ אשר שולם במעמד החתימה בחשבון הנאמנות - מעידה כי, לשיטתו, היה עליו לקבל אישור הפקדה בחשבון הנאמנות ביחס לכל אחד מהתשלומים שביצעה התובעת ובהעדרו מהארץ, לכל הפחות לוודא כי התובעת תקבל אישורים אלה לידה או לחלופין אישורים אלה יומצאו למשרדו. עו"ד מטרי לא עשה כן ביחס לתשלום השני ואף לא ביחס לתשלומים שבוצעו לאחר החלטת התובעת להמשיך בעיסקה ביחס אליהם היה עליו כבר לנהוג במשנה זהירות ובכך כשל.

15. נשאלת השאלה האם העובדה שעו"ד דונר לקח את הכספים לכיסו או לחלופין העבירם לקולגה (הדברים לא הוכחו וספק אם האמת תבורר עד תום נוכח העובדה שעו"ד דונר התאבד וקולגה ברח לחו"ל) תוך הפרה של חיוביו כעורך דין מנתקת את הקשר הסיבתי שבין מעשיו או ליתר דיוק מחדליו של עו"ד מטרי לבין הנזק.
15.1 ככלל, כאמור ב ת.א (ת"א) 3154/99, ד.א. אורבן בע"מ נ' אלכסנדר (2003):
"... לצורך הוכחת חבות עורך-דין בעוולת הרשלנות, על הלקוח להוכיח כי נגרם לו נזק כתוצאה מהתרשלות עורך-הדין. עליו להוכיח, בין היתר, לפי מאזן ההסתברויות, קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין התרשלות עורך הדין, לבין הנזק הנטען. לצורך כך, על הלקוח להראות כי אלמלא מעשיו או מחדליו הרשלניים של עורך הדין היה נמנע נזקו הנטען".
 
וראה גם ב-ע"א 2008/07, לוטן נ' ירמייב (2011):
"... בעת בחינת קיומו של קשר סיבתי בין התרשלות לבין נזק, עלינו לבחון התקיימותם של קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי... הקשר הסיבתי העובדתי נבחן בשאלה האם אילולא ההתרשלות היה הנזק נגרם. הקשר הסיבתי המשפטי נבחן בשאלה האם הקשר הסיבתי העובדתי לא נשלל בשל שיקולים של "סיבתיות משפטית". אחד ממבחני העזר המקובלים לבחינת הקשר הסיבתי המשפטי הוא מבחן הצפיות, שבא לבדוק האם אדם סביר יכול היה לצפות את הנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלותו. יצוין עוד, כי התערבותו של גורם זר, בין אם מדובר בצד שלישי (כגון המתווך, או המוכרים לענייננו), או הניזוק עצמו (ירמייב) - אין בה כשלעצמה כדי לנתק את הקשר סיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק, שכן גם אז יש לבחון האם ההתערבות היתה צפויה...". [ההדגשה אינה במקור – ב.ש.].

ויוער - טענת התובעת כי לא הוצגה כל ראייה לפעולה בלתי חוקית אינה נהירה נוכח הקביעות בפסק הדין במחוזי כמו גם העובדה שאין חולק שכספי הנאמנות לא אותרו ובוודאי שאין טענה זו מתיישבת עם הנטען בסעיפים 37 ו-64 לסיכומי התובעת.
15.2 גם אם היה עו"ד מטרי מוודא שכל התשלומים הופקדו בחשבון נאמנות הדבר לא היה מונע את הוצאת הכספים על ידי עו"ד דונר מאוחר יותר. על כן, טעם זה, כשלעצמו, לא היה די בו כדי להטיל על עו"ד מטרי אחריות לנזקי התובעת ולחלופין, ניתן היה לראות בהתנהלות עו"ד דונר כמנתקת את הקשר הסיבתי בין התרשלות זו לבין הנזק.
ולעניין מניעת התובעת מלתבוע את הבנק עקב כשל זה ראה האמור ב-ע"א 8068/01, איילון חברה לביטוח בע"מ נ' אופלגר, פ"ד נט(2), 349 המצוטט על ידי ב"כ התובעת:
"... שונה ממנו באופן מהותי הוא חשבון פיקדונות כללי שמנהל עורך דין עבור מספר לא ידוע של לקוחות בלתי מזוהים. אכן, בין עורך-הדין ובין אותם הלקוחות מתקיימים יחסי אמון ועל עורך-הדין מוטלת החובה הכללית לפעול בחשבון בנאמנות ולשמור על האינטרסים של הלקוחות באותם פיקדונות. יחד עם זאת ובשונה ממנהל עיזבון, עורך-דין המנהל חשבון פיקדונות איננו תָחוּם בד' אמות של הוראות חוק ספציפי, כגון חוק הירושה, המצר את צעדיו ומחייבו לקבל אישור מטעם בית-משפט לפעולות מסוימות. עורך-דין המנהל חשבון פיקדונות כללי נהנה מחופש פעולה רחב יחסית לצורך ביצוען של פעולות בחשבון הפיקדונות (אך ראו: סעיף 41 לכללי האתיקה). אופיו זה של ניהול חשבון פיקדונות כללי על ידי עורך הדין, וריבוי הלקוחות אשר לטובתם ועבורם מופקדים בו הכספים, מקשה מאוד על יכולת הפיקוח של הבנק באשר לנעשה בחשבון זה ועל כן, נראה לי כי בניגוד לחשבון עיזבון נדירים מאוד המקרים אשר בהם יש לייחס לבנק חובה לדעת כי נעשות בחשבון כזה פעולות בלתי מורשות וכן לנקוט באמצעי זהירות למניעת פעולות אלה".

15.3 אך בכך לא די.
אמנם אין, כאמור, לצפות מעורך דין שיפעל בניגוד לכללי האתיקה ובודאי שאין לצפות ממנו למעשי רמייה.
יחד עם זאת, עו"ד מטרי חדל מלבצע בדיקות מקדימות כדבעי, כמצויין גם בפסק הדין בהליך במחוזי, עוד בטרם חתימת החוזה ובכך הקטין את הסיכוי לחשוף את מכלול הסיכונים הכרוכים בחתימה על החוזה. בהתאמה, לא היו לפניו הכלים להעריך נכוחה האם בנסיבות די בעריכת חוזה הכולל אופציית ביטול כדי להגן את התובעת. כלל לא נטען לפניי, וממילא לא הוכח, כי עו"ד מטרי יעץ לתובעת כי מוטב שלא לחתום על החוזה.
15.4 יתירה מכך - גם לאחר חתימת החוזה חדל עו"ד מטרי מלנקוט בפעולות כלשהן ובכלל זה ביצוע בדיקות מקיפות או לכל הפחות בדיקת השלב בו נמצא רישום הבעלות והמסמכים החסכים לשם כך. פעולה אשר היתה עשויה להבהיר את מלוא הסיכון הטמון בהמשך העיסקה חלף הפעלת אופציית הביוול.
כך גם הותרת ההחלטה עד בסמוך למועד הקובע פגמה באפשרות לקבלת החלטות באורח מיטבי.
מכאן, ביצוע הבדיקות במועד וכראוי יכול היה למנוע או לכל הפחות לצמצם את נזקי התובעת.
15.5 זאת ועוד. בשלב זה הייתי מצפה כי עורך הדין יבין שהבעיה אינה פשוטה שכן אחרת המסמכים היו מועברים אליו תוך שבוע כפי שצפה תחילה והדבר עולה גם מנוסח סעיף 1.י.(2) לחוזה. לשיטת עו"ד מטרי הוא אכן הבין זאת. משכך, הייתי מצפה, בפרט מעורך דין מנוסה וותיק בתחום עסקאות המקרקעין כעו"ד מטרי ומשהלה הבין כי התובעת לא תשעה להמלצותיו ובכל מחיר היא מעוניינת לקנות את הדירה - לכל הפחות לנקוט בפעולות מסוימות בניסיון לצמצם את הסיכון אליו חשפה עצמה התובעת.

לא נעלם מעיני כי התובעת ביקשה בכל מאודה להיכנס לדירה ביום 15/5/03 מאחר והיה עליה לפנות את הדירה שמכרה יחד עם גרושה וכי כל מוכר סביר ידרוש את הבטחת תשלום מלוא התמורה בטרם מסירת החזקה בדירה. ברם, ניתן היה למשל לשקול אפשרות של הארכת המועד הקובע להפעלת אופציית הביטול ו/או כי בתקופת הביניים תתגורר התובעת בדירה במעמד של שוכר ו/או לנסות לפעול להבטחת הכספים בדרך אחרת - בידי עו"ד מטרי או בנאמנות משותפת - אך הדברים נאמרים בזהירות על מנת שלא להיתפס לבחינה רטרואקטיבית. כך גם לא נעלם מעיני כי היתה נחוצה לכך הסכמת קולגה ועו"ד דונר באשר עסקינן בשינוי לחוזה מחייב.
ברם, הכשל העיקרי הרובץ לפתחו של עו"ד מטרי הוא אי ביצוע, ולו ניסיון, במטרה להקטין את הסיכון בו בחרה התובעת להעמיד עצמה.
15.6 זאת ועוד. הוכח לפניי כי עו"ד מטרי הבין שהתובעת מבקשת להמשיך בעיסקה, לשלם ולקבל החזקה בדירה וחרף זאת יצא את הארץ בלא שניסה אף לשוחח עם עו"ד דונר. כפי שהודה לפניי (ראה: עמוד 39 לפרוטוקול שורות 15-16):
"בשלב הזה לא סיכמתי הדברים עם דונר כי זה כתוב בחוזה שהוא נאמן ובעסקאות שהיו לי איתו בעבר הוא עשה זאת".

לשיטתו, כאמור, עו"ד דונר לא נכח כלל בפגישה במשרדו ביום 14/5/03 וחרף כל זאת הוא הסתפק במתן הוראות לתובעת בלבד (ראה: עמוד 39 לפרוטוקול שורות 10-14) בלא לסכם הדברים גם עם עו"ד דונר.

הותרת דברים לא סגורים, במיוחד במועדים הקובעים הן להפעלת אופציית הביטול והן לקבלת החזקה בדירה ומסירת דירתה של התובעת - מועדים בהם היה עו"ד מטרי מעורה באשר ייצג את התובעת בשני החוזים - אינה עולה בקנה אחד עם חובתו לפעול במסירות למען האינטרסים של התובעת.

בשלב זה שומה היה על עו"ד מטרי לוודא, לכל הפחות, כי כאמור, כל התשלומים מופקדים בחשבון נאמנות, להדריך את התובעת כי עליה לראות אישורי הפקדה של כל סכום שתמסור לעו"ד דונר ובד בבד לבקש מעו"ד דונר שיעשה כן ואף ישלח למשרדו את עותקם. והקש, על משקל קל וחומר, האמור ב-ת.א. (חיפה) 690/04 נגלר תובעת ב690/04 נ' י.ר.טסלר יזום תכנון ובניה בע"מ (2008) (שעניינו חובת עו"ד המייצג קבלן להדריך את רוכשי הדירות בדבר הפקדה בחשבון הליווי):
"..., על עורך הדין של הקבלן, לתדרך את רוכש הדירה, שעליו לשלם אך ורק לחשבון הליווי הספציפי, בשיק שלא ניתן להסבה, וכנגד קבלת ערבות חוק המכר עבור התשלום. הדברים צריכים להיאמר בקול צלול וברור: אסור בתכלית האיסור לעורך דין שמייצג קבלן, ליתן את ידו לכך שרוכש דירה ישלם לקבלן באופן שכספו לא יהיה מובטח באחת הדרכים לפי חוק המכר (הבטחת השקעות). החובה המוטלת על עורך הדין של הקבלן בנקודה זו היא ברמה הגבוהה ביותר, והוא חייב לראות את עצמו כאילו הוא מייצג את רוכש הדירה".

15.7 כך גם בשלב זה לא פעל עו"ד מטרי, לכל הפחות, לרישום הערת אזהרה לטובת התובעת וכאמור טענתו בדבר העדר האפשרות לעשות כן (ראה: עמוד 34 לפרוטוקול שורות 25-30) - לא הוכחה. אמנם אין באיחור זה כדי לשנות את התוצאה הסופית משבסופו של יום הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הערות האזהרה - אך עובדה זו מעידה על כך שעו"ד מטרי לא טרח לבצע כל פעולה בשלב זה מעבר למתן הוראות לתובעת. בכך לא די.
משכך, אחת משתיים: או שגם בשלב זה עו"ד מטרי לא חשש כלל ומכאן שהתרשל בקריאת תמרורי האזהרה ובייעוצו למרשתו; או, שכגרסתו - אותה אימצתי - עו"ד מטרי הכיר בשלב זה בסיכון הכרוך באי ביטול החוזה ועל כן המליץ לתובעת על ביטולו, אך משעה שהתובעת לא שעתה להמלצתו ועו"ד מטרי בחר שלא להתפטר, היה עליו לנקוט בפעולות שישרתו את תכלית העיסקה - רישום הדירה בבעלות התובעת, ולמצער, למצות את כל האפשרויות במטרה לצמצם קמעא את הסיכונים שנטלה התובעת ובכך חדל.

16. ברם, אין בכך כדי לנכות את התובעת מאשם. ברי כי התובעת היתה מעוניינת מאוד בדירה ורצונה זה הוא שהנחה את כל פעולותיה. כך באשר להתעלמותה מסימני השאלה הרבים שהיו או היו צריכים להיות לה כמי שביקרה בדירה פעמיים לרבות עם מתווך, כמי שראתה שכל מטלטלי המנוח מנשס נמצאים בדירה, כמי שידעה שקולגה לא גר בדירה ומעת 'רכישתה' על ידו מבקש למכרה, כמי שידעה שמנשס אינו בן החיים ועוד סימנים שכאמור לא הוכח לפניי שכולם הובאו לפני עו"ד מטרי .
חרף כל זאת בחרה התובעת שלא להפעיל את אופציית הביטול בניגוד להמלצת עו"ד מטרי.

כך גם לא הוכח לפניי כי עסקינן בלקוחה אשר הגיעה לעורך דין ואשר פעלה אך ורק בהתאם להמלצותיו ולהוראותיו. היפוכם של דברים הוא הנכון - התובעת אף טענה, לפי אחת מגרסאותיה, כי פרשה את הוראות החוזה בעצמה. מעבר לכך, התובעת נטלה לעצמה את החירות להעביר כספים ישירות לקולגה (17,000 $) וזאת בניגוד מוחלט להוראות החוזה תוך עריכת מסמכים עם עורך דינו של קולגה והכל בלא להיוועץ בעו"ד מטרי אשר כאמור שהה אותה עת בחו"ל. התובעת שהבינה את משמעות הדבר ניסתה במהלך חקירתה לטעון כי עו"ד מטרי היה מעורב בדבר אך, כאמור, עדותה זו נסתרה הן בחקירתה והן מהמסמכים שלפניי.
בנסיבות אלה ניתן לומר כי לתובעת אשם תורם מכריע בכל הקשור לכספים שהועברו לידי קולגה (17,000 $) ואשם תורם משמעותי בכל הקשור ליתר הסכום המועמד, בנסיבות, בשיעור של 35%.

שלב שלישי - ההליך במחוזי
17. עו"ד מטרי העיד כי בערכו את תצהיר התגובה לצו המניעה - רשם את דברי התובעת אשר, לדבריו, הרגישה מאוד לא נוח על כי פעלה בניגוד לעצתו ושחררה כספים לידי קולגה. בהתאמה, גם הסכום ששילמה לקולגה נרשם מפיה באשר הוא לא ראה את מכתב השחרור ולכן הועמד על סך של 13,000 $ ולא 17,000 $ (ראה עמוד 39 לפרוטוקול שורות 19-24; וראה גם: עמוד 33 לפרוטוקול שורות 14-29); בעוד לטענת התובעת ניסוח זה של התצהיר נועד להגן על עו"ד מטרי. אין בידי לקבל טענת התובעת.
17.1 בסופו של יום התובעת הודתה כי אכן הסכום שוחרר לקולגה ללא ידיעת עו"ד מטרי, ששהה אותה עת בחו"ל בעוד עו"ד דונר עורך את מכתב השחרור והתובעת חותמת עליו. הודאה העולה בקנה אחד עם האמור בתצהיר התגובה. מה גם שהמדובר באדם בוגר ביחס אליו, כאמור ב-ע"א 2119/04, לנדאו נ' וין פ"ד מט(2) 77:
"אדם מוחזק כמי שיודע את תכנו של מסמך שעליו הוא חותם, ולא תשמע מפיו הטענה, שלא כך הם פני הדברים מן הטעם שאין הוא מסוגל לקרא את המסמך מסיבה כלשהי. מקורה של חזקה זו בכך, שמי שאינו מסוגל לקרא מסמך, נושא בחובה להבטיח שתכנו של אותו מסמך יובא לידיעתו, על ידי פלוני המהימן עליו, לפני שיחתום עליו; ועל כן הוא זה הנושא בתוצאות אי קיומה של החובה".

(וראה גם: ע"א 764/64, שווילי נ' כליף, פ"ד יט(2) 113; ה"פ (ת"א) 469/04, יעיש נ' שמשון חברה לביטוח בע"מ (2008); ע"א 6296/05, כהן נ' עזבון המנוחה בקשי כתון ז"ל (2007); ע"א 8837/05, נביל נ' תאופיק אל שורטי (2009); ע"א 149/77, רוט נ' נ. ישופרט פד לב(1) 617).
17.2 מעבר לכך, הוכח לפניי כי גם בשלב זה עו"ד מטרי נתן אמון בעו"ד דונר, כעדותו (ראה: עמוד 34 לפרוטוקול שורות 1-3):
"... כשקיבלנו את צו המניעה שאלתי את דונר מה הולך פה, הוא אומר שזה שטויות שזה קרובת משפחה שרוצה את הירושה הזאת, לא עלה בדעתי שאגיע למצב הזה, כשאני נותן לקולגה כסף מעמידים אותי למשפט על זה."

עדות זו עולה בקנה אחד עם כל התנהלות עו"ד מטרי שלא הזדרז לבקש את העברת כספי הנאמנות כמו גם את הכספים ששולמו לקולגה לידיו או לקופת בית המשפט עד התברר תביעת האחות. מכאן, דומה כי בשלב זה עו"ד מטרי כלל לא צפה את שיתרחש ובוודאי לא את התביעה כנגדו. שאלה אחרת היא אם היה צריך לצפות (וראה לעניין זה להלן).
17.3 כך גם התובעת הודתה בעדותה בהליך במחוזי (ראה: תצהירה מיום 17/4/05 צורף לנספח ד' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3) כי מיד לאחר הגעת אחות המנוח היא פנתה דווקא לקולגה:
"24. לאחר האמור לעיל [הגשת תביעת האחות - ב.ש.] פניתי אל סרגיי בתמיהה. סרגיי סיפר לי כי הוא רכש את הדירה כדת וכדין וכי כל הטענות של התובעת אין בהן דבר. סרגיי סיפר לי באותה הזדמנות כי הוא הכיר את המנוח, מר מנשס, משך שנים, התחבר עימו ועזר לו רבות. המנוח אף סיפר לו דברים שונים מעברו, כך למשל שקרובת משפחה שלו נפטרה בתקופת השואה, וכי אף הוא עבר את תקופת השואה.
25. סרגיי אף סיפר לי על מצבו הבריאותי של המנוח עת הכיר אותו, על כך שהיה מתקשה בהליכה ולעיתים נופל במדרגות.
26. אבקש להדגיש כי דברים דומים אף שמעתי משאר השכנים בבניין.
27. סרגיי הוסיף וסיפר שהתובעת, קרובת משפחתו היחידה של המנוח, הייתה מגיעה אליו לעיתים ודורשת לקבל את הדירה בירושה. התובעת לא הייתה מטפלת בו ולא עוזרת לו וכל שרצתה ממנו הייתה הדירה. סרגיי סיפר לי שהוא סבור שהמנוח החליט למכור לו את הדירה ככל הנראה כדי למנוע מאחותו לקבלה לאור מערכת יחסיהם הקלוקלת של המנוח והתובעת.
28. סרגיי אף ידע לספר לי שזכר עוד את אימו של מנשס אשר התגוררה אף היא ברחוב הילדים בקרית מוצקין. סרגיי סיפר לי שהחנות אותה ניהל המנוח הייתה בעבר של אימו, וכי היא הורישה אותה למנוח ולא לתובעת ובכך עוררה את זעמה של התובעת.
29. מכל האמור היה ברור לי כי אמנם סרגיי הכיר באופן אישי את המנוח והוא אשר רכש ממנו את הדירה נשוא תצהירי זה.
30. אציין כי אף בשיחות עם שכנים הם מסרו לי כי הם ראו את סרגיי נכנס ויוצא מדירת המנוח".

אמנם לפניי טענה התובעת כי לאחר שהאחות התייצבה בדירתה היא הלכה למשטרה ואח"כ פנתה לעו"ד מטרי, אך לאחר שעומתה עם עדותה בהליך במחוזי, היא הודתה כי קודם פנתה לקולגה (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 14-19); וכי גם בשלב זה לא התעורר אצלה כל חשד והיא לא ביקשה לבטל את החוזה (ראה: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 21-22):
"ש. הוא גם אמר לך שהוא קנה את הדירה כדת וכדין?
ת. נכון. אני מאשרת את דברי במחוזי. לא היה לי חשד. אם היה לי חשד קטן הייתי מוציאה הכספים ומבטלת הקנייה".

(וראה גם: עמוד 19 לפרוטוקול שורות 8-11, שורות 20-22; עמוד 20 שורות 8-9; וכן בחקירתה הנגדית בהליך במחוזי שם טענה שפנתה לעו"ד מטרי ולעו"ד דונר - ראה: עמוד 7 לפרוטוקול מיום 8/12/05 בהליך במחוזי - נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3).
17.4 עדות זו גם סותרת את טענת התובעת כי מיד בדיון בצו המניעה היא ביקשה מעו"ד מטרי להעביר את הכספים מעו"ד דונר אליו אך עו"ד מטרי הבהיר לה שוב כי אין לה מה לחשוש מעו"ד דונר ו-"הכל שטויות" (ראה: עמוד 20 לפרוטוקול שורות 21-24; עמוד 21 לפרוטוקול שורות 2-4).
מה גם שבהליך במחוזי הודתה התובעת כי היא לא היתה מודאגת בקשר לכספים שהיו בנאמנות אצל עו"ד דונר והיא לא ביקשה מעו"ד מטרי לקחתם ממנו, גם לא לאחר שעו"ד דונר התאבד (ולעניין זה ראה: עדותה בעמוד 7 מיום 8/12/05 בהליך במחוזי - צורף כנספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ג/3):
"ת. הייתי בהלם, דורה הגיעה עם משטרה אליי הביתה, בליווי שוטרת. הן נכנסו אליי הביתה, ודורה התחילה לצעוק שזה הבית שלה. אמרתי לה "על מה את מדברת?", ואז השוטרים אמרו לי שאני צריכה להגיע למשטרה, עם הפרוטוקול וכל התצהירים, ובאותו רגע נסעתי למשטרה והראיתי להם את כל המסמכים. היה שם חוקר שחקר ושאל, ואמרתי את כל מה שקרה.
ש. מה קרה אחר כך?
ת. אחר כך התקשרתי לדונר ולמטרי. הייתי בהלם ולא הבנתי מה קורה. דונר גם היה בהלם. פתאום הופיעה יורשת, לא ידעו כן ידעו, לא יודעת מה. הם אמרו שיהיה בסדר. מטרי עזר לי בדיון הראשון שהיה ואמר לי שהכול יהיה בסדר, ואז המשיכו כל הדיונים הבאים.
ש. הוא יעץ לך עזרה למזעור נזקים, כלומר איך לשמור על הכסף שלך?
ת. לא, הוא אמר לי שאין מה לדאוג, ושאפשר לסמוך על דונר, הוא עו"ד ידוע, ואין מצב שיכולה להיות טעות שכזו, ושאני יכולה להיות רגועה. הייתי רגועה, כי מטרי הוא עו"ד ידוע, ולכן פניתי אליו. מטרי אמר לי שגם דונר הוא עו"ד טוב, ולא יעשה דבר כזה. הייתי מאוד אופטימית.
...
ת. הייתי לוקחת עכשיו את הכסף שלי והולכת. אם היה לי שמץ של מושג, לא הייתי שמה אפילו שקל אחד על קרן הצבי. אם אני מאבדת את הכסף היחיד שיש לי, אני לא יודעת איך אמשיך לחיות.
ש. איך הגבת כשנודע לך שעו"ד דונר התאבד?
ת. המשכתי לקוות שהכול יהיה בסדר. עו"ד מטרי אמר לי שיהיה בסדר וגם עורכי דין אחרים שהתייעצתי אתם. הבנתי שאולי יש משהו חס וחלילה, כי דונר התאבד.
ש. לא ביקשת מעו"ד מטרי באיזשהו שלב להתערב במשמורת על הכספים שלך? הציבו בפנייך המון תמרורי אזהרה, ובחרת להתעלם מכולם. האחד זה מצב הדירה, השני רישום הערת האזהרה, ולא עצרת.
ת. הכסף שולם, והבית כבר היה שלי, ושיפצתי אותו" [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

משכך, טוב עשתה התובעת משזנחה הטענה בסיכומיה, אך יש בהתנהלות זו כדי להשליך על אשמה התורם.

18. ברם, בין אם התובעת ביקשה מעו"ד מטרי להעביר את כספי הנאמנות (כגרסתה שאיני מקבלת) ובין אם לאו, ובמיוחד משנסתבר לעו"ד מטרי בשלב זה כי סכום מסוים אף שוחרר לידי קולגה (בין אם 13,000 $ כמצוין בתצהיר התגובה לצו המניעה ובין אם 17,000 $ כמצוין במכתב השחרור) - שומה היה על עו"ד מטרי לפעול מיד לשם מניעה או לכל הפחות צמצום הסיכון לנזקים עתידיים.
18.1 עו"ד מטרי עצמו היה מודע לכך שכן, לשיטתו, החלטת בית המשפט בצו המניעה לא מנעה, לבקשתו, את רישום הערת אזהרה לטובת התובעת על מנת להגן על זכויותיה (ראה: סעיף 64 לתצהירו - הוצג וסומן נ/2).
אלא מאי? אף הערת אזהרה זו נרשמת על ידו רק כעבור חודשיים ומחצה, לטענתו, לאחר שפנה אליו עו"ד סיוון (ראה: עמוד 34 לפרוטוקול שורות 7-13). גם כאן, האיחור לא היה משנה את התוצאה הסופית משבסופו של יום הורה בית המשפט המחוזי על מחיקות הערות האזהרה - אך, עובדה זו מעידה על הלך הרוח בו נמצאו הצדדים, קרי: אף אחד מהם לא הזדרז לפעול ולהגן על הזכויות והתרשלות זו נופלת בראש ובראשונה לפתחו של עו"ד מטרי.
עצם העובדה שעו"ד מטרי אמר לתובעת כי היא זקוקה לעו"ד אחר שייצג אותה כי יהיה עד במשפט (וראה גם: בעמוד 34 לפרוטוקול שורות 14-16) - אין בה די.
18.2 בשלב זה היה על עו"ד מטרי לדרוש כי כל כספי התמורה יועברו לידיו הנאמנות או לקופת בית המשפט ולמצער, לראות אישורים בדבר הימצאות הכספים בחשבון הפיקדונות.
דווקא ממי שטרח וביקש מעו"ד דונר לראות אישור כי הסך של 2,000 $ ששולם במעמד החתימה הופקד בחשבון הנאמנות הייתי מצפה כי, לכל הפחות, בשלב זה ולאור טענות האחות יבקש לראות את המסמכים וכן יפעל להבטחת הכספים ששוחררו, הגם שללא ידיעתו, לקולגה.
יתכן כי כבר בשלב זה הכספים לא היו ברשות עו"ד דונר אך אפילו ניסיון זה להקטין הנזק, היה ותביעת האחות תתקבל, לא בוצע.
כך גם לא ננקט כל הליך כנגד קולגה אשר בשלב זה היה עדיין בארץ. גם דכאן, אמנם לא נהיר כי ניתן היה לגבות מקולגה את הכספים, כולם או חלקם, בשים לב לרמייה שנטענה בשלב זה והוכחה מאוחר יותר - אך היה צריך לנקוט בהליכים זמניים שונים (עיקול ועיכוב יציאה מהארץ) בניסיון להגדיל את סיכוי הגבייה מקולגה, היה ותביעת האחות תתקבל.
חלף זאת, הסתפק עו"ד מטרי בשיחות עם עו"ד דונר והפניית התובעת לעו"ד אחר (ראה: עמוד 38 לפרוטוקול שורות 30-33).
18.3 גם פניית עו"ד מטרי לעו"ד סיוון מיום 11/8/03 בשאלה ביחס לאישורי מס שבח מעידה כי גם בשלב זה (כחודשיים ומחצה לאחר ביקור האחות ופתיחת ההליכים) עו"ד מטרי מתייחס לעסקה זו כעסקה רגילה שיש להשלימה.
לעניין זה ניתן להקיש מהאמור ב-ת.א. (חיפה) 10165/96, י.ד. נ' לוטן (2006):
"... משהתברר כי הנתבעת התרשלה בכך שלא בררה חוב המוכרים לבנק טפחות, העבירה את מלוא התמורה שנתקבלה מן התובעים, ללא סילוק המשכנתא של המוכרים, והעבירה המשך הטיפול בתיק לעו"ד צבי לוטן, הרי שהיה מקום לראות את האחרון כפועל מטעמה ובמקומה, בדרך שיש בה תיקון "הליקויים" והקטנת הנזק.
עו"ד צבי לוטן בא למלא את מה שהיה על עו"ד נ' לוטן לעשות - להבהיר לתובעים כי נפל משגה תחת ידיה באי ברור חוב המוכרים, וכי היה עליה לפעול לרישום בהעברת הזכויות על שם התובעים בהקדם. ומשלא נעשו פעולות אלה, היה צורך לפעול מיידית "לתיקון" מלוא הנזקים שנגרמו לתובעים, עקב רשלנות הנתבעת, או לפחות לפעול להקטנת שיעורם...".

(וראה בערעור: ע"א 2008/07, לוטו נ' ירמייב (2011)).
18.4 אמנם התובעת מודה כי בהליך במחוזי ייצג אותה עו"ד סיוון, והתובעת אמנם העידה כי הוטלו עיקולים על ידו אך מסמכים אלה לא הוצגו לפניי (חרף הודעת בא כוחה - ראה: עמוד 22 לפרוטוקול שורות 9-10) ואף כלפי עו"ד סיוון יש בפי התובעת כיום טענות רבות (ראה: עמוד 20 לפרוטוקול שורות 31-32; עמוד 21 לפרוטוקול שורות 5-7). ברם, הלה מונה רק ביום 3/8/03, בעוד הפעולות הנ"ל היו צריכות להתבצע בד בבד עם הגשת התגובה לצו המניעה (ביום 28/5/03) ו/או במהלך הדיון בצו המניעה ולכל היאוחר בסמוך לאחר מכן ואין די בהפניית התובעת לייצוג על ידי עו"ד אחר.
כך גם משראה עו"ד מטרי כי התובעת משתהה בשכירת שרותי עורך-דין אחר שומה היה עליו להזהירה.
18.5 מחדלו של עו"ד מטרי מלנקוט בזמן אמת באמצעים אלמנטאריים שיתכן והיה בהם כדי להקטין במידת מה, את הנזק שנגרם בסופו של יום, מהווה, כשלעצמו, התרשלות. אך חשוב מכך - יש במחדל זה כדי להעיד כי גם בשלב זה לא נשקלו הדברים כראוי וזאת להבדיל מטעות בשיקול הדעת גרידא. עובדה המשליכה על התנהלות הצדדים גם בשני השלבים הקודמים.
18.6 יחד עם זאת, גם בעניין דא רובץ לפתחה של התובעת אשם תורם משמעותי. בשים לב לכך שלא מוכחש על ידה שמיד לאחר הדיון בצו המניעה הפנה אותה עו"ד מטרי לעו"ד אחר שייצגה בהליך במחוזי, בעוד היא השתהתה. כך גם לא נעלם מעיני כי התובעת העידה בהליך במחוזי כי נועצה בעורכי דין נוספים (ראה: עדותה בעמוד 7 לפרוטוקול מיום 8/12/05 - נספח ג' לתצהיר עו"ד תלמי - ת/3; ראה גם: ע"א 420/75, כהן נ' עו"ד אייזן, פ"ד ל(2) 29).

רשלנות עו"ד תלמי
19. עיקר טענת התובעת כנגד עו"ד תלמי הינה כי התרשל עת אימת את החתימות על גבי חוזה קולגה, ייפוי הכוח והבקשה לרישום הערת אזהרה, כאשר על פי פסק דינו של כבוד השופט רון סוקול האנשים שחתימתם אומתה על ידו אינם מי שנחזו להיות.

20. חובותיו של עורך הדין אינם רק כלפי מרשו אלא הוא "חב חובות מסויימות גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור, והוא עשוי לשאת באחריות לנזקיו של מי שאינו לקוח שלו, בשל נזק שהסב לו" (ראה: ע"א 37/86, 58/86, לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446); כאשר השאלה היא "בדרך כלל, מהי היקפה של חובת הזהירות באותו מקרה; האם כוללת פעולות מסוימות? האם היא כוללת נזקים מסויימים? האם היא מתייחסת לנזקים ספציפיים" (ראה: ע"א 2625/02, נחום נ' דורנבאום (2004); וראה גם: ת.א. (ת"א) פנטהאוז רחמני נכסים (1977) בע"מ נ' פפר (2010); ע"א 751/89 מוסהפור נ' עו"ד שוחט, פ"ד מו(4), 529; עמ"מ 3/56, עו"ד פלוני נ. יו"ר המועצה המשפטית, פ"ד י' 831; ע"א 6045/00, 6783/00, עו"ד ארד נ' אבן, פ"ד נו(5) 365; ע"א 4612/95, מתתיהו נ' שטיל (1997); ת.א. (ת"א) 1662/05 ישראלי נ' וייס (2011)).

21. עו"ד תלמי הודה כי (ראה: עמוד 40 לפרוטוקול שורות 11-32):
"ש. מהמסמכים שהצגתי לך וגם מהמסמכים שאתה חתמת עולה שאתה אכן באו אליך ה"ה מנשס וקולגה ואתה אישרת את חתימותיהם וזיהית אותם?
ת. הם ביקשו לאמת את החתימות שלהם על חוזה מוכן שהביאו לי.
ש. אני מראה לך את הבקשה לרישום הערת אזהרה (נספח ב' למטרי)?
ת. כן אני גם חתמתי על זה.
ש. אתה הכנת את זה?
ת. אני לא הכנתי את זה.
ש. הטופס מודפס והשם שלך מודפס בשם עורך דין מורשה לטפל וגם כמי שמאמת?
ת. אני חתמתי על זה על בקשה לרישום הערת אזהרה. אני מכיר את הטופס. לא הכנתי אלא חתמתי על הבקשה והם לקחו את זה איתם.
ש. מי יכול להדפיס דבר כזה אם לא אתה?
ת. לא. זה היה מוכן כך הם נתנו לי יחד עם החוזה וגם ייפוי כוח וגם הבקשה הזו.
ש. מי זה הם?
ת. שני אנשים שהופיעו והציגו עצמם כצדדים לחוזה. לקחתי את תעודות הזהות וראיתי שזה מתאים למה שכתוב בחוזה.
ש. בהסכם למכירת הדירה (נספח ג' למטרי) האימות החתימה הוא חלק בלתי נפרד מהחוזה הוא לא נוסף לאחר מכן?
ת. לא התייחסתי לזה. אמתתי את החתימה שלהם זה הכל.
ש. ייפוי כוח בלתי חוזר (נספח ד') זה הוכן במשרדך ועל ידך?
ת. לא זה היה מוכן ואני אישרתי את זה. אני רק חתמתי. הייתי בטוח שהם הצטרכו לחזור אלי. אני לא לקחתי מהם כסף. היה ייפוי על שמי וחשבתי שאני אמשיך לטפל בעסקה כשהם יחזרו אלי ולכן גם לא לקחתי כסף" [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

עו"ד תלמי הודה עוד כי נתן את הבקשה לרישום הערת אזהרה לאחד מהשניים (ראה: עמוד 41 לפרוטוקול שורות 23-24) ולא נראה לו מוזר שירשמו הערת אזהרה לבד. מה גם שסבר כי יחזרו אליו על מנת שיבצע הרישום (ראה: עמוד 41 לפרוטוקול שורות 23-24, 26). יחד עם זאת הודה עו"ד תלמי כי זה לא כל כך שיגרתי, הגם שקרה לו כבר פעם אחת (ראה: עמוד 41 לפרוטוקול שורות 27-32):
"ש. זה דבר שגרתי במשרדך שבאים שני צדדים שלא טיפלת עבורם בעסקה לאימות חתימתם? האם עשית בעבר כך?
ת. אם זה קרה כנראה זה טבעי. לא זוכר שעשיתי דבר כזה בעבר. אבל הרבה פעמים אישרתי חתימות.
ש. לא באופן כזה?
ת. יכול להיות פעם אחת בעבר הרחוק. לא כל כך שגרתי אבל זה יכול לקרות" [ ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

22. בהתאם לפסיקת כבוד השופט רון סוקול בפסק הדין המחוזי המהווה השתק פלוגתא - עו"ד תלמי רק שאל את השניים אם זו חתימתם, ולאחר מכן אישר את החתימות; הוא התבונן בתעודות הזהות ובדק את השם והמספר, אך לא ערך השוואה של תווי הפנים לצילום (ראה: סעיף 22 לפסק הדין - נספח י' לתצהיר התובעת - ת/2):
"22. עו"ד תלמי הבהיר כי התפלא מדוע הגיעו למשרד בקריית טבעון, כאשר כל העסקה נעשתה במוצקין. הוא מבהיר כי אפילו לא קרא את המסמכים, שכן הניח כי הוכנו על-ידי משפטן, אולי עורך דין שרישיונו נשלל. יש לציין כי עו"ד תלמי היה בן 86 ביום העדות, כלומר כבן 83 ביום החתימה, ולדבריו, עבד רק באופן חלקי בחלק מימי השבוע.
עו"ד תלמי הבהיר כי במשרדו לא הועברו תשלומים כלשהם, ולא נמסרו מפתחות הדירה".

(וראה גם: סעיף 21 לפסק הדין).
בפרט בשים לב לכך שלמרות ניסיונו הרב של עו"ד תלמי מצא הלה כי אין המדובר בעניין שיגרתי והדבר, כעדותו בהליך במחוזי, העלה בו פליאה - שומה היה על עו"ד תלמי לברר עד תום מי הכין את המסמכים ומה מטרתם בטרם אימת את החתימות.
בכל הקשור לחוזה - אכן, אימות חתימות על גבי חוזה אינו נחוץ דרך כלל. דווקא מטעם זה היה על עו"ד תלמי לברר מדוע במקרה דא מתבקש הוא לעשות כן.
הדברים אמורים במיוחד משעו"ד תלמי העיד כי כלל לא קרא את המסמכים. לו היה עושה כן היו עולים או צריכים לעלות בו מספר תהיות. כך למשל בהתאם להוראות החוזה מלוא התמורה היתה אמורה להיות מועברת במעמד חתימת החוזה אך לשיטתו, במשרדו לא הועברו כספים ולא נמסרו מפתחות. כך גם היה על הצדדים לשלם שכ"ט עו"ד בעוד עו"ד תלמי העיד כי לא שולם לו שכ"ט כלל. כך גם אין בחוזה הגדרה של "עוה"ד" ושמו או כל שם אחר לא מוזכר וכך גם אין בחוזה התחייבות מצד המוכר לחתום על ייפוי כוח בלתי חוזר במעמד חתימת החוזה או בכלל.
כך גם עו"ד תלמי העיד כי סבר שעו"ד מרגלית, שרישיונו נשלל, ערך המסמכים אך הוא לא פנה אליו לבדיקת הדברים.
בכל הקשור לבקשה לרישום הערת אזהרה - עו"ד תלמי לא בירר מי יטפל ברישום הערת האזהרה לטובת הקונה ובכלל זה מי מטפל/יטפל בעיסקה.
יתירה מכך. עו"ד תלמי חתם על הבקשה כמי ש"מטפל ברישום" בעוד לגרסתו לא כך הם פני הדברים.

באשר לייפוי כוח - המדובר בייפוי כוח בלתי חוזר למכירת דירה ועל כן יש להבהיר היטב לחותם עליו את משמעות הדברים, לוודא כי הבינם ולזהותו כדבעי, לרבות על ידי בדיקת התמונה. רק לאחר מכן יש להחתימו ולאמת את חתימתו (וראה גם: ה"פ (ירושלים) 3108/04, כהן נ' כהן (2010); ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477)). זאת אף זאת לא עשה עו"ד תלמי.
מה גם שייפוי הכוח כלל שם נוסף חוץ מעו"ד תלמי ולא נטען, וממילא לא הוכח, שעו"ד תלמי בדק את זהותה והקשר שלה לעיסקה.

עו"ד תלמי, בפרט כעו"ד כה וותיק ומנוסה, ידע כי ייפוי הכוח דרוש לשם עסקת מקרקעין וכי יעשה במסמכים שאושרו על ידו שימוש לצורך רישום העסקה וחרף זאת לא מצא לנכון להתעמק בטיבם. כהודאתו (ראה: עמוד 41 לפרוטוקול שורות 5-17):
"ת. אמרתי שבאו שני אנשים וביקשו שאני אמת את חתימתם. שאלתי היכן הדירה נאמר לי שבמוצקין. אמרתי אם אין עורכי דין במוצקין שהם מגיעים עד אלי. אחד מהם השיב שהוא מכיר אותי וברגע זה בתור נוטריון אני מאמת הרבה חתימות ולכן לא ראיתי סיבה שלא לאמת את חתימתם.
ש. הם אמרו לך שיש עורך דין שמטפל בעסקה?
ת. הם לא אמרו שיש עורך דין שמטפל בעסקה הם אמרו שעשו הסכם. ראיתי שיש חוזה מודפס והם באו מהקריות ולכן חשבתי שמדובר בעו"ד מרגלית שהושהה באותה עת, כבר אימתתי להם את החתימות.
ש. אני מפנה לסעיף 9 לחוזה מנשס ויש אזכור של שכר טרחת עורך דין? האם לא קראת החוזה?
ת. לא קראתי אני אימתתי את החתימה שלהם.
ש. זה נראה לך עסקה כשרה לכל עניין?
ת. ככה הסתבר לא חשדתי בשום דבר" [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

דווקא, בנסיבות מקרה זה בו המסמכים הובאו ערוכים ומוכנים הייתי מצפה למשנה זהירות. היה על עו"ד תלמי לצפות כי על בסיס מסמכים מהותיים אלה תרשם זכות לטובת קולגה ותתבצענה עסקאות עוקבות; וכי צדדים שלישיים, ובכלל זה התובעת ועו"ד מטרי, יסתמכו עליהם.
יפה לענייננו, ובמשנה תוקף, האמור ב-ת.א. (ת"א) 11257/99, וסטרייך נ' עו"ד מלקולם (2000):
"...סבור הנתבע הזוכה לאמון מיוחד בתוקף הסמכתו כנוטריון כי חובתו כלפי הציבור מסתכמת בהטבעת חותמו על מסמך המובא לאישורו ללא כל בדיקה ודרישה וכי הוא יוצא ידי חובתו בזיהוי החותם באמצעות תעודת זהות.
סבורני כי גישה זו אינה יכולה לזכות בגושפנקא של בית המשפט".

יתירה מכך. כבוד השופט רון סוקול בפסק הדין במחוזי קיבל את עדות עו"ד תלמי כי השניים שהתייצבו במשרדו "הגיעו כאשר בידיהם מסמכים מוכנים וחתומים" ועו"ד תלמי "רק שאל אותם אם זו חתימתם, ולאחר מכן אישר את החתימות הוא התבונן בתעודות הזהות ובדק את השם והמספר, אך לא ערך השוואה של הפנים לתצלומים" (ראה סעיף 21 לפסק הדין - נספח י' לתצהיר התובעת - ת/2 - ההדגשות אינן במקור - ב.ש.). פעולה זו מנוגדת לחובתו על פי הוראת סעיף 11 לחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976 (להלן "חוק הנוטריונים") לפיו:
"11. אימות חתימה
לא יאמת נוטריון חתימתו של אדם על מסמך אלא אם החותם עמד לפניו, זוהה וחתם בפניו על המסמך" [ההדגשה אינה במקור - ש.ב.].

(וראה גם: תקנות 2, 3, 4 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז 1977).
בפרט בנסיבות מקרה זה, בהן עו"ד תלמי אינו מכיר את השניים כלל ואינו יודע מה הן נסיבות חתימת החוזה, התנהגותו אינה עולה בקנה אחד עם הזהירות בה הוא מצווה בטרם אימות החתימות.

לא נעלם מעיני כי אין המדובר בייפוי כוח נוטריוני. יחד עם זאת, אין בכך כדי להפחית ממחדלו בפרט משלדידי בפעולה זו מצווה כל עורך דין המאמת מסמך ואין בסעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין התשכ"א-1961 (להלן: "חוק לשכת עוה"ד") כדי לפטור מחובה בסיסית זו. מה גם שעו"ד תלמי אימת החתימות כ"עורך דין ונוטריון".
זאת ועוד. סעיף 91 לחוק לשכת עוה"ד, המאפשר החתמה על ייפוי כוח שאינו נוטריוני על אף סעיף 20(א) לחוק הנוטריונים, מתנה הדבר בהחתמת לקוח על ייפוי הכוח בישראל לטובת עורך דינו למטרת פעולה בתחום הפעולות שיש להן קשר לשירות המקצועי שנותן עורך הדין ללקוח. במקרה דא, אימוץ גרסת עו"ד תלמי משמעה כי לא התמלאו התנאים הנקובים בסעיף זה; ולמצער, עולה ספק באשר לשאלה האם עסקינן ב"לקוח", והאם ייפוי הכוח ניתן בקשר ל"שירות משפטי" כהגדרתו בסעיף 20 לחוק לשכת עוה"ד שסיפק עו"ד תלמי לאדם שנחזה למנוח מנשס (והשווה: ע"א (ת"א) 1729/06, עו"ד אובניק נ' בנק ירושלים בע"מ (2008)).
בהתאמה, אישר עו"ד תלמי את "חתימת מרשי הנ"ל". ברם, עו"ד תלמי מודה כי שני האנשים היו זרים לו והוא לא טיפל בהתקשרות.
כך גם עו"ד תלמי טען כי לא שמר עותק המסמכים וזאת בניגוד לסעיף 31 לחוק הנוטריונים כמו גם הנוהג/נוהל הרווח לשמור את צילום תעודת זהות (ראה: ת"א (ירושלים) 6272/04, הקרן ליד מדרשת א"י בע"מ נ' יוסף אמרזיאן (2006)).

כך או כך, זהירות - כמתחייב - לא היתה כאן. בפרט כאשר האימות מבוצע על ידי אדם שהינו עורך דין ונוטריון. לעניין דא יש לזכור כי: "... ייפוי כוח זה, אשר נחתם בפני נוטריון, נהנה מחזקת התקינות, מכוח סעיף 19 לחוק הנוטריונים" (ראה: ה"פ (ירושלים) 3108/04, כהן נ' כהן (2010); ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי, פ"ד מא(2) 477).

במקרה דומה (שעניינו החתמה על כתב התחייבות ללקיחת משכנתא - ת.א. (ת"א) 1662/05, ישראלי נ' וייס (2011)) נפסק כי:
"כנראה שבתאריך 7/10/2001 התייצבו בפני עו"ד דוד מחבר בני זוג – רמאים – אשר הזדהו בפניו בע"פ – כבני הזוג ישראלי. יתכן שעו"ד מחבר, אשר ציפה לבואם לאחר שנשלחו אליו על-ידי מרדכי וייס, כנראה החתים את בני הזוג על "כתב ההתחייבות" מבלי שאלו הזדהו בפניו בתעודה מזהה. על כן, אין גם בנמצא צילום תעודה כלשהי, על פיה זיהה עו"ד דוד מחבר את הנוכחים בפניו אשר חתמו על כתב ההתחייבות, דבר המתחייב שיעשה.
....
...., "כתב ההתחייבות" עליו חתמו טובה ישראלי ויוסף ישראלי, היו אחד מן המסמכים המהותיים על בסיסם, ניתנה ההלוואה וניתן השיק לריקל וייס.
בהתנהגותו הפר עו"ד דוד מחבר את חובת הזהירות על פיה הוא חייב לנהוג כעורך דין, ביניהם החובה לשמור על האינטרסים של צד שלישי – ובענייננו בנק לאומי – אשר התבסס על האישורים ואימות החתימה על מסמכים אלו בפני עו"ד מחבר" [ההדגשות נמצאות במקור - ב.ש.].

זאת ועוד. היה על עו"ד תלמי להימנע מאישור חתימות על מסמך אם לשיטתו אין הדבר נחוץ או לכל הפחות לברר כאמור את פשר הצורך בכך. כך גם ביחס לבקשה לרישום הערת אזהרה – עו"ד תלמי לא טען כלל כי שאל את השניים מדוע זה קולגה חתם ולא המוכר. בוודאי שאין בהשערה (שלא הוכחה) כי סביר שגם במקרה זה תשלח הודעה למנשס כדי לפטרו מאחריות. כך גם אין כל רבותא בכך שטרם נרשמו הזכויות על שם קולגה מכוח ייפוי הכוח.
יחד עם זאת, בשים לב להתרשלות עו"ד מטרי ומחדלי התובעת - אין לאמר כי מוטלת על עו"ד תלמי החובה לפצות את התובעת בגין מלוא נזקיה, אך תרומה היתה גם היתה.
לעניין זה אין בידי לקבל את טענות עו"ד תלמי כי אין קשר סיבתי בין מחדלים אלה לבין הנזק. הוכח לפני כי שלושת המסמכים אותם אימת: ייפוי הכוח, החוזה והבקשה לרישום הערת אזהרה היו לפני עו"ד מטרי ועל בסיס מסמכים מהותיים אלה ומתוך הנחה כי הם אותנטיים ערך עו"ד מטרי את החוזה. הוכח עוד כי עו"ד מטרי לא צפה כי עסקינן בזיוף ואף לא נטען כי בשלב זה היה עליו לצפות זאת. מכאן, קיים קשר ישיר בין התרשלות זו לבין הנזק.

משכך, ובנסיבות, אני מעמידה את חבותם של עוה"ד מטרי ותלמי בשיעור של 65% כאשר 50% יושת לפתחו של עו"ד מטרי בשקללי את התנהלותו בכל אחד מהשלבים; והיתרה, בשיעור של 15% לפתחו של עו"ד תלמי.
יוער כי לאותה תוצאה ניתן להגיע על דרך 'אחריות יחסית' (וראה בהיקש מרשלנות רפואית - ע"א 10399/08, פרוטס נ' צ'ירגייב (2011)).

23. גובה הנזק
משהוכחו לפניי קיומן של חובות זהירות והפרתן, יש לפנות לבדוק האם הוכח כי בגין הרשלנות הנטענת נגרם נזק, שכן "אף אם תוכח קיומה של חובת זהירות והפרתה, בכך לא די שכן עדיין יש להוכיח כי בגין הרשלנות הנטענת נגרם נזק" (ת.א. (ת"א) 2069-07, מיכלובסקי נ' מורד (2011); ת.א (ת"א) 3154/99, ד.א. אורבן בע"מ נ' אלכסנדר (2003); ע"א 2008/07, לוטן נ' ירמייב (2011)).

נבחן, אם כן, את הרכיבים הנתבעים:
23.1 תמורת הדירה - הוכח כי התובעת שילמה תמורת הדירה סך קרן של 280,554.25 ₪, אשר היוו 62,000 $. ודוק: אין אני מקבלת את טענת עו"ד מטרי באשר להעדר יריבות בכל הקשור להמחאה בנקאית בסך של 107,677.42 ₪ שנתנה אם התובעת.
ביחס לעו"ד דונר ז"ל יש לחייבו בכל הסכום העומד ב'מעוגל' על סך של 280,554 ₪.
מנגד, ביחס לעוה"ד מטרי ותלמי – אין לבוא אליהם בכל טענה בכל הקשור לסך של 17,000 $ (76,517 ₪) משהוכח כי מכתב השחרור נחתם ללא ידיעת עו"ד מטרי ובניגוד להוראות החוזה. לפיכך, ביחס לאחרונים הסכום יעמוד על סך קרן של 204,027.25 ₪ וב'מעוגל' סך של 204,027 ₪.
23.2 עלות השיפוצים - התובעת טענה אמנם לשיפוצים בעלות של 10,000$ אך התובעת ואחות המנוח מנשס הגיעו לידי הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין לפיו עלות השיפוצים עומדת על סך של 10,000 ₪. מכאן, קיים השתק פלוגתא ואין לשעות לטענת התובעת בעניין דא.
מעבר לדרוש יצוין כי בפסק הדין במחוזי נקבע על ידי כבוד השופט רון סוקול כי לא הובאו ראיות ברורות בדבר היקף עבודות השיפוצים שנעשו ועלותן ואף לפניי לא הובאה כל ראייה לעניין זה שיש בה כדי לתמוך בתצהיר התובעת. נהפוך הוא. אחיה של התובעת לא זומן לעדות ועדותה לפניי אף סתרה, חלקית, את העדות של אחיה בהליך במחוזי (ראה למשל: עמוד 22 לפרוטוקול שורות 14-17).
כך או כך, עלות השיפוצים הושבה לתובעת על ידי אחות המנוח מנשס על דרך הפחתת דמי השימוש בהם חוייבה התובעת ועל כן רכיב זה נדחה. לעניין זה לא נעלם מעיני כי הסכום הופחת מדמי השכירות בהם חוייבה התובעת אך, כאמור, סוגיה זו אינה חלק מגדר המחלוקת שלפניי.
23.3 הוצאות משפט בהליך במחוזי - התובעת חוייבה בתשלום סך קרן של 18,550 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט בהליך במחוזי ולכן סכום זה, בכפוף להצגת אישור בדבר תשלומו - מאושר. ודוק: סיכומים אינם דרך להצגת ראיות נוספות.
23.4 מס רכישה - התובעת הודתה כי מס הרכישה הושב לידה (ראה: עמוד 22 לפרוטוקול שורות 18-19) ובהתאמה, חזרה בה מתביעת רכיב זה (ראה גם: סעיף 2 טז לסיכומי התובעת).
23.5 שכר טרחת עו"ד מטרי - אין מחלוקת כי התובעת שילמה לעו"ד מטרי ביום 14/5/03 שכ"ט עו"ד בסך קרן של 2,204 ₪ וסכום זה על עו"ד מטרי להשיב לידה.
23.6 עוגמת נפש - בנסיבות מקרה זה ובשים לב לאשמה התורם המשמעותי של התובעת - לא מצאתי כי מתקיימות בענייננו אותן נסיבות חריגות המצדיקות פסיקת פיצוי נוסף בגין נזק לא ממוני.

24. סוף דבר
24.1 דין התביעה להתקבל.
24.2 אני מחייבת את הנתבע מס' 1 (עו"ד מטרי) לשלם לתובעת סך של 102,013.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 14/5/03 ועד לתשלום המלא בפועל; וכן סך של 9,275 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/8/06 ועד למועד התשלום המלא בפועל בכפוף להצגת אישור תשלום ההוצאות לאחות. עוד אני מחייבת את הנתבע מס' 1 (עו"ד מטרי) בהשבת שכר טרחתו בסך של 2,204 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 14/5/03 ועד לתשלום המלא בפועל.
24.3 אני מחייבת את הנתבע מס' 2 (עיזבון עו"ד דונר ז"ל) לשלם לתובעת סך של 280,554 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 14/5/03 ועד לתשלום המלא בפועל; וכן סך של 18,550 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/8/06 ועד למועד תשלומו המלא בפועל בכפוף להצגת אישור תשלום ההוצאות לאחות.
חיוב זה חופף לחיובי הנתבעים מס' 1 ו- 3.
24.4 אני מחייבת את הנתבע מס' 3 (עו"ד תלמי) לשלם לתובעת סך של 30,604.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 14/5/03 ועד לתשלום המלא בפועל; וכן סך של 2,782.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 14/5/03 ועד למועד התשלום המלא בפועל בכפוף להצגת אישור תשלום ההוצאות לאחות.
24.5 בשים לב לתמונה שנפרשה לפני כמו גם התנהלות הצדדים במהלך הדיון לפניי - אני מורה כי לסכום הפסוק בו חוייבו הנתבעים מס' 1 ו-3 יווסף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בשיעור כולל של 15% ואילו לסכום הפסוק בו חוייב הנתבע מס' 2 יווסף שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בשיעור כולל של 20%.
24.6 ב"כ התובעת ימציא פסיקתא לחתימה ועותקה יומצא בד בבד לנתבעים.

לצדדים נתונה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תמציא עותק פסק הדין לצדדים בדואר רשום בצירוף אישורי מסירה.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"א, 21 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

58 מתוך 58