הדפסה

ת"א 4534-04 פוליקרט טכנולוגיות בע"מ נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ

בית משפט השלום בקריות

ת"א 4534-04 פוליקרט טכנולוגיות בע"מ נ' תדיראן מוצרי צריכה בע"מ

בפני
כב' השופטת פנינה לוקיץ'

תובעת
פוליקרט טכנולוגיות בע"מ

נגד

נתבעת
תדיראן מוצרי צריכה בע"מ

פסק דין

בפני תביעות הדדיות אשר בבסיסן עומדת התקשרות עיסקית בין הצדדים במסגרתן התחייבה התובעת שהינה חברה המתמחה, בין היתר, בייצור מוצרי פלסטיק (להלן: "פוליקרט") לספק לנתבעת שהינה חברה העוסקת, בין היתר בייצור מזגנים ומקררים (להלן: "תדיראן"), חלקים פנימיים המיוצרים בוואקום פורמינג (להלן: " החלקים") למקררים אותם ייצרה תדיראן עבור חברת תדיראן אמפא בע"מ (להלן:" ת.א.").

בפתח הדברים אני מוצאת לנכון להתנצל בפני הצדדים על העיכוב הממושך במתן פסק הדין. אין מספיק מילים בכדי לבטא את עומק התנצלותי וכן את הערכתי לסבלנותם, הראויה לציון, של הצדדים ובאי כוחם בהמתינם לפסק הדין, ותודתי להם על כך.

תמצית התביעות ההדדיות
תביעת התובעת, אשר הועמדה על הסך של של 1,431,000 ₪, הינה בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהפרת ההתקשרויות בין הצדדים על ידי תדיראן.

ההתקשרות העיסקית הראשונה נוגעת לשנים 2001-2002 וביחס אליה טענתה המרכזית של פוליקרט הינה שתדיראן הפרה התחייבותה לפי זיכרון הדברים אשר נחתם בין הצדדים ואשר במסגרתו התחייבה להזמין מפוליקרט, במהלך תקופת ההתקשרות, כמות מינימום של יחידות וכי התחייבות זו היתה תנאי שאין בלתו, בלעדיה לא היתה פוליקרט מתקשרת בהסכם.
מאחר וכמות היחידות אשר הוזמנה בפועל היתה נמוכה מאותה כמות מינימום נטענת, נגרם לפוליקרט אובדן רווח בסך של 380,442 ₪ (קרן).

ההתקשרות העיסקית השניה נוגעת לשנת 2003 וביחס אליה טענת פוליקרט הינה כי תדיראן הפרה הבטחתה להזמין כמות יחידות שלא תפחת מהכמות שהוזמנה בפועל בשנת 2002 (כ-7,000 יחידות) וכי הסכמתה של פוליקרט להמשך ההתקשרות עם תדיראן הותנה בפיצוייה של פוליקרט עבור הנזקים שנגרמו לה בגין אי עמידתה של תדיראן בהתחייבותה ביחס לשנים 2001-2002.

בפועל הזמינה תדיראן בשנת 2003 3,308 יחידות בלבד, ובשל כך נגרם לפוליקרט, לטענתה, נזק בגין אובדן רווח בסך של 730,056 ₪ (קרן).

כמו כן עותרת פוליקרט לחייב את תדיראן לשאת בעלות עודפת שנגרמה משינוי תשתית החשמל שהיה בה צורך בשל התקנת המכונות לייצור החלקים.

תדיראן הגישה תביעה שכנגד על סך 674,608 ₪ המבוססת על שלושה מרכיבים:
א. טענתה כי פוליקרט הפרה את התחייבותה המפורשת בהתאם להסכם לאספקת מוצרים באיכות טובה, וסיפקה לתדיראן חלקים פגומים רבים בהם לא ניתן היה לעשות כל שימוש. נזקיה הנטענים של תדיראן נובעים מהשבת התמורה ששולמה בגין הרכיבים הפגומים ומעלויות לוגיסטיות שונות אשר נגרמו עקב הטיפול בחלקים הפגומים (432,553 ₪).
ב. על פוליקרט לשפותה ולפצותה בגין תשלומים בהם נשאה לצורך תיקון הציוד אותו השאילה לה ואשר בהתאם להסכם בין הצדדים, היה באחריותה הבלעדית של פוליקרט (93,558 ₪).
ג. לבסוף עותרת תדיראן לחייב את פוליקרט להשיב לה הוצאות שנגרמו לה עקב שכירת מחסן אשר היה דרוש לה לצורך איחסון והובלת חלקים אשר פוליקרט אילצה אותה להזמין ביתר מעבר לצרכי הייצור, תוך ניצול תלותה של הנתבעת בה לאספקת החלקים.

עיקרי העובדות
בראשית שנת 2001 חתמה תדיראן עם ת.א. הסכם במסגרתו התחייבה, בין היתר, לייצר מקררים מדגם 590 ומדגם SBS. לצורך ייצור חלקי פלסטיק למקררים התקשרה תדיראן עם פוליקרט על מנת שתשמש כקבלן משנה.

ביום 3.5.2001 העבירה פוליקרט לתדיראן מסמך שכותרתו " הערכת מחיר מס' 5931" אליו צורף נספח (להלן: " הערכת המחיר" – נספח "ב" לת/1). במסמך זה הציעה פוליקרט מחיר לכל אחת מהיחידות המוצעות, כאשר צויין בו כי המחיר מתייחס להיקף ייצור שנתי (8,500 יחידות למקרר 590, ו-1,500 יחידות למקרר SBS). בנספח למסמך צויין כי בסיס ההתקשרות הינו ל-3 שנים, כאשר הייצור בשנים העוקבות לא יפחת מהכמות שתיוצר בשנה הראשונה. כמו כן פורט בו הציוד שיועבר לרשות פוליקרט לצורך הייצור, וכן הוראות נוספות אליהן אתיחס במידת הצורך בהמשך.

בהמשך חודש מאי 2001 (לא נרשם תאריך מדויק) חתמו הצדדים על מסמך שכותרתו "זיכרון דברים התקשרות עם חברת פוליקרט" (להלן: "זיכרון הדברים" – נספח "א" לכתב התביעה).
בסעיף 6 לזכרון הדברים נקבע כך: "הסכם ההתקשרות מתייחס לכ-10,500 יחידות לשנת 2001-2002". כאשר בסעיף 7 נאמר כי ההתקשרות תמשך במידה שיהיה צורך במוצר ובתנאי שפוליקרט תעמוד ביעדים שתציב לה תדיראן. כמו כן פורט הציוד שיושאל לפוליקרט מת.א. תוך שנקבע כי תדיראן אחראית לתקינות הציוד, אולם פוליקרט תהא אחראית לאחזקתו השוטפת ולביטוחו. להוראות נוספות בזכרון הדברים תבוא התייחסות בהמשך.

לצורך מימוש ההתקשרות שכרה פוליקרט מבנה תעשייתי בשלומי (להלן: "המפעל"), שכן המבנה שהיה ברשותה ואשר בו ייצרה עד אותו מועד את מוצריה, לא התאים לייצור החלקים לתדיראן בין היתר, מאחר שנדרשו מכונות שונות מאלו שהיו ברשות פוליקרט.

לטענת תדיראן (המוכחשת על ידי פוליקרט) לאחר החתימה על זיכרון הדברים נכרתו בין הצדדים, בכל שנה, הסכמי מסגרת מפורטים הקובעים את המחיר המוסכם לכל יחידה וכן קובעים מנגנון של עבודה לפי תחזית והזמנות רכש משתנות בהתאם לתנאי השוק (להלן: "ההסכמים הנוספים" – נספחים ב1-ב5 לנ/4) כאשר זיכרון הדברים מהווה חלק מכל אחד מההסכמים הנוספים.

אין מחלוקת כי אף אחד מההסכמים הנוספים אינו חתום על ידי מי מטעם פוליקרט ובהמשך אדון במפורט בסוגיה זו.

לצורך הייצור, השאילה ת.א. לפוליקרט, ללא תמורה, ציוד ומכונות של חברת אמפא אשר שימשו בעבר לייצור במפעל אמקור בתל אביב. לצורך השמשת המכונות נדרשו שינויים בתשתית החשמל במפעל, אשר לטענת פוליקרט עלותם עלתה על התחזית שנלקחה בחשבון על ידה על בסיס המידע הטכני שמסרה תדיראן, ואשר התברר כמטעה. יצוין, כי קודם העברת הציוד והמכונות למפעל הם לא נבדקו על ידי נציגי פוליקרט.

לאחר חתימת זכרון הדברים התקבל אצל פוליקרט, בפקס, מסמך הנושא את הכותרת "אישור ספק" (נספח "ו" לת/1 – להלן: "הזמנה ראשונה"). המסמך אשר רשום בכותרתו כי הוא הזמנה מס' 511677/51 מיום 25.5.2001, על סך של 778,228 ₪, כפי שצורף לת/1, כולל שני עמודים, כאשר בראשון מופיעה חתימה של פוליקרט מיום 12.6.01 וחותמת כי המסמך התקבל חזרה בתדיראן ביום 13.6.2001. העמוד הראשון הינו אישור של הספק כי הוא קרא את תנאי ההזמנה, הוא מאשר אותה ומתחייב לבצעה על כל תנאיה. העמוד השני כולל פירוט המוצרים, מחיריהם וכמותם הכוללת שהינה: 3,600 יחידות.

יצויין, כי ביחס להיקפו של מסמך זה ומשמעותו קיימת מחלוקת בין הצדדים, כאשר תדיראן טוענת כי הוא כולל 6 עמודים, לרבות תנאים כלליים המחייבים את הצדדים (נספח "ד" לנ/2), אשר תידון על ידי בהמשך.

בהמשך שנת 2001 התקבלו אצל פוליקרט הזמנות רכש נוספות (נספחים ז1-ז3 לת/1) בהיקפים כספיים ניכרים.

חרף ההזמנות הנ"ל, בסופו של יום אישרה תדיראן לפוליקרט לספק כמות נמוכה בהרבה של יחידות במהלך שנת 2001.

מיד לאחר תחילת הייצור, כבר בחודש 6/2001 הלינה פוליקרט על אי התאמת הנתונים הטכניים שנמסרו לה ביחס למכונות ועל הוצאה עודפת להתאמת תשתית החשמל. כמו כן, בחודש 8/01 הלינה פוליקרט על מצבו של הציוד וההוצאות שנדרשו לצורך התאמתו וכי שיעור הפחת בייצור גבוה בהרבה מזה שהוערך בתחילה על ידי תדיראן. בהמשך שלחה פוליקרט לתדיראן מכתבים שונים אשר בהם היא מלינה, בין היתר, על ה"סטיה" (כטענתה) מכמות היחידות שיוצרה בפועל לבין ההזמנה הראשונה, וכן על הפרות נטענות של זכרון הדברים ושל הסכמות בעל פה בין הצדדים.

במסגרת אותם המכתבים של פוליקרט צויינה הסכמה של מר רוני גור, מטעמה של תדיראן, לכך שפוליקרט תעמיס את מלוא ההוצאות הנגרמות לה בשל הפחתת כמות היחידות המיוצרות לעומת ההזמנה הראשונה, על מחיר היחידה וזאת כדרך של פיצוי פוליקרט.

ביום 9.1.2002 התקיימה פגישה בין הצדדים אשר בעקבותיה הוצא "סיכום דיון" (נספח "טו" לת/1). כמצויין בסיכום הדיון, שנערך על ידי תדיראן, הפגישה הינה בעקבות מכתבו של מר גרינשפן מיום 26.12.2001 (נספח "יד" לת/1) ובסיכומה הוחלט לבצע חישוב תמחיר מעודכן לאור הכמויות שיוצרו בפועל והתחזית לשנת 2002, תוך לקיחה בחשבון של כל מרכיבי העלות (וכן דברים נוספים).

על אף שלא הושגה הסכמה בין הצדדים באשר לתמחיר המעודכן, בהמשך לפגישה, המשיכה פוליקרט לייצר את החלקים במהלך שנת 2002, כאשר לאורך כל הדרך מתקיימת תכתובת ענפה בין הצדדים (אשר אליה תבוא התייחסות בהמשך הדיון), וליתר דיוק בין מר גרינשפן לבין מר רוני גור, אשר בה דוחק גרינשפן, פעם אחר פעם ברוני גור, לפצות את פוליקרט בהתאם למוסכם, לטענתה.

יצויין, כי במהלך שנת 2002 המשיכה תדיראן להוציא הזמנות רכש ביחס לכמויות ניכרות של יחידות (ושווי כספי בהתאם), הרבה מעבר למספר היחידות שיוצרו בפועל (נספחים כז1-כז8 לת/1).

בסיכומה של תקופת ההתקשרות בהתאם לזכרון הדברים, רכשה תדיראן מפוליקרט בסה"כ, בשנים 2001-2002, 7,764 יחידות. מתוכן כ-700 יחידות בשנת 2001 והשאר בשנת 2002.

ביחס לשנת 2003 לא נערך בין הצדדים הסכם בכתב. לטענת פוליקרט, היא הסכימה להמשיך ולייצר חלקים עבור תדיראן על אף שנגרם לה הפסד משמעותי ועל אף שטרם הוסדר הפיצוי לשנים 2001-2002, זאת על סמך הבטחה מפורשת של תדיראן (מפי רוני גור) כי הייצור בשנת 2003 לא יפחת מהכמות שייוצרה בשנת 2002.

בפועל יוצרו בשנת 2003 כ-3,300 יחידות (לעומת כ-7,000 ב2002).

בחודש 1/2003 התקיימה ישיבה בין הצדדים אשר הרקע לקיומה, כפי שצויין בסיכום הדיון מיום 30.1.2003 (נספח "כב" לת/6), היתה שיעורי הנפל הגדולים, דהיינו מוצרים לקויים, הקיימים בייצור החלקים של פוליקרט.

בישיבה זו הוצגו לפוליקרט שיעורי הנפל של שנת 2002, על סמך מסמך שנערך על ידי נציג תדיראן, כאשר חלק ממנו נגרם כתוצאה מ"פרשת פולירז" (אליה תבוא התיחסת בהמשך). סוכם כי יש להפחית את שיעורי הנפל וכי תדיראן תדריך ותסייע בתהליך הייצור ככל הנדרש.

בעוד שפוליקרט טוענת כי עד בסמוך למועד הישיבה כלל לא היתה מודעת לשיעור הנפל (מלבד ביחס ל"פרשת פולירז"), הרי שלטענת תדיראן, במהלך כל התקופה קיימה תדיראן "ועדות נפל" בעקבות תלונות של ת.א. על פגמים בחלקים המונעים השימוש בהם (דו"חות של ועדות כאלו מחודש 3/2002 ואילך צורפו כנספח "א" לנ/3). לטענתה נציגי פוליקרט הוזמנו לא פעם למפעל ת.א. לבחינת החלקים הפגומים אולם הם התחמקו מלהגיע. יחד עם זאת נטען כי נציגי פוליקרט הגיעו מספר פעמים והוצגו להם נתוני הנפל.

בחודש 8/2003 החלה התכתבות בין ב"כ הצדדים, וכן התקיימה ביום 28.12.03 פגישה בין הצדדים אשר ביחס לתוכנה חלוקים הצדדים, כאשר לטענת פוליקרט סיכום הפגישה שהוציאה תדיראן (נספח "לו" לת/1) אינו משקף את תוכנה.

בעקבות הפגישה (אשר בה היה ברור לצדדים כי ההתקשרות ביניהם עומדת לפני סיום) הוצאה לפוליקרט הזמנה קטנה אשר פוליקרט סרבה לייצרה עד למתן מענה כולל להסדרת המחלוקות בין הצדדים כפי שאלו פורטו בהרחבה בתכתובת בין הצדדים במהלך החודשים 1-2/2004.

בסופו של יום, בשנת 2004 ייצרה פוליקרט עבור תדיראן כמות קטנה נוספת של יחידות כמפורט בנספח לט לת/1 תוך שת.א. ערבה לתשלום עבור הייצור השוטף, בהתאם להזמנות שהוצאו על ידה, וזאת עד לחודש 6/2004 לכל היותר.

הראיות
מטעם פוליקרט הוגשו תצהירי עדות ראשית של :
מר מנחם גרינשפן, מנהל בחברת פוליקרט (להלן: "גרישנפן") (ת/1 ו-ת/2)
מר אברהם לחיאני, מנהל בחברת פוליקרט (להלן: "לחיאני") (ת/4 ו-ת/5)
מר יהושוע מצליח, נציג בעלי המניות (להלן: "מצליח") (ת/3)
מר רוני גור (להלן: "גור"), ששימש עד תחילת שנת 2003 כמנהל מפעל המקררים של תדיראן (ת/6)
שאלון ותצהיר תשובות של רונן בר ( ת/7 א' ו-ב')

מטעם תדיראן הוגשו תצהירי עדות רשאית של:
מר רונן בר, מנהל רכש בתדיראן (להלן: "בר") (נ/1)
מר ישראל יוסף, קניין בתדיראן (להלן: יוסף") (נ/4)
מר יוסי צוקרמן, סגן מנהל אבטחת ביקורת קבלה בתדיראן (להלן:"צוקרמן") (נ/3)
מר טל סיגלר, מנהל אחזקה בתדיראן (להלן:"סיגלר") (נ/2)

לכל התצהירים צורפו נספחים רבים, אשר עיקרם פורט לעיל, ואילו לשאר תבוא התיחסות בהמשך הדברים בהתאם לצורך.

סדר הדיון
מאחר וראשי הנזק הנתבעים בכל אחת מהתביעות שונים ומובדלים זה מזה, אדון בנפרד בתחילה בטענות פוליקרט בתביעתה ולאחר מכן בטענות תדיראן בתביעה שכנגד.

ההתקשרות לשנים 2001-2002
ביחס לתקופת התקשרות זו יש לברר שלוש שאלות עיקריות, קודם לדיון בשאלת הנזק לו טוענת פוליקרט והן:
א. האם ההתקשרות החוזית בין הצדדים מבוססת אך ורק על זיכרון הדברים כטענת פוליקרט, או שמא ההסכמים הנוספים הם המשקפים את הסכמות הצדדים. לשאלה באם חלים ההסכמים הנוספים על ההתקשרות משמעות רבה מאחר שכאמור לעיל הם קובעים מנגנון של עבודה לפי תחזית והזמנות משתנות בהתאם לתנאי השוק ומשכך עומדים בניגוד להתחייבות הנטענת בהתאם לזיכרון הדברים לרכישת כמות מינימום.
ככל שהסכמים אלה חלים על מערכת היחסים בין הצדדים הרי שנשמטת הקרקע תחת טענתה של פוליקרט ביחס להתחייבות תדיראן לרכישת כמות מינימום (ללא קשר לשאלת פרשנות זכרון הדברים) ואולם ככל שההסכמים אינם חלים על מערכת ההתקשרות אזי יש מקום להמשיך ולבחון את השאלה הבאה השנויה במחלוקת, והיא –
ב. האם מזיכרון הדברים נובעת התחייבות מצד תדיראן לרכוש כמות מינימום של יחידות (10,500), התחייבות אשר הופרה תוך גרימת נזק של אובדן רווח.
ג. האם ניתנה על ידי תדיראן התחייבות לפצות את פוליקרט בגין סך ההזמנות הנמוך בתקופת ההתקשרות על סמך זכרון הדברים (להלן: "ההתחייבות השניה"), והאם התחייבות זו הופרה על ידי תדיראן.

אציין כבר עתה בפתח הדיון, כי אינני מקבלת את עמדת פוליקרט שבזכרון הדברים ניתנה על ידי תדיראן התחייבות להזמנת כמות מינימום שכל סטיה ממנה מהווה הפרה של זכרון הדברים. הגם שמהראיות שהובאו בפני ניתן ללמוד כי במסגרת המו"מ שקדם לחתימת ההסכם הבהירה פוליקרט את החשיבות של התחייבות לכמות מינימום מצד תדיראן, הרי שבסופו של דבר זכרון הדברים אינו משקף התחייבות כפי שטוענת פוליקרט לקיומה. יחד עם זאת, אני בהחלט סבורה כי בקביעת כמות יחידות מוערכת של 10,500 לתקופת ההתקשרות ולאור המצגים במהלך המשא ומתן בין הצדדים, ולאחר תחילת ביצוע ההסכם, יש באמור בזכרון הדברים משום התחייבות בפני פוליקרט לפיו כמות היחידות לא תיפול משמעותית מהכמות הנקובע בסעיף 6, ולבסיס לקביעה זו ומשמעותה תבוא התיחסות מפורטת בהמשך.

22.א. היחס בין זיכרון הדברים וההסכמים הנוספים
א.1 לטענת פוליקרט, הערכת המחיר וזיכרון הדברים מהווים את ההסכם המחייב בין הצדדים. ההסכמים הנוספים אשר לקיומם טוענת תדיראן, אינם חתומים על ידי פוליקרט, ולטענתה מעולם לא הומצאו לה והם נחשפו לראשונה בעת הגשת כתב ההגנה מטעם תדיראן, ומשכך ממילא לא ניתנה הסכמתה לתוכנם והאם אינם מחייבים אותה.

לעומתה טוענת תדיראן, כי היחסים החוזיים בין הצדדים לא התמצו בזכרון הדברים. בין הצדדים נכרתו הסכמי מסגרת שנתיים אשר קבעו עקרונות להתקשרות בין הצדדים. הסכמים אלה כולם זהים בתוכנם (למעט מחירי החלקים אשר עודכנו מעת לעת נוכח התייקרות חומרי הגלם ושערי הדולר), ונכרתו אחד בכל אחת מהשנים 2001-2003 (למעט שנת 2002 בה נכרתו שני הסכמים נוכח עליית מחירי החלקים). זיכרון הדברים צורף כנספח לכל אחד מההסכמים, תוך שנקבע בכל אחד מהם כי הוראות ההסכמים מוסיפות על זכויות תדיראן והחובות כלפיה.

כן טוענת תדיראן, כי הערכת המחיר, לא היוותה חלק מזיכרון הדברים ותדיראן לא הסכימה לתוכנה או למחירים שנכללו בה. הערכת המחיר היוותה לכל היותר חלק מהמגעים הראשוניים בין הצדדים ותוכנה נדחה בסופו של יום על ידי תדיראן והראיה לכך היא ההבדלים המהותיים בין הערכת המחיר לבין הוראות זיכרון הדברים ובמחירים שננקבו (סעיף 13 לנ/1).

א.2 אין מחלוקת, כי אף אחד מההסכמים הנוספים אינו נושא חתימת הספק מטעם פוליקרט. כמו כן, למעט ההסכם השני לשנת 2002 (נספח "ב3" לנ/4), מיום 15.4.2002, אשר לגביו יש אישור פקס (נספח ב5 לנ/4), אין אישור על משלוח אף אחד מההסכמים לפוליקרט. נספח ב5 לנ/4 מהווה אישור כי ההסכם השני לשנת 2002 נשלח במלואו לפקס אשר לחיאני אישר כי הוא הפקס של מפעל פוליקרט בקיבוץ גשר הזיו ( עמ' 33 שורה 5). יצויין כי בראש הסכם זה, בשונה מהסכמי המסגרת האחרים, הוסף המשפט הבא: "נא לאשר הסכם זה על ידי חתימה בעמוד האחרון ומשלוח חזרה לתדיראן בפקס".

גרינשפן מאשר בעדותו, כי ראה את העמוד הראשון וגם את העמוד האחרון של אחד מההסכמים הנוספים:
"ראיתי את המסמך שבו מפורטות הכמויות אך מעבר לזה אני לא בטוח שאני ראיתי את שאר הניירות שבהם תנאי ההסכם. נייר מס' 1 אני ראיתי. לגבי ניירות 2,3,4 אני לא בטוח. יכול להיות שכן יכול להיות שלא. לגבי נייר מס' 5 שרשום בצורה צפופה, אני בטוח שלא ראיתי. לגבי מסמך מס' 7 אני זוכר שקיבלנו מסמך עם החתימות. אני לא משוכנע שזה המסמך הזה... אני מאשר שתשובתי לגבי נספח ב' ( לתצהירו של רונן בר ) זהה לגבי נספחים ג' ד' ה' " ( עמ' 12 שורות 6- 16) (הנספחים הנ"ל הינם ההסכמים הנוספים גם כן – פ.ל.).

עיון בנספח יב לת/1 (מכתב גרינשפן לתדיראן מיום 2.11.2001) מאשר אמירתו של גרינשפן בעדותו כי הגם שייתכן שקיבל חלק ו/או את כל ההסכמים, הוא כלל לא הבין שמדובר בהסכם התקשרות חדש אלא סבר שמדובר בהזמנת מסגרת שהיא לידיעה בלבד (עמ' 12 שורות 22-26).

א.3 אין הצדדים חלוקים, כי אף גורם מטעם תדיראן לא הפנה תשומת לב פוליקרט כי ההסכמים טרם נחתמו ולא התריע בפני פוליקרט כי עליה לחתום על ההסכמים. מתצהירו ועדותו של בר ניתן ללמוד כי יוסף היה הגורם בתדיראן אשר עמד בקשר ישיר עם פוליקרט לאחר החתימה על זיכרון הדברים ובכלל זה בכריתת ההסכמים (סעיף 15 לנ/1). יוסף מצהיר כי ההסכמים נמסרו על ידו לפוליקרט, חלקם במסירה אישית וחלקם באמצעות הפקס (סעיף 15 לנ/4), אולם בעדותו ציין כי את ההסכמים שלחה פקידה (עמ' 82 שורות 30 ואילך). כן מעיד יוסף כי הפקידה היתה אמורה לנהל מעקב אחרי קבלת ההסכם החתום ולתייקו בתיק וככל שהספק לא חתם, היה על הפקידה להתריע על כך.
יחד עם זאת, בעדותו לא סיפק יוסף הסבר מניח את הדעת מדוע במקרה זה לא נוהל מעקב ולא התקבלה כל התרעה.

א.4 מן האמור לעיל במצטבר עולה התמונה הבאה: לא הוכח כי ההסכמים הנוספים נשלחו לפוליקרט ו/או התקבלו אצלה, למעט כאמור, ההסכם השני משנת 2002. לא הוכח כי מי מאנשי תדיראן פנו לפוליקרט על מנת להודיע להם שנשלחו אליהם הסכמים ו/או פנו לפוליקרט בדרישה לחתום על ההסכמים. במצב דברים זה, אין לראות את פוליקרט כמי שהסכימה לתכנם של ההסכמים הנוספים, ואני מקבלת עמדתה כי היא הסתמכה על זיכרון הדברים כהסכם המחייב בין הצדדים ולא היתה לה כל סיבה להסיק כי קיימים הסכמים אחרים מחייבים אשר יש בהם תנאים חדשים ושונים מזיכרון הדברים.

א.5 נסיונה של תדיראן להאחז בהזמנה הראשונה (ראה: נספח "ד" לנ/4 לעומת נספח "ו" לת/1) כהסכם המעגן את התנאים הכלליים שנכללו בו (הדומים לתנאים שבהסכמים הנוספים), אף הוא נדחה על ידי, בהעדר ראיות מספקות מטעם תדיראן ביחס לתוכן הדפים שהכיל מסמך זה בעת שנשלח לפוליקרט, וביחס לעצם שליחתם במלואם לפוליקרט.

כפי שעולה מהעדויות ומעיון במסמכים, ההזמנה הראשונה, כפי שצורפה כנספח "ו" לת/1 מונה במקורה מספר לא ידוע של דפים. כאשר כל שיכולים היו העדים מטעם פוליקרט לאשר הינו, כי אצל פוליקרט התקבלו שני דפים בלבד:
(1) דף אחד שכותרתו "אישור ספק" אשר נחתם על יד לחיאני ביום 12.6.2001. בראש העמוד מצויין כי זה דף אחד מתוך שלושה דפים. בתחתית דף זה מצויין "TOTAL P.01 " כיתוב המציין כי במשלוח פקס זה נכלל עמוד אחד בלבד. לשאלה מדוע לא בירר היכן הדפים הנוספים, השיב לחיאני בעדותו כי לא ייחס חשיבות לעובדה כי קיימים דפים נוספים מאחר שסבר שמדובר במסמכים פנימיים של תדיראן מאחר שהיה סמוך ובטוח כי זיכרון הדברים הוא ההסכם המחייב ולא היתה לו סיבה לחשוב אחרת (עמ' 32 שורות 24 ואילך עד עמ' 33 שורה 3).
(2) דף נוסף המהווה מעין הזמנת מסגרת, אשר לפי המודפס בראשו נשלח ביום 9.7.2001 כדף חמישי מתוך קבוצת דפים נוספת שלא שוכנעתי באשר לתוכנם. עם זאת, הכיתוב בתחתית העמוד "דף 1/4 " מצביע על כך שמדובר בדף אחד מתוך ארבעה דפים (להבדיל מנספח "ד" לנ/4 הכולל חמישה דפים!).

לא שוכנעתי מעדותו של יוסף (אשר התברר כאמור כי לא הוא טיפל בענין), כי ההזמנה הראשונה כללה דפים כלשהם מעבר לשני דפים אלו (שגם לא ברור באם נשלחו ביחד כלל...) ולפיכך אין לראות בנספח "ד" לתצהירו מסמך המחייב בכל דרך שהיא את פוליקרט מעבר לאמור בשני הדפים הנ"ל.

א.6 כל אשר ניתן ללמוד מההזמנה הראשונה, כפי שהוכח כי התקבלה אצל פוליקרט, הוא כי פוליקרט יכולה היתה להבין, כפי שאכן הבינה, כי היקף ההזמנה הצפוי בטווח זמן של כחצי שנה עד תום 2001 הינו כ- 3,600 יחידות, דבר שעלה בקנה אחד עם הערכת הכמות הכוללת בתקופת ההתקשרות. לפיכך, מקבלת אני את גרסת פוליקרט, כי בשלב זה לא הסכימה לשינוי בתנאי זכרון הדברים או התקשרה בהסכם אחר/חדש/נוסף עם תדיראן.

אינני מסכימה עם טענת תדיראן כי יש בהתנהלות פוליקרט כפי שעולה מעדויות גרינשפן ולחיאני בענין זה משום "טמינת הראש בחול". השתכנעתי כי פוליקרט ראתה בזכרון הדברים את ההסכם הממצה בין הצדדים ולא ייחסה משמעות למסמכים הנוספים שהיו מבחינתה מעין מסמכים טכניים פנימיים של תדיראן לצורך ביצוע ההזמנות. משתדיראן לא הסבה תשומת לבה לתפיסה השגויה (לגרסת תדיראן) ולא עמדה על חתימת פוליקרט על ההסכמים הנוספים, אין לה להלין אלא על עצמה.

א.7 בסיכומם של דברים אלו, אני קובעת כי זיכרון הדברים הוא ההסכם המחייב בין הצדדים ולא ההסכמים הנוספים או מסמכי ההזמנה הראשונה כפי שצורפו לתצהירו של יוסף. משכך, אפנה לבחון האם כטענת פוליקרט עולה מזיכרון הדברים התחייבות להזמנת כמויות מינימום.

22.ב. התחייבות לכמות מינימום
ב.1 טענת פוליקרט הינה, כי יש לקרוא את סעיף 6 לזכרון הדברים לפיו: "הסכם ההתקשרות מתייחס לכ- 10,500 יחידות לשנת 2001-2002", כקובע את הסך של 10,500 יחידות ככמות מינימום אשר תדיראן מתחייבת להזמין מפוליקרט במהלך השנים 2001-2002, וכי הפרת התחייבות זו מזכה אותה בפיצוי בגין אובדן רווח.
פוליקרט סומכת טענתה זו על מצגים שנעשו במהלך המשא ומתן ואשר באו לביטוי, בין היתר בהערכת המחיר אשר בעקבותיה נערך זיכרון הדברים ועל טיוטה אשר קדמה לו (נספח "מב" לת/1), מהם עולה, לטענתה, כי תנאי להתקשרות הינה התחייבות ברורה לכמות מינימום אשר ניתנה כבר בשלבים המוקדמים של ניהול המו"מ בין הצדדים ועוד טרם ההתקשרות.

ב.2 לעומתה טוענת תדיראן, כי לא התחייבה לכמויות רכישה מפוליקרט נוכח העובדה כי היא עצמה היתה תלויה בהזמנות ת.א. אשר לא היו ידועות מראש והתבססו על הערכה בלתי מחייבת בלבד.
עוד טוענת תדיראן, כי התחייבות לרכישת כמות מינימום מעולם לא היתה קיימת במערך ההסכמים בין הצדדים, וכי לשון סעיף 6 הינה ברורה ואינה מלמדת על התחייבות לרכישת כמות מינימום, שכן היא אינה עושה שימוש בצמד המילים "כמות מינימום" או כל צירוף אחר ממנו ניתן ללמוד כי מדובר בהתחייבות להזמנת כמות מסוימת. נהפוך הוא, השימוש בביטוי "כ" לפני ציון הכמות משמעותו שוות ערך למילה "בערך", ובהתחייבות זו היא עמדה, שכן בסך הכל בשנים 2001-2002 הוזמנו 7,764 יחידות.

לטענת תדיראן, זיכרון הדברים, אינו שונה מחילופי הדברים אשר קדמו לו במובן זה שאין בו כל התחייבות לכמויות מינימום ובשום שלב לא הציגה בפני פוליקרט התחייבות בכתב או בע"פ לרכישת כמות מינימום ו/או הסכם ארוך טווח. דברים אלה אף לא מצאו ביטויים במסגרת ההסכמים הנוספים והמשמעות היא שאומד דעתם של הצדדים היתה שלא להכלילם בהם.

ב.3 לתמיכה בטענותיהם הפנו הצדדים, כל אחד לפסיקת בית המשפט העליון באשר לפרשנות חוזים התואמת את טענתו. בעוד פוליקרט נאחזת בכללי הפרשנות כפי שאלו נקבעו בע"א 4628/93 מ"י נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995) (להלן: "הלכת אפרופים") אשר אושרה בדעת הרוב בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי הירקות אגו"ש בע"מ נ' מ"י (13.1.05), הרי שתדיראן נסמכת על גישת השופט דנציגר כפי שהובעה בפסק הדין בע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ (28.1.2008) (להלן: "פרשת נורקייט") וכן ברע"א 1452/10 מפעל הפיס בע"מ נ' אלחנן טלמור (11.10.10).

תילי תילים של פרשנויות וניתוחים משפטיים ואחרים נשפכו על הלכת אפרופים הקובעת פרשנות תכליתית לדיני החוזים אשר איננה נותנת בכורה ללשון החוזה דווקא אלא הוא משמש אחד מהכלים הפרשניים החותרים למציאת "אומד דעת הצדדים", וזאת לעומת הגישה שביטא השופט דנציגר אשר באה "להחזיר עטרה ליושנה", שבה ללשון החוזה יש משקל מכריע בהליך הפרשנות. ביום 17.1.11 נתקבל בכנסת תיקון לסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, כך שהוא קובע בס"ק (א) כדלקמן:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

זאת לעומת סעיף 25(א) בנוסחו ערב התיקון שקבע:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו – מתוך הנסיבות."

הגם שהתיקון אינו חל על ענייננו, מאחר והוא אינו חל על חוזים אשר נחתמו טרם כניסתו לתוקף, יש בו כדי להצביע על גישת המחוקק כיום. אם כי אוסיף, כי על אף התיקון המפורש שהמחוקק טרח להכניס בסעיף 25(א) לחוק, אני סבורה, כפי שגם ציינה כב' השופטת ד"ר יבניאלי בה"פ (מחוזי -ת"א) 1555/09 פידיאס אחזקות בע"מ נ' רשות הפיתוח (14.7.11), כי לא בוטלה האופציה הפרשנית שנקבעה בפס"ד אפרופים, שכן ההחלטה האם "אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה" מהווה כשלעצמה קביעה פרשנית. לפיכך, במקרים שהנטיה תהא לגישה הפרשנית שנקבעה באפרופים, בית המשפט יגיע למסקנה הפרשנית כי לשון החוזה אינה ברורה ויש לפנות גם לנסיבות החיצוניות. לעומת זאת, במקרים בהם הנטיה תהא לגישה הלשונאית, הפרשנות תיעשה על פי לשון החוזה בלבד.

ב.4 אני סבורה, כי במקרה דנן, בין אם אנקוט בגישה הפרשנית של הלכת אפרופים ובין אם אנקוט בגישתו של השופט דנציגר, מבחינת לשון זכרון הדברים על רקע מכלול הנסיבות, משתמע במפורש אומד דעת הצדדים, לפיו בסופו של יום לא הוסכם על קביעת כמות מינימום שכל סטיה ממנה מהווה הפרה של ההסכם, שכן שוכנעתי, כי על אף שפוליקרט היתה מודעת לכך שזכרון הדברים איננו קובע כמות מינימום, כפי שהיתה דרישתה במהלך המשא ומתן, היא הסכימה לחתום על זכרון הדברים אשר היא רואה בו כמסמך המחייב את הצדדים.

אני סבורה, כי לשון חד-משמעית כפי שננקטה בזכרון הדברים, וכפי שגם עולה מהעדויות שנשמעו בפני, מעידה על כך שפוליקרט הבינה, קודם לחתימת זכרון הדברים, כי על אף שהיא הציבה את דרישת המינימום כתנאי מבחינתה, תדיראן לא נתנה, בשום שלב הסכמה כי תנאי כזה יכלל בהסכם בין הצדדים, שכן הבהירה כי הכמות שתוזמן בסופו של יום תלויה בהזמנות שיתקבלו מת.א. הדבר עולה ברורות מעדותו של גור, אשר יש לזכור כי הוזמן כעד מטעם פוליקרט, ואשר במהלך חקירתו הנגדית אישר כי פוליקרט ידעה כי הכמות הנקובה בזכרון הדברים מבוססת על תחזיות להזמנות מת.א. (ראה למשל: עמ' 39 שורות 28 ואילך עד עמ' 40 שורה 5).

פה המקום לציין כי התרשמתי מעדותו של גור שעל אף שהסכים להעיד מטעמה של פוליקרט ואף נתן תצהיר מטעמה (ת/6), ועל אף שאיננו עובד בתדיראן מאז שנת 2006 הרי שבמהלך חקירתו הנגדית נסוג מעט מההחלטיות שניתן היה למצוא בתצהירו, והתרשמתי כי הוא בהחלט מנסה לעדן במעט את גירסתו ולא "לשרוף את הקשרים" עם תדיראן, בה שימש בתפקיד בכיר. על אף שלאור זאת יש לבחון את עדותו בזהירות הנדרשת, הרי שלאחר בחינה חוזרת ונשנית של העדות, אני סבורה, כי בסופו של יום היא אינה תומכת בגרסת פוליקרט כי תדיראן התחייבה לכמות מינימום, אולם היא בהחלט תומכת בכך שתדיראן יצרה בפני פוליקרט במסגרת המשא ומתן, ויותר מכך, לאחר תחילת ביצוע ההסכם, מצג כי הכמות שתוזמן לא תפחת משמעותית מהכמות הנקובה בזכרון הדברים, וכן כי הכמות שתוזמן בשנת 2003 לא תיפול מזו שהוזמנה בשנת 2002 ולכך אגיע בהמשך.

ב.5 על אף שאני סבורה, כי במקרה זה לשון זכרון הדברים הינה ברורה ומשכך, לכאורה אין מקום לבחון את מכלול הנסיבות, הרי שעל מנת להפיס דעתה של פוליקרט אדון בקצרה בטענותיה ביחס להשתלשלות העניינים אשר קדמה לחתימה על זיכרון הדברים.

השלב הטרום חוזי- ניהול משא ומתן
ב.6 ביחס לשלב זה מסתמכת פוליקרט על שני מסמכים, אשר משקפים, לטענתה, את ההבנות ביחס להתקשרות העיסקית העתידית בין הצדדים ואשר תוכנם מעיד, לטענתה, על הסכמות מוקדמות ביחס לתקופת ההתקשרות וביחס להתחייבות תדיראן לרכישת כמות מינימום. המסמך הראשון הינו הערכת המחיר מיום 3.5.2001, המסמך השני הינו טיוטה לזיכרון הדברים אשר הוצאה על ידי תדיראן בסמוך לאחר הערכת המחיר ונערכו עליה תיקונים בכתב ידו של גרינשפן (נספח "מב" לת/1 - להלן: "הטיוטה").

ב.7 הערכת המחיר
מהערכת המחיר ניתן ללמוד, כי זו בוססה על היקף ייצור שנתי של כ- 10,000 יחידות ועל תקופת התקשרות של 3 שנים לפחות (סעיף 1 לנספח). כן ניתן ללמוד מסעיף 2 לנספח על כוונה להתחייבות להזמנת כמות שנתית זהה לכמות בשנה הראשונה או יותר בשנה השניה והשלישית.

הערכת המחיר מאוזכרת בזכרון הדברים בשני סעיפים:
בסעיף 5 נכתב: "חב' פוליקרט תעמיד מבנה העומד בדרישות תדיראן לצורך ייצור הפריטים המבוקשים לפי נספח להערכה מס' 5931 מתאריך 6/5/01".
בסעיף 10 קיימת התייחסות נוספת לפיה תהא הוזלה במחירים לעומת המחיר שנקבע בהערכת המחיר בתנאים מסוימים (אליהם תבוא התייחסות בהמשך).

הערכת המחיר הינה מסמך שערכה פוליקרט על סמך נתונים שניתנו על ידי תדיראן (ראה עדות יוסף בעמ' 82 שורה 8) אולם אין בכך להפוך את הנתונים הכלולים בה ל"הבטחה" בקשר לכמויות מינימום או לסתור את טענת תדיראן, כי המדובר היה על נתונים שהם בגדר תחזיות ולא הזמנות בפועל שהיו ברשותם. הערכת המחיר לא הפכה לחלק מזכרון הדברים (למעט ביחס להפניות כאמור לעיל) ולפיכך אין בה אלא משום הצגת עמדת פוליקרט בניהול המשא ומתן, ולא מעבר לכך.

ב.8 הטיוטה
מהראיות והעדויות עולה, כי עד לשלב החתימה על זיכרון הדברים נוהל המו"מ מצד תדיראן מול רוני גור וישראל יוסף ומצד פוליקרט מול לחיאני. גרינשפן ורונן בר השתתפו במו"מ לפרקים ונכנסו ל"עובי הקורה" בסמוך לפני החתימה על זיכרון הדברים.

בטיוטה, שנערכה על ידי תדיראן, נכללה הוראת סעיף 6 בנוסח דומה לזה שבזכרון הדברים, אלא שהכמות המצויינת בו הינה 13,000 יחידות לשנים 2001-2002 והיא מסתיימת בסעיף 10, אשר שונה בזכרון הדברים, וכן נוספו סעיפים 11 ואילך הכוללים הרשאה לפוליקרט לעשות שימוש במכונות המושאלות לעבודות נוספות וקביעת פיצוי בגין הפסקת הייצור בתוך ארבעת החודשים הראשונים.

שינויים אלו נערכו, בין היתר, בעקבות הערות שרשם גרינשפן על גבי הטיוטה, ואשר מהם מנסה כל צד להסיק את מסקנותיו. לאחר שמיעת העדים בפניי שוכנעתי, כי על אף שפוליקרט ניסתה להשיג את ההסכם המיטבי מבחינתה, הרי שבסופו של יום, היא נתנה הסכמתה לתנאים הכלולים בזכרון הדברים, על אף שאלו היו בסטיה מכוונותיה המקוריות. מסכימה אני עם טענת תדיראן, כי רישומיו של גרינשפן על הטיוטה (אשר לא התקבלו במלואם) דווקא מחזקים את המסקנה כי לא היתה מצידה כל התחייבות לכמות מינימום מאחר שגרינשפן, אשר מצא לנכון לדרוש תיקון ס' 10 לטיוטה, לא מצא לנכון לדרוש תיקון ו/או שינוי נוסח סעיף 6 כך שיכלול התחייבות לכמות מינימום.

מסכימה אני עם טענת פוליקרט כי נסיונו של בר לטעון, כי לא יוחסה כל חשיבות לכמות שנרשמה בסעיף 6 וכי גם באם היו מיוצרות בסך הכל 100 יחידות היתה תדיראן מקיימת את חלקה בהסכם (עמ' 50-51 לפרוטוקול) דינו להידחות. עדותו של בר בענין זה היתה מגמתית ביותר שכל כוונתו להראות שלא הוצגו בפני פוליקרט מצגים כלשהם (אפילו לא תחזיות...) ולמשמע עדותו ניתן היה לסבור שמספר היחידות שנקבע בסעיף 6 כמעט "נפל מהשמים". גם גרסתו של בר, כי פוליקרט לא העמידה דרישה לכמות מינימום כתנאי להסכם (סעיף 8 לנ/1) איננה עולה בקנה אחד עם העדויות שנשמעו בפני, וכפי שקבעתי לעיל, קביעתי היא כי אכן הועמדה דרישה כזו מצד פוליקרט, אלא שבסופו של יום היא הסכימה לחתום על זכרון הדברים מבלי שתנאי זה יכלל בו, ומתוך ידיעה שתדיראן אינה מוכנה להתחייב לכמות מינימום.

ב.9 אין כל ספק, כי גור היה הגורם הדומיננטי שהוביל את המשא ומתן הראשוני עם פוליקרט עד לשלב העברת הטיוטה וחתימת זכרון הדברים בהם היו מעורבים לחיאני וגרינשפן מצד פוליקרט, ובר ויוסף מצד תדיראן, כאשר מהעדויות שהובאו לפני לא ברור לחלוטין האם רוני גור נכח אף הוא במעמד החתימה על זיכרון הדברים. מעדותו של רוני גור עולה שבין עריכת הטיוטה לבין החתימה על זיכרון הדברים, השתנה המבנה הארגוני בתדיראן ומשמעות הדבר היא שעל אף מעורבותו במו"מ, לא הוא היה הגורם המוסמך מטעם תדיראן לחתום על ההסכם אלא מנהל מחלקת הרכש – בר ( עמ' 39 שורות 6-8).

טענת פוליקרט כי היא הסכימה לחתום על זכרון הדברים על אף שלא נרשמה בו כמות המינימום, זאת על סמך דברי הרגעה של נציגי תדיראן כי הכמות לא תפחת מהכמות הרשומה בזכרון הדברים (סעיף 3(ז) לת/1) נדחית על ידי. התרשמתי, בעיקר מעדותו של גרינשפן, כי היה מודע היטב כי לא יוכל לקבל התחייבות לכמו מינימום, על אף דרישתו זו, ולפיכך הסכים להתקשר בזכרון הדברים על אף שמסמך זה לא כלל התחייבות כזו. טענתו של גרינשפן בסוגיה זו מעט מתעתעת שכן מצד אחד הוא טוען כי זכרון הדברים כולל התחייבות לכמות מינימום (והעובדה כי רשום "כ-" מבחינתו מעידה כי הכמות יכולה רק לעלות על הכמות הרשומה – עמ' 9 שורה 26 ואילך עד אעמ' 10 שורה 2) ומצד שני הוא מסביר כי לא דרש שירשם "ברחל בתך הקטנה" שמדובר בכמות מינימום מאחר מאחר שנתן אמון בנציגי תדיראן ובהיותה חברה גדולה ואמינה (עמ' 9 בעיקר שורות 12-15 ועמ' 10 שורה 4). לעומתו אישר לחיאני בעדותו כי הבנתו את סעיף 6 היתה כי הכמות יכולה להיות יותר או פחות ממה שנרשם בו (עמ' 28 שורות 8-11). מדברים אלו, ובבחינת מכלול העדות, התרשמתי כי נציגי פוליקרט הבינו כי לא יוכלו לקבל התחייבות לכמות מינימום בכתב, ולפיכך הסכימו לחתום על זכרון הדברים, תוך הסתמכות על האופטימיות שהפגינו נציגי תדיראן לגבי הכמויות שיוזמנו.

ב.10 אני סבורה, בניגוד לעמדת פוליקרט, כי הנוסח הסופי של זכרון הדברים, ובעיקר סעיף 10 לו אשר נוסח לאור הערות גרינשפן לטיוטה, תומך יותר בפרשנות כי זכרון הדברים לא כלל התחייבות לכמות מינימום, שכן נוסחו הסופי הינו כדלקמן:

"המחירים יוזלו ב- 5% לשנת 2001 מהערכת המחיר 5931 מתאריך 3/5/2001 ב- 1/1/2002 מחיר המוצרים יירדו ב- 15% נוספים על בסיס התייעלות ועקומת למידה וזאת במידה והכמות בשנת 2002 לא תרד מתחת ל- 8000 יחידות. במידה והכמות תרד עד 4800 יחידות תעמוד ההנחה על 5% בלבד. במידה והכמות תרד מתחת ל4800 יחידות ההנחה תבוטל".

קריאתו של סעיף 10 בנוסחו הסופי יחד עם סעיף 6 מלמדת כי לא זו בלבד שתדיראן לא התחייבה לכמות מינימום אלא שהצדדים אף התיחסו למצב אפשרי בו הכמות בשנת 2002 תרד לפחות מ- 4,800 יחידות שאז ההנחה תבוטל. הסבריו של גרינשפן באשר למשמעות שיש לתת לסעיף זה (עמ' 10 שורות 27 ואילך) אשר הוסף, לאור הערתו של גרינשפן על גבי הטיוטה, אינם תומכים בטענת פוליקרט כי הסכום שנקבע בסעיף 6 הינו בגדר כמות מינימום, שכן סעיף זה צופה אפשרות שבשנת 2002 רק 4,800 יחידות.

יחד אם זאת ועל אף שהנוסח הסופי אינו תואם במדויק את דרישתו של גרינשפן (אשר ביקש להתנות את ההנחות בכמות גדולה יותר של יחידות (3,000 לשנת 2001 ו-10,200 לשנת 2002 כאשר הסכום הקבוע בסעיף 6 היה 13,000 בטיוטה), הרי שאינני רואה בו, כטענת תדיראן, חיזוק לכך שהצדדים צפו אפשרות כי כמות היחידות שתוזמן לאורך כל התקופה תפחת באופן משמעותי מ-10,500. הסברו של גרינשפן כי כמות של 4,800 יחידות בשנת 2002 (לצורך מתן ההנחה המינימלית), כפופה להוראה הכוללת שסך היחידות בתקופת ההתקשרות הראשונה תהא כ-10,500 (אם כי לגישתו, מינימום 10,500) (עמ' 11 שורה 2), נראה לי סביר ועולה בקנה אחד עם מכלול הוראות זכרון הדברים, על אף שאין בסעיף 10 התייחסות מפורשת ליחס שבין שנת 2001 ו-2002 (כפי שהופיע בתיקון על גבי הטיוטה).

ב.11 סעיף 11 לזיכרון הדברים, אשר לא נכלל בטיוטה והוסף רק אח"כ, תומך אף הוא בטענת תדיראן כי מאחר שלא יכלה להתחייב לכמות מינימום, אפשרה לפוליקרט לעשות שימוש בציוד גם לעבודות אחרות שאינן קשורות לתדיראן.

התצהירים והעדויות של יוסף ושל גור תומכים בטענת תדיראן כי הובהר לפוליקרט שתדיראן אינה יכולה להתחייב לכמות מינימום מאחר שהיא תלויה בהזמנות מת.א. רוני גור מעיד כי במהלך המו"מ הדגיש בפני פוליקרט כי כמות ההזמנות המדוברת מבוססת על תחזיות מת.א. ולכן גם נוסח סעיף 11 לזיכרון הדברים ולפיו פוליקרט רשאית להשתמש בציוד לעבודות נוספות שאינן קשורות לתדיראן ( עמ' 39 שורות 28 ואילך).

אמנם גרינשפן ולחיאני גרסו, כי מתן ההיתר לשימוש במכונות לעבודות נוספות לא היה קשור כלל לסוגיית כמות המינימום, אולם אני סבורה כי הוספת סעיף 11 לזכרון הדברים לאחר שלב הטיוטה הראשונה, ובמקביל להורדת הכמות הנקובה בסעיף 6 מ13,000 יחידות ל-10,500 יחידות, תומכת דווקא בגירסת תדיראן לענין זה.

ב.12 אינני מקבלת טענת פוליקרט, כי יש לראות באמור בדברים שנרשמו מפי מישל חסיד בסיכום הדיון מיום 9.1.02 (נספח "טו" לת/1), כי "התחשיב בוצע מול ההזמנות שהיו בזמנו" משום הודאה מצד תדיראן בכך שהכמות שנקבעה בזכרון הדברים היתה מבוססת על הזמנות בפועל ולא על תחזיות גרידא, ומשום כך יש לראות בה כמות מינימום. שכן, גם באם היו לתדיראן הזמנות בפועל מת.א. באותה העת, אין בכך לסתור את הטענה כי תדיראן ביקשה, בהתקשרותה עם פוליקרט, לקדם אפשרות כי ההזמנות בפועל לא יתממשו והיא לא תחשף כלפי פוליקרט בשל אי עמידה בכמות מינימום. אמנם יש בדברים אלו כדי לפגום בגירסתה של תדיראן כי היה מדובר בתחזיות גרידא, אך אין בכך להנביע את מסקנת פוליקרט כי זכרון הדברים כלל התחייבות לכמות מינימום!

ב.13 באשר לתוצאה הנובעת מקביעותיי אלו, אחזור בהמשך, לאחר התייחסות לטענת פוליקרט באשר להתחייבות תדיראן לפיצוייה בגין כמות היחידות הנמוכה בשנת 2001.

22.ג.התחייבות תדיראן לפצות את פוליקרט בגין כמות הזמנות נמוכה בשנת 2001
ג.1 רוני גור מצהיר, כי משהבין שכמות הייצור בשנת 2001 נמוכה משמעותית מהכמות המתוכננת אמר לגרינשפן בשיחה טלפונית "תעמיסו את כל ההוצאות על מחיר היחידה" (סעיף 6(י) לת/6).
בעקבות שיחה זו, כתב גרינשפן את מכתבו מיום 26.12.2001 (נספח "יד" לת/1) אשר בעקבותיו כונסה ביום 9.1.2002 פגישה בין אנשי פוליקרט לאנשי תדיראן (להלן:"פגישת ינואר"). עיון בסיכום הדיון מעלה כי פוליקרט הבהירה בפגישה, כי כמות ההזמנות בפועל נמוכה משמעותית מהתחזית וכי נגרם לפוליקרט עקב כך הפסד כספי, וסוכמו הדברים הבאים:
" א. יבוצע חישוב תמחיר מעודכן לשנת 2001 ו- 2002 לאור הכמויות שיוצרו בפועל ותחזית
2002.
ב. התמחיר החדש יבדק תוך לקיחה בחשבון של כל מרכיבי העלות."

רוני גור מצהיר, כי סוכם עקרונית כי פוליקרט תפוצה, אך תדיראן לא קיבלה את שיטת הפיצוי אשר הוצעה על ידי גרינשפן ולפיכך נקבע בסיכום הפגישה כי הנושא יבדק, ועל דברים אלו הוא חזר בעדותו (עמ' 42 לפרוטוקול). כן מצהיר רוני גור כי עד למועד פרישתו, לא סוכם עניין הפיצוי הכספי.

ג.2 בענין זה זוכה גירסת פוליקרט לאישור גם של יוסף, אשר בעמ' 86 לפרוטוקול מאשר, כי הוא הבין שכוונת הצדדים היתה, כי פוליקרט תפוצה על הכמות הקטנה שיוצרה בשנת 2001 וכי מחיר היחידה לשנת 2002 יעלה ויכלול פיצוי בגין זאת.

תכתובת בדואר אלקטרוני שנשלחה מגרינשפן לגור ולבר בעניין פיצוי עבור שנת 2001 (נספחים כא- כג' לת/1 ) נענתה על ידי שני הגורמים, כי העניין בטיפול. לא נשלחה כל תשובה שלילית ו/או תשובה הדוחה את דרישת פוליקרט לפיצוי.
בר בתצהירו ובעדותו טען, כי חישוב תמחיר מחודש לשנת 2002 היה דרוש עקב עליית המחירים של חומרי הגלם ולא בגין פיצוי שהובטח לפוליקרט. בעדותו מאשר בר, כי בישיבת ינואר סוכם כי ייבדק עניין הפיצוי. כשנשאל מדוע לא השיב לדרישת פוליקרט לפיצוי בשלילה אם סבר שהם אינם זכאים לפיצוי, השיב כי רצה לבחון אם מגיע פיצוי ( עמ' 59 שורה שניה מהסוף ואילך).

ג.3 ביום 19.8.2003 כותב גרינשפן מכתב הממוען לרונן בר בו הוא שוטח את כל טענותיה של פוליקרט ביחס להתקשרות החוזית בין הצדדים ( נספח "כט" לת/1). במכתב התשובה מיום 24.8.2003 (נספח "ו" לנ/1) מציין רונן בר כי אי עמידה בתחזית הכמויות השנתית היא תולדה של מצב שוק ולא של אי כיבוד הסכמים ובעצם משתמע ממכתבו, כי אין בכוונת תדיראן לפצות את פוליקרט. כלומר פוליקרט מתבשרת לראשונה כי לא תקבל כל פיצוי בחלוף כשנה וחצי מאז פגישת ינואר שאז הובטח לה כי נושא הפיצוי ייבחן.

ג.4 אינני מקבלת טענת פוליקרט, כי יש בהסכמה העקרונית של תדיראן למתן פיצוי להזמנה הנמוכה בשנת 2001 משום הודאה בהתחייבות לכמות מינימום, אולם אני בהחלט רואה בהתנהלות תדיראן, ובעיקר מר גור שהיה הנציג שניהל את עיקר המגעים עם פוליקרט, כהתחייבות לפיצוי בגין ההפחתה המשמעותית בכמות המוזמנת, וזאת לעומת התחזיות שבהתאם להזמנה הראשונה עמדו על 3,600 יחידות, אם כי אופן הפיצוי ושוויו לא סוכם.

אני סבורה שמעדותו של גור עולה בבירור כי קיום ההסכם בין הצדדים, על רקע ההזמנה הקטנה בשנת 2001, לא נעשה בתום לב, ובמילותיו: "בהחלט "מרחתי" את מנחם כי לא הייתה לי תשובה מהשרוול וגם לא היתה לי הסמכות להגיע לסכום כספי איתו" (עמ' 42 לפרוטוקול). יתירה מכך, על אף שגור ידע בשלב מאוחר יותר כי תדיראן איננה מתכוונת לפצות את פוליקרט בדרך של העמסת מלוא העלויות על המוצרים שייוצרו בשנת 2002, הוא, או כל גורם אחר בתדיראן לא טרח להביא עובדה זו לידיעת פוליקרט אלא היפוכו של דבר, גור המשיך ויצר בפני פוליקרט מצגים שבכוונתם להבטיח את המשך הייצור מבלי ליידע את פוליקרט כי אין בכוונת תדיראן להענות לאיזה מדרישותיה, על אף ההכרה, בפגישה מחודש 1/2002 בצדקת חלק מהטענות, ברמת העקרון, והדברים עלו באופן מפורש מעדותו של גור ומעדות גרינשפן (עמ' 17 לפרוטוקול).

ג.5 לאור האמור לעיל, אני קובעת שתדיראן אכן התחייבה במהלך שנת 2002 לפצות את פוליקרט בשל הזמנת כמות נמוכה בשנת 2001 לעומת התחזיות, על מנת להבטיח את המשך הייצור, וכי התעלמות תדיראן מפניות פוליקרט בענין ואי הגעה להסדר מוסכם באשר לדרך הפיצוי וגובהו והעלאתה, לראשונה, של הטענה כי לא היתה כלל הסכמה לענין זה, אף לא ברמת העקרון, רק בחודש 8/2003 (משהיה ברור כי ההתקשרות בין הצדדים עומדת לקראת סיומה) מהווה התנהלות המנוגדת לחובת תום הלב בקיום ההסכם, ולפיכך זכאית פוליקרט לפיצוי בגינה.

לסיכום הפרק ביחס להתקשרות לשנים 2001-2002
לקביעתי, תדיראן לא התחייבה בזכרון הדברים לכמות מינימלית של יחידות לתקופת ההתקשרות, אולם יצרה בפני פוליקרט מצג לפיו הכמות לא תפחת משמעותית מהכמות שננקבה בסעיף 6 לזכרון הדברים.

יתירה מכך, שוכנעתי כי תדיראן פעלה בחוסר תום לב בקיום זכרון הדברים בכך שהסכימה למתן פיצוי בגין כמות היחידות הנמוכה בשנת 2001 (700 לעומת 3,600 בהתאם להזמנה הראשונה) אולם בסופו של יום חזרה בה מהסכמתה העקרונית, ולא הסכימה לדון בפרטי הפיצוי.

כמות יחידות של 7,764 לעומת כ- 10,500 (ובעיקר 700 לעומת כ-3,000 בשנת 2001) אינה מהווה ביצוע בקירוב ואינני סבורה כי יש בסעיף 45 לחוק החוזים ("עקרון הבינוניות") לסייע לתדיראן בענין זה, שכן הסיטואציה המצויה בפנינו איננה מצב בו לא הוסכם על הכמות, שכן כאמור לעיל, אני רואה בכמות שנקבעה משום הערכה בקירוב של הכמות שתוזמן, מתוך הסכמה כי זו לא תיפול משמעותית מכמות זו. בית המשפט, כמו גם הצדדים בזכרון הדברים, אינו יכול לקבוע במדויק מה היא אותה הסטיה מהכמות הנקובה שממנה והלאה תתקיים הפרה של ההסכם. האם מדובר ב- או 1,000 יחידות פחות? אולם ברור לחלוטין כי השימוש בצירוף "כ-" אינה עולה בקנה אחד עם הפחתה של 25% מהכמות.

אינני מקבלת טענת תדיראן כי הזמנת 75% מהכמות הנקובה בזכרון הדברים מהווה ביצוע בקירוב מספק, שכן לאור הליכי המשא ומתן כפי שפורטו בהרחבה לעיל, ידיעת תדיראן על דרישות פוליקרט וההתחייבות לפיצוי בגין שנת 2001, יש באי הזמנת רבע מהכמות המוסכמת (אשר למעשה מרביתה "לא הוזמנה" בשנת 2001) משום ירידה משמעותית בכמות, אשר תדיראן צריכה היתה לדעת (ואף ידעה בפועל, ולכן הסכימה למתן פיצוי) כי תגרום לנזק של ממש לפוליקרט. לפיכך אני קובעת כי על תדיראן לפצות את פוליקרט בשל ההפחתה המשמעותית בכמות היחידות שהוזמנה בפועל כאשר לחישוב הנזק – אתייחס בהמשך.

ההתקשרות לשנת 2003
לטענת פוליקרט תדיראן הפרה הבטחתה, שניתנה על ידי גור, להזמין כמות יחידות שלא תפחת מהכמות שהוזמנה בשנת 2002 והסכמתה של פוליקרט להמשך ההתקשרות עם תדיראן הותנה בפיצוייה של פוליקרט עבור הנזקים שנגרמו לה בגין אי עמידתה של תדיראן בהתחייבותה להיקף ההזמנות המינימלי המתחייב מזכרון הדברים בשנים 2001-2002. בפועל הוזמנה בשנת 2003 כמחצית מהכמות אשר הוזמנה בשנת 2002.

לטענת תדיראן כל שנמסר לפוליקרט הוא צפי לייצור כמות חלקים ולא ניתנה על ידה כל התחייבות לרכישת אותה כמות כמו בשנת 2002. הסכמת פוליקרט להמשיך לייצר עבור תדיראן בשנת 2003 ניתנה על בסיס ידיעתה, על בסיס ה"נסיון המצטבר", כי לא ניתן לחזות מראש את הכמות המוזמנת ותוך ידיעתה של פוליקרט מהן הוצאותיה הצפויות. לפיכך אם וככל שנגרמו לפוליקרט הפסדים ו/או נמנעו ממנה רווחים אשר צפתה, הרי שאלה נגרמו עקב טעות בחישוב כדאיות העיסקה. כמו כן אף אם ניתנה הבטחה לפיצוי על ידי רוני גור, הרי שניתנה בחוסר סמכות ואין בה כדי לחייב את תדיראן.

לאחר שמיעת העדויות אני סבורה כי תדיראן, באמצעות גור, התחייבה להזמנת כמות שלא תפחת משמעותית מהכמות שהוזמנה בשנת 2002, והעובדות הרלבנטיות בסוגיה זו הינן כדלקמן:

א. רוני גור הבטיח בע"פ ללחיאני ולגרינשפן שכמות ההזמנות בשנת 2003 לא תפחת מהכמות שהוזמנה בשנת 2002. זאת ניתן ללמוד מתצהירו ומעדותו של גרינשפן (עמ' 19 שורות 9-ואילך). רוני גור מאשר (סעיף 7 לת/6) את דברי גרינשפן כי אכן הבטיח לגרינשפן וללחיאני שבשנת 2003 הכמות לא תפחת מהכמות בשנת 2002 :" דיברתי עם מנחם ואבי או רק עם מנחם ואמרתי שב-03 אני יכול להבטיח להם כמות שלא תפחת מהכמות ב- 02 ואמרתי להם שיש לי הבטחה מתדיראן אמפא שזה התחזית הנמוכה ביותר ל-03..." (עמ' 43 שורה 22 ואילך).

ב. רוני גור מסר הבטחתו לכמות הזמנות על אף שידע כי קיים סיכוי שתדיראן לא תעמוד בכמות הזמנות זו, ומסביר זאת בכך שלקח "סיכון שבסוף השנה הבעיה או תהיה קלה יותר, תפתר, או תהיה חמורה יותר". כלשונו, ומאחר שחש שעמד בין הפטיש לסדן במובן זה שניצב מחד מול פוליקרט שדרשה התחייבות לכמות מינימום בשנת 2003 (לאור ההתנהלות מולה עד אז) ומנגד מול תדיראן שלא מצאה פיתרון לבעיות שנוצרו עם פוליקרט ועמדה מול ת.א. שלחצה מצידה על תדיראן להמשיך ולייצר מקררים (עמ' 44 שורות 17-24).

אינני מתעלמת בקביעתי זו מדבריו של גור כי פוליקרט צריכה היתה לדעת שמדובר בתחזיות בלבד, וכי בדבריו תמיד השאיר לעצמו "פתח מילוט" (עמ' 44 שורות 6-13 ו23-26), אולם אני רואה בדברים אלו בעדותו, לעומת אופן הצגת הדברים בתצהירו משום נסיון לעדן את תוצאות דבריו כלפי תדיראן במהלך עדותו. אני סבורה שמכלול הדברים מצביע על כך שבוודאי שבשלב זה, שבו פוליקרט כבר שבעת הבטחות שלא קוימו (לפחות לתפיסתה) היא לא היתה מסכימה להמשיך ולייצר ללא הבטחה מצד תדיראן כי הכמות בשנת 2003 לא תפחת מזו שיוצרה בשנת 2002, וגור, ביודעו זאת, הציג בפני נציגיה מצג ממנו לא יכלו להבין אחרת. אני לא סבורה שיש מקום לייחס לפוליקרט "ידיעה קונסטרוקטיבית", כפי שטוען לה גור, בדבר היות דבריו בגדר תחזיות בלבד ובענין זה אני מעדיפה את עדותו ככל שהיא תואמת את עדותם של נציגי פוליקרט.

ג. לפוליקרט לא היתה ידיעה כי גור איננו מוסמך ליתן התחייבות זו כלפיה ובעיניה גור נתפס כגורם בעל הסמכות בתדיראן, ואף גורם בתדיראן, לרבות גור עצמו, לא טרח "להאיר עיניה" כי המצב אינו כך (מה גם שמעדות גור הוא עצמו סבר כי הוא בעל סמכות בענין – עמ' 45 לפרוטוקול). מעדותו של גרינשפן עולה, כי רוב הזמן היה בטוח שבר למעשה כפוף לגור (עמ' 7 שורה 26) וגם ממכתביו של גרינשפן לתדיראן אשר בכולם רוני גור בין הממוענים (בדרך כלל הממוען הראשי) (ראה נספחים ח- טו לת/1). גור עצמו אינו מעיד כי ציין בפני פוליקרט בשלב כלשהו לפני עזיבתו את תדיראן כי הוא אינו בעל סמכות להתחייב כלפיה, ואמירתו כי הוא "מעריך" שגירנשפן ידע כי אין לו סמכות הינה אמירה סתמית וחסרת כל כיסוי, שכן מהתכתובת בין הצדדים לא עולה בשום שלב אמירה לפיה על פוליקרט לפנות בכל העניינים הכספיים לגורם אחר, אלא לכל אורך הדרך ניתנו תשובות ברוח: "אני מטפל בדברים" וכו', והדברים אף עומדים בסתירה לאופן הצגתו את "לקיחת המושכות" לידיו (עמ' 44 לפרוטוקול).

תדיראן אמנם טענה כי התחייבות גור, ככל שנתנה, ניתנה בחוסר סמכות, אולם זאת בשפה רפה ביותר, וטוב שכך, שכן במצב הדברים המתואר לעיל, פוליקרט לא ידעה ואין לייחס לה ידיעה קונסטרוקטיבית באשר להגדרת הסמכויות של הגורמים השונים בתדיראן והעובדה שגור לא חתם על זכרון הדברים אין בה ללמדה כי הוא נעדר סמכות כלשהי להתחייב כלפיה.

אני גם סבורה כי לעובדה שלא נערך מסמך בכתב ביחס לשנת 2003 אין לייחס משמעות רבה שכן מצב הדברים בין הצדדים בשלהי שנת 2002 שונה בתכלית מאשר קודם להתקשרות הראשונה. על אף שקיימות כבר מחלוקות עמוקות בין הצדדים, הרי שהם כבר קשורים בקשר עסקי אשר לאף אחד מהצדדים אין אינטרס לפרק אותו, ולפיכך העובדה שלא נערך מסמך בכתב לא צריכה היתה להדליק נורת אזהרה אצל פוליקרט ביחס לסמכות גור להתחייב כלפיה, כאמור.

תחשיב הנזק ביחס להפחתה בכמות היחידות בשנים 2001-2003
כללי
תחשיב הנזק מטעם פוליקרט נערך על ידי גרינשפן , אשר מעיד על עצמו כי אינו בעל השכלה פורמלית כלכלית ו/או חשבונאית, אלא השכלה בתחום הנדסת מכונות וכן מעיד כי לא נעזר במומחה לצורך עריכת התחשיב (עמ' 19 שורות 28-29 וכן עמ' 20 שורות 9-ואילך).
התחשיב מפורט בסעיף 7(ב) לת/1 ומתבסס על הנתונים הבאים:

א. מחיר ממוצע לסט הינו 312.74 ₪.
אינני מקבלת טענת תדיראן כי מרכיב זה בתחשיב הנזק (דהיינו המחיר הממוצע ששולם לפוליקרט על ידי תדיראן) לא הוכח, שכן ניתן ללמוד על נתון זה מתוך הזמנות הרכש של תדיראן. עיון בנספח כה לת/1 (טבלה שנערכה על ידי גרינשפן) מעלה כי המחירים הנקובים בו תואמים את המחירים הנקובים בהזמנות הרכש של תדיראן ולפיהם מחיר ממוצע לסט למקרר מסוג 590 הינה 332.31 ₪ לסט, ומחיר ממוצע לסט למקרר מסוג SBSהינה 293.18 ₪ לסט ולפיכך מחיר ממוצע לסט הינו 312.74 ₪ לסט.

במאמר מוסגר (בין היתר מאחר שתדיראן לא חזרה על טענתה זו בסיכומיה) אציין, כי טענת תדיראן, כפי שעלתה מכתב ההגנה, כי המונח "יחידות" הנקובות בזכרון הדברים מתיחס לחלקים נפרדים של פלסטיקה, ולא ל"סטים" של חלקים לכל אחד מהמקררים, נדחית על ידי וטוב שתדיראן לא חזרה עליה בסיכומיה.

ב. עלות ממוצעת של אנרגיה לייצור סט אחד הינה כ- 15 ₪
לנספח מ לת/1 צורפו חשבוניות חברת החשמל לשנת 2003 בחישוב סך כל הסכומים המופיעים בחשבוניות מתקבל הסך של 59,823.72 ₪. כאשר מחלקים סכום זה לסך כל הסטים אשר נרכשו מפוליקרט בשנת 2003 מתקבלת התוצאה של עלות ממוצעת של אנרגיה לייצור סט בשנת 2003 בסך של 18 ₪. אני סבורה כי ערך זה, שאינו רחוק מזה שנקב בו גרינשפן יכול להוות מדד מספק להערכת עלות החשמל לייצור סט למהלך כל תקופת ההתקשרות.

ג. עלות ממוצעת של חומר גלם לייצור סט הינה 100 ₪
לביסוס חישוב זה צורפו חלק מהזמנות הרכש של פוליקרט מחברת פולירז לשנים 2001-2002 מבלי שניתן לדלות מהן את הנתון עליו מבוסס התחשיב. לטענת פוליקרט עלות חומר הגלם שחושבה על ידה תואמת את האמור בדו"ח צנובר ולפיכך יש לראותו כנתון המשקף את מרכיב חומר הגלם.
אינני נותנת כל משקל לדו"ח צנובר (בודאי שלא כאשר הוגש שלא באמצעות עורכו) שכן לא הוכח בפני כי הנתונים הכלולים בו מקורם באופן מלא בתדיראן.
בחירתה של פוליקרט שלא לצרף את מלוא הזמנות הרכש מפולירז בתקופה הרלבנטית (דבר שהיה מאפשר חישוב מדויק של עלות חומר הגלם על בסיס המוצרים שיוצרו בפועל) מונעת אפשרות לבדוק את הנתון שגרינשפן נקט בו, שכן הסברו (עמ' 20 שורות 23-24) אינו מתיישב עם הנתונים העולים מתוך המסמכים שצורפו באופן חלקי (נספח "מא" לת/1). אציין במאמר מוסגר כי ביצוע החישוב על פי המסמכים שצורפו מביא לעלות חומר גלם של 41 ₪ בלבד, נתון שבודאי לא משקף את העלות הריאלית, גם לא אליבא דפוליקרט.

לגישתה של פוליקרט יש לחשב את המחזור שהיה צפוי בגין היחידות שלא הוזמנו (2,736 לשנים 2001-2002 ו-3,692 לשנת 2003), להפחית מהמחזור את ההוצאות שנחסכו בגין אי ייצור אותן יחידות (הוצאות אנרגיה וחומר גלם בלבד) ולפצותה בין ההפרש. לגישתה, אין מקום להשית על יחידות נוספות אלו, שלא הוזמנו, גם את ההוצאות הקבועות מאחר שמדובר בהוצאות שפוליקרט הוציאה ממילא בגין ייצור הכמות שיוצרה בפועל כך שלא היה בייצור הנוסף כדי "לחסוך" בהוצאות אלו.

תדיראן כופרת בחישוב שערך גרינשפן וטוענת כי פוליקרט לא השכילה להוכיח את נזקיה הנטענים שכן גרינשפן חסר כל השכלה מתאימה לעריכת תחשיב מעין זה והוא לא ביסס כדבעי את התחשיב (ואפילו לא הציג את מסמך התחשיב שנערך) וזאת למרות שבידי פוליקרט מלוא המסמכים והנתונים המאפשרים הצגת ראיות מלאות בדבר אופן עריכת החישוב הנטען. לפיכך, לטענת תדיראן יש לדחות את תביעת פוליקרט בשל העדר הוכחת הנזק הנטען.

באופן פרטני נטען ע"י תדיראן כי אין כל הגיון בחישובה של פוליקרט אשר חישבה אובדן רווח כתוצאה מאי הזמנת יחידות, מבלי להתחשב בהוצאות הקבועות.

על אף שאני סבורה כי יש בסיס לטענות תדיראן ביחס לאי הוכחת מלוא הנתונים לצורך ביצוע חישוב נזק מדויק (בעיקר ביחס לעלות חומר הגלם כפי שפורט לעיל), הרי שמבחינה עקרונית אני סבורה כי דרך החישוב שנקטה פוליקרט נכון שכן אין מקום להעמיס את ההוצאות הקבועות, שהוצאו ממילא על ידי פוליקרט, על היחידות שלא הוזמנו, שכן אי הזמנתן לא הביאה לחסכון כלשהו בהוצאות קבועות אלא בהוצאות שוטפות בלבד. יחד עם זאת, למקרא עדותו של גרינשפן (עמ' 20 לפרוטוקול) לא שוכנעתי כי ניתן לבסס על תחשיבו את חישוב הנזק, אולם אינני סבורה כי יש בכך להביא לדחיית התביעה בשל כך, ואסביר.

הפיצוי לשנים 2001-2002
כפי שקבעתי לעיל, תדיראן התחייבה לפצות את פוליקרט בגין הפחתת כמות ההזמנות בשנת 2001 אם כי הצדדים לא גיבשו הסכמה על אופן הפיצוי. למעשה את עיקר הירידה בכמות המוזמנת ניתן לייחס לשנת 2001 שכן בתקופה של חצי שנה הוזמנו 700 יחידות בלבד בעוד שבמהלך שנת 2002 הוזמנו כ-7,000 יחידות (יוער כי באם היו מוזמנות יחידות באותו קצב בשנת 2001 (דהיינו כ-3,500 יחידות במהלך חצי שנה, היה סך ההזמנות מגיע לכ-10,500!).

על אף שפוליקרט ביססה את תחשיב נזקיה על אובדן הרווח לכל התקופה, אני סבורה כי בהעדר הסכמה בין הצדדים ביחס לאופן הפיצוי, יש לקבוע את הפיצוי לפי המינימום שניתן ללמוד עליו מהראיות ביחס להתחייבות תדיראן, דהיינו אמירתו של גור "תעמיסו את ההוצאות על מחיר היחידה". אמנם אמירה זו לא פורטה לחישובים כספיים, אולם משמעותה הינה כי את ההוצאות הקבועות העודפות בהן נשאה פוליקרט בשנת 2001 בשל כמות ייצור כה נמוכה, יש להוסיף למחיר היחידה בשנת 2002, כך שגם אם פוליקרט לא תרוויח על מלוא כמות היחידות, לפחות יקטן הפסדה בגין הוצאות קבועות שכבר הוצאו על ידה אך לא שמשו לייצור בפועל בשנת 2001 (למעט 700 יחידות).

המדובר במנגנון פיצוי שלא נטען על ידי פוליקרט, אולם אני סבורה כי הנתונים הרלבנטיים מצויים בפני ועל בסיסם אני יכולה, בדרך של אומדנא, ובזהירות הראויה, לפסוק פיצוי מתאים. אינני מתעלמת מההלכה שנקבעה בע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800 (1981), אולם אני סבורה כי מקום בו הייתה קיימת התחייבות שהופרה והדבר גרם נזק, אין לאפשר למזיק להתחמק מלשאת בתוצאות מעשיו, גם אם אופן חישוב הנזק לא הוכח על כל תו ותג. אני סבורה שבסופו של יום בית המשפט, השואף לעשות צדק עם הצדדים, אינו מקפח את המזיק בקביעת פיצוי זהיר על דרך האומדנא, כפי שמצאתי לנכון לעשות.

הנתונים שבדעתי לקחת בחשבון לצורך הערכת הפיצוי הינם כדלקמן:
א. גרינשפן אישר כי הרווח של פוליקרט ליחידה הינו 30% (עמ' 20 שורה 4)
ב. ההוצאות השוטפות שחישב גרינשפן מהוות כ-35% ממחיר המוצר (115 ₪ מתוך 312 ₪)
ג. מכאן שההוצאות הקבועות הינן בסדר גודל של 35% ממחיר המוצר.
ד. ה"גרעון" בייצור יחידות בשנת 2001 עמד על סדר גודל שבין 2,000 ל-2,500 יחידות.

על בסיס נתונים אלו, חושבו באופן גס ההוצאות הקבועות שצריכות היו "להתחלק" על פני ייצור של יחידות נוספות בשנת 2001 (מחיר היחידה הממוצע X הגרעון בייצור X 35% הוצאות קבועות), ואשר לגביהן היתה התחייבות של תדיראן לפיצוי כאמור לעיל.

מתוך הזהירות המחוייבת בהתחשב בכך שמדובר בפיצוי על דרך האומדנא, אני קובעת כי פוליקרט זכאית לפיצוי בסך כולל של 200,000 ₪ לתקופת ההתקשרות הראשונה.

הפיצוי לשנת 2003
ביחס לתקופה זו קבעתי לעיל כי היתה התחייבות של תדיראן לרכישת כמות יחידות שלא תיפול מזו שהוזמנה בשנת 2002. משיוצרו בשנת 2002 כ-7,000 יחידות, ובשנת 2003 רק 3,308 הרי שקיים "חסר" בייצור של כ-3,700 יחידות.

ביחס לתקופה זו הפיצוי הראוי הוא אכן פיצוי בגין אובדן רווח, אולם לאור ההסתייגויות שהעליתי לעיל ביחס לחישוביו של גרינשפן, אינני מוצאת כי אני יכולה לבסס עליהם את גובה הפיצוי. יחד עם זאת משנקט גרינשפן בנתון של 30% רווח (שיעור השונה מהחישוב שערך), ומתוך זהירות ראויה בהתחשב בכך שנתון זה לא הוכח בנתונים בדוקים ומאומתים, אני סבורה כי יש לערוך על בסיסו את החישוב לאובדן הרווח (30% X 3,692 יחידות X 312.74 ₪ ליחידה), אולם לזכות את פוליקרט, באופן גלובאלי ושמרני, רק ב2/3 מהסכום המתקבל.

אשר על כן אני קובעת את סכום הפיצוי לשנת 2003 לסך של 230,000 ₪.

אין מקום להוסיף מע"מ לסכומים שנפסקו שכן הם נפסקים כפיצוי ולא כאובדן רווח, וממילא פוליקרט כבר התקזזה בגין המע"מ הכלול בעלויות הכרוכות בייצור.

השקעה עודפת בתשתית חשמל
רכיב זה של התביעה דינו להידחות מאחר שפוליקרט לא הביאה ראיות מספקות להוכחת הסכום הנתבע על ידה, ואף לא שוכנעתי כי הצורך בהשקעה העודפת הנטענת בתשתית החשמל נבעה ממידע מטעה שמסרה תדיראן.

לטענת פוליקרט נציגי תדיראן, במהלך המשא ומתן, מסרו לה נתונים טכניים שגויים ו/או מטעים אודות מכונות הייצור (כי די בתשתית חשמל של 160 אמפר להפעלתן), אשר על בסיסם העריכה פוליקרט את עלויות הקמת התשתית בכ-20,000 ₪, אולם בדיעבד, לאחר קבלת המכונות, התברר כי יש צורך בתשתית בעלת אפשר גבוה בהרבה, דבר שגרם לפוליקרט הוצאה נוספת שלא נלקחה על ידה בחשבון בסך של 40,000 ₪ .

לאחר בחינת עדותו של לחיאני, אשר היה הגורם בפוליקרט שעסק בנושא החשמל, אינני יכולה לקבוע כי הוכח שנמסר לפוליקרט מידע לפיו די בתשתית חשמל של 160 אמפר. גרינשפן ולחיאני מצהירים כי ביום 1.5.2001 בפגישה שהתקיימה בין נציגי תדיראן לנציגי פוליקרט סוכם כי מנהל ההנדסה בתדיראן מר אלי פרנק יכין רשימת תשתיות נדרשת לציוד. (סעיף 3(ו) לת/1 וכן סעיף 3(ח) לת/4) וכי בפועל נמסר לה כי יש צורך בהכנת תשתית חשמל של 160 אמפר. בעדותו העיד לחיאני כי נתון זה אף נרשם בכתב יד ע"ג סיכום הישיבה ( נספח ג' לת/4) אלא שעיון בסיכום הישיבה מעלה כי קיים כיתוב בכתב יד ולפיו למכונה גדולה נדרש 100 קילו ואט ולמכונה קטנה נדרש 75 קילו ואט ואולם אין כל אזכור ל-160 האמפר הנטענים ובעדותו לא ידע לחיאני להסביר מה משמעות הכיתוב וכיצד תורגם לאמפר (עמ' 29 שורה 30).

לטענת תדיראן עובר להשאלתו לפוליקרט, הציוד היה בבעלות חברת אמפא בע"מ והיה מצוי במפעל אמקור בתל אביב. תדיראן מעולם לא עשתה כל שימוש בציוד ולפיכך לא הכירה אותו ולא יכלה למסור כל מידע ו/או מצגים לגביו. עם זאת טוענת תדיראן כי מסרה מענה שלם ונכון לכל שאלותיה של פוליקרט ביחס לציוד. כן טוענת תדיראן כי היא כלל לא הכירה את המושכר בו פוליקרט התכוונה להציב את הציוד ולפיכך לא יכולה היתה לדעת כי יש צורך בשינוי תשתית החשמל.
פוליקרט בדקה את הציוד עצמאית במפעל אמקור עוד בטרם ניתנה על ידה הצעת המחיר. בנסיבות אלה, ככל שפוליקרט טעתה בחישוב העלויות הנדרשות, לרבות עלות שינוי תשתית החשמל, אין לה אלא להלין על עצמה.
תחשיב העלויות הנוספות אשר נגרמו בגין תשתית החשמל, נותר ללא בסיס עובדתי, שעה שלא הוכח כי נציגי תדיראן מסרו לפוליקרט את הנתון בדבר צורך ב-160 אמפר דווקא ושעה שלחיאני נסמך על דו"ח צנובר (נספח "א" לת/1), שכן את הנתון בדבר העלות הצפויה של הקמת תשתית החשמל נטל לחיאני מדו"ח צנובר שהוכן במקור לחברת פולירז, אשר ניהלה אף היא מו"מ עם תדיראן בעניין ייצור אותם חלקים עבורה (בטרם פנתה תדיראן לפוליקרט). בדו"ח צנובר מפורטות ההשקעות הראשוניות לצורך הקמת הפרוייקט ולפיו עלות תשתית החשמל הינה 20,400 ₪ בלבד. דו"ח צנובר הינו דו"ח אשר הוכן במקור על ידי חברת יועצים מומחים עבור חברת פולירז ככל הנראה על סמך נתונים אשר נמסרו על ידי חברת פולירז ועל ידי נציגי תדיראן. מאחר שפוליקרט לא פנתה לחברת צנובר ולא נערכה התאמת הדו"ח לחברת פוליקרט (עמ' 7 שורות 8-18) הרי שאינה יכולה להסתמך עליו.

יתירה מכך, מהצעות המחיר והחשבונית שהציגה פוליקרט (נספחים "ו1-5" לתצהיר לחיאני) לא ניתן ללמוד איזו תשתית חשמל בוצעה לבסוף ואיזה חלק מהסכום שהוצא (כ-57,500 ₪) הוצא בגין התשתית ה"עודפת" הנטענת, ולענין זה אין כל פירוט בחשבונית ואף לא הובא עד בעל מומחיות מספקת בתחום החשמל על מנת לתת את הפירוט הנדרש.

גם טענת פוליקרט כי תדיראן התחייבה לפצותה בגין ההשקעה העודפת בתשתית חשמל דינה להידחות. לחיאני אמנם מעיד, כי כשהסתבר שיש צורך בהכנת תשתית חשמל שונה מהנתונים שנמסרו לו, הוא ערך מס' פניות בכתב לתדיראן: המכתב הראשון מיום 20.6.2001 ( נספח ז לת/4) ובו הוא מציין כי לאחר קבלת הספרות הטכנית התברר כי לצורך הפעלת הציוד נדרשת אספקת החשמל של A500 לפזה ולא כפי שנמסר לפוליקרט A 160 לפזה. כן מציין לחיאני במכתבו כי התאמת תשתית החשמל כרוכה בהשקעה של עשרות אלפי שקלים; מכתב נוסף ששלח לחיאני ביום 22.8.2001( נספח ח לת/4) ובו איזכור נוסף של העלות העודפת בתשתית החשמל; ומכתב שלישי לחיאני מיום 22.10.2001 ( נספח ט לת/4) בעניין עלות תשתית החשמל. כל המכתבים נותרו ללא מענה כלשהו.

גם בסיכום הפגישה מיום 9.1.02 (נספח "י" לת/1) אשר לגביה מצהיר לחיאני כי בנושא ההשקעה העודפת בתשתיות החשמל נדון וסוכם כי תדיראן תפצה את פוליקרט עפ"י סיכום משותף אליו יגיעו לחיאני ומישל חסיד, אין כל אזכור לנושא זה.
אמנם רוני גור מאמת את קבלת מכתביו של לחיאני, ואף מציין כי לא זכור לו כי לא השיב עליהם ואולם מצהיר כי אינו זוכר כיצד נפתרה סוגיית ההשקעה העודפת בתשתית החשמל בישיבה אשר נערכה בינואר 2002, אם בכלל ( סעיף 6 ג-י לת/6).

התביעה שכנגד
בפתח הדברים אציין כי כל טענה בתביעה שכנגד המושתתת על ההסכמים הנוספים, דינה להידחות באשר קבעתי כי הם אינם מהווים את המסגרת החוזית המחייבת בין הצדדים, כפי שפורט לעיל בהרחבה, אלא זיכרון הדברים. לפיכך טענות הנוגעות להתחייבות הצדדים ו/או הפרתן והנובעות מהסכם ההתקשרות בין הצדדים לא תיבחנה בהתאם להוראות המצויות בהסכמים הנוספים אלא בהתאם להוראות זיכרון הדברים ו/או הדין החל.

אספקת מוצרים פגומים
בהתאם לנטען בתביעה שכנגד, פוליקרט סיפקה לתדיראן חלקים פגומים בשווי כולל של 570,993.34 ₪ בהתאם לפירוט הבא:
בשנת 2001 סופקו על ידי פולקרט 1,817 רכיבים פגומים בשווי כולל של 129,681 ₪ בצירוף מע"מ.
בשנת 2002 סופקו 1,791 רכיבים פגומים בשווי כולל של 209,659.65 ₪ בצירוף מע"מ.
בשנת 2003 סופקו 2,188 רכיבים פגומים בשווי כולל של 231,652.69 ₪ בצירוף מע"מ.
מתוך שווי הסכום הכולל של החלקים הפגומים יש להפחית את שווי החלקים אשר מקור הפגם בהם הינו חומר גלם פגום אשר סופק על ידי חברת פולירז (להלן: "פרשת פולירז") ואשר סכומם הכולל הינו 201,289.86 ₪ בצירוף מע"מ.
מכאן ששווי הרכיבים הפגומים, אשר יש לחייב בהם את פוליקרט הינו 432,553 ₪.

מעבר לנזק הישיר שבא לידי ביטוי בתשלום עלותם של הרכיבים הפגומים, נגרמו לתדיראן, לטענתה, גם נזקים עקיפים עקב הצורך לאחסן כמות גדולה של חלקים פגומים, עצירת קו הייצור וזימון חוזר ונשנה של אנשי בקרת איכות לקווי הייצור.

לטענת תדיראן המוצרים הפגומים הינם תולדה של התנהגות רשלנית של פוליקרט אשר לא זו בלבד שנמנעה מלתחזק את הציוד אשר הושאל לה, אלא שנמנעה מכיולו וייצובו של הציוד, מביצוע בקרת תהליך, מהפעלת ציוד מדידה מתאים, מביצוע פעולות אבטחת איכות כנדרש, מהעסקת כוח אדם איכותי ומאחסנה נכונה של החלקים המיוצרים.

תדיראן מכחישה את טענת פוליקרט לפיה, טענת המוצרים הפגומים הועלתה לראשונה בחודש דצמבר 2003. לטענתה היא נהגה לקיים לפחות אחת לחודש ועדת נפל בה נטלו חלק גורמים רלוונטיים בתדיראן ואשר במסגרתה נבדקים מוצרים פגומים לצורך החלטה בדבר השימוש בהם, האחריות לפגם והתחשבנות עם הספק. בתום כל ועדה ממלאים חברי הועדה דו"ח מפורט (להלן: "דו"ח ועדת הנפל" – נספח "א" לנ/3). לטענת תדיראן, נוכח כמויות הפגמים הגדולות בחלקים אשר סופקו על ידי פוליקרט, זומנו, לא אחת, נציגי פוליקרט (איציק והדס) למפעל תדיראן לצורך בחינת החלקים הפגומים ואף אישרו את כמות החלקים הפגומים ואת אחריותם לפגם. חרף זאת ומתוך חשש שפוליקרט תפסיק את הייצור ותחשוף את תדיראן לחוסר יכולת עמידה בהתחייבויותיה כלפי ת.א., נמנעה תדיראן מלדרוש שיפוי בגין חלקים פגומים אלה. תדיראן אמנם נמנעה ממיצוי זכויותיה באותה עת ואולם עשתה זאת מאחר שהסתמכה על הוראות ההסכמים הנוספים לפיהן אין באי מיצוי זכותיה משום ויתור עליהן, ותוך ידיעה כי תפעל למיצוי זכויותיה במועד מאוחר יותר.

תדיראן מוסיפה כי מסיכום הפגישה מיום 30.1.2003 (נספח "כב" לת/6) עולה כי בשלב זה בודאי שהוצגו לפוליקרט נתוני הנפל לשנת 2002 (שאינם נובעים רק מפרשת פולירז) ובמהלכה נבחנו דרכים למניעת הישנות התופעה.

לטענת פוליקרט טענת הפגם בממכר (מעבר לפגמים שמקורם בפרשת פולירז, הועלתה לראשונה הרבה אחרי שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון במסגרת פגישה אשר התקיימה בין הצדדים ביום 28.12.2003. בהתאם להוראות חוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") היה על תדיראן לבדוק את הממכר מיד עם קבלתו ולהודיע לפוליקרט מיד על אי ההתאמה הנטענת. משלא עשתה כן, אין תדיראן רשאית לטעון טענה ואין היא רשאית להסתמך על פגם, כביכול, בממכר בחלוף למעלה משנתיים ממועד קבלת המוצרים.

כמו כן, טוענת פוליקרט כי השימוש בציוד הישן אשר הושאל לה היווה גורם לגידול משמעותי באחוזי הפסילה של המוצרים המוגמרים. ביחס לטענה זו טוענת תדיראן כי העובדה שמדובר בציוד ישן הובאה בחשבון בעריכת תמחיר החלקים, תוך שהוסכם כי פוליקרט תקבל תמורה גבוהה יותר נוכח העובדה כי מדובר באחוזי נפל גבוהים יותר.

בנוסף טוענת פוליקרט, כי תדיראן ערכה בדיקות איכות יסודיות למוצרים המוגמרים בטרם יציאתם מהמפעל ופריטים שנפסלו על ידה כלל לא נשלחו לתדיראן. לעומתה טוענת תדיראן, כי למעט פעמים ספורות, לא נבדקו החלקים במפעל פוליקרט. כן טוענת תדיראן, כי לנוכח העובדה שהחלקים הגיעו למפעל תדיראן ארוזים וכי פתיחת אריזתם עובר לשימוש בהם עשויה היתה להוביל לפגיעה בחלקים, נבדקו החלקים לראשונה רק בפס הייצור של המקררים ולא עם הגעתם למפעל ת.א.

פוליקרט מכחישה מכל וכל טענת תדיראן כי קודם לישיבה מיום 30.1.2003 הוצגו בפני מי מאנשיה נתוני הנפל ו/או כי נציגיה הוזמנו לישיבות ועדות הנפל וסרבו לבוא. לטענתה, הפעם היחידה שאיציק מורדוב היה בפגישה כזו (והוא הפיגורה הרלבנטית לגביה התייחס צוקרמן בתצהירו), היתה פגישה ביום 16.1.03 (סיכומה צורף כנספח "מ"ד" לת/1) אשר בה הועלתה בעיה ספציפית ביחס לאחד מהחלקים שיוצרו, ומלבד זאת לא התקיימה פגישה נוספת כלשהי.

גדר המחלוקת
המחלוקת בין הצדדים מתמקדת באספקת חלקים פגומים אשר אין מקורם בפרשת פולירז, כאשר אין מחלוקת בדבר עצם קיומם של חלקים פגומים, ואף אין מחלוקת כי תדיראן שילמה תמורת החלקים הפגומים ולא דרשה, בשום שלב, עד לחודש 12/03, כי פוליקרט תישא בעלויות כלשהן בגינם.

אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה כי השימוש בציוד ישן מגדיל את אחוזי הנפל, אולם יש בינהם מחלוקת האם הימנעות מתחזוקה שוטפת של הציוד, ככל שהיתה הימנעות כזו מצד פוליקרט, הובילה לכמויות נפל גבוהות מהמוערך.

מחלוקת נוספת נוגעת לשאלה האם תדיראן הסכימה לספוג את אחוזי הנפל הגבוהים וויתרה על זכותה לשיפוי בגינם מאת פוליקרט משנמנעה להודיע לפוליקרט, בזמן אמת, על קיומם של מוצרים פגומים שאין מקורם בפרשת פולירז.

דיון והכרעה
ההוראות הרלבנטיות בחוק המכר, הינן כדלקמן:
"11. אי-התאמה
המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר -
...ב
(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם;
(3) נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם;
...ו
(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים.
...

13. בדיקת הממכר
(א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו.
(ב) הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום היעוד.
((ב) הסכם על הובלת ב
14. הודעה על אי-התאמה
(א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13 (א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר.
(ב) לא הודיע הקונה על אי ההתאמה כאמור בסעיף קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה".
קיומה של אי התאמה
ראשית, על תדיראן להוכיח כי קיימת אי התאמה במוצר, כאשר אי ההתאמה הנטענת אינה מתייחסת לכלל המוצרים הפגומים אלא למוצרים פגומים שאינם נובעים ממפרשת פולירז.

הגם שתדיראן הציגה ראיות למכביר בנוגע למוצרים פגומים אשר סופקו לה, נדמה שכשלה מלהציג ראיות באשר לקיומה של אי התאמה הנטענת והיקפה. אמנם בדוחות ועדות הנפל והדוחות המרכזים את מלוא החלקים הפגומים (נספחים א ו-ב לנ/3) מצוינת סיבת הפגם וכן מצוין שם הספק. אולם מנספח "מד" לת/1 (סיכום פגישה בפוליקרט מיום 9.1.03) עולה, כי קיימת סבירות לכך שתוך כדי אחסנה במחסן תדיראן, עורבבו פריטים מחומר גלם חדש ושמיש עם חומר גלם לא תקין. צוקרמן מאשר בעדותו כי אין לתדיראן יכולת למיין מוצרים בהתאם לחומר הגלם מהם יוצרו (עמ' 70 לפרוטוקול). רוני גור מעיד אף הוא, כי כאשר סיכם את נתוני הנפל לצורך התחשבנות עתידית (נספח כא' לת/6) כלל בדוח המסכם גם נתוני נפל הקשורים לפרשת פולירז מאחר שלא ניתן היה לבצע הפרדה מדויקת (עמ' 37 שורות 24-25). אוסיף ואציין כי עיון במסמך זה, אשר עליו משליכה תדיראן יהבה בסיכומיה (סעיף 47 לסיכומים), עולה כי ריכוז המידע שבו מתייחס באופן ספציפי ל"פרשת פולירז" (ראה כותרת המסמך "נפל פוליקרט-התחשבנות מול אירוע החומר מפולירז" וכן הדבר עולה מהמייל של מר זהבי אליו צורף המסמך שערך גור). דבר זה עולה בקנה אחד עם טענת פוליקרט כי בשלב זה היא סברה כי הנפל בו מדובר מקורו, בעיקרו, מפרשת פולירז וכך הוצגו לה הדברים.

מנגד, לא ניתן להתעלם מעדותו של גור, כי היה נפל חריג בשיעור של 15%-10% ללא קשר לפרשת פולירז (עמ' 36 שורות 12-13, 29-30 וכן עמ' 37 שורות 3-4).

יחד עם זאת, מתצהירו ומעדותו של רוני גור עולה בבירור, כי לאור טכנולוגיית הייצור הישנה, הציוד הישן וחומר גלם "לא אטרקטיבי" תדיראן צפתה, מראש, אחוזי נפל גבוהים מאוד. בהסתמך על נתוני חברת אמקור אשר הפעילה קודם לכן את הציוד המושאל, תדיראן לקחה בחשבון שצפוי נפל בסדר גודל של 15%-10%. בנוסף מצהיר רוני גור, כי תדיראן נערכה לספוג נפל זה במסגרת תחשיביה הפנימיים זאת על אף שמקובל בד"כ שאחוז הנפל לא יעלה על 2% (סעיף 6 וכן סעיף 8 לת/6).

מאחר ובהתאם לקביעתי להלן, תדיראן מנועה מלהסתמך על טענות בדבר אי התאמה קודם לחודש 1/03, ממילא אין חשיבות כה רבה להפרדה בין פרשת פולירז לבין חלקים פגומים כתוצאה מפגם אחר בייצור.

בדיקת הממכר
סעיפים 13-15 לחוק המכר, דנים בחובתו של הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו. במקרה דנן, מתצהירו של צוקרמו עולה, כי בפועל לא נבדקו החלקים מיד עם קבלתם נוכח העובדה כי הגיעו ארוזים וכי פתיחת האריזה עובר לשימוש בחלקים עשויה היתה לגרום לפגיעה בהם. משכך נבדקו החלקים לראשונה בפס הייצור, זמן קצר לפני השימוש בהם לצורך ייצור המקררים (סעיף 4 לנ/3). יחד עם זאת, מעדותו של צוקרמן ומתצהירו של גור עולות דווקא עובדות המובילות למסקנה ההפוכה ולפיה המוצרים נבדקו מייד עם קבלתם. צוקרמן מעיד, כי המוצרים המוגמרים שהתקבלו מפוליקרט הועברו כמעט מיידית לקו הייצור של המקררים וכלל לא אוחסנו (עמ' 70 -71 לפרוטוקול), ומתצהירו של גור עולה, כי תדיראן ערכה בקרת איכות ראשונה עוד במפעל פוליקרט ועם הגעת המוצרים למפעל תדיראן בעפולה, עברו המוצרים תהליך נוסף וקפדני של בקרת איכות (סעיף 8(ד) לת/6).

הודעה על אי התאמה
מתצהירו של גור עולה, כי בעקבות פרשת פולירז, ערכה תדיראן למוצרים שהתקבלו מפוליקרט תהליך קפדני של בקרת איכות, אשר נמצאו בו מוצרים פגומים. תדיראן, בהכירה בעובדה כי פוליקרט ממילא ספגה פחת רב במהלך תהליך הייצור, החליטה לספוג זאת ולא הודיעה דבר לפוליקרט ולא חייבה אותה בגין מוצרים אלה. מוצרים שנפסלו על ידי תדיראן לא הוחזרו לפוליקרט עם תעודת החזרה כמקובל אלא נשלחו ל"מחסן וירטואלי" (להלן:" מחסן 2000").
גור מוסיף, כי תדיראן מעולם לא דיווחה לפוליקרט על מחסן 2000 או על הכמויות שהיו בו, למעט בהקשר של פרשת פולירז. שדר הדואר האלקטרוני מיום 19.5.2002 ששלח רוני גור לגורמים בתדיראן תומך בגירסה לפיה תדיראן ערכה מעיין התחשבנות וירטואלית, אותה לא חשפה בפני פוליקרט וריכזה נתונים אודות הנפל "לצורך התחשבנות בבוא העת" (נספח ט לנ/1).

גרינשפן מצהיר, כי מעולם לא הוזמנו נציגי פוליקרט לוועדות הנפל וכן כי פוליקרט לא קיבלה לידיה את דוחות הנפל ולא קיבלה לידיה נתונים אודות מוצרים פגומים, פרט לפרשת פולירז (עמ' 5-6 לת/2). צוקרמן מודה בעדותו, כי דוחות ועדות הנפל לא נשלחו לפוליקרט, אך טוען כי יידעו אותם טלפונית (עמ' 72 לפרוטוקול).

לא שוכנעתי, כי נציגי פוליקרט הוזמנו להשתתף בוועדות הנפל ובענין זה אינני מקבלת את עדותו של צוקרמן כי היו פניות לנציגי פוליקרט אשר סרבו להשתתף בהן. לא סביר בעיני כי במשך יותר מחצי שנה (מחודש 3/2002, המועד בו נערך דו"ח ועדת נפל ראשון, ואילך) מתקיימות ועדות כאלו, נציגי פוליקרט מוזמנים ואינם מגיעים, ולא מוצא כל מכתב בענין או דרישה להתיצבותם. העדרה של דרישה כזו (אשר גור אישר בעדותו כי לא נעשתה!) מחזקת את הרושם כי תדיראן, בשלב זה, כלל לא התכוונה לדרוש מפוליקרט דבר ביחס לחלקים הפגומים ורק בשלב מאוחר יותר, כעדותו של גור, החלה לצבור את הנתונים לצורך התחשבנות עתידית כלשהי.

חיזוק לקביעתי זו ניתן גם למצוא במכתב ב"כ תדיראן מיום 28.10.03 (נספח "לא" לת/1) אשר יצא בשלב שכבר היה די ברור לצדדים כי יחסיהם עלו על שרטון, ולמרות זאת, ולמרות שנכללו במכתב טענות ביחס לפרשת פולירז ולהוצאות עודפות של תדיראן בגין תיקון המכונות, אין זכר לטענה כלשהי ביחס להתחשבנות בגין החלקים הפגומים, טענה אשר לאור כימותה, סביר להניח כי היתה מועלית כטענה ראשונה ועיקרית במכתב תשובה מעין זה.

מנגד, בניגוד לנטען על ידי פוליקרט, הודעה על פגמים במוצר (מעבר לפרשת פולירז) נמסרה לפוליקרט בינואר 2003 במסגרת הפגישה מיום 30.1.2003 ועיון בסיכום הדיון (נספח "כב" לת/6) מעלה כי הרקע לפגישה הינו העדר מודעותה של פוליקרט לשיעורי הנפל הגדולים הנובעים מפעילותה. בסיכום הדיון נרשם : " הוצגו לפוליקרט שעורי הנפל של שנת 2002... רואים קפיצה גדולה כתוצאה מאירוע החומר אולם יש נפל מבוטל גם לפני כן".
כתוצאה מאותה פגישה סוכם כי תדיראן תסייע לפוליקרט לשפר את תהליך הייצור.

כמו כן, עולה מהמסמכים שהוצגו, כי בעקבות פגישה זו אכן נתנו לפוליקרט הודעות ביחס לשיעור הנפל ואף בוצע, בחודש 3/03, סקר במפעל אשר הצביע על שיעורי הנפל הגבוהים ועל הסיבות האפשריות לכך ואני מקבלת עדותו של צוקרמן כי סקר זה הובא לידיעת נציגי פוליקרט (עמ' 71). גם מנספחים "ז" ו"ח" לנ/3 עולה כי בחודשים העוקבים היו פניות לפוליקרט בענין. אמנם נכון כי מדובר במיילים שלא מוענו לנציגי פוליקרט, אולם מקריאת תוכנם עולה בבירור כי נעשתה פניה לפוליקרט ביחס לפגמים המצויינים במיילים אלו, דבר המלמד, כי בתקופה זו אכן נוהל "דו שיח" עם פוליקרט ביחס לפגמים, זאת להבדיל מהתקופה הקודמת שלגביה לא הוצג כל מסמך המעיד על כך.

משכך, ככל שיש לקבל טענות תדיראן בדבר אי התאמת הממכר, הדבר יכול להתייחס אך ורק לנתונים של שנת 2003. אלא שגם ביחס לנתונים אלו, ועל אף האמון הבלתי מסויג שהביע גור בצוקרמן וביושרו (עמ' 38 שורות 6-7) אינני סבורה כי תדיראן עמדה בנטל ההוכחה ביחס לכמות החלקים הפגומים העולים על שיעור הנפל שנלקח בחשבון על ידי תדיראן כפי שהעיד גור, בעיקר לאור הודאתו של צוקרמן, כי לא הוא ערך את הטבלה המרכזת את הנתונים (נספח "ו" לנ/3) ולפיכך לא היה ביכולתו להעיד על התאמת הנתונים לדו"חות המודפסים (נספח "ב" לנ/3).

לסיכום, מכל האמור לעיל במצטבר עולה כי שוכנעתי בקיומה של אי התאמה ביחס לחלקים שאין מקורה בפרשת פולירז. אולם הודעה על כך, כנדרש בחוק המכר, לא נמסרה לפוליקרט לפני חודש 1/03, ואף לאחר מכן לא הוכח כי נמסרו הודעות שוטפות על נתוני הנפל, מעבר למצויין לעיל, בדרך אשר תאפשר לפוליקרט לבדוק את הטענות ולתקן את הפגמים שנפלו בתהליך הייצור. משכך אני סבורה, כי יש לפצות את תדיראן בגין אי התאמת הממכר רק ביחס לשנת 2003 אולם גם זאת בדרך של אומדן בשל העדרן של הודעות שוטפות מספקות והעדר נתונים מאומתים ביחס לשיעורי הנפל ובנסיבות אלו אני מעמידה את הפיצוי על מחצית מהסכום הנתבע על ידי תדיראן לשנת 2003, ובסך הכל 115,000 ₪.

תחזוקת הציוד-
סעיף 2 לזיכרון הדברים קובע כי ת.א. תשאיל לפוליקרט, ללא תמורה, את הציוד הנדרש לצורך ייצור החלקים (להלן: " הציוד" ) וההוראות הרלבנטיות בזכרון הדברים קובעות כדלקמן:

"3. באחריות תדיראן לוודא שכל הציוד יהיה תקין ועובד חב' פוליקרט תאשר את קבלת הציוד כחלק מההתקשרות.
4. הציוד המושאל ישאר בבעלות חב' ת.א ויהיה באחריות חב' פוליקרט ( כולל ביטוח ואחזקה שוטפת)".

לטענת תדיראן, בניגוד להתחייבותה המפורשת של פוליקרט בהתאם לזיכרון הדברים ההסכמים הנוספים, נמנעה פוליקרט מלתחזק את הציוד אשר הושאל לה לצורך ייצור החלקים. כתוצאה מרשלנות זו ומהטיפול הלקוי נגרם לציוד נזק אשר תדיראן נשאה, באופן שוטף, בעלות תיקונו בסך כולל של 79,990 ₪ בצירוף מע"מ.

לטענת פוליקרט, בניגוד למוסכם בזיכרון הדברים, הציוד היה במצב ירוד ולעיתים קרובות נשברו חלקים כתוצאה מ"עייפות החומר". מסיבה זו התחייבה פוליקרט לתחזוקה שוטפת בלבד של הציוד שפירושה ניקוי הציוד החלפת שמנים וכיוצב' ולא ל"תחזוקת שבר" שפירושה החלפת חלקים פגומים או שנפגמו במהלך הייצור. העבודות שבוצעו על ידי תדיראן בציוד אינן בגדר אחזקה שוטפת אלא בחלקן עבודות שיפוץ אשר נועדו להתקנת והשמשת הציוד ובחלקן האחר החלפת חלפים שהיתה הכרחית עקב בלאי הגבוה שנבע מהיות הציוד ישן ובמצב ירוד.

כבר בתחילת הדרך, עוד באוגוסט 2001, פנה לחיאני לתדיראן וציין, כי מצב הציוד ירוד וכי בפועל לא בוצע בו כל שיפוץ אלא צביעה בלבד. כן מציין לחיאני במכתב, כי הוא מבקש לעדכן את הסכם ההתקשרות בין הצדדים באופן שיירשם בו שנושא תחזוקת השבר יהיה באחריות תדיראן (נספח "ט" לת/1) הדרישה לאחריות באחזקת השבר עולה בתכתובות נוספות של לחיאני וגרינשפן (נספחים י'- יא' לת/1), ולטענתם תדיראן תיקנה את הדרוש תיקון מבלי לערב בכך את פוליקרט ואף נשאה בעלות העבודות מבלי לדרוש מפוליקרט עלויות אלה מאחר והכירה באחריותה לאחזקת השבר. הדרישה לתשלום בגין הוצאות התיקון הועלתה לראשונה על ידי תדיראן בחלוף שנתיים ממועד ביצוע התיקונים הנטענים ורק במכתב ב"כ תדיראן מחודש 8/03.

גור מחזק גירסת פוליקרט באומרו בתצהירו, כי לתדיראן היה ברור שתחזוקת השבר של הציוד חלה עליה מאחר שהיה מדובר בציוד ישן ובעייתי המבוסס על טכנולוגיה ישנה וכך גם נהגו בפועל. תדיראן לא חייבה את פוליקרט בעלות העבודות לאחזקת ציוד או שיפוצו ושלחה על חשבונה אנשי מקצוע לפתור בעיות שהתגלו בציוד במהלך הייצור, מאחר שהסכימה לכך כי תחזוקת השבר של הציוד הוא באחריותה ועל חשבונה (סעיף 6 לת/6). יחד עם זאת, ציין גור כי נמסר לו על ידי אנשי תדיראן שהיו אמונים על אחזקת הציוד, כי הם אינם מרוצים מרמת התחזוקה השוטפת של פוליקרט וכי זכור לו שהנחה את אנשי תדיראן להמשיך ולסייע לפוליקרט באחזקת הציוד על מנת שלא לפגוע ברציפות הייצור.

פוליקרט מודה, כי היא כלל לא ביצעה בשנת 2001-2002 תחזוקה שוטפת. זאת מאחר שלטענתה, לצורך ביצוע תחזוקה שוטפת היתה זקוקה ל"ספר המכונות" ורק לאחר בקשות חוזרות ונשנות הוא הומצא לה רק בראשית שנת 2003 (סעיף 8(ח) לכתב הגנה מתוקן לכתב תביעה שכנגד).

העד בענין זה מטעם תדיראן, סיגלר, מצהיר כי בביקורים שערך במפעל פוליקרט במועדים שונים התגלתה בפניו הזנחה חמורה של הציוד והימנעות מביצוע עבודות תחזוקה פשוטות. במהלך חקירתו של העד התברר, כי חלק ניכר מהאמור בתצהירו כלל אינו בידיעתו (כגון: שאלת בדיקת המכונות על ידי פוליקרט קודם להתקשרות ושיפוץ המכונות קודם להבאתן למפעל – עמ' 65 ו-66 לפרוטוקול) וכן כי עד זה לא היה בקשר עם פוליקרט בנוגע להעמדתה על מחדליה הנטענים בטיפול במכונות או בשאלה על מי חלה האחריות לתחזוקת השבר.

מהעדויות שנשמעו בפני והמכתבים, שוכענתי כי תדיראן הסכימה בהתנהגותה לשאת באחריות על תחזוקת השבר, וזאת לאור העובדה כי אכן מדובר היה בציוד ישן. סיגלר לא ידע לשפוך אור בסוגיה זו ולא יכול היה להבחין בין תיקונים שהינם בגדר תחזוקה שוטפת לבין תיקונים שהיו חלק מתהליך השמשת הציוד לשימוש במפעל פוליקרט. סיגלר מאשר בעדותו כי חלק מהמסמכים אשר צורפו לתצהירו (ועליהם מתבססת תביעת תדיראן בענין זה) קשורים לבעיות שהתגלו במהלך התקנת הציוד והינן בגדר "חבלי לידה" ( נספחים ט' – י'3 לנ/2) מכאן שבוודאי שלגביהם לא יכולה להיות מחלוקת שהם בגדר תיקונים הנובעים מהעדר תחזוקה שוטפת נאותה.

גם ביחס לשאר המסמכים שצורפו לתצהירו לא ידע סיגלר להצביע על אלה מבינהם אשר מעידים על תשלומים בהם נשאה תדיראן ואשר אינם קשורים או נובעים מהתקנת הציוד. יתירה מכך, ביחס לחלק מהמסמכים שהוצגו על ידו, עולה כי בהעדר פירוט ביחס לאיזה עבודות הם מתיחסות (נספח "ד") או בהעדר הוכחה כי התיקונים בהם מדובר קשורים דווקא לציוד המושאל לפוליקרט (נספח "ו" ו"ז") או בהעדר הוכחה בדבר ביצוע תשלום (נספח "ה") לא ניתן לסמוך עליהם קביעת ממצא באשר לאיזה חלק מהתיקונים הנטענים ניתן לקבוע כי הם נובעים מתחזוקה לקויה ואיזה מבעיות יסוד של הציוד, ולפיכך, דין רכיב זה בתביעה שכנגד להידחות.

הוצאות שכירת מחסן
לטענת תדיראן, פוליקרט, בנסיונה להפעיל לחץ על מנת שתדיראן תזמין ממנה כמויות גדולות יותר של חלקים, התנתה לא אחת את ייצור החלקים המוזמנים בהזמנת כמות חלקים גדולה יותר מאשר תדיראן היתה זקוקה לה בפועל, תוך ניצול העובדה כי תדיראן היתה זקוקה לחלקים באופן מיידי על מנת שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה מול ת.א. אמצעי לחץ נוסף אשר נטען כי הופעל על ידי פוליקרט הינו איום בהפסקה מוחלטת של הייצור.

בנסיבות אלה ונוכח חששה של תדיראן כי לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה מול ת.א., ובהתחשב בעובדה, כי מציאת יצרן חלופי לפוליקרט, על כל הכרוך בכך הינו תהליך אשר היה עלול לגזול זמן רב, נאלצה תדיראן לרכוש מפוליקרט כמויות עצומות של חלקים אשר לא נדרשו לה באותה עת.
נוכח נפחם הגדול של החלקים, לא יכלה תדיראן לאחסנם במפעלה המצוי בעפולה ונאלצה לשכור מחסן. עלות דמי השכירות בגין שכירת המחסן הסתכמה בסך של 63,320 ₪ בצירוף מע"מ. כן נגרמה לתדיראן עלויות נוספות בגין הובלה ושינוע של החלקים מהמחסן אל המפעל בסך כולל של 62,500 ₪ בצירוף מע"מ.

פוליקרט מכחישה כי הופעל כל אמצעי לחץ מצידה על תדיראן כנטען ובכל מקרה מאשרת כי היא לא היתה מוכנה לאחסן במפעלה סחורה גמורה, ואף התרתה לא אחת בתדיראן, כי היא מעכבת את משיכת הסחורה הגמורה.

גם באם נכונה טענת תדיראן כי מלכתחילה לא התחייבה למשיכת כמות מינימלית של חלקים בכל הזמנה, הרי שבישיבה מיום 9.1.02 סוכם, בין היתר כי מנת ייצור תיהיה 200 יחידות שיימשכו תוך 48 שעות (נספח "טו" לת/1). בפועל תדיראן לא עמדה בהתחייבותה זו וגרינשפן פנה בדואר אלקטרוני לרוני גור בו הוא מציע פתרון של אחסון בשטח שפוליקרט תשכור (נספח כג לת/1) רוני גור דוחה את הצעת גרינשפן ומציין כי בכוונתו למצוא פתרון לבעיית האחסנה באיזור עפולה (נספח כד לת/1 ).

ההתיחסות היחידה לסוגיה זו בעדויות תדיראן הינה בתצהירו של בר (סעיפים 38-39 לנ/1) המפנה לחשבוניות המעידות על תשלום למחסן באזור עפולה החל מחודש 6/02 (מועד התואם את התכתובת בין גרינשפן לגור) ועד לסוף שנת 2003. לעומת זאת, צוקרמן, אשר התרשמתי כי היה יותר איש שטח מאשר בר, טוען בעדותו כי כלל לא היה מלאי של חלקים מאחר וכל החלקים הועברו כמעט באופן מיידי לקו הייצור (עמ' 70-71 לפרוטוקול).

מעבר לכך, לא קיים בפני פירוט המעיד איזה כמויות עודפות נמשכו בכל תקופה והאם אכן היתה הצדקה לשכירת המחסן במהלך כל התקופה הנטענת, שכן לאור הכמויות שיוצרו בפועל במהלך שנת 2003 (כ-3,300 לעומת 7,000 בשנת 2002) כלל לא ברור באם אכן נמשכה על ידי תדיראן כמות גדולה מזו שנדרשה לייצור בבכל פעם.

בכל מקרה, ברור לחלוטין, שבשום שלב, עד לחודש 8/03 לא הועלתה בפני פוליקרט דרישה לשאת בעלויות אחסון החלקים הנטענת, ועדותו של גור בענין זה תומכת באופן מלא בעמדת פוליקרט כי היה ברור לתדיראן כי עליה למשוך כמות מינימלית בכל הזמנה (בהתאם לסיכום הפגישה) וכתוצאה מכך לשאת בעלויות העודפות שנגרמו לה כתוצאה מכך (סעיף 6(יב) לתצהירו) ובסוגיה זו לא נחקר גור כלל.

אינני רואה, כטענת פוליקרט, כי באי חקירת גור וגרינשפן בסוגיה זו משום זניחת הטענה, אולם אני סבורה כי תדיראן כשלה מלהוכיח את זכאותה לפיצוי מפוליקרט בגין הוצאות שכירת המחסן (מה גם שעלות ההובלות לא הוכחה ולו בבדל ראיה).

לסיכום:
משהגענו לסופה של הדרך (שלא היתה קלה..), ולאור כל האמור לעיל, "השורה התחתונה" של בחינת כל טענות הצדדים בתביעות ההדדיות מביאה לתוצאה כדלקמן:

א. תדיראן חייבת בפיצוי פוליקרט בגין תקופת ההתקשרות הראשונה בסך של 200,000 ₪.
ב. תדיראן חייבת בפיצוי פוליקרט בגין תקופת ההתקשרות השניה בסך של 230,000 ₪.
ג. פוליקרט חייבת בפיצוי תדיראן בגין אי התאמת המכר בשנת 2003 בסך של 115,000 ₪.

התוצאה היא כי תדיראן חייבת בפיצוי פוליקרט בסך של 315,000 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

כמו כן תישא תדיראן בהוצאות פוליקרט בגין התביעה בהתאם לשומה שתוגש בתוך 30 יום ותאושר על ידי, וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 75,000 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום (ההוצאות בתוך 30 יום מהחלטה בשומה) שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אני שבה ומודה לצדדים ולב"כ על הסבלנות הרבה בהמתנה לפסק הדין ומתנצלת, פעם נוספת, על העיכוב בנתינתו.

ניתן היום, י"ז אב תשע"א, 17 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

35 מתוך 35