הדפסה

ת"א 42959-11-11 המילניום השלישי - תיירות ונופש החזקות בע"מ ואח' נ' הוכמן ואח'

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

3 יולי 2012
ת"א 42959-11-11
המילניום השלישי - תיירות ונופש החזקות בע"מ ואח' נ' הוכמן ואח'

בפני:
כב' השופטת דניה קרת-מאיר

המבקשים
הנתבעים

  1. משה הוכמן
  2. אריה שכטר
  3. הוכמן ושכטר הפקות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד בלושטיין, בר –קהן, ציגנלאוב ושות'

- נ ג ד -

המשיבות
התובעות

  1. המילניום השלישי - תיירות ונופש החזקות בע"מ
  2. הוכמן את שכטר - עידן חדש בתיירות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד פירט, וילנסקי, מזרחי, כנעני – עורכי דין

החלטה

1. מהות הבקשה
הבקשה שבפניי הינה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין אשר ניתן ביום 29.5.12, עד להכרעה בערעור אותו הגישו המבקשים מספר ימים לאחר הגשת הבקשה לבית
המשפט העליון.
עוד התבקש צו ארעי לעיכוב ביצוע עד להכרעה בבקשה.
במסגרת הבקשה ציינו המבקשים את המסגרת המשפטית לבחינת בקשה לעיכוב ביצוע, המחייבת איזון בין האינטרס של הזוכה למימוש זכויותיו על פי פסק הדין – לבין אינטרס הצד האחר להגשמת זכויותיו אם יזכה בערעור.
בבקשה נאמר כי אם יבוצע פסק הדין בדרך של הפסקת פעילותם של המבקשים, לא תהיה להם אפשרות להשיב את המצב לקדמותו.
נטען כי המבקשים הם בני 52, ללא השכלה פורמאלית כלשהי וללא ניסיון תעסוקתי מלבד התחום של ארגון אירועים ונופשונים, תחום בו הם עוסקים ב- 25 השנה האחרונות.
למבקשים ניסיון רב כאנשי מקצוע בתחום זה.
הוצאתם ממעגל עיסוקם לתקופת הערעור, עלולה לגרום להם נזק בלתי הפיך, עד כדי כך שלא יהיה בידם לחזור למקום פרנסתם.
פסק הדין סוגר פעילות של חברה אשר הוקמה לפני מספר חודשים וקשורה עם מספר גורמים להפקת אירועים.
אי עמידה בהתחייבות שנטלו המבקשים לא רק שיוציא אותם מעשית מהשוק בו הם פועלים, אלא יכתים אותם בכתם אשר לא יאפשר להם לחזור ולפעול בשוק.
צויין כי המשיבה היא מתחרה ויש להם אינטרס לא רק לגרום למבקשים לנזק אלא גם להשתלט על עסקם.
נטען כי המבקשים עלולים למצוא עצמם מובטלים למשך השנה וחצי הקרובים.
מדובר בפגיעה קשה ביותר בחופש העיסוק ובכבוד האדם.
המוניטין של המבקשים ייפגע בצורה קשה.
המבקשים מנהלים כבר שלוש שנים מאבק לא פשוט על עתידם.
המבקשים ביקשו להתפטר כבר בשנת 2009 אך בלחץ מנהלי אי.די.בי, נשארו בחברה. כאשר בשנה האחרונה הולן שכרם.
המשיבה מס' 3 (להלן: "החברה") הוקמה בסוף אותן שלוש שנים, והיא מעסיקה כיום עשרה עובדים ופועלת באמצעות עשרה מנהלי תיקים.
העסק הוקם ללא הון משמעותי והמימון הראשוני מקורו במתן אשראי כאשר המבקשים נתנו לבנקים ולספקים ערבויות אישיות.
עוד נאמר כי לחברה הזמנות לאירועים.
ברקע צויינה האגרסיביות והלוחמניות בה מנהלת קבוצת אי.די.בי את מאבקם נגד המבקשים.
כדוגמא לכך נאמר כי שעה לאחר מתן פסק הדין נשלח מכתב ראשון על ידי המשיבות, בו התבקשו המבקשים לסגור את החברה עוד באותו יום.
לאחר 24 שעות נשלח לביתם של המבקשים באמצעות שליח מכתב איום בתביעה של 10 מיליון ₪ לפחות.
מי שקיבל את המכתב הבריוני, כך נאמר בבקשה, היו בני ביתם של המבקשים אשר מצויים מאז מתן פסק הדין בחרדה קיומית של ממש.
רכיב פיצויי הפיטורין בפוליסת הביטוח של המבקשים מעוכב על ידי חברת כלל, מקבוצת אי.די.בי, באופן בלתי חוק.
נאמר כי המשיבות עושות ככל שביכולתן כדי לפגוע במבקשים ובמטה לחמם, ואף דאגו לפרסם את תוצאות פסק הדין בעיתונות הכתובה ובאיטרנט בהדגשה יתרה.
מכאן עולה כי פסק הדין לא נועד לשרת הגנה על אינטרס לגיטימי של המשיבות אלא ככלי ניגוח במבקשים.
ללא עיכוב ביצוע פסק הדין יושלם המהלך בהצלחה.
ככל שישנו סיכוי כלשהו לערעורם של המבקשים, הרי שהפעולות המתוארות לעיל ייגרמו למבקשים נזק בלתי הפיך
עוד נאמר כי מדובר בנזקים שאינם ניתנים לפיצוי כגון: עוגמת נפש ופגיעה במוניטין.
אם לא יעוכב פסק הדין, הרי שההכרעה בערעור צפויה להינתן בעוד למעלה משנה
וחצי ולערעור לא יהיה כל ערך.

המבקשות היפנו להחלטת בית המשפט העליון בבש"א 3522/12 המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ נ' לשכת עורכי הדין.
נאמר כי בית המשפט העליון עיכב ביצועו של פסק הדין כאשר בבסיס העניין עמדה סכנה של סגירת חברה פעילה.
השיקול הראשון במעלה לצורך עיכוב ביצוע של החלטה הוא מניעת מצב בלתי הפיך.
המבקשים טענו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.
עוד נאמר כי פסק הדין אשר ניתן על ידי בית משפט זה שגוי וסיכויי המבקשים להצליח בערעור טובים.
המבקשים פרטו בהרחבה את טענותיהם כלפי פסק הדין.

2. תגובת המשיבות
בתגובה נאמר כי הענות לבקשה לעיכוב ביצוע תהפוך את פסק הדין לאות מתה.
עד להכרעה בערעור תחלוף תקופת אי התחרות ממנה נותרו שנה וארבעה חודשים.
כאשר כל תוחלת פסק הדין לתקופה קצרה וקצובה לא נעתרים לבקשה לעיכוב ביצוע.
עוד נאמר כי הנזק שייגרם למשיבות כתוצאה מעיכוב הביצוע עולה באופן מהותי על הנזק שייגרם למבקשים.
המבקשים יוכלו להיפרע בגין מלוא נזקם אם תהפוך ערכאת הערעור את פסק הדין.
המשיבות תמצאנה עצמן מול שוקת שבורה, כאשר המבקשים חבים למשיבות מיליוני שקלים, והם מעידים על עצמם כי הם עמוסי התחייבויות ואין להם הון עצמי או יכולת כלכלית.
עיכוב הביצוע עלול להוביל להתמוטטות המשיבה 2 עידן חדש.
נאמר כי עוד טרם יבש הדיו על פסק הדין המשיכו המבקשים לפגוע בעידן חדש, כאילו לא ניתן פסק דין.
למחרת פסק הדין הזמין עצמו המבקש 2 (להלן: "שכטר") לחברת סינאל, לקוח מרכזי אשר נותר לעידן חדש.
שכטר תבע מהלקוח לעזוב את עידן חדש ולעבור לעבוד עם החברה.
בטרם ניתן עיכוב הביצוע הזמני, זימן עצמו המבקש 1 (להלן: "הוכמן") לארוחת צהריים עם שתי עובדות בכירות שנותרו בעידן חדש – מנהלתה כספים וסמנכ"לית המכירות. נטען כי הוכמן תבע להעביר אליו מידע על פעילות החברה ואף תבע מסמנכ"לית המכירות לערוק ולהפסיק את העבודה אצל "השטן".
עוד נאמר כי הוכמן דרש להעביר מסר בדבר ציפיותיו לעריקה המונית לכל העובדים ומנהלי התיקים אשר נותרו בעידן חדש.
בבקשה נאמר כי פעילות זו עלולה להקיץ את הקץ על עידן חדש, אשר נרכשה בממון רב, כאשר סכום של חצי מיליון דולר שולם למבקשים בגין התחייבותם שלא להתחרות כדי למנוע סיטואציה זו.
מדובר למעשה במהלך מתוכנן מראש, בדיוק כדי להגיע לסיטואציה של אפשרות לטעון טענה בדבר נזק שייגרם לחברה אשר הקימו המבקשים מיד עם עזיבתם את המשיבות. זאת תוך התעלמות מאזהרת המשיבות על כך שהמבקשים מפרים את ההסכם ומסכנים את עצמם ואחרים.
רק מכיון שהמבקשים בחרו לשקר על דוכן העדים לא ניתן צו מניעה זמני מלא כפי שהתבקש על ידי המשיבים.
כעת מבקשים המבקשים להבנות מכך שהוליכו שולל את בית המשפט בהליך הביניים.
נטען כי לערעור אין סיכוי של ממש שכן קביעותיו העובדתיות של בית המשפט, אליהן מופנה למעשה הערעור, נשענו על חקירת העדים והתרשמות בלתי אמצעית מהראיות.
מדובר בתניית תחרות בגינה קיבלו המבקשים כאמור תמורה של חצי מיליון דולר, כלומר, 10,000 דולר לכל חודש של אי תחרות.
נטען כי למבקשים אירעה תקלה מבצעית והם לא צפו שבית המשפט יעבוד במהירות רבה ויספיק לגלות את האמת, כך שניתן יהיה לאכוף עליהם משהו מתניית אי התחרות.
נאמר כי המבקשים מסתובבים ומספרים כי בית משפט קיבל "רגלים קרות" ולכן נתן צו עיכוב ביצוע ארעי.
המשיבים פרטו את המסגרת הנורמטיבית לעניין עיכוב ביצוע.
באשר למאזן הנוחות – נאמר כי המבקשים ידעו כי הם מחוייבים לא להתחרות במשיבים; כי התנהל בין הצדדים מו"מ ספציפי וממושך והמבקשים אף קיבלו בתמורה להתחייבות לאי תחרות חצי מיליון דולר במזומן.
המבקשים הקימו את החברה המתחרה ימים בודדים לאחר תקופת ההודעה המוקדמת.
לא ניתנו צווי מניעה רחבים בשל עדותו הכוזבת של הוכמן, לפיה לא הכיר כביכול את תניית אי התחרות שאכיפתה התבקשה וכי היא נכללה כביכול בטעות בהסכמים שנחתמו בין הצדדים.
במסגרת ההליך העיקרי הוכח כי מדובר בעדות כוזבת, שכן בין הצדדים הוחלפו טיוטות רבות והתנהל מו"מ בעניין.
התיק העיקרי התברר במהירות, למרות ניסיונם של המבקשים לדחות את בירורו.
המבקשים התחרו במשיבות במשך שמונה החודשים האחרונים תוך הפרת ההסכם.
נותרה רק תקופה קצרה של שנה וארבעה חודשים.
ההכרעה בערעור, גם לעמדת המבקשים, צפוייה להינתן בעוד כשנה וחצי ובכך יקיץ הקץ על תקופת אי התחרות אם ייעתר בית המשפט לבקשה.
במקרה כזה יטה בית המשפט לדחות את הבקשה, במיוחד כאשר מדובר באכיפה של התחייבות לא להתחרות.
מדובר לכל היותר בנזקים כספיים אל מול נזקים בלתי הפיכים אשר עלולים להיגרם לעידן חדש, אשר הוקמה לפני 15 שנים ונרכשה במחיר גבוה.
עוד נאמר כי גם לאחר מתן פסק הדין, ובטרם ניתן הצו הארעי, המשיכו המבקשים להפר את פסק הדין ולגרום נזקים מכוונים למשיבות.
המשיבות אף צירפו תצהיר קצין ביטחון בקבוצת אי.די.בי כולל צילומי וידאו של אותה פגישה אשר קיים הוכמן בבית הקפה השכונתי.
כמו כן נאמר כי סיכויי הערעור קלושים.

3. תשובת המבקשים לתגובה
בתשובה נאמר כי מספר שעות לאחר מתן פסק הדין החלו צוותים של בלשים פרטיים וחוקרים לעקוב אחרי הוכמן ושכטר 24 שעות ביממה, תוך פגיעה קשה בפרטיות.
זרועות קבוצת אי.די.בי פועלות במלוא המרץ ובבריונות, כדי להטריד ולפגוע בפרטיות המבקשים.
המבקשים התייחסו לפגישתו של הוכמן עם חגית קליין ואיריס שיטרית, אותן מכיר הוכמן מזה שנים רבות ביותר.
מדובר בפגישה חברית כאשר רצונן של חגית ואיריס לתמוך בהוכמן בימים הקשים שלאחר מתן פסק הדין.בתצהיר הקב"ט מצויינות עובדות לא נכונות, שכן לא מדובר בשידול כלשהו לעזוב את עידן חדש.
באשר לשאלת הנזק ומאזן הנוחות – נאמר כי המשיבות נמנעות מלהתייחס לטענה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשים וזורקות סיסמאות לחלל האוויר.
מדובר במקרה של תחרות של שני מנהלים בחברה מתחרה.
שיתוקם של שני המנהלים לתקופה של שנה וחצי תביא לפגיעה קשה במוניטין וביכולת ההשתכרות העתידית שלהם.
עוד נאמר כי המבקשים לא חייבים כספים לאחרים ובוודאי שלא למשיבות.
דווקא עידן חדש נמצאת בקשיים שכן המשיבות טוענות שהיא עלולה להתמוטט עם יעוכב פסק הדין.
המשיבות לא הראו כיצד הנזק שייגרם להן באם לא יעוכב פסק הדין בלתי ניתן להערכה בדיעבד, ואף לא הפריכו את טענת המבקשים בדבר הנזק הצפוי להם.
המבקשים חזרו וטענו בעניין סיכויי הערעור.

4. דיון והחלטה
אינני רואה מקום לעכב את ביצוע פסק הדין.

במסגרת פסק הדין נקבע על ידי תוקפה של תניית אי תחרות לתקופה של 24 חודש לאחר סיום ההתקשרות בין המבקשים לבין עידן חדש, לאור העובדה כי המבקשים קיבלו יחד סכום של 500,000 דולר בגין התחייבותם זו.
במסגרת פסק הדין סקרתי את הטיוטות המפורטות שהוחלפו בין הצדדים ואת ההסכמים שנכרתו על ידם בסופם של דבר, הכוללים שני סעיפי אי התחרות אשר תוקנו לאחר החלפת שש טיוטות וקיום מספר ישיבות.
עוד נקבע כי ההסבר אשר ניתן לעד מטעם המשיבות מר חנס על ידי עו"ד הרדוף באשר לתניות אי התחרות - משקף את רוח הדברים בזמן אמת.
עוד נקבע על ידי כי בניגוד לעדותו של הוכמן במסגרת ההליך הביניים, בה טען כי מקורו של סעיף אי התחרות לאחר סיום ההתקשרות היא כפי הנראה בטעות, הרי שהנתבעים, הם המבקשים שבפניי, היו ערים לתוקפה ההסכמי של תניית אי התחרות הקבועה בהסכם ההעסקה. לכן גם פנו לקבל ייעוץ משפטי לפני שהקימו את החברה, המבקשת 3, בסמוך מאוד לאחר סיום העסקתם אצל המשיבות.
עוד יש לציין בהקשר זה את העובדות אשר התבררו במהלך הדיון בתיק העיקרי באשר לפנייתם של המבקשים לרשויות המס, תוך דיווח כי התקבל סכום של חצי מיליון דולר בתמורה לאי תחרות. הוכמן טען בתחילה כי הטענה על פיה התקבל סכום של חצי מיליון דולר בגין אי תחרות היא שקר וכזב. לאחר מכן, משנשאל האם נכון כי דיווח לרשויות המס כי התקבל סכום של חצי מיליו דולר בתמורה לאי תחרות, השיב כי הוא "לא מכיר כזה דבר".
עדות זו נוגדת באופן מפורש את מוצג ת/2 כמפורט בפסק הדין.

לאור האמור לעיל, יש להתייחס בשלב ראשון לעובדה כי מתקופת אי התחרות נותרה תקופה של כשנה וארבעה חודשים בלבד.
לעניין זה התייחס בית המשפט העליון בע"א 4507/05 נקה חימיקלים (1952) בע"מ ואח' נ' סנו מפעלי ברונו בע"מ.
כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) הבהיר כי נקודת המוצא לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין הינה כי אין הגשת הערעור מעכבת את ביצועו.
כלל זה חל גם בתחום דיני הפטנטים נשוא פסק הדין שם.
בית המשפט ציין כי יש לזכור שעד לתום תקופת הפטנט נותרו כשנתיים ושמונה חודשים בלבד. לאור מורכבות העניין ועומס העבודה המוטל על בית המשפט של ערעור, קיימת אפשרות כי ההכרעה בערעור לא תיפול עד למועד בו תפקע תוקפו של הפטנט.
בית המשפט קבע כי יש לדעתו ליתן משקל מסויים, אם כי לא מכריע, לכך שאם יעוכב ביצוע פסק הדין ייתכן כי המשיבה לא תוכל להינות מהמונופול בפטנט אף אם ערעורם של המבקשות יידחה.
עוד ציין בית המשפט כי העובדה שהמבקשות הזמינו חוות דעת בנוגע לאפשרות שהמוצר שלהם מפר את הפטנט של המשיבה, מצביעה על כך שהן נטלו על עצמן את הסיכון שהמוצר בו הן עוסקות הינו מוצר מפר וכי ייאסר עליהן השימוש בו.

נראה כי יש להחיל באנלוגיה קביעות אלה גם על המקרה שבפניי.
נותרה כאמור תקופה קצרה יחסית מתקופת אי התחרות אשר נקבעה בהסכם בין הצדדים.
הצדדים אינם חלוקים כי קרוב לוודאי שעד שיתברר הערעור תסתיים תקופת אי התחרות, כך שבכל מקרה לא תהיה משמעות מעשית לאכיפת תניית אי התחרות.
גם במקרה שבפניי ביקשו המבקשים חוות דעת מיועצם המשפטי לפני שהקימו את החברה המתחרה, לפני כשמונה חודשים, בסמוך לאחר עזיבתם את עידן חדש.
כפי שצויין בפסק הדין החלקי, נאמר על ידי המבקשים בכתב ההגנה כי הם הקימו את הנתבעת 3 רק לאחר סיום עבודתם אצל התובעות, בסיום תקופת ההודעה המוסכמת הכל על פי דין ובהתאם לייעוץ משפטי שקיבלו.
בדיון בתיק העיקרי הוכמן העיד כי הייעוץ המשפטי שקיבלו המבקשים לאור פנייה זו הוא כי אין מגבלה של אי תחרות.
הוכמן טען כי היפנה את עורכי הדין שלו לסעיפי אי התחרות אם כי טען שלא באופן ספציפי אלא לכל ההסכם.
משנשאל הוכמן בחקירתו הנגדית האם אמר לעורך הדין שלו כי מקורו של סעיף אי התחרות כנראה בטעות - כפי שטען בחקירתו במסגרת הבקשה לסעדים זמניים – השיב כי מה שבינו לבין עורך הדין שלו לא רלוונטי עכשיו וכי הוא לא רוצה לענות על השאלה.
דברים אלה, בין היתר, הביאו בסופו של דבר לקביעה כי הנתבעים היו ערים לתוקפה של תניית אי התחרות.
עוד נקבע כי אין ספק שהייעוץ התבקש באשר לתניית אי התחרות לאחר סיום ההתקשרות, שכן סעיף אי התחרות בהסכם מכר המניות כבר לא היה רלוונטי כאשר הקימו המבקשים את המבקשת 3.
בכך יש כדי להצביע על לקיחת סיכון במודע על ידי המבקשים כפי שנקבע על ידי בית המשפט בעניין נקה חימיקלים.
בנסיבות אלה, אינני רואה מקום ליתן משקל משמעותי לטענת המבקשים כי אם תופסק עתה פעילותה של החברה - יגרם למבקשים נזק בלתי הפיך שכן הם ייאלצו בגיל 52 לשבת למעלה משנה בבית וכי לא יוכלו לחזור לאחר מכן לתחום עיסוקם.

באשר למאזן הנוחות - הבהיר בית המשפט בע"א 9784/05 עיריית תל-אביב – יפו נ' ידידיה גורן כי שאלה מרכזית הנבחנת במסגרת מאזן הנוחות היא האם יוכל המערער להיפרע מהמשיב אם יזכה בערעורו.
אולם, אין זו השאלה היחידה ובמסגרת מאזן הנוחות נבחן גם הנזק למשיב מאי ביצוע מיידי של פסק הדין וכן הנזק למערער מביצוע מיידי, ללא קשר לשאלת יכולתו להיפרע מהצד השני אם יזכה בערעור.
המבקשים טענו כאמור כי אי מתן הצו יגרום להם לנזק בלתי הפיך שכן יימצאו את עצמם מובטלים; כי הקימו את החברה ללא הון עצמי; קיבלו אשראי ואף נתנו לבנקים ולספקים ערבויות אישיות.
עוד נאמר כי לחברה החדשה הזמנות לאירועים שלקוחות הזמינו ממנה.
בנוסף לעובדה כי המבקשים לקחו על עצמם למעשה את הסיכון בהקמת החברה החדשה, הרי שאין לומר כי הנזקים הכספיים הנטענים שיכולים להיגרם להם בלתי הפיכים ולא ניתן יהיה לפצות בגינם בפיצוי כספי.
בעוד שהמבקשים טענו במסגרת הבקשה כי לא בטוח שיהיה להם לאן לחזור לאחר שייצאו מהשוק במשך שנה וחצי, נאמר על ידם בסיכומים כי לא ניתן לאמוד את סכום התביעה בגין הפסד הכנסות עתידיות בעקבות נטישתם את השוק לתקופה של שנה וחצי.
בחקירה הנגדית של הוכמן במעמד הדיון בבקשת עיכוב הביצוע, העיד הוכמן כי כל מי שיש לו כישורים יכול למעשה לפתוח חברה כמו המבקשת 3, וכי יש עשרות חברות מתחרות בתחום.
בנסיבות אלה, קשה לקבל את עדותו כי הוא מניח שבעוד שנה וארבעה חודשים כבר לא יהיה רלוונטי בשוק. כאמור, כל מי שהוא בעל כישורים, ואין ספק בכישוריהם של המבקשים, יכול לחזור לשוק ואין מקום לטענת אי הרלוונטיות.
בכל מקרה, מטרת תניית אי התחרות היתה למנוע את אותה תחרות מיידית תמורת תשלום של כ- 10,000 דולר לחודש, במהלך שנתיים של אי תחרות.

אינני רואה גם מקום להפניית המבקשים לקביעת בית המשפט העליון בעניין המרכז למימוש זכויות רפואיות בע"מ.
באותו מקרה התבקש עיכוב ביצוע פסק דין במסגרתו נאסר על המרכז לבצע חלק מהותי מפעילותו, לאחר שנקבע כי יש באותה פעילות משום הסגת גבול מקצוע עריכת הדין.
בית המשפט, כאשר בחן את מאזן הנוחות, ציין כי יש לזכור שהמרכז פועל מזה קרוב לעשור וכי הנזק שיכול להיגרם לציבור הרחב אינו מוחשי ומיידי במידה המצדיקה את גרימת הנזק הוודאי למרכז ולעובדיו.
במקרה שבפניי מדובר בחברה שהוקמה לפני כשמונה חודשים, בסמוך לאחר סיום ההתקשרות עם עידן חדש לאחר שהתבקשה, כאמור, חוות דעת משפטית באשר לתניית אי התחרות. עובדה זו יחד עם הראיות האחרות שצויינו בפסק הדין - מעידות על כך שהמבקשים היו ערים לתוקפה של תניית אי התחרות ולקחו על עצמם את הסיכון שבהקמת החברה.

התוצאה מכל האמור לעיל היא, כי המבקשים לא הוכיחו כי דחיית הבקשה לעיכוב הביצוע תגרום להם נזק בלתי הפיך שלא ניתן לפצות בגינו בפיצוי כספי.
מנגד יש להבהיר כי קיים קושי בכימות הנזקים אשר ייגרמו למשיבות אם יעוכב ביצוע פסק הדין.
הוכמן העיד כי אי אפשר לדעת ברמה התיאורטית אם הוא ימשיך לעבוד וייקח מעידן חדש פעילות נוספת כמה נזק ייגרם (עמ' 219 לפרוטוקול).
אין הוא יודע לכמת את הנזק שייגרם למשיבות בגין עבודתה של מנהלת התיקים שעזבה (עמ' 219 לפרוטוקול).
משנשאל שכטר כמה נזק נגרם לדעתו לעידן חדש מאותה הליכה של עובדים ומנהלי תיקים השיב "לא יודע, לא מעניין אותי". (עמ' 227 לפרוטוקול ).

המבקשים טענו בסיכומים כי עידן חדש לא התמוטטה במהלך אותה תקופה בה הפעילו המבקשים את החברה החדשה וכי אין היא מתקשה להמשיך ולהתקיים.
אין בטענה זו כדי להצדיק את עיכוב הביצוע או להטות את מאזן הנוחות לטובת המבקשים בנסיבות אשר פורטו לעיל, ומשלא הוכיחו המבקשים עצמם כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך אשר אינו ניתן לפיצוי כספי.

עם זאת, טענת המבקשים כי על מנת להקים את החברה החדשה נלקח על ידם אשראי וניתן להם אשראי גם על ידי ספקים, לא נסתרה.
כמו כן, אי עיכוב הביצוע יכול שיגרום להפסד רווחים.
לכן, היה ויתקבל הערעור יהיו המבקשים זכאים לפיצוי כספי.
לאור זאת יש לחייב את המשיבות בהפקדת התחייבות עצמית, לפיצוי המבקשים בגין הפסד הרווחים וההוצאות הכספיות אשר ייגרמו להם מהיום ועד למתן פסק הדין בערעור.
ההתחייבות העצמית תופקד תוך שבעה ימים.
ראה לעניין זה החלטת בית המשפט העליון בעניין נקה חימיקלים (סעיף 5 לפסק הדין).

בסופו של דבר, יש להתייחס לטענת המשיבות על פיה יש לקבל הכרעה פוזיטיבית כי אילמלא הטעית המבקשים בעניין תניית אי התחרות בהליך הביניים, היה ניתן צו מניעה זמני והפעילות היתה נפסקת מיד מתחילתה.
אינני רואה מקום לקביעה מעין זו.
כפי שציינתי במסגרת פסק הדין החלקי נוצרה אי בהירות באשר לקיומן של תניות אי התחרות - הן בגין עדותו של הוכמן באשר לטעות בהכללת תניית אי התחרות, והן לאור טענת המשיבות כי מניסיון התחקות אשר נעשה על ידן עולה, ככל הנראה, כי מקורו של סעיף אי התחרות בהסכם מכר המניות, אשר לא עלה בקנה אחד עם סעיף 7 לסכם ההעסקה, הוא בטיוטות מוקדמות אשר נערכו לפני שהוחלט באופן סופי כי הנתבעים ינהלו בפועל את העסק כולו.
רק במהלך הדיון בתיק העיקרי הוצגו מלוא הראיות אשר אפשרו קביעה ברורה בנושא זה. בכלל זה עדותו של חנס והטיוטות השונות אשר הוחלפו בין הצדדים, שלא הוצגו על ידי המשיבות בפני בית משפט במהלך הדיון בבקשה לצו מניעה זמני.

התוצאה היא כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להדחות.

הצו הארעי יעמוד בתוקפו לתקופה נוספת של חמישה ימים מהיום.

הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל, יחולו לפי תוצאות הערעור.

הוגשה בקשה לאיחוד דיון אשר נידונה בפני כב' הנשיאה השופטת ברלינר.
התבקשה תגובת המשיבים עד יום 4.7.12 וטרם ניתנה בבקשה החלטה.

לאור זאת יידחה קדם המשפט אשר נקבע ליום 8.7.12 ליום 24.09.12 בשעה 12:30.

ניתנה היום י"ג תמוז תשע"ב, 3 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 14