הדפסה

ת"א 4172-09-10 אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ ואח' נ' אלקטרו סטייל בע"מ ואח'

בית משפט השלום בפתח תקווה

ת"א 4172-09-10 אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ ואח' נ' אלקטרו סטייל בע"מ ואח'

תיק חיצוני:

בפני
כב' הרשם דן סעדון

תובעים

אולקרגו לוג'יסטיק סרביסס בע"מ

נגד

נתבעים

  1. אלקטרו סטייל בע"מ (בפירוק)
  2. יוסף זילברברג

החלטה

לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני (להלן: "הצו" או "צו העיקול").

הרקע וההליכים שקדמו למתן הצו

התובעת הגישה תביעה כספית נגד הנתבעת 1 (שהינה כעת בפירוק) ונגד הנתבע 2. במקביל עתרה התובעת להטיל עיקול זמני על נכסי הנתבעים.
הבקשה הוגשה פעמיHם במעמד צד אחד ונדחתה. בפעם השלישית הגישה התובעת בקשתה למתן הצו נוכח מה שכונה על ידה "שינוי נסיבות" שיש בו כדי לבסס חשש כי הנתבע 2 יעביר את זכויותיו בנכס מקרקעין הרשום על שמו בספרי מנהל מקרקעי ישראל. ב"כ התובעת הטעים בבקשתו כי הבקשה אינה מוגשת במעמד צד אחד נוכח הסכמה דיונית בין הצדדים בהליך ערעור בבית המשפט המחוזי ולפיה ככל שבדעתה של התובעת לעתור למתן סעדים זמניים, תימסר הודעה מראש על ההליך באופן שבעל הדין שכנגד יוכל להביא טענותיו בפני הערכאה הרלוונטית.
לגופו של עניין נטען כי הנתבעת 2 נכנסה להליך פירוק והפסיקה את פעילותה תוך שבמקביל פתחה רעייתו של הנתבע 2 חברה חדשה בשם א. ישראל סחר בינלאומי בע"מ (להלן:"החברה החדשה"). לטענת התובעת, מנסיבות העניין עולה חשש כי פעילות הנתבעת 1 הועברה אל החברה החדשה ומשכך קיים חשש להברחת נכסים על ידי הנתבע 2 היה ולא יינתן צו העיקול. עובדה זו כשלעצמה (כניסת הנתבעת 1 להליכי פירוק) מעידה לטענת התובעת גם על מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע 2. עוד נאמר כי מדובר בתביעה על סך העולה על 300,000 ₪ ועצם גובה התביעה כשלעצמו מעיד על קיומו של חשש לאי כיבוד פסק הדין, היה ויינתן לטובת התובעת.
הנימוקים האמורים לא הועילו לתובעת והבקשה נדחתה בפעם השלישית. כב' הרשם שוורץ שדן בבקשה קבע בין היתר כי לא נחה דעתו בנוגע להיות הנתבעים בקשיים כלכליים באופן העולה כדי הכבדה על ביצוע פסק הדין. התובעת לא אמרה נואש והגישה בקשה נוספת, רביעית במספר. הפעם ציינה התובעת בבקשה כי הגיע אליה מידע מהימן וחד משמעי המבקש את החשש מפני הכבדה להברחת נכסים מצד הנתבע 2. מדובר בצו עיקול זמני שהושת על הנתבע 2 בבימ"ש המחוזי בת"א (כב' השופט גינת) וזאת עקב ייחוס מעשי מרמה ועוקץ מצד הנתבע 2 (להלן:"צו העיקול בבימ"ש המחוזי"). עוד נאמר כי צו העיקול בבימ"ש המחוזי ניתן במסגרת תביעה כספית על למעלה מ-3.3 מיליון ₪ שהוגשה נגד הנתבעים (להלן:"התביעה בבימ"ש המחוזי"). נטען כי עצם מתן צו העיקול על ידי בימ"ש המחוזי בתביעה בלפניו מלמדת על מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע 2 ועל החשש מפני הברחת נכסים. בנסיבות האמורות התבקש בימ"ש ליתן צו עיקול אצל צד ג' ביחס לזכויות הנתבע 2 בקשר לנכס מקרקעין בגוש 3837 חלקות 2-4 הרשום בתיקי מנהל מקרקעי ישראל. בפעם הזו נעתר כב' הרשם שוורץ והטיל עיקול זמני שביטולו מבוקש כעת.
הבקשה והתגובה
במסגרת הבקשה דנא הועלו מספר טענות נגד תוקפו של הצו: ראשית, נטען כי הצו פקע הואיל שכן לא הומצא לנתבעים וזאת בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי ולהחלטת בימ"ש. שנית, נטען כי הבקשה למתן צו העיקול הסתמכה על מידע עובדתי מוטעה בנוגע לתביעה בבימ"ש המחוזי ולצו העיקול בבימ"ש המחוזי. התביעה בבימ"ש המחוזי נמחקה ועם ביטול צו העיקול הזמני כך שכיום אין יסוד להותרת צו העיקול על כנו בתיק זה. שלישית, נטען כי צו העיקול התבקש תוך העלמת עובדות מהותיות ובהן העובדה כי מכולה ובה 600 מוצרים בשווי כ-228,000 ₪ נמכרה על ידי התובעת ואין חולק כי הסכום שהתקבל מן המכירה היה למצער אמור להקטין את סכום התביעה דנא. התובעת, נטען, לא גילתה נתון זה במסגרת בקשתה למתן צו העיקול. רביעית, נטען כי צו העיקול רחב משנתבקש בפועל. צו העיקול ניתן ביחס לכל ארבעת הצדדים השלישיים בבקשת העיקול בעוד שהסעד התבקש, הלכה למעשה, רק ביחס לצד שלישי אחד – מנהל מקרקעי ישראל.
בתגובה לבקשה טוענת התובעת כי צו העיקול הומצא כדין לעו"ד ממשרד עו"ד מנוסביץ בעת שזה ייצג את הנתבעים. הנתבעים לא צירפו תצהיר בא כוחם דאז על מנת לטעון במפורש כי לא התקבלו צו העיקול ומסמכיו ועל כן אין לקבל טענה זו. עוד נאמר כי אין עסקינן בבקשה שניתנה במעמד צד אחד אלא בבקשה שניתנה במעמד שני הצדדים ומשלא הוגש ערעור על ההחלטה – עסקינן בהחלטה חלוטה. גם מפרוטוקול הדיון בבימ"ש המחוזי (נספח ח' לבקשה לצו העיקול) עולה לטענת התובעת כי ב"כ הנתבעים דאז ידע על הגשת הבקשה למתן צו עיקול. לחילופין נטען כי גם אם יראה בימ"ש להצהיר על פקיעת צו העיקול מחמת אי המצאתו, יש להורות על עיכוב כניסתה לתוקף של החלטה זו על מנת לאפשר לתובעת לשוב ולהגיש בקשה לעיקול זמני.
לגופו של עניין נטען כי לא חל כל שינוי בנסיבות המצדיק את ביטול הצו שכן דבר מחיקתה של התביעה בבימ"ש המחוזי ומכירת המכולה היו ידועים לנתבעים, הנתבעים העלו טענות אלה כך שאין מדובר בנסיבות חדשות שנוצרו. גם לעניין ניסוח צו העיקול נאמר כי מדובר בבקשה לביטול או צמצום צו העיקול וזה יכול לבוא רק בדרך של הגשת ערעור שכאמור לא הוגש. לתגובה צורף תצהירו של מר ויזל ממשרד ב"כ התובעת שציין כי המציא באמצעות הפקס את החלטת העיקול למשרד עו"ד מנוסביץ ולאחר זמן מה אישר את קבלת הפקס אצל הנמען באמצעות גב' בשם קרן.
במועד הדיון נחקרו המצהירים בבקשה והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.
דיון והכרעה
מספר שאלות טעונות הכרעה בהליך זה: ראשית, האם אכן הומצאו לנתבעים או בא כוחם מסמכי העיקול בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי והחלטת בית המשפט?; שנית, האם דבר מחיקת התביעה וביטול הסעדים הזמניים בבימ"ש המחוזי בת"א וכן דבר מכירת תכולת המכולה עולה כדי שינוי בנסיבות?; האם מדובר בעובדות שלא גולו לבית משפט זה עובר למתן ההחלטה ויש בהן כדי להצדיק את ביטול צו העיקול מטעם זה בלבד? ; שלישית, ובהנחה והתשובה לשאלה השנייה היא חיובית ואכן מדובר בשינוי נסיבות – האם די בשינוי נסיבות זה כדי להביא לשינוי ההחלטה שניתנה בשים לב למשקל הנסיבות שהשתנו בכלל נסיבות העניין כפי שהן עולות מן התצהירים ומחקירת המצהירים?
המצאת מסמכי העיקול
על פי ההחלטה ותקנות סדר הדין האזרחי נדרש מבקש העיקול להמציא לנתבע שכנגדו מבוקש העיקול את צו העיקול, בקשת העיקול ומסמכים נוספים כגון כתבי הערבות ועוד. תכלית העניין היא להעמיד את הנתבע שכנגדו מבוקש העיקול על מהות ההליך הננקט נגדו ועל הפגיעה הצפויה בקניינו ולאפשר לו לנקוט בהליכים מתאימים אם ברצונו בכך.
לטעמי לא ניתן לקבוע כי לנתבעים הומצאו כל מסמכי הבקשה. מצוות התקנות בעניין זה היא ברורה: על מבקש העיקול להמציא לא רק את עותק בקשת העיקול והחלטת בית המשפט אלא גם עותק מסמכים נוספים ובהם כתב הערבות עליו הורה בית המשפט כתנאי למתן הסעד ועוד. היעדר מסמך ממסמכים אלה מפקיע, בהתאם לתקנות, את תוקפו של צו העיקול. כפי שנראה, לא ניתן לעניין זה להסתפק בידיעתו הלא ברורה של ב"כ הנתבעים דאז, בפרט בשעה שמחומר הראיות עולה כי לכאורה כל שהומצא לנתבעים היה בקשת העיקול והחלטת בימ"ש ותו לא.
ביום 6.2.12 במסגרת הדיון בבימ"ש המחוזי (צורף למסמכים שצירפה התובעת במסגרת בקשה מס' 6 מיום 8.212) ציין עו"ד שם טוב, פרקליטם של הנתבעים באותה עת, כי ב"כ התובעת מסר לו כי פתח בהליך בבימ"ש זה נגד הנתבעים במסגרתו התבקש צו עיקול (עמ' 10 לפרו' שו' 2-3). כידוע, על מנת שכלל הידיעה יוכל להוות תחליף לכלל ההמצאה נדרשת הידיעה להיות ברורה ומלאה ולא מקוטעת (ראו והשוו: רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 8.7.07). מאמירה בעלמא בפרוטוקול וודאי שלא ניתן ללמוד כי לנתבעים הומצאו כלל נספחי הבקשה באופן שיאפשר להם להתמודד עימה באופן מושכל. הנתבע 2 מסר בתצהירו בשם ב"כ לשעבר, גרסה מעורפלת ביחס למה שהומצא: "לבא כוחי הקודם זכור שהוא קיבל הודעה כלשהי מב"כ המשיבה וזכור לו שההודעה הייתה בתאריך 16.2.12. לטענת ב"כ הקודם הוא מסר לי 3 קלסרים עם חומר משפטי בנוגע לסכסוך עם המשיבה ואם נשלחה אליו הודעה על צו העיקול היא וצו העיקול מצויים בתוך כל החומר שנמסר לי עם הפסקת הטיפול. לאחר השיחה עם ב"כ הקודם בדקתי שוב בקלסרים.. ומלבד הודעה על הגשת הבקשה לעיקול לא מצויה בקלסרים הודעה כלשהי מב"כ המשיבה לב"כ הקודם על צו העיקול או הודעה מב"כ הקודם אלי בנוגע למתן צו העיקול" (סעיף 4 לתצהיר נתבע 2; הדגשה הוספה). אין טענה כי בקלסר בעניינם של הנתבעים נמצא גם עותק מכתב הערבות והבטוחות השונות שנדרשה התובעת להפקיד כתנאי למתן הסעד. התובעת מצידה לא הביאה כל ראיה כי המציאה את כתב הערבות והבטוחות לנתבעים. מר ויזל ציין בתצהירו ובעדותו בבית המשפט כי המציא לב"כ הנתבעים עותק החלטת בית המשפט אולם לגבי מסמכים נוספים השיב כי "לא זכור לי משהו ספציפי". כאמור, לא ניתן להיבנות מהצהרת ב"כ הנתבעים לפרוטוקול בימ"ש המחוזי שכן דברים אלה יכלו באותה מידה להיאמר גם אילו הייתה מומצאת לנתבעים רק הבקשה לעיקול והחלטת בימ"ש ללא הבטוחות.
אשר על כן, ניתן לקבוע כי לנתבעים לא הומצאו כל מסמכי בקשת העיקול בהתאם לתקנות והחלטת בימ"ש.
מחיקת ההליך בבימ"ש המחוזי ומכירת תכולת המכולה – שינוי נסיבות?
ראשית אומר כי עניין מכירת המכולה היה גלוי וידוע לבית המשפט שנתן צו זה שכן הדבר עולה בבירור מדברי ב"כ הנתבעים דאז בבית המשפט המחוזי בישיבה מיום 6.2.12 (שם, ש' 5-8); ראה נספח בהודעת התובעת בדבר צירוף מסמכים מהותיים). ודוק: ב"כ הנתבעים מציין במפורש בדבריו כי "ערכנו עוד בדיקה והמכולה נמכרה". מכיוון שנספח זה היה מצוי בתיק בית המשפט עובר למתן צו העיקול ברי כי אין בעובדת מכירת תכולת המכולה כל אי גילוי מהותי ובוודאי שאין בכך משום שינוי בנסיבות לאחר מתן צו העיקול.
לעניין מחיקת ההליך בבימ"ש המחוזי. מקובלת עלי באופן עקרוני הטענה כי מחיקתו של הליך עליו הסתמכה התובעת לצורך ביסוס טענת ההכבדה בהליך זה עולה כדי שינוי נסיבות. ברם, לטעמי אין די בשינוי נסיבות כדי להביא באופן אוטומאטי לשינויה של ההחלטה שניתנה. לצורך שינוי ההחלטה נדרש בית המשפט להחליט לרקע כלל נסיבות המקרה אם יש במועד שלאחר שינוי הנסיבות צידוק לשינויה של ההחלטה או ביטולה. לצורך קביעה כזו ברור לכל בר דעת כי בית המשפט אינו כבול אך לנסיבות שהשתנו אלא עליו לבחון את כלל נסיבות המקרה ולראות אם עולה מהן חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין. לשון אחר: גם אם הנסיבות שלאורן ניתן צו העיקול השתנו, יכול ואף חייב בית המשפט לבחון שינוי נסיבות זה על רקע כלל נסיבות העניין כפי שהתבררו לו ולאורן יש לקבוע כלום יש מקום לבטל את הצו הזמני או להותירו על כנו.
לטעמי, בחינה כוללת של נסיבות המקרה מעלה כי אין בשינוי הנסיבות הנטען עילה לביטול צו העיקול כלפי הנתבעים. כלפי הנתבעת 1 הדברים פשוטים. נתבעת זו נקלעה ביני לביני להליכי פירוק ודבר מצבה הכלכלי הרעוע גלוי לכל בר בי רב. ממצב זה עולה חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, אם יינתן כזה לטובת התובעת. וודאי שאין מקום לבטל את צו העיקול נגד הנתבעת 1. ומה בנוגע לנתבע 2? בנוגע לנתבע זה נטענו טענות בדבר הברחת נכסים לחברה החדשה. אינני סבור שיש צורך להכריע בטענות אלה לצורך ביסוס ההכבדה שכן מעדותו של הנתבע 2 עולה ספק של ממש אם יהיה ביכולתו הכלכלית לפרוע את סכום פסק הדין, היה וזה יינתן לטובת התובעת, בשים לב לאמצעים הכלכליים העומדים לרשותו. במה דברים אמורים? הנתבע 2 העיד כי אינו מקבל תלוש שכר ואינו עובד במוצהר. לדבריו הוא "כמעט לא עושה כלום". פשיטא שעל כלום מתקבל שכר בהתאם. עוד עולה מעדותו של נתבע 2 כי על הנכס עליו הוטל עיקול בתיק זה – שהוא לכאורה הנכס המשמעותי היחיד של הנתבע 2 - יש עיקול נוסף לבנק לאומי המובטח לכאורה בחוב העולה על ערכו של הנכס לדברי הנתבע 2 (עמ' ש' 7).
ב"כ הנתבעים התנגד במועד הדיון להרחבת חזית. האם הצגת ראיות בדבר יכולתו הכלכלית המוגבלת של הנתבע 2 היא אכן "הרחבת חזית" בהליך זה? אינני סבור כך. עיון בבקשה האחרונה למתן צו עיקול זמני מעלה כי ב"כ התובעת תומך מסקנתו בדבר מצבו הכלכלי העגום של הנתבע 2 הן במצבו הקשה והן בהתנהלותו העולה לטענת התובעת כדי הברחת נכסים (סעיף 14 לבקשה). טענות אלה נלמדות אמנם מן התביעה שהוגשה נגד הנתבעים בבית המשפט המחוזי אולם לא ניתן לומר הטענה כלל לא נטענה. אשר על כן, גם אם מחיקת התביעה בבימ"ש המחוזי בת"א עולה כדי שינוי נסיבות, אין בכך כדי לומר כי התובעת השתיתה את טענתה להכבדה רק על חשש מפני הברחת נכסים ולא על מצבו הכלכלי של הנתבע 2. בהתאם, אני סבור כי התובעת הייתה זכאית לחקור את הנתבע 2 על מצבו הכלכלי מבלי שיהיה בכך משום הרחבת חזית.
לאור האמור ניתן לקבוע כי גם אם הוכח שינוי נסיבות בעצם מחיקת התביעה וביטול סעדי הביניים בבימ"ש המחוזי בת"א, התברר במהלך הדיון כי מצבה של הנתבעת 1 הוא לכאורה קשה ביותר שכן היא מצויה בפירוק וגם מצבו של הנתבע 2 אינו שפיר שכן נתבע זה כמעט ואינו עובד ולא הוכח כי הוא מקבל שכר משמעותי ממקור כלשהו או כי עומד לרשותו נכס שניתן יהיה להיפרע ממנו אם תתקבל התביעה והתובעת תבקש לממש את זכייתה ע"פ פסק הדין. על רקע מתעורר חשש לגבי שני הנתבעים כי לא יהיה די באמצעיהם הכלכליים בסיפוק תביעת התובעת באופן המעלה חשש מפני הכבדה (לעניין זה ראו: רע"א 903/06 דלק נ' אטיאס (לא פורסם, 19.3.06)). ברי, לטעמי, על קביעות אלה כי שינוי הנסיבות אין בו כדי להוביל במקרה זה למסקנה כי דין צו העיקול להתבטל.
התוצאה
נוכח מסקנתי לפיה התובעת לא המציאה לנתבעים את מלוא המסמכים אותם נדרשה להמציא, דינו של צו זה לפקוע. ברם, ידוע כיום כי לבית המשפט סמכות להורות כי פקיעה זו לא תחל באופן מיידי אלא בכוחו להשעות את פקיעת הצו לפרק זמן שיקבע (בש"א (מח' – י"ם) 3559/06 TONEDOOR נ. יובנק בע"מ (לא פורסם)). לפיכך, בשים לב לצורך הענייני בהותרת העיקול על כנו בהתחשב בכל שהוכח בהליך זה, אני מעכב את פקיעתו של צו העיקול הזמני שהוטל בתיק זה עד ליום 15.8.12 וזאת על מנת לאפשר לתובעת להיערך בהגשת בקשה מתאימה. בנסיבות אלה מתיתר הצורך להכריע בשאלת צמצום היקפו של צו העיקול כפי שהתבקש על ידי הנתבעים. נוכח התוצאה אליה הגעתי אינני עושה צו להוצאות בהליך זה.

ניתנה היום, ט"ו אב תשע"ב, 03 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.

9 מתוך 9