הדפסה

ת"א 4076-09 יחיאל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

בית משפט השלום בכפר סבא

ת"א 4076-09 יחיאל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א

בפני כב' השופט דורון חסדאי
התובע
נעים יחיאל
ע"י ב"כ עו"ד דניאל אברמוביץ

נגד

הנתבעת
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלינה ברונשטיין

פסק דין

מבוא

1. התובע, יליד 22.9.77, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 2.5.09. לפניי תביעתו לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

2. בכתב התביעה נטען, בין היתר ובתמצית, כי התובע נהג את הטרקטורון מ.ר. 24-112-68 אשר היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת, בחוף ניצנים, ובמהלך הנסיעה ביצע סיבוב, הטרקטורון נטה על צדו, התובע נזרק מהטרקטורון והטרקטורון התהפך ופגע בתובע.

3. לטענת התובע, בעקבות התאונה היה מאושפז בבית החולים 9 ימים, נמצא שהוא סבל משברים בצלעות וחבלות נוספות בבית החזה ושפשופים בידיים וברגליים ולאחר שחרורו מבית החולים שהה בחופשת מחלה בביתו במשך 3.5 חודשים, תוך שקיבל טיפולי פיזיותרפיה ומשככי כאבים.

4. אין טענה לנכות בתיק זה. כפי שציין ב"כ התובע בישיבה מיום 6.6.11, המדובר למעשה בתיק פלת"ד ללא נכות, שפיצוי נתבע בגדרו באשר למספר חודשי אי כושר וכאב וסבל.

אי צירוף בעל הטרקטורון כנתבע

5. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בין היתר, כי כתב התביעה הוגש שלא כדין לאחר שלא צורף אליו גם בעל הרכב המעורב בתאונה ומתיר השימוש בו, שהינו המבוטח על פי תעודת הביטוח שהוצאה על ידי הנתבעת, שחיובו בפיצוי התובע , הינו תנאי מוקדם לחיובה של הנתבעת בפיצוי. (ר' גם טיעון ב"כ הנתבעת בעמ' 10 שו' 4-3 לפרוטוקול).

6. ב"כ התובע בסיכומיו ציין באשר לצירוף מתיר השימוש (בעל הטרקטורון) כצד לתיק, כי התנאי כדי לחייב את חב' הביטוח הינו לתבוע את הנהג עצמו, ובענייננו התובע היה הנהג, וכן, כי לפי חוק הפלת"ד, הבעלים אחראי, אבל אין חובה לתבוע אותו, וקיימת יריבות ישירה בין הנהג לבין חב' הביטוח, מעין ביטוח תאונות אישיות (עמ' 10 שו' 18-17 ו- 28-24).

7. דין טענת הנתבעת להידחות.

8. סעיף 3 (א)(2) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נ"ח] התש"ל – 1970 קובע:

"פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את – בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהיתר ממנו – מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק."

עולה אם כן, כי הביטוח של התובע (אשר נהג בטרקטורון בהיתר) הינו ביטוח אישי ואין צורך בצירוף בעל הטרקטורון כנתבע, על מנת לחייב את הנתבעת בפיצויו על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה (ר' א. ריבלין "תאונת הדרכים –תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהד' רביעית, עמ' 421; רע"א 1193/90 מ"י נ' הפול, פ"ד מ"ד (4), 230).

9. ככל שהנתבעת מבססת טיעונה על ההלכה שנפסקה בע"א 489/79 אליהו חברה לביטוח נ' עזבון ויולט צאיג ז"ל פ"ד ל"ה (2) 123, יש לציין תחילה שלא ניתן אף להתעלם מההלכה המאוחרת שנקבעה בע"א 5623/90 עבד אלטיף נ' אבו נאיף נאג'ם (31.12.90). על כל פנים, הפסיקה התייחסה לצירוף הנהג כבעל דין ובענייננו אנו עסקינן בתביעתו של הנהג ולכן אין צורך בצירופו של בעל הרכב.

וכך אף נפסק בפרשת ויולט צאיג לעיל, בין היתר, כי:

"המייחד שיטה זו הוא בהבחנה ברורה, הנעשית בין "נזק עצמי" לבין נזק הנגרם על ידי הזולת. כאשר הנוהג מזיק לעצמו, ננקטה שיטה של "ביטוח ישיר", דהיינו, הוטלה חובה לבטח את נזקו של הניזוק... כאשר הנוהג מזיק לזולתו, הושארה על כנה הגישה היסודית, שעמדה בתוקף בטרם הוכח חוק הפיצויים, לפיה זכותו של הניזוק מותנית באחריותו של הנוהג והביטוח בא לכסות אחריות זו ("ביטוח עקיף")..."

דיון והכרעה

10. בדיון שהתקיים ביום 6.6.11 ציינה ב"כ הנתבעת, כי לא הוגשו תצהירי עדות ותיק מוצגים מטעם הנתבעת והיא תבקש בהמשך להגיש בקשה לענין תעודות עובד ציבור. בהמשך ציינה ב"כ הנתבעת, כי היא אינה מעוניינת לחקור את הרופאים באשר לאי הכושר הארוך שנטען על ידי התובע והיא תודיע לב"כ התובע בתוך 30 ימים אילו עדים היא מעוניינת שיעידו מטעם התובע (עמ' 1 לפרוטוקול).

11. בהמשך להחלטתי מיום 6.6.11, הרי שלא הוגשה כל בקשה מטעם הנתבעת להגשת תעודות עובד ציבור או העדת חוקרים מטעמה.

12. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית שלו ושל ה"ה דוד ששון ואלירן רובין.
לאור תצהירי העדות שהוגשו כאמור ולאחר שמיעת עדותם של העדים הנ"ל (ר' עמ' 4 שו' 14 עד עמ' 9 שו' 4) נקבע בזאת, כממצא עובדתי, כי התובע אכן נפגע בתאונת דרכים עת רכב על הטרקטורון שבו עשה שימוש בהיתר מבעליו. אחרת לא הוכח על ידי הנתבעת.

13. בסיכומיה טענה ב"כ הנתבעת, בין היתר, כי מחובתו של התובע להוכיח את תוקף רישיון נהיגתו והוא לא עמד בנטל זה (עמ' 10 שו' 10-9).

14. בתצהיר עדותו מיום 21.12.10 ציין התובע, בין היתר, כי במועד התאונה הוא היה בעל רישיון נהיגה תקף לנהיגת הטרקטורון, רישיון נהיגה אשר היה בתוקף מיום 1.11.07 ועד 22.9.17. לתיק המוצגים אף צורף צילום של רישיון הנהיגה (מוצג ת/1).

בחקירה הנגדית לא נשאל התובע כלל על נושא הרישיון (ר' עדותו בעמ' 9-8 לפרוטוקול).

15. מידת ההוכחה הנוהגת במישור האזרחי היא "הטיית מאזן ההסתברויות" לזכותו של הנושא בנטל השכנוע. "די לו במידת ההוכחה המקובלת במשפטים אזרחיים, כלומר עודף הראייה או מאזן ההסתברויות, עליו לשכנע את בית-המשפט כי העובדות שהוכחו מצביעות יותר לטובת גרסתו מאשר נגדה" (ר' גם: ע"א 9462/04 מורדוב נ' ידיעות אחרונות פ"ד ס'(4) 13).

16. בנסיבות הענין ובהינתן האמור, מצאתי ליתן אמון בעדות התובע, שלא נסתרה בחקירה הנגדית. נקבע בזאת, כי עלה בידי התובע להוכיח כי הוא היה במועד התאונה בעל רישיון נהיגה תקף לנהיגה אף בטרקטורון. הנתבעת מבחינתה לא הביאה כל ראיה לקעקע מסקנה זו.

נזקי התובע

כאב וסבל

17. בית המשפט מוסמך מכח תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לפסוק פיצוי לנפגע שלא נותרה לו נכות בגבולות של 10% מהסכום המקסימלי. הלכה היא, כי פסיקת פיצוי בגובה 10% מהסכום המקסימלי ראוי שתעשה בנסיבות מיוחדות שכן מדובר בחריג לכלל הקבוע בתקנות לפיו נפסק הפיצוי בגין כאב וסבל בהתאמה לשיעור הנכות וככל חריג יש לפרשו בצמצום (ר' ע"א 583/89 כראדי נ' דן פ"ד מ"ה (3) 133; ע"א 284/88 גבאי נ' פוגל פ"ד מ"ו (4) 837). כמו כן, יובהר, כי מקום בו לא נקבעה נכות אין לחרוג מתקרת הפיצוי האמורה ולהוסיף עליה פיצוי בגין ימי אשפוז (ר' ע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג פ"ד מ"ג (3) 421).

18. לתובע לא נגרמה נכות. התובע אושפז למשך 9 ימים בבית החולים (ר' ת/7). במכתב השחרור נאמר, בין היתר,כי הוא נחבל בחזה משמאל ובבדיקתC.T נמצאו שברים מרוסקים בצלעות משמאל, חזה אוויר דם משמאל וקונטוזיה ב- LLL. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בחנתי את כלל התיעוד הרפואי שבא בפניי ובנסיבות הענין, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בסך 15,000 ₪ נכון למועד פסק הדין בגין הנזק הלא ממוני.

הפסדי שכר

19. לטענת התובע, הוא עבד טרם התאונה ולאחריה כשכיר בחב' מ.י. אדן שיפוצים ובניה בע"מ והשתכר סך של 8,766 ₪ נטו. אושרה לו בתחילה תקופת אי כושר במשך 21 ימים ממועד שחרורו מבית החולים. ביום 20.5.09 עבר ביקורת בבית החולים והרופא אישר לו תקופת אי כושר נוספת למשך 4 שבועות מיום הבדיקה ורופא קופת חולים אישר לו תקופת אי כושר עד ליום 19.8.09.
לדברי התובע, הוא נעדר מעבודתו מאז יום 2.5.09 ועד 1.9.09 ובתקופה זו לא קיבל שכר מהמעביד ונגרם לו הפסד השתכרות בסך 35,064 ₪ (ר' סע' 15-12 לתצהירו).

20. לענין שכרו של התובע אשר יהווה בסיס לתחשיב הפיצוי בראש נזק זה, בחנתי את תלושי השכר שצורפו כמוצג ת/15. ממוצע שכרו היסודי של התובע, ללא פרמיה, דמי הבראה, פדיון חופשה וכדומה, ביחס לששת החודשים עובר לתאונה, עומד על הסך של 7,986 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה ממחצית התקופה (15.1.09) ועד מועד מתן פסק הדין, יהווה את השכר לתחשיב.

21. ובאשר למניין ימי ההיעדרות, התובע טען בתצהירו כי נעדר מהעבודה מיום 2.5.09 ועד 1.9.09. בהתאם למוצג ת/5 שצירף התובע – אישור המעביד מיום 26.10.09, הרי שהוא חזר לעבוד ביום 23.8.09. משכך,ובשים לב לתעודות שהוגשו ,מניין ימי היעדרותו של התובע מועמד בזאת על 114 ימים – שלצורך החישוב יהיו שקולים ל – 3 חודשי עבודה ושלושה רבעים.

22. אשר על כן, יהיה זכאי התובע לפיצוי בהתאם לשכרו שיחושב כאמור בסעיפים 20 ו-21 לעיל.
הסכום שיתקבל ישולם לתובע בצירוף הפרשי ריבית ממחצית תקופת אי הכושר ועד מועד מתן פסק הדין, כמפורט לעיל.

סוף דבר

23. בהינתן האמור, תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בגין הנזק הלא ממוני כאמור בסעיף 18 לעיל, ופיצוי בגין הפסד שכר כאמור בסעיפים 20 – 22 לעיל.

24. כן תשלם הנתבעת לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכומים שנפסקו לעיל.

25. כמו כן תשלם הנתבעת את אגרת המשפט.

26. ב"כ התובע ימציא, ככל שהוא חפץ בכך, פסיקתא מתאימה לחתימתי בתוך 20 ימים.

27. כל התשלומים שעל הנתבעת לשלם לתובע ישולמו לו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין למשרד בא כוחה, וממועד זה ואילך ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר בהקדם.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ד אייר תשע"ב, 06 מאי 2012, בהעדר הצדדים.

5 מתוך 5