הדפסה

ת"א 37842-07-11 ר.נ. תיירות בע"מ נ' בן ר.ז.השקעות ופיתוח בע"מ

בית משפט השלום בנצרת

ת"א 37842-07-11 ר.נ. תיירות בע"מ נ' בן ר.ז.השקעות ופיתוח בע"מ

בפני
כב' השופטת אילונה אריאלי

המבקשת

ר.נ. תיירות בע"מ

נגד

המשיבה

בן ר.ז.השקעות ופיתוח בע"מ

החלטה

לפני בקשה למתן צווי עשה ומניעה זמניים.

המשיבה הינה חוכרת לדורות של מקרעין עליהם מוקם מרכז מסחרי הידוע כ"קניון נחמיה" בקרית שמונה והיא מנהלת ומפעילה את הקניון.

המבקשת הינה שוכרת של "יחידה מס' 201" בקניון, בשטח של כ- 255.75 מ"ר, למטרת ניהול עסק של משחקייה. זאת, על פי הסכם שכירות שנחתם בין הצדדים ביום 10.3.2010.

עניינה של הבקשה הינו 9 מתקני שעשועים לילדים המכונים "קידיריידרים" (להלן "המתקנים") אשר לטענת המבקשת שייכים לה והיו מותקנים בשטח הציבורי בחזית עסק המשחקייה שהיא מנהלת בקניון. מתקנים אלו פורקו על ידי המשיבה ופונו על ידה מהמקום בו היו מוצבים. המבקשת טוענת כי הדבר התברר לה בבוקר יום 14.7.11, עת הגיע מנהלה למקום. מנהל הקניון אישר בעדותו לפני כי הדבר נעשה על ידי המשיבה, לטענתו בבוקר יום 14.7.11.

המבקשת עותרת, בבקשה שלפני, להורות למשיבה להחזיר לחזקתה את כל המתקנים, להתקינם בחזרה במקומות בהם היו מותקנים עד לפירוקם על ידה ולחברם מחדש למערכת החשמל על חשבונה של המשיבה. כן מבוקש להורות למשיבה להימנע מפירוק המתקנים או משיבוש או פגיעה בתפעולם השוטף ולהימנע מניתוקם מחשמל או מפגיעה בהפעלתם התקינה בכל דרך.

טענות המבקשת
המבקשת טוענת כי המתקנים הוצבו במקום על פי ההסכם שנחתם בינה לבין המשיבה וכי לא היתה למשיבה כל זכות לפרקם ולפנותם מן המקום ומדובר בהפרה של ההסכם, בגניבה ובגזל.

כרקע לדברים, טוענת המבקשת כדלקמן:

בשנת 2003 נחתם הסכם לפיו השכירה המשיבה למר סאלח נחלה ולחברת באולינג הגולן והגליל בע"מ (להלן "חברת באולינג הגולן") את יחידה מס' 220 בקניון, למטרת ניהול והפעלת עסק של משחקייה. מר נחלה הוא מנהלן התפעולי והאחראי על עסקיהן של המבקשת ושל חברת באולינג הגולן.

כחלק מאותו הסכם, הוצבו בחזית העסק האמור אותם מתקנים. עם תום תקופת השכירות, ביקשה המשיבה באופן מפתיע לפנות את אותה יחידה ולאחר מו"מ שנוהל בין הצדדים, סוכם כי עסק המשחקייה יועבר ליחידה אחרת בקניון – היא יחידה 201.

ביום 29.12.2009 חתמו המשיבה וחברת באולינג הגולן על "הסכם הבנות", בו נקבע, בין היתר כך:

"כמו כן המשכירה מסכימה להצבת סטיקרידים בשטח הפתוח בחזית החנות החדשה לתקופת השכירות".

בסוף שנת 2009 ועקב קשיים כלכליים, מכרה חברת באולינג הגולן את עסקיה למבקשת. מדובר בשלושה עסקים: המשחקייה נשוא עניננו וכן אולם באולינג ומועדון סנוקר שמופעלים גם הם באותו קניון. הדבר נעשה תוך תיאום עם המשיבה, שלא התנגדה לכך, ואף הסכימה להתחיל לקבל מהמבקשת את דמי השכירות עבור אולם הבאולינג ומועדון הסנוקר.

בכל הנוגע לעסק המשחקייה נשוא ענייננו, נחתם בין המבקשת לבין המשיבה ההסכם מיום 10.3.2010, הוא ההסכם העומד ביסוד תביעה זו. תקופת ההסכם נקבעה ל-4 שנים, משמע – עד ליום 1.4.14, עם אופציה ל-5 שנים נוספות. סוכם בין הצדדים כי במשך 4 השנים הראשונות המבקשת לא תשלם כלל דמי שכירות למשיבה, וכן ניתנה בתקופה זו הנחה משמעותית בדמי הניהול, וזאת לאור ההשקעות הרציניות שנדרשו להכשרת המקום, לשיפוצו ולהתאמתו.

נקבע בהסכם כי "נספח הסכם ההבנות מיום 29.12.2009 מחייב לכל דבר ועניין לעניין ההתקשרות וישמש כנספח לחוזה זה".

כפועל יוצא מאותן הסכמות, התקינה המבקשת את המתקנים בחזית המשחקייה בשטח הציבורי שבקניון והחלה להפעילם. המבקשת טוענת כי היא זכאית להפעיל את המתקנים וכי הוסכם בין הצדדים שתשלום דמי השכירות עבור המשחקייה כולל גם את השימוש במתקנים, דבר העולה גם ממכתב המשיבה מיום 8.3.2010, נספח ה' לבקשה, שם צוין: "אבקשך להעביר אלינו המחאה לתשלום עבור השטח הציבורי בו הינך מחזיק להצבת קידיריידרים מיום 8.2.10 ועד 8.3.10... ...בהיפתח החנות תופסק דרישת החיוב והיא תהיה חלק מהעסקה".

המבקשת טוענת בבקשתה כי בכל הנוגע לשני העסקים הנוספים של חברת באולינג הגולן (אולם הבאולינג ומועדון הסנוקר), נתגלעו מחלוקות בין המשיבה לבין חברת באולינג הגולן ומר סאלח נחלה ולא נחתם הסכם חדש עם המבקשת. בעניין עסקים אלה מתנהלים הליכים משפטיים בין המשיבה לבין חברת באולינג הגולן ומר נחלה: המשיבה הגישה נגדם תביעה כספית בטבריה, במסגרתה הגיעו הצדדים לפשרה שקיבלה תוקף של פסק דין ומתקיימים הליכי הוצאה לפועל ביחס לכך. כמו כן הגישה המשיבה תביעה לפינוי מושכר נגד חברת באולינג הגולן ומר נחלה, בכל הנוגע למועדון הסנוקר ואולם הבאולינג, שם הוגש כתב הגנה בו נטען להפרות מצד המשיבה וההליך תלוי ועומד.

המבקשת איננה צד בהליכים האמורים.

בנוסף לכך, הגישה המשיבה נגד המבקשת בקשה לביצוע שטר, אך זאת בנוגע לשיק שנמסר לה עבור דמי השכירות של מועדון הסנוקר, ובלא קשר להסכם ולמשחקייה נשוא ענייננו.

המבקשת טוענת כי עקירתם של המתקנים ממקומם ופינויים מן המקום, נעשו על ידי המשיבה ללא כל הצדקה שהיא, ורק מתוך ניסיון לפגוע במר נחלה בשל אותו סכסוך, מתוך מטרה להענישו ולהפעיל עליו לחץ, כאשר המבקשת כלל אינה קשורה לאותו סכסוך עם נחלה ועם חברת באולינג הגולן, ואותו סכסוך מתייחס לעסקים האחרים אותם מנהל מר נחלה (הבאולינג והסנוקר) ולא למשחקייה.

המבקשת טוענת, כאמור, כי היא זכאית להפעיל את המתקנים במקום בו הותקנו כחלק מן ההסכם בין הצדדים. לאחר חתימת ההסכם, פנתה אליה המשיבה בבקשות בנושא בטיחות המתקנים, כאשר כל הדרישות שהועלו מולאו ואושרו על ידי מומחה מטעם המבקשת. המתקנים היו תקינים לחלוטין עד לפירוקם על ידי המשיבה ומילאו אחר כל דרישות הבטיחות.

חרף זאת, ביום 7.7.11, באופן מפתיע וללא כל התראה מוקדמת, מסרה המשיבה לעובדי המבקשת מכתב ממנהל הקניון שכותרתו "הפסקת הפעלה וסילוק מתקני קידרידים מהשטח הציבורי" ובו נכתב, בלא כל נימוק שהוא, כך: "אבקשך לנתק במיידי את כל המתקנים המוצבים בשטח הציבורי של הקניון ולהכניסם לתוך שטח החנות (ספייס)".

למחרת היום, גילתה המבקשת כי אנשי המשיבה ניתקו את המתקנים מהחשמל ובכך הוציאו אותם מכלל פעולה. המבקשת התקשרה למנהל הקניון וביקשה לברר פשר העניין וזה הודיע לה כי הדבר נעשה בהוראת הבעלים של הקניון כי "כך פשוט רוצה הבעלים". מנהל המבקשת הודיע כי הדבר נוגד את ההסכמים ואת המצב העובדתי ששורר במשך שנים רבות במקום, הוא גורם למבקשת נזק כספי גדול, בפרט בעונה זו של החופש הגדול. מנהל הקניון הבטיח לברר את הדברים אך סרב לחבר שוב את החשמל למתקנים. בלית ברירה, נאלצה המבקשת לחבר את המתקנים לחשמל באופן מאולתר, באמצעות כבלים חיצוניים שנמתחו מהחנות, אך אנשי המשיבה הגיעו פעם אחר פעם וניתקו הכבלים.

בבוקר יום ה- 14.7.11, עם הגיעו לקניון, גילה מנהל המבקשת כי המתקנים פורקו ו"נעלמו" ועל שולחנו היו מונחים שני מכתבים מיום 13.7.11, שנמסרו לעובדי המבקשת ערב קודם, בהם הודיעה המשיבה כי אם לא יפורקו המתקנים על ידי המבקשת, יראו בכך אישור להוצאתם על ידי המשיבה באופן עצמאי "בכל זמן שיתאים לנו". המבקשת הגישה על האירוע תלונה במשטרה.

המבקשת טוענת כי הצביעה על ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה וכי הצו המבוקש על ידה מטרתו להחזיר את המצב לקדמותו, לאחר שהמשיבה עשתה דין עצמי, שינתה את המצב הקיים וקבעה עובדות באופן חד צדדי. מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, כאשר המתקנים נלקחו ממנה בעונת השיא של הפעלתם, ואי מתן הצו יפגע בזכויותיה הבסיסיות, הקנייניות והחוזיות.

טענות המשיבה
המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, המבקשת עובדת בשיתוף פעולה עם מר סאלח נחלה ועם חברת באולינג הגולן, על מנת להימנע מתשלום חובות השכירות למשיבה, והם מפרים את ההסכמים עם המשיבה ברגל גסה. המשיבה מפנה לעניין זה לאותם הליכים משפטיים שפורטו על ידי המבקשת בבקשתה. לטענת המשיבה, המבקשת ומר נחלה עושים הכל על מנת להימנע מתשלום דמי שכירות למשיבה, ובמקום לשלם הם מנהלים נגדה הליכים משפטיים.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת מפרה את הוראות ההסכם הפרה יסודית, בכך שאיננה דואגת לביטוחים כאמור בסעיף 13 בהסכם. ביום 5.4.11 נדרשה המבקשת להעביר פוליסת ביטוח מתאימה למשיבה. המבקשת גם לא הפקידה פיקדון כאמור בסעיף 19.2 להסכם ודי בכך על מנת לבטל את ההסכם, מבלי להיכנס להפרות נוספות.

עוד טוענת המשיבה, כי המתקנים הוחזקו בניגוד להסכם וקיימת סכנה בטיחותית. למבקשת אין זכות קנויה להשתמש בשטחים הציבוריים בקניון. כך צויין בהסכם, אשר קובע במפורש שהוא גובר על נספחיו (ובהם "מזכר ההבנות"). המבקשת פעלה ברשלנות כאשר העבירה כבלים גלויים של חשמל לאיזור המשחקייה, לא שמרה על כללי הבטיחות, המתקנים לא נבדקו והיו מונחים ליד מעקה הבטיחות והמשיבה לא היתה מוכנה לסכן את שלומם של הילדם ושל העוברים ושבים.

לטענת המשיבה, המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה, שכן מר נחלה ידע כי החשמל ינותק והמתקנים יפונו אך הוא המתין לפגרת בית המשפט בהגשת בקשתו.

המשיבה טוענת שאם יינתן הסעד המבוקש – צו עשה, הרי שמדובר באותו סעד שמבוקש בתביעה העיקרית ועל כן, אין להיעתר לבקשה. המדובר בצו עשה אשר יינתן על ידי בית המשפט רק במקרים יוצאים מן הכלל, בהיותו צו המשנה את המצב הקיים.

עוד טוענת המשיבה שאם ייגרם למבקשת נזק, הרי שמדובר בנזק כספי בלבד, וגם מן הטעם הזה אין להיעתר לבקשה.

דיון והכרעה
בדיון שהתקיים בפני אתמול, העידו מר נחלה מטעם המבקשת ומנהל הקניון, מר אבי קשוב, מטעם המשיבה.

לאחר עיון במסמכים שהוגשו, שמיעת העדויות ושמיעת טענות ב"כ הצדדים, שוכנעתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

בבוא בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני, עליו להשתכנע, תחילה, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיימת עילת תביעה. בשלב זה, די בכך שבית המשפט ישתכנע באורח לכאורי, כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה תביעת סרק מחוסרת יסוד וסיכויים (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, ע"א 277/62 נאצר נ' חורי, פ"ד טז 2669).

המבקשת עמדה בנטל האמור והצביעה על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה נגד המשיבה:

ראשית, המבקשת הצביעה על זכות לכאורה, על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים ועל פי מנהגם של הצדדים מיום ההסכם ועוד קודם לו, להתקין ולהפעיל מתקנים במקום בו הופעלו על ידה בקניון. הסכמה זו עולה מהוראות ההסכם, אשר אימץ את מזכר ההבנות שנחתם קודם לכן עם המשיבה וכן מהתכתבויות הצדדים כפי שהוגשו לבית המשפט.

על פי עדותו של מר נחלה, שלא נסתרה, אותם מתקנים נמצאים במקום כבר משנת 2003 (עמוד 5 שורה 10 לפרוטוקול).

הטענה לפיה המתקנים אינם מותקנים בחזית החנות, היא טענה הטעונה בירור עובדתי ומכל מקום, הסכמתה של המשיבה להתקנת המתקנים במקום בו הותקנו והופעלו לכל הפחות מאז נחתם ההסכם, ושתיקתה של המשיבה בעניין זה עד להגשת התביעה דנן, די בה כדי להצביע על זכותה לכאורה של המבקשת כי המתקנים יוצבו במקום בו ניצבו עובר לפינויים על ידי המשיבה.

המשיבה, מאידך, לא הצביעה על זכות שהקנתה לה את האפשרות לעשות דין לעצמה, לעקור את המתקנים ממקומם ולפנותם מהמקום.

באשר לטענת המשיבה להפרות ההסכם על ידי המבקשת –

הטענה באשר לחוב דמי שכירות של המבקשת למשיבה, נסתרה באופן ברור: על פי ההסכם נשוא כתב התביעה, המבקשת פטורה מתשלום דמי שכירות במשך 4 שנות השכירות הראשונות, המסתיימות בשנת 2014. המשיבה הודיעה גם בדיון כי היא איננה חולקת על עניין זה (ראה עמ' 8 שורות 2- לפרוטוקול).

ככל שלמשיבה יש טענות באשר לאי תשלום דמי שכירות, הרי שטענות אלה אינן קשורות להסכם נשוא כתב התביעה, אשר נחתם עם המבקשת, ונוגע למשחקייה בלבד, אלא להסכמים שנחתמו עם מר נחלה ועם חברת באולינג הגולן, ביחס לעסקים אחרים שהם מנהלים.

כפועל יוצא מכך – הואיל והמבקשת פטורה מתשלום דמי שכירות למשך 4 שנים, אין לקבל את טענת המשיבה לפיה המבקשת הפרה את ההסכם הפרה יסודית עת לא הפקידה תשלום עבור 12 חודשי השכירות הראשונים על פי סעיף 19(2) להסכם. מנהל הקניון אישר בעדותו כי לא פנה למבקשת בדרישה להפקיד סכום זה, וכי יכול להיות שהדבר באמת נובע מאותו פטור מתשלום דמי שכירות למשך 4 שנים (עמ' 8 שורות 20-25 לפרוטוקול).

באשר לטענה בדבר העדר ביטוח – מעיון במסמכים עולה כי טענה זו הועלתה על ידי המשיבה במכתבה למר נחלה מיום 27.3.11, שם צוין כי "לאור פניות רבות" בנושא הביטוחים לעסקיו בקניון, טרם קיבלה המשיבה לידיה את הביטוחים ומר נחלה נתבקש להעבירם בהקדם. בדיון שהתקיים בפני אתמול, הציגה המבקשת את פוליסת הביטוח שלטענתה הוצאה על ידה. מעיון בפוליסה עולה כי אכן תנאיה אינם עולים בקנה אחד עם הוראות סעיף 13 להסכם.

יחד עם זאת, ולצורך הדיון בבקשה זו, המשיבה לא סתרה את טענת מר נחלה בעדותו, לפיה הוא מסר עותק מן הפוליסה למשיבה ו- "לא היתה שום הערה" (עמ' 7 שורות 3-12 לפרוטוקול) ומכל מקום, המשיבה לא הציגה כל ראיה ממנה ניתן ללמוד שראתה בהעדר ביטוח משום הפרה יסודית והודיעה כי היא מבטלת את ההסכם ומפנה את המתקנים מסיבה זו.

באשר לטענה בדבר בטיחות המתקנים בהעדר אישורים כדין – גם בעניין זה המבקשת הצביעה על ראיות מהימנות לכאורה לכך שקיימה את ההסכם ואת הדרישות שנדרשו ממנה. מעיון במסמכים שהוגשו עולה כי דרישה בעניין הבטיחות הועלתה על ידי המשיבה במכתבה מיום 2.11.10, שם ביקשה המשיבה ממר נחלה לנתק את המכשירים מהחשמל ולא להפעילם עד להסדרת נושא בטיחותם "מול הנהלת הקניון". עוד צויין במכתב כי בזמן הפעלת המתקנים ועקב הוויברציות הם נוטים לנוע לכיוון מעקה הבטיחות באופן שמסכן את חיי הילדים. במכתב נוסף, מיום 21.11.10, צוין כי לאחר סקר מפגעים שנעשה בקניון על ידי ממונה בטיחות חיצוני בהנחיית משטרת ישראל, קיימות מספר דרישות לגבי המתקנים: יש להסדיר הגנה על כבלי החשמל, להרים את השקעים לגובה 1.8 מטרים מהרצפה, להרחיק משחקים מהמעקה ולשים גבול קבוע. המבקשת נדרשה לתאם על מנהל האחזקה את ביצוע פעולות אלה וזאת עד ליום 26.11.10.

המבקשת טענת כי היא ביצעה את כל הדרישות האמורות לשביעות רצון המשיבה והדבר אף עולה לכאורה מן התמונות שהציגה המבקשת לבית המשפט (מב/1). טענת מר נחלה ולפיה הדבר אושר על ידי קצין הבטיחות של הקניון, לא נסתרה. המשיבה לא הציגה כל פניה נוספת שנעשתה על ידה למבקשת בענייין זה.

בכל הנוגע למפגע שהיה כרוך בחיבור המאולתר שיצרה המבקשת בכבלים – מדובר בחיבור שבוצע על ידי המבקשת רק לאחר שהמשיבה ניתקה את המתקנים מהחשמל, לכאורה ללא כל הצדקה, ולא בחיבור שהיה קיים קודם לכן באופן קבוע, כעולה מן התמונות מב/1.

נמצא כי לכאורה, אין ממש בטענות המשיבה בדבר הפרת ההסכם על ידי המבקשת. מכל מקום, טענת המשיבה בתגובתה ולפיה היא ביטלה או זכאית היתה לבטל את ההסכם בשל הפרתו, נסתרה בעדותו של מנהל הקניון, אשר אישר כי ההסכם כלל לא בוטל (עמ' 6 שורה 30 – עמ' 7 שורה 1 לפרוטוקול).

הודעת המשיבה למבקשת מיום 7.7.11 בדבר "הפסקת הפעלה וסילוק מתקני קידרידים מהשטח הציבורי" בה התבקשה המבקשת לנתק את המתקנים ולהכניסם לשטח החנות, נעשתה באופן שרירותי, בלא כל נימוק שהוא ובלא שהמשיבה תצביע על זכות כלשהי לדרוש דרישה זו מן המבקשת. גם ההודעה מיום 13.7.11 לא הצביעה על כל נימוק שהוא המצדיק פינוי המתקנים, למעט עניין הסיכון שבמתיחת הכבלים המאולתרת, פעולה שנעשתה, כאמור, נוכח ניתוק המתקנים מהחשמל על ידי המשיבה, בלא כל סיבה לכאורה.

התרשמותי הכללית, לאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, היתה כי אכן, כפי שטוענת המבקשת, המשיבה החליטה לעשות דין לעצמה ולפנות את המתקנים, לא בשל הפרה כלשהי של ההסכם על ידי המבקשת, אלא כחלק מאותו סכסוך עם מר נחלה ועם חברת באולינג הגולן, שהמבקשת איננה צד לו ושהמשחקייה איננה חלק ממנו.

בנסיבות אלה, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה ולהורות למשיבה להחזיר את המצב לקדמותו.

אכן, סעד מסוג צו עשה, אשר משנה את המצב הקיים, לא יינתן כדבר שבשגרה. אלא שבענייננו, המשיבה היא ששינתה את המצב הקיים, בדרך של "צו עשה עצמי", הגם שלא שהיתה זכאית לכך ובלא שפנתה לערכאות. בנסיבות אלה, השבת המצב לקדמותו היא הצודקת בנסיבות העניין, וזאת אף אם סעד זה יינתן כסעד קבוע גם בתביעה העיקרית, לאחר שתבורר.

גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, לא רק משום הנזק הכספי הצפוי לה מאי הפעלת המתקנים בתקופה הקרובה, שהיא עונת השיא בכל הנוגע למתקנים אלו, ובתקופה שתחלוף עד לפסק הדין, אלא גם משום העובדה שנטילת המתקנים ממנה ופינויים מן המקום לכאורה שלא בזכות, מהווה פגיעה בקניינה של המבקשת כאשר מנגד, המשיבה לא הצביעה על נזק (גדול יותר או בכלל) שייגרם לה כתוצאה מהחזרת המתקנים למקומם.

טענת המשיבה בעניין השיהוי, אין בידי לקבלה. המבקשת לא השתהתה כלל בהגשת הבקשה, אלא פנתה לבית המשפט 7 ימים לאחר שהמשיבה פינתה את המתקנים ממקומם ו- 8 ימים לאחר שהמשיבה הודיעה שבכוונתה לעשות כן "בכל זמן שיתאים לנו".

על יסוד האמור לעיל, הריני נעתרת לבקשה. יחד עם זאת, משהוברר כי הביטוח שערכה המבקשת איננו עולה בקנה אחד, לכאורה, עם דרישות ההסכם, הרי שהצו מותנה בעריכת ביטוח על פי ההסכם ובהצגתו לידי המשיבה או בא כוחה. השבת המתקנים למקומם, התקנתם וחיבורם לחשמל ייעשה על ידי המשיבה מיד עם הצגת פוליסת ביטוח מתאימה ובת תוקף.

המשיבה תשא בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד המבקשת בסך כולל של 5,000 ₪.

המזכירות תמסור העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"א, 27 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

9 מתוך 9