הדפסה

ת"א 30003-05-12 אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ נ' רשם החברות

המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"א 30003-05-12 אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ נ' רשם החברות

תיק חיצוני: 510934623

בפני
כב' השופט חאלד כבוב

תובעת

אילת גייטפורט נגה (1982) בע"מ
באמצעות ב"כ, עו"ד דן שריזלי ו/או ירון שריזלי

נגד

נתבע

רשם החברות

החלטה

בפניי כתב תביעה (הנושא כותרת "הודעת ערעור") בו התובעת עותרת לסעד כנגד החלטת רשם החברות בעניין אי שינוי שם החברה, בהתאם לסעיף 45 לחוק החברות, התשנ"ט-1999.

סמכות המחלקה הכלכלית

במסגרת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59), התש"ע-2010 (להלן: "התיקון לחוק"), הוקמה המחלקה הכלכלית ובוטל הסעיף האמור.

במקומו, נחקק ס' 42ג(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), בו נקבע כי ערעור על החלטת רשם החברות הינו עניין כלכלי-מינהלי. בסעיף 42ה לחוק בתי המשפט, נקבע כי:

"42ה. (א) עניינים אלה לא יידונו אלא לפני שופטי המחלקה הכלכלית -
...
(2) עניין כלכלי-מינהלי כמשמעותו בסעיף 42ג.
(ב) המחלקה הכלכלית תדון בעניין כלכלי-מינהלי כאמור בסעיף קטן (א)(2) לפי חוק בתי משפט לעניינים מינהליים".

אציין, כי רשם החברות והחלטותיו עונים, בהתאמה, להגדרת "רשות" ו"החלטה של רשות", כפי שהוגדר בסעיף 2 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 (להלן: "החוק") כדלקמן:

הגדרות
"2. בחוק זה -
...
"רשות" - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין;
"החלטה של רשות" - החלטה של רשות במילוי תפקיד ציבורי על פי דין, לרבות העדר החלטה וכן מעשה או מחדל".

עתירה מנהלית או ערעור מנהלי

נותר לבחון מהו המסלול המתאים לבירור התובענה שבפניי, האם עתירה מנהלית או שמא ערעור מנהלי?

סעיף 5 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש"ס-2000 קובע כי:

"5. בית משפט לענינים מינהליים ידון באלה –
(1) עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);
(2) ערעור המנוי בתוספת השניה (להלן — ערעור מינהלי)".

כיוון שבתוספת הראשונה לחוק האמור לא בואר האם ערעור על החלטת רשם החברות נופלת להגדרת "עתירה מנהלית" או "ערעור מנהלי", חובה עלינו לפנות לדברי מלומדים על מנת לבאר את הסוגיה.

בירור של מהות ההליכים, מעלה כי העתירה המנהלית נועדה לבקר החלטה מנהלית של רשות. לעומתה, הערעור המנהלי נועד לבקר החלטה בעלות אופי מעין שיפוטי שניתנה ע"י בית משפט או טריבונל אחר, כגון ועדות ערר (אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי - סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מנהליים כרך VI 49, 115 (2011), להלן: "שרגא ושחר"). מבין שתי ההגדרות הללו, לטעמי הראשונה קולעת לענייננו. חיזוק נוסף לסיווג זה, ניתן למצוא במאמר של עו"ד רימון ועו"ד אמיר, שמנתח את התיקון לחוק בצורה ממצה ובהירה. במאמר נקבע במפורש כי:

"תקיפת החלטות הרשות לניירות ערך, רשם החברות והבורסה, תהיה בדרך של עתירה מנהלית... חלק מהסכסוכים המיועדים להבאה בפני המחלקה הכלכלית נושאים אופי זה [של סכסוכים בין הפרט לרשות, ח.כ.]. ביניהם ניתן למנות... עתירות על החלטות רשם החברות... – לדוגמה בעניין אי-אישור שינוי שם..." (דניאל רימון וטל אמיר "בית-משפט כלכלי – מדלוור לישראל" תאגידים ז/4 3, 61 (נובמבר 2010)).

תיקון כתב הטענות

לאור האמור, יש לבחון מהי סמכות המחלקה הכלכלית, בכובעה כבית משפט לעניינים כלכליים-מינהליים.

תקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000 (להלן: "התקנות") מקנות לבית המשפט סמכויות נרחבות בכל הנוגע לבירור העתירה המנהלית, וביניהם הסמכות להורות לעותרת לתקן את כתבי טענותיה, כקבוע בתקנה 7(4) לתקנות:

"7. עתירה תובא, בהקדם האפשרי, לעיון בית המשפט, והוא רשאי –
...
(4) להורות לעותר להגיש תצהיר משלים או הודעה משלימה בענינים שקבע, או להגיש נוסח מתוקן של העתירה באופן שהורה".

במסגרת ההחלטה, ישקול בית המשפט את משמעות הפגמים; השלב של התיקון; השלכותיו על הצדדים מבחינת נזקים שיגרמו להם כתוצאה מהתיקון; ועל סרבול ההליך (שרגא ושחר, ע' 210-209).

בענייננו, התובעת הגישה את כתב התובענה כהליך אזרחי, ומכך נגזרו אי התאמות נוספות לאופי ההליך המתאים, כגון כותרת ההליך והיעדר תצהיר מטעמה. אבהיר, כי היעדר תצהיר בעתירה מנהלית הינו פגם היורד לשורש העתירה, וכבר נכתב כי:

"החובה לצרף תצהיר לאימות עתירה היא עניין מהותי השלוב בתכליותיו הדיוניות והראייתיות של ההליך השיפוטי בבית המשפט לעניינים מנהליים... למעשה, התצהיר התומך בעתירה הוא תחליף לעדות בעל פה, והוא גם הדרך הראייתית להצגת המסכת העובדתית של העתירה לפני בית המשפט... יש הרואים בהיעדר תצהיר התומך בעתירה טעם לדחייתה על הסף. אחרים התייחסו לכך כאל פגם פרודצוראלי שניתן לתקנו על דרך של הוספת תצהיר... לעניות דעתנו, פגמים פרודצדוראליים ניתנים, בדרך כלל, לתיקון..." (שרגא ושחר, ע' 185-184).

יחד עם זאת, הפסיקה קבעה כי מן הראוי להתיר למבקש לתקן את כתבי טענותיו ולצרף תצהיר (בג"ץ 2148/94 אמנון גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ''ד מח(3) 573 (1994); עת"מ (מחוזי-ת"א) 1491/06 לאה ברוך ו-23 אח' נ' מינהל מקרקעי ישראל מחוז מרכז, (פורסם במאגרים המשפטיים, 28.1.2007); עת"מ (מחוזי-ת"א) 1826/05 ממן יעקב ו 91 אח' נ' עיריית הרצליה, (פורסם במאגרים המשפטיים, 16.9.2007)).

ברי כי לאור מגמת הפסיקה וניתוח הספרות, בשקלול השיקולים שפורטו – הכף נוטה לטובת תיקון כתב הטענות, משטרם הוגשה תגובה מטעם המשיב ולא צפוי סרבול משמעותי כתוצאה מהתיקון.

לאור האמור, אני מורה לתובעת לתקן את כתב טענותיה ולהגיש כתב עתירה מנהלית מתוקן, הממלא אחר דרישות התקנות, תוך עשרה ימים, ולצרף לו תצהיר, ככל שהיא מוצאת לנכון. את כתב הטענות המתוקן תמציא במישרין לפמת"א – אזרחי. בהתאם לתקנות, יגיש המשיב את כתב תשובתו תוך שלושים ימים מיום קבלת כתב העתירה של המבקשת. כתבי הטענות של הצדדים יוגשו, יחד עם הגשתן במערכת "נט המשפט", למזכירות בית המשפט, כרוכים ומדוגלנים.

אני קובע תז"פ לקבלת כלל כתבי הטענות ליום 15.7.2012.

ניתנה היום, י"ג סיון תשע"ב, 03 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 5