הדפסה

ת"א 2624-05 קליימן מטאור בע ואח' נ' הדר דרור ואח'

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"א 2624-05 קליימן מטאור בע ואח' נ' הדר דרור ואח'

בפני
כב' השופט חאלד כבוב

תובעים

1.קליימן מטאור בע"מ
2.אבי קליימן
ע"י ב"כ עו"ד קלדרון

נגד

נתבעים

1.הדר דרור
2.ביטקנט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה ברגר
3.פולישק תעשיות פלסטיקה - ניר יצחק סופה
ע"י ב"כ עו"ד פישר, בכר, חן, וול אוריון ושות'

פסק דין

בפני תביעת התובעת, קליימן מטאור בע"מ (להלן: "מטאור") יצרנית רשת "ביונט" להגנה מפני חרקים, ושל התובע 2, מר אבי קליימן (להלן: "קליימן"), שהינו בעל פטנט ישראלי רשום על רשת המיגון עבור צמחים מתורבתים, כנגד הפרות נטענות של הנתבעים את פטנט התובעים (פטנט ישראלי מספר 119919- להלן: "פטנט מטאור") ואת סימן המסחר הרשום "ביונט".

לטענת התובעים הנתבעים מפרים את הפטנט בארבע התביעות המנוסחות בפטנט (מילולית ומהותית) באמצעות מוצריהם רשת ה"אופטינט" וה"ביוטקנט", וכן מטעים את הציבור תוך הפצת פרסומים כוזבים והצגת תוצאות של מחקרים לא מוכרים, ותוך פרסום נתונים מטעים של הרשתות שלהם אל מול רשת ביונט. כן טוענים התובעים כי הנתבעים מפרים את סימנה המסחרי של מטאור. לטענת התובעים התנהלות הנתבעים גורמת לתובעים נזקים הנאמדים ב- 8,424,000 ₪.

מנגד טוענים הנתבעים כנגד תוקף פטנט מטאור, וכי כלל לא הייתה כל הפרה ומוסיפים שרשתות הנתבעים שונות מהותית מרשתות התובעים ואינם מפרים את פטנט מטאור ו/או את סימן המסחר הנטען, ובכל מקרה לא הוכח הנזק הכספי הנטען.

באשר להשתלשלות התיק, מדובר בתביעה שהוגשה בחודש דצמבר 2005, ואשר הועברה לטיפולי, בשלב מקדמי, רק בסוף שנת 2009 (נובמבר 2009). ממועד זה פעלו הצדדים ובית המשפט בשקידה לקידומו של התיק, בהגשות תצהירים, חוות דעת, שמיעת ראיות והגשת סיכומים, באופן שקידם את התנהלות התיק במהירות, ובית המשפט מודה לצדדים על שיתוף הפעולה.

טענות הצדדים:
טענות התובעים:
מטאור היא חברה מובילה בייצור רשתות הגנה כנגד חרקים. קליימן הינו מנהל ובעלים במשותף של מטאור, הינו ממציא האמצאה נשוא פטנט מטאור על "רשת מיגון עבור צמחים מתורבתים" ובעל הפטנט, ונתן בשנת 2003 רישיון ייחודי למטאור לניצול האמצאה. לטענת התובעים, פטנטים מקבילים נרשמו גם בארה"ב, אירופה, אוסטרליה, ברזיל וסין. מטרת הרשת היא בתחום החקלאות והגינון, ומספקת שיטה ומבנה להגנה על צמחים כנגד חרקים. טרם רישום הפטנט בוצעו ניסויים ברשתות "ביונט" של התובעת במכון וולקני בשיתוף עם ד"ר חזי אנטיגונוס. כן נעשו בדיקות בחברת "כפרית", ספקית תוספים מיוחדים למוצרי פלסטיק. ב- 26/12/96 הוגשה הבקשה לפטנט מטאור הנ"ל, זה פורסם בתאריך 31/7/03 ותאריך מתן הפטנט הוא 2/11/03.

הנתבע 1, דרור הדר (להלן: "הדר") עבד במטאור בצוות פיתוח פטנט מטאור (פרויקט לו היו שותפים אנשים נוספים במטאור ובראשם קליימן) ונחשף לכל המידע בנוגע אליו. לטענת התובעים, במהלך שנת 1996 שקלה מטאור לפטרו בשל אטיות עבודתו, לבסוף הלה עבר לעבוד במשרה חלקית. הדר סיים עבודתו במטאור ב- 25/1/00.

ביום 19/1/97 כתב הדר במסגרת עבודתו במטאור סיכום של תוצאות המחקר ברשת ההגנה של מטאור (רשתות "ביונט" נשוא הפטנט) לשיבוש פעילות חרקים מזיקים. ב- 1998 פורסמו מאמרים ע"י יחזקאל אנטיגונוס, משה לפידות, שלמה כהן והדר בשם מטאור שפירטו מחקר שנערך ברשתות ההגנה של התובעת וסיכמו תוצאותיו.

ב- 5/5/03 רשמה מטאור בפנקס סימני המסחר סימן מסחר מספר 155427 בשם BIONET/ ביונט בסוג 22. סימן המסחר "ביונט" הוא השם המסחרי שניתן למוצר מטאור שבו מגולמת האמצאה נשוא בפטנטים הנ"ל, והינו מוצר הדגל של מטאור (להלן: "סימן המסחר ביונט").

בתחילת שנת 2003 נודע למטאור כי הדר הקים כ- 8 חודשים לאחר שסיים עבודתו במטאור חברה בשם "ביוטקנט בע"מ" (הנתבעת 2, להלן: "ביוטקנט"), העוסקת בפיתוח ומחקר של רשת נגד חרקים בשם "ביוטקנט", וביום 15/6/05 רשם הדר פטנט על שם ביוטקנט, כאשר במסגרת הפטנט מציין הדר את רשת הביונט כמוצר ידע קודם, אך מציין כי אין כל ראיה ליתרונות המיוחסים לה.

במחצית 1999 פנתה אל מטאור חברת פולישק תעשיות פלסטיקה בע"מ, הנתבעת 3, (להלן: "פולישק") והציעה להגביר את המכירות של מטאור והתנהל מו"מ בין השתיים. פולישק שייצרה ומייצרת רשתות סרוגות בלבד, הינה מתחרה של מטאור וניסתה שנים, ללא הצלחה, לחקות את מוצרי מטאור. לקראת תערוכת אגריטק בשנת 1999, אחת התערוכות המובילות בעולם, החליטו מטאור ופולישק התובעת להציג יחדיו. לבסוף התברר כי הסיכומים בין הצדדים הופרו, ומטאור לא הוצגה בתערוכה באופן שהובטח.

לבסוף ב- 9/3/00 הגיעו הצדדים לסיכום לגבי שיווק מוצרי מטאור על ידי פולישק. אלא שפולישק הפרה את זכויות היוצרים של מטאור בשיווק, בין כך יצרה מצג שווא כאילו רשתות מטאור מיוצרות על ידה, ללא כל אזכור של מטאור כיצרן וללא אזכור כי העובדה שהמוצר BIONET- 50 MESH מוגן בפטנטים. במהלך היחסים בין שתי החברות, המשיכה פולישק ביחסי עבודה עם מטאור תוך שרכשה ממנה מוצרים בהיקפים גדולים. מטאור פנתה במכתבי התראה לפולישק, בעיקר לקראת תערוכת אגריטק 2003, ולאור ניסיונה המר מתערוכת העבר.

בשנת 2003 נודע למטאור כי הדר עוסק בשיווק של רשתות הדומות באופן מהותי לרשת המוגנת בפטנט מטאור, באופן המהווה הפרת פטנט מטאור וכן עושה שימוש בשם דומה "ביוטקנט" תוך הטעייה לשם המוצר המוגן בפטנט של מטאור- "ביונט". מטאור פנתה להדר שיחדל מההפרה - ללא הועיל.

במהלך שנת 2004 נודע למטאור כי הדר מועסק בפולישק בשיווק של רשתות הדומות באופן מהותי לרשת המוגנת בפטנט של מטאור תוך הפרת הפטנט.

פעולות השיווק של הדר מלוות בפרסומים כוזבים ומטעים בין כך בדבר היותה רשת בעלת יתרונות לעומת הרשת של מטאור וכי זכו להכרה רשמית ומדעית.

התובעים טוענים כי הדר וביוטקנט מפרים את הפטנט של התובעים בארבע התביעות המנוסחות בפטנט. הפטנט מגדיר 4 תביעות הקשורות למהות השיטה, המבנה, השימוש והחומר של הרשת. תביעה 1 עוסקת במהות הרשת, מבנה הרשת והחומר ממנו עשויה; תביעה 2, היא תביעה תלויה העוסקת במבנה הרשת בהקשר של מהי השיטה; תביעה 3, בלתי תלויה עוסקת במבנה בהקשר של חורי האוורור בחומר ממנו עשויה; תביעה 4, תביעה תלויה, העוסקת במבנה הרשת בהתמקדות בממה עשוי הגג והקיר.

לטענת התובעים, הדר וביוטקנט מטעים את הציבור, תוך הפצת פרסומים כוזבים והצגת תוצאות של מחקרים לא מוכרים בצרוף שמות של חוקרים שלא נתנו הסכמתם וכן תוך פרסום נתונים מטעים של הרשת שלהם למול רשת "ביונט".

עוד טוענים כי הנתבעים 1 ו-2 מפרים את סימנה המסחרי של מטאור, שימוש בשם מסחרי דומה עד כדי הטעיה לשם המוצר של מטאור, מפיצים מוצריהם באותו תחום, לאותו קהל יעד, הם מאותו סוג ומאותו הגדר.

כן נטען כי פולישק מפרה את פטנט מטאור, פנתה ליצרנית בחו"ל על מנת שתייצר מוצר דומה לזה של התובעים, ומוכרת מוצר רשת "אופטינט" שמפר את תביעות 1- 4 הנ"ל בפטנט התובעים. המחירים הנמוכים שנמכרת רשת "אופטינט" אילצו את התובעים להוריד מחיריהם.

לטענת התובעים, פולישק והדר מטעים את הציבור. כתוצאה מהפצתם ומהפרות זכויותיהם של התובעים, החלו מספר לקוחות לבטל הזמנות מהתובעים של רשת ביונט, חלק מהם הראו למטאור פרסומים של פולישק, ובהם יתרונות של רשת אופטינט שכביכול יוחסו למכון וולקני, כאשר בירור עם החוקר, דוד בן יקיר, טען זה כי מדובר בניסוי מלפני שנתיים שמעולם לא פורסם ולא נתן הסכמתו להפצת הממצאים המוצגים על נייר של מכון וולקני. פולישק מטעה כי בידה מוצר המוגן בפטנט תוך הצגת מחקרים כוזבים.

הנתבעים 1 ו-3 עושים שימוש במוצר בעל שם "אופטינט" המפר סימן המסחר של התובעת "ביונט" סימן דומה ומטעה בכוונה. שימוש בשם מסחרי דומה עד כדי הטעיה לשם מוצר מטאור, מפיצים מוצריהם באותו תחום, לאותו קהל יעד, הם מאותו סוג ומאותו הגדר.

לטענת התובעים בהתנהגותם פגעו הנתבעים בזכות יסוד של התובעים (קניין), הפרו פטנט, הפרו סימן מסחר, עוולו בגזל - הפרו הפטנט וסימני המסחר בלי הרשאה, הסיגו גבול בקניין התובעים, בסימן המסחר ובמוניטין (חל גם על מיטלטלין), עוולו בהטעיה אסורה, לפי חוק הגנת הצרכן ולטענת התובעים מגיעים להם הסעדים מכוח חוק זה ומכוח חוק עוולות מסחריות. כן טוענים התובעים כי הנתבעים פעלו ברשלנות, עוולו בהתערבות לא הוגנת כהגדרתה בחוק עוולות מסחריות, עוולו בדילול הסימן המסחרי הרשום של התובעים, עוולו בתיאור כוזב כהגדרתו בחוק עוולות מסחריות, בעשיית עושר ולא במשפט ובהפרת חובה חקוקה.

לטענת התובעים עקב התנהלות הנתבעים נגרמו להם נזקים שונים. נזקם הראשון של התובעים הינו גזילת קניין ללא הסכמה ופגיעה בזכויות קנייניות. לטענת התובעים כמה לקוחות החלו לבטל הזמנות, כשחלקם העבירו לתובעת את פרסומי הנתבעת 3, כן נגרמו לתובעים נזקים עתידיים כספיים של אובדן שוק, הכנסות וספקים, אובדן השקעות, פגיעה בתדמית ומוניטין, ירידה בקניות של פולישק ממטאור.

לטענת התובעים מעשי הנתבעים גרמו להם ל:

  1. אובדן רווחים – רישיון לביוטקנט ופולישק לעשות שימוש בפטנט מטאור היה ניתן כנגד 5% מההכנסות, היינו תשלום של 3 מליון ₪ לערך. רישיון לביוטקנט ופולישק לעשות שימוש בסימן המסחרי היה ניתן כנגד 500,000 לכל אחת וכ- 3% מההכנסות.
  2. אובדן לקוחות פוטנציאליים – מונע מתובעים לתת רישיונות המוערכים ב- 250,000 ₪.
  3. החזרי הוצאות בעין והוצאות עו"ד – 150,000 ₪.
  4. אובדן זמן יזם – 100,000 ₪.
  5. התעשרות שלא כדין על חשבון התובעים: ביוטקנט ב- 200,000 ₪ לערך ופולישק ב- 3 מליון ₪ לערך.

הנזקים נאמדים ע"י התובעים ב- 8,424,000 ₪.
אציין כבר כאן כי בסיכומיהם שינו התובעים פירוט וסכומי הנזקים שנתבעו על ידם, ובאשר למשמעות הדבר אתייחס בהמשך.

התובעים מבקשים בתביעתם כי יינתן להם צו מניעה קבוע בכל הנוגע לפטנט מטאור ולסימן המסחר ביונט, צו למתן חשבונות ולחלופין פיצויים ותמלוגים כמפורט בפרק הנזקים.

טענות הנתבעים:
הנתבעים טוענים שפולישק החלה לפתח רשתות אופטיות שנים לפני הגשת בקשת הפטנט של התובעים. רשתות פולישק נועדו להלחם במזיקים מסוג שרשתות מטאור אינן מיועדות/יכולות להלחם בהם. עוד טוענים כי פטנט מטאור אינו תקף ולקליימן שייחס לעצמו את פיתוח ההמצאה הנטענת – אין חלק בפיתוח. הרשת של פולישק משווקת תחת השם "אופטינט".

לטענת הנתבעים, תביעת התובעים הוגשה בשל כשלון המו"מ לרכישת מטאור על ידי פולישק, וכן מתסכול התובעים שהדר פיתח את מוצר האופטינט הפתרון היחיד בעולם הנותן מענה לבעיית התריפסים.

בין השנים 1995 – 1999 עבד הדר אצל מטאור כראש מחלקת פיתוח ופיתח עבורה בשיתוף חוקרים ממכון וולקני את רשת הביונט בגינה נרשם פטנט מטאור. ביוטקנט עוסקת בפיתוח רשתות להגנה מפני חרקים, והדר פיתח עבורה את רשת האופטינט רשת להגנה מפני חרקים מסוג תריפסים, הפטנט נרשם בארה"ב (מספרו 6,796,083) בדין קדימה ב- 25.7.02 (להלן: "הפטנט האמריקאי"). ביוטקנט מכרה לפולישק רישיון בלעדי לניצול הפטנט האמריקאי.

בניגוד לטענת התובעים, פולישק משווקת רשתות מדגם אופטינט ששונות מהותית מרשת הביונט (פטנט מטאור) ואינן מפרות את הפטנט. רשת האופטינט פועלת על עקרון אמצאתי שונה מהביונט, ומיועדת להלחם בחרקי התריפסים, שרשת הביונט כלל לא יעילה עבורם.

בראשית שנות ה- 90' החלו בארץ ובעולם לעשות שימוש ברשתות לשם הגנת גידולים מחרקים כנשק אלטרנטיבי ו/או משולב עם הדברה.

לטענת הנתבעים, נעשו ניסויים שונים, בעיקר בנוגע למבנה האופטי של הרשתות, וכבר ב- 1991 נעשו ניסויים ברשתות פולישק והתברר כי שימוש ברשתות הבולעות קרינה בתחום – UV מגביר משמעותית את ההגנה ממזיקים, אך גם רשתות אופטיות אלו אינן יעילות כנגד מזיק התריפסים.

בעקבות הצלחת הניסויים ביריעות וברשתות פולישק, פנה הדר לקליימן בסמוך לתחילת עבודתו במטאור והציע לו לפתח רשתות אופטיות הבולעות קרינה בתחום ה- UV שיתבססו על פלטפורמת רשתות רגילות, ללא תוספים אופטיים, שיוצרו באותה עת על ידי מטאור. ביוזמת הדר הגיעו להסכמות עם מכון וולקני באשר לפיתוח ונעשו ניסויים שהוכיחו כי רשת זו אינה יעילה כנגד התריפסים. רשת הביונט שנרשמה לפטנט, היא רשת שקופה המשבשת פעילות חרקים על ידי שימוש בעקרון של בליעת קרינה בתחום ה- UV (אינה יעילה נגד התריפסים). הדר היה היזם, המפתח, והמבצע כראש מחלקת פיתוח במטאור. בראשית שנת 97' החלה מטאור בשיווקה המסחרי של הרשת האופטית תחת השם המסחרי "ביונט".

במהלך שנת 2000 נוצר קשר בין הדר לביוטקנט שהסכימה לממן פיתוח רשת חדשה שתהייה יעילה נגד התריפסים, והלה שקד על פיתוחה, נערכו ניסויים והסתבר כי היא טובה כנגד תריפסים, ונרשם פטנט בעניין (הפטנט האמריקאי). לאחר מו"מ רכשה אופטינט מביוטקנט רישיון בלעדי לניצול הפטנט האמריקאי, רשת האופטינט. ביולי 2005 החלה פולישק לשווק רשתות מוגנות בפטנט תחת השם המסחרי אופטינט.

לטענת הנתבעים הם אינם מפרים את פטנט התובעים ויש להם פטנט משלהם.

בניגוד לביונט האופטינט יעיל נגד תריפסים וכן עובד על עקרון שונה של רפלקציה (בעוד הביונט עובד על בליעה בתחום ה- UV). כן הרשת מונעת את חדירתם של המזיקים עוד בטרם הגיעם אל הרשת.

רשת האופטינט לא מפרה את הפטנט של התובעים מילולית (4 התביעות) ולא את עיקר ההמצאה בו. רשת האופטינט לבנה ולא שקופה, וכן פועלת על עקרון שונה כאמור. משכך אינה מפרה את תביעה מס' 1 . תביעות 2- 3 תלויות בתביעה מס' 1, ומשזו לא מתקיימת, הרי שגם הן לא.

המאפיינים השונים המתוארים על ידי התובעים בנוגע למשל למבנה הרשתות, מתקיימים בכל הרשתות להגנה על חרקים הקיימות בשוק בארץ ובעולם משך שנים, וממילא אינן מוגנות בפטנט זה או אחר. כן גם פטנט שנרשם לטובת התובעים בראשית שנות ה- 90' בגין סוג מסוים של רשתות רגילות, בוטל בפסק דין שנתן כבוד השופט מיכאל בן יאיר (ת.א. 1563/91). לטענת הנתבעים התובעים יודעים כי הנתבעים אינם מפרים שום פטנט.

זאת ועוד טוענים הנתבעים כי פטנט התובעים נעדר כל תוקף, מחמת היעדר חידוש, העדר התקדמות המצאתית ולחלופין מחמת כך שהדר הוא המפתח ולא התובעים:

דין פטנט הביונט להתבטל מחמת פרסום פומבי והעדר התקדמות המצאתית. לחלופין הניסויים שבוצעו בעבר על ידי פולישק מהווים לכל הפחות ניצול מקביל של הפטנט בטרם הגשת בקשת הפטנט וממילא כבר מסיבה זו אינם מפרים את הפטנט.

גם התובעים יודעים כי הפטנט שלהם נעדר תוקף ויודעים כבר כי בוצעו ניסויים מתקדמים ברשתות בולעות UV רשתות פולישק וכתבה אודותם (ללא אזכור פולישק) בבקשתה למענק ומחקר למדען הראשי, עבור פיתוח הביונט.

כן מפתח הרשת הביונט הוא הדר ולא התובעים.

הנתבעים לא עושים שימוש בסימנם המסחרי של התובעים. פולישק לא משווקת את הרשת תחת השם ביוטקנט אלא תחת השם אופטינט, וכן ההבדל הבולט הוא יעילותה כנגד התריפסים.

בין מטאור לפולישק אכן התנהלו משאים ומתנים עד לשנת 2004, אך אלו לא הבשילו לחתימה על חוזה, והצדדים מדי פעם אד- הוק קיימו שיתופי פעולה ובמסגרתם עמדה פולישק במלוא ההסכמות שהושגו.

התייחסות התובעים לטענות הנתבעים:
השימוש במונח רשתות אופטיות אינו מוכר בעולם הרשתות למניעת חרקים ונועד להטעות. פולישק כל שעשתה בעבר היה ניסוי ברשתות סרוגות צבעוניות או מצופות אלומיניום שאין להן דבר וחצי דבר עם הרשתות המפרות או עם רשתות התובעים או עם הרשתות המוגנות בפטנט מטאור. למיטב ידיעת התובעים, פולישק לא ערכה בעבר כל ניסוי או שימוש ברשתות המכילות תוספים הבולעים קרני UV. כל שעשתה פולישק הוא ניסויים מקדמיים שלא השתכללו לכדי מוצר עובד לחסימת מזיקים והמחקר שערכה פולישק לא הניב תוצאות הניתנות ליישום בשטח.

להבדיל, לטענת התובעים, אין כל שוני בין הרשתות בהם עושים שימוש הנתבעים והם העתיקו את רשתות התובעים. נוסח הפטנט שרשמו הנתבעים בארה"ב נועד להסוות את העובדה כי רשת האופטינט מבוסס על אותו עיקרון הנתבע בפטנט מטאור. לטענת התובעים הנתבעים רשמו את הפטנט בארה"ב על עיקרון שאין לו כל קשר למוצר האופטינט, וניסיונם של הנתבעים ליצור קשר בין הפטנט לבין המוצר אינו אלא הטעייה ואחיזת עיניים.

עוד טוענים התובעים כי אין כל בסיס לטענה כי רשתות התובעים אינן מסוגלות להתמודד עם מזיקים שרשתות הנתבעים מתמודדות איתם.

טענת הנתבעים כאילו הפטנט של התובעים אינו תקף מופרכת. הדר הוא שניהל את כל תהליך הפיתוח והבדיקות של הרשת, כאשר הדר פעל תחתיו כאגרונום וכל פעולה שביצע הקנתה זכויות לתובעים בלבד. פולישק משתמשת גם משתמשת בסימן המסחר של מטאור.

הנתבעים מטעים כאילו הדר פיתח עבור ביוטקנט את האופטינט ב- 2002 או במועד מוקדם, אך הדר כלל לא עבד בתקופה זו בביוטקנט, אלא למעלה משנתיים אחר כך.

לטענת התובעים רשת האופטינט מפרה את האמצאה המעוגנת בפטנט מטאור ואינה עשויה כלל לפי הפטנט האמריקאי.

מבדיקה במעבדה השוני המהותי היחידי בין הרשתות הוא רק צפיפות ועובי החוטים (דקים יותר באופטינט)- פרט לכך הרשתות זהות. רשת התובעים יעילה גם כנגד התריפסים, ובדומה לה רשת הנתבעים אף היא אינה יעילה ב- 100% כנגדם. להדר אין כל זכויות בפטנט התובעים.

דיון
בין הצדדים שלוש מחלוקות עיקריות: 1) סוגיית ההפרה 2) סוגיית תוקף פטנט מטאור 3) סוגיית הנזק הכספי. סופו של יום עיקר המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים הינה בשאלת תוקף פטנט מטאור, ובלבה השאלה האם זה חסר תוקף מחמת העדר חידוש והעדר התקדמות אמצאתית? הכרעתה של סוגיה זו, כפי שאפרט להלן, יש לה השלכות לגבי יתר הסוגיות בתיק הנדון.

נטלי הוכחה
ככלל לבעל הפטנט מוקנית מכוח חוק הפטנטים, התשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הפטנטים") הגנה קניינית המוגדרת באופן הבא:

"49 (א) בעל פטנט זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל בלי רשותו או שלא כדין את האמצאה שניתן עליה הפטנט, בין בדרך המוגדרת בתביעות ובין בדרך דומה לכך שיש בה, לנוכח המוגדר באותן תביעות, עיקר האמצאה שהוא נושא הפטנט (להלן- הפרה).
(ב) אין במתן הפטנט משום מתן רשות לנצל אמצאה ניצול שלא כדין או בדרך שיש בה משום הפרת זכויות קיימות על פי כל דין."

ניצול ללא רשות על פי סעיף זה יכול להיעשות בדרך שהוגדרה בתביעות הפטנט או אם נעשה בדרך דומה שיש בה ניצול של עיקר האמצאה.

עיקר הדיון בעניין שבפנינו הינו כאמור בשלוש טענות מרכזיות: 1) סוגיית ההפרה 2) סוגיית תוקף הפטנט 3) סוגיית הנזק הנטען.
הנטל להוכחת ההפרה והנזק הנטען רובץ על כתפיהם של התובעים.

מה באשר לטענת תוקפו של פטנט?
טענת "התוקף" הינה טענת הגנה העומדת לנתבע בתביעה של הפרת פטנט (ראה בעניין זה סעיף 182 לחוק הפטנטים):

" 182 (א) עילה שניתן על פיה להתנגד למתן פטנט תשמש הגנה טובה בתביעה על הפרה; קיבל בית המשפט את ההגנה, יצווה על ביטול הפטנט, כולו או מקצתו, לפי הענין."

אמנם עצם הענקת פטנט על ידי רשם הפטנטים אינה בגדר ראייה מכרעת באשר לתוקפו, אך הנטל להוכחת טענת העדר תוקפו של הפטנט מוטל על כתפי הנתבעים. בעניין זה ראה ע"א 8802/06 אוניפארם בע"מ נ' Smith Kline Beecham PLC, "נבו" מאגר משפטי עמ' 14 (2011):

" סעיף 37 לחוק הפטנטים משלים רעיון זה בקובעו כי "בחינת הבקשה ומתן הפטנט אינם משמשים ערובה שהפטנט הוא בר-תוקף". על כן, הענקת פטנט על ידי רשם הפטנטים אינה מוחזקת כראייה מכרעת באשר לתקפותו. כל שהיא מלמדת הוא כי רשם הפטנטים סבר שהיה מקום להעניקו (ע"א 47/87 חסם מערכות הגנה אמינות בע"מ נ' בחרי, פ"ד מה(5) 194, 201202 (1991)). עם זאת, הנטל להוכיח כי הפטנט חסר תוקף מוטל על הטוען לשלילת תוקפו (ע"א 665/84 סאנופי בע"מ נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד מא(4) 729, 736 (1987) (להלן: ענין סאנופי); ע"א 700/78 איססקו החברה הבינלאומית למערכות אנרגיית שמש בע"מ נ' בנית, פ"ד לד(1) 757, 763 (1979))". [הדגשות אינן במקור- ח.כ.].

סדר הדיון
אמנם סדר הדיון המקובל הוא לדון ראשית בשאלת ההפרה, אלא שמדובר בסדר שאינו מחייב, ובענייננו סבור אני כי יש לדון תחילה בסוגיית תוקף הפטנט מכמה טעמים: ראשית, ממילא הן בדיון בסוגיית התוקף והן בסוגיית ההפרה יתחייב דיון בפירוש התביעות של הפטנט ובחינת "עיקר האמצאה", שנית סוגיית תוקף הפטנט הינה מרכזית בענייננו (ואף הצדדים הקדימו דיון בה בסיכומיהם) ושלישית היה ויתברר כי הפטנט אינו תקף, הרי שהדבר עשוי לייתר את הדיון בסוגיית ההפרה (הגם שאתייחס גם אליה).

בעניין הקדמת הדיון בשאלת התקפות והשיקולים הרלבנטיים לכך, שעולים גם בענייננו, ראה למשל תא (מחוזי – ת"א) 1563/91 קליימן מטאור ביח"ר לרשתות ומוצרי מתכת בע"מ נ' גיל-גד (1982) בע"מ, "נבו" מאגר משפטי עמ' 2 (1993) אשר צורף גם לתיק המוצגים כ"נ/10"; ע"א 793/86 פורת נ' צ.מ.ל ציוד מודרני לרפואה בע"מ, פ"ד מד (4) עמ' 582 - 583 (1990).

כן ראה דיון בסוגיה בבש"א (מחוזי – ת"א) 14993/07 Decell Inc נ' אי.טי.איי.אס שירותי תנועה בע"מ, "נבו" מאגר משפטי עמ' 6 (3/6/2008):

" אכן, ההלכה היא כי "הדרך המקובלת לבחון טענות בדבר הפרת פטנט ובדבר העדר תקפותו היא לבחון, תחילה, האם המוצר או שיטת הייצור אכן מפרים את הפטנט, ורק לאחר מכן לדון בתקפות הפטנט" (ע"א 793/86 מיכאל פורת ואח' נ' צ.מ.ל ציוד מודרני לרפואה בע"מ, פ"ד מד(4) 578, 582-583). אולם דווקא בעניין פורת הנ"ל, הלך בית המשפט המחוזי, ובעקבותיו בית המשפט העליון, דווקא בדרך ההפוכה: תחילה בחן את שאלת תוקף הפטנט, שהיתה פשוטה יותר להכרעה, ומשמצא כי הפטנט בטל - לא היה עוד צורך לדון בשאלת ההפרה (סעיפים 6 ו-10 לפסק דינו של כב' השופט בן-יאיר). כך גם הבהיר בית המשפט העליון בע"א 47/87 חוסם מערכות הגנה אמינות בע"מ נ' אברהם בחרי, פ"ד מה(5) 194, בעמ' 196, כי אף שסדר הדין המקובל בדרך כלל הוא לדון תחילה בשאלת ההפרה - הרי שסדר זה אינו מחייב. כב' השופט ת' אור הסביר שלעיתים קשה לאתר את "עיקר האמצאה" של הפטנט לצורך הפרה, כאשר נטענת טענה של העדר התקדמות אמצאתית הנוגעת לתוקף הפטנט. שיקול נוסף שציין כב' השופט ת' אור הוא, שאם תתקבל טענת העדר תוקף הפטנט - יתייתר הצורך לדון בשאלת ההפרה, ולכן כדאי לדון בשאלה זו תחילה. שיקולים אלו רלבנטיים גם לענייננו." [הדגשות אינן במקור- ח.כ.].

לאור כל האמור לעיל, אדרש ראשית לשאלת תוקפו של פטנט מטאור.

תוקף הפטנט
לטענת הנתבעים, הפטנט נעדר ההתקדמות אמצאתית והיעדר החידוש. לטענתם, פולישק פיתחה רשתות דומות לפני מטאור, כן פטנט מטאור נעדר תוקף בשל פרסום קודם ובשל שיווק וניצול קודם של האמצאה על ידי מטאור עצמה. עוד טוענים הנתבעים כי התובעים נמנעו מהגשת חו"ד בסוגיית תוקף הפטנט- דבר הרובץ לפתחם, וכי מפתחי הרשת נשוא פטנט מטאור הם ד"ר הדר וחוקרי מכון וולקני, והרי גם בשל כך יש לייחס את פטנט מטאור אליהם ולא למטאור.

תחום, מהות האמצאה ותביעותיה
פרטי האמצאה מופיעים בבקשה לרישום פטנט (נספח "א" לכתב התביעה), ולהלן אביא עיקרם בתמצית:

תחום האמצאה והרקע לאמצאה: פטנט מטאור, נשוא התביעה שבפני, הוא רשת מיגון כנגד חרקים, עבור צמחים בתחום החקלאות או הגננות, מטרת האמצאה - התמודדות עם בעיה מג'ורית בתחום החקלאות והגננות, זיהום צמחים הנגרם ע"י חרקים. כמפורט בבקשה לרישום פטנט, בשנים קודם להגשת בקשת הפטנט, גברה הפופולאריות של גידול צמחים בתוך גידור רשתי. היתרונות ברשתות כאלו הן באפשור ונטילציה, חסימת רוחות קשות ומניעת כניסת חרקים. גידור שכזה אף פעם לא יכול להיות הרמטי, מה גם שכל גידור כזה צריך שתהייה לו כניסה. חרקים יכולים להיכנס כשאותה כניסה פתוחה, ומרגע שנכנסו החרקים, קיים כושר זיהום.

תאור כללי של האמצאה: האמצאה הנוכחית מבוססת על שימוש ברשתות שעשויות מחומרים פולימריים שקופים או שקופים למחצה, בולעי קרני UV לשם מיגון מפני חרקים. תחת פרק התיאור הכללי של האמצאה מפורטים מטרת הרשת (למה הכוונה למשל ב"מיגון לצמחים"), מבנה הרשת (צורתה, הרכבה: התייחסות לעניין דרישת גודל המש, ענייני שקיפות, בולעת קרני UV, הקונסטרוקציה שלה (קירות, גג רק חלק מהם וכו')).

פירוט פרטי האמצאה: האמצאה הנוכחית עושה שימוש ברשת העשויה מחומר פולימרי שקוף או שקוף למחצה בשילוב עם יכולת בליעת קרני UV. בפירוט האמצאה מפורטים חומרים העשויים להיכלל בגדר אותו חומר פולימרי, ודוגמא לחומר בולע קרני UV, benzotryazole. הפירוט כולל את מידת בליעת קרני ה- UV היעילה הנדרשת.
בפירוט מתואר כי נעשו ניסויים בנדון עם מגוון רשתות בנוגע לאמצאה במגוון גידולים, ומפורט גדלי המש של הרשתות עימם נעשו הניסויים והחומר בולע הUV – benzotryazole- עימו נעשו הניסויים וריכוזו. ממצאי הניסויים הללו, שעשו שימוש ברשתות במבנה של קירות וגג, הדגימו רמה של זיהום מחרקים קבועה, זאת בהשוואה לרמת הזיהום שנמצאה בשימוש ברשתות אחרות קונבנציונאליות, תחת אותם תנאים.
נמצא כי בשימוש ברשת נשוא האמצאה רק 5% מהצמחים הראו סימני נזק כנגרם מחרקים בעוד שבניסוי הבקרה נמצא שיעור של 30% או יותר.

תביעות הפטנט: מצאתי לנכון להביא את תביעות הפטנט המפורטות בעמ' 6 לבקשת הפטנט כלשונן, הן מפאת חשיבות בחינת פרשנותן והן לאור מחלוקות בתרגומן שעלו בין הצדדים:
"CLAIMS:
1. A Method for protection of plants or their crops from insects infection, comprising growing the plants under a construction having a roof with at least a portion thereof which is dominate in defining features and properties of the roof made of a net of mesh size allowing adequate ventilation, the net being made of transparent or translucent polymeric material having incorporated therein a UV- light absorber.

2. A method according to Claim 1, comprising growing the plants under a construction comprising a roof and a side wall having at least a portion thereof dominate in defining features and properties of the roof made of said net.

3. An enclosure for growing plants comprising a roof having at least a portion thereof which is dominate in defining features and properties of the roof made of a net of a mesh size allowing adequate ventilation, the net being made of a transparent or translucent polymeric material, wherein there is incorporated a UV-light absorber.

4. An enclosure according to Claim 3, wherein both the roof and walls have each at least a portion thereof which is dominant in defining features and properties of the roof and wall, respectively, made of said net."

פרק ב' לחוק הפטנטים עוסק בסוגיית כשרותו של פטנט. סעיף 3 לחוק הפטנטים קובע מהי אמצאה כשירת פטנט:

"אמצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה התקדמות המצאתית- היא אמצאה כשירת פטנט"

שלושת האלמנטים הטעונים ברור בסוגיית כשירותו של הפטנט הם: 1) יסודות החידוש 2) ההתקדמות האמצאתית 3) היעילות.

חידוש באמצאה
סעיף 4 לחוק הפטנטים קובע:
"4. אמצאה חדשה מהי?
4. אמצאה נחשבת לחדשה, אם לא נתפרסמה בפומבי, בין בישראל ובין מחוצה לה, לפני תאריך הבקשה –
(1) על ידי תיאור, בכתב או במראה או בקול או בדרך אחרת, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי פרטי התיאור;
(2) על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו."

אלמנט "החדשנות" נעוץ בסוגיית אי הפרסום. היינו אם האמצאה נתפרסמה בפומבי, בישראל ומחוצה לה, קודם להגשת הבקשה לרישום פטנט- אין בה חידוש. הוכחת העדר חידוש תעשה ע"י כך שיוכח שהאמצאה כולה הוצגה או פורסמה בפומבי, וכי הפרסום או ההצגה אפשרו לבצע את האמצאה. פרסום או הצגה המתארים אותה רק באופן כללי, שלא ניתן ללמוד מהם כיצד לבצעה, לא ישללו את החידוש בה. ראה עניין אוניפארם עמ' 22 – 23. כן ראה ע"א 345/87 Hughes Aircraft Company נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45, בעמ' 102 – 104 (להלן: "עניין Hughes "):

"טעמה של דרישה זו [שבסעיף 4 לחוק הפטנטים- תוספת שלי ח.כ.] שאם הייתה האמצאה נושא הפטנט נחלת הציבור לפני תאריך הבקשה, אין מקום לפרוש עליה הגנתו של החוק. משפורסמה האמצאה, אין בידי המבקש אותה התמורה הנדרשת ממנו לקניית זכות במונופולין, והיא גילוי אמצאתו לציבור. מתוך טעם זה גם נגזרים הכללים לבחינתה של שאלת החידוש, אשר על קיומם או על טיבם של חלק מהם נחלקו באי הכוח המלומדים של הצדדים.
כלל ראשון הוא, כי על-מנת להוכיח פירסום קודם, אשר יש בו כדי לשלול חידוש, יש להצביע על מסמך המכיל את האמצאה כולה, ואין ליצור פסיפס של ידיעות המלוקטות מתוך מסמכים שונים ונפרדים לגיבושה של תמונה כוללת אחת... כלל שני הוא, כי המידע שהיה בידי הציבור איפשר הוצאתה לפועל של האמצאה...כלל שלישי, הקשור לכלל האחרון, הוא, כי אין לפסול פטנט בשל חוסר חידוש, אך ורק משום שניתן למצוא זהות בין המונחים או המלים המשמשים בפטנט לבין המתואר בפירסום הקודם. מבחן החידוש מתייחס למהותם של הדברים המתוארים או לצורתם או לניסוחם... כלל רביעי הוא, כי בבחינת הפירסום הקודם מותר להצטייד בידע המקצועי הכללי, כפי שהיה באותו זמן, אולם אסור להוסיף בדרך זו יסודות ורכיבים, אשר לא נזכרו בפרסום הקודם... כלל נוסף, המשמש אבן-בוחן בשאלה זו, קושר את שאלות החידוש וההפרה: אם ביצוע, האמור בפירסום הקודם, מהווה הפרת הפטנט, אין האמצאה נושא הפטנט חדשה." [הדגשות אינן במקור – ח.כ.].

ראה גם בקשה לביטול פטנט 123976 גיסר נ' קומפיוקרפס בע"מ, "נבו" מאגר משפטי עמ' 7 – 8 (2008):
" על מנת שהפרסום הפומבי ישלול את החידוש שבפטנט עליו להביא את האמצאה במלואה לידיעת הציבור באופן שבעל מקצוע יוכל לבצעה על פי התיאור שבפרסום.
...
ראה גם ע. פרידמן "פטנטים, דין פסיקה ומשפט משווה", בעמ' 72:
"תוכן התיאור הקודם צריך להיות כזה שבעל מקצוע בעל רמת ידע סטנדרטית בנושא יבין את התיאור ויוכל ליישם באמצעות התיאור את האמצאה, ללא צורך בביצוע ניסויים נוספים.
טענת חוסר "חדשנות" בעקבות תיאור קודם, משמעה כי האמצאה, על כלל מרכיביה, פורסמה בפומבי במסמך אחד או תוארה בפומבי בעל פה בשלמותה, לפני תאריך הגשת הבקשה לרישום הפטנט."

ראה לעניין זה את פסק הדין בעניין Hills v. Evans, (1862) LJ (Ch) 457 שצוטט בספרו של Terrell "On the Law of Patents", 15th ed. 2000, p. 165:
"The antecedent statement must, in order to invalidate the subsequent patent, be such that a person of ordinary knowledge of the subject would at once perceive and understand and be able practically to apply the discovery without the necessity of making further experiments … the information … given by the prior publication must, for the purpose of practical utility, be equal to that given by the subsequent patent."[הדגשות אינן במקור – ח.כ.]

לטענת הנתבעים פטנט מטאור נעדר תוקף בשל פרסום קודם מאחר וזה נעשה בשיתוף פעולה של מטאור ומכון וולקני לרבות ביצוע ניסויים, בפומבי ללא סודיות, וכך כל המידע שהיה ברשות מטאור היה ידוע ונחשף לכל. הסכם הסודיות עם מכון וולקני נחתם רק בסוף 1997 לאחר הגשת בקשת הפטנט וכשנה לאחר תחילת ביצוע הניסויים ברשת הביונט. גם ניסויי מטאור לא בוצעו בתנאי סודיות. זאת ועוד, במהלך שנת 1995 ולפני הגשת הבקשה לרישום פטנט, ניהל הדר שיחות עם המדען הראשי בנוגע לפיתוח רשת הביונט והגשת בקשה למענק מחקר, כששיחות אלו נעשו באופן גלוי וללא תנאי סודיות. כמו כן, לטענת הנתבעים התובעים כבר ביצעו ניצול קודם באמצאה לפי סעיף 4(2) לחוק הפטנטים, מראשית 1996 וקודם להגשת בקשת הפטנט ביצעו התובעים פעולות שיווק לפרסום ומכירות הרשת, וזו הוצגה רשת הביונט בתערוכות שונות ברחבי העולם והוצגו בציבור בגלוי.

שיתוף הפעולה עם מכון וולקני: אין מחלוקת כי בין מטאור למכון וולקני התקיים שיתוף פעולה לפיתוח רשת הפטנט נשוא התביעה שבפני ואף בוצעו ניסויים ברשת נשוא הפטנט קודם להגשת הבקשה לפטנט בפומבי. כל זאת בוצע מבלי שהיה בין הצדדים הסכם סודיות חתום, שנחתם רק בסוף שנת 1997 כשנה לאחר הגשת הבקשה לרישום פטנט. אלא שלטענת התובעים בין מכון וולקני ולחוות הבשור (בה נתבצעו הניסויים ברשת הפטנט) למטאור הייתה קיימת חובת סודיות מכוח תפקידם ומכוח הסכמים מפורשים וכן לא הוכח קיומו של פרסום קודם הכולל את האמצאה כולה.

ראשית כאמור אין מחלוקת כי התקיים שיתוף פעולה בין מטאור למכון וולקני בעניין הפטנט נשוא התביעה שבפני ולשם פיתוחה קודם להגשת הבקשה לרישום פטנט, ואף בוצעו ניסויים ברשת נשוא הפטנט עצמה בחבל הבשור ודי אפוא בהפניה למהות ההתקשרות בין הצדדים העולה מ"נ/17" וכמות המעורבים בעניין העולה מההסכם עצמו המשקפת את הפומביות. מנסיבות העניין ברור אפוא כי טענת הוכחת קיומו של פרסום קודם הכולל את האמצאה כולה מתאיין. ביני לביני עוד אציין כי מדובר בהסכם שמהותו מסחרית פיתוח המוצר, שיווקו ומכירתו.

שנית, הסכמי סודיות מפורשים שנטען כי קיימים לא הוצגו ואף לא טיוטות שלהם. נהפוך הוא. עם חברת קרדן יישומים חקלאיים בע"מ (בשם מינהל המחקר החקלאי) [להלן: "קרדן"] נחתם כאמור הסכם זמן רב לאחר הגשת בקשת הפטנט, ב- 18/12/1997, וזאת על אף ששיתוף הפעולה והניסויים החלו זמן רב קודם לכן ולפני הגשת בקשת הפטנט ומר קליימן בחקירתו אשרר עובדה זו.

מר קליימן טען כי בין הצדדים היו טיוטות מוקדמות יותר, אלא שאלו לא צורפו לכתבי הטענות וזאת חרף טענתו של מר קליימן בדיון כי יש לו תיק שלם במשרד הכולל טיוטות והערות [עמ' 266 לפרוטוקול] ומצאתי לנכון להביא את הדברים בשם אומרם:

"ש. או.קיי. אז בוא נראה את ההסכמים האלה. עד שהם לא נחתמו הם לא נחתמו, נכון, לא היה איזה מסמך עקרונות.
ת היו חילופי, היה חוזה שאני קיבלתי מהם, אני הערתי הערות, החזרנו, ויש לי תיק שלם במשרד.
ש. מאה אחוז, או. קיי. טוב, אם תרצה להוסיף מהתיק השלם שלך במשרד הסכמים נוספים חתומים עם קרדן.
ת. חתומים אין, יש טיוטות שעברו מצד לצד" [עמ' 266 ש' 19 – 25].

טיוטות שכאלו לא צורפו ע"י התובעים ואין חולק כי ההסכם נחתם זמן רב לאחר תחילת הניסויים. ב"כ התובעים צרף לסיכומיו את "נספח א'" אשר לטענתו מהווה טיוטה מוקדמת יותר של מסמכים שהוחלפו בין הצדדים. ראשית אין בידי לקבל ראיה שמצורפת בדרך זה. טיוטות בנדון לא צורפו כנדרש במהלך הדרך ומצופה היה כי יצורפו. שנית גם לו הייתי מקבל את הגשתו של מסמך זה, אין מדובר בטיוטה בוודאי לא של ההסכם שנחתם ולא בעניין הסודיות. אסופת מסמכים זו אינה מלמדת דבר וחצי דבר אודות ההתחייבויות הקודמות הנטענות לשמירה על סודיות בענייננו. לא ברור מתי דפים אלו הועברו, למי, למה מתייחסים, ויותר מכל אלו אינם כוללים כל טיוטה להסכם שנחתם בסופו של דבר. דווקא מסמכים אלו מעמידים במערומיהם את טענת התובעים בנדון, זאת בפרט לאור כך כי מר קליימן בחקירתו תאר תיק עב כרס המצוי במשרדו המכיל חלופת טיוטות ענפה, הכוללת תיקונים- אך בניגוד להסבריו – אף טיוטה לא צורפה! הלכה היא כי בכך שנמנעו התובעים מהבאת ראיה שכזו (קריטית בנסיבות) הדבר פועל לרעתם.

"דרך זו שנקט אותה המחוקק מקורה בכלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו..." (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1), 736 , 762-763 (1980))

שלישית, מעל לכל, השימוש ברשת נשוא הפטנט עם קרדן (וכן בביצוע הניסויים) היווה "ניצול" של האמצאה לפי סעיף 4(2) לחוק הפטנטים "על ידי ניצול או הצגה, באופן שבעל מקצוע יכול לבצע אותה לפי הפרטים שנודעו בדרך זו.". אעיר בהקשר זה כי גם מעדותו של המומחה מטעם התובעים, רו"ח ערן דויטש, עלה כי בכרטסת הנה"ח החשבונות של התובעים, מופיעות הוצאות פרסום קידום ומכירות, קודם להגשת בקשת הפטנט, וכפי שעולה מדבריו הדברים קשורים לרשת הביונט שהוצגה בתערוכות שונות בעולם. היינו כפי שעולה מעדותו- פטנט הביונט פורסם ושווק בתערוכות עוד קודם לכן (ואף ייחסו לכך הוצאות בכרטסת התובעת). אין בדעתי לקבוע בנקודה זו מסמרות האם אכן הוצג פטנט הביונט בתערוכות, הגם שיוחסו לכך רכיבי הוצאות בכרטסת התובעת וכך גם אמר רו"ח מטעם התובעת, וזאת מאחר ושימוש המסחרי עם קרדן וביצוע הניסויים בחוות הבשור מהווים לכשעצמם פרסום קודם וניצול של האמצאה באופן הפוגם ב"חידוש".

בנסיבות האמצאה התפרסמה בפומבי, זו הייתה ידועה היטב לקרדן ולמבצעי הניסוי בחוות הבשור ועובדיהם, אלו ידעו המידע כולו תוך שימוש בפטנט עצמו, מבלי שחתמו על הסכם סודיות, כאשר התכלית של ההתקשרות הייתה עסקית מסחרית, והדברים עולים בברור מההסכם שנחתם בין קרדן למטאור. אין בידי לקבל אפוא את טענת התובעים בדבר חובת הסודיות הכללית העלומה החלה על גורמים אלו (שלא רק שלא הוכחה אלא גם נסתרת מתוכן החוזה שצורף). ביני לביני עוד אעיר כי עצם העובדה כי בין הצדדים נחתם בסופו של יום הסכם מסחרי הכולל תנית סודיות מעיד כי אין הדברים פשוטים כפי שמנסים התובעים לטעון, וכי מדובר בהתקשרות עסקית לכל דבר, וגם עניין הסודיות היה נדרש להיות מוסדר בו מלכתחילה. זאת ועוד בשיתוף הפעולה ובביצוע הניסויים בפטנט התיאור שניתן לגורמים אלו, בוודאי עולה על אופן שבעל מקצוע יכול היה לבצע אותו.

לאור כל האמור לעיל על סמך הראיות שהובאו ומאפייני הפטנט של הרשת בשל הנגישות של הציבור המתוארת אל האמצאה זו נתפרסמה בפומבי ואין היא נחשבת להמצאה חדשה. אני קובע כי הנתבעים הוכיחו שימוש קודם ברשת המוגנת, שימוש שנעשה ע"י שיתוף הפעולה עם קרדן (ולדידי אף בביצוע הניסויים כאמור) באופן שהאמצאה התפרסמה בפומבי לפני המועד הקובע ובשל כך היא אינה כשירת פטנט.

התקדמות אמצאתית
סעיף 5 לחוק הפטנטים קובע:
"5. התקדמות המצאתית
התקדמות המצאתית היא התקדמות שאינה נראית כעניין המובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע על סמך הידיעות שכבר נתפרסמו, לפני תאריך הבקשה, בדרכים האמורות בסעיף 4."

באשר להתקדמות האמצאתית, דרישה זו רחבה מדרישת החידוש, על המבקש להראות תרומה ממשית לתחום הרלבנטי לעניין, די בהתקדמות קטנה ובלבד שיש בה "ניצוץ המצאתי", כאשר הבחינה היא אובייקטיבית בעיניו של "בעל מקצוע ממוצע" בעל מיומנות מקצועית בתחום הרלבנטי, אך נעדר דמיון ויכולת אמצאתית. מקום בו מתחייבת דרישה וחקירה ממשית ביחס לאמצאה, הרי שלא מתקיים המבחן לפיו היא מובנת מאליה לבעל מקצוע ממוצע. ראה עניין אוניפארם עמ' 24 – 25.

בנוגע להתקדמות האמצאתית בניגוד לחוסר חידוש ניתן לערוך פסיפס, בצירוף רכיבים מפרסומים קודמים לכדי תמונה חדשה ובתנאי שאותו חיבור צריך להיות ברור ומובן מאליו לבעל מקצוע ממוצע במועד הגשת הבקשה לפטנט, על מנת שיהיה ניתן להעלות את טענת חוסר ההתקדמות האמצאתית (ראה התנגדות לבקשת פטנט מספר 102692 רב בריח טכנולוגיות בע"מ נ' כהן, "נבו" מאגר משפטי 13 (2004) [להלן: "עניין רב בריח"]).

מהי האמצאה נשוא פטנט מטאור?
לטענת הנתבעים, פטנט מטאור הוא שילוב תוסף בולע קרינת UV ברשת להגנה מפני חרקים, וכי אין בכך כל התקדמות אמצאתית.

מנגד טוענים התובעים כי הפרסומים הקודמים מתייחסים ליריעות ולרשתות סרוגות בולעות קרינת UV, ובסיכומיהם מדגישים כי ההתקדמות האמצאתית לשיטתם הוא בשילוב חומרים בולעי קרינת UV ברשתות ארוגות, היינו רשת בעלת פתחים מרובעים או מלבניים, והשימוש בהן גם על גגות. לטענתם בסיכומיהם הפטנט מגן על רשת עם כל המאפיינים המתוארים בפטנט- ארוגה (בעלת פתחים מלבניים/מרובעים), עשויה חומר פולימרי שקוף או חדיר לאור באופן חלקי משולב בחומר בולע UV, כשהרשת משמשת גם לכיסוי גגות- וכי אלו הם ארבעת המרכיבים הנתבעים בפטנט יחד, ולא ניתן לטעון כי אחד מהם בפני עצמו אינו תקף.

מתיאור הפטנט ותביעותיו, כפי שסקרתי בהרחבה, כמו גם מחו"ד המומחה מטעם התובעים, ד"ר דרן, מהותה של האמצאה הוא ברשת הכוללת חומר הבולע קרני UV, ההתמקדות היא בסוגיית בליעת קרני ה- UV, כפי שאף עולה מחו"ד המומחה מטעם התובעים: "כל רשת פלסטית המכילה חומרים בעלי תכונה של בליעת קרני UV, לרבות, אך לא מוגבל לתוספים בעלי תכונה של בליעה בתחום הנמוך מ- 420 ננומטר ושבהם נעשה שימוש כמבנים סגורים לצורכי גידולים חקלאיים, תפאר את הפטנט של חברת מטאור" [עמ' 10 לחו"ד דרן]. היינו שילוב התוסף הבולע קרני ה- UV ברשת היא ההתקדמות האמצאתית המשתקפת בפטנט.

בחו"ד עורך ד"ר דרן מספר בדיקות שכולן התמקדו בבדיקת תכונת בליעת קרני UV של הרשתות השונות.

גישה זו עולה גם מכתב התביעה שהגישו התובעים ממנו עולה כי הפטנט עוסק ברשת מיגון כנגד חרקים המשלבת תכונות גיאומטריות (גודל מש) ותכונות אופטיות (בליעת קרינת UV)- סעיף 15 וסעיף 22 לכתב התביעה. פרשנות זו עולה אף מכתב התשובה בו טענו התובעים כי השימוש במונח "רשתות אופטיות" אינו מקובל ומוכר בתחום הרשתות למניעת חדירת מזיקים, דבר שכיום כבר אין מחלוקת עליו כי אינו נכון. עוד הוסיפו התובעים בכתב התשובה את האבחנה בין "ארוגות" וסרוגות" וכך תולים את יהבם בפרשנותם בדבר האמצאה בכך שמדובר ברשת ארוגה בעלת תכונות אופטיות. ההתקדמות האמצאתית לדידם, כפי שעולה מכתבי הטענות וכן מחו"ד של המומחה מטעמם, הוא בהכנסת רכיב הבולע קרני ה- UV לרשתות להבדיל מיריעות.

כיום אין מחלוקת בין הצדדים כי רשתות סרוגות בולעות קרני UV היו קיימות עוד קודם לכן. בכך יכולתי לסיים את הדיון בנדון, אלא שלא אוכל להתעלם מכך כי התובעים העלו את הטענה כי יש להבחין בין רשתות "ארוגות" ל"סרוגות" עוד בכתב התשובה, וכי דבר זה נאמר עוד קודם לסיכומים ואף בתצהיר מר קליימן, כך שאין מדובר בהרחבת חזית (אם כי וכפי שאפרט להלן, אין אבחנה כזו בפטנט עצמו).

טרם אדרש לדיון בסוגיית הפרשנות של "ארוגות" או "סרוגות" והאם רלבנטית האבחנה לעניין פטנט מטאור, אעיר כי הגדרת החידוש האמצאתי, אף לפרשנותם של התובעים וכפי שסקרתי - הייתה באלמנט בליעת קרני ה- UV ברשת עם גדלי מש (לפרשנות התובעים "גודל מש" מחייב דווקא פרשנות כי מדובר ב"רשת ארוגה", אך אם נכון הדבר אם לאו – אדון בהמשך). ביני לביני אעיר כי לדידי טענת שילוב ארבע התכונות כפי שנזכרת בסיכומי התובעים הינה שינוי שאינו תואם אף את פרשנות התובעים עצמם כפי שעלתה מכתבי הטענות ומחוות הדעת ובכל מקרה ההתקדמות האמצאתית עליה הצביעו התובעים עצמם היא אלמנט הבליעה (ולעניין הארוגות או סרוגות אדון להלן). ומכל מקום, כפי שאפרט כלל תביעות הפטנט אינן מהוות גם הן חידוש המצאתי.

האם הפטנט מתייחס לתהליך הייצור ועורך הבחנה בין רשתות ארוגות לסרוגות? התשובה לכך היא שלילית, כפי שאפרט מכמה טעמים:

ראשית, האבחנה שמבקשים התובעים לערוך אינה רלבנטית. תאור ותביעות הפטנט מתייחסות למוצר ולא לתהליך ייצורו, אין כל אבחנה בפטנט בין רשת ארוגה או סרוגה או לדרך טווית הרשת. מר קליימן אישר בחקירתו כי התרגום שהוקרא לו באשר לתביעה מס' 1 של הפטנט מתאר באופן נכון את הפטנט, וכי אין כל זכר להיותה של הרשת ארוגה ולא סרוגה (עמ' 241 – 242 לפרוטוקול).

שנית, התייחסות התובעים בפטנט בהקשר ל-mesh size הינה בהקשר של אפשרות הוונטילציה, ומה לי אפוא ארוג או סרוג.

שלישית, מר קליימן נחקר אודות פסק דינו של כב' השופט בן יאיר, תא (מחוזי – ת"א) 1563/91 קליימן מטאור ביח"ר לרשתות ומוצרי מתכת בע"מ נ' גיל-גד (1982) בע"מ, "נבו" מאגר משפטי (1993) שהוגש כמוצג "נ/10", העוסק באמצאה קודמת של רשתות של התובעים. שם בעמ' 9 ערך השופט בן יאיר ניתוח בדבר כך כי פטנט קודם של מטאור, העוסק אף הוא ברשתות לא התייחס לתהליך הייצור אלא למוצר, ואין אזכור לדרך טווית הרשת ולאבחנה בין רשת ארוגה לסרוגה. בסיכומים טענו התובעים כי אין להתייחס לפס"ד דין כראיה בענייננו. אלא שמר קליימן נחקר בעדותו בנקודה ספציפית זו ואף השיב, ואין בידי לקבל טענתם בנדון. כפי שעלה מחקירתו גם בפטנט נשוא התביעה שבפני וגם בפטנט נשוא התביעה שהתבררה בפני השופט בן-יאיר תבעה מטאור פטנט באותן מילים "a net of mesh size", והן שם והן כאן לא ציינו בפטנט כי עסקינן ברשת ארוגה, היינו ייחוס ה- mesh size לא יוחד לרשת ארוגה דווקא [עמ' 245- 247 לפרוטוקול].

רביעית, מר קליימן אשרר בחקירתו כי חרף פסק דינו של הש' בן – יאיר, בשום מקום בפטנט הנוכחי נשוא התביעה שבפני, לא רשום "ארוג" הגם שרשום גודל חור, וכי השימוש בביטוי mesh size היה כבר בפטנט הקודם אליו התייחס פס"ד של הש' בן- יאיר ונקבע כי אין הדבר אומר כי מדובר ברשת ארוגה. אין לי אלא להפנות לעמ' 245- 250 לחקירתו של מר קליימן, אשר דגשים מהם אביא להלן:

"ש. ...בכל מקרה תסכים איתי שגם בפטנט ה- Bionet כמו בפטנט שנדון פה על ידי כבוד השופט בן יאיר, תבעתם באותם מילים a net of a mesh size אותם מילים ממש, נכון?
ת. זה לא אני, זה מי שרשם.
ש. נכון.
ת. רשם הפטנטים שניגשתי אליו, כן.
ש. נכון, וגם בפטנט הנוכחי, גם בפטנט שאנחנו מדברים עליו 90301 ה- mesh מוזכר כאמצעי לאפשר אוורור לחממה, זאת אומרת שה- mesh size נועד לאפשר לאוויר להיכנס לחממה.
ת. נכון.
....
ש. ... ב- 1993 אומר לך כבוד השופט בן יאיר mesh size לא עוזר לכם, ארוג, סרוג, לא כתבתם, אתם לא יכולים לטעון ארוג, זה מה שאומר לך ב- 1993, אתה ב- 1996 מגיש בקשת פטנט ושוב לא כותב ארוג סרוג אלא כותב mesh size, נכון או לא נכון?
ת. נכון, אבל אני רוצה להסביר. ההתייחסות של השופט בן יאיר הייתה לנושא של חורים מלבניים, בפטנט נרשם הרישום משנת 1988 נרשם חורים מלבניים, וכבוד השופט סבר שחורים מלבניים אפשר לייצר בכל סוג של רשת.
....
ש. ... זאת אומרת למרות פסק הדין של כבוד השופט בן יאיר לא חשבתם שנכון להבהיר בפטנט מ- 1996 שאתם מדברים על רשתות ארוגות, משום שלפי תפיסתך ההערה של בן יאיר עוסקת במטריה שונה.
ת. ... בוודאי שהבהרנו, זה לאורך כל הפטנט מופיע. בתיאור של הפטנט שתי וערב זה מופיע שרשתות ארוגות, כתוב מפתח חורים, כתוב המידות.
ש. מר קליימן לא יעזור לך, בשום מקום בפטנט לא כתוב המילה ארוג.
ת. בוא אני אראה לך.
ש. בשום מקום בפטנט לא כתוב המילה ארוג.
ת. לא כתוב ארוג.
ש. יפה.
ת. אבל כתוב גודל חור." [עמ' 247 – 250 לפרוטוקול, הדגשות אינן במקור- ח.כ.].

חמישית, זאת ועוד לא הוכח בפני כי המילה mesh מתייחסת לרשת ארוגה דווקא- נהפוך הוא. מהראיות והעדויות שבפני התרשמתי דווקא כי mesh מבטא צפיפות וגודל חורים למשל ברשת, ולא מעיד על אופן טווית הרשת [ראה למשל "נ/13" ו- "נ/14"].

טענת התובעים כאילו מידת ה- mesh מתייחסת לרשתות ארוגות בלבד ואילו רשתות סרוגות נעשה מתוארות באמצעות אחוזי הצללה, מתאיינת נוכח האמור וכן מתאיינת נוכח מוצג "ת/5" שהציגו התובעים בעצמם, דף הקרטון של התובעים המחזיק את הרשת, ועליו כתוב מפרט של סוגי רשתות שונים ובין כך: "רשתות צל – סרוגות וארוגות: 8% - 85%". ודומה כי הדברים ברורים! היינו לפי ראיות התובעים עצמם מידת ההצללה איננה ייחודית לרשתות סרוגות דווקא.

כן הוצגו בפני ראיות שונות של מאמרים שונים בהם נעשה שימוש במילה mesh במובנים אלו וביחס לרשתות סרוגות. למשל "נספח 4" לתצהיר מר הדר וגל מטעם הנתבעים – "רשתות כמחסום אופטי לכע"ט, להגנת עגבניות", "השדה" כרך ע"ב חוברת ג' (דצמבר 1991), "נספח 5" – דוח מחקר שנתי לסתיו 1992 – משרד החקלאות מינהלה מחקר החקלאי, אפריל 1993 ו"נספח 6" – דוח בדיקת רשתות לעבירות של חרקים בשדה, מינהל המחקר החקלאי אוקטובר 1993.

כן משנחקר ד"ר דרן בדבר התייחסות ל - mesh גם בהקשר לרשתות סרוגות, לא נתן הסבר מספק וניסה לטעון כי מדובר בטעות ובערבוב מושגים.

סופו של דבר כיום אין כבר מחלוקת כי הכנסת בולע UV לרשת אינה התקדמות המצאתית, וכי זו הייתה קיימת עוד קודם לפטנט מטאור, ראה למשל חקירת ד"ר דרן עמ' 151 ש' 2- 7 לפרוטוקול. בין כך עלה שפולישק יצרה רשתות בעלות כושר בליעת UV עוד קודם לכן, ראה למשל "נספח 12" לתצהיר מר הדר ומר גל המתארות שימוש ביריעות פלסטיק בולעות UV וברשתות פולישק בולעות UV להגנה מפני נזקי חרקים.
כן ראה עמ' 164 – 165:
"ש. ... אז רק כדי לסכם, ד"ר דרן, אנחנו רואים רשתות שהיה בהם בולעי UV אפילו בולעי UV או בעצם את זה לא ידעת להגיד לי, שהיה בהם בולעי UV היו קיימים לפני הגשת הבקשה לפטנט ביונט. רשתות שהכילו בולעי UV היו לפני הגשת הבקשה של פטנט ביונט?
ת. נגיד סרוג עוד פעם?
ש. כן, לא, אני רק רוצה שתגיד כן.
ת. כן. סרוג. כן.
ש. כן, סרוג. אתה ידוע מה, תסכים איתו שאותו משפט שאתה כתבת "The key claim in the meteor patent is that the net covering the enclosure should contain a UV absorbing material" היה קיים לפני פטנט מטאור?
ת. כן."

כן ראה חו"ד של המומחה מטעם הנתבעים, נעם שטל, בדבר שילוב קודם של חומרים בולעי קרני UV ברשתות ויריעות (לרבות פולישק) [עמ' 5, 7 וכן ס' 10 ו- 11 – 14 לחוות דעתו].

ד"ר דרן ניסה להתמודד עם בעייתיות זו ע"י הסבר כי הפרסומים המדעיים בישראל אינם נחשבים בקהילה העולמית (ראה למשל עמ' 154- 155 לפרוטוקול).

כפי שעלה מחקירתו של ד"ר דרן לפחות 8 מהפרסומים שהוצגו לו היו לפני התאריך הרלבנטי של הגשת הפטנט של מטאור, ומתוכם, כפי שהלה הסביר בחקירתו בעצמו 3 היו בגדר דוחות פנימיים שהמוסד שעשה את המחקר כתב לפולישוק והיתר, לטענתו מבחינה מדעית אינם שווים לאור רמתם.

"ת. עוד נקודה אם כבר דיברנו על המאמרים, אתה נתת לי סך הכול כ- 13 פיסות נייר להעיר עליהם מאוד מהר, זה לה היה כל כך קל, אני מודה. עכשיו אני רוצה לקבוע שמתוך ה- 13 רק 8 מהם היו לפני דצמבר 1996 לכן הם רלוונטיים לתאריך הפטנט של מטאור, כ-4-5 היו אחרי התאריך הזה.
ש. מתי?
ת. אפילו, אם זה חשוב לך זה רשום לי, אני יכול לעבור. 1999 יש לי, 1998, 1999 שוה.
ש. טוב.
ת. מתוך ה- 8 שהם היו בתקופה לפני רישום הפטנט של מטאור 3 היו בגדר דו"חות פנימיים שהמוסד שעשה את המחקר כתב דו"ח ל – Polysack, ולכן את הנשארים לכל היותר שני מאמרים שאיכשהו אפשר להתייחס אליהם שפרייר ארט, ואני הבעתי את דעתי על רמת המאמרים והיקף הפרסום שלהם בעדותי הקודמת.
ספגתי קצת ביקורת על השחצנות שלי שלא הערכתי את החוקרים מספיק ואת המאמרים מספיק.
מספיק להגיד שבעשור האחרון כל העיתונים האלה נסגרו, אף אחד מהם לא מוציא לאור היום. אז כנראה שהאנשים שהיו צריכים לשלם בשבילם גם סברו שלא היה ערך רב בפרסומים" [עמ' 182 – 183 לפרוטוקול, הדגשות אינן במקור- ח.כ.].

אין מחלוקת אפוא כי פרסומים מקצועיים בנוגע לרשתות בולעות קרני UV היו קיימים עוד קודם לכן (וכי האבחנה שמבקשים התובעים ליצור בין רשתות ארוגות לסרוגות אינה חלק מהפטנט), אלא שד"ר דרן הביע דעתו על טיב הפרסומים, משלדעתו אלו אינם ברמה מקצועית טובה דיה.

הנטל המוטל על הטוען להתקדמות המצאתית לצורך קבלת הגנתו של החוק הוא להראות תרומה ממשית לתחום, שמצדיקה הענקת מונופולין לבעל האמצאה, תוך הגבלת חופש הפעולה של אחרים (ראה עניין Hughes עמ' 108). בעניין Hughes עוצבו ארבעה כללים לבחינת קיומה או העדר קיומה של התקדמות אמצאתית. 1) בחינת הידע המקצועי הכולל בתחום הרלבנטי 2) בחינתה ידע האמור בעיניו של בעל מקצוע מיומן שבקי בתחום הרלבנטי 3) ההתקדמות האמצאתית הנדרשת אינה צריכה להיות גדולה, ודי שתהייה זיק המצאתי 4) יש להיזהר מניתוח הידע הקודם תוך שימוש בידע החדש שהביא עימו הפטנט. ראה עוד בעניין זה פסק דינו של השופט בן יאיר בעניין קליימן.

כפי שפרטתי לעיל ידע קודם היה קיים גם קיים (ראה דיון בפרסומים הקודמים ובקיומן של רשתות דומות) באופן שבעל מקצוע ממוצע יכול היה להגיע לפתרון הגלום האמצאה תוך התבוננות שגרתית בידע הקודם.

בעניין זה אדגיש כי הסקת המסקנות על ידי בעל מקצוע ממוצע עולה אף מגרסת התובעים עצמם ואלו באמת הגיעו לרעיון תוך התבוננות שגרתית בידע קודם. לגישתם הרעיון לפיתוח רשתות הביונט נולד בעקבות פרסומים בראשית שנת 1995 בדבר תוצאות ניסויים של מכון וולקני ביריעות פלסטיק שקופות אטומות בולעות UV (לטענת התובעים להבדיל מרשת) הגורמות לשיבוש פעולת מזיקים (כך בסעיפים 17 – 19 לכתב התביעה). היינו הרעיון לפיתוח רשתות בעלות אפקט כזה נולד כתוצאה מאותם פרסומים קודמים ביריעות, אלא שבמהלך ניהול התיק שבפני התברר כי בשלב זה גם היו קיימות כבר לא רק יריעות אלא גם רשתות של פולישק שכללו רכיב של בליעת קרני UV. [ראה למשל מאמרים שהתפרסמו אליהם הפנו הנתבעים].

כן הוכח בפני כי התוסף בולע קרני הUV בו עשו התובעים שימוש הינו התוסף בו עשתה פולישק שימוש עוד קודם לכן, וכי תוסף זה, הבנזוטריאזול שהוצע למטאור היה קיים בכפרית עוד קודם לכן והועבר לשימוש לאותה מטרה לחברות אחרות ובהן פולישק (ראה למשל חקירת ד"ר דרן עמ' 155 – 156 לפרוטוקול ראה עדותו של נעם שטל למשל בעמ' 354 – 355 וכן עמ' 358- 360).

משכך כל "הניצוץ ההמצאתי" לו טענו התובעים התאיין במהלך הדרך, וגם דקות האבחנה עליה ביקשו להצביע בדבר האבחנה בין רשתות "ארוגות" ל"סרוגות" נשמטה.

עוד אציין כי סוגיית המבנה אף הוא אינו בגדר חידוש אמצאתי וכפי שאף כתוב בפטנט עצמו, קודם לבקשה לרישום פטנט, היו קיימות רשתות במבנים שונים לרבות עם גג, ולדיון נוסף בעניין ראה בסוגיית ההפרה.

לאור כל האמור לעיל אני קובע שהאמצאה נשוא הפטנט נעדרת התקדמות אמצאתית.

לסיכום:
באשר לתקפות הפטנט אני קובע שהאמצאה נשוא הפטנט נעדרת חידוש ונעדרת התקדמות אמצאתית, ובשל כך היא אינה כשירת פטנט ואני מורה על ביטול הפטנט לפי סעיף 182 לחוק הפטנטים.

הפרת הפטנט
לאור האמור, משאין תוקף לפטנט, מתייתר הצורך בדיון בסוגיית ההפרה וממילא בסוגיית הנזק הכספי הנטען. אלא שלמעלה מן הצורך מצאתי לנכון להתייחס גם לכך.

התמקדות הצדדים בסוגיית ההפרה היא בשלושה פרמטרים: 1) מבנה הרשת – כיסוי גגות 2) שקיפות הרשת (סוגיית מהות התוסף- חומר בולע קרני UV או תוסף רפליקטיבי) 4) אפקטיביות כנגד התריפסים.

גג המבנה- גישת התובעים היא כי הנתבעים עושים שימוש ברשת גם כגג ומנגד טוענים הנתבעים כי לא זה השימוש התדיר ובפרוספקטים בהם מוצגת רשת האופטינט ככזו מדובר בפרוספקטים שיווקים בלבד ואין להם כל משמעות. בנקודה זו אציין כי מתיאור הפטנט של מטאור וכן מהראיות שהוצגו בפני, ברשתות נעשה שימוש בדרכי גידור שונים ובין כך גם כגג, ואין הדבר מהווה לטעמי אלמנט המפר את הפטנט הנטען.

שקיפות הרשת- פרשנות התובעים היא כי סוגיית השקיפות מתייחסת לתוסף ולא לרשת וכי פרשנות המונח "translucent" הוא "בלתי שקוף אך חדיר לאור". מנגד גישת הנתבעים היא כי רשתות בעלי חומר בולע קרני UV היה בשימוש פולישק עוד קודם לפטנט מטאור וכי רשת הביונט המקורית הייתה שקופה ולא יעילה כנגד התריפסים ולאחר כניסתה לשוק העתיקה אותה מטאור ורשת הביונט החדשה הפכה לבנה (בדומה לרשת האופטינט) והצליחה גם למנוע חדירת תריפס.

כן לגישת הנתבעים פרשנות התובעים היא חדשה, השקיפות מתייחסת לרשת ולא לחומר הגלם, ומכל מקום האבחנה בין חומר הגלם לרשת היא תיאורטית וכי הפרשנות הנכונה למונח "translucent" היא "שקוף למחצה" ולא "חדיר לאור".

התובעים תולים יהבם אפוא בסוגיית צבע התוסף, החומר בולע קרני ה- UV ובסוגיית חדירת האור. בשלב זה מדובר בדיון תיאורטי משהוכח בפני כי שימוש בתוסף בולע קרני UV נעשה קודם לפטנט מטאור ביריעות וכן ברשתות של פולישק וכן כי נעשה שימוש באותו חומר "בולע קרני UV" אותו ציינו התובעים בפטנט מטאור ברשתות פולישק עוד קודם לכן.

למעלה מן הצורך מצאתי לנכון לציין כי מבדיקה מס' 1 שציין המומחה מטעם התובעים, ד"ר דרן, כי כל הרשתות של הנתבעים שנבדקו על ידו ושקיבל היו בצבע לבן עד אוף-וייט, דוגמאות של הרשתות נשלחו לבדיקה למכון הישראלי למוצרי פלסטיקה וגומי שליד שנקר ברמת גן, ועובדו בתהליך כבישה חמה לפילמים רצופים ודקים וכפי שזה ציין בחוות דעתו, "הפילמים היו לבנים ואטומים", היינו לא שקופים בניגוד לתוסף השקוף/חצי שקוף או שמא חדיר לאור (כפרשנות התובעים).

מצאתי לנכון עוד לציין כי התובעים פרטו בסיכומיהם טענות מקצועיות בדבר כושר הבליעה של החומר טיטניום דיאוקסיד, לרבות סוגיות שבתחום גודל החלקיקים בהקשר זה תוך ניסיון לטעון כי עיקר השימוש של חומר זה הוא כבולע קרני UV (לגישתם להבדיל ממחזיר אור למפזר UV).

כפי שעולה מחו"ד המומחה מטעם התובעים, ד"ר דרן, בדיקה בנוגע לבליעת UVA כלל לא נעשתה על ידו בנוגע לרשת הביוטקנט, עמ' 14 לחו"ד המתורגמת "בדיקה זו לא נערכה עם ביוטקנט מאחר וכמות החומר בהישג יד הייתה קטנה מדי".

גבי רשתות פולישק (אופטינט) ציין "לא ניסינו לבצע זיהוי כימי של בולעי קרינת UVA ברשתות ה-פולישק, מאחר והפטנט של מטאור אינו מפרט מולקולות בליעה ספציפיות, אלא רק את הצורך להתרחשות בליעה כזו." כפי שעלה מחקירתו של מומחה זה, בנוגע לבדיקה השנייה ברשתות, נוכחות בולעי קרינת UV, הם המיסו את הרשת, אך לא בדקו את חלקיקי הטיטניום דיאוקסיד, ולתשובתו לא מצאו בולעי UV ספציפי ברשת שהמיסו מאחר וגם לא חיפשו (עמ' 232 ש' 20 – 27 לפרוטוקול). וכך זה גם לא בדק מה אחוז הבליעה של ה- UV [עמ' 233 ש' 23 – 25].

בחקירתו ד"ר דרן אף אשרר כי לא נמסרה לו אף דוגמא של רשת הביוטקנט המסחרית [עמ2 207 ש' 17 – 19] וכן כי הבדיקה שביצע בסופו של דבר הייתה על יריעות ולא על הרשתות, בשנקר הפכו את הרשתות ליריעות בתהליך של חימום וכבישה ועל זה ביצע את הבדיקה, וזאת מאחר ולדבריו כי לו היה מבצע את הבדיקה על הרשתות חלק גדול מהאור היה מתפזר [עמ' 208 - 211 לפרוטוקול]. עדותו של המומחה מטעם התובעים בנדון בנקודה זו לכשעצמה מאיינת את טענות התובעים כאילו רשתות הנתבעים בולעות קרני UV. לגופו של עניין קרני ה- UV שנבדקו ביריעות שחלקן לגישתו עברו, חלקן נבלעו וחלקן הוחזרו , זה לא ידע לומר בוודאות מה החלק שהוחזר ועל אילו אחוזים מדובר [עמ' 213 – 214]. המומחה הסכים בחקירתו כי קרני ה- UV שלא עברו קיים קושי לומר כי נבלעו, מה שלא עבר לא בהכרח כולו נבלע וחלקו הוחזר, כאשר שיעורי ההחזרה לא נבדקו במידה הנדרשת על ידו. ראה למשל עמ' 215 ש' 17 – 25:
"ש. אני מבטיח לך לחזור לזה, מיד אני אחזור, אני מבטיח לך להשיב על זה. אני אומר, הפרופוזיציה שלי אליך היא זו: אתה אומר דבר כזה, מה שעבר ומשמש את הצמחים הוא איקס, אין בינינו מחלוקת, אנחנו שנינו חושבים שמה שעבר ומשמש את הצמחים הוא איקס, המחלוקת שלנו נמצאת במקום אחר. אתה אומר שמה שלא עבר הוא לא נבלע, ואני אומר לך שמה שלא עבר הוא לא בהכרח כולו נבלע, חלקו נבלע אולי, וחלקו, אני אומר לך מרביתו, אבל אני בודאי מוכן להסכים לחלקו, הוחזר.
ת. אין לנו ויכוח"

מעדותו גם עלה כי למעשה בשום מקום לא סיפק נתונים באחוזים של שיעורי הבליעה (לגישתו הבליעה היא במונחי optical density ולא באחוזים) [עמ' 217 – 218 לפרוטוקול] זאת שעה שענייני אחוזי הבליעה הוגדרו בפטנט מטאור [עמ' 219 לפרוטוקול]. כן המומחה אשרר בחקירתו כי בכל הנוגע לרשת האופטינט למעשה לא השיב בחוות דעתו על השאלה האם רשת זו מפרה באופן מילולי את תביעות 1-4 בפטנט מטאור [עמ' 226 ש' 13 – 26 לפרוטוקול].

לאור האמור התובעים גם לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת ההפרה בסוגיית השקיפות והבליעות.

יעילות כנגד התריפסים: נוכח כל האמור הרי שמתייתר הצורך בבחינת יעילות הרשתות כנגד התריפסים.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת ההפרה הנטענת.

הנזקים הכספיים הנטענים
לאור האמור לעיל מתייתר הצורך בדיון בטענות אלו. למעלה מן הצורך מצאתי לנכון לציין כי גם לגופו של עניין נזקים אלו לא הוכחו.

התובעים בסיכומיהם טוענים לעניין הנזקים שנגרמו להם. לטענתם בשל מעשי ההפרה והעוולה של הנתבעים מגיע להם הפיצוי המוסכם בגין הפרת הסכם הסודיות עם הדר בסך 100,000$ (שהם 755,000 ₪), השבת כל הרווחים שנצברו אצל הנתבעים, כתוצאה מההפרה, מתן חשבונות ולחלופין פיצויים בשיטת האומדן וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 300,000 ₪.

ראשית כאמור לאור קביעותיי אין לתובעים כל זכות לפיצוי כספי, הפרה לא הוכחה במידת הנדרש וממילא נשמט כל הבסיס לטענות בדבר הנזקים הכספיים שנגרמו בעטיה.

שנית, התובעים פרטו בכתבי טענותיהם סעדים מסוימים ואילו בסיכומיהם שינו הסעדים הנתבעים ואף סכומיהם. בכתב התביעה טענו לאובדן רווחים (לו היה ניתן רישיון לנתבעים פרטו מה היה עלות הדבר), אובדן לקוחות פוטנציאליים, החזרי הוצאות בעין, אובדן זמן יזם והתעשרות שלא כדין.

ממילא אין בידי לקבל שינוי זה שנעשה באופן חד צדדי מבלי שנתבקש תיקון כתב תביעה ומבלי שזה אושר, וכמובן מבלי ששולם סכום האגרה המתאים והנדרש. לאור זאת אין בידי לקבל את טענותיהם החדשות וסעדיהם החדשים בעניין הפיצוי של הפרת הסכם הסודיות עם הדר ועוגמת הנפש, וממילא אין בדעתי להידרש לכך לרבות לעניין הסכומים שציינו בסיכומיהם וממילא זנחו התובעים חלק מהסעדים שנזכרו בכתב תביעתם, וגם להם לא אדרש.

שלישית אציין כי בין התובעים לקרדן נחתם הסכם בכל הנוגע לשיתוף הפעולה בפטנט לרבות לעניין הרווחים והבעלות בפטנט ["נ/17"], והסכם של קרדן עם ממשלת ישראל ["נ/18"], אלא שאף אחד מגורמים אלו אינו צד בתיק שבפני. מהראיות שבפני קיימים אפוא צדדים שלישיים נוספים שלכל הפחות בכל הנוגע לסוגיה הכספית והסעדים הנתבעים בנדון היה מקום לשמוע עמדתם ו/או לצרפם להליך. לטעמי גם ההתייחסות ליתר הנקודות שנדונו בפסק דיני טעונות היו צירוף של צדדים שלישים אלו, בפרט נוכח סעיפים 10 ו- 11 להסכם בין מטאור לקרדן לפיו זכויות המחקר (שעל פי הגדרות ההסכם כוללות את הפטנטים) שמורות למינהל ולחברה ניתן רישיון למסחור מוצרי הפרויקט. נוכחותם של צדדים שלישים אלו ובפרט של קרדן בהליך דנן הינה נדרשת וקריטית באופן המעיב על מעמדה של מטאור כבעלת זכות בלעדית בכלל ובטענותיה בסוגיות הכספיות בפרט.

רביעית, לגופו של עניין הנזקים הנטענים בסוגיית הרווחים אלו לא הוכחו במידת הנדרש לכשעצמם. כפי שעלה מחו"ד של המומחה מטעם התובעים, רו"ח ג.קלר (להלן: "קלר") ומחקירתו, כל חוות דעתו נשענת על ההנחה כי הנתבעים אכן הפרו את זכויות התובעים במוצר [ס' 2 לחוות דעתו] דבר שלא הוכח בפני, וכן נשענת על ההנחה כי המוצר נשוא חו"ד הינו נטול מתחרים אפשריים למעט המוצרים הנטענים כי מפרים (טענה שאף היא לא הוכחה בפני).

כן חוות דעתו מבוססת על מכירות שנת 2003, בעוד שמכירות רשת האופטינט החלה רק משנת 2005, והדבר אף עולה מכתב תביעתם של התובעים (ס' 71 ו- 112) והן מתצהירו של מר קליימן (סעיף 108). כפי שהוכח בפני אפוא בסיס חישובו של קלר מתאיין נוכח האמור, והלה גם הודה כי הסתמך על מידע שנמסר לו מפי התובעים ולמעשה הפרמטר של שנת 2005 מהותי ומשנה את הסכומים בהם נקב ויש לגרוע מהם [עמ' 9, עמ' 12- 13 לפרוטוקול].
עוד בהקשר זה קלר ביצע חישוב של אובדן מכירות לשנים 2004 – 2006, בהתבסס על מכירות שנת 2003, שמחוות דעתו עצמה עלה כי שנת 2003 הייתה חריגה בהיקפה ואינה משקפת את המכירות לאורך השנים, כאשר לו הייתה נבחרת שנה אחרת, התוצאות היו שונות לחלוטין, והדבר עלה גם מחקירתו [עמ' 13 לפרוטוקול]. אלא שזה לא סיפק סיבה מוצדקת לביסוס התחשיב על שנת 2003 דווקא [עמ' 14 לפרוטוקול]. זאת ועוד כפי שעלה מחקירתו, דווקא עם כניסת מוצר הנתבעים, לכאורה מחיר המוצר של מטאור היה אמור לרדת, אלא שבפועל הוא עלה גם דולרית וגם שקלית [ראה למשל עמ' 48 ש' 19 – 22 לפרוטוקול].

מצאתי עוד לנכון לציין כי התובעים ניסו לצייר תמונה לפיה כתוצאה מהכנסת מוצרי הנתבעים לשוק (שלטענתם הפרו את פטנט מטאור- ולא כך) החלו אצלם ביטולים של לקוחות, דבר שהוביל לאובדן רווחים במטאור (ראה למשל ס' 112 לכתב התביעה). אלא שמחקירתו של מר קליימן עלה שלא כצעקתה ובפועל רק לקוח אחד ביטל הזמנה מוטי כהן [עמ' 328 לפרוטוקול].

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את טענות התובעים בעניין הנזקים הכספיים הנטענים.

הפרת סימן המסחר
סופו של יום בסיכומיהם צמצמו התובעים את החזית בסוגיה זו בהתייחסות להפרות הנטענות לרשת ה"ביונט" אל מול "ביוטקנט". לטענת התובעים הנתבעים הפרו את סימן המסחר "ביונט" ע"י שימוש בסימן זה בלא להזכיר את התובעים וכן ע"י שימוש בשם "ביוטקנט". התובעים פרטו כי פולישק עשתה שימוש בדוגמאות של רשתות של מטאור ובסימן "ביונט" בניגוד למתחייב ולהסכם במסגרת תערוכות ובחומר פרסומי, לרבות קטלוגים ודוגמאות מוצרי פולישק. חרף פניית התובעים לפולישק בעניין הפרה זו, זו המשיכה להציג את רשתות ה"ביונט" כחלק מרשתות פולישק.

כן טענו התובעים כי הנתבעים הפרו את הסימן הרשום "ביונט" גם באמצעות שימוש בשם דומה עד כדי להטעות "ביוטקנט". בין כך שימוש בו הודה הדר כשם זמני לרשת שלו, רשת הנתבעים הוצגה תחת השם "ביוטקנט" ברבים ובעלוני פרסום, רישום הפטנט האמריקאי נעשה תחת שם זה, וכל השימוש של הרשת לפני שנת 2005 היה תחת שם זה ואז הוחלף ל"אופטינט".

לטענת הנתבעים באשר לשיווק מוצרי ביונט אלו שווקו בהתאם להסכמים בין הצדדים. הרשת הנתבעת שווקה רק תחת השם "אופטינט" ומעולם לא שווקה או נסחרה תחת שם זה. ומכל מקום למטאור אין זכויות בסיומת "נט", ורשתות רבות שנמכרות בעולם כוללות בשמם "נט" וכך גם פולישק משווקת שנים לפני מטאור רשתות שבשמן כלול "נט". גם בשם ביוטקנט אין הפרה שכן זה שם החברה שמכרה הרישיון לפולישק.

בין מטאור לפולישק היו התקשרויות מסחריות בנוגע לשיווק רשתות מטאור, ואף מטאור מציינת בטיעוניה (כך למשל בכתב התביעה) כי הוסכם על תצוגה משותפת, אלא שלגופו של עניין מלינה מטאור על כך בפועל לא ניתן היה להבחין בתצוגה שלה וכו'. אין מחלוקת כי בין השתיים התקיים שיתוף פעולה בנוגע לשיווק וכן התקשרויות מסחריות בנדון לרבות הרשאה בשימוש במותג "ביונט", עם זאת מטאור לא הוכיחה במידת הנדרש הפרות שיתוף פעולה אלו כהגדרתה, בוודאי לא במידה העולה כדי הפרת סימן מסחר כטענתה. זאת ועוד כאמור לעיל הנתבעים לא הוכיחו את הנזקים הנטענים על ידיהם.

באשר לשימוש בשם "ביוטקנט", כפי שהוכח בפני שימוש זה נעשה בעיקר כשם חברה (הנתבעת 2) ולא כשימוש לשם הרשת. עם זאת הוכח בפני כי נעשה שימוש אף בשם "ביוטקנט" ביחס לרשת למשל ברישום הפטנט האמריקאי (ראה למשל עמ' 563 – 564 לפרוטוקול), ובפרסומים שונים (מר קליימן אף הודה בשימוש בשם זה בשם זמני), הגם שאין מדובר בשימוש מסחרי שיווקי נרחב. האם השימוש בשם "ביוטקנט" בהקשר זה מהווה הפרת סימן המסחר "ביונט"?

סעיף 1 לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל"ב- 1972 (להלן: "פקודת סימני המסחר") קובע:

"הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -
(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר;
(2) בסימן מסחר רשום, לשם פרסום טובין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פרסום טובין מאותו הגדר;
(3) בסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן או לענין טובין מאותו הגדר;
(4) בסימן מסחר מוכר היטב, שהוא סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו, לענין טובין שאינם מאותו הגדר, ובלבד שיש בשימוש זה כדי להצביע על קשר בין הטובין האמורים לבין בעל הסימן הרשום ובעל הסימן הרשום, עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור;"

זכותו של בעל סימן מסחר, כבענייננו, היא לשימוש ייחודי ראה סעיף 46 לפקודת סימני המסחר וכן למשל 352/69 חברת מנהטן נ' המגפר בע"מ, פ"ד כג (2) 373 וכן עמיר פרידמן סימני מסחר- דין, פסיקה ומשפט משווה, עמ' 777 – 778, 823 (2010). רישום סימן המסחר מקנה לבעל הסימן הגנה קניינית אישית ו"מונופולין" על הסימן הרשום. סעיף 1 לפקודת סימני המסחר קובע כי שימוש מסחרי בלתי מורשה בסימן הרשום או בסימן דומה לסימן רשום מבסס הפרה שלו, כאשר השימוש בסימן המפר נעשה לעניין הטובין שלגביהם רשום הסימן או טובין מאותו הגדר [ספרו של פרידמן, עמ' 823].

פירוט סוג הסימן פורט בתעודת רישומו, "רשתות במיוחד להגנה על צמחים בחממות ובבתי רשת כנגד מזיקים קטנים; כולם נכללים בסוג 22;".

בענייננו, הן המוצר של מטאור והן המוצר של ביוטקנט הם רשתות למיגון מפני חרקים (אופטיות), ואין כל ספק כי מדובר באותו סוג של טובין ולמצער מאותו הגדר, אלו נמכרים ומופצים בדרכי שיווק דומים ללקוחות דומים [פרידמן, עמ' 827 - 828]. אמנם בנסח מפנקס סימני המסחר של סימן המסחר "ביונט" יש סייג "רישום סימן זה לא ייתן זכות לשימוש ייחודי במילה NET בנפרד, אלא בהרכב הסימן", ואמנם הוכח בפני כי בסוג רשתות דומות נעשה שימוש תדיר בסיומת "נט". עם זאת לא ניתן להתעלם מהדמיון בצליל בשני הסימנים, מסוג הסחורה וחוג הלקוחות הרלבנטי. רוב האותיות של שתי הרשתות זהה, מדובר באותו מוצר, באותו קהל צרכנים (ייחודי יש לומר), באופן העלול להטעות. לעניין דמיון בין סימני המסחר והמבחנים הרלבנטיים ראה דיון ברע"א 5454/02 טעם טבע (1988) טיבולי בע"מ נ' אמברוזיה סופהרב בע"מ, פ"ד נז (2) 438, 449 – 450 (2003). בענייננו מתקיימים שלושת המבחנים המקובלים הנמנים בעניין טעם טבע (עמ' 451 – 453) : 1) מבחן המראה והצליל 2) מבחן סוג הסחורות וחוג הלקוחות 3) ומבחן יתר נסיבות העניין.

בענייננו אני קובע אפוא כי על ידי שימוש בסימן "ביוטקנט" ברשתות הפרו הנתבעים 1 ו-2 את סימן המסחר של רשתות מטאור "ביונט". בסוגיה זו אבהיר כי לעניין הסעד, מטאור לא הוכיחה הנזק שנגרם לה לטענתה, ומכל מקום הוכח בפני כי לא נעשה שימוש מסחרי נרחב וכן זו תבעה את הנזק הכספי לחלופין לצו מניעה. הסעד המתאים אפוא בנסיבות העניין הוא צו מניעה קבוע לעניין שימוש בשם זה. לשם ההבהרה אציין כי צו המניעה מתייחס לשימוש בשם "ביוטקנט" כשם לרשת בלבד, הנתבעת 2 כחברה תוכל להמשיך לעשות שימוש בשם ביוטקנט כשם החברה.

סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה באופן חלקי קובע כדלקמן:
תוקף הפטנט - הוכח בפני כי האמצאה נשוא הפטנט נעדרת חידוש והתקדמות אמצאתית ובשל כך אינה כשירת פטנט, ואני מבטל את תוקפו של פטנט מטאור על פי סעיף 182 לחוק הפטנטים.

הפרת הפטנט - לא הוכח בפני במידת הנדרש הפרת פטנט מטאור.

באשר להפרת סימן המחסר ביונט - ניתן בזאת צו מניעה קבוע כנגד שימוש בשם הרשת "ביוטקנט" כנגד הנתבעים 1 ו-2.

מאחר וחלקה הארי של התביעה נדחה, התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט כולל שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 75,000 ₪ (בתשלום ההוצאות לקחתי בחשבון שחלקה הקטן התקבל).

ניתן היום, י' אדר תשע"ב, 04 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

1 מתוך 35