הדפסה

ת"א 24911-12-10 קלוגן נ' גורובי

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו

ת"א 24911-12-10 קלוגן נ' גורובי

לפני
כב' השופטת דר' מיכל אגמון-גונן

התובעת

אנה קלוגן
ע"י ב"כ עו"ד אהוד פורת

נגד

הנתבע

אלכסנדר גורובי
ע"י ב"כ עו"ד דניאל דרבקין

פסק דין

התובעת טוענת כי הנתבע הפר זכויות קניין רוחני שלה בכך שעשה שימוש בעיצובים שהיא יצרה. התובעת טענה כי הנתבע זייף ושיווק את עיצוביה לחנויות בארץ תחת שמה המסחרי של התובעת, ANNA PERENA ללא ידיעתה והסכמתה. הנתבע טוען כי אכן הפיץ את עיצוביה של התובעת, אך טוען שעשה זאת במסגרת הסכמה מוקדמת עם התובעת. זוהי בתמצית התביעה שלפני.

1. האם הייתה הסכמה בין הצדדים להפצת דגמיה של התובעת?

אין מחלוקת כי הנתבע שיווק דגמים של התובעת עם שמה המסחרי לחנות בשם XOXO ברמת השרון. התובעת טענה כי הנתבע עשה שימוש בגזרות ובדגמים שהעמידה לרשותו במסגרת הסכם ייצור ביניהם. ואילו הנתבע טוען כי הייתה הסכמה בינו לבין התובעת כי בנוסף לייצור הבגדים עבורה יפיץ הנתבע את הבגדים בחנויות. יש להדגיש כי לא נחתם הסכם מסודר בין הצדדים וכי כל ההסכמות לרבות לעניין הייצור, נעשו בשיחות טלפון ובשיחות ברשת הסקייפ (שתמליל מאותן שיחות הוגש על ידי הנתבע). לאור זאת, אין הסכם אחד ברור אותו ניתן לפרש. את ההסכמות, יש להסיק מעדויות הצדדים ומאותו תמליל של ההתכתבות ברשת הסקייפ.

לעניין זה יש לציין כי התובעת בדיון ההוכחות הכחישה את האמור באותו תרגום מתוכנת הסקייפ, וטענה כי הנתבע שתל בו דברים שלא נאמרו. אולם, אותו תרגום הוגש ביום 20.6.11 ומאז ועד מועד ההוכחות בנובמבר 2011, לא טענה התובעת דבר בעניין זה. במסגרת דיון ההוכחות טענה התובעת כי לא רצתה להגיש תרגום מטעמה שלה ורצתה להעביר זאת לחברה חיצונית אולם לא יכלה לעמוד בתשלום שעמד על 2000 ₪. כיוון שלא הוגשה כל בקשה להגשת תרגום מטעם התובעת במועד, לא אפשרתי הגשת תרגום מטעמה ופסק הדין יתבסס על האמור בתוכנת הסקייפ כפי שהגיש הנתבע.

למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי היה ביניהם הסכם לפיו הנתבע ייצר בגדים המעוצבים על ידי התובעת. כן אין מחלוקת כי לצורך כך העבירה התובעת לנתבע גזרות, מודלים ובדים. כן אין מחלוקת כי הצדדים עבדו ביחד כשנה.

יש לציין כי עדויותיהם של שני הצדדים לקו באי דיוקים רבים ובסתירות ועל כן לא ניתן לאמץ לא את גרסת התובעת ולא את גרסת הנתבע במלואם.

א. עדות התובעת

בתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה לצו מניעה הצהירה התובעת:

"לפני מספר ימים נתקלה המבקשת באופן אקראי, בעת סיור ברמת השרון, בחנות XOXO וגילתה להפתעתה, כי חלק מפריטי הקולקציה אשר ייצרה את המשיב, אשר כולה הייתה מיועדת אך ורק לחו"ל יוצרו אגב זיוף על ידי המשיב והועברו, ללא ידיעתה ורשותה של המבקשת לאותה חנות תוך כדי שימוש בגזרות, במודלים ובבדים אשר מסרה המבקשת למשיב".

אין מחלוקת כי בחנות היו על הבגדים תוויות עם שמה המסחרי של התובעת. טענתה של התובעת לעניין הזיוף היא כי הנתבע תלה על הבגדים תוויות אחרות שעליהן אמנם שמה המסחרי של התובעת אך מצוין על התווית מספר הטלפון של הנתבע. כן טענה התובעת כי הדבר נעשה ללא ידיעתה והסכמתה.

בחקירתה הנגדית חזרה התובעת ואמרה כי מעולם לא הסכימה כי הנתבע ישווק דגמים ועיצובה לחנויות בארץ (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 14). התובעת הופנתה לתוכנת הסקייפ מיום 11.4.10 בשעה 21:35 ובה מוסרת התובעת לנתבע רשימה של חנויות בארץ ונשאלה מדוע העבירה את הרשימה. התובעת עונה (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 24-26): "הוא ביקש ממני לעשות קולקציה בשבילו ובשביל החבר שלו ... הוא שאל אותי לאן אפשר לפנות, אני נתתי לו את כל הרשימה של החנויות שאני מכירה בארץ."

אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן הנתבע ביקש בשלב כלשהו מהתובעת כי תייצר עבורו קולקציה נוספת. אין גם מחלוקת כי בסופו של יום הדבר לא התממש ולא התקדם מעבר לשלב הרעיון הראשוני. הטענה המרכזית של התובעת כי היא במקומות בתוכנת הסקייפ בהם יש התייחסות לחנויות והפצה בארץ, מדובר בזיוף, ולחילופין, היה בפרטים שמסרה לנתבע לצורך קידום אותו פרויקט עתידי.

טענה זו אין לקבל. ראשית, אין זה סביר כי בעת שהצדדים מעלים רעיון ראשוני לפיו בעתיד תעצב התובעת קולקציה עבור הנתבע, ללא כל פרטים, כבר באותו שלב יכנסו לפרטי השיווק דווקא. שנית, מתוכנת הסקייפ עצמה נראה כי לא כך הם פני הדברים. להלן פרטי השיחות בתוכנת הסקייפ לעניין זה.

ב-27.3.10 בשעה 18:03:02 עולה לראשונה הפנייה של הנתבע לתובעת לתכנן עשרה דגמים עבורו. עם זאת, כבר קודם לכן ביום 26.3.10 שואלת התובעת את הנתבע, לאחר שהעבירה לו את קטלוג החורף, האם לו או לשותפו (בשם וובה) יש רעיונות היכן להציג את הדברים.

באותו מועד 27.3.10 מדברים הצדדים באופן עקרוני על הכנת קולקציה עבור הנתבע ושותפו והשיחה מסתיימת בכך שהנתבע אומר לתובעת שיתקשר אליה. השיחה הבאה היא מיום 11.4.10, כשבועיים לאחר מכן, ובה מוסרת התובעת לנתבע רשימה של חנויות ביניהם חנות XOXO. אין כל קשר בין השיחה על הרעיון העקרוני של הקולקציה לנתבע לבין העברת רשימת החנויות. בנוסף, בהמשך, מופיעות שמות החנויות שוב. כך למשל, בתאריך 12.4.10 החל בשעה 20:46:22 נערכת השיחה הבאה:

"הנתבע: בואי נעשה כפי שאמרתי, הדבר היחיד הוא הגזרה. יש לנקות את הגזרה ואת השאר נחלק חצי חצי.
התובעת: אוקי.
הנתבע: טוב. את תהיי בקונסיגנציה. בכל הבדים הפעם יהיו שלי.
התובעת: טוב, אחזיר לך חצי מהעלות.
הנתבע: כן. את עלות הבדים ננקה מהמכירות.
התובעת: טוב.
הנתבע: או שאת רוצה לתת איזשהו מטראג'? אך אני חושב שאגזור כבר השבוע.
התובעת: תגזור.
הנתבע: אגזור. ביררת לאיזו כמות זקוקים ברזילי? 20 מכל מידה.
התובעת: לא, אין להם כמות מדויקת. שעבדתי איתם, נתתי להם את מה שהיה לי."

ב-25.4.10 בשעה 13:10:25 מתקיים הדיאולוג הבא:

"הנתבע: אני חושב כבר השבוע להציג לאיזה שהיא חנות. עשיתי טבלה באקסל, נשאר רק לעשות בה תיקונים.
התובעת: רציתי לשאול האם יש תוויות לחולצות?
הנתבע: כן. מספיק למה שנגזר.
התובעת: אם אין לך מספיק, תבוא, אני אתן לך."

ביום 10.6.10 בשעה 11:01 שואל הנתבע: "מרזילי צלצלו, או את להם? והתובעת משיבה בשלילה".

כלומר, מהאמור עולה לכאורה כי למעשה היה סיכום כלשהו לגבי אספקה לחנויות בארץ, לרבות לחנות בה נמצאו הדגמים בסופו של דבר. התובעת בחקירתה הופנתה לכל המקומות האלה בתוכנת הסקייפ וטענה כי בדיוק באותם מקומות התרגום אינו מדויק או מזויף. כאמור, טענה זו לא ניתן לקבל כאשר תרגום התוכנה הוגש 4 חודשים קודם למועד ההוכחות והתובעת לא עשה דבר בעניין זה.

בנוסף, יש לציין כי בעלת חנות XOXO שיכולה הייתה לאמת את גרסת התובעת לפיה היא הופתעה למצוא את דגמיה בחנות לא הובאה לעדות. כמו כן, התובעת בעדותה ציינה (עמ' 13 לפרוטוקול ש' 1-8) כי לא בדקה בחנויות האחרות שאת שמותיהם מסרה לנתבע.

ב. עדות הנתבע

הנתבע העיד כי רשימת החנויות הועברה על ידי התובעת אליו לפני שהוא דיבר איתה על כל קולקציה עבורו (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 3). ב"כ התובעת הפנה אותו לעובדה שרשימת החנויות נמסרה לו כשבועיים לאחר השיחה על אותה קולקציה והוא אמר שיכול להיות אך עמד על כך שהתובעת מסרה זאת לצורך הפצת דגמיה שלה, וכי המסירה לחנות הייתה בידיעתה ועל דעתה (עמ' 19 לפרוטוקול 16-26).

בהמשך הדברים מתגלות סתירות בעדותו של הנתבע. בתחילה נשאל הנתבע האם הוא קיבל כספים על חשבון המוצרים שהיו בעיצוב התובעת, הוא משיב (עמ' 19 לפרוטוקול ש' 28) כי קיבל כסף עבור 14 חולצות שהועברו לאותה חנות. לאחר מכן, הוא נשאל מדוע לא דיווח לתובעת שקיבל כסף ואמר שלא דיווח כי חומר הגלם היה שלו ועלה יותר ממה שקיבל בפועל (עמ' 20 לפרוטוקול ש' 1-10).

לאחר מכן, נשאל הנתבע מדוע טען שסיפק 14 חולצות, בעוד שבתעודת המשלוח לאותה חנות (נספח ג' לבקשה לסעדים זמניים) נרשמו פרטים רבים מסוגים שונים כולל שמלות וצעיף והוא השיב תשובה לא קוהרנטית המעידה על כך שיש בדברים לפחות אי דיוקים:

"ת. אני מסביר שאני באתי עם 50 חולצות מאותו דגם בארבעה צבעים, חנות אחת לקחה ממני 14 חולצות שמהם נמכרו 9 חולצות... אני העברתי את מה שיש בתעודת המשלוח.
ש. למה אמרת עד לפני דקה שסיפקת רק 14 חולצות ועל זה לא שווה להתחשבן.
ת. מה זאת אומרת? אתם שואלים אותי למה דיברתי על 14 חולצות כי אתם דיברתם איתי על 14 חולצות..."

בעמ' 24 לפרוטוקול ש' 16-33 שוב תשובות מתחמקות של הנתבע:

"ת. בחנות XOXO הם היו מיוצרים ביחד עם כל הכמות שייצרתי עבורה, והיא לא לקחה אותם. זה היה מבדים שלה וזה היה שאריות מוצרים.
ש. הבדים של המוצרים שהועברו לחנות הם מהבדים שהיא סיפקה לך.
ת. נכון.
ש. תסביר לי את הסתירה בין האמירה הקודמת שלך שלא שלחת לה חשבון כי אתה קנית את הבדים שלה, לעומת מה שאמרת עכשיו.
ת. אתם מדברים על חולצות מהבדים שלי..."

בהמשך הנתבע מבהיר כי הבדים לייצור החולצות היו שלו ואילו מה שהועבר לחנות XOXO הם למעשה שאריות מבדים של התובעת.

לסיכום, עולה מהאמור כי היה סיכום כלשהו בין הצדדים לעניין הפצת בגדים בעיצוב התובעת לחנויות על ידי הנתבע. עם זאת, לא מדובר בהסכם מסודר ומפורט אלא בניסיונות כלשהם עליהם סוכם בעל פה. העובדה שהתובעת לא הביאה את בעלת חנות XOXO מחלישה מאד את טענתה כי הופתעה לראות שם דגמים שלה.

לאור העובדה שכל היחסים בין הצדדים התנהלו בצורה לא מסודרת כך גם לעניין הייצור עליו אין מחלוקת וכך גם לעניין האספקה השנוי במחלוקת, התובעת לא הוכיחה כי הנתבע הפר זכויות שלה באספקת המוצרים לחנות. עם זאת, הנתבע אישר והודה שהעביר עודפים לחנויות וכי לא דיווח על כספים שקיבל.

2. סוף דבר

גם אם לתובעת יש זכויות קניין רוחני בדגמים הרי שהנתבע לא הפר זכויות אלו. ראשית, הדגמים הועברו לחנות עם תווית ועליה שמה המסחרי של התובעת ואף על השיק שקיבל הנתבע נכתב בסוגריים לצד שמו שלו כמותב את שמה המסחרי של התובעת. בנוסף, התובעת לא הוכיחה שהפצה לחנויות הייתה שלא על דעתה ולא בהסכמתה. על כן, אין צורך להיכנס לפירוט הזכויות האפשריות בדגמים ובגזרות של התובעת.

עם זאת, התובעת הוכיחה כי לפחות במקרה אחד בו הודה הנתבע הוא קיבל כסף (ת/1 שיק על 1473 ₪ מיום 24.10.10, לנתבע מאת חנות XOXO) ולא מסר על כך לתובעת. לאור זאת, התעשר הנתבע על חשבון התובעת שלא במשפט. הנתבע הודה כי העביר חולצות בעיצוב הנתבעת וקיבל תמורתן. הנתבע טען כי לו היה נעשה חישוב ממילא לא היה צריך להעביר כסף לתובעת. אולם, משלא ערך את החישוב ואף לא דיווח לתובעת על הכסף שקיבל, מדובר בהתעשרות שלא כדין על חשבונה.

התרופה לעשיית עושר היא תרופת ההשבה ועל כן, ישלם הנתבע לתובעת סכום של 1,473 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.10.10 ועד התשלום המלא בפועל.

כן ישיב הנתבע לתובעת את הגזרות, הדגמים והבדים המופיעות בנ/1 ו-37 מ' בד סריג כאמור בהחלטתי מיום 23.11.11 .

כן ישיב הנתבע לתובעת את הבגדים המפורטים בתעודת המשלוח נספח ג' לבקשה לסעדים זמניים. אם פריטים אלה אינם בידיו ישיב במקום זאת, סכום של 5,020 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.11.10.

מכיוון שעל שתי עילות תביעה נוספות ויתר ב"כ התובעת לאור המלצת בית-המשפט ולאור התוצאה איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ב, 29 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.

6 מתוך 6