הדפסה

ת"א 24750-09-11 פייר גליו בע"מ נ' קידס בע"מ ואח'

בית המשפט המחוזי בנצרת

ת"א 24750-09-11 פייר גליו בע"מ נ' קידס בע"מ ואח'

תיק חיצוני:

בפני
כב' הרשם יוסף בן-חמו
המבקשת
פייר גליו בע"מ

נגד

המשיבים

  1. חברת דימו קידס בע"מ
  2. ג'אמל שחאדה
  3. חברת תצוגת סנאן לילדים בע"מ
  4. עלי אבו ראס
  5. חברת באריז בע"מ

החלטה

המבקשת הגישה בקשה למתן צווים זמניים שונים נגד המשיבים, כמפורט בבקשה, בטענה להפרת זכויות קניין רוחני. המבקשת עותרת למתן צו שיאסור על המשיבים שיווק והפצה של שמלות הילדים שפרטיהן מופיעים בנספחים לבקשה וכן צו שיורה למשיבים לאסוף את מלאי השמלות שבשליטתם ובחזקתם ולמסור אותם למבקשת. כמו כן, מבוקש לחייב את המשיבים למסור למבקשת מסמכים שונים בדבר יבוא החזקה, הזמנה, יצור, מכירה, פרסום ושיווק של השלמות המפרות, ובכלל זה דוח רואה חשבון המפרט כמויות, מכירות, הוצאות ורווחים.
עוד מבוקש לאסור על המשיבים את השימוש במילים "SWEET PRINCESS" או בכל סימן הדומה כדי הטעיה לסימן המסחר הרשום "SWEET GIRL SHOP" או סימן המסחר הלא רשום "SWEET" לרבות איסור על הצגתם בכל דרך שהיא.

נימוקי הבקשה –
המבקשת הינה בעלת סימני המסחר הרשומים והלא רשומים האמורים לעיל.
בעבר היה קשר מסחרי בין המבקשת למשיבים 2-4, קשר זה נותק בחודש יוני 2011 בשל חובות ובשל חשש כי המשיבים משווקים דברי לבוש מועתקים של המבקשת.
המשיב 2 פתח עסק בו הוא מציע למכירה שמלות זהות בעיצובן ובמראן לשמלות המקוריות של המבקשת ואשר הועתקו מהמבקשת. השמלות המפרות נמכרות תחת שמות הזהים לאלה של המבקשת. המשיב 4 משווק ומוכר בחנותו שלוש שמלות הזהות במראן ובעיצובן לשלוש שמלות מקוריות של המבקשת, תחת השם המסחרי של המבקשת. המשיב 5 הוא יבואן ומשווק בסיטונאות של השמלות האמורות.

ביום 11/9/11 ניתן במעמד צד אחד, צו, כמבוקש בסעיף א לבקשה.

בדיון שנערך ביום 11/10/11 נחקרו המצהירים על תצהיריהם. כמו כן, ניתנה לצדדים האפשרות להשלמת טיעונים בכתב.

ב"כ המבקשת טוען כי הוכח חיקוי סיסטמתי ושיטתי של 9 דגמים של שמלות לילדות. המבקשת זכאית לקבל את הסעדים המבוקשים מכח מס' עילות: עשייית עושר ולא במשפט, גניבת עין והפרת זכות הקניין הרוחני.
ב"כ המבקשת מציין כי המשיבים 1 ו – 2 לא הגישו תגובה כלשהי ולא הציגו גרסה עובדתית הסותרת את גרסת המבקשת, אולם בא כוחם התייצב לדיון וטען בשמם וכן חקר את המצהיר מטעם המבקשת. המשיבים 3 ו – 4 הגישו תגובה מטעמם. המשיב 5 זומן כדין, לא התייצב ולא הגיש כל תגובה.

המשיבים 3 ו – 4 טענו כי מדובר בבקשת סרק קנטרנית המתעמרת במשיבים, הטענות המועלות בבקשה מבוססות על עובדות לא נכונות, אין מדובר במוצרים ייחודיים, דגמים דומים משווקים ברחבי העולם על ידי אחרים כמוצרי מדף, לכל רוכש. המבקשת מנסה לנכס לעצמה זכויות לא לה, במטרה לפגוע בתחרות החופשית. המבקשת לא הוכיחה מוניטין בדגמי האופנה הנטענים. כמו כן, טוענים המשיבים לשיהוי, שכן על פי האמור בבקשה, המבקשת טוענת כי עוד בקיץ 2010 גילתה את ההפרות הנטענות והשתהתה חודשים ארוכים. דגמי האופנה הינם דגמים עונתיים המשווקים למשך תקופה קצרה שבסיומה הופכים ללא רלוונטיים ובלתי ניתנים לשיווק. המשיבים אינם מייבאים את ה"דגמים המפרים", אלא רכשו אותם מהמשיבה מס' 5 – היבואנית.
לעניין הזכויות בסימני המסחר, טוענים המשיבים כי המבקשת הינה בעלת סימן מסחר רק בסימן "SWEET GIRL SHOP" בגרסה מעוצבת, ואילו בשני סימני המסחר הנוספים הנטענים – "SWEET" ו – "SWEET PRINCESS" אין למבקשת זכויות כלשהן.
השמלות שהמבקשת מכרה בעבר למשיבים אינן "מקוריות" ולא חלות לגביהן הוראות חוק זכויות יוצרים תשס"ח – 2007. בהעדר זכות מוגנת, אין המבקשת זכאית לסעד אף אם תוכח "העתקה". אין בסיס לטענת המבקשת בדבר עשיית עושר ולא במשפט. במקרה דנן, לא התקיימו התנאים להתגבשותה של עוולת "גניבת עין", שהם הוכחת מוניטין וקיום חשש סביר להטעיית הציבור. מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים.

מהלך הדיון –
בדיון שנערך ביום 11/10/11 נחקרו מנהל המבקשת וחלק מהמשיבים.
מנהל השיווק והמכירות של המבקשת - מר יואב ולברומסקי, הצהיר כי המבקשת הינה חברת אופנה מובילה, מתמחה בתחום ייצור ושיווק של בגדי ילדות ובעלת סימני מסחר, אחד מהם רשום ושניים אינם רשומים. למבקשת מוניטין רב בתחומה. המשיבים 2 ו – 4 היו לקוחות של המבקשת עד יולי 2011 במשך תקופה מטצברת של כ – 20 שנה. משיבים אלה רכשו מהמבקשת, בין היתר, את אותן שמלות מקוריות שאת הזכויות בהן הם מפרים כעת. היחסים המסחריים בין הצדדים נותקו בשל חובות כספיים ובשל חשד כי הם משווקים דברי לבוש מועתקים של המבקשת. מאז החלו המשיבים בפעולות של חיקוי גס ושיטתי של שמלות ייחודיות של המבקשת, הפצתן ומכירתן תוך הטעייה ובלבול של צרכנים.
המשיב 2 מוכר בחנות שפתח בסכנין 7 שמלות הזהות בעיצובן ובמראן לשמלות המקוריות של המבקשת ושהועתקו מהמבקשת. כדי להעצים את ההטעייה, השמלות המפרות נמכרות תחת השם "SWEET PRINCESS" שם הזהה לקו השמלות בו עושה שימוש המבקשת - "SWEET PRINCESS" ושמוצג באתר האינטרנט שלה.
המשיב 4 מציג ומוכר ברשת חנויותיו 3 דגמים מקבילים של השמלות המקוריות.
המשיבה 5 הינה יבואנית של השמלות המפרות המשווקות על ידי המשיבים ושמה מופיע ככזה על גבי התוויות המחוברות לשמלות המפרות.
המשיב 2 פועל גם באמצעות חברה חדשה שהקים - היא המשיבה 1, והמשיב 4 פועל גם הוא באמצעות חברה חדשה שהקים - היא המשיבה 3.
מנהל השיווק הצהיר עוד כי מוצרי המבקשת, לרבות השמלות המקוריות, מופצים ביותר מ – 150 נקודות מכירה בכל רחבי הארץ לרבות ברשתות גדולות כמו "המשביר לצרכן" ו – "פקטורי 54".
בסעיף 15 לתצהיר מפורטים היקפי המכירות הגבוהים של המבקשת בשנים 2009 – 2011. המבקשת מציגה את מוצריה גם באמצעות האינטרנט וגם ברשת חנויות שפתחה תחת השם "SWEET GIRL SHOP" הרשום כסימן מסחר מס' 210174, 21072,21076. המבקשת משקיעה רבות בעיצוב, פיתוח בשיווק ובפרסום של מוצריה.
כמו כן, תלויה ועומדת בקשה לסימן מסחר של אותו שם מסחרי כשהוא לא מעוצב, וכן בקשה לרישום סימן מסחר לגבי המילה "SWEET" בתחום דברי הלבשה, הנעלה וכובעים לילדות.

במהלך הדיון הוצגו בפני הדגמים המקוריים ובצידם הדגמים המפרים של השמלות המפורטות בבקשה ובנספחיה, ואכן ניתן להתרשם באופן מיידי וללא צורך בידע מקצועי כי מדובר בחיקוי סיסטמתי של הדגמים.
הכתובת הרשומה של המשיב 5 – היבואן של הדגמים המפרים הינה בחברון. נציג המשיבה 5 לא התייצב לדיון.
עוד הוכח בדיון כי בעבר, עד הסכסוך שפרץ בין הצדדים, רכשו המשיבים 2-4, לפחות, מהדגמים המקוריים מאת המבקשת, כך שלכאורה היה ידוע להם שמדובר בדגמים המיוצרים ומשווקים על ידי המבקשת.
מנהל המבקשת העיד כי החברה המבקשת הוקמה עוד על ידי הוריו בשנת 1948, שם החברה מורכב מראשי תיבות שמותיהם של העד בעצמו, אחיו ואחותו.
הטענה בדבר יבוא הינה כלפי המשיבה 5 בלבד, כאשר המשיבים האחרים רכשו והפיצו את הדגמים המפרים. העד הסביר את היחוד שבדגמים נשוא הבקשה. החברה המבקשת מתכננת, מעצבת ומייצגת 4 קולקציות בכל שנה – אביב, קיץ, סתיו וחורף. מדובר על כ – 600 דגמים בשנה. רק חלקם מוצלחים ונמכרים היטב. 9 הדגמים שהופרו מייצרים 10% מההכנסות. סך המכירות של דגמים אלה עמד על 2.8 מיליון ₪.
טענתם של המשיבים לפיה מדובר בדגמים לא ייחודיים שמופצים על ידי מס' יצרנים לא נתמכה בראיה כלשהי ונטענה כטענה בעלמא. טענת הייחודיות של המבקשת לא נסתרה.

המשיבים טוענים כי כל אימת שמדובר בקניין רוחני, מידת ההוכחה הדרושה לצורך קבלת צו זמני הינה הגבוהה מהרגיל. אני קובע שהמבקשת אכן עמדה ברף זה. עדותו של מנהל המבקשת נראית לי כעדות המשקפת את העובדות. על סמך עדותו אני קובע כי אכן מדובר בשמלות המתוכננות, מעוצבות ומיוצרות על ידי המבקשת.

הטענה שהנזק למבקשת במגזר הערבי הינו קטן, אם בכלל, איננה מקובלת עלי. הוכח, לכאורה, שהמגזר הערבי מהווה חלק משוק הצרכנים של מוצרי המבקשת. המבקשת פרסמה את מוצריה באתרים ובקמפיינים במגזר הערבי.

לעניין המוניטין, נקבע בתיק ע"א 307/87 כי "עצם העתקת המוצר על ידי המערערות, כאשר אין סיבה פרוקציונאלית סבירה לחיקויו, מלמדת על הניסיון להיתלות במוניטין של מוצרי המשיבים ועל קיומה של "המשמעות המשנית" הנ"ל. ההעתקה היא אינדיקציה לעצם קיומו של המוניטין של האביזר המועתק בעיני ציבור הלקוחות...
... לזה יש להוסיף את העובדה, שלאביזרי המערערות נבחר שם בעל סיומת זהה לזו של אביזרי המשיבה. כמובן שהשימוש כשלעצמו בסיומת "לוקס" איננו חורג מגדר שימוש בתואר נפוץ, הבא להצביע על טיבו של מוצר זה או אחר, אך כאשר תואר זה נבחר לסיומת שמו של אביזר אשר הוא העתקו הכמעט מדויק של אביזר הנושא שם בעל סיומת זהה, במקרה דנן, הרי בנסיבות אלו יש בסיומת הזהה כדי לחזק את סכנת ההטעיה".

אין ספק גם כי ככל שציבור הלקוחות רחב יותר ומיומן פחות, בניגוד לצרכנים ספציפיים, גדולה יותר סכנת ההטעייה. צרכן רגיל הרואה מוצר זהה או דומה מאוד למוצר המקורי ושעליו שם זהה או דומה, יניח שהוא רוכש את האביזר המקורי.

במקרה שלנו נראה, על פי החומר שהוצג, כי אכן אי מתן הצו עלול לגרום להטעיית הציבור. די בכך כדי להצדיק את מתן הצו.

בהתחשב בסדר גודל של פעילותה הכלכלית של המבקשת, כפי שפורט על ידי מנהלה, ובחשש לפגיעה במוניטין, ניתן לומר כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה של המבקשת באופן ברור. המשיבים יכולים לכמת ולהוכיח את נזקיהם, ככל שהתביעה נגדם תדחה, בקלות רבה יותר לעומת הקושי שיעמוד בפני המבקשת.

המבקשים הצביעו והביאו ראיות אשר די בהן לצורך הבקשה, כדי להצביע על חשש להפרה, לגניבת עין ולעשיית עושר ולא במשפט.

כיוון שכך, הם זכאים לקבלת סעד שמטרתו להפסיק את מהלכה של פגיעה מתמשכת בזכויותיהם הקנייניות.

אשר על כן, אני נעתר לבקשה. אני מורה למשיבים לחדול לאלתר ולהימנע משיווק, מכירה, הצעה למכירה, העתקה, פרסום, יצור יצוא ו/או הפקת טובת הנאה אחרת מ – 9 השמלות שפורטו בנספחים 1א – 1ט לבקשה (השמלות המפרות), וכן כל שמלה הדומה כדי הטעיה לשמלות המקוריות של המבקשת כפי שפורטו בנספחים 2א – 2ט (השמלות המקוריות) בין במישרין ובין בעקיפין.
אני מצווה על המשיבים למסור לידי המבקשת או באי כוחה את מלאי השמלות המפרות שבחזקתם או בשליטתם, וזאת בתוך 10 ימים.
כמו כן, אני אוסר על המשיבים את השימוש בסימן המסחר הרשום "SWEET GIRL SHOP".
לא מצאתי מקום לאסור את השימוש במילים "SWEET PRINCESS" או "SWEET".
כמו כן, אני מצווה על המשיבים למסור למבקשת את המסמכים המפורטים בסעיף 3 לבקשה.

אני קובע הוצאות ושכ"ט בהליך זה בסך 5,000 ₪ שישולמו בהתאם לתוצאה בהליך העיקרי.

לעניין צו בדבר בזיון בית המשפט, מאחר ומדובר בצו הצופה פני העתיד, הרי אם וכאשר יתברר שההפרות נמשכות, רשאית המבקשת לשוב ולפנות לבית המשפט.
בשלב זה, הבקשה נמחקת.

יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי - נצרת

1 מתוך 6