הדפסה

ת"א 1634-11-09 יצחק נ' מלכה

בית משפט השלום בעפולה

ת"א 1634-11-09 יצחק נ' מלכה

בפני
כב' השופטת תמר נסים שי

תובעים

אייל יצחק

נגד

נתבעים

אליהו מלכה

פסק דין

עניינו של פסק הדין שלפני בתביעה כספית, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו סך של 143,850 ₪, מכוח ערבות שנתן לחובות חברת אבלין את ארמונד בע"מ.

טענות התובע

התובע הינו עוסק מורשה עצמאי המשווק פירות יבשים, תבלינים וקטניות לעסקים ולציבור הרחב.
בין התובע לבין חברת אבלין את ארמונד בע"מ (ולהלן: הקייטרינג או העסק) אותה מפעיל הנתבע ביחד עם אחיו, התקיימו יחסי מסחר, במהלכם סיפק התובע לקייטרינג סחורה.

לטענת התובע, נכון לסוף שנת 2008 החזיק בהמחאות של הקייטרינג שבוטלו וכן חוב בכרטיס בסך כולל של 25,500 ₪. נוכח האמור, ניגש לעסק לדרוש את התשלום. שם פגש את הנתבע, אותו הכיר עוד קודם לכן כאדם הגון, אמין ובעל ממון.
לדבריו, לאחר שסיפר לנתבע כי אין בכוונתו להמשיך ולספק סחורה לקייטרינג עד לפירעון חובו, הציג בפניו הנתבע מצג כי הוא כיום מי שמנהל את התשלומים והכספים של העסק, וכי הוא האחראי להבטחת התשלומים המגיעים לתובע באופן אישי.
הנתבע חזר והתחייב בפני התובע כי יהיה אחראי וערב להבטחת תשלומים המגיעים לתובע באופן אישי, וביקש כי התובע ימשיך ויספק מרכולתו לקייטרינג. במעמד זה אף הכין הנתבע המחאות חדשות לפירעון החוב, בפריסה של 4 תשלומים מחודש פברואר 2009 ועד חודש מאי 2009, ומסרן לתובע.
נכון לחודש מאי 2009 עמד החוב לתובע על סך של 70,000 ₪, זאת לאחר שבמהלך חודש זה חוללה המחאה נוספת. הנתבע התנצל בפני התובע על חילולה של ההמחאה, הודיעו כי נפתח חשבון חדש פרטי שלא על שם החברה, וכי אין לתובע סיבה לדאגה שכן הוא אחראי וידאג לו אישית. כמו כן, ערך לתובע המחאות לפירעון החוב ב – 7 תשלומים בסך של 10,000 ₪ כל אחת.
בהמשך חזר הנתבע שוב ושוב על הבטחתו האישית, בין היתר בתחילת חודש ספטמבר 2009. אז חזר שוב אחד מתשלומים עקב הודעת ביטול.
בחלוף הזמן שינה הנתבע עמדתו והחל מתנער מאחריותו כלפי התובע. בין היתר טען בפניו כי חשבונו עוקל בשל כספים שנתן לקייטרינג, ואף הציע לו שייגש לעסק ויטול משם סחורה השייכת לו ושנותרה שם. התובע אכן ניגש לקייטרינג לדרוש את הסחורה, ואולם שם נתקל בסירובה של הגב' אוולין, גיסתו של הנתבע, אשר הורתה לו לעזוב את המקום.
לאור הפרת הסכם והפרת התחייבותו האישית של הנתבע כלפי התובע, עותר התובע לחייב את הנתבע בסכום החוב שנותר – סך של 143,850 ₪.

טענות הנתבע

הנתבע מצידו מבקש לדחות את התביעה, בראש ובראשונה מהטעם של היעדר יריבות עם התובע.
לדבריו, מעולם לא היה בעליו של הקייטרינג, הפעילו או עבד בו, מעולם לא ניהל עם התובע כל יחסי מסחר ולא התחייב כלפיו בהתחייבות כזו או אחרת.
הנתבע הינו אחיו של ארמונד מלכה מי שהיה בעל הקייטרינג (להלן: ארמונד), אשר כשל והתמוטט. אולם, אין לו כל אחריות או מחויבות לחובות הנטענים, אשר אף הם כלל לא הוכחו.
הנתבע מוסיף וטוען, כי בכל פעם שהתובע פנה אליו בבקשה לערוב לחובות הקייטרינג, סירב לכך הנתבע בכל תוקף והפנה את התובע ליועץ הכלכלי של בית העסק לנסות להסדיר עימו את הבעיות.
לדברי הנתבע, לא היתה לו כל סמכות להוציא כספים מהקייטרינג, הוא לא היה מורשה חתימה ולא חתם על המחאות. הוא לא היה מעורב או בקי בענייני הכספים והניהול של הקייטרינג.
לטענת התובע כי אמר לו ללכת לקייטרינג ולקחת את הסחורה שלו, משיב הנתבע כי הדברים נאמרו בניסיון "להוריד אותו מגבו", לאחר שהתובע הטרידו ללא הרף באיומים ובדרישות על מנת שישלם לו את החוב הנטען.
עוד טוען הנתבע, כי אף שמדובר בעסק פעיל (ואף ידוע לנתבע כי התובע ממשיך ומספק לו סחורה), לא פועל התובע לגבות חובו מהעסק ומחפש דרכים שונות ומשונות לגבייתו מהנתבע.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במכלול המסמכים שהונחו לפניי, שוכנעתי כי יש לדחות את התביעה, ואנמק.

על פי הנטען, חייב הנתבע לשלם לתובע חובו של הקייטרינג מכוח התחייבות אישית שנתן לו אשר משמעה למעשה ערבות לחובו של העסק. על יסוד אותה ערבות ומכוחה המשיך התובע וסיפק סחורה לקייטרינג.

מהראיות שהונחו לפניי עולה, כי אותה ערבות נטענת לא עוגנה במסמך בכתב אלא על פי הנטען ניתנה כהבטחה בעל פה במועדים שונים.

טרם שאדרש לסוגיית הוכחת אותה ערבות נטענת, אציין כי אף קיומו של חוב נטען של הקייטרינג כלפי התובע לא הוכח דיו. כך אף לא הוכח כי התקיימו הנסיבות הנזכרות בסעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז 1967 (להלן: חוק הערבות), המתירות לנושה לפנות לערב של החייב. אף לכך אדרש בתמצית בהמשך.

ולעיצומו של עניין -
ס' 3 לחוק הערבות קובע, כי
"הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה או בהתחייבותו של הערב שהודעה עליה ניתנה לנושה; ואם היתה הערבות על פי צו של רשות – משנמסר כתב הערבות לרשות".

מהאמור בסעיף עולה כי אין מגבלה על עריכת הסכם ערבות דווקא בכתב ובהתאם להוראות חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 ונוכח העובדה כי עסקינן בחוזה, הרי שניתן לערוך אותו גם בעל פה.

על התנאים לבחינת קיומו של הסכם ערבות נקבע בין היתר בע"א (ת"א 1011/01 ניצולת הקרטל בע"מ נ' דניר דננברג בע"מ (אליו מפנה ב"כ הנתבע) (פורסם במאגרים המשפטיים), כדלקמן:
"מלשונו של הסעיף אנו למדים כי בבסיסו מהווה הסכם הערבות חוזה, אשר חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 חל על כל הוראותיו, בכללם אלו הנוגעות ליצירת הקשר החוזי וגמירות דעתם של הצדדים (ראה בר קהן, דיני הגנת הערב, 121). אלא שחוזה ערבות אינו חוזה רגיל לחלוטין, מאחר שיש בו את הפוטנציאל ליצור חיובים משפטיים וכלכליים חמורים ביותר כלפי הערב. כמו במקרה שלפנינו, יש בו כדי לייחס חובות למי שלא נטלם על שכמו מלכתחילה. משכך יש לומר, כי על אף שעל יצירתה של ערבות חל חוק החוזים על כל התנאים המפורטים בו, יש לנהוג בכובד ראש בעת בחינת התנאים להתקיימותו של אותו חוזה.
...
באשר לפן המשפטי - אני סבורה כי על אף שמסמך בכתב אינו נדרש ליצירתה של ערבות כתנאי קונסטיטוטיבי, יש מקום לדרוש קיומו של מסמך בכתב כאמצעי להוכחתה של הערבות או ראיה פוזיטיבית אחרת מעבר לדברים בעל-פה שהועברו. בהנחה זו אני נסמכת גם על האמור בדבריו של ש' גינוסר, שם, 33, שטען כי: "... כל עוד עומדת בתוקפה הוראת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני, תידרש לכל הפחות ראיה בכתב להוכחת התחייבותו של הערב, כי הנסיון מוכיח שהערבות שייכת לסוג העסקאות שמן המקובל והנהוג לעדכן בכתב".

במסגרת הראיות שנשמעו לא הובא מסמך בכתב להעיד על ערבות או התחייבות האישית שניתנה לתובע על ידי הנתבע או כל ראיה פוזיטיבית אחרת, למעט טענות התובע כי כך היה.

ואפילו טענות התובע בהקשר זה נשמעות בחצי פה בלבד.
לצורך הוכחת טענותיו הקליט התובע את הנתבע תמלל את ההקלטות והגישן לבית המשפט.
מעיון בתמליל השיחות שנערכו בין הצדדים עולה, כי התובע אינו מטיח בפני הנתבע ולו פעם אחת את הדברים באופן מפורש. היינו, טוען באוזניו "אתה ערב לחובות החברה נתת התחייבות אישית ועל כן עליך לשלם".

לצורך הוכחת טענתו מנסה התובע להיאחז בשברי משפטים שאמר הנתבע בשיחות אלה, כגון אי הכחשת הנתבע את פריסת החוב לתשלומים, או אמירתו כי אינו מתנער מכלום וכי אם חשבונו בבנק לא היה מעוקל היה עוזר לתובע. כך גם מאמירה אחרת בשיחה נוספת, לפיה בתשובה לבקשת התובע כי הנתבע יאמר לאחיו שהתובע התחייב בפני אנשים ונתן את מילתו, משיב הנתבע כי אכן אמר את הדברים לאחיו. או מתוך שיחה עם רעיית הנתבע אודות ההבטחה שכביכול נתן הנתבע לתובע ואשר גרמה לו להמשיך ולספק סחורה משיבה אשתו של הנתבע (ככל שניתן להבין מהתמליל) כי הנתבע נתן הבטחתו לאחר שנתן את כל כספו ואולם לא ידע ש"יעבדו עליו".

לא מצאתי כי יש בשברי משפטים אלה משום עדות פוזיטיבית שדי בה כדי לבסס מסקנה בדבר קיומה של ערבות לחובות העסק.

בשיחה הראשונה המתומללת פותח התובע בהתנצלות על פנייתו לנתבע פעם אחר פעם, כאשר הנתבע משיב לו כי לא ברור לו מה עוד מבוקש שהנתבע יעשה. השיחה נסובה סביב הפניית התובע לארמונד לצורך גביית החוב, תוך שהנתבע חוזר ואומר כי אף הוא שוחח עם ארמונד על מנת לעזור לתובע, עזרה עליה מודה לו הנתבע באותה שיחה.
כך גם בשיחה השנייה, המהווה המשך של שיחה אחרת, במסגרתה מושמעת האפשרות שהתובע ינסה להיפרע החוב באמצעות רכב שבבעלות ארמונד.
גם בשיחה עם אנט, רעיית הנתבע, שם מדובר כביכול על הבטחה שנתן הנתבע, לא נאמרים דברים ישירים הנוגעים לערבות שנתן אלא למעורבות שלו בהזרמת כספים לקייטרינג ,ולכך שאף הוא הולך שולל על ידי בעליו.

אכן, מצאתי בדברים רגשי חמלה ואמפטיה מצד הנתבע באשר למצב אליו נקלע התובע, בצד מתן עצה וניסיון לסייע לו ליצור קשר עם אחיו של הנתבע לצורך גביית חובו. ואולם, עדות לערבות או למתן התחייבות אישית לפירעון החוב – אין בהם.

במאמר מוסגר אציין, כי גם אם הייתה מצויה בתמלילים שהוגשו אמירה הנוגעת למתן ערבות על ידי הנתבע או כי ניתן לפרש את הדברים אחרת, ספק אם היה מקום לייחס להם משקל כלשהו. מועדי השיחות המתומללות אינם ידועים, ומתמלולן עולה כי מדובר בשיחות אחדות מיני רבות אחרות שהתקיימו. השיחה עם רעיית הנתבע אינה מתומללת מראשיתה, ולא ברור אם סוף ההקלטה הינו אכן סוף השיחה. עוד לא ברור, וזאת כי הדבר חסר מתצהירו של התובע מדוע דווקא שיחות אלה תומללו, האם הוקלטו שיחות נוספות בין הצדדים, וככל שכן מדוע לא הובאו לפניי בית המשפט. התמונה המצטיירת מהתמלילים הינה תמונה חלקית ומקוטעת, ממנה לא ניתן לגזור עובדות של ממש או להסיק מסקנות בנות קיימא.

אוסיף עוד ואציין, כי מתוכן השיחות המוקלטות עולה שאלה נערכו לאחר מועד היווצרות החוב, ולאחר שהתובע נוכח כי לא יוכל לגבותו מהעסק או מבעליו. עובדה זו, המתווספת לכך שאין הטחת דברים ישירה בפני הנתבע, מחלישה אף יותר את ניסיונו של התובע להוכיח התחייבות וערבות אישית של הנתבע מכוחן.

גם מר אלדן, עובדו של התובע שהעיד לו, לא סייע לו באופן ממשי. אפילו היה מקום לקבל את הגרסה כי הנתבע שימש כמנהל הכספים של העסק (עובדה שלא הוכחה די צורכה) הרי שגם בעדות זו אין טענה כי ניתנה ערבות אישית של הנתבע לתובע.

גם במילים "יהיה בסדר" ו-"סמוך עלי" אין די כדי לבסס טענה לערבות של אישית של הנתבע.

סביר להניח כי השיחות שהתקיימו אודות פירעון החוב ועליהן העידו התובע והנתבע, הן השיחות להן היה עד מר אלדן. אכן, כעולה משיחות אלה, לכל הפחות ממה שהונח לפניי בתמליל, משתקף ניסיון לסייע לתובע ולהביא לפירעון החוב. יחד עם זאת, אין בהן עדות לתפקיד שמילא הנתבע באופן ממשי בקייטרינג או לערבות אישית שנתן לחובותיו.

הדברים משתקפים היטב גם מעדותו של מר מתתיהו מלול, שהינו גיסו של הנתבע שעבד בקייטרינג והעיד מטעם הנתבע. לדבריו, גם אליו פנה התובע לצורך הפירעון ועל מנת לקשר בינו לבין ארמונד, וכי לבקשתו של התובע אף פנה לנתבע על מנת לבקשו כי הוא יקשר בין התובע לבין ארמונד. מהנתבע למד כי הנתבע כבר דיבר עם התובע, והנתבע אמר לו לפנות לארמונד ישירות (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 6-7).

את רצונו לעזור לתובע בגביית החוב, מסביר הנתבע בתצהירו כי נעשה לאור הטרדות והאיומים שהפעיל התובע כנגדו וכנגד משפחתו, משהבין התובע כי יתקשה לגבות את כספיו מהקייטרינג: "מתוך מצוקה של ממש וכיוון שנמאס לי מההטרדות הבלתי פוסקות מצד התובע, הבטחתי לו כי אנסה לדבר עם מנהל הכספים של הקייטרינג (צחי דקל) או עם ארמונד כדי שיפתרו לו את הבעיה. בשום שלב לא הבטחתי לו כספים מכיסי. אכן ניסיתי לעזור לו מתוך מטרה להוריד ממני את איומיו ואת ההטרדות הבלתי פוסקות מצידו" (סעיף 15 לתצהיר הנתבע). מצאתי לקבל הסברו זה של הנתבע. הסבר זה מתיישב היטב עם התנצלויות התובע בפני הנתבע בשיחות שהתקיימו ביניהם, בנוסף להעדר התייחסות חד משמעית של התובע באלה, לערבות הנטענת.

הנתבע אינו כופר בעובדה כי כאשר נכנס אחיו לקשיים כלכליים ניסו הוא ואחיותיו לסייע לו ולמשפחתו, על דרך של העברת כספים לו ולאשתו באופן אישי. מהעדויות שנשמעו עלה כי משפחת הנתבע התגייסה והעבירה סכומים נכבדים כדי לסייע לאח ארמונד. יתרה מכך, הנתבע הוא שריכז את הכספים וכפי הנראה אף עשה מאמצים במהלך התקופה לסייע באופן פירעון החובות והחזקת העסק. ואולם בצד האמור לעיל, לא הוכח כי בוצעו העברות כספים ישירות לקייטרינג, לספק שלו או לכל גורם שלישי אחר הקשור בקייטרינג.
התובע לא הציג כל ראיה לכך שכספים הועברו או הושקעו בקייטרינג, שהינו חברה בע"מ המהווה אישיות משפטית נפרדת מהאח.
לא הוכח כי לנתבע היה אינטרס או תמריץ כלשהו לערוב לחובות התובע. לא הוכח כי יש בכך משום היגיון כלכלי עבורו או עבור העסק, אשר התובע הינו רק אחד הספקים שלו.

מהאמור לעיל עולה, כי הטענה בדבר התחייבות הנתבע לערוב לחובות הקייטרינג לא גובתה בתוכן עובדתי מספיק, חסרה ראייה פוזיטיבית להוכחתה כדרישת ההלכה הפסוקה, והינה כוללנית וסתמית. הדברים נאמרים בנוסף לכך שממילא עסקינן בעדות יחידה של בעל דין כמשמעותו של מושג זה בפקודת הראיות [נוסח חדש] שעל חולשתה המובנית אין צורך להכביר מילים.

משאלו פני הדברים, מתייתר הצורך לברר את שאלת עצם קיומו של החוב הנטען על ידי התובע והשאלה האם רשאי התובע לדרוש מהנתבע מילוי ערבותו, שכאמור לא הוכחה.
אציין לעניין זה בתמצית כי התובע לא הוכיח כנדרש קיומו של חוב לעסק. לא הוצגו תעודות משלוח, חשבוניות או כל מסמך אחר שיכול לתמוך בטענה בדבר סכום החוב. זאת ועוד, התובע אישר כי לא ניסה כלל לפעול מול הקייטרינג לגביית החוב, כנדרש על פי סעיף 8 לחוק הערבות (או לחילופין לא הוכיח כי אינו נדרש לכך), אלא העדיף לתבוע ישירות את הנתבע בגין ערבות לחוב זה (ראה עמ' 8 לפרוטוקול ש' 1 אילך). גם מטעם זה היה מקום לדחות את התביעה.

אשר על כן ועל יסוד כל האמור לעיל, נדחית התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבע ובשכ"ט ב"כ בסך של 7,500 ₪.
ניתן היום, כ"ה אב תשע"א, 25 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

6 מתוך 7