הדפסה

ש.קי.יא - יזמות וניהול (2012) בע"מ נ' נ.ג. פיצה דון פרדו בע"מ

לפני
כבוד ה שופטת שבח יהודית 16.11.2015

בעניין

ש.קי.יא - יזמות וניהול (2012) בע"מ
ע"י עו"ד רוברט יוחאי
(תכונה להלן: המבקשת )
נגד

ובעניין

נ.ג. פיצה דון פרדו בע"מ
ע"י עו"ד רפאל נבון
(תכונה להלן: המשיבה )

החלטה

לפני שלושה הליכים הטעונים הכרעה: האחד – בקשה לאישור פסק בוררות חלקי מיום 03.09.2015 שניתן על ידי הבוררת השופטת בדימוס ורדה אלשייך, השני - בקשה לביטולו של פסק הבוררות החלקי; והשלישי - עתירת המבקשת למינויו של בורר דן יחיד שידון בערעור שהיא מתעתדת להגיש על פסק הבוררות החלקי.
הסכסוך
1. ברקע שלושה הסכמים שנערכו בין בעלי הדין: האחד- הסכם מכר לפיו רכשה המבקשת את עסקה של המשיבה (פיצרייה בפתח תקווה), השני- הסכם שכירות ביחס לנכס בו מתנהל העסק, והשלישי- הסכם זכיינות במסגרתו עשתה המבקשת שימוש בקניין הרוחני של המשיבה תוך שימת הדגש על שמה ועל הסימן המסחרי של רשת הפיצריות שלה.
המבקשת עתרה בפני הבוררת לפסק דין המורה על בטלותם כאחד של שלושת ההסכמים, ואילו המשיבה עתרה לביטולו של הסכם הזכיינות בלבד.
פסק הבוררות החלקי
2. בפסק הבוררות החלקי קבעה הבוררת כי "העובדה כי ההסכמים כרוכים זה בזה, אין משמעה כי בנפול אחד מהם – וודאי מחמת הפרה – נופלים ובטלים כל האחרים מאליהם"; כי "מר שאקי חטא במספר הפרות יסודיות..." וכי "מר גלאם זכאי היה לבטל את חוזה הזכיינות, נוכח הפרתו היסודית החוזרת והנשנית...".
התוצאה האופרטיבית של פסק הבוררות החלקי התבטאה בקביעה "כי הסכם הזכיינות בטל ומבוטל, ואי לכך, חל איסור על מר שאקי לעשות שימוש כלשהו בקניין הרוחני של הרשת ובכל הממכר נשוא אותו הסכם. מאידך גיסא, ולהסרת ספק מובהר כי מנגד נכנס לתוקפו עתה האיסור על מר גלאם בעסקיו של מר שאקי בתוך העיר פתח-תקווה, הכל לפי וכאמור בתניה הרלוונטית במערכת החוזית שביניהם...".
הבוררת קבעה כי חלקו השני של הדיון בפניה ייסוב על תוצאתו הכספיות של הסכסוך שבין הצדדים.
טענות המבקשת
3. בקשת המבקשת למינוי בורר בערעור נסמכת על סעיפים 13.6 להסכם המכר ו- 23.6 להסכם הזכיינות, לפיהם "הליכי ערעור על פסק הבורר יהיו בפני הרכב בוררים", אשר אין לפרשם, לטעמה, אלא כהסכמה בלתי מותנית לקיומו של הליך ערעור על פסק הבוררות, המשתלבת עם הוראת סעיף 19.4 להסכם הזכיינות הקובע כי "סיום ההסכם... יכנס לתוקפו אך ורק על פי פסק בוררות חלוט בו נקבע כי ההסכם הופר...". נטען כי עם מתן פסק הבוררות החלקי, המכיל סעד אופרטיבי, מוקנית למבקשת זכות אוטומטית לערער על הקביעות בו, ללא חובה להמתין לפסק הבוררות הסופי.
המבקשת מוסיפה וטוענת שהיא "חוששת 'לאבד' את זכות הערעור שלה על פסק הבוררות החלקי", באם לא תעתור לכך כבר עתה.
עמדת המשיבה
4. המשיבה מתנגדת לבקשה. לעמדתה, כל שנאמר בהוראות האמורות הוא כי שאם תינתן רשות לנקוט בהליך ערעורי, וזו צריכה להינתן במסגרת פסק הבוררות עצמו, יישמע הערעור בפני יותר מבורר אחד, וכי אומד דעת הצדדים בהקשר זה נלמד מהיעדרה של הוראה ברורה לפיה פסק הבורר יהיה נתון לערעור, אף מהעדרן של הוראות בדבר מספר הבוררים בהרכב ובדבר דרכי המינוי והדיון.
עוד נטען כי המבקשת השתהתה בפנייתה למינוי בורר עת זו הוגשה רק ביום 08.10.2015, כעבור 35 ימים מיום מתן פסק הבוררות ו- 17 ימים לאחר מועד הגשת הבקשה לאישורו. המשיבה לא רואה בבקשה למינוי בורר בערעור התלויה ועומדת מניעה לאישורו של פסק הבוררות החלקי, אף מוסיפה ומציינת כי המבקשת מונעת את המשך ניהולו התקין של הליך הבוררות הקיים, הן בדרך של הגשת בקשה בלתי מוצדקת לפסילת הבוררת והן בהימנעות מתשלום שכרה.
5. להשלמת התמונה יציין כי במהלך הדיון בפני הסכימו הצדדים כי היה ותתקבל בקשת המבקשת למינוי בורר כערכאת ערעור, ימונה כבורר דן יחיד, כבוד השופט בדימוס בועז אוקון, אם יאות לקבל עליו את התפקיד.
דיון והכרעה
6. משתוצאת הבקשה למינוי בורר בערעור עשויה להשליך על שתי הבקשות האחרות, אפתח את הדיון בבקשה זו, ובעתירת המשיבה לדחות את הבקשה מחמת "שיהוי ניכר" בהגשתה.
בהתאם להוראות התוספת השנייה לחוק הבוררות, ובאין הסכמה אחרת בין הצדדים, המועד הקבוע להגשת ערעור הוא "שלושים ימים מיום שפסק הבוררות הומצא לבעלי הדין או מיום שהתמנה הבורר בערעור, לפי המאוחר". אלא שהמחוקק לא נדרש למצב בו הצדדים לא קבעו מראש בהסכם הבוררות שנערך ביניהם, הגם שהכפיפו עצמם לזכות ערעור, מיהו הבורר בערעור וכיצד ימונה, כך שלמעשה לא ידועה האכסניה לה ניתן להגיש את הערעור במועד שקצב המחוקק. עם זאת, אי הגבלת המועד להגשת הבקשה למינוי הבורר והותרתו לשיקול דעתו של המבקש לערער - אינה מתקבלת על הדעת, באופן המחייב השלמת הלקונה לפחות לזמן סביר המקביל למניין הימים שהוקצבו להגשת בקשת ביטול או להגשת ערעור.
7. בענייננו- עולה ממכתבי הטענות ונספחיהם כי פסק הבוררות החלקי ניתן ביום 03.09.2015, והומצא לצדדים ביום 06.09.2015. המבקשת הודיעה עוד באותו יום על כוונתה לערער על פסק הבוררות, ועשתה כן פעמים נוספות בימים 07.09.2015, 20.09.2015 (שאז הציעה מינויו של בורר דן יחיד )וביום 24.09.2015 (שאז גם נקבה גם בשמותיהם של בוררים מוצעים). בתשובת לפנייה הראשונה נענתה הגיבה המשיבה: "טרם יבש הדיו על פסק הבוררות וכבר מרשתך מעזה לכפור בו ולבזות אותו", ההליך בפני נפתח לבסוף ביום 08.10.2015, כ-32 ימים לאחר מסירת פסק הבוררות החלקי. בהינתן מועד הגשת הבקשה, ובהינתן שהמבקשת הודיעה במפורש למשיבה כי בכוונתה לנקוט בהליך ערעור מיד עם קבלת פסק הבוררות החלקי, ומשנדרשה על פי הוראות סעיף 8 לחוק הבוררות לפנות למשיבה ולהציע שם של בורר מוסכם - אין לראות בה כמי שהשתהתה בנקיטת ההליך.
8. באשר לטענת המשיבה כי אין בפנינו תנית בוררות ברורה: ההיגד לפיו "הליכי ערעור על פסק הבורר יהיו בפני הרכב בוררים", מגלם הן הסכמה למתן אפשרות השגה על פסק הבוררות בדרך של ערעור, הן כי זו תהיה לפי סעיף 21א לחוק הבוררות (וזאת להבדיל מאפשרות הגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט, לפי סעיף 29ב לחוק האמור), והן בדבר אופי המותב שידון בהליך.
אין לקבל כי הצדדים כללו בהסכם ביניהם את ההוראה האמורה מבלי לייחס לה משמעות מעשית. בהקשר האמור, יש גם לדחות את טענת המשיבה, לפיה הותנתה הזכות לקיים הליך ערעורי בהיתר שיינתן לכך במסגרת פסק הבוררות בדרג ראשון. למסקנה מרחיקת לכת זו, שתכליתה לא הובהרה בהתחשב שעסקינן בהליך בוררות (הגם שתקנות סדר הדין האזרחי מכירות בסמכות בית משפט שעל פסק דינו הערעור הינו ברשות - ליתן בעצמו את רשות הערעור – תקנות 196 ו-403(ב)), נדרש עיגון של ממש הן בלשון ההסכם שבין הצדדים, והן בשטר הבוררות (שלא הוגש), וזה איננו בנמצא. הדעת נותנת כי לו היה בכוונת הצדדים להקנות לבורר בדרג ראשון, שזהותו במועד כריתת ההסכמים לא היתה ידועה, סמכות משמעותית מעין זו, שאינה מנויה בחוק או במי מהתוספות שלו, הרי היו עושים כן במפורש, במיוחד עת סעיף הבוררות שבהסכם מכיל שבעה סעיפי משנה, ואף לא רמיזה התומכת בטענת המשיבה.
9. קיומו של סעד אופרטיבי בפסק הבוררות החלקי, מבחין בינו לבין "החלטה אחרת", שאינה נושא לבקשת ביטול או להליך ערעורי. בהעדר הסכמה לדחיית מועד ההשגה על פסק הבוררות החלקי למועד ההשגה על פסק הבוררות הסופי, אכן יש ליתן את הדעת לכלל לפיו "מאחר שאי-אפשר יהיה לערער על פסק הדין החלקי במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי, המועד של הגשת הערעור חשוב עד מאוד" [חמי בן-נון וטל חבקין, הערעור האזרחי, מהדורה שלישית, עמ' 108(2012)] שיש ליישמו ככל הנראה גם על הליכי בוררות: "ייתכן שאי תקיפת פסק הביניים מיידית – עוד בטרם הסתיים תהליך הבוררות – עלולה להביא לאובדן הזכות" [ישראל שמעוני, דיני בוררות: אופק חדש בבוררות, מהדורה שנייה מורחבת, עמ' 509 (2014)]. אין ניתן איפוא, מטעמי יעילות, לאלץ את המבקשת לדחות את השגתה על פסק הבוררות החלקי עד למתן הפסק המשלים.
10. ועתה לשתי התובענות הנוספות.
בנוסף לבקשה למינוי בורר בערעור, ולבקשתה לדחיית בקשת האישור על הסף, הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הבוררות החלקי, העומדת לכאורה, לאור הנטען בה, בסתירה לסעיף 21א(ג)(1) לחוק הבוררות, הקובע כי "קבעו הצדדים כאמור בסעיף קטן (א) – (1) ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות האמורות בסעיף 24(9) ו-(10) בלבד". אלא שבמהלך הדיון לפני הוברר כי ב"כ המבקשת הגיש את הבקשה לביטול הפסק רק בעקבות דרישה שהופנתה אליו על ידי מזכירות בית המשפט להגיש את בקשתו למחיקה על הסף על דרך בקשה לביטול פסק הבורר. משב"כ המבקשת הבהיר שלא היה בכוונתו כלל לעתור לביטול פסק הבורר החלקי וכי כל שנתכוון הוא לעתור להחלטה לפיה אין ניתן לדון בבקשת האישור כל עוד לא הוכרעה הבקשה למינוי בורר בערעור – לא נותר אלא להורות על מחיקתה של תובענה זו.
11. נותר איפוא להכריע בבקשת המשיבה לאשר את פסק הבוררות החלקי, חרף הבקשה למינוי בורר בערעור, משלטעמה אין מניעה לעשות כן גם עת קיימת בהסכם שבין הצדדים תנית בוררות לקיום הליך ערעורי. בטענתה זו היא נסמכת על סעיף 23(ב) לחוק הבוררות הקובע כי: "לא ייזקק בית המשפט להתנגדות לאישור פסק בוררות אלא בדרך בקשה לביטולו או במסגרת ערעור על פסק הבוררות לפי סעיף 29ב", משלגישתה, באין בקשת ביטול ובאין ערעור לפי סעיף 29ב לחוק הבוררות – אין מניעה לאשר את פסק הבורר החלקי.
אין לקבל טענה זו. הכלל הוא כי: "...כאשר הצדדים מסכימים על בוררות דו-שלבית, הפעלת הביקורת השיפוטית העיקרית על פסק הבוררות, הנעשית באמצעות ביטולו, אישורו או תיקונו, 'נכנסת לפעולה' בשלב בו הליך הבוררות כולו הסתיים; קרי - מועדה בשלב בו ניתן פסק בוררות בערעור או בשלב בו בחרו הצדדים שלא למצות את זכות הערעור עליה הסכימו... פועל יוצא הוא, כי כל אותם סעיפים בחוק הבוררות המקנים לבית המשפט הסמכות לאשר 'פסק בוררות'... או לחלופין לבטלו, לתקנו או להחזירו לבורר... חלים אך ורק על פסק הבוררות בערעור - או על פסק הבוררות הראשון שלא הוגש ערעור עליו" (רע"א 7115/11 יערי נ' מנוסביץ, פסקה יא, ניתן ב-24.11.11) ראו גם הפ"ב 41125-05-11 "מגשימים" כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' בנימיני, 08.12.2011).

התוצאה :
אני מורה על עיכוב ההליכים בבקשה לאישור פסק הבוררות החלקי (הפ"ב 37248-09-15).
אני מורה על מחיקת הבקשה לביטול פסק בורר (הפ"ב 18995-10-15).
אני מקבלת את הבקשה למינוי בורר בערעור (1984-10-15), וממנה לתפקיד זה, בהסכמת הצדדים, כבורר דן יחיד את כבוד השופט בדימוס בועז אוקון מהמשכן לבוררות ופתרון סכסוכים, רח' ברקוביץ 4 תל-אביב, באם יאות לקבל עליו את התפקיד.
המשיבה תישא בהוצאות המבקשת בגין הבקשה הנוכחית בסך 10,000 ₪ שתשלומם יעוכב עד למתן פסק בוררות בהליך הערעורי.

ניתנה היום, ד' כסלו תשע"ו, 16 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.