הדפסה

שר טוב נ' ערמוני ואח'

המבקש:

רענן שר טוב
ע"י ב"כ עו"ד גל שר טוב וודים אברמוב

נגד

המשיבים:

  1. עז' המנוח זליג ערמוני ז"ל
  2. אברהם ערמוני
  3. יצחק ערמוני
  4. אבישי ערמוני

ע"י ב"כ עו"ד יפעת אלתר-חמו ואריאל יפרח

5. דורית מואיז
6. דניאל סטרול
7. רבקה עמרם
8. דניאל ישראלי
9. סאלם אבו אלקיעאן
10. נורוש ג'הנגיר
11. אבי פדלון

משיבים 5-11 נמחקו.

12. פקיד הסדר המקרקעין אזור דרום
13.לשכת רישום המקרקעין באר-שבע
באמצעות פמ"ד - משיבים פורמאליים

פסק דין

בהמרצת הפתיחה שלפני, התבקש ליתן פסק דין הצהרתי, שלפיו המבקש, עו"ד רענן שר טוב, הוא בעל זכויות הבעלות ב- 31 מגרשים המצויים בישוב ניטוש-תיאהה ( חירבת חורה) (להלן: " המגרשים" או " המקרקעין"), לאחר שרכש אותם, בשנת 1979, תמורת 600,000 ל"י מהמנוח זליג ערמוני ז"ל ( להלן גם " המנוח". הוא הלך לעולמו בשנת 1996).
בעקבות התנהלות דיונית, שכרגע אינה רלוונטית להכרעה, צומצמה הבקשה כך שהיא חלה רק לגבי חלק מהמגרשים הללו, אשר נותרו רשומים ע"ש המוכר הנטען, ערמוני ז"ל, שיורשיו הם המשיבים דכאן, והם אלה שהתנגדו למתן הסעד. בדומה, אין עוד טענה כלפי התנהלות המשיבים שהם רשויות הרישום וההסדר.
אף פרטי הזיהוי של המגרשים המדויקים אינם חיוניים להכרעה המהותית, באשר ליבת המחלוקת היא טענת המשיבים, שלפיה לא הוכח כלל ועיקר קיומה של עסקה כלשהי במקרקעין הנדונים, בין מר ערמוני המנוח, לבין המבקש. לכל היותר, טוענים המשיבים, שהמבקש – עו"ד במקצועו ושותף במשרד עורכי דין, ייצג את המנוח בהקשרים שונים הנוגעים למגרשים הללו, ואפשר שאף היה מיופה כוחו בעסקאות מקרקעין שביצע המנוח, אולם, כאמור, אותם מגרשים שהיו רשומים ועודם רשומים ע"ש המנוח, מעולם לא נמכרו על ידו לעו"ד שר טוב. על כל פנים – הם טוענים, שאין בנמצא " מסמך בכתב" המקיים דרישת סעיף 8 של חוק המקרקעין תשכ"ט – 1969, להוכחת ההתחייבות לעשות עסקה במקרקעין, דרישה שהיא קונסטיטוטיבית להכרה בעסקה אשר כזו.
המגרשים מצויים בחטיבת קרקע גדולה, שנרכשה בשנת 1946 וחולקה לכ- 1,300 מגרשים, שטרם עברו הליך הסדר בהתאם לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [ נוסח חדש] תשכ"ט -1969 , והזכויות בהם נרשמות בפנקס השטרות. פקיד הסדר המקרקעין, שמונה על פי הפקודה הנ"ל, הוא הסמכות להרשות ביצוע עסקאות במגרשים, וככל שהוא מאשר עסקה כזו, נרשמת הערת אזהרה בגינה בלשכת רישום המקרקעין. אין חולק, שהגם שלאורך השנים אושרו, ע"י פקיד ההסדר, עסקאות רבות בגוש הקרקע הנדון, ולרבות במגרשים נשוא ההליך, ובגדרן נמכרו מגרשים לצדדי ג' שונים, לא התבקש, למן שנת 1979 ועד אוגוסט 2013, אישור לעסקה הלכאורית הנטענת בין המנוח לבין המבקש. לעומת זאת, לאחר שהמשיבים דכאן, יורשי המנוח, פנו בשנת 2011, לפקיד ההסדר וביקשו זאת, נרשמו הזכויות בחלק מהמגרשים על שמם, מכוח הירושה.
נפקות העתרות להמרצת הפתיחה, תהא איפוא, בכך, שאם יוכר המכר מ-1979 כמוכח ותקף, אזי, למנוח לא היו עוד זכויות במקרקעין מאותו מועד ואילך, ואלה הוקנו למבקש, והוא יהיה רשאי לעתור לרישום בעלותו בהם, חלף הרישום הנוכחי ע"ש המנוח או יורשיו.
באי כוח המשיבים ויתרו על חקירת המבקש על תצהירו, וביקשו להכריע במשפט על פי החומר הכתוב, וסיכומים שהוכנו על סמכו, כשהם שמים יהבם על הטענה שעילת התביעה לא הוכחה אפילו לכאורה.
אין חולק, שלא קיים לגבי המגרשים הסכם מכר או חוזה כלשהו, במשמעות הקלאסית, ובאופן הנפוץ, בדרך כלל, בעסקאות מסוג זה. המשיבים גורסים שאסופה מסויימת של מסמכים, עיקרי שבהם – ייפוי כוח בלתי חוזר, מהווה " מסה קריטית", שהצטברות יחידיה מקיימת הדרישה ההוכחתית החקוקה.
אקדים את המאוחר ואומר, כבר כעת, שהדין עם המשיבים, וכי גרסת המבקש אודות העסקה הנטענת ( וכפי שנראה – מדובר בעצם ב"העדר גרסה" יותר מאשר בגרסה), רצופה תמיהות ותהיות במידה כזו שלא ניתן לקבוע שהוכח דבר קיומה של עסקת מכר בכלל, לא כל שכן- עסקת מכר במקרקעין שההתחייבות לעשייתה טעונה מסמך בכתב.
הגם שבאי כוח המשיבים מרחיבים, בסיכומיהם, אודות הדרישות שבפסיקה כדי שמסמך יחשב כ"מסמך בכתב" לצורך סעיף 8 של חוק המקרקעין, והם מבקשים להצביע על אי התקיימות דרישות אלה, הרי, לטעמי – יש לזכור, שקודם לכל, "התחייבות לעשות עסקה במקרקעין" (בהקשר הנדון כעת של חוזה דו-צדדי. איננו עוסקים כעת בתרחיש של הענקה במתנה וכו') משקפת הסכמה חוזית. מעבר לדרישת הכתב, קיימת דרישה בסיסית ומובנית לקיומה של " עסקת יסוד", שאכן, יש להוכיחה בעזרת מסמך בכתב, אולם, אותו מסמך אמור לשקף מפגש רצונות, הצעה וקיבול, תוצר של מו"מ, ובמילים אחרות, עומד מאחוריו " סיפור מעשה" שלם, של אינטראקציה בין הנוגעים בדבר, שהם, במקרה הטיפוסי, המוכר והקונה.
ניתן היה לצפות מהמבקש, כאשר בעל דברו החוזי אינו בין החיים ולא ניתן להעידו, שיפרוש בפני ביהמ"ש גרסה עובדתית סדורה ומפורטת אודות " עסקת היסוד" וסיפור המעשה המתייחס למכר המגרשים, ולצד זה- הסבר משכנע מדוע לא הילכו הצדדים בדרך הרגילה והמוכרת של גיבוש וחתימת חוזה כתוב. כך, למשל, מעניין היה לשמוע מהו הרקע להיכרות בין המנוח למבקש, כיצד עלה הרעיון של רכישת המגרשים, היכן ובאיזה אופן, אם בכלל, נוהל מו"מ, כיצד חושבה התמורה ואיך הגיעו לסכום של 600 אלף ל"י? האם היו להתנהלות עדים חיצוניים ועוד ועוד. המבקש לא מצא לנכון לשתף את המשיבים, או את בית המשפט, בפרט כלשהו מאלה, והסתפק, לכל אורך ההליך, באמירה הסתמית ולפיה " ביום 5.6.79, נמכרו לי המגרשים במחיר של 600,000 ל"י, עבור כולם. לאחר ביצוע התשלום ... נתן לי המנוח את יפויי הכח הבלתי חוזר...". משמע – כל מה שקדם למתן ייפוי הכוח, שנטען כי נמסר לאחר ביצוע התשלום, מגולם בצמד המילים "נמכרו לי".
המבקש אף בחר שלא לפרט הטעמים שבעטיים נמנע במשך עשרות שנים לרשום הזכויות במקרקעין על שמו, אף שאישור פקיד ההסדר להעברות כאלה, ורישומן בפועל, אם בצורת הערות אזהרה, ואם בהעברת זכויות ממש, ניתן, דבר שבשגרה, ונושא המשרה, מר דמארי, פירט זאת בהרחבה בתצהירו. בהקשר זה, הסתפקו באי כוח המבקש ב"הסבר", שלפיו "המבקש...מטעמיו הוא , לא העביר את המגרשים על שמו" ( פסקה 15 בסיכומי התשובה המגיבים).
ואם תמצי לומר, שאותו יפוי כוח כללי, בלתי חוזר, כוחו רב לו והוא מעיד על עצמו בנחרצות כזו על טיבה של העסקה ופרטיה, עד כי כל תוספת ו"סיפור" מתייתרים, ניתן להשיב, שההיפך הוא הנכון במקרה זה. יפוי הכוח, שאליו עוד אדרש בהמשך, נעשה ונחתם על ידי המנוח זליג ערמוני וע"י חנה פייגל ערמוני. מה מעמדה של הגברת ערמוני? אנו למדים שהיא היתה רעייתו של המנוח. על פי צווי הירושה הרלוונטיים, היא הלכה לעולמה בשנת 2001, ויורשיה, כמו גם יורשי המנוח, בעקבות כך, הם המשיבים שלפני. מדוע חתומה היא על יפוי הכוח לצד המנוח? לכאורה – אין היא הבעלים הרשום של המגרשים, ואין סיבה שתהא חתומה על יפוי הכוח. מצד אחר – קיים בתיק יפוי כוח קודם, שניתן ע"י הבעלים המקורי של המגרשים, אחד בשם אבא אידלז'ק, מיום 29.5.60, שעל סמכו בוצעה העברת הבעלות למנוח ערמוני, ולמרבה התמיהה גם יפוי כוח זה נוקב בשמה של גב' "חנה ערמוני" (בהשמטת שמה האמצעי - פייגל), לצד שמו של המנוח!. מתצהירו של פקיד ההסדר, רמי דמארי, ומנספחיו, למדנו, שלפחות חלק מהמגרשים נרשמו ע"ש המנוח, בלשכת רישום המקרקעין, לאחר שהוגש שטר מכר שנחתם בינו לבין אותו אבא אידלז'ק ביום 8.3.64. על שטר המכר חתמה הגב' ערמוני, בשם המוכר אידלז'ק, מכח אותו יפוי כוח שנעשה לטובת שני בני הזוג בשנת 1960. הגב' חנה ערמוני לא מופיעה, למיטב הידיעה, בשום רישום, כבעלים במשותף של איזה מהמגרשים, לצד המנוח. מדוע, איפוא, היא מייפה את כוחו של המבקש להעביר בהם זכויות, בשנת 1979? סתם המבקש ולא פירש, גם במישור זה. אין אנו יודעים מפיו דבר וחצי דבר על נסיבות כריתת ההסכם ועל פשרן של התמיהות המרובות בהקשר זה, ומעמדה של הגב' חנה ערמוני הוא רק אחד מהם ולהמחשה.
המבקש, כאמור, מסתמך אך ורק על המסמכים שצירף לתצהירו, להוכחת העסקה, באשר אין הוא מוסיף ומפרט דבר משל עצמו. מדובר בשלושה מסמכים בעצם. המבקש חפץ להסתמך, בנוסף, על הדיווח שבוצע לשלטונות המס אודות העסקה " ההיסטורית" מ- 1979. אותן הפעולות, שבוצעו בשנת 2011 , לאחר 32 שנים, ושניזומו על ידי המבקש, לאחר שנמנע לפעול לרישום הזכויות על שמו כל אותה תקופה, אינן יכולות ללמד דבר על מה שטעון הוכחה. ההסתמכות על כך משולה למי שמנסה להרים עצמו מהבריכה בציציות ראשו הוא. (אנלוגיה למעשיה הידועה של הברון מינכהאוזן). במסגרת תגובת המבקש על בקשת המשיבים לסילוק התביעה על הסף, נטען , לראשונה, לקיום תעודות רישום בידי המבקש, שהוגדרו כ " קושאנים", ביחס לחלק מהמגרשים, ואף בכך המבקש רואה תימוכין להוכחת בעלותו. המשיבים, בסיכומיהם, אמנם פירטו השגות רבות לגופה של הטענה, אולם, הקדימו וציינו, בצדק, שבהמרצת הפתיחה ובתצהיר התומך, אין זכר ל"קושאנים", וקיומם של אלה לא נכלל בעילת התביעה. די בכך כדי לייתר ההיזקקות להם בשלב זה.
נותרו, איפוא, לבירור, המסמכים שצורפו להמרצת הפתיחה ולתצהיר התומך.

אתייחס, תחילה, לשני המסמכים הנוספים, שמעבר ליפוי הכוח, שבו אדון בהמשך.

נספח 3 א לתצהיר – מסמך מיום 5.6.79
בתצהיר המבקש נזכר רק נספח 3, שמכונה " קבלה בגין התשלום עבור המגרשים". אולם, אותו נספח 3 א מצורף פיזית לתצהיר, לפני אותה " קבלה", אולם, אין מדובר בחלק אינטגראלי של " הקבלה" כלל ועיקר, ולו מהטעם הפשוט, שהתאריך הנקוב במסמך 3 ב הנ"ל, אותה " קבלה" הוא 2.12.79, כלומר, כחצי שנה לאחר עריכת המסמך 3 א. למרבה הפליאה נספח 3 א, מיום 5.6.79, שהוא המועד הנטען ע"י המבקש לרכישת המגרשים על ידו, עוסק במכירתם, מטעם הבעלים זליג ערמוני, לאדם אחר לחלוטין ושמו אהרון ג'רבי.
נאמר במסמך כהאי לישנא :
5.6.79
"לכב' זליג ערמוני
א.נ
הנדון- 20 חלקות בבאר שבע
חורבת הורה
הריני להודיעך בזה כי החלטתי לרכוש החלקות לפי הצעתך ובתנאים הנזכרים בה
אודה לך אם תכין חוזה בהתאם.
בכבוד רב
אהרון גרבי
לכב'
עו"ד שר טוב
נא להכין החוזה לפי שהוסכם אצלך באופציה.
בכבוד רב
זליג ערמוני"
עולה מהאמור, שלאותו אהרון ג'רבי היתה אופציה כלשהי לרכוש 20 מהמגרשים שבבעלות המנוח, וכי אופציה זו הוסכמה " אצלך", כלומר, אצל עו"ד שר טוב, שהוא ככל הנראה המבקש שלפנינו ( ביפוי הכוח שהוא בלב המרצת הפתיחה, מופיע גם עו"ד שלמה שר טוב. המבקש אינו טוען שהתכתובת הזו מופנית לעו"ד אחר ממשרדו). הואיל שהמנוח נותן הוראה למבקש להכין את החוזה, יוצא, שלפחות בשלב זה, המבקש פועל כבא כוחו של המנוח וכעורך דינו ובעליל לא כבעל דברו החוזי.
הייתכן כי בו ביום התחייב המנוח למכור 20 מתוך כ- 30 מגרשים שבבעלותו לצד ג', ובד בבד התחייב למכור לעורך דינו, המבקש, את כל המגרשים?
מסמך זה, כעולה מהאמור לעיל, לא רק שאינו תומך בגרסת המבקש, אלא, במידה לא מעטה, סותר אותה ואינו מתיישב עמה.
נספח 3 ב לתצהיר – " הקבלה" מיום 2.12.79
במסמך זה רואה המבקש סימוכין בעוצמה גבוהה מאוד להוכחת טענתו כי רכש את המגרשים מהמנוח. הוא רואה בכך מסמך שאף " חזק יותר מזכרון דברים", ולטעמו יש כאן אישור בכתב מהמנוח על כי המבקש שילם בעבור 30 המגרשים שרכש את הסכום 600,000 ל"י.
להלן תוכנו המלא של " כתב הקבלה", מיום 2.12.79 ( שיבושי הכתיב והניסוח במקור):
"לכב' ת"א 2/12/79
ידידי היקר מר רוני שר טוב
הנני לאשר קבלת 600 לי' ע"ח המגיע לי 726 ומגיע עוד 126 ל"ר
כמו כן הבטחת לי שתשלח לי את החוזים ולא קיימת?
לכן אני מבקש ממך מאוד שתקיים את הבטחתך היות והיחסים אצלנו מאוד קורקטים (הדגש במקור) ואצלי הבטחה זה חשוב. ובפרט שאני צריך את זה דחוף.
תשלח לי 1) את החוזה המבויל על המגרשים של צפת וגם יש צורך לסדר העברה כדי שלא יהיה הפתאות. כמו כן לשלוח לי את החוזה המבויל על 30 המגרשים בבר שבע שקנו במחיר של 30,000 כ"א ושולם כל הכסף בסך 600,000 XXX (מילה לא ברורה) את זה בטח יש צורך לטפל בעניין
וההוצאות והריזיקה עליך
העברה בטאבו וזה כפי שהודעתי לך מטפל עו"ד קורשנר.
גם על החלקה של צפת ששולם 200,000 וההוצאות והריזיקה עליך.
גם מטפל עוד קורשנר.
אני מאוד זקוק לזה בעניין חשוב מאוד.
הערה. יש לי גם הבטחה ל שלוח לי הזהרה בטאבו על הדירה ברח' שטמפר.
בכל הכבוד ( חתימה- זליג ערמוני)"
מה ניתן ללמוד ממסמך זה ובמה אין אפשרות להשכיל ממנו?
ראשית – עולה הימנו, שהמבקש ( בהנחה שהכינוי " רוני שר טוב" אכן מתייחס אליו, שהרי שמו הפרטי רענן, ואילו עורך הדין האחר ששם משפחתו זהה, שמו הפרטי הוא שלמה), טיפל בעבור המנוח במגוון עניינים, והמסמך אינו מתמקד רק במגרשים הנדונים כעת. לפחות שתי עסקאות נוספות, אחת בצפת, והשניה ברחוב שטמפר, מוזכרות.
שנית – במשפט הבודד העוסק, אולי, במגרשים " שלנו" (בהנחה שהעיר ששמה משובש, וכתוב כ"בר שבע", היא באר שבע, וכידוע מיקום המקרקעין בחורה סמוך לעיר זו), קיימת סתירה חשבונאית ברורה. נאמר: "... לשלוח לי את החוזה המבוייל, על 30 המגרשים בבר שבע שקנו במחיר של 30,000 כ"א ושולם כל הכסף בסך 600,000 ...". ברור שהסכום הכולל היה אמור לעמוד על 900,000 ל"י, והסך 600,000 לא יכול לגלם את מלוא התמורה. מהי, איפוא, התמורה הנכונה?
שלישית - פשוטו של הכתוב מדבר על מכר לצד שלישי ולא למבקש, שהרי, נאמר על המגרשים ש"קנו".
רביעית - גם רוחו של הטקסט, ומעבר לפשט לשונו, מתיישבת עם הכוונת הקורא לכיוון עסקה מול צד ג'. אחרת - מדוע, במכתב פרטי ואינטימי בין חברים (" ידידי היקר מר רוני שר טוב"...), "מזכיר" המוכר לקונה את פרטי העסקה שלכאורה נכרתה בין שניהם, ומאזכר את מספר המגרשים, התמורה עבור כל-אחד מהם, ואת העובדה, האמורה להיות ברורה מאליה, בין שניהם ולפיה " שולם כל הכסף..." (הגם החישוב השגוי חשבונאית). תמיהה בלתי מוסברת נוגעת להיותו של אחד, עו"ד קורשנר, אמון על ההעברה ב"טאבו", לפי מנוי מטעם המנוח דוקא, עליו הודיע המנוח למבקש, באורח חד צדדי. היעלה על הדעת שהמוכר הוא זה שמינה, על דעת עצמו, עו"ד חיצוני לרשום את זכויות הקונה ( אם מדובר במבקש שלפנינו, כנטען) בלשכת רישום המקרקעין? ומדוע בכלל יש צורך באותו עו"ד קורשנר, ואף אם יש צורך בשירותיו - ומשום מה הוא מונה ע"י המנוח דווקא - הכיצד " ההוצאות והריזיקה" הם על כתפי המבקש? ומה מעמדו של יפוי הכוח למבקש ולשם מה ניתן אם לא הוא אמון על העברת הזכויות?
מהמקובץ עולה, במענה לשאלה שהוצגה ברישא לפרק זה, שמהמסמך הנדון לא ניתן ללמוד או להשכיל מאומה במישור שייטיב עם עניינו של המבקש בהליך. אם בכלל - ניתן ללמוד ממנו את ההיפך.

ואטעים: אין מדובר במסמך שנגזר עליו משמיים להיות " כתב חידה" סתום ועמום, שמעלה תהיות יותר משמספק הוא מידע וראיות במשפט. היוותרו של נספח 3 ב' כמסמך אניגמתי וקשה להבנה, מוסבר אך בכך, שהמבקש, שלהבדיל ממר ערמוני המנוח, שנבצר מאיתנו לשמוע גרסתו, מצוי עימנו בין החיים, (והכל מאחלים לו אריכות ימים ובריאות), בחר לצרפו, כמות שהוא, להמ"פ, ללא הסבר והבהרה בתצהיר וללא שהוקדשה למסמך ( המוגדר כחשוב בסיכומים) מילה וחצי מילה.

ניתן לסכם נקודות אלה, בקביעה, שהמסמכים הנוספים, פרט ליפוי הכוח, אינם מוכיחים, או מסייעים, כהוא זה, להוכחת עסקת המכר הנטענת, ופועלם, אם בכלל, הוא להכבדה על המטלה הראייתית שעל כתפי המבקש ומטילים הם ספק נוסף בגרסתו.

כעת יש לחזור ל"ראיה המכוננת", הפוטנציאלית, זו שנותרה אחת ויחידה, אותו יפוי כוח בלתי חוזר, שבנסיבות מסויימות, ולפי ההלכה הפסוקה, אכן, יכול ויסכון למלא הדרישה להוכחת התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין, הן מפן ההעדה על עצם ההתקשרות החוזית והן מצד מלוי דרישת הכתב המהותית של סעיף 8 של חוק המקרקעין.
עפ"י אמות המידה הפסיקתיות, ע"מ שיפוי כוח יסכון כאמור, עליו להעיד באופן ברור על עצם קיום ההתחייבות לביצוע העסקה, לצד קיום דרישת המסוימות - בעיקר לגבי זיהוי המקרקעין נשוא העסקה והתמורה שתשולם ( במקרים המתאימים - ניתן להיעזר בראיות חיצוניות להשלמת פרטים שאינם נקובים ביפוי הכוח, כל עוד הונחה הדעת בדבר עצם הוכחת ההתחייבות. אין צורך ומקום להכנס לפרטי ההלכות לנדון כרגע). מכל מקום- אין מניעה עקרונית לראות ביפוי כוח שמטעם המוכר כממלא אחר הפונקציה הכפולה - הוכחת ההתחייבות והעמידה בדרישת הכתב החקוקה ( ראה - ע"א 38/88, מוהיב טוקאן נ. אלנששיבי ואח', פד"י מ"ה (5) 410 ו- ע"א 309/87, מוחמד עבדול קאדר נ. עבדולטיף אגבריה, מפי השופט ד. לוין, פורסם ב"נבו").
סקירת רכיבי יפוי הכוח שבו עסקינן, מעלה, שרחוק הוא מלגלם אינדיקציה " ברורה" לקיום התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין, לא כל שכן לצורך מלוי דרישת הכתב החקוקה, על מאפייניה הטיפוסיים :
מדובר ביפוי כוח כללי, ע"ג טופס סטנדרטי מודפס, שבכותרתו הוספה, במכונת כתיבה, התיבה " בלתי חוזר". בטקסט, מעבר לכך, אין פירוט של טעמי אי ההדירות, כגון שזכויות צד ג' תלויות בו, או שהוא נועד להבטחת זכויותיו של המבקש ספציפית.
מייפי הכוח, הנחזים להיות חתומים על המסמך, הם, כאמור, שני בני הזוג ערמוני, כאשר, כמפורט לעיל, בפסקה קודמת, זיקתה של רעיית המנוח למגרשים לא הובהרה ולא הוסברה.
מייפי הכוח ממנים ומייפים כוחם של " עוה"ד שלמה שר טוב ו/או רענן שר טוב למכור ולהעביר את הבעלות במגרשים דלהלן לרענן שר טוב או לפקודתו". טקסט זה בהחלט יכול להתיישב עם יפוי כוח המעיד על התחייבות למכור המגרשים למבקש. עם זאת - הטקסט מתיישב גם עם תרחיש ( "לפקודתו"), שלפיו מיופה הכוח יפעל למכירת המגרשים לצדדים שלישיים, בעבור מייפי הכוח, הגם שלפי שיקול דעתו העצמאי.
אין תאריך ע"ג יפוי הכוח. בהנחה שתאריך המכר למבקש היה 5/6/79, כמוצהר על ידו, וכי יפוי הכוח ניתן לאחר מכן, ובעקבות ביצוע מלוא התשלום, יוצר הדבר קושי של ממש. זאת, משום, שכעולה מתצהירו של פקיד ההסדר, ונספחי 2 המצורפים אליו, נמכר אחד המגרשים ש"נרכש" ע"י המבקש, הוא מגרש 312, לצד ג' בשם דורית מואיז, עפ"י יפוי כח בלתי חוזר שניתן ע" המנוח ערמוני למבקש - עו"ד רענן שר טוב, ביום 3/6/79 ( יומיים לפני מכירת אותו מגרש למבקש עצמו...) עסקה זו נרשמה בשנת 1991. המבקש הצהיר, בהליך שלפני, שאין לו טענת זכות לגבי המגרש הנדון, למרות שגב' מואיז צויינה כמשיבה, והגם שהמגרש הזה הוא, לכאורה, אחד מאלה שנמכרו לו עצמו. הקושיה לא הוסברה כלשהו מטעם המבקש.
יפוי הכוח והחתימות אינם מאומתים בידי גורם כלשהו.
המקרקעין נשוא יפוי הכוח מוגדרים במילה " המגרשים", שלאחריה 31 מספרים, כגון 311, 312, 333, בסדר עולה, אם כי לא עוקב ורציף, עד האחרון שבהם - מספר 928. מעבר למספרים ולכנוי " מגרשים" - אין זהוי של המקום הגיאוגרפי, גוש רישום, או הישוב שבתחומו או בסמוך לו הם מצויים. אלמלא החיבור שאנו יכולים לעשות בין פרטי המידע הנוספים, ממקורות חוץ, המלמדים, בסבירות גבוהה, שהמסמך מתייחס למגרשים בח'ירבת חורה, אין דרך לדעת היכן ע"ג הגלובוס מצויים אותם מקרקעין!
אין ביפוי הכוח כל פרט נוסף בהקשר עסקת מכר ספציפית, והוא נעדר איזכור של התמורה, העברת החזקה, מיסוי וכו'.

די באמור כדי להראות שגם כוחו הראייתי של " המסמך המכונן", יפוי הכוח, להוכיח שבין המבקש למנוח הוסכם על עסקה במקרקעין, ונעשתה התחייבות לביצועה - דל ביותר. אין בו להרים נטל הראיה שעל כתפי המבקש, אף בדוחק.

מטרתו של יפוי הכוח, לאשורם של דברים, והנסיבות המדויקות לעריכתו, אף מההיבטים הבסיסיים ביותר - מקום ומועד נתינתו, נותרו עלומים, בשל בחירתו של המבקש שלא למסור מאומה מאלה במסגרת תצהירו או אף במסגרת נימוקי המרצת הפתיחה.
בסיכומיהם, כמו בבקשה שהוגשה, בשעתו, לסילוק ההליך על הסף, הוסיפו באי כוח המשיבים טענות והציפו תהיות נוספות במישורים שונים ( כמו לעניין מעורבות מודעת של משרד עורכי הדין של המבקש בקידום עסקאות סותרות מאוחרות יותר באותם מגרשים, באופן שאינו מתיישב עם הטענה שאותה שעה הם היו מוקנים למבקש בלבד ומצויים בבעלותו). איני רואה צורך להזקק לאלה, משום שהטענה המרכזית והראשונה של המשיבים נמצאה מוצדקת:
עילתה של המרצת הפתיחה היא בכך, שהמבקש רכש מהמנוח מגרשים מסויימים בשנת 1979. אין בידי המבקש להוכיח, כלשהו, עילה זו, ברמה העובדתית הבסיסית.
תצהיר עדותו - אינו מלמד דבר ואינו מוכיח דבר.
הראיות הנוספות מטעמו - מסמכים - או שאינם תורמים לביסוס העילה הנטענת או שהם גורעים הימנה ומקשים על ביסוסה.

משכך - המבקש לא זכאי לסעד ההצהרתי שביקש ותביעתו נדחית.

על המבקש לשאת בהוצאות ובשכ"ט של המשיבים המיוצגים ע"י עוה"ד אלתר ואח', בסכום כולל של 20,000 ₪. לפנים משורת הדין לא אעשה צו להוצאות ביחס למשיבים שהם רשויות המדינה ( פקיד ההסדר ולשכת רישום המקרקעין).

ניתן היום, י"ח סיוון תשע"ד (16 יוני 2014), בהעדר הצדדים.