הדפסה

שרעבי נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

בפני
יו"ר הועדה כב' השופט יעקב וגנר – ס. נשיא
חבר הועדה – דר' דן בק
חבר הועדה – דר' אלכס קרת

מערערת

אורנה שרעבי

נגד

משיב

קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

פסק דין

נתוני רקע ועובדות
1. המערערת היא אלמנתו של המנוח עופר שרעבי ז"ל (להלן :"המנוח"), אשר נמצא ללא רוח חיים, ביום 24.4.05, במיטתו בביתו, כאשר סימני ירי ברקתו ואקדחו האישי מונח לצדו (להלן: "האירוע" או "האירוע הטראגי"). המערערת הגישה תביעה למשיב להכרה בזכויותיה לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) תש"י- 1950 (להלן: "חוק המשפחות") שכן המנוח שירת במשטרת ישראל החל מנובמבר 1985. ביום 2.10.05 הודיע קצין התגמולים למערערת על דחיית תביעתה מהנימוק כי בהתאם למסמכים ולחומר הראיות שהובאו לפניו, אין קשר בין נסיבות מותו של המנוח לבין השירות.

2. כעבור מספר שנים, בשנת 2011, פנתה המערערת לקבלת ייעוץ משפטי בנוגע לבדיקת מעמדה כאלמנת המנוח. נטען כי מכיון שהמערערת לא ידעה להסביר מדוע קצין התגמולים דחה את בקשתה, פנתה ב"כ המערערת למשיב בבקשה לקבל את סיבת דחיית בקשתה של המערערת להכרה בזכויותיה לפי לחוק המשפחות. לטענת המערערת, המשיב בחר להתעלם מהפנייה ולכן בלית ברירה הגישה את הודעת הערעור הראשונה כנגד המשיב כאשר היא אינה מנומקת ובבד בבד הגישה בקשה להורות למשיב להמציא לה העתק מהתיק האישי של המנוח. רק לאחר מתן הצו ע"י בית המשפט העביר המשיב את התיק לעיונה של המערערת.

3. מעיון בתיק שהועבר למערערת על ידי המשיב נמצא כי בהתאם למסמך מיום 02.11.05 הממוען לקצינת הרווחה של מרחב גליל, הגב' שני צימרמן, ואשר נחתם ע"י אפרת בייז, רנ"ג מש"קית כח אדם בכיר חולית נפגעים, נראה לכאורה כי תביעת בני משפחתו של המנוח להכרה בזכויות עפ"י חוק המשפחות נדונה ע"י משרד הביטחון וכי קצין התגמולים החליט להכיר במשפחה ולהעניק לה את הזכויות הקבועות בחוק (להלן: "מסמך הקבלה"). כמו כן צוין במכתב כי יש לוודא עם בני המשפחה כי אכן החלטה זו הגיעה לידיהם.
כאמור מסמך קבלה זה נכתב כחודש לאחר הודעת המשיב הדוחה את התביעה.

המערערת טענה כי מסמך הקבלה הנזכר מעולם לא הגיעה לידיה ורק לאחר קבלת חומר הראיות בתיק, גילתה את דבר קיומה. לאחר קבלת התיק והמסמך בתוכו, הצדדים הגיעו בדיון שנערך בתיק הקודם (עמ"ח 43576-01-11 – להלן: "הערעור הראשון") ביום 26.12.2012 להסכמה לפיה הערעור הראשון ימחק ולמערערת תינתן הזדמנות להגיש תביעה חדשה נגד המשיב בנוגע למסמך הקבלה. המערערת נהגה בהתאם, ערעורה הראשוני נמחק וערעור זה שלפנינו הוגש בהתאם להסכמ ה הנזכרת.

טענות המערערת
4. לטענת המערערת מדובר בהחלטות סותרות, ולפי שיטת המשפט הנוהגת בישראל במקרה כזה, מאוחר גובר על מוקדם ולפיכך יש לקבוע כי בהתאם להחלטה המאוחרת יותר, קצין התגמולים החליט להכיר במשפחה ולהעניק לה הזכויות הקבועות בחוק. נטען כי המשיב שגה כאשר סבר כי לא מדובר בראיה חדשה ולפיכך תוכנו ונסיבות כתיבתו של מסמך הקבלה אשר לפיו הוכרה משפחת המנוח על פי חוק, אף לא נבדקה לגופו של עניין. לקיומו של מסמך הקבלה, העומד בסתירה להחלטת המשיב מיום 2.10.05, יש השלכה מהותית על המערערת, ועל כן היה חייב המשיב לבדוק עניין זה לגופו. מדובר בחובה חוקית ומוסרית כאחד. יש לדחות את טענת המשיב לפיה מסמך הקבלה מקורו בטעות. לטענתה, גם אם טעה גורם כלשהו בהבנת הנקרא אין באמור דבר ואין מקום לטענה כי לא הייתה הכרה בתביעה. עוד לטענתה, יש לבחון את העניין עם מי שערכה את מסמך הקבלה, אין מקום לקבל את ההשערות של ב"כ המשיב על עניינים שכלל לא נבדקו על ידו. העובדה שמסמך הקבלה נמצא בתיק של המנוח העבירה את נטל הראיה אל המשיב להראות כי אכן מדובר בטעות כטענתו. המשיב לא טרח לפנות לעורכת המסמך, הגב' אפרת בייז, ולא טרח לקבל את עמדת מי שאליה היה ממוען המכתב הגב' שני צימרמן, מדוע, לאחר שקיבלה את המכתב, לא העמידה את הגב' בייז על טעותה.

5. מדובר בהחלטה שיש בה כדי "לשנות סדרי עולם" עבור המערערת ועל המשיב היה ליתן תשובה עניינית ומבוססת מה עושה מכתב שתוכנו סותר, כטענת המשיב, את החלטתו לדחות את תביעת המערערת, בתיק של המנוח. השתיקה, במקרה דנא, ואי בדיקת העובדות לאשורן חיבת לשמש במקרה זה לחובת המשיב. העובדה כי המשיב בחר להימנע מבדיקה עניינית של טענות המערערת, לאורך כל ההתדיינות המשפטית בין הצדדים, מדברת בעד עצמה ויש בה כדי להעלות חשד של ממש שיש אמת בטענות המערערת כי משפחת המנוח הוכרה על ידי המשיב בהתאם לחוק. בתשובתו של המשיב אשר בחר לדחות את טענותיה על הסף ולא לבדוק אותן עניינית יש משום זלזול.

6. המערערת ממשיכה וטוענת כי מבחינת כל חומר הראיות נשוא התיק ולאור הבדיקה שנערכה על ידי המשיב לגבי נסיבות מותו של המנוח יש להגיע לידי מסקנה סבירה אחת והיא שהמנוח מת עקב שירותו הצבאי. קביעה זו מקבלת משנה תוקף בתיק דנא כאשר בתיקו של המנוח קיימות שתי החלטות הסותרות האחת את השנייה והמשיב לא הציג הסבר סביר הנתמך בראיות לקיומן של שתי ההחלטות הללו. נטען כי נטל השכנוע כי מדובר באישור שגוי היה על המשיב והיה עליו להביא תשתית ראייתית להוכחת טענתו. המשיב לא צירף תצהיר של גב' אפרת בייז, החתומה על האישור שהפיקה, ובו הסבר ממקור ראשון בדבר נסיבות הפקת האישור ולא הרים את נטל ההוכחה כי אכן מדובר באישור שגוי כטענתו. המשיב גם נמנע מלהעיד את גב' אפרת בייז ודבר זה פועל לרעתו.

טענות המשיב
7. לטענת המשיב הערעור שלפנינו הינו בשאלה אחת והיא האם המערערת הגישה ראיה חדשה למשיב בתביעתה החדשה. המשיב טען כי יש לענות על שאלה זו בשלילה. לטענתו, אין בחומר שהגישה המערערת כל ראיה חדשה ולפיכך החלטת המשיב מיום 2/10/2005, לפיה אין קשר בין פטירת המנוח לבין שירותו במשטרה, עומדת בעינה.

מהחומר שעמד בפני המשיב עולה כי המנוח נטל את חייו בנסיבות שאינן קשורות לשירות והיה על המערערת היה להגיש הערעור עוד בנובמבר 2005, עם קבלת ההודעה על אי ההכרה בתביעה, אולם היא לא עשתה כן, והערעור שהוגש בהליך קודם נמחק מטעם זה.

בהליכים הקודמים ביקשה המערערת וקיבלה צילום תיק המשטרה בו נמצא מכתב מובנה שגוי שצירפה שוטרת להחלטה המקורית של המשיב, הדוחה את הקשר בין מות המנוח לשירות המשטרתי. מדובר במסמך מובנה שצירפה המשטרה בתכתובת פנימית שלה להחלטת המשיב הדוחה את הבקשה של המערערת להכרה. המשיב טען כי צירוף מכתב מובנה שאינו הולם את הודעת הדחייה של המשיב, אינו יוצר הכרה או החלטה חדשה והדברים אף הובהרו על ידי המשטרה. בנסיבות אלה, בהם לא הוצגה ראיה חדשה, המשיב טען כי אין מקום לשינוי החלטתו מיום 2/10/2005 ודין הערעור להידחות.

8. לטענת המשיב המערערת מבקשת להקנות למכתב הלוואי השגוי תוקף של החלטה, טענה שאינה עומדת במבחן ההיגיון והדין ושאין בה ממש. על פי סעיף 23 לחוק המשפחות החלטה בבקשה להכרה הינה החלטה של המשיב ולא המשטרה, על כן המכתב המובנה המצורף להחלטת המשיב אינו בבחינת החלטה, לא יוצר החלטה סותרת, ולא יכול לבסס טענה לה אין בסיס בחוק או בעובדות. אין במכתב השגוי שצורף בטעות לשנות את ההחלטה שכן לפי החוק רק המשיב יכול לקבל או לדחות תביעות ואין במכתב לוואי לשנות את הקביעה של המשיב.

המשיב ממשיך וטוען כי גם לסעיף 25א(א) לחוק המשפחות אין מקום בענייננו שכן אין המערערת מציגה החלטה סותרת של המשיב אלא מכתב מצורף של המשטרה. המשטרה אף הבהירה את הדברים במסמך שצורף ובו הובהר כי רנ"ג אפרת בייז צירפה, מתוך טעות, להחלטה הדוחה את ההכרה מכתב מובנה המציין כי התביעה התקבלה במקום מכתב מובנה התואם את תוכן ההחלטה בדבר דחיית הבקשה להכרה. מכתב לוואי זה אינו יוצר החלטה שונה ואינו מהווה החלטת משטרה או החלטה המחייבת את המשיב. אף הנמענת של המכתב, לא סברה כך שכן היא לא שגתה בקריאת החלטת המשיב, ולא מצאה מקום להטריד את המשיב או את וועדת הערעור בהליך חדש.

דיון
9. הערעור שלפנינו הינו בשאלה אחת ויחידה והיא האם המערערת הגישה ראיה חדשה שכן אין חולק כי היא לא ערערה במועד על החלטה הראשונה של המשיב משנת 2005 (ראו הסכמה דיונית בפרוטוקול הדיון מיום 15.1.14).

למעשה אין גם חולק כי המשיב כק. התגמולים שלח מכתב דחיה מיום 2.10.05 עליו כאמור לא ערערה המערערת. לא יכולה להיות גם מחלוקת כי המסמך מיום 2.11.05 כחודש לאחר מכן הוא מסמך פנימי מובנה (סטנסיל) שמולא ככל הנראה בהיסח דעת או ברשלנות ע"י שוטרת והשאלה היא מה משקלו של מסמך זה?

10. ככלל, כאשר נשלח מסמך, שמקורו בטעות משרדית טכנית, שנעשתה בהיסח הדעת, תוכלנה רשויות הציבור בדרך כלל לחזור בהן מהרשום במסמך. סמכותה של רשות ציבורית לתקן טעות שעשתה בעבר, הוכרה בפסיקה תוך הבחנה בין סוגים שונים של טעויות: החלטה הנוגדת את החוק; טעות טכנית; טעות ביישום בלתי נכון של מדיניות הרשות או סטייה מהפעלה סבירה של שיקול הדעת של הרשות (ראה: ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים ת"א, פ"ד לז(1) 337).

11. ומן הכלל אל הפרט; בענייננו, לכאורה מדובר בטעות אשר נבעה מחוסר תשומת לב של רנ"ג אפרת בייז, אשר צירפה, מתוך טעות, להחלטת המשיב, הדוחה את ההכרה, מכתב מובנה מיום 2.11.05, המציין כי התביעה "התקבלה" במקום מכתב מובנה התואם את תוכן ההחלטה. במקרים כגון אלו, כאשר מדובר במסמך אשר ללא ספק ניתן בעקבות טעות טכנית, יש לבחון את הסוגיה שלפנינו כאשר אנו לוקחים בחשבון גם את האינטרס הציבורי.

החלטת המשיב לדחות את תביעתה של המערערת מיום 2.10.05, הינה החלטה שניתנה בסמכות. במידה והמערערת סברה כי יש לשנות את ההחלטה היה עליה לנהוג בהתאם לחוק ולערער במועד על קביעה זו.
נאמר כבר כעת כי ניסיונה של המערערת להיתלות במסמך המובנה השגוי, אשר צורף בטעות, כראייה חדשה אשר מכוחה יש לפתוח שוב את כל ההליך, לא יכולה להתקבל.

12. יודגש כי הראיה הקודעת היא החלטה הראשונית והיחידה של המשיב מיום 2.10.05, בעניינה של תביעת המערערת – היא החלטה הדוחה את התביעה.

המערערת אינה יכולה כיום להיתלות בטעות אנוש פשוטה, אשר נבעה ככל הנראה מהיסח הדעת או אף רשלנות, של רנ"ג בייז, על מנת להצדיק לקבל כספי תגמולים לא לה, מהקופה הציבורית. יש לזכור כי רשות ציבורית חייבת לפעול רק על פי הדין ומזה נגזר כי אין היא רשאית לשלם ליחיד פלוני מכספי הציבור שלא בהתאם לדין ואף לא לפנים משורת הדין.

במקרה כזה הרשות מטיבה עם יחיד פלוני על חשבון זכויותיהם של רבים אלמונים. נפסק בעבר כי רשות ציבורית היא בבחינת נאמן על כספו וזכויותיו של כלל הציבור, ועל כן אין היא רשאית לנהוג כך. כפי שנאמר; "הכלל הוא – צדק משלך ותן לו, משלך ולא משל כספי הציבור" (ראה: בג"צ 376/81 משה לוגסי ואח' נגד שר התקשורת ואח' פד לו (2) 449 עמ' 472-473).

איננו מקבלים גם את טענת המערערת כי המשיב לא צירף תצהיר של גב' אפרת בייז, החתומה על האישור שהפיקה, ובו הסבר ממקור ראשון בדבר נסיבות הפקת האישור ועל כן לא הרים את נטל ההוכחה כי אכן מדובר באישור שגוי כטענתו או כי המשיב גם נמנע מלהעיד את גב' אפרת בייז ודבר זה פועל לרעתו. הטעם כך הוא כי על פי הסכמה דיונית מיום 15.1.14 נרשמה המחלוקת המשפטית והצדדים הסכימו כי תינתן כרעה בסוגיה המשפטית ללא העדת עדים ולכן אין מקום לטעון כעת כי היה מקום לצרף תצהיר או להביא את העדה.

13. סעיף 25א לחוק המשפחות מגביל את סמכותו של קצין התגמולים לשנות את החלטתו (במקרה שלנו החלטת הדחייה מיום 2.10.05 ) למקרים בהם מדובר בעבירה פלילית או ראיות חדשות המלמדות על טעות ביסוד ההחלטה, כאשר טעות פורשה כטעות שבעובדה. אין לקצין התגמולים סמכות לקבל החלטה חדשה בעילות אחרות. (ראה: ע. יעבץ, חוק הנכים, עמ' 254). למותר לציין כי חלות על המשיב גם כל חובותיו כרשות מנהלית, לרבות החובה לנהוג בתום לב, בהגינות ובגדר מתחם הסבירות (ראה: ו"ע (שלום ר"ל) 453/04 כוכבי יפת נ' קצין התגמולים, [פורסם בנבו] תק-של 2005(4), 25357 , 25360 (2005)). אנו סבורים כי במקרה שלפנינו, מסמך הקבלה אינו מהווה ראייה חדשה המלמדת על טעות ביסוד ההחלטה או טעות שבעובדה. מדובר כאן בטעות אנוש הנובעת מהיסח דעת רגעי של קצינה במשטרה.

14. ראיה חדשה צריך שיהיה בה דבר חידוש של ממש גם על פי השכל הישר שלעולם כדאי להסתייע בו (ראה: ברע"א 5387/09 פלוני נ' ק. התגמולים). עלינו להבחין בין ראיה שהינה "חדשה" מהבחינה הפורמאלית-צורנית לבין ראיה שהינה "חדשה" מן הבחינה המהותית-תכנית (ראה: ע"נ (ראשל"צ) 173/09 נ.מ נ' קהת"ג, פורסם במאגרים, מיום 16/8/10, סעיף 4, והאסמכתאות הנזכרות שם; ר' גם ו"ע (ב"ש) 2049/00 בוריס יוסף נ' קהת"ג, פורסם במאגרים, מיום 27/5/02).

15. במקרה שלפנינו הטעות במילויי המסמך המובנה (סטנסיל) ע"י אדם שאינו מוסמך להחליט בעניינה של המערערת, איננו בגדר "ראייה חדשה" מבחינה מהותית.

נחזור ונציין את שכתב כתבנו, כי בפסיקה נאמר לא פעם כי כאשר בהוצאת כספי ציבור עסקינן, יש לדקדק כחוט השערה ולהקפיד מאוד על קיום כל תג ותג בהוראות שעל פיהן מוציאים את הכספים (ראה: בבג"צ 5605/00 מטר נ' שר הפנים, פ"ד נו(6) 890, 899 (2002) וכן ראה: עמ"נ (מנהליים חי') 427-08 אברהם אברהם נ' המנהל הכללי של משרד הפנים, [פורסם בנבו] תק-מח 2010(4), 18841 , 18849 (2010)). בתי משפט חזרו ושנו כי גם במקום שבו ניתנה החלטה לתשלום גמלה או שכר שלא כדין, ניתן לבטלה ולשנותה (ראה: י' זמיר הסמכות המנהלית כרך ב' 1006 (1996); ראה גם ע"ע (ארצי) 39/99 אסרף - מדינת ישראל, פד"ע לז 179 (2001)). כאשר יש מסמך של הרשות הניתן על בסיס טעות, אין כל חולק כי הרשות רשאית ואולי אף חייבת לתקן את הדרוש תיקון על מנת שהקופה הציבורית לא תינזק בשל אותה טעות (ראה: עמ"נ (מנהליים חי') 427-08 אברהם אברהם נ' המנהל הכללי של משרד הפנים, [פורסם בנבו] תק-מח 2010(4), 18841 , 18850 (2010) וכן ראה: ע"א 433/80 נכסי י.ב.מ. ישראל בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד לז(1) 337, 352 (1983); וכן בג"צ 10777/03 ארצי נ' ראש המטה הכללי של צה"ל [פורסם בנבו] (ניתן ביום 25/11/09)).

16. לא זו אף זו; אם נקבל את דרישת המערערת, ונאפשר לה להיתלות באותו מסמך קבלה שצורף בטעות להחלטת הדחייה מטעם המשיב, אנו למעשה נגרום למשיב לפעול בניגוד לאינטרס הציבורי. הגם שנדרש איזון פרטני בין השיקולים העומדים על הכף בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה במקרה שלפנינו, הפגיעה במערערת היא מזערית אם בכלל, שכן מעולם לא קיבלה קצבה ולא הסתמכה על קבלת קצבה שכזו. באיזון הכולל. אי התערבות בעמדתו של המשיב מבטיחה עמידה בגדר הוראות הדין, בלא שיהא בה משום פגיעה בלתי מידתית במערערת או בזכויותיה (ראה והשווה: בג"ץ 8686/06 סיעת העבודה - מימד נ' הכנסת, [פורסם בנבו] תק-על 2008(2), 3521 , 3529 (2008)).

17. באשר לשאר טענותיה של המערערת, טענות אלו נוגעות לעצם תביעתה להכרה בה ובמשפחתה על ידי קצין התגמולים. כאמור הערעור שלפנינו הינו בשאלה אחת ויחידה והיא האם המערערת הגישה ראיה חדשה למשיב. על שאלה זו ענינו כאמור בשלילה ולפיכך לא נתערב בהחלטת המשיב.

הערעור נדחה .

בנסיבות אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ד, 28 מאי 2014, בהעדר הצדדים.

.

יעקב וגנר, ס. נשיא
יו"ר הוועדה

דר' דן בק
חבר הוועדה

דר' אלכס קורת
חבר הוועדה